שלום בית וחינוך ילדים - ב | הרב אורי יצחק

ברכים הבאים! שבוע טוב.

ברשותכם אני אתחיל במה שדברתי ב'שבע ברכות' שהיה כאן לפני כמה ימים, היות וזה לא צולם בקשו: 'שאדבר ע"ז שוב!' ומשם נמשיך הלאה.

נתחיל קודם כל מה'פרפרת'. 

להיות ביח"ד;

בני הזוג צריכים להיות ביחד בעזרת ה' כל ימי חייהם, ביח"ד כידוע זה גימטריא עשרים וארבע (24). מה הענין של ביחד ולא יחד? - תכף נראה.

יש מסמך שחלילה שמפריד את בני הזוג, למסמך הזה קוראים: 'גט', ולגט יש בו שתים עשרה (12) שורות כמניינו, המילה ג"ט מורכבת מאותיות גימ'ל וטי'ת. האות ג' כנגד 3 שהבעל חיב לאשה; "שְׁאֵרָהּ כְּסוּתָהּ וְעֹנָתָהּ" (שמות כא י) והאות ט' זה כנגד מה שכתוב בשולחן ערוך: 'שנוהגות בנות ישראל הכשרות והצנועות לעשות לבעליהן; שזה המלאכות של בישול כיבוס גיהוץ וכדומה'... אז אם לא עומדים בקריטריון של זה – מגיע ח"ו הגט...

המילה גט עצמה היא לא מילה בעברית, היא מילה בארמית והתרגום של המילים: "סֵפֶר כְּרִיתֻת" (דברים כד א) התרגום אומר: 'גֶּט פִּטּוּרִין'. 

המענין הוא; שאם נתבונן בכל התורה כולה, לעולם לא תמצאו שהאות ט' מופיעה אחרי האות ג'! אין דבר כזה בכל התורה, אין שילוב של המילה גט בכל התורה! למה? - היות ושמו של הקב"ה: "שלום" - הוא אינו מתיר שהיפך השלום ימצא בתורתו. אז אחרי ג' אין ט'. ולא רק בתוך מילה אלא אם מסתיימת מילה בג' -המילה אחריה אף פעם לא תחל באות ט' וזה בכל התורה.

מה קורה בכל התנ"ך, בכל העשרים וארבעה (24) ספרים? וכך בכל התנ"ך גם כן, אין מציאות כזאת! חוץ ממקום אחד, כי יש לנו כלל: 'שבכל כלל יש יוצא מן הכלל' אז בספר יחזקאל מופיע שם מילה שמסתיימת בג' והמילה אחריה מתחילה בט'. פעם אחת בכל התנ"ך! - הפלא ופלא. קשה להגיד שזה: 'מקרה' - אה?

אבל בואו תראו עכשיו יותר מזה: אם נסתכל באל'ף בי'ת בין האותיות ב' וד' - יש את האות ג', בין האות ח' לאות י' - יש את האות ט', זאת אומרת האות ג' והאות ט' מפרידות את האותיות ב' ד' ח' י', שזה המילה ביחד. ע"ז בטח שאי אפשר להגיד: 'מקרה' נכון? - ישתבח שמו לעד!

אז עכשיו זה הפרפרת. 

שבח האשה: נודע בשערים בעלה!

בקשו: 'שאני אדבר על הענין "עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ" (בראשית ב יח) אמרנו: שחז"ל הקדושים אומרים: 'זָכָה — עוֹזַרְתּוֹ, לֹא זָכָה — כְּנֶגְדּוֹ' (יבמות סג.).

אז אמרתי ע"ז פרוש נוסף : שאם הוא עושה מצוות - היא צריכה להיות עֵזֶר, אם הוא רוצה ח"ו לעשות עברות - היא צריכה להיות כְּנֶגְדּוֹ'! זה בעצם תפקיד האשה. תפקיד האשה בבית זה למשוך בחוטים, להיות השלט רחוק ושלט קרוב של בעלה, היא צריכה לכוון אותו! למה? - יש לה 'בינה יתרה' ואם היא 'אשה כשרה' ואשה צדיקה - היא תעלה אותו מעלה-מעלה, אבל אם היא... - ה' ירחם! אז גם הוא יהיה... - ה' ירחם! הכל תלוי באשה. 

איפה כתב את זה שלמה המלך עליו השלום? כתב את זה בפרק "אֵשֶׁת חַיִל" (משלי לא י) תראו שם בתארים הגדולים שהוא כותב על האשה - פרק שלם! שמה הוא כותב: "נוֹדָע בַּשְּׁעָרִים בַּעְלָהּ בְּשִׁבְתּוֹ עִם זִקְנֵי אָרֶץ" (משלי לא כג) וצריך להבין: מה הקשר? הרי לפני כן הוא משבח אותה, אז איך הוא הגיע לבעלה: "נוֹדָע בַּשְּׁעָרִים" מאיפה יודע שהוא נוֹדָע? מה, אין אֵשֶׁת חַיִל שבעלה לא נוֹדָע שהוא יושב עִם זִקְנֵי אָרֶץ? יש את אֵשֶׁת חַיִל שבעלה על הפנים! 

אומר שלמה המלך: אין דבר כזה! אם היא אֵשֶׁת חַיִל אמיתית - היא לא תתן!! היא תגרום לכך שהוא יהיה 'תלמיד חכם!' היא לא תוותר לו: "נוֹדָע בַּשְּׁעָרִים בַּעְלָהּ בְּשִׁבְתּוֹ עִם זִקְנֵי אָרֶץ" - זה בגלל שאשתו אֵשֶׁת חַיִל.

מילתא דבדיחותא?

אייייי. היה איזה תימני אחד שהיה אומר "אֵשֶׁת חַיִל" בערב שבת לאשתו והיה מפסק את זה כך: "רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׂוּ חָיִל וְאַתְּ עָלִית עַל כֻּלָּנָה – שֶׁקֶר!" (משלי לא כט-ל) היה מפסק את זה קצת אחרת, כי באמת צריך לדעת לפסק.

מילתא דבדיחותא?2

 אם תשימו לב! אז ב"אֵשֶׁת חַיִל" איפה מופיע בעלה? רק בשלוש מקומות; באֵשֶׁת חַיִל מופיע בעלה, איפה הוא מופיע? הוא מופיע באות ב' "בָּטַח בָּהּ לֵב בַּעְלָהּ" (משלי לא יא). איפה עוד מופיע ב-נ' שם כתוב: "נוֹדָע בַּשְּׁעָרִים בַּעְלָהּ" כמו שאמרנו והמקום השלישי זה באות ק', מה כתוב שמה? "קָמוּ בָנֶיהָ וַיְאַשְּׁרוּהָ בַּעְלָהּ וַיְהַלְלָהּ" (משלי לא כח) למה דוקא בשלושת האותיות האלה מופיע בעלה? למה? זה ר"ת בנ"ק, הוא הכרטיס 'ישראכרט'...

מישהו עונה: קב"ן 

הרב: ה' ירחם! זה כשזה הולך הפוך...

השלום בית – כמו הקפה;

אתם יודעים שבשלום בית זה כמו כוסות קפה, יש כל מיני כוסות קפה; יש קפה שעושים אותו בוץ! - יש כאלה שהבית שלהם ככה נראה, יש 'קפה הפוך' ויש 'קפה שחור' ואם זה מצליח - זה 'נס!' ישתבח שמו. 

אין כמו אשת נעורים!

אייי צריך לדעת רבותי! אין היום הַכְוַונה למשפחות בנושא שלום בית - ולכן התוצאות מחפירות! לפני עשרים (20) שנה, היינו אומרים: 'שהסטטיסטיקה היא שחמשים אחוז (50%) מתגרשים!!' 

לפני עשר (10) שנים הסטטיסטיקה עלתה לשבעים אחוז (70%) שמתגרשים!!!' 

והיום? - אני כבר מפחד לשאול מה הסטטיסטיקה אומרת... – מפחיד! יש אנשים שיש להם 'מנויים' ברבנות הוא כבר מנוי, הוא כבר מתגרש פעם שניה (2) שלישית (3) רביעית (4) וכו' וכו' וכבר לא מתבישים! והכל בסדר, מה זה? טבעי, לא הלך פעם ראשונה ילך פעם שניה, לא הלך שניה ילך שלישית. 

אבל מה אנשים לא מבינים? - שאין כמו זווג ראשון! אם פספסת את הזיווג הראשון שלך - כל השאר זה מ"מ, זה מילוי מקום. הגמרא אומרת: 'אין כמו אשת נעורים' ['אֵין אָדָם מוֹצֵא קוֹרַת רוּחַ אֶלָּא מֵאִשְׁתּוֹ רִאשׁוֹנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״יְהִי מְקוֹרְךָ בָרוּךְ וּשְׂמַח מֵאֵשֶׁת נְעוּרֶיךָ״ (משלי ה יח, יבמות סג:)] אין כמו האשה הראשונה, אבל זה בתנאי שזאת שהיתה מיועדת לך, זאת שהיתה זיווגך מן השמים.

מה הכוונה? אם האדם הלך בדרך ה', עשה רצונו יתברך, אז למה שיחליפו לו את הזיווג? - לא יחליפו לו, כי הוא הלך בדרך ה', הרבנית שלו הלכה בדרך ה', עד שיגיעו לזמן תקופת הנישואין, הכל מתאים, הכל מתחבר. 

אבל אם ח"ו קלקלת את מעשיך והיתה ראויה לך בת ישראל כשרה וצנועה כמו שצריך ואתה עשית בלאגנים, ירדת מדרך ה', אז עכשיו אותה אחת כבר לא ראויה לך! למה היא צריכה לקבל עונש?! אז עכשיו יתנו לך משהיא שראויה לך באותה דרגה שלך מאיפה שהגעת בזמן שרצית להתחתן, אז מה קרה עכשיו? פספסת את הזיווג שלך!

עכשיו כתוב: 'שהקב"ה מאז בריאת העולם מה עושה? מזווג זיווגים!' למה? כי אנחנו בבחירה שלנו עושים הרבה בלאגנים, עולים יורדים ואז כל פעם צריכים לזווג לך משהיא לפי מדרגתך, חוץ מהענין של גירושים ואלמנות והדברים שהזוהר מביא, אני מדבר על הזיווג הראשון, אדם יכול לפספס את הזיווג שלו, כך אומרת הגמרא: "שֶׁמָּא יִקְדְּמֶנּוּ אַחֵר" (מועד קטן יח:) משהוא אחר יכול להקדים אותך ולקחת את זאת שראויה לך ע"י תפילה! 

הוא התפלל לה': 'שהוא רוצה אשה צדיקה!' וכו' וכו' והוא יעלה ברוחניות ואתה חלילה נגיד ירדת ברוחניות, - פספסת! היא תעבור אליו. זה הענין של: 'שֶׁמָּא יִקְדְּמֶנּוּ אַחֵר' רח"ל! 'בְּרַחֲמִים' דהיינו; בתפילה. 

ואח"כ אנשים מתפלאים: 'למה זה לא הולך? למה זה לא מתחבר? זה לא ככה וזה לא ככה!' וכשרוצים אח"כ לעלות, יש קשיים! 

ואח"כ אתה שומע את בני הזוג אומרים לשני: 'תשמע! אני לא התחתנתי אתך על מנת כך, אתה רוצה עכשיו לשוב בתשובה? זה לא! אנחנו לא דברנו על זה...' 

או להפך! שהוא אומר לה ככה. וכל זה בגלל שאנשים מקלקלים את מעשיהם וגורמים לעצם צרות צרורות! רח"ל!

אז עכשיו כשאומרים תפקיד של האשה "עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ" זה לא הכוונה שהיא עכשיו צריכה רק לעזור לך, יש גם את הענין של "כְּנֶגְדּוֹ" לעמוד כנגדך ולכוון אותך בדרך הנכונה.

אל תשכח שהתחתנת!

יש אנשים לדוגמא שהם מתחתנים אז הם כבר שכחו שהם נשואים וממשיכים להיות עם החברים שלהם לפני הנשואים - זו טעות! מותק אתה התחתנת נגמר אין חברים. התחתנת? - אין חברות. נגמר, אלא אם כן זה ברשות הבעל וברשות האשה וגם כן צריך חוכמה לדעת: כמה? איך? למה? הרי כתוב: "וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ" (בראשית ב כד) ואם כתוב "עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ" כל שכן את חברו. מה השאלה בכלל? "וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ". 

אין דבר כזה כמו שאני שומע מזוגות מסוימים שהוא יצא עם החברים שלו לטיול, היא יצאה עם החברות שלה לטיול בחוץ לארץ, מה זה הדברים האלה? - זה סיבה לצרות צרורות. מרגע שהתחתנת אתה יוצא עם אשתך, עם אשתך והילדים, זהו, אתה רוצה להיות רווק? - תמשיך להיות רווק, אתה רוצה להיות נשוי? - אז תהיה נשוי. אי אפשר לתפוס את שתי העולמות...

כך האשה תשמור על בעלה;

אדם מגיע הביתה מהכולל מהעבודה, איך שהוא נכנס הוא רואה את אשתו - ה' ירחם! מפחידה, כל הפנים שלה לבנות, לא יודע משחה כזאת נגד האינדיאנים, חלוק משנת תרפפו', כל השער שלה - אבועגלה אני לא יודע מה, בקיצור, מפחידה והיא מרגישה שהיא בסדר! למה? – 'כי היא בבית שלה...' 

וכל כמה שעות שהוא בעבודה היא מתקשרת אליו: 'איפה אתה!?'

- 'איפה אני? באילת על הגלים... מה 'איפה אני?' בעבודה!' 

למה היא שואלת: 'איפה אתה?' כי היא לא כל כך מאמינה לו, הוא בעייתי, אז היא חושבת כל הזמן: 'איך היא תשמור עליו? - שהיא תשאל אותו: 'איפה אתה?' זה לא מה ששומר עליו.

את רוצה לשמור עליו? כשהוא יכנס הביתה שהוא יראה אותך תמיד מסודרת, מטופחת, נקיה - אז יש לו לאן לחזור. אבל אם הוא נכנס הביתה רואה אותך ככה, הוא על המקום עושה: "מצא את ההבדלים" למה? הוא עובד באיזה עבודה, יש שמה לדוגמא - ה' ירחם! איזה מזכירה וכל פעם שהוא נכנס לעבודה 

היא אומרת לו: 'אתה רוצה משה לשתות כוס תה?' 

אז הוא אומר לה: 'כן', 

- 'שתים (2) סוכר?' 

אומר לה: 'כן', 

מה היא שואלת? כבר חמש (5) שנים הם עובדים! כל יום שואלת: 'שתים סוכר?' לא נמאס לה לשאול? לא! לא נמאס לה, למה? כי היא המזכירה. 

אשתו שאלה אותו פעם: 'אם שתים סוכר?' 

אומר לה: 'את רוצה לעשות לי תה?' 

אומרת: 'כן! גם אני צמאה - תעשה לשנינו...:)

מתי נאה ומתי מלכת היופי?

אייייי. אז אשה צריכה להיות תמיד מטופחת לבעלה. והיום? - הכל הפוך! בבית היא נראית מזעזע, כי 'הוא צריך להבין אותה...' וכשהיא יוצאת החוצה, היא שמה עליה את הטמבור-טקס וכל די די טי וכל הקשקש. קשקש... קשקש... קש... ואז היא יוצאת החוצה, לכבוד מי התייפית? לכבוד מי התאפרת? לכבוד בעלך?! - לא, לכבוד האנשים בחוץ! מה זה? הכל הפוך! כלפי חוץ - את צריכה להיות 'נאה', זה הדרגה הכי נמוכה ביופי, נאה לא דוחה, לא נגעלים ממנה, 'בסדר' סביל-סביל, זה נקרא נאה, זה המינימום ביופי. 

אבל לבעלך כשהוא נכנס הביתה צריכה להיות: 'מלכת היופי!' אז ניכר בעצם שבעלך הוא העיקר. 

והרבה נַשִׁים לא שמות לב לזה – וחבל! זה היה יכול לפתור הרבה מאוד בעיות, הרבה מאוד בעיות.

אתם חושבים שהבעל אין לו בעיות כאלה? הבעל גם בעייתי, תראו לפני שאני אדבר על הבעל אני אתן עוד דוגמא...

מה קורה בערב שבת, הבעל מגיע הביתה מהבית הכנסת הוא נכנס ואומר: "שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת" יש כאלה שאומרים כל מיני תיקונים ומזמורים ומה... הוווו 'מקובלים' על חשבון הרבנית והילדים, יש להם זמן על המהלו' הוא מסלסל, 

עכשיו אשתו רומזת לו: 'יאלה ילה תחריק, מה, עכשיו נהיתה לי פייטן?! אני עייפה אני רוצה לישון! אני גמורה עבדתי קשה!' 

האמת? האשה עובדת קשה מאוד! מאוד קשה, בערב שבת... 

כשאין סדר בחיים – עובדים קשה מאוד!

במיוחד אם אין לה סדר בחיים - היא משאירה את כל העבודות ליום שישי, כל העבודות הקשות 'לכבוד שבת קודש'. 

מה היא עושה? היא מתחילה ביום שישי בבוקר לנקות את הבית, לסדר ולארגן ואז פתאום יש לה טלפון מאמא שלה, אז 'לא נעים' צריך כיבוד הורים, אז היא מדברת איתה ככה חצי שעה (30 דקות) בתור ס'פתח, טוב היא סיימה את השיחה ואז היא נלחצת! למה? היא כבר באיחור, אז היא מתחילה להזיז את הענינים יותר מהר בלחץ. ואז יש עוד טלפון, מי זאת? חמותה, טוב אתה היא לא רוצה להסתבך בטוח, אז אתה עוד איזה רבע שעה-עשרים (15-20) דקות! ועכשיו היא בכלל לחוצה! - למה? הילדים צריכים להגיע מהבית הספר הם מסיימים באחד עשרה -אחד עשרה וחצי (11:00-11:30) השעה עוד מעט עשר (10:00), מה היא תספיק?! ואז היא לחוצה! ואז היא לא מבינה: למה היא לחוצה? ואז היא לחוצה שהיא לחוצה!! ואז מרוב הלחץ היא נהיית עוד יותר לחוצה, אז כשהבן אדם הוא יותר מידי לחוץ - הוא כבר לא מסוגל לעשות כלום! כבר מתבלבל לגמרה, הוא מאבד את הצפון. 

ועכשיו היא התחילה לנקות ופתאום היא שמה לב שיש איזה מקום שהיא לא נגעה בו כבר הרבה זמן ועכשיו זה הזמן לגמור אותו כמו שצריך. ובישולים וענינים מה לא מה לא? כמה עבודות יש לה - בלי סוף! ופתאום נוקשים בדלת, 

אומרת: 'ה' ירחם! שזה לא הילד דוקא בא עכשיו...' 

ואז הילד בא ואומרת לו: 'מה קרה באת מוקדם?' 

אז הוא אומר לה: 'לא! אני לא מרגיש טוב...' 

על הבכתה' עכשיו מה עושים? 

ואז הוא אומרת לו: 'אני באמצע שטיפה תעמוד בחוץ, אל תיכנס שלא יהיו לי סימנים'... 

מילתא דבדיחותא?3

אף פעם לא הבנתי את הבדיחה הזאת עם הסימנים ברצפה, אני לא יודע מאיפה הביאו את החרטה הזאת! פעם היה הכל חולות אני יודע, מה אכפת סימנים או לא סימנים, אז אמרתי: הם מקיימים בדבקות את ברכת: "בָּרוּךְ שֶׁאָמַר" בברכה ברוך שאמר שאנחנו אומרים לפני "פסוקי דזמרה" כתוב: "בָּרוּךְ מְרַחֵם עַל הָאָרֶץ, בָּרוּךְ מְרַחֵם עַל הַבְּרִיּוֹת" אז הם קודם כל מרחמים על הרצפה ואח"כ על הבריות: 'תעמדו בחוץ!' – עונש!! – 'עד שיתייבש הרצפה..' - מה זה השטויות האלה? לא יודע! מאיפה הכניסו את החרטות האלה, זה כאילו ברור. 

מילתא דבדיחותא?4

פעם אמרתי את שאמר שלמה המלך: "מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה" (שיר השירים ח ז) אבל נראה אותך מטפטף לאשתך אחרי שטיפה: "מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה" נראה אותך מטפטף! איייי. 

אז בקיצור עד כניסת שבת אתה רואה אותה בלחץ! בטירוף!!

מילתא דבדיחותא?5 (כמה אפשר לעזור?1)

עכשיו בא בעלה אל'ק לעזור לה, יש בדיחה כזאת, שהאשה אומרת לו: 'בא-בא תעזור לי קצת' הוא בא לעזור לה, מתחיל לעזור לה, 

אז הוא אומרת לו: 'עזוב-עזוב אל תעזור לי, רוצה לעזור לי? תשמע, לך תשב בכולל לך תלמד תאמין לי זה העזרה בשבילי הכי טובה בעולם, לך תלמד!' 

טוב ההוא הלך. חזר אחרי חצי שעה! 

אומרת: 'מה קרה?' 

אומר: 'כמה אני יכול לעזור לך?' 

אז לפעמים כשהבעל רוצה לעזור - הוא רק מפריע! 

אתה יודע מה העזרה הכי טובה שלך? - קח את הילדים תקלח אותם, תרדים אותם ותרדם אתם. תאמין לי: זה העזרה הכי טובה, אם אתה כזה לא יוצלח שלא עוזר לאשה רק מפריע? - שב שמה ואל תפריע. 

אז מה הפלא שהיא מגיעה לשולחן שבת והיא גמורה?! 

כשיש סדר? – נפלא!

אבל אם היא היתה עושה סדר, חלוקת עבודה מסודרת; היתה כבר מתחילה מיום רביעי בערב, יום חמישי מכינה את מה שצריך להכין, שיישאר לה רק הפיצ'יפקס האחרונים ליום שישי היא היתה פחות לחוצה. 

אתם יודעים אשה חכמה, ביום שיש היא הולכת לנוח חצי שעה! איזה חצי שעה (30 דקות)? מי יש לו חצי שעה לנוח?! מה אתה מבלבל את המוח?! משהיא חכמה, משהוא חכם - חצי שעה לפני כניסת שבת ככה בשעה שתים-שלוש (14:00-15:00) אחרי צהריים חצי שעה שים את הראש, שימי את הראש, למה? ככה ערב שבת יראה לך אחרת לגמרי!

 ולמה אני אומר את זה? הרי כל מה שאנחנו מכינים 'זה לכבוד שבת!' איך יכול להיות שמגיעה שבת וכולם רדומים?! 

שבת נפגעת! אומרת: 'בשביל זה באתי?! לראות אתכם ככה גמורים שפוכים, ככה אין לכם כח לארח אותי? אני רוצה לשמוע שירי שבת, דברי תורה! לראות אתכם שמחים ממני שבאתי והבאתי לכם את המלוכה, לא התכוונתי שתשנו...'

כשבאים אלינו אורחים, פתאום אתה רואה את כולם ערניים, אם אין אורחים - כולם שפוכים, יש אורחים - כולם ערניים, איך זה? איך זה?? ואם אתה נרדם ככה על השולחן 

אשתך אומרת לך: 'קום... קום... לא יפה! תתעורר, מה אתה עושה לנו בושות?!'

אתם חשבתם על זה פעם? מתי נכנסת שבת בקיץ? - שבע וחצי (19:30) ממוצע, מתי נכנסת שבת בחורף? - ארבע-ארבע וחצי (16:00-16:30) ממוצע! נכון, מה ההפרש? שלוש (3) שעות, איך יכול להיות בחורף או בקיץ חמש (5) דקות לפני כניסת שבת - כל הבית על גלגלים?! לא יכול להיות! מילא בחורף - אני מבין, אבל בקיץ?! - היה צריך להיות שבקיץ נשב רגל על רגל ונשיר: "בואי בואי המלכה" וזה לא עובד! - למה? - כי אין לנו סדר! כי אתה לא מתכנן את עצמך בצורה הנכונה, אז אם אתה מתכנן את עצמך בצורה הנכונה ונחים בצהרים. 

למה 'זה לא יכול להיות'?! תגידו לי: למה כשיש לנו אירוע משפחתי - זה כן יכול להיות, תראו: אם יש לנו בר מצוה לילד, 

אז האמא מקפידה: 'אני רוצה שכולכם תלכו לנוח בצהריים, תשנו טוב שלא תרדמו לי בצילומים, אני מביאה צלם זה עולה הרבה כסף, שלא יהיו עיניים סגורות בכל התמונות!' 

היא רוצה שהם ינוחו והיא מצליחה שכולם ילכו לנוח – 'כי יש אירוע בערב!'. 

נו, ככה צריך להיות כל ערב שבת: 'יש לנו אירוע בערב!' בשבת מגיעה המלכה, המלכה מגיעה! אתם יודעים מה זה המלכה? אם היינו מבינים מה קורה בשבת אצלנו בבית - היינו עוברים לדום!

טקס החלפת משמר המלכה!

יש מכם פה מישהו שנסע לטייל באנגליה? אתה היית? אני לא הייתי - אני לא יוצא מן הארץ... ישתבח שמו! אבל סיפרו שיש באנגליה: 'טקס החלפת משמר המלכה' זה טקס מרהיב עין! אי אי אי באים לשמה אנשים בלי סוף לצלם את הטקס המדהים הזה, טקס החלפת משמר המלכה. 

וכל זה חריט בריט! לעומת מה שקורה אצלנו בבית בהחלפת טקס משמר המלכה, אם היינו רואים בעינים מה קורה כשאנחנו אומרים: "שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מַלְאֲכֵי עֶלְיוֹן" - היינו מתבלבלים! כך כתוב בספרים הקדושים. 

שאלנו בבית: הרי מלווים אותנו מלאכי השרת מהבית כנסת הביתה, ובבית מחכים לנו מלאכי השרת ויש 'החלפת משמר המלכה' של מלאכי החול עם מלאכי השבת, זו הסיבה שנוהגים לומר: "צֵאתְכֶם לְשָלוֹם" כי אחרת? לא ברור למי אומרים "צֵאתְכֶם"?! עכשיו אמרנו: "בּוֹאֲכֶם" ועכשיו מגרשים אותם ב"צֵאתְכֶם"?! – לא! "בּוֹאֲכֶם לְשָׁלוֹם" - זה מלאכי השבת "צֵאתְכֶם לְשָלוֹם" - זה מלאכי החול יש טקס החלפת המלכה שזה שבת קודש! אצלנו בבית!! מלאכים שמלווים אותנו כל הזמן! אנחנו לא רואים את זה ולכן אנחנו לא יודעים להעריך. 

ועכשיו אתה אומר בעייפות בקושי: "שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת" איזה בלד'ה זה למלאכים! ככה מקבלים את המלאכים?! ככה משחררים את המלאכים? תראה איך אתה נראה? טוב שיש משענת, אם לא - היית נופל בלעדי זה 

והוא יש לו את התירוצים שבעולם: 'הוא עייף! בשביל מה יש שבת? - בשביל לישון!' - ה' ירחם! 

'לֹא נִתְּנוּ שַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים לְיִשְֹרָאֵל אֶלָּא לַעֲסוֹק בָּהֶם בַּתּוֹרָה' (קיצור שלחן ערוך עח א) – אֶלָּא...! מה זה אֶלָּא? רק, בכדי לַעֲסוֹק בָּהֶם בַּתּוֹרָה! איך תלמד תורה ואתה ככה שפוך?! סימן: שלא הכנת את עצמך לשבת. 

סימן שאתה מבין: ששבת זה 'יום מנוחה' כדי שיהיה לך כח ליום ראשון, - מה פתאום? הפוך! כל ימות השבוע - מכינים אותנו לשבת! זה הפוך! ואנחנו מרגישים שאנחנו בסדר... 

אז הפלא שהאשה עיפה ורומזת לו: 'ילה ילה, תעשה קידוש ואני אוכלת ואני הולכת לישון, לא מענין אותי מכלום, אני גמורה, אין לי כח לכלום, אל תדבר איתי על כלום!' 

ואז אם הוא ערני והיא רדומה? מתחיל עכשיו ויכוחים, אוי אוי אוי אוי... ומה קורה למחרת בבוקר? זה יותר טוב?! כתוב: 'כל מי שאוכל חמין - חיב מיטה...' אה? יש כאלה שאוכלים חמין כן? כאילו זה חובה, למלאות את הבטן עד הסוף, איפה יש חיוב כזה?! 

הרמב"ם אומר: 'אדם צריך לאכול עד שלושת רבעי!' (3/4), להשאיר מקום שיכנס חמצן - אבוס עינק! להשאיר מקום לחמצן!! 

ואז אחרי החמין במיוחד עכשיו בימות החורף, הוא תופס את הדובון את שמיכת פוך, אומר: 'לשם יחוד קוב"ה ושכינתיה בדחילו ורחימו ורחימו ודחילו ליחדה שם אות יוד... הרני הולך לקיים מצות וחרפת' בשבת קודש...' ואתה שומע אותו מתחת לשמיכה: 'חור חור חור חור...' 

שאלתי מישהו: 'איפה כתוב שצריך לישון בשבת?' 

אמר: 'כתוב שב"ת ר"ת ש'ינה ב'שבת ת'ענוג'. 

אמרתי לו: 'מי המציא את זה? למה, זה כתוב בגמרא באיזה מקום? איפה יש חיוב כזה? מה פתאום? בסדר עשו ר"ת גם אני יכול להגיד: שיחה בשבת תענוג, מה קשור? איך הבאת שינה בשבת תענוג, תדע לך: "שינה בשבת תענוג – לרשעים!" למה? הם נחים - והעולם נח מהם, אבל אנחנו: צריכים ללמוד תורה! אם נרדמת? זה משהו אחר אבל לעשות מזה 'מצוה'?! לישון בשבת! איפה יש מצוה כזאת??? איפה. 

אז אחד אמר לך: 'כבוד הרב! האר"י הקדוש היה יושן שעתיים (120 דקות) בשבת!' 

אמרתי לו: 'אבוס עינק, תהיה האר"י אני ידבר איתך, בינתיים אתה אפילו לא טלה...' הוא מדבר לי על האר"י הקדוש?! אתה בעגלק? (בשֶׂכל) 

כתוב בהלכה: 'שמי שלמד כל השבוע תורה — הוא יכול לישון בשבת!' יכול לישון, אבל אין מצוה כזאת, אבל יכול יש לו התר, אבל מי שלא למד כל השבוע תורה - מי התיר לו לישון בשבת?! 

ועוד, הרי השכר של לימוד תורה בשבת - הוא פי אלף (1,000)! אז איך אתה מפסיד דבר כזה?! ואתה רואה אותו עשו מזה 'מצוה' לישון בשבת.

המגנט שהקב"ה שם בין בני הזוג!

רבותי! תדעו לכם, הקב"ה שם בין בני הזוג מגנט! כתוב: 'חֵן אִשָּׁה עַל בַּעְלָהּ' (סוטה מז.) יש ביניהם מגנט, הם לא מבינים: מה ממגנט אותם?! אבל ככה הקב"ה עשה ביניהם מגנט.

תראה פעמים אתה יכול ברחוב ולראות נגיד אשה יפה וגבר מכוער חבל על הזמן! ואתה אומר לעצמך: 'מה היא מצאה בו?' או להיפך, אתה רואה גבר נאה משהו חבל על הזמן והאשה כעורה ואי ואי ואי ואתה אומר: 'מה הוא מצא בה?' אל תשאל שאלות כאלה - "חן אשה על בעלה" הקב"ה שם חן משהו ככה שנותן להתחבר, מגנט-מגנט.

אבל שימו לב טוב! אם אחד מבני הזוג הופך את הקוטב, הרי אתם יודעים שהמגנט מתי הוא מתמגנט? כשהקטבים אחד מול השני, אבל אם אתה הופך את הקוטב מה יהיה? – דחיה! אם אחד מבני הזוג הופך את הקוטב - הוא יכול לגרום לדחיה. והרבה פעמים אנחנו לא נזהרים בדברים האלה, אדם יכול לגרום דחיה מאשתו, אשה יכולה לגרום דחיה מבעלה; ע"י התנהגות מסוימת, ע"י דיבור מסוים, ע"י ריח בפה כשלא מצחצחים שינים, או מסיבות אחרות שיש ריח בפה כידוע, צריך לטפל בזה, יש לך ריח לא טוב בפה - אתה מגעיל את אשתך! היא לא יכולה להתקרב אליך.

אני לדוגמא לא מבין: איך נשים שלא מעשנות סובלות את הבעל המעשן שלהם?! לא מבין! בא הנה, זה מגעיל חבל על הזמן, איך אפשר לסבול אותו בכלל?! הן צריכות לקבל צל"ש על עצם שהן מחזיקות מעמד, אני אומר לכם: זה גועל נפש! שלא נדבר על כל התופעות לוואי שיש לעישון, ריחות וכל מיני דברים כאלה מגעילים, זה מגעיל את הנשים!! ויש גברים שלא שמים לב לדברים האלה ואח"כ הוא מתפלא: 'למה אשתו כל הזמן מתרחקת ממנו?'.

יש כאלה שבכלל מרגישים: 'חופשי', מהרגע שהם התחתנו 'הם כבשו את היעד', אז גמרנו עכשיו אפשר להתנהג חופשי, להתנהג כמו בהמה! יש כאלה משחררים גזים חופשי... - מה זה הדברים האלה?! אשתך צריכה לסבול את זה? יום אחד תיכנס הביתה ותראה את אשתך עם מסכת אב"ך תבין, מה זה? איייייי.

מילתא דבדיחותא?6

יש בדיחה כזאת אתם מכירים? יש מישהו שהלך לשידוך והוא אכל כנראה חמין לפני כן, זה היה מוצאי שבת, אז הוא נפגש עם הבחורה ופתאום הוא הרגיש שיש לו לחץ, עכשיו זה בעיה! מה יעשה? אז הוא דפק ככה חזק על הרצפה ו... טוב עבר עוד כמה דקות עוד פעם לחץ, עוד פעם דפק עם הרגל ככה שלוש (3) פעמים, בפעם הרביעית (4) שהוא דפק 

אז היא אומרת לו:' מה יש לך ברגל?' 

אז הוא אומר לה: 'לא! לפעמים יש לי כאבים ברגל', 

אז היא אמרה לו: 'לפי הריח - נראה שהרגל כבר מתה!' 

זה עוד בשידוך...:) 

אז צריך לדעת: שזה לא דברים פשוטים, אתם צוחקים אבל מציאותיות כאלה ומציאותיות יותר קשות, שאנשים פשוט שוכחים שהם חיים עם בן זוג עם בת זוג, שלא חיבים או שלא יכולים לסבול את כל השטויות שאתה עושה או שאת עושה. זה אל'ף בי'ת! אם אין את ה: 'דֶּרֶךְ אֶרֶץ קָדְמָה לַתּוֹרָה' אז יש את המציאות של דחיה! 

אתם יודעים כמה אנשים הגיעו לגירושים בגלל דברים כאלה? רק הם לא אמרו שזה הסיבה האמיתית, הם כיסו את זה בדברים אחרים שקרו כתוצאות שהיו לאחר מכן, אבל זה מה שהיה הפואנטות הראשונות, שאי אפשר לחיות ככה בצורה כזאת! אם אדם לא מרגיש שהוא ממוגנט מחובר לבין הזוג שלו ויש לו כל הזמן דברים שמעכבים, שמפריעים ודוחים ומגעילים וכו' וכו', כמה הוא יכול להחזיק?!

האסון: לא להשוות!

ולצערנו הרב! הרבה מאוד מהזוגות עושים טעות שהם משווים את חיי הנישואין שלהם לזוגות אחרים ופה זה צרה צרורה!! מה אתה משווה את עצמך לזוגות אחרים? כל אחד זה עולם בפני עצמו. 

אתה רואה זוג הולכים להתארח אצל זוג חברים, איך שהם נכנסו, הבעל פותח את הדלת 

ואומר להם: 'שלום עליכם! מה שלומכם? ברוכים הבאים!' 

טוב, הם נכנסים מתיישבים ואז הוא קם לעזור לאשתו להגיש, פיצוחים פירות עוגיות עוגות 

ואז האשה האורחת רומזת לבעלה בפנטומימה ככה היא לא מדברת, אז היא רומזת לו: 'תסתכל! תסכל תלמד, לא כמוך דבע' כל הזמן יושב על הכיסא כל הזמן אני עושה הכל, תסתכל-תסתכל, איך הוא קם עוזר לאשתו תראה' היא לא אומרת רק רומזת לו בפנטומימה... 

טוב הביאו את כל האוכל, הבעל לוקח את העוגה והוא טועם אחרי שהוא ברך כמובן 

ואז הוא אומר: 'אוֹהוֹ מה זה? אנג'ל או ברמן? או 'קהילות פז'?' 

אז הבעל אומר: 'מה פתאום? ח"ו! זה מעשה ידיה של אשתי שתהיה בריאה,' 

אז האורח מסתכל על אשתו אומר לה: 'איך לא יעזור לה? תראי מה הוא מקבל! לא יעזור? - בטח יעזור!' 

היו פיטים... אַה? 

עכשיו הם יצאו חוזרים הביתה חזרה, כל הדרך: 

- 'תלמד ממנו', 

- 'תלמדי ממנה', 

- 'תלמד ממנו', 

- 'תלמדי ממנה', 

מה הם לא יודעים? - שאיך שהם יצאו מהבית 'נגמרה ההצגה!' נגמרה ההצגה של זה עוונתה בשביל 'שלא נעים', לך תדע מה קורה אצלהם בבית, אז אתה עושה לי השוואות?! מאיפה אתה יודע מה קורה אצלהם? שהם הציגו לך יפה באותו רגע בסדר הצגה יפה צריך ללמוד את ההצגה, אבל אל תחשוב: שזה יכול להיות אמיתי, יכול שכן יכול להיות שלא. אז אם לוקחים את הדברים הטובים אבל לא על חשבון לרכב על השני, הכל צריך להיות בחכמה בעדינות. 

אוי יו יו יו... 

איך מעירים?

שאלו פה: איך להעיר לאשה? גם איך להעיר לגבר? איך מעירים? 

בא מישהו ושאל אותי ואומר לי: 'אני לא יודע להוכיח! ואני מפחד: שהבן אדם יפגע, אם הוא יפגע - לא שווה לי, אח"כ קפידות ענינים, מה, אני צריך צרות? ואם זה ענינים שבמשפחה - בכלל צרות צרורות, אז איך עושים את זה?' 

אמרתי לו: 'תשמע צריך להשתמש בחכמה, צריך לדעת איך להיכנס ללב, לשים שמה את מה שאתה רוצה לשים ולצאת החוצה בחכמה, איך עושים את זה? 

פשוט: אמרתי לו; 'לדוגמא אני רוצה להעיר למיכאל הערה, אז מה אני אומר לו? 

אומר הכתוב: "אַל תּוֹכַח לֵץ פֶּן יִשְׂנָאֶךָּ הוֹכַח לְחָכָם וְיֶאֱהָבֶךָּ" (משלי ט ח) אז אומרים חכמים: אל תגיד לבן אדם: "אתה לץ"! למה? - הוא ישנא אותך, אלא "הוֹכַח לְחָכָם" תגיד לו: 'תשמע! אתה בחור חכם!!' – אז "וְיֶאֱהָבֶךָּ" עכשיו הוא ישמע אותך הוא אוהב אותך, למה? פרגנת לו קצת. 

מילתא דבדיחותא?7

איך בתימנית אומרים: 'פרגון?' אין מילה כזאת בתימנית...:) 

 

אז עכשיו אני רוצה להעיר למיכאל, איך אני עושה את זה? 

אני אומר למיכאל: 'שתהיה בריא! אתה ראיתי אותך בזמן האחרון שמתי לב אליך אתה ברוך ה'...!' 

להתחיל להגיד לו דברים אמיתיים שהוא באמת טוב בהם, לשבח אותו! לפרגן לו ורק אחרי שהוא התנפח ככה הה הה 

וברוב ענוותנותו אומר: 'לא! זה לא אני ח"ו זה לא אני...' 

אחרי שנפחת לו קצת את החזה - עכשיו אתה אומר לו: 'אבל לפני כמה זמן ראיתי משהו שאמרתי כנראה לא הבנתי נכון!' 

אז הוא אומר לי: 'מה, מה ראית?' 

- 'עזוב! אתה יודע מה? לא שווה! עזוב, אני יגיד לך את זה אח"כ תכעס עלי: למה אמרתי? עדיף שאני לא... תשכח-תשכח מזה תשכח, תעבור נושא...' 

מה יצרתי אצלו? – סקרנות! מענין אותו: מה הוא לא בסדר? אחרי שהוא כל כך טוב! כל כך בסדר, אם יש משהו קטן-קטן עלינו תשחרר 

ואז אני אומר: 'לא-לא! החברות שלנו שווה יותר מכל דבר שבעולם מה... בשביל זה אני אקלקל את זה? עזוב! מה... זה לא שווה ערך' 

ואז הוא אומר: 'טוב אני מבטיח לך: אני לא יפגע! תגיד רק מה הקטע? אני רוצה לתקן' 

אוֹ! הוא נתן אוקי להיכנס, אז נכנסתי 

ואז אני אומר לו שוב, בצורה חכמה! 

'היות ואתה שתהיה בריא ככה וככה וככה... לפני כמה זמן ראיתי אותך עושה ככה וככה... לא הבנתי! שאתה עושה דבר כזה?!'

מה יצרתי פה? - נתתי לו אפשרות, קודם כל הפתק נכנס, ההודעה נכנסה הוא הבין את המסר, עכשיו מה הוא יעשה עם זה? - בחירה שלו! אני לא אמור להחליט לו מה לעשות בחיים, אני אמור לזעזע אותו, לערר אותו, שמתי לו את הפתק, עכשיו שיתרץ את עצמו איך שהוא רוצה; 

יש אחד שיגיד: 'לא! לא הבנת את הקטע, זה לא היה ככה בכלל!' 

ויתרץ מה שיתרץ, זה ענין שלו. 

ויש אחד שיגיד: 'וואלה! לא שמתי לב, טוב שהערת לי בעזרת ה' אני אשתדל לתקן'. 

מה יעשה עם זה? - זה ענין שלו, אבל פה עוד גמרתי את מצוות התוכחה. 

עכשיו אני צריך לצאת בשלום, איך יוצאים? 

אני אומר לו: 'נכון שאתה לא כועס עלי?' 

אומר: 'ח"ו! מה פתאום שאני אכעס עליך? אדרבא! כל פעם שיש לך משהו להגיד תגיד פתוח, אתה רואה? אני לא נפגעתי'. 

הבנתם? אז השארתי גם את הרושם אח"כ שהכל בסדר ב"ה לא אמרתי את זה כדי לא להשפיל אותו ולא לנעץ אותו ולא לעשות לו צער ולא... אמרתי משהוא לטובתו, קיבל? – קיבל! לא קיבל? – זבש"ו (זה בעיה שלו:). 

האם יש מצות 'חינוך' בין בעל לאשה?

דעו לכם רבותי! אין לנו מצוה 'לחנך את האשה' וגם אנחנו לא נצליח! האשה לא יכולה לחנך את הבעל, אם אמא שלו לא הצליחה - גם את לא תצליחי, אמא שלה לא הצליחה - אתה לא תצליח, מצוות 'חינוך' זה עד גיל מצוות, נגמר משמה כבר אין חינוך. 

יש הדרכה, הכוונה, חיבור, קֵרוּב - הכל טוב ויפה - אין ענין של חינוך אחר גיל מצוות, כי אתה גורם את ההפך הגמור! אתה גורם התנגדות, לכן מגיל מצוות הוא נקרא: "נער" כי הוא "נוער" מעליו, אז אין אפשרות לחנך אדם בוגר, תשכחו מזה. מה כן אפשר? לשפץ אותו, לשפר פה ושם ולכוון אותו - וגם אם הצלחת זה ענין של שנים! זה ענין של מידות, זה לא ענין של מעשים, מעשה זה לא בעיה, אם יש לו מעשה מסוים שהוא לא בסדר ואפשר לתקן, אפשר לתקן - זה לא בעיה. אנחנו מדברים על מידות, לתקן מידות? זה לא דבר פשוט! אז לכן אל תלחם עם זה - 'זה מה יש! זה מה יש, עם זה צריך לחיות...' זה מה שקבלת על זה תודֶה. וכשאנשים חיים ככה, אז החיים נראים אחרת לגמרי, כמו שאמרתי לכם פה השבוע.

הגמרא מספרת על רבי חייא, שאשתו היתה מצערת אותו! ומה היה עושה? היה קונה מתנות, כך מובא במסכת יבמות, היה הולך כל מה שמוצא עוטף אותו מביא לה מתנה! 

אז רב שאל את רבי חייא: 'לא מספיק שהיא מצערת אותך אתה עוד מביא לה מתנות?!' 

מה התשובה של רבי חייא? 

אמר: 'דַּיֵּינוּ שֶׁמְּגַדְּלוֹת בָּנֵינוּ, וּמַצִּילוֹת אוֹתָנוּ מִן הַחֵטְא!' (יבמות סג.-:) זהו, שימו לב! מה ההסתפקות המועט של רבי חייא: "'דַּיֵּינוּ, מה? שֶׁמְּגַדְּלוֹת את בָּנֵינוּ" אין לנו את הצער גידול בנים שזה הקללה של האשה, היא מגדלת את הבנים, נראה אותך מגדל את הילדים... אני נותן לך - שבוע אתה צריך אשפוז! שבוע, תשלח את האשה לבית מלון שבוע, טפל אתה בילדים, יה וואלק, מפחיד! זה אם יש לך רק שלושה-ארבעה (3-4) ילדים, מה אם יש לך שלושה עשר (13) ילדים? לא אשת חיל!? לא אשת חיל לגדל כל כך הרבה ילדים? לטפל בהם! לחנך אותם!! כמה אנחנו צריכים להודות לה' - ישתבח שמו לעד! איזה אשה "סופר מן"!! אנחנו מסוגלים לעשות מה שהיא עושה?! - היית רוצה! נראה אותך יולד לידה אחת (1), לידה אחת, נראה אותך בהריון תשעה (9) חודשים...

אשתי שתהיה בריאה, שאלתי אותה לפני כמה שנים: 'מה עם עוד ילד?' 

אמרה: 'עכשיו תורך...' 

כמה יש לי? אני לא מגלה! למה? כי רק בינתיים, איייי. אנחנו כבר לא סופרים - ישתבח שמו!

על כן אדם צריך להפנים: מספיק שמגדלות את בנינו מספיק - ישתבח שמו! מגדלת את הילדים... 

מה זה "וּמַצִּילוֹת אוֹתָנוּ מִן הַחֵטְא"? שאדם לא צריך לחשוב על נשים אחרות, יש לו את שלו "פתו בסלו" שקט נפשי, זהו די. 

אז מלמד אותנו רבי חייא: שצריך לדעת לחיות ב"'דַּיֵּינוּ" אבל אם אדם כל הזמן רוצה: 'כמו הדשא של השכנים' - לעולם לא יהיה מספיק לו! לעולם לא יהיה טוב לו.

סלט חי או ח"י סלטים?

האשכנזים, ככה אמר לי הרב ברגר, בערב שבת עושים 'סלט חי', המרוקאים - ח"י סלטים, אז עכשיו אם יש לו עכשיו 18 סלטים על השולחן, בשבת הזו חסר לו סלט אחד, 

אתה רואה אותו: 'מה קרה? למה אין את החומוס?' 

חסר לו כולה' סלט אחד - והוא מקטר! מה אתה מקטר? יש לך שבעה עשרה (17) סלטים! אז מה אם אין את החומוס היום? תדעו לכם: זה מידה רעה מאוד, מידה של הרשעים!!

שימו לב! כתוב על המן הרשע שהיה המשנה למלך, מולטי מיליארדר, יכול לקנות את המלך עם כל הכסף שלו ומה כתוב עליו? "וְכָל זֶה אֵינֶנּוּ שֹׁוֶה לִי" (אסתר ה יג) 

שימו לב! מה הוא אומר? הוא לא אומר: מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי יוֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ איזה בעסא'! איך הוא מרגיז אותי שיושב לי מול הפנים כל הזמן...' – לא! לא. 

הוא אומר: כל מה שיש לו - לא שווה לו! יעני' אין לו כלום, אם יש לו את מרדכי מולו – אין כלום! וולאק זה מידה של רשעים זה, מה, אין לך כלום?! תראה כמה יש לך? תסתכל כמה יש לך! – 'לא-לא! אין לי כלום!'

גדולי הזמרים החילוניים שהתאבדו הם כתבו השאירו פתק: 'שהיה להם הכל - ולא היה להם כלום!' זה רשעות, יש לך כל כך הרבה ואתה לא יודע להכיר טובה להכיר תודה?! יש אנשים שבאמת אין להם כלום ואם יש להם משהו קטן - כבר הוווווו: "ישתבח שמו!" 

כמו בסיפור אצל רבי עקיבא, כשבא אליהו וביקש את הקש 

ואז הוא אמר לרעייתו: "רחל! את רואה? אנחנו לפחות יש לנו קש - ישתבח שמו לעד!" (כתובות סב:)

צריך לדעת: להכיר טובה! להכיר תודה על כל מה שיש לנו, אז מה אם חסר לך משהו? מה קרה? אז הוא יושב בשולחן שבת וחסר לו, אז גמרנו? כבר אין לו כלום - זה מידה רעה! זה מידה מושחתת. 

ורבי חייא אמר: "'דַּיֵּינוּ" מלמדנו בלחיות ב"'דַּיֵּינוּ" תסתפק במועט, מה שיש? - ברוך ה'!

אם האשה מסתכלת על הדשא של השכנים, אז גם כן: 'למה להם יש רכב ולנו אין? למה אנחנו נוסעים על מאזדה והם על מרצדס?' 

אז היא תדרבן את בעלה לעבוד קשה! 'שעות נוספות' לגמור את עצמו כדי שיהיה להם מרצדס כמו השכנים... נו, אז יהיה לה מרצדס - אבל יהיה לה בעל גמור! אז מה עשינו? או 'בעל חוב' - אז זה סיבה לצרות, צריך ללמוד לחיות עם "'דַּיֵּינוּ" זה הפשט של רבי חייא. 

העומק בתשובת "'דַּיֵּינוּ";

אבל האמת היא שיש במעשה הזה עומק: מה העומק? אם נתבונן מה שאל אותו רב? 

רב שאל אותו: 'לא מספיק שהיא מצערת אותך אתה עוד קונה לה מתנות?!' 

התשובה שהוא ענה לו ואמר לו: "'דַּיֵּינוּ" - זה מתאים לשאלה: למה הוא סולח לה; למה אתה סולח לה? - כי "'דַּיֵּינוּ" אבל לשאלה: למה אתה קונה לה עוד מתנות, המתנות זה לא קשור ל"'דַּיֵּינוּ"? הרי הוא שאל אותך: 'למה אתה קונה מתנות!' אז מה שייך לתשובה שהוא נתן לו 'דַּיֵּינוּ'? 

בא רב ללמד אותנו: כשאתה רוצה לסלוח למישהו -אתה לא תוכל לסלוח אילולא תתן לו מתנה! 

אתם שומעים? אם אתה רוצה לסלוח באמת לאדם מסוים שאתה רוצה לסלוח לו וקשה לך לסלוח לו? - לך תקנה לו מתנה! 

עכשיו תבינו לפי המעשה בגמרא: היא לא היתה מצערת אותו פעם אחת (1) והוא הלך וקנה לה מתנה! אלא היא היתה מצערת אותו כל הזמן! וכדי שהוא יסלח לה - הוא כל הזמן היה קונה לה מתנות! מה שהיה מוצא עוטף מביא לה מתנה, למה? כי הוא רצה לסלוח לה, אפילו שהיא מצערת אותו.

מי שרוצה לסלוח - חיב לגרום לכך שתהיה סליחה גמורה, אתה לא יכול להגיד: 'טוב יאלה בסדר סלחתי לך' 

ופה בלב אתה אומר: 'מהיום 'שלום-שלום' זהו למדתי את הלקח 'שמור מרחק'... 

אז לא סלחת! פטרת את הבעיה שאתה לא רוצה צרות, אבל זה לא נקרא שסלחת. מה זה סליחה? זה נמחק, נמחק הפרוטוקול פותחים דף חדש! אבל אם אתה אומר: 'מהיום שלום-שלום' זה סימן: שעדיין יש לך טינה לבן אדם, עדיין אני מסתכל עליו בעין של: 'עזוב אני כבר לא מתעסק אתו...'

בין בעל לאשה - אין דברים כאלה! אוי ואבוי אם יהיו דברים כאלה, הלבבות שלנו צריכים להיות נקיים לגמרי אחד כלפי השני וכדי שהלבבות שלנו יהיו נקיים לגמרי - אז זה המרשם שלמדה אותנו הגמרא: אתה רוצה שהלב שלך יתנקה? - לך תקנה מתנה! 

אע"פ שההיגיון אומר: 'אני יקנה לה מתנה?! שהיא תקנה לי מתנה אז אני יחשוב אם לסלוח לה, למה מי עשה לי את הצער? היא ציערה אותי, אז היא צריכה לדאוג לי למתנה!'.

- לא!

אומר רבנו בחיי: 'בעקבות הפעולות נמשכים הלבבות' ברגע שאתה נותן - אתה מתחבר, הנתינה זה יחס ישר לאהבה, אתה תתן אתה תראה אתה כבר לא יכול לכעוס עליה, אתה לא חיב להביא משהוא יקר, אין לך אפשרות? אתה לא חיב, אתה יכול להביא אפילו פרח, פרח!

מה עדיף; בעל שקרן או אמיתי?

אתם יודעים יש את הבעל השקרן ויש את הבעל האמיתי; מה עדיף: הבעל השקרן או האמיתי? תלוי על מה מדברים, אם זה לענין שלום בית - עדיף הבעל השקרן, השקרן הכוונה שמכוון לשלום בית, לא שקרן שעושה צרות. 

מה הכוונה? חז"ל הקדושים אומרים: 'מוּתָּר לוֹ לָאָדָם לְשַׁנּוֹת בִּדְבַר הַשָּׁלוֹם' (יבמות סה:)

שימו לב! לא אומרים לשקר, אני בכוונה ככה מקצין את זה, אבל חז"ל מדייקים בלשונם לא אומרים לשקר, אומרים לְשַׁנּוֹת כי הכוונה פה היא לשם האמת, מה הכוונה? אדם עכשיו הגיע הביתה עם זר פרחים, אני מדבר עכשיו על 'הבעל השקרן' והוא בא הביתה עם הזר פרחים 

ואומר לאשתו: 'צדיקה שלי! את רואה את הזר פרחים הזה שהבאתי, נסעתי ברכב איך שראיתי את הפרח הזה בזר תוך כדי נסיעה - מיד עצרתי בצד אמרתי: 'אני חיב לקנות את זה לאשתי, ישר נזכרתי בך איך שראיתי את הפרח הזה!' 

שקרן או לא שקרן? אבו אבוה של השקרן. אבל לאשתו זה מתאים לה או לא מתאים לה? - מתאים לה! 

יש את 'הבעל האמיתי', הוא בא עם הזר פרחים לאשתו: 'קחי, שלא תגידי שלא הבאתי, הנה! הבאתי, לא מביא לא מביא, הנה קבלת...' 

זה הבעל האמיתי - מסכנה אשתו! מי צריך את הפרחים האלה בכלל? 

והכי מצחיק כשהם מגיעים לשלום בית אצל הרב

- 'תשאל אותה אם אני לא מביא כל שבוע זר פרחים? תשאל אותה!' 

- 'כן, הוא מביא זר פרחים – השאלה: איך זה נראה...' 

הרי אם באמת היה רואה את הפרח תוך כדי נסיעה - היה עושה תאונת דרכים! מי מסתכל על פרחים באמצע הנסיעה?! - אוי ואבוי! תסתכל על הכביש מה אתה מסתכל לי על פרחים... 

יש כאלה מביאים את הזר לאשה עם שירה: "אַח פרח שנבל..." יש כל מיני, אז צריך לדעת: איך לתת מתנות!

לדעת איך לקבל מתנות!

מצד שני, מצד האשה; צריך לדעת: איך לקבל מתנות, יש נשים שלא יודעות לקבל מתנות 

והיא מתפלאת: 'למה בעלה אף פעם לא קונה לה? בהתחלה קנה לי הרבה מתנות! לא יודעת, פתאום הפסיק, לא רוצה לקנות יותר מתנות' 

תבדקי: למה? תבדקי: איך היו התגובות שלך למתנות שלו? הוא הלך קנה לה טבעת, בא לה עם הטבעת מה היא אומרת לו? מילה אחת - גמרה עליו! 

'זהו?!' 

הוא בטח יקנה לה עוד... 

אשה אחרת מה אומרת לו? 

- 'כמה פעמים הסברתי לך: שהטעם שלי והטעם שלך - זה לא אותו דבר, בשביל מה אתה קונה?! תן לי את הכסף ואני יקנה'. 

אשה אחרת קבלה טבעת, מה היא אומרת לו? 

- 'אתה יודע? זה לא חוכמה שאתה תרגיז אותי אתמול והיום תבוא לפייס אותי, אל תרגיז אותי ואל תפייס אותי בסדר?' 

יש אשה אחרת קבלה טבעת מה היא אומרת לו? 

- 'אויש! לא היית צריך' 

זהו, מאז הוא כבר לא צריך. 

אשה אחרת קבלה טבעת: 'מה זה? זהב? אתה בטוח? לא עבדו עליך?' במילים אחרות: בעלה אהבל, או קמצן. 

(אני מבקש מהמאחרים - להרשם במזכירות...:) 

אשה אחרת מקבלת טבעת מה היא אומרת לו? 

- 'מה עשית שאתה קונה טבעת?...' 

אשה אחרת מקבלת טבעת: 

- 'מה אני יצטרך לעשות בשביל זה?' ... וכו' וכו'

יש אשה שהתחילה טוב והרסה! מה היא אומרת לו? 

- 'יה! איזה יופי של טבעת! איפה קנית את זה? מי?' 

אז הוא אומר לה: 'בחנות כך וכך' 

- 'לא! פשוט אם אני ירצה להחליף...' 

אבל התחלתְּ יפה! - למה לקלקל?! 

ואח"כ היא מתפלאת: 'למה הוא לא קונה לה?!' 

למה שיקנה לה?!

באה איזה אשה ואומרת: 'אבל כבוד הרב! אם הוא באמת הביא טבעת מגעילה? יש לו טעם מנחוס, הביא טבעת בובינה, מי ישים את זה על היד? זה לא טבעת זה גן ציבורי, מי לוקח דבר כזה על היד?' 

אמרתי לה: 'תראי, זה שהבעל הביא לך - את צריכה לשמוח! קודם כל על עצם הנתינה, עצם זה שהוא נתן טבעת - זה סימן שהוא יאהב אותך יותר, כי הוא נתן לך אז הוא יאהב, עצם הנתינה שהוא חשב עליך ורצה לשמח אותך תסתכלי על זה. זה שהוא באמת טמבל והביא כזאת טבעת שלא שייכת - בסדר את צודקת, אבל מה זה קשור לנתינה שלו? זה אחד (1). 

'גבר - לא זוכר, אשה - לא שוכחת!'

שתים (2): אני אלמד אותך כלל: 'גבר - לא זוכר, אשה - לא שוכחת!' זה כלל תזכרי את זה, גבר לא זוכר; 

תשאלי את הגבר: 'כמה מתנות הבאת לאשתך?' 

- 'לא זוכר!' 

- 'מתי הבאת לאשתך מתנה אחרונה?' 

- 'לא זוכר!', 

- 'בני כמה הילדים?' 

- 'לא זוכר', 

מה שתשאל אותו: - 'לא זוכר'. 

אשה לא שוכחת; יה וואלק, היא יכולה להזכיר לך ויכוח לפני עשרים וחמש (25) שנה: 

- 'אתה עמדת ליד המקרר עם המעיל האדום של מגן דוד ואתה אמרתי לי ככה ואמרת לי על אבא שלי...!' 

- אני? על אבא שלך - בחיים לא דברתי!' 

- 'לא דברת? אמרת עליו ככה וככה וככה...' 

היא זוכרת מילה-מילה מצטטת, איך את זוכרת דברים כאלה?! - היא לא יכולה לשכוח את זה! יה וואלק, 'אשה לא שוכחת גבר לא זוכר'. 

אמרתי לה: 'היות וגבר לא זוכר, ביום הראשון שהוא הביא את הטבעת המגעילה הזאת, קחי את הטבעת שימי אותה על היד, תתאפקי יום אחד לפחות תסבלי, 

תגידי: 'יה! איזה חמוד אתה איזה צדיק אתה! איך חשבת עלי? זה ממש יפה!' 

תפרגני לו! תפרגני לו שיהיה מבסוט!! שיהיה בהיי ובסוף היום תקחי את הטבעת תכניסי אותה לכספת תטמני אותה שמה עם כמה כיסויים טובים לא לראות אותה לעולם ולעולמי עולמים, בסדר? הוא לא ישים לב. בעל אחרי שהוא קנה את המתנה הוא לא שם לב; שמה את זה או לא שמה את זה, זה כבר לא מענין אותו, הוא את שלו עשה נתן - נגמר, הוא לא בודק אותך עכשיו. 

אם את חכמה אחרי תקופה מסוימת נגיד חודש שירגעו הענינים, שאת תרגעי, תעברי אתו ליד איזה חנות של טבעות ואז נגיד זה לפני יום נישואין או יום הולדת שלך, 

בכוונה תעברי שם ליד החנות: 'דוד! בא-בא תראה מה אתה אומר על הטבעת הזאת נכון שהיא יפה? נכון שהיא יפה?' 

נתת לו חומר למחשבה שאם הוא רוצה לקנות לך טבעת - הוא כבר יודע את הכיוון. 

לא כמו אותם נשים שהיא לוקחת אותו לחנות: 'אתה רואה? זה טבעת! לא מה שהבאת לי...' 

לא אומרים דבר כזה! לא אומרים דבר כזה, הוא באמת רצה לשמח אותך, הוא לא רצה להרגיז אותך, אז נתת לו כיוון חשיבה ועכשיו הוא יחשוב איך לשמח אותך בפעם הבאה כבר יש לו כיוון.

אז צריך להפעיל את הראש להיות חכמים, לא צריך להיות: 'אמיתיים' בשלום בית אם אתה יותר מידי אמיתי - זה סכנת נפשות! גם מה שאתה חושב שצריך לומר - צריך הַכַלַה, הכלל: "אֲ‍נִי חָכְמָה שָׁכַנְתִּי עָרְמָה" (משלי ח יב) להיות חכם.

איך אמר פעם הרב אמנון יצחק שליט"א? משפט חכם ביותר! 

אמר: 'זה לא חכמה - להגיד לאדם את האמת, החכמה - להביא את האדם לאמת!'

זה לא חכמה להגיד את התוכחת מוסר לאשתך: "כן את ככה את ככה את ככה!" 

ומי אמר שזה יועיל? בסדר אמרת את מה שאמרת, נו, למה זה יועיל? אתה צודק! אמרת טוב, הסוג דיבור הזה יביא אותה לידי מעשה?! - מה פתאום! זה יגרום את ההפך הגמור, היא תצדיק את עצמה כמה אתה לא בסדר!

'טֹל קֵיסָם מִבֵּין שִׁנֶּיךָ טֹל קוֹרָה מִבֵּין עֵינֶיךָ!' (בבא בתרא טו:) למה אתה יותר בסדר ממני?!' 

עכשיו היא לא תחשוב על מה שאמרת היא תחשוב על מה שהיא אמרה לך, אז מה עשינו בזה? לא הרווחנו כלום! כל אחד הוכיח את השני, אחד אמר לשני למה הוא לא בסדר, אבל השני לא יתקן כמו שאתה לא תתקן. 

אבל אם מביאים את זה בעטיפת צלופן! בעדינות בחכמה - חודרים ללב! 

תדעו לכם: לפעמים יותר מדיבורים עושה מכתב, לפעמים אתה רואה שאתה מנסה להאיר (באל'ף) ולא נקלט, מה תעשה? קח דף ועט ותכתוב מקירות לבך מה שאתה חושב. 

אבל כמו שאמרנו בצורה חכמה , עם הרבה רגש! תכתוב את המכתב, שים לאשתך על הכרית עם איזה שוקולד או מתנה קטנה משהו מתוקתק, - זהו, אתה תראה בבוקר: בן אדם אחר לידך! 

אותו הדבר האשה כלפי הבעל: יכולים לעשות את זה בצורה חכמה, בצורה כיפית! לא באגרסיביות, אתה יכול להגיע למטרה שלך בלי הרבה-הרבה אקשנים...

הקב"ה נתן לנו חכמה, נתן לנו תורה - רק להשתמש בזה! וה' יעזרנו על דבר כבוד שמו, שבביתנו תמיד ישרה אהבה והשלום - אמן כן יהי רצון.