מעלות ימי השובבי"ם - ב | הרב שמעון משה חי רחמים

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

היום התחלנו את היום הראשון

בימי השובבים.

אחרי שכל אדם מכין את עצמו,

כפי שפתחנו בשיעור הקודם,

לכמה וכמה דברים. אחד מהדברים זה אמרנו תשובה.

ואדם לא יכול לקבל על עצמו תשובה אם הוא לא למד את הרמב״ם

בהלכות תשובה, לדעת מה הכללים, איך לנהוג, מה לעשות

ומה הן ההכנות הראויות, כדי שבאמת תשובתו תתקבל.

אבל היום באמת בהרבה מקומות התחילו את התיקון של ימי השובבים.

התחילו אותו בתיקון הגדול שנקרא תיקון היסוד.

אמרנו שכל מעלתם של ימי השובבים זה אך ורק,

מלבד שאר התיקונים, גם לתקן את פגם הברית,

שזה עוון מאוד מאוד חמור.

ולכן בימים הללו באמת התחילו,

אז כמובן שהיום התחילו בתענית

במשך כל היום, מהזריחה ועד סיום השקיעה, עציית הכוכבים, ולאחר מכן פתחו בסעודת מצווה קלה.

אבל יש כמה וכמה דברים שצריכים לדעת אותם, כי ימי השואבים זה שני,

חמישי ושני, מה שנוהגים לעשות בהם את התיקונים.

ומלבד זה שאדם מתקן את עצמו,

זאת אומרת משתתף בתיקונים,

או שיש כאלה שאפילו נותנים אופציה לשלם כסף,

ואז תעשה תיקון.

זאת אומרת, תשלם כסף, אל תבוא לתיקון, אנחנו נעשה אבוכה לתיקון. אני לא יודע אם זה בכלל מועיל דבר כזה של לשלם ולעשות את התיקון,

זה לא שהוא עושה איזה עילוי נשמה,

הוא צריך בעצמו להשתתף, הוא בעצמו חטא,

לא מישהו אחר.

זה לא אמירת קדיש, שטוב, הבן לא יכול, או שהוא חס ושלום מפספס, הוא נותן למישהו,

שהוא אומר במקביל.

אבל פה הוא בעצמו קלקל, הוא צריך לתקן הוא.

אז היום מוצאים כל מיני דברים חדשים שאתה תשלם והוא יתקן לך.

זה דברים שלא היו ולא נבראו,

והכל כמובן זה למטרה אחת, זה הכסף.

כסף יענה את הכול.

אז בימים הללו צריכים להיזהר בתפילת מנחה,

שתפילת מנחה כתוב שזה עת רצון מאוד מאוד גדולה בשמיים,

כפי שמובא בתורה על עניין של יצחק אבינו, ויצא יצחק לשוח בשדה.

הוא היה שקור אמנם בעניין השידוך, שהאבא שלו, אברהם, שלח את אליעזר,

עבדו ללכת למצוא לו שידוך,

אבל יצחק, עד שהשידוך יגיע, בינתיים

יש זמן לשבת ולהתפלל ולתקן תפילה. כתוב שאת כל התפילות באמת ראיתי באחד הספרים,

שאברהם עצמו תיקן.

אבל מי שקבע אותם זה האבות הקדושים, אברהם, יצחק ויעקב.

ולכן, בגלל שהם קבעו אותם והורידו אותם, לכן לכל אחד ואחד,

זה נקרא על שמו שחרית, אברהם,

וישכם אברהם בבוקר, מנחה,

ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב,

ויעקב,

שהוא תיקן תפילה מיוחדת, שזה תפילת ערבית.

אבל מה המעלה יותר גדולה, שחרית, ערבית או מנחה? מנחה.

כתוב שמנחה זה עת רצון מאוד גדולה בשמיים, זה גם זמן של עת רצון,

ולכן באמת אדם משתדל בכל כוחו, ובפרט בימי השואבים,

כמו שכותבים פה רבותינו הקדושים,

שמנהג חסידים הראשונים להתאמץ בתפילת מנחה בימי השואבים,

לעומרה בכוונה ישרה ובאימה ובחלחלת יתר על שער הימים,

ומעלין את המדומה באחד ובמאה בתפילתן.

ויאחוז צדיק דרכם, כי עת רצון היא למעלה לפרט את תיקון פגם הברית באשר יצחק,

שהוא סוד הקץ חי,

והוא כוננה והזדהק, כי על כן תקנו לרון המנחה מזמור נחשפה וגם קלטה נחום למנצח,

נחשפה, כתוב שם, נחשפה וגם קלטה נפשי לחצרות בית השם.

מה אדם צריך לחכות?

כל הזמן להשכים ולהריב לבתי כנסיות ולבתי מדרשות.

ומה רשום שם? ירננו, בהמשך ירננו אל חי.

שזה האדם צריך לרנן, על ידי מה? על ידי התפילה שלו? על ידי לימוד תורה?

הוא מרנן והוא מסלק מעצמו את הסטרה אחרא והוא קובע את הסטרה דקדושה עליו.

ולכן אם אדם יצעק בדמעות כמו שצריך על כל הדברים האלו, כמו שאנחנו ראינו שיש לנו בתיקה בשופר גדול לחירותנו,

יש נוסח של יהי רצון,

ששם האדם אומר את הנוסח שיהי רצון, שחס שלום אם פגם בעזר הקודש אל קיימה, או אותם ניצוצות שיחזרו בעזרת השם למוטב.

כן, קודם אותה שנה, לאו דווקא ימי השואבים, אבל בפרט ימי השואבים שהוא צריך לכוון במה שהוא מוציא מפיו. אני אספר לכם סיפור.

בתחילת השבוע הייתי באיזה בית כנסת פה ביפו,

ושם נכנסתי להתפלל.

אמרתי, והיה והתמזל מזלי ואני אעלה שליח ציבור.

נזקה את הרבים לא, אז אין לי ברירה, אני צריך להתפלל ביחיד,

שלא חס ושלום להצטרף לשליח ציבור שאוכל נבלות וטרפות.

ולמזלי,

נשאתי חן, והגבאי אומר, טוב, תעלה.

טוב,

הגבאי אומר, תעלה, אז עליתי והתפללתי.

עליתי והתפללתי מילה במילה, כמו שצריך חטא ועין,

ודגשים, ושוונה, שוונח,

כמו שהרב ככה תמיד מדריך את כולם,

ממש שתהיה תפילה זכה ושלמה, כדי שבאמת התפילה תעלה.

כי אדם שלא עושה את הדברים הללו, באמת,

רק אחרי שנמצאים בתוך זה, מבינים כמה קשה בלי זה,

וכמה התפילה היא לא עולה, כי אדם אומר משמעויות אחרות, דברים אחרים,

כיוונים אחרים בכלל, וזה הולך, חס ושלום, להשפעות שליליות, חס ושלום במקום לטובה.

מלבד זה שהתפילה בכלל לא עולה,

אם אדם לא מתפלל כמו שצריך.

אז כל כך התפללתי, ככה מילה במילה והכול,

הסתיימה תפילת מנחה,

אחד מהמתפללים אומר, גבאי, תשמע, לא שמעתי תפילה כזאת.

הסתכלתי, מה זה לא שמעת תפילה כזאת? הרבה פעמים באים להתפלל מסתום.

הוא אומר, לא, לא, תפילה כזאת עוד לא שמענו, גם הרב בעצמו שם, הגבאי, תפילה כזאת לא שמענו.

אתה פנוי, אנחנו רוצים אותך,

אנחנו רוצים אותך שתהיה שליח ציבור אצלנו.

אמרתי לו, זה קצת רחוק, קשה, לא פנוי, זה.

אבל אם אני, הזדמן לי למנחה ערבית, אני אתפלל. אחר כך גם אתפלל תפילת ערבית. גם דברי תורה, זיכיתי אותם, הסברתי להם על כל הדברים הללו, איך אדם צריך לבטא את הכול, כמה שזה חשוב.

אתם יודעים שיש את מערת המכפלה.

כתוב שיש כמה וכמה מקומות שיש להם קשר.

משולש ברמודה, זה נקרא, משולש אווירי.

מה זה הקשר? בשלושה מקומות יסודיים של עם ישראל. קבר רחל,

הכותל המערבי, שזה מקום שריד בית מקדשנו,

וזאת אומרת, בית המקדש, הר הבית,

והמקום השלישי זה מערת המכפלה.

ושם כתוב שמשלושת המקומות הללו מתרכזת כל התפילה לעולם. זאת אומרת, אדם שמתחיל, לפני שהוא מתחיל תפילת העמידה,

הוא צריך לכוון.

מה הוא צריך לכוון? כאן מצוות עשה.

בנוסף לזה הוא צריך לכוון שעכשיו הוא נמצא בארץ ישראל, אם הוא בחוץ לארץ,

לכוון את מחשבתו לארץ ישראל.

אם הוא בארץ ישראל,

לכוון מחשבתו לירושלים,

ירושלים בית המקדש, ובמקדש קודש הקודשים.

אם הוא לא נכנס, מה שנקרא, במחשבה לקודש הקודשים, הוא לא יכול להתפלל.

זאת אומרת שהוא נמצא במקומות

חיצוניים, הוא נמצא במקום אחר, הוא לא נמצא בכלל במקום קדוש.

וזה נותן לאדם את המחשבה הטובה לתפילה כמו שצריך. אחרת,

רבותינו בעלי המוסר אומרים שאדם יכול להגיע בתפילה לכל העולם,

לטייל בכל העולם ולחזור בחזרה.

והגוף שלו פה, איך זה יכול להיות?

שהוא חושב שתפילת שמונה עשרה זה זמן לחשוב מחשבות.

אז הוא חושב פה, הוא חושב שם, הוא מסתכל פה, שם, הוא חושב על הביזנס, חושב על זה,

אבל זה לא תפילת שמונה עשרה.

לכן, אף על פי שאדם יש לו רגילות הלשון,

מה יעשה?

נוסף לזה, יתמקד מילה במילה באצבע ובסידור. ולמה?

כי רגילות הלשון מסיכה את דעתו של האדם.

הוא רגיל בלשון, אז הוא כבר מרשה לעצמו לחרוג ולדבר כל מיני דברים.

אבל אם הוא לא יהיה רגיל בלשונו, זאת אומרת, הוא יהיה רגיל בקריאה,

כמו שצריך לקרוא את הכל טוב, אבל הוא יהיה רגיל כדי לחפף את זה,

והוא יסתכל מילה אחרי מילה, מילה אחרי מילה, בחיים לא יצא לו מצב שהוא יטהל במקומות אחרים.

וזה מה שאמרנו כשכותב המשנה ברורה, שאדם יצייר לעצמו שיביתי השם לנגדי תמיד.

אתם יודעים שהשיביתי השם לנגדי תמיד, הרב פעם אמר שזה היה רעיון שלו בסידורים,

בעבודת השם.

לא היה את זה לפני כן,

והוא ראה את זה באחד הספרים כמדומני או בפה ליועץ או ספר אחר,

ואז הוא נתן למחבר,

הרב ציון רבי, כן, את הדבר הזה, והוא עשה את זה בסידורים.

זה שיביתי השם לנגדי תמיד, שתמיד אדם צריך,

תמיד שי' כו' כאין מול הנפשיים, חס שלום לבוא מחשבה זרה, מיד הוא מחזיר את המחשבה שלו לתפילה כמו שצריך.

לכן זה אדם מאוד מאוד צריך להשתדל, וזה לא פשוט.

אדם לא יכול בקלות ככה להרגיל את עצמו לדבר הזה, לכן מאוד מאוד חשוב שאדם ירגיל את עצמו. אז בהתחלה אדם יכול לקחת לעצמו ציור של בית המקדש.

ציור של בית המקדש, זה לפני שהוא מתחיל את התפילה.

נשים לו ככה בסידור,

ואז הוא רואה את בית המקדש, ירושלים, בית המקדש, נכנס, מה שנקרא, בדמיון שלו,

עד שהוא יתרגל כבר להיכנס, לעלות את המדרגות. אתם יודעים שיש 15 מדרגות.

בבית המקדש יש 15 מדרגות,

כל מדרגה ומדרגה

כנגד שיר המעלות שבתהילים. כמה שיר המעלות שבתהילים? יש 15 שיר המעלות.

כל מדרגה זה שיר המעלות.

גם במערת המכפלה

יש 15 מדרגות.

ואי אפשר לרדת אותן, זאת אומרת אי אפשר להיכנס, זה לא מדרגות שאנחנו רואים בעין של הכניסה למערת המכפלה,

אלא זה מה שנקרא מאוהל יצחק ומטה,

המקום, מה שנקרא, הפנימי, הפנימי ביותר, מקום הקברים. כי מה שאנחנו רואים במערת המכפלה זה רק חיצוני,

זה רק תפאורה,

מה שנקרא,

אבל המקור המקור, אם תראו, יש אנשים, אם זה הביליון של מערת המכפלה והמדרגות שעולים לרחבה,

יש אנשים שממש עומדים פה בקצה ומתפללים.

לאו דווקא כוהנים, אלא כל מיני, גם נשים, כל מיני זה,

שהם לא נכנסים לבפנים.

ולמה? כי על פי המקור שבדקו והכול, הרב מרדכי אליהו יום אחד שלח את אחד התלמידים שלו לשם,

זה היה בזמן של הימים של הסליחות.

הוא שלח אותו כדי שיאמת לבדוק באמת כמה קברים יש שם.

על פי הזוהר יש גרסה שאומרת שמשה רבנו וציפורה קבורים במערת המכפלה.

על זה גרסת הזוהר הקדוש.

הגרסה הסטנדרטית שאנחנו מכירים, מה שנקרא פשט,

אז אנחנו יודעים שאדם וחווה,

אברהם ושרה, יצחק ורבקה ויעקב ולאה,

הם קבורים שם והראש של עשו.

הראש של עשו, זאת אומרת, עם הגוף או בלי הגוף, זה מה שנקרא בכניסה, איך שנכנסים.

מיד רואים קרה איזה ציון, זה שם עשו וראשו, כמו שראינו בפרשה הקודמת, והמדרש אומר שחושים בן דן נתן לו צ'פחה אחת והוריד את הראש שלו לבין רגליו של יעקב, ולכן נקבר שם.

ולמה כל כך הוא היה תאב להיקבר במקום שכזה?

הוא אמר, רגע, הגדול לגדולה והקטן לקטנה.

לאה צריכה להתחתן איתי, ואתה לקחת אותה.

אמנם אתה לא אשם, אבל לבן דחף אותה, אחמיב דחף לו אותה.

אבל מה לעשות, אתה לקחת אותה, אז אתה צריך זה,

אני צריך לקבל את החלק שלי.

אז תשלם על החלק.

אבל הם לא ידעו שיעקב הרי עשה איתו הסכם,

קנה ממנו את הכול.

בהסכם שהוא עשה איתו בקניית הבכורה והכל, את כל הזכויות קנה ממנו.

והיה חסר להם את האיגרת,

הם שלחו את נפתלי.

כתוב נפתלי, איילה שלוחה נותן ימרי שפר.

אז הם שלחו את נפתלי עד שהוא הולך לאביב וזה, חושים בן דן, שהוא היה חירש.

הוא אמר, מה קורה פה?

למה לא קוברים את סבא? למה הוא מתעכב כשאנשים מקפידים לפני השקיעה?

מהר, מהר, יאללה, לקבור.

אז הוא היה אחד מאלה שמקפידים, חושים בן דן. הוא אמר, למה לא קוברים את סבא?

הוא אמר, כנראה ייגמר היום וזה.

זה צער לנפטר כל רגע ורגע.

אז אמרו לו, יש פה... הדוד, הדוד עושה בעיות, הסר. אה, ככה?

זאת אומרת, לקח את האיזה, ככה, איזה קרש שם,

עליה ככה, נתן לו איזה צ'פרה אחת,

הוריד לו את הראש. אמרתי, מזה דאעש למדו.

לפני כן לא היה את זה.

דאעש למדו מהכל, מהמקורות.

אין דבר שלא מהמקורות. להבדיל אלף אלפי אבטלות,

כל הבימאים והתסריטאים והכול, מאיפה לוקחים?

לוקחים את כל המקורות ועושים כל מיני סרטים והכול,

הופכים את זה למה שנקרא לדור הצעיר,

לדור החדש.

אבל המקורות זה הכל מהתורה הקדושה, הכל מהתורה הקדושה.

אז זה מה שהוא עשה, ולכן נקבר שם גם עשיו.

אז שם הוא שלח, זה היה בזמן של הסליחות,

בעשרת ימי תשובה, הם ארגנו שם עצרת גדולה.

ככה בעל המופת מספר.

הם ארגנו שם עצרת גדולה באולם של יצחק. אולם יצחק פתוח עשר פעמים בשנה,

לא יותר.

עשר פעמים בשנה, יכול להיות יותר, לא יודע. עשר פעמים בשנה, מה שאני יודע.

שפתוח אולם יצחק ואי אפשר תמיד להיכנס, למה חציו שם זה בית תפילה שלהם וחציו שם עם ישראל יכול להיכנס, אז הם נותנים הזדמנויות שונות בשנה

והם נכנסו, זה אחת מההזדמנויות, זה בימים של הסליחות, הימים הנוראים, אז הם התפללו שם בעשרת ימי תשובה, שם התפללו והכול

ובמקביל הייתה שם קבוצה, מה שנקרא, שהם היו אמורים להיכנס, שאחד מהם הוא בצום,

בכי נספדת עניות,

נשלח על ידי הרב מרדכי אליהו

כדי לאמץ כמה קברים יש שם ואיך צורת הקבורה,

יש בזה גם שיטות, איך הם קבורים,

האם הם קבורים בצורה שכזו,

זה כן צורה של חנוכיה,

מה שנקרא שתיים, שתיים, שתיים ואז אחד,

או שהם קבורים בצורה אחרת,

את הצורה השנייה אני כרגע לא זוכר, אבל יש בזה שני צורות.

והם חפרו שם ונכנסו והם גילו כל מיני דברים,

והם ראו שהכול.

עכשיו, למה זה סגור באמת? אם אתם תכנסו לאוהל יצחק, יש כעין שער וילנה כזה,

שהוא מכוסה, ומתחת יש כזה רצפה שסתמו אותה עם בטון

בצד של יצחק, והצד השני זה רבקה.

משם הם חפרו ונכנסו, קטחו, קדיחות, זה להיכנס שם.

למה סגרו את זה? בזמן הסולטן, הפכה שם בחברון,

נפל החרב שלו שם בפנים,

ואז הוא ביקש מאחד מה... אז הייתה כניסה, יכלו להיכנס, אבל לא רק אנשים קדושים.

סתם היה אדם נכנס, והם מת.

ונפל החרב שלו, שם הוא הוריד את המשמש שלו.

הראשון, עם חבל, עלה, מת.

כאילו, העלו אותו גופה, מת.

החרב נשארה למטה. הופ! פעם, עוד אחד הוריד, הוא קרא ג' פעמים,

ואז הוא נתן הוראה, אף אחד לא נכנס לפה יותר.

לא יודע אם מי קדוש, מי לא קדוש, אף אחד לא נכנס.

ואז נתן הוראה, הוא סתם את זה. עד היום הזה, עד הזמן, אותו זמן שהם נכנסו לשם, זה היה סתום.

למה? זה היה כאילו בשליטה שלהם, הם בעל הבית, הם הכול.

ופתאום פה הם חפרו והכול, הם נכנסו, והם עשו את זה, מה שנקרא, עם הסליחות והכול, כדי שלא ישמעו את כל הקדיחות וכל הרעשים.

הוא מספר שם שהם הגיעו, הוא הגיע עד למקום של 15 מדרגות.

והרב מרדכי אליהו אמר לו שזה 15 מדרגות כנגד 15 מדרגות של בית המקדש,

ואתה לא יכול להיכנס אם לא תאמר את הפרקי תהילים.

והוא אומר, כשאתה נמצא מתחת לאדמה, אמנם אתה מרגיש נעים.

נעים, טוב, זה כמו יקב, כששמים את היין מתחת לאדמה זה משתמר.

אבל הוא אומר, שם אני מרגיש רוח, לא יכול להיות, מאיפה יש רוח? זה מתחת לאדמה, הכול סתום, אין אור, אין כלום, אני מרגיש רוח.

אז זה אחד ההסברים,

שבאמת המקום הזה זה פתח של גן עדן,

ולכן הוא הרגיש שם אוויר,

זה מגן עדן.

והוא נכנס שם, עכשיו הוא בא לראה את המדרגה, בהתחלה הוא לא שכח מהפרט הזה,

כי הם כל כך עסוקים והכול,

והם בתקשורת, לראות שבאמת לא ייכנסו והכול. ויש להם שעות מסוימות שהם חייבים לנצל את זה. אם הם לא יסיימו את השעות שלהם, נגמר הסיפור, הם בחוץ.

וחס ושלום אם יתפסו אותם, אוי ואבוי.

זה לא פשוט.

הוא אומר, אני בא לרדת, אני מרגיש רוח דוחפת אותי אחורה מהמדרגה. עוד פעם, אני בא לרדת, עוד פעם, ככה, ג. פעמים, הוא אומר, עד שלא היה לי ברירה,

ונזכרתי וחשבתי ונזכרתי בדבר הזה שהרב אמר לי.

הוא אומר, התחלתי פרק תהילים ראשון, אל השם בצרה תעלי, קראתי וענייני.

הצלחתי לרדת מדרגה אחת, עוד פרק, עוד מדרגה.

ככה, 15 מדרגות, הוא יורד עד שהוא הגיע למקום ששם היו בזמנם מדליקים את הנרות, הוא ראה את הפיח, שהפיח עדיין טרי, מה שנקרא,

של שנים, לא משהו עתיק יומין. הוא ירד, הוא הגיע עד למקומות ששם ממש,

ממש צורת הקברים,

שם הוא הרגיש ממש אוויר,

והוא אמר שהצורה

של הגבורה הזאת, כי אין חנוכיה,

שהשרה אימנו, אברהם,

מתחתיה,

רבקה ויצחק, יעקב ואליה, ובאמצע האדם הראשון, וזה, אבל כבר הוא לא הספיק

לתעד את הכל וזה, כבר היה מאוחר, הם היו חייבים לצאת,

הם ברחו והשאירו את הפתח פתוח,

השאירו את הפתח פתוח ממש,

שהיה ממש ניסי ניסים של כמה דקות,

השאירו את הפתח פתוח,

כשהגיעו אנשי הוואט,

שהם שם אחראים על כל המקומות הקדושים שלהם,

כן, במרכאות, אז הם ראו את הדבר הזה, הם החליטו מיד לסתום את זה, אמרו, כנראה יש שם מישהו,

שישאר שם מחנק, מה שנקרא, אבל משמיים הצילו אותם, אז הוא בא לרב מרדכי אלוהו וסיפרו את הכל,

והיה לו נס. עד היום הוא מסתובב במערת המכפלה, האיש הזה, והוא מספר את הסיפורים האלה, יש לו הרצאות,

אפשר לראות אותו ביוטיוב, לא זוכר את השם, אבל תרשמו, נס מערת המכפלה, משהו כזה שם, הוא מספר את כל הסיפור,

הוא מראה גם כל מיני דברים.

אז זה מראה לנו שזה אחד מהשלושה מקומות שאמרנו שזה בצורה משולש ברמודה, שיש ביניהם קשר.

עכשיו, מאיפה מקום עליית התפילות באמת?

אז כידוע, מקום עליית התפילות מגן עדן התחתון,

מגן עדן התחתון לגן עדן העליון.

מגן עדן התחתון יש גרסה שאומרת שזה מקום מערת המכפלה,

משם עולים כל התפילות.

מקום האבות הקדושים, שהם ייסדו ותיקנו את התפילות,

מאותו מקום עולים כל התפילות.

אז הנה לנו, שאנחנו רואים מעלה של כל תפילה ותפילה, כמה היא גדולה וחשובה,

שאפילו בן אדם זר, שלא רגיל לשמוע את הקול בדקדוק והקול, כשהוא שומע מישהו שמתפלל ככה בדקדוק,

הוא אומר, תשמע, לא שמעתי תפילה כזו. וזה מה שקרה.

לא שמענו תפילה כזו מעולם. אז זה תמיד צריך להסביר עליו ולהגיד לעוד ועוד ועוד יהודים, שיבינו את המשמעות,

כמה שתפילה חשובה, מילה במילה, כמו שצריך, ולא העיקר לקרוא במרוצה,

מה שנקרא, ולצאת ידי חובה.

ואז יצא קרח מכאן ומכאן, לא רק שהתפילה לא עלתה, אלא גם זה לא משפיע. אחר כך אדם אומר, מה, ואני מתפלל, זה לא עוזר לי.

אתמול היה לי ברית, אז היה סנדק.

אז הסנדק אמר, אתה תקבל על עצמך תשובה וכולי, מעלה מאוד גדולה.

אז אחרי הברית הוא אומר לאבי הבן,

אני מקבל עלי בעזרת השם מהיום והלאה להניח,

לא שומרי תורה ומצוות,

מהיום והלאה להניח כל יום תפילין. למה אתה חיבדת אותי במצווה כזו, קיבלת תשובה, אני מרגיש שאני חייב לבורא עולם משהו.

אנחנו אומרים, אפילו רחוק שבעם ישראל, רחוק,

שעם ישראל במעמדים מאוד חשובים ונשגבים הוא מקבל עליו את עול המצוות. אז כל שכן וכל שכן לקרובים שהם צריכים לעשות קידוש השם ולא

חס ושלום, להפך.

בנוסף לזה יש את המעלה של הצעקה.

לצעוק בימים הלאומה, מה זה לצעוק בימים הלאומה? לצעוק בבית?

לצעוק על הנשים?

לא, זו לא הכוונה.

אלא להתפלל מעמקי ליבו, זו הכוונה. הוא צועק לקדוש ברוך הוא,

ממעמקים קראתיך בשם השם, השם שמעה בקולי,

וכולי, שאדם יצעק בתפילתו, יכוון, כמו שצריך, שהגוש ברוך הוא ישמע את התפילה שלו,

שבאמת זה יהיה כאן עצמו, מה שנקרא, מכל הנשמה.

כמו שהאדם, להבדיל, שר איזה שיר נשמה.

ככה, והוא אומר את זה כל כך בהתרגשות והכול, וזה, אותו דבר ככה.

את התפילה הוא צריך ככה מעמקי נשמה, שאדם מתפעל מכל הלב. מתי זה אדם מתפעל מכל הלב? כי יש לו איזה צרה, איזה מעוקה.

לא עלינו, אז הוא ככה מתפעל, הוא הולך לפה ולשם, ולהכיר עכשיו בבשר לי, מה קרה?

לא, יש לי איזה מעוקה, יש לי איזה משהו.

אדם צריך להרגיש כל יום ויום את הדבר הזה שיש לו כאילו,

שהיום זה חדש, כאילו שהיום זה קשה לו, ולהתפעל מכל הלב.

זה נקרא, בכל יום יהיו בעיניך כחדשים, כי אדם לא יודע איתו.

אתה יודע אם זו תפילה אחרונה שלך או לא?

אולי תפילה אחרונה שלך תהיה.

אז אם יגידו לך שזהו, היום אתה מסיים את התפקיד,

אז מה?

תתפלל, אה?

איך תקיים מצוות?

אז ככה אדם צריך להרגיש כל יום ויום שזה כאילו היום זה התפילה האחרונה שלו.

כאילו זה היום המצווה האחרונה שלו. ואז הוא באמת מתפלל ואומר חברים משסה גידים כמו שצריך.

ועל זה אומר, אמר רבי יהודה, גדולה צעקה שקורעת גזר דין של אדם מכל ימיו.

רבי יצחק אמר,

גדולה צעקה שמושלת על מידת הדין של מעלה.

אפילו מן השמיים ירדה מידת הדין,

וכרחס שלום רוצה לקטרג עליו, להביא דברים לא טובים עליו,

אם הוא יצעק כמו שצריך על הקדוש ברוך הוא, יתפלל כמו שצריך על הקדוש ברוך הוא,

עמידת הדין הזאת תתבטל מעליו. רבי יוסי אומר, גדולה צעקה שמושלת בעולם הזה ובעולם הבא.

ובשביל צעקה נוחל האדם העולם הזה והעולם הבא.

כדכתיב,

ואנחנו בתהילים, ויצעקו אל אדוני בצר להם,

מה כתוב? וסמיך לה, וממצוקותיהם יצילם,

וממצוקותיהם יושיעם. זה כתוב כמה וכמה פעמים במזמור הזה.

לא הכי להם, אנחנו אומרים את זה תמיד.

במועדים, בטח אומרים את זה בפסח.

למה אנחנו אומרים את זה?

מה קרה?

לא, אדם צריך לדעת.

אבל זה באמת סייעתא דשמיא גדולה. תראו שהקדוש ברוך הוא נותן בחגים, אפילו כשהאדם לא מגיע, לא, הקדוש ברוך הוא שולח לו את השפע.

אדם מאמין שהוא יסתדר,

אין לי מה לאכול, מה לשתות, שברכים שאין להם מה לאכול, מה לשתות.

והנה, הקדוש ברוך הוא מזמן להם פתאום מפה, פתאום משם, והכול.

וזה בתנאי שאדם תולה ביטחונו בקדוש ברוך הוא.

ואם אדם יתלה ביטחונו בראש כולל או בבשר ודם,

אז פשוט שלא רק הוא לא יקבל, גם הראש כולל לא יקבל.

כן.

נמצא היות שהצעקה למעלה ראש לכל הפירושים, ולכך לעוון הפגם אשר אמרו חכמי הזוהר דלית חובה בעלמא,

דלא עית לתשובה בר מהאי,

שאין דבר בעולם שאין לו תשובה חוץ מהדבר הזה,

שאין הדבר תלוי בתשובתתא, אלא בצעקה שהיא למעלה מתשובתתא.

וכמו שביאר החסיד בשער הקדושה,

שעל זה נאמר, פני ה' בעושה רע

להכרית מארץ זכרם.

שזה על ידי האדם שפגם חס שלום בברית שלו, מה הוא גרם? הוא גרם את הדבר הזה.

הוא גרם את הדבר הזה שהוא פגם להכריד מארץ זכרם, שהוא הכרית חס שלום.

הוא פגם בזרעו בארץ. כזה דבר.

הקדוש ברוך הוא שונא.

ומה התשובה של אדם כזה? שימו לב, צעקו, והשם שבע,

ומכל צרותיו אושיו.

אם אדם יצעק ויתפלל מכל הלב לקדוש ברוך הוא, הקדוש ברוך הוא הזה ישמע הקדוש ברוך הוא את תפילתו. ולמה? כי עושה רע.

אדם שמשחית זרעו לבטלה, הוא נקרע, מוציא זרע לבטלה,

והוא חס ושלום מקצר את ימיו, נכרת מארץ החיים,

מאות הפגם הזה. אבל אם הוא צועק בתשובה ומתקן את הצעקה מצעקה שלילית לצעקה חיובית, לצעקה טובה,

כפי שהקדוש ברוך הוא רוצה לשמוע תפילה, ככה.

הקדוש ברוך הוא מקבל את התשובה שלו, והשם שומע ומכל צרותיו מושיעו על ידי שהוא מסיר מעליו

את העץ הרע.

וזה אנחנו אומרים, ברוך אתה השם

הרוצה בתשובה. הקדוש ברוך הוא מחכה לנו שאנחנו נעשה תשובה,

כי אנחנו בנים של מלך.

הקדוש ברוך הוא חפץ בנו, רוצה בנו,

אבל זה בתנאי שאדם,

משתדל ועושה הכל כמו שצריך.

בנוסף לזה אמרנו, מלבד הרצון יש לנו מעלה של בכי בתפילה.

מה זה מעלה של בכי בתפילה? שאדם באמת,

לא עכשיו יעשה קולות של בכי.

יש כאלה רמאים.

כאילו הוא עושה, ואתה מסתכל עליו, דמעות אין לו,

דמעות אין,

אין שום דבר, הוא עושה ככה קולות של בכי.

זה כאילו לציבור,

בשביל הציבור שפשש,

הוא בוכה, הוא בוכה, הוא בוכה.

לא, באמת תבכה.

תערער בתשובה, תבכה. אם אדם באמת מרגיש שזה תלוי בחיים שלו, ייקחו לו עכשיו חס ושלום את החיים, כמה הוא היה בוכה ומתחנן לקדוש ברוך הוא.

והבכי הוא מתפארת התיקונים לפגם הזה.

הוא מכפר, זה טיפה כי אין טיפה.

הטיפה שהוא השחית כי אין טיפת הבכי שהוא מתפלל.

ולדעת האריזה על עיקר התפילה בבכי בעת תפילת המנחה. שאמרנו, בגלל שזה עת רצון גדולה,

אריזה על הקדוש כותב שהעיקר,

מלבד שהוא מתפלל לה גם יבכה. זאת אומרת, תתפלל לקדוש ברוך הוא

כמו שצריך מלב,

מלב של בן ללב של אבא.

יש לנו עוד מעלה בימים הללו שאמרנו זה מלבד התענית גם נתינת צדקה

יש הרבה מקומות שעושים תיקון הצדקה, אמרנו תיקון הצדקה

זה לא יאללה טוב נתתי מעשרות כל השנה נתתי 30 אגורות לפני כל תפילה ביום של תענית גם נתתי במנחה ופתר את הדבר הזה, לא

אדם צריך לכוון את הצדקה למקומות

ראויים לצדקה

לא סתם הוא תרם לזה, תרם לשם הוא לא יודע מה עושים עם זה, איפה הם עושים עם זה דברים שליליים,

שעושים דברים לא טובים.

אתה הולך, תן את זה למקומות טובים,

תן את הדברים האלו למקומות של יראת שמיים, מקומות שבאמת עושים בהם זיכוי הרבים ולא חסרו,

החטאת הרבים, או עושים בהם כל מיני מעשרות,

מעשר אישי, מעשר עני, מעשר זה,

הם עושים את כל השנים.

מעשר עני.

כן.

עני, לא עני, עני.

כן.

אז זה באמת גם סגולה גדולה של צדקה בימי השואבים,

כמו שאנחנו עושים בכל תענית ותענית,

אדם שנותן את אותן פרוטות, גם בימים הללו של תעניות של שני חמישי ושני, בימי השואבים באמת נוהגים לתת את הצדקה.

וזה כתוב כך,

והנה בשאר תעניות אמרו איגרדת עניתה,

צידקתה, זה גמרא,

וסימנך תענית תת-עני,

תענית תת-עני, ת' ות' סוף והתחלה, ובאמצע יש עני.

וכל שכן בתפילת מנחה, תענית ימי השואבים,

שמעלתה גדולה מאוד מצד אשר היא מהדברים שקוראים את גזר דינו של האדם,

כמו שנאמר, וחטאתך בצדקה ופרוק,

וחטאתך בצדקה פרוק.

זאת אומרת, על דעת צדקה, מלבד זה שהאדם עושה, השתדלות, תפילה והכל, שים שלושים אגורות, אה?

איך הרגילו את כולם,

כשאתה הולך לקברות צדיקים, שים גם את השלושים אגורות,

שהתפילה תשמע.

יש, זה כתוב באמת, הרב פלאג'י כותב שנהגו באמת לתת שמן למאור

בקבר רבי מאיר בעל הנס,

צדקה בקבר רבי שמעון בר יוחאי, זה כן,

אבל לא שמענו לתת לכל מיני ארגונים ועמותות חסד וזה צדקה.

זה מצד אחר.

אתם יודעים, יש נוהג טוב בעולם, בימי הפורים, כל הפושט יד נותנים לו.

אז באים כל ארגוני הצדקה והחסד, אבל השנה זה נהיה,

היום זה נהיה כל השנה פורים.

איך התקשרו אליי לפני יום,

אמרו לי, שלום,

באזור שלכם מחלקים עלון מסוים,

לא משנה, בלי שמות,

מחלקים עלון מסוים, אולי תיקחו חלק בעלון,

אולי תעזרו להפיץ את העלון.

הסתכלתי הצידה, ימינה-שמאלה,

אמרתי, תראי, אני,

עלון כזה יקר, לא יודע, כנראה שיש לכם כל כך הרבה כסף.

מכיר אנשים שעושים עלון בקושי שלהם,

בקושי עושים שחור-לבן,

בקושי זה יש תקציב, אתם משקיעים כל כך הרבה, כנראה שברוך השם יש הרבה.

אז טוב, בסדר, אני, ברוך השם, יש לי לאן להפנות את ההצדקה והכול, אז את יודעת מה?

בסדר, עוד לא שכנעת אותי, אבל אני אחשוב על זה.

מה אני יכול להגיד לה?

טוב, טוב, באמת תחשוב על זה לזיכוי הרבים גדול, אנחנו מפרסמים את זה, אנחנו פה אלפי עותקים, מנהנים את זה.

נזכרתי, אמרתי, אתם רוצים לפרסם, אתם

הלכתם וקרעתם את העלונים של הרב,

רמסתם, שרפתם, השחדתם,

דאגתם לאסוף את זה מכל הבתי כנסיות, אתם רוצים שאנחנו נחזיק את העלון שלכם? אוי ואבוי זה.

זה טובל ושרץ בידו.

נגמר.

זה אדם צריך לדעת בחוכמה, בחוכמה.

וכל שכן בתפילת מנחה של תענית, אז אמרנו רגיל וטט, וחטאתך בצדקה פירוק,

ואותה אנחנו מבקשים בפגם הזה,

שאשר נשגב בסודה ופנה למעלה והיה מעשה הצדקה, שלום.

על זה שהאדם נותן את הצדקה מרבה שלום בעולם,

מרבה ברכה בעולם. מה זה שלום?

שהוא משלים את הקדוש ברוך הוא על ידי מעשה הצדקה.

הרי עני לוקח, אתם יודעים שהאדם נותן צדקה,

ועני לוקח זה חצי משמו של הקדוש ברוך הוא,

ואין הכיסא שלם.

אז השלום, והיה מעשה הצדקה שלום, אדם משלים.

על ידי הנתינה של הצדקה הוא משלים את שם ה' יתברך,

משלים את שם ה' יתברך בדבר הזה,

ממילא נעשה לו שלום.

נעשה לו שלום שהקדוש ברוך הוא מקדש את שמו עליו.

וכמו שבחטאו, חס שלום שעשה, נסתלקו החסדים למעלה, כך במעשה הצדקה הוא מושך את החסדים ואת הדברים הטובים וממתיק אותם עליו ועל כל בני ביתו.

עכשיו, מה הקשר באמת בין צדקה לתיקון פגם הברית?

מה, בגלל שהוא נותן 30 אגורות אז הוא תיקן?

יש אנשים הרי תורמים מכל מיני דברים לא טובים, מרעין בישין,

כל מיני כסף לא טוב, הולכים, תורמים.

אז איך אמרו אותם הצדיקים? לא, לא, זה לשירותים, לבית שימוש.

עם זה אנחנו משתמשים לשירותים, כן, משתמשים לשירותים לבית שימוש.

משתמשים לכיס, לא משתמשים לשירותים לבית שימוש.

לא, לא, אנחנו עושים את הפינת קפה, כן.

פינת קפה לא למיליון דולר

שהביאו לך שם מכל מיני מקומות לא טובים,

שוק השחור, שוק האפור, אני יודע כמה צבעים יש לזה.

אז בואו נראה.

אומר הרב ומבית ומחוץ תצפנו להרבות השפע בשכינה, בצדק מלכותה קדישה, לעומת מעוותו אשר היחס שלו מזריע זרע החוצה לבורות נשברים אשר לא יאכילו המים כי עבד כי ימלוך ושפחה כי תירש גבירתה אמרנו הרי מה הוא עושה? הוא פוגם בזה והוא נותן כוח לסטרא אחרא

הוא האדון והוא פוגם, הוא נותן לשפחה, הוא נותן לעבד למלוך עליו

אותם החיצוניים, זה נקרא עם עבדים שהם הולכים עליו

וכמו שבכנפיו נמצאו דם נפשות אביוניים, למה? כי הרי מה שהוא פגם, זה היה צריך ילדים שלו, כתוב עין בן דוד, אמרנו,

בגמרא עין בן דוד בעד שאיכלו כל הנשמות שבגוף

דוגמה, אדם היה צריך להביא, נגזר עשרים ילד

והוא חס ושלום פגם בברית והביא רק חמישה ילדים,

התאווה על זה בשמיים,

התאווה על זה

אז מה?

אז הוא פגם בנפשו על אותם זה,

הוא כביכול הרג אותם

וזה נקרא, בכנפיו נמצאו דם נפשות אביוניים

ובעוון זה גם המיט את נפשו וגם את אותן נפשות

ולכן הם באים להתנקם בו בחיבוט הקבר

כי עתה יחיה נפשות רבות וחסרונם

כי על כל אלה כל לבב דווי בעוון פגם זה,

ולכן ירבה בצדקה איש כמתנתו בכל תפילותה בשאר הימים, ובפרט

בימי השואבים הנזכרים ונעשים לתיקון

עוון זה, ולמה?

כי הוא משפר את התיקון לעוון זה, כפי שאמרנו, והיה מעשה הצדקה שלו.

אז ברגע שהאדם נותן את הצדקה, מה הוא עושה? הוא משלים את התיקון שלו על ידי הסילוק של אותם חיצוניים ותיקונם בדבר הזה, אבל זה

עם שאר הדברים.

זה לא רק שהוא ייתן צדקה ויגיד הכל בסדר.

יש איזה סיפור יפה.

פעם שמעתי,

אתם יודעים, היום זה יום עידן.

אז

פעם אחת הכומר רצה לצאת לחופשה, ביום עידן הוא אמר לך, את מי אני אביא מחליף?

אם אני אביא כומר אחר,

ייקח לי את העבודה.

למה שם זה כל אחד גונב לשני.

לא דואגים אחד לשני, כמו עם ישראל, רחמנים בני רחמנים,

ביישנים וגומלי חסדים.

אצלם מאומות העולם, אחד לגנוב מהשני, לקחת את השני, להרוג את השני וכו'.

ולא לחינם, ביום עידן שם הם רוצחים, ומה לא עושים? כל מיני ייסורים וכל מיני דברים לא טובים.

היום פרסמו שהאדם מברך בכוונה,

מלבד שהוא מברך בכל יום,

ברוך שלא עשני גוי.

ולמה? אז הנה, אמרתי לאשתי, תראי מה זה, הכבוד ברוך הוא נתן להם גשם כל כך חזק, הרס להם את המסיבות.

נגמר, אין יום עידן.

הכול נמחק ונהרס והכול, שום דבר הם לא יכולים לצאת,

קר וזה, סופות, סופות, זה.

סידר להם את הכול כמו שצריך,

העיף את כל הסטרא אחרא מפה, מארץ ישראל, בקדושה ותרשתי.

אז הכומר הזה רצה מחליף. אמר, את מי אני אביא מחליף? אם אני אביא כומר, ייקח לי את התפקיד.

חשב, חשב, ועוד אמר, אני אביא את הרב של היהודים.

פנה לרב הראשי שם באזור, אמר, תעשה טובה,

אני יוצא לחודש חופש בגלל יום עידנו וזה, אנחנו עושים חגים ופה וזה,

תעשה טובה, תחליף אותי.

אמר לו, אני לא מכיר אבל את העבודה.

אצל הרב באים לא נותנים כסף.

זה הכול בחינם.

כתוב על המצח לשם שמיים.

אתה מכיר את זה שרואים דתיים, אומרים לו, זה מה?

לא, זה מצווה, מצווה.

מצווה גדולה, מצווה. הוא לא צריך לחיות.

מצווה, הכול מצווה.

נכון מצווה?

בן אדם עשה לך טוב, תעניק לו בחזרה טוב.

תסייע בעדו, תעזור לו. לא כולם, ברוך השם,

יושבים טוב, שאתה יכול להגיד הכול בסדר.

כמובן,

האדם עצמו לא צריך לחכות לזה.

הכול מאיתו יתברך כשהוא מזמן פרנסתו, ולא בשר ודם.

ולא יתלה ביטחונו בבשר ודם.

אז אמר לו הרב, תקשיב טוב, אני לא מכיר את הכללים ואת ההוראות. תן לי את הכללים ואת ההוראות, אני אראה, ולפי זה אני אחליט.

בסדר גמור. אמר לו, בסדר, הנה, זה הכללים. מה הכללים?

אם בן אדם בא אליך איזה, נו, אחד מהזה שלהם, מהגויים שם,

הרביץ למישהו, פצע אותו,

אז זה תיקון יעלה לו שם, הוא פותח הרי את החלון שם בכנסייה.

יש לו חלון כזה קטן, הוא פותח, כן, מה אתה עושה?

הוא אומר לו, ככה, וזה קבלת קהל אצלו, כן,

הוא אומר, מה? אני הרבצתי לשכן.

נו, ומה קרה? וסימאתי את עינו, אין לו עין עכשיו.

התורה אומרת שן תחת שן, שוויון.

אז הוא אומר לו, תשמע, התיקון שלך זה 500 שקל.

בסדר גמור, הוא נותן 500 שקל,

וככה הכומר גם מתעשר, וגם הכנסייה,

מצפים אותה כל שנה בזהב, יותר יפה,

והבן אדם הזה כביכול, יש לו תיקון, זה אצלהם.

ואם שברת יד של אשתו,

1,500 שקל,

ועשה ככה, ואם הרג את החבר שלו, זה 10,000 שקל או 20,000 שקל.

ככה, בקיצור, נתן לו את התעריף של כל החבלות והמכות והכול, ואיך הוא מכפר על הכול.

טוב, זה הרב ישב שם, טוב, מה לעשות?

אמר, טוב, כנראה, מה שנקרא, עבודה מהצד.

בסדר, מה לעשות? צריכים להחליף את זה,

זה שהייתי בתפקיד,

כנגדי. בסדר, נחליף אותו, מה לעשות? נעשה עוד כמה שקלים.

אותו ישב שם, מלחשה, אמר, מה, אני משוגע?

זה יושב, כמה אתה סוגר בחודש? לפני שהוא עזב.

הוא אמר, אני בערך סוגר את ה-100,000 שקל בחודש,

מכל העוונות של הציבור.

אמר לו, בסדר, אין בעיה.

אמר לו, תקשיב, שלא יהיו בעיות, שלא תבוא לי עם חצי קופה, 50,000. אני עכשיו נוסע לרוב שאני רוצה להיות ראש שקט.

אתה סוגר? סגור פחות או 80,000, 70,000, אבל שיהיה קרוב ל-100, תשתדל.

למה, אתה לא כזה מקצועי, אבל אני, בסדר, תשתדל.

אמר לו, בסדר, אל תדאג, הכל יהיה בסדר. זה נסע,

הרב שם ביום הראשון יושב,

אמר, ריבונו של עולם,

מה זימנת לי פה? טוב, נו, השם יעזור.

טוב, מישהו דופק, דופק, פותח, כן?

זה כבוד הכומר, מה?

ככה וככה, העניין, לא יודע, אני נסעתי ודרסתי מישהו.

הסתכל בתארים,

לא רשום.

אמר לו, תקשיב, זה ה-10,000 שקל.

אומר לו, מה, זה כזה זול?

הוא אומר לו, כן, אבל יש אופציה לעוד שתיים.

תן איזה 30,000 שקל, אתה יכול לדרוס עוד פעמיים.

אמר לו, בסדר, הוציא שם צ'ק, 30,000 שם לו,

נגמר.

טוב, אחרי כמה דקות, איזה זקנה באה.

אני הלכתי, גנבתי איזה קילו עגבניות וזה, אני רוצה לעשות תשובה.

אמר לה, תראי, כמה, זה 50. זה שום דבר, תגנבי עוד כמה פעמים, וזה, יאללה, הנה, תני על החשבון,

מה שנקרא, נתנה לו 250. ככה, בקיצור,

מה, זה הגיע, אחרי חודש, רואה, קופה מיליון שקל.

הוא אומר, לא יכול להיות,

אני בכוון סוגר את המאה ככה, טוב, זה מיליון שקל יגיע לך זע.

הוא אומר, תשמע, אתה נהיית המומחה יותר ממני,

אולי תישאר, בוא נעשה חצי-חצי, נתחלק.

אמר, מה עשית? הוא אומר, לא יודע, איזה אחד בא,

סיפר לו, עשה ככה, זה בא, רצח את החבר שלו, אמר, תקשיב, יש לך עוד פעמיים לרצוח.

שלם ככה, תוספת זה.

הוא אומר, ככה נתתי לו, וואלה, על זה לא חשבתי. תראה, את הראש היהודי,

הוא אומר, תמיד הוא יעשה את הכל והוא יסדר את הכל.

אבל לעומת זה, הראש של אומות העולם, לא כזה.

חכם, עכשיו הסינים, לא יודע, הם לומדים.

היו שם בפונוביץ', ראו איך לומדים גמרא, והכול, התחילו ללמוד גמרא, אז התחילו להיות חכמים קצת.

אבל איפה, הם היו טיפשים לפני כמה שנים.

זה כמו

הימח שעימם והבית זכרם.

אותו דבר,

המוסלמים, אותו דבר.

אבל עם ישראל, ישתבח שמו. אמנם חוכמה בגויים מאמן, אבל זה ביחידי סגולה שם.

זה לא אצל כולם.

אבל אין חוכמה כחוכמת עם ישראל, שמשום דבר יהודי יכול לעשות את כל הדברים הכי גדולים והכי רשומים. אז זה בימים הללו שאדם יכול לתקן.

זה לא להבדיל כמו התיקונים שלהם, שהוא שם כסף ונגמר. לא.

פה, מלבד זה שהוא נותן זדקה, אלא הוא מקבל על עצמו תשובה,

בכי, תעניות, צעק ואפר, יוצא לרבים.

ככה, אדם ככה,

בתשובה שכזו, באמת מלב אל לב,

בגדוש ברוך הוא,

תשובה שכזו, מקבל כמו שצריך.

אנחנו, כמו שפתחנו

בשבוע שעבר, אנחנו גם נמשיך

על הנקודה הזאת.

כן.

הגמרא אומרת,

רב אסי אמר,

חס ושלום, אדם חס ושלום שפוגם בבריתו כאילו עובד עבודה זרה.

עד כדי כך, כאילו עובד עבודה זרה. ולמה?

אחד כזה כופר בהשם יתברך.

הוא לא מאמין שיש הקדוש ברוך הוא, הוא לא מאמין שיש שכר ועונש.

הוא מרגיש הכול בסדר, טוב לו עם מצרו.

אוי ואבוי, אוי לי מייצרי אוי לי מיוצרי.

מה אדם יעשה כזה דבר? מה יגיד הקדוש ברוך הוא?

תסתכל כמה אתה עשית, כמה פגמת,

כמה הרחקת את עצמך, הרי אמרנו שהוא מנודה 40 יום,

שהוא לא מקבל את התפילה שלו.

תראה כמה פעמים פגמת והשחתת שגרמת שהתפילה שלך לא תישמע.

שהקדוש ברוך הוא לא רוצה להסתכל עליך, הוא לא רוצה לתת לך טוב, הוא גם פוגם בפרנסה שלו.

אז איך אתה עשית את הדבר הזה?

וזה כתוב בפסוק,

תחת כל עץ רענן הוא כתיב על הערים ארמים ותחת כל עץ רענן.

אומר הזוהר על זה בפרשת ויקרא, דף יג עמוד ב', וזה לשונו.

מה זה ותחת כל עץ רענן וכולי? ולא שיקרנו בבריתך.

דקולמן דמשקר ב...

בעי עד קיימא קדישא דרשים בכאילו משקר בשמה דמלכה.

הרי מה זה הברית מילה? זה היסוד שלנו, ולא לחינם הקדוש ברוך הוא נתן לנו

את ההזדמנות. זאת אומרת, זה לא לנו ממש, אלא לאבא,

לאבא של התינוק נתן את ההזדמנות שהוא יעשה את הברית לבן שלו. שולחן ערוך פוסק

שהאבא צריך לעשות הברית לבן שלו,

אבל בגלל שהוא לא יודע וכולי ופה ומשם, אז הוא ממנה את המועל שליח, שלוחו של אדם כמותו,

והוא עושה את הברית מילה.

אבל מעיקר הדין, האבא עצמו צריך, חייב אדם למול את בנו.

הנחה שנפסקה בשולחן ערוך.

וברגע שאדם חס ושלום פגם בברית שלו, פגם בברית,

אז הוא שיקר בחותמו של מלך, כי אמרנו יסוד.

זה הקדושה של כל הגוף, וזה חותמו של המשברות, ולא לחינם כי המשברות נתן את העורלה,

ולא הוליד אותנו שלמים, אה?

הים הוליד אותך שלם.

אתם יודעים שיש רק עשרה בהיסטוריה היהודית שנולדו מהולים לגמרי.

עשרה שנולדו מהולים. משה רבנו, הבל,

כמדומני מתושלח,

יש עשרה שנולדו מהולים,

וכל השאר לא נולדו מהולים, נולדו רגיל, מה שנקרא, עם אורלה. למה הדבר הזה?

אז הם היו קדושים, קדושים וטהורים, לכן הגדול ברוך הוא לא נתן בהם את העניין הזה שהם צריכים,

מה שנקרא, להכין את עצמם,

להסיר את חרפתם ולהיות קדושים, כי הם היו בדרגה גבוהה וקדושה.

אבל שאנחנו,

כבנים שלהם, אנחנו בדרגה יותר פחותה מהם.

אז איך אדם יקרב את עצמו לבורא העולם?

על ידי שהוא עושה ברית מילה.

על ידי שהוא עושה ברית מילה הוא מנתק את ה...

מסיר את הזוהמה של הנחש הקדמוני,

מסיר את הזוהמה של העולם ומקרב את עצמו לקדוש ברוך הוא.

אז אם חס שלום פוגם בבריתו,

הוא כאילו שהוא לוקח את החותמת של הקדוש ברוך הוא ומשליך אותה ארצה,

משליך אותה להשפה. זה יפה?

אתה יכול להשליך את הקדוש ברוך הוא לארץ? אתה יכול להשליך את החותמת של המלך על הארץ?

אז ברגע שאדם פוגע בבריתו, הוא משחית, חס ושלום, את חותמו של מלך, משקר בחותמו של מלך.

כי הקדוש ברוך הוא נתן, קבע עליו את חותמו, קבע עליו את שמו.

ובגין דשמא דמלכא יתרשים ב בברנש,

וקרא אחרא אודי ב בהאי קרא דכתיב אם שכחנו שם אלוקינו ונפרוס כפינו לאל גחס ושלום.

זה מה שנקרא עליו.

אם שכחנו שם אלוקינו,

כדאמר ולא שכחנוך.

ונפרוס כפינו לאלזר ולא שיקרנו בבריתך.

ומאי שיקרא?

האחא דה פריס כפיו לרשות האחרא ומשקר בהאי ברית.

ברגע שהוא פורס את כפיו, זאת אומרת, על זה שהוא פוגם בבריתו, הוא נותן חלק לסיטרא האחרא, נותן חלק לחיצוניים.

אחד שכזה הוא נקרא שהוא פורס כפיו לרשות אחרת,

לסיטרא האחרא, ומשקר בהאי ברית.

ועל דאור הייתא אחידת בהאי דכל מאן דנתיר

היי ברית כאילו נתירו ראיתה כולה

אדם שפוגם בבריתו כאילו כופר בכל התורה כולה פוגם בכל התורה כולה

אומן דמשקר בהאי

סליחה נכון אדם ששומר את בריתו כאילו משמר את כל התורה כולה

אומן דמשקר בהאי כאילו משקר בו ראיתה כולה כאילו משקר

עד כאן לשלום ולכן תראה על ידי מי שמשקר בו עוד ברית הווה כאילו פורס כפיו

לעבודה זרה.

הוא יכול להיות עם כובע, חליפה,

זקן, פאות, הכול, והוא חס ושלום פוגע בבריתו.

יש לי חבר שהוא,

אברך שהוא היה ממש מסתובב במקומות, הוא אומר, אם היית רואה חס ושלום, חס וחלילה, איזה אנשים יוצאים ממקומות לא טובים, היום ברוך השם רוב המקומות בעיר תל אביב כבר נסגרו.

למה? הרשבור הוא זימן את האריתריאים

שהם ירכשו את החנויות או ישכירו אותם וכל התועבה תלך.

ברוך השם. פעם ברחובות האלה שם גדלו כל הקדושים.

רחוב בני ברק, הרב מנסור בן שמעון היה שם.

היה שם הבן שלו.

היו גרים שם בנים של הרבי מנסור בן שמעון, אחד מגדולי תלמידי החכמים של הדורות הקודמים.

גדלו ברחובות האלה, גדולי האדמו״רים והכול.

בניית תקופה שדווקא המקום של האחיזת הקדושה שלט הסטרא אחרא,

כמו שקורה, שמקום הקדושה שולט הסטרא אחרא.

וברוך השם עכשיו, הוא שלח את השחורים

שהם עשו שם ניקיון

מכל התועבות והקולה. הוא מספר לי, יום אחד צעדתי שם במקום הזה,

אומר השם ירחם,

ראיתי דמויות, מה זה דמויות? אנשים, כורח וחליפה יוצאים ממקום של תועבה, הוא אומר,

שומו שמיים.

הוא אומר, אחד תפסתי וניהנתי אותו.

אמרתי, איך אתה עושה חילול השם? מה יגידו עכשיו?

איך אתה עושה?

לא שמותר לחילוני לעשות כזה דבר,

אבל איך אתה עם בגדים וציציות בחוץ ואתה עושה כזה דבר?

הוא אומר, מה, לי אין יצר הרע? ודאי שיש, לכל יהודי יש יצר הרע.

אבל איך אתה בכלל מעז להכניס את היצר הרע שלך למקום כזה?

איך אתה מעז?

הוא אומר, הזדעזעתי כולי, לא יכלתי.

הוא אומר, יצאתי עם האור, תפסתי וניהנתי אותו, אמרתי, איך אתה עושה כזה דבר?

אתה לא הבין את הדברה הגמרה של בשעורים וזה,

ואתה צריך לזנוע אותו לנהגר, אבל לא מלהתעלק את זה.

כמבואו בניץ יוצא אורות שהוא על דרך הכתוב, יהיה דחם דמים מלאו, חס ושלום.

והגמרה בנידה יג עמוד ב' כותבת שכאי על השופכים זרם לבטלה.

אז זה דבר מאוד חמור, איך אדם יכול לעשות כזה דבר? אתה קורא לעצמך חרדי?

אתה מבזה את המלבושים שלך,

אתה מבזה את הציצית שיוצאת ממך, איך אתה עושה כזה דבר?

איזה חילול השם, מה, איך אדם יכפר על כזה חילול השם?

חס ושלום.

לכן אדם צריך לשים לעצמו את הדבר הזה. אז ברוך השם שהגוש ברוך הוא שלח אותם.

מצד אחד זה נחמה,

שהרבה אנשים לא נמצאים בכל התועבות האלה.

והם מפחדים אפילו לצעוד שם ברחובות בגלל השחורים האלה.

אז לא לחינם גוש ברוך הוא שלח אותם.

זה צריך להסתכל אפילו באופנים הטובים.

פגם ה'

המובא בסוף לשון הזוהר הנזכר לאלומן דמשקר בהאי,

כאילו משקר באורייתא כולה.

אז אדם שמשקר על שלום בבריתו, על איזה שהוא פוגם בבריתו, זה נקרא שמשקר בבריתו, כאילו פגם בתורה כולה.

ולמה?

כי ברית,

שבת ועבודה זרה נחשבים בעניין זה כאחד.

יש איזה קשר בין שלושת הדברים.

אתם יודעים, זו שאלה יפה.

מתי אדם

יהיה מחויב להניח ביום שבת תפילין ובצנעה?

לא בית הכנסת.

בבית?

ייקח את התפילין, לברך אשר יש שם את הציון ולהניח תפילין ובצנעה.

זה נקרא בצנעה, בבית.

מתי? ביום שבת, כן.

ביום שבת מותר לגעת בתפילין?

מותר לגעת בתפילין. אומנם זה נחשב מוקצה.

זאת אומרת, זה דבר חשוב, דבר קדוש והכול, אבל כלפי שבת זה מוקצה.

נכון?

אז באמת,

מתי יהיה מצב כזה שהוא כן יניח תפילין בשבת?

צריך ללמוד.

לא, מה ללמוד?

בשבת לא מניחים תפילין.

הוא לא רוצה ללמוד? לא, לא.

אז התשובה היא כזאת, תקשיבו.

כתוב שאדם מחויב שיהיו עליו בכל יום בית אותות.

לא, לא, הם ברכים לברית? יפה.

בית אותות. אות ראשונה מה זה?

שבת ברית ב... ביום חול, זה ברית מילה.

כתוב על דוד המלך שנכנס למקווה ודהר,

ריבונו של עולם, אני בלי מצווה, ערום ממצווה,

ואז נזכר בבריתו ושמח.

נמצא חלשים מילים.

אז זה אות, נכון.

זה אות ראשונה, שזה הברית מילה.

עוד שנייה מה זה?

ביום חול?

זה האנטנה.

לרב יש אנטנה בכובע, לנו יש את האנטנה של התפילין.

כשאנחנו מניחים אותה,

שני תפילין, או תפילין אחד, תלוי למי,

מי שמקפיד וכולי, יש כאלה אפילו שלושה.

אז הוא שם את התפילין, זה הקשר בינו, זה האנטנה בינו לבין הקדוש ברוך הוא. תמיד אני אומר לאדם חילוני שאני פוגש אותו, והוא ככה מזלזל מצוות תפילין, אני אומר לו, תקשיב.

אם אתה תניח תפילין בעזרת השם, מגיל צעיר

ותקפיד על הדבר הזה, בגיל מבוגר לא צריך למדוד לחץ דם.

כי עושים את אותה פעולה,

לוחצים והכול,

אז לא צריך למדוד לחץ דם, זה תלוי בך.

אם תקפיד על הנחת תפילין, תניח תפילין כמו שצריך מהודרות והכול, לא תקנה את זה בבסטה, ככה

מוכרים עושים טובה.

ותקנה כמו שצריך, פרשיות מהודרות, הכול, תהדר.

במצווה צריך להדר, לא צריך לזלזל. אנשים במצוות,

כמה עולה תפילין?

אה, זה יקר, יש לך משהו, חצי מחיר, חצי מחיר, יד שנייה, יש בזה יד שנייה.

להבדיל, אולי הוא הולך לשוק הפשפשים,

לחפש שם איזה תפילין טלית של איזה נפטר, שזה שם מוכרים בבאסטה.

לא.

תפילין וציצית, צריך כמו שצריך, דקדק בזה, הכול.

אז אם הוא מדקדק בדבר הזה, להבדיל, לא יצטרך, בעזרת השם, לחץ דם, בדיקות והכל, יהיה הכול בסדר, בעזרת השם תקין,

כמו שצריך, 120.85. זה המדדים התקינים, יהיה לו בעזרה של מדדים תקינים.

אז ברגע שהוא מניח תפילין ביום חול, זה אות ראשונה, ברית מילה זה אות שנייה.

אבל בשבת שאין לנו את התפילין, מה יש לנו? שבת.

כתוב כי אות היא ביני וביניכם לדורותיכם.

אז זה שבת, זה גם אות.

מה הדין אם הוא לא מעול כהלכתו,

או שהוא חז שלום עראל?

אז אין לו אות, חסרה לו אות אחת.

והוא חייב לשים שני אותות עליו בכל יום.

בכל יום.

כי מדומני שכן.

כן.

מה יעשה? יניח תפילין בצנעה.

יבוא לביתו, יניח את התפילין, זה האות השנייה, מחויב, שיהיה עליו שני אותות.

יניח תפילין בצנעה.

מה?

נכון? אם יש לו מצב כזה ביום חול שהוא לא...

אז יש לו אחת, נכון?

אז זה בעיה באמת, ביום חול, מה יעשה?

כן, לכן יתקן את בריתו, מה יעזור?

יבוא לבדיקה, לראות שהכול בסדר.

כי ברית ושבת ועבודה זרז, אמרנו, הם נחשבים לדבר אחד בעניין אחד. וכמו בעבודה זרה, מודה בה,

כאילו הוא כופר בכל התורה כולה,

יהודי לא יכול להגיד, לא, זה זו, אני עכשיו הולך להתנצר, חס ושלום, אני עכשיו הולך להיות מוסלם.

לא עובד ככה.

יהודי נולד אתה, יהודי תישאר, יהודי תמות, נגמר.

אתה לא יכול לשנות. הם יכולים לשנות, וגם לא מקבלים אותם.

קשים גרים לישראל כס הפחד.

לא מקבלים את כולם ככה, יאללה.

זה לא, יאללה, בא לך קצת זה, לקבל איזה הטבה מהמדינה, יאללה.

בוא תהיה יהודי.

פעם היו עושים ככה כל מיני שנים.

בוא, בוא תיכנס.

או רצו שיהיו מצביעים, לכל מיני מפלגות.

אז הכניסו, יאללה, בואו, תיכנסו, תעלו לארץ, תעלו לארץ. מה זה? זה לעלות לארץ ולשים עץ אשוח?

מה לעלות לארץ?

לעלות לארץ כדי לקיים מצוות. משה רבנו נתעבה להיכנס לארץ ישראל, רק

כדי לקיים את המצוות של תלויות בארץ ישראל, ולא זכה.

אז אם כבר עלית, ואתה יהודי והכול, תעשה את זה כמו שצריך.

וכן המחלל שבת, כך פוגם בבריתו.

אמרנו שיש ביניהם קשר, שבת, עבודה זרה וברית.

ולכן, תכף שפוגם חס ושלום בברית, נעשה חשכות גדולה עליו.

והוא מרגיש גם לא טוב אחרי הדבר הזה.

ונורא בכל העולמות ממש, כי באורייתא

ברא קודשא בריחו עלמין עילאין ועלמין טטאין.

עולמות עליונים ועולמות תחתונים, וכדוש ברוך הוא ברא על ידי התורה כולה. כתוב את התקעת דורות קודם בריאת העולם,

התורה הייתה קיימת, וכדוש ברוך הוא הסתכל באורייתא וברא עלמא.

וכיוון שפוגם על ידי המעשה זה בכל התורה כולה,

נוגע הפגם חס ושלום בכל העולמות כולן.

ובכל רמח מצוות עשה שבתורה, וכאילו עובר על כל השסה להבין, כי כולם תלויים במידת היסוד.

וברית, מעלתו גדולה מהתורה.

יש עם יג דברים,

שהשולחן ערוך מזכיר שהמעלה של ברית מילה היא כל כך גדולה.

כאשר דרשו רבותו משולחן הברכה במסכת ברכות, דף מ' עמוד ב',

שלכן צריך האדם להקדים בברכת המזון

לברית ותורה.

סליחה, להקדים בברכת המזון ברית לתורה.

אנחנו אומרים שם בנוסח ברית ותורה, חיים ומזון.

שאומרים קודם, ועל בריתך שחנדמת בבשרנו, וגם ועל תורתך שנלמה איתנו.

מפני שהתורה ניתנה ב-13 בריתות, והמילה נחרטו עליה יג בריתו. הנה זה מה שאמרתי, שולחן ערוך מזכיר.

הברית מילה נחרטו עליה יג בריתו.

אפשר לראות בסימן רס,

בשולחן ערוך שם,

שמדבר לגבי ברית מילה.

כן, יורה דעה.

בסימן רס, שם הלכות מילה, אז כתוב שם את יג בריתו.

פגם ו',

המובא שם בגמרא, במסכת נידי יג עמוד ב',

אמריו המקשה עצמו לדעת יהא בנידוי,

דקמגר יצרה הנפשי,

עד כאן לשון הגמרא, דהיינו שאם אדם מכניס, מה זה נקרא להקשות את עצמו לדעת?

שמכניס את עצמו לערעור עבירה, רואה כל מיני דברים לא טובים, כל מיני תועבות והכול, לא, לא, עליי זה לא ישפיע, מה אתה?

מה אתה בטון?

מה זה עליי לא ישפיע?

עצם זה שהסתכלת,

אפילו שלא באת לידי מעשה, כאילו חס שלום עשת מעשה,

או גורם באופן אחר חס שלום קישוי עברו חס שלום, תכף מנדים אותו בשמיים,

וכיוון שמנדים אותו בשמיים,

אז ארבעים יום,

כמו שהזכרנו, אין תפילתו נשמעת, כמובן בזוהר הקדוש, פרשת פקודי פגם זין,

המובא שם בגמרא, ורבי עמי אמר, נקרא מומר.

אותו בן אדם, חס שלום שפוגם בבריתו, נקרא מומר.

והוא במסכת כלה,

בכל המקשה עצמו, הרי זה מומר, עד כאן לשונו. הגם בכל עבירות,

מי שעובר ורגיל בעבירה, נקרא מומר לדבר עבירה, נכון? עשה עבירה מסוימת והתרגל בה, נקרא מומר, ככה פוסק הרמב״ם.

שאפילו מי שרגיל לקצץ פאות ראשו,

אמרנו פה בשיעור של הפאות, הוא צריך להשאיר

תפיסה וקיפול.

זה לא מספיק שתפיסה, היום עושים כולם ככה, הולכים לספר, הספר עשה לי, מה זה הספר עשה לי?

אז תספר, לספר ירא שמיים.

או שתגיד לספח, נספר אותך.

לא בצורה כזו. הגמרא אומרת שלא נכנסים לספר, היום זה הלכה נפסקה גם,

שלא נכנסים שם לגוי, להסתפר אצל גוי. למה?

שהם רגילים אצל שפיכות דמים, חשוד,

שלא ירד. ואם הוא נכנס עם מישהו, יש בזה כל מיני, תלוי.

והוא היכנס עם עוד מישהו, או בזמן שהיום, או שהדלת פתוחה שם, ואירועים וכו', וכו', עוברים משאבים,

אז שם אין חשש.

אבל היום בימינו כשהסכינים חוגגים ברחובות ובבתים ומחוץ לבתים ובמשחטות,

אז זה בכלל בעיה.

זה צריך להיזהר בדבר הזה. אז כל שכן וכל שכן, כשאתה הולך לספר,

תלך לספר, שמוש צעיר יעשה את הכול, ולא חס שלום שהוא עובר על איסור.

ועובר עליו דלא תקיפו פאת ראשיכם, גם כן נקרא מומר.

מספיק שהוא עשה איסור אחד, נקרא מומר, יתרגל לדבר הזה, יסתפר כל פעם אצל הספר הזה,

נקרא מומר לדבר עבירה.

אבל שם דווקא כשרגיל בזה, וכאן אפילו בפעם אחת, בכל הדברים, בכל עבירה שהוא התרגל בה,

פה רק פעם אחת פגם מבריתו, נקרא מומר לדבר עבירה.

מה? איך זה יכול להיות? אני מקבל כבר את השם של מומר, חס ושלום.

שם אני צריך להיות רגיל כמה וכמה פעמים, פה לא.

כשאפילו פעם אחת נקרא מומר. למה? כי המודה בעבודה זרה ככופר בכל התורה כולה.

ברגע שאתה פגם את עבריתך, כאילו עבדת עבודה זרה, עבדת עבודה זרה, אתה כופר.

כופר, נגמר הסיפור. כפר זה בכל התורה כולה, ולכן המשקר בברית קודש

גם כן כאילו משקר בכל התורה כולה.

עד כאן ברוכים תהיו לאשר.

ברוך אתה אדוני,

אלוהינו,

מלך העולם, שהכל נהיה בדברו.