עין יעקב - שבת נ-נא | הרב שמעון משה חי רחמים

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

בשם השם נעשה ונצליח השיעור היום עין יעקב, מסכת שבת,

פרק תשיעי.

יהיה לילול נשמת מור אביהם ואתה חדושם אליהו בן ישועה, מור דודי, אליהו בן אסתר,

יהודה בן ישועה,

וגם לילול נשמת אבא של מיכאל.

אהרון בן יפה,

וגם ליך בן וולו,

ויקטוריה לוי בטבלה. ויקטוריה בטבלה, רוח ארנת יחם בגן עדן.

מתניתין אמר רבי עקיבא מנין לעבודת כוכבים ומזלות שמטמאה במסע כנידה,

שנאמר בישעיה ל',

תיזרם כמו דבה, צא תאמר לו.

מה נידה מטמאה במסעה, אף עבודת כוכבים ומזלות מטמאה במסע. בזמן שבית המקדש היה קיים, אדם שהיה נוגע באמת,

היה צריך להיתאר כמובן,

ואז לסוף טהרתו מביא קורבן.

לסוף טהרתו מביא קורבן, ואז יוצא מה שנקרא מטומאתו אל טהרתו.

אותו דבר, אדם שהיה נוגע בשרץ,

וכן על זה הדרך, או כלי שנפל עליו,

או נגע באמת וכדומה.

שם מופיע כל העניינים הללו באחד מפרשיות התורה,

לגבי העניינים של טומאה וטהרה.

אז הגמרא מנסה לדמות את העניין של טומאת נידה, דהיינו, אישה שהיא בזמן טומאתה, אישה כי יהיה זוב דמה בבשרה,

דם יהיה זובה בבשרה, כך מופיע בתורה.

אישה כזאת היא נקראת נידה, נקראת טמאה,

ואם היא תיגע בדבר שהוא מה שנקרא נע,

או שמונח על גבי בעל חיים, זה נקרא מסע,

אז הדבר הזה הוא נטמא.

אז שם התורה מביאה איך היו מטהרים אותו.

יש דברים שהיו מטבילים אותם, יש דברים שסתם עמדתן היא הייתה טהרתן וכן על זה הדרך, אבל כמובן שהיו מונים להם

כמה וכמה ימים.

אז כמו שמסע ברגע שנוגעת בו אישה שהיא נידה,

הדבר הזה טמא, כיוון שהיא טמאה,

אף עבודת כוכבים ומזלות מטמאה במסע.

כן, אז דבר שהוא שייך גם לעבודה זרה, גם הוא מטמא.

למרות שאנחנו יודעים שיהודי שהוא לא בין החיים,

רק הוא מטמא.

אבל לעומת זה, גוי

הוא לא מטמא,

שהוא לא בין החיים, הוא כלום נחשב,

כן?

וכן להפך.

יהודי שהוא חי, הוא יכול להיטמות,

אבל גוי הוא תמיד במצב של טומאה.

גם כשהוא בחיים, הוא תמיד במצב של טומאה.

אז כמובן שסידרה את זה הגמרא בצורה שכזו לבאר לנו.

אומרת הגמרא, אמר אבא, תזרם,

מה שנקרא מלשון עבודה זרה, ולא מלשון זריה, לזרות, לבזר. דעמא קרא,

נקרין הוא מנח כזר,

את העבודה זרה צריך לעשות כזר.

לא לחינם אמרה התורה,

לא תחונם את כל האיסורים שיש קרבה. למה? מהסיבה שאם תתקרב אליו,

אז מחר בשכל הטיפשי,

מה שנקרא של האוי לו מה זה, מה תגיד? אה,

מה הבעיה? סך הכל אכלתי את הארוחת צהריים. ואז מה הבעיה? סך הכל אני מחתן את הבן שלי עם הבת שלו.

מה, הוא כל כך קיצוני,

הוא כל כך רע כמו היפי נפש שמסתובבים בינינו,

כן, בעולם הזה.

אז אתה רואה, כל זה מה התחיל?

כל זה התחיל מזה שהתורה אסרה

את האיסורים, והם טיהרו.

את אשר אסרתי, טיהרת, ואת אשר טיהרתי, אסרת.

ממילא מגיעים אחר כך לכל מיני מחשבות כאלו עקומות.

לכן אומרת הגמרא, צה תאמר לו, ייכנס, אל תאמר לו, אסור לך להכניס אותו פנימה.

נון.

תנינן.

יש פסוק בשופטים, פרק ח',

וישימו להם בעל ברית לאלוהים.

זה זבוב בעל עקרון מלמד,

שכל אחד ואחד עשה דמות יראתו.

אחד עשה את האלוה שלו זבוב,

השני עשה את האלוה שלו, כמו המצרים, כבש.

לכן אומרת התורה, מי שכו, קחו לכם סלע בית אבות, סלע בית.

למה צריך למשוך את הכבש? מה קרה?

כדי שהכבש הזה יעשה מאה, ואתה קושר אותו בין קריעם איתה,

והוא עושה שם מאה, והוא כל הזמן מנגן,

ואז הם צריכים, רגע, לא הבנתי.

הכבש איפה צריך להיות? בעדר, מה הוא עושה עכשיו בבית של היהודי?

ואז התחיל לשאול.

וכל זה, מה כדי לבזות את העבודה הזרה שם? לא לענות את הכבש, לבזות את העבודה הזרה של המצרים בעיניהם.

עד כדי כך, מה?

את הכבש שלנו אתם הולכים לשחוט?

וואי.

וזה אחד מהניסים שנעשו, שאף אחד מהמצרים לא הכה או הרג את עם ישראל, למרות שהם ידעו שמה?

שהם הולכים בעוד מספר ימים לשחוט את האלוהים שלהם.

אז מלמד, אומרת הגמרא, שכל אחד ואחד עשה דמותו יראתו ומניחה בתוך כיסו. איפה היו משמרים את העבודה הזרה שלהם?

בתוך הכיס שלהם. כיוון שזוכרה,

יש לו איזה צרה צרורה, מה הוא עושה? במקום להתפלל לקדוש ברוך הוא,

מה הוא עושה? הוא מוציא את העבודה הזרה מכיסו, מחבקה ומנשקה,

וכך כביכול הוא עובד את אותה עבודה זרה.

כמו שראינו בפרשיות הקודמות, על רחל שגנבה את התרפים. מה זה היה תרפים?

אז יש אומרים שזו הייתה גולגולת של בכור בן בכור,

שהיו שמים לו שם טמא מתחת ל... בתוך הפה שלו,

ואז היו מתחילים לשאול אותו שאלות, ועודדיק, והוא היה מתחיל לדבר.

אמרו לו, תגיד לי, זה היה כביכול סוג של כישוף

שהם היו עושים בכוח שמות הטומאה שהיו מכניסים בגולגולת הזו של הבכור.

הוא היה מתחיל לגלות להם כל מיני דברים, לגלות להם עתידות, להגיד להם כל מיני דברים,

ובזה כביכול הם היו בעלי השכלה יותר מן האחרים.

מה עשתה רחל? לא רצתה שלבן, אבא שלה ידע לאן יעקב לקח אותם והולך, כי הוא רוצה לחזור בחזרה לבית של אבא שלו, כפי שהקדוש ברוך הוא מצווה אותו, כפי שהוא מספר לנשים שלו.

לכן היא לקחה את התרפים, איפה שמו אותם? בקר הגמל, בין גבעה לגבעה שיש בדבשת של הגמל.

שם היא שמה, והיא יושבת,

והיא אומרת, כדרך נשימי לי, אני עכשיו לא יכולה, אני בהיריון,

לכן אני לא יכולה לקום, אני יושבת בין הגבעה לבין הגבעה,

בין דבשת לדבשת, ככה אתה תבין שאני לא יכולה לקום. אבל באמת, מה קרה?

אנחנו רואים שכללת צדיק אפילו על תנאי מתקיימת, ולכן יעקב אמר, אם, מה זה אם? זה תנאי.

הוא לא אמר,

הוא ודאי נמצא אצל רחל או אצל מי שזה נמצא. אם נמצא זה אצל מישהו מהזה,

הוא לא יחיה.

ואנחנו רואים אפילו קללה צדיק על תנאי מתקיימת, לכן מאוד מאוד מאוד צריך להיזהר מהדבר הזה לדעת לנהוג אצל הצדיק.

לפעמים אדם יותר מדי קרוב אצל הצדיק, אז הוא מסכים לעצמו לזלזל.

הוא מסכים לעצמו חס שלום לדבר איתו כאילו שהוא חבר שלו, להפך.

צריך לדעת המון המון המון המון המון דרך ארץ, כיצד להתנהג, אפילו שאתה קרוב לצלחת.

אפילו שאתה קרוב, זה כמו שתהיה אצל מלך.

והמלך הזה, תדבר איתו ככה בלשון פשוטה,

והמלך הזה יכעס עליך לרגע אחד, יערוף את הראש.

כל שכן וכל שכן אצל מלך מלכי המלכים.

לכן כל תפילה ותפילה חסידים הראשונים היו שוהים שעה אחת קודם התפילה ואחר התפילה. למה?

מה הבעיה? הרי אני כבר רגיל בתפילה, אני אומר לו, השם שפתי, יפתר ויפה יגיד לך, הלו,

אל תהיה רגיל אצל המלך.

אצל המלך צריך לדעת איך להתנהג, לכן אתה צריך הכנה כדי לדעת איך לדבר עם המלך.

אם אתה מתפלל כלאחר יד, השם ישמור ויציל.

אז גם הבקשות שלך, הם יהיו אולי כלאחר יד.

אם יהיה מתחשק למלך לתת אותם, יקיים אותם, לא מתחשק לא.

יפה.

נמשיך הלאה.

לכן זה היה סוג של עבודה זרה, מחביאים אותו בכיס, כיוון שזוכרים אותו, צריכים ישועה, מוציאים אותו, לא צריכים לנסוע רחוק, לרבה וכו', מוציאים את העבודה הזרה שלהם וכו'.

ואמר רבי חנינא בן עכביהו, מפני מה אמרו ספינת הירדן טמאה,

מפני שטוענין אותה ביבשה ומורידין אותה למים.

ואמר רב יהודא מרב, לעולם על ימנע אדם את עצמו מבית המדרש,

ואפילו שעה אחת יש לך הזדמנות להגיע לבית המדרש ולא הגעת, אל תמנע את עצמך מבית המדרש.

שהרי כמה שנים נשנית משנה זו בבית המדרש ולא נתגלה טעמה.

לקח הרבה הרבה זמן עד שפרשו מה הטעם של המשנה האחת.

עד שבא רבי חנינא בן עכביהו ופירשה.

ואמר רבי יונתן לעולם על ימנע אדם את עצמו מבית המדרש מדברי תורה, ואפילו בשעת מיתה,

שנאמר במדבר יטע, זאת התורה,

אדם כי ימות באוהל, פרשת חוקה.

ואפילו בשעת מיתה תהא עוסק בתורה.

ואמר יש להגיש, אין דברי תורה מתקיימים,

אלא במי שממית עצמו עליה, שנאמר זאת התורה,

אדם כי ימות באוהל.

אז אם אדם רוצה שדברי התורה שהוא יושב ולומד ועוסק בהם יתקיימו, דהיינו יעשו פירות,

יעשו אשפה, יעשו רושם, צריך לשבת ולהמית את עצמו באוהלה של תורה.

נא ואמר רבי חייא בר רבא, אמר רבי חנן, מה ידכתיב?

דברים יט לא תשיג גבול רעך אשר גבלו ראשונים.

גבול שגבלו ראשונים לא תשיג, מהי גבלו ראשונים?

דהיינו, גדר שגדרו אותו חכמים, אתה לא יכול ולפרוץ אותו, כפי שאומרים חזל,

כל הפורץ גדר איש אכן הוא נחש.

אתה בא לעשות דבר שלא, לא, תיזהר, נחש הקיש אותך.

מה אתה עושה?

לא, אבל עכשיו אין נחשים. ראית פתאום מדי פעם הציץ מהכותל המערבי אפילו, פתאום איזה נחש,

פתאום הציץ מפה, פתאום... מה? מאיפה הנחש הזה הגיע?

זה מקום נקי, מסודר, יפה, המונים בהם.

אם צריך להקיש, הכי שברור מזמן אותו, נגמר הסיפור,

מקיש.

לכן לא תשיג גבולו אחר אשר גבלו ראשונים. גבלו ראשונים לא תשיג. מה היא גבלו ראשונים? אומרת הגמרא.

שואלת הגמרא, אמר רבי שמואל בר נחמן, אמר רבי יוחנן.

מה היא דכתיב? פסוק בפרשית ל״ו, אלה בני שעיר אחורי יושבי הארץ,

עטו כולה עלמא יושבי רקיע נינו.

הרי כולם יושבי הארץ. מה, יש מישהו שיושב בשמיים, ברקיע?

עזוב את האסטרונאוטים, הולכים לתקופה וחוזרים.

אבל כולם יושבים בארץ, אז מה את אומרת? אלה בני שעיר אחורי יושבי הארץ.

מה הנה לייחס אותם ליושבי הארץ? וכי הם עומדים? הם לא יושבים.

מתרצת הגמרא, אלא שהיו בקיאים ביישובה של ארץ,

היו יודעים איפה אדמה טובה להשקות,

לגדל פירות מסוימים,

זנים מסוימים, סוגים מסוימים, היו מומחים ובקיאים בארץ. כפי שאומרת הגמרא על שמואל,

היום מתפעלים, אה,

אסטרונאוטים בנאסא מצאו ככה וככה. הלו, הגמרא מזכירה את זה כבר עשרות ורבות בשנים.

שמואל, הוא לא היה בחלל,

לא היה אז חללית,

לא היה נאסא, לא היה שום דבר. היה בקיא בשביל דירקיה, כשביל נהרדיה.

כמו שתגיד, שבילים של שכונת התקווה,

או שבילים של העיר העתיקה,

ככה שמואל היה בקיא בשבילים של ארקיה. כמה מהלך כל כוכב, לאן הוא הולך, מה הוא עושה, איפה הוא היה?

הוא ביקר שם,

בדרך כלל כשאדם מבקר במקום הוא רואה את זה מקרוב אז הוא בקיא. איך שמואל נהיה בקיא?

על ידי התורה הקדושה. אין יותר חוכמה מהתורה הקדושה. אין יותר אמת מהתורה הקדושה.

הכל טמון בתורה הקדושה שלנו.

רק אדם צריך לעשות השתדלות לשבת וללמוד, סך הכל. פתח פיך ועמלא,

אני מלא לך את הפה הכל בתורה ויראת שמיים בהכל. הכל קיים בתורה.

הכל.

תלוי באדם איך הוא מכין את עצמו. יש אנשים היום, רבנים גדולים,

שהם מומחים ברפואה. פעם למדו רפואה?

מאיפה הם יודעים את זה? מתנת שמיים. לא, זה לא רק מתנת שמיים, זה מתנת התורה הקדושה.

בגלל שישבו ועסקו בתורה הקדושה,

השתבח שמו באור העולם בקיאים בה.

והכל.

אז הם קיבלו מתנה מהתורה הקדושה להבין בעניינים כאלו של רפואה בחוכמת האדם,

בחוכמת גוף האדם.

כל זה על ידי התורה הקדושה.

אלא שהיו בקיאים בישובה של ארץ ישראל שהיו אומרים מלא קנה זה לזית,

מלא קנה זה לגפנים,

מלא קנה זה לתאנה וחורי שמריחין את הארץ וחבי.

אמר עפאפש, היו טועמים את הארץ כחבייה.

היו יכולים לטעום מעפר הארץ ולדעת בדיוק

מה האדמה הזו למה האדמה הזו טובה. מי טועם מעפר הארץ?

נחש.

24 שעות אומרת התורה, על גחונך תלך ועפר תאכל

כל ימי חייך.

העפר זה הטועם מספר אחד.

טועם מספר אחד של כל סוגי החול שקיימים, זה זה הזה.

לצערנו הרב, אחרי 120 רק אדם מתחיל לטעום מה זה טעם של עפר.

או שאומרים את זה בתור מה שנקרא,

זה מסכן טעם מהעפר עד שני הבן אדם, או עד שהבין, או זה כאילו על אדם שקשה לו.

אם רע.

אבל הנחש עצמו אותם, אז הם ידעו להריח או לטעום בעפר,

ולדעת בדיוק בשפחה של אותה הקרקע, של אותו מקור.

עבר חבר יעקב אמר, חורי שנעשו בני חורין,

מי נכסן? אמרים חזל, כל היושב ועוסק בתורה,

נעשה בן חורין.

דהיינו, מעלים עליו עול שעבוד מלכויות, עול דרך ארץ, זה נקרא.

דרך ארץ זה לא הכוונה במידות, במוסר, השולחן ערוך החמישי,

אלא דרך ארץ הכוונה מעשים שהאדם עושה כדוגמת כל האדם,

חשמל, מים, ארנונה וכולי.

את זה מעביר הקדוש ברוך הוא ממנו,

ונותן לו את הכוח לשבת ולעסוק בתורה. מתניתין. מנין לפולטת שכבת זרע ביום השלישי, שהיא טמאה,

שנאמר שמות י״ט,

הגמרא בנידה אומרת שהזרע לוקח לו לצאת החוצה ג' ימים, משתהה בתוך

קרבה של האישה, בתוך חכמה של האישה, ואז יוצא לאחר שלושה ימים, הזרע נפלט החוצה.

דהיינו,

אחרי המצווה עצמה, הזרע לא יוצא מיד החוצה, אלא שועה שם במהלך שלושה ימים.

מה שנקלט, נקלט, מה שלא נקלט, נפלט החוצה,

ולכן הזרע הזה יש לו מה שנקרא ריח לא טוב, הוא מקולקל כביכול,

מהסיבה שהוא שעה בפנים ולא היה בו שום שימוש. סתם פלא לראות, השתבח שמו בורא עולם,

ממה נוצר האדם, כפי שאומר התנא באבות, דה מאין באת, מטיפה שרוחה.

ולאן אתה הולך היום, מדלגים על זה בהלוויות, אם תשימו לב,

שאומרים את המשנה, עקביה בן מהללאל,

אז לא מאין באת מול הנפטר מטיפה שרוחה.

למרות שצריך להגיד, זה סך הכל משנה, לא מתכוונים לבזות אותו או משהו.

אבל מאין באת הוא ממשיך בשקט מטיפה שרוחה, ולאן אתה הולך למקום עפר אימה ותוליה,

ולפני מי אתה עתיד לכם, שמתי לב לזה.

לאחרונה שהרבה, נו, מדלגים על המשנה הזאת,

על המילים מטיפה שרוחה. לכן,

אומרת הגמרא, אברה הזה משתאה ברחמה של האישה, לאחר מכן נפלט החוצה, נפלט החוצה.

אז מה קורה עם אותה אישה? לכאורה היא טמאה עכשיו.

הרי נפלט ממנה שכבת זרע, שכבת זרע היא טמאה.

כמה זמן לוקח לשכבת זרע הזאת עד שהיא יוצאת החוצה? אז כמו שאמרנו, שלושה ימים. אז יוצא מפה,

שמעה ששלושה ימים בגדר של טמאה.

נפקא מינה, לענייננו, אם יכולה לטהר את עצמה בתוך השלושה ימים הללו וכדומה,

לעניין נקיות ולעניין קדושה וטהרה. אבל מה זה קשור אלינו?

יש פסוק בשמות יט, שם כתוב, ויהיו נכונים ליום השלישי, אל תגשו אל אישה. למה הקדוש ברוך הוא ציווה את עם ישראל, תמתינו שלושה ימים,

וביום השלישי אתם תתקדשו? מה קרה?

כי אם היה אדם עם אשתו בשלושה ימים שקודם לכן, עדיין לא נטהרה,

אז איך תקבל את התורה?

והקדוש ברוך הוא רצה שלא יהיו תירוצים לאף יהודי,

אתה מקבל את התורה מתוך בריאות מושלמת,

מתוך מצב רוח טוב, מתוך טהרה וקדושה.

זאת אומרת, אין מצב שעומד שם מישהו בהר סיני והוא פגום, כולם.

משה רבנו שהיה מגמגם, נתרפא עיוור, נתרפא חרשת,

גידם, פיסח, כולם נתרפאו. למה שלא ימכר תירוצים? בביטוח לאומי באים, אתה מביא תירוצים, אני לא מרגיש טוב, אני פה, הנה האישור של הרופא הזה, הנה הרופא הזה, הנה פה שם.

אצל הגשבחור אין תירוצים, זה לא ביטוח לאומי.

אצל הגשבחור כולם קודם כל בריאים. היית בריא?

קיבלת את התורה לעתיד לבוא, אתה תיטבע.

הכל היה בסדר, לא סבלת, וזה שסבל, ישב ועסק בתורה.

אז מה?

אז אתה, שהיית בריא, במקום לשבת ולעסוק בתורה, זלזלת, וזה שסבל,

הוא כן ישב, ואתה רוצה עכשיו, מה?

שירחמו עליך מן השמיים?

לכן אדם צריך לנצל, כמו שאמרנו, כל הזדמנות.

אז אומרת התורה בשמות י׳ט, היו נכונים לשלושת ימים. מניין שמרחיצין את המילה, זה גם קשור לברית מילה,

כתוב בגמרא, כמדומני זה שבת,

שהתינוק ביום השלישי הוא בגדר של מסוכן.

למה בגדר של מסוכן? כתוב,

ויהי ביום השלישי, בהיותם כואבים, פסוק בראשית.

זאת אומרת, ביום השלישי זה הכאב. אמנם בימינו עם כל החומר וכל ההלחושים וכל התרופות והאקמול וכדומה,

אז התינוק פחות מרגיש את הכאב מפעם.

אבל עדיין אצל המבוגרים זה עובד, אפשר להגיד.

יהודי מבוגר שעושה ברית מילה, ביום השלישי, וואו, וואו, וואו, וואו. זה כאבים לא פשוטים.

אז אומרת התורה, יום השלישי, מה קורה?

ביום השלישי, בהיותם כואבים. אה,

אם בהיותם כואבים, ישתבח שמו בורא העולם,

אז בואו נקל על התינוק. איך יקלו על החולה? על ידי שאומרים לו, תתקלח.

אז תינוק, כשהוא בגדר של פיקוח נפש ממש,

ביום השלישי בחמין, דהיינו מים חמים, רוחצים אותו. אם נפל היום השלישי בשבת, למה? בשבילו זה פיקוח נפש.

הוא בגדר של פיקוח נפש.

לכן אומרת הגמרא,

מניין שמרחצין את המילה ביום השלישי שחל להיות בשבת,

מה, מותר להשתמש בים חמים בשבת?

מאיפה המים חמים הללו?

כלי ראשון, כלי שני, תינוק, פיקוח נפש, תשתמש.

שנאמר, פסוק בראשית ל״ד,

ויהי ביום השלישי בהיותם כה אבים.

אז זה לגבי יום השלישי, זה מוזכר שם בהקשר למה? גם לשכם.

שכם, ששמעון ולוי אמרו להם,

אם תהיו כמונו, לאימו לכם כל זכר.

פעם שמעתי חידוש נפלא מהרב לוינשטיין, כל האומר דבר בשמרון מביא גאולה לעולם. הוא אמר את זה בשם אחד

מגדולי ישראל.

הוא אומר, למה דווקא הם ביקשו מהם לעשות ברית מילה?

מה, לא יכלו להרוג אותם כשהם ערינים?

יותר מעניין שאתה רואה גוי שהוא גוי.

מה אתה אומר לו? בוא תהיה יהודי כמוני,

תעשה ברית, ואז הוא עורף לו את הראש.

מה הולך פה?

מה, שמעון ולוי לא ידעו הלכות? מדובר פה בגדולי עולם, לא מדובר פה בסתם אנשים פשוטים.

אמר הרב לוינשטיין, חידוש מתוק מדבש.

הוא אומר, למה הם ביקשו מהם לעשות ברית? הוא אומר, אם היו הורגים אותם כמו גויים,

אז החמאס, הג'יהאד, כולם היו קופצים עליהם. נסראללה היו אומרים, מה לא? מה אתם הורגים? זה גויים שלנו? אנחנו באים, נהרוג אותם. הם היו עושים מלחמה עם בני יעקב והורגים אותם. גם ככה המדרש בספר הישר, וכן על זה הדרך, מספר על הניסים והנפלאות, איזה מלחמות אותם השבטים הקדושים עברו עוד לפני אותם, מה שנקרא,

גיבורים ומפורסמים.

אבל עדיין, כיוון ששמעו שהם בני יעקב והכול, ורדפו אותם והכול.

אבל כל זה, למה? נקמה כזו, מה שנקרא, לבוא להילחם בהם, להרוג מבני יעקב, זה היה מיוחד.

כמו שהיום,

מי שהורג,

חס ושלום, חס וחלילה, פלסטיני, שהורג יהודי, אז הוא נחשב קדוש.

הוא נחשב מיוחד. או, עשתה פיגוע, עשתה פה, עשתה שם, בשבילם זה מעלה גדולה.

הוא נכנס לגן עדן מובטח לו, במירכאות, כן, אצלם.

גן עדן מובטח לו, אבל פה הם חיפשו את בני יעקב כדי להרע להם, כדי להציק להם. למה? הם מהשבטים הקדושים, אז אם אני אהרוג בעם ישראל?

מאז כבר הייתה השנאה הזאת.

באו שמעון ולוי, אמרו, אם אנחנו נשאיר אותם כמו גויים, מה יהיה?

כולם יבואו אלינו בתלונות, יגידו, מה, הרגתם את הגויים שלנו, יקומו למלחמה.

בואו נעשה אורמן, נגיד להם לעשות ברית מילה.

ואז בזמנם,

מי היה עושה ברית מילה? המוסלמים. באיזה גיל? 13. אבל הימח שמם בזכרם, שתי וערב וכדומה, לא היו עושים ברית מילה.

נכון שיש כאלה שהיו עושים בסתר, אבל זה לא דוגמה.

לכן אמרו להם, אתם תעשו מה? אתם תעשו ברית מילה.

אה, ואז הם פרסמו.

הם עשו ברית מילה, למה? כי הם אמרו,

ברגע שאתם תעשו ברית מילה, אנחנו ניתן לכם להתחתן עם הבנות שלנו,

ואנחנו נתחתן, אנחנו עשרה אחים,

ניתן לכם, אנחנו נתחתן עם הבנות שלכם.

ברגע שכל העולם שמע ששכם

ובנו חמור וכל העם עשו ברית מילה, אה, אלה כבר נהיו יהודים? טוב, לא מעניין אותנו.

מצידנו תטבחו בהם, תהרגו בהם, תראו בהם, תשרפו אותם הכול.

לכן הם מחכים לשעת כושר. זה לא מספיק שכולם יודעים, אלא מחכים ליום השלישי. אומרת התורה, ויהי ביום השלישי, בהיותם כואבים,

לוקחים איש חרבו, שמעון ולוי, נכנסים לשם, ויבואו על העיר בטח.

שואלים חז״ל, מה זה על העיר בטח? על בטוח באו, מה שנקרא, אף אחד לא יתערב, לא יפריע לו שיהרגו אותם. למה?

כי כולם יודעים, חושבים שהם יהודים בזה שהם עשו ברית מילה.

אבל זה מה שנקרא ההבדל בינינו לבין אומות העולם. גם גוי שעושה ברית מילה,

גם אם עשו לו פרי, נגיד, אבל לא לשם פריה, כן?

עשו לו ברית מילה, הוא לא יהודי.

יהודי זה לא מי שעשה ברית מילה,

כי יש אלפים שעשו ברית מילה.

יהודי זה מי שיש בו חלק כלא כממעל, שנכנסה בו אותה נשמה יהודית, שהוא מקיים תורה ומצוות,

שנכנס בו החלק הזה, השותפות עם השכינה, הוא והקדוש ברוך הוא חדו, ישראל ואורייתא חדו.

אז זה נקרא יהודי מושלם. אבל זה שהוא עשה ברית מילה, מה פתאום?

גם אומות העולם עושים ברית מילה.

מה מייחד אותם? האחיזה עד אחרית הימים בארץ ישראל. בגלל המצווה שהם עושים,

של הברית מילה ישפעל, לכן הם אוחזים בארץ ישראל עד אחרית הימים. אבל אחרי שיבוא משיח,

תסתיים להם הזכות הזאת של האחיזה בארץ ישראל, ממילא,

והיה השם למלך על כל הארץ, ביום ההוא יהיה השם אחד ושמו אחד.

אז לכן הם מחכים ליום השלישי בהיותם כואבים, ואז כולם חלושים,

נכנסים שם שמעון ולוי, ושוחטים ועופים

את כולם.

סתם מעניין, כתוב, ואת

חמור ואת שכם אביו הרגו לפי חרב.

הסבירו רבותינו מה זה נקרא לפי חרב,

איך להרוג אותם, האם זה כמו דאעש או משהו מיוחד יותר.

אז זה מה שנקרא שיעור בפני עצמו, מה זה

שהורגים אותם לפי חרב.

יפה. מניין שקושרים לשון של זהורית ממשיכה גמרא ואומרת בראש השעיר המשתלח.

למה צריך לקשור לשעיר המשתלח בעבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים,

ששולחים את השעיר לאזל קודם, שמקריבים את השעיר להשם,

צריך לקשור לו חוט שני אדום על גבי הראש ועל קצה ההר. מה קרה?

למה? מה אי אפשר לעשות סימן אחר?

אני אדם, אז שים לפית של אש וכדומה. מה העניין בלשון של זהורית?

אז יש את הפסוק בישעיה א', כולנו מכירים, אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו, שהיה נעשה נס,

עד שלם הגיע לחצי הר ונעשה איברים איברים,

וכולי, ואז היה משתנה נס מן השערים, שמשתנה אותו צבע,

נהפך מאדום ללבן, כך העוונות של עם ישראל,

גם מה שהיה קשור על ההר, ככה ונותם של עם ישראל,

יימחו ויימחקו.

יפה. ממשיכה הגמרא ואומרת בניין לשיחה.

יש לנו אחד מחמישה עינויים,

יש לנו אכילה, רחיצה, שיחה, נעילת הסנדל ותשמיש המיטה. מה זה שיחה? מריחת שמן, קרמים וכדומה. גם זה הדבר שומה שהוא אסור בתשעה באב וביום הכיפורים, בשונה מטעניות אחרות,

שכן הוא מותר.

שאר הטעניות מותר לרחוץ, כמובן, בזהירות, לא יבלע מים,

לא ישתה מים,

כן? או לסוך את עצמו. אין בעיה, הוא רוצה למרוח איזה קרם לרפואה. עכשיו, חורף, קר,

יש לו אור יבש, רוצה למרוח.

תשעה באב ויום הכיפורים, אסורים.

בשיחה, נעילת הסנדל, דברים שבינו לבינה, אכילה ושתייה, אסורים.

אותו עבר ביום הכיפורים.

אז שואלת הגמרא, מנין לשיחה שהיא כשתייה ביום הכיפורים?

אומרת הגמרא, אף על פי שאין ראייה לדבר.

אין לך איזה ראייה מפורשת, חז״ל גזרו זכר לדבר יהיה שנאמר בתהילים קט,

ותבוא כמים בקרבו וכשמן בעצמו תאה, וסמכת שחז״ל הביאו מכאן למה?

לשיחה שאסור לאדם לסוך את עצמו.

סיימנו בעוד נב, לא כולל נב. נעבור לפה ליועץ.

לאחר מכן נגיד לכם הרבה הרבה חידושים יפים לכבוד חנוכה,

לא חג, חנוכה.

כן, התעוררות.

אז אם זה קשור אלינו, אתם יודעים שיש עניין על פי החסידות לסובב סביבון.

מה קרה?

מה יש לסובב סביבון?

ותכף נגיד, גם תזכירו לי, נגיד גם מה ההבדל בין סביבון לבין הרעשן.

למה בפורים אנחנו מסובבים את הרעשן מלמטה,

ובחנוכה אנחנו מסובבים את הסביבון מלמעלה?

מה קרה? למי משעמם?

אז יש בזה סתם עניין? לא.

יש בזה עניינים מאוד גדולים ועצומים שכתבו עליהם רבותינו.

אז ההתעוררות שזה קשור לנו לחנוכה, שאדם צריך להתעורר בעבודת השם,

הוא כלל גדול בתורה, וזה כל האדם שייתן לב להתעורר, ליראה ולהווה את השם ולקיים כל דבר טוב כתיקונו. אתה מדליק בחנוכיה,

תעשה את זה 100%. אל תעשה את זה כלאחר יד.

אתה כבר אוכל סופגניה,

תאכל כמו שצריך,

תקפיד על הכשרות,

תקפיד על ההכשר,

תקפיד על הצורה,

איך שאתה מכין את זה,

להקפיד בכל העניינים, לא לבוא חס ושלום ולהכשיל חס ושלום את האחרים.

הוא לוקח ריבה, הוא לא יודע כמה ג'וקים יש בפנים.

הוא שם את הריבה בפנים, הכל בהשגחת הבדץ. יש גם תולעים בהשגחת הבדץ, השתבח שמולעת.

גם על זה נותנים כשרות הבדץ.

אדם צריך לבדוק מה הוא מכניס לפה שלו.

צריך לראות, לבדוק בדיוק.

לכן,

יראה אדם להתעורר ולאהוב לקיים כל דבר טוב כדיכונו, כדעת מה לעשות ולמשוך ידו מעשות רע. אבל מה יעשה הבן שאין לו דבר שיעוררו על ידי התעוררות? והוא אומר, אני לא יודע מה להתעורר, הכל בסדר אצלי.

לא יודע, אין לי משהו שאני מרגיש שונה בו שאני צריך להתעורר יותר בעבודת השם.

למה? אחד כזה יצרה מפיל עליו תרדמה ואינו מניחו להתעורר. הוא לא רוצה שהוא יתעורר בעבודת השם. הוא אומר, תשאר, תשאר איך שאתה, מראה לך.

איך שאתה, תישאר ככה, הכל בסדר. למה? הוא יודע אם הוא יתעורר, זה יעשה, או-הו.

שמות בעולם, יחזיר אנשים בתשובה, יעשה קירוב. אז הוא אומר, תישאר, תישאר לשעות,

הכל בסדר.

אבל לכל יש תקנה ובתחבולות יעשה מלחמה כנגד היצרה, כי בעידנא דיצר ראו דלית למדקר ליצר טוב.

אף אתה קדמה לרשעה דלא יקדימינך.

השעון מאור צריך להעיר אותך בחמש, אתה תתעורר בארבע וחצי.

תגיד לשעון מאור, אני מאיר אותך, לא אתה מאיר אותי.

שיהו מעורר השחר,

כך כותב על שולחן ערוך, ועשה כמו שכתבתי בערך גדר,

שתכתוב לכל דבר התעוררות הצריך ותקרא בו בספרים המדברים באותו עניין עם דבר הנוהג בכל יום תקרא התעוררות מדי יום ביומו.

ואם הוא דבר הנוהג מזמן לזמן, יקרא התעוררות סמוך לזמנו ודבר בעיתו מה טוב.

וטוב לגבר שילמד או יאמר לבנה בתו התעוררות הצריך לכל דבר ודבר בעיתו, שמתוך שמוציא הדברים מפיו בהרחבה לשון לימודים ולהשכילם מה המצווה הזאת ואיך ראוי לעשותה ומה הטמש בה.

וכן על זה הדרך ומה העבירה הזאת ומה חומרה ואיך ראוי להתרחק ממנה.

גם הוא יוסיף דעת ויוסיף להתעורר ולהתחזק יותר ויותר הרבה תורה למדתי מרבותיי וכל שכן.

ומתלמידה יותר מכולם וגם טוב לגבר שיעשה התעוררות חיצון להוראת אהבה ויראה ושמחה רבה וכדומה.

ודבר בעיתו כאשר צריך כך יהיה ניכר בהכרת פניו ותנועת גופו כל דלייקה למי חש ללעג המלעיגים.

לא להתבייש. אה הוא צוחק עליו, הוא אמר ככה. אז מה?

אז מה אם הוא צוחק עליך? עדיף שיצחק עליך בעולם הזה ואתה תשמח בעולם הבא מאשר שיהפוך.

ולמך זה כי יוהרק או יעשה וכו יוסיף כי ההתעוררות חיצון מעורר גורם

גם התעוררות פנימית. על ידי שהאדם מאיר את עצמו חיצונית גם יש לו מה שנקרא התעוררות פנימית. ואולם התעוררות מועיל למי שהוא חי

אך הוא ישן.

כשאומררים אותו ואומרים לו בן אדם עליך נרדם העירה והקיצה אז יקץ משנתו ויעשה חובתו.

אבל מי שהוא מת, שום התעוררות לא תעיל לו.

למה הוא מת? שאין הבשר המת מרגיש באזמל.

אומנם זה שייך סתם לנגיעה שנוגעים באמת אבל צער חיבוט הקבר זה כן המת מרגיש כמו מחט במה?

בבשר.

החי ככה המת מרגיש בצער של מה?

של חיבוט הקבר. כן הדבר הזה שמי שנגע בו יראת השם בליבו אלא שתקפו יצרו והעבירו על דעתו ועל דעת קונו.

עד שברוב הימים נעשה לו הדבר ההוא שהורגל בו כהתר אז שיבוא התעוררות על ידי לימוד ספרי המוסר או שומרו בלימודים.

יתעורר ליבו ויכיל בקרבו ויתחרט חרטה גמורה ויבקש תרופה למחלתו ושב ורפא לו.

לא כן הרשעים שכל כך הם טבעו ביבן העבירות עד שאין יראת השם נגד פניהם כלל.

כי מחמת טומאת עוונותיהם רחק מהם מאות זיו השכינה ורוח אטומה מהבית ומחוץ לצפנו ורובם עוונות.

ומחמת הרגלם נעשו להם כהתר ודרכם נשאר בעיניהם.

על האנשים כאלה אמורו רבותינו זיכרונם לברכה את הגמרא בברכות יח פת עמוד ב'.

רשעים בחייהם קרויים מתים יש בינינו אנשים.

השם ישבורו יוצאים שהוא רחוק מתוך המצוות הוא בגדר של מה?

של רשע גמור לאכיס וכדומה והוא בגדר של מת הוא לא חי הוא חושב שהוא חי אז יש לו ככה ויש לו פה וטוב לו גר ויש לו קצת כסף אבל הוא בגדר של מת

הוא מסכן מהלך בעולם הזה כמו מת מה יש לו בעולם הזה אין לו פה כלום

והוא מגיע לשם לעולם הבא מעירים את המת הזה על ידי ייסורים וחוליים רעים.

אבל אם האדם בעולם הזה הוא בגדר של מסכן של סובל והכל

שידע שהחלק שלו בעולם הבא יש לו חלק טוב.

כי אם סבלת פה, שם מובטח לך טוב.

אם לא סבלת פה, שם השם ישמור ויציד.

כי איך ישוב מאחר שדרכם ישר בעיניהם,

ואין ליבה מתוכן כלל לעשות, למצוא עוונו, לשנוא, ומואס בככרים ולפקבל את דברי רבותינו הקדושים, כמו שאמרו רבותינו לזכרם וברכה, והביאו רשי פרשת ברוקותיי,

ששבעה עבירות הראשונות גוררות השנייה עד השביעית, שכיוון שאינו לומד, אינו עושה.

וכשאינו עושה, מואס באחרים העושים כי חפץ שיהיה רעת רבים נחמת שוטים.

הוא אומר, מה, בשביל מה אתם עושים? לא צריך. אז כולם לא יעשו, ממילא מה?

אז הוא יגיד, הנה, גם הוא לא עשה,

גם הוא לא עשה, גם הוא לא עשה, כדי כביכול לא להישאר לבד. ואחר כך שונא את החכמים ומונע את האחרים.

ונותן יד לפושעים וכופר מצוות וכופר בעיקר, והנה כי כן, אור לא נוגה עליהם,

ובחשרה יתהלכו עד מותם ולעולם הם עמלים ורצים באר שחת בעין בר-פה.

ויש עוד הגנה אם יישאו מן השמיים, שיזמן שיעשה מצווה רבה. אז מצוות השם ברא,

מה אומר דוד המלך בתהילים? מצוות אדוני ברא מאירת עיניים,

נותן לו אור כדי להמשיך הלאה.

והיא תהיה לו בעוזריו, ויגרום לו שיחתור השם חתירה מתחת כיסא כבודו להחזיר בתשובה.

ובפדה פתאום רוח נכון יחדש בקרבו ויתעורר ליבו ותתלהב נפשו וישוב בתשובה שלמה וילך בדרך ישרה עד שכל מכיריו ויודע ויאמרו, אה, זה לא אותו אברהם שהכרתי, זה לא אותו יצחק וכולי.

היה לנו, זיכרונו לברכה, אחד התלמידים, כשנפטר עכשיו לאחרונה מהמחלה הארורה שקיננה בקרבו, שנים, היה,

אני זוכר אותו בתחילת דרכו,

אפשר להגיד חילוני גמור, בקושי היה פותח ספר.

ולאט לאט לאט לאט התחזק, וכיפה וזה,

ברוך השם, זכה לשבת ולעסוק בתורה עם האיסורים הרבים שהיו לו,

זכה, פה, תוסף קרית שלום, זכה לשבת ולעסוק בתורה עם האיסורים הגדולים שהיה לו,

וזכה להזדכך, גידל זקן,

היה מקפיד על כל קלה כבחמורה, זה אשרה ואשרי חלקו.

זה מלאכים יוצאים לפניו, צדיקים, אברהם, יצחק ויעקב, כולם מלווים אותו.

מגיעים, ברוך הבא, אומרים לו.

כולם פה בוכים,

אבל הוא שמה מחייך, שוחק, שמח, מה אתם בוכים כשהוא מת?

ואני שמח, הגעתי לעולם שכולו טוב, לעולם שכולו אמת.

כל זה המעלה בזכות זה שהוא דבק באמת, הוא רצה לדעת את האמת.

אני זוכר, היה לו כל כך קשה שהוא היה שומע שקר,

או שהוא היה כועס על החברים שלו, הכול,

למה הם עושים הפוך מהאמת?

כל כך היה אוהב את התורה, כל כך אהב את המעשים הטובים.

אז זה הדברים שפעם אחת מתעורר אצלו משהו, ונגמר הסיפור, מהאור הזה נהיה אור נצחי,

שהוא זכה להגיע איתו לדרגות גבוהות ונצורות. הוא כבר סיפור מעשה.

שפעם אחת היה רשאי אחד שלא הניח עבירה שלא עבר, והלך אצל חכם כמתלוצץ.

בדיחה.

אמר לו, יש לי תקנה?

היה לפני החכם אוד מוצל מאש.

אמר לו, כשיוציא פירות זה האוד, יהיה לך תקנה.

ואחר עבור איזה ימים ראה החכם את האוד ויוצא פרח ויצציץ, ושלח לקרוא לאותו איש, אמר לו, מה עשית כי חפץ השם בך?

ראו דאשר אמרתי לך. וסיפר לו שבא מעשה לידו באחד שהיה מחטט אחר קבר של נערה אחת שמתה להוציאה מקברה.

וקנה קינאת השם צבאות, הוא שלף חרבו וערע אותו. אמר, לא מספיק, זאת מתה?

אתה עכשיו רוצה להוציא אותה מה... זה?

זה לא כמו הסרטון עכשיו שרץ באינטרנט,

שאמרו שבבית העלמין, שם שזה,

שברו מצבות והכול. מה פתאום? דברים בטלים, חס ושלום. מה נראה לכם? האנשים התעסקו פה עם זה?

זה מצבות שחס ושלום רשמו לא טוב, או נפסלו, או התיישנו ונשברו, ואז המשפחה מסלקת אותם החוצה. מה עושים עם המצבות? לא זורקים אותם לפח,

לא לוקחים אותם בחזרה לסוף, מהם חצץ.

קוברים אותם.

זה מצבות, יש בהם קדושה, קדושה. קוברים את המצבות הללו.

אז עושים החברה קדישא פעם בכמה זמן, אוספים את כל הפסולת הזאת

שצריך

לגנוז אותה,

ואז קוברים אותה.

אבל זה אחד טיפש, הגיע לבית העלמין, לא מבין, לא מימינו ולא משמאלו,

והוא מוציא את הפלאפון שלו,

והוא מתחיל לשלם ועושה רעש גדול, וכולם מסכנים נלחצים ומתקשרים ושולחים הודעות, ומה זה,

ואיך זה, ואיפה ערב, ופה, וכמו...

מה חשבתם? מה זה סתם?

מה, וכי אדם צריך להיזהר מאוד מאוד מאוד להתעסק עם החיים, וכל שקל להתעסק עם המתים.

אז מה אתה חושב שלחבר'ה קדישא יש יותר מדי זכויות שהם יכולים להתעסק עם המתים בצורה כזאת,

של להרים להם את האבנים, להרים להם את זה, ולהשאיר אותם ככה גופות שלמות?

השם ישמור ויציל. אדם צריך מאוד מאוד מאוד להיזהר

בדבר הזה,

מה שהוא מוציא מהפה שלו, וכל שכן, וכל שכן,

מה שהוא מכניס

לתוך הפה שלו. אז לכן הוא אמר שהוא ראה,

אותו אחד שהיה מחטט בקבר של נערה שמתה, רצה להוציא אותה מהקבר שלה,

והוא שלף את החרב שלו והרג לו. אמר לו, היינו דאנה לך, זה מה שעשה רושם גדול בשמיים,

וחזר בו אותו סיאטה שהוא עשה בזכות זה שמשהו הציל את אותה נערה,

אז חזר ונעשה בעל תשובה, אותו רשע גמור נעשה בעל תשובה גמור. וכבר כתבו בעלי המוסר,

שבבוא לאדם התעוררות לאיזה דבר,

תקף יחזיק בו ויוחזנו ולא ירפה ממנו וימהר לעשותו טרם מתקרר חומו.

הגיעה לך הזדמנות לעשות מצווה?

תעשה את המצווה כמו שצריך לאט-לאט בדקדוק, בדחילו ורחימו,

אז המצווה הזו יתעורר בך עוד ועוד ועוד, כי מצווה גורם מצווה ויעמוד בו מטעמו, ויהיה אלוקיו אם מועז הקדוש ברוך הוא משרה

בו את השכינה.

כן.

אז כמו שהבטחנו,

אתם יודעים שמה שהסביבון

הוא מכיל

הרבה סודות נפלאים, בחוץ לארץ נס גדול היה שם, מתכוונים על ארץ ישראל,

פה נס גדול היה פה, האדמו'ים כתבו שהאדם צריך לשחק בסביבון.

מה לשחק בסביבון? בן אדם בן 80, בן אדם בן 60, יש לו זמן לסובב סביבון.

תגיד, אני יודע מה, אתה עכשיו נמצא בקזינו? זה יותר מעניין אנשים, אה?

לפחות יש כסף, אבל לסובב סביבון, כבוד הרב, תגיד לי, השתגעת? נפלת על הראש?

היום לא פורים, היום חנוכה.

למה לסובב סביבון?

אז גדולי ישראל אומרים, כן, שעל ידי סיבוב הסביבון, מה אנחנו מורים? שימו לב,

לוקחים את הסביבון ומסובבים אותו. מאיפה מסובבים אותו? מלמעלה.

אנחנו רואים שהייתה על אותם המכבים התעוררותא דלעילא.

דהיינו, אם הקדוש ברוך הוא לא היה מעורר עליהם רוח.

קדושם מן המרום, לא היו זוכים להינצל. למה?

שימו לב מה אנחנו אומרים בעל הניסים.

מסרת גיבורים ביד חלשים, ורבים ביד מעטים, ורשעים ביד צדיקים, וטמאים ביד טהורים, וזדים ביד עוסקי דורתך.

לך עשית שם גדול וקדוש בעולם.

אז זאת אומרת, לפי המציאות,

קבוצה כזו קטנה של כמה לוחמים יהודים, שאולי הם יודעים להילחם במקצועיות ומומחיות רבה,

לולא הנס שנעשה להם, לולא התעוררות שמן השמיים היו משרים עליהם רוח טהרה ממרום, לא היו מצליחים לנצח גדודים שלמים כל כך,

ועם המעשים על ליפורנוס וכו' וכו',

שנכנסת אותה יהודית ונותנת לו לאכול, ואחר כך עורפת את ראשו וכדומה.

מי היה יכול להגיע למצב כזה, שמה, שהם ינצחו?

אז אנחנו רואים שהייתה התעוררות, לכן באים רבותינו הקדושים ואומרים שאתה מסובב את הסביבון, במה אתה רומז?

על ההתעוררות, אל ההתעוררות שמלמעלה.

לכן אדם צריך לסובב את הסביבון, אבל אני גדול, אני מבוגר, לא משנה.

תסובב כדי לרמוז את העניין של ההתעוררות,

שעשתה ניסים לאבותינו,

כך תעשה עימנו על ידי התעוררות.

אבל לעומת זה, בפורים אנחנו לוקחים את הרעשן, מאיפה אנחנו מסובבים אותו?

לא מלמעלה, אנחנו מסובבים אותו מלמטה. אוי ואבוי, מי שיסובב את הרעשן הפוך.

מסובבים אותו מלמטה.

להורות שמה, שהייתה להם התעוררות מפה.

בא מרדכי ואסתר ואומרים, וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו שלושת ימים, לילה ויום. כבוד הרב, יום אחד אנחנו לא יכולים לצום, יום הכיפורים, קשה לנו.

דברים, נערים ונשים ונערות שעשו צום שלושה ימים ויכלו.

אדם יכול לצום שלושה ימים. לא ביקשו מאדם לצום שלושה ימים,

אבל ביקשו ממנו לפחות לעשות את מה שהקדוש ברוך הוא רוצה שהוא יעשה.

ומה אתה אומר? לא, אני עכשיו ככה, עכשיו קשה לי.

זאת אומרת, גם את מה שאתה צריך לעשות אתה לא עושה. אוי ואבוי.

לכן, בפורים אנחנו מסובבים את הרעשן, מלמטה, להורות לך. אמנם עכשיו פורים, ומה דרשו חזל?

שפורים יותר גדול מיום הכיפורים. מה? יותר גדול מיום הכיפורים? ביום הכיפורים לא מתחפשים,

ביום הכיפורים לא מחלקים משלוחי מנות,

ביום הכיפורים לא אוכלים, אז איך זה יותר גדול?

כן.

התשובה בהכנה שהאדם ובקבלות שהאדם פה בעולם הזה יכול לעשות ביום פורים,

הוא יכול לעשות רעש גדול בשמיים.

לכן אנחנו מסובבים את הרעשן מלמטה, כדי להורות על התעוררות שלנו כלפי קודש הבריחו, ועל ידי זה הקדוש ברוך הוא

מתעורר עלינו באהבתו,

ועושה לנו כשם שעשה לאבותיהו ניסים ונפלאות, כך הוא עושה עימנו.

אתם יודעים, אחד הסיבות שאוכלים סופגניה,

אכן, אחד הסיבות שאוכלים סופגניה, למה?

אז

אומרים רבותינו הקדושים, היוונים רצו לעקור שלושה דברים.

רצו לעקור את

שלושת המצוות העיקריות מלבד התורה הקדושה. שלושת המצוות העיקריות של עם ישראל, מה הם?

שבת,

חודש וברית פילה.

דהיינו, לולא המצוות היסודיות הללו שבת, לולא שבת אנחנו יכולים להתקיים,

כתוב שגם התינוק

חייב שיעבור עליו שבת כדי שיתקיים.

לכן, רק נימול ביום השמיני ואילך שתעבור עליו שבת.

אותו דבר לגבי מה? לגבי ראש חודש, בלי ראש חודש אפשר לעשות תשעה באב,

שלא נצטרך, כן, שיהיה ששון ושמחה.

אפשר לדעת מתי פורים, אפשר לדעת מתי חנוכה, אפשר לדעת מתי פסח,

אפשר לדעת מתי מתן תורה,

שבועות, אפשר לדעת מתי סוכות, אפשר לדעת מתי ראש שנה,

אפשר לדעת מצומות, אי אפשר לדעת שום דבר.

בלי ראש חודש אי אפשר לדעת.

לכן הם רצו לעקור את זה כדי לשבש את עם ישראל.

כמו שאומרים לאדם, מתי תשתמש בתאריך הלועזי?

כשאומרים לי, מה התאריך היום? אני עברי יודע לועזי. מה אתה לא יודע לועזי? מסתגעים עליי בתמיהם, אתה לא יודע לועזי? כן, אני יהודי.

מה לעשות שאני יהודי גאה ולא יודע לועזי?

למה? מי אמר שצריך לדעת לועזי?

לועזי יש את הפלאפון בשביל זה.

אתה לא צריך לזכור את זה. בקופסה שלך, במוח, תכניס את הדברים הטובים.

את הדברים העבריים, את המצוות שלנו, את התורה, את המעשים הטובים, אל תכניס את הלועזי.

נכון שאתה צריך את זה, אז יש לך לוח שנה בשביל זה, או יש לך את הפלאפון בשביל זה, שמה רשום מהתאריך.

אבל להגיד זה התאריך היום, אוי ואבוי, אנחנו יהודים, אנחנו לא מהבני דודים.

בני דודים יש להם את התאריכים הללו. אנחנו יהודים, קדושים ותורים, צריכים להשתמש בלוח העברי.

אני מכיר יהודים צדיקים שגם על הצ'קים שלהם רושמים תאריך עברי.

ככה צריך לנהוג.

בכל מכתב שהוא כותב,

אם כבר אתה מחויב לרשום לא עזי, אז תרשום למניינם של אומות העולם, אבל לא למניינם ישראל. רושמים את התאריך העברי.

זה התאריך העיקרי.

אותו דבר בכל דבר. אדם עשה הזמנה לשמחה וכן על זה הדרך, או הכנסת תורה, מודעה וכל דבר.

שם צריך לרשום את התאריך העברי ולא את התאריך הלועזי. למה אנחנו קדושים וטהורים? עם ישראל, קדושים וטהורים.

צריך להוסיף קדושה לקדושה ולא חס ושלום להפך. הם רוצים פשוט לגולל עלינו כל מיני חוקים וכל מיני דברים,

אבל הקדוש ברוך הוא יפר עצתם ויקלקל מחשבתם.

אז הם רצו לבטל מאיתנו שלושה דברים.

מה עשה הקדוש ברוך הוא? הביא לנו את השלושה דברים, אמר, תאחזו בהם חזק, ברית מילה.

אתם יודעים איזה מעלה זה ברית מילה בחנוכה?

השתבח שמו בור העולם, מוהלים מחכים.

שיהיה להם ברית מילה בחנוכה?

או-הו, מעלתם גדולה.

למה? בחנוכה, מה שנקרא, לעקור את המידה של היוונים, השתבח שמו בור העולם.

לכן כל שנה נופל, אם המוהל הזה מצוין, נופל לו ברית מילה בחנוכה.

ראש חודש לעולם בחנוכה, כפי בכסליהם, לאחר מכן ראש חודש, א' טבת.

אותו דבר לגבי שבת. אין שנה של חנוכה בלי שבת. תמיד חייב שיהיה שבת

של חנוכה.

זה שבת מיוחדת,

לא בגדר של שבת רגילה. אבל

הרבה יהודים, נקרא לזה אפילו הישראלים של ימינו, אוהבים את הסופגניה. הוא לא יכול בלי הסופגניה.

אז מה זה בעצם הסופגניה?

אז פעם שמעתי איזה, לא יקרא לזה מדרש, זה כמו מדרש נעלם כזה, שאין לו מקור.

למה אוכלים סופגניה בחנוכה?

מה, חסר משהו אחר לאכול? תאכל צ'לפק.

זה עם שמן.

אותו דבר, בצק עם שם, קמח, אתה מטגן אותו. זה גם,

או אני יודע, כמו המרוקאים, ספינג'.

מה, למה דווקא לאכול סופגניה? מה העניין בסופגניה?

היום בכלל קלקלו את הסופגניות,

עושים לך כל מיני שוקולד וכל מיני זה, ומרשמלו על זה, כל מיני שטויות וזה.

זה לא המקורי, זה לא המתנה המקורית.

אז תקשיבו טוב,

יש מדרש נעלם, אני קורא לזה.

בזמן שהאדם הראשון היה בגן עדן,

הרב הקדוש ברוך הוא ישר יצר אותו לתוך הטוב.

אמר לו, אתה יושב ועוסק בתורה, מלאכי השרת משרתים אותך, לכן נקראו מלאכי השרת. אתם יודעים מה זה?

מלאכים שירתו את האדם הראשון? מבהיל.

היום אדם, יש לו איזה שני עוזרים, הוא מרגיש, ואו, בלבוסטי על העולם, אה?

מלאכים שירתו את האדם הראשון, ובכל אופן הוא לא העריך את הדבר הזה, והוא חטא כנגד הקדוש ברוך הוא, כנגד יוצרו, כנגד קונו.

לפני שהקדוש ברוך הוא גירש אותו מגן עדן,

אמר, אם אני אגרש אותו,

זה לא יפה.

אני הכנסתי אותו לפה, אני אגרש אותו? לא מתאים.

אז על פי המדרש הזה, כן, אין לו מקור למדרש הזה, זה ככה רעיון מבריק כזה, כדאי לשמוע אותו.

הקדוש ברוך הוא שולח את המלאך גבריאל,

והוא אומר למלאך גבריאל,

תוציא החוצה את אדם הראשון מגן העדן, הוא חטא, שיצא החוצה.

המלאך גבריאל רוצה להוציא את האדם הראשון, ואומר קום, תהרוס את החפצים, יוצאים החוצה.

אתה יורד לפה,

בזיעת אפיך תאכל לחם, וכולי וכולי, את שופחה אל האדמה, כי בינו לכחת כהפרת ולפרת שוב.

אומר לו האדם הראשון, רגע, רגע, אדוני המלאך, גבריאל,

אני יודע שאתה רוצה להוציא, בסדר, הבנתי, חטאתי, הכל בסדר, אבל,

יבוא דור שהוא יהיה כויפר,

מה דה כויפר? הוא יהיה כופר, הוא לא יאמין שיש גן עדן גיהנום. יש כאלה אטאיסטים מסתובבים בינינו.

לא מאמין בתחיית המתים, לא מאמין בזה, לא מאמין שיש אלוקים.

עד שהוא לא מרגיש, הוא לא מאמין. אחרי שהוא מרגיש, הוא כבר מאמין כפול.

אבל הוא לא מאמין שיש גן עדן גיהנום. מה, אתה היית שם? מה, ראית?

לא, אבל מראים לו יש את האלה שאני יודע מה, היה להם מוות קליני, גם להם לא מאמין, שקרנים.

אז איך יאמין?

אז זה, אני קורא לזה הישראלי המצוי.

למה ישראל היה מצוי אוכל סופגניה, אה?

חודש לפני,

הוא רק עובר ליד מאפייה מהערובה, שם יוצא הריח של הסופגניות,

אולי יכול לעוצר את ההודו שלו,

סוגר את האזעקה, נכנס, אומר, אני חייב סופגניה.

הלו, עוד חודש חנוכה, מה אתה רוצה? לא, לא, לא, אני חייב עכשיו.

טוב, בסדר, עכשיו זה שתיים וחצי שקל, עוד זה, זה ארבע, חמש שקל.

מה העניין שלך לאכול סופגניה? הרי אתה כויפר, אתה לא מאמין בהשם יתברך.

אז על פי המדרש הנעלם הזה, תקשיבו טוב.

אדם הראשון אומר, יבוא דור שהוא יהיה כופר.

תן לי סימן שהייתי פה בגן עדן.

אה,

אמר למה לך גבריאל, אין בעיה, קיבלת.

מה הסימן, אורן?

הסימן הזה שרוף משני הכיוונים,

יש לו פס לבן עגול באמצע, מראה שהעולם הוא גלגל,

הולך וחוזר.

הוא מלא בתוכן והוא מכוסה בשכבה, באבקה לבנה.

אומר לו, תעשה טובה, רק תגיד לי את השם, איך קוראים למתנה שאני הולך לקבל.

כל כך היה תאהב אדם הראשון למתנה.

למזכרת הזו היא מזכרת נצח.

אמר לו, למתנה שלך קוראים סופגניה.

אם נחלק את המילה סופגניה לשלושה חלקים, מהי אצלנו?

סופגניה.

זאת אומרת, לפני שאתה יוצא מגן השם, מגן עדן, אתה מקבל מתנה שהיא מתנה נצחית.

אמרתי, בסייעתא דשמיא, לכן אפילו החילוני,

שהוא רחוק מתורה ומצוות ומעשים טובים,

על פי הוורטה לחזה,

הוא אוהב סופגניה.

אתה תראו אותו חודש לפני. למה? זו מתנה של בורא עולם.

זה משהו מיוחד. איך כתוב על המן?

באונקלוס, לא זוכר את המילים שם,

כצפיחית בדבש,

כאיסתכוון, משהו כזה.

מופיע שם, משהו מיוחד המן הזה היה.

אז זה כביכול כמו המן של האויל, או מה זה?

של אותו רחוק מתורה ומצוות, אתה תראה אותו, לוקח את הסופגניה, הוא לא יכול להתאפק.

ברכה, השם ישמור, כן, בורא מן המזונוף,

אוכל מה לך ולסופגניה, הרי אתה כופר, אתה לא מאמין בגזבורו.

אתה לא מאמין בגנגנם. הלו,

אל תזלזל, זו המתנה שהאדם הראשון קיבל לפני שהוא יצא מגן עדן.

מה גזבורו רצה לרמוז לו במתנה הזאת?

מה המלאך נתן לו את המתנה, רצה לרמוז? הדור הזה שיבוא,

זה אותם הדור של כביכול מאותם, מה שנקרא,

מהלכים שעשו המתייוונים, רצו לעקור את המצוות כולם.

ואיפה המצוות כולם נמצאים? בסופגניה.

דם הברית זה הריבה.

רצו לבטל את דם הברית, אתה אוכל ריבה.

רצו לבטל את השבת, שבת,

אומרת הגמרא, שבת ל״ג כמדומני,

כל הזעיר בעיני רביאן לבנים. מה זה נר? זה השמן, זה שמן, זה שבת.

זוכר לבנים עירים בתורה, זוכר לבנים תלמידי חכמים.

דבר נוסף, מה?

זה האבקה הלבנה. האבקה הלבנה זה ראש חודש. אז יש לנו שבת, זה השמן,

ראש חודש זה האבקת סוכר, כן? ומילה, זה אדם הברית.

אה, מה עם הקמח?

איפה זה נכנס פה לחידוש?

אומרים, חזל תדע לך, אם אין קמח, אין תורה.

אם אתה לא תייסר את עצמך,

אם לא יכו בך כמו שמכים את הקמח כדי שהוא יטפח,

אם לא יערבבו בך תורה ומצוות ומעשים טובים, אלא תהיה רק יבש מה שנקרא את עצמך, אתה לא תטפח.

אתה לא תצא בן תורה,

אתה לא תצא מהעולם הזה מלא בתוכן.

והסופגניה היא מלאה בתוכן.

הכל בפנים עמוס, עמוס, עמוס. במה?

בדברים מתוקים, במצוות, במעשים טובים. זה האדם עצמו.

אם אתה לא דבק בתורה, אתה לא תטפח.

לא תהיה לך יראת שמיים, לא תשפיע על האחר.

לא יהיה בך את המתיקות, אתה תרגיש ממורמר.

היום טיפלתי באיזה מקרה מזעזע,

פה בתל אביב,

באחד מהישיבות פה.

בחור,

יש כמה גרסאות לכך, אבל לראות אותו, זה היה הזכיר לי את התמונה של מה? של השואה האיומה.

עם תפילין על היד שלו, ולא בין החיים.

משהו מזעזע היה לראות את זה. מבהיל.

אין מתיקות של התורה.

אין מתיקות של התורה. ממילא אדם

עושה דברים איומים, נוראים ומבהילים.

אבל אם יש מתיקות של התורה, אם יש את המוסר,

אם יש את המידות,

אם יש את התורה באמת, לעובדיך באמת,

ונהיה אנחנו וצאצאינו וצאצאי צאצאינו וצאצא ממך בישראל, כולנו יודעי שמר אתה רוצה לדעת את שמו.

יתברך אזי הקדוש ברוך הוא נותן לך לזכות

ולהגיע לעניין הזה של המתיקות ואהבת התורה, אבל תרצה.

פיתחו לי פתח כחודו של מחט ואני אפתר.

לכם פתח כפתחו של אולם. ונסיים בחידוש שאמרנו בשבת,

אז נחזור למי שלא היה פה ביום שבת קודש.

אנחנו אומרים עכשיו הלל גמור

בימי החנוכה,

למרות שזה לא חג מדאורייתא,

למרות שזה לא חג נקרא, ימי החנוכה,

ימים מיוחדים,

לא אומרים מהם את החנון, לא מספידים.

אנחנו אומרים בהלל את הפסוק הבא שדוד המלך כתב אותו בתהילים,

אל אדוני ויאיר לנו איסור חג באבותים עד קרנות המזבח. ואני שאלתי, מה קשור העניין של איסור חג באבותים, אל השם ויאיר לנו עד קרנות המזבח? איך זה מתקשר?

אומרים רבותינו הקדושים,

כך כותב בני ישכר, זכותו תגן עלינו אמן,

שהקשר בין כל המועדים כולם,

שבועות, סליחה, הקשר בין החגים, ראש השנה,

יום הכיפורים,

ימים מיוחדים, סוכות,

או שנה רבה,

שמחת תורה וחנוכה זה קשר הדוק ורצוף, דהיינו.

הקדוש ברוך הוא נותן לאדם הזדמנות, ארבעים יום, דודי ירד לגנו לערוגות הבושם. הוא יורד פה לעולם הזה, שוהה במחיצתנו.

ולא לחינם כתבו חזל שבזמנים הללו של הארבעים יום, אדם צריך לומר את הפרק בתהילים לדוד, השם הוריד אישי במהירה.

הקדוש ברוך הוא מאיר מעלינו.

הוא נמצא פה, עוזב את מקום מושבו מלמעלה שבעה ריקים,

יורד לפה מכיסא הכבוד, ומאיר עלינו ארבעים יום.

ולכן יש לאדם הזדמנות.

אנחנו מעלים את הקדוש ברוך הוא, אם תשימו לב, בכמה פעמים.

בפעם הראשונה זה במוצאי יום הכיפורים שאנחנו אומרים,

השם הוא האלוקים, השם הוא האלוקים, קראתי בכל לב, ענני השם חוקיך אצורה.

שבע פעמים אנחנו מעלים את הקדוש ברוך הוא.

אבל הקדוש ברוך הוא לא עוזב אותנו.

אנחנו עושים הקפות, אה?

כמה פעמים אנחנו עושים הקפות?

שבע פעמים,

כנגד שבעה רועים של עם ישראל.

לאחר מכן יש לנו עוד פעם הקפות שניות, שזה לא חובה.

אין שולחן ערוך לעשות הקפות שניות, מנהג.

וכולם אדוקים, או, הקפות שניות, אף אחד לא מפספס וכדומה.

עוגדים ושמחים בשמחתה של התורה, כי רוצים להמשיך את הקשר הזה עם התורה הקדושה למשך כל השנה כולה.

ואז, כמובן, זה אחרי שאנחנו ישבנו ועסקנו בתורה כל הלילה. בא הקדוש ברוך הוא ואומר,

אני מוכן בשבילך להמתין עד מתי, עד הושן הרבה, אנחנו יודעים שזה החיתום האחרון.

נכון?

לכן יושבים ועוסקים בתורה כל הלילה.

אבל תדעו לכם, הפתקים נמסרו למי?

נמסרו לשליח.

דהיינו, לסמ״ך מ״ם או ליצר הטוב.

אבל השליח, זה שמעביר את זה לדברים הלאה,

כדי שיוציאו את העניונים לפועל,

עד מתי הפתקים אצלו ממתינים? עד לכזות חנוכה. היום האחרון של יום חנוכה יש בו מעלה גדולה.

רבותינו כותבים שהיום האחרון של חנוכה, מעלתו גדולה עד כדי כך שהיו נוהגים מקדמה דנא,

לעשות בו סעודה מיוחדת בחנוכה.

מה קרה? מה יש לזה בזאת חנוכה?

אדמו״רים עושים,

נו, מעמד מיוחד, שורפים את אותן הפתילות.

ביום של זאת חנוכה שורפים את הפתילות ומתפללים ושמחים, וכל בקשה שאדם יבקש,

לאו דווקא במשך חצי שעה של הדלקת נרות, אלא בכל הימים בפרט,

בזאת חנוכה הבקשה שלו תתקיים. מה קרה?

מאיפה הגיעה המיוחדות הזאת דווקא ביום חנוכה? הרי חנוכה זה לא חג מתאורייתא,

זה מדרבנן, זכר הניסים והנפלאות שנעשו, כל המועדות בטלים, חנוכה בפורים לא בטלים,

יש להם אומנם דרגה גבוהה מעל המועדים כולם,

אפילו הרשומים בתורה, אבל הם לא כאלה גדולים.

אנחנו לא ממשיכים עולם כמנהגו עובד,

האדם יושב ועוסק בתורה, אין בהם בטלה, אין בהם שמחה מיוחדת,

יוצא דופן מה שאין בימים אחרים, חנוכה, מדליקים נרות, שמחים, רוקדים, שערים, מתפללים,

יושבים ועוסקים בתורה, מקיימים מצוות, נגמר.

יש בהם עוד איזה משהו מיוחד,

נתנו לאדם איזה חופש מהעבודה, משהו?

חנוכה לא, עולם כמנהגו נוהג.

אומרים חז״ל, האמת האמיתית שיש לנו בזאת חנוכה,

שהיא מסכמת לנו את כל אותם הימים, מראש השנה, דהיינו מהימים של תחילת הסליחות ועד לחנוכה,

לחנוכה יש עדיין מתנה לאדם שהפתקים שנגזרו עליו,

מה יהיה איתו בשנה הבאה עדיין לא נמסרו.

זאת אומרת, יש בכוחנו לתקן בימים הללו עד זאת חנוכה.

לכן בימים הללו אדם צריך להתעורר.

אתם יודעים שהפסוק, המילה 25 מפרשת בראשית, מה זה? אור.

מכאן רמז שכה בכסלו זה העניין של אור.

החנוכה, הקב' ברוך הוא העיר לנו כבר, נתן לנו רמז בספר בראשית על העניין הזה,

ויהי אור, שהגב' ברוך הוא נותן לנו אור.

לכן האור הזה שיורד, בימים אנחנו צריכים לנצל אותו, צריכים לתפוס אותו,

כדי שהוא ימשיך להיאחז בנו כל ימות השנה כולה.

ועם האור הזה, בעזרת השם, נברך את כולם,

שימשיך הלאה לשגשג ויפוץ החוצה כמה שיותר,

כדי שנזכה להעיר הלאה יחד את בני ביתנו, את משפחתנו, את כל עם ישראל כולו,

בכלל ובפרט, אמן ואמן. רבי חנן בן הקשר אומר את זה, הגב' ברוך הוא לדעקות ישראל לפיכך,

ובלהם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו,

יגדיל תורה ו...