ציריך - דיסק 131 - להמיס את הכפור בשוויץ

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

ימים על ימי מלך דוי ודוי

מלך כל ימי מלך כל ימי מלך כל ימי מלך כל ימי מלך כל ימי מלך כל ימי מלך כל ימי מלך כל ימי מלך כל ימי מלך כל ימי מלך כל ימי מלך כל ימי מלך כל ימי מלך כל ימי מלך כל ימי מלך כל ימי מלך כל ימי מלך כל ימי מלך כל ימי מלך כל ימי מלך כל ימי מלך כל ימי מלך כל ימי מלך כל ימי מלך כל ימי מלך כל ימי מלך כל ימי מלך כל ימי מלך כל ימי מלך כל ימי מלך כל ימי מלך כל ימ

היאבים על ימי הן דוי חדש

ויהומים על ימי מלך כהן סי, שניים סכימוי דוי ודוי,

יומים על ימי מלך כהן סי, שניים סכימוי דוי ודוי,

יומים על ימי מלך כהן סי, שניים סכימוי דוי ודוי,

יומים על ימי מלך כהן סייף שניים סכימוי דוי ודוי.

ערב טוב. בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמם ירוויח.

תודה לכל הקהל הקדוש שהתאסף כאן ביחד.

נקווה שנצליח למצות את הערב ולתת אפשרות לאלה שמעוניינים לשאול שאלות.

נקווה שיהיו לנו גם תשובות.

באתונה היה חכם יווני

שהיה מסתובב

ברחובות ושואל כל אדם

שאלה אחת,

כיצד לחיות?

ועד סוף ימיו

היה שואל אנשים כיצד לחיות.

זאת השאלה שהעסיק אותו,

כיצד לחיות?

קראו לחכם היווני הזה סוקרטס.

היה עוד חכם יווני

שהיה מסתובב עם אבוקה

באמצע היום,

נר גדול,

ושואלים אותו, למה אתה מסתובב עם אבוקה?

אז הוא אמר, אני מחפש בן-אדם.

אני מחפש בן-אדם.

קשה היה לו למצוא בן-אדם כמו שצריך להיות בן-אדם.

נו, אז מה התשובה? כיצד לחיות

ואיפה מוצאים בן-אדם?

אלה השאלות של חכמי יוון.

ואנחנו שואלים,

בשביל מה לחיות?

למה באת לעולם?

לפני שאני אדע כיצד לחיות,

אני צריך להבין למה אני חי.

ועל זה נסוג כל עניין החקירות של הפילוסופים

מאז ומעולם.

אבל העם היהודי זכה,

והוא לא צריך לחפש את השאלות ברחובות,

ולא לשאול אנשים,

ולא להסתובב עם אבוקה בצהרי היום

ברחובות אתונה.

אפשר לפתוח את התורה ולראות מה בורא עולם שברא את הברואים רוצה בעצם מברואב.

ושם התשובות כיצד לחיות,

במי זה בן-אדם ובשביל מה חיים.

יש אנשים שתמהים,

אבל לא כולם מבקשים תשובות,

לא כולם מחפשים אותם.

הם עוברים לידם,

הם מתעוררים אצלם

והם ממשיכים לחיות.

לפעמים, מתעוררים מאוחר.

לפעמים זה מאוחר מדי בשבילם,

כך הם חושבים.

אף פעם לא מאוחר.

אבל הערב הזה אנחנו ננסה

לתת אפשרות לשאלות למי שיש לו שאלה שמפריעה לו, מציקה לו,

שרוצה לברר בשביל הדעת,

בלי להסתובב עם אבוקה.

פוער.

רק נקדים ונאמר

שהעולם לא נברא מפיצוצים,

ולא כמו התיאוריות שמנסים לתאר כל מי שמחפשים תשובות למציאות

העולם הזה,

אלא לכל משכיל ומתבונן, מתחיל,

ניתן להבין שהעולם הזה לא נוצר מפיצוץ,

והוא יותר מחוכם

ומנוהל בצורה מפליאה.

באחת ההרצאות שלי

היתה עיתונאית שאמרה

שהיא באה מהקופים.

אמרתי לה, לפי מה שמסתכלים נראה שאת צודקת,

אבל

האם את באמת מאמינה בזאת?

אז היא אמרה לי, כן,

כן.

ואיך העולם נוצר?

אבולוציה, פיצוצים.

היה ביג-בנג

ונוצר העולם.

לאט-לאט לקח לו זמן, אבל הוא נוצר.

אמרתי לה, אני אשאל אותך שאלה.

תאמרי לי.

מפחיד זה.

תאמרי לי.

תיזהר בסיבוב.

תאמרי לי.

אם אני אקח

כסף דיו,

צבע שחור,

אני אשים מפה לבנה

ואני אזרוק באוויר את הדיו,

והוא יישפך על המפה.

כמה פעמים אני אצטרך להשליך את הדיו על המפה

בשביל שיצא לי פעם אחת

את האות א',

כתובה מדויק,

בלי ללכלך את המפה, כמו בדפוס,

א' אחת.

כמה פעמים עד שאני אצליח להוציא בפעם אחת

את האות א'.

אז היא חשבה ואמרה לי,

מיליונים, מיליונים, מיליונים ניסיונות

יכולים להביא שבפעם אחת יצא האות א', כמו שאתה מבקש.

אמרתי לה, את בטוחה? היא אומרת, זו ההסתברות.

אמרתי לה, טוב,

כמה פעמים אני צריך להשליך עוד פעם את הדיו על המפה,

אחרי שיש לי כבר את האות א',

אחרי שיש לי את האות א',

עכשיו אני רוצה ליד הא'

את האות מ',

באותו פונט נקי,

בדיוק כמו א',

כמה פעמים אני אזרוק עד שזה יצא בדיוק

טריליונים.

אמרתי לה, את לא הבנת כנראה מה אני מבקש.

אני רוצה שייצא לי האות מ',

בלי למחוק את הא',

אם זה מוחק את הא', אנחנו צריכים להתחיל מחדש, לא נגמור אף פעם.

אני רוצה, אחרי שיש א', מ'.

היא אמרה לי, אי-אפשר.

אי-אפשר.

למה אי-אפשר? כי זה חייב לצאת בפעם הראשונה, א'.

את המ' צריכה לצאת בפעם הראשונה, כי אם לא זה ימחק את הא'.

היא אמרה, אי-אפשר.

אמרתי לה, ואם אני ארצה,

נגיד שאחרי פעם אחת

נהיה מ'.

עכשיו אני רוצה

את האות נ',

ליד המ',

חייב להיות פעם ראשונה.

יכול להיות?

אמרה לי, לא.

never.

אף פעם.

אמרתי לה, את אומרת בעצמך

שאי-אפשר שא' ומ' ונ' יהיו באקראי, למקרה.

אי-אפשר.

שיהיו אחד ליד השני, אי-אפשר.

א',

מ',

נ',

ו',

נ', אמנון.

חמש אותיות.

יכול להיות מפיצוצים

לא, אמרת שלא.

אז איך אמנון,

מביליונים של ביליונים של תאים,

יכול להיות ככה מתואם בדיוק מפיצוצים?

יכול להיות דבר כזה?

אז איך את מאמינה בתיאוריה כזאת?

אבל אם יש תיאוריה כזאת, אז זה פוטר אותה ממצוות.

לא צריך לעשות מצוות.

זאת אומרת,

אדם יכול לחיות, להחליט שהוא מהג'ונגל,

הוא מהקופים,

הוא לא נכנס לגן חיות, רק לבקר את המשפחה,

והוא הולך הביתה.

לא צריך תפילין, לא צריך ציצית, לא צריך כיסוי ראש, לא צריך שום דבר.

חיים טובים.

נו,

ובשביל מה החיים האלה נועדו?

אז אתה נמצא פה בעולם, ואתה תחיה 70 שנה,

ואחרי זה, מה יקרה? אתה תהפוך להיות חול.

חול.

וכי היה חסר לקדוש-ברוך-הוא חול,

שהוא צריך להביא אנשים שיחיו,

יגדלו, יתפתחו,

ישכילו,

יקנו מעמד, יהיו להם נכסים,

ובסוף יהיו חול.

ואחר כך ילכו לבקר את החול ביורצייט.

מה זה?

זו התכלית? זה היגיון?

בשביל זה בא אדם?

אלא מה זה הפתרונות הקלים, בשביל שבן-אדם לא יצטרך לעשות שום דבר.

אבל אם אדם מעיין בשכלו,

אם אין לו מסורת ואין לו ידיעה,

הוא יכול להגיע למסקנה הפשוטה שיש בורא שברא לכל הברואים,

והוא ברא את העולם,

והוא השאיר את העולם עם תוכנית,

ואת התוכנית הזאת הוא נתן במעמד הר-סיני,

לעיני מיליונים בני-אדם.

לא היו שם רק יהודים, בני ישראל, היו שם גם חרב רב מיליונים של גויים,

וכולם ראו ושמעו את הקדוש-ברוך-הוא אומר,

אנוכי השם אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים, מבית העבדים.

וזה אחרי עשרת המכות במצרים שבהן אירע הקדוש-ברוך-הוא

ששולט בכל הבריאה כולה ויכול להכות את המצרים

בכל חלק מהבריאה שהוא ברא,

להפוך מים לדם,

להוציא מהמים צפרדעים ולכסות את כל ארץ מצרים,

שכל ארץ מצרים תהיה מלאה כינים,

הוא שולט בחיות להביא אותם במכת ערוב למצרים,

הוא יכול לתת דבר מחלות בגופו של אדם,

שחין בכל הגוף,

ברד הוא יכול להוריד,

מים ואש מתלקחת בתוכם,

הרבה,

כל המעופפים,

חושך,

הוא שולט במאורות,

במכת בכורות

הקדוש-ברוך-הוא משגיח על כל הברואים ויודע מי נוצר מטיפה זו או אחרת.

מי הבכור בכל משפחה כדי להרוג את כולם ברגע אחד?

זה לא יכול לעשות אדם,

זה לא מקרה,

זה הכול בהשגחה,

וזה היה עם התרעה.

לפני כל מכה נאמר מה יהיה,

וכך היה.

זה יכול לעשות רק מי ששולט במים,

בבריאות שבמים,

בכל הרמסים,

בחיות,

בעופות,

במאורות,

בבני-אדם,

בכל דבר.

אחרי זה הוא מוציא אותם ממצרים,

מבית עבדים,

משחרר את העם,

גורר את העם המצרי לים-סוף,

דואג שהם יקבלו את העונש המתאים להם

ומטביע אותם במים,

כמו שהם הטביעו את הילדים של בני ישראל ביאור,

מוציא את עם ישראל לגאולה,

ואז מגיע מעמד הר-סיני,

כשבינתיים הם זוכים לקבל לחם מן השמים,

שזה נמשך 40 שנה,

מים מתוך סלע לכמויות של מיליונים בלי סוף,

ענני כבוד

שמגינים עליהם,

ענן שהולך לפניהם

ביום לעיר,

ענן מאחורה לשמור עליהם,

גן-עדן עלי אדמות במדבר,

ובאותו מעמד הוא מודיע,

אנוכי השם אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים, מבית עבדים.

אחרי שהעם מקבל את התורה,

בתורה הקדוש-ברוך-הוא נותן את החוקים שעל-פיהם הוא רוצה שבני-האדם יחיו,

והוא אומר בדיוק כיצד לחיות,

והוא אומר מה זה בן-אדם,

והוא אומר למה לחיות.

והתורה אומרת שלמעשה כל העולם הזה הוא עולם של מעבר,

אנחנו צריכים מפה לעבור מן העולם הזה לעולם הבא,

ופה זה רק עולם המבחן שלנו.

כבר עברנו מעולם לעולם.

אם אתם זוכרים,

היתה תקופה מסוימת שהייתם בבטן של אמא.

זו היתה תקופה, פחות או יותר, של תשעה חודשים.

בתקופה הזאת

נוצר האדם.

תשעה חודשים האלה

הוא מתרקם ונבנה מטיפה מיקרונית,

מתפתח ומתפתח ומתפתח,

ומנוזל הופך להיות בן-אדם עם גולגולת, עם עצמות, עם ורידים,

עם ציפורניים, ידיים, מערכת מנופים, שרירים.

מה זה?

איך זה נעשה? מפיצוץ?

בלי פיצוץ.

ויוצא בן-אדם לאוויר העולם.

כשהוא נולד בן כמה הוא,

אומרים, היום הוא נולד בן-יום.

עברו יומיים, אומרים, בן-יומיים.

בגיל שמונה ימים עושים ברית מילה.

למה שמונה ימים?

תשעה חודשים הוא גם היה חי.

בתוך הבטן הוא היה חי, לא מת.

למה לא סופרים את תשעת החודשים?

כיוון שתשעת החודשים היו רק הכנה ליציאה.

נקודת היציאה היא המבחן.

כל זה, כשהוא התרקם ונוצר,

זה היה

השלב הראשון

בשביל לצאת החוצה. זה היה יום הולדת לגוף.

והגוף לא מסיים את ההתפתחות.

עוברות עוד 20 שנים,

ואז הוא מתפתח ונעצר.

הגוף נעצר.

זה לידת הגוף.

בתוך הגוף יש נשמה,

והנשמה הזאת נמצאת 70-80, כל אחד לפי מה שמכינים לו.

לאחר מכן יש מצב של פטירה.

לא מוות,

אלא פטירה.

מוות זה לגוף,

כי הגוף מת, דומם.

אבל הנשמה ממשיכה לחיות.

הנשמה זה אני המדבר, השומע, המבין,

והיא נפטרת, היא רק עוזבת את הגוף.

ואותו יום של הפטירה

זה יום הולדת של הנשמה.

אז מתחיל

הזמן

של החיים האמיתיים.

זאת אומרת, שני שלבים מקדימים.

שלב ראשון

זה בבטן,

יוצאים מהבטן,

מתחילים חיים זמניים נוספים,

שבהם

אנחנו צריכים

לעשות מצוות,

מה שהקדוש-ברוך-הוא ציווה,

עם כל האיברים שהוא ברא לנו.

והנשמה, כשעושה את כל המצוות האלה,

היא נבנית

מבחינה רוחנית,

והאישיות של הבן-אדם

במשך כל שנות חייו

מגיעה לרגע השיא ביום הפטירה,

וברגע שהוא יוצא,

כל מה שהוא הכיל בתוך הנשמה הזאת זה משהו לנצח נצחים.

ועם זה הוא עולה למעלה,

ועל זה הוא יקבל שכר, או ההיפך.

זאת אומרת, העולם הזה,

הוא עולם של מעבר כמו הבטן של אמא. יש בטן של אמא ויש בטן אדמה.

ואנחנו עוברים את שניהם.

וכל העולם הזה רק בשביל לצאת למעלה.

הנשמה באה מלמעלה,

נכנסה בגוף,

והיא יוצאת אחרי 70-80 שנה החוצה.

זאת אומרת,

כיצד לחיות,

התורה אומרת שצריך לשמור תורה ומצוות.

אם אתה שומר את התורה והמצוות אתה עושה את המקסימום שרצה ממך הבורא,

על זה הוא ייתן לך שכר לנצח נצחים.

מי זה בן-אדם?

מי שמקיים את כל הציוויים שהקדוש-ברוך-הוא מצווה בתורה ואת דפוסי ההתנהגות

שהוא רוצה שבני-האדם יתנהגו.

מסכת אבות,

דרך ארץ,

עידות

ומצוות בין אדם לחברו וכו'. הכול כתוב בתורה.

כך צריך להתנהג

וכך ייראה בן-אדם.

מי שעושה את זה בשלמות

נקרא צדיק.

דהיינו, הוא חי על-פי אמות הצדק של התורה והוא האדם המושלם.

אדם כזה זוכה למעלה גדולה מאוד בעולמות העליונים.

מעותר אמצאתו, כבר בעולם הזה הוא זוכה למעלה אצל הקדוש-ברוך-הוא,

שמשפיע עליו

סיוע מן השמים,

בהשראת שכינה ועוד דברים טובים נוספים.

זאת אומרת, יש מצב שהאדם בא לעולם,

הוא לא בא בשביל למות,

הוא בא בשביל לחיות.

המוות הוא לא סוף,

המוות הוא התחלה.

המוות הוא התחלת הדרך האמיתית.

הלידה

היא תחילת הדרך וההכנה לחיי העולם הבא.

רוב בני-האדם,

גם אם יודעים את מה שאמרתי

ומבינים,

ואפילו חיים בדרך

של תורה ומצוות,

גם במצב כזה

עדיין לא יודעים לנצל את החיים כראוי.

זאת אומרת,

אדם בעולם הזה בדרך כלל מסתפק במועט.

דהיינו,

תן לו לחיות טוב,

תן לו פרנסה טובה,

תן לו עסק שמצליח,

זהו.

יכול להיות שהוא ילמד קצת,

יכול להיות שהוא יעשה מצוות קצת,

אבל בעיקר, בעיקר הוא מתפעל מחיי החומר, מהגשמיות.

מעטים האנשים שמשקיעים את כל חייהם ברוחניות.

זאת אומרת, אם בן-אדם מבין שכל המטרה זה העולם הבא,

ואנחנו נצא מכאן,

בכל רגע שעבר אתה הפסדת, אם לא ניצלת אותו לעולם הבא,

אז איך בן-אדם יכול להתפנק

ולבלות יותר מדי

ולבזבז את החיים, שזה הדבר הכי חשוב שיש?

לדוגמה,

אם היו נותנים לבן-אדם

מבנק שוויצרי מתנה,

יש הגרלה בשווייץ,

שבן-אדם אחד שזוכה בהגרלה זוכה לכל החיים שלו,

כל ימי חייו, למתנה מהבנק השוויצרי

סך 86,400 יורו כל יום.

כל יום הוא יקבל 86,400 יורו.

וזה כמו בנק שוויצרי.

ב-08 בבוקר אתה יכול לקבל את הכסף,

עד למחרת בשעה 08 בבוקר.

והתנאי שהם אומרים הוא כזה,

אתה צריך למשוך את 86,400,

כל מה שאתה תבזבז

במשך 24 שעות,

תהנה, תבזבז, תעשה מה שאתה רוצה, זה שלך.

כל מה שלא ניצלת מהכסף הזה באותו יום

חוזר לבנק.

אם ניצלת רק 8,000, השאר חוזר לבנק.

ניצלת 80,000,

ה-6,400 חוזר לבנק.

ומחר,

ב-08 בבוקר בדיוק

אתה תקבל עוד פעם 86,400 יורו.

אם תנצל אותם הכול,

הרווחת.

אם לא, מה שלא השתמשת, נשאר בבנק.

עכשיו תגידו לי,

אם אתם הייתם הזוכים,

איך הייתם מנצלים 86,400 יורו כל יום?

לבזבז.

נו, תגידו לי אם אתם מסוגלים לבזבז 86,400. כל יום.

על מצוות.

על מצוות. מה פירוש על מצוות?

לדאוג ליוצאי תורה. לדאוג, מה תדאג? קיבלת 86,400. מה אתה עושה?

להעניק ישירות, להעניק כתובים, להעניק את כל מה שאפשר.

יפה מאוד.

רק לתת.

הבנתי, יפה מאוד.

היום אתה מרוויח?

פחות או יותר, ברוך השם.

פחות או יותר, ברוך השם. ברוך השם זה הכי חשוב, הפחות-פחות, והיותר לא רע.

עכשיו תגיד לי,

והיום אתה באמת בחלק מהכסף הנכבד שלך, רק יתומים, אלמנות,

בתי-מדרש, תלמודי-תורה,

או שרק אם הבנק השוויצרי נותן את הכסף אתה מחלף?

בטח זה לא צחוק.

אני שומר את זה לעצמי. ברור שאתה שומר לעצמך. זה הבעיה, צריך לבזבז. אם לא מבזבזים, הפסדת.

חייבים לבזבז.

אם לא מבזבזים,

מפסידים.

רגע, אבל אם הוא לא מדבר ככה,

תראה, אחר כך, 10% בנבחים,

זה חייבים, תודה.

זה חייבים, זה לא חוכמה.

ב-20% כתבנו ככה על הרווחים.

זה באמת לא בסדר, זה בנק שוויצרי.

זהו.

הבנתי.

אז אני אסביר לך עכשיו משהו. בוא תקשיב, יהודי יקר, ותראה עכשיו למה אמרתי לך את הדוגמה הזאת.

אנחנו עשירים גדולים מאוד,

גדולים מאוד לאין שיעור.

כל אחד מכם יסכים שמי שמרוויח את הסכום הזה שאמרנו כל יום הוא עשיר גדול מאוד.

עשיר גדול מאוד.

אבל אנחנו יותר עשירים מזה.

כל יום הקדוש-ברוך-הוא נותן לנו 86,400 שניות לחיות.

בכל 24 שעות יממה

יש 86,400 שניות של חיים.

והשעון דופק.

טק, טק, טק, טק, טק, טק, טק, טק, טק, טק,

טק, טק, טק,

רגע, אתם צוחקים.

בינתיים החיים שלכם הולכים.

טק, טק, טק,

כל שנייה שעוברת

ולא ניצלתם אותה הלכה, הפסדתם אותה לנצח.

כל שנייה שניצלתם

תהיה לנצח נצחים.

עכשיו, כשאתם יושבים פה ושומעים דברי תורה,

כל שנייה שלכם מנוצלת

והיא תהפוך לחיי נצח

בשכר של לומדי תורה שאין שיעור כמה מצוות אדם יכול לעשות בדקה.

יש חשבון שלם שאני לא אכנס אליו עכשיו,

אבל אדם בשעה אחת של לימוד

יכול להגיע לביליונים של מצוות של תלמוד תורה.

שעה אחת.

אבל אם אדם לא מנצל את הזמן והוא יושב, מטייל, מפהק, קורא,

זה שטויות, עיתונים, עניינים, קשקושים.

הזמן שלו

טיק-טק,

טיק-טק, הולך לפח.

טיק-טק,

טיק-טק,

טיק-טק,

טיק-טק,

טיק-טק.

הכול הולך לפח.

הוא זורק את החיים שלו לפח.

ייתנו לו חיים והוא מבזבז אותם.

אדם צריך להיות בלחץ,

איך אני מספיק לעשות עם הזמן את המקסימום

שאני ארוויח מהזמן.

נו, מי יכול למלא כל רגע בחיים שלו,

שהרגע הזה יהפוך לנצח?

הרגע הזה יהפוך לנצח,

שכל רגע הוא יעביר

לעולם העליון. מי יכול לעשות כזה?

מי יכול כל הזמן להעביר? אפילו את השינה להעביר לעולם הבא.

אפילו את האכילה להעביר לעולם הבא.

הכול להעביר לעולם הבא. מי יודע את הנוסחה הזאת?

מי יודע את הנוסחה הזאת?

היתה מדינה אחת שהיה להם

חוק מוזר מאוד.

מה היה החוק הזה?

הם היו ממליכים כל שנה מלך חדש,

והמלך צריך להיות אדם זר.

ואיך זה מתבצע?

בתקופה מסוימת,

בתאריך מסוים,

היו מחכים בשערי המדינה.

מי שהיה מזדמן ראשון בשעה 08 בבוקר,

היו שמים לו כתר על הראש ומכתירים אותו להיות מלך על המדינה

למשך שנה.

נו,

יום אחד עובר בן-אדם, פתאום מתנפלים על הקבוצה של אנשים, שמים לו כתר על הראש

ואומרים לו, אתה המלך, יחי אדוננו המלך.

ההוא פחד, מה זה, קניבלים?

רוצים לאכול אותו? מה זה?

מי קופץ על בן-אדם באמצע הרחוב? תאר לך, אתה הולך פה בציריך,

ופתאום מישהו קופץ, שם לך כתר על הראש ואומר, יחי אדוננו המלך.

זה לא נורמלי.

מכניסים אותו אל בפנים, הוא רואה שדרות של אנשים ממתינים וצועקים כולם, יחי אדוננו המלך.

הוא אומר, בטח לוקחים אותו למרכז העיר לתלות אותו שם.

אבל זה לא קורה.

מכניסים אותו לארמון,

הוא נכנס לארמון, מושיבים אותו על הכיסא,

והוא מקבל פחד, פחד, כולו רועד.

נו, מה עושים?

הוא רועד מאוד מאוד,

הוא פוחד לבקש אפילו לשתות מים,

שזה לא יהיה סיבה שיעשו לו משהו.

אז הוא מחכה, מחכה, מחכה, לראות מה יקרה,

ושום דבר. עומדים לפניו

עבדים ושרים וממתינים למוצא פיו, מה הוא יגיד?

אז הוא מנסה ככה בשקט, אומר, אם אפשר לקבל כוס מים?

אומרים לו, אפשר לקבל יין,

אפשר לקבל שיבס,

אפשר לקבל מה שאתה רוצה?

לא, מים.

נותנים לו כוס מים, הוא שותה, רואה שזה עבר בסדר.

שואל אם אפשר לקבל בייגלה.

בייגלה.

אומרים, מה בייגלה?

עוגות, אתה יכול לקבל דברים.

לא, בייגלה.

נותנים לו בייגלה אוכל, רואה שזה עבר.

אחרי זה הוא אומר, אפשר אולי לטייל קצת?

אולי אפשר לטייל קצת?

אמרו לו, בטח אפשר לטייל.

הזמינו את הכרכרה, לקחו אותו, מלווים אותו פרשים.

לאן אתה רוצה לטייל? תראו לי את המדינה.

מתחיל להסתובב, רואה, זה רציני.

רציני. מה שהוא אומר, הם עושים.

טוב, הוא ראה שהחיים הם ככה,

התחיל

לנצל את המעמד שלו והתחיל לבקש,

תביאו לי אוכל,

תביאו לי שתייה,

תביאו לי זמרים,

תביאו לי ניגנים,

תביאו לי תזמורות,

והתחיל ליהנות ולבזבז כספים ולנסוע ולטייל ולאכול ולשתות.

ניצל כל מה שהוא רק יכול.

טוב,

הגיע תום השנה,

בתום השנה באו אליו,

באותו בוקר

אמרו לו, בבקשה, אדוננו המלך ייכנס לכרכרה.

לקחו אותו לשערי המדינה,

הורידו לו את הכתר באותו מקום,

נתנו לו שתי בעיטות ואמרו לו, ביי ביי.

עבר שם מישהו אחר,

תפסו אותו, שמו לו כתר על הראש ואמרו לו, יחי אדוננו המלך.

וזה חוזר על עצמו, מכניסים אותו וזה.

אבל זה היה פיקח,

זה בירר ישר.

אני המלך? אמרו לו כן. מה שאני אגיד יקרה? אמרו לו כן.

אמר, תזמינו לי את כל השרים לפה,

שר האוצר,

שר החקלאות,

שר הביטחון, את כולם תזמינו.

הזמינו אותם אחד-אחד,

מי אתה? אתה שר האוצר? כן. תגיד לי, כמה יש לנו כספים במדינה?

אמר לו, יש לנו ככה וככה וככה וככה.

שואל את שר החקלאות, תגיד, כמה יש לנו יבול וטבועות וכאלה?

אמר לו, ככה וככה וככה וככה.

ואתה, כמה יש לנו מסים מהאנשים והכול? אמר לו, ככה וככה וככה וככה.

אמר, טוב, אני רוצה שתקנו לי אי,

איילנד,

על השם שלי.

אומרים לו, אין בעיה,

אדוננו המלך אומר, נקנה אי, נקנה אי.

קנו לו אי.

אמר, עכשיו אני מצווה אתכם להעביר את כל הבנקים לאי,

להעביר את כל היבול לאי.

עכשיו אני רוצה את כל הזמרים הכי טובים לאי,

את כל האופים והטבחים הכי טובים לאי,

התזמונות כולם לאי.

והתחיל להעביר, להעביר, רוקן את כל המדינה.

אחרי תשעה חודשים השאיר רק את הנכים והזה והזה, גם זקנים, וזהו.

בשלושה חודשים ישב על הכיסא, מחכה,

מתי ייתנו לו שתי בעיטות?

הגיע הזמן,

באו אליו, אדוננו המלך, בוקר טוב,

תיכנס לכרכרה,

הכניסו אותו, הביאו אותו לשערי המדינה,

הורידו לו את הכתר,

נתנו לו שתי בעיטות והוא עף.

לאן הוא עף?

לאי.

הוא עף לאי.

מי היה יותר חכם, הראשון שניצל את השנה עד הסוף ואכל ושתה על חשבונם,

או זה שהעביר את הכול לאי?

מי היה יותר חכם?

מי היה יותר חכם?

מי היה יותר חכם?

הראשון?

למה הוא היה יותר חכם?

הוא היה ישר.

נכון?

ישר בעטו בו והוא הלך תפרן.

באמת הוא היה ישר.

אין יותר עכו מזה.

אמרו לו, אתה מלך, בזמן שאתה מלך אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה.

אם אתה מלך זה ישר, אם תרצה לקחת אי תיקח אי,

מה אם תרצה לבזבז את הכסף, בזבז את המלך, תעשה מה שאתה רוצה.

אתה היית שני?

היית רוצה להיות השני.

החכם זה השני.

הוא העביר,

הוא ידע שכרגע אם הוא יאכל, כמה הוא יכול לאכול? כמה? שני ניצלים ביום.

כמה הוא יכול להיענות? כמה מכוניות הוא יכול לקחת? כמה כסף הוא יכול לבזבז? כמה?

אבל הוא אמר לו, אני אעביר כשאני אצא מפה.

אחר כך תהיה לי כל הזמן, לא שנה,

כל הזמן יהיה לי את הכול.

יש אנשים שנמצאים בעולם הזה כמו המלך הראשון.

יש להם קצת כסף, יש להם קצת זה,

מבזבזים, נוסעים, מטיילים, אוכלים, שותים, מבסוטים.

כן, אבל זה נגמר.

אחרי 70 שנה שמים אותך שם בכניסה,

שתי בעיטות, טינג, לבפנים.

סוגרים עליך, ביי ביי.

אבל אם אתה חכם,

אם אתה חכם,

אתה כל רגע מעביר לאי,

כל רגע מעביר לאי,

עוד מצווה, עוד מצווה, עוד מצווה, עוד מצווה, מנצל את הזמן, הופ, מעביר, מעביר, מעביר, מעביר.

יום אחד ייתנו לך שתי בעיטות, אתה הולך, הכול מוכן.

הכנת הכול, הכול מחכה לך. מה שהכנת, מוכן ומזומן.

איי, איי, איי, איי, אז כמה יש אנשים באמת חכמים, שאתם רואים שהם כל הזמן בהעברה,

כל הזמן מעמיסים, מעמיסים, מעמיסים. כמה אתם מכירים?

רוב בני האדם חיים רק את הרגע, והם מבסוטים, מבסוטים. בשווייץ, בשווייץ, וואי, איזה עין.

גן-עדן, גן-עדן.

כן, אבל הזמן, מה עם הזמן?

טיק-טק,

טיק-טק,

טיק-טק,

טיק-טק. לפח, טיק-טק, טיק-טק.

שום דבר לא יישאר לו מזה.

יום אחד הוא יצא,

אין לו כלום, הוא לא הכין.

הוא רק אכל פה, שתה פה, נהנה פה, הכול.

אבל הוא השאיר גם את הכול פה,

והוא הלך בלי כלום.

אתם חושבים שהתורה אומרת שזה מספיק,

שבן-אדם רק יהיה חכם כמו המלך השני?

שלמה המלך אומר לנו לא.

שלמה המלך אומר,

הוא היה החכם מכל אדם.

הוא אומר לנו פסוק אחד,

שיכול לשנות את כל החיים שלנו לגמרי.

מה הפסוק הזה אומר? לך אל נמלה עצל,

ראה דרכיה בחכם.

רוב בני-אדם קורא ל...

שלמה המלך עצלים, עצלנים.

אז הוא אומר, תלך אל הנמלה,

תראה את הדרכים שלה, איך היא חיה, ותהיה חכם, תלמד ממנה, יש מה ללמוד מהנמלה.

הנמלה חיה בסך הכול שישה חודשים.

כמה היא אוכלת במשך כל ימי חייה?

חיטה וחצי.

שישה חודשים היא אוכלת

חיטה וחצי.

אומר רבי שמעון בר יוחאי,

פעם מצאו בחורה של נמלה 300 קור,

זו כמות אדירה, פי מיליונים ממה שהיא צריכה לאכול. אתם יודעים, מי שראה פעם נמלה,

נמלה, יש בכוחה לגרור חיטה שלמה.

אם היא גוררת רק חיטה אחת, היא יכולה כבר חצי שנה לשבת בשווייץ.

זהו, היא לא צריכה כלום. למה?

יש לה אוכל כבר חצי שנה.

אז למה היא אוספת כל הזמן?

למה נמלה אף פעם לא נחה?

ראיתם פעם נמלה נחה ככה?

אין דבר כזה. היא כל הזמן רצה.

אין מצב, אין מצב. תנסה לחסום אותה, או שהיא עוקפת אותך או שהיא עולה עליך.

אין מצב.

למה?

אומרת הנמלה,

שמא יגזור עלי השם חיים.

נכון, אני צריכה לחיות שישה חודשים.

אבל שמא יגזור עלי השם חיים.

מה יקרה אם הוא יגזור עלי חיים ואני אסתפק רק בחיטה וחצי, לא יהיה לי מה לאכול.

אז היא מכינה ומכינה ומכינה ומכינה.

טוב, אם יגזור עלייך הקדוש-ברוך-הוא חיים יותר,

כמה הוא יגזור?

פי-שתיים?

זה כמו בן-אדם,

חי 70-80,

פי-2, 160. זה יפה מאוד, לא?

אתם מכירים כאלה?

אז כמה הוא יכול לתת?

פי-מיליונים היא אוספת.

אז מה יש לי ללמוד מנמלה?

מה יש לי ללמוד?

שולח אותי שלמה המלך, לך, לך אל נמל העצל.

לך,

ראה בעיניים, תראה, ראה את דרכיה ותהיה חכם.

אני מבין מה אומר שלמה המלך.

שלמה המלך אומר,

אתה חושב ששנייה זה שנייה.

טק, טק, טק, טק, טק, טק. לא.

תלמד מנמלה.

שנייה יכולה להיות שעה,

ושנייה יכולה להיות שבוע,

ושנייה יכולה להיות שנה.

אתה בתוך שנייה יכול לקפל פי-מיליונים.

עכשיו אני שואל אתכם שאלה.

אם אני הייתי בא אליכם עכשיו עם נוסחה,

נוסחת חיים,

שאני יכול להפוך

דקה של חיים שלכם לחודש.

כל דקה של חיים, אני אלמד אתכם נוסחה,

שהדקה של החיים שלכם תהיה חודש.

12 דקות

של חיים שלכם יהיו שווים שנה.

כמה הייתם מוכנים לשלם על הנוסחה הזאת?

בן-אדם, אומרים לו, נשאר לך יום אחד למות,

נשאר לך יום אחד למות,

כמה זה? זה 24 שעות.

24 שעות כפול 60 דקות זה הרבה זמן.

הרבה זמן.

תכפילו את זה בחודש,

תראו כמה שנים הוא עוד יוכל לחיות

אם אני אביא לו את הנוסחה,

כשהודיעו לו שנשאר לו רק יום אחד לחיות.

כמה מוכנים לשלם על חיים?

כשאומרים לאדם, יש לך שעה אחרונה לחיים,

כמה הוא מוכן לשלם בשביל להמשיך לחיות?

את כל מה שיש לו, כל מה שהוא אסף כל ימי חייו,

הוא מוכן לתת, תן לי חיים.

אם שעה אחרונה של החיים שלך

שווה את כל הכסף שעזב, שאתה אספת כל ימי חייך,

למה כל שעה שהיתה לך קודם לא היתה שווה ככה?

למה בזבזת אותה?

למה נתת לה זמן טיק-טק-טק-טק ללכת?

אם על שעה אחרונה אתה מוכן לשלם הכול,

כשהיה לך את כל החיים,

מה עשית אתה?

מלמד אותנו שלמה המלך שאפשר להפוך את זה למיליונים.

עכשיו בואו תראו.

אני יושב כאן ומדבר אתכם.

יש פה מאות יהודים.

באינטרנט כרגע רואים אותנו אלפים יהודים.

אז זאת אומרת,

כל רגע שאני מדבר זה כפול האנשים שמקשיבים ושומעים את דברי התורה שאני אומר.

אתם רואים את המצלמות עכשיו?

אתם רואים את הרחף הזה שמרחף כל הזמן ועובר לידי ככה?

זה מתעד את הערב הזה.

זה יהפוך להיות DVD,

CD,

MP3,

קלטות והכול.

זה יופץ במאות אלפים לציבור,

ישמעו את כל השעה, שעתיים, שלוש שנדבר,

תכפילו את זה במספר האנשים שישמעו ויראו,

תגיעו שאני בשעה-שעתיים שיושב פה הופך אותה למיליונים של שעות.

מיליונים של שעות משעה אחת.

זו הנוסחה שלימד

שלמה המלך.

לך אל נמלה עצל, ראה דרכיו החכם.

אתה יכול להפוך זמן,

לכפולות לאין-שיעור.

זה רק הזמן שצברתי עכשיו.

הפכתי זמן והכפלתי אותו בכפולות לאין-שיעור. זה זמן.

וכמה זה שווה עכשיו?

עכשיו נכפיל את כל זה,

כמה שעה של תורה שווה.

טריליונים של מצוות.

אז תכפילו את כל זה,

זה עובר לאי.

זה עכשיו עובר לאי.

אחרי 120 שנה יוצאים מפה,

וכל האוצרות הגדולים האלה שאספת,

הכול מחכה לך שעה.

וואי, וואי, וואי.

כמה הקדוש-ברוך-הוא מוכן לתת לנו להרוויח בעולם הקצר שבו אנחנו נמצאים.

חושבים שזה קצר.

זה לא קצר.

אם יודעים לנצל את הזמן,

וואי, וואי, וואי, כמה אפשר לעשות.

כמה אפשר לעשות.

יש עשירי עולם

שיודעים בדקות,

בשעות,

לעשות כל כך הרבה מיליונים, ביליונים.

למה?

הם כבר משופשפים בעניין.

שיחת טלפון שלהם היא לא בחינם. הוא כבר קונה גורד שחקים,

מוכר גורד שחקים,

עושה זה, מוכר זה, עושה זה, צ'יק, צ'יק, צ'יק, צ'יק, צ'יק, צ'יק, צ'יק.

אבל מה הוא עושה?

כמו המלך הראשון, אוסף פה, אוסף פה, אוסף פה, יום אחד הוא יצא,

הוא לא לוקח כלום,

לא נותנים לו חדר,

נותנים לו בדיוק מטר שבעים, כמו כולם, סוגרים, שלום.

מקסימום יכולים לכתוב, פה נקבר העשיר הגדול שתפרן,

עני עכשיו, אין לו כלום, זהו, שלום.

זל, זל,

זל.

אפילו אם הוא ירצה שיקברו אתו את כל הכסף, אין מקום.

נו, אז מה הוא עושה כל החיים שלו?

אסף כמו הנמלה,

חכם היה אסף, אבל לא לקח את זה.

הוא כמו המלך הראשון.

התורה מלמדת אותנו, לא, העולם הזה מעבר, תהיה חכם,

תנצל את החיים ותהפוך את כל החיים להכנה ליציאה,

כי אתה יוצא, אין מה לעשות, יוצאים מפה.

וכיוון שאתה יוצא,

תכין את הכול למקום שאליו אתה הולך.

זה לימד אותנו שלמה המלך, עליו השלום,

בפסוק אחד.

תראו מה זה פסוק אחד בתורה.

עכשיו,

הברירה נשארת לנו.

האם אנחנו מסוגלים לעשות דבר כזה או לא?

תראו, יש פה יהודים שיושבים פה,

ברוך השם,

שומעים דברים,

אבל יש פה יהודי אחד

שטרח

במשך החודשיים האחרונים

עם צוות של יהודים טובים נוספים,

וביחד החליטו להרים את ההרצאה הזאת פה, בשווייץ.

היהודי הזה, כל מה שאמרתי, את החשבון,

שייך לו.

קוראים לו הרב וינמן.

זאת אומרת, הוא השקיע, הוא טרח, הוא יגע, הוא עמל,

הוא הפסיד לכאורה זמן,

הוא כאילו בזבז זמן בשביל להכין את הערב.

הוא לא בזבז,

הוא ניצל את הזמן.

כל רגע שעבר בחודשיים האחרונים להכנת המצוות,

המצווה הגדולה הזאת

נזקף לזכותו ולמסייעים לו,

וכל זה עכשיו יהפוך להיות לתורה מרובה בכל העולם כולו, לאין שיעור.

בכל ההצלחה, בכל מי שיקבל עליו עול תורה ומצוות,

בכל מי שיתחזק ובכל מי שיישם,

הכול נכנס לחשבון שלו ושל כל המסייעים לו.

זה נקרא חוכמה.

החוכמה היא

איך מנצלים את החיים בשביל לעשות דברים שיהפכו להיות נצח.

לא שעברו ונגמר, אין להם זכר בעולם,

אלא שיישארו לעולם.

אנשים

כל כך דואגים

שאחרי שהם ייפטרו יעשו להם מצבה יפה,

נהיה שיש ירוק.

ירוק.

הוא אוהב ירוק.

הוא אוהב ירוק.

ושישימו לו פרחים, יכתבו כמה מלים וזה וזה.

יש כאלה שעושים אפילו כאילו בית כזה

מסביב לקבר.

הוא בא לנוח, עושה בית.

ונו,

נו, אז מה, יש בית ויש ירוק ויש הכול. נו,

זה נקרא שאתה עשית משהו בחיים?

אתם הייתם פעם בקבר של הארי הקדוש?

קבר שטוח, בלי מצבה, בלי כלום,

קצת מעל הקרקע, ככה, זהו.

זהו.

אבל שוכב שם

האדם הגדול, הגדול בענקים.

בן-אדם שזכה, עד גיל 38 הוא חי בסך הכול

לדברים גדולים ונוראים שאין להם שיעור.

שהיה יודע להסתכל על כל בן-אדם ולהגיד איזה גלגולים הוא עבר ואיזה עבירות הוא עשה ואיזה מצוות ומה התיקון שלו ומה צריך,

דברים שלא שמעה אוזן הדם.

בן-אדם שהקדיש את כל חייו לתורה היה יוצא לשבוע ימים,

לומד ביער,

חוזר שישי-שבת ויוצא עוד פעם.

הוא זכה ללמוד שבע שנים מפיו של אליהו הנביא.

למה?

כי הוא החליט, אותי לא מעניין העולם הזה,

אותי מעניין העולם הבא,

והוא השאיר תורה.

במשך שנה וחצי, שנתיים, כשהוא העביר את זה לתלמיד שלו, אמר, חוק, כל תורת הסוד שיש לנו,

זה מה שהוא העביר לו בשנה וחצי, שנתיים.

מה בן-אדם יכול להספיק?

אתם יודעים מה הוא הספיק.

פעם נכנס אליו

אחד מהתלמידים והוא היה

ישן בשבת,

והתלמיד ראה שהוא ממלמל בשפתיים שלו,

אז הוא הטה את אוזנו לשמוע מה הארי הקדוש ממלמל.

פתאום התעורר הארי הקדוש ואומר לו, מה אתה עושה?

הוא אומר לו, שמעתי את כבודו.

הוא אומר, רציתי לשמוע

על מה כבודו מדבר.

אז הוא אמר לו, תדע לך,

בשעה שאני נמנמתי פה,

לימדו אותי

את אחד מהסודות של פי האתון

של בלעם שדיברה.

ואם אני אצטרך להסביר לך

את מה שלימדו אותי

עכשיו בשמים,

בסוד האתון, פי האתון,

ייקח 80 שנה להסביר לך.

אבל כשבן-אדם הוא מחובר

לעולם העליון, השפע נשפך אליו,

כמו ב-FTP,

ישר,

זה לא צריך ככה אחד אחרי השני.

היום במחשבים

נותנים לנו דוגמאות מזעריות ליכולת שלנו לספוג, לעכל, לנתח, להבין.

אנחנו הרבה יותר משוכללים מזה.

אבל יש לנו מחסומים, החסמים שלנו הם מחסומים של הגוף.

אבל אם אדם מתנתק קצת מהגוף, פחות גשמי,

יותר רוחני,

ההשגות שלו הן עליונות בצורה מדהימה, מה שאדם יכול להגיד.

את כל זה התורה נותנת לנו.

היא אומרת לנו, בואו, תעשו כמה מצוות,

טלית,

תפילין,

קריאת שמע,

תפילה,

ברכת המזון, אם אתה אוכל,

וללמוד תורה כל יום, אשריך.

זהו, אתה מקיים תורה ומצוות.

יום שבת,

תנוח, תאכל פיצוחים,

גרעינים, פיסטוק חלבי,

תשיר קצת,

תקרע קצת,

תנוח.

הנה, עוד מצווה.

אוכלים,

שרים, מצווה.

יפה.

פעם בשנה,

יש ראש השנה,

שומעים שופר, מקיימים מצווה.

יום כיפור, צמים,

מחפרים על העוונות עם התשובה,

סוכות, יושבים בסוכה,

תענוג,

ארבעת המינים, נפלא.

חנוכה, סביבוני,

פורים, רעשנים,

איזה יופי, סופגניות,

חיים טובים.

למה אנשים לא מקיימים תורה ומצוות כמו שצריך? בשמחה, בשמחה.

שאלו את האריה הקדוש,

איך זכית למעלה הגדולה הזאת, שהגעת למה ששום יילוד אשה לא הגיע.

אמר, כל מצווה שעשיתי,

עשיתי אותה בשמחה גדולה.

מצווה,

זו המתנה הכי גדולה שיכול לתת הקדוש-ברוך-הוא לאדם.

שכר מצווה, מצווה.

מה השכר הכי גדול על מצווה? זה עוד מצווה.

מה זה מצווה?

במצווה קונים נצח.

עושים מעשה קטן פה וקונים עם מעשה קטן נצח.

אושר ועושר ושמחה לעולם העליון, רוחני כמובן.

נו,

אז העולם הזה נפלא.

למה אנחנו לא שואלים את עצמנו כמה שאלות?

אם היינו שואלים

אפרוח בתוך הבצע,

אפרוח,

מי שם אותך בתוך הבצע?

הוא היה יודע לענות?

מי מכניס לך את המזון לתוך הבצע?

הוא היה יודע לענות?

יש מישהו מחוץ לבצע?

מאיפה הוא יודע?

הוא לא יודע כלום.

חשבתם פעם

איך ביצה נרקמת

ובפנים פתאום נהיה אפרוח והביצה גדלת

ויש בפנים אפרוח,

ומגיע רגע שהוא מנקר מבפנים

ויצא החוצה.

האפרוח יכול לדעת?

הוא לא יכול לדעת. אין לו השכלה, אין לו הבנה.

גם אנחנו היום אפרוחים בתוך ביצה.

כדור-הארץ הוא אליפסה, ביצה.

יש בפנים הרבה אפרוחים.

הנה, חלק מהאפרוחים.

נמצאים כולם בתוך זה, ונוסעים עם מכוניות וזה, וחוזרים,

ואיזה ביצה גדולה הזאת.

יש אפרוח עורך-דין, יש אפרוח בנה, יש נדל״ן,

יש כל מיני אפרוחים.

נו, והם לא שואלים איך נכנסנו לבצה?

ומי שם אותנו בבצה?

ולאן הולכים כולם?

לאן יוצאים כולם?

מה זה, סתם?

אני אמרתי את הפתיחה שלי

למי שיש שאלות,

ואני אשמח לענות.

בבקשה.

הנה, פה באמצע יש שאלה, בחור עם חולצה בכתום,

שכל פעם שהמצלמה עברה לידו עשה תנועה.

כן, תביאו לו בבקשה מיקרופון.

כבוד הרב,

בערב טוב.

רציתי לשאול אותך שאתה אמרת שצריך להרוויח בחיים בשביל החיים הבא,

בשביל עולם הבא.

אבל כתוב בבקעי אבות שלא על האדם לחיות על מנת לקבל פרס. זאת אומרת,

אנחנו לא עושים את זה בשביל השכר ובשביל להרוויח משהו, אלא אנחנו עושים את המצוות לשמה, שאני אתן צדקה.

אני לא עושה את זה בשביל עצמי,

אלא אני אתן צדקה בשביל הבן-אדם, בשביל שזה דבר טוב,

ולא כי אני רוצה להרוויח משהו בעולם הבא. אני רוצה לשאול לך, מה התגובה שלך לזה?

תודה. רגע, אל תשב, רק שנייה, חכה רגע,

יצלמו אותך יותר ברור.

עכשיו,

תגיד לי משהו.

אתה היום מקיים את כל המצוות שלך, כמו שאתה אומר, שכתוב בפרקי האבות?

לא, אני לא חושב שזה אפשרי לעשות דבר כזה. אז למה אתה מציע לי, קודם כול?

סליחה? למה אתה מציע לי מה שאי-אפשרי?

לא, אבל אני אומר שזה לא צריך להיות, אני יודע מה אמרת.

אז לכן אני מדבר לאלה שלא יכולים לעשות את זה לשמה,

שזו הדרגה האמיתית והגבוהה ביותר,

והלוואי שנעשה את זה על מיני דברים.

על מנת לקבל שכר. הנותן צדקה ואומר, על מנת שיחיה בני הרי זה צדיק.

נכון, הוא לא חסיד, אבל הוא צדיק.

אתה צריך להבין דבר אחד,

גם אם אני אעשה בשביל לקבל שכר,

לא שכר בעולם הזה,

אלא שכר שהשם רוצה לתת לי,

וזה ודאי שהאבא שלי שבשמים מעוניין, שלכל בן שלו,

לכל אפרוח,

יהיה הכי הרבה שכר, כי הוא הכין נצח, נצח של שכר לתת לנו.

הוא לא רוצה להתקמצן,

הוא רוצה לתת.

לכן הרבה תורה ומצוות, כדי שיהיה לנו הרבה שכר. רצה הקדוש-ברוך-הוא לזכות את ישראל,

שיהיו להם הרבה זכויות, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות.

אז אם אני עושה,

אחרי שאני מבין שמקבלים על זה שכר,

וזה הרצון האלוקי

שהבנים שלו יקבלו שכר,

ואני עושה לו בזה נחת רוח,

זה גם לשם שמים.

זהו.

מהיום תתחיל לחשוב על זה.

כן, למי יש עוד שאלה?

שאלה למי יש?

איפה?

אני. כן, איפה את?

אני

שאלה יפה, לא הבנתי מלה.

שאלה יפה, לא הבנתי מלה.

תיכף יתרגמו לי. רק רגע.

פוטיתא פוטי לא אזוף יסוני.

אני צריך לשים אוזניות?

אתם רואים מי שלא מבין שם אוזניות.

כן.

דודי, לא, לא, אותך שמעתי. איפה המתרגם?

אפשר לתת לנו תרגם מיקרופון? כן, עלו, עלו.

הרב, כן, הגברת שאלה. לא צריך כבר.

הרב אמר שזה לא טוב לבזז את הזמן.

נכון. אז היא שואלת אם הוא עושה דברים מבזסים,

כמו נוסחי חבלסקייפו או דברים כאלה,

שזה דבר שהיא אוהבת, אם זה בכלל אסור שתבזז את הזמן לבז.

תראי,

כל מה שעושים בשביל בריאות,

שהגוף יהיה בריא ונוכל לעשות את המצוות מתוך בריאות,

זה גם מצווה.

כתוב, ונשמרתם מאוד לנפשותיכם, אומר הרמב״ם

בהלקות דעות, פרק ד', שחייב האדם לשמור על בריאותו.

אז אני, לדוגמה, לא משחק בסקטבול,

אני משחק טיניס

ושומר על הבריאות.

זה גם מצווה.

הבנת?

לא מבינה.

היא הבינה, עשתה כן.

איך אומרים הבנתי בצרפתית?

קומפרי?

קומפרי.

איך אומרים תודה?

מרסי.

מרסי.

כן, שאלה הבאה.

כן, יש לנו פה יהודי באמצע.

הרים את היד עוד פעם.

עוד פעם, כן.

עוד רגע, יפתחו לך את המיקרופון. עוד רגע.

איזה מספר זה? יש מספר על זה?

תודה. בן-אדם רוצה להרגיש שמחה בשער סביבות התורה או בשער עשיית המצוות

או באמצע תפילה.

הוא רוצה להרגיש שמחה,

וזה לא עלה בידו.

מה יכולים לעשות, אז איך

צריכים להתנהג

בשביל להגיע לשמחה כשעושים מצווה, כשלומדים תורה.

פיקודי השם ישרים, משמחי לב.

זאת אומרת, אם בן-אדם לא היה טרוד בענייני העולם הזה ומודד,

הוא דאג מהם

והיה בעל ביטחון, בשם יתברך,

שאת הכול הוא עושה רק לטובתו,

והכי טוב שרק אפשר בשביל בנו,

ושהוא מצפה מהבן הזה שיעשה לו נחת רוח,

אז היה הבן הזה שמח שיש לו הזדמנות להחזיר לאבא שבשמים בכל מצווה ומצווה,

על זה שהוא מאפשר לו לעשות אותה בכלל.

בריא ושלם,

והוא אפילו חולה כשזה ממרק את הייסורים,

אבל עם ביטחון מלא,

שמה שהשם עושה בשבילו,

אין יותר טוב מזה בשבילו לאותו זמן.

כשאדם יתבונן בדברים האלה,

ישמח על כל רגע שהוא חי, לא רק בשעת מצווה,

כיוון שחיים זה מתנה מאוד יקרה.

אם נבקר בבתי-חולים,

נראה כמה אנשים היו מוכנים לקפוץ משמחה, שיבטיחו להם, רק שיצאו מפועה בריאים ושלמים.

וכשאנחנו בחוץ בריאים ושלמים,

למה אנחנו מודאגים?

למה אנחנו כל הזמן טרודים?

בגלל שחסר לנו דבר אחד חשוב,

ביטחון בשם יתברך,

ולדעת שהוא משגיח עלינו ורואה במעשינו ודורש את שלומנו וטובתנו,

יותר ממה שאנחנו חושבים על עצמנו.

הבנתי. אבל

אם בן-אדם שלם עם הקדוש-ברוך-הוא והוא שמח ויש לו ביטחון ואין לו שום בעיות בחיים שלו,

אם כל זה מן התפילה או בלימוד או בעשיית המצוות,

אין לו סיפוק נפש,

הוא רחק משמחה.

שמעתי.

בוא נשאל. עוד רגע.

ויש דברים בחיים שמגישים שמחה.

את זה אני יודע. אם זה בן-אדם שאין לו שום שייכות לשמחה,

הוא חולק.

ברור. הוא מרגיש שמחה, אבל לא מדברים שהוא צריך.

היהודי הזה, לצערנו הרב, הוא מחובר לחומר ולא לרוח.

לכן הוא לא שמח.

אם יביאו לו 100,000 דולר הוא ירקוד משמחה. הוא לא ישמח, הוא ירקוד.

למה הוא רוקד? כי הוא קיבל 100,000 דולר.

מה עושים עם 100,000 דולר? קונים הרבה שניצל.

מה עושים?

הוא לא הולך לחלק את זה עכשיו. הוא שמח שיש לו 100,000 דולר.

אבל מצווה שווה יותר מ-100,000 דולר,

מצווה שווה נצח.

זאת אומרת, אין לו הבנה מה זה מצווה.

הוא אדם דתי, אבל מלידה.

וכשאדם דתי מלידה,

אז זו מצוות אנשים מלומדה,

וממילא הוא עושה את זה כמו שצריך לאכול,

אז הוא אוכל.

צריך לישון,

אז הוא ישן,

וכן הלאה. אז זה עוד דבר שהוא צריך לעשות.

אבל, לדוגמה, תראה בעלי תשובה שחזרו בתשובה,

ובפרט בהתחלה,

עד שהם הופכים להיות דתיים.

אז בהתחלה, כשהם עוזרים בתשובה, הם שמחים כל כך לקום בבוקר, לרוץ לבית-הכנסת, להתפלל,

לדקדק במצוות, לעשות כל דבר. באיזו השתוקקות.

למה?

כי הם מבינים היום את הערך של הדבר,

עד שזה הופך להיות אצלם הרגל,

ובדיוק כמו זה שאתה שואל עליו.

הבנת?

אבל אם אדם מתבונן

מה ערכה של מצווה,

נפל בידו אוצר.

איך הוא לא שמח?

הוא חושב שהוא מבין מה זה מצווה. הוא חושב.

הוא מבין מה זה 100,000 דולר,

אבל הוא לא מבין מה זה מצווה.

אם הוא היה מבין מה זה מצווה,

הוא לא היה נוגע ב-100,000 דולר כשיש לו מצווה.

אתה יודע מי היה כזה?

משה רבנו,

כתוב חכם לב,

ייקח מצוות.

מי זה?

משה רבנו.

למה?

בשעה שעם ישראל יצאו ממצרים, כל אחד לקח 80 חמורים לוביים מלאים כסף וזהב,

ומשה רבנו היה יכול לקחת יותר מכולם, לא?

הוא לקח את עצמות יוסף על שכמו במקום לאסוף כסף

הוא לקח את העצמות של יוסף הצדיק לעלותם לארץ-ישראל.

הוא דאג

שיהיה לו לאי, לעולם הבא.

הוא לא דאג לכסף.

הוא היה חכם לב,

והוא ייקח מצוות, לא כסף, הוא לקח מצוות לעולם העליון.

מי שמבין,

זה מה שהוא עושה.

אני גם הייתי יכול לעשות כסף, אתה יודע.

יכולתי לעשות כסף.

אם הייתי יוצא לעסקים,

אני חושב שהיתה לי הצלחה גדולה.

אבל אני העדפתי לא לעסוק בעסקים אלא בעסק אחד של התורה,

זיכוי רבים להציל יהודים בכל העולם.

ואני רץ ממקום למקום,

טיק-טק, טיק-טק, טיק-טק, טיק-טק, טיק-טק,

טיק-טק, טיק-טק, טיק-טק,

למעלה למעלה למעלה. להעביר עוד, עוד, עוד.

וכל הזמן אני מחייך.

כן.

למה סגרו לו?

והוא לא יהיה בשמחה.

אני מבין שכבוד הרב יש לו סיכוי לב גדול. מאוד. קלפים, כל העולם קלפים,

מיידיים.

מה זה קלפים? קלפים זה יד על יד.

אה, מחיאות כפיים, הבנתי.

לא, מזה אני לא, רואים בבתי-כנסיות,

בבתי-מדרשות,

בני האנשים כמו שאכלו מלון.

לא מלון. לימון, לימון. נכון.

ואני מרגיש שאולי זו בעיה של הרבה בני-אדם,

איך יכולים להגיע בדרך ריאליסטית, על דרך ריאליסטית,

לשמחה של מצווה,

שמחה מלימוץ-התורה, שמחה מן התפילה. אמרתי,

כנראה אתה לא שמת לב, חשבת שאתה מכיר את התשובה, אבל צריך לעשות את התשובה הזאת בפנים.

אם זה לא עובר מהראש ללב,

זה לא עובד.

יש עצה פשוטה, לוקחים כדורים של צחוק וצוחקים.

אתה לא מתכוון ריאליסטי כזה.

ריאליסטי, כשאני מדבר, זה מפה,

מפה, מה שאני הסברתי,

להעביר לפה ולוותר על החומר, לוותר.

ולא לדאוג מהחומר.

כולם באים לתפילה, כמו שאתה אומר, מודאגים.

מה יקרה כשייגמר התפילה?

הולכים לביזנס. הולכים לזה. יש בעיות, יש חובות, יש צרות, יש לשלם ארנונה, יש גז, יש חשמל, יש מים, יש טלפון.

זה הבעיה.

הם טרודים, טרודים, בעניינים של העולם הזה.

אבל אם היו מפקירים את כל הדברים האלה ואומרים בורא עולם,

לא יעזוב ולא ייטוש את מי ששמח במצוותיו.

תחת אשר לו עבדת את השם אלוקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כול.

יש לאנשים גם הרבה טוב, אבל לא עובדים את השם בשמחה.

למה?

כי החומר תופס אותם והם טרודים.

אבל אם הראש היה מכוון רק לשם,

אושר גדול.

תודה רבה.

תהיה בריא ושמח.

הנה, פה יש שאלה, שורה שלישית. מרים את היד, בבקשה.

פה.

האם גן-עדן האלוהי קיים בעתיד? הוא קיים עכשיו? זאת אומרת, האם אפשר לחיות את גן-עדן עכשיו?

ומה העיקר של גן-עדן?

גן-עדן

קיים מאז הבריאה.

וגם,

אני לא רוצה להפחיד, בשווייץ שמעתי שאנשים פחדים.

אז הגן-עדן ככה, יש שני גן-עדן,

לא גן-עדן של שוטים,

מה שחושבים פה שמי שנמצא בשווייץ הוא בגן-עדן. לא, זה לא גן-עדן.

יש גן-עדן תחתון, שזה בעולם הזה,

רוחני,

בלתי נראה לעין של אדם,

אבל נשמות, כשיוצאות מן העולם הזה, נפתרות, יודעות היכן מקומו.

זה אותו גן-עדן שהיה בו האדם הראשון, שהוא היה פה.

גן-עדן ששם הקדוש-ברוך-הוא את האדם הראשון, זה נקרא גן-עדן תחתון.

יש גן-עדן עליון בעולמות העליונים,

שהוא גן-עדן

רוחני בדרגה גבוהה ביותר לאין-שיעור מהגן-עדן התחתון.

אלה שני גן-עדן שיש.

לא כל צדיק וצדיק זוכר גן-עדן עליון,

רק בעלי מדרגה גבוהה ביותר.

לא ניכנס כרגע לחילוקים, יש על זה ספרים.

מי שלא מגיע לשם,

אז הוא הולך

לצד ההוא, ושם עושים לו תיקון,

מירוק והכנה כדי להשתחרר מכל הפסולת והלכלוך שנדבק בו,

לפני שמכניסים אותו לגן-עדן, כי בגן-עדן לא נכנסות נשמות מלוכלכות או טמאות,

אז צריך לנקות אותן, להעביר אותן זיכוך.

יש כאלה לתקופה קצרה, יש ארוכה, יש אלפי שנים,

תלוי כמה לכלוך נדבק בו.

על מה אתה שואל?

האם זה במציאות?

קיים.

והאם מגיעים לשם?

כן.

מי?

מי שמגיע לו.

ומה העיקר של גן-עדן? מה העיקר שלו? מה מהות? עיקרו. מהותו של גן-עדן

הוא שלב הכנה

והכשרת הנשמה לחיי העולם הבא.

זאת אומרת,

יש חמישה עולמות.

יש עולם הזה,

שווייץ,

יש עולם הנשמות,

זה השני,

גן-עדן, ויש עולם השלישי,

שזה עולם ימות משיח,

שזה גם יהיה בעולם הזה בתקופה הקרובה, בעזרת השם.

40 שנה אחרי משיח שיתגלה במהרה בימינו אמן

תהיה תחיית המתים.

זה עולם רביעי שבו יקומו כל הצדיקים שנפטרו במשך כל הדורות

ויחיו יחדיו,

ביחד פה,

ויש עולם חמישי אחרון, קוראים לו עולם הבא,

שהוא השכר הנצחי האין-סופי לעולם ולעולמי עולמים במדרגה שהאדם זכה להגיע אליה.

יש לי קלטת שנקראת חמשת העולמות,

שבה אני מבאר באריכות כל עולם ועולם מה תפקידו, מה ייעודו ומה האדם יכול לעשות ולהספיק

בכל העולמות ומה יכולים לעזור ולסייע לו גם אנשים שנמצאים כאן,

אם הוא כבר נתקע שם.

זה נקרא חמשת העולמות. אם תרצה גם תוכל לראות את זה באתר שופר.net בחינם,

קלטת חמשת העולמות.

אז העניין של גן-עדן

זה שהנשמה מגיעה לשם,

היא מתרגלת לאור האלוקי שהיא לא היתה רגילה לו,

כי כשאנחנו נמצאים בגוף אנחנו מנועים

מלראות שכינה כמו שאנחנו לומדים עליה וכו'.

כשאדם יוצא, כשאדם חי לא זוכה, אבל כשהוא יוצא הוא יכול לזכות לראות שכינה.

ואז היא מתרגלת ומסתגלת שם,

ושם היא נמצאת

לפי גודל הזכויות שלה, כמו רוב חוכמתו וגודל מעשיו שהוא עשה, הוא זוכה שם.

בינתיים בקבר הגוף

עובר את תהליך העיקול במקומות שהוא חטא בלבד,

מקום שהגוף לא חטא,

או שהגוף חזר בתשובה שלמה, זאת אומרת, האדם חזר בתשובה והגוף היה נקי,

אם יפתחו את הקבר, ימצאו את הגוף שלם.

דין התולעים בקבר זה עונש ומירוק.

אז בינתיים הגוף,

אם הוא צריך לעבור את התהליך הזה,

רושם החטא שהיה בו מתפורר.

הנשמה עברה את הזיכוך והגיעה לגן-עדן,

אז היא מתכוננת ל...

לקראת החיבור, בתחיית המתים.

הנשמה תרד מגן-עדן ותיכנס לגוף בתחיית המתים.

אדם יקום מן הקבר ויהיה במדרגה של אדם הראשון לפני החטא,

כמו שהיה בגן-עדן, נקי וזך.

אז יהיה אלף שנה עם מות משיח ואחרי זה זוכה אדם לחיות לחיי העולם הבא לנצח נצחים.

זה בקצרה.

יכול לאדם לחיות היום את גן-עדן?

בעולם הזה? כן. לא.

אין אפילו שמץ של כלום, למעט

שבת היא מעין עולם הבא, אבל תלוי כמובן כל אחד איך הוא מכין את השבת. לא הצ'ונט קובע את השבת.

צ'ונט זה טוב,

אבל איך אדם מקבל את השבת?

איך ההארה של הנשמה שלו בשבת? איך השמחה שלו בעבודת השם? איך לימוד התורה שלו?

איך הוא מנצל?

השקט. יש אדם שנכנס לשבת,

פתאום מנותק.

אין חובות, אין בעיות, אין דאגות. מנותק.

אתה יודע, כמו אנשים שבאים לשווייץ,

פתאום הרים, שלג, אוויר צלול.

בשבילם זה גן-עדן.

זה כלום, זה גורנישט, מיד גורנישט.

זה כלום.

זה גשמי.

אומנם ההנאה בראייה היא רוחנית, אבל זה נקרא גשמי עדיין.

כשיש הארה פנימית בתוך הנשמה,

אין לזה שיעור. אדם, מרוב שמחה, יכול למות מאושר. למות ממש מאושר.

אנחנו לא מכירים את העונג הזה של גן-עדן.

אתה יודע שאדם זוכה לחיות באמת,

אם אדם זוכה להכיר את האמת ולחיות בה?

זה אושר שאין כדוגמתו.

אדם שלא צריך להתפתל עם שקרים ועם כל מיני תככים וכל מיני דברים.

אתה יודע, זה אושר שהוא חי ישר,

שלם עם אלוקיו ועם הסביבה שלו.

זה אושר שאין כדוגמתו.

וזה עוד כלום, זה רק דבר אחד.

אדם שזוכה לעבוד את השם, שיודע שהוא עושה נחת רוח לשם,

וכל זה בחינות רוחניות,

וזה עדיין כלום.

לא שומעים אותו? רגע.

האם אלוהים צריך את זה שנעבוד אותו?

לא.

הקדוש-ברוך-הוא לא חסר עבודה, כי הוא עשה את הכול לבד. הוא לא צריך אותך.

אז בשביל מה אתה מטיף לי לעבוד לאלוהים? בשביל מה אתה אומר לי לעשות את הדברים האלה, אם הוא לא צריך את זה? בשביל מה אתה יושב פה עכשיו ואומר, בשבילך, בשבילך. אבל הוא לא צריך את זה. הוא לא צריך את זה, אבל הוא אוהב אותך,

הוא ברא אותך בשביל לתת לך,

להעניק לך,

והוא רוצה שיהיה לך טוב.

אז כיוון שהוא רוצה שיהיה לך טוב,

אם אתה חכם,

תנצל את כל האפשרויות שהוא נותן לך בעולם הזה

כדי שיהיה לך טוב.

הרי לפני שאתה באת לעולם הוא היה, נכון?

גם לפני שבאת הוא היה. אז הוא לא צריך אותך.

ואם הוא הביא אותך ואחרי זה הוא לוקח אותך, אז הוא גם לא צריך אותך.

אז בשביל מה הוא הביא אותך? בשבילך, לא בשבילו.

כיוון שהוא הביא אותך כבר בשבילך, תהיה חכם.

תגיד, הוא נותן לי?

אז אני אנצל את הזמן,

אני אעשה את המקסימום בשביל שבאמת

אני אזכה לקבל את מה שהוא רוצה לתת לי.

כשאומרים שיש מפעל לפיס,

אתה רוצה לזכות בפרס אם אפשר.

אם אומרים לך,

לא צריך לזכות בפרס,

אתה תהיה אחד מתוך 5 מיליון שיכולים לזכות.

אומרים, אם רק תקנה הגרלה תקבל את הפרס.

כדאי או לא כדאי?

אתה מכיר מישהו שיגיד,

רגע, רגע, אני לא מוכן לזכות בפרס.

מה האינטרס שלו שהוא רוצה שאני אזכה בפרס?

בשביל מה הוא נותן לי בכלל פרס?

למה הוא צריך לתת לי פרס?

בשביל מה הוא צריך פרס?

יש מישהו שישאל? הוא יפחד שיאבד את הפרס.

הוא הלך לקהל תפסות את הפרס.

אתה צריך להבין, נתנו לך הזדמנות, קח.

הוא לא צריך אותך.

אתה צריך אותו.

ולך יש אפשרות להרוויח, ובגדול,

אשריך.

כן, לפניך, תן לו, יש לו שאלה.

כבוד הרב,

יש מצב מאוד רגיש ליהדות שיש התבוללות בנישואי תערובת.

הייתי רוצה לשמוע ממך בנושא איך הבעיה היהודית הזאת

נפתרת או לא נפתרת או תיפתר.

תראה,

התבוללות זו מכה קשה ביותר לעם היהודי.

היא כבר הביאה עלינו את השואה.

השואה נבעה מהתבוללות אדירה שהיתה באירופה

וגרמה לאובדן רב של חיים.

ואז המצב היה יחסית

יותר קל מהמצב שבו אנחנו נמצאים היום, כי אחוזי ההתבוללות היום בעם היהודי, לצערנו, גדולים יותר, לפי

הסטטיסטיקות שנבדקו לאחרונה.

אבל כשאדם לא מחובר למקורות, לשורשים,

לתורה הקדושה,

והוא חושב שהעולם הזה זה כמו המלך הראשון, שבאנו לפה על מנת לחיות 70 שנה ולעוף,

ולא יודע שיש המשך ויש מטרה ויש תכלית לחיים,

אז מה אכפת לו בכלל אם הוא יהודי, אם זה גוי, אם זה פה, אם זה שם?

הוא לא יודע בכלל מה ה' נתן לו, איזו מתנה הוא זכה,

איזו ירושה מחכה לו. הוא לא יודע כלום.

אז הבן-אדם הזה לא מבין בין ימינון לשמאלו ולא ראה שינוי בין זה לזה.

הקדוש-ברוך-הוא הציע את התורה לכל העולם.

אלינו הוא בא אחרונים.

הוא הציע את זה לכל אומות העולם.

הם לא רצו לקבל את התורה.

אנחנו אמרנו, נעשה ונשמע.

קיבלנו את התורה,

והקדוש-ברוך-הוא אמר לנו שאנחנו לא יכולים להתחתן באומות העולם.

התכלית של הבריאה כולה נמסרה ביד שלנו,

ואנחנו למעשה מנהיגים את כל הבריאה במעשי המצוות שלנו.

כל השפע בעולם שיורד, בזכות עם ישראל.

כל הצרות והמלחמות שבעולם, בגלל ישראל.

זאת אומרת, הכול נובע מישראל, כי להם ניתנה התורה שבה נברא העולם,

על-פי התורה נברא העולם,

והיום היא נמצאת ביד שלנו.

ואיך שאנחנו מתנהגים על-פי התורה, ככה אנחנו קובעים את המצב שלנו ושל העולם כולו.

אז כשהקדוש-ברוך-הוא אומר שלא לשאת בת-אל נכר,

אז זה איסור גמור,

ואדם כזה מחלל ברית קודש שלו.

וזה עוון גדול מאוד מאוד מאוד, כי הוא מבזה את הקדוש-ברוך-הוא.

או הפוך,

או שיהודייה חיה עם גוי.

זאת אומרת, העונש על זה גדול,

והבעיות והצרות מזה הן גדולות ביותר לעם ישראל, וזה קטרוג גדול על כולנו.

יש דרך

למנוע את ההתבוללות,

זה על-ידי

גרימה של הכרת היהדות לציבור הרחוק הזה.

וניתן לעשות את הדבר, וברוך השם, על-ידי הפצת ה-DVD שאנחנו מפיצים בכל העולם, ועד היום הפצנו 14 מיליון קלטות,

video, cd, חינם, בכל העולם.

אז הרבה אנשים מתעוררים להכיר את היהדות שלהם, הם לא יודעים בכלל שום דבר על היהדות שלהם.

וברגע שהם מתוודעים לדבר,

והם מבינים את הערך שלהם,

אז הם מתעשתים ומחליטים לשנות דרך.

ורבים היהודים שזכו לשנות את דרכם

ולהיפטר מהגוי או מהגויה ולחזור לחיק היהדות באהבה ובחיבה.

אבל לא לכולם, לצערנו הרב, מגיעה אליהם האמת הזאת,

ועל כן אנחנו משתדלים מאוד, וגם הרב ויינמן פה בציריף

משתדל בכל שווייץ להפיץ

קלטות ודיסקים ו-DVD לכל מבקש ושואל.

וגם לפני ההרצאה הזאת חילקו כמויות נכבדות מאוד, שאנשים יתעוררו,

ואני מאמין שחלק מהציבור הגיע לכאן בעקבות חלוקה זו.

זה מה שצריך מבחינתי, אם תשאל אותי איך אפשר לתקוף את הבעיה, ובגדול,

זה פשוט מאוד לחלק כמויות אדירות של חומר כזה בשפות, יש לי את זה היום בשישה תרגומים,

את כל הקלטות, הדיסקים והכול, בשש שפות,

לחלק את זה בקרב היהודים, כל מי שמכיר יהודי, לתת לו, לתת לו, לתת לו, לתת לו,

וככה להביא את האנשים להכרה.

אחוז נכבד,

אני מאמין שיחזרו בהם מהדרך הזאת.

תודה רבה. תהיה בריא.

כן, הנה שם, עם חולצה תכלת.

בבקשה.

כבוד הרב,

השבוע בארץ קרתה תאונה קטלנית ונהרגו רב ואשתו שהלכו להביא פרנסה לשמונת הילדים שלהם.

איך אתה מסביר לי שרב שכל החיים שלו התפלל ועושה מצוות והכול,

הולך ככה בשנייה אחת, הוא ואשתו, ומשאיר,

שמונה יתומים.

מה מפריע לך, שהוא מת או שהוא נהרג בתאונה?

שהוא הלך והשאיר את שמונה היתומים.

מה רצית, שהרבנים יישארו לעולם? מצד אחד הוא מקיים מצוות, עושה את הכול, והנה, קיבל כזאת מכה. אבל מי אמר שמי שמקיים תורה ומצוות לא ימות?

ימות, אבל למה עכשיו?

אחורי שמונה ילדים עוד תינוקים? ובגיל 80, למה עכשיו הוא השאיר נכדים?

מה זאת אומרת השאיר נכדים?

ואם הוא ימות בגיל 80, אז יגידו הנכדים, למה עכשיו? בסדר, הוא יוטל אותם, אבל לא ככה, קטנים כאלה, וללכת.

הבנתי. הבעיה שלך כאילו שהוא השאיר קטנים.

הוא השאיר קטנים,

ושהוא עשה מצוות כל החיים שלו עד עכשיו, אז הוא יצטרך ללכת ו...

הבנתי. כן. בוא, אני אגיד לך משהו. אתה יודע, היה צדיק גדול יותר מהרב הזה,

קראו לו רבי עקיבא.

אתה יודע איך הוא מת?

סרקו את הבשר שלו במסרקות של ברזל עד שהוא נפח את נשמתו.

מה אתה אומר על זה?

קראו לו רבי עקיבא והוא היה רבן של כל ישראל, הגדול שבגדולים.

איך סרקו את הבשר שלו ככה, אתה יודע, עם ברזלים,

עד שהוא נפח את נשמתו?

איך עשרת הרוגי מלכות, כולם קדושים, תנאים קדושים,

מתו במיתות משונות?

אחד דקרו אותו ב-300 כידונים,

אחד, צרפו אותו עם ספר תורה ביד.

מה אתה אומר על זה?

איך יכול להיות שהוא קיים תורה ומצוות וככה עשו לו?

אלא יש חשבון שמים שידוע לפני הקדוש-ברוך-הוא,

והוא לוקח כל אחד לפי מה שצריך ובזמן המתאים.

עכשיו אני אסביר.

אם בן-אדם עבר עבירה, נגיד,

שחייבים עליה סקלה,

סתם דוגמה, חילול שבת זה עונש סקלה,

והאדם הזה עבר על העונש הזה,

והחליטו מן השמים שהוא צריך למות בסקלה.

פעם, איך היתה סקלה? היו זורקים בן-אדם מקומה שנייה על סלע,

ואז הוא היה מת.

זו היתה סקלה.

היום, כשאין בית-דין ולא דנים בכלל דיני נפשות,

אז מתים בתאונת דרכים

או נופלים מאיזה מקום גבוה, או שנכנס בבן-אדם דבר קשה,

וזה נקרא סקלה.

למה הוא מת?

הקדוש-ברוך-הוא יודע מה הוא עשה,

אם זה על עכשיו ואם זה בגלל גלגול קודם.

כמו שעשרת הרוגי מלכות היו גלגול של עשרת השבטים שמכרו את יוסף,

והקדוש-ברוך-הוא הביא אותם לעולם ופרע מהם,

לפי החשבון הזה.

אז או שזה על עכשיו או שזה על קודם.

אבל אין בן-אדם שלא מת,

וכל המיטות פתוחות.

אתה מצביע?

הבנת?

זה קשה להסביר את זה, אתה מביא אותם מאחורה.

אתה רוצה ללכת קדימה? לא, אני הולך קדימה.

בן-אדם שעושה מצוות והכול, מה אשמים הילדים האלה?

אתה שואל שאלה עכשיו על הילדים, לא עליו. זה נכון. די, די, די. יש שמונה ילדים ואלוהים לוקח אותם עכשיו. שמעתי. זה כאילו הביא אותם והשאיר אותם לבד.

הבנתי, הבנתי.

תראה, היתה תרנגולת, הביאה כמה אפרוחים, שחטו אותה ואכלו אותה ברוח הצהריים. מה?

יש חשבון. תקשיב, תקשיב.

הקדוש-ברוך-הוא הביא אותו לעולם. הוא היה צריך להביא שמונה ילדים. זו עובדה, הוא הביא

שמונה ילדים.

אתה שואל עכשיו, לא עליו, על הילדים. למה נשארו שמונה ילדים יתומים, נכון? הוא לקח אותו עכשיו. לא, אותו הוא לקח. בטח. על הילדים הוא אישי. יתומים.

עכשיו, נשאלת השאלה,

למה ילדים קטנים, לדוגמה,

נשארו יתומים? הם לא עשו שום עוון.

עד גיל 13 ילדים לא צריכים לקבל עונש כי הם לא חייבים במצוות, נכון?

כל מי שמקבל עונש עד גיל 13 זה לא על עכשיו אלא זה על גלגול קודם שלו, כי הוא לא חייב עכשיו,

מה לעשות?

אז הוא מקבל עונש על גלגול קודם.

מה הסיבה שהוא יתום?

יכול להיות שהוא גרם יתמות לאנשים אחרים והוא צריך לבוא לעולם הזה ולגדול כיתום,

מידה כנגד מידה.

אני לא מכיר את הילדים ולא את הגלגול הקודם,

אבל את החשבון אני מכיר.

כך כתוב בתורה שעד גיל 13 לא משלמים לבן-אדם,

ועד גיל 13 זה על גלגול קודם,

לא רק ילדים שמתים.

כל מי שבא נכה לעולם,

בעל מום או שנייה בעל מום עד גיל 13,

זה לא על עכשיו,

זה על גלגול קודם.

הבנת, עיוני?

יש פה גלגולים, אתה מתכוון. סלטות.

צ'קליבה. צ'קליבה.

הבנת?

הנה, אפילו עכשיו אתה מתגלגל מצחוק.

כן, הנה פה יש שאלה אצל הנשים.

בבקשה,

תן לה פה,

תרימי את היד,

תמסרו לה בבקשה.

בקשר לתשובה שעכשיו נתת,

אז הרי לכל אדם יש תפקיד ותיקון בעולם הזה,

אז השאלה היא, האם אפשר לדעת מהו התפקיד והתיקון של כל אדם בעולם הזה,

ואם כן, איך אפשר להגיע לידיעה הזאת?

אי-אפשר לדעת בדיוק מה התיקון של כל בן-אדם,

אבל אפשר לדעת בדרך מסוימת.

אם אדם נתקל בקשיים מסוימים יותר מאנשים אחרים

בנושאים מסוימים,

זה סימן שהוא צריך לתקן את הדברים האלה.

נגיד אדם, בדרך כלל יש לו משיכה לגזל.

הוא אוהב לשלוח את היד במה שלא שלו.

אדם כזה צריך לדעת שעיקר העבודה שלו היא לתקן את הנושא הזה של גזל.

אדם שכל הזמן יש לו משיכה להסתכל בדברים אסורים,

הוא צריך לדעת שעליו לתקן את הדבר הזה.

זאת אומרת, אדם שהיה כבר מתוקן קודם

בדברים מסוימים, לא קשה לו לקיים אותם.

נגיד בן-אדם בא ויש לו נדיבות,

הוא אוהב לנדב כסף ולעזור לזולת והכול,

זה לא הדבר שהוא צריך לתקן,

אלה דברים שבאים אצלו, דברים שקשה לו,

שהוא לא יכול לתת כסף,

שהוא לא יכול לעזור לזולת. איפה שקשה לו, שם הוא צריך לעבוד יותר.

זאת אומרת,

זה סימן שאלה הדברים שהוא צריך לתקן יותר. לדוגמה,

כשהקדוש-ברוך-הוא ביקש ליתן את התורה לאומות העולם,

אז הוא בא לכל אומה ואומה, שאלו אותו מה כתוב בה.

אז לאחת הוא אמר, לא תרצח.

אז אמרו לו, לא, אנחנו לא יכולים בלי לרצוח,

לא רוצים.

לאומה אחרת,

אמרו,

מה, לא תגנוב, יש הצלחה בתורה? לא, אנחנו לא יכולים בלי גנבות.

לא יכולים.

למה הקדוש-ברוך-הוא, כששאלו אותו מה כתוב, אמר לכל אומה את מה שהם לא יכולים?

היה אומר להם, תשמעו, בסך הכול צריך לשים טלית, זה הכול.

אז כולם היו מסכימים.

אבל הוא אמר לכל אומה ואומה, דווקא כשהם שאלו,

אמר להם את מה שקשה להם.

כי עיקר התורה היא לתקן את האדם במה שקשה לו ולעשות אותו צדיק.

ואם אין לו דברים שצריך להתמודד אתם?

אין דבר כזה שאדם לא צריך להתמודד.

אוקיי. עכשיו יש גם דברים אחרים, כמו למשל, לדוגמה,

אם יש זוג ששנים אין להם ילדים והם מנסים להילחם על זה שיהיה להם ילד

בכל הצורות האפשריות והם לא מצליחים.

האם מותר להגיד שזה סימן שזה לא התפקיד שלהם שיהיה להם ילד ולעזוב את המטרה הזאת ועכשיו כאילו לקחת את עצמו ולסגר למטרות אחרות,

או שיש דברים שאדם, פשוט כל החיים שרוצה להילחם, כאילו הוא צריך

בכל זאת לנסות להשיג את הדברים האלה?

יש אפשרות שאנשים באים לעולם שלא על מנת להביא ילדים.

זאת אומרת, בגלגול קודם שלהם

הם עשו את התפקיד וקיימו את המצווה של פרו ורבו, והפעם הם לא באו על מנת זה.

יש מצב כזה.

אבל כל זמן שלא נודע לאדם שזה מצבו,

אז יש מצווה פרו ורבו,

אז הוא צריך להשתדל לקיים את המצווה.

אז אם יש עיכובים כאלה או אחרים,

הוא צריך לחפש עצות איך לקיים את המצווה.

עכשיו,

אלה שבאמת צריכים להביא ילדים לעולם, וזה לא בגלל גלגול קודם,

פעמים יש להם עיכובים בגלל חסרון במצוות מסוימות,

ואם הם היו עושים את המצוות המסוימות,

אכן היו נפקדים.

הרבה אנשים ניגשים ישר להפריה כזאת או אחרת

ולעשות כל מיני ניסיונות פיזיים.

תדעו לכם כלל,

שורש כל המחלות, הצרות והייסורים,

זה אי-קיום מצוות.

אי-קיום מצוות בא בדרך כזאת שבא לאדם חולי או ייסורים או חסר בשביל לאותת לו,

אתה לא מאה אחוז ועליך לתקן.

ואני מכיר, ברוך השם, מאות אנשים

שקיבלו על עצמם מצוות מסוימות ונפקדו.

המצוות פקדו אותם,

איך אפשר לדעת איזה מצה חזור, כי אם יש... אז בדרך כלל אני משתדל במקרים כאלה

לראות מה בעצם הם עושים ומה לא,

ומחפש מצווה שאני חושב שבזה זה תלוי,

וגם שיש בה הכנעה לפני הקדוש-ברוך-הוא.

וכשאדם נכנע לפני הקדוש-ברוך-הוא,

אז זו הסיבה להצלחה.

אבל אם הוא בעל גאווה והוא לא מוכן להתכופף,

הוא רוצה להמשיך בדרכו,

אז זו אחת מהסיבות שהוא לא יקבל.

ואיך כל אחד יכול לעשות את התאריך הזה?

אם נדבר ספציפית על מישהו, אני אוכל לענות. אם מדובר עלייך, אני אענה לך.

איך כל אחד יכול לעשות את זה בעצמו?

אמרתי, אם תגידי לי על מי מדובר, אני אוכל לעזור. אבל אם אני מדבר וירטואלית,

לא לכל אחד יש אפשרות לשאול אותך.

את שואלת על אחרים או את שואלת על עצמך?

ועלייך לא.

גם.

גם.

אז את נשואה.

לא, סתם באתי קדימה.

תראי,

היו נשים שאמרתי להן לכסות את הראש והיה קשה להן,

ועמדתי על זה שיכסו את הראש,

והן נפקדו.

כיסו את הראש ונפקדו.

היו כאלה של צניעות, והיו כאלה של טהרת המשפחה וכל מיני דברים כאלה.

ברגע שהם קיבלו עצמם, ברוב המקרים היו נשים שנפקדו.

ונגיד בחורה לא נשואה וטטיאשה שאומרת שחיה לפי תורה ונוצרות כמו שצריך, ונגיד לא נפקדת, איך היא יכולה להיפקד?

לא, איך היא יכולה לדעת מה היא רוצה?

היא צריכה לקחת את עצמה, אז, למצוא שידוך, עכשיו אנחנו מדברים.

למצוא שידוך.

אם צריכים למצוא שידוך, צריך להתפלל להשם יתברך,

לעשות את המינימום המחייב, להיות קשורים לשטחנית בשביל למצוא את מה שצריך,

ועם תפילות וקבלה של מצוות כאלה ואחרות,

ניתן, בעזרת השם יתברך, להכחיש את הדבר.

בשוויץ קשה? אה, בשוויץ קשה? מי אמר להיות תקוע בשוויץ?

אחד מחפש זהב בסהרה.

נו, הוא אומר, אתה יודע, קשה מאוד פה למצוא זהב.

מה אתה מחפש פה? פה לא מחפשים בכלל.

הולכים איפשהו, יש הרבה גברים והרבה נשים,

מתחתנים ואחר כך מחליטים איפה להיות,

אבל אם תקועים במקום שיודעים שאין, אז איך אפשר לחפש?

כן.

זהו?

זהו?

מה, כאילו, טוב, לפעמים זה לא רלוונטי, כי אם כל המשפחה נמצאת כאן, למשל, אז מה אם המשפחה נמצאת כאן?

אני רציתי, כאילו, לתאר דעת איך,

מה אומר שהמשפחה כאן,

אם צריך ללכת

בשביל להתחתן, מארץ-ישראל, לדוגמה,

אז הולכים לארץ-ישראל על מנת להתחתן. הם הלכו, וגם בארץ-ישראל, או איפה שזה לא יהיה, זה שנים על גבי שנים הדבר נבחר, ועושים את כל המצוות, את כל הסגולות,

את כל מה שיש לעשות,

ועדיין לא, את שוב פעם שואלת וירטואלית, או עלייך הפעם?

אבל אין ברירה, צריך לתת ברכה למישהו בסוף.

תראי, אני אעשה אתך עסק קטן, בסדר?

תקבלי על עצמך ללמוד

כל יום חצי שעה,

ספר, שערי תשובה של רבנו יונה,

במשך שלושה חודשים רצוף,

ובעזרת השם יתברך אתן לך ברכה,

ואני מאמין שבזמן הקרוב תמצאי זיווג הגון.

חיל פסח.

מה השם ושם האמא?

תגידי לה, היא תגיד לי.

אורית מלכה?

בת עופרה אילה תזכה לזיווג הגון מהרה השנה.

כן.

ויזכו עמה כל המבקשים למצוא זיווגה מהרה.

אמן.

שמחה תרצה בת עופרה אילה, תזכה אף היא גם היא לזיווג הגון מהרה-מהרה.

אמן.

כן, שם יש שאלה.

נרים את היד, תעבירו לה את המיקרופון.

כן, הנה.

יש לי שתי בנות

שיהיו גריאות, אבל אחת ירדה לחיה עם גויין.

אוי. מה שאני אומרת ככה, אולי תיתן לה ברכה ותחזור.

והשנייה לומדת, ואני רוצה,

היא בשידוך, אני רוצה בלימודים שהיא תצליח.

הבנתי.

מה השם של הבת שלך?

יש לי בעיה עם השמות, כי יש להן שמות גויים,

ויש להן גם שמות עבריים, אבל, מה זה שמות גויים? זאת אומרת, אחת שעונתן ותערולין, אבל הן יהודיות. הן יהודיות,

אבל בגלל שאני פה אז רציתי לשאת להן שם גוי,

ולצערי זה היה ככה. מה פירוש לטעות את האויב?

קצת. כן?

לא.

זה לא גוי, זה צרפתי, היא אומרת. אני, יש לי השם של הבת הגדולה, היא שונטל, כמו בעברית.

רגע, רגע. אבל מי עם הגוי?

הגדולה.

שם שלה? שונטל. שונטל. בת?

אוקיי.

אורלי. כן. תחזיר לי רק אותה, רק את זה אני מבקשת. השם יזכה אותה שהיא

תשנא את הגוי, אמן. ותזרוק אותו עם שתי בעיטות. אמן.

אמן. תודה רבה.

רגע, מה עם השנייה?

השנייה לומדת.

איך קוראים לה?

קרולין אסתר.

קרולין אסתר, בת? אורלי.

השם יזכה אותה להצליח בלימודים, אמן.

תודה רבה. אמן. תביאי לה מאחורה.

כבוד הרב, אני גם רוצה עסק.

הופה, כן.

נו,

מה העסק?

ברכה לאחותי שלו, גם רוצה ילדים, כבר שמונה שנים.

אני רוצה לקחת גם משהו על זה?

רק שנייה, והיא לא פה.

לא, באמריקה.

הבנתי. היא שומרת תורה ומצוות?

כן. בעלה שומר תורה ומצוות? כן. עם ניסוי ראש. הוא לומד תורה? כן.

טוב, תזכרי מה שאני אומר.

שהוא ילמד שעתיים תורה כל יום בתענית דיבור במשך שלושה חודשים רצוף.

היא תלמד חצי שעה,

שערי תשובה,

רבנו יונה, שלושה חודשים כל יום רצוף.

ומה השמות שלהם?

מאיה ואברהם בן-תימאן. לא כך. מאיה, בת גילה ואברהם בן-שרה, יזכו בעזרת השם יתברך לזרע חי וקיים מהרה.

תהיו בריאים. שאלות, לא ברכות עכשיו, שאלות.

שאלות.

כן. אתה, יש לך שאלה? כבר שאלת. אבל הנה, פה עם הכתום. תן לכתום.

תכף, רגע, לכתום.

פה, תרים את היד.

פה פה עצור, עצור, עצור. שמאלה, כן.

רגע, תישאר, תישאר. רגע, רגע. כן, דבר.

רגע, דבר.

אני יהודי, שהייתי נשוי ללא-יהודייה, ויש לי ארבעה ילדים שהם לא-יהודים.

מתוכם שלושה בנות ובינה.

מה המעמד שלהם לפי התורה?

כיצד אני יכול לקרב אותם אלי?

ובכלל, מה המעמד? הרי האלוהים הוא לא רק של היהודים, הוא אלוהים של כל העולם.

מה המעמד של אלה שהם לא-יהודים?

קודם כול, הילדים שלך הם גויים.

עכשיו,

הקדוש-ברוך-הוא הוא אלוקים של כולם, נכון? הגויים צריכים לשמור על שבע מצוות בני נוח,

ואם הם מקיימים שבע מצוות בני נוח, הם זוכים לחיי העולם הבא.

איך אתה מקרב אותם אליך?

אתה צריך להתייעץ עם בית-דין,

תיכנס לבית-דין פה בציריך, תגיד להם מה אתה צריך לעשות,

והאם ניתן לעשות להם גיור או איך,

ואז מה שיגידו לך, תשתדל לעשות.

אחר כך, איך הדרכים לקרב אותם, זה כבר יותר קל.

בסדר?

ואתה כבר לא מחובר ללא-יהודייה.

לא.

ואתה בטח רוצה להתחתן גם עם יהודייה.

חי זה לא מספיק, צריך להתחתן.

מהר, מותק.

אתה באיחור ועושה עבירות.

אז לא לעשות עכשיו עוד פרטיה, מה שנקרא.

צריך לפתוח דף חדש,

אמיתי, וקדימה.

השם יעזור לך שתצליח. אמן. תודה.

כן.

פה יש שאלה עם אוזניות. פה, פה. תן לו, תן לו קדימה.

המתרגמים, להיות מוכנים.

כן.

יש אבא איינב ראגי

וזוהר פולגנס.

איך בינזייציין יארנסו, יוטנדום ובגיטרייטן.

ואווויינגס קליניגס שונגלרנט.

בינאפון וייט.

הוא אנשטוף נוחם פרנט.

מרחוק.

הישיב הגלרנטהלבן צריך גם לגבי האנדר מיינשן עוף-הצן.

מי יסתס מרגליך?

מי יסתס בטראכטן ומסוג את דינגלסופרשטיין?"

שאלה קצרה.

מה הוא אמר?

דלוק?

כן, אפשר להסביר לי? הוא ביקש,

הוא סיפר על עצמו שהוא נמצא, הוא התגייר,

וחי כבר עשר שנים ביהדות, הוא מתקרב יותר ויותר ליהדות ולומן,

ושואל את עצמו מדוע אנשים יושבים בישיבות ולומדים תורה בשמחה,

אבל בכל זאת הם לומדים בישיבה והם

חיים בתככים עם קהילות אחרות,

במריבות ובתככים,

ולמה יש תככים בין קבוצות וזרמים שונים ביהדות.

כן,

מכל מקום,

לצערנו הרב אכן יש לפעמים מחלוקות בין קהילות כאלה לאחרות.

אם המחלוקות הן אמיתיות על דרכים בעבודת השם,

אז זה לגיטימי.

אם זה בגלל סתם

מידות רעות, זה לא טוב, וצריך לתקן,

ומי שלומד תורה לשם שמים,

התורה אמורה לתקן אותו.

ואם התורה לא תיקנה אותו, סימן שהוא לא לומד תורה לשם שמים,

וממילא הוא ימשיך עם התככים האלה כל הזמן.

התורה מסוגלת לתקן אדם בתנאי שהאדם מוכן לתקן את עצמו.

אבל אם בן-אדם לא מוכן לתקן את עצמו ולא עובד על עצמו,

הוא יישאר תככן כל הזמן.

יכול להיות שהאדם עצמו ניחם נגד התככים ונגד הרצון שלו למריבה, למדון,

ובכל זאת לאותו אדם יש ילדים שמובילים אותו לדרך הרעה והם יכולים לגרום לכך.

האם אפשר, איך אפשר להתעמת עם כזה מצב?

אדם לא צריך להיגרר לא אחרי הילדים ולא אחרי השכנים ולא על-ידי אף אחד.

הוא צריך לקיים תורה ומצוות,

ואם הוא יקיים אותן,

אז הוא לא ייכשל במה שמנסים להכשיל אותו.

תודה רבה. תודה רבה. דנקה.

הצעה מצדיעה.

כן,

שמה?

בבקשה.

פה מצד שמאל.

טוב, נתת לו כבר? יש לו מיקרופון.

כן, לפתוח את המיקרופון.

כן.

הלו,

כבוד הרב, ערב טוב.

אני שואל את עצמי אם לא מרגשים מאתנו יותר מדי.

מאתנו מבקשים, כשמקבלים את התורה, יש תרייג מצוות, תעשה ולא תעשה. ואם אני מסתכל על האדם הראשון,

הכול היה מותר

חוץ מדבר אחד,

והוא הכיר את ה' הוא ראה אותו והוא הרגיש אותו,

והוא לא החזיק מעמד לדבר אחד.

ומאתנו מבקשים כל כך הרבה דברים,

ואם אני מסתכל על כל העולם אני רואה שאנחנו לא מחזיקים מעמד.

זה פשוט יותר מדי מה שאנחנו יכולים לעשות.

שאלה יפה מאוד,

אבל אני אסביר לך.

אדם הראשון

אכן הצטווה מצווה לא לאכול

מעץ הדעת,

אבל אתה צריך להבין דבר אחד,

המדרגה של אדם הראשון בשלמות שהוא היה חי בה,

זה לא מסוג העבירות שהוא עבר עבירה. היתה לו פה טעות,

והטעות היתה כזאת

שהוא רצה להיות יותר טוב ממה שביקשו ממנו.

אמרו לו שלא לאכול מעץ הדעת טוב ורע,

והנחש פיתה אותם לאכול דווקא,

ואמר להם, ויהייתם כאלוקים יודעי טוב ורע.

פירושו של דבר,

אתם כרגע, יש לכם יצר הרע מבחוץ,

ואתם יודעים את האמת כמו באינסטינקט.

לא צריך אפילו להבדיל בין רע לטוב.

אתם יודעים מה טוב

ומה נכון מעצם זה שנבראתם ככה.

אבל זה לא חוכמה לעבוד את הקדוש-ברוך-הוא כשאתה כאילו מתוכנת לידיעת הטוב

ביצר הרע מבחוץ.

אם אתם תערבבו את היצר הרע והיצר הטוב ביחד,

ואז בכל דבר ודבר תצטרכו להבחין בין טוב לרע ותפרידו תמיד

את הרע מהטוב,

זה יהיה דבר גדול, שכל פעם תוכלו לכבוש את היצר הרע שלכם,

וזו תהיה באמת מלחמה יפה והישג גדול,

ותעמדו בניסיונות,

וזה יראה לקדוש-ברוך-הוא שאתם מסוגלים יותר ממה שפעם אחת לא לעבור על דבר אחד,

כל הזמן להיות במצב כזה.

והוא חשב שהוא עושה יותר טוב,

וזה היתה הטעות והכישלון שלו.

לכן,

ביום הכולך ממנו מות תמות נגזרה מיתה על האדם הראשון וכל זרעו אחריו,

ואנחנו אמורים לתקן את מה שחטא האדם הראשון.

התרי״ג מצוות הן לא הרבה,

הן הרבה בכמות,

אבל בעשייה,

אם אדם מבין שכל מה שהוא בא לעולם

זה בשביל להרבות כמה שיותר מצוות, כדי לקבל שכר, כמו שהסברתי בהקדמה,

אף אחד לא יכול להגיד

שאם הוא נכנס לבנק

ונותנים לו סכין

כדי למלא מהכספת כמה שיותר כסף,

אף אחד לא יגיד, הגזמתם,

כמה שקים אני צריך למלא?

מספיק לי, 5,000 יורו, ואני הולך.

אנשים ישבו 24 שעות וימלאו שקים ולא ירצו לאכול אפילו ארוחת צהריים.

למה?

כי הם מבינים שהם אוספים זכויות.

לכן,

אתה צריך להבין,

המצוות זה עול למי שמרגיש שזה כבד עליו ולא מבין

שזה בעצם שכר אדיר.

אדם שסוחב בשק אבנים במשקל 100 קילו,

הוא מרגיש רע מאוד.

אדם שסוחב שק

עם 100 קילו יהלומים,

זה קל מאוד.

תלוי מה אתה מבין בשעה שאתה עושה.

כן.

אבל אם אני לוקח כסף שגנבתי ואני שם בבנק,

זה לא טוב.

נכון. זה לא כסף שלי.

נכון. אם אני עושה יותר עבירות ממצוות,

מה עוזר לי במצוות? יש לי בעיה עם עבירות.

קודם כול,

שכר מצווה, מצווה,

שכר עבירה, עבירה.

אז זה לא שמערבבים אחד עם השני.

עבירות אפשר לתקן.

אם עושים תשובה, מתקנים את העבירות.

זה לא כמו פה,

אתה נסעת באדום,

אומרים רפורט.

הוא אומר, רגע, רגע,

אדוני השוטר, אני חוזר בתשובה.

הוא לא מקבל את זה.

אתה תקבל רפורט.

אצל הקדוש-ברוך-הוא אומר,

אפילו אם עברת עבירות רבות,

והרבה שנים,

אם אתה חוזר בתשובה אמיתית,

דהיינו, אתה לא תעשה יותר את העבירות האלה.

אתה מתחרט עליהן.

חרטה אמיתית,

אתה נקרא בעל תשובה ואתה,

נמחק לך כל העבר הזה.

אז מצוות תמיד נשארות מצוות,

ועבירות אפשר לתקן,

אז מה הבעיה?

מה לא טוב?

צריך רק להחליט.

הבנת?

תהיה בריא.

כן, שם על-ידך.

כבוד הרב, שלום וברכה.

יש פה הרבה נוער צעיר, הרבה אנשים צעירים,

ואני, בעוד כמה חודשים, בעזרת השם, אני אהיה בן 60,

ורק לפני כמה שבועות,

אני חושב,

התחלתי להבין מה זה כיבוד אב ואם.

ממש באותו יום ירדו לי דמעות מהעיניים.

מצווה פשוטה

ומצווה קשה.

הייתי רוצה, מכבוד הרב, איך הוא יכול להעביר לנו,

לא ב-hardware, ב-software, בקודש,

איך אפשר לתת פה לכל האנשים,

גם לנו ההורים,

שמנסים לתת את הכי טוב שיש בהם

לילדים שלהם, ולא יודעים, לפעמים לא לומדים מספיק תורה, לפעמים עושים הרבה דברים בחיים,

והזמן עובר, כמו שאתה אומר, טיק-טק, טיק-טק, טיק-טק, ומתישהו מתעוררים.

בהזדמנות הזאת הקדושה, באמת

הייתי רוצה לשמוע מפי כבודו איך הוא יכול לחבר גם את המשפט הזה, נע ראיתי וגם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעור מבקש לחם.

השאלה היא,

איזה לחם?

לחם רוחני או איזה לחם? ואני מקשר את זה

עם לחם רוחני.

כבוד הרב,

אם הוא יכול להעביר פה לאנשים, גם להורים וגם לילדים הצעירים והיותר-בוגרים,

לא את המצווה לעשות כעשייה אלא כהתרגשות,

שנוכל לזכות הלאה, לגדל את הילדים שלנו

בצורה הכי טובה.

מה השם שלך?

יצחק בן חיים אריה בן-יצחק.

מתי אתה נתוודעת על המצווה ובעקבות מה?

בעקבות היסטוריה ארוכה של גידול ילדים,

שזה לא משהו פשוט,

זה חוסר לימוד תורה שמביא את הבן-אדם לאי-הבנות,

אי-הבנות, תוצאות שהן

ברורות למדי, כמו שהולכים למכולת עם 10 שקל וקונים ב-100 שקל.

זה רק לפני כמה שבועות.

לא, אתה מדבר אבל מעורפל.

יכול להיות.

תגיד לי רק משהו.

יש לך ילדים?

יש לי ילדים.

הבנתי.

הם חיים אתך?

לא.

איפה הם?

חלק פה וחלק בארץ.

ויש לך קשר אתם?

פחות.

מי לא מכבד את ההורים? הם לא מכבדים?

אתה לא כיבדת את ההורים?

היום, עם המודעות הזאת שנוצרה בי, אני לא ידעתי לכבד את ההורים שלי.

הבנתי. והילדים שלך היו מכבדים אותך?

בעזרת השם.

בעזרת השם זה אומר לא כל כך.

הבנתי. מצוות כיבוד אביהם היא מצווה גדולה מאוד,

חמורה ביותר במצוות עשה שבתורה.

נכתבה מעשרת הדיברות, כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך. התורה תלתה את אריכות הימים של הבנים בכיבוד אביהם.

ואם חלילה לא מכבדים אביהם,

אז ההיפך מאריכות ימים.

זאת אומרת, זו מצווה קשה,

קשה,

עד שאחד מהאמוראים בגמרא אמר שהוא היה מעדיף להיוולד יתום כדי לא להיכשל בכיבוד אביהם,

והיה אחר שנולד יתום והצטער מאוד שהוא לא זכה להיוולד, כשההורים שלו בחיים, לקיים את המצווה הזאת.

עכשיו, זה תלוי כמובן בכל אחד ואחד.

ההורים הם בעצם שותפים של הקדוש-ברוך-הוא להביא את הילדים, שלושה שותפים באדם.

הקדוש-ברוך-הוא, האבא והאמא,

הם נותנים את הבשר עצמות וגידים והוא נותן את הנשמה.

הקדוש-ברוך-הוא לוקח זוג הורים ונהיה שותף שלהם בבריאה של אדם.

הילדים צריכים להכיר טובה בזה שהם קיבלו חיים מההורים,

וכתוב עד כדי כך שאפילו אם הבן ממזר ואבא שלו אשם שהוא ממזר, שיש לו מום כזה,

חייב לכבד את אביו.

אפילו אם אביו רשע,

צריך לכבד את אביו.

כמובן, הוא יכול לסור ממנו ולבקש מאחרים שיכוונו אותו לדרך הטובה.

אם האבא והאמא באים,

והבן יושב בראש הקהל,

והם מכים אותו ומקללים אותו ומבזים אותו וקורעים

מעליו את בגדיו לעיני כולם,

אסור לו לפגוע בהם כהוא-זה.

רק דבר אחד הבן יכול לבקש מההורים,

זה הפיצוי הכספי על קריעת הבגדים.

זאת אומרת, עד כמה התורה מבקשת מאתנו שיהיו לנו כיבוד ומורא מההורים,

כמו כיבוד ומורא מהקדוש-ברוך-הוא.

אני מבין שאתה קצת כואב,

אני שומע אותך כואב.

יש לך קשר היום עם הילדים שלך?

מעט מאוד.

הבנתי. וזאת בעקבות מה, אתה יכול לפרט או שלא?

מעדיף שלא.

מעדיף שלא, אבל אם מתחילים להבין קצת מהתורה,

כן.

אז הם מבינים, אם מישהו לא למד מספיק תורה ולא הבין את עיקר המצווה, מכבד את אביך ואת אמך,

למען יאריכון ימיך.

אתה אוהב את הקדוש-ברוך-הוא?

בהחלט.

אתה שומר תורה ומצוות?

לא מספיק.

לא מספיק.

אתה אוהב את הילדים שלך?

בהחלט.

מה היית רוצה, שהילדים שלך יהיו חילונים או דתיים?

שילכו בדרך השם.

שילכו בדרך השם.

תגיד לי משהו, ואתה תהיה מוכן ללכת בדרך השם?

בעזרת השם.

בוא אני אשאל אותך שאלה אמיתית וכנה. אתה אומר שאתה עוד מעט חוגג 60 שנה לחייך

ולא שמרת תורה ומצוות

מושלם כמו שאתה אומר.

לא, לא.

הבנתי.

אתה לא אשם, נגיד. אתה לא ידעת, כמו שדיברנו קודם, שיש אנשים שלא התוודעו ליהדותם מסיבות כאלה ואחרות.

אבל האם אחרי הטיק-טק,

טיק-טק,

טיק-טק, שאמרתי הערב, הבנת יותר?

ברוך השם.

אתה רוצה להיות המלך הראשון או השני?

ברור שהשני.

אז אתה מוכן לקבל עליך היום, לדוגמה, עול תורה ומצוות,

ולהחליט שאת שארית חייך אתה עושה על-פי רצון השם, לעשות נחת רוח לאביך שבשמים,

ובזכות זאת הקדוש-ברוך-הוא יעשה לך נחת רוח מיוצאי חלציך.

האם אתה מוכן?

אני מוכן.

אשריך.

האם אתה מוכן הערב להחליט את האם אתה מוכן לקיים תורה ומצוות,

ואני שואל אותך שאלה נוספת.

באופן מעשי,

האם תהיה מוכן הערב,

לדוגמה, לקבל עליך מצוות ציצית?

כן.

יפה.

בגלל שאתה יהודי טוב וכשר,

ומוכן לעשות שינוי, שזה קשה בדרך כלל בגיל מאוחר, בגיל 60,

אני הכנתי לך הפתעה.

אמרתי לך, אם אתה אוהב את השם, השם אוהב אותך.

מתי בפעם האחרונה ראית את הילדים שלך אמרת?

מתי?

ראיתי חלק מהם

אולי עשר שנים, לא ראיתי חלק,

שלוש או ארבע שנים.

הבנתי.

יש לך בן בשם

שמואל?

כן.

מתי ראית אותו לאחרונה?

שלוש שנים בערך.

אתה יודע מה מצבו?

לא.

הוא דתי? חילוני? אתה לא יודע.

הוא דתי, אני חושב.

אתה חושב?

ראית את הנכדים שלך?

הרבה זמן לא.

הבנתי.

אתה רוצה לראות אותם?

בעזרת השם.

הבנתי.

אני יכול להראות לך אותם?

אתה מוכן?

כן. בבקשה, תסתכל על המסך.

זאת הנכדה שלך.

זאת עוד נכדה שלך.

זאת הכלה שלך.

זו המשפחה שלך.

הם היום שומרים תורה ומצוות.

הבן שלך לומד היום בכולל,

והוא לומד עם רונן דהן,

שהוא שחקן כדורגל שחזר בתשובה.

זה רונן דהן וזה הבן שלך.

הוא חזר בתשובה, יושב שלוש שנים בכולל,

והם לומדים תורה.

והבן שלך,

הבן שלך נמצא על הקו עכשיו אצלי פה בפלאפון,

ורוצה לדבר אתך.

הלו?

הלו?

הטלפון אצלי, אבל שמוניק לא נמצא כאן.

הלו?

איך מחברים

ואיך שמים על דיבורית?

הוא רואה אותך באינטרנט עכשיו, רק שתדע.

המצלמה מכוונת עליו?

צריך שהמצלמה תהיה מכוונת עליו,

כי שמואל

רואה אותו כרגע מהארץ?

שמואל, ערב טוב.

ערב טוב מאוד.

מה שלומך?

אני.

הלו.

שמואל, אתה שומע אותי?

אני שומע אותך.

אתה רואה את אבא באינטרנט?

כן.

אתה רוצה להגיד לאבא כמה דברים חמים?

שמואל, אנחנו מחכים לשמוע אותך.

ערב טוב. אני שומע אותכם.

שומעים אותי?

כן, שומעים אותך כולם.

שבע פעמים, ברוך השם.

אבא שומע אותך,

והיינו רוצים לשמוע כמה מלים חמות שאתה אומר לאבא.

אדוני היושב-ראש, אני רוצה להגיד לו שאחרי כל כך הרבה שנים,

שאחרי החיים של השקר

וכדי לטרף רע,

מגיעים לאמת

בדרכים

לפעמים הקלות, לפעמים היותר קשות.

שומעים טעויות בחיים,

גם אני וגם כל אחד עושה טעויות.

כן, כן, שומעים טוב, ותגביר את הקול.

אני אומר שעושים טעויות בחיים ומגיעים לאמת בפער פעם יותר קלה, פעם יותר קשה,

אבל אנחנו יודעים

שמי שעושה וישמן ישורון ויבעט, יש לו שכנות לשלם על זה.

או שהוא עוזב את הכסף, או שהכסף עוזב אותו.

אני חושב שאנחנו זכינו לעזוב את כוכי ואותם ידי, אני בכל אופן,

ואני לומד, משתדל ללמוד שלושה חודש שעות ביום,

ולהבין איפה חיינו בכלל,

ולהבין שאין לנו כלום בעיה שלנו, אבא,

לא הילדים,

לא האשה,

לא הכסף,

לא הבריאות,

לא המחר, לא העוד שנייה.

כי בן-אדם יכול ללכת לשון בלילה ולהבין שביד שלו אין כלום,

ולדעת שהוא תלוי

בבורא עולם, היצרן, שאישר לנו פה תורה קדושה,

שהיא צריכה לאחות אותנו איך לכרון, כמו שכל אמורותו חדש מקבלים הוראות יצרן, הם מתפעלו אותו.

ואם אנחנו נמצא לתפעל אותו כמו שהיצרן דורש מאתנו,

בעזרת השם,

חיים הרבה יותר קלים,

הרבה יותר יפים,

ונחסכים

הרבה צרות, למרות שצרות זה סיכונים,

וזה רק יזקף אותנו לעצם האמת.

ומלה לאבא. מה אתה אומר לאבא?

מה אני אומר לאבא?

כשאני נכנסתי לרדי שלי בפעם הראשונה,

אמרתי לו, הרבה מאבא אין לי,

לא באשמתי, לא באשמתו,

זה גלגולים, כנראה שזה התיקונים שלנו.

אבל יש לי מלה אחת שאיזה משפט הוא כל הזמן היה אומר לי,

ולצערי לא שמעתי אותו, ובגלל זה גם הגעתי כאן כשהגעתי,

זה כוכי ואוסם ידי.

כל הזמן הוא היה אומר לי,

כל עסקה היא סיכם כאילו אני,

וישמעני אשרון ויברעת לו כאילו.

הוא היה אומר לי, זאת כוכי ואוסם ידי.

וכוכי ואוסם ידי

מביאים בדיוק

לנקודה שאנחנו נמצאים בה.

אם לא היתה זהבה,

אז היתה בנו מידת הענווה, והיינו יודעים לפנוח אחד את השני ולקבל אחד את השני,

בגיעה בקדם,

באמת כבן-אדם לבן-אדם.

אבל אמרתי, ואני אחזור על זה, היום הבן שלי בתלמוד תורה,

ואני מחנך אותו רק לדבר אחד,

שידע שיש יצרן לעולם הזה,

יש בורא לעולם שמסתובב את הכדור הזה,

שתלוי באוויר,

ודואג שהמים יישארו במקום שלהם, שם להם גבול.

אבא, אם ידעת עכשיו רק שותה טיפה, אני יודע כמה השלמה שלך גבוהה,

גבוהה מאוד.

גבוהה מאוד, ואני קבע אותי לחומר וסגרה.

ואני באמת מבקש תמיכה ומכילה על כל העוונות שגרמנו.

אני אומר שבטנדורשטיין,

אם המריבה היא באה, היא באה משתיים ואם החיבוק הוא באה משתיים,

אני באמת אוהב אותך, ואני דיברתי עם הרב עכשיו ביום חמישי בערב,

והקדוש-ברוך-הוא זימן לנו את מקימור כפפה ליד.

אני לא ידעתי איך אני עושה את זה בקומות הנפשיים שלי.

לא האמנתי שאני אצליח לעשות את זה.

לא האמנתי, ושאלתי הרבה שאלות את הרב שלי, איך אני

חיפשתי להתחמק מהמצווה הזאת כמה שיותר מהר.

לא בגלל שלא רציתי את הכיבל, שלא ידעתי איך לגשת אליה,

לא ידעתי איך אני מתקשר לבן-אדם

לאבא שלי

בכל כך הרבה שנים,

אחרי שלוש שנים של עבודה משותפת,

לא יודע אם נתתי לו, לצערי,

כי בטח התבררתי בשמים,

ואז אפילו הוא התפתחו.

פשוט חייתי ככה, אני גדלתי ככה,

מונחתי ככה, חייתי ככה,

חייתי בעולם של

רק אני וילדיי כנון,

ויש רפת היום ומתמחר.

כשבן-אדם חי ככה,

לא נראה לי אפשר לשפוט אותו.

לא נראה לי אפשר למעלה,

הוא יכול לשפוט אותי על תגורת החיים הזאת.

שמואל,

אני רוצה לתת את האפשרות לאבא להגיד לך כמה מלים, אם אפשר.

תשמע בבקשה.

תודה.

כן, רבי יצחק.

נער הייתי וגם זקנתי, ולא ראיתי צדיק נעזב,

וזרעו מבקש לחם.

אדוני עוז לעמו ייתן,

אדוני יברך את עמו בשלום.

תודה רבה.

אבל מה אתה רוצה להגיד לבן?

תגיד לו איזה מלים חמות קצת.

אני אוהב אותך.

תודה לאל שזכינו.

תודה לאל שאנחנו יכולים לתקן, בעזרת השם.

עזרת, עזרת ונמחזרת.

אני מזמין אותך לבוא לבמה, לשים ציצית ולצאת לדרך, בעזרת השם יתברך,

לאבינוש בשמים.

שמואל, אתה תעמוד בפשר עם אבא,

ובשכו למצוות כיבוד אברהם ושמחה עליהם, ואמן.

ואנו אמין איש שואף. ואין לנו אמין איש שואף.

ואין לו אלוהר אופיניהו.

אין לו אלוהר אופיניהו.

אופיניהו שבשמיים עטרנו מאמין בטח אמיניה.

ואין כזו אביב, אין מי שואל.

אין לו לטובה, אופי, אין לו שבשומיים.

יסלום ויסלום ובטח בהשם, ויעזר למומו גדעון הוא.

יסלום ויסלום ובטח בהשם, ויעזר למומו גדעון הוא.

יסלום ויסלום וטח בהשם, ויעזר לעמו ובטח בהשם,

ויעזר למומו גדעון הוא.

ויעזר למומו גדעון הוא.

בטרף העולם שהחיינו והגיענו וקיימנו בזמן הזה.

אמן.

אותי יושב השמים.

ובן-אסף ושם האימא,

ובחר כשאת בן-מרים,

השם ירפה אותך ברפואה שלמה בכל האיברים בגילים,

הרוחניים והגשמיים,

ותזכו להתאחד כמשפחה אמיתית,

אוהבת תורה ומקיימת מצוות,

וזרעכם יפרה בארץ.

בהצלחה מרובה.

אמן ואמן.

אמן. ברוכים להיות השם.

אמן ואמן ואמן, ואין לנו פעמים, אני שואל, ואין לנו פעמים.

היום

שמואל

לומד בכולל

עם חברותה שקוראים לו רונן דהן.

רונן דהן

זה יהודי

שחזר בתשובה וקיבל עול מלכות שמים באיצטדיון טדי האחרון.

היתה לנו הרצאה, 20,000 איש,

ושם הוא פשט את המדים מעליו.

הוא היה שוער בקבוצה נצרת-עילית,

שוער שהיה לו עתיד

טוב וויתר על הכול,

וזרק את הנעליים

לעיני עשרות אלפים,

ואמר, אני מניח הכול, והולך ללמוד בכולל.

היום

הוא החברותה

שלומד

עם שמוליק, הבן של יצחק.

אני רוצה להראות לכם את הקטע המרגש

של רונן מהאצטדיון,

ואחרי זה נחליף אתו מלה בטלפון גם כן.

אם אפשר.

וכרגע אנחנו עוברים לשירים ושערים.

עוד מעט אנחנו איתם, עכשיו זהו מסעודי, מול מתיץ'. תראו את העבודה הזו של מסעודי!

וזו ההתנדבות של סטאנים! ואיך הכדור הזה לא נכנס?

בן-דיין מחלט את באר-שבע, וזה עדיין לא נגמר.

הכדור אצל רודריגל, עוד הגבהה.

אוליבטה לא מצליח להכניע את דהן. שתי ההצלות היו של רונן דהן, פשוט מאוד.

שתי הצלות ענקיות של השוער הזה.

כן, אנחנו עכשיו ממש בשיקת הבטיחה כאן, באיצטדיון טדי. 20,000 צופים פה.

רעידת הבטיחה של העשור השלישי של ארגון שופר, בין הקורות, שוער הפועל נצרת, שוער הנערים של נבחרת ישראל בעבר, רונן דהן!

מול רונן דהן, שחקנה של מכבי נתניה, שחקה נבחרת ישראל בעבר עם 20 הופעות, שיחק שם שבע שנים, אבישי ז'אנו!

אנחנו מחכים עכשיו לשריקה של הרב אמנון יצחק, לבעיטה של אבישי ז'אנו. הקהל מתבקש להיות בשקט.

אבישי ניגש! בואו! איזה עצירה! רונן דהן!

מחיאות כפיים, רונן דהן! שוער של הפועל נצרת, אשתקד!

טלפון טוב, קהל קדוש,

עם קדוש.

כמו שראיתם, חבר'ה,

שנים של כדורגל,

שנים של עמל,

כביכול עמל.

חיים שאת האמת, חבר'ה,

שלא חסר בהם כלום,

כסף, מכוניות, בתים, תקשורת, מה שאתם רוצים.

אבל שנים

של חושך.

חושך.

בזכות היהלום היקר הזה,

בזכות הרב ליאור כחלון שליטה,

אני רוצה להגיד לכם, חבר'ה,

ראיתי הכול,

הכול, מה שאתם מתאמינים,

מה שאתם רוצים להאמין שיש,

ראיתי.

אומר לכם את האמת,

רק שבת קודש.

לא רוצה את הכסף,

לא רוצה את הכדורגל,

אני לא רוצה כלום.

שבת קודש, שבת מבורא עולם.

עם ישראל ערב זה לזה,

בזכות הרב הקדוש הזה,

בזכות כל הערב הנפלא הזה,

רפואתו של דניאל בן-שרה,

דוד בן-זוהר, וכל חולה עמו ישראל, אני את הערבות שלי נותן.

לא רוצה כדורגל.

רוצה בית כשר, נאמן בישראל, עם גלתי לעתיד, רותם וטרינה.

אני רוצה שבת קדושה,

אני רוצה בהתקשר בישראל.

את הערבות שלי אני נותן. בורא עולם, תיגאל את העם הזה.

די לייסורים, די למכות.

אדוני, זה איננו גורף, על המגרש הזה עמדתי נגד ביתר ירושלים, משחקים, הכול. ככה קהל, הכול שקר.

אני רק רוצה לעשות תיקון אחד ברשותכם,

תנו אחרי משפט אחד, שלפחות הבורא העולם יסלח לי.

תחזרו אחרי אל משפט אחד, שיהיה לי תיקון.

אדוני הוא האלוהים!

תודה רבה, תודה רבה. רגע, רגע, רגע, אני מבקש ממך, אם אתה מוכן, לזרוק את הנעליים לקיקו.

קיקו, בוא, הנעליים שלי פה, אני זורק לך.

למגרש, איפה קיקו? קיקו, איפה קיקו?

מתאר ריבנו לעובדך באמת לעובדך באמת,

מתאר ריבנו לעובדך באמת,

ותאר ריבנו לעובדך באמת.

אין, לא הייתי בעדו.

יישר כוח לרב שמחיוב, שעזר לנו.

יישר כוח!

יישר כוח!

תודה.

כן.

זה רונן דהן,

שהיום לומד עם שמוליק, והוא נמצא אתנו על הקו.

רונן, ערב טוב.

ערב טוב, רבנו מר דעתרא, הרב אמון-ניצחא, ערב טוב לכל אחינו היהודים שנמצאים באולם,

ערב טוב לכל הדפופים בבית ובכל מומשת האינטרנט.

רונן?

כן.

איך שמוליק לומד? טוב או לא טוב?

אה, אני רוצה להגיד לרבי יצחק, שנמצא באולם,

שיש לו בן

שיום-יום שוקט על ספסל הלימודים בערבות, במתיקות התורה ובתשוקה,

ואני שמח וגאה שיש לי חבר כזה שיושב בסצנדר הלימוד,

ואני רואה את כל הנכדים של רבי יצחק יום-יום לומדים במוסדות תורניות,

ויש לו להתגאות על כך שהם יום-יום עובדים את השם בשמחה וברינה.

יש לי בקשה,

רונן,

שתקדישו כל יום

רבע שעה ללמוד ילקות כיבוד עם ואם.

אין בעיה.

ונלמד אפילו בעזרת השם יותר מזה, נלמד, כמו שאנחנו רואים יום-יום ונקדיש את זה לשם המטרה הזאת, בעזרת השם.

רונן, אוהבים אותך, תהיה בריא, חזק ואמץ, תמשיכו לשקוד על התורה ותצליחו, אמן בעמך. רבנו, רבנו, מלה אחת אם אפשר. בבקשה.

אני פונה לכל הצופים בבית, לידידינו ולאחינו שנמצאים באולם,

ואני רוצה להודות, באמת להודות, ולחזק את ידך,

על יום-יום, יום-יום, רגע-רגע, שאתה מטייד בכל אחוזי העולם להחזיר את אחינו לאבינו שבשמים.

ואני פונה לכל אחינו שיש לידם לעזור ולסייע ולתת לכל סופר כדי לחזק את הארגון הזה שיחזיר את אחינו הביתה,

כי ההוצאות, ידוע שההוצאות הן מרובות,

ומרובות מרובות מאוד.

ואני קורא לכל אחינו שיש באפשרותם, מן המעט ומן המרבה,

שיעשו לשם שמים לחזק את ידינו ולחזיר אותם הביתה,

כי הקדוש-ברוך-הוא יחזק את ידך, רבנו, להקציב תורה ולהאדירה.

ורב תודות לרבי שם-יום, הרב ליאור בנימין כחלון, שעוסק גם בזיכוי הרבים,

וייתן לכם כוח ויחזק את ידיכם להחזיר את אחינו הביתה.

אמן, אמן, והשם ישמור אתכם.

אמן, ברוך תהיה, וכל טוב.

טוב, לפני שאנחנו ממשיכים,

אם כבר אמר רונן והזכיר,

אז בואו נעשה את מצוותו עד כמה שאפשר. מי שחושב שהוא רוצה באמת

להיות מן הזוכים

ולזכות את עם ישראל, שיזכו באמת להכיר את היהדות,

מי שרוצה להפוך רגע אחד,

דקה אחת,

לחודש, לשנה,

מי שרוצה לזכות, לשכפל

את הזכויות והמצוות שלו כמה שיותר,

נבקש מכם תרומה

קטנה ואפילו בתשלומים למי שיכול,

בשביל שבעזרת השם יתברך נוכל להפיץ

דיסקים,

DVD,

ברחבי

הארץ והעולם, ובפרט בשווייץ,

כל בן-אדם שיוכל לשאת

תרומה של 1,000 פרנקים

בתשלומים בוויזה,

בכל דרך אפשרית, יש בתוך השקיות שקיבלתם על הכיסאות

בפנים

את האפשרות גם על-ידי תשלום בדואר,

יוכל למלא פה את הפרטים ולהעביר אותם פה אלינו,

ויקבל גם ברכה, בעזרת השם יתברך, יכתוב את השם בשם האמא,

ויקבל ברכה,

ונברך אותו פה ברבים למה שהוא מבקש, לרפואה, לישועה וכו'.

בכסף הזה נשתמש להדפיס

דיסקים,

DVD, ולחלק אותם בשביל שאנשים יתקרבו לאביהם שבשמים.

אז נעשה הפסקה קצרה ל-3-4 דקות.

תפתחו את השקיות, כל אחד מה שיוכל,

בעזרת השם,

שתהיה זכות גדולה ונוכל לגלגל את זה הלאה.

מוזיקה 3-4 דקות למלא ולמסור את זה לפרטים, ומייד אנחנו ממשיכים.

אלה שמעוניינים לתרום באינטרנט

יכולים להתקשר למספר

0041-7607-7708, המעוניינים לתרום דרך האינטרנט 0041-7607708,

8108-8508. יפה פייגה, בת גרטל, הדסה לאה בתינדה, גולדה גיטל, בת נחמה,

דינה חמה, בת בת-שבע מרים,

יזכו לזיווג הגון מהירה.

ניתן להמשיך אחר כך בנושא התרומות.

אנחנו ממשיכים בשאלות ובקשות.

יחזקאל בן ביינה לאה וחיה דובה, בת שרה, זרע חי קיים ופרנסה.

כן, מי רוצה לשאול שאלה?

כן, שם בסוף לתת לה את המיקרופון, בסוף, בסוף לתת לה, תרים שם, תיכף, רק רגע.

אפשר להדליק לה את המיקרופון?

תשבול עליו שאלה.

לא, לא, זה דלוק.

כן. כבוד הרב,

יש לי שתי שאלות אליך.

השאלה הראשונה היא טיפה טכנית.

רציתי לשאול

בתפילה בבית-הכנסת

מה קורה אם שליח הציבור שלנו חוטא ומחטיא את הציבור. מה קורה אתנו, המתפללים?

האם זה גורם לנו שהתפילות שלנו לא יתקבלו?

זאת שאלה ראשונה.

שליח ציבור שאינו הגון, לא מעלים אותו להתפלל בשביל הציבור.

אם זה מייצג את הציבור, המצב שלהם בכי רע.

אנחנו לא יכולים להחליף אותו מפני שהקהילה מאוד קטנה.

מה קורה?

עדיף ללכת לבית-כנסת ולהתפלל או להישאר בו?

הבית ולא ללכת בכלל.

מה סוג החטאים והחטאים שהוא מחטיא את הרבים?

הרבה חטאים שידועים, פליליים, ובין אדם לחברו.

מה זה פליליים?

גרוע ביותר, ענייני משטרה וכאלה דברים.

מה למשל?

מכירה של סמים, כלי נשק. או, זה שליח ציבור, משהו עולמי זה.

כן, אנחנו יודעים.

מה עשינו?

מה פירוש שהוא אוחז בתיבה ולא יורד? מה זה? מה כוחו? למה הוא, יש לו כוח מפני שאין לנו מי שיחליף אותו,

הקהילה מאוד קטנה. מה פירוש? אין לנו גם רב. רק הוא יודע להתפלל?

אפשר להגיד שכן.

אז אם יתפללו כולם ביחיד בבית, איך יתפללו אם הם לא יודעים להתפלל?

אין לנו פשוט בן-אדם שיודע,

כמה אתם בקהילה?

50 60 אנשים.

זה המון.

יש לכם כסף להביא מישהו מבחוץ?

אנחנו מביאים רק בראש השנה.

במה הם כל השנה?

יש לנו בקושי מניין, ובית-הכנסת הוא רק פעם בחודש.

אתם אורתודוקסים או רפורמים?

לא, זה ולא זה אנחנו באמצע.

אה,

הם סמים ככה, מרחפים.

איכשהו, כן. תראי, אם אתם רוצים ברצינות להקים קהילה אמיתית יהודית, אותנטית, מקורית,

אין מה לעשות, צריך להשקיע משכורת,

לחזן,

שיבוא וינהיג את הקהילה ויעשה את מה שצריך.

אין מה לעשות.

כבוד הרב, סליחה, אני חייב להיכנס

לדבריה של חברתי פה.

המצב הוא אחרת.

הקהילה היא קטנה,

וכולנו יודעים להתפלל,

אבל אנחנו נמצאים במצב שאי-אפשר

בואו נגיד לוותר עליו. זאת אומרת, במילים אחרות, אנחנו רוצים להתפלל,

אבל אנחנו לא יכולים לפטר את הבן-אדם הזה.

למה לא יכולים? מפני שהוא נמצא בוועדה או בוועד או בהנהלה של הקהילה,

והוא תופס שם מנהל בית-כנסת.

נו, אז מה?

אז השאלה היא, מה עושים?

מה שאנחנו רוצים לעשות,

אם היינו יכולים ל... תעשו בחירות חדשות.

ניסינו.

ו? לא הולך.

למה?

יש לו כוח.

מה זה? פיזי?

השפעה.

השפעה.

תראה, אם זה ממשיך ככה, כדאי לפתוח קהילה חלופית.

זה רעיון.

או.

תודה רבה. עכשיו, מה בקשר לתפילה עצמה?

אנחנו רוצים להתפלל.

אנחנו יודעים, אתה יודע להתפלל? יודע, ברוך השם. תתחיל להתפלל.

אני מתפלל כל הזמן. אז תעמוד בטבע ותתפלל, אם אתה לא כמוהו, כמובן. אני, חס וחלילה. או. אז אין בעיה. הנה, כבר, אין לי בעיה עם זה. אז כבר יש לה קהילה חדשה. יש הרבה כמוך שחושבים,

תפרשו מהמקום, תיקחו לכם מקום אחר,

יכולים לסחור מקום,

או אפילו להתחיל באיזה בית.

על זה אני מדבר.

וזה הכול. ולהתחיל לנהל קהילה כזאת,

עד שתצליחו לגייס כספים,

תרומות, עניינים, ותבנו את עצמכם כמו שצריך.

אבל העיקר צריך להיות מחובר, כמו שהיא אמרה, לרב שיודע הלכות ושיגיד לכם בדיוק מה לעשות.

אנחנו מחוברים, וטוב לנו ככה,

אבל כמו שאמרתי קודם, היא אמרה שאין רב, אבל, יש לנו רב שבא פעם ב...

מה זה פעם ב?

איך אפשר להסביר את זה?

הבנתי.

יש לנו רק חזן שמגיע בראש השנה מהארץ במיוחד,

לראש השנה ויום כיפור.

הבנתי. אבל אין לנו רב.

בקיצור, אתם אוספים מצוות כל השנה, בראש השנה מביא מישהו שיעביר אותם למעלה,

ולתראות עד שנה הבאה.

אז רגע, רגע, תקשיבו, יש לי רעיון אדיר, תשמעו טוב.

יש פה הרב החשוב, הרב שלום וינמן,

שברוך השם, סביבו יש הרבה יהודים שמחפשים דרך, מחפשים

להתקרב לבורא.

תפנו אליו,

הוא ייתן לכם את ההדרכה,

הוא יסביר לכם, הוא יעזור במה שאפשר כדי שתוכלו להגיע לתכלית שאתם מבקשים.

הוא נמצא פה,

תיגשו אליו, קחו את הפרטים, והשם יעזור לכם, שתצליחו. תודה רבה.

תודה רבה.

כבוד הרב,

יש לי עוד שאלה יותר אישית.

בבקשה.

איך יודעים, עם השידוך או ההיכרות שהכרנו,

איך אנחנו יודעים אם הבן-זוג הזה מתאים לנו,

אם כדאי לנו להתחתן אתו?

יש הרי הרבה אנשים טובים שמכירים,

ולכל אחד יש את המעלות שלו.

האם יש סימנים כלשהם כדי לדעת אם הוא מתאים לנו או לא?

צריך לבדוק אם יכולים לחיות ביחד,

ואם אפשר להתגבר על החסרונות של כל אחד.

על היתרונות לא צריך להתגבר, זה בסדר.

החסרונות זה הבעיה,

ואם מזהים אותם מההתחלה ויודעים שאפשר להתגבר עליהם, אז יש על מה לדבר.

אם לא, חבל על הזמן.

עכשיו אין סימנים ואין כלום,

צריך לבדוק טוב-טוב ולדעת,

ואז מחליטים להתחתן.

צריך לנסות בזה.

בקיצור, לשאלות אם זה נכון.

תשאל אתה, למה אתה אומר לה שתשאל?

אז מה, צריך לנסות כל הזמן.

מה פתאום לנסות?

מה זה לנסות?

אנחנו כל הזמן בניסיונא. לא לנסות, צריך להחליט.

מכירים כמה פעמים,

מדברים,

מזהים

את המוקשים,

אם מצליחים לנטרל אותם מנהם הטוב, ויאללה, להתחתן.

החרדים לא מנסים כלום.

נפגשים חמש עד עשר פגישות בשלום על ישראל,

וברוב המקרים הם לא מתגרשים. ברוב המקרים.

זאת אומרת, מיעוט הגירושים נמצא בציבור החרדי בכל העולם, ואף-על-פי שההיכרות היתה קצרה יחסית.

בעוד אלה שרגילים

לנסות ולהכיר חמש שנים ועשר שנים,

הרבה מהם מתגרשים.

בעשר פגישות זה גם היה ניסיון.

נו, בסדר, אז תחליט.

בסדר. אז כל הזמן מנסים. תראה, כשאתה הולך לעשות עסקה,

אתה לא נפגש עשר פעמים עם אותו בן-אדם.

אחרי פגישה שתיים כבר אתה מזהה אם יש על מה לדבר, ואם המשא-ומתן יעלה על סרטון או לא.

אז אם בעסק שאתה משקיע בו לפעמים מיליונים של דולרים אתה גומר את זה ככה,

אז גם בזה אפשר כנראה יותר מהר אפילו.

אבל מה עשר פגישות, אני חושב שזה כבר למכביר בשביל להכיר את הצד השני.

כמובן שזה לא תלוי רק בהיכרות.

צריך לברר מאחורי הקלעים,

מה יודעים על הבחור, על הבחורה, סביבה שמכירה אותם,

שכנים, חברים, ידידים, משפחה,

מורים, הורים וכו'.

אדם שרוצה לקחת שותף לחיים צריך לעשות את הבדיקות לפני,

לא להתברר אחר כך.

ההיכרות זה רק השלב הסופי שבו בעצם מכריעים אם אנחנו מתאימים ויכולים לחיות יחדיו.

תודה. בהצלחה.

כן?

רגע, הוא כבר עם מיקרופון, אחר כך לתת לו פה את השירות לשאול.

יכול להיות.

הכי טוב.

אני רוצה להודות לך, ויש לי עוד שלוש דברים.

כמה שנים לפני כן אני חושב שומר שבת,

תודה לאסוף

ותודה לך.

אני רוצה להודות

בנסות לאחר חמש שנים, לנסות לתת לבנות לילדים,

ובשביל, ברוך השם,

ללמוד את הסנטה,

התקציבות שלי בנסות היחידות שלי,

כי היא צריכה להיות עבודה לבנות להשתמשות לבנות לה יותר טובה,

ובשביל, בנסות לבנות להתפרנסה.

ואני רוצה לשאול אותך מה אני יכול לעשות ומה אנחנו יכולים לעשות כדי להגיד את השתי דברים, בבקשה.

אדוני היושב-ראש פה?

כן.

כן.

תודה.

היא הולכת בצניעות?

כן.

היא תקבלת את הראשונה?

אוני שיקרניה, תודה.

או, אתה לא יודעת.

יומאמש לי קברום או בנו?

איקפשת עיני.

או, היי.

זה כובע בשביל הערב?

זה

קרע בשביל הערב? בשביל הולי שבת.

אה, הולי שבת.

תראי,

את מבינה, אדוני? קצת. יופי, קל לי.

אם תהיי מוכנה בעזרה.

בעזרת השם, ללכת בצניעות

מלאה וכיסוי ראש כל השבוע,

בלי שערות בחוץ.

הכול מכוסה.

אני אברך אותך בזרע חי וקיים.

תודה, נאפסי. את מוכנה, אבל?

את מוכנה?

שווי סייס. שסקסי ג'טיסין משווי סייס. מה זה, ההתקפה הזאת? מה זה?

לנסות את זה. לא, לא צריך לנסות. זה לא בעיה.

שמים ולא מורידים.

מה יש לנסות?

את צריכה, יש לך בעל,

את רוצה ילדים,

ומה אכפת לך מהשכנים?

מה יש לנסות? אם את מחליטה,

זה מה שיהיה.

כדאי לך, אני אומר לך שכדאי לך.

אוקיי. מוכנה?

אני נותן לך.

בבקשה.

מוזיקה.

אנחנו מאמינו בני מאמינים.

אנחנו מאמינים בני מאמינים. ואין לנו מאמין, אין איש שואף.

ואין לנו מאמין, אין איש שואף.

אין לו אלוהים עובדינו.

אין לו אלוהים עובדינו.

עובדינו שבע שמים.

אנחנו מאמינים בני מאמינים.

ואין לנו מאמין, אין איש שואף.

ומילא כור וכו עד אובילו, אובילו שבשמים

תסלול, אין יסלול, ותעמוקו ה' ויעזר המומו גדעון בור,

תסלול, אין יסלול, ותעמוקו

היסטורי שלום ואין פתח בהשם ואין לו כמו גינום הור.

אנו מאמין ודי מבטיחים ואין אנו מאמין ואין אנו מאמין ואין שואל.

ואין לו אין לו רק אותי, אותי נשאר בשמים.

אנו מאמין ודי מבטיחים ואין אנו מאמין ואין אנו מאמין ואין אנו מאמין ואין אנו שואל.

אין אורך אף אחד לא בידו, אוקיי יושב השמים.

כן.

היא ברכה כבר?

לא. תברך השם. ברוך.

ברוך אתה, אדוני אלוהינו מלך העולם,

השכיינו והקיימנו והגיענו לזמן הזה. אמן. רק רגע.

אתה מוכן ללמוד תורה כל יום?

אתה מוכן ללמוד תורה כל יום?

אתה מוכן ללמוד תורה כל יום? בבקשה.

בבקשה. ברוך השם, ברוך השם.

אתה רוצה להשתמש בצד?

אוקיי.

בבקשה, מוזיקה.

שימי, שימי, שימי, שימי, שימי. נברך שחייאנו. ברוך.

שחייאנו, כימנו לזמן הזה. אמן.

עכשיו אני רוצה לברך אתכם.

מה השם שלך ומה השם שלה?

בנימין בן?

לא, לא. Your mother.

ליטוס. ליה פרידה.

בנימין בן לאה פרידה.

ביתי בת-פורטונה.

ביתי בת-פורטונה.

השם יזכה אתכם לזרע חי וקיים מהרה.

ותצליחי בניתוח בקלות.

ויפתח לכם השם שערי פרנסה טובה. אמן.

אז רק ברור.

יש עוד בושה שמובנה מכסים כיסוי ראש.

איפה הישה שמוכנה לשים כיסא ראש? ערב טוב.

רגע, לא לחטוף.

כן?

רגע, תרימו שם.

כן.

ערב טוב.

תדברי.

אני כבר עונה אבא שנים, ורציתי לומר אם אני אקח משהו לעצמי,

אני יכולה לקבל את הגט יותר מהר.

זה פאה או פסער?

פאה.

את מוכנה ללכת עם כיסוי ראש מלא?

אפשר משהו אחר?

תראה, ארבע שנים,

אולי ביום שישי בערב?

תראי, את רוצה שהבעל יעזוב אותך לתמיד, או רק שישי בערב?

תשמעי, תשמעי. אבל אני אשכנזיה. גם אני.

יש אשכנזים שהולכים עם כיסוי ראש מלא,

ויש אשכנזים שהולכים כמו שאת הולכת.

תראי,

היהודי שאת חיה אתו קשר אותך

ולא נותן לך לצאת.

את עגונה.

תעשי קשר על הראש עם מטפחת

ותתירי את הקשר ממנו.

וכובע גם טוב?

כן, כובע טוב מאוד שמכסה את כל השערות.

גם אפשר, אבל מכסה את רוב השערות.

לתמיד. לתמיד או לקצה. עד לחתונה הבאה.

בסדר. בסדר.

בבקשה.

אחרי שהוא יראה אותך ככה הוא כבר יגרש אותך מהר.

אדוני היושב-ראש,

הרבי יודע שהיא חובשת פהה, נכון? אמרתי מההתחלה.

מה השם בשם האמא?

אלכה בת חנה.

אלכה בת חנה, השם יזכה אותך לגט פיטורים מהרה.

מה עוד? אני רוצה ברכה לבן שלי, בבקשה.

הבנתי. חשבתי לחתן.

כן. כן.

אחר כך. טוב. מה השם של הבן?

מוישה בן אפרים.

מוישה בן?

אה, בן אלכה.

אלכה, השם יזכה אותו לגדול צדיק, תלמיד חכם וירא שמים.

אמן.

ויש שתי אחות שצריכים סיווג. בבקשה. שם?

מלכה בת חנה ויהודס פסחונה.

מלכה ויהודית בנות חנה יזכו לזיווג הגון מהרה.

אמן. כן. מי יחזיק קודם מיקרופון? כן, הנה.

רגע, רגע.

כן, תנסה.

רגע.

אנחנו שומעים.

תיכף נדבר, עכשיו שומעים.

ערב טוב, כבוד הרב, ערב טוב לכולם.

קודם כול, יש לי שתי שאלות שאני רוצה לשאול,

ולפני שאני שואל את השאלות שלי ברצוי, אני מברך אותך על בואך אצלנו פה בציריך,

על המעמד הטוב הזה, ויפה שאתה מזכה אותנו בדברי תורה.

תודה. ולהודות גם לכל הצוות שהיה בהכנה על בואך לפה.

שופר אוף סוויצלנד.

כן.

אני מודה לרב איינמן, מורי ורבי,

שהוא נותן בי כמעט כל יום תורה ושאלות ותשובות.

מודה לכל החברים שמצטרפים אתו כל פעם בתורה ללמוד,

ומודה לכל הקהל שהגיע היום בערב.

עכשיו, השאלה שלי לעניין,

יש לי שאלה בנושא של תפילה.

דיברנו על שליח ציבור, היא דיברה על גברת,

ולי מאוד מאוד מפריעים דברים חזקים מאוד, עד כדי כך שאני כועס בזמן התפילה.

שליח ציבור שעומד בפני התיבה,

הוא מתפלל מהר ובולע כמעט את רוב המלים ואינם נאמרים בצורה ברורה,

ואנו בכל זאת עונים אמן.

האם האמן הזאת היא אמן חטופה, או ברוך השם הוא חטוף,

או משום שאנחנו לא שומעים לגמרי את כל ההברחות?

זה דבר אחד. זה לא אמן חטופה, זה שליח ציבור שחוטף את המלים.

האם אנחנו ממשיכים או נמשיך להשאיר אותו שליח ציבור?

יש לו בעיה בהיגוי, או שהוא סתם ממהר?

המהירות היא גם היגוי-היגוי. אין לי בעיה, אבל המהירות היא הבעיה.

יש כאלה שאוחזים שלהתפלל מהר זה דווקא טוב, ותפילתם מהירה תקבל ברצון.

אצל האשכנזים זה ספידי.

אני, כבוד הרב נתן תשובה מאוד מאוד מהירה גם כן,

אבל ברוחי אני עוד מתמודד עם הדבר הזה,

ובנפש אני לא מקבל את זה. גם אני לא. בליעת מלים זה לא על-פי ההלכה. צריך להגיד, שפתיך ברור ימללו,

כמו בקריאת שמע, שצריך להפריד בין הדבקים.

ברוך וברוך לך על המלה הזאת.

עכשיו לשאלה, לעניין שלי. אני חוזר בתשובה הרבה שנים.

אני לומד תורה, אני מקדיש זמנים קבועים לתורה.

אני מגדל משפחה די הגונה גם בדת וגם במצוות.

לצערנו, אנחנו מגדלים דור שלפעמים בגלל החברה או הסביבה שהם נמצאים בה הם יורדים מהפרק של התורה והולכים לדרכים אחרות.

האם אתה יכול לתת כמה דברים, איזה רצפט לאותן המשפחות, או לי גם,

איך לקרב אותם ילדים, אותו נוער,

שימשיך לשמוע את המצוות כמצווים בזמן שקיבלו את העול של התפילין? בדרך כלל הדוגמה האישית היא הקובעת.

נכון שיש השפעה שלילית מהרחוב,

אבל אם רואים בבית שההורים מקיימים את המצוות מתוך שמחה, מתוך הכנה למצווה,

ולא לוחצים יותר מדי במקום שבו לא ניתן ללחוץ, כי זה גורם הפוך,

ובאים באהבה ובחום לילדים,

זה יכול לסייע מאוד

להראות את החשיבות,

להעריך

תלמידי חכמים,

לדבר על תלמידי חכמים,

מאן דרכם רבנן,

אביאן לבנין רבנן.

מי שאוהב תלמידי חכמים,

יהיו לו בנים תלמידי חכמים.

אז מה מפרשים אומרים?

שאם הילדים רואים שההורים כל כך מכבדים תלמידי חכמים וזה הדבר הנחשב בעיניהם,

הם ירצו גם כן להיות כאלה שיהיו נחשבים מאוד גם בעיני הוריהם.

מכל מקום, הדוגמה האישית

היא הדבר הגדול ביותר,

ושהאווירה בבית באמת תהיה בקדושה ובטהרה.

לומר את הדברים המדויקים,

אנחנו שומרי שבת,

מדברים הרבה על תורה.

יש לכם טלוויזיה בבית? אמת. זה הבעיה.

בוא נאמר שבתקופות מסוימות התביעה סגורה, המכשיח סגור. כן, אבל זה לא עוזר, כי אם אתה מכניס את הרחוב לבית, מה אתה מבקש מהילדים שיוצאים לרחוב אם בבית יש להם רחוב?

לא חשוב. אני לא כל כך בעד הנושא הזה, כי אם ילד

או הורה יש לו דרך לכוון ולתת דוגמה לילדים, לא עוזר.

הדוגמה היא טובה כשהיא מושלמת, אבל אם הדוגמה היא לא מושלמת,

אתה אומר, אל תהיה כמו ברחוב, ואתה מביא לו את הרחוב לבית. למה שהוא לא יהיה כמו ברחוב אם אתה מחשיב את זה להביא את זה עד לסלון בבית? מי אמר שאני אמר לו, אל תהיה כמו ברחוב?

הוא אמר, תראה מה שיש בבית, על מה תלמד מה שיש בבית, ולא תסתכל על מה שיש ברחוב. נכון, אבל אתה מתכוון, תהיה כמו בבית ולא כמו ברחוב.

והוא רואה את הרחוב בבית גם.

אז הוא אומר, אני כמו בבית,

אני ברחוב.

שאלות מדויקות, אבל אני עדיין לא מקבל אותן.

לא שלם ממה שאתה אומר. זה ברור, כי אתם בטלוויזיה מהבית.

יפה מאוד. תזרוקת אתם בטלוויזיה מהבית.

בסדר.

שיהיה מושלם.

יפה.

כל הכבוד.

הוא שואל שאלה יפה.

אם הוא יזרוק קצת אתם בטלוויזיה מהבית,

איך הוא יראה את ה-DVD מהקומפיוטר?

מי אמר שצריך? לא צריך. אפשר לשים דיסק ולראות.

חוץ מזה, אתה יכול לקנות סקרין

ולראות על סקרין בלי טלוויזיה.

ויש גם DVD קטן, קטנצ'יק כזה, מתקפל. אתה יודע, אתה יכול לקחת אותו אפילו בנסיעה.

כן,

שאלה פה על הבחור. כן.

קודם כול, הייתי רוצה,

לפני שיש לי כמה שעות לרב,

להודות לכל אחד ואחד מהנשמות שהגיעו היום לפה.

כי אני חי פה כמה שנים,

והתחלתי להיות מודע לכך שיש כאב

בלבבות של כל אחד ואחד מהאנשים שיושבים פה.

זה סוג של כאב שאי-אפשר לתת לו נחמה, במילים סטטיות, מכניות,

שכליות.

יש אנשים שפשוט מאוד הגיעו לפה היום בתקווה לקבל עידוד,

לקבל

תמיכה על הגב ולהגיד

כל הכבוד.

יש יהודים שלכם במדינה הזאת, שהם דור שני, שלישי ורביעי,

שעדיין יודעים מה זה כיפה,

ואפילו שלא שומרים שבת,

ואפילו שלא הולכים צנוע,

ואפילו שחיים גויים,

והם בתהום בתהום בתהום,

אבל הם מחזיקים במה שהם מצליחים. וזה בפני עצמו,

זה בפני עצמו מגיע לכל אחד ואחד פה,

שמגיע מהחושך הזה ונשאר. ואנחנו עם,

בין שאנחנו למעלה ובין למטה, כולנו אחים בדם, בנפש, במשפחה. ואני רוצה להגיד

לרב ולכל אחד ואחד פה, תודה רבה. ואני ממש ממש שמח ומעודד אתכם, וכל הכבוד. דבר ראשון.

יש לי שאלה שמפריעה לי הרבה זמן,

ואני יכול לומר בשביל עצמי,

ואני חושב שגם בלשון של כמה אנשים פה,

יש סיטואציה בעולם החרדי,

יש הרבה צאצאים בעולם החרדי שחזרו בשאלה.

גדלו בבית חרדי,

הלכו לישיבות,

שקדו וראו, ובאיזשהו שלב נזרקו,

ברחו, חתכו, לא משנה מה.

הנשמות האלה הן הנשמות הכי-הכי גבוהות.

וזה לא מסתדר.

זה לא מסתדר שבן-אדם שכביכול מבין משהו ורואה ולומדים אותו,

עושה אחרת. ואתה אומר, טוב,

זו הבחירה שלו.

אבל יש משהו יותר עמוק.

ואני מבקש מיכילה מהרב.

היה פה היהודי המתוק הזה שדיבר במבטא יפה,

ושאלת לרב איזושהי שאלה לגבי העולם הזה, פרס, לא פרס,

עושים לי טובה, לא עושים לי טובה.

לי אישית, אני הרגשתי שאני התחברתי לרגש שלו, לא לשכל שלו,

והוא בעצם רצה להבין

מה רוצים ממנו בעולם הזה.

הרי אם העולם הזה הוא עולם של מכניות ופקודות, ואנחנו רובוטים, אז למה העולם הזה נברא מלכתחילה?

ואם השם יתברך,

כביכול הבאנו לתורה שהיא עוד איזו מסכת של מכניות, והכול פקודות והכול שכלי והכול צריך להיות פרפקט, הרי אין שלמות ואין שום אדם שיכול להגיע לשלמות, כי יש רק אחד שמשלם.

אז איך אפשר בכלל מלכתחילה לחשוב שהשם יתברך ומצפה שאנחנו נהיה שלמות? זה לעולם לא יגיע לשלמות.

הפרס הוא בעצם, שמה? שאנחנו באים לפה לעשות פקודות, ואז מה? ואז הכול הולך לפי סדר, אנחנו רובוטים, יש תוכנית, יש מפה, ואנחנו פשוט הולכים על הצ'ק-פוינט של הדרך. והרבה אנשים לא מתחברים, כי אין בזה שום רגש, אין לב.

האנשים, הרבה אנשים מרגישים היום שהתורה,

לקחו את התורה ולקחו את השם יתברך והפכו את זה למשהו אכזרי,

משהו מכני, משהו של סדר,

משהו קר, משהו סטטי.

השם יתברך לפני שהוא אחד שיושב על כיסא ומצביע על כל אחד, זה עונש וזה שכר, הוא אבא.

הוא אבא שלנו, ואבא אוהב ורחמן.

הוא רחמן לפני הכול.

נו, אז מה אתה רוצה להגיד?

שאני לא מבין איך זה שהרב מצפה שעל-ידי זיקוקים וסרטים ומוזיקה אנשים יכולים,

אישה שבאה לנסות על הראש, שמעתי, אז מה אתה מצפה?

שהרב ינסה לבחון את הרגש מאחורי החולש שלו. מה זה לבחון? נתחיל לרקוד? לא. אז מה נעשה? לראות את הפנימיות של הבן-אדם, מאיפה הוא זורק?

מה קשור מה הוא זועק?

אתה רוצה שנשים את התורה בצד? לא, אני חושב שאישה שתשים כיסוי ראש היום מול קהל רב וללכת הביתה, וקשה לה עם זה, והיא מרגישה שכופאים אותה על זה, והיא לא מבינה את הפנימיות של הדבר, כי היא לא שאתה מעצמה,

והיא עושה את זה בשביל איזה רב שיושב על הבמה.

כן. ואחד יכולה לומר אותה. אבל רק שנייה, יש פה, אבא ששמה, איפה אני והוא? שמעתי. עכשיו בוא אני אסביר לך מה אתה אומר.

זאת אומרת, אתה אומר, בוא אני אתרגם את זה עכשיו לאישה,

דוגמה ששמה כיסוי ראש, והיא רוצה שיהיה לה זרע חי וקיים, ויש לה גם ניתוח בכתף וכו'.

אתה אומר, תשמע, הרופאים האלה מכניים.

הם לוקחים אותה, שמים אותה על השולחן וחותכים את הכתף, ומתחילים לתפור, ועושים מכנית.

צריך שהיא תבין,

שהדוקטור יבין את הפנימיות שלה,

מה הכאב בכתף,

מאיפה הוא נובע,

שידבר על ליבה.

ולא צריך ניתוח אולי בסוף, כי עצם זה שהוא יבין בכלל,

שתחזור עם כתף שבורה הביתה. העיקר שתבין,

והוא יבין את הפנימיות, זה העיקר.

זה לא מה שהקדוש-ברוך-הוא רוצה. הוא רוצה שאנחנו ננתח את יצר הרע שלנו.

יצר הרע שלנו זה גם הצגת הדברים שאתה מציג.

זה יצר הרע במאה אחוז.

כל השיטה, בכל מה שאתה מדבר, זה 100% יצר הרע.

למה?

כי השם רוצה,

כן, את הפקודות, הוא קורא להן מצוות, ציוויים,

חוקים,

משפטים.

כן, פרשת משפטים.

כן, זה מה שהוא רוצה.

והוא לא מבקש ממני שאני אחדור לפנימיות של אף אחד,

הוא רוצה שאני אתן הדרכה מה צריך לעשות.

וזה עובד.

נכון,

אדם ששם כיסוי ראש אף-על-פי שהוא לא היה מוכן לזה נפשית,

הוא נכנע,

והקדוש-ברוך-הוא רוצה את הכניעה, זה מה שהוא רוצה.

למה? כי כשאדם חוטא, אז זה לא נורא לבחירה. אין פה בחירה. רק שנייה, זה עובד מגאווה.

אין אדם חוטא מתוך ענווה, אלא מתוך גאווה.

ובשביל להוריד את הגאווה צריך הכנעה.

כשאדם אומר, אני רוצה קודם להבין,

אני רוצה קודם זה,

הוא שם את עצמו במקום שהקדוש-ברוך-הוא לא ביקש ממנו.

אל תבין ואל תעשה טובות. תעשה מה שאומרים לך,

וזו ההבנה הכי גדולה.

חייל שבא לצבא ויבוא עם טענות כמו שלך,

צבא כזה ילך לאיבוד עם כל העם שהוא יגן עליו.

למה? החייל יגיד לקצין,

דבר אלי אל הלב,

תסביר לי.

אל תיתן לי פקודות, קפוץ, סע, תילחם, תירה, תהרוג. הלו, בוא נבין מי זה ערבי,

מי זה האויב.

בוא נבין את לבו, בוא נקשור אתו קשרים, בוא נעשה ככה.

עכשיו מלחמה, חביבי.

באמצע המלחמה אין זמן ללימודים כאלה.

עכשיו צריך להילחם,

מקבלים רק פקודות ועושים. את הלב שמים כרגע בצד ועושים מה שצריך.

זה שיש לב זה טוב מאוד, בטח שיש לב.

זה שאבא הוא אבא, כבר אמרנו, אבינו, מלכנו.

אבל למה אומרים אבינו, מלכנו?

כי אם אתה חושב שהוא רק אבינו אתה חוטא גדול,

הוא גם מלכנו ומלך. מה קודם למה?

אבינו מלכנו. אבינו קודם למלכנו.

זאת אומרת שהוא קודם כול אבא, לפניכות דברים אחרים. לא ככה.

צריך להסביר, אני אסביר.

צריך להוות את הקדוש-ברוך-הוא לשם ייחוד קדשא בריך הוא בדחילו ורחימו,

ורחימו ודחילו.

בדחילו זה ביראה,

ברחימו זה אהבה.

זאת אומרת, צריך להוות את השם ביראה ובאהבה.

אבינו, מלכנו.

אומרים לך, הוא אבינו, נכון,

אבל אל תשכח שהוא מלכנו,

ומלך יכול להוציא להורג גם.

זאת אומרת, אתה צריך להבין,

הקדוש-ברוך-הוא הוא האבא, אב רחום וחנון,

אבל עד שאתה תתחבר עם הלבבות ולווים ואת הכול,

להגיע לדרגת אהבה זה לא כל אדם זוכה.

בגלל שיש עקמיות בשכל, שהיא הגאווה, לא, בלי קשקושים, תלמד, אבל זו פשטות, לא קשקושים. עזוב, עזוב, תלמד הרמב״ם.

הרמב״ם, בעלקות תשובה, פרק עשירי, אומר שדרגת האהבה היא הגדולה ביותר והגבוהה,

ורק הצדיקים

זוכים להגיע לדרגה כזאת לאחר הרבה הרבה עבודה.

עיקר העבודה היא מתוך יראה,

והלוואי שנגיע לעבודה מתוך יראה.

הרב אולי יכול להסביר מה זאת אומרת שיש יראת שמים לחיים ויש גם יראת שמים למיתה.

יש הרבה חרדים שהולכים היום ברחוב ועושים את כל התורה,

והכול מפחד ומאיומים. הלוואי שאני אזכה. מתוך כוחם הם לא עושים כלום מעט כלום. הלוואי שאני, איך זה שווה משהו?

איך זה שווה משהו? שמעתי. איך בורא עולם שיוצר נשמה, שהיא חלק שלו? שמענו, שמענו. והיא כל-כולה פחד. היא לא מכירה את אבא שלו. שמענו. מכירה, מכירה. אם אני יודע ממי לפחד,

אם אני יודע לפחד,

הלוואי שאני אקיים את הכול מפחד.

הלוואי.

אז אני אהיה בטוח מסודר.

הלוואי.

הלוואי.

אדם שצריך לחצות את הכביש

לא צריך לאהוב

את הכביש,

לא צריך לאהוב את אלה שבנו את הכביש,

לא צריך לאהוב את העירייה,

צריך לפקוח עיניים שמאלה, ימינה-שמאלה, ולעבור בזהירות.

העולם הזה זה כביש,

זה גשר צר מאוד,

לא מספיקים לעבור אותו, הוא כבר נגמר,

וצריך לשים לב שלא ידרסו אותך בדרך.

אם תהיה שקוע באהבה כשאתה עובר את הכביש,

אחת מהמכוניות עלולה לעבור עליך, כי היית שקוע באהבה למי שעשה את הכביש.

אתה צריך להיזהר קודם כול, כי הרבה מכשולות יש בדרך.

אהבה זה מדרגה.

הלוואי שנזכה לאהבה,

אבל זה יצר הרע גמור, כל מה שאתה אומר.

אני לא מסכים אתך.

ברור, היה מההתחלה שאתה לא צריך. אבל אני רוצה להגיד, אתה גם לא שאלת שאלה.

אתה רצית להציג את הדברים שלך בפני הקהל. אם תן לי לסיים, אז תבין את השאלה. אני אשמע אותך עד הסוף. בסדר. אבל אתה גם פנית ישר לקהל, הודית להם,

אמרת שצריך לשבח אפילו אדם שחי עם גוי,

על זה שהוא שומר, אני לא אמרתי את זה. רגע, ככה אמרת, זה מוקלט. זה לא מה שאני אמרתי. רגע. בבקשה.

כשאמרת, יש דור ראשון, שנייה, דור שני, שלישי, רביעי, ועוד זוכרים מה זה כיפה.

צריך להודות להם ולעודד אותם. אז הם זבל, הם לא זכויות כלום. צריך למחוק אותם.

לא.

אה. הפוך. אני באתי

לציבור שביקשתי שיגיעו דווקא חילונים,

ועבדו פה מאוד מאוד הרבה בשביל להביא כמה שיותר אנשים שהם רחוקים ולא יודעים,

זה לא היה ערב לדתיים.

זה שהגיעו כמה דתיים,

זה הגיעו אשריהם,

אבל המטרה היתה בשביל לקרב רחוקים.

זאת אומרת,

אני רץ בכל העולם בשביל

כמה שיותר חילונים,

לקרב אותם.

אבל אתה מבין

שאם אני אשב לנתח את האישיות שלך עד שאני אענה לך,

יעבור הערב ויעברו עוד ערבים ולא נגיע לשום תכלית, ובסוף לא תעשה כלום. ואני ואתה נרקוד ביחד ונלך הביתה. אתה תישאר כמו שאתה ואני כמו שאני, ולא עשינו כלום.

אין מה לעשות.

בערבים כאלה צריך להספיק, צריך לענות

וצריך לעשות,

ולפעמים זה גם ניתוחים.

את זה אני מבין. ולפעמים זה גם ניתוחים.

אבל אתה יודע, ניתוח מטרתו לא לחתוך בן-אדם,

אלא להביא להבראתו.

ומה לעשות, לפעמים צריך לעבור ניתוח. אוקיי. אז הנה השאלה שלי.

כן. השאלה היא כזאת, אבל קצר. קצר מאוד לעניין.

למה אנחנו נמצאים היום במצב

שבן-אדם שהוא לא שומר תורה ומצוות,

והוא רחוק מאוד מאוד,

נמצא בכף המאזניים למטה,

בערכיות למי שווה יותר, מי יותר קרוב למלך, מי המושלם והבסדר? פשוט מאוד. הקב'-הוא אומר,

מי צדיק ומי רשע?

מי שמקיים את מצוות התורה נקרא צדיק,

מי שלא עושה אותן או שמורד בהן או זה, נקרא רשע.

אם יחזור בו,

ייקרא גם צדיק.

לא רק צדיק,

אלא מי שחוזר בתשובה,

במקום שבעלי תשובה עומדים, צדיקים גמורים לא יכולים לעמוד. הוא לא מפסיד את האפשרות שהוא יכול לעלות,

ואפילו יותר, מצדיקים.

אבל מה לעשות שהוא בחר בינתיים להיות בצד של הרשעים?

אדם שאומרים לו, אני נותן לך חיים,

נותן לך בריאות, נותן לך הכול,

תעשה בבקשה מה שביקשתי, והוא עושה הפוך,

לוקח את החיים,

לוקח את הבריאות,

ועושה עם זה נגד מי שנותן לו חיים ובריאות.

אז מה נקרא לו? צדיק?

אני נותן לבן-אדם נשק להתגונן, והוא מפנה את הנשק אלי.

זה צדיק?

תודה רבה.

תהיה מרים.

כן, הנה, יש פה יהודי שעומד כאן ליד המצלמה.

תודה.

אני רוצה לשאול שיש שאלה שאלה.

כן, כבוד הרב.

כן.

סוף-סוף הצלחתי לשאול משהו. סוף-סוף עטפת את המיקרופון. מה אני אעשה? אין לי ברירה.

לא שומעים אותי. כבוד הרב, ככה,

עכשיו יש לי בן בישיבה.

אמרתי לו שיש הרצאה של הרב אבא יצחק,

אבל אני לא הולך.

הוא אומר לי, למה אתה לא הולך, אבא?

אמרתי לו, אני כבר מכיר את כבוד הרב, מה שהוא אומר זה עשר,

ואיך שנראה לי אני לא אלך, כי אני כבר מכיר את הרב, וכל מה שהוא אומר זה 100%. אז אין לי פער, אני לא בא להתווכח.

מה שכבודו אומר, אני מסכים,

וגם לפני 25 שנה עשיתי אצל כבוד הרב שבת בקרם התימנים.

חזק וברוך.

ואני לא מצטער על זה, נהניתי.

היה טוב, וכבודו גדול מאוד. באמת, כל הכבוד.

אבל. אבל. הבן שלי נמצא בשידוך,

והוא ביקש ממנו, הוא אמר, אם אתה כבר הולך לכבוד הרב, לך גם בשבילי,

תבקש ברכה ממנו.

כן.

ויש לו ברכות, אבל אני רוצה את כבוד הרב שייתן ברכה, ואני נותן 200 פרנק תרומה לשופרנט.

יפה מאוד. תן ברכה לאבד שלי.

הבנתי.

זאת אומרת, שמה יהיה לו?

הוא חרדי, דתי, תלמיד ישיבה. שמעתי ברכה שמה?

זיווג טוב.

זיווג טוב.

200 פרנק זה בזול.

האמת היא, אני לא רוצה הרבה להתפלס ולהיות גפטן, אבל, אל תתגאה. תהיה ענב, תהיה. ענב. רגע. אבל בפסח לארץ שלחתי 20,000 שקל לתלמידים. זה אשריך.

ואני יכול להוכיח לך. רגע, רגע, רגע. אני חתום. רגע, די.

והם נתנו ברכה לזיווג?

אני מאמין שכן, אבל הוא רצה, אז לא צריך להשקיע עוד 200 פרנק. לא, לא, לא. אני נותן,

כי אני אף פעם לא נתתי לשופרנט.

או! עכשיו אני רוצה, וכבודו פעם אמר לי, אל תהיה קמצן, תן, אל יתפלד על תקווה, אל יתפלד על תקווה כבוד הרב סבתא המזוזה הראשונה. עכשיו, רגע, מתוק, אנחנו נעשה עסקה, אני אתן לו ברכה, אתה תיתן 1,000 פרנק.

לא מוכן.

גם אני לא.

תהיה בריא. גם אתה.

קדימה, תן לו שמה מאחוריו.

רגע.

לא, לא, הוא לא צריך, הוא יכול לכלכל את כולנו.

אבל לאט-לאט, אל תדאגו, בסוף הוא ייתן, כי הוא רוצה שהבן יתחתן.

כן.

כבוד הרב,

בהתחלת הערב ראינו סרט על המסך פה, לפני שעלית על הבמה,

ובאיזשהו שלב ראינו פסל של אדון הרצל נופל על הרצפה ומתפוצץ, כמו שמזמן ראינו את הפסל, להבדיל להבדיל,

ממישהו אחר. סדאם חוסיין, אתה מתכוון. כן.

וזה מאוד דומה. אז רציתי לשאול למה יש בסרט הרצל שנופל ומתפוצץ.

ומיקי, מזה אני לוקח, וגם מקלטות אחרות ששמעתי ממך,

שיש לך בעיות עם האדון הרצל.

יש לו בעיות. לי אין בעיות.

אז תסביר לי, א. מה הבעיות שלו, או מה היו הבעיות שלו עליו השלום,

כן, עליו השלום.

ומה הבעיות שלך, או של הארגון שלך עם אדון הרצל?

לי אין בעיות. אז אני אסביר.

תראה, הבעיות שלו היו

זה שהוא

שנא את היהדות שלו,

הוא שנא את התורה,

הוא העדיף שכולנו נהיה נוצרים,

הוא פעל בשביל שנהיה נוצרים,

הוא לא מלא את הבן שלו, הנס,

הוא קרא לילדים שלו בשמות של גויים,

הוא הדליק את עץ האשוח עד יומו האחרון,

וגם כשאמרו לו שימול את הבן שלו כיוון שהוא רוצה להיות מנהיג של יהודים,

הוא לא הסכים בשום אופן,

וזה מקצת מהדברים הטובים שהיו לו.

הוא כתב גם דברים קשים שגרמו לאנטישמיות נגד היהודים.

יש סרט שנקרא הרצל והציונות,

כדאי שתראה אותו, סרט

דוקומנטרי,

תיעודי,

עם מקורות מתוך כתביו,

יומני הרצל,

ותראה מה אומרים עליו,

אנשים חילונים,

חוקרים, דוקטורים ופרופסורים.

מי היה האיש?

הוא מת ממחלה שלא הסביר אפילו מהי בגיל מסוים,

הוא היה בעל מחלה שהיום עוצרים על זה אנשים ומכניסים אותם לבית-סוהר הרבה שנים,

ולפי מה שאמרו עליו

גויים שהוא ניסה להתחכך אתם,

הוא היה קצת פסיכופת.

אוקיי, יכול להיות. אני מקווה שהוא לא היה בלי טעויות, ברור.

לא בלי טעויות. כמעט ולא היה דבר שהוא לא טעה בו.

אוקיי. אני, כמו שאמרת, גם קראתי את הספרים שלו, או כמה מהם.

אז איך אמרת עליו השלום?

כי, זו השאלה שלי, או חלק מהשאלה שלי. אני רוצה לשאול אותך, אבל אתה מקבל את העובדה שהוא היה בן-אדם חשוב בהקמת מדינה, מדינת יהודים. לא. בכלל לא.

למה לא? בכלל לא.

הוא היה הבלוף הציוני,

שהציונות רצתה לתת

צורה של אדם,

שיקימו מודל של יהודי חדש

שנראה אוסטרי,

כשהוא שומע את השירה והמוזיקה של וגנר,

ושהוא יהיה המודל כנגד היהדות

האורתודוקסית שהיתה אלפי שנים.

זה היה המודל שרצו להקים בארץ-ישראל,

והציונות נכשלה.

היא לא הצליחה.

ראש הממשלה הראשון,

בן-גורגור, מנוחתו שדה בוקר,

אמר שתוך 30 שנה לא יהיה יהודי חרדי בארץ-ישראל,

והוא טעה.

יש מיליון בעלי תשובה בארץ-ישראל. ברוך השם.

אני רק רציתי להגיד, אני לא אומר שהרצל היה גיבור, אני לא מרים אותו לשמים. גם הוא לא אומר, כן.

אבל אתה גם לא מקבל את ההודעה שהוא תרם להקמת מדינת ישראל? הוא לא תרם, הוא לא היה אפילו חוזה. ניסו להציג אותו, שתבין,

ניסו ל... זה עובדות היסטוריון.

לא, לא. תשמע. הוא עבד עם האנשים שנתנו כסף. תשמע, תשמע. אנחנו שנינו יודעים שבלי כסף, אתה גם יודע שבלי כסף לא קל. תשמע, תשמע, תשמע.

הוא,

ניסו לצייר אותו כמו נביא, כמו חוזה,

אתה מבין? זה לא בסדר. זה לא צריך להתווכח על זה. לא משנה, לא משנה.

אתה צריך לדעת דבר אחד,

את הבלוף הזה כבר חשפו חילונים, לא דתיים,

חילונים.

כל שנה יש עכשיו בארץ יום חרצל.

אתה תראה מה הם יורדים עליו, שם החילונים,

אז תבין בדיוק, אתה מבין מי הוא היה.

היום כבר מותר להגיד, פעם היו מכסים, היום כבר לא מכסים,

אומרים את הכול.

היה מישהו שהיה יותר חשוב ממנו, אבל הוא היה ספרדי,

ולכן הציונות לא לקחה אותו, אף-על-פי שהוא היה בקונגרסים הראשונים,

וחרצל ידע שהוא יותר חשוב ממנו,

והוא אפילו דאג שיזרקו אותו מאחד הכינוסים האלה, הקונגרס השלישי.

קראו לו ברוך,

ועל שמו יש היום,

כמו שהציונות יודעת לעבוד,

יש הרצלייה,

הרצלייה זה על שם הרצל, עם הפסל שלו,

הדמות שלו שם, מעל איזה דוד,

שמו אותו שם, קשור עם הזיקים,

ובפאתי הרצלייה יש על השם של ברוך את תל-ברוך.

הבנת?

זה מה שהם יודעים לעשות.

אבל אם תקרא את ההיסטוריה טוב, אז תבין, תבין,

איך בנו את כל המודל הזה.

אני אומר שהאמת איפשהו באמצע.

אין בעיה, אתה יכול לשים אותה אפילו בהתחלה.

תהיה בריא.

רק שנייה, שנייה, כן.

יש מישהו שמתרגם לצרפתית?

רגע, שנייה, שנייה.

כן?

קש בשביל אחותה.

כן, בבקשה. בבקשה.

בגרמנית.

נא לתרגם.

אז במקום לשמוע הרבה,

להגיד שם בשם האמא ונברך.

יוטה בת שיינדל.

למה?

היא מחכה כבר שלוש שנים לגט.

אגונה. הבנתי.

יוטה בת שיינדל,

השם יזכה אותה בעזרת השם למה שהיא מבקשת.

אמן.

טוב.

מי עוד?

אתה תדע, אתה צריך להאמין דבר אחד,

תשקיע בו.

בן, תהיה חכם, חבל על הזמן.

אם אתה תעשה חתונה, כמה יעלה לך?

כמה יעלה לך?

כמה יעלה לך, רק החתונה תגיד?

50,000 פרנקס לפחות?

כמה, מה אתה, מ-10 אנשים?

כמה, כמה, כמה, כמה, 50,000 פרנקס?

נו, כמה, כמה יעלה.

אתה לא עונה לי.

לא.

תאסוף בינתיים עוד קצת, תכף נחזור אליך.

כן.

נו. כן, שהרב ייתן לי ברכה, שיהיה לי מזל,

וגם חינוך קל, ובעזרת השם הזיווג הנכון.

שם?

שושנה בת-לאה. שושנה בת-לאה, תזכירי, זיווג הגון הראוי לך מהירה.

תצליחי בחינוך הילדים כראוי,

והצלחה במעשי ידייך.

אמן.

תאסוף, תאסוף.

כן, בבקשה.

על הרופץ היתה

פורדיר כאונדיק לפרנסה אלה פיקסדו ראש השנה ראש השנה.

שווי לסבור שזה היה נורמל שיידי ז'אן שזה דיז חרדים,

שיגידו שאיפה פערות כמו פאון ארץ-ישראל,

הכוס של הפרנסה.

שווי לסבור שזו היסטוריה של הפרנסה לפיקסדו ראש השנה,

ראש השנה אנחנו נקרו ארץ-ישראל דודו, ואללה.

יש לך חשוב להגיד עוד שאלה.

כן, בבקשה.

אומרים שהשם נותן פרנסה מראש השנה. אז אם זה ככה, למה יש חרדים אפילו שאומרים שאי-אפשר לעלות לארץ-ישראל בגלל הפרנסה?

למה זה אומר שהפרנסה מראש השנה עד ראש השנה רק חוץ-לארץ?

שאלה יפה, יפה, יפה.

ובכן,

כתוב בעיני כסיל בקצה הארץ.

מי שחושב שפרנסה נמצאת רק בחוץ-לארץ הוא כסיל,

הוא טיפש,

כי הקדוש-ברוך-הוא מפרנס

בכל העולם כולו.

הנמלים בארץ-ישראל אוכלות כמו הנמלים בשווייץ.

והיהודים שנמצאים,

יש, יש, אתם לא יודעים,

יש, יש.

אבל בארץ-ישראל יהודים אוכלים, ובחוץ-לארץ גם אוכלים.

רק הניסיון מטעה,

שאנשים חושבים

שבחוץ-לארץ יש פרנסה יותר. הרי כתוב במפורש שכל הדר בחוץ-לארץ

דומה למי שאין לו אלוקה,

כאילו אין לו אלוקים, חס ושלום.

למה?

כי כל שערי הפרנסה של כל העולם כולו באים דרך השער של ארץ-ישראל מעל הר-הבית,

ומשם זה מתפזר לכל העולם,

והעולם למעשה מקבל את התמצית

ממה שצריך.

האדם נידון לפי זכויות ועוונות.

אחד מהעוונות גורם שהוא יגור בחוץ-לארץ.

אז זאת אומרת,

לא כל מי שמתפרנס הרבה בחוץ-לארץ מראה שהקדוש-ברוך-הוא חפץ שיישאר שם,

אבל פעמים היצר הרע אומר,

תישאר אצלי ואני אתן לך יותר,

כי ארץ-ישראל נקנית בייסורים.

להיות בארץ-ישראל,

הארץ שהקדוש-ברוך-הוא היווה למושב לו, זה המקום החשוב ביותר.

משם יורד השפע האלוקי לכל העולם.

כל הנבואה בעולם באה דרך ארץ-ישראל.

משם עולות הנשמות ויורדות הנשמות.

זה המקום שמחר הקדוש-ברוך-הוא.

אז מה,

הוא ייתן פרנסה לאלה שנמצאים בחוץ יותר מאלה שפה?

אם הם מקבלים יותר פה,

הם צריכים לדאוג,

אולי זה עונש,

בשביל שיישארו יותר פה במקום שיגיעו לארץ-ישראל.

כי ארץ-ישראל נקנית בייסורים,

וכל השפע והטובה האמיתית

היא דווקא בארץ-ישראל.

אבל מכיוון שהיא בייסורים,

אז לכן שם פעמים הניסיונות הם יותר קשים.

נכון. ויש לי עוד שאלה.

אה, את יודעת עברית? כן. יפה. למה דיברת איתי בצרפתית?

לא, כי אני לא מכירה כל המלים.

אז אני אנסה להגיד בעברית.

טוב, אני אנסה להבין בצרפתית.

אוקיי.

אז

דיברנו על כיבוד אביהם.

אמרת כמה דברים,

ואני רוצה לדעת עד

כמה מישהו

צריך לכבד את ההורים שלו,

ואם הוא צריך לכבד, גם אם זה עושה רע,

אני לא יודעת אם אומרים ככה. כן, אומרים ככה.

כן. אם זה עושה רע למשפחה שלו.

כאילו יש מישהו שמתחתן עם ילדים וזה,

וההורים שלו עושים לו בלאגן בחיים,

האם הוא צריך ללכת עם המשפחה, כאילו האשה והילדים, או בדרך של ההורים?

אשה שנישאת לגבר,

היא פטורה מכיבוד אבויים,

בעל חייו.

לא שהיא פטורה לגמרי,

אבל רשות בעלה עליה,

והיא צריכה להישמע לבעלה.

כמובן, בעלה צריך גם לאפשר לה לכבד את ההורים,

ויש בזה הלכות איך וכמה.

מכל מקום היא צריכה לשמור על שלום הבית שלה עם הבעל, כמובן כשהולכים על דרך התורה, לא כשהוא רוצה לעשות.

אם ההורים,

אם זה גורם לכל מיני חיכוכים במשפחה,

צריך למצוא דרך בשביל הזהב להגיע להבנות עם ההורים

בדרך מנומסת,

בדרך ארץ,

ולהביא אותם להכרה שהחיים עם המשפחה הם העיקר,

וכמובן שלא מזניחים את ההורים.

יכול להיות שזה יהיה קשה,

אבל בדרך כלל במשך הזמן זה מסתדר אם מדברים בדרך ארץ ונימוס.

אבל לא, לא ההורים,

הילדים מדברים אל ההורים

בדרך ארץ ונימוס.

ואם ההורים כל הזמן אומרים, תעשי ככה, תעשי ככה, תעשי ככה, תעשי ככה, נגד מה שהיא צריכה לעשות,

לא צריכים לשמוע בדברים האלה שהם נגד מה שהתורה מצווה.

ואין פה עבירה על כיבוד הבאים.

כן, עוד שאלה?

כן, בבקשה, כאן.

שבע, שבע.

כן.

ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב.

רציתי לשאול שאלה.

יש לנו,

טוב, אני אשאל את השאלה ככה.

מה קורה במצב שרוצים לעשות גישור בין קהילה שהיא חרדית לקהילה שהיא חילונית?

איך עושים את הגישור הזה?

איך פותרים בעיות הלכתיות,

כמו להביא אנשים חילונים לבית-כנסת ביום שבת,

אם הם באים עם הרכב?

אין אפשרות כזאת בעולם.

אסור לתמוך בדבר כזה,

ושיתפללו בבית אם הם רוצים.

צריך לקרב אותם,

אבל אסור לגרום לבן-אדם שיבוא בשבת ברכב לבית-הכנסת.

בשום אופן לא.

עד כדי כך

שאפילו אם יש ברית

שהתורה אומרת

ביום השמיני ימול את בשר עורלתו,

והמצווה היא דווקא ביום השמיני,

ונופלת הברית ביום שבת קודש,

ובעלי השמחה והמצווה צריכים להזמין אורחים ומשפחה שהם יודעים שהם יבואו תוך חילול שבת לברית,

פוסקים שדוחים את הברית.

או שלא מזמינים אותם,

או שדוחים את הברית, אם זה יגרום לחילול שבת, שיגיעו אנשים בשבת לברית.

תאר לך עד איפה זה.

זאת אומרת,

זה לא נקרא לקרב אותם,

אלא הפוך,

זה להשתמש בתורה, אתה מבין, כמו שרוצים, כאילו למטרות חברתיות.

אין דבר כזה.

אבל צריך להשתדל לקרב אותם באמצע השבוע.

צריך לעשות מפגשים באמצע השבוע,

צריך להביא להם חומר שיראו,

אבל לא בשבת.

השבת לא תהיה קורבן לדבר הזה.

כן, בבקשה.

שמי שלווה,

ורציתי לשאול לגבי חזרה בתשובה.

אומרים, דיברתי,

עם אנשים שאמרו שהם ראו שהאור נגלה להם,

ובעקבות זה הם חזרו בתשובה.

ואני מחכה לאור הזה כבר הרבה זמן. הנה הוא מאחור, תסתכלי.

אני לא רוצה לעשות דבר לא בכפייה, לא בפחד,

לא במרמה. אני לא רוצה לעשות את עצמי.

אני לא רוצה לעשות דבר שאני כאילו מרגישה אותו.

אני גרמתי גם לאנשים שיחזרו בתשובה. אני מעודדת את זה,

אני תומכת בזה, אבל יש לי מין רתיעה,

או אני לא יודעת, אני מרגישה כאילו יש דברים שאני אוהבת לעשות, כמו לשיר או לרקוד,

ואולי אחרי זה אני צריכה לוותר על זה. אני לא יודעת.

פשוט

זה צריך איזשהו אור, או מה דברים? לא, לא צריך אור.

צריך להבין דבר אחד,

לשיר ולרקוד זה יפה וטוב ואין בעיה, בפני נשים.

לא צריך לשיר ולרקוד בפני גברים.

אז לא יפסד שום דבר, רק את הגברים.

דבר נוסף,

לא צריך לחכות שזה יבוא מבפנים.

חובות צריך לקיים גם אם זה לא בא מבפנים.

אי-אפשר להגיד למס הכנסה, תשמע, לא בא לי לשלם לכם.

כשיבוא לי מבפנים,

על העיני או על הרסי,

אבל כרגע לא בא לי, אל תקפו עלי.

אין דבר כזה.

חובות מצוות צריך לקיים,

והאור יבוא.

יש אור, כן, יש אור, לא פלורסנטים.

יש גם אור רוחני שנשפה אל האדם, בפרט כשהוא עושה מצווה,

ואפילו אם הוא לא יודע ולא מבין, עצם זה שהוא יודע שהוא מתחבר למצווה בקיום המצווה והוא עושה את רצון אביו שבשמים,

אז זה כבר יוצר לו הערה פנימית כזאת שגורמת לו להמשיך הלאה ולעשות עוד ועוד, והוא מבין את הערך,

וככה הוא הולך ומתקדם עד שאת אומרת שהוא רואה אור.

זה לא אור במושגים כמו שאנשים מבינים,

אבל יש דבר כזה.

תודה.

אפשר להתחיל, נכון?

כן, אני עושה מצוות שלהן, זה לא שאני לא עושה שום דבר. זה ברור, אבל אני מדבר,

אולי אני הולכת לאט מדי.

בטח, מבת 12 היא צריכה כבר להיות צדיקה, כבר.

אבל כשאדם מחליט, אני רוצה להגיע לשלמות,

פירושו של דבר אני יוצאת לדרך.

אני לא בוחרת ובוררת בין מצוות,

כי אז את מקיימת את מצוות מצפונך ולא מצוות בוראך.

את צריכה לקיים את מצוות הבורא.

ואם הוא אמר,

התאימה.

כן. לא היית רוצה שהילדים שלך יבררו בין המצוות שלך.

את אומרת, תביא לי בבקשה את זה. הוא אומר, זה לא.

זה לא.

משהו אחר, אמא, לא זה.

זה מה אני עימה, מה אני עימה. אם אתה כל דבר אומר לי ככה וככה, איך זה?

אפשר אולי לקבל ברכה להתחזקות, ודאי, בשמחה. לזיווג.

שמחה רבה. בבריאות.

שם.

שלווה בת-שרה.

שלווה בת-שרה.

תזכי בעזרת השם מהירה לזיווג הגון,

להצלחה,

בריאות וכל טוב.

אמן.

והתעסקות. אמן.

אמן.

וגם שבני לירון סרג' בן שלווה, שיהיה לו זיווג יהודי.

לירון סרג' בן שלווה.

שיהיה לו זיווג יהודי גם כאילו. יזכה לזיווג הגון מהירה.

אמן.

אמן. תודה.

סוגר על אלף.

סוגר על אלף.

סוגר. תשמע, לקחתי שתי טפסים לשלם, אמרתי כבר לפני כן, לרב ויימן, 200 לרב ויימן ו200 לשופרנט.

כן.

עכשיו, אז נעשה ככה, הוא תם 200 מקבל, אז כבוד יקבל 800,

אבל,

אבל,

בסוף יוני,

אין בעיה. אין בעיה. סוף יוני, אתה רוצה, נביא את זה לארץ או נביא את זה לרב ויימן?

תיתן לרב ויימן, אני סומך עליו. על הכפר, נותן לו את האלף. רגע, אבל למה אני צריך להפסיד 200?

שהוא יברך אותך גם. לא, אל תתחיל אתי. לא, אל תהיה רב יווייאן. אני אגיד לירמון, עזוב, נתחיל פער. תשמע רגע, רגע, רגע. טוב, אני חייב. אני אכבד אותך ומאבן עליך.

אני חייב, רק שנייה. ואני רודף חייך לארצות-הוא בארץ ואתה לא יודע. רק שנייה. אני חייב להכניע אותך, אלף. לא, לא, רגע. אתה חייב. תצא בגדול, תשמע טוב. אתה יודע למה? ואני אגלה לך סוד אחרי זה. כן. אני אגלה לך סוד. תקשיב טוב.

תחליט שאתה תורם לי את האלף לארגון שופר ישראל. תקשיב טוב. סגרתי.

סגרת? סגרתי. זהו. עכשיו, איפה זה? אתה יכול להביא כבר?

חכה. מה עכשיו? אמרנו סוד. אה, יוני איתו. כן, זה לרבה הם היו נותנים. עכשיו, בוא אני אסביר לך.

כשאתה הולך לעשות עסק,

תעשה אותו פייר.

היא לפניך ביקשה ברכה לזיווג. ביקשתי כסף?

לא. בחיים שלי ביקשתי כסף? לא.

אבל אתה אמרת, 200 פרנק אני נותן בשביל זיווג.

איך אתה מעריך את הבן שלך רק ב-200 פרנק? איך?

לא, תשמע, כבוד הרב.

תראה, יש לי מספיק תרומות בארץ. 20,000. לא, כן, אבל אי-אפשר, יש גם גבול, אז אני כבר עובר יותר מ-50. אז עברנו עד יוני, בסדר. בסדר, אבל אני עוד איך עד יוני. עכשיו, זה כמה ברכות כבר.

קודם כול, אני אליהו, קודם הבן. הבן, שב בריא.

אביר יעקב. וואי, וואי, איזה שב.

כן. אביר יעקב, בן, אביר יעקב, כן, אמרנו הברכה של הבבא סאלי.

אביר יעקב, בן, אליהו וסיסין. אליהו וסיסין.

יזכה בעזרת השם יתברך לזיווג הגון הראוי לו מהרה השנה. אמן.

אליהו בן אסתר,

אליהו בן אסתר, שיצליח בעסקים

ולהתגבר על כל האוהבים,

איך אומרים, הקונקורט של הגלידות באגם.

יואו, יואו.

שאשם המלחמה אל תשאל.

בקיצור, חיים, לא גלידה. אשכרה. כן, נו.

אז עוד פעם, מה השם?

אליהו בן אסתר. אליהו בן אסתר, השם יזכה אותך להצליח בעסקי הגלידה, אמן. ללא מתחרים. אמן. עכשיו עוד משהו, ברכה לילדה שלי ולשני הנכדים שלי ולבעלה.

וואי, וואי, וואי, וואי, יצאת בזוד. נו, אליס בת סיסיל.

אליס בת סיסיל.

ושני נכדים, אליאב ושני.

אליאב ושני, בני אליס. בני אליס. כן.

והחתן איציק.

ואיציק בן מלכה. מלכה יזכו לכל טוב בריאות והצלחה. אמן. אמן, אמן. ועוד ברכה לחזקאל קרווני שהשתתף ב-200 פרנק הזה.

באלף. יחזק ברוך. אמן. חזקאל קרווני בן.

יוסף. יוסף יזכה לכל טוב בריאות והצלחה וזיווג הגון מהירך.

תודה רבה.

אני רוצה לברך את הרב דיין,

שהולך, בעזרת השם יתברך, לארגן הרצאה נוספת בז'נבה,

והוא נמצא אתנו פה,

יושב פה, כבוד הרב.

הרב,

השם?

יצחק בן

סעדה.

השם יזכה אותו להרבות חיילים לתורה,

להצליח במעשי אדם,

בריאות איתנה,

ויזכה לעשות הרצאה גדולה, גדולה, גדולה.

כן, יש כמה פתקים בינתיים.

אלף פרנק אליהו בן אברהם אבינו, יזכה לפרנסה, זיווג הצלחה ובריאות.

לעבודתו יתברך.

רבקה בת מינה מינדל,

שעזרה שבועות רבות

להצלחת הערב,

תזכה לזיווג הגון מהירה השנה.

הצלחה לרב הראשי של ז'נבה,

כבר נתנו ברכה.

המנהל של המקום מבקש לסיים עד 12 ורבע, מה השעה?

עוד רבע שעה. עוד רבע שעה נספיק עוד משהו.

ברכה לכלול הבנות בציריך

שנמצאות כאן ואינן נמצאות כאן, שימצאו זיווג הגון, תרמו בשבילן,

יזכו לכל טוב.

יש לנו פה, תגיד לי מה השם פה, סליחה.

אורי שרגא שלמה בן פייגלה,

פרנסה והצלחה וכל טוב.

רות בת אברהם אבינו,

תזכה לפרנסה וזיווג הגון.

אברהם בן ליבה יזכה להיות בעל תשובה.

דוד בן ניסן בן אורי,

יזכה לכל טוב בריאות והצלחה.

מידות טובות לדוד ירוחם בן ליבה,

וזאב אפרים בן ליבה יזכר יותר מן חכם. ליבה בת מרים, כל טוב והצלחה.

דבורה לאה בת פריידל הוא גן של רפואה שלמה. יעקב משה מרדכי בן דבורה לאה רפואה שלמה. דניאל בן נאור, הזיווג הגון מהרה.

והשואל האחרון, בבקשה, שם כן.

תנו לו בבקשה מיקרופון.

שלום, כבוד הרב.

זה מוצלח. אני מקווה שאתה תחזור לפה מהרה. אמן, אמן. קודם כול. דבר שני,

אולי כדאי שתסביר בקיצור, כי אין זמן גדול,

רק להסביר לבחורים האלה ששאלו לגבי הרצל, שבאמת הוא עשה הרבה למדינה שלנו, ברוך השם,

אז אתם צריכים אולי להסביר מה הגישה של התורה למדינה הזאת.

בקיצור. לא, זה בפעם הבאה שאני אגיע, בעזרת השם.

תן לו מאחורה לראש הקהילה החדש שלנו.

יחזקאל בן בייני לאה וחיה דובה בצרה, זרע חי וחיה בפרנסה.

בבקשה, תן לי כיסוי ראש.

הנה, תן, תן, תן. בבקשה, תזכי לי מצוות. חנין הבת זוהרה, רפואה שלמה מהרה. מי שירצה ציצית יגיע לכאן.

כבוד הרב, שאלה קצרה מאוד, שתי מילים.

מה דעתך על הקבלה?

הקבלה טובה מאוד לאנשים שעוסקים בתורה אחרי שגמרו את כל השס ואת כל הפוסקים ומקיימים תורה ומצוות מעל גיל 40 ולומדים בסתר ולא ברדיו ולא על-ידי אנשים שעושים הוקוס-פוקוס ולא אומרים מי להתחתן עם מי.

זה לא קבלה, זה חארטה ברטה.

בבקשה, ציציות.

מוזיקה, ציציות ומוזיקה.

כיסוי ראש, תן לי.

כיסוי ראש.

ציצית,

ציצית.

בבקשה, ציצית.

ציצית.

מוזיקה, מוזיקה.

אהלן, מתראות. בבקשה, בבקשה, ציצית.

ציצית, בבקשה, בבקשה.

ציצית וכיסוי ראש. מי רוצה כיסוי ראש?

בבקשה.

כיסוי ראש. ציצית, תודה לכולם שהשתתפו הערב. תודה למאזינים,

אלה שצופים בנו ובכל העולם כולו,

כיסוי ראש וכל טוב לעבודתו יתברך. בריאות והצלחה וכל טוב להתראות בפעם הבאה בג'נבה.

ציצית.

בבקשה.

אליור ודניאל, סיווג הגון נהרץ.

נתנאל בן אסתר מוריאר, כמו השלמה, בחזרה בתשובה.

ציצית, בבקשה.

ציצית וכיסוי ראש אשראי.

שיתברך שאחיה נותן לה.

ציצית, בבקשה.

מרים בת אסתר פרייזר, זיהו גבות לבריאות. מהירה.

ציצית וכיסוי ראש אשראי.

קיבלת מה?

איפה? איפה הדשים?

שיבואו.

שיבואו. שיבואו. שיבואו לפה.

כיסוי ראש.

בבקשה.

נו, שיתברך. שלמה מברכת שהחיינו.

כן?

ציצית. בבקשה, ציצית.

מיקרופון צדוח.

אלוה אלוה אלוהינו שבע שמים.

עוד ציצית וכיסוי ראש למי שרוצה.

טוביה בן רות. זיווגוגות נהרה.

נו, שלמה מברכת.

כיסוי ראש. ציצית. מי עוד רוצה?

ברכה.

ברכה.

אמן.

מי רוצה כיסוי ראש?

מי רוצה ציץ?

ברוך אל המלך,

ארגית אל בריאות שלמה, ברכה.

אמן.

ניסי בן-כוכבא ורחל בן-כוכבא,

ליבוב הגון מהירב.

עוד רגע.

מי רוצה עוד כיסוי ראש בציצית?

שואלה שוסנה בצהרה, תבואה שלמה, מהירה.

מריאל בן-כוכבא, בבניה רבקה.

זרימו בגבות מהירה.

ציצית או כיסוי ראש? אשראי, אשראי, ברכה, ברכה.

ציצית, בבקשה.

הנה, אני אברך אותה, כן.

ציצית, בבקשה.

מי שירצה להתפלל ערבית, שישאר כאן, נתפלל ערבית ביחד.

כן, ברכה.

אמן. מה השם שלך?

בת-שבע בת-שושנה, תזכי להתאזק ביר השמים, בריאות, הצלחה,

מנחת מיוצאי אחר הצייר.

לזיווג הגון.

אז מה?

זוהרית בת-שבע. זוהרית בת-שבע, זיווג הגון, מהירה.

דוד בן-שבע.

דוד בן-שבע, התחזק בתורה וביראת שמים.

ירמיהו יצחוק בן.

רות.

נזכה לזיווג הגון.

מהירה.

עוד מי ציצית בכיסוי ראש?

איפה?

נציג ביטוי רות.

משה בן רות, תעלה במעלות התורה, בריאות והצלחה.

ישכן, אברהם בן.

הסיבה.

גבנים זמרים מהירה.

לא מבצע על שיווג הגון.

לא. מי עוד?

אחרונים.

איפה?

זה לא חייב.

סתם החיים.

בדיו בת-הדסה-אסתר, סיווג הגון.

ומי שרוצה כיפה יכול לקבל כיפה.

תומר,

בן-סיגלים, בריאות שלמה, פרנסה בשבע,

יראת שמים טהרה.

דוד בן-מזל, סימו גבול מהירה.

תזכה להיות צדיק, תלמיד עפר, ירא שמים.

ישראל יוסף,

סן הילדן, בריאות.

ברדוסן וטרומה טרומה מים טרומה מים טרומה.

חזק, חזק, ומפסק חזק, חזק,

חזק, חזק.

שפח מודג, תן לו כיפה.

דוד בן גולה, ברכה, זיהום, פרנסה ובריאות.

גבריאל תומיה בן רבקה סאלח, שברה פריינדל ושרה פינדל, נדע בקלות,

לגבור החב הבת, שברה פריינדל,

יעזוב את שברה פריינדל, תורת הנושא, הבריאות היא שלך.

יהודי יקר, יהודייה יקרה,

הוצגה בפניכם טעימה מתורתנו הקדושה.

אם ברצונכם להמשיך לבדוק ולאמת את האמונה,

עמכם מוזמנים להגיע למשרדי שופר,

רחוב מתתיהו-10, בני ברק,

או לטלפן ל-03-677779,

וגם לפקסס ל-03-57430,

73. כתובתנו באינטרנט www.www.shopar.net.

ברשותנו מלאי קלטות וידאו, אודיו ודיסקים למחשב בכל הנושאים.

כל אדם המעיד על עצמו כאדם של אמת,

מחובתו לבדוק כדי שבחירתו בחיים תהיה אובייקטיבית.