אזור 3-5-11 ערב טוב, בעזרת ה' נעשה ונצליח וה' עלינו ברחמיו ירוויח בפרשת השבוע "אתם תירשו את אדמתם ארץ זבת חלב ודבש והייתם לי קדושים". המתבונן בפסוקים האלה יראה, שהתורה ביארה שכל תכלית הירושה שלנו את אדמת ישראל זה כדי שנהיה קדושים בתוכה, ובזה נהיה נבדלים מן האומות. שאפילו אם נתענג במידה גדושה בארץ זבת חלב ודבש, מכל מקום זה לא ימנע אותנו מלהיות קדושים ופרושים מכל תאוות העולם. ואם תשאלו איך אפשר ליהנות מהנאות העולם ולהיות פרושים? האם כוחות אדם הם? תלמוד לומר "כי קדוש אני ה'". הרי זה די בעדכם להשיג זאת ולבוא לידי כך, כי חביב אדם שנברא בצלם אלקים. ונתנו שיעור בירושלים אתמול, וביארנו את המשנה הזאת היטב הדק, הדק היטב, כדאי לצפות בשידור חוזר בשופר. נט, ושמה תראו עד כמה חביב אדם שנברא בצלם אלקים שהוא ממש למינהו. אז אם אדם הוא בצלם אלקים, אז הוא יכול להיות קדוש, כמעט כמו ה'. הלא תדעו והלא תבינו כי בכוחותיכם הוא. זה מה שכתוב "ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי". ז"א אנחנו מובדלים לחלוטין מכל אומות העולם להיות לה'. נכון שזה מהעבודות הקשות שבמקדש, לאכול לשתות ולשמוח, ובאותה אכילה ושתיה להיות פרוש בליבו ונפשו מכל תאווה, כאילו עינה את גופו בצום. זה כמו לומר שבור חבית ושמור יינה, יש חבית של יין, אומרים לך תשבור אבל תדאג שלא יצאו הנוזלים, לאכול ולשתות ולהתענג ולהרגיש הרגשה שאתה כמו בצום, שמעתם פעם על דבר כזה? להיות פרוש בליבו ונפשו מכל תאווה. שאם פורש אדם עצמו בפועל ומרחק את גופו מאיזו הנאה ועונג, הרי נתרחק ממנה והיה כלא היה, זה לא בעיה, אבל שיטבול אדם כל גופו ובשרו בחלב ודבש ובאותו מעמד לא ימשך ליבו ומחשבתו כלל לזה הדבר, ולא יפגמו רגשי נפשו וכאילו הוא פרוש לגמרי מתענוג, הרי זו עבודה קשה מאד הצריכה למדרגה גבוהה ברום שכל וגדולת נפש. וגם להתמיד בהתמדת המעלה בכל רגע, וזהירות עצומה שלא יסיח דעתו אף בכל שהוא. ולמרות כל מה שאמרנו שזה קשה מאד מאד מאד, בכל זאת, הרי הכתוב אומר, "אתם תירשו ארץ זבת חלב ודבש והייתם לי קדושים" איפה אומר והייתם לי קדושים? איפה שאתם תגיעו לארץ זבת חלב ודבש עם כל ההנאות הגשמיות. אז על כרחנו, שיכול אדם לעשות כך, ויכול אדם להגיע למעלה הזאת. ואין מי שיוכל לומר לא עלי הדברים נאמרו, כל איש אשר בשם ישראל יכונה, מוכשר ומוכן בעושר נפשי גדול זה. למה? היותו מובדל מן העמים וחלק ה' עמו, אתה חלק אלוקה ממעל, אתה בצלם אלקים, ובנים אתם לה' אלקיכם, וניתן לנו גם כלי חמדה - התורה שאיתה ברא הקב"ה שמים וארץ, וכנגד יצר הרע שרוצה שרק נתאווה למחמדי העולם ולהנאותיו, יש תורה תבלין לו. והתורה מעדנת את היצר הרע. ובואו נראה עד כמה היתה רוממות קדושתם של רבותינו הקדושים. והיא היתה למעלה למעלה, חז"ל אמרו על רבינו הקדוש נשיא ישראל, שעשיר גדול היה ולא פסקו מעל שולחנו צנון וחזרת כל ימות השנה, לא כמו היום שאפשר להקפיא, וגם שומר סוסים של בית רבי היה יותר עשיר מסבור מלכא, ורבינו הקדוש בשעת פטירתו מן העולם הושיט עשר אצבעותיו כלפי מעלה ואמר, גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם, שלא נהניתי מן העולם אפילו באצבע קטנה. וכהנה רבות על פרישותם של חכמים ז"ל הקדושים להפליא, גם דוד המלך ע"ה אמר "גר אנכי בארץ" דוד המלך בעת השלווה שהניח לו ה' מכל אויביו מסביב, עד שחז"ל אמרו שלא קיבלו גרים בימי דוד ושלמה עבור רום פסגת עושרם והצלחתם של ישראל בימיו, שאי אפשר במי שבא להתגייר שלא יתערב במחשבתו ענין הגירות שזה מחמת הצלחת כלל ישראל, ואז הוא לא יתגייר לשם שמים. ובמצב מזהיר זה, דוד המלך לא היה מרגיש כלל בזאת, אלא היה כגר בארץ שאינו אלא כעובר אורח הנוטה ללון ולמחר ילך. כך היו הרגשות של חייו של דוד המלך על פני תבל. ודבר זה נפלא מאד. זה מה שכתוב "אתם תירשו את אדמתם ארץ זבת חלב ודבש והייתם לי קדושים". ז"א לא היו מקבלים גרים בימי דוד ושלמה מרוב העושר, מרוב מה שהיה, מרוב ההצלחה שהיתה לישראל, כי ודאי מי שיבוא להתגייר בימים האלה כוונתו לא לשם גרות ממש אלא בגלל ההצלחה, להסתפח בנחלת ה', אז לא מקבלים. ולמרות שהמצב היה כל כך טוב, דוד המלך עם כל מה שהיה לו, הרגיש שהוא רק גר בארץ, שנוטה ללון. "גר אנכי בארץ", אתם מבינים? היה לו הכל והוא הרגיש כמו גר. מה אומרים לנו? תגיעו לארץ זבת חלב ודבש, אבל תהיו קדושים. מה זה קדושים? פרושים מן התאוות, אז אתה יכל לאכול ולשתות ולשמוח, אבל הלב שלך צריך להיות פנוי לעבודת ה' שכל מה שאתה עושה זה לשם שמים, גם אכילה ושתיה והכל. "ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי" - אם אתם מובדלים מהם, הרי אתם שלי, ואם לאו - הרי אתם של נבוכדנצר וחבריו. אז ה' אומר "ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי" - כל ההבדלה שאני מבדיל אתכם זה להיות לי. אז אם אתם מובדלים, דהיינו אתם פורשים מהאומות, ממעשיהם, מתרבותם וכו', אז אתם שלי, אבל אם לאו, אתם רוצים ללכת בחוקות הגויים, ולהתדמות להם בחוקות הגויים בתרבותם וכו', אז אתם של נבוכדנצר וחבריו, אתם תיפלו בידיו. על נבוכדנצר סיפרו חז"ל שהיה מחונן בכשרו עילאי, רגשות שמימיים, ויש שהגיע בשירותיו לקב"ה בצורת הבעה כזו שהיתה מכהה את השתפכות נפשו של דוד המלך ע"ה, גדול משוררי ישראל במשך כל הדורות, נעים זמירות ישראל, הבוחר בשירי דוד - הקב"ה. השירות של נבוכדנצר היו יכולות להכהות את ההשתפכות של נפשו של דוד המלך לפני הקב"ה, אז אתם מבינים איזה בעל כשרון הוא היה נבוכדנצר? והיה יכול להעמיד בצל את כל ספר תהילים, עד כדי כך הגיע כשרון ההבעה הפיוטית של נבוכדנצר, עד שבא מלאך מן השמים וסתרו על פיו. והפסוק אומר, "ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חוקי", ז"א סתרו את פיו, דהיינו הפסיקו אותו משירתו, ונאמר לו מה לך לספר חוקי. זאת למה תיכף נראה. הרעיון הוא, שאמנם עתיר רוח ופיוט עילאי היה נבוכדנצר, ויש לעיתים קרובות שהיו מתעלים רגשותיו ועזים עד שמי מרום, אבל בהיעדר כח הבחירה והכיוון למעשה, דהיינו לבחור בטוב ובאמת ולכוון את זה לכיוון המעשה, אז כל הרגשות האלה נהפכות לתשוקות רוחניות גסות, והירידה והשפלות עוד העמיקה רדת והשפל, לפי מידת ההתרוממות הרגעית החולפת בן רגע כשרון נעלה כזה בלתי מכוון בכח הבחירה למעשה, הוא נחשב לקללה. כשיעקב אבינו מגיע לרום פסגת השמחה שיכול אב לשמוח בהפגשו עם בנו יוסף, שלא ראהו 22 שנה, וגעגועים עזים, ולא עוד, אלא שהוא מוצא אותו במצבו הרוחני צדיק גמור למרות שהוא מושל על כל ארץ מצרים, באותה שעה את כל אהבתו מוציא יעקב אבינו בקריאת שמע לקב"ה. ואומר "שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך". לא חיבוקים, לא נישוקים, לא שום דבר, קודם כל את כל האהבה, את שיא האהבה - לקב"ה. אבל כשאין בחירה בטוב, אפילו שיש לך התרוממות הנפש ושיא השיאים של האהבה, אם אין לך בחירה בטוב והכרת טוב לאלקים, אתה תפנה את זה למקומות השפלים ביותר, להתגפף ולהתחבק עם חומר, עם גשם. ואהבת ה' מקבלת חלילה צורה של בהמיות עכורה ומסואבת, ונבוכדנצר המשורר עלול להיהפך לחיה משתוללת במדבר, ויפה לו לאיש כזה שזהב רותח יוצק לתוך פיו. ישתוק ויאלם. לכן שלחו מלאך מן השמים לסתור את פיו, כי מכל השבחים שהוא אמר לקב"ה, את כל זה הוא יפנה בסוף לתאוה ניבזה וגשמיות. זה הפירוש, אם אתם מובדלים במעשים מאומות העולם הרי אתם שלי, ז"א רק אם אנחנו נמשיך את כל ההרגשות הנעלות ונגשים אותם במעשים נעלים, שזה יכול להבטיח את קיומן של הרגשות הזכות שלא תרדנה אל תהום הגסות והניבול, ז"א אם יש בכוחנו לבצע ולממש בחיים המעשיים את הרגשות הנעלים, וזאת לאור ההבחנה הדקה וההבדלה המדויקת של הבחירה בין טהור לטמא, אז הרי אתם שלי, אומר הקב"ה. אם תוכלו את כל הדברים האלה להפנות אלי, הרי אתם שלי. אבל אם חלילה אין ברצונכם להשתמש בהשגות שלכם הגבוהות, שהם תיקון וזיכוך הנפש, ולהיות זהירים על כל צעד ושעל, בכל רגע ובכל פינה לבדוק מה טהור ומה טמא, מה מותר ומה אסור, ולמרות התפיסה הרוחנית עדיין אתם משוללים מכח ההבדלה וההבחנה, הרי אתם של נבוכדנצר, שיבוא המלאך ויסתור את הפה ויוציא אתכם ממחיצתו של הקב"ה חלילה. ז"א אם לאדם אין בעת נסיון כח שלטון להתכתר בכתר של ההשגה העליונה, יארע לו מה שקרה לנבוכדנצר ויסתרו את פיו ולועו, ויצאו ממחיצת הקב"ה. אבל לא כן דוד המלך ע"ה, כל השגותיו הגבוהות נדבקו ונבלעו בתוך מעיו, וכך הוא אמר, ליבי ובשרי ירננו אל אל חי, לא רק הפה, לא המחשבה, לא המצפון, לא הרגש, ליבי שזה מקום התאוות, ליבי ובשרי - הבשר ממש, ירננו אל אל חי. תורתך בתוך מעי, אומר דוד המלך, שמעתם? גם כשאדם מכניס אוכל לפה, לתוך המעיים תורתך בתוך מעי, אני לא לועס אוכל. תורה, תורה, תורה, גם האוכל זה תורה, איך אוכלים, מה חושבים כשאוכלים, למה אוכלים, מה המטרה באכילה, אנחנו לא בעלי חיים. ועוד הוא אומר, "בליבי צפנתי אמרתך", במקום ששם מתכנסים כל החמדות, שמה צפנתי אמרתך. ההכרה האלוקית הופכת בשר, מרוב הכרה, שההכרה אלוקית, היא הופכת בשר. והבשר הופך כלי שרת להשרות אלוקות בלתי פוסקת ובלתי מנותקת לעולם. כל השגה וכל התרוממות משתלבת תיכף ומיד בחיים היומיומיים בהתאם לכח הבחירה ההבחנה וההבדלה. הוא שאמר "נדרי לה' אשלם נגדה נא לכל עמו". רבותי, שכינה שרתה בישראל, ואיפה היא היתה? ביריעות של עיזים, במשכן, אנחנו מניחים תפילין, מצוה גדולה וקדושה, ממה היא עשויה? ממה היא עשויה? מבשר? לא, מעוף? מעור של פרה. ואת הפרשיות עוטפים בזנב הפרה, ומזה נהיה תפילין, אז מה יש יותר מגושם מזה וזה כלי שרת גבוה ביותר להתחבר לקב"ה. ממה עושים ציצית? מצמר. מכבשים. ומקבלים שכר כל רגע וזוכים לראות פני שכינה בזכות מצוה זו. עם מה מנגנים עד שנפשו של אדם יכולה לצאת החוצה? עם מנדולינה. ממה זה עשוי? מדלעת. נפשו יצאה בדברו, לפעמים אדם שומע מוזיקה, הנפש שלו רוצה לצאת עם מה עושים את זה? עם כינור. ומה יש בחוטים? זנב של סוסים. מהחומרים הכי פשוטים אפשר להגיע להשגות גדולות, למצוות גדולות, לענינים גבוהים, אז גם עם הבשר שלנו, עם הבשר שיש לו משקל, אפשר להפוך את ההכרה האלוקית לבשר והבשר יהיה כלי שרת לעבודת הבורא. דוד משתפך נפשו לפני ה' ואומר, כל מגמתי ושאיפתי להשלים ולהרגשים את כל רגשותי הנופלים לי בנעימים, את התשוקות והגעגועים הרמים אשר חולפים ומבריקים לתקופות, את כל הגילויים והאורות שנתגלו לי, לא חזרתי מהם. לא השארתי אותם כמוסים ועצורים בתוך ליבי, אלא התאמצתי להוציאן לחוץ ולהלבישם במעשים, עד שהכל יכירו שלא מעלתי באורות העליונים. בשפה פשוטה אני אגיד לכם מה זה, בכל פעם שעלה בליבי רעיון לעשות משהו לכבוד השי"ת, מיד התחייבתי בפרהסיא ובגלוי לעשות זאת. למה - כדי להתחייב. שהרעיון לא ילך לטמיון. יש אנשים שיש להם הרבה רעיונות נפלאים, אתה יודע כמה רעיונות יש לי, נו, ומה עשית איתם? מה אני אגיד לך, מה אני אגיד לך, מה אני אגיד לך, למה לא השתמשת, למה לא הוצאת אותם לפועל? כי אנשים לא יודעים את הפטנט, הפטנט פשוט, איך שבא הרעיון להתחייב. אז עולה לי רעיון אז אני מחליט לחלק מיליון שבע מאות חמישים אלף אנציקלופדיות, אבל נגמר הרעיון, מה עושים עכשיו? בא עוד רעיון, לחלק את כל התורה עכשיו במיליון שבע מאות חמישים אלף תקליטורים, חייב להיות רעיון שצריכים לעשות, מה נשב ככה, מחכה, למה? צריך לפעול כל הזמן. צריך לראות מה ה' רוצה מאיתנו, ולהוציא לפועל. ואם בא לך רעיון, תעשה הכל לקיים אותו. זה מה שעשה דוד. שום אור לא נגנז, כל מה שהוא זכה מן השמים הוציא לפועל. העיקר הוא להמשיך ולקיים את הגילויים האלוקיים במעשים ממש, ומה שמביעים ברגעי הרוממות בתפילה או בעסק התורה, בשינון במוסר צריכים מיד להפוך את זה לביצוע בבית, צריך לבצע את זה בשבת אחים גם יחד, נגדה נא לכל עמו, דוד המלך אומר "נדרי לה' אשלם נגדה נא לכל עמו", אז אתם רואים, הוא השתמש בפטנט הזה, נדר נדר ואמר אותו "נגדה נא לכל עמו" לפני כולם הוא אמר את זה, עכשיו זה מחייב, כולם יודעים שהתחייבתי, כולם יחכו לראות אם קיימתי. אם יאחז אדם בדרך כזו, מוגן הוא, שכל העליות בקודש שלו לא תתהפכנה לתהום כמו אצל נבוכדנצר. ההשגה המחשבתית מן ההכרח תלך בד בבד עם המעשים בלי דיחוי ובלי להתמהמה, למה - שלא יכנס אדם בגדר שכל שחכמתו מרובה ממעשיו אין חכמתו מתקיימת. מי שיש לו הרבה חכמה, אבל בפועל זה לא הגיע למעשים, אין חכמתו מתקיימת, מה זה מועיל? אבל כל שמעשיו מרובים מחכמתו, חכמתו מתקיימת. אדם שהוא רק חכם אבל לא מפיק מחכמתו להפוך אותה למעשים, במצב כזה הסכנות שלו מרובות, והכשלון יכול להתרחש בכל רגע. במדרש רבא פרשת אמור, רבי מאני פתח, "כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך", לא נאמר פסוק זה אלא בשביל לולב, השדרה של לולב דומה לשדרה של אדם, וההדס לעין, והערבה דומה לפה, והאתרוג דומה ללב. אמר דוד, אין בכל האיברים גדול מאלו שהם שקולים כנגד כל הגוף, על זה נאמר "כל עצמותי תאמרנה". ובספר החינוך במצב שכ"ד, אומר, ועוד יש בארבעת המינין האלו ענין אחד שהם דומים לאיברים העיקרים שבאדם. אז אמרנו, שידרה, עין, פה ולב. האתרוג דומה ללב, שהוא משכן האהל, ולרמז שיעבוד את בוראו בשכלו, הלולב דומה לשדרה שהא עיקר האדם, רמז שאדם יישר את גופו לעבודת השי"ת, הדס דומה לעיניים, לרמוז שלא יתור אחר עינו ביום שמחת לבו, והערבה דומה לשפתיים, שבהן יגמור האדם את מעשהו בדיבור. לרמוז שיעשה רסן בפיו ויכוון דבריו להיות כמו שראוי וירא מהשי"ת אפילו בעת השמחה. והנה מכל דברי חז"ל האלה שאמרנו, נראית לנו הוראה נעלה ונשגבה ביותר, שבכל המאמצים עלינו להתלמד לקרב את כל ההשגות העילאיות למעשינו הגשמיים כאן עלי חלד, כי אם חלילה משאירים את התשוקות והרגשות הרוחניים מנותקים ובלתי מלובשים במעשים מתאימים, הרי מעמידים אנו את עצמנו בסכנת כשלון, ההתעדנות הנפשית מתנוונת ונהפכת לכלי רועץ לנו, כי ביתר שאת וביתר עוז אנו משתקעים בגופניות ומסתאבים בתיעוב וכיעור. אין פה בן אדם ובת אדם שאין להם רגשות נעלים, ואין מצב שאין להם התרוממות הנפש, ומעיד הקב"ה קדושים תהיו לי, קדושים, ז"א אנחנו יכולים, אתה לא יכול לבקש ממי שאין לו אפשרות, וזה אחרי שאמר לנו שנקבל ארץ זבת חלב ודבש, ז"א אתה מתבוסס בדבש ובחלב ותשאר קדוש. אבל אנחנו סופגים תרבות הגויים לכן אנחנו לא מבינים מה מדברים איתנו. כל מה שאמרתי לכם עכשיו נראה לכם רחוק, רחוק, מאיפה הוא בא לנו עכשיו, מה הוא מדבר. אני מדבר על המדרגה האמיתית של כל אחד פה, המדרגה שה' קבע, המדרגה שה' חייב שכל אחד מאיתנו יהיה כזה, אם תהיו כאלה אתם לי הוא אומר, אם לא - אתם נופלים בידו של נבוכדנצר וחבריו. ז"א אדם צריך לראות איך הוא הופך את כל החיים שלו להכרה אלוקית לעשות רצון הבורא, ולא חלילה לאבד את זה ולהפוך את זה לתאוות שפלות. מה שמחנכים בטמבלויזיה זה רק מה שתרבות הגויים לדברים השפלים ביותר, להנאות העולם הזה, לחומר בלבד, שום דבר לא רוחני. זה נקרא נבוכדנצר וחבריו. אבל אתם רוצים להיות לי? אז תהיו קדושים, תהיו פרושים. מה זה? זה תאכל ותשתה ותשמח, אבל הלב שלך יהיה מכוון להקב"ה, ולא לאכילה של בעל חי. רק אם מאגדים ומאחדים את שלשת המינים, הלולב הערבה וההדסים, שהם מרמזים על עבודת ה' במעשה בחיים הממשיים, דהיינו הלולב זה כנגד השדרה ללכת ישר אמרנו, הערבה כנגד הפה לומר מה שמותר ולא לומר מה שאסור, וההדסים כנגד העיניים לראות מה שצריך לראות ולא לראות מה שלא צריך לראות, אם זה יהיה מאוגד יחדיו, וזה מרמז על עבודת ה' במעשה החיים הממשיים, אז יתאחד יתקיים וישאר בהדרו וזיוו גם הלב, האתרוג, גם האתרוג הלב יהיה מהודר, פרי עץ הדר. גם האתרוג, שהוא מרמז על התאוות והתשוקות הלבביות העילאיות, כל תשוקות ה', כל תפילה, כל רינה שמשתפכת מקרבו של האדם לעת מצוא, אסור להשאיר אותם בלי שיבוץ במשבצת ומסגרת של הגשמה מעשית לכבוד השי"ת. אדם שזוכה להמריא רוחנית, ישתדל שכל ההשגות תבוצענה ותשמרנה במחבואי הלב לנצח נצחים, ע"י מעשים טובים וכבישת היצר הרע שהכח הרוחני המרקיע שחקים יתנשק ויתחבר עם כח ההוצאה לפועל. אין אנו מברכים על נטילת אתרוג, כי אם עם נטילת לולב, שזה מהווה את ההדגמה הבולטת ביותר של המעשה הטוב הסמוך למחשבה הטובה, כיון שהאתרוג הוא כנגד הלב והלולב כנגד השדרה, כתר ההשגה אזי מבוצע באופן הגון ורצוי לפני השי"ת. אמרתי דברים גבוהים מאד, קשה לבצע אותם וזה מהעבודות הקדושות הקשות שבמקדש, אבל מה אני יכול לעשות שהתורה ביקשה זאת מאיתנו כולנו, ואני חוזר על הפסוק שהתחלנו, אתם תירשו את הארץ, אתם תירשו את אדמתם, ארץ זבת חלב ודבש, אבל "והייתם לי קדושים" עם כל הטובה שהשפיע עלינו ה', אנחנו צריכים לדעת לפרוש ממעשי בהמות. לא לחיות בבהמיות, בגשמיות בלבד, אכול ושתו כי מחר נמות, אלא צריך האדם לדעת שגם את הדברים האלה אפשר להעלות אותם כלפי מעלה כמו קרבן על המזבח. אפשר שהלב יהיה עם כוונות שמימיות. אבל זה עבודה קשה, וגם חייבים בה. אז מי שלא התחיל איתה הוא בבעיה, כי ה' אמר "ואבדיל אתכם מכל העמים להיות לי" אם אתם מובדלים מהם זה תלוי בנו, אם אתם, אתם מובדלים מהם תחליטו שאתם לא רוצים להיות דומים להם ומובדלים מהם, אתם שלי ולי, אתם לא רוצי להיות מובדלים מהם, אתם רוצים להיות כמוהם, אתם רוצים את התרבות שלהם, הטמבלויזיה שלהם פייסבוק שלהם, הכל שלהם, זה מה שאתם רוצים? אז אתם של נבוכדנצר וחבריו, הכוונה כל אויבי ישראל. אתם שומעים במה זה תלוי? זה המצב רבותי. וכמו שאנחנו רואים, העולם מתרגש עלינו, אחרי שחוסל בן לאדן בשעה טובה ומוצלחת, למורת רוחו של הניה, ראש ממשלת החמאס, עכשיו ארה"ב תפנה את כל כוחותיה לנצל את זה על לחיצת שלום בין ישראל לפלשתינים. אם שמתם לב במשך השנים, למרות פיגועי אל-קעידא דרך עזה ודרך לבנון, ישראל אף פעם לא מזיכה את אלקעידא שהם תקפו את ישראל. קוראים להם הג'יהאד האיסלאמי, לא מזכירים אל-קעידה, למה? כי אלקעידה זה ארגון טרור שאין לו לגיטימיות בארה"ב. עכשיו, אם יגידו שאלקעידה עם חמאס אז תהיה בעיה, אז לא תהיה לגיטימציה גם לחמאס, וכיון שחמאס עם פתאח הם הולכים ביחד, עוד לפני הפיוס, רק אחד משחק אותה בטון העדין והשני בטון הגס, אתם מכירים את המשחק הזה, אתה תצא עליו ביציאה ואני ארגיע, אני אגיד ככה ואתה תצעק, ככה זה משחק כזה של ערבים כזה, אז כיון שאם יחברו את אלקעידא עם זה תהיה בעיה לאמריקאים, אז לכן ישראל וארה"ב וכל אירופה שותקים ולא מזכירים את אל-קעידה במזה"ת, באפגניסטן פקיסטן כן, אבל פה לא כי זה יעשה סבטוחה. אז ממילא מי שמתחבר לאל-קעידא הוא כמוהו וממילא הוא לא יהיה פרטנר לשלום. אבל מה לעשות, הם כבר תקפו עשרות פעמים, ורק לפני כמה שבועיים הם רצחו שמה בן אדם איטלקי לעיני כולם, אז ז"א צריך להבין רבותי שיש פה בלוף גדול במזה"ת. ובבלוף הזה שייכים הרבה גורמים, ואינטרסים ופוליטיקות וכלכלות עולמיות, ואנחנו סובלים בינתיים. למה? אם אתם מובדלים מן האומות אתם לי, אז תהיו בארץ זבת חלב ודבש ותהיו קדושים לי ויהיה לכם הכל, ואני אשמור עליכם מכל וכל, אבל אם אתם לא מובדלים מהאומות, אתם רוצים ללכת בעצתם בתכניות שלהם, ולקבל מהם שלש מיליארד ולקבל ככה וככה וככה וככה, אם אתם רוצים את כל זה אתם לא מובדלים מהם, התרבות שלכם כמו שלהם, אז אתם תהיו בידם של נבוכדנצר וחבריו. הבנתם איך זה עובד? ככה זה עובד. והתורה ביקשה "הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב" אני בחרתי אתכם כעם שונה מכל העמים, ומה אתם עושים? לא, אנחנו רוצים להיות כמו כולם, אבל אתה בן של מלך, אתה לא יכול להסתובב ברחוב כמו כולם, אתה בן של מלך, בן של מלך לא אוכל כמו כולם, ראיתם עכשיו, שניים התחתנו באנגליה, משפחת ווינדזו שני מיליארד בני אדם הסתכלו עליהם, מה קרה? הם התחתנו לא כדת משה וישראל. ושני מיליארד הסתכלו, איזה גינוני טקס, איזה מלבושים, איזה שטיחים, איזה מאכלים, איזה חרתת, מה ההתלהבות, מה קרה? מה זה, אתה יודע מה זה, זה הנסיכה. היא הנסיכה, אבל אתה הבן של הקב"ה. בנים אתם לה' אלקיכם, ואתה לא מעריך את עצמך? ויושבים יהודים וישראלים ומסתכלים על הנסיכה, כי הבת של, הבן של, של מי? של גוי. ועכשיו מה אומרים? אומרים שהיא יהודיה, אומרים שהיא יהודיה עכשיו, כן, גילו שהיא יהודיה, מה אתה אומר, כאילו זה טוב, מה קרה? גם את יהודיה, גם את יהודיה, מה הבעיה? רק אצלכם ב חתונה לא הסתכלו שני מיליארד. כי אם הייתם מעריכים את עצמכם כמו שהם מעריכים את עצמם, היו מסתכלים עליכם כל העולם, אבל אם אתה לא מעריך את עצמך "ונהי בעינינו כחגבים" אז מי יעריך אותך? אם אתה רוצה לחכות אותם אז במה אתה טוב? פעם מלכת אנגליה לקחו אותה בעגלה עם סוסה והיא הלכה ככה, ופתאום היא ראתה איזה יהודי שיצא מבית הכנסת הדור בזקנו לבוש ככה יהודי כזה שנראה טוב, עם טלית ותפילין הולך הביתה, היא כל כך התפעלה מהדמות מהמראה, שהיא אמרה לעגלון שיבקש ממנו לבוא אליה ביום פלוני לארמון, הוא התרגש, המלכה הזמינה אותו לארמון, ועד שהגיע הזמן לא ידע מה לעשות עם עצמו, איך הוא ילך, מה לילבש, הוא הולך למלכה, מה הוא יעשה? חשב חשב אמר אוי ואבוי אם אני אבוא ככה עם כל הזקן הזה והכל, אני לא יודע מה יזרקו אותי זה פה שם, הלך ישר התגלח, זה שם אפטר שייב, שם זה, נהיה כזה קופיקו קטן, והלך, אמרו לה היהודי שהזמנת הגיע, הכניסו אותו אמרה סליחה, זה לא זה שאני הזמנתי. אמרו זה זה, זה זה, אמרה זה לא זה, ההוא שהזמנתי אותו היה לו תואר כזה עם זקן והכל, אז הוא אמר אני מתנצל המלכה, אני פחדתי שאם את תראי את הזקן שלי, היא אומרת כמוך יש לי מיליונים פה, אני הזמנתי אותך רק בגלל התואר שלך. הבן אדם בכלל לא מבין, לא מעריך את עצמו מה רואים עליו, "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" יהודי לא מכיר את מעלתו, שהוא הבן של מלך מלכי המלכים הקב"ה, והוא מסתכל על הגוי ומקנא בו, אז בשביל מה אתה מברך בבקר ברוך שלא עשני גוי? אדם לא יודע ערך עצמו, והתורה אומרת, אתה תאכל ואתה תשתה ואתה תשמח והלב שלך יהיה אלי ואתם מובדלים לי ואני שומר עליכם מן הכל וכל אומות הועלם בטלים אצלכם. אבל מה לעשות, בטמבלויזיה לא מעבירים שיעורים כאלה. מה מראים? רק איך הגויים מצליחים ואיך הם זה ואיך הם זה ואיך הם זה, והיהדות רק מבזים אותה מהבקר עד הערב. נו, אז מה, מה יצא? זה מה שיוצא. לכן עד היום אנחנו בגלות למעלה מאלפיים שנה. שישראל לא השכילו להבדל מן הגויים, מרצון, לא בכח, לא כמו שהם סילקו אותנו בכח, לא כמו שהם טבחו אותנו בכח, לא, שאנחנו נבדל מהם מרצון. הבעיה שאין לנו הערכה עצמית. אם אין הערכה עצמית זאת התוצאה. למי שיש שאלות בבקשה. ש. שלום כבוד הרב, אני רציתי לדעת איפה ה' היה בשואה? הרב: איפה שהוא נמצא גם עכשיו. איפה העגיל השני שלך? ש. בבית. הרב: נפלא מאד, ולמה אתה צריך את זה, אתה רוצה להיות כמו גוי? ש. למה גוי? הרב: אז מי הולך עם זה, יהודי? ש. יהודה לוי הולך עם עגיל הרב: מי זה יהודה לוי? ש. סלברטי הרב: הוא איז איט? מה זה סלברטי? מה זה סלברטי זה משהו גויי כזה, נכון? ש. חס וחלילה מה, הרב: סלב סלב ש. גם כבודו סלב הרב: סלב, לא אני לא ידעתי שאני סלב. ש. חידוש הרב: חידוש, כן, אבל מה דעתך לתת לי את העגיל שאני אשים אותו בכתר תורה ששם מקומו ולא באוזן של יהודי ש. אבל זה עגיל מכסף הרב: אז מה זה, ספר תורה מכסף. מה אתה אומר? יאלה תביא, תביא. תביא. אתה רואה, על היהודים נאמר "נתבעים ונותנים". כן, כן, אל תדאג. אשריך, אשריך. חזק וברוך. תן לבחור פה, שורה שניה. ש. כבוד הרב, שלום הרב: שלום ערב טוב ש. ברצוני להתקרב לדת, ליהדות, ואני לא יודע איך בדיוק לעשות את זה, אז אני רוצה בבקשה שתתן לי איזה תדרוך קצר הרב: תדרוך אני אתן לך, אתה מצלצל מחר לארגון שופר משעה 12 בצהריים, יש יהודי בשם אלון, והוא ילווה אותך עד שתלך בזכות עצמך. ש. בעזרת ה' הרב: אין יותר טוב מזה ש. תודה רבה. הרב: תהיה בריא. כן, שאלה נוספת אצל הנשים בבקשה. ש. אני כאן נמצאת בזכות הבן שלי, כל הזמן רציתי להגיע אליך מכל כיוון בארץ לא הצלחתי, אתה הגעת אלי. יש לי ילד בן 12 וחצי, בד' בתמוז בעזרת ה' הוא יהיה בן שמונה, אחרי חג החנוכה הוא קיבל מחלה שנקראת וירוס חצבת במח שזה פגיעה מוחית, הילד נמצא כאן איתי על כסא גלגלים, ותוך החמישה חדשים חצי שנה הזה הילד התדרדר, בהתחלה זה היה בלבול ושכחה, הגענו לבית חולים, רצינו לדעת מה זה, חשבנו חס ושלום אולי סמים או משהו, אבל הוא ילד טוב ולא, ממש מאה אחוז היינו בטוחים שזה לא זה. הרופאים אמרו לנו, צריך לעשות סדרת בדיקות, עשינו סדרת בדיקות, והתחלנו בבדיקות הכי קלות, הגענו לבדיקה הכי קשה שזה נוזל מעמוד השדרה, ששמה זה בעצם גילו את המחלה שיש נוגדנים של הוירוס יותר, וחולים בזה אחד למיליון, זה מחלה מאד מאד נדירה, וכעקרון המחלה הזאת בא מישהו חולה בחצבת או מקבלת חיסון של חצבת, והילד היה בריא לחלוטין, ילד לומד, ילד טוב, כיבוד אב ואם, כיבוד אנשים, אהבת אחים, אהבת עם ישראל, ויום אחד בהיר זה מה שנעשה, והתחלנו עם התרופות, התרופות הן יותר חזקות מהכימותרפיה שחולי סרטן מקבלים, נתנו לו את הזריקה הזאת שלש פעמים ב יום, עשינו מאמץ אדיר בשביל להשיג רק את התרופות כי הרופאים אמרו לנו התרופות זה מה שיכול בעצם לעזור אבל אנחנו לא מבטיחים, זה תלוי איך המערכת החיסונית שלו מקבלת, והתחלנו עם הזריקות וכל פעם שנתנו לו את הזריקה בעצם המצב התדרדר, היה לו שלש פעמים התקף רציני שהוא היה בקומה, שזה פעם ראשונה עשרים דקות בקומה, פעם שניה זה כמעט יום שלם, ובפע