מעלות ימי השובבי"ם - א | הרב שמעון משה חי רחמים

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

בפתיחת הימים המיוחדים המסוגלים ביותר בשנה

בן אישך הקדוש כותב על הימים הללו שזה ימים מאוד מאוד מאוד קבועים במעלות מאוד גבוהות

יש כמה ימים בשנה שהם מאוד קבועים כמו ראש חודש,

פורים, יום כיפורים, ראש שנה, יומיים של ראש שנה

אבל ימי השובבים עולים על כולם

איך זה יכול להיות?

כי בימים הללו אפשר לתקן

תיקונים פנימיים

לא חיצוניים. בראש השנה אנחנו מתקנים חיצוני על ידי עשיית המצוות שאנחנו מתקנים, על ידי התפילות שאנחנו מתפלדים והכול.

פה עשרת ימי תשובה, 40 יום שיש לנו, כן, מלפני ראש שנה ועד כיפור וגם לאחר מכן, בסוכות וכן עד זה הדרך, בשנה הבאה, כן.

אפילו עד חנוכה יש לנו, כן.

חנוכה זה החיתום האחרון האחרון שעולה על כולנו, לכן כל כך מקפידים והכול.

אבל פה הימים הלאום, שהם ימי שואבים,

באמת זה ימים ככה שמצד אחד נופלת תרדמה על האדם כי זה חורף,

ואז בן אדם, היצר מרשה לאדם להגיד, אתה עייף כבר מוקדם,

אפילו בחוץ כבר עייפים.

שעה חמש כבר נהיה חושך, זה פסיכולוגי כבר בן אדם עייף.

אבל בפעמים הללו דווקא יש יותר זמן לאדם ללמוד,

יותר זמן להתפלל, למה הוא חוזר הביתה יותר מוקדם

מהרגיל, כבר נהיה חושך, הוא חוזר הביתה עכשיו. עכשיו יש לך יותר השתנות,

יותר זמן, יותר עשייה, ולכן בימים הללו קבעו רבותינו

המקובלים לעשות כל מיני תיקונים וכל הדברים הללו. כמובן שזה לא צריך לבוא על חשבון

הלימוד תורה הרגיל,

זאת אומרת שאדם צריך ללמוד תורה.

הפעם ראיתי

שערפה לג'י כתב כימיומני באחד מהספרי התיקונים, שהם היו מקפידים לסיים כל חודש

שס משניות, תלמוד בבלי,

ירושלמי, רמב״ם,

משהו, ממש סדר מטורף היה להם.

בחודש? כן, בחודש אחד.

שבע שנים לוקח לסיים את דף היומי.

עם הסבר פשוט, לא מתעמקים עכשיו תוספות דין וראש ורם,

לא מתעמקים.

ופה כל חודש הם היום מסיימים, זה היה סדר קבוע לזה, קודם כל היו מספיקים.

האף כנראה זה לא עושה את זה בשנה, לא מבינים איפה חושב את זה.

כן, עכשיו אומרים לבן אדם, תגמור תהילים בלגו שנא רבא, או בשבועות,

שיש לו מספיק זמן, תגמור את כל התהילים, עזוב, אני עייף, קשה לי, לא יכול.

אז ספר תהילים, לא.

סבא שלי, אני זוכר, מה לסבא שלי? כל הדור הקודם,

שלוש פעמים ביום זה חוץ מהלימודותו הרבה, הכול. שלוש פעמים ביום הם מסיימים את ספר התהילים.

שלוש פעמים, זה חוץ מהחוק לישראל, והשיעורים, והכל. חוץ מזה,

איך הם היו מספיקים?

זאת אומרת שהם היו מנצלים מכל דקה ודקה,

מספרים על החפץ חיים שבכל חדר בבית היה לו שעון.

מוכר שעונים, מה זה כל בית שעון?

הוא אומר, כן, כי כל

פעם שאני ארים את הראש שלי, שאני אראה את השעון, אוי,

תראו, עוד דקה עברה מהחיים שלי, עוד דקה, עוד דקה.

והיה עוד סיפור מזעזע על אותו חפץ חיים.

כשהגיעו לישיבה, היה איזה בחור שהמצב שלו קשה, אז אמרו, כל אחד יתרום לו כמה שעות מהחיים שלו.

זה תרם שבוע, הוא תרם חודש, זה תרם יום, זה.

באו לחפץ חיים דקה.

כבוד הרב, אתה קמצן?

מה זה דקה?

כולם פה תרמו חודשים והכל נוראים. אם אתם יודעים מה זה דקה של חפץ חיים,

אז הייתם מארחים, ולא שנה של זה, שנתיים של זה, שבע של זה.

אני חושב שזה באמת מחלוקת אם בן אדם יכול לעשות כזה דבר,

להקנות

חלק מחייו

לטובת מישהו אחר, כדי להציל את חייו.

ובדרך כלל בדיני פיקוח נפש אנחנו אומרים שבאמת

אדם קודם

לחברו, אז איך זה יכול להיות שפה אתה מקנה וכו' וכו'.

אז בעזרת השם, אם יהיה זמן, אנחנו גם ניגע בנקודה הזאת.

אז הימים הללו זה ימי הצלה פנימיים של הנשמה, רוחניים.

זאת אומרת שאדם יכול להתעמק בהם ולתקן את מה שהוא כאילו חס ושלום בשאר ימות השנה או בשאר ימי חייו.

זאת אומרת, אם פעם אדם עשה תיקון,

לדוגמה יש תיקון שעושים תיקון לצדקה. אדם שלא נתן צדקה כל השנה,

אז הוא יכול לעשות תיקון צדקה פעם בשנה בימי השובבים.

אז אדם שעשה שנה שעברה, הוא לא יעשה השנה.

גם צריך לעשות השנה תיקון. אבל בשנה שעברה עשיתי הכול בסדר השנה, תרמתי כמו שצריך.

יכול להיות שיכולת לתרום יותר, אבל לא תרמת.

יכול להיות שיכולת לכוון את הכסף הזה למקומות טובים, ולא נתת למקומות טובים. נתת למקומות אחרים.

ולא נתת, זה תיקון בשבילך. אז לכן כל זמן וזמן עושים.

פה המעלה של תיקון נפטרים, האבטיה.

הוא כותב שעל תיקון נפטרים זה תיקון מאוד מאוד גדול,

שעדיף לעשות אותו בשבעה של הנפטר.

בתוך השבעה מקבצים עשרה או שתים עשרה ויושבים ומסיימים את כל הטילים, קוראים לזה עם שבע קורטי ברית ושופר ותפילה מיוחדת ועילון ונשמה והכול.

ואם אדם לא עשו לו כזה דבר,

המעלה שלו בשמיים היא מעלת סטנדרט.

אבל כשעושים לו תיקון הוא מגיע להישגים ממעלות מאוד מאוד גדולות

שאי אפשר לדעת כמה מנחת רוח יש לניח עליו. עכשיו, לא מובטח לכל אחד, לפעמים אני אמצא באזכרות,

אז אומרים שם, רוח השם תניחו בגנן, אז על בן כבר אמרו עצור בגנן.

זוהר כותב ששנה שלמה נשמה משוטטת בעולם,

עדיין אין לה שום דבר, אין לה מקום, אין לה זה. אז איך כבר אתה אומר רוח השם תניחו בגנן ובפנים?

זה לא הולך ככה, שנה רוצים לראות מהילדים, ברמז עקי הבא, כמו שהגמרא אומרת,

אם בכלל הילדים זכו בכלל לתקן ולהשתדל עבור הנפטר וכל הברוכות שעושים, הכול לנפטר.

אז אם עשו,

מה טוב, אם לא,

אז יכול להיות שהוא משוטט בעולם.

זה אותם נשמות שנכנסים לכל מיני גופים כאלה ואחרים, שאין להם את הזכות להימנע מאותם חיצוניים.

בגלל מה הדבר הזה? כדי שיתקנו.

אבל אני לא זוכר אם הם יתקנו. פעם מישהו בא לאבא שלי, אז הוא אמר,

שמע, אני לא יודע, אבל אני שומע רעשים כל העיניים.

נדלק האור, נכבה. לא יודע,

באמת, אבל נראה לי משהו.

אמר, תבדוק אם מישהו נפטר בבית הזה, יכול להיות שלמוד תיקום,

וכנראה שהנשמה עדיין משוטטת שמה.

שומע רעשים בלילה.

כלומר, כולם ישנים,

הוא ואשתו, שומע פתאום רעשים, פתאום מדלק האור, פתאום זה.

אמרתי, אולי, לא יודע מה, אולי הוא לא בסדר, לקח את הכדורים,

הכול בסדר, הכול תקין איתי, לא יכול להיות.

הוא טוב, תנסה להסריד ולהקליד את זה.

אמרו, אני מפחד, אני לא יודע מה זה.

לך תדע מה יהיה, אבל אני אומר לך, בסוף, מה מצאנו שם,

שמישהו נפטר בבית הזה וראה לו תיקון, הנשמה הייתה עדיין שמה,

בתוך הבית, והיה ככה מרגיש

שטוב לא שמה.

עשה תיקון, וזהו, אני שמע, קדיש, אשכבה ויעקב,

אז זה השבועות הללו שמתחילים מפרשת שמות,

בעזרת השם, שקוראים ממנחה של שבת הקרובה, שמות ועירה אבו ושלח יתרו משפטים,

ושובבים תת

כל השמות ועירה אבו ושלח, ויתרו משפטים זה כבר יותר,

יש בזה הרבה מנהגים אצל התוניס,

אצל תוניס וג'רבה,

אז אנחנו מנהגים לעשות גם את צעודת יתרו,

שזה בפרשת יתרו, יש בזה כל מיני מעלות וכל מיני

נקודות חשובות כאלה ואחרות.

לכן בימים הללו, היות והחורף הוא ארוך, הלילה הוא ארוך, אדם צריך מאוד מאוד להשתדל להרבות בתורה, כי כל דקה ודקה שאדם יכל ללמוד תורה ולא למד, הוא התהווה על זה.

מה עשית בדקה הזאת? עוד דקה שרפת?

הנה עכשיו עמדו לך חורף ארוך, עמדו לך עוד שעה לישון.

ניצלת את השעה הזו לשינה או ניצלת את השעה הזו ללמוד תורה?

אז אשרי אדם מפחד תמיד, אם אדם יודע שתמיד

הוא צריך להתכונן, כי לא ידע אדם איתו, הוא לא יודע מתי

הוא יילקח מן העולם,

לא יודע ממה נגזר עליו, כמה יחיה כמה הוא הולך, אז כל דקה הוא מנצל, ממילא הוא יכול באמת להשיג תועלת מאוד גדולה.

השאלה, מתי הימים הללו מתחילים?

אז יש מי שאומר שהיום הללו מתחילים מעשרה בטבת כי עשרה בטבת היום זה יום מאוד מיוחד.

רק

צר נבוכדנצר סך הכול על ירושלים, לא היה איזה מעשה חורמה, אז מה הם מתעניים?

התשובה היא כי זה יום הכרעה אם יבוא באותה שנה משיח או לא.

יום עשרה בטבת זה הכרעה לכל העולם.

אם יבוא, זאת אומרת, החתם סופר כותב,

אם יבוא מלך המשיח השנה או לא, זה תלוי בזה. לכן ביום הזה אנחנו מתעניים, משתדלים.

משם יש דעות שאומרים שמשם מתחילים ימי השומרים.

מאותה תענית ראשונה.

מאותה תענית, ותראו, בחודש הזה, פה הביא בספר התודעה,

אלו הימים שאירעו בהם צרות לעבודנו, וכמעט רוב החודש כולו צרות, שימו לב.

וראוי להתענות בהם, ואף על פי שמקצתם בראש חודש יש מי שאומר שהתעננו בו, וטוב שלא להשלים בראש חודש. אז בואו נראה. באחד בניסן, וא'

בחודש, מתו בני אהרון.

בעשרה בו מתה מרים ונסתלק הבאר. בעשרים ושישה בו מת יהושע בן נון. בעשרה באייר

מת עלי הכהן ושני בניו ונשבע אהרון האלוקים.

בעשרים ושמונה בו מת שמואל הנביא.

בעשרים ושלושה בסיוון ביטלו הביקורים מלעלות לירושלים מימי ירבעם בן נבד. כתוב שהוא עשה שם מחיצות שלא יעלו לירושלים.

סיכל דרכם של עולי רגלים.

בעשרים וחבישה בו נהרגו רבי שמעון בן גמליאל

ורבי ישמעאל ורבי חיילה סגן הכהנים.

בעשרים ושבעה בו נשרף רבי חיילה בן תרדיון בספר תורה עמו. קרקו אותו בספר תורה והעלו אותו באש.

באחד באב מת אהרון הכהן. בשמונה עשר בו כבה נר מערבי את בית המקדש.

מאחד בשבעה עשר באלול מתו מוציאי דיבה. בחמישה בתשרם מתו עשרים וארבע איש מישראל ונכבש רבי עקיבא. בשבעה בו נגזרה גזירה על אבותינו שעמודו בחם וברעב ובטם ומעשי העגל.

בשבעה מערכי זוון עיוורו את עיניו של צדקיהו ושחטו קודם בניו לעיניו.

מה שמסופר שם.

בעשרים ושמונה בכסלו שרפיו והקים את המגילה. בשמונה בטבת נכתבה התורה בימי תלמי ביוונית. והיה חושך בעולם גימל ימין.

זה החושך העתידי

שאמור לבוא.

עוד פעם בימות המשיח.

שלושה ימים של חושך זה היה בחטא בטבת.

ובתשעה בו

כן, ביום יום מיוחד, הנה פה הוא שולח מתחילת הפרק.

כתוב שזה יום שנולד בו ישו. הם אחריו וזכרו, כן.

טוב, הוא ברח לי כרגע.

זה גם ראשי תיבות שלו.

איך?

מה שאמרת זה גם ראשי תיבות שלו. כן.

כן.

ובחמישה בשבט מתו הזקנים שלו מיהושע ב-23 בו.

בקיצור, כל השנה כולה אנחנו רואים שיש בהם כל מיני תשומות תעניות.

עכשיו, זה רק מיעוט.

יש תעניות הרי שלא גזרו אותן בציבור, שיצומו אותן, אבל לא מתעניות. לדוגמה, בקהילה פלונית שרפו את כל הקהילה,

פרצו פרצות, שחטו וטבחו, עשו חכמים תענית במקום.

חס ושלום, חס וחלילה, היה איזה צרה אחרת, מגפה, תענית.

פתאום פה אנחנו רואים תענית. על מה תענית?

אז כל גדלותו של היום הזה, כי זה יום הכרעה שאדם יכול להשיג בו בכוח התפילה שלו ומבקש. אם כל עם ישראל מבקש, יבוא מלך המשיח, יבוא מלך המשיח, עם ישראל ייגאל. אם לא יבקשו, יגידו לא טוב לנו. אחד אמר לי, טוב לנו ככה, זה בסדר. אם יבוא, עזוב, אנחנו נהיה דתיים יותר מדי.

לא כדאי, עזוב, עזוב, עדיף ככה אני אשאר.

ככה זה בסדר.

איך אדם יכול להישאר ככה שאנן?

וההיגר אומר, ונאמן אתה לה חיות מתים, חייה מתים,

נקדישך ונעריצך, ומתפלל. מה אתה מתפלל? צמח דוד עבדיך.

כן, אז אתה אומר משפה ולחוץ הכל.

אבל כמה באמת אתה מבקש את זה? כמה באמת אתה רוצה שתשכון בתוך ירושלמיך כאשר דיברת?

הייתי בכותל בשבוע שעבר,

היינו ברית ביום ראשון

אחרי הנץ,

ואחר כך הלכתי לכותל, אמר לי. אמרתי, הרבה זמן לא הייתי בכותל, אלא

אני מקפיד ללכת עם רגלים חובה.

יש עניין בג' רגלים לעלות לירושלים ולראות את פני השם,

במקום אשר יבחר.

אז בגדולי ישראל בדרך כלל נוהגים, נגיד בשבועות אתה לא יכול ללכת,

מי שלא ידע בירושלים.

קשה לו ללכת. אז מוצא שבועות, עד ג' ימים כתוב שאפשר ללכת.

אז אני נוהג, ברוך השם, בזה, גם בסוכות הייתי, בפסח וכולי.

למרות שכל המצב הכל, אבל בשבוע שהייתי, הזדעזעתי.

בחיים שלי לא ראיתי את הכותל ככה.

אפילו בשלוש לפנות בוקר הכותל היה במצב כזה.

היה מלא יותר.

חמישים איש לא היה בכל הכותל.

חמישים איש

לא היה.

עכשיו ראיתי במאוחש איך מתקיים הפסוק, כי ביתי בתפילה אי קריא לכל העמים.

סינים, כושים, מה שאתם לא רוצים, מכל החוגים, מכל הגוונים היו שם.

וכולם ככה שמים כיפה ונכנסים ורואים איזה יהודי מתפלא, צ'ק צ'ק צ'ק.

כולם שמים אותו. ניגש אליי איזה סיני, אז הוא ראה אפרק וכובע.

הוא עושה לי תמונה, אפשר תמונה?

הוא עוד לא יודע, טוב בסדר, מה אני אגיד לו עכשיו?

עכשיו חצי מהאנשים שם מסתכלים עליי, לא מבינים מקום. טוב בסדר, נו יאללה, צ'יק צ'ק, אין לי זמן.

עושה לי תמונה, איזה סיני.

אני אמרתי, תראו מה זה, כי ביתי בתפילה אי קריא לכל העמים. מה לו ולכותל המערבי?

יש לו איזה קשר בינו, או זה סבא שלו, או סבתא שלו?

אולי ספק אם בכלל הוא יודע שיש איזה קשר בין זה לבין עם ישראל, אבל הם יודעים שיש מקום מיוחד.

כל העולם מדבר על המקום הזה, זה נקרא ירושלים. ומה חשוב בכל ירושלים? זה חתיכת קיר שנותרה, שם הקדום, מעולם לא זזה שכינה מאותו מקום.

אז כזה דבר, אין שום דבר, אין שום בעיה. באים והם משלמים, וגם עכשיו יש הנחה, בגלל יום עידן,

שם בחוץ לארץ, החג שלהם, אז כולם שם נשארים.

יש כאלה שמקפידים, אני מכיר הרבה יהודים,

שהם לא נשארים שם בחוץ לארץ, הם באים שבוע עד שבוע אחריהם,

כדי שהילדים שלהם, הקטנים, לא יעברו את הדברים האלה.

אנחנו

מגדלים אותם ככה בחינוך כזה, שהם לא אמורים לדעת מה זה, אבל פה לצערנו בארץ, כבר אתה הולך,

צריכים לשים עצים ומנורות.

זה מה שחסר, שבני אדם יהיו עצים.

אז זה,

לכן אנחנו עושים את הימים הללו, שזה ימים מאוד מאוד מיוחדים, איך אנחנו נעשה תשובה.

אדם לא יכול לעשות תשובה בדיבור,

צריך לעשות תשובה ממעשה. מה זה התשובה במעשה?

על ידי שהוא מתענה, הוא מענה את הנפש שלו.

כמו שאמרנו בנוסח של התיקון,

כאילו הקרבנו את חלבנו ודמנו

על מזבחך הקדוש.

ואני הקרבתי חלב ודם,

גם כשהאדם היה מקריב קורבן, לא היה מאה אחוז חושב שהוא עושה כמו שצריך את הקורבן והכול, כי הכהן היה עושה את רוב המלאכה.

אבל פה במחשבה,

שהאדם מכניס לעצמו, כמו שאמרנו, הוא משלמה פרים שפתנו, על ידי שאנחנו

מכניסים במחשבה,

בדיבור ובמעשה נכון להגיע להישגים גדולים. לכן הימים הללו זה ימים מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד גדולים ונשגבים, שאדם יכול מאוד לתקן בהם.

הימים הללו, מה שנקרא, נכתבים

באזור של טו בי שבט, ששם בטו בי שבט זה השיא

של ימי השורבים,

כי אנחנו עושים בו תיקון,

לא רק בדיבור, אלא גם באכילה.

כתוב שאז ירננו עצי היער מלפני ה' כי בא לשפוט את הארץ,

ישפוט תבל מצדי גאים ונשרים.

סביב דיברים.

אז יש, אם אתם מכירים, ספר, זה נקרא פרק שירה.

פרק שירה, שם אומרת, כל בריאה ובריאה אומרת שירה לקדוש ברוך הוא בעולם.

אז מה אומרים? עצי הסרק.

אז ירננו עצי הים מלפני ה' כי בא לשפוט את הארץ,

ישפוט תבל מצדי, גאים ומישרים.

עצי הסרק, מה יש להם להגיד?

הרי הם מביאים תועלת לעולם, לא מביאים תועלת לעולם.

אתם יודעים שמספר בעל המעשה,

ראיתי בספר שנקרא אוצר מעשיות,

אז הוא מספר שם סיפור יפה, היה איזה עבד בן עבד,

שהוא היה של עבד של מלך,

והמלך חלם בלילה חלום מאוד מפחיד,

שהבת היחידה שלו אמורה להתחתן עם העבד השחור הזה,

הקוז'י.

הוא כל כך דאג כשהוא קרא ליועץ הראשי,

אמר לו ככה וככה, הנה אמר לו, אל תדאג,

אני אשלח אותו למקום שמשם הוא לא חוזר.

זאת אומרת, לא להרוג אותו, אלא לשלוח אותו למקום שעד שהוא יגמור את השליפות,

בטוח הוא יחזור, היא כבר תתחתן, היא אין לה נכדים גם.

אמר לו, בסדר, יאללה, הנה הכסף מוכן,

מבית האוצרות תשלח.

בסדר גמור, הוא קורא לעבד, הוא אומר, תקשיב,

אני רוצה שתלך לשאול שאלה מאוד חזקה את משה רבנו.

משה רבנו, איפה הוא נפטר שנים ולא יודע איש את קבורתו, איפה הוא ילך, מה ילך?

נתן לו, אמר לו, הנה פה זה המיקום, פחות או יותר שהוא צריך להיות,

בגיא מול בית פאור, לך תבדוק.

מה צריך לשאול אותו? צריך לשאול אותו את השאלה הבאה.

האם בן אדם יכול לבטל את מה שנגזר עליו מלמעלה או לא?

נגזר גזירה על האדם, הוא יכול לבטל את הגזירה הזאת או לא?

אנחנו יודעים אם זה ביתית או בית דם, וכן על זה הדרך.

והוא אמר לך, תשאל אותו.

אמר, בסדר, אין בעיה, הנה חמורים, הנה סוסים, הנה אוכל.

יש לך פה בשביל המשמע, אני צריך כל כך הרבה, זה רק ללכת, לשאול, כמה? שלושה ימים, ארבעה ימים, כל כך הרבה צריך?

אמר לו, כן, צריך כל כך הרבה, זה בשבילך שיהיה, והנה סכום נורכסת גדול.

הוא שמח, קיבל סכום כזה גדול לידיים שלו, עבד,

בחיים שלו ראה גם הגרושים.

הוא מקבל כאלה סכום גדול, ועוד חמורים והכול, ומשרתים איתו. אמר, בסדר, אין שום בעיה, יאללה, עושים טיול,

מה שנקרא.

והוא כמובן יוצא לדרך והכל בדרך,

הוא היה ככה, רצה לנוח,

לנוח, סליחה,

מהם עייפות הדרך, אז כמה הוא יכול להיות כמה? אז אמר, יאללה, אני אחפש איזה עץ ככה עם צל, אני כבר קצת אשב שם, ינוח.

הוא יושב, אבל הוא רואה עץ שהצל שלו משתרע ממש ככה,

הענפים שלו, סליחה,

משתרים ככה ממש קילומטרים.

הגזע ממש ענק.

עכשיו, אתם יודעים, את העץ יכולים לדעת בין כמה הוא לפי הטבעות שיש בפנים.

אם חותכים את הגזע, אז רואים טבעות, טבעות בפנים,

וכי זה יודעים את השנים.

הוא היה כזה גזר, אמר,

בתוך זה עץ, משהו ממש של אלפי שנים.

טוב, הוא ישב שם וזה, קצת אכל, גם פיצח גרעינים, וזה,

מתבודד, מה שנקרא.

תקופה של הדינוזאומי.

אה? העץ מהקופה של הדינוזאומי.

בקיצור, אז הוא,

נו, הוא פתאום שומר הכל, כושי, כושי.

כן, ימי ושמאלה.

הוא רואה את העבדים שם יושנים ורעזו להם אוהל, יושנים שם.

חמורים לא מדברים.

עושים כל שקר.

מה האוכל, השתייה, הכסף, מי ידבר?

הוא אומר, מה אתה מסתכל על הצדדים? אני העץ מדבר איתך.

העץ מדבר איתי, אני עוד לא שלמה המלך, הוא אומר.

מה העץ מדבר איתי?

הוא אומר, תגיד לי, מה מעשיך?

הוא אמר, אני נשלחתי על ידי מלך כזה וכזה,

ללכת לשאול את משה רבנו שאלה. אמר לו, תעשה טוב, האם כבר אתה הולך?

גם תשאל אותו, בשביל מי אני בכלל נבראתי?

אני, אין בי תועלת.

אני, חוץ מצל, אין בי תועלת.

וגם אני כל שנה גר המחליף, מה שנקרא, את העלים שלי, הכל נושר, וזה, ופירות אין לי, שום דבר אין לי.

אתה הראשון פה, אולי מבין הבודדים שיושבו פה ונענו מהצל שלי.

בשביל מה אני קיים, אני צריך לסבול דרך

כי יבושי לא.

שאל אותו, אמר לו, זה לא מה, בסדר, אין לי שום בעיה.

ממשיך הלאה בדרך, וזה,

עוד כמה שעות טובות,

חיפש מקור מים ככה לשטוף את הפנים שלו והכול.

הוא בא לגג, הוא רואה שתי בארות של מים,

אחד מים עכורים,

ממש.

המים עושים חצי עכורים, דבר. הוא אמר, אני אשטוף את הפנים שלי אם כזה דבר.

יש לי, ברוך השם, משקאות קלים, חריפים, על הגמלים והסוסים והחמורים.

אני צריך לקחת מים, אבל המים האלה לא ניקים. פתאום הוא שומע שהוא כל כך חושב, והוא שומע. הלו, כושי, כושי,

מה מעשיך? פה הבאר עוד פעם מדברת אליו, המעיין הזה, הבאר,

מדברים אליו, אומרים לו, קר וקר, עניין מה מומי,

והוא מספר להם את הכול.

אומרים לו, תעש טובה, גם אנחנו פה מאז בריאת העולם.

אף אחד לא בירך מאיתנו, לא שתה, למה אנחנו עומדים עכורים? תעשה דבר, אם אתה שואל,

אתה שואל גם את משה רבנו את הפתרון.

הוא אומר, אתם יודעים לו, בסדר גמור, אין שום בעיה, אני גם ככה על הדרך, בסדר.

וכמובן שהוא הולך שם, בעל המעשה שכותב, הוא אומר, שאלו סייעתא דשמיא, משה

זכה לגילוי של משה רבנו.

משה בא לפניו וכו', נתן לו את התשובות,

עבור שלושת הדברים.

אחד למלך ועוד שתיים לדברים שהוא פגש.

כמובן שהוא חוזר בחזרה תוך כמה שעות, והוא בא בחזור.

החזור, הדבר הראשון שהוא פוגש זה את הבאר,

מה שפגש החברות.

הוא אומר, נו, הבאר שואל אותו, נו, מה קורה? הבאת לי תשובות, אמר, כן, אתה לא יודע.

אתה, לא סתם בצורה כזו שהמים שלך עכורים ואף אחד לא ייגע בך בהכל,

שאפילו אנשים מפחדים מלרחוץ את הרגליים שלהם בזה מרוב שהמים עכורים.

כי במים הללו יש סגולה. מישהו שחור נכנס,

טובל במעיין הראשון, במלוכלך, יוצא,

בבוקרית אומרים סבספה,

יוצא לבן.

אם יהיו לך תאירים כשני, כשלג ילבינו. הכל יוצא כמו שצריך. לא מוכן?

לא הבנת אותי.

לא מכיר?

טוב.

בקיצור, יוצא לבן.

והמעיין השני,

להפך.

מה התועלת שבו?

שאם יש לו פצעים והכל וזה, הכל יוצא אור חלק.

אמר, אתה יודע מה?

צ'ופר על זה שאתה נתת לי תשובה למה ברעיין אני קיים כל כך הרבה שנים,

מאז בגלל העולם אתה הראשון שתיכנס, אני רואה שאת הכוש שיש לך בעבועבועות,

ואללה, כנס.

זה הסיר את הבגדים, נכנס לשם,

תסתכל, לא מאמין למראה עיניו.

חצי יד יכניס למים לבנה, חצי יד שחורה, אמרו לו. נכניס את היד השנייה, גפש.

עכשיו פצעים, נכנס לבוגזי השני, מעיין השני.

בקיצור, הוא חלק.

אמר לו עוד פרט אבל.

הבא אחריך,

אם הוא לבן, שחור יהיה,

אם הוא יתבול,

אם הוא ייכנס בפנים.

ואם הוא חלק, יהיה פצעים.

וכן על זה הדרך, ככה, כל מי שיבוא אחרי מי, ככה יהיה בו תועלת.

לכן הוא אומר, מן השמיים לא גילו את זה לאף אחד,

ואני ככה עומד ככה במצב קדש, אז תדע לך.

וככה נפרדים לשלום אחרי שהוא קיבל את התשופר.

טוב, קבל את התשופר, ממשיך הלאה, ממשיך הלאה עוד כמה ימים, נפגש עם העץ.

נפגש עם העץ, ואתה יודע מה התועלת שיש בך?

שאם אדם

נפל מעל הסוס

בערים ונשברו לו כל העצמות,

אם הוא לוקח, עושה מהעלים שלך, בודק אותם כמו שצריך, כמו שהרב דורפמן מדריך,

ועושה מזה חליטה ככה בתה, שותה,

כל האיברים שלו מתרפאים.

הכל בסדר, כמובן זה לוקח בשלבים, אבל מתרפא הכל.

אמר לו, ככה בסדר, אין שום בעיה. אמר לו, אתה יודע מה, אני ברוך השם רואה שאתה בריא,

ראית שחור, ראית לבן, סיפר לו את כל הקורות אותו.

אמר לו, הנה אני נותן לך רשות,

אתה יכול לקחת ענף מתנה.

אמר לו, בסדר, אין בעיה, גם ראה עץ ענק, לקח ענף מתנה והכניס את זה גרה על אחד הגמנים, ויוצאים לדרך. לאן? לכיוון העיר.

צריך לחזור לתת למלך תשובה, זה לא צחוק, במלך.

טוב, בא להיכנס בשער הער, אומרים לו, חבוק, תודה זוג, מסתכלים. רואים ממש עיירה שאלה מן הכל העולם,

אמרים לו, זה לא זה.

זה מכוער, היה נמוך, וצבע שחור, זה נכון, זה יפה, לבן, גבוה.

אמרו לו, חבוק, אנחנו לא רוצים לעצור אותך, זה נראה מזויף, אבל אין מנוס, טוב, מה יעשה עכשיו? איפה יגור? איפה זה? טוב, עשה מחירה פומבית, גמלים,

מכר את הגמלים, מכר את החמורה.

רואים, אחר כך זה קצת אסף כסף והכל וזה,

ויום אחד הוא שומע, צרצו, מה?

המלך הלך לציין בערים,

אחר צבעים וכולי, והתגלגל מהסוס,

כל העצמות שלו נשברו, והרופאים נתנו לו כמה ימים אחרונים לחיים.

מצב מאוד קשה.

הוא בא להיכנס עוד פעם, הוא אומר, יש לי תרופה,

הוא אומר, מי אתה? מה אתה? יש לך אישור של רופא, תעודת זהות, משהו?

לא, אין לי, אבל לי יש לי פתרון.

אתה יודע את מי לא הביאו לפה, טובי הרופאים, טובי המומחים, ולא הצליחו לרפאות המלך.

ואז נצליח לרפאות המלך, אין סיכוי.

גירשו אותו, הוא שותה

הוא ראה שאין לו דרך, אמר, אתה יודע מה, אני אקח ילד קטן ילד קטן, לפעמים דבריו נשמעים יותר מבן אדם גדול

רואים ככה, אולי יש איזו חוכמה משהו, אמר, תעשה פליירים לזה

אמר, רופא חדש הגיע לעיר מאיזה, או ללולו, אני יודע מה, הגיע רופא חדש

הבת של המלך

מה שנקרא במרכאות הכלה המיועדת

שעדיין לא נמצא לך דן כי הכל מאיתו יתברך

שבת פלוני לפלוני

היא מסתכלת, היא רואה, מודעות חדשות במקומות

רופא חדש מומחה לשברים וכו' הגיעה, איך זה יכול להיות

ששר הרפואה פה בזה לא ניסה את הרופא החדש הזה

שאף אחד לא מכיר אותו? לא יכול להיות, חייבים לנסות את זה

אמרו לפרופסורים, תראי אין סיכוי, זה נשאר כמה ימים, חבל אפילו לנסות

אז בי עדיף ככה

שימות גר מאשר קומי צער, תרופות והכול

אמרה לא, אני רוצה

תריצו אותו לארמון, באמת, מריצים אותו לארמון, אף אחד שם לא מזהה אותו

כמו שאמרנו שהשתנה והכול נכנס לארמון, וזה אומר, תראו, את מה אתה צריך?

אני צריך חדר, אני עם שתי מיטות

מיטה לי מיטה למלך, אני כבר ראיתי מיטה למלך, נורא עזומה, מה זה מיטה למיטה למלך? לך תדע מזה בן אדם הזה,

מפחדים

אמרתם, אחר כך לשים גם מצלמות ככה, המעגל סגור, הכל בסדר, אל תדאגו,

איך אתה מרפא, מה השיטות, מה, אמרנו, תראה, אני, יש לי צמחים,

הכל יהיה בסדר, עושה לו מזה,

צחקו עליו, מה אנחנו, תרופות, אנטיביוטיקות, הכל עזר,

איך אתה תצליח, מה אכפת לכם? תנו לי לנסות,

כמה זמן אתה רוצה? שבועיים ניסיון,

בסדר גמור, מה יש לנו להפסיד?

נשאר

למלך גם ככה כמה, זה, ימים לחיות, אם ימות, לפני ימות,

לא ימות, סימן שהבן אדם צדק, בסדר גמור,

ככה היה,

מה אתה צריך? אני צריך גם דוגמאים שיהיה,

כך שאני יכול תמיד לחמם, והכל, וכוסות,

נתון לו מה שצריך, כפית, זה, כל מה שצריך,

וכמובן שהוא נכנס לחדר, נועלים,

בעזרת השם, בעוד שבוע אנחנו נדבר איתכם, והם עוקבים שם מהמצלמות,

ואחרון, קודם, רואים, שמע,

ביום הראשון המלך ככה התחיל כבר לזוז, אמנם לא פתח עיניים, לא זה, ביום השני כבר פותח עיניים,

והוא נותן לו ככה עם הכפית, לאט לאט,

כמובן שכולו תפילה שהשם יעזור שהוא יצליח,

ביום השלישי כבר המלך מזיז את האיברים והכל כמו שצריך, רביעי כבר קם, מתיישב על המיטה, חמישי עוד קצת מתיישב, ומתחילים שתיים-שלוש צעדים ללכת איתו,

כבר ביום השביעי כבר, הוא אומר, חבר'ה, אתם כבר יכולים לבוא, לראות איך המלך עושה סיבוב לבד בחדר, בלי מקל, בלי קביים, בלי כלום,

הם מסתכלים, לא מאמינים בריינים,

בעזרת השם, תוך שבועיים המלך כבר חוזר למצב הקדמוני שלו.

ככה היה באמת.

הגיע היום ה-14, שנקרא שבועיים,

וכל העם, המדינה רוצים לראות, כל העם רוצים לראות את המלך,

שברוך השם עברי, מי לא רוצה לשאול בשלומו של מלך?

וכמובן שפרסמו והכל, ומי יצעד בזה? הרופא,

המלך והבת של המלך.

אבל הם יצעדו מול כל העם, וזהו, רואים אותם ככה,

כל העם מביא, והוא, יחי הרופא, יחי המלך,

יחי הבת של המלך, שמחה וששון ומוזיקה ומה לא.

הוא, עשו יום ממש שמח שהמלך ניצל ככה במצורה.

בינתיים, ככה,

אחרי הצעדה הזאת, הם נכנסו להתיישב,

לאכול סעודה, ככה, ברוך השם, סעודת הודיה.

סעודת הודיה, אז המלך בא אליו היועץ, אומר, אדוני המלך, תראי,

אני לא יודע כסף וזהב פשוט שמגיע לרופא.

אבל באמת אני רוצה לדעת מה המלך חושב שאפשר לתת מתנה לכס דבר.

אין הון שבעולם. אדם,

בשביל החיים שלו, מוכן לשלם הכול.

עכשיו, התפרסם היום שאיזה אחד רצה למכור את הבת שלו

כדי להחזיר חובות בשלוש מיליון משהו.

היום הם פרסמו את זה,

שממש סיכלו את זה ברגע האחרון, שאיך תדעו,

והאדם כרגע הגיע למצב שצריך למכור את הבת שלו בשביל להחזיר חובות.

פה בארץ.

פה, פה בארץ.

באחד הערים. רצה למכור את הבת שלו.

אומר,

הבן אדם מוכן הון שבעולם לשלם עבור הדבר הזה.

אז מה אתה חושב לתת למלך? הוא אומר, לא יודע, אתה היועץ, תן אתה פתרון.

אומר, אדוני המלך, תראה, רופא יותר טוב ממנו לא מצאנו.

את הרופאים שהיו מזמן כבר פיטרתי.

אני,

אם אתה שוער אותי, הייתי לוקח אותו בשביל הבת שלי.

עכשיו, אני לא יודע מכל הסיפור.

טוב,

בסדר גמור, אמרנו, אתה יודע מה? בוא נשאל את הכלה, האם היא מסכימה?

שואלים את הבא.

בוודאי, מה השאלה בכלל?

אם הוא הציל את האבא שלי,

ודאי שאני ארצה להתחדם, ואם השלום נצטרך עוד פעם,

שלא נפסיד אחד כזה.

אני מסכימה,

בעזרת השם קוראים תאריך, קוראים תאריך, תופרים את הבגדים והכל. פעם זה לא כמו היום קונים, הכל מוכן וזהו.

תופרים את הבגדים, הכל, וזה, והם מודיעים בתאריך כזה וכזה. הבת של המלך מתחדן עם מי עם הרופא?

רופא תואר, כמו התנאה, ופה ושם וזה.

טוב, מתחדמים, הכל, כמו שצריך וזה. בשי הברכות, אומר הבעל,

החתן אומר לכלה,

תעשי טובה, אני לא פגשתי כבר כמה ימים את היועץ.

ככה וככה עניין, אני צריך להחזיר לו תשובה, ובלי תשובה.

על מה, מה הוא שאל אותך?

הוא שאל אותי, שאני לא יכול לשאול משה רבנו, אם בן אדם מה שנגזר,

וזה יכול לבטא בזה.

היא שמעה את זה, היא לא הבינה,

אבל עם מסרת הדברים הוא שמע את זה, החזירו פניו.

מי אמר לכם? הוא אמר, זה החתן. מה החתן? זה לא החתן, לא הכל יום.

הוא תפס אותו, נכנס אותו לכם, אמר, אני משביע אותך בשבוע אחר המועד, תגלה לי מי אתה.

אמרתי לו, אני העבד של המלך, היום אני כבר החתן של המלך,

אבל אני עבד שלך.

טוב, איזה שמלך, זה לא יכול להיות.

ההוא נמוך, כושי וזה, איך זה יכול להיות כזה יפה את הרופאים האלה?

הוא אומר לו, מה אני אגיד לך, ככה וככה, היה בדרך והכל וזהו. ככה?

אם זה כל כך ככה יפה, איפה המעיין הזה?

איפה? אמר לו, זה נמצא שם בדרך לכיוון משה רבנו.

שם זה נמצא, תלך שם מהר, מהר, שלא תפסנו עכשיו. הוא ידע שהוא ילך שם.

בקיצור, זה הלך לשם, נכנס לבפנים,

שחור משחור יוצר, ולא יכול להיות, אולי טעיתי לבריכה השנייה.

נכנס למעיין השני, כולו פצעים ועבבואות. בקיצור, לחזור, לא יכל לחזור, זה היה נקמתו של אותו רשע.

אבל הוא אומר שם, תראה מה זה, שהכל מאיתו יתברך.

הכול, אם הקדוש ברוך הוא החליט, שבת פלוני ופלוני זה הכול לשנות,

אתה יכול לעשות שינוי. כמובן שהכל בכוח התפילה, אדם יכול להשתדל להוסיף

תפילה על תפילה, תפילה על תפילה, כמו שלאה אימנו עשתה, עם הבכי שלה, ואימנו הערכות.

רבותינו, כשימנו הערכות כבכי, הוא לא יכול להתחתן עם רשע כזה.

ברור, הוא שינה את הכול, עשה את כל מה שעשה, ולבן צריך לעשות את כל הרמאויות והכול,

כדי שיעקב גם לאה תהיה משודכת לו ולא לאותו רשע.

אבל מצד הדרך,

דרך העולם, גדול, הגדולה, קטנה, קטנה, יעקב היה צריך להתחתן עם האחר, לא עם לאה.

רואים מה זה כוח התפילה, שלום יכול לשנות את הכול כמו שצריך. אז זה בימים הללו,

זה נקרא,

כמו שאנחנו נקרא בפרשת שמות, וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ. כל ימי השנה עם עינוי לאדם.

למה עינוי לאדם? כי אדם לא יכול לעשות תשובה כמו שהוא עושה בימים הללו של ימי השובבים.

אבל אם הוא זכה ועשה תשובה בימי השובבים כמו שצריך,

הוא מגיע לדרגות מאוד גדולות ונזכרות.

ובפרט, כמו שאמרנו, ביום המיוחד,

שזה יום ט' בשבט,

ששם אנחנו חוזרים לשאלה, אז יראיינו כל עצי היער,

שביום ט' בשבט, מה אדם זוכה לעשות ביום ט' בשבט?

לתקן. כתוב שם שישים על שולחנו,

יש דעה שאומרת עשר סוגים, שבע סוגים, עשר סוגים,

שלושים סוגים, תשעים סוגים של פירות.

תשעים סוגים של פירות, כמו לרב,

אי אפשר לאכול מהכל עם כל התולעים ועם כל פירות האומן, אז יש דברים שהוא רק יגיד עליהם, יצביע עליהם,

וכולי, ילמד עליהם את הנוסח,

כמו שמובא

בספר פרי עץ אדם,

אבל מה אני צריך תשעים סוגים לעשות? כן,

בכל פרי ופרי יש בו נשמה,

ואם אתה זוכה, אפילו כתוב שייקח בשמים שם ישים בשולחן שלו,

אם אתה זוכה לתקן

את אותה נשמה שמגולגלת על ידי כוח הברכה, או על ידי כוח התפילה, על ידי כוח הלימוד שאתה עושה,

או זכית ותיקנת גם את אותן נשמות המגודלות,

אתה הגעת כבר לשיא מאוד מאוד גבוה, שעל ידך נתקנה אותה נשמה, זה לא פשוט.

אדם יודע מה בכוח התפילה שלו עושה, בכוח הקדיש שהוא אומר, בכוח ההשכבה שהוא אומר, בכוח דברי תורה שהוא אומר, הוא לא יודע.

מידו יודע שכרן של מצוות, נלווד מצוות מסוימות.

וגם במצוות המסוימות הללו שהתורה פירטה את השכר שלהן, אדם לא יודע איך לעשות אותן כמו שצריך, כיבוד הורים.

כמה אדם נחשב בדבר הזה?

מה, כל פעם שאבא ואמא נכנסים אתה עומד מלוא קומתך?

על אחת, צריך לעשות את זה.

כמה מזלזלים בזה?

כמה מבליגים?

טוב, נו, לא נורא. אבא לא שם לב.

אמא לא שמה לב. כמה חסידים נכסים מתפרצים בדיבור שלהם?

וכל מיני דברים שהאדם בקנות יכול להיכשל. וזה המצוות שהתורה גילתה את השכר.

אם באמת עשית את הכול, למען יאריכון ימיך.

אם עשית שילוח רק כמו שצריך, למען יאריכון ימיך.

מעקה,

ועשת מעקה וגרם, למען יאריכון ימיך.

במצוות שאדם קשה לו לעשות. ואם עשתה אותם כמו שצריך, כדת וכדין, ולמדת, וחזרת, ושנית,

ולא זלזלת אפילו בפרט אחד של המצוות. יש דבר שם, אתה מגיע לי החזקות גדולות.

אז כמו שהם כתבו שם, לעשות 90 סוגים של פירות.

שנה אחת ניסיתי לעשות את זה, לא הצלחתי.

אי אפשר להשיג את הכול.

אי אפשר, אבל משתדלים לפחות לעשות את השלושים,

אני יודע מה, ברוך השם, עם השפר שיש היום בארץ ישראל.

אפשר לעשות.

משתדל, אדם משתדל לעשות את הכול כמו שצריך כדי לדווקא לתקן את הכול וללמוד סדר הלימוד והכול. זה בימים של ימי השובבים,

שזה טו בשבט שיש בו מעלה מאוד מאוד מיוחדת, תיקון של נשמות.

אז זה מה שהעץ אומר.

אז ירננו עצי היער, אומר דוד המלך, למה ישמכו עצי היער?

כי לפני ה' קיווה לשפוט את הארץ. מה היה?

שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם, ברא אותו רק על הצד התור. הוא לא ברא אותו,

חס ושלום, חס וכאלה,

על הצד הלא-טוב.

למה מושג של לא טוב אצל בורא עולם?

הכול טוב אצל בורא עולם, רק שאנחנו בהסתכלות שלנו מסתכלים, זה לא טוב, זה כן טוב,

למה לא לתת להם לאכול מעץ הדעת?

למה לא לתת להם מעץ החיים? מה, בוס בוס בוס, מה עשת את זה?

אנחנו גם רוצים,

כמו שהרבה אנשים שואלים,

רגע, אז למה כשבור הוא לא ברא את האדם מעול וזהו?

מה הוא צריך עכשיו,

בן אדם צריך לעשות ברית לבן שלו? יאללה, תברא אותו מעול, מושלם וזהו, לא.

רגע, רגע, רצה שאנחנו נעשה את החותמת בנו, שזו הברית מילה, חותמו של הקדוש ברוך הוא, יסוד.

רגע, רגע, רצה שאנחנו נעשה את הקשר בינו לבין בורא עולם.

כמו שאדם לובש את התפילין, הוא יוצר קשר בינו לבין בורא עולם. אותו דבר בברית מילה,

יש בו קשר בינו לבין בורא עולם כמו שצריך.

אותו דבר בברכה,

שהאדם מברך בכל הדברים הללו, זוכה לקשר בינו לבין בורא עולם, כמו שהרב אומר תמיד, ברוך אתה השם.

הקדוש ברוך הוא מקור כל הברכות,

ואני רק משבר אותו בדבר הזה.

ומה הקדוש ברוך הוא היטיב איתי? הוא אומר לי תאכל. אז העצים,

איך הקדוש ברוך הוא, כתוב שם פסוק שהקדוש ברוך הוא אמר, ותוצא הארץ דשא עשב מזריע זרע,

ועץ

פרי עושה פרי למינור.

זאת אומרת שתם עצו ופריו שמים. יש רק שני עצים כאלה,

שתם עצו ופריו שמים.

אחד זה הזית,

אם תתעמוד הגזע, הטם שלו של שמן,

והאתרוג.

הטם של האתרוג, של הפרי, והטם של העץ שרה,

שניהם שווים.

ולא לחינם זה אחד מהדעות שזה עץ הדעת, האתרוג.

לדם יש ארבע שיטות מה זה היה עץ הדעת.

תפוח בטוח זה לא היה.

לא, תפוח, זה לא, או אתרוג,

או חיטה,

או תאנים,

או זית.

ויש דעה גם שאומרת שזה גפן.

אבל תשימו לב, לדוגמה, בזית הם לא הצליחו לקלקל דור המבין. למה לא הצליחו לקלקל?

כי זית, כמה שנסו לחרב אותו בשום דבר אחר, הוא לא יצליח.

אי אפשר לעשות איתו כלאיים.

לעשות זית מנדרינה, אני יודע למה כל השנים תפוזינה וכל הזה.

אי אפשר לעשות.

גם גפן אי אפשר, אבל בגפן הם קלקלו.

מה, אם היו שותים כוספים עם זית? לא היו משתכרים.

ההפך, הם משתפכים, מתייפים.

היה יותר טוב להם.

לכן בזה הם לא נגעו ולכן העץ הזה היה קיים לעולם.

אפילו במבול יש דעה שאומרת שהיונה הביאה מארץ ישראל את הזית, אבל יש דעה שאומרת שהעצי הזית לא נכרתו מן העולם.

לא נכרתו, לכן היונה, רוצים אותה מהתיבה נוח, חזרה והנה על זית הרפיפיה. מאיפה הביאה?

הרי את כל הזרעים והכל נוח הכניס לתיבה.

זאת אומרת, אם נוח לא היה מכניס עגבניה, היה עם עגבניה.

אם לא היה מכניס מלפפון, היה יכול לאכול מלפפון?

לא היה. כל מה שנוח הכניס, אנחנו צריכים להגיד לו תודה. אין קבר של נוח ללכת להגיד לו תודה, אני לא יודע איפה.

אבל צריכה להגיד לו תודה, בזכות נוח יש את הכל. כמובן שהכל בציבורו של הקדוש ברוך הוא.

ודבר אחד הם כן קלקלו, זה היה גפן,

שאת זה נוח הכניס לדיבה, ואת זה הוא יצא והוציא ראשון

לשתול את זה, אבל כמובן שהמדרש מספר שם שהסמ״מ הגיע ושוב פעם קלקל, שחט בהתחלה כבש, ואחר כך כלב, ואחר כך מכירים את זה,

ואחר כך חזיר גדל הארון, בן אדם מתחיל להיות שוטט, זה כמו כבש, מרגיש טוב.

אחר כך הוא כבר מתחיל לדבר שטויות, הוא נובח כמו כלב.

אחר כך כבר הוא הולך ברפש, נופל ברצפה, פעם אחת זה היה שנה ראשונה.

בשעה ברכות,

כשהתחתן זה היה לפני כמה ימים לפני פורים.

בשעה ברכות,

השלישי או הרביעי הייתי בירושלים,

זה היה שושן פורים,

וכל שנה מקפיד לנסוע לירושלים.

הגעתי לשם,

הייתי ממש דבר מזעזע,

אמנם אחד ישתכר, הכל ברפש,

והכל ביקי, והכל ברחוב,

ואפילו אשתו וילדים שלו יפרישו.

ככה נופל ברחוב באמצע הכביש,

וכולו מלוכלך והכל.

אז אני אמרתי לאשתי, תראי, זה לא שמחה של מצווה.

כי חייב איניש לבזומם בפוריה,

עד אל עדה בן אור העמון ברוך מרדכי,

וגם אחרי שדיד הכוסיאלי, לך לישון.

אבל לא בצורה כזו, שכל העולם עכשיו, מה יהיה, חיילול השם, זה אברך,

מה יגידו, תראה איך כולו מלוכלך ככה?

אתה בן של מלך, אתה צריך להיות תמיד

כמו שצריך מלובש והכול, ומכבד את הקדוש ברוך הוא, מה יגידו עכשיו?

תראה, תראה, איזה חילול השם זה יהיה עם חילוני אחד אלה, טוב שזה השכונה,

מה שנקרא, חרדי, כן?

במרכאות אני אומר חרדי,

ואף אחד לא יסתובב, והשעה מאוחרת, אבל תאמרו לכם שחילוני,

אם תראה את החרדים האלה, תראה,

להבדיל זה כמו ביום מידם,

שהם שותים והורגים ורוצחים ודוקרים ועושים כל מיני בעיות,

אז מה?

זה חג קדוש, יותר גדול מיום כיפורים,

איך אתה יכול לנהוג בו בזה? אתה רוצה לשמח, אין בעיה, אבל יש מידה בשמחה,

אם אפשר את הכוסית,

בשתי שתיים וכו', אבל לא להגיע למצב שאתה חס ושלום מחלל את השם במקום לקדש את השם.

וזה הם קלקלו, נוח הם היו שותים את הים ועושים כל מיני עבירות,

ונוח רצה לתקן את זה,

הסמ״מ שוב פעם לא נתן והכול, ומזה נשתלשל הדבר, שזה דבר

טוב למי שיודע להשתמש איתו, כמו שאנחנו עושים איתו קידוש,

שמחות, אבלות, וכן על זה הדרך, ברכת המזון, כוס וברכה,

ולעומת זה גם זה דבר לא טוב,

שאם אדם שותה יין ושמח לבבנו, שאם אדם שותה יותר על המידה, אז הוא מתחיל כבר לדבר שטויות וכולי וכולי, כמו שעל מדרש אומר מה שעשה הסמ״מ, כבש בהתחלה, כלב ואחר כך חזיר.

באים עצי יער ואומרים, ריבונו של עולם, אנחנו לפי התורה היינו צריכים לפי דיבורך להוציא פירות.

זה שהארץ לא נתנה לנו את הכוח המספיק

לנעוק ממנה

כדי להוציא פירות, מה אנחנו אשמים?

שאתה הענשת אותנו?

הקדוש ברוך הוא הניש אותנו.

אמרתם תהיו עכשיו ארצי סרק, לא תוציאו פירות.

אבל זה לא באשמתנו,

כי אנחנו לא יכולים בלי האדמה,

אנחנו שנינו כחלק אחד.

אם האדמה לא תיתן כוח, אנחנו נוכל להוציא פירות?

כמה כוח עץ צריך?

כמה השורשים שלו לפעמים אנחנו אומרים בדרך כלל מתעכמת, ממה?

שורשים של העץ ככה והכול. למה? כי הוא נאבק עם עצמו לנהוג מכל מיני מקומות. וכשאין,

אז הוא מתחיל כבר להתייבש,

הוא מתחיל למות, מתחיל לנבול וכולי.

אז מה אנחנו אשמים?

מה אומר הקדוש ברוך הוא? אמר הקדוש ברוך הוא לעצים, אל תדאגו, לעתיד לבוא אני אשפוט את הארץ.

על זה שהיא לא עמדה בדיבורה, מה כתוב שם?

ואתה הוצא הארץ דשא עשם מזריע הזרע, והעץ עושה פרי למינו. לא מעץ פרי עושה פרי,

כמו שברוך הוא ציווה אותה, שטעם עצו ופריו של כל עץ ועץ יהיו שווים.

לא,

רק הטעם של הפרי יהיה. הטעם של העץ, אין קשר בכלל.

אתה אוכל קרש,

אתה לא מרגיש טעם של פרי.

אז לעתיד לבוא,

אומר דוד המלך, אז ירעננו עצר, למה הם יסמכו?

כי הם יחזרו לשכר שמגיע להם,

שהם יוכלו להוציא גם פירות, והטעם של הגזע שלהם יהיה כמו הפרי.

ולפני ה' כי בא לשפוט את הארץ על שלא עמדה בדיבורה.

וככה אמר ישבור, כמו שאני בא לשפוט את הארץ, אשפוט הבל בצדק

ואמין במישרין.

גם את כל אומות העולם הוא כבר אמרו ישפוט. מה, אתם חושבים שאתם סתם הצקתם לישראל?

נתתי לכם עד עכשיו את השכר, קיבלתם זהב, קיבלתם נפט, קיבלתם רכוש,

פעם דש דילגו עליכם, פעם עבדו אצלכם,

הכל היה בסדר, קיבלתם הכל, היה לכם הכל שפע למרות שהרשעתם, למרות שכל השנים רדפתם את העם המיוחד שלי, את עם ישראל.

אבל עכשיו נגמר, הגיע זמן הגמולה, שגוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו יוצא ונלחם בגמרי.

כמו שאומר הלוי, שהגוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו יילחם בהם.

ולמה? כי זה הדין שלהם, כמו שהארץ.

כי הוא יעניש אותה, כי הגוש ברוך הוא עתיד להעניש את כל אומות העולם,

שהם חשובים בעיני הקדוש ברוך הוא, כמו הארץ, לעומת עם ישראל, שהם

יפרח כשורשים וכולי, עצים שהם מביאים פרות מאוד מאוד טובים.

בימים הללו, כמו שאנחנו עושים, אנחנו גם נתקנים פגם מאוד גדול.

כתוב, אין צדיק אשר יעשה טוב ולא יחטא.

ומה הפגם הזה? פגם הברית.

שהאדם חס ושלום, חס וחלילה,

במכוון או שלא במכוון,

חס ושלום, רעה קרי, עוזר עליו, וכן הצד, איך אדם צריך לתקן את זה?

איך אדם מתקן את עצמו? על ידי כוח התפילה,

וכן על זה הדרך.

אם אדם חס ושלום, חס וחלילה יודע שעץ הרע מתגבר עליו,

צריך לקום, ליטול ידידיו ולעסוק בתורה.

ולמה על זה סגולה לבטל מחשבות זרות? שיביתי השם ונגדי תמי?

המשנה ברורה,

פעם למדתי את זה, הוא אומר, אם אדם

מדמיין לעצמו את השיביתי השם ונגדי תמי, באיזה צבע הוא רואה את זה?

הם מכירים את המושג הזה של הילה.

כל בן אדם מקיף אותו אור מסוים,

ברגע שהאדם הוא גשמי יותר מדי,

אז האור שלו נהיה גשמי,

בין צבעים אדום, שחור.

אבל כשאדם הוא רוחני, אז הוא יכול להגיע לצבעים של תכלת,

צהוב, ולבן זה כבר אור שהוא ממש

צדיק גמור, אולי זה ערב,

ולבן זה

השגות שאי אפשר להבין,

ואו שהוא יחס שלום, חס וחלילה, והבן אדם הזה עומד למות, וכן על זה הדרך. אז יש לי חבר שהוא הביא מכשיר כזה שמתרגם את הילה, ראיתם את זה?

הוא שם את היד שלך,

ואם נגיד, אם אתה אומר ברכה, אתה רואה את הצבע משתנה.

מצבע גשמי, צבע כהה, לצבע רוחני,

למשתנה.

הניח תפילה למישהו, הצבע משתנה.

הצבע שלך, נגיד, כחול כהה, פתאום משתנה לצהוב,

משתנה למשהו מדהים. אני חושב שהאישה לפני תבילה, אחרי תבילה. כן, גם.

כל מצווה ומצווה, כל דיבור, מחשבה אפילו,

שבן אדם עושה, המכשיר מתרגם את זה, משהו מדהים.

הוא מרצה עם זה בארץ ובעולם, משהו, זה נקרא הילה,

וזה מופיע.

הוא מראה לך כמה כל מצווה ומצווה משפיעה על הנשמה של האדם.

אז הוא אומר, חס ושלום וחס וחלילה, שהאדם פוגם בברית.

מה הוא אומר? אה, בסדר, מה עשיתי? נו, שום דבר, הכל בסדר, הלך למקווה, נגמר, יגיד, תיקון הכללים, נגמר. זה לא נכון.

זה לא נגמר בתיקון הכללים וזהו.

כתוב שאין תפילתו נשמט ארבעים יום.

שומם מה זה?

אין תפילתו נשמט ארבעים יום, זה מזיק לפרנסה שלו,

מזיק לו בעבודת השם, מזיק לו בלהתקדם בעבודת השם, הוא לא שומע את התפילה שלו.

הוא לא מבין, לא נכנס לו בראש, תורה. הוא אומר, למה אתה לא מבין?

למה אתה לא מבין? בגלל הדבר הזה זה שורש לכל הבעיות.

איך אתה עושה כזה דבר?

עכשיו יש, כתוב במדרש, שיש בריאה שנקראת,

הטבור שלה מחובר לטבור הארץ.

לא זוכר את השם שלה, רש״י מביא את זה שם,

בשם כזה, ככה מסובך.

והוא אומר, בגלל מה זה, איך היא נוצרה,

חיית השדה, מה שהוא נקרא,

איך היא נוצרה החיה הזאת?

על נה השדה. אז נה השדה, כן. איך היא נוצרה, נה השדה הזה? אומר, יש דעה אחת שאומרת שהוא עצר אותה.

דעה שנייה אומרת שבגלל שהם היו משחיתים ארצה,

כמו שהיה עם ערב העונן,

שהיו משחיתים ארצה,

מהזרע הזה נוצרים החיצוניים, נוצרים כל המזיקים וכולי,

כמו שכתוב בחיבוט הקבר,

מה זה חיבוט הקבר? מי זה המלך הכי חבל האלו? זה הבנים שהיו צריכים, הגשמים שהיו צריכים לאדם והם בנים רוחניים כרגע והם באים לקרם ממנו

לנקום ממנו, אמרו תתעורר

הרי ככל שאתה משחית, אתה נותן לו יותר כוח

לחיות ברגע שכבר מת

אז אין להם מה לעשות, אין להם קיום בעולם, הם באים להכות אותו שיקום נתחייה

אז הם מייסרים את הנשמה שלו

זה נקרא חיבוט הקבר ככה במובנים הפנימיים

זה אותו הזה, יחס שלום לבטלה שאדם השחית, זה אותם הילדים. לכן אסור לילדים, כנראה גן של ירושלים,

לבוא להיות בבשעת ההלוויה קודם המיטה. למה שאותם החיצוניים, שהם הילדים, שלא יזיקו אותם.

שלא יזיקו אותם.

יש את הבנים של האבא, הבנים הפיזיים בעולם הזה. יש את הרוחניים. והם גם יבקשו, יתבעו למה הם עושים, ואנחנו לא איתם, אנחנו גם שלא.

ואז יבואו ויקטרגו כביכול.

ונוסף לזה, גם מזיקים אותם.

ממש, יכולים לכס שלום להגיע לידי מיטה. לכן,

נהגו לא ללכת.

או ללכת, או ללכת, או לאם הוא יכול לבוא אחרי הקבורה, וכן וכן וכן וכן וכן.

אז בואו נראה ככה בספר טהרת הקודש הוא מביא את הדברים ממש.

אם לא לומדים את זה, בקיצור זה לא זה.

כמה שאדם יחשוב וירצה וישמע את, לא,

אם זה לא מבפנים,

זה דברים, הוא מביא את הכול. איך אומר הרב?

אם לא מפחדים, לא מאמינים. צריך לפחד כדי להאמין

כמו שצריך, ולא מי שחושב שהרב אוהד, יש כאן אומרים לא, לא, הרב אוהד, הרב זה מפחיד.

אפשר להתמלכן, הוא אומר את האמת, לכן הוא מפחיד.

האמת מפחידה. כי האמת היא מפחידה.

השקר הוא, הכל בסדר, מוצי פוצי, זה בסדר, מלדחים אותך. אז בואו נראה.

כן, בהיות שזיכני הבורא ברחמיו לסדר את מעלת קדושת הברית 80 מעלות,

תתחיל לסדר כאן בעזרת השם בסדר פגמי הברית. למען יראו והתפחדו ויראו מה גורם לך לשלום על ידי פגם הברית לאלה ותיקה.

ופגם א הוא המובא בגמרא ובמסר את יד ג עמוד א, זה לשונה.

גופא,

רבי אליעזר אומר כל האוחז, בעמו ומשתין,

כאילו מביא מבול לעולם.

זאת אומרת, כדי כך דרגת ההקפדה על הצניעות שלהם הייתה עד כדי כך שאפילו לאחות בעמיה.

ואמרו לו לרבי אליעזר, הלוא הניצוצות ניתזין על רגליו,

אם ניצוצות ניתזין על רגליו אז הוא ככרות שופך חס שלום,

ונמצא, יכול להיות מוציא לעז על בניו, הרי אם ככרות שופך הוא לא יכול להביא ילדים.

אם הוא לא יכול להביא ילדים, מי זה הילדים האלו? אולי זה ילדים חס שלום במקור אחר, לא טוב, ממזרים.

אמר להם, מוטב שיוציא לעז על בניו כשהם ממזרים,

ואל יעשה עצמו שעה אחת רשע לפני הקב' ברוך הוא, לפני המקום ברוך הוא.

עד כדי כך.

עד כאן לשון הגמרא, הרי תראה כאן שנחשב לו כאילו מביא מבול העולם

מה עדיף שתביא מבול העולם או שתחשב בעיני כמה אנשים יצחקו על הרע, יגידו אה זה וכולי

ודאי שכלפי הקדוש ברוך הוא

ואני אביא מבול העולם

תמיד

אמרתי מי שתחיה טוב לא יודע מה יפה, זאת אומרת כשחס שלום מגיע עץ הרע ורוצה

לתת לך איזו מחשבה לא טובה על עבירה או לעשות או לגנוב או פה

בעצם להיות ילד קטן

אני גם רוצה כזה, אני אקח לו את החפץ הזה.

זה עם מחשבות של ילדים.

תזכור, מי זה אבא שלך?

מי זה סבא שלך?

מי זה סבא הגדול? מי זה פה?

אם הם לא קלקלו את השולשלת, אתה תקלקל את השולשלת?

אתה זה שתעשה את הנתק חס שלום ביניהם לבין ברוא העולם?

הרי במעשה הזה שאתה עושה, אתה מתרחק מהקדוש ברוך הוא.

אם תחשוב שנייה לפני, רגע, מה אני אעשה? אני מרחיק את עצמי מהקדוש ברוך הוא בשביל חתיכת גרוש? מה?

בשביל עשר שקל?

בשביל מאה שקל? בשביל אלף שקל? בשביל זה אני מרחיק את עצמי מהקדוש ברוך הוא? זה שווה לי בכלל?

לא שווה לי להתרחק עם הקדוש ברוך הוא בשביל זה.

הרי טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף.

וכל שקל הקרבה לקדוש ברוך הוא.

שלי הכסף ולי הזהב נאום השם. אז איך אני בשביל זה ארחיק את עצמי? לא, לא, לא, אני חוזר אחורה.

אם אדם יעשה את המחשבה הזאת דקה לפני שהוא רוצה לדבר, כמו שאנחנו נוסוף מעשה במחשבה תחילה,

או לפני שהוא מוציא ממחשבתו בשפתיו דברים, הוא לא היה עושה את הטעויות האלה, אלא מה, אנחנו פזיזים מדי.

יאללה, אני יכול ככה, אני יכול פה, אני יכול שם. תשקול את הדברים לפני שאתה מוציא. תראו כמה הרב,

לפני שהוא

דבר משהו,

הוא לא... זה סיפרנו. נו, ואני זוכר עוד

שהטפו לבנות את הבית כנסת.

עוד היו באים כל מיני אנשים ושוחטים ומספרים על הבעיות של השחיטה.

כלומר, הרב לא ידע את זה לפני שנים.

אולי שהוא ידע לפני שנים.

מה, הוא לא יכול לפרסם את זה לפני שנים? לא.

קרב לאסוף ולעמת את הדברים על בורים.

אם אין לי תמונה מלאה, אני לא מדבר.

לא מדבר.

למה? פרט אחד לא טוב,

אז שלום חס וקהילה זה יכול להביא לצד השלילי,

לא לצד החיובי.

שלא יחס שלום כשמץ של גבי, שאני חושב שהרב עושה את זה בכוונה נקי מעליו. זה לא נכון.

אם הרב רוצה לנקום, הוא היה מדבר בצורה כזאת.

ועובדה שדבריו נשמעים כי כל דבריו אמת.

ואם זה אמת, אז זה נשמע וזה נחכב, ואנחנו רואים עוד ועוד ועוד ועוד אנשים פלויים ואומרים להם,

יש צדק בדברים.

אמרתי לרב לפני יומם, הייתי אצל הרב מוכר.

אם לא הכתבות שזה תוזמן מן השמיים,

שיעשו על הבשר ועל העופרות האלה, אנשים גם לא היו מאמינים.

הם חייבים את החדשות כדי להאמין לדברים של הרב לפעמים.

אלה רחוקים תורה ומצוות כדי להבין.

כשדיברתי על זה, כולם צחקו על בית הכנסת. מה אתה מדבר שטויה?

שם אמרתי, הנה הכתבות הגיעו, הכל בסדר. נו, זה לא אני אומר, זה ערוץ שתיים אומר. מה זה אומרים? זה זה אומר זאת.

לא, לא, באמת, באמת.

כמה הרב צדק, כמה הרב צדק.

אמרתי את זה, אתם לא צריכים להאמין לכתבות, צריכים להאמין לרב. זה בעיה שאין אמונת חכמים.

יש אמונה לשדרנים, לפוליטיקה. לזה יש אמונה לרב לבנים.

השם ירחם.

וכל זה למה? אז למה נקרא אחד כזה, אחד שלום, שמשחית זרעור כמביא מבול לעולם?

כל העוון הזה, זה מה שהחתינו, הרס את העולם.

בעבור מה?

בעבור שהשחיתו

את זרעם על הארץ. לכן זה היה דור המבול, שכמובן היה צריך להביא את המבול ולשטוף את הכל ולנקות את הכל. לעפור את הכל, לעקור את הכל מבפנים.

ומפני זה גם היה תיקונם אחר כך שנמחו במים רותחים.

כמו שהזרע הוא חג

והוא רוצה, רוצה מה שנקרא בהתפרצות כמו הרגש, אותו דבר המעשה שהג' ברור רצה לעקור את הרוע מן העולם, הוא היה צריך לעשות מהשורש.

אתם יודעים שיש עוד בריאה שלא קלקלה, זה הדגים.

הדגים לא לחומים בשל רוע מינו.

ולכן אין איתם כל כך בעיות גם עם הדגים.

יודעים, יש את הסימנים, הכל, אין את השחיתות,

אין את הזה,

אין את הכאב ראש.

למה הם בדרך טובה, בדרך כשרה,

כמו שצריך?

גם אין בעין, לא שולט בהם עין הבן. נכון, זה אחד הסיבות גם, זה לא בעין הבישה, נכון?

וגם כשהמים הרותחים, הרי יצאו גם מלמטה וגם מלמעלה, לא הפריעו לדגים, למה?

זה היה מהול במים הרגילים בקרים, והיה להם נעים, כמו שצריך, לצדיקים מנחם,

היה להם טוב לדגים, לכן צדיק נמצא לדייק.

וברותחים קלקלו, ברותחים נידונו.

ונתקנו אחר כך בעבודת הפרך של מצרים, שנשתעבדו ישראל, החלק הטוב שבהם.

זאת אומרת, אותו חלק הטוב מזה, היה אותו תיקון שהם תיקנו מאותו דור שהיו צריכים לתקן, זה היה החלק הטוב שנשתעבדו בפרך,

עבודת פרך.

ולכן שבט לוי לא נשתעבד, כי הוא לא קלקל.

זה היה מהטובים.

ויתר הניצוצים נתקנים בכל דור ודור.

אז כל דור ודור אנחנו מתקנים.

הפעם שאלו,

כבוד הרב, מה אני יודע מה אני צריך לתקן בעולם?

ומה שקשה לך, סימן שאת זה באת לתקן.

סימן שמזה הקדוש ברוך הוא רוצה ואתה תעמוד בדבר הזה.

כי אם לא, לא נותן לך את הניסיון הזה, לא נותן לך את הקושי הזה.

עכשיו פרסמו שאיזה רב גדול, אחד מראשי ישיבת מיר,

שניסו עליו ראשון את התרופה נגד מחלת ניוון שרירי.

שעד היום לא היה פתרון לזה, ואנשים היו כמה מתים, הוא הראשון שניסה והצליח.

הפתרון נסגר,

ברוך השם, הוא חזר לתפקד, הולך כמו שצריך, בלי מקל, בלי, הוא לא יכול לעמוד אפילו.

הכול הוא נייר הזה והכול, ואילו ברוך השם חזר.

וכל זה למה?

כי דווקא המשמור רוצה שדרכו יהיה קידוש השם.

שהוא לא איזה סתם איזה זקן, יאללה, שעכשיו איזה.

לא, הוא אחד שמוסר את נפשו למען התורה,

למען עולם התורה ושיעורים, והכול דווקא אם אינו אברך קידוש השם.

כי הוא לשמי, גם אני לשמי.

ועכשיו בעוונותינו הרבים הוא הבירור האחרון.

תכלית הזוהמה של דור המבול.

לכן מעשיהם כמו שם בהפקרות, בפריצות ובהזות והשחתת זרע לבטלה. אני תמיד אומר את זה,

ראיתי את זה לפני אולי איזה שמונה שנים,

מישהו שלח לי מודעה של עיריית תל אביב, תראו מה זה עיריית תל אביב דאז.

הם עשו איסור,

חוק

שהם חוקקו, שאסור ללכת בעירום

ברחוב של שפת הים.

זאת אומרת, אתה עכשיו באתי לים.

אתה רוצה ללכת עם בגד ים, נכון? אסור ללכת ברחוב של שפת הים עם בגדי ים.

רק בתוך הים.

יצאת החוצה לחוף, מיד אתה מתלבש, בחנוק או במגנת והכול.

היום הרחוב נהפך לים,

והים נהפך לרחוב.

מפחיד.

עיריית תל אביב. לך היום תגיד לחולדאי כזה דבר, תעשה כזה דבר.

הראיתי את זה לרב לאו, הייתי אצלו,

בפסח שעבר, הראיתי לו את זה לרב, תודה רבה, תהיה לו זומה.

איך אני מתגעגע לתל אביב של פעם?

איפה היום אין את הדברים האלה?

הוא אומר, אני היום לא יכול לצעוד בדרך לבית הכנסת.

יש לי מוקשים של הצורה של הכלבים, סליחה מכבודכם.

הוא אומר, אני כל פעם צריך לדלג ככה.

הוא ידלג על ההרים, מקפץ על הגבעות.

אז יום אחד היא התקשרה אליי, ומישהו אמר, מה זה זה?

העירייה עכשיו מחלקת דוחות למי שהולך עם כלבים, שילחו עם שקיות והכול, מה זה? אני לא מבינה את זה.

איך זה יכול להיות? הוא אומר, תראה, אני גר בכיכר המדינה,

רחוב שרת שישים וחיים משוגע.

אני לא יכול לצעוד, מה זה זה?

מדינה דמוקרטית, לא?

אין לי בעיה, תעשי גינה לכלבים, אבל למה אני צריך לצעוד מעל הגללים של הכלב שלך בדרך לבית הכנסת? ואם בטעות לא שמתי לב בלילה,

דאכתי על זה, אוי ואבוי, לא יכול להתפלל אפילו, גרף של ראי זה.

איך אני יכול? הם הכירו את הסיפור עם רבי אלימלך ורבי זושה.

רבי אלימלך ורבי זושה, יום אחד הם ישנו, היו הולכים ממקום למקום, גלות.

אז יום אחד הם ישנו, הוא גר בספסל, בגן הציבורי,

הייתה פרצה על הבית של המלך וכולי, עצרו אותם, חשדו בהם שהם גנבו את התכשיטים,

עצרו אותם, הכניסו אותם לבית העשורים, ושם בית העשורים, לא כמו היום,

נכנס ויוצא בבית הבראה,

הוא מעדיף להישאר שם מאשר לצאת החוצה,

הוא גם יוצא עם תואר שני, תואר שלישי, נכנס ספור, יוצא מלומד.

הם שמחים, הערבים שמחים להיכנס שם, יוצאים מלומדים, כל הזמן תואר, דוקטור איזה, דוקטור להכחשת השואה, הוא בן מאזן,

דוקטור להכחשת השואה.

איך אפשר להכחיש כזה דבר?

חבר'ה, הייתי במוזיאון השואה שם, ביום ראשון, אחרי הכותל, אמרנו דוד המלך וזה,

נכנסתי לראות עם מישהו, אמרתי, מה זה?

מה, לא עשו בגדים מהספרי תורה מאיר? לא עשו ספרי תורה, לא עשו בגדים, מעילים, נעליים, מה לא עשו ממנו?

אז איך אפשר להכחיש כזה דבר?

אלפים של אלפים וערמות ומסרבות, איך אפשר להכחיש כזה דבר?

דוקטור להכחשת השואה, העולם מקבל את זה.

תואר ראשון, דוקטורט, הוא מכחיש את השואה, אין שואה, לא היה,

סתם צא יהודית,

לא היה ולא נברא כזה דבר,

אבל יש תיעוד, יש סרטונים, יש מוד... לא, לא, זה סתם, זה ערוך,

ערכו את זה

מפחיד כמה שהעולם הוא להיפך לצד הנגדי.

בקיצור, רבי אלימלך ורבי זושה נכנסו, קרא לזה, רבי זושה היה כל כך עייף, ככה שהוא נרדם, ורבי אלימלך

הסתכל

ולא יכול להתפלל אפילו, לא יכול ללמוד כלום, למה? יש גרף של רי בחדר.

מלא אסירים יושנים איתם בחדר, ולך תדע מי זה אסירים, לא כל אחד צדיק.

אז הוא אמר, ראתת תישן, בינתיים תלמדם,

אני בינתיים לשמור.

ולך, להפך, עד שיהיה עיר היום, והשם יעזור, אולי יבוא מישהו ויעשה פדיון שבויים.

בינתיים

הוא שומע את רבי זושה בוכה.

מה קרה, למה אתה בוכה? הוא אמר, תראה, עוד מעט שחרית, יעלה השער,

איך נתפלל פה?

לא עבור זמן התפילה, יש גרף של רי, אסור להתפלל מול זה.

בריח, ופה ושם, אז איך?

התחיל לבכות.

הוא אומר, על זה אני בוכה, שאני לא יכול להתפלל.

אמר לו, עד שאתה בוכה על זה, אבל יש הלכה אחרת,

שעדיין לא קיימנו אותה עד היום. כל הזמן היינו מקפידים להתפלל במקום נקי.

עכשיו, שאין לנו מקום נקי, זה גם הלכה שצריך לשמור עוד.

אז הנה, ברור השם, עכשיו, כשאנחנו מקיימים את ההלכה הזו, שאומרת, הגיע הזמן תפילה,

ונוכל לא להתפלל, בגלל שיש פה זה. זו עוד הלכה.

הוא שמע את זה, ישקם, ושתיהם יתחילו לרקוב מצווה גדול על יוגדים, עוקדים, כל התא התעורר.

מצטרפים למעגל,

מצטרפים למעגל, אתה מדביק, אתה מדביק, אתה מדביק, בקיצור, כל בית העשורים רוקד.

גם הסוהרים מתעוררים מהזה.

מה זה?

שעה ארבע לפנות בוקר כל המולה וזה, כאילו שעה חמש בצהריים. מה קורה פה? נכנסים תא, תא. מה זה? לא יודעים.

התא הראשון הרקב, גם אנחנו רוקדים מצווה גדולה.

זה שיר מפורסם כזה.

טוב,

מהר, כיבוי אורות עלול לשם. זה?

הולכים לתא, אז הם לא יודעים, התא הקודם. התא הקודם, בקיצור, עד שהגיעו לתא, שרמזו שם רבי ימיהם.

רואים שיש קבוצה של כל האסירים הרגילים רוקדים,

ושתי רבנים באמצע רוקדים, ובאמצע יש סיר

של כל הצהר. מה אומר עליהם הסוהר אומר? מה זה, הם רוקדים ככה בצורה גדולה.

זה אומר, רגע לא, בשמחה זו מה עושה?

מה הפעה השמחה הזו? למה כל השמחה הזו? למה כל השמחה הזו? מטביעים על הזה של הכללים?

בגלל זה הוא אמר, בגלל זה הוא עושה את כל הבלאגן וכל המצור, לאגר את זה שפער חוץ, אמרו לי, כבר עשינו.

אמר רבי ינימלך לרבי זוש, אתה רואה,

אם קיימת את ההלכה הזו, מן השארים יתרגו שתקיים גם את ההלכה השנייה,

כמו שעכשיו אתה יכול להתפלל כמו שצריך.

תראו מה זה שאלה, הם הסתכלו טובה,

בונה, כמו שצריך, הם לא הסתכלו על הכול.

אז חס ושלום חס וחלילה לאדם,

צריך לתקן את הדבר הזה, איך תתקן? ואתה רוצה להיכרות על שם דור המבול,

על שם אותם האנשים שקלקלו בלי לתקן?

לכן מעשיהם שהיו שם בהפקרות, בפריצות ובעזות והשחתת זרע לבטלו, הוא סימן לבירור האחרון בעזרת השם שבקרוב יצמח צמח צדיק וקרבנו.

זאת אומרת, כל זה על ידי השתנות של האדם, אז לכן נעים לנו זאבים מאוד מאוד מסוגלים, שאדם יכול לתקן, ואירוניו, הפרשה שלנו,

פרשת ויחי על שמעון ולוי,

מספרים על הסבא מסדבודקן, הרב פינקל,

זצאל,

שהוא יום אחד הלך לשוק, הוא הסתכל, הלך לקנות דברים, הוא רואה שזה איזה אחד ככה בלאגניסט,

הפך איזה דוכן של תפוחים של איזה אלמנה,

וכל התפוחים התפזרו כל כך, קאב לו הלב שהוא רדף אחרי תפוח רבו, להרים לעניין.

היא כל כך כעסה וקיללה ודיברה ככה בעצבים.

אחרי דקה אחת שקרא פרעות או יותר סדרה חצי דוכן,

מגיע איזה קליינט ואומר, אני רוצה לקנות, כן,

פה יותר יפה, הנה זה החפיסה הזו יותר טובה.

אני לא מבין, איך זה יכול להיות שבשנייה אחת

היא שינתה מקצה לקצה, הרי הייתה עצבנית והכל, לפי תפקיד, היא מחייכת?

מה זה משחק?

מה זה מסכה?

איך זה יכול להיות שהיא שינתה מכל מקום?

כלומר, אני לא מבין את זה, זה לא יכול להיות. או שזה תלוי בטבעו של האדם,

הכעס, והוא יכול לעצור את זה, או שזה לא שולט,

הוא לא יכול לשלוט על הדבר, הוא לא יכול לשלוט על הדבר, ממילא,

אז באמת היא צודקת בכעס שלה,

שהיא כעסה וקיללה וכן הלאה.

הוא אומר, אבל מצד שני, אני לא מבין, איך זה יכול להיות שתוך שנייה אחת היא חייכה והכל וזה?

אלא מה?

שזה תלוי באדם עצמו.

אם אדם יעבוד על המידות שלו ונעשה לו כזה, הוא יאמין שהכל מאיתו יתברך, הוא ישתוק.

הוא לא יכעס,

כי הכל מהקדוש ברוך הוא, מאיתו בא.

אבל אם הוא לא מאמין, הוא חסר אמונה,

אז הוא יתלונן.

אם הוא יתלונן, הוא גם יכול בשנייה אחת לשנות הכל, הם יגידו לו דבר טוב, בשורה טובה, הוא ישתנה לטובה וכן להפך.

כלומר, אם ככה, אני רק עכשיו, הוא אומר, מבין מה שיעקב אבינו עשה.

יעקב אבינו עושה צוואה בעל פה, לא כתב צוואה בכתב,

כתב צוואה בעל פה לדורי דורות שכל שנה אנחנו קוראים את הצוואה הזו. מה זה הצוואה?

הוא קורא לכל הילדים,

היאספו ואגיד עליכם את אשר יקרה אתכם באחרית הימים.

זו צוואה שגם קשורה אלינו.

על עברות המשיח, כתוב שם שהוא גילה הרבה סודות ודברים

שלא היה צריך להגיד להם, אבל הוא גילה, ולכן הסתלק מן העולם, כי מי שמגלה את הסדות העולם, הוא מסתלק מן העולם, הגיע זמנו.

וכשהוא מגיע לכל השבטים, הכל בסדר, ראובן קצת נכנס בו וכורע את הקורא, פחס כמה ימים על תותיו וכולי וכולי, בגלל המעשה שהוא עשה.

כשהוא מגיע לשמעון ולוי, הוא לא מוכן לשתוק לרגע,

תוקף אותם,

וכמו ש... להבדיל,

פוטין תקף שם באיזה טח, ולא רואה ממטר, מפסיד.

בשורדם על נבו נפשי, בקהל המדריכת כבודי, כי באפם קוראים לזה, ארור אפם קריאה,

ושלא ייזכר שם איתם.

אמרת לו, יעקב אבינו, מה, לא, איפה כל ה...

תיתן באמת ליעקב, העדינות של ה...

פתאום אתה מתפרץ, מה?

הוא אומר, כן.

כשצריך לתת חינוך לילדים, ושזה חינוך שהם יבינו וישמעו,

כי זה רגעים אחרונים שכל אחד רוצה לשמוע ולנהוג, שלא יפספס לו הכל, שם אפשר לחנך את הבן אדם.

שם אפשר לתקוף את פתקי ריחה שיעקב אבינו נותן להם כמו שצריך,

מה שנקרא, ייקרו דם בראש, חזק,

לא מפחד. רגע, מה אתה לא מפחד?

לא, לא, לא, עכשיו זה זמן שהם ישמעו.

הם צריכים עכשיו לשמוע את זה, וזה לדורי דורות.

זה לא רק עכשיו נגמר, יאללה, עוד חודש, חודשיים נגמר. לא, הם צריכים לשמוע את זה עכשיו, כי זה מה שהם הולכים, הם מהשבטים.

הם השבטי קו, הם הולכים להעמיד את כלל עם ישראל. אם עכשיו הם לא יקבלו את המוסר הזה, את הדרך הזאת,

את הבעידה הראשונה, איך הם יהיו חסונים לקראת העמדות שלהם? אנחנו ראינו שאחר כך משבט שמעון חסר שלום וחסרי הילה נפגם עם זמרי בן סלוב והכל קלקל. ולמה כל זה?

כי עקב אבינו ראה, צפה את הכל בירך הקודש. אם תשמעו למוסר, מותר, אם לא, לא.

לכן תמיד מוסר זה הדבר הכי טוב של האדם.

אם קיבלים מוסר, אדם לא יכול לבנות את עצמו, אדם לא יכול להרגיש שהוא מושלם. כמה שאתה לומד תורה, אתה מרגיש שאתה מושלם? לא.

אם אין לך את המוסר, אם אין לך את השוט,

גדולי ישראל היו משכירים מוכיח בכסף בתשלום,

הרי יש לנו את הרב בחינם.

עוד שולח לנו סרטונים שנראה, הכל לא יכול לומר תודה.

עושים תורה.

גדולי ישראל מסכימים בתשלום, תוכיח אותי, תייסר אותי, תכה אותי אם צריך.

הכל כדי שאני אתיישר, חס וחלילה, לא אסתם מדרך הישר.

אתה אומר, לא, לא, תעזוב, הוא יותר מדי מפחיד, הוא יותר מדי פה, הוא יותר מדי קיצוני.

כל הרבנים נגדו, הוא נגד כל הרבנים. לא, לא כדאי להתקרב לבן אדם כזה, ההפך.

פה אתה רואה את האמת. אם כולם לא יכולים לעמוד באמת, תדבק אתה באמת.

תראה כמה האמת היא צודקת, תראה שכל הדברים נשמעים.

אותם לא שומעים. מה?

מה הוא אמר, הזמיר אמר משהו? לא, לא אמר כלום, לא יכול להיות.

אם הרב אומר משהו, או, הרב אמר משהו, זהו.

ראית עוד פעם, הרב עמדון יצחק אמר?

זאת אומרת, אתה רואה שזה דברי אמת, והדברי האמת נשמעים.

אם זה היה חסר לנו להיפך, לא היה נשמע.

משה, אם זה שקר, זה לא נשמע.

שצריכים לחקור ולבדוק ולהאמין, ואז אמר, רגע, כן, זה לא באמת צודק, הוא היה צריך לדבר עליו.

גם הוא דיבר עליו.

זה דברים שלא נשמעים,

כי אין אמת בעיה, אבל דברים של אמת, חודר אפילו אם תרצה או לא תרצה, אתה תדע את זה.

פתאום זה יגיד, וההוא ידבר, ויעשה, ופה ושם.

כי זה אמת.

זה הימים שאנחנו צריכים לתקן בימים הללו, שהם ימי אמת.

כשאדם יכול, הוא יודע בעצמו בדיוק מה אחד מהאמה, מה העברות שלו, מה הדברים שהוא לא עשה, בינון לבין קונומי, מלבד הארבעים יום שיש לנו

בימים הנוראים. אבל

בימים הללו אדם מסוגל לתקן את הפגימות הפנימיות שלו,

בפרט כמו שהתחלנו בפגם היסוד שהייסוד זה שורש לכל הדברים כולנו.

ויוסף הצדיק, כמו שיוסף הצדיק התגבר

ושלט בעצמו,

יכל, הכל בסדר.

ולכן רבותינו אומרים, אדם התערבה על זה.

כולם היית יותר יפה מיוסף הצדיק?

ויוסף יפה טוב, יפה מראה שהתורה מעידה עליו שהוא יפה.

לא שאמרו לו במכון ליופי שהוא יפה.

שהתורה מעידה עליו שהוא יפה,

ובכל אופן, ויעזוב בגדו בידיו. אתם יודעים מה כתוב שם? בינוס ויצא החוצה.

אני שאלתי מה זה וינוס ויצא החוצה.

תחליט, או שהוא וינוס או ויצא. ויצא זה לצאת רגיל, וינוס זה לרוץ.

יוסף הצדיק לא רצה חס שלום חס וחלילה, שיהיה איזה חשד בו,

שלא חס שלום חילול השם אלינו. מה הוא עשה?

כשהוא עזב בגדו בידיו מאותו חדר, רץ! בינוס!

כשהוא הגיע לפתח כדי לצאת מהבינה, ויצא החוצה רגיל.

שלא יחשבו חס ואומרים שיש פה איזה משהו שלא יחשבו חילול השם.

אז אם יוסף הצדיק

הוא היה לו כל כך אכפת לו מהדבר הזה של חילול השם, ורק חיפש לקדש את השם

כל שקר וכל שקר אנחנו, שאנחנו צריכים בפרט בימים הללו לקבל על עצמנו את כל הדברים האלו, שזו מעלה מאוד מאוד גדולה, שבעזרת השם נזכה

לקדש בהם שם שמים ונזכה לתקן בעזרת השם את כל מעשינו בעולם הזה, ולהגיע לעולם בעזרת השם של כולו.

ברוך וברוך.