תקוע - חג שבועות - מה הדבר הקל ביותר?

תקוע 23-5-12

ערב טוב, בעזרת ה' נעשה ונצליח וה' עלינו ברחמיו ירויח

אנחנו קרובים לחג השבועות, מעשה שארע בשנים קדמוניות כאשר ביקש הדוכס לייסד את העיר וילנא, שלח לקרוא לחוזים בכוכבים כדי לשאול את פיהם האם העיר העומדת להבנות תהיה מוצלחת אם לאו, אמרו לו העיר תהיה מהוללת, ונודעת לשם ולתהילה אם תבנה על מקום קבורתו בחיים של בן יחיד לאמו, אשר תביאהו קרבן לעבודה זרה מרצונה הטוב. אם תמצא אמא שתהיה מוכנה להביא את הבן שלה היחיד ולהקריב אותו קרבן לעבודה זרה חי, אז העיר תהיה מהוללה ונודעת לשם ולתהלה. ציוה הנסיך להעביר קול במדינות מלכותו מי מוכנה להתנדב להביא את בנה היחיד קרבן למולך, ולא מצא.

לאחר זמן הופיעה אשה אחת מקצה הממלכה ובידה בן בן 12 שנים, שהיתה מוכנה להקריבו לעבודה זרה. הכריזו יום חג, והמון אדם נאספו ובראשם גדולי המדינה ושריה למעמד הקרבת הקרבן, לקבור חיים את הבן היחיד. לפני הקרבתו פנה הנער אל הדוכס ואמר, אדוני הדוכס, איני מאמין שרצון האלוה בקרבן אשר כזה, אמנם החוזים בכוכבים אמרו שכך הם רואים, אבל איני מאמין שחזון אמת בפיהם. הרשה לי לשאול אותם שלש שאלו, והיה אם ימצאו את פתרונם, למרות שאני נער והם חכמים מחוכמים, אודה כי אמת בפיהם. ענה הדוכס, היטבת אשר דיברת, לך נאה לבחון, פתח פיך ושאל.

פנה הנער ושאל אותם שלש שאלות. אמרו נא לי, מהו הדבר הקל ביותר, מהו הדבר המתוק ביותר, ומהו הדבר הקשה ביותר. הסתודדו החוזים בכוכבים, וחזרו לאחר פרק זמן קצר כשחיוך על שפתותיהם ואמרו לו, הקל ביותר - נוצה, המתוק ביותר - דבש, והקשה ביותר - סלע. רחש של הסכמה עבר בתוך הקהל. שאל הדוכס את הנער, ההיטיבו אשר דיברו? מה דעתך על התשובות? אמר לו הנער, חכמיך לא השכילו ולא הבינו את שאלותי, למרות שאני נער קטן אבל אינני  טיפש. לשאול שאלות שהתשובות עליהם כל כך ברורות, לא לזה התכוונתי, ואם הם לא השכילו להבין את שאלותי וגם לא פתרו אותם, אז ודאי שהם לא מבינים מה רצון האלוה. שאל אותו הדוכס, ומה תשובותיך? אמר לו, הדבר הקל ביותר זה הבן יחיד לאמו שהיא אוהבת אותו והיא תשאהו בחיקה, למרות כבדו ברוב אהבתה אותו, אין דבר יותר קל מאשר אמא אוהבת שנושאת את בנה הקטן, הנה תראו את האבא למעלה, אתם רואים עם התינוק ביד, הוא בא ערב שלם, יחזיק פה את התינוק, אין לו בעיה, זה הבן האהוב שלו, זה דבר קל. אם היה לו תיק היה מניח אותו. הדבר המתוק ביותר, זה חלב אם, שהתינוק לא ימירהו ולא יחליפהו בשום ממתק. והדבר הקשה ביותר זה לב של אמא שמוכנה לקבור את הבן היחיד שלה חי. שלשת התשובות האלה הוציאו את הדוכס והסובבים מגדרם, ואמרו צריך לפטור אותו מן הדין האיום הזה ולשים את החוזים במקומו באדמה.

זה המעשה. ויש ללמוד ממנו מוסר השכל גדול לחג השבועות. מה הדבר הקל ביותר? זה ללמוד תורה כשאוהבים אותה, אין דבר יותר קל מזה, ואדם לא ירגיש ביגיעתה כלל וכלל. אין דבר מתוק יותר מן התורה. "מתוקה מדבש ונופת צופים" ובפרט שאדם מתרגל אליה, שוגה באהבתו אליה ואין מתוק ממנה. הדבר הקשה ביותר זה לב ערל שמוכן להפקיר את הנשמה היחידה ולקבור אותה בחיים ע"י ביטול תורה, שהוא לא לומד כמו שכתוב 'כל המפנה ליבו לבטלה הרי זה מתחייב בנפשו'. ז"א, זה מה שאנחנו צריכים להבין לגבי התורה הקדושה וחג השבועות.

כשאדם יודע מה ערכה של התורה הוא יכול לצמוח ולגדול לאין שיעור. כולם מכירים את הרב אלישיב, שה' יאריך ימיו בטוב ושנותיו בנעימים, עבר את גיל מאה ב"ה, אמנם נמצא במצב קצת מסוכן, היה כבר מת וחזר לחיים, ובזמן מסוים התפרסם שאחד החזנים, שקראו לו הרב יוסף רוזנבלט זצ"ל, יבוא לשורר בבית הכנסת החורבה בעיר העתיקה, וכל ירושלים הלכו לשמוע את השירה לכבוד ה' היוצאת מפיו. גם הגאון רבי יוסף אלישיב חשב ללכת לחורבה כדי לשמוע את הזן. זה היה בהיותו אברך צעיר, וכבר יצא לדרכו, אך לפתע עצר מהילוכו, החליט שאין זה מתאים לבן תורה להשתתף באירועים של חזנות במקום לעסוק בהויות דאביי ורבא, ושב מיד לביתו ולתלמודו. המעשה הזה גרם שקיבלנו את המתנה הגדולה, את הגאון רבי יוסף אלישיב, שיודע לשורר ולנגן ולהנעים בתורה ובהלכותיה לכל עם ישראל במשך למעלה משמונים שנה מאז אותו מקרה. יש הרבה שהלכו לשמוע חזנים ולא חזרו לכולל, יש הרבה שהלכו לשמוע חזנים וגם יצאו לתרבות רעה. אבל אם יש לך אפשרות ללמוד או לשמוע חזן, תלמוד תורה כנגד כולם. וככה מצמיחים גדולים בישראל.

אבל יש כאלה שאומרים שאפשר להסתפק בבין אדם לחבירו ולא חייבים כל כך לדקדק בבין אדם למקום. אז פעם אחת, אחד המשכילים שאל את הרב הקדוש, רבי אייזל חריף מסלונים זצ"ל, יאמר לנו רבינו, למה רבים מבין החרדים לדבר ה' אינם נזהרים בדרכי הנימוס ודשים בעקבותיהם גופי הלכות של דרך ארץ וארחות חיים, ולעומתם המשכילים שמזלזלים במצוות, אבל מדקדקים בהלכות דרך ארץ כחוט השערה. השיב לו רבי אייזל חריף, הסיבה לכך פשוטה. כשבאו ישראל לקבל את התורה הזדרזו החרדים ויראי ה' והשכימו קום, רצו בזריזות להר סיני, הגיעו במועד, קיבלו את התורה כולה, בין שבכתב ובין שבעל פה, ואילו אתם המשכילים, אבירי הנימוס לא מיהרתם כלל. קמתם בעיצומו של יום, התרחצתם, התלבשתם לפי מיטב האפנה, סעדתם פת של שחרית, ויצאתם לטיול בהר סיני. אבל הגעתם מאוחר, ואחזו כבר בסיום קבלת התורה, ולא נשתייר לכם רק אחת המסכתות האחרונות שבגמרא, מסכת דרך ארץ.

הגאון רבי יצחק הוטנר זצ"ל, היה רגיל לספר שתאוות התורה קיבל מאמא שלו, בשעה שסיים מסכת בבא קמא פרשה האמא מפת יו"ט על השלחן, הדליקה נרות עם הרבה דמעות של שמחה, הקדימה ולבשה את השמלה שקנה לה אבא לכבוד פסח, ולא המתינה לחדש אותה בחג. כי היום הזה שבנה סיים מסכת בבא קמא, היה לה שמחה יותר מיום טוב של פסח, ועל ידי זה נכנסה בו אהבת התורה עצומה ביותר.

אמא של הגאון רבי עזרא עטיה זצ"ל, היתה יושבת בלילות, בליל שבת, לשמור עליו כשהוא לומד שלא יטה את הנר. הוא היה יתום מאביו. פעם נרדמה, אז הוא סגר את הגמרא, כשהתעוררה היא מאד הצטערה, והוא שכנע אותה שתלך לישון, והיא בשום אופן לא הסכימה, על מה היא הצטערה - שבגללה הוא סגר את הגמרא כי היא נרדמה. זוהי אש של תורה ומסירות נפש של אם יהודיה, להחדיר את אש התורה בלב ילדיה.

ידוע ומפורסם המנהג של עם ישראל להיות נעורים כל ליל חג השבועות ולעסוק בתורה. מובא בכתבי הארי זלל"ה, שהעוסק בתורה כל הלילה הזה - בליל שבועות, מובטח לו שישלים את שנתו ולא יארע לו שום נזק בשנה ההיא. ובספר השל"ה הקדוש, הביא מה שכתב המקובל רבי שלמה אלקבץ זצ"ל, מחבר הפזמון "לכה דודי לקראת כלה", שהוא היה מן החבורה של מרן הבית יוסף, שהיה לו מגיד מלאך שהיה מדבר מתוך גרונו, והוא היה באותה חבורה, בליל שבועות, ושמעו את השכינה הקדושה מדברת איתם ומפליגה בשבחם על שהתעוררו ללמוד בלילה ההוא. וכך הוא אומר, למדנו על דרך האמת, על פי הסוד, ובעת שהתחלנו ללמוד המשנה ולמדנו שתי מסכתות, זיכנו בוראנו ונשמע את הקול מדבר בפי החסיד מרן הבית יוסף, קול גדול בחיתוך אותיות, וכל השכנים לא היו שומעים ולא מבינים, והיה נעימות רב והקול הולך וחזק מתוך גרונו של מרן הבית יוסף, ונפלנו על פנינו ולא היה רוח באיש לישא עיניו ופניו לראות מרוב המורא. והדיבור ההוא מדבר עמנו והתחיל ואמר, שמעו ידידי המהדרים מן המהדרים, ידידי אהובי, שלום לכם, אשריכם ואשרי יולדתכם, אשריכם בעולם הזה, אשריכם בעולם הבא, אשר שמתם על נפשם לעטרני בלילה הזה, אשר זה כמה שנים נפלה עטרת ראשי ואין מנחם לי, ואני מושלכת בעפר, חובקת אשפתות, ועתה החזרתם עטרה לישנה. התחזקו ידידי והתאמצו אהובי, שמחו ועלצו ודעו כי אתם מבני עליה וזכיתם להיות מהיכלת המלכה, וקול תורתכם והבל פיכם עלה לפני הקב"ה, ובקע כמה אוירים וכמה רקיעים עד שעלה, ומלאכים שתקו ושרפים דממו והחיות עמדו וכל צבא מעלה והקב"ה שומעים את קולכם. ואם הייתם עשרה הייתם מתעלים יותר ויותר, אבל עם כל זה, נתעליתם ואשריכם ואשרי ילדתכם, ידידי אשר נדדתם שינה מעיניכם ועל ידיכם  נתעליתי הלילה הזה, וע"י החברים אשר בעיר הגדולה עיר ואם בישראל, ואין אתם כאותם השוכבים על מיטות שן, שינה שהיא אחד משישים במיתה וסרוחים על ערשותם, ואתם נדבקתם באביה והוא שמח בכם, לכן בני התחזקו ואמצו ועלצו באהבתי, בתורתי, ביראתי, ואילו הייתם משערים אחד מאלף אלפי אלפים ורוב רבי רבבות מהצער אשר אני שרויה בו, לא היתה נכנסת שמחה בלבבכם ולא שחוק בפיכם בזכריכם כי בסיבתכם אני מושלכת בעפר. לכן חזקו ואמצו ועלצו בני ידידי המהדרים, ואל תפסיקו הלימוד, כי חוט של חסד משוך עליכם ותורתכם ערבה לפני הקב"ה. כך מביא השל"ה הקדוש בנר מצוה ה' מפי הרב שלמה אלקבץ, שהיה עד ונוכח בעת שהשכינה דיברה מפיו של מרן הבית יוסף.

שואל רבינו יוסף חיים, הבן איש חי זצ"ל, מדוע נתן הקב"ה את התורה במדבר, ולא נתן לנו אותה לאחר שהכניסנו לארץ ישראל? אפשר להבין את הדבר על פי משל.

נער בן עשירים, ביקשו קרוביו להשיאו לבת עשירים, ראה הנער שהיא טפשה וסכלה, מאן לשאתה וברח מפני לחץ הקרובים לעיר אחרת. שם שמע על בת עניים חכמה ומוכשרת, מחוננת בכל המעות. הלך אצל אביה ואמר לו, הניחני לשוחח עם בתך ואם תמצא חן בעיני אקחנה ואעשירנה עושר רב. הסכים האב, נפגשו השניים, הבת נשאה חן בעיניו במראה, בחן, בחכמה ובפקחות. אמר לה אביה, תן לי את בתך לאשה ולא יחסר לה מאומה, ואף אתה תבוא עמנו ונכלכל את שיבתך בכבוד. אמר לו האב, חדל מדבריך, קרוביך לא יסכימו שתשא בת עניים, ושתביאני אל טירתך. הכריז הנער, אם כן, אסכים אני לנטוש את כל עשרי ורכושי ולהתגורר עמכם בבקתתכם. אמר לו האב, הבה נראה האם הנך מוכן וכך באמת ובתמים, פשוט את בגדי העשירים שעליך, לבש בגדים פשוטים כמונו והסתפק במאכלינו. מיהר הנער לעשות כדבריו וישב עם האב שבוע ימים. שוחח האב עמו ומצאו גדוש בחכמה ומושלם במידות. אמר לו, הואיל ובחרת להיות עמנו ולהמנות עם משפחתנו, קח מפתח זה ופתח את התיבה הניצבת שם. ניגש הנער אל התיבה ומצאה גדושה ביהלומים, אמר לו האב, כל אלו שלך הם, קח הכל ושא את בתי לאשה. עשיר מופלג עני, וכל עשרי שמור לבתי היחידה. אך לא רציתי לגלות זאת כי לא רצו שיקחו אותה בשל עשרה, אבל אתה שרצית אותה בשל מעלותיה והיית מוכן לחיות חיי עני למענה, ראוי אתה לשאתה ולרשת את כל רכושה.

זה המשל. הנמשל - ישראל היו במצרים, בערש התרבות המצרית האלילית באותם ימים, במדינה שהיתה לתפארה. באותם ימים היתה מצרים בשיאה, והעם מאן לדבוק בהם והתרחק מהם, ביקש הקב"ה להנחילם את תורתו, שכידוע התורה מביאה את כל הטוב ומביאה את האושר והעושר בעולם הזה, וחיי הנצח לעולם הבא, אבל הקב"ה ביקש לנסותם, האם הם חפצים בתורה כשלעצמה? לכן נתן להם אותה במדבר, בארץ ציה ושממה, כשהם יושבי אהלים וחסרי נחלה, וכאשר היו מוכנים לקבלה במדבר ודבקו בה בלב ונפש, נעשה ונשמע, אז הביאם לארץ ישראל והנחיל להם נחלה וכל טובה. ז"א, המבחן שלנו, באיזה תנאים אנחנו מוכנים לקבל את התורה, ולאיזו מטרה.

ז"א, הקב"ה נתן לנו את התורה, כלי חמדה, שבו הוא ברא את העולם, והקב"ה רוצה שאנחנו נקיים את מצוותיו, כדי לתת לנו שכר לחיי עולם כמי שעשו מכח הרצון והבחירה ולא כמי שהיו כפויים לעשות את הדברים בכפיה. ועל זה יקבלו את השכר בזכות ולא בחסד כאוכלי חינם. השאלה, האם אדם שהולך לקיים תורה ומצוות מקיים בשביל להסיר מעליו את הקללות והצרות והיסורים שעלולים לבוא על אי שמירתה וקיום מצוותיה, או שהוא עושה את זה על מנת לקבל פרס בעולם הזה ולעולם הבא, או שהוא מקיים את התורה כמו שישראל קיבלו אותה במדבר על מנת לעשות את האמת, כיון שזה רצון הבורא שברא אותנו. וכמובן שנקבל שכר, וכמובן שיסירו מעלינו כל היסורים והמחלות והצרות והבעיות, כשנקיים את הכל באמת, אבל לא בשביל זה אנחנו אמורים לקיים, כמו שבן שאוהב את אביו לא מקיים את רצון אביו רק בתנאי שישלם לו על זה, או בתנאי שייטיב לו. כשאבא יבקש מבן שיגיש לפניו משהו, חוצפה גדולה אם הבן יגיד, כמה אתה משלם על זה? וגם אם לא יגיד, אם כל מה שהוא עושה זה רק בשביל לירש אותו, זה לא בן אוהב, זה בן נצלן, האם אנחנו מקיימים תומ"צ לשמה, למטרה שהיא ניתנה, או שלא לשמה, למטרות שלנו.

בחג השבועות כשהולכים לקבל את התורה, צריך לקבל את התורה כמו שהסכמנו לקבל אותה במעמד הר סיני, אחרי אמירת "נעשה ונשמע". ז"א אנחנו מקבלים על עצמנו לעשות את כל מה שכתוב בתורה. טוב, לא טוב, נראה, לא נראה, קשה, קל - מקבלים, ונשמע אח"כ מה צריך לעשות ואיך. קודם כל אנחנו מקבלים.

אדם שמתחייל לא אומר אני מתחייל אבל קודם כל רוצה לשמוע מה אתם מתכוונים לעשות איתי, ואיפה, וכמה, זה לא חייל. חייל בא על דעת שיעשו בו  מה שרוצים, כולל סכנת נפשות, כולל האפשרות שהוא לא חוזר הביתה. התורה לא מבקשת מאדם לסכן את עצמו, הפוך, היא אומרת "ונשמרתם מאד לנפשותיכם". התורה רוצה שנחיה "וחי בהם", התורה דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום. התורה רוצה רק את טובתנו, וגם העונשים שבה להרחיקנו מהאיסורים והעבירות. אבל אין המטרה להעניש אלא להרחיק. והמצוות - אפילו שהן קטנות וקלות ולא קשות וללא טרחה, שכרם גדול ביותר שהקטנה שבהם יש בה תחיית המתים ואורך ימים. אז לכן כל אדם ואדם צריך להחליט, יש הזדמנות של החיים. ירדנו כבר לעולם הזה, אנחנו נמצאים פה, עתידים לעזוב, הזמן עובר מהר, מחליפים ספרות צ'יק צ'ק, ועם מה יוצאים מפה? מה לוקחים מן העולם הזה? חומר לא נקח, כולם נטמנים באדמה בשוה - עשירים ועניים, חכמים וטיפשים, מכל שבטי ישראל. בשביל מה היינו כאן? מה עשינו כאן? כמה המצבה יכולה להכיל משפטים, כאן נטמן, יאלה תתחיל לספר, כמה יש לך שורות לספר? זה כל האדם? בשביל זה הוא בא שיהיה לו מצבה ויהיה כתוב? זהו? זה מה שהוא עושה? ומה הלאה? ולשם מה? ומה הועיל? להביא את הדור הבא, שיביא את הדור הבא, שיביא את הדור הבא שיביא את הדור הבא. דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת, אז מה עשו פה כל הדורות אם אף אחד לא נשאר? ואם כולם הכנה לאחרונים מי צריך את הראשונים? היה מביא הקב"ה ישר את האחרונים ומסיים את הסיפור. אז מה התפקיד של כל אחד?

שלשים שקל לשעה, מחיר הוגן בעבודה. שלשים שקל שעה זה לתת שעה של חיים בשלשים שקל. אפשר גם בשעה לעשות מיליונים וביליונים של מצוות. כי תלמוד תורה כנגד כולם, ואות אחת של תורה זה תרי,ג, מצוות, ואדם אומר בדקה חצי מיליון מצוות. כיצד? אות אחת של תורה, אומר הזוה"ק, שקולה כנגד תרי"ג, על פי הירושלמי בריש פאה, שדבר אחד של תורה שקול כנגד כל התורה כולה. החפץ חיים מנה שאדם יכול לומר מאתיים מילים בדקה, כל מילה ארבע אותיות, 800 כפול תרי"ג, חצי מיליון בדקה, בשעה שלשים מיליון, אם לומדים בשמחה ששים מיליון, אם לומדים מתוך צער פי מאה - שלש מילארד, אם לומדים בשבת פי אלף, שלשים ביליון מצוות, זה כשלומדים לבד. לומדים בחברותא - כפול שתיים, לומדים בציבור - כפול הציבור, לומדים בשעה שאחרים לא לומדים - נוטלים שכר כנגד כולם. לדוגמא, אלה שהגיעו הערב בתקוע לדרשה הזאת מקבלים שכר כנגד כל אלה שלא באו. כדאי היה לבוא. ואני מדבר יחסית מהר שיהיה לכם הרבה שכר.

מכל מקום, אפשר היה לעבוד שעה בחוץ ולקבל שלשים שקל, אפשר היה לשחק כדורסל ולהפסיד במשחק. אתם בכל מקרה מרויחים, חוץ מהשכר - חכמה ודעת, וגם הנאה. מה לא טוב? תורת ה' מחכימת פתי, פיקודי ה' ישרים משמחי לב, עושים  נחת לבורא, הקב"ה מרוצה, הבנים מקשיבים לתורה שלו והוא יתן שכר על זה. כל אב ואם שרואים שהבן מכין שיעורים ולומד שמחים בו מאד, ואם יש להם אפשרות להעניק - יעניקו לו, כי הקב"ה לא חסר כלום, רוצה להעניק רק בא תקח. אז הגיעו ב"ה כאן, ויקחו שכרם מושלם. היה כדאי. גם לי היה כדאי להגיע כי אני נוטל שכר כנגד כולם. וגם צופים בנו בשידור ישיר כל אלה שעשו מנוי, ובעזהי"ת יש שידור חוזר, אח"כ יצאו דיסקים והתורה תפוץ, ומזה יהיה ביליונים של ביליונים של ביליונים של מצוות, וכל זה משעה אחת בלבד. שווה או לא שווה?

בליל שבועות לילה שלם אפשר ללמוד, יום קדוש וגדול, יום מתן תורה. מחזור של כל שנה מגיעים לאותה נקודה - מתן תורה בהר סיני. השפעה גדולה מן השמים. הארי הקדוש אומר, מובטח לו שמי שנשאר ער כל הלילה ולומד תורה שישלים את השנה ולא עוד לא יארע לו שום נזק, כדאי לסמוך על הארי הקדוש. אז אם כן יש לנו את האפשרות, יהודים ירים, להחליט האם אנחנו רוצים בעזהי"ת לקבל את התורה ולשמה. לשמה פירושו - לשם המצוה, לא לשום אינטרס אחר. זאת תורה במיטבה. זאת התורה שעליה מקבלים את כל ההבטחות של התורה. כל פרשת בחוקותי שקראנו השבת, "אם בחוקותי תלכו" כל ההבטחות והברכות שיש בהתחלה, הכל יחולו על ראשינו. אם לא מקיימים את התורה לצערנו, בחוקותי לא תלכו, אז יש שם 98 קללות, ה' ירחם. אז לכן, עדיף לקחת ברכות ולא קללות. כמו שכתוב בפרשת ראה "ראה אנכי נתתי לפניכם את החיים ואת הטוב את המוות ואת הרע ובחרת בחיים", ראה אנכי נתתי לכם ברכה וקללה, את הברכה אשר תשמעו, מה הקללה? לא תשמעו. אם תמאנו ומריתם חרב תעוקלו. אם תאבו ושמעתם - טוב הארץ תאכלו, לא כדאי? למה לא לשמוע? אבא בשמים מבקש שנשמע לו, כדאי אני חושב, אם בעל הבית אומר משהו אנחנו שומעים לו כי אנחנו מקבלים שלשים שקל לשעה. ואם מקבלים עולם הבא לא כדאי לשמוע?

אבל יש כאלה לא סומכים כל כך על הקב"ה, הבטחות לחוד ומעשים לחוד. לא כל כך מאמינים, אם היו מאמינים היו ממירים שלשים שקל, לוקחים שלשים שקל תמורת חיי עולם הבא? מי טיפש לעשות עסקה כזאת?? אדם לא היה עוזב את התורה רגע, אפילו היה רעב, לא היה לו מה לאכול ולא היה איפה לישון, לא עוזב את התורה העיקר לקבל שכר כזה. אבל לא מאמינים כל כך, לנהג מונית מאמינים יותר. עולים למונית, קח אותי לכתובת כך וכך, ישנים, הגעת, תשלם - יורדים. איך אתה סומך על נהג מונית? הוא יודע את הכתובת, אני אומר לו כתובת הוא יקח אותי. אם נהג מונית אתה אומר לו כתובת והוא לוקח אותך, הוא יותר נאמן מהקב"ה שאומר לך כתובת, הוא לא נאמן להביא אותך לשם? יש כתובת - עולם הבא, אתה רוצה להגיע? אני אגיד לך איך מגיעים, ועד שתגיע אני גם משלם לך כל הדרך, לא אתה משלם לי, אני משלם לך כל הדרך, חיים פרנסה בריאות ילדים, הכל, כל מה שאתה רוצה אני מביא לך, אני רק מבקש ממך שתגיע לכתובת - לעולם הבא, אני רוצה שתהיה קרוב אלי, שיהיה לך טוב. לנהג מונית מאמינים לקב"ה לא. איך אני יודע? תבדקו את עצמכם. מה חשוב? שלשים שקל לשעה או שעה של תורה?

כמה שעות ביום אתם משקיעים בלימוד, אם אתה משקיע שעה - 23 זרקת לפח. לא ישאר לך מהם כלום. אז אם אתה חי 72 שנה ניצלת שלש שנים, 69 זרקת לפח. תגיע לעולם האמת יגידו לך וולקם צוציק, בן שלש, נתנו לך 72 שנה ניצלת שלש. תחשבו, בן אדם ישן שמונה שעות מתוך 24, שליש מהחיים, 25-30 שנה מתחת לשמיכה. זה יותר מהדוב, מה זה, לזרוק שלשים שנה מתחת לשמיכה, ככה? במקום לצמצם בשינה כמה שאפשר, להרויח חיים, כמו נפוליאון, היה ישן שעה, אמרו לו אתה קיסר למה אתה ישן שעה? אומר עד שנהייתי נפוליון אני אלך לישון? כשאני ישן אני ככל האדם, רק כשאני ער אני נפוליון, אז אני לא הולך לישון, שאני אהיה יותר זמן נפוליון. ואיך הוא מבין ואנחנו לא? אנחנו בן של מלך, בת של מלך, בנים אתם לה' אלקיכם, יש לנו הזדמנות, נתנו לנו את האפשרות לקרבת אלקים, ואנחנו מחליפים שלשים שקל לשעה. תזכרו את זה, טוב? תעשו לי חסד, כל פעם שתקבלו משכורת תקבלו לשעות תראו שזה פחות משלשים שקל. אבל אם יתנו לכם שלשים תהיו מבסוטים מה זה, חותמים קבע אצל הבעל הבית. טוב, נגיד שאתם עובדים שלשים שקל לשעה, ואחרי השעות שעבדתם שמונה ואכלתם שעתיים, וישנתם שמונה, מה עם השאר? מה עם בית המדרש, מה ישאר לכם בסוף, עם מה תצאו מפה? שקית אוכל, לנצח נצחים שקית אוכל? ווי ווי ווי.

חג השבועות, כל שנה מגיע מחדש להזכיר לנו, יצאנו ממצרים, היינו עבדים בשביל אבטיחים וחצילים ודגים, גם לא שלשים שקל לשעה, וה' הוציא אותנו מעבדות של מצרים אבל להיות עבדים לו, "לי בני ישראל עבדי הם", ואומרים את ההלל, הללויה הללו עבדי ה' ולא עבדי פרעה, ולא עבדי נבוכדנצר, ולא עבדי אמריקה. עבדי ה', עבדי ה' מקבלים מה שיש לה', נחלה בלי מיצרים, כל מה שיש לו הוא מוכן לתת, הכי הרבה שאפשר, רק בא תקח. תבוא עם הכלי, תמלא כמה שאתה רוצה. אבל אנשים מעדיפים שלשים לשעה. חבל. חבל.

למי שיש שאלות בבקשה.

 

 

ש. אתה דיברת הרבה לגבי איך צריך לעבוד בעצם את הבורא, בלי הכוונה בעצם לקבל פרס בלי כל זה, אבל בזה היית עסוק בעצם בעשרים דקות האחרונות, כמה אתה יכול להרויח ומה אתה יכול לקבל וכמה מצוות אתה מקיים ואיזה חיי עולם הבא, ואני גם לא מצליח להבין גם את זה שבעצם הכל בעצם תלוי בנו, אנחנו אומרים לגבי יצר הרע, מלך זקן וכסיל, אבל בעצמו עבד עלינו טוב מאד, למה כי הכל תלוי בנו, וזה בעצם מה שאומרים לנו שזה לא תלוי בנו, מה אנחנו מה חיינו מה חסדנו מה צדקותינו, כל יום אנחנו אומרים את זה ואני אשמח לקבל לגבי זה תשובה, איך זה הופך להיות בעצם הכל תלוי בנו?

 

הרב: מה אנו, מה חיינו, מה צדקנו, אנחנו קרוצים מעפר מחומר, מה זה החיים שלנו, מתנה שקיבלנו, כמה צדקות יש לנו, אבל עם כל זה שאנחנו קרוצי חומר וחיים קיבלנו בהשאלה, ואנחנו לא הכי צדיקים, הקב"ה אומר לנו שהכל תלוי בנו. "ובחרת בחיים", אני נותן לך שתי אפשרויות, או שאתה נשמע ליוצר או שאתה נשמע ליצר, תחליט, למי אתה רוצה לשמוע? אתה רוצה להיות עבד למלך או עבד לעבד? יצר הרע הוא עבד, רוצה להיות עבדו או עבד אלקים? אנחנו שרים בדרך כלל "אנא עבדא דקודשא בריך הוא", אני עבד של הקב"ה. אז תלוי בך מה אתה מעדיף, להשמע לו או להשמע לבורא. אם תחליט שאתה רוצה להשמע לבורא, ותסרב לשמוע לעצות שלו, ותלמד את הספר של רבינו בחיי חובת הלבבות, תלמד את הספר מסילת ישרים של הרמח"ל, ואם תלמד את הספר שערי תשובה של רבינו יונה ותרצה לקיים מה שכתוב, הוא לא יוכל עליך כהוא זה. אבל זה אם תחליט יש לך רצון ויש לך בחירה, אם תחליט שעדיף ביליונים משלשים שקל לשעה אז אתה תשכיל ותצליח, וה' יסייע לך, כי הבא ליטהר מסייעין לו. אז לכן זה תלוי בך. הבנתיוך?

 

ש. לא אבל

 

הרב: מה לא, לא הבנת מה אמרתי?

 

ש. לא שלא הבנתי מה אמרת,

 

הרב: זה הכי חשוב קודם, אם הבנת.

 

ש. תראה, אם הבנתי מה שאמרת כן, אבל לא הבנתי איך זה מסתדר

 

הרב: מסתדר? לא החלטת?

 

ש. כי הכל בעצם אנחנו מעבירים את הכל למישהו אחר

 

הרב: מה זה אתה מעביר למישהו אחר?

 

ש. ז"א כולם אשמים, אני כל הקטע זה שאני אשם ואני אחראי ואני עושה הכל

 

הרב: אחרי זה לא צריך להיות אחראי, אחרי אתה יכול לקבל שכר, אז מה הבעיה?

 

ש. בסדר, אחראי יכול לקבל שכר, אבל למה הסתירו ממני

 

הרב: מה הסתירו ממך?

 

ש. לא יודע, אני לא, קודם לא אני אמרתי את זה

 

הרב: לא אכפת לי מההוא

 

ש. לא לא, לא אני ולא ההוא,

 

הרב: מי הסתיר ממך מה?

 

ש. אתה אמרת, אתה אמרת ואני שמעתי הרבה את זה לגבי הדרך שחזרת בתשובה, היית חילוני,

 

הרב: נכון

 

ש. למה, כי הסתירו ממך את מציאות הבורא

 

הרב: לא הסתירו, לא גילו לי

 

ש. לא הסתירו אלא לא גילו, אותו עקרון, אותו דבר

 

הרב: לא, לא אותו דבר

 

ש. למה זה לא אותו דבר?

 

הרב: מה פירוש, אם אדם לא ידע שיש מציאה אז הסתירו ממנו? הוא לא ידע שיש מציאה, פתאום הוא הלך מצא מציאה, הסתירו ממנו? גם הם לא ידעו. אם היו יודעים ודאי שהיו מגלים, אם אבא שלי היה יודע את מה שאני יודע היום הוא היה מסתיר ממני, מה הוא רוצה שאני אפסיד? שאני אפול? שאני אכשל? ודאי שהיה רוצה בטובתי, אבל הוא ידע מה שהוא ידע, ואני ידעתי לפי זה. וגם לא הסכמתי עם כל דבר כי הייתי ילד, כמו שאתה היית ילד, וילדים לא תמיד שומעים להורים. מכל מקום, היה לי ס"ד שראיתי ספר, ומהספר התעוררתי. מה הבעיה? עכשיו אתה יודע יותר מספר, אתה שומע אותי אחרי שקראתי הרבה ספרים, אז אתה אפילו לא צריך ספר, אז מה הבעיה עכשיו? אז גם אם הסתירו ממך, עכשיו גיליתי לך, תתחיל מעכשיו. אוקי? בעזרת ה' תצליח.

כן, תן לו.

 

 

ש. שלום הרב תודה רבה שהגעת, אני קצת מתרגש, זה כמה הרצאות שהגעתי אליך, עוד מתקופת הקסטות הייתי שומע ומתחזק. יש לי שאלה לרב, לא מבחינת כאילו להקשות על הרב, באמת בבחינת ילמדנו רבינו, אני יליד קרית ארבע חברון וגר בקרית ארבע, ואחד הדברים שחיזקו אותי מאד באמונה זה שהרב אמר באחד ההרצאות שלו שכל אבן יש לו כתובת וכל כדור יש לו כתובת, יש ענין של השגחה פרטית בעולם הזה, והכל מתנהל סביב הענין הזה ובעצם זה הכל שאלה של אמונה, עכשיו יש את הענין של ארץ ישראל לחיות בארץ ישראל, אני גדלתי כאילו אין הרבה אופציות, גדלנו על בסיס זה, אבל קצת זה ששמעתי לא מבחינת להקשות על הרב, באמת אולי בעיה להבין את זה

 

הרב: אתה יכול להקשות, אין לי בעיה עם קושיות

 

ש. כי זה קצת צרם לי הענין שהרב הגיע בלי רכב משוריין הוא לא הסכים להגיע, אז אמרתי, אם מהרב ספגתי את האמונה הזאת אז כאילו צריך להאמין, אם זה דרכנו שלא יודע, כל קידוש ה' בדרך

 

הרב: יש לכם טעות גדולה. כל מי שחושב ככה טעות גדולה. טעות גדולה ואיומה. "ונשמרתם מאד לנפשותיכם" זו מצוה, ובמקום סכנה אין סומכים על הנס, וגם עלול לא להתרחש נס בגלל שעוברים על "ונשמרתם מאד לנפשותיכם" כמו שפוסק רבינו בחיי, וככה נפסק להלכה, ואפילו שמואל הנביא שהיה נביא, ונשלח לשאול, אמר ושמע שאול והרגני, ה' שולח אותו אל שאול והוא שליח מצוה, איך אתה אומר "ושמע שאול והרגני"? וה' נותן לו עצה מה לעשות כדי שלא יהרוג אותו? כי במקום שיש סכנה אין סומכים על הנס. וגם אין שמירה ששלוחי מצוה אינם ניזוקים, ומי שמוסר את נפשו, כמו שאתה קורא לזה, מתוך אמונה ובטחון, מתחייב בנפשו אם הוא יפגע. ז"א, כל מה שעלינו לעשות זה להשמר עד כמה שאפשר. אין בטחון בדברים כאלה, אסור לבטוח. אתה לא גדול מיעקב אבינו, שיעקב אבינו למרות ההבטחה האלקית שהקב"ה הבטיח לו, "ושמרתיך בכל אשר תלך" פחד שמא יגרום החטא, עוד בלי מקום סכנה. ואם זה היה עם עוד מקום סכנה, איך הוא התכונן למפגש עם עשיו, והוא לא היה חלש, כי הוא גלל את פי הבאר עם האצבע הקטנה, איך? התכונן לדורון, למלחמה, תפילה, למה צריך? אתה ג'בר, אתה בכיר שבאבות, אתה רגל במרכבה, אז למה אתה חושש? ז"א אדם צריך לדעת שחובה עליו להשמר עד כמה שאפשר ולעשות כל מה שאפשר.

עכשיו אני שואל אותך שאלה, אתה גדול ממשה רבינו? למה ברח משה מפני פרעה? אתה גדול מדוד המלך, למה "ויברח דוד מפני שאול", למה גדולי ישראל ברחו? מה זה ברחו, מה זה שפנים? בורחים? כשיש מצוה לברוח בורחים. רשב"י יוצא מהמערה, נותן עיניו באדם הופך אותו גל עצמות. למה הוא ברח מהרומאים? גויים משוקצים, מה אתה בורח  מהם, אם אתה יכול להרוג יהודי רק במבט עיניים, גוי אתה לא יכול? זה לא הולך כמו שאתה חושב.

 

ש. הקב"ה הוביל אותך כאילו לארץ הזאת בניסים, הרי אנחנו תמיד ככבשה בין שבעים זאבים

 

הרב: ואם אתה בנסים

 

ש. מה זה כבשה בין שבעים זאבים?

 

הרב: שמעתי, עד פה הבנת מה אמרתי בכלל?

 

ש. הבנתי

 

הרב: עכשיו מה אתה אומר על מה שאמרתי

 

ש. אני שואל כאילו

 

הרב: לא, אל תשאל אותי, קודם כל מה אמרתי

 

ש. הבאת לי דוגמאות של

 

הרב: מותר להסתכן?

 

ש. אסור להסתכן

 

הרב: אסור נקודה. מה? מצוה לגור? מצוה לגור בכל מקום שאין בו סכנה. אני אסביר, אם בא עכשיו בן אדם עם נשק בבת ים ומאיים על בן אדם בתוך הבית שלו, אם אתה לא יוצא אני יורה בך, מה אתה אומר, צריך למות על קידוש הדירה או צריך לצאת עם הילדים? מה אתה אומר?

 

ש. אומר שיש הבחנה בין ערבי שתוקף אותך

 

הרב: שואל, תהרוג אותו, תהרוג אותו, אבל אני אומר כרגע אתה לא יכול להרוג, הוא עם נשק, אתה בלי, אתה עם הילדים, הוא אומר אתה יוצא אם לא אני הורג, טררר הוא עושה כבר ככה, טררר אתה כבר שומע טרררר עכשיו מה אתה עושה, לצאת או למות על קידוש הדירה בבת ים

 

ש. זה לא דומה

 

הרב: תענה קודם כל לשאלה

 

ש. השאלה הזאת ודאי

 

הרב: אז אתה מפקיר את בת ים ואת ארץ ישראל.

 

ש. זה לא נכון

 

הרב: מקום שיש סכנה, תקשיב טוב, מקום שיש סכנה אדם אסור לו לישון, השאלה איפ הנמצאת הסכנה, עד כמה הסכנה, מתי הוא מסתכן וכן הלאה. נכון, נכון, נכון, נכון, אבל נכון, אני אמרתי שלא? אבל אדם צריך לדעת, לדוגמא, האם אני צריך להתגרות באויבים, סתם נגיד אני צריך להתגרות? מה אני צריך להראות שאני חזק? ארץ ישראל היא שלנו, והיא לא פה, היא עד אחרי דמשק, היא עד נהר פרת, אז למה לא עושים התנחלויות בנהר פרת? זה שלנו. למה לחכות, אפשר כבר עכשיו, למה לחכות? בואו נתנחל בכל השטח שלנו, בואו נלך לדמשק. אני אמרתי שלא? ארץ ישראל היא שלנו נקודה. ואני אומר לכם שארץ ישראל היא יותר מהגבולות שאתם מכירים, יש עוד הקיני, הקניזי והקדמוני, בסדר? אז אני בעד ארץ ישראל, אוקי? אבל אני לא יכול ללכת לדמשק, כי אני מסכן את חיי אפילו שזה שלי, ואסאד יושב שמה על חשבוני, מה לעשות, כרגע אני לא יכול. כשיבוא מלך המשיח ויטאטא אותם, אוה, בטח, כל אחד יקבל לו פה אלפי דונמים, מה הבעיה. אבל מה בוער, אם יש מספיק מקום, אם אין מקום בסדר, נשארה עוד גבעה אחת פנויה יאלה אין מקום, אין מקום, אבל אם יש מקום - אין בעיה. עכשיו אני לא דן אם אתם נמצאים במקום שמותר או אסור, אני מדבר על העקרון, אני לא דן לגופו של ענין, כי זה צריך לשאול פוסקים, לא אותי, אבל העקרון הוא ברור - מקום שיש סכנה, לדוגמא אם אתה יודע שפה משליכים בתקופה האחרונה אבנים ומחר מחרתיים חס ושלום זה יכול להיות גם נשק חם, אז מה תהיה הגבורה אם מישהו ימות פה בדרך חס ושלום, מה תהיה פה הגבורה?

 

ש. קידוש ה' ו

 

הרב: אין קידוש ה', טעות!

 

ש. ה' יקום דמו

 

הרב: מתאבד, לא קידוש ה', מתאבד. אדם שיכנס עכשיו, כמו שאתמול עשו הפגנה, בתקוע בתוך הכפר הערבי, אדם שיכנס לשמה להתגרות בהם, יש משוגע אחד או שתיים שירו יזרקו אני יודע מולוטוב או שיעשו ככה או ככה ומישהו חס ושלום יפגע, הוא יתחייב בנפשו.

 

ש. אין ספק אם הוא הולך ומתגרה בהם

 

הרב: תודה, זה מה שעשו אתמול

 

ש. אבל שאני מגיע מחברון לתקוע יום יום בעבודה

 

הרב: אני לא אומר לך כלום, אני מסביר, אבל אם אתה יכול להשמר

 

ש. להשמר זה להיות בארה"ב

 

הרב: עוד פעם לא ככה, לא, בדרך שאתה נוסע, אם אתה יכול להשמר, יש ענין לנסוע בלי גופיה ולעשות שריר על הדלת? לא הבנתי, מה השגעון, תשמר אם אפשר להשמר. צריך לפתוח את החלון לקבל אבנים בראש? מה ההגיון? אין הלכה כזאת. דבר ברור, להשמר, גם פה כשאתה יושבתשמר שהכסא תבדוק שהוא לא רעוע, מה הקשר, כל מקום צריך להשמר. אסור לנסוע, אסור ללכת מתחת לסולם רעוע, אסור לעמוד ליד כותל מט ליפול, מה זה קשור לארץ ישראל? מסיבת הסכנה. סכנה. זהו.

 

ש. מרכז יותר מסוכן, רואים שיש רציחות, גם פשע יותר גדול

 

הרב: בכל מקום סכנה, דיסקוטק - סכנה, יש בחורים עם בחורים סכנה סכינים. סכנה. כל מקום שיש סכנה צריך להתרחק, זה הכל. מה זה קשור לארץ ישראל?

 

ש. כבוד הרב, זאת ארץ ישראל וארץ ישראל היא נקנית ביסורים, זה אין

 

הרב: מישהו אמר לך שלא? עד דמשק והפרת, מה אתה רוצה?

 

ש. רואים שנגאלנו והקב"ה עשה לנו ניסי ניסים, הרי בכל המלחמות של ששת הימים

 

הרב: מי אמר שלא? אבל אתה לא גדול משמואל הנביא, אז מה אתה מבלבל את מח.

 

ש. אבל אם הקב"ה פרס עלינו השגחה

 

הרב: איזה השגחה,

 

ש. הנה אנחנו פה בחברון, לפני חמישים שנה לא היינו פה בכלל

 

הרב: הוא אומר מפורש, ה' אומר מפורש, מי שיסמוך על ההשגחה הזאת יענש. גם אם לא תפגע, אתה עובר על איסור שתיענש. מי שעובר על "ונשמרתם מאד לנפשותיכם" יענש, כי הוא עובר על איסור, גם אם הוא לא נפגע. אדם שלא מניח תפילין או אדם שמחלל שבת, אפילו אם הוא לא נפגע הוא יענש. מי שעובר איסור יענש. גם אם לא עכשיו, וגם אם לא בעולם הזה, יענש. זה לא השגחה, זה טפשות.

 

ש. לפי מה שכבוד הרב אז כאילו זה לא אפשרי, פה כולם צריכים לעבור לבני ברק

 

הרב: מה פתאום, אני אמרתי לך?

 

ש. כי אי אפשר לנסוע במוגן ירי, אף אחד לא יכול להרשות לעצמו

 

הרב: אל תעמיס עלי מה שלא אמרתי.

 

ש. בעקיפין זה מה שהרב אומר

 

הרב: אתה רוצה להסתכן בעיה שלך

 

ש. אבל זאת ארץ ישראל, איך אני צריך ללכת לעבודה ולחזור

 

הרב: ארץ ישראל זה גם אם יש טרקטור שנוסע בירושלים ועולה על אוטובוסים, אז אתה אומר לו הלו, הלו, ארץ ישראל, מה קרה לך? זוז. זוז. הוא יקח אותך עם השופל יעשה לך ככה ואתה תדרוש לו דרשות, ארץ ישראל. בחיאת, נו שלא יצלמו אותך ככה.

 

ש. אני רוצה להבין, שאדם פה נופל על קידוש ה'

 

הרב: אין דבר כזה! זה מתאבד.

 

ש. מחילה מכבוד הרב, זה לא יכול להיות דבר כזה.

 

הרב: אין לא יכול להיות, ככה חינכו אותך. כל מקום שאת יודעת שיש, את רוצה לשמוע מה שאני אומר? כל מקום שאת יודעת שיש סכנה, שאת יודעת, שאת יודעת, אם את לא יודעת מותר לך ללכת, אבל אם את יודעת שיש סכנה לא הולכים למקום של סכנה.

 

ש. אז לפי הציור של הרב, מה שהרב אומר, כאילו אם ננסה להבין את הדברים של הרב, אם אני יודע בודאות שעכשיו יש מחבלים על הציר שיורים, שיורים

 

הרב: בדיוק, אם שמעת שעכשיו זורקים אבנים ואמרו לך באלחוט אתה לא יוצא

 

ש. זה פשוט

 

הרב: אה, זה פשוט? אבל זה ארץ ישראל

 

ש. לא, אבל זה יש

 

הרב: אבל זה ארץ ישראל. מי אמר, אמרתי כשלא יודעים, כשלא יודעים ואין סכנה קבועה, אז זה כמו כל מקום. אבל אם יודעים ויודעים שממתינים לך בצד, ויתכן עם סבירות גבוהה, והיה נגיד בחודש האחרון שבע פעמים, אז זה יותר מסכנה בכותל, אז צריך להזהר. אם לא תזהר אז תחליט מה אתה רוצה לקבל, אבנים, מה אתה רוצה, אם אתה רוצה אבנים בבקשה. אני אגיד לך לא לנסוע? כן. שאלה הבאה. תן לגברת שם.

 

 

ש. באנגלית

 

הרב: הו וונט טו בילד אין

 

ש. באנגלית

 

הרב: אי דונט, אי דונט נו אברי באדי טו בילד אין.... 

 

ש. באנגלית

 

הרב: אוקי, אי טל יו בי זה משיח, "הנה זה עומד אחר כתלינו" משיח יבוא, ובקרוב, ויפתיע את כולם, ופתאום יבוא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים, ומלאך הברית אשר אתם חפצים הנה בא. אבל ההמשך נוקב מאד, "ומי העומד בהראותו כי הוא כאש מצרף", מי יוכל לעמוד מול מלך המשיח? כשעומדים לפני צדיק אנחנו נמסים, כשעומדים לפני גדול דור אנחנו רועדים, מי יאזור עוז לעמוד לפני מלך המשיח? הרי הוא יתן עיניו בנו ויחדור לנבכי נשמתינו, וכתוב עליו בישעיה הנביא "והכה ארץ בשבט פיו וברוח שפתיו ימית רשע", טענה אחת תעמוד לזכותנו, אם נטלנו חלק בהחשת בואו, אם קרבנו התגלותו אז אנחנו נהיה מחותנים בשמחה והוא יטה לנו חסד וקרבה. אבל איך נעשה זאת? אור החיים הקדוש מגלה לנו את הסוד, הגאולה תבוא בזכות משה רבינו, מה שהיה הוא שיהיה - ראשי תיבות משה, ואין משה חפץ לגאול עם בטלנים מן התורה, משה שהביא את התורה והנחיל אותה לעם ישראל, וכשהוא יבוא בבחינת משיח אז הוא ירצה לקבל עם של בטלנים? ומכלל לאו אתה שומע הן, כל מי שמשתתף בשיעורי תורה, כל אשה ששולחת את בעלה לשיעורי תורה, כל ההורים שרושמים את הילדים שלהם לבית ספר תורני, כל אלה שמקרבים את בוא הגאולה כשתבוא במהרה, הם יהיו מחותנים בשמחה. והחיד"א הקדוש אומר, שזה מה שכתוב בפרשה את מנורת המאור ואת נרותיה, מנורת המאור רומזת למאור של התורה, ובזכותה - בזכות התורה יתגלו אורות הגאולה. אז ז"א, אם רוצים משיח צריך ללמוד תורה, הרבה תורה, כי מה יהיה בשעה שהוא יבוא, מה אתם חושבים, יעבדו שלשים שקל לשעה? אין עבודה יותר. לא עובדים יותר. ועמדו זרים ורעו צאנכם, ובני נכר יקרכם, יעבדוך עמים וישתחוו לך לאומים, כולם יעסקו בתורה ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים. זה מה שצריך להיות בימות משיח, ואם בן אדם רגיל רק לעבוד ולא ללמוד, הוא יהיה מסכן ואומלל, כי הוא יכנס לבית המדרש ולא יבין כלום, זה סינית בשבילו. אם בן אדם לא יתחיל ללמוד עכשיו, לא רק בעולם הזה בביאת משיח, גם אם ישימו אותו נגיד נגיד נגיד בגן עדן, הוא יבין בכלל מה שאומרים? אז תושיב בן אדם פקפקפקפק לא מבין מילה, לא יום ולא יומיים, לנצח, אתם יודעים איזה עונש? שים אחד ליד סיני, שידברו צ'נג'ו..... כל היום, בסוף הוא ידע לגמגם, כן.

תביא לה בבקשה, כן תודה. תביא ליהודי פה.

 

 

ש. הרב דיבר על ערך לימוד התורה וההשפעה שלה, רציתי לשאול איך הרב מסביר את היחס של הציבור החרדי שלומד תורה, כלפי החוזרים בתשובה יחס שלילי וגם כלפי הציבור הספרדי? זה שאלה אחת. יש לי עוד שאלה.

 

הרב: אין הדבר קבוע. יש יחס לא טוב בכל המגזרים, יש חילונים שלא אוהבים אתיופים, יש שלא אוהבים רוסים, יש רוסים שלא אוהבים ישראלים, יש שמונים אלף רוסים שעבדו משנת תשעים, כי הם לא השתלבו בחברה, ויש חרדים שלא אוהבים בעלי תשובה, ויש מרוקאים שלא אוהבים תימנים והפוך, יש אשכנזים שלא אוהבים ספרדים והפוך, ולצערנו הרב שנאת חינם לא חסר, בשביל זה חרב הבית. עכשיו כל זה תלוי במידות של כל אחד ואחד, זה לא תלוי בשכבות מסוימות בחברה. מי שלומד תורה באמת לא רואה שום שוני בין יהודי ליהודי, כי הקב"ה לא אשכנזי והוא לא ספרדי והוא לא תימני, מי חושב שהוא יודע? לכן אמרתי, הוא לא ולא ולא. אני לא יודע מהו, אני יודע מהו, הוא הקב"ה, מופשט מכל ציור שאתה מכיר, מכל מקום, הנקודה היא פשוטה, מי שלא יכול לסבול אחרים עובר על "ואהבת לרעך כמוך", ואולי גם אל לא תשנא את אחיך בלבבך, ועוד כמה איסורים, אז מה זה נוגע אם יש כאלה או אין כאלה? צריך לטפל בכל אחד ואחד כפי שהוא.

 

ש. כי הציפיה ממי שלומד תורה במסירות, שהיחס שלו יהיה ברמה אחרת מאשר חלקים אחרים באוכלוסיה שלא לומדים תורה

 

הרב: לא מסכים. היו 12 אחים, השבטים הקדושים, ושנאו את יוסף, הם היו מאותה משפחה, בני אותו אב, כולם צדיקים,

 

ש. זה לא היה מודל לחיקוי

 

הרב: מאה אחוז. והיה קין והיה הבל, והיה להם חצי העולם כל אחד ולא הסתדרו. והיה יצחק והיה ישמעאל, ולא הסתדרו. והיה עשיו ויעקב ולא הסתדרו. מאותה משפחה, היה אבשלום ואדוניה ואמנון ולא הסתדרו, לא מסתדרים, בלי קשר לצבע ולגוון.

 

ש. אז מה זה אומר שלימוד התורה לא יכול באמת לתת את הבסיס של יחסים

 

הרב: יכול

 

ש. אבל זה לא עובד

 

הרב: עובד מאד, הפוך, החברה היותר מתוקנת זה זו שלומדת תורה, רק מה, מבליטים בתשקורת את החריג. אבל את המקובל לא מראים. אז מתוך אלף יש שניים כאלה שאתה אומר. עשרים, אלה בולטים, אבל אלה שיושבים ולומדים תורה ועושים חסד כל היום ומלמדים בחינם והכל, הנה באו לפה שלשה אברכים ממרכז הארץ, לא ברכב מוגן, והגיעו לפה בשביל שכל מי שרוצה ללמוד תורה, צריך למחוא כפיים למי ששומר על עצמו, לא למי שלא שומר על עצמו, אבל לא משנה, צריך להבין שהם באו, שכל מי שרוצה ללמוד תורה חברותא בחינם או בטלפון או ללכת למדרשיה או לישיבה הם רושמים בחינם, ומסדרים בחינם, כל מי שרוצה, פלא פלאות. וכאלה יש מאות ואלפים פזורים בכל הארץ שעושים אותה עבודה, הולכים ומכתתים את הרגליים ערב ערב בשביל לקרב יהודים לאביהם שבשמים, שלא על מנת לקבל שכר ולא על מנת לקבל פרס. בשעות אלה יכלו שלושת האברכים החשובים ללמוד תורה ולקבל שכר גדול. ביליונים של ביליונים של מצוות, אבל אם הם יצליחו לקרב עוד יהודי, עוד שניים, עוד חמישה לתורה הקדושה יהיה נחת רוח לקב"ה, לכן הם עושים זאת.

 

ש. שאלה שניה, איך הרב מסביר את התופעה של השבבים ושל הנטלשים

 

הרב: של השבבים, שבבים

 

ש. נוער חרדי שמתרחק ושל הנטלשים

 

הרב: תראה, יצר הרע עובד טוב. למעלה מחמשת אלפים שנה הוא הפיל את כולם, אף אחד כמעט לא הצליח להמלט ממנו חוץ מהאבות הקדושים, דוד המלך, ועוד כמה שהיו נקיים מחטא, ועוד שלשה ארבעה שמתו בעטיו של נחש, וזהו את כולם הוא מפיל, והוא מפיל גם שבבים ונטלשים, קטן עליו. מה זה שבבים, קטן עליו. הוא מראה לו בחורה, מראה לו אינטרנט, מראה לו פייסבוק, מראה לו זה, גמר עליו. אבל האחוזים ב"ה עדיין קטנים, והרוב נשארים, וזה הנס, וזה המופת וזה כוחה של התורה, שבשעה זו שאנחנו יושבים פה, בפוניבז', במיר, בעוד כמה ישיבות יושבים בחורים כשנגמר כבר סדר ג', והם ממשיכים ללמוד עד שתיים בלילה, מאות. ואפשר לבדוק, לנסוע בכל יום שרוצים ולראות. אני הייתי לוקח אוטובסים להראות לכם אחרי ההרצאה, שיראו אם אנשים לומדים תורה לשם תורה או שלומדים כאילו כמו בבית ספר. מה מחזיק אותם? רק התורה. לא מקבלים שכר, אין שמה מצעים מיוחדים, אין שמה חדרים מיוחדים, זה לא בית מלון, יושבים לא על ריפוד, על קרשים, יושבים 16 שעות, זה מה שמחזיק את העולם ואותנו בפרט. ויש נשורת, מה לעשות, תמיד היתה ותמיד תהיה.

 

ש. תופעה שמאד מתרחבת.

 

הרב: נכון, בגלל שיצר הרע קורץ הרבה, והאייפון עושה את העבודה טוב, ויש שמה ספאם, דואר זבל, ספאם - ראשי תיבות סדום, פלגה, אנוש, מבול, כל הדורות הכי מופקרים שהיו, כולם באייפון. וזה נקרא דואר זבל, וזה נקרא אינטרנט - אינטר-חטא, אינטר זה כנס, נט זה חמישים שערי טומאה, טי וי, שופר נקודה טי וי. הבנת? ליצר יש את הכלים שלו ואנחנו צריכים להתמודד, אבל מה, הוא הוציא את כל ארסנל הנשק שלו עכשיו, זהו, אין לו יותר, יש לו רק שמות שונים, אנדרואים, גלקסים, בלקבורי, אייפונים, כל מיני  חרית, אבל כל אלה רק הכלים האחרונים, הוא נדבק על הלב של היהודים, אתה מבין, מכניסים את זה ללב, שמים את זה פה שזה רוטט, רוטט. וככה הוא רוטט - מרטיט את האדם.

אז לכן עשו טלפון כשר, ועשו כל מה שרק אפשר בשביל להרחיק מעבירה, וב"ה הרבה מעם ישראל ניצלים, ותדע לך, לא היתה תקופה כל כך טובה לעם ישראל כמו הדור הזה, מכמה בחינות.: עולם הישיבות זה הכי גדול במאות השנים האחרונות, ועולם התשובה מאז חזקיה המלך זה דור שיביא משיח. אז עם כל מה שאתה רואה שבבים נטלשים המצב טוב מאד ב"ה. בסדר? כן, תן לבחור באדום.

 

 

ש. ערב טוב הרב

 

הרב: ערב טוב

 

ש. זה יותר עצה מאשר שאלה, אני באתי בקשר לגיסי, הקב"ה יתן לו אריכות ימים ורפואה שלמה ירון בן רחל

 

הרב: אמן

 

ש. ושהרב יברך אותו, וגם שנה שעברה הוא היה אצלך בהרצאה, הוא שאל אותך מה לעשות, היה לו את המחלה בפעם השניה שנה שעברה, ויעצת לו עצה, הוא עשה מה שאמרת, וב"ה הבריא מהמחלה ועכשיו עוד הפעם זה בא לו יותר קשה. עכשיו מה העצה שלך בשבילו?

 

הרב: בן כמה הוא?

 

ש. עוד מעט שלשים

 

הרב: ואיפה יש לו את זה?

 

ש. גרון

 

הרב: שיעשה הרצאה לרפואתו, יצלצל ליונתן ממשרדי שופר בזריזות ובדחיפות, שמה נעשית כל ההרצאה לזכויותיו, יבלו אנשים קבלות בעזרת ה', ונקווה שהפעם זה יועיל גם

 

ש. תודה רבה.

 

הרב: ובינתיים אני אראה לכם

 

ש. הרב יברך אותו

 

הרב: אמרתי אמן ותגיד את שמו, בבקשה.

 

ש. ירון בן רחל

 

הרב: ה' ירפאהו רפואה שלמה ויעתיק את המחלה לאסאד נשיא סוריה.

אני אראה לכם עכשיו סרטון קצר איך אפשר להחיות מת, שימו לב. אני אתן לכם לשאול שאלות, כן, בבקשה.

 

מיכאל: שמי מיכאל, מיכאל אליה, זאת אשתי שני, אנחנו בני 27 התחלנו להתחזק לפני בערך כשלש שנים בזכות הדיסקים של הרב אמנון וההרצאות שלו, הרב אמנון יצחק, אנחנו רוצים לספר לכם על הנס שקרה לנו הבוקר, נס שאין כמוהו, תחיית המתים ממש.

הלידה התקדמה מאד יפה, מרגע שנכנסנו לחדר לידה.

שני: באמת הכל התחיל כמו שצריך והיינו מרוצים מהכל מההתקדמות,

מיכאל: היה אמור להיות לידה רגילה, פשוטה כמה שאפשר, עד שזה התחיל להסתבך עם זה שהיו מים מקוניאלים בבטן, במי שפיר היו מים מקוניאלים שזה נכנס לראות של התינוק וזה הקשה עליו לנשום, וממש לקראת הסוף כבר הוא היה צריך לצאת והנשימות שלו, הדופק היה נעלם מידי פעם.

שני: זה היה בלחץ והרבה עזרה מהרופאים ואני התאמצתי כמה שיכולתי

התחילו לעשות

מיכאל: התחילו לעשות לידה כמה שיותר מהר, ולדחוף כמה שיותר מהר שהתינוק יצא, שהוא לא יפסיק, שזה לא יפגע לו בדופק, ואז בשלב מסויים נעלם הדופק והוא הפסיק לנשום והלידה נתקעה, הוא לא הפסיקו, לא היה כבר צירים שיכולים לעזור לדחוף רק כח מה שאשתי היתה יכולה לעשות, בגלל שהזמן היה מאד קצר כי הילד כבר לא נשם אז הביאו דחוף וואקום בשביל לשאוב אותו משם כמה שיותר מהר.

הרב בהרצאה: התינוק הנולד שני בן בת שבע, ה' יציל אותו שיחיה בעזרת ה'.

אמן.

מיכאל: כל התהליך הזה בערך רבע שעה, עשרים דקות, עד שהתינוק יצא, ובאו עוד רופאים ועל הלידה הזאת היו בערך ארבעה רופאים ועוד מיילדות מסביב,

הרב: עוד פעם אני מבקש, התינוק הנולד בן בת שבע, ה' יציל אותו שיחיה בעזרת ה'

אמן

מיכאל: ברגע שהתינוק יצא אני עמדתי בכניסה לחדר ואני שומע שמברכים את אשתי כל הכבוד, זהו, לחצת טוב הוא יצא, אחרי ש חתכו אותה ושאבו את התינוק עם וואקום וזה ובסופו של דבר התינוק יצא ומברכים אותה על זה, אבל אני לא שמעתי בכי של תינוק, הבנתי משהו לא בסדר, לא הבנתי מה בדיוק קורה שם.

שני: בזריזות קרעו את חבל הטבור והניחו אותו שם ואני רואה כמה רופאים בלחץ מטפלים בו ופתאום כל החדר נהיה כמרקחה ולחץ מטורף היה שם ואני פתאום מבינה שמשהו לא בסדר עם התינוק, אז אני שואלת את הרופאים אם הכל בסדר ואף אחד לא עונה לי. ואני מחבקת את הרבנית ואני מסתכלת עליה והיא מרגיעה אותי ואומרת לי הכל יהיה בסדר בעזרת ה', ואני שואלת את הרופאים עוד פעם, הכל בסדר? הוא חי? אף אחד לא עונה לי, ככה במשך כל הזמן שהם טיפלו בו אף אחד לא נתן לנו תקוה שהכל בסדר. הם כן אמרו מידי פעם הרופאים בודקים אותו וכבר יודיעו לכם, אף מילה מעבר לזה, אני ממש ראיתי כאילו הולכים להודיע לי שזהו, חמודה, ניסינו הכל. התחלתי לבכות ואני רואה גם את בעלי חסר אונים שם בחוץ,

מיכאל: אבל עמדתי בכניסה וראיתי פתאום מניחים מולי תינוק בצבע סגול כהה, חום כהה כזה שהוא לא זז, אני ברגע הזה אומר הוא לא נושם ואני מבין שמשהו, באותה שניה חשבתי חרב עולמי, אני עשיתי שני צעדים מחוץ לחדר ופתאום הרגשתי, התחלתי לא להרגיש את הגוף מרוב, כי לא ידעתי מה קרה. והבנתי באותו רגע

שני: אמרתי לרבנית זה לא יכול להיות, זה לא יכול להיות, אני כל כך השתדלתי כל ההריון לשמור על עצמי ולא לשמוע שירים ולא להסתכל בדברים שלא צריך כדי שהילד הזה יצא צדיק כמו שצריך, זה לא יכול להיות שזה ככה, שיהיה ילד צדיק, והייתי קמה בבוקר עם בעלי לשמוע את ההרצאות של הרב שישמע דברים טובים

מיכאל: באותו זמן כבר בערך רבע שעה הוא היה בלי דופק, פשוט התחלתי  ממש, ממש היה קשה לי להאמין למקרה, לא האמנתי שזה יכול לקרות, הריון תשעה חדשים וכל כך אתה מחכה לזה וזה ילד ראשון ואתה מחכה כל כך, ופתאום מוציאים לך פשוט גוש בשר כזה שלא זז ואתה לא יודע איך לקבל את זה.

שני: התינוק ממש יצא מהבטן לא תינוק חי.

מיכאל: והרופאים גם לא דיברו עם אף אחד, התחילו לעבוד מהר על התינוק ולנסות לעשות לו החייאה והנשמה, ואחד מנקה לו את הריאות, אחד לוחץ לו במקומות, אחד מכניס לו מחט עם אדרנלין ללב.

כמה דקות אני לא מצליח להרגע, פשוט אחרי כמה דקות התאוששתי, אמרתי לעצמי, אין, לא יכול להיות שזה קורה לנו, לא יכול להיות שזה קורה לנו.

התחלתי לבטוח בה', אמרתי אין, הקב"ה אני יודע שהכל יהיה בסדר, אין דבר כזה, זה רק מהרב מהשיעורים בבוקר של אמונה ובטחון שפעמיים למדנו את השער הזה עם הרב וזה חיזק אותי וזה נתן לי כח, לא רק בזה בדברים אחרים גם הרבה, אני ראיתי הרבה ניסים ונפלאות, זה שינה לי את החיים האמונה הזאת ושער הבטחון הזה זה שינה לי את החיים מא' ועד ת' ופה זה היה נסיון הכי גדול שלי, ואני לא אשקר, לא עמדתי פה במיליון אחוז, אבל כשאמרתי את זה וכשהאמנתי את זה וכשאני הולך במסדרון אחורה קדימה אחורה ואני אומר, הקב"ה אני מאמין בך, אני יודע שהכל יהיה בסדר, לא יכול לקרות דבר אחר, הכל יהיה בסדר הכל יהיה בסדר, זה בא נטו מהלב, נכנסתי לחדר אשתי וצעקתי לה, אל תדאגי הכל יהיה בסדר, הוא מחיה מתים, הוא מחיה מתים אמרתי לה, הכל יהיה בסדר

שני: אמרתי לעצמי, אני אקבל כיסוי ראש ובעלי בא לידי ואומר לי אני מקבל על עצמי גם ללמוד שש שעות ואני מבקשת מהרבנית שתתקשר לרב ותגיד לו, אולי הרב יכול לברך אותנו, הברכה שלו תמיד עוזרת.

הרב אמנון יצחק: אילו אחיה אלף שנים לא אוכל לשלם תודות לו, אם ישלחני למרחקים בחצי הלילה, רק שניה זה דחוף בית חולים. כן. כן. טוב מה קורה שם? וכרגע מה מנסים לעשות? בסדר, אני לוקח בעזרת ה' תענית ארבעים יום להצלתו בעזרת ה' יתברך. בסדר. מי שרוצה, הילד יצא בלי דופק, תינוק שנולד, מי שרוצה לקחת עליו לרפואה בבקשה. אשריך לחיי העולם הבא.

מיכאל: אשתו של הרב היתה ליד אשתי, היתה עוזרת לה ואשתי ביקשה ממנה לדבר עם הרב, הרב עוד כשהתינוק היה בבטן וככה היה, שהיא שלחה לו הודעה והרב קיבל על עצמו באותו רגע ארבעים יום תענית, ועוד שני אנשים קיבלו את זה על עצמם שם לידו, ואני אמרתי לה', ה' אני מקבל על עצמי שש שעות ביום לימוד תורה ועוד ארבעים יום תענית גם אחרי שהרב קיבל גם אני ארבעים יום קיבלתי.

שני: אשתו של הרב, הרבנית שתהיה בריאה, צדיקה מדהימה, כמה היא חיזקה אותי וכמה היא חיזקה אותי וכמה היא עזרה לי, בלי התמיכה שלה אני לא יודעת אם היה לי כוחות לעמוד בזה, אחרי כל הקושי של הלידה, הלידה היתה מספיק קשה והיא עוד היה לה את הכח לחזק אותי ולהיגד לי שהכל יהיה בסדר ושהאלקים יעזור ולקרוא תהילים, והיא בעצם נתנה לי גם את הדוגמא כמה אני צריכה להיות חזקה.

אמרתי זהו, רק שהרב יברך ולפחות אנחנו אין לנו  מספיק זכויות שאלקים יעשה לנו כאלה ניסים, אולי בזכות הרב אלקים יעשה לנו פה איזה נס.

מיכאל: והוא החיה את המת, הוא החיה, הוא החיה את הבן שלנו והרופאים הצליחו להחזיר את הדופק שלו, אחרי בערך עשרים דקות אני שמעתי ככה מוניטור פתאום מתחיל לצפצף לענין ולא צפצוף אחד שלם.

שני: אח"כ מעלי בא ואומר לי מאמי, בסדר, הכל בסדר, יש לו דופק הוא נושם, הכל בסדר, תרגעי, שמעתי אותו בוכה. ואז אנחנו התחלנו כמובן לבכות ולהודות לאלקים כי היה לנו פה נס גלוי, זה לא היה, היה לנו פה נס גלוי, התינוק ממש היה יצא מהבטן לא תינוק חי.

מיכאל: גם עוד יותר פלא, שאחרי כל כך הרבה זמן שהוא לא נשם, אחרי שעשו לו בדיקות ולקחו אותו לטיפול נמרץ של תינוקות אז אחרי יעוץ בין הרופאים ראו שהוא לא צריך טיפול מיוחד, שהוא הכל בסדר, רק צריך השגחה קצת יותר רצינית אבל הוא יהיה בסדר ואין לו שום פגיעה, לא במח, שבמצבים כאלה יש הרבה סיכוי לפגיעה חס ושלום, אבל אצלו הכל ב"ה כאילו בגלל שלא מגיע החמצן למח אז יכול לפגוע, במיוחד אצל תינוק.  וב"ה לא נפגע לו שום דבר והוא זז והוא בוכה כמו שצריך וב"ה, אין שבח לאל, שבח לאל, הקב"ה הכין אותנו הרבה הרבה זמן למקרה הזה, לנסיון הזה, זה היה צריך לקרות לנו, ואם לא ההתקרבות שלנו לצדיק, כמו שגם למדנו בשיעורים בבוקר גם לרב להתקרב לצדיק

שני: הרב לא מדבר על עצמו

מיכאל: הרב לא מדבר על עצמו אבל אני אומר לכם שהוא צדיק והוא אחד הצדיקים הגדולים בדור הזה ומי שיכול להתקרב אליו זה רק לטובתו יהיה, זה רק יהיה ל טובתו.

שני: נס גלוי, הרופאים עצמם היו המומים, הרופאים עצמם לא יכלו להרגע אחרי זה. והיו שמה מלא הרבה רופאים בחדר וכולם ראו את הנס הגלוי הזה. מי שרוצה לוודא את הסיפור, לאשש אותו יכול לגשת לבלינסון למחלקת יולדות, את הלידה שלי בטוח לא ישכחו הרבה זמן שמה.

מיכאל: אני לא יודע איך להודות לרב, עוד לא הספקתי עוד להודות לו על החיים שהוא נתן לי ולאשתי שחזרנו בתשובה, אני כבר צריך להודות לו על החיים של תינוק שנולד שהוא קיבל על עצמו ארבעים יום לזכות שהוא יחיה, אז ככה שכל המשפחה שלנו חייבים לו את החיים שלנו, ובעזרת ה' יהיה סנדק, בעזרת ה', ה' יזכה אותנו שהרב יהיה סנדק ושהרב יבחר לו שם בעזרת ה', השם שהוא יחליט זה מה שיהיה, אנחנו לא אכפת לנו, שהרב יחליט, מתבטלים לגמרי בענין הזה, שהוא יחליט איזה שם שהוא רוצה זה מה שיהיה, כי זה יש לו חלק גדול בילד הזה, זה הילד שלו בדיוק כמו שלנו, ושל הרבנית גם, ותודה רבה לכם ותתחזקו ותקחו את זה כי לא מובן מאליו כל הדברים האלה, כי כל יום ויום הוא יום מתנה מהקב"ה.

כעבור שמונה ימים:

"שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד" "אנא ה' הושיעה נא" "אנא ה' הצליחה נא" אני ממנה אותך שליח למול את בני. "ברוך... וציוונו על המילה" "להכניס בריתו של אברהם אבינו" "ברוך... שהחיינו"... ויקרא שמו בישראל אמנון יצחק בן מיכאל אליה, ישמח האב ביוצאי חלציו...

מיכאל: זה היום הכי מאושר בחיים שלי.

שני: אני רוצה להגיד תודה לרב אמנון יצחק ולכל האנשים שהתפללו ולקחו על עצמם כדי שהילד הזה יהיה בריא, חוץ מהרב יש עוד צדיק אחד בשיעור שאני יודעת שלקח על עצמו גם ארבעים יום אנחנו גם  מודים לו מאד! והכי חשוב אנחנו מודים לבורא עולם על הנס הזה שעשה לנו.

 

 

הרב: כן יהודים יקרים, אפשר לעזור ליהודים גם אחרי שמתים, כח התורה הקדושה.

כן, עוד שאלה, תן לו פה בכחול.

 

 

ש. ערב טוב כבוד הרב, רציתי בבקשה לשאול, דיברת על הנושא של השלשים שקלים לשעה וכל זה, יש את זבולון ויששכר, שזבולון עבד בשביל לפרנס תלמיד חכם, וגם לרוב אני לדוגמא, באופן איש, עובד ומשתדל ללמוד כמה שאפשר אחרי העבודה, האם זה לא מספיק טוב?

 

הרב: זה טוב אבל לא מספיק. מה עדיף, להיות על הטרקטור ולשלם בשביל מישהו שילמד, או ללמוד ומישהו אחר יהיה על הטרקטור?

 

ש. כמובן שללמוד, אבל כל חז"ל ויש הרבה בחז"ל שהיו עובדים ולומדים, הרמב"ם גם אומר את זה, להבדיל אנחנו לא כאלה אבל עדיין

 

הרב: נכון, שאלתי מה יותר טוב

 

ש. יותר טוב ללמוד, ואם אין את היכולת וצריכים גם לעבוד כדי להתפרנס

 

הרב: קודם כל אין דבר כזה אין את היכולת, אין את הרצון, אין האמונה ואין את הבטחון. אין דבר כזה אין את היכולת, התורה אומרת "והגית בו יומם ולילה", הקב"ה אומר "השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך", כותבו "הבוטח בה' חסד יסובבנו", והקב"ה דואג לכל אחד, אז אם לנמלים הוא דואג, לך הוא לא ידאג?

 

ש. ידאג,

 

הרב: ידאג, אז אתה לא צריך לדאוג, אבל אתה דואג

 

ש. למה?

 

הרב: אתה עובד

 

ש. אני גם עובד וגם לומד

 

הרב: אבל למה אתה צריך לעבוד אם אתה יכול רק ללמוד? הקב"ה מי שנותן דירה גם משלם עליה, מי שנתן חיים גם נותן מזון, לא? מי שנותן ילדים לדוגמא, מה, מזון אפשר לקבל, כן, נכון, כמו מאמריקאים שהישראלים מקבלים, בדיוק.הבנת? אם ישראל יודעים לקבל שלש מיליארד מהאמריקאים אז גם אנחנו  יודעים לקבל. אז עכשיו תבין, הקב"ה נותן ע"י כאלה וע"י כאלה, אתה רוצה לקבל מהעובד, מהמעביד, ממי שאתה רוצה תקבל, אתה רוצה לקבל מהכולל תקבל, אבל כולם מקבלים. רק יש אחד על הלימודים ויש אחד על העבודה. למה שיקבצו נדבות? ברסלבים זה שיטה. זה שיטה, זה משהו אחר. הם לא רעבים, אתה יכול לקרוא להם מה שאתה רוצה, אין בעיה, אם אתה אמרת נכון הנה מה טוב, אם לא אמרת נכון תקבל את העונש, אין בעיה להגיד זה לא בעיה, אבל אתה צריך להבין דבר אחד, ברסלב זה לא הדוגמא שעומדים בצמתים לאלה שלומדים תורה, אלה שלומדים תורה זה אלה שלומדים תורה ומחזיקים אותך שתוכל לעבוד בכלל, הם מקימים את כל העולם, אם לא לא היה מתקיים העולם. "אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי", אל תקרי בנייך אלא בונייך, ככה כתוב על התלמידי חכמים, מרבים שלום בעולם, זה אתה אומר בבוקר אני חושב, יש לך כיפה, לא אתה מתפלל, אז אם אתה מבין מה אתה מתכון אז זה טוב מאד, אז אתה לא יכול להגיד בערב משהו אחר, בבוקר אמרת ככה בערב אתה אומר משהו אחר. תחליט.

 

ש. ומה לגבי מה שהרמב"ם אומר אבל

 

הרב: מה הוא אומר?

 

ש. הוא יוצא נגד זה שבן אדם רק לומד כל היום

 

הרב: לא יוצא, לא הוא לא יוצא נגד זה, הוא כותב בהלכות שמיטה ויובל שכל אחד שרוצה מבאי עולם, אם הבינו מדעו ופרש מכל החשבונות של בני האדם, הרי זה מתקדש בקדשים קדשים ונהיה משבט לוי, ומה שהוא אומר שמי שרוצה לתלות עצמו על הצדקה, דהיינו להפיל את עצמו על הציבור, זה בן אדם שביזה וכיבה וכו', ולפני כן כתוב הלכה אחת לפני, כתוב שאם אדם יש לו כדי סיפוקו לאכול אז יעשה כדי סיפוקו וילמד רובו יומו ולילו בתורה, ואם יש לו ממה לחיות אז יעסוק רק בתורה. אותו הרמב"ם שאתה אומר, רק הלכה לפני.

 

ש. אוקי, אז זה מותר גם לעבוד וללמוד

 

הרב: אמרתי שלא? אמרתי שלא?

 

ש. לא אמרת, אני שואל

 

הרב: שאלתי מה עדיף

 

ש. ללמוד כל היום

 

הרב: אתה ענית, לא אני.

 

ש. אפשר ברכה למעוברת?

 

הרב: למה לא? מה שמה?

 

ש. אליה שרה בת אתי כוכבה

 

הרב: תלד בן זכר שילמד רק תורה

 

ש. בת בת

 

הרב: אתה רוצה בת? אחרי הבן

 

ש. יש, יש כבר בן אחד

 

הרב: אז יהיה עוד אחד, אחד עובד אחד לומד, יששכר וזבולון

 

ש. תודה כבוד הרב

 

הרב: תהיה בריא.

כן, תן לגברת פה, תן למארגן ההרצאה.

 

 

ש. כבוד הרב, ב"ה הצלחנו אחרי הרבה תלאות לארגן, הקב"ה ארגן, אני לא, אני רק עוזר לו וה' יעזור, אבל בעקבות כל הסחבת והנסיונות ולראות איך להביא את הארוע הזה שב"ה יצא ממש לקראת מתן תורה

 

הרב: וההתנכלויות

ש. יש הרבה דברים ה' יעזור

 

הרב: וכתבי הפלסתר

 

ש. אז זהו, אז דווקא בזכות זה יש לנו עם מה להתמודד, בא נגיד, להבין איפה אנחנו נמצאים, ולדעת מי איתך מי לא איתך, איפה אתה הולך ואיפה כאילו, אז בעקבות ההתארגנות של ההרצאה הזאת, כביכול קם איזה מטה ואומר, צריך לקבוע לאן, ואני בתור בן אדם שגם חוזר בתשובה, הקוקו פעם היה מאחורה, היום הוא מקדימה ב"ה, אבל אני יודע לאן הכיוון שלי כביכול, להגיע לבית מקדש, למשיח, יבוא פה יסדר את כל הענינים ואנחנו רק צריכים לקרב אליו, ואני מתחיל לקבל פידבקים מאנשים אומרים רגע רגע רגע, אני לא רוצה בית מקדש, אני לא רוצה להתקרב לשם, טוב לי פה, אני בין העיר למדבר באמצע תקוע, אל תקח אותי לשם, ולמה אתה אומר לי לבוא לשם בכלל, זה לא הדרך שלך להביא אותי

 

הרב: בשביל זה הם אמרו תקוע היה, עכשיו לאן?

 

ש. אז זהו, אז אני אמרתי להם שמע, הכיוון צריך להיות שם, כמו שאנחנו יודעים, עכשיו, אני מבחינתי מתחיל להרגיש, או לא יודע, יש פה כמה בודדים שאולי חושבים כמוני, אז אולי נעשה איזה תיבת נח שאנחנו נהיה שם וכל אחד יהיה בדרך שלו, בכיוון שלו, השאלה אם אנחנו פה בתור ישוב החיים אחד על השני או אל תסחב אותי אל תפחיד אותי, לא רוצה, טוב לי בזולה שלי בפינה שלי, לא רוצה, אל תקח אותי, השאלה אם ההקפדה שלא עלי או הדחיפה שלי אליו יכול לגרום לסיטואציה ששמע, אתם לא מסתדרים אז שניכם תאכלו אותה בסיפור הזה.

 

הרב: פולמוס ודו שיח פתוח, אין שום בעיה, כל אחד יכול להגיד דעותיו, כל אחד יכול לנסות לשכנע את חברו, אם זה טוב בפוליטיקה ואם זה טוב בכל ענין גם בזה זה טוב, אין לך שום דבר לחשוש וכל מי שאתה רוצה לקרב אותו להכר את האמת אתה מקיים מצוה גם אם הוא לא אוהב את זה, גם מד"א כשמתקרב לאדם ורואה שהוא פצוע ורוצה, אתה מבין, להחיש לו עזרה, אז הוא יכול להגיד מה אתה מתערב, אני שוכב פה מדמם זה לא ענינך, חובה למד"א להציל, מה לעשות, ואם בן אדם לא מרגיש בכלל שהוא פצוע אז מה, אז אחד ממד"א יכול להתעלם? ואם זה מיחושים פנימיים ולא נראים בכלל בחוץ, ויש פה דוקטור שמבין, ואומר אדוני לפי הצבע והגוון של העור שלך אני רואה שאתה הולך לאבד את ההכרה, אז מה אסור לו להחיש לו עזרה? אתה בחור שכבר יכול להבחין לאבחן אנשים, ואתה רואה מי טועה ומי לא טועה, ויש לך מאיפה לשאוב את הידע, אז אין לך בעיה, אתה יכול להגיד לו מה שאתה רואה, מה שאתה חושב. הוא לא ירצה, רוצה לשכב על הרצפה, שישכב. אתה לא יכול להכריח אותו להתפנות לבית חולים, הוא רוצה לשכב על הרצפה, שישכב. הוא רוצה להיות תקוע בתקוע.

 

ש. השאלה איפה הכיוון, השאלה אם

 

הרב: איזה כיוון?

 

ש. לירושלים, הכיוון הוא לשם,

 

הרב: אומר לו סע לירושלים, הוא לא רוצה, הוא רוצה לשכב ברצפה

 

ש. השאלה אם אני מבחינתי

 

הרב: אתה לא חייב לגרור אותו

 

ש. לא, זה הקטע, אם אני נמצא פה בקהילה ש

 

הרב: עזוב את הקהילה, עזוב מילים, זה הכל תפאורה, כל אחד חי לעצמו, הכל קשקושים. אף אחד לא חי חיי קהילה ולא שום דבר, קהילה זה רק אם אתה כמוני הוא אומר, אז יש קהילה, אתה לא כמוני אתה לא מהקהילה, מי קובע מי קהילה? מי שהחליט להקהל על כולם. אוקי?

 

ש. תודה רבה

 

הרב: תהיה בריא.

טוב, אנחנו נסיים את הערב, הא הנה הגברת. אני רוצה לתת לכם גם קצת מתנות ככה, כן, תן לגברת.

 

 

ש. הרב אמר שהארי הקדוש, קודם כל ערב טוב כבוד הרב

 

הרב: ערב טוב ומבורך

 

ש. הרב אמר שהארי הקדוש אמר שמי שלומד בשבועות כל הלילה אז הוא לא ייפגע כל השנה

 

הרב: נכון

 

ש. אז איך אתה מסביר שאנשים ממש צדיקים גדולים מאד מאד שאי אפשר לחשוד בהם שהם לא למדו כל שבועות

 

הרב: אם הגיע זמנו של אדם למות אז אין מצב שבן אדם לא עובר שבועות כל פעם, אז יוצא שהוא לא ימות אף פעם, אבל אם הגיע הזמן

 

ש. לא, אבל למות בגיל צעיר, ז"א כמו המשפחה שהלכה עם ששה ילדים

 

הרב: קודם כל לכל אחד נקבע מתי הוא ימות, זה לא קובע הכמות, ודבר שני גם מי שיש לו חשבון של גלגול אז זה לא תלוי בגיל, זה תלוי בכמה זמן הוא צריך להיות בשביל לגמור את התיקון, וודאי שבמקרה הזה של השמונה זה ענין של גלגולים ולא ענין של חטאים, משום שהקטנים לא חייבים בכלל ולא חטאו, אז על מה הם הלכו, זה לא על עכשיו זה על קודם, ואם זה ביחד אז זה חשבון מיוחד, למה אנחנו לא יודעים, נסתרות דרכי ה' ורק כשמגיעים למעלה יודעים, ברור שהקב"ה עושה דין על פי דין ולטובת האנשים. כולנו מתים בסוף, מתים ממחלה, מתים מתאונה, מתים מכל סיבה, מעטים הולכים לישון ולא קמים, וזה לא תמיד גם הבחירה הטובה, כי אם בן אדם הלך לישון ולא ידע אפילו שהוא מת אז הוא לא הספיק אפילו לעשות תשובה, אבל אם בן אדם לדוגמא היה חולה, ואפילו רק חודש היה חולה ונפטר, אבל הוא הספיק להרהר אולי בתשובה, כי הוא ראה שהסכנה מתקרבת אז הוא עשה חשבון נפש, אז לפחות הוא מת מתוך תשובה, אז יהיה לו עולם הבא. אבל מי שמת, מה שקוראים לזה האנשים בטעות, מיתת נשיקה, זה הפסד, כי הוא לא התעורר בכלל, הוא לא ידע אפילו שהוא מת והוא לא הספיק לעשות כלום. למה יעקב ביקש שיהיה חולי בעולם? כדי שאדם יוכל לצוות לביתו. למה ביקש חזקיה שיהיה חולי שני? בשביל שיוכל לשוב בתשובה. אז ז"א, לא כל מה שאנחנו רואים בעיניים שלנו הבשריות זה באמת מה שקרה. נכון שבפועל ראינו שהיתה שריפה ונהרגו וכו', אבל יכול להיות שעכשיו הם נמצאים למעלה וצוחקים כמה הם מאושרים שהם הגיעו ונגמר התיקון שלהם והגלגול שלהם והם מסודרים. הרי עשרת הרוגי מלכות מתו במיתות יותר משונות מזה, ועשרת הרוגי מלכות ודאי שהיו יותר קדושים וצדיקים, ואעפ"כ, אם אחד נסרק במסרקות של ברזל והשני פחלצו אותו, הוציאו לו את העור חי, והשלישי דקרו אותו ב-300 כידונים והרביעי שרפו אותו עם ספר תורה, וכל אחד מת במיתה משונה, אבל כשרבי עקיבא הגיע למעלה איפה הוא - ישר ליד הקב"ה, והוא היה במדרגה של משה רבינו. והנה הוא מת במיתה משונה. אבל הם היו גלגול של עשרת השבטים שמכרו את יוסף. אז לכן יש חשבונות שמים שאנחנו לא יודעים, בפרט בדורות האחרונים אנחנו לא יודעים. אבל אנחנו יודעים שהקב"ה עושה את הכל בחשבון  צודק, ואנחנו צריכים לייחל שאנחנו נפקח את עינינו בזמן ושלא נצטרך לתיקונים מכל סוג שהוא, אוקי?

 

ש. אז בכל אופן איך אפשר להסביר את מה שהארי הקדוש אמר

 

הרב: אמרתי, כל בן אדם צרךי למות פעם אחת באחת מן השנים, גם אם הוא לא יישן כל השנה, חייב למות בסוף בן אדם, ואין שנה שאין בה שבועות אז הוא חייב למות, ואם זה תאריך שקבוע לו עפ"י גלגול, אפילו זה צעיר ואפילו קטן כמו ילדים, אז הוא צריך למות, אפילו שיש שבועות או לא יהיה שבועות. אבל מי שלא צריך למות ולא הגיע זמנו, ויכול להיות שהיה צריך בגלל חטאיו למות מוקדם, אומר הארי שאם הוא ילמד כל הלילה בשבועות תדחה מיתתו, על מצבים אלה דיבר הארי הקדוש.

 

ש. תודה רבה.

 

הרב: תהיו בריאים.

מי שרוצה ציצית ואשה שרוצה כיסוי ראש, אשמח לתת בחינם, תודה.