בעניין עשר המכות ומטרתן | הרב עמנואל טולדנו

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

כן.

בפרשת השבוע יש שבע מכות

דם צפרדע כינים,

ערובדי ורשחין וברד.

אחרי כן בפרשת בו יש הרבה חושך מכת בכורות.

וקריעת ים סוג זה לא היה במצרים,

זה היה על יד ים סוג.

זה בים סוג, זה קצת חוץ ממצרים, זה לא מצרים.

אז אלו עשר מכות שהביא הקדוש ברוך הוא על המצרים במצרים.

רבי יהודה היה נותן בהם סימנים.

דצח עדש באהב.

דצח זה דם צפרדע כינים,

עדה זה ערובדי ורשחין.

אחריכם ברד הרבה חושך בכורות, זה באחר.

יש לשאול מה עשה מהם שלוש קבוצות.

הוא היה יכול לעשות גם כן שניים-שניים או ארבע, שניים, ארבע.

אתה רואה באחר זה יותר, ברד

הרבה חושך מכר וחורות.

זה ארבעה.

למה הוא עשה, ומקודם עשה שישה

דצח עדש.

הוא יכול לעשות גם

ארבעה, שניים וארבעה, או שניים, ארבעה וארבעה.

למה הוא עשה מזה שלוש קבוצות?

יש בספר קיצור שולחן ערוך

של מור זקני על הראשון רבי ברוך.

בהקדמה הוא מסביר את זה.

הוא אומר, אנחנו רואים שכל קבוצה היה לה מטרה אחרת.

הקבוצה הראשונה דם צפרדע כינים, דצח,

היה כתוב,

בזאת תדע כי אני אשם.

המטרה של המכות הזה, להודיע להם שיש בורא עולם, יש מנהל לעולם.

הוא בעל הבית,

יש מנהל לעולם.

מה זה אני אשם?

הרי אשם זה הווה ויהיה.

הוא הווה ויהיה, וגם היה.

מה שנוגע אלינו זה הווה ויהיה.

עכשיו יש בורא עולם.

גם היום הוא בעל הבית,

וגם לעתיד.

הרי איך מתרגמים

השם

הווה ויהיה? ראיתי תרגום שלה

בצרפתית, שזה הנצחי.

היה הווה ויהיה, הווה ויהיה.

אני עכשיו נמצא, וגם אהיה לעתיד.

איזה עתיד?

אין לזה סוף.

זה נצחי.

הם תרגמים את זה בצרפתית לטרנל.

לטרנל זה הנצחי.

אני תמיד מוסיף בכוונה, אני לא יודע אם כתוב בספרים.

אני מוסיף בכוונה שבהוויה גם הוא מביא את הכול.

הוא מביא את הכול, מה שאמרו חז״ל.

המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית.

כאמור לעושה אורים גדולים כללם עשדו.

מה זה כאמור לעושה?

לא כתוב שעשה אורים גדולים.

הרי הוא עשה את המאורות בראשית.

למה כתוב לעושה? עכשיו הוא עושה אותם.

משמע שכל יום הוא מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית.

נבאר את זה קצת.

הרי ידוע

שאמר הקדוש ברוך הוא, יהי רקיה ויהי רקיה.

אבל כתוב, לעולם השם דברך ניצב בשמיים.

מביאים בשם הבעל שם טוב. נדמה לי שראיתי את זה במדרש.

מה זה לעולם השם דורך הניצב בשמיים?

הפירוש הוא שאותו מאמר שבו ברא הקדוש ברוך הוא את הרקיעה,

מאמר יאיר רקיה,

שאמר ביום,

ביום השני אני חושב.

לא, ביום השני.

יאיר רקיה,

אותו מאמר ממשיך

להוות ועל ידי המאמר נברא עולם, בעשרה מאמרות נברא עולם, האמירה של הקדוש ברוך הוא

ברא אותו.

אז המילים האלה של הקדוש ברוך הוא הן עדיין קיימים והן מהווים כל רגע את הרקיע.

לעולם השם דברך ניצב בשמיים.

הדיבור שאמרת, יאיר רקיה,

הוא עוד עומד בשמיים.

והוא המהווה אותו.

והוא המהווה אותו גם היום. והרי ידוע מה שכתוב בפתח אליהו.

אומרים פתח אליהו אתם, אתם, לא אומרים פתח אליהו.

לא, אבל שם כתוב על הספירות,

וכתוב שם

שהספירות,

הם לא נפרדו מהקדוש ברוך הוא שעשה אותם.

הם עוד

קשורים איתו.

ולכן,

ולכן זה נקרא שהוא בעצמו עושה.

גם המאמרות

לא יצאו ונגמר כמו אני דיברתי והלכתי.

לא.

זה עדיין קשורים איתו, ולכן זה נקרא שהוא מהווה אותם כל רגע.

המאמר הזה הרי מהווה את הדברים.

וזה מכוחו יתברך.

זה נקרא מחדש בטובו ובכל יום תמיד.

אז אם הוא מחדש בטובו,

אם הוא מחדש

זה הפירוש,

מהווה, אני מכוון תמיד שהוא מהווה את הבריאה.

ונגיד, עוד הסבר.

ידוע

מה שהרמב״ם אומר,

הרי הרי קודם אמרתי הערה לעצמי.

אני רואה שאני,

כל אחד

דרוש לו חמצן,

דרוש לו מים, דרוש לו מזון.

בלי זה הוא לא יכול להתקיים.

הרי אנחנו צריכים את הקדוש ברוך הוא.

כל הבעלי חיים צריכים את הקדוש ברוך הוא, שיגדל להם מזונות,

שיהיה חמצן,

חס ושלום,

אם יהיה גז במקום חמצן לגז אחר,

אז אפשר למות מגז קרבוניק, מגז,

איך קוראים לו, פחמן.

חמצן, האוויר, החמצן, המים והלחם והמזונות,

לא רק לחם.

כל זה הקדוש ברוך הוא מחדש, לעשות,

הלחם בא עם הגידול הפלאי, הפלאי של השיבולת, של העיטה.

זה דבר פלא עצום. אתה שם

גרעין באדמה, וזה מוציא לך שיבולת.

אמר חוות הבועל, שהוא מביא שיבולת של 300 גרעינים

בשיבולת.

מחיטה אחת,

אחרי שהיא מרכיבה קצת,

ואז מתחיל לצמוח.

זה פלא, זה נס, נס, כל הטבע, הצמחים,

וכולו ניסים.

אתה לוקח,

אתה לוקח, למשל,

יש פירות

כל כך מתוקים

כמו המנגו,

ואני פעם, גם תפוזים, היה פעם איזה תימני בא ליד הישיבה, קראו לו סעדיה, נפטר מסכן.

היה לו פרדס,

המתיקות של התפוזים והמנדרינות שלו,

משהו, הייתי אומר,

בא מדבר עם סבתא שלי, הייתי אומר לה,

אמא,

דבש יוצא מן האדמה.

איך יוצא כזו מתיקות? מן העפר.

מן העפר יוצא, אז יש גרעין, יש גרעין של מנדרינות.

אבל מה גרעין יכול לתת כל כך הרבה סוכר?

זה הכל מן האדמה, כל החומרים האלה.

איך יוצא כל כך מתוק?

ואתה מוצא צמחים כאלה כמו אבוקדו,

זיתים,

מלאים שומן.

אבוקדו זה שומן.

וגם הזיתים, ושקדים, ושומשום, אפשר לעשות בהם שמן.

זה שומנים,

זה נצרך לגוף,

וזה פלא איך מוציא, מאיפה הוא מוצא את השומן הזה?

איפה? אני לא רואה בעפר, לא רואה.

זה ממש, הפלא, זה פלא האוכל,

המזונות שלנו,

זה פלא העצום.

או למשל ראיתי,

יש על יד הישיבה שלנו,

יש שמה חווה של עיזים.

הוא מגדל עיזים,

משהו יפה.

הוא מגדל עיזים וחולב אותם כל יום.

והוא מוכר חלב עיזים וגבינת עיזים.

גם כבשים.

אבל העיזים יותר טוב מכבשים.

בבריאות.

מאיפה הוא מקבל חלב?

מי העז? מה העז? העז, איך יש לו חלב? הוא אוכל תבן

או עמיר.

עמיר זה שיבולים טוב, לא עמיר ממש, אבל...

ומזה,

ומזה יוצא חלב. אמרתי לא פעם,

יש לך, מאיפה קנית את המכונות האלה שמייצרים חלב מתבן?

מאיפה קיבלת?

זה הרי פלא פלאות. היא אוכלת העז,

תבן,

והתבן נאפק לחלב.

הרי אי אפשר להוציא חלב בלי אוכל ומים.

כמובן, צריכה לשתות.

ומזה יוצא לו חלב. וזה מכונה.

מעבדה בגוף שמייצרת חלב מן המזון.

ואיפה יש לך המכונה הזאת?

תדע, זה בורא עולם נתן לך. תדע שאתה חי מאיזכות בורא עולם.

הפרנסה שלך זה מהקדוש ברוך הוא.

אתה יצרת את המכונה הזאת.

יש איזה בית חרושת בגרמניה שמייצרת מכונות כאלה?

אין.

זו מכונה שבו העולם ברא.

והוא נתן לך שאתה

תוכל להתפרנס מזה.

אתה נותן תבן שעולה גרושים.

הוא גם כן מכין לעצמו תבן לכל השנה.

אמרו, צריך לדאוג, שיהיה לי, לא יחזר להם מזון.

והנה נוצר חלב, והחלב,

אתה עושה ממנו מס גבינות וחמאה והכול.

אנחנו חיים בניסים הקדוש ברוך הוא,

ברא את בני האדם וגם בהמות,

באופן שהם זקוקים לבורא עולם כל הזמן.

אנחנו זקוקים, נגיד, נגיד,

החמצן כבר ישנו,

המים כבר ישנם.

מים, אבל לא מים מתוקים, יש מים בים,

אבל קדוש ברוך הוא מביא עננים מן הים,

ועל ידי זה יוצא מים מתוקים מים לא מלוחים.

אבל יש מים,

אבל המזונות זה צריך לייצר כל שנה.

הוא מייצר גבינות, הוא מייצר

תרנגולים, הוא מייצר

מן האפרוחים, הוא מייצר תרנגולים

ובשר, בקר,

הכל זה ייצור

שנולדו קטנים וגדלו

כל אנחנו זקוקים לקדוש ברוך הוא.

אבל הרמב״ם, בפרק א' מיסודי התורה, ההלכה הראשונה שלו,

יסוד היסודות ועמוד החוכמות,

לידע שיש שם מצוי,

ממציא כל נמצא,

ושכל הנמצאים לא נמצאו אלא מאמיתה תימצאו.

ואם יעלה על הדעת,

חלילה,

שהקדוש ברוך הוא לא נמצא, אז אין שום דבר יכול להימצא.

הרי הרמב״ם בא ואומר לנו שגם הדומם,

לא רק אנחנו, אם הקדוש ברוך הוא

לא יעזור לנו לגדל מזונות, לא יהיה לנו מה לאכול.

לא רק הבעלי חיים,

גם הדומם דרוש לו השפעה מן הקדוש ברוך הוא.

אם הוא ממציא כל נמצא, כל הזמן הוא ממציא

את כל הנמצאים. כל הזמן הוא ממציא את כל הנמצאים.

‫אמרתי להסביר עוד רמב״ם אחד.

‫הרמב״ם אומר שידיעתו של הקדוש ברוך הוא, ‫הוא יודע

מה שהולך.

‫תכף נראה, בעזרת השם, ‫במכות רואים גם את זה,

‫שהוא יודע כל מה שנעשה.

‫הכול הוא יודע.

‫אבל מה שדיברנו עד עכשיו, ‫שהוא מהווה כל רגע, ‫ואתם חיה את כולם.

‫הוא מהווה אותם כל רגע.

‫הוא מהווה אותם כל רגע. ‫אומר הרמב״ם,

‫איך הקדוש ברוך הוא יודע ‫כל מה שהולך.

‫הוא אומר, הוא לא יודע כמו אנחנו.

‫אני רואה,

אני רואה

בימה, אני רואה.

‫זה מתעלם בעיניים שלי, ‫ואני יודע שזה.

‫הקדוש ברוך הוא לא מתוך

‫מתוך הראייה החיצונית,

‫מה שהוא מספר לו. ‫הוא בעצמו יודע הכול,

‫מתוך שיודע את עצמו,

‫יודע כל מה שעובר בעולם, ‫כל מה שיש בעולם.

למה? כי הוא הנשמה של הבריאה.

‫יש במסכת ברכות,

‫אני חושב, דף י',

‫שמה הקדוש ברוך הוא

ממלא כל העולם,

‫הוא נמצא בכל העולם, גם הנשמה,

‫וגם מחיה את הגוף. ‫אני הבחנתי פעם

‫שאני מרגיש לפעמים,

‫קורה לי משהו מתחיל להתנפח.

‫בגוף, חתיכה פה,

פה, או בירך,

או בבטן.

לא כואב.

אם כואב,

‫כל אחד יודע שכאב מגיע מייד לראש, ‫לעצבים,

‫ששמה כואב.

הוא מרגיש בכאב.

‫הנשמה כולה מרגישה בכאב. ‫מה זה הנשמה? חיות.

מרגיש את הכאב,

‫אבל

אפילו אני מרגיש, לפעמים אין שום כאב.

‫אבל אני מרגיש שיש פה משהו.

‫אני שם אצבע לבדוק מה קורה, ‫אני רואה זה נפוח, קצת נפוח.

‫בלי כאב, אני יודע כל מה שהולך בגופי,

‫כי הנשמה היא נמצאת בכל הגוף,

‫והיא מרגישה כל הגוף.

‫כל חתיכת גוף היא מרגישה אותו.

‫כך בורא עולם. הוא נשמה של הבריאה,

‫ומתוך שהוא מכיר את עצמו, יודע הכול.

‫זה יותר, זה הידיעה של הקדוש ברוך הוא.

‫הכול פונים מהקדוש ברוך הוא, ‫מהווה את כולם.

‫מה שאנחנו, וידעתם למען, ‫בזאת תדע, כי אני הוויה.

‫אני מהווה.

‫אז הדבר,

אמר סבא אללה שלום, אמר,

‫שהמכות מחולקות לשלוש מטרות.

‫הראשונים, דצח,

‫בזאת תדע, כי אני הוויה.

‫אני מהווה את הכול.

‫השניים, בזאת תדע,

‫כי אני ה' בקרב הארץ.

‫זה רואים בדבר,

רואים את זה בערוב,

‫שלא נכנסו

לאזור של ישראל,

לארץ גושן.

‫ויש שם בפסוק,

בדבר,

‫יש עוד, אחרי שכתוב,

‫אני אהיה הפרש

‫בין עם ישראל לזה, ‫ושמתי פדות בין עמי ובין ישראל.

‫יש שם עוד פסוק מיותר,

‫שבא לומר, אפילו אם עגל,

‫נכנס לרפת של המצרים,

‫וכולם גוססות,

‫כולם מהם בדבר, עומדים למות,

‫והוא לא נדבק, העגל של ישראל.

מאיפה הדבר, מה זה דבר?

‫קודם נסביר מה זה דבר.

‫דבר, הרי היום לא שומעים על דבר.

‫אני זוכר בילדותי,

‫במרוקו

היו לפעמים אומרים, המקנמת,

‫הרבה מקנמת היו אומרים, ‫הדבר הגיע.

בערבית, הדבר, יש מילה בערבית.

‫הדבר הגיע.

‫היום אני לא שומע את זה.

‫לא שומעים דבר כזה בדבר.

‫אתם יודעים למה, כי אם איך הדבר... ‫מה זה דבר?

‫איך הדבר ממית את המקנה?

‫גם ככה, כשהייתי ילד,

‫הייתי יודע, יש בורא עולם, ‫הוא ממית אותה.

‫בלי להבין איך הוא ממית אותה.

‫היום אני יודע שדבר ‫זה חיידקים של הדבר,

‫והם תוקפים את הבהמות והורגים אותן.

‫היום מחסנים את הפרות,

‫אני לא יודע את הכבשים, ‫אבל את הפרות מחסנים וככה אין דבר. ‫הם מתגברים על החיידקים של הדבר.

‫עכשיו תראו חיידקים.

‫חיידקים.

‫בואים רק לבהמות של מצרים.

‫בהמה של ישראל אפילו תהיה ‫בתוך הרפת של המצרים.

‫לא נוגעים בה.

‫מאיפה החיידקים יודעים ‫אם זה של מצרים ושל ישראל כתוב עליה,

‫ואם כתוב, הם יודעים לקרוא.

‫איך הם יודעים שזה של ישראל

‫וזה של מצרים?

‫התירוץ הוא שהחיידקים לא תוקפים מעצמם.

‫יש בורא עולם, הם שליחים של הקדוש ברוך הוא ואומה.

‫אני ה' בקרב הארץ,

‫בתוך החיידק, אני מנהל אותו.

‫וגם ערוב אותו דבר.

‫ערוב זה חיות רעות.

‫הם טרפו רק בהמות של המצרים.

‫חמורים, גמלים ומקנה בקר וצאן,

‫חזירים.

‫אז עוד לפני האסלאם, ‫הם עדיין מגדלים חזירים.

‫האסלאם גם לא מרשה לגדל חזירים. ‫נדמה לי, הוא אומר רק לאכול.

‫הכול פונים. אז כל אלה, הבהמות האלה,

‫הרוב טרף אותם.

‫לא כולם, אבל חלק גדול הוא טרף.

‫אבל אם זה בהמה של ישראל, ‫הוא לא נוגע בה.

‫ויעזוי. איך הוא יודע מה של ישראל?

‫על המצח של העגל של ישראל כתוב שהוא של ישראל?

‫איך הוא יודע?

‫אתם תראו שהוא לא צריך לדעת.

‫הוא לא עושה כלום בלי בורא עולם, ‫הוא מנהל אותו.

‫כי אני אשם בקרב הארץ.

‫זה הפירוש, אני אשם בקרב הארץ.

‫תדעו שגם בכל מה שנעשה פה,

‫מחיות, מחיידקים,

‫לא כמו שאומרים היום, ‫אני ראיתי יהודים יקרים, ‫אבל הם טועים.

‫הם מספרים שהוא מת בבית חולים.

‫החיידק אלים תקף אותו.

‫מה זה חיידק אלים תקף אותו?

‫וכי החיידק יכול לבד לעשות, ‫להרוג בן אדם?

‫הם נשלטים שליטה מלאה ‫על ידי הקדוש ברוך הוא.

‫כמו שאמרתי על אינדונזיה,

‫שכל פעם זה מקום מועד לפורענות.

‫היה לפני שבועיים, היה עוד פעם צונאמי.

לא כזה חזק,

‫אבל גם כן נהרגו אלפים.

‫הצונאמי שלפני שנתיים,

‫למעלה מ-200,000 מתים.

‫אבל הצונאמי של הפעם, ‫אבל גם כן מזכיר להם,

‫כי זה גם כן, יש הר געש בתוך האדמה,

‫בתוך הים.

רעידת אדמה או הר געש, ‫הר געש לא בים,

‫וזה מזעזע את כל הים,

‫את האדמה, ואז זה מזעזע את המים, ‫המים פורצים הלוויבשה,

‫וזה נורא ואיום.

‫אז אמרתי, מה זאת אומרת? ‫תמיד באינדונזיה יש הצהרות האלה.

‫מה אתם חושבים, הקדוש ברוך הוא,

‫הניח בני אדם במקומות מסוכנים כאלה?

‫כבוד ברוך הוא, אין אמונה ואין עוול.

‫למה יעשה עוול כזה שהוא ישים,

‫בני אדם, אנוש,

‫בני אנוש ישים אותם במקום ‫שיש פגעי טבע של הר געש, צונאמי?

למה?

למה ישים אותם שמה? הקדוש ברוך הוא לא עושה עוול.

התירוץ הוא, אין דבר כזה, זה לא,

זה לא, אין טבע,

אני שולט.

הקדוש ברוך הוא שולט בקצונאמי, שולט במים, שולט בכל. אז הוא עושה את זה.

ולמה הוא עושה את זה? הוא עושה את זה כי הם רשעים.

הם עובדי עבודה זרה וגילוי עריות. שמעתי ששמה פרוץ מאוד.

והקדוש ברוך הוא שולט אותם כמו בסדום ועמורה.

כמו בסדום ועמורה וכמו לפני המבול.

כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ.

גם שמה השחית כל בשר.

אז לכן הוא מעניש, אבל אין קושיות על הקדוש ברוך הוא. הוא יגיד לך מה זה, זה לא הולך לבד, אני שולט פה.

הקדוש ברוך הוא שולט בהרגעה, שולט ברעידות אדמה.

זה לא נעשה לבד.

וזה מה שאנחנו לומדים מהדצח.

כי אני אשם,

לא רגע, זה דיברתי על הארוב דבר, זה כי אני אשם בקרב הארץ.

הארוב דבר שחין, גם השחין.

הרי אמרתי כבר פעם,

דבר,

הקדוש ברוך הוא לחם עם המצרים בנשק ביולוגי ובנשק כימי.

כמו שהיו מפחדים מאותו רשע של בבל,

סדאם חוסיין, היינו מפחדים ממנו שיש לו נשק כימי או נשק ביולוגי.

מה זה נשק ביולוגי?

כמו ביולוגי, חיידקים.

זורקים חיידקים על האוכלוסייה

והם מתים.

ויש נשק כימי, זה חומר.

חומר, שגז חרדל,

כל מיני גז שהורג.

גורגים את זה באוכלוסייה וככה מאבדים הרבה אנשים. זה אסור על פי החוק הבינלאומי לייצר

נשק שהורג רבים בפעמך.

גם גרעין אסור, אבל גרעין,

כבר פרצו רבים.

מעצמות יש להן גרעין,

אז למה האחרים לא?

הדבר זה נשק ביולוגי.

השיחין

זה נשק כימי.

הקדוש ברוך הוא אמר למשה,

תעיף

חופן

של אפר,

אבל השחין,

כל פירור נופל על בן אדם, עושה לו שחין.

והשחין מתפשט,

והיה נורא ואיום.

אז ישראל, הקדוש ברוך הוא,

מפקד על הגרגירים של האפר הזה שהוא עושה שחין.

הוא לא נותן לו ליפול על ישראל.

זה הכל, אני אשם בקרב הארץ,

בקרב החיות, בקרב החיידקים,

בקרב כל מה שיש בעולם,

והוא מנהל אותו. אז לכן,

לבני ישראל זה לא הזיק,

אבל לגויים זה הזיק.

זה החלק.

אז נצח,

זה כי אני אשם

וזאת תדע כי אני הוויה.

דצר, וזאת תדע כי אני הוויה.

ערוב,

דבר שחין,

וזאת תדע כי אני אשם בקרב הארץ.

אתה רואה, הערוב לא הזיק לבהמות של ישראל.

והחיידקים גם לא.

וגם הדבר,

החיידקים של הדבר וגם השחין.

גם האבקה שהייתה נופלת על מצרי נותנת לו שחין.

גם זה,

הקדוש ברוך הוא שולט, אני אשם בקרב הארץ.

ומה זה באחד, ברד,

הרבה חושך?

שהקדוש ברוך הביא הרבה.

מאיפה הוא הביא כל כך הרבה הרבה?

כל מה שיש.

אבל יכול להיות שהוא גם היווה מיד.

אבל אני עכשיו, בשביל להסביר הפסוקים, אני מדבר על ההרבה שיש בעולם.

אסף אותו שיבוא למצרים.

כל מיני ארבה.

אז כתוב,

אין כמוני בכל הארץ.

או הברד.

למה, איך הוא אסף את הארבע? עם רוחות.

הוא עשה רוח, והרוח העיף את הארבע.

גם בשביל להפסיק את הארבע במצרים,

הקדוש ברוך הוא ברוח והרחיק אותו ממצרים.

אז אתה רואה שהוא שולט בכל הרוחות.

זה נקרא אין כמוני בכל הארץ.

מה המילים האלה כל כך?

אין כמוני בכל הארץ, אני שולט ברוחות.

או חושך.

מאיפה הקדוש ברוך הוא הביא חושך כזה?

הביא ערפל כזה מן הגיהינום.

ערפל שחור,

שאתה לא יכול לראות את השני.

וגם היה ממשי.

הוא שולט בגיהינום, הוא הביא את ה...

מהגיהינום הביא את החושך.

מכת בכורות, חושך ברד הרבה,

חושך

מכת בכורות.

וכל זה, אני שולט ברוחות, בנשמות.

כל זה לומר אין כמוני בכל הארץ.

זה שלוש מטרות,

לכן רבי יהודה היה עושה בהן סימנים, שלוש קטגוריות.

שלוש קבוצות שמטרתן שונה.

זה מטרתו, דע צח, מטרתו לדעת, כי אני הוויה.

והיום נדבר,

אי אפשר לדבר על כל המכות בפעם אחת.

אפשר רק לדבר, אני אדבר היום

על דע צח.

דם, צפרדע, קינים.

איך, מה זה נהיה דם? נהיה דם. שימאו

דברים טובים.

שימאו דברים טובים.

הדם,

תרכובת,

יש לו תרכובת,

יש לו כדורים אדומות וכדורים לבנים.

ויש לו מוגלובין.

זה מוגלובין, נדמה לי שזה המוגלובין שבכוחו

הוא כמו מגנט לחמצן.

הוא תופס חמצן. הרי אני נושם.

יש, אני נושם אוויר עם חמצן

ועם פחמן.

פחמן זה מסוכן.

לא, זה לא בשביל לחיות.

הפחמן הוא מסוכן, אבל החמצן זה נותן חיות.

אני זוכר,

פעם שמתי חמצן, הייתי צריך,

אתה מרגיש שאתה חי. לא רק זה, אני אומר לכם, מעצה פשוטה. לא צריך להיות בטיפול נמרץ בשביל

לנשום חמצן טוב.

אם הולכים תחת עץ,

מלא עלים, מלא העצים, זורקים חמצן ביום.

ולוקחים אותו בלילה,

ובמקום זה מביאים פחמן.

אז בלילה לא טוב לישון בעצים,

אבל ביום, אם אתה יושן במקום שיש צמחייה יפה,

אתה מרגיש טוב,

כי החמצן מאוורר אותך. זה מחיה.

באמת, בצרפתי קוראים לזה

רענימשיון, להחיות מחדש.

אדם, נותנים לו חמצן,

זה מחיה אותו.

אז מה רציתי לומר?

על מכת הדם.

הדם, אז מה, איך זה, הדם הזה היה,

היה אדם, אמוגלובין,

תופס איך, איך אנחנו נושמים.

הנשימה היא, אתה נושם אוויר.

באוויר יש חלק פחמן, חלק חמצן.

אולי יש עוד חלקים אחרים.

אבל הריאות,

האדם שעובר בריאות

קולט

כמו מגנט את החמצן,

ומביא אותו ללב, את הדם.

הדם, אמוגלובין הוא בדם.

הדם, אז הוא, הדם בא ללב, הדם המחומצן,

והוא נשפך על ידי הלב,

על ידי המשאבה של הלב, היא זורקת את הדם לכל הוורידים,

לכל, לא הוורידים, לכל כלי הדם,

וזה שכל טא בגוף, אם לא יעבור בו דם, הוא ימות.

תראו, כשהיינו ילדים היינו משחקים,

עושים,

סוגרים בחוט את האצבע,

וזה נהיה ירוק.

זה סכנה שיהיה נמק,

שיהיה בשר מת.

אם זה בשר מת, הוא יזדהם בסוף.

אם הוא חי, הוא מגן נגד החיידקים,

אבל אם הוא מת,

החיידקים יקלקלו אותו, ואז זה חשש סכנה שהזיהום יתפשט.

אז על כל פנים,

הדם הוא מגנץ של החמצן

מן האוויר,

ואצל הדגים,

מאיפה הם מקבלים חמצן?

באוויר אין להם,

אין להם

לא יודע למה, הם לא יכולים

לחיות מהחמצן שבאוויר,

רק מהחמצן שבמים.

המים הוא תרקוגת של שני גזים.

גז חמצן,

מנה אחת חמצן, כי נגדה שתי מנות מימן.

והם צריכים רק את החמצן, לא את המימן.

אז יש להם בריאות שלהם, הדגים,

איך לפרק

רק החמצן,

וככה הם חיים.

אבל בלי חמצן גם הדגים ימותו.

עכשיו, מה עשה כס וכוח?

הפך את הייעור לדם.

דם אין בו חמצן.

דם מוביל חמצן.

אבל הוא בעצמו הוא לא חמצן.

עכשיו, אז אין להם, זה לא כמו מים. מים זה חמצן מנה אחת, נגיד ליטר,

ליטר, נגיד ליטר. אומרים גם על גז, אומרים ליטר.

ליטר חמצן צריך שני ליטר מימן.

החיבור נהיה מים.

אני ראיתי בעיניי,

במעבדה, ראיתי בעיניי

איך שמפרידים את החמצן מן המימן,

ואין כבר מים.

נהיה גזים.

אחרי כן החזירו אותם, ערבו אותם,

עוד פעם נהיה מים.

המים מורכבים מחמצן וממנה.

אבל הדם בכלל לא עוזר, לא חמצן ולא ממנה.

הדם זה תרכובת אחרת.

והנה, הפך להם את המים לדם.

כמובן, איך הם יחיו הדגים?

הרי יש מי שאומר, יש איזה מפרש שאומר שהדם,

לא היה ממש דם,

היה צבע דם, צבע אדום.

זה לא ככה פשט.

דם ממש.

כבר היה שהדגה מתה.

למה מתה הדגה? אם זה היה רק עם צבע אדום?

אבל זה מים.

אז צבע אדום, אז מה יש?

למה הם ימותו?

בכלל זה נהפך לדם ממש,

ובדם אין חמצן.

אז הם מתו, ומייד הם מתים.

כמו שתשים אותם באוויר שאין להם חמצן, אז הם מתים.

הם לא יכולים לקבל חמצן

מן האוויר.

הם לא יכולים לפרק החמצן מן האוויר. אין להם,

אתה כמובן, לא יודע בדיוק, אבל בערך אני יודע.

אבל אז במים הם מקבלים חמצן. עכשיו שני פעלי דם,

הדגה אשר בעור מתה.

וכשדג מת, הוא צופה למעלה.

הוא צף למעלה.

ואז השמש,

השמש מקופחת עליו, השמש,

ואז הוא מסריח, כי הוא מתחמם.

כשהוא מתחמם יש הרבה חיידקים. החיידקים אוהבים חום.

לא חום גדול.

חום, כמו של השמש.

חום גדול ישרוף אותם.

אבל חום, חום, חום סביר, סביל, הם דווקא מתרבים. לא חם מדי ולא קר מדי.

גם בקור הם לא חיים. הם לא יכולים לחיות בקור.

אז, ואז הם מסריחים.

ואז, הרי ידוע שהמצרים היו אוחזים שהיאור הוא אלוה שלהם.

הוא אלוה.

שלהם היו...

אז,

אז,

הקב'ה הוא, הרי,

ובכל אלוהי מצרים יעשה שפקים.

אז דבר ראשון הוא נפרע מן היאור.

אלוהי מצרים.

מה הוא עשה? שיסריח היאור.

וככה, כאילו, הוא אומר להם, האלוה שלכם מת, הוא מצריח.

זה היה ללעוג להם,

זה על האלוה שלהם.

זה המכה של אדם עשתה. אבל מה עכשיו התוצאות של המכה?

רגע, בואו, אנחנו,

התוצאות של המכה, מה זה לחיות בלי מים?

לא יכלו לא לבשל,

לא לעשות לחם.

בלי מים, איך אפשר לחיות בלי מים?

איך תעשה לחם?

שום דבר לא תוכל לבשל.

לא, אין לכם במה לרחוץ.

בסדר, מה זה?

יומיים לא יהיה מים בפריז.

יש איזה תקלה?

אין.

אז זה שיגעון, יהיה קטסטרופה.

ואדם, יש לו תינוקות מלכלכים,

אין לו במה לנקות אותם.

לא יכולים לרחוץ.

לחשוב על מכת הדם לראות את התוצאות,

זו רק חשיבה קצת

לראות התועלת שיש לנו מן המים,

ובלי מים, מה יכול להיות?

זה תוצאות של המכה. צריך גם כן ללמוד,

וכשלומדים את המכות,

ללמוד מה היה הנזק שעשתה המכה.

מה זה לחיות בלי מים? חוץ מזה,

טוב, היה דם.

היה דם במקום.

חוץ מזה,

אני רואה את כוחו של הקדוש ברוך הוא. שני דברים צריך לראות בכל מכה.

מה התוצאות והנזק שגרמה המכה?

כשהייתי חושב, הייתי בחור צעיר בפוניבש,

הייתי חושב,

איך אפשר לחיות בלי מים?

יומיים, שלושה.

נגיד, אולי יעשו מיץ

מהתפוזים, אם יש להם, אני לא יודע אם יש להם תפוזים.

או כל מיני פירות שמלאים מים, כמו אבטיח, מלון,

שיש בהם הרבה מים.

אבטיח יש בו 90% מים, או 95% מים.

השאר סוכר ו...

כולו מלא מים, אבל

זה לא יספק אותם.

כמה אפשר, כמה אבטיחים יש במצרים,

שיוכלו במקום לשתות מים יאכלו אבטיח.

נכון, אם יש אבטיח זה מים.

יש כבר אבטיח, אבל מאיפה ייקחו כל כך הרבה אבטיחים?

וגם אי אפשר להפות.

ועשו מיץ,

יעשו מיץ.

עשמיץ עייני פח לדם.

כך כתוב במדרשים.

כל זמן שהפרי זה לא נוזל.

אבל ברגע שיעשו מזה מיץ,

נגיד מיץ ענבים,

מיץ

ענבים, או מיץ אבטיח, או מיץ תפוזים,

נהפך לדם.

רק כל זמן שזה פרי. אז נגיד יאכלו את הפירות, יש נוזלים.

אבל כמה פירות יש?

ויכולים להאכיל כל כך הרבה.

למה צריך להשקות את הפירות?

מה?

מה, מה הוא אומר? להשקות את הפירות, להשקות. מה הוא אומר? צריך גם את הפירות, להשקות אותן.

לעשר? להשקות, להשקות במים.

איך יקדלו? לא, אבל כבר גדלו.

יש כבר, נגיד.

הרי אני ביררתי דבר מעניין.

מתי הייתה המכה של דם?

ביררתי, זה היה בתמוז.

מתי שחם, ומצרים יותר חם מכאן,

מצרים יותר קרובה לקו המשווה,

אז מצרים יותר חמה.

בדיוק הכה שבוכה הביא להם את המכה הראשונה שאין מים

בתמוז. תעשו חשבון,

הרי רש״י אומר פה שכל חודש

היה שבוע אחד המכה, שבעה ימים,

והשאר התרעה.

היום המטרעבו.

ואנחנו יודעים שמכת בכורות הייתה בניסן,

בטוו ניסן.

והיה בחצי הלילה, והשם יקעקור בכור בארץ מצרים.

זה היה בליל פסח.

וככה בבוקר כבר אמרו להם לצאת, ולא הספיק בצקיו של אבותינו להחמיץ.

זה,

אז תעשה חשבון, חודש קודם

וטוו אדר

היה חושך,

חושך מכת בכורות.

יותר, חודש קודם היה ארבה,

ארבה חושך מכת בכורות.

חודש קודם היה ברד.

ותעשה, תלך לפי הסדר הזה למפריע,

אתה תראה שהדם היה בבית עמוס.

זהו,

הקרשבוכר רצה לתת להם,

זה עונש כבד, בחום, אין מה לשתות.

אין מה לשתות.

כמה התייבשו, וחם,

וכמה התייבשו.

ואיפה תמצא אבטיח לכל אחד, כמה יספיק להם אבטיח לשבעה ימים?

אתה צריך שבעה, לפחות שבעה אבטיחים לכל אחד.

איפה תמצא כל כך הרבה?

תפוזים אני לא יודע אם יש במצרים.

הכל פה נהים זה,

אבל מה עיקר המטרה שרוצה הקדוש ברוך הוא?

המטרה היא,

תדעו שאני מהווה.

אני מהווה מחדש וטווו בכל יום טווין למעשה ברשת.

אני מהווה כל רגע.

באמת ראיתי איך מים נהפך לדם. הרי אמרנו דם ממש, לא דם צבע.

הרי זה תרכובת אחרת לגמרי.

בדם אין לא חמצן ולא מימן.

הדם עצמו לא מורכב מזה.

אז איך

זה ממים נהיה דם?

מאיפה לקח החומר הזה?

תכף נראה. אז מה התירוץ,

כמו שראיתי במדרש הגדול,

על הקינים?

אמר לו הקדוש ברוך הוא, למשה אמור לאהרון

ולתת מכה לעפר הארץ, ויהיה קינים.

אמר לו משה רבנו, משה רבנו אמר לו,

איך העפר יהפך לקינים?

כל קינה זה בעל חי

עם שתי עיניים ואוזניים ופה ומערכת עיכום,

מערכת הנשימה, מערכת העצבים, הכול.

בבעל חי הקטן הזה פילי פלאים.

איך הקדוש ברוך הוא ברא כל כך הרבה מערכות

בכזה גוף קטן.

אבל על כל פנים אפשר מעפר לעשות

בעל חי?

איך העפר יהיה קינים?

נניח,

אבל איך הוא יהפך לבעל חי?

אמר לו הקדוש ברוך הוא,

וכי העפר הזה היה מלכתחילה?

העפר הזה היה מים מלכתחילה,

הרי הארץ הייתה ורוח מרחפת על פני המים.

היה מים הרבה.

ואני אמרתי שמן המים יהיה עפר.

אז אמרתי שיהיה עפר, עכשיו אני אומר שיהיה קינים.

והאמת הוא, זה כמו מעשה בראשית.

הקדוש ברוך הוא אמר, יהיה אור ויהיה אור. תוצאי ארץ דשא,

גם ביציאת מצרים היו מכות

כמו

במעשה בראשית.

יהיה דם.

אין, לא יכול להיות

ממים דם.

אבל אני רק אומר, במקום שהמים יישארו מים,

יהפכו לדם, יהיה דם.

והוא מביא יש מאין, יהיה דם, מיש מאין.

כמו בבריאה.

או למשל בצפרדעים.

הצפרדעים.

היו יוצאים, ושרצי אור צפרדעים.

מה זה, המים יש, יכול לתת צפרדע?

יש, שם שם צפרדעים. קצת צפרדעים יש שם.

יש גם קרוקודיל, תנינים גם יש במים.

הם חיים שם, אבל,

ושרצי אור צפרדעים.

זה כמו במעשה בראשית. ישרצו המים נפש חיה.

על הדגים.

ישרצו המים דגים.

מן המים יצאו דגים. גם פה מן המים הוציא צפרדעים.

ויצאו צפרדעים, מיליונים של צפרדעים.

זה גם כן מראה שהוא מהווה,

מהווה כל רגע.

עכשיו הוא לא רוצה שיהיו מים, יהיו שר...

‫יהיו צפרדעים, חלק יהיה צפרדע.

‫ובקינים, גם כן אותו דבר, ‫מעפר נהיה קינה,

‫אלא זה הקרשב-ברוך-הוא מייבא ‫בכל רגע את הקינים, את העפר. ‫עכשיו הוא אומר, במקום שיהיה עפר, יהיה.

‫אני שמעתי שהרבי,

‫הרב שחל אבר שלום,

‫היה מתפלל,

‫התפלל פעם על איזה חולה ‫שהכבד שלו נאכל.

‫אולי מצהבת, היה לו צהבת, ‫רחמנו נצרב.

‫אם הכבד נאכל, נגמר החיים.

‫זה עבר שהנשמה תלויה בו.

‫אז הוא התפלל, הרב שח, ‫התפלל, ריבון העלמים.

‫אתה הרי מחדש

‫כל יום מעשה בראשית.

‫הכול זה מתחדש.

‫אז תעשה לו כבד חדש.

‫אתה כבר מחדש,

‫תעשה לו כבד חדש.

‫למה לחדש

אותו כבד כמות שהוא?

‫תעשה לו כבד חדש.

‫ככה, וזה באמת,

‫האמונה שהכזבוך רוצה שנדע,

‫שהוא מהווה את הכול.

‫הוא מהווה את הכול כל רגע ורגע.

‫שנדע את זה.

‫זה כי אני השם,

‫וזאת תדע כי אני השם. ‫אני מהווה.

‫וזאת תדע כי אני השם.

‫מה השעה כעת?

‫אה,

‫שש וחצי,

‫זה עבר ל-27.

‫ללמוד את המכות לא בשטחיות,

‫להתבונן,

‫להתבונן בכל מכה,

‫מה היו התוצאות שלה.

‫אני אגיד משהו עוד, ‫על הקנא אני אגיד.

‫גם על הצפרדעים יש לי ‫מה להוסיף, דברים.

‫הרי הצפרדעים,

‫מה חושבים? ‫שהיו ארבעה צפרדעים בחדר שינה,

‫אבל הם מספיק מפריעים, ‫אה, וואה, וואי, כמו שעושים.

‫דוואי, דוואי.

‫כל היום היו צועקים.

‫אבל זה לא, זה לא,

‫זה לא נכון שהיו רק ארבעה או חמישה.

‫הרי כתוב בפסוק שהם אספו,

‫בכל בית אספו חומרים-חומרים.

‫כשמתו הצפרדעים,

‫אז עשו מזה אספות.

‫אומר רש״י, חומרים זה שניים,

‫ועוד פעם חומרים זה ארבע.

‫ארבע אספות בכל בית,

‫ובכל אספה כמה צפרדעים היו,

‫אז אתה יודע שזה יהיה ‫המון צפרדעים בכל בית.

‫והצעקות. הרי באמת,

‫המכה של הצפרדעים הייתה גם מהצעקות.

‫לא היו שומעים אחד את השני.

‫כי הצפרדעים כל הזמן כמו כמו שאתה הולך בחתונה, ‫אני רוצה לדבר עם מישהו.

‫והם שמה מנגנים עם הרמקונים שלהם,

‫הם לא ראו, הוא לא שומע אותי ‫ואני לא שומע אותו.

‫ככה היה. לכן כתוב, הרי זה

‫שמשה רבנו התפלל שילכו הצפרדעים,

‫על דאבר הצפרדעים,

‫על הצעקות שאליהם,

‫על הדיבור שלהם, ‫שהיו צועקים כל הזמן.

‫ולמה היו? והם מפריעים להם לישון,

‫כיוון שהם היו מפריעים לבני ישראל לישון,

‫היו באים באמצע הלילה ‫לעעיר אותם לקום לעבודה,

‫לא באמצע הלילה, ‫לא נותנים להם לישון. ‫אז גם הם מידה כנגד מידה ‫לא אוכלו לישון.

‫שבעה ימים בלי שינה.

‫שינה טרופה.

‫כל הזמן צעקות, איך אפשר לישון?

‫עכשיו, בכנים,

בכנים, הרי

שאלתי קושייה יפה.

‫הכנים, מה עשו הכנים לבהמות?

‫וַד תהי הכינם באדם ובבהמה.

‫מה עשו לבהמות? עקצו אותם.

‫נו, אז איזה נזק יש למצרים ‫שהבהמות נעקצו?

‫הם לא ממיתים, הכנים לא ממיתים, ‫לא כמו ערוב.

‫הערוב טורף, אוכל, הורג בהמות.

אבל הכנים לא הרגו,

‫רק מצצו קצת דם מכל ה...

‫אז מה סתם לצער את הבהמות?

‫בלי שיהיה נזק ל...

‫יכול להיות לסוסים, לחמורים, לשברים,

‫שחורשים בהם צמד בקר,

‫יכול להיות, אם יש בהם,

‫יש להם עקיצות של קינים,

‫אז הם מעצבנים כל היום, ‫לא יכולים לעבוד איתם.

‫אבל זה לא, זה מה שהיה, מכה.

‫מה הפשט בזה? ‫אז אמרתי דבר,

אמרתי כך,

היה לי,

‫בכיתה שלי היה לי צמח נוי.

‫הייתי נכנס כל בוקר, ‫רואה את הצמח, צומח.

‫פתאום התחיל העלים הקיצוניים להיות צהובים.

‫במקום להיות ארוכים, ‫הם יהיו צהובים, הם יתייבשו.

‫כל יום הייתי בא, רואה עוד ועוד ועוד,

‫ממש כולו הייתי, כולו.

‫אז אמרתי, מה זה? ‫עליתי על השולחן

‫והסתכלתי מה יש בענף.

‫ראיתי כנימות.

‫כנימות זה כמו כינים.

‫זאת אומרת, תולעים קטנים ‫שהם עוטפים את הענף.

‫הם מוצצים כל הלחות,

‫אז הענף מת.

‫בלי נוזלים הוא מת.

‫עכשיו תראו כמה כינים היו במצרים.

‫כתוב בחזל,

‫אמה עומק בעפר היו,

‫באמה עומק,

60 סנטימטר עפר נהפך לכינים.

‫כמה זה? בכל מטר אחד.

‫בכל מטר כמה כינים היו?

‫מיליונים, בכל מטר.

‫מטר עפר.

‫פירורי עפר נהיה כינים.

‫כולו כינים.

‫ובכל ארץ מצרים,

‫מיליארדים של כינים זה.

‫מיליארדים.

‫והקביש-ברוך-הוא לא דאג להם למזונות,

‫שיסתדרו לבד.

‫אז מה עושים הכינים? ‫ימותו ברעב.

‫מה הם עושים? פוגשים איזה סוס.

‫מתנפלים על הסוס,

‫אבל כל אחד, כל כינה רוצה מקום בסוס,

‫שתוכל יהיה למצוץ.

‫היו ממלאים את הסוס כולו כינים,

‫עוטפים אותו בכינים, ‫כי כל כינה מחפשת מזון.

‫איך היא תוכל?

‫אז היא תופסת מקום

‫על הסוס

ומוצצת.

‫אז אני אומר, אם הם מוצצים יומיים, יום אחד,

‫מוצצים לא את כל הדף.

‫הרבה כינים, כל אחת מוצצת קצת, ‫אבל

בלי סוף, בלי הפסק.

‫בסוף הוא מת, הסוס הזה.

‫זו הייתה מכת כינים, הייתה ממיתה.

‫למה הייתה ממיתה?

‫כי הם מוצצים.

‫והם לא אחד חוקץ אותך, ‫אתה תחשב.

זה כמו שלפעמים היה כינים,

‫אתה מגרד וזהו.

‫לא, לא ככה. היה ממש המון המון

‫דבוקים בעור של הבהמה,

‫עד שמוצצים לא את כל הדם.

‫וככה היו מתים הסוסים, החמורים, הגמלים.

‫היו מתים מן העקיצות.

‫וגם הכבשים והעיזים

‫ובקר וצונות.

‫אמרתי את זה לאיזה רופא, שאלתי אותו, ‫הוא אמר לי, מאה אחוז.

אם,

איזה רופא, בן דוד שלי הוא...

‫אמרתי לו את החידוש הזה.

‫אז אמר לי, מאה אחוז, מה שאתה אומר, ‫שאם עוטפים הקינים בהמה או אדם,

‫ימצצו אותו כל הזמן, ‫הוא יגמור,

‫הוא לא יישאר בחיים.

‫זו הייתה מכת תקינה.

‫מאיפה זה פילי פלאים לראות?

‫ועזוז נוראותיך יאמרו.

‫הוא דולט לך, ספרנה.

‫ועזוז נוראותיך, יאמרו, נוראות.

‫הנוראות זה טרור, לטרור,

הדברים המפחידים.

‫כמו טרוריסטים.

מה זה טרור?

‫טרור זה פחד, להפחיד.

‫עושים דברים מפחידים.

‫זה נוראותיך.

‫והעוצמה של הנוראות של הקדוש ברוך הוא, ‫ועזוז, מה זה ועזוז העוצמה?

‫העוצמה של הנוראות של הקדוש ברוך הוא.

‫ואין מי שיכול להילחם נגד הטבע.

‫יש שהביא כל כך הרבה קינים, ‫הם יכלו לגרש אותם, העם המצרי.

‫לא יכולים.

זה המלחמות. ‫גם בסוף, בקריעת ים סוף.

‫עם המים של הים, לחם איתם.

‫הטביע את כולם בים.

‫עם הטבע, עם מה שיש לו בטבע,

‫הוא לעם. ‫או כל המכות, או ארבה למשל.

‫ארבה זה אויב של האנושות. ‫לא, הוא מכוון כלום.

‫הוא רק צריך לאכול.

‫כל דבר ירוק הוא אוכל. ‫הוא מת,

‫תוך יומיים הוא יכול לתעתע כל ירק

‫מפארק הלאומי.

‫כל העצים, הכול נהיה כלום.

‫ואם יש גפנים וענבים,

‫אוכלים כל הענבים.

‫זה כתוב בספר יואל.

בספר יואל כתוב,

‫הוא התנבא על ההרבה שעומד לבוא,

‫איך הוא מתאר מה יהיה מן ההרבה. ‫הוא אומר לכוהנים,

‫לשיכורים, הוא אומר להם,

‫אתם לא תוכלו יותר לשתות יין. ‫לא יהיה יין.

‫הרבה יאכל את כל הענבים.

‫וכן לכוהנים, הוא אמר, ‫במה תנסחו יין? ‫הרי יש בקורבנות, עושים נסחים.

‫לא יהיה יין.

‫והוא אומר שהרבה,

‫השיניים שלו כמו מלטעות.

‫כדאי לקרוא בספר יואל, ‫הפרק ראשון או שני,

‫או שניהם יחד,

‫על איך הוא מתאר מה החורבן שעושה הרבה.

‫אני, כשקראתי ספר יואל, ‫נהניתי מהתיאור

‫מה שעושה הרבה.

‫נהניתי לתאר את הדברים,

‫בדיוק

איך יהיה.

‫אז כל כך הרבה, מיליונים של הרבה, ‫הוא הביא הקדוש ברוך הוא.

‫אז שאני מתפלא על משה רבנו.

‫משה רבנו אמר,

‫אמר לו הקדוש ברוך הוא, ‫אני אביא בשר, ‫אני אתן בשר לכל העם.

‫כל ערב יהיה בשר.

‫אמר לו משה,

‫מאיפה תיקח בשר כל כך?

‫מאיפה?

‫אמר לו,

‫אמר לו, היד השם תקצר, אתה תראה.

אבל

רבי עקיבא אומר,

‫שלכאורה זה היה החטא יותר גדול,

‫שהוא לא האמין ביכולתו של הקדוש ברוך הוא.

‫ועוד דבר הוא אומר שמה,

‫אם כל דגי הים תאסוף להם

‫ומצא להם, יספיק להם,

‫מה זה, איזה מין דיבורים אלה? ‫לא נכון.

בטח שדגי הים יספיקו.

אתה יודע כמה דגי ים? אנחנו, הרי היום יש שלושה,

‫שלושה, כמה מיליארדים של אנשים יש בעולם? ‫-שבע מיליארד, שמונה מיליארד, ‫קרוב לשמונה מיליארדים.

‫בעולם. ‫-בעולם.

נו, תגיד לי,

כל אלה, נגיד, כל משפחה אוכלת

קילו דג לשבוע,

כמה זה?

מיליון קילו, לא, מיליון קילו, זה לא הרבה.

מה אומר משה רבנו שזה לא יספיק להם?

‫אפילו אם תיתן להם כל יום דגים, יספיק ויותר. ‫בים יש הרבה דגים,

שם רמז ואין מספר.

‫ואני מתפלא על משה רבנו,

‫הוא ראה בעצמו כמה קינים נולדו

ברגע אחד,

‫וכמה ערבי הגיע.

‫הערבי חיסה את עין הארץ, ‫אתה לא יכול לראות.

היה חושך מן הערבי. ‫כל כך הרבה הרבה מפוזרים,

‫בגובה,

אחד פה, אחד פה,

‫זה עושה חושך.

‫אז זה המון הרבה.

למה אתה מתפלא? ‫אבל הייתה מיד הביאה הרבה. למה?

בסוף הביא הקדוש ברוך הוא סלב.

‫סלב הביא איזה עוף שמן.

‫היו מדברים שאולי זה כשר לאכילה.

‫רצו להתיר אותו לפני 50 שנה.

‫רצו להתיר אותו כי זה בזול.

‫לא צריך אתה לגדל,

‫יש לך...

‫הסלב מגדל את עצמו לבד.

‫כמו שאמרתי פעם,

‫הייתי פעם בטבריה,

‫ובבוקר,

לא היה לי מניין, ‫הייתי צריך להתפלל ‫עם בעלי בתים מוקדם.

‫הם הולכים לעבודה,

‫קמתי להתפלל עם בעלי בתים.

‫ואחרי כן, אחרי התפילה,

‫אולי קצת אחרי הנץ היה, ‫הייתי הולך לטבריה, לכנרת,

‫יורד לכנרת, אני רואה דייגים,

‫כל אחד מביא עם ה... ‫הספינה הקטנה שלו מביא רשתות.

‫רשת של דגים.

‫כל אחד זרק רשת בים בלילה,

‫ושם שם תולעים בתוך הרשת,

‫וככה באים דגים, נכנסים, ‫להיכנס הם יכולים ולצאת הם לא יכולים.

‫בבוקר מרימים את ה...

‫וכולם מתים, וככה יש לך דגים טריים,

‫בו ביום.

‫והם ממלאים, זה מלא שני ארגזים מבורי,

‫זה משלוש בורות.

‫אספתי אותם.

‫אמרתי להם,

תדעו לכם, תדעו,

‫אתם, הקדוש ברוך הוא מפרנס אתכם.

‫העבודה שלכם היא כל כך טובה. ‫רק

כל החקלאות יש יותר הוצאות ויותר עבודה,

‫למשל,

בשביל חיטה.

‫אתה צריך לזרוע להפסיד גרעינים, ‫בהתחלה לבזבז גרעינים.

זה לא...

בכל מטר אתה יכול לבזבז חצי קילו גרעינים.

‫אז אם יש לך 20,000 דונם,

‫זה מיליונים של כסף.

‫המון כסף, הגרעינים.

‫רק אחרי כן גודל.

‫וכשגודל צריך לעשות שמירה.

‫שלא יבוא השמיעלים ויקחו את השיבולים.

‫אותו דבר אתה מגדל תרנגולים בלול.

‫אתה צריך לקנות אפרוחים

‫ולתת להם מספיק כל יום, ‫לתת להם אוכל פעמיים ביום.

‫וכשהן גודלות

צריך שמירה,

‫שמירה מהנמיות

ושמירה מהגנבים. ‫הערבים באים, אפילו כשיש כלבים,

‫הם יודעים לשחץ את הכלבים, ‫מביאים להם בשר צלי,

‫קונים אותם.

‫ואז הם לוקחים עזים, גנבים, ‫המקצוע שלהם זה לגנוב.

‫הערבים, המקצוע שלהם זה לגנוב.

‫לא כולם, אבל יש גם ביניהם עדות.

‫אני מכיר מרוקאים, כולם גנבים.

‫הגעתי פעם למרסיי,

‫והייתה שביתה של

‫השיטה של האוטובוסים.

‫היו שם מסתובבים ערבים בתוך הרכבת.

‫מייד כשהגעתי, היה לי מזוודה.

‫לקחתי עגלה בשביל לצאת.

‫אז באים שניים להעסיק אותי,

‫לדבר איתי, והשניים והאחרים,

‫הם יגנבו.

‫ככה הם עושים מחוכמים בשביל לגנוב.

‫מומחים לגנבות.

‫אז צריך שמירה.

‫יש לך כרם,

‫אתה צריך שמירה שלא יגנבו את הענבים.

‫והוצאות, יש הוצאות? לא, לא כל כך. ‫ואם יש כבר כרם נטוע,

‫רק צריך לשמור, ולשמור ‫מתי שהפרי מתחיל להתבשל.

‫בוא, סייר, הם לא יגנבו, ‫אין להם מה לעשות מזה.

‫אבל כשהוא מתחיל להתבשל, אתה צריך שמירה.

‫אבל פה בדגים, אני אומר להם, ‫אתם

לא קניתם את הדגים הקטנים,

‫לא, אתה לא נותן להם אוכל,

‫כלום. הם גודלים, הקל השבחים, ‫גדל לכם דגים,

‫רק תבוא תיקח.

‫אתם באים, זורקים רשת ולוקחים.

‫אתם רואים איזה פרנסה הוא נותן לכם.

‫בלי עבודה, רק תבוא תפאדל תיקח.

‫אמרתי להם שידעו טובת השם עליהם,

‫שידעו איך הקב'-ברוך-הוא עושה להם טובה,

‫טובה גדולה כזאת.

יותר מכל החקלאות, ‫כל השטחים של החקלאות.

‫אה, אני אמרתי מקודם, ‫עוד שטח של החקלאות, השכרתי.

‫אחד, יש לו חווה של עיזים.

‫הוא גדל עיזים,

‫טוב, הוא צריך לדאוג למספוא,

‫צריך או לשמירה שלא יגנבו לו את העיזים.

‫הערבים היו באים, היה שם איזה תימני,

‫בלילה היו באים הערבים וגונבים.

‫הם גונבים לו עז,

‫כונבים לו עופות,

‫הכול.

‫אבל...

אז גם זה החווה, זה פלא פלאות.

‫הוא נותן תבן ומוצא חלב.

‫זה בית חרושת לחלב.

‫אמרתי לו, המכונות האלה, ‫מאיפה קנית? מגרמניה?

‫מי נתן לך מכונה שהופכת תבן לחלב?

‫אמרתי לו, תדע, תראה, ‫איזה בורא עולם יצר בשבילך

‫עז עם מעבדה כימית בבטן,

‫שהיא הופכת את האוכל לחלב.

‫והוא חולב אותם כל יום,

‫ועושה מזה גבינות, חלב עיזים יקר.

‫אז יש הרבה שטחי חקלאות,

‫ולהתבונן, להכיר טובתו של הקדוש ברוך הוא.

‫רבי חנניה בנהל קרשיאה אומר,

‫רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל,

‫לפיכך חירבה להם תורה ומצוות,

‫שנאמר, אדוני חפץ למען צדקו, ‫הגדיל תורה וידיעיות.