טוען...

שלום בית וחינוך ילדים - ב | הרב אורי יצחק

 בית מדרש 'קהילות פז', בני ברק
 תאריך פרסום: 31.12.2018, שעה: 21:05


בס"ד 31-12-2018 שלום בית וחינוך ילדים ב'– הרב אורי יצחק

ברכים הבאים, שבוע טוב.

ברשותכם אני אתחיל במה שדברתי בשבע ברכות שהיה כאן לפני כמה ימים, היות וזה לא צולם בקשו שאדבר על זה שוב ומשם נמשיך הלאה.

נתחיל קודם כל מהפרפרת. בני הזוג צריכים להיות ביחד בעזרת השם כל ימי חייהם, ביחד כידוע זה גימטריה 24. מה בעניין של ב-יחד ולא יחד? תכף נראה.

יש מסמך שחלילה שמפריד את בני הזוג, למסמך הזה קוראים גט, את הגט יש בו 12 עשר שורות כמניינו, המילה גט מורכבת מ-ג' ו-ט'. ה-ג' כנגד מה שהבעל חייב לאשה;

1.  שארה,

2.  כסותה

3.  ועונתה.

וה-ט' זה כנגד מה שכתוב בשולחן ערוך מה שנוהגות בנות ישראל הכשרות והצנועות לעשות לבעליהן, שזה המלאכות של בישול כיבוס גיהוץ וכדומה. אז אם לא עומדים בקריטריון יש את הגט.

המילה גט עצמה היא לא מילה בעברית, היא מילה בארמית והתרגום של המילה: "ספר כריתות", התרגום אומר: "גט".

המעניין הוא שאם נתבונן בכל התורה כולה, לעולם לא תמצאו שהאות ט' מופיעה אחרי האות ג'. אין דבר כזה בכל התורה, אין שילוב של המילה גט בכל התורה, היות ושמו של הקב"ה "שלום" - הוא אינו מתיר שהיפך השלום ימצא בתורתו. אז אחרי ג' אין ט', ולא רק בתוך מילה אלא אם מסתיימת מילה בג' - המילה אחריה אף פעם לא תחל באות ט', זה בכל התורה.

מה קורה בכל התנ"ך, בכל 24 ספרים?

וכן בכל התנ"ך גם כן, אין מציאות כזאת חוץ ממקום אחד, כי יש לנו כלל שבכל כלל יש יוצא מן הכלל, אז בספר יחזקאל מופיע שם מילה שמסתיימת בג' והמילה אחריה מתחילה ב-ט'. פעם אחת בכל התנ"ך. הפלא ופלא.

קשה להגיד ש"זה מקרה" אה?

אבל בואו תראו עכשיו יותר מזה: אם נסתכל ב-א' ב' בין האותיות ב' ו-ד' - יש את האות ג', בין האות ח' לאות י' - יש את האות ט', זאת אומרת: ה-ג' וה-ט' מפרידות את האותיות ב' ד' ח' י', שזה המילה ביחד.

על זה בטח שאי אפשר להגיד "מקרה" נכון? ישתבח שמו לעד.

אז עכשיו זה הפרפרת: בקשו שאני אדבר על העניין "עזר כנגדו", אמרנו שחז"ל הקדושים אומרים: "זכה – עזר, לא זכה – כנגדו".

אז אמרתי על זה פרוש נוסף: שאם הוא עושה מצוות - היא צריכה להיות עזר, אם הוא רוצה לעשות עבירות היא צריכה להיות כנגדו, זה בעצם תפקיד האשה, תפקיד האשה בבית זה למשוך בחוטים, להיות ה"שלט רחוק" ושלט קרוב של בעלה, היא צריכה לכוון אותו למה? יש לה "בינה יתרה", ואם היא אשה כשרה ואשה צדיקה -היא תעלה אותו מעלה מעלה, אבל אם היא השם ירחם - אז גם הוא יהיה השם ירחם. הכל תלוי באשה.

איפה כתב את זה שלמה המלך עליו השלום?

כתב את זה "באשת חיל", תראו שם בתארים הגדולים שהוא כותב על האשה פרק שלם, שמה הוא כותב: "נודע בשערים בעלה בשבתו עם זקני ארץ",

מה הקשר? לפני כן הוא משבח אותה, איך הוא הגיע לבעלה, "נודע בשערים" מאיפה יודע שהוא נודע? מה אין אשת חיל שבעלה לא נודע, שהוא יושב עם זקני ארץ? יש את "אשת חיל" שבעלה על הפנים,

אומר שלמה המלך: אין דבר כזה, אם היא אשת חיל אמיתית - היא לא תתן, היא תגרום לכך שהוא יהיה תלמיד חכם, היא לא תוותר לו, "נודע בשערים בעלה בשבתו עם זקני ארץ", זה בגלל שאשתו אשת חיל.

אייייי. היה איזה תימני אחד שהיה אומר "אשת חיל" בערב שבת לאשתו

והיה אומר: "רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כולנה – שקר!". היה מפסק את זה קצת אחרת, צריך לדעת לפסק.

 אם תשימו לב אז "באשת חיל" איפה מופיע בעלה?

רק בשלוש מקומות באשת חיל מופיע בעלה, איפה הוא מופיע?

א.  הוא מופיע באות ב' "בטח בה לב בעלה".

ב.  איפה עוד מופיע? ב-נ' שם כתוב: "נודע בשערים בעלה" כמו שאמרנו,

ג.    והמקום השלישי זה ב-ק', באות ק', מה כתוב שמה? "קמו בניה ויאשרוה בעלה ויהללה",

למה דוקא בשלושת האותיות האלה מופיע בעלה? למה זה ראשי תיבות בנק, הוא הכרטיס ישראכרט,

עונים: אה גם קב"ן

הרב: השם ירחם, זה כשזה הולך הפוך.

אתם יודעים שבשלום בית זה כמו כוסות קפה; יש כל מיני כוסות קפה,

יש קפה עושים אותו בוץ - יש כאלה שהבית שלהם ככה נראה,

יש קפה הפוך,

ויש קפה שחור,

אם זה מצליח - זה נס!, ישתבח שמו.

אייי צריך לדעת רבותי אין היום הכוונה למשפחות בנושא שלום בית, ולכן התוצאות מחפירות! לפני עשרים שנה, היינו אומרים שהסטטיסטיקה היא ש-50% מתגרשים, לפני עשר שנים הסטטיסטיקה עלתה ל-70% שמתגרשים, והיום אני כבר מפחד לשאול: "מה הסטטיסטיקה אומרת?", מפחיד!, יש אנשים שיש להם מנויים ברבנות הוא כבר מנוי, הוא כבר מתגרש פעם שניה שלישית רביעית וכו' וכו', וכבר לא מתביישים והכל בסדר, מה זה "טבעי", לא הלך פעם ראשונה ילך פעם שניה, לא הלך שניה ילך שלישית,

אבל מה אנשים לא מבינים? שאין כמו זווג ראשון, אם פספסת את הזיווג הראשון שלך - כל השאר זה מ' מ', זה מילוי מקום.

הגמרא אומרת: "אין כמו אשת נעורים", אין כמו האשה הראשונה, אבל זה בתנאי שזאת שהיתה מיועדת לך, זאת שהיתה זיווגך מן השמים.

מה הכוונה?

אם האדם הלך בדרך השם, עשה רצונו יתברך, אז למה שיחליפו לו את הזיווג, לא יחליפו לו, הוא הלך בדרך השם, הרבנית שלו הלכה בדרך השם, עד שיגיעו לזמן תקופת הנישואין, הכל מתאים, הכל מתחבר.

אבל אם אתה קלקלת את מעשיך והיתה ראויה לך בת ישראל כשרה וצנועה כמו שצריך, אבל אתה עשית בלאגנים, ירדת מדרך השם, אז עכשיו אותה אחת כבר לא ראויה לך, למה היא צריכה לקבל עונש? אז עכשיו יתנו לך מי שהיא שראויה לך באותה דרגה שלך מאיפה שהגעת בזמן שרצית להתחתן, אז מה קרה עכשיו? פספסת את הזיווג שלך.

עכשיו כתוב שהקב"ה מאז בריאת העולם - מה עושה? מזווג זיווגים, למה? כי אנחנו בבחירה שלנו עושים הרבה בלאגנים, עולים יורדים ואז כל פעם צריכים לזווג לך מי שהיא לפי מדרגתך, חוץ מהעניין של גירושים ואלמנות והדברים שהזוהר מביא, אני מדבר על הזיווג הראשון, אדם יכול לפספס את הזיווג שלו, כך אומרת הגמרא: "שמא יקדימנו אחר", מישהוא אחר יכול להקדים אותך ולקחת את זאת שראויה לך על ידי תפילה, הוא התפלל להשם שהוא רוצה אשה צדיקה וכו' וכו', והוא יעלה ברוחניות, ואתה חלילה נגיד ירדת ברוחניות, פספסת, היא תעבור אליו. זה העניין של "שמא יקדימנו אחר" רחמנא לצלן. ברחמים, בתפילה.

ואחר כך אנשים מתפלאים: "למה זה לא הולך זה לא מתחבר? זה לא ככה וזה לא ככה". וכשרוצים אחר כך לעלות - יש קשיים,

ואחר כך אתה שומע את בני הזוג אומרים לשני: "תשמע אני לא התחתנתי אתך על מנת כך, אתה רוצה עכשיו לשוב בתשובה?, זה לא! אנחנו לא דברנו על זה",

או להפך שהוא אומר לה ככה. וכל זה בגלל שאנשים מקלקלים את מעשיהם וגורמים לעצמם צרות צרורות. רחמנא ליצלן.

אז עכשיו כשאומרים תפקיד של האשה "עזר כנגדו", זה לא הכוונה שהיא עכשיו צריכה רק לעזור לך, יש גם את העניין של "כנגדו" לעמוד כנגדך ולכוון אותך בדרך הנכונה.

יש אנשים לדוגמה שהם מתחתנים אז הם כבר שכחו שהם נשואים, וממשיכים להיות עם החברים שלהם לפני הנשואים, זו טעות! מותק אתה התחתנת? נגמר! אין חברים. התחתנת? אין חברות!. נגמר, אלא אם כן זה ברשות הבעל ורשות האשה, וגם כן צריך חוכמה לדעת כמה איך למה, כתוב: ודבק שאשתו" אם כתוב "ועזב את אביו ואמו" כל שכן את חברו. מה השאלה בכלל? "ודבק באשתו".

אין דבר כזה כמו שאני שומע מזוגות מסוימים שהוא יצא עם החברים שלו לטיול, היא יצאה עם החברות שלה לטיול בחוץ לארץ, מה זה הדברים האלה? זה סיבה לצרות צרורות. מרגע שהתחתנת אתה יוצא עם אשתך עם אשתך והילדים, זהו, אתה רוצה להיות רווק - תמשיך להיות רווק, אתה רוצה להיות נשוי - אז תהיה נשוי. אי אפשר לתפוס את שתי העולמות.

אדם מגיע הביתה מהכולל מהעבודה, איך שהוא נכנס הוא רואה את אשתו השם ירחם מפחידה, כל הפנים שלה לבנות, לא יודע משחה כזאת נגד האינדיאנים, חלוק משנת תרפפ"ו, כל השער שלה אבועגלה אני לא יודע מה, הקיצור מפחידה, והיא מרגישה שהיא "בסדר" למה? כי היא בבית שלה,

וכל כמה שעות שהוא בעבודה היא מתקשרת אליו: "איפה אתה!?"

-        "איפה אני? באילת על הגלים, מה "איפה אני?" בעבודה",

למה היא שואלת "איפה אתה?" כי היא לא כל כך מאמינה לו, הוא בעייתי, אז היא חושבת כל הזמן איך היא תשמור עליו? שהיא תשאל אותו "איפה אתה?", זה לא מה ששומר עליו.

את רוצה לשמור עליו? כשהוא יכנס הביתה שהוא יראה אותך תמיד מסודרת, מטופחת, נקייה, אז יש לו לאן לחזור. אבל אם הוא נכנס הביתה רואה אותך ככה, הוא על המקום עושה "מצא את ההבדלים", למה? הוא עובד באיזה עבודה, יש שמה לדוגמה השם ירחם איזה מזכירה, וכל פעם שהוא נכנס לעבודה

היא אומרת לו: "אתה רוצה משה לשתות כוס תה?"

אז הוא אומר לה: "כן",

-        "שתיים סוכר?"

אומר לה: "כן",

מה היא שואלת? כבר חמש שנים הם עובדים כל יום שואלת "שתיים סוכר?", לא נמאס לה לשאול? לא! לא נמאס לה למה כי היא המזכירה.

אשתו שאלה אותו פעם אם: "שתיים סוכר?"

אומר לה: "את רוצה לעשות לי תה?"

אומרת: "כן גם אני צמאה תעשה לשנינו".

אייייי. אז אשה צריכה להיות תמיד מטופחת לבעלה, היום הכל הפוך, בבית היא נראית מזעזע, כי "הוא צריך להבין אותה", וכשהיא יוצאת החוצה, היא שמה עליה את הטמבור-טקס וכל די די טי וכל הקש. קש. קש. קש.. קש. קש. קש... ואז היא יוצאת החוצה,

לכבוד מי התייפית? לכבוד מי התאפרת? לכבוד בעלך? לא, לכבוד האנשים בחוץ, מה זה? הכל הפוך!,

כלפי חוץ את צריכה להיות "נאה", זה הדרגה הכי נמוכה ביופי, נאה לא דוחה, לא נגעלים ממנה, בסדר סביל סביל, זה נקרא נאה, זה המינימום ביופי.

אבל לבעלך כשהוא נכנס הביתה צריכה להיות "מלכת היופי", אז ניכר שבעצם שבעלך הוא העיקר, והרבה נשים לא שמות לב לזה. וחבל, זה היה יכול לפתור הרבה מאוד בעיות, הרבה מאוד בעיות.

אתם חושבים שהבעל אין לו בעיות כאלה? הבעל גם בעייתי, תראו לפני שאני אדבר על הבעל אני אתן עוד דוגמה.

מה קורה בערב שבת?

הבעל מגיע הביתה מהבית הכנסת הוא נכנס ואומר: "שלום עליכם מלאכי השלום", יש כאלה שאומרים כל מיני תיקונים ומזמורים ומה הוווו. מקובלים, על חשבון הרבנית והילדים, יש להם זמן על המהלו הוא מזלזל,

עכשיו אשתו רומזת לו: "ילה ילה תחריק, מה עכשיו? נהייתה לי פייטן, אני עייפה אני רוצה לישון! אני גמורה עבדתי קשה!".

האמת האשה עובדת קשה מאוד, מאוד קשה, בערב שבת במיוחד אם אין לה סדר בחיים, היא משאירה את כל העבודות ליום שישי, כל העבודות הקשות לכבוד שבת קודש. מה היא עושה? היא מתחילה ביום שישי בבוקר, לנקות את הבית, לסדר ולארגן, ואז פתאום יש לה טלפון מאמא שלה, אז לא נעים צריך כיבוד הורים, אז היא מדברת איתה ככה חצי שעה בתור ספתח, טוב היא סיימה את השיחה ואז היא נלחצת, למה? היא כבר באיחור, אז היא מתחילה להזיז את העניינים יותר מהר בלחץ. ואז יש עוד טלפון, מי זאת? חמותה, טוב איתה היא לא רוצה להסתבך בטוח, אז איתה עוד איזה רבע שעה עשרים דקות, ועכשיו היא בכלל לחוצה למה? הילדים צריכים להגיע מהבית ספר הם מסיימים ב-11.00 11.30 השעה עוד מעט עשר, מה היא תספיק? ואז היא לחוצה, ואז היא לא מבינה למה היא לחוצה, ואז היא לחוצה שהיא לחוצה, ואז מרוב הלחץ היא נהיית עוד יותר לחוצה,

אז כשהבן אדם הוא יותר מידי לחוץ הוא כבר לא מסוגל לעשות כלום, כבר מתבלבל לגמרה, הוא מאבד את הצפון. ועכשיו היא התחילה לנקות ופתאום היא שמה לב שיש איזה מקום שהיא לא נגעה בו כבר הרבה זמן, ועכשיו זה הזמן לגמור אותו כמו שצריך. ובישולים ועניינים מה לא מה לא? כמה עבודות יש לה בלי סוף. ופתאום נוקשים בדלת,

אומרת: "השם ירחם שזה לא הילד דוקא בא עכשיו!", ואז הילד בא

ואומרת לו: "מה קרה באת מוקדם?"

אז הוא אומר לה: "לא! אני לא מרגיש טוב", על הבכת'ה עכשיו מה עושים?

ואז היא אומרת לו: "אני באמצע שטיפה תעמוד בחוץ, אל תיכנס שלא יהיו לי סימנים",

אף פעם לא הבנתי את הבדיחה הזאת עם ה"סימנים" ברצפה, אני לא יודע מאיפה הביאו את החרטה הזאת, פעם היה הכל חולות אני יודע, מה אכפת סימנים או לא סימנים,

אמרתי הם מקיימים בדבקות את ברכת "ברוך שאמר", בברכה ברוך שאמר שאנחנו אומרים לפני "פסוקי דזמרה", כתוב: "ברוך מרחם על הארץ, ברוך מרחם על הבריות", אז הם קודם כל מרחמים על הרצפה ואחר כך על הבריות,

-        "תעמדו בחוץ עונש, עד שיתייבש הרצפה",

מה זה השטויות האלה? לא יודע מאיפה הכניסו את החרטות האלה, זה כאילו ברור.

פעם אמרתי אתם יודעים שלמה המלך אמר: "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה", אבל נראה אותך מטפטף לאשתך אחרי שטיפה, "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה", נראה אותך מטפטף!

איייי. אז בקיצור עד כניסת שבת אתה רואה אותה בלחץ בטירוף.

עכשיו בא בעלה אלק לעזור לה, יש בדיחה כזאת, שאחד הבעלים אומר,

היא אומרת לו: "בא בא תעזור לי קצת", הוא בא לעזור לה, מתחיל לעזור לה,

אז היא אומרת לו: "עזוב עזוב אל תעזור לי, רוצה לעזור לי? שמע, לך שב בכולל לך תלמד תאמין לי זה העזרה בשבילי הכי טובה בעולם, לך תלמד",

טוב ההוא הלך. חזר אחרי חצי שעה:

אומרת: "מה קרה?"

אומר: "כמה אני יכול לעזור לך?".

אז לפעמים כשהבעל רוצה לעזור הוא רק מפריע. אתה יודע מה העזרה הכי טובה שלך? קח את הילדים תקלח אותם, תרדים אותם ותירדם איתם. תאמין לי זה העזרה הכי טובה, אם אתה כזה "לא יוצלח" שלא עוזר לאשה רק מפריע - שב שמה ואל תפריע.

אז מה הפלא שהיא מגיעה לשולחן שבת והיא גמורה?

אבל אם היא היתה עושה סדר חלוקת עבודה מסודרת, היתה כבר מתחילה מיום רביעי בערב, יום חמישי מכינה את מה שצריך להכין, שיישאר לה רק הפיצ'יפקס האחרונים ליום שישי היא היתה פחות לחוצה.

אתם יודעים אשה חכמה, ביום שיש היא הולכת לנוח חצי שעה,

-        איזה חצי שעה? מי יש לו חצי שעה לנוח מה אתה מבלבל את המוח?

מי שהיא חכמה מי שהוא חכם חצי שעה לפני כניסת שבת ככה 2-3 אחרי צהריים חצי שעה שים את הראש שימי את הראש, למה? ערב שבת יראה לך אחרת לגמרי!

 ולמה אני אומר את זה?

הרי כל מה שאנחנו מכינים זה לכבוד שבת, איך יכול להיות שמגיעה שבת וכולם רדומים,

שבת נפגעת! אומרת: "בשביל זה באתי?, לראות אתכם ככה גמורים שפוכים, ככה אין לכם כח לארח אותי? אני רוצה לשמוע שירי שבת דברי תורה, לראות אתכם שמחים ממני שבאתי והבאתי לכם את המלוכה, לא התכוונתי שתשנו".

כשבאים אלינו אורחים, פתאום אתה רואה את כולם ערניים, אם אין אורחים - כולם שפוכים, יש אורחים - כולם ערניים, איך זה? איך זה, ואם אתה נרדם ככה על השולחן

אישתך אומרת: "לך קום.. קום.. לא יפה תתעורר, מה אתה עושה לנו בושות?".

אתם חשבתם על זה פעם? מתי נכנסת שבת בקיץ? מתי נכנסת שבת בקיץ? 7.30 ממוצע, מתי נכנסת שבת בחורף? 4-4.30 ממוצע נכון, מה ההפרש? 3 שעות, איך יכול להיות בחורף או בקיץ 5 דקות לפני כניסת שבת כל הבית על גלגלים! לא יכול להיות, מילא בחורף אני מבין, אבל בקיץ? היה צריך להיות שבקיץ נשב רגל על רגל ונשיר: "בואי בואי המלכה" וזה לא עובד!

למה?

כי אין לנו סדר כי אתה לא מתכנן את עצמך בצורה הנכונה, אז אם אתה מתכנן את עצמך בצורה הנכונה ונחים בצהריים, למה זה לא יכול להיות?

תגידו לי: למה כשיש לנו אירוע משפחתי זה כן יכול להיות? תראו אם יש לנו בר מצוה לילד, אז מה האמא מקפידה,

-        "אני רוצה שכולכם תלכו לנוח בצהריים, תשנו טוב שלא תירדמו לי בצילומים, אני מביאה צלם זה עולה הרבה כסף, שלא יהיו עיניים סגורות כל התמונות",

היא רוצה שהם ינוחו, והיא מצליחה שכולם ילכו לנוח כי יש אירוע בערב.

נו ככה צריך להיות כל ערב שבת, "יש לנו אירוע בערב, בשבת מגיעה המלכה, המלכה מגיעה!" אתם יודעים מה זה המלכה? אם היינו מבינים מה קורה בשבת אצלנו בבית היינו עוברים ל"דום".

יש מישהו פה מכם שנסע לטייל באנגליה? יש מישהו מכם שנסע לאנגליה? אתה היית, אני לא הייתי, אני לא יוצא מן הארץ, ישתבח שמו.

אבל סיפרו שיש באנגליה "טקס החלפת משמר המלכה", זה טקס מרהיב עין, אי אי אי באים לשמה אנשים בלי סוף לצלם את הטקס המדהים הזה, טקס החלפת משמר המלכה.

חריט בריט!, לעומת מה שקורה אצלנו בבית בהחלפת טקס משמר המלכה, אם היינו אומרים בעיניים מה קורה כשאנחנו אומרים "שלום עליכם מלאכי השלום מלאכי עליון" היינו מתבלבלים, כך כתוב בספרים הקדושים,

שאלנו: בבית הרי מלווים אותנו מלאכי השרת מהבית כנסת הביתה, ובבית מחכים לנו מלאכי השרת, ויש החלפת משמר המלכה של מלאכי החול עם מלאכי השבת, זו הסיבה הנוהגים לומר "בצאתכם לשלום", כי אחרת לא ברור למי אומרים "בצאתכם", עכשיו אמרנו "בואכם", ועכשיו מגרשים אותם ב"בצאתכם"?

לא! "בואכם לשלום" זה מלאכי השבת, צאתכם לשלום זה "מלאכי החול", יש טקס החלפת המלכה שזה שבת קודש!, אצלנו בבית!!, מלאכים שמלווים אותנו כל הזמן!, אנחנו לא רואים את זה אנחנו לא יודעים להעריך,

ועכשיו אתה אומר בעייפות בקושי, "שלום עליכם מלאכי השרת איזה בלדה זה למלאכים, ככה מקבלים את המלאכים? ככה משחררים את המלאכים? תראה איך אתה נראה? טוב שיש משענת, אם לא - היית נופל בלעדי זה,

הוא יש לו את התירוצים שבעולם: הוא עייף! בשביל מה יש שבת? בשביל לישון! השם ירחם, "לא ניתנו שבתות וימים טובים לישראל אלא", מה זה אלא? רק, "בכדי ללמוד בהם תורה!" איך תלמד תורה ואתה ככה שפוך?! סימן שלא הכנת את עצמך לשבת, סימן שאתה מבין ששבת זה יום מנוחה כדי שיהיה לך כח ליום ראשון, מה פתאום? הפוך! כל ימות השבוע מכינים אותנו לשבת! זה הפוך ואנחנו מרגישים שאנחנו "בסדר",

אז הפלא שהאשה עייפה? ורומזת לו: "ילה ילה, תעשה קידוש ואני אוכלת ואני הולכת לישון, לא מעניין אותי מכלום, אני גמורה, אין לי כח לכלום, אל תדבר איתי על כלום!"

ואז אם הוא ערני והיא רדומה? מתחיל עכשיו ויכוחים, אוי אוי אוי אוי ומה קורה למחרת בבוקר? זה יותר טוב? "כתוב" כל מי שאוכל חמין חייב מיטה, אה? יש כאלה שאוכלים חמין כן? כאילו זה חובה, למלאות את הבטן עד הסוף, איפה יש חיוב כזה?

הרמב"ם אומר: "אדם צריך לאכול עד שלושת רבעי", להשאיר מקום שיכנס חמצן אבוס עינק, להשאיר מקום לחמצן,

ואז אחרי החמין במיוחד עכשיו בימות החורף, הוא טופס את הדרובון את שמיכת פוך, אומר: "לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה בדחילו ורחימו ורחימו ודחילו ליחדא שם אות יוד" ........הריני הולך לקיים מצות וחרפת בשבת קודש, ואתה שומע אותו מתחת לשמיכה: חור חור חור חור.

שאלתי מישהו: איפה כתוב שצריך לישון בשבת?

אמר: כתוב ש.ב.ת. שינה בשבת תענוג.

אמרתי לו: מי המציא את זה?, למה, זה כתוב בגמרא באיזה מקום? איפה יש חיוב כזה? מה פתאום? בסדר עשו ראשי תיבות גם אני יכול להגיד שיחה בשבת תענוג, מה קשור? איך הבאת שינה בשבת תענוג,

תדע לך "שינה בשבת תענוג –לרשעים" למה? הם נחים והעולם נח מהם,

אבל אנחנו צריכים ללמוד תורה, אם נרדמת זה משהו אחר אבל לעשות מזה מצוה? לישון בשבת ! איפה יש מצוה כזאת??? איפה.

אז אחד אמר לך: כבוד הרב האר"י הקדוש היה יושן שעתיים בשבת,

אמרתי לו: אבוס עינק, תהיה ארי - אני ידבר איתך, בינתיים אתה אפילו לא טלה, הוא מדבר לי על האר"י הקדוש? אתה בעגלק?

כתוב בהלכה: "שמי שלמד כל השבוע תורה — הוא יכול לישון בשבת", יכול לישון, אין "מצוה" כזאת, אבל יכול - יש לו התר,

אבל מי שלא למד כל השבוע תורה - מי התיר לו לישון בשבת?

ועוד; השכר של לימוד תורה בשבת - הוא פי 1000! אז איך אתה מפסיד דבר כזה? ואתה רואה אותו עשו מזה מצוה - לישון בשבת.

רבותי תדעו לכם, בני הזוג הקב"ה שם ביניהם מגנט, כתוב: "חן אשה על בעלה", יש ביניהם מגנט, הם לא מבינים מה ממגנט אותם, אבל ככה הקב"ה עשה ביניהם מגנט.

תראה, פעמים אתה יכול ברחוב ולראות נגיד אשה יפה וגבר מכוער חבל על הזמן, ואתה אומר לעצמך: - "מה היא מצאה בו?". או להיפך, אתה רואה גבר נאה משהו חבל על הזמן והאשה כעורה וי וי וי

ואתה אומר: "מה הוא מצא בה?"

אל תשאל שאלות כאלה - "חן אשה על בעלה". הקב"ה שם חן משהו ככה שנותן להתחבר, מגנט מגנט.

אבל שימו לב טוב: אם אחד מבני הזוג הופך את הקוטב, הרי אתם יודעים שהמגנט מתי הוא מתמגנט? שהקטבים אחד מול השני, אבל אם אתה הופך את הקוטב מה יהיה? דחיה!

אם אחד מבני הזוג הופך את הקוטב - הוא יכול לגרום לדחיה, והרבה פעמים אנחנו לא נזהרים בדברים האלה, אדם יכול לגרום דחיה מאשתו, אשה יכולה לגרום דחיה מבעלה, על ידי התנהגות מסוימת, על ידי דיבור מסוים, על ידי ריח בפה שלא מצחצחים שיניים, או מסיבות אחרות שיש ריח בפה כידוע, צריך לטפל בזה, יש לך ריח לא טוב בפה - אתה מגעיל את אשתך! היא לא יכולה להתקרב אליך.

אני לדוגמה לא מבין איך נשים שלא מעשנות סובלות את הבעל המעשן שלהם, לא מבין, בא הנה! זה מגעיל חבל על הזמן, איך אפשר לסבול אותו בכלל? צריכות לקבל צל"ש על עצם זה שמחזיקות מעמד, אני אומר לכם: זה גועל נפש!, שלא נדבר על כל התופעות לוואי שיש לעישון, ריחות וכל מיני דברים כאלה מגעילים, זה מגעיל את הנשים ויש גברים שלא שמים לב לדברים האלה, ואחר כך הוא מתפלא: "למה אשתו כל הזמן מתרחקת ממנו?".

יש כאלה שבכלל מרגישים חופשי, מהרגע שהם התחתנו הם כבשו את היעד, אז גמרנו עכשיו אפשר להתנהג חופשי, להתנהג כמו בהמה, יש כאלה משחררים גזים חופשי, מה זה הדברים האלה?, אשתך צריכה לסבול את זה? יום אחד תיכנס הביתה ותראה את אישתך עם מסכת אב"ך תבין, מה זה? איייייי.

יש בדיחה כזאת אתם מכירים? יש מישהו שהלך לשידוך, והוא אכל כנראה חמין לפני כן, זה היה מוצאי שבת, אז הוא נפגש עם הבחורה ופתאום הוא הרגיש שיש לו לחץ, עכשיו זה בעיה מה יעשה? אז הוא דפק ככה חזק על הרצפה ו.... טוב עבר עוד כמה דקות עוד פעם לחץ, עוד פעם דפק עם הרגל ככה שלוש פעמים, בפעם הרביעית שהוא דפק

אז היא אומרת לו: "מה יש לך ברגל?"

אז הוא אומר לה: "לא, לפעמים יש לי כאבים ברגל",

אז היא אמרה לו: "לפי הריח - נראה שהרגל כבר מתה!".

זה עוד בשידוך.

אז צריך לדעת שזה לא דברים פשוטים, אתם צוחקים, אבל מציאותיות כאלה ומציאותיות יותר קשות!, שאנשים פשוט שוכחים שהם חיים עם בן זוג עם בת זוג, שלא חייבים או שלא יכולים לסבול את כל השטויות שאתה עושה או שאת עושה. זה א' ב', אם אין את "הדרך ארץ קדמה לתורה", אז יש את המציאות של דחיה,

אתם יודעים כמה אנשים הגיעו לגירושים בגלל דברים כאלה? רק הם לא אמרו שזה הסיבה האמיתית, הם כיסו את זה בדברים אחרים שקראו כתוצאות שהיו לאחר מכן, אבל זה מה שהיה הפואנטות הראשונות, שאי אפשר לחיות ככה בצורה כזאת, אם אדם לא מרגיש שהוא ממוגנט מחובר לבין הזוג שלו, ויש לו כל הזמן דברים שמעכבים שמפריעים ודוחים ומגעילים וכו' וכו', כמה הוא יכול להחזיק???.

ולצערנו הרב! הרבה מאוד מהזוגות עושים טעות שהם משווים את חיי הנישואין שלהם לזוגות אחרים, ופה זה צרה צרורה, מה אתה משווה את עצמך לזוגות אחרים? כל אחד זה עולם בפני עצמו.

אתה רואה זוג הולכים להתארח אצל זוג חברים, איך שהם נכנסו, הבעל פותח את הדלת,

ואומר להם: "שלום עליכם מה שלומכם? ברוכים הבאים!"

טוב הם נכנסים מתיישבים, ואז הוא קם לעזור לאשתו להגיש, פיצוחים פירות עוגיות עוגות,

ואז האשה האורחת רומזת לבעלה בפנטומימה ככה היא לא מדברת, אז היא רומזת לו: "תסתכל תסכל תלמד, לא כמוך דבע כל הזמן יושב על הכיסא כל הזמן אני עושה הכול, תסתכל תסתכל, איך הוא קם עוזר לאשתו תראה", היא לא אומרת רק רומזת לו בפנטומימה, טוב הביאו את כל האוכל, הבעל לוקח את העוגה והוא טועם אחרי שהוא ברך כמובן,

ואז הוא אומר: "או הו מה זה? אנג'ל או ברמן? או קהילות פז?"

אז הבעל אומר: "מה פתאום? חס ושלום! זה מעשה ידיה של אשתי שתהיה בריאה",

אז האורח מסתכל על אשתו אומר לה: "איך לא יעזור לה? תראי מה הוא מקבל, לא יעזור? בטח יעזור!", היו פיטים אה.

עכשיו הם יצאו חוזרים הביתה חזרה, כל הדרך;

-        "תלמד ממנו",

-        "תלמדי ממנה",

-        "תלמד ממנו",

-        "תלמדי ממנה",

מה הם לא יודעים? שאיך שהם יצאו מהבית נגמרה ההצגה, נגמרה ההצגה! של זה עוונטה בשביל ש'לא נעים', לך תדע מה קורה אצלהם בבית, אז אתה עושה לי השוואות?! מאיפה אתה יודע מה קורה אצלהם? שהם הציגו לך יפה באותו רגע בסדר הצגה יפה! צריך ללמוד את ההצגה, אבל אל תחשוב שזה יכול להיות אמיתי, יכול שכן, יכול להיות שלא. אז אם לוקחים את הדברים הטובים אבל לא על חשבון לרכב על השני, הכל צריך להיות בחכמה בעדינות.

אוי יו יו יו.

שאלו פה: איך להעיר לאשה? גם איך להעיר לגבר? איך מעירים?

בא מישהו ושאל אותי ואומר לי: אני לא יודע להוכיח ואני מפחד שהבן אדם יפגע, אם הוא יפגע לא שווה לי, אחר כך קפידות עניינים, מה אני צריך צרות? ואם זה עניינים שבמשפחה - בכלל צרות צרורות, אז איך עושים את זה?

אמרתי לו: תשמע צריך להשתמש בחכמה, צריך לדעת איך להיכנס ללב, לשים שמה את מה שאתה רוצה לשים, ולצאת החוצה בחכמה, איך עושים את זה? פשוט:

אמרתי לו: לדוגמה אני רוצה להעיר למיכאל הערה, אז מה אני אומר לו? אומר, מיכאל כתוב: "אל תוכח לץ פן ישנאך, הוכח לחכם ויאהבך",

אז אומרים חכמים: אל תגיד לבן אדם "אתה לץ"! למה? הוא ישנא אותך!, "הוכח לחכם"

תגיד לו: תשמע אתה בחור חכם, "יאהבך", עכשיו הוא ישמע אותך הוא אוהב אותך, למה? פרגנת לו קצת,

איך בתימנית אומרים "פרגון"? אין מילה כזאת בתימנית,

אז עכשיו אני רוצה להעיר למיכאל, איך אני עושה את זה?

אני אומר למיכאל: "שתהיה בריא אתה ראיתי אותך בזמן האחרון שמתי לב אליך אתה ברוך השם..." להתחיל להגיד לו דברים אמיתיים שהוא באמת טוב בהם, לשבח אותו לפרגן לו, ורק אחרי שהוא התנפח ככה הה הה

וברוב ענוותנותו אומר: "לא! זה לא אני, חס ושלום זה לא אני", אחרי שנפחת לו קצת את החזה –

עכשיו אתה אומר לו: "אבל לפני כמה זמן ראיתי משהו שאמרתי כנראה לא הבנתי נכון",

אז הוא אומר לי: "מה, מה ראית?"

-        "עזוב, אתה יודע מה? לא שווה! עזוב, אני יגיד לך את זה אחר כך תכעס עלי למה אמרתי? עדיף שאני לא.... תשכח תשכח מזה שכח, תעבור נושא".

מה יצרתי אצלו? סקרנות, מעניין אותו מה הוא לא בסדר אחרי שהוא כל כך טוב? כל כך בסדר, אם יש משהו קטן - קטן עלינו תשחרר,

ואז אני אומר: "לא! לא החברות שלנו שווה יותר מכל דבר שבעולם מה.... בשביל זה אני אקלקל את זה? עזוב מה... זה לא שווה ערך",

ואז הוא אומר: "טוב, אני מבטיח לך אני לא יפגע תגיד רק מה הקטע? אני רוצה לתקן",

אז הוא נתן אוקי להיכנס, אז נכנסתי,

ואז אני אומר לו שוב בצורה חכמה: "היות ואתה שתהיה בריא ככה וככה וככה, לפני כמה זמן ראיתי אותך עושה ככה וככה, לא הבנתי שאתה עושה דבר כזה".

מה יצרתי פה? נתתי לו אפשרות, קודם כל הפתק נכנס, ההודעה נכנסה הוא הבין את המסר, עכשיו מה הוא יעשה עם זה? בחירה שלו, אני לא אמור להחליט לו מה לעשות בחיים, אני אמור לזעזע אותו! לערר אותו, שמתי לו את הפתק - עכשיו שיתרץ את עצמו איך שהוא רוצה,

יש אחד שיגיד: "לא, לא הבנת את הקטע זה לא היה כה בכלל", ויתרץ מה שיתרץ, זה עניין שלו,

ויש אחד שיגיד: "וולה לא שמתי לב טוב שהערת לי בעזרת השם אני אשתדל לתקן", מה יעשה עם זה?, זה עניין שלו,

אבל פה עוד גמרתי את מצוות התוכחה,

עכשיו אני צריך לצאת בשלום, איך יוצאים?

אני אומר לו: "נכון שאתה לא כועס עלי?",

אומר: "חס ושלום! מה פתאום שאני אכעס עליך?, אדרבא! כל פעם שיש לך משהו להגיד - תגיד פתוח, אתה רואה? אני לא נפגעתי!".

הבנתם? אז השארתי גם את הרושם אחר כך שהכל בסדר ברוך השם לא אמרתי את זה כדי לא להשפיל אותו ולא לנעץ אותו, ולא לעשות לו צער ולא.... אמרתי מה שהוא לטובתו, קיבל – קיבל, לא קיבל – זבש"ו.

דעו לכם רבותי! אין לנו מצוה "לחנך את האשה" וגם אנחנו לא נצליח, האשה לא יכולה לחנך את הבעל, אם אמא שלו לא הצליחה - גם את לא תצליחי, אמא שלה לא הצליחה - אתה לא תצליח, מצוות "חינוך" זה עד גיל מצוות, נגמר! משמה - כבר אין חינוך.

יש; הדרכה, הכוונה, חיבור, קירוב - הכל טוב ויפה - אין עניין של חינוך אחר גיל מצוות כי אתה גורם את ההפך הגמור!, אתה גורם התנגדות, לכן מגיל מצוות הוא נקרא "נער", כי הוא "נוער" מעליו, אז אין אפשרות לחנך אדם בוגר, תשכחו מזה,

מה כן אפשר? לשפץ אותו, לשפר פה ושם ולכוון אותו, וגם אם הצלחת - זה עניין של שנים זה עניין של מידות, זה לא עניין של מעשים, מעשה -  זה לא בעיה, אם יש לו מעשה מסוים שהוא לא בסדר ואפשר לתקן, אפשר לתקן - זה לא בעיה.

אנחנו מדברים על מידות, לתקן מידות? זה לא דבר פשוט!, אז לכן אל תלחם עם זה, זה מה יש, זה מה יש, עם זה צריך לחיות, זה מה קבלת על זה תודה. וכשאנשים חיים ככה, אז החיים נראים אחרת לגמרה, כמו שאמרתי לכם פה השבוע.

הגמרא מספרת על רבי חייא, שאשתו היתה מצערת אותו, ומה היה עושה? היה קונה מתנות, כך מובא במסכת יבמות, היה הולך כל מה שמוצא עוטף אותו מביא לה מתנה,

אז רב שאל את רבי חייא: "לא מספיק שהיא מצערת אותך אתה עוד מביא לה מתנות?"

מה התשובה של רבי חייא?

אמרנו: "דיינו! שמגדלות את בנינו ומצילות אותנו מן החטא",

"זהו, שימו לב! מה ההסתפקות במועט של רבי חייא?

"דיינו", מה? "מגדלות את בנינו", אין לנו את הצער גידול בנים שזה הקללה של האשה, היא מגדלת את הבנים, נראה אותך מגדל את הילדים, אני נותן לך שבוע אתה צריך אשפוז, שבוע, שלח את האשה לבית מלון שבוע, טפל אתה בילדים, יה וולק, מפחיד, זה אם יש לך 3-4 ילדים, מה אם יש לך 13 ילדים? לא "אשת חיל!"? לא אשת חיל לגדל כל כך הרבה ילדים? לטפל בהם, לחנך אותם,

- כמה אנחנו צריכים להודות להשם, ישתבח שמו לעד, איזה אשה "סופר מן", אנחנו מסוגלים לעשות מה שהיא עושה? היית רוצה! נראה אותך יולד לידה אחת, לידה אחת, נראה אותך בהריון תשעה חודשים.

אשתי שתהיה בריאה שאלתי אותה לפני כמה שנים: "מה עם עוד ילד?"

אמרה: "עכשיו תורך",

-        כמה יש לי? אני לא מגלה! למה? כי רק בינתיים, איייי. אנחנו כבר לא סופרים--- ישתבח שמו.

על כן אדם צריך להפנים: מספיק שמגדלות את בנינו מספיק! ישתבח שמו, מגדלת את הילדים...

מה זה "מצילות אותנו מן החטא"? שאדם לא צריך לחשוב על נשים אחרות, יש לו את שלו "פיתו בסלו" שקט נפשי, זהו! די.

אז מלמד אותנו רבי חייא, שצריך לדעת לחיות ב"דיינו",

אבל אם אדם כל הזמן רוצה כמו הדשא של השכנים, לעולם לא יהיה מספיק לו, לעולם לא יהיה טוב לו.

"האשכנזים", ככה אמר לי הרב ברגר: "בערב שבת עושים סלט חי, המרוקאים חי סלטים",

אז עכשיו אם יש לו עכשיו 18 סלטים על השולחן, בשבת הזו חסר לו סלט אחד, אתה רואה אותו: "מה קרה? למה אין את החומוס?" חסר לו כולה סלט אחת והוא מקטר, מה אתה מקטר? יש לך 17 סלטים אז מה אם אין את החומוס היום? תדעו לכם: זה מידה רעה מאוד, מידה של הרשעים.

כתוב: שהמן הרשע מה כתוב עליו? שהוא אמר, שימו לב! משנה למלך, מולטי מיליארדר, יכול לקנות את המלך עם כל הכסף שלו, ומה כתוב עליו? "וכל זה איננו שווה לי", שימו לב מה הוא אומר, הוא לא אומר מרדכי הזה יושב בשער איזה בעסא! איך הוא מרגיז אותי שיושב לי מול הפנים כל הזמן,

לא! לא הוא אומר, כל מה שיש לו לא שווה לו, יעני אין לו כלום, אם יש לו את מרדכי מולו – אין כלום!, וואלק זה מידה של רשעים זה, מה אין לך כלום? תראה כמה יש לך? תסתכל כמה יש לך!

-        לא לא! אין לי כלום!.

גדולי הזמרים החילוניים שהתאבדו הם כתבו, השאירו פתק, ש"היה להם הכל ולא היה להם כלום!".

זה רשעות, יש לך כל כך הרבה ואתה לא יודע להכיר טובה להכיר תודה? יש אנשים באמת אין להם כלום, ואם יש להם משהו קטן כבר הוווווו ישתבח שמו!

כמו בסיפור אצל רבי עקיבא, שבא אליהו וביקש את הקש,

ואז הוא אמר לרעייתו רחל: "את רואה? אנחנו לפחות יש לנו קש - ישתבח שמו לעד!",

צריך לדעת להכיר טובה להכיר תודה על כל מה שיש לנו, אז מה אם חסר לך משהו מה קרה? אז הוא יושב בשולחן שבת וחסר לו, אז גמרנו כבר אין לו כלום, זה מידה רעה, זה מידה מושחתת,

אז רבי חייא "דיינו" תלמד בלחיות ב"דיינו" תסתפק במועט, מה שיש - ברוך השם!.

אם האשה מסתכלת על הדשא של השכנים, אז גם כן: "למה להם יש רכב ולנו אין? למה אנחנו נוסעים על מזדה והם על מרצדס?" אז היא תדרבן את בעלה לעבוד קשה שעות נוספות לגמור את עצמו כדי שיהיה להם מרצדס כמו השכנים, נו, אז יהיה לה מרצדס אבל יהיה לה בעל גמור, אז מה עשינו? או בעל חוב, אז זה סיבה לצרות. צריך ללמוד לחיות עם "דיינו", זה הפשט של רבי חיייא.

אבל האמת היא שיש במעשה הזה עומק: מה העומק?

אם נתבונן, מה שאל אותו רב?

רב שאל אותו: לא מספיק שהיא מצערת אותך אתה עוד קונה לה מתנות?

התשובה שהוא ענה לו ואמר לו: "דיינו" - זה מתאים למה הוא סולח לה, למה אתה סולח לה ? כי "דיינו".

אבל למה אתה קונה לה עוד מתנות, המתנות זה לא קשור לדיינו? הרי הוא שאל אותך, הרי הוא שאל אותך: למה אתה קונה מתנות! אז מה שייך לתשובה שהוא נתן לו "דיינו"?

בא רב ללמד אותנו: כשאתה רוצה לסלוח למישהו - אתה לא תוכ

 לשעבד החומר לנפש | הרב אמנון יצחק שליט"א   הזמן קצר והמלחמה קרובה! מתי זה כבר יתחיל?! 

הודעות ועדכונים

יוצרים קשר עם שופר

 משרדי שופר

 03-6777779

 WhatsApp

 050-6500-666

 דואר אלקטרוני

 main@shofar.tv

 מספר פקס

 03-6740578