גן יבנה - קלטת מס' 301 - שעון אליהו

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

סיפור קטן במדינת היהודים

כן, בבקשה. ערב טוב.

קודם כל הפסקתי לקרוא עיתון, ברוך השם,

והתחלתי לקבוע עיתים בתואר. תקבל מיקרופון גם.

אני שומע רק אמונן יצחק, באוטו אצלי, זה קבוע. אשריך.

עכשיו יש בעיה אחת קטנה, גדולה.

אני לא מסוכל לקום מוקדם בבוקר להתפלות. אל תשאל, תקרע, תאכל גד. אתה תימני, לא? לא, חס ושלום. אתה לא חס ושלום. חס ושלום.

תימנים זה לא עם, זה מקצוע.

אשריך.

אם בעל הבית יגיד לך שהוא רוצה,

אני אגדיר לך את המשכורת כל יום ששתלפים.

ששתלפים ביום! לא.

אתה תהיה ער או תישן? אני לא מאמין שאני ער, אני ישן. אתה תישן.

אם זה ככה, תישן.

אתה תחליט שהשעון שלך מתחלק.

מה הפירוש?

אתה תיקח את השעון, עכשיו נגיד עשר ועשרים.

אתה תעשה את שלך בשעון שמונה ועשרים. כשאתה תקום בשמונה ורבע, תגיד,

הוא חד,

וזה יהיה שש ורבע.

ואז אתה תלך לבית הכנסת,

ואחר כך לעבודה,

והוא יוסיף לך אלף שקל.

אתה יודע מה? שבל וסוף.

או! שבל וסוף. זהו, אתה לא מכיר את השעון שלי.

יש שעון שלך.

אתה תעשה לך, איך קוראים לך? אליהו מלך. שעון אליהו.

שעון אליהו, קלטת מספר 301.

ערב טוב, בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמה וירוויח.

אנחנו נמצאים בחודש הרחמים והצליחות.

כל יהודי צריך לפשפש במעשיו,

לעשות חשבון נפש,

לראות את השנה האחרונה,

מה עבר עלינו באופן הכללי והפרטי,

להגיע למסקנות

ולהשתפר.

בראש השנה, יום הדין,

כולם יעמדו למשפט שוב,

מי לחיים מי למיתה,

מי בריא מי חולה,

מי העשיר ומי העני.

יהודים יקרים, הדברים לא קורים פתאום,

הם נגזרים בראש השנה.

חודש הרחמים והצליחות ניתן ליהודים בשביל שיכינו את עצמם

לקראת יום הדין, לא לבוא בלתי ערוכים,

אלא להשתדל למצוא הרבה סנגורים לפני המשפט.

אמנם ראש השנה תפוח בדבש,

שתהה שנה מתוקה, תכלל שנה מקללותיה, תכלל שנה בברכותיה.

הכל טוב ויפה, אבל אם לא באים עם תשובה לפני הקדוש ברוך הוא,

ולא משתנים שינוי מהותי, לא בהבטחות גרידא,

פירושו של דבר שאם בשנה שעברה לא השכלנו לעשות זאת,

השנה זה מתיוסף לחשבון

והמצב נהיה יותר קשה ויותר גרוע.

השנה הזאת, הקרובה, לא תהיה קלה.

מן הסתם נהיה צפויים למלחמה בסביבה,

באזור.

קשה או קלה זה תלוי עד כמה זה יתלקח.

אבל אם שנתיים לא הבנו את הרמזים של הגזירה שניחתה עלינו משמיים בגין מעשינו,

אז כנראה שאנחנו נצטרך להמשיך עד שנבין,

ואז זה רק יחריף ויהיה יותר גרוע.

שיהיה יותר קל,

אין סיבה מוצדקת בינתיים.

אז לכן צריך להתכונן.

או להתכונן לתשובה על מנת להקטין את הסיכויים לנזקים ופגעים,

רעים

ומרעים גבישים

שמכין לנו סדאם בחבריו,

או שאנחנו פשוט מאוד נזניח את עצמנו

ופשוט מאוד נסמוך על כוחותינו,

ועל זה שאחרי המכה שתנחת עלינו אנחנו גם כן ננחית מכה עליהם.

השאלה מה זה יעזור לאלה שייפגעו?

יהודים יקרים,

המצב לא פשוט.

אין הרבה זמן,

54 שנה אנחנו כאן,

הרבה מלחמות,

אפשר להגיד יותר מדי,

כמעט בלתי פוסקות,

שלום זמני יש,

הפסקת אש מסביבנו קצת, פה ושם,

עם איומים תמידיים לחזור למצב של לוחמה במידה ו...

250 מיליון אויבים מסביבנו,

הים מפלטנו,

הסיכויים שלנו לא טובים לכאורה.

אם יש לנו הרבה פצצות

שאנחנו יכולים לשגר,

פיצוחים לשבת, מה שנקרא,

גרעין, גרעין, גרעינים, בוטנים,

ואנחנו יכולים לשלוח על האויב,

זה לא פותר לנו את הבעיות של הקיום.

אין לנו מטריה שתכסה עלינו מפני פגיעות.

זה שאנחנו יכולים לפגוע,

זה עדיין לא אומר שאנחנו לא חשופים לפגיעה.

אף אחד היום בעולם לא ערוך ומוכן

למלחמה ביולוגית וכימית.

אף אחד.

לא אמריקה הגדולה שרועדת ומשקשקת,

בוודאי שלא ישראל.

אף-על-פי שאומרים לנו שאנחנו ערוכים יותר מכולם,

זה לפחות כמו במלחמת המפרץ,

שאז נאמר לנו שלא ב-99% לא יקרה כלום, אלא ב-100% לא יקרה כלום.

וראינו מה קרה, שלא היה לנו מענה.

גם הפטריוטים שקיבלנו לא פגעו.

זאת אומרת, היינו חשופים בצריח.

נכון שחולקו זריקות אטרופין בשביל לחורר את הרגליים,

נכון שקיבלנו מסכות שהיו מתאימות לפורים,

סלוטפים חופשי,

דגלים קואו-אופ חילק כדי לעלות את המורל ולנפנף בחלונות,

אבל הטילים הגיעו לכל המנגינה ושיריו של מתי כספי יש לי ציפורים בראש.

שששש. הפעם אני לא יודע מי זמר, מי יהיה הזמר התורן,

אבל

כל זמר

של טילים לא מבשר טובות.

לא נוכל להימלט בזה מוקדם או מאוחר.

השאלה, אנחנו מוכנים בלב שלם לקבל את הטילים,

או שאנחנו לא מוכנים.

אם אנחנו לא מוכנים, זה לא מספיק להצהיר.

גם לא יועילו האיומים על תגובה.

דבר אחד שאנחנו מכירים במשך כל ההיסטוריה, לא של 54,

של 3,300 שנה,

כדי לנצח את האויבים, אפילו שהם רבים,

היה צריך תמיד להתקרב לאבינו שבשמיים.

אם חוזרים בתשובה,

מקבלים עול מצוותיו יתברך,

מכירים בזה שאנחנו בעצם תלויים בחסדיו,

אז עיני בטוב ומניים.

אם לא,

כלום לא יועיל.

גם אין מי שיעזור.

הנה אנחנו רואים בימים אלה,

באירופה הגדולה,

שארצות הברית מתייעצת איתה ורוצה לרתום אותה לקואליציה,

בדעת הקהל חשובה,

מה יכולים לעשות נגד המים?

אירופה שטופה במים.

קצת גשם שלא בזמן,

ומאות אלפי פליטים נזרקים מהבתים,

מאות הרוגים באופן זמני,

המצב יכול להחריף,

עוד יום, יומיים, שלושה של גשמים,

והמספרים יעלו באפסים.

יש מישהו שיכול לבלום את המים?

יש מישהו שיכול להגיד למישהו באיזשהו מקום,

תסגור את הברזים בבקשה.

אנא ממך, תפסיק להשפיע לנו מים בשעה לא רצויה זו.

מישהו יכול לעשות זאת? אתם מכירים מישהו שיכול לעשות כזה דבר?

לא.

יש כאלה שיקראו לזה פגעי טבע,

יש כאלה שיתארו ויסבירו למה זה קרה, ודווקא בעונה זו,

אבל אנחנו שמאמינים בתורה הקדושה יודעים מי

ממטיר מים על הארץ,

מי מעלה עד מן הארץ, עושה עננים וכו'.

אנחנו יודעים מי מחיה כל ברייה,

ואנחנו יודעים גם שהוא עושה הכל על פי דין.

אומנם אנחנו לא מכירים מדינה ותברך על כל פרט ופרט וכל אומה ואומה,

כי אין אנחנו תופסים ראש על חשבון כולל,

אבל אנחנו צריכים לדעת שרק בחסדיו אנחנו יכולים להתקיים.

ואין חסד יותר גדול מ...

כאשר העם היהודי זכה לו,

להיות נרדף 3,300 שנה,

בלי יום אחד כמעט של הפוגה,

ואף על פי כן,

על אפם וחמתם הוא קיים.

ולא עוד,

אלא שהוא עתיד לגאול את העולם,

וכל העולם יכיר בתורת ישראל,

כי אז אפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם השם ולעובדו שכם אחד,

ביום ההוא יהיה השם אחד ושמו אחד.

השאלה, למה צריך לחכות למכות?

די, יש לנו מספיק דוגמאות

מהתקופות הקרובות והרחוקות והעתיקות,

כמה מכות סבל העם הזה.

אולי סוף סוף נשכיל ונאמר, די.

בואו נשוב להבין שבשמיים. השיבנו השם אליך ונשובה.

חדש ימינו כקדם.

מה צריך בשביל זה לעשות?

לא הרבה.

פשוט

לקיים מספר מצוות,

להימנע מכמה עבירות

ולהמשיך לחיות.

תאכל, תשתה, תעבוד,

תשמח, תרקוד,

אין שום בעיה.

רק תעשה מה שמוטל עליך.

למה אנחנו יכולים להבין שחוקי המדינה מחייבים?

חוקי החברה מחייבים?

החוקים משתנים לפי מקום וזמן,

ובכל מדינה זה שונה?

בכל רגע יכולים להחליף חוק בחוק?

והכול ארעי.

אף על פי כן אנחנו מבינים שחייבים לחיות תחת חוקי מדינה.

המדינה לא מקיימת את האדם.

האדם יכול לקום ממדינה זו וללכת למדינה אחרת,

אבל אז יחולו עליו חוקי המדינה האחרת.

אבל יש רק אחד שנותן חיים לו ולמדינה,

דהיינו לאנשים שבה.

זה בורא עולם, וחוקיו לא מחייבים אותך.

לא, לא צריך להישמע.

הוא לא קיים.

עכשיו,

אלה שנבראו על ידו יכולים לחוקק חוקים ולומר מה נכון ומה לא,

והוא לא יכול.

לאחרים אתה מבין שאתה לא יכול לסרב?

כי אתה עלול להיענש,

ולכן אתה נמנע.

אבל כיוון שהוא לא גלוי לפניך,

רק הוא במודע או בתת-מודע,

אז אתה מרשה לעצמך לעבור את העבירה כמי שאין רואה.

אבל מה לעשות, אי אפשר להימלט.

הרוצה ללמוד ולהביא,

יכול.

יש כאלה אפילו מזה מתעלמים.

אם אדם היה רוצה

והיה משקיע קצת זמן

ולומד באמת

על מנת לדעת,

לא על מנת לפרוח,

לא על מנת לחפש

שלא,

אלא על מנת לדעת וללמוד.

העולם היה נראה לא אחרת.

לפני כמה ימים קיבלתי באימייל,

כבוד הרב,

הנני בן 36. לפני כתשע שנים,

לאחר עשרה חודשי נישואין, עבדה לי אשתי עקב מחלת הסרטן,

אשר הכניעה אותה תוך ארבעה חודשים.

מאז נפשי לא הראה מנוח,

בליבי דאב ומת בקרבי.

מספר ניסיונות לקבלת סיוע פסיכולוגי הסתיימו בלא הצלחה.

לפני כשנה לערך

קיבלתי מתנה מחבר,

קלטת של הרצאתך ברמת אביב.

יעצת שם בפשטות.

לימדו את הנושא שנה אחת מחייכם.

באותה הרצאה

היה ציבור מקומי

ושאלו וביררו והתווכחו.

אמרתי, תיקחו שנה אחת

ותלמדו את הנושא.

אדם הולך לבית ספר, לומד שמונה שנים יסודי,

תיכון, יש כאלה שממשיכים הלאה.

בשביל לדעת מקצוע אחד, לומדים שנים הרבה, מקצוע אחד,

ולא בקיאים בכל רזיו,

בשביל ללמוד על החיים, על המציאות, על העולם הזה, על העולם הבא,

בשביל לברר את כל הסוגיות האלה, שהן חשובות לאין-ערוך מכל דבר אחר,

קחו שנה אחת ולימדו.

הוא שמע את זה בקלטת,

והוא החליט לאמץ את העצה.

קיבלתי את עצתך,

הואיל ואמרתי לעצמי כי אולי זה יעזור,

אולי מכאן אביא מרגוע לנפשי.

כבודו,

מה שלא הועילו מספר אנשי מקצוע בבריאות הנפש,

הועלת אתה,

על כן תודתי נתונה לך.

נפשי היום שלווה יותר,

ומצאתי לי פינה של מרגוע ושקט נפשי.

אין מחיר לעצה אותה נתת,

ועל כך בפשטות רציתי לומר תודה.

תודה כי החזרת גם בלא ידיעתך את נפשי שלי לעצמי.

ומסיום, שוב תודה,

תודה והמון תודה.

צלצלתי אליו,

יהודי מבאר שבע,

הוא עדיין לא דתי.

הוא אומר, הוא ממשיך ללמוד,

הוא לומד את החומר,

אבל בינתיים משהו הספיק,

גישב את דעתו עליו,

רגוע ושלו,

וחזר למסלול חיים תקין.

הוא חיפש למצוא את השלווה,

לצאת מהדכדוך.

אם היה מחפש לברר גם את האמת, ולא רק את הפתרון הזה, אפשר שגם היה זוכה להכיר את האמת לגמרי.

אפשר שבהמשך הוא יכיר.

אבל,

שנה אחת להשקיע בלימוד,

שנה אחת,

גם אני, שזכיתי לחזור בתשובה,

בשנה שאני השקעתי בלימוד, אמנם לא למדתי קצת, למדתי הרבה,

אז במה שהשקעתי הספקתי כבר ללמוד כל כך

הרבה שאחרים לא למדו בשנים הרבה,

משום שהייתי צמא,

מאוד צמא.

פשוט הייתי ריק.

לא ידעתי כלום.

עולם חדש נפתח בפניי, מה שלא הכרתי מעולם ולא שמעתי מעולם.

ראיתי אנשים דתיים,

באתי מבית מסורתי,

אבל את סוגיות החיים מעולם לא בררו לי

ולא הפנו אותי למקור מוסמך.

אבל כשאדם מחפש ומברר באמת לדעת,

לאט-לאט הוא מוצא יותר ויותר, יותר ויותר.

ועם זה מגיעה גם סיעתא דשמיא,

והקב' ברוך הוא עוזר

ופותח עוד ואפיקים נוספים.

אני לא חיפשתי

בשעה שזכיתי להכיר.

אני פשוט ישבתי בסלון בבית

בבן יהודה בתל אביב,

והעיניים שלי נחו על המזנון,

ועלתה המחשבה בליבי

מי נתן לי את הספרים לבר מצווה

במקום לתת צ'קינג.

אני בן 24. אני זוכר את התמונה כאילו היא עכשיו,

יושב בכורסה,

מדוע מבטי היה על המזנון,

איני יכול להסביר,

אבל פתאום הספרים של הבר מצווה כשלא פתחתי אף פעם.

אולי בפעם הראשונה לראות מי נתן את הספר,

אבל לא יותר,

והחלטתי למשוך ספר שמצא חן בעיניי,

עם קצת זהב.

קיצור שולחן ערוך

עם מסגרת השולחן.

חשבתי, זה ספר בישול.

איך מסדרים את השולחן בקיצור?

איך עושים מסגרת לשולחן?

אבל נדהמתי.

ספר שלא ראיתי מעולם.

חוקים, בהלכות.

במקום שפתחתי ראשונה היה כתוב שצריך לנעול קודם נעל ימין

ואחר כך נעל שמאל.

לשרוך נעל שמאל

ואחר כך נעל ימין.

לחלוץ קודם שמאל

ואחר כך ימין.

לא הבנתי, מה זה ספר התעמלות?

אדם רוצה שאני אנעל נעליים, אשרוך קודם זה ואחר כך זה?

מה הרעיון? לא הבנתי.

תגיד, אל תלך יחף ונגמור העניין.

פתחתי עוד קבוצה של דפים.

כתוב שצריך לישון בתחילת הלילה על צד שמאל ובחצות הלילה על צד ימין.

לא מבין.

פותח עוד קבוצה של דפים,

אני רואה שכתוב, כותרת,

דיני עניית אמן.

ושם מתחילות הלכות להסביר מה זה אמן,

על מה עונים אמן,

מה פירוש המילה אמן,

מתי מתכוונים שזה אמן אמת,

מתי אמן זה יהי רצון,

אמן זה ראשי תיבות אל מלך נאמן,

ועוד דברים.

ופתאום עולה מחשבה בליבי, תמיד הייתי הולך לבית הכנסת בשבתות עם אבי,

והייתי עונה אמן בסוף הניגון.

אבל אף פעם לא חשבתי על המשמעות של המילה אמן.

ופתאום התברר לי שאני בור ועם הארץ.

תוכי שמצפצף ולא יודע מה מצפצף.

החלטתי להתחיל מההתחלה,

ושם זה עשה לי את הכל.

הספר מתחיל, שיוויתי ה' לנגדי תמיד,

זה כלל גדול במעלות הצדיקים והחסידים ההולכים לפני ה'.

שאין ישיבתו ותנועתו של אדם בתוך ביתו,

כישיבתו ותנועתו לפני מלך בשר ודם.

ואין דיבורו והילוכו של אדם בתוך ביתו,

כדיבורו והילוכו לפני מלך בשר ודם,

ועל אחת כמה וכמה לפני מלך מלכי המלאכים הקדוש ברוך הוא.

שנאמר, אם יסתר איש במסתרים, ואני לא הראינו נאום השם,

הלא את כל הארץ אני מלא.

מיד יתמלא האדם בושה.

והנה אני מסכים עם הכתוב.

שיש בורא לעולם, הייתי מאמין.

לא יודע, מאמין.

מה זה אומר לגביי?

אף פעם לא חשבתי.

כשהוא מסתכל עליי ושומע אותי, מי חשב על זה?

אבל כשכתוב

לשבות את השם לנגד עיניי,

שהרי את אותם מעשים לא אעשה בפני מלך בשר ודם, באותם דיבורים,

בהליכות,

הם השתנו בהתאם למי שאני עומד בפניו.

אז על אחת כמה וכמה, אם אתה יודע שיש מי שמסתכל,

רואה ושומע,

והוא מלך מלכי המלאכים הקדוש ברוך הוא.

נו,

אז הקדוש ברוך הוא זיכני, ומרגע זה ואילך התחלתי לשלוף ספר אחר ספר ולברר.

היו לי בעיות חמורות.

לא הבנתי הרבה ממה שכתוב.

לא היה לי רקע.

היו הרבה ראשי תיבות,

לא ידעתי את הקיצורים האלה.

היו הרבה מילים בארמית,

לא ידעתי מה כתוב.

הייתי צריך לפתוח מילון אבן שושן בשביל להבין מה זה משנה,

מה זה גמרא,

הלכתי לחנויות ספרים והתחלתי לקנות ספרים.

מילון תלמודי,

ספר ראשי תיבות.

לאט-לאט, לפרק את הכול בשביל להבין.

חוזר בחזרה, לומד קצת, נתקע, הולך, מביא.

כתוב עיין בספר זה, אין לי ספרים.

קונה את הספר, חוזר.

קורא, כתוב עיין בספר זה, גם זה אין לי. הולך, קונה, חוזר.

ככה נתמלאה הספרייה מהר מאוד.

בלומד, לומד, לומד, לומד, לומד, לומד, לומד.

זו הייתה דרך קשה.

היום היא קצת יותר קלה.

יותר קלה.

היום

לא צריך אפילו לטרוח הרבה.

יש מיני סמינר, עשר קלטות וידאו,

שיש בהם את כל השאלות והתשובות היסודיות בנושאים האלה.

היום, ברוך השם, יצאה קלטת שנקראת בראשית.

מי בראשית קלטת וידאו שמוכיחה שיש מציאות הבורא,

לוגית,

עובדתית,

על פי נבואות שהתגשמו וכו', בצורה יסודית.

כשהתורה ניתנה בסיני, עובדות והוכחות.

כשיש חיים לאחר המוות, עובדות והוכחות.

כשהנבואות שנאמרו בתורה נתקיימו.

כשיש אחרית,

הכול כתוב,

קלטת שלוש שעות ורבע.

אז בשלוש שעות ורבע, או ב-23 שעות,

כבר אפשר להספיק מה שאנשים ייקח להם שנים שימצאו את התשובות בכלל.

ואני אתן לכם רק דוגמה אחת לפני שאני אתן לך לשאול.

קיבלתי פקס בשעה 05.20 בבוקר,

לפני שבועות מספר.

כתוב כך, הרב אמנון יצחק,

הרסת לי את החיים.

איזה בוקר טוב.

המזל שלא הייתי שם ב-5.20.

כל מה שהאמנתי בו,

כל מה שידעתי בוודאות,

עורער.

היסודות שעליהם חונכתי,

האמיתות האקסיומטיות שעליהן נלחמתי,

התפוררו.

בשעת שחר מוקדמת זאת,

אחרי שצפיתי בקלטת על תולדות הציונות,

אני יושבת, כולי נסערת, ושואלת את עצמי,

מה אעשה מחר עם כל מה שהבנתי היום?

אני חילונית גאה,

תל אביבית בנשמה,

סטודנטית להיסטוריה לשעבר,

בסוגריים, איזו היסטוריה.

כל מדעי המדינה, איזו מדינה.

ועכשיו, מההריסות האלה אני מקווה שיהיה לי הכוח להתרומם ולהקים,

יחד עם בעלי וביתי,

בית יהודי אמיתי,

שיסודותיו חפורים כ-3,000 שנה לעומק.

בית כזה, נראה לי,

שגם הווריאציה החילונית שלך, שריד למשל, לא יוכל להרוס.

אינני יודעת עדיין מהו הצעד הראשון,

אך הדרך כבר ברורה לי.

אנא,

התפלל למעננו שנצליח,

כי ברור לי שבחוגים שבהם אני נמצאת,

תהיה זו דרך קשה,

קשה מאוד.

יישר כוח,

גילה דורפמן,

ב-5.20 בבוקר.

מה התברר?

צלצלתי לאותה אישה

ודיברתי איתה.

בעקבות זה נערך ריאיון בביתה עם בעלה,

אבל בינתיים ביקשנו רשות לפרסם את זה באתר האינטרנט www.shofar.net,

והיא הסכימה בשם מלא.

פרסמנו,

והנה אני מקבל טלפון,

מצלצל אליי יהודי בשם איציק סמג'ה

ממושב גיטית.

בעמק הירדן.

והוא אומר לי, תשמע, חבר שלי,

חייב להיפגש איתך.

זה לא מי זה ועל מה זה.

חייב.

מה יש?

הוא אומר, הוא קרא אצלכם באינטרנט

שגילה חוזרת בתשובה,

והוא חייב להיפגש איתך בעניין.

מה זה נוגע אליו?

אז הוא מספר לי את הסיפור.

איציק סמג'ה,

יש לו אחות שעובדת

מעל משרדי שופר, היא חילונית.

יום אחד היא נתנה לו קלטת שלנו,

לקח אותה, שמע בדרך,

ונדלק.

לאחר זמן הלך ולקח קלטות נוספות,

והושפע,

ביקש להיכנס,

ונכנס.

אמר לי, תשמע,

איפה היית כל הזמן?

למה לא גילו לנו את הדברים האלה?

למה לא נותנים לך לדבר?

הדברים כל כך פשוטים.

והתחיל לצטט לי קטעים מקלטות, כמי שבקי בהם.

בורא, נברא, מקביל, מוגבר,

הדברים פשוטים.

אמרתי לו, נו, הבנת את הכול? הוא אומר לי, כן.

אז למה אתה פה?

הוא אומר, מה אני עושה?

אני לא יודע כלום, כלום.

כלום אני לא יודע.

לא יודע מה מתפללים, מאיפה עד איפה.

לא יודע איך מניחים תפילין,

אין לי ציצית,

לא יודע שום דבר.

יש לי ילדים, אני לא יודע מה להגיד להם.

הצמדנו אותו לירון,

נתנו לו עוד קלטות,

המשיך להתחזק,

עשה חוגי בית,

הוא גר במקום שכולם במערך מרץ,

חבר'ה טובים, מתוקים,

ומהחוגים האלה התחילו כמה מהמושב להניח תפילין.

בא, סיפר לי את זה שבוע לאחר מכן.

אמרתי לו, קח מתנה, 500 קלטות וידאו,

תחלק במעלה אפרים.

יש היום כבר עשרות משפחות חוזרות בתשובה במעלה אפרים מהקלטות.

כשהוא התחיל לחזור בתשובה, יש לו חבר בשם אבי.

הוא איציק סמאג'ה, מערך.

אשתו מרץ.

חבר שלו, אבי, ליכוד.

הייתה לו איזו בעיה.

שאל אותו בעניין תפילין. אמר לו, יש לי קלטת על תפילין שמראה בדיוק הכול.

הוא ראה את הקלטת על תפילין, אין שם מילה אחת.

רק איך עושים תפילין מהפרה עד שמניחים את זה בראש ובזרוע.

חצי שעה קלטת.

אמר, אם זה עובר תהליך כזה ולוקח שנה

והכול נעשה עבודת יד,

זה לא יכול להיות סתם.

התחיל להניח תפילין,

התחיל לראות עוד קלטות, חזר בתשובה.

חבר שלו,

מערך,

אומר לו, מה קורה לך? מה עובר עליך?

איפה אתה?

אומר לו, אתה רוצה לדעת? בוא אליי.

לוקח אותו אליו, מראה לו את הקלטות, חזר בתשובה.

חזר בתשובה, אבל אשתו מתנגדת עם ארץ.

שלום עכשיו.

אבל בגלל המצב

שבכל אופן זה בעלה והוא חשוב לה, היא הסכימה.

ללכת למקווה

ולשמור שבת,

לא מרצון,

כדרך פשרה ופיוס, כדי שאפשר להמשיך את הבית.

אבל בינתיים היא הייתה בודקת את הקלטות

שהסיתו את בעלה להיות דתי.

בחלק מן הדברים היא הסכימה, בחלק לא.

אבל לילה אחד,

כשהם המתינו ללוות את אחד החברים בשדה התעופה,

ישבו בינתיים לראות שתי קלטות.

אחת זה האוניברסיטה העברית

ואחת זה הרצל והציונות.

ב-5.20 לפנות בוקר היא כתבה את המכתב הזה, גם היא חזרה בתשובה.

אז המערך החזיר את הליכוד, שהחזיר את המערך, שהחזיר את מרצ.

היום מצלצל אלי איציק סמאג'ה ואומר לי, מחר אני בא לראיון,

אז יש איתי עוד שני חברים שעזרו בתשובה מקלטות שרוצים לבוא.

מי הם?

גם כן, שני החבר'ה ממרץ.

חבר'ה,

בשופר עובדים במרץ.

זאת אומרת,

צריך רק להגיע שיראו, ייחשפו, ויהיו ניטרלים, זה הכול.

בעלי דעות כפויות,

או כאלה שכבר החדירו בהם ערש,

באנטיגוניזם, קצת בעיה.

אבל,

אדם פתוח, שמוכן לשמוע דעות,

לא כמו הפלורליזם היהודי,

הרפורמים,

שמזה שבועות

הם מנסים למנוע את השידורים שלי בערוץ 9 בטמבלוויזיה.

קיבלתי רישיון לשדר בטמבלוויזיה,

והפלורליזם היהודי, הרפורמים, ומרץ ושלום עכשיו, דוברי החופש והשוויון,

הצדק

שהוא נחלתם ולא נחלת הכלל,

מחליטים לא,

לא,

לא לתת למסית הזה לשדר.

למה לא לתת לו לדבר?

כי הוא מסית את כולם לחזור בתשובה.

אתם שומעים? הפלורליזם, החופש דעות היהודי,

מונע מהיהודים לדבר על יהדותם,

כי בסוף יהיו יהודים שאין יוחד תפילין וישמרו שבת.

אסון לאומי.

זאת הטענה המסית.

אז ביקשו ממני בערוצי זהב, אורית רצה בי,

ביקשה קלטת לראות,

אז שלחתי לה.

איזה שלחתי לה?

בר מצווה לשופר.

מה יש בקלטת הזאת?

כלום.

רק דברי תורה נטו.

אז היא כותבת,

לאחר בחינתי את הקלטת,

עלה חשש

שמא הקלטת הזאת

יש בה הסתה.

אז היא שולחת אותה לוועדה הציבורית

של הכבלים והלמיין שתדון.

מה המטרה?

לעכב את השידורים עוד שבוע או שבועיים.

נו, ועד עכשיו בינתיים הוועדה

עוד לא ראתה ולא דנה.

מי בינתיים נהנה?

הפלורליזם היהודי, שכל הזמן עולה וחוגג בכל מקום.

אבל הם נכנסו לנישה שהם לא יוכלו לצאת ממנה.

למה?

לוועדה יש שתי ברירות, או לאשר או לא לאשר.

אם הם יאשרו,

יתברר שאורית רצה בי,

אה,

לא כל כך מבינה, אולי צריך להחליף אותה מתפקידה.

ואם

אין בזה שום חשש, הרי אין שם כלום.

אין כלום, ממש כלום.

אתמול ראה את זה עורך דין שי סגל, סגן יושב ראש לשכת עורכי דין,

ונהנה, והושיב את משפחתו לרעות,

והוא אומר, על מה הם מדברים בכלל?

בושה וכלימה.

עורך דין יורם חכם ישב היום לראות את זה.

ומה הוא ימצא שם? כנ״ל.

נו, אז אם היא תאשר, מה יקרה?

יתפרסם שיהיה שידור של אמנון יצחק ביום ראשון בשעה 10 בערוץ 9 עד 11 וחצי,

ואז כולם יזרמו לראות את המסית הלאומי,

ומה יראו? דברי תורה, כמו בבית כנסת.

אז על מי יחזור הבומרנג?

על אורית רצבי בוועדה, בכל ההתנהלות, בפלורליזם היהודי, ושלום עכשיו,

ושלום אחר כך.

ואם הם לא יאשרו,

אז נלך לבגץ.

ואז מה יהיה בבגץ?

שתי אפשרויות, או שהוא יאשר, או שהוא לא יאשר.

אם הוא יאשר, אז זה יחזור על הראש של כולם.

ואז ירוצו עוד יותר לראות הקלטת הסודית,

המסיתה.

יכול להיות שאפילו אל-ג'זירה יישדרו בשידור חי,

מרוב הרעש התקשורתי שיש סביב פסק של הבגץ.

ואם הבגץ לא יאשר,

אף אחד יותר לא יוכל לדבר,

כי אין שם כלום.

אם זה אסור,

גם לכם יהיה אסור לדבר.

יצטרכו לסגור בתי כנסת,

בתי ספר,

להוציא את התנ״ך מהילקוטים,

ולדבר רק על פלורליזם יהודי.

וזה לא ייתכן במדינת היהודים, כי חופש הביטוי ייחסם,

ואז לא יוכלו פה לדבר.

המדינה תיכנס לתענית דיבור.

וכיוון שזה לא יקרה,

כי הרי זה הנס האחרון

הדגל האחרון שנשאר במדינה,

חופש הביטוי,

אז זה יעבור

על אפם וחמתם,

ברצונם ושלא ברצונם.

שהרי כבר שלוש פעמים ניסו לחסום אותי מכניסה למקומות ציבוריים,

ובתי המשפט השונים חתמו,

דבר ידבר.

נו, אז מה הם ירוויחו?

כמה שבועות?

אבל הם יפסידו בגדול.

גם ככה הרייטינג באופן טבעי הוא גבוה.

עכשיו יהיה פי כמה וכמה,

והם פשוט יעזרו שערוץ 2,

10 ואחד

יתחילו לרדת ברייטינג,

וזה יעלה למדינה מאוד מאוד הרבה לסבסד אחר כך את כל הערוצים,

בגלל קלטת ההסתה של אמנון יצחק, ששוויה 10 שקלים.

סיפור קטן,

במדינת היהודים.

כן, בבקשה.

תקבל מיקרופון גם.

שלום, שמי שמוליק.

אני עוקב אחריך בעניין רב כבר שבע שנים,

והכיפה הזאת, כרגע זה קצת זמני.

יש לי עוד רעיון איך באמת להגדיל תורה ולהאדירה.

אם כבר טלוויזיה ואתה אומר שעוצרים אותך ולא נותנים לך לשדר,

אז למה אתה לא מחתים פה אנשים על עצומה

שאכן כן יהיה כבלים ויהיה מי שמנוי ל-yes, מי שמנוי לכבלים,

פשוט לעשות פה עצומה,

פה ובכל מקום וגם באינטרנט,

וכשנגישים להם עצומה של עשרות אלפים,

אף אחד לא יוכל להתעלם מזה.

ולא ייתנו לך רק שעה, שעתיים, ייתנו לך יום-יום.

אני פותח את הערוצים מדי פעם ורואה

הרבה פעמים מטיפים נוצרים שעומדים ומטיפים.

למה להם מותר?

קוראים לזה METV. אתה צריך להאמין, הבעיה היא לא אם יש לי ציבור או אין לי ציבור.

אין לאף אחד ציבור במדינה הזאת. אני היחידי שמגיע לאיזשהו מקום והוא מלא.

זה לא משנה מה הגודל שאני מגיע, אם זה אצטדיון זה מלא ואם זה אולם זה מלא.

לא השאלה אם יש לי ציבור,

השאלה אם לאפשר לי לדבר מדוע

משום שאם אני בא לערב שיש בו אלף אנשים ובסוף הערב

מאה איש שמו ציציות והחליטו לחזור בתשובה,

המסקנה המתבקשת פשוטה.

מתמטיקה פשוטה אומרת שזה עשרה אחוז.

אם אני אשדר בתבל או בערוצי זהב או במטב

ויהיה שם מיליון ארבע מאות אלף בתי אב,

ונגיד שרק מיליון יצפו,

אז בהרצאה הראשונה מסיתה

עשרה אחוז יחזרו, זה מאה אלף.

אז תוך עשר תוכניות

כולם חזרו בתשובה.

יופי.

לי יופי,

אבל להם טופי.

זאת אומרת,

זה הפחד, הם פוחדים שהם הולכים להפסיד את הכול.

אבל רגע,

אני עשיתי עוקף פלורליזם,

עוקף ועדה ציבורית,

עוקף בגץ. ותעשה עוד עוקף,

תעשה עצומה פה, אני לא מאמין שמישהו יסכים לא לחתום,

תוך כדי, דויד סויד יכול לארגן את זה, להעביר פה מאחד לאחד,

תוך כדי הרצאה, לחתום,

וגם לעשות את זה גם באינטרנט,

והם לא יוכלו להתעלם מדבר כזה בטלוויזיה.

ועשיתי עוד דבר, עוקף עצומה, נו?

בימים הקרובים,

בעזרת השם יתברך, אנחנו יוצאים לדרך.

כיוון שבמדינת היהודים זה קשה מאוד,

אנחנו פותחים ערוץ לוויאני בינלאומי,

שישדר 24 שעות אמנון יצחק בלווין בארצות הברית, אירופה ולישראל.

הוא ייקרא CTVJ.

וזה ייקלט ב-YES ובארוחי זהב?

אם הם עדיין יהיו קיימים.

יקראו לו CTVJ, פירושו חרטא TVJ. הבנת?

וזה ישדר בכל העולם

קלטות והרצאות חדשות,

צחבק יעביר חדשות.

לא חיים יבין,

אחרי חיים יבין, אמנון יצחק יבין.

אתה ממייץ.

אני רק רוצה להודיע לך כל הכבוד ויישר כוח, באמת. עשית דבר שאף אחד לא עשה במשך עשרות שנים. חילקת מיליוני קלטות, הבאת מודעות לציבור

בצורה מדהימה. באמת כל הכבוד.

יישר כוח.

מאי רצון שהכיפה לא תהיה זמנית?

אמן.

תן לו שם, יש לו שאלה בבקשה.

ערב טוב, כבוד הרב.

אני קודם כל רוצה לשאול שאלה.

באיזה אחת מהקלטות שלך שמעתי שאתה אומר שהצדיקים לא יכולים לעמוד במקום,

בגן עדן, איפה שהבעלי תשובו עומדים.

עכשיו אתה גם אומר שבשעה של תלמוד תורה עשית חשבון, וזה נחשב כטריליונים של מצוות.

אז איך צדיק שעוסק בלימוד תורן מהבוקר,

די ערב, כל החיים שלו, הוא לא יכול להגיע ולעמוד במקום של בעלי תשובה, שכל העבירות שלו נחשבות לו למצוות ברגע שהוא חוזר בתשובה?

שאלה יפה.

יש אדם שעושה מצוות ויש אדם שעושה מצוות.

יש אדם שעושה אותן בקלות ויש אדם שעושה אותן בקושי.

כתוב, כפום צערה אגרה.

לפי הצער כך משתלם השכר.

וכתוב, גדולה אחת בצער ממאה שלא בצער.

זאת אומרת, גדולה אחת בצער ממאה שלא בצער, פירושו של דבר שאם אתה מניח תפילין ואתה דתי מלידה וקל לך כל יום להניח תפילין,

ואני לדוגמה בעל תשובה שקשה לי,

קשה לי גם לקום וקשה לי גם להניח, ויש לי בושה גם, כי כשאני מניח בימים הראשונים לפחות של התשובה, אז אני לא יודע אם אני מניח נכון,

וכולם מסתכלים עליי.

אז כפונקציה ארגרה זה מקבל שכר מצווה אחת, וזה באותה הנחת תפילין מקבל פי מאה.

שעה שלומד בן תורה ולומד בעל תשובה, בעל תשובה מקבל פי מאה.

למה?

כי הקושי שלו ללמוד, הקושי בהבנה,

כל הקשיים האלה שהוא עושה משתלמים לפי הצער שלו.

קושי.

אז ממילא גם לפי חשבונך,

שעה של בעל תשובה ושעה של מי שרגיל בכך,

זה כבר מעלה את הבעל תשובה מעל.

תודה.

עכשיו יש לי עוד משהו.

אני צרפתי.

אני תימני.

עשיתי עלייה לארץ עד לפני שנתיים.

חייתי כאן שבע-שמונה שנים בערך,

וחזרתי לצרפת.

עכשיו הגעתי לכאן דתי, נהייתי קצת חילוני,

חזרתי לצרפת, נהייתי עוד פעם קצת דתי, ראיתי כמה קלטות שלך,

ונהייתי עוד יותר דתי.

עכשיו לקחתי על עצמי, בעקבות הקלטות שלך, לשים ציצית קטן,

לרבוש כיפה,

להתגלח עם מכונה גילוח חשמלית, וכבר לא עם סכינים.

ואמרתי, בזכות המזוות האלה אני מבקש מהקדוש ברוך הוא,

שישלח לי הרבה כסף בפרנסה.

למה הרבה כסף בפרנסה?

מכיוון שאני רוצה לקחת ממך,

קודם כול לא הייתי צריך לבוא בכלל לכאן לחופשה. אני כאן לחופשה, לא הייתי צריך לבוא לכאן, הייתי צריך לנסוע לעיקר ריבים, ובאתי לכאן רק בשביל הדבר הזה.

אז הגעתי לכאן כדי לעשות שתי דברים.

הדבר הראשון זה לקנות ממך קלטות מתורגמות בצרפתית כדי להתחיל להפיץ אותן בצרפת.

תשמע, עם כל הכבוד לרב, לא ייתכן שבצרפת שיש את הקהילה היהודית הכי גדולה באירופה, עדיין לא הגעת.

לא מקובל עליי.

עם כל הכבוד לך. גם עליי. 600,000 נשמות יהודים יש בצרפת,

שזו הקהילה הכי גדולה באירופה. מה זה, אתה מטייל בבלגיה, אתה מטייל בלונדון, עושה רעש, זה, מכוניות פה ושם, ואתה לא מגיע לצרפת?

אין דבר כזה, מה זה צריך להיות? המכוניות שלכם זה קטן פיג'ו.

יש גם גדולות.

אז עכשיו באתי לכן הנה כדי לקחת ממך קלטות מתורגמות בצרפתית.

עכשיו תשתיקח אותי לצרפת.

רגע.

להתחיל לחלק כמה קלטות בצרפתית לקהיל, שם שיתחילו להכיר אותך. כמה, כמה?

לא יודע, כמה שתיתן.

600,000.

בבקשה.

ולכן,

ברגע שיכירו אותך קצת אנשים,

לארגן הרצאה גדולה, שלא רק האולם יהיה מפוצץ,

אלא שגם בחוץ יהיה מפוצץ, ויהיו מריבות כדי להיכנס,

ושכל זה אני אשלם, בעזרת השם.

אשריך.

הבנתי.

אז קודם כול, באופן עקרוני, אני מוכן

שתיקח קלטות, ואני גם אתן קצת,

ואני מוכן גם לבוא לצרפת, אבל צריך לעמוד בתנאים.

בטח, אני יודע, ביררתי כבר.

כן.

יש מפיק שצריך לארגן את זה, יש צוות שיוצא.

זה לא כל כך פשוט. אנחנו עושים את זה יסודי,

כדי שזה גם יישאר קבוע,

מונצח במצלמות,

שאם תהיה סייעתא דשמיא ויתעוררו יהודים בצרפת,

הקלטת הזאת תופץ בכל העולם כולו,

כולל באינטרנט, כמו היום.

הבנת? אם תעמוד בזה, אנחנו איתך ואחריך.

בסדר, אז בעזרת השם היום דיברתי עם שלטיאל,

ואני מאוד מקווה שנצליח להיפגש יום ראשון או יום שני,

אני ואתה כמובן. עם שלטיאל, כן, אם אפשר גם.

כן. ונראה מה אפשר לעשות ואיך אפשר להתקדם,

אבל כמובן הייתי רוצה גם לקבל את הברכה שלך לפני שנתחיל עם כל הדברים האלה.

בעזרת השם, פוטית א-פוטית לוא זו פסוני.

מה השם שלך בשם האימא?

אריאל בן מזל.

אריאל בן מזל, השם יזכה אותך שתצליח בכוונותיך הטובות ובגדול.

אמן.

בבקשה, כאן.

ערב טוב.

אני שומע רק אמנון יצחק בהודו אצלי, זה קבוע.

קודם כל, הפסקתי לקרוא עיתון, ברוך השם,

והתחלתי לקבוע עיתים לתורה.

אשריך.

עכשיו יש בעיה אחת קטנה, גדולה.

או, למדת משהו.

היא באמת קשה,

יש פה הרבה אנשים שיכולים להעיב עליי.

אני לא מסוגל לקום מוקדם בבוקר להתפלל.

לא מסוגל. יש לי פתרון כאן?

גם לעבודה אני לא קם מוקדם, זה בסדר.

הבנתי. הבנתי. יש לי פתרון כאן. אני לא יודע איך לפתור את זה. פשוט, לא הולכים לישון.

כמה יום? יומיים? שלוש? כמה? לא, אתה פשוט תתעייף,

תגיע אחרי זה, אחרי העבודה, תישן,

ואז תקום יותר מוקדם, כי כבר ישנת מוקדם,

וממילא העולם יתהפך נכון, והכול יהיה בסדר.

ניסיתי, ניסיתי לישון מוקדם.

לא, אל תישן מוקדם, אל תישן בכלל קודם. אה, בכלל. קודם אל תישן.

קודם אל תישן. אני עובד פיזית, איך אני... מה פירוש עובד פיזית? עובד קשה, ו...

עובד קשה, בסדר.

עובד קשה,

אל תישן.

אתה תהיה עייף, נכון?

תקרע, תאכל גת, אתה תימני, לא? לא, חס ושלום. אתה לא חס ושלום. חס ושלום.

תימנים זה לא עם, זה מקצוע.

אסריך.

אתה שומע?

אז אתה לא תישן בלילה.

לא, אני רציני, אני מאוד רוצה

להשתדל לקום בבוקר, להתפלל. הבנתי. אני מתפלל, אולי שלוש דקות אני מניח פילין,

אפילו לפעמים באוטו. טוב, בוא ננסה משהו אחר.

כמה אתה משתכר בחודש?

חמש-עשרה אנשים.

ששת אלפים שקל.

יפה, בלי עין הרע.

עכשיו, זה לחודש, נכון?

אם בעל הבית יגיד לך שהוא רוצה להגדיל לך את המשכורת,

כל יום ששת אלפים.

ויתרתי לו.

הוא היה מוכן להוסיף לי עוד אלף שקל. לא, ששת אלפים ליום. הוא היה מוכן להוסיף אלף שקל. אמר לי, תבוא בשמונה. ששת אלפים ליום. תביא, איפה? מי מוכן?

ששת אלפים ויום. נו?

אתה תהיה ער או תישן? אני לא מאמין שאני אער. אני שם. אתה תישן? שם. אם זה ככה, תישן.

אין פתרון, מה? יש פתרון! מה הפתרון?

אתה אומר, אני רוצה לישון.

לא רוצה לישון, רוצה להיות ער, לא מסוגל לקום מוקדם.

לא מסוגל. זה מילים, מילים. זה לא מילים? אתה יודע מה?

אתה יודע, אפילו בצבא, יש לי עוד פתרון.

מה זה אצלך נקרא מוקדם ומה זה מאוחר?

לקום?

אם אני קם ב-08-08-15 זה בסדר, ברוך השם. זה נקרא מוקדם או מאוחר? מוקדם, מוקדם.

בסדר, אבל זה מאוחר לעבודה.

כן, אבל בעל הבית התרגל. הבנתי.

עכשיו תקשיב רגע, תקשיב. רק בעל הבית שלבעלה לא התרגל כרגע. הבנתי, תשמע, בסדר, שמונה ורבע אתה אומר, זה מוקדם בשבילך, ומאוחר לבעל הבית.

אתה יודע, יש שעון קיץ,

אז לפעמים השמונה ורבע זה שבע ורבע, או תשע ורבע, תלוי.

אתה תעשה לך, איך קוראים לך?

אליהו מרתק. שעון אליהו.

אתה תחליט שהשעון שלך מתחלף.

מה פירוש?

אתה תיקח את השעון, עכשיו נגיד, עשר ועשרים.

אתה תעשה איתך בשעון, שמונה ועשרים.

כשאתה תקום בשמונה ורבע, תגיד, אוווו, מאוחר.

וזה יהיה שש ורבע.

ואז אתה תלך לבית-הכנסת, ואחר כך לעבודה,

והוא יוסיף לך אלף שקל.

אתה יודע מה, שווה לנסות.

שווה לנסות. זהו, אתה לא מכיר את השעון שלי.

יש שעון שלך.

חבר לנסות.

או, לא, יש בן-אדם פה בגניאבנה, שיהיה בריא, אני לא יודע אם צריך להזכיר את השם,

הוא עומד לי בשבת בבית-כנסת, הוא יודע בדיוק מתי אני בא,

ולפעמים הוא נותן לי סטירה, הוא אומר לי, למה אתה במאוחר?

הוא כל הזמן מקפיד עלי שאני אגיע מוקדם.

הבנתי. אני משתדל בשבילו. עם השעון החדש,

אתה תחכה לו, וכשהוא יערוב לך, תן לו סטירה, אני לא מאמין, חסידות. ותגיד לו, למה באת במאוחר?

תודה רבה.

תהיה בריא, מוטב.

אבל תשלח לנו מעשרות, מאה-אלף שקל.

בעזרת השם.

אוקיי.

ניסיתי, לא הצלחתי להשיג אותך.

לא חשוב, זה מגיע אצלנו בדואר.

כן, הנה, פה, שאלה בכחול.

כבוד הרב, ערב טוב.

ביום ראשון האחרון נשאלת השאלה על-ידי מישהי,

היא התחילה לחזור בתשובה,

וקיבלה על עצמה צניעות.

והיא, יש לה בעיה שהיא גרה עם חבר בתוך הבית,

לא נשואים.

וכמה שדיברתי על טהרה וטהרה,

היא שאלה שאלה אם אפשר גם לשמור טהרה ולהמשיך לגור עם החבר בבית.

והרב ענה לה תשובה,

והיא כרגע נמצאת פה,

ואני רוצה לקראת יום הדין.

היא קיבלה התנצניות,

והחליטה שבלג בעומר היא הולכת לשורף את כל הבגדים של עוד שמיים.

מה לג בעומר? זה עוד הרבה זמן. נכון.

ורציתי לעשות, שבעזרת השם יהיה לה סנגור גדול ביום הדין,

לעשות את זה לפני ראש השנה.

אני לא התרתי לאף אחד דבר כזה.

לא, לא אמרתי שאתרת. אני יודע מה הרבנה לה.

ההכרה ביקשת, יש לה את השאלה, כדי לחזק עוד נשים אחרות בציבור, כמה הדבר הזה חמור,

כמה הדבר הזה אסור שיקרה.

ובין הרבה זמן רבתי לה גם ברכה, לזיוו גגון.

אם היא תרצה היא תקום ותגיד את השם שלה.

תגיד אתה.

אני לא רוצה לזהות אותה, אני מכירים אותה כי...

אז תגיד הפוך, תגיד קודם את השם של האימא ואחר כך את השם שלה.

הערב יענה על התשובה ואחר כך נדלת.

ובכן, זה איסור גמור של לחיות ביחד בלי נישואין.

אני לא מדבר על לפני, זה אותו דבר בדיוק. בלי נישואין אסור,

והאיסור הוא חמור ביותר, יש איסור ייחוד.

ואם חלילה מגיעים לידי מעשה, זה איסור כרת,

שלא עוברים גיל 50-60.

יש פעמים שמתארך הזמן בגלל שכר מצוות כדי שאדם משלמים לו בעולם הזה ונפרעים בו לעולם הבא,

אז לפעמים הוא נשאר עוד קצת.

אבל בסך הכללי זה כרת,

ויש הרבה אנשים שתמהים למה אנשים נפטרים בגיל צעיר ולא יודעים שזה אחת מן הסיבות.

זה איסור חמור ביותר, ועליו אין שום היתר.

אם יש אפילו זוג נשוי ואחד חזר בתשובה והשני לא או הפוך,

אז אם, לדוגמה, אחד מן הצדדים לא שומר שבת,

אז השני ישמור שבת.

זה יזכה בדינו וזה יענש בדינו,

אבל אין דינם שווה ולא משותף.

אבל בדבר זה, כיוון שהמצווה היא ביחד,

לכן העבירה היא גם ביחד,

והאיסור חל על שניהם, והוא איסור חמור ביותר.

לכן אין שום היתר שבעולם, לא רק זה, אלא אפילו לשהות יחדיו.

יש דין ייחוד שנאמר עליו, ייהרג ולא יעבור.

זאת אומרת, אדם יכול אפילו להגיע למצב של עבירה, זה איסור גמור ביותר, שעליו נאמר, ייהרג

ואל יעבור.

אז אין שום צד של היתר.

כן, ואם היא רוצה ברכה,

בשמחה רבה.

שריד בתאובה תזכה, בעזרת השם יתברך,

ללך באורחות התורה באהבה וחיבה, וזיווג הגון מהירה,

ותימנע מכל איסור ועבירה.

אמן.

כן.

עוד שאלה.

אני דיברתי איתה

בקשר לסרט על אותו נכה שערב הקים. היא מפקפקת מאוד בדבר הזה.

ראו את זה כבר קודם, הבנתי.

לא, לא היינו פה.

לא היינו פה, הגענו קצת מובן. לא, אי אפשר עוד פעם, כי ראו,

אבל אם אתה רוצה, אני אראה לך משהו אחר, חדש.

היינו בברוקרין קולג' בארצות הברית,

והיה שם אב שהגיע וביקש רחמים על הבן שלו, בן שלוש שנים,

שלקה בסרטן.

כשהוא בא,

כבר אפסה כל תקווה. הרופאים כבר הרימו ידיים ואמרו לו שהם צריכים ללכת להשתלת כבד.

ילד בן שלוש שנים.

שאלתי אותו אם הוא לומד תורה.

הוא אמר לא.

שאלתי אותו,

אתה מוכן ללמוד שעתיים?

הוא אמר כן.

נתתי לו ברכה, ברוך השם.

כולם צעקו אמן, היו אלפיים איש באולם.

אחרי דקות ספורות

קם בחורצ'יק, חילוני,

אמר, אני מוכן לקבל עול מצוות לרפואתו של הילד.

שם ציצית בכיפה בערך שהחיינו.

אמרתי, נפל דבר הערב.

הילד בן השלוש החזיר יהודי בתשובה.

הזכות הזאת תעמוד לו.

מי מוכן עוד מהציבור לקבל עליו עול מלכות שמיים לרפואתו של הילד?

עלו מאה בחורים חילונים צעירים ושמו ציציות וקיבלו עול מלכות שמיים.

היה ערב מרגש, מדהים.

בקיצורו של דבר, נסתיים הערב.

למחרת,

טרם נסיעתנו ארצה,

אמרתי לצלמים

שאני רוצה למסור ברכה לילד ולאימא שנמצאים בבית החולים.

צילמו אותי מברך,

הלכו לבית החולים, צילמו את הילד בבית החולים במצבו,

והראו לו את הברכה ולאימא.

מי שצילם זה היה אדיר זיק,

שגם הוא בעצמו עבר,

ברוך השם, את מחלת הסרטן ונרפא,

והוא אמר, כמו שאני ראיתי את הילד בבית החולים, הבנתי שאני מנציח אותו להוריו.

הם לא יראו אותו יותר.

הוא לא האמין שהוא ייצא, הוא ראה את העיניים, הוא ראה את המבט.

הוא שכב במחלקה כזאת, הוא יודע בדיוק איך זה נראה.

אחרי שבועיים מצלצל אבא אומר שהמצב של הילד השתפר,

ואחרי חודש הודיעו שהילד בריא, המחלה נעלמה, הוא יוצא הביתה.

המחלה נעלמה.

אין, לא גידול, לא גרורות,

הכבד מתפקד, הכול 100%. ילד בריא, שלם וחי, חזר לחיק משפחתו.

זה אלוקים חיים שחפץ בטובת בניו,

רק הבנים

צריכים

להכיר את אבא.

לא מכירים אותו, מתעלמים ממנו.

והקדוש ברוך הוא אומר,

ויאמר,

אם שמוע תשמע וכל השם אלוקיך,

והישר בעיניו תעשה,

והאזנת למצוותיו, ושמרת כל חוקיו,

כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך,

כי אני השם רופאיך.

אני הרופא,

אני מחצתי ואני הרפאה,

ואין מי אדי מציב.

אני אמית

ואהחייה.

אני, אני הוא.

אז אומר כדורגל, אני הרופא.

אני שם את המחלות, אני מוציא אותן.

אתה רוצה לשמוע על העצה של הרופא?

אני אומר לך מה לעשות.

אני רופא כל בשר,

ומפליל לעשות.

אני, שנפחתי בך נשמה,

הגוף שלך מלא חורים,

והנשמה לא פורחת.

אני עשיתי את זה.

קח בלון תעשה בחור, כל האוויר יוצא.

אני עשיתי את זה.

אני משמר את נשמתך.

אני מוציאה בלילה ומחזירה בבוקר.

אתה אפילו מודה אני לפניך.

מלך חי וקיים, שעזרת בי נשמתי בחמלה,

גם לא אומר.

נו,

הקב' ברוך הוא אומר, קרוב השם לכל קוראיו, לכל אשר יקראו באמת.

אתה קרוב לשם, אתה קורא לו

באמת?

הקדוש ברוך הוא קרוב אליך.

אתה הבן שלו, איזה אבא לא רוצה להיות קרוב לבנם?

אבל אם אתה חוטא ואתה מחטיא ואתה עושה רק נזק,

אז מה אתה רוצה? גם אבא טוב,

הן מצד חינוך שחייב לחנך אותך,

והן מצד הפגם שאתה עושה במשפחה

ובסביבה,

הוא צריך לענוש אותך.

אחרת לאן זה יתגלגל?

בואו נראה את הסרט,

איך ילד בן שלוש ממצב

חסר תקנה, חסר תקווה לדעת הרופאים ברפואה,

תוך שלושים יום

יכול להשתחרר הביתה בריא, חי בשלם?

בבקשה.

יש פה מישהו שמפעיל את זה?

איפה דוד צליד? ברח לך?

נעלם.

טוב, בינתיים שמה שאלה למעלה, כן?

רגע, יתנו לך מיקרופון.

דוד, תודה על ההתנדבות.

יש לי כמה מילים להגיד לך. קודם כל, שבעזרת השם, הקדוש ברוך הוא ייתן לך להגיר תורה.

מולה אדירה.

לא משנה.

טוב, נתבקשתי לשאול שאלה על ידי אחת הנשים שיושבות כאן.

יש לה איזושהי בעיה,

אחד הילדים גר עם חברה בבית,

והיא ביקשה מהם לצאת מהבית, להפסיק את כל ה... חגיגה. את כל הצ'קבקה, כן, חגיגה.

ולצערה,

האישה היא אישה דתייה,

והבעל מצדד לכיוון הילדים ולא לכיוון האישה.

כמה שהם רבים על זה, וכמה שהאימא מנסה להפריד בכל הסיפור הזה,

היא לא מצליחה.

מה הדין לגבי האימא?

האמא צריכה להשתדל לפעול לתיקון הילד או הילדה, תלוי מי זה,

בשביל שלא יחטאו, ודאי שלא במסגרת

האפשרויות שניתנות בתוך הבית,

ולעשות כל מה שאפשר,

לנסות להשפיע על הבעל על-ידי אנשים חיצוניים שמסוגלים להשפיע עליו,

למנוע את הילדים מלעשות את הדברים הנוראים,

כנראה לא תאכל, כי הם יכולים להמשיך בחוץ,

אבל לפחות לא לתת את הלגיטימציה ואת האפשרות

בתוך הבית.

אדם וחליו לא צריך לתת להשתמש לדבר עבירה.

הבנתי. זאת אומרת, את המלחמות היא עושה ומכו לה.

לא צריך מלחמות ממש,

אבל אפשר בדרכי נועם, בהסברים, בתקיפות מעודנת,

אבל להגיע למה שצריך.

תודה.

כן.

אפשר להתחיל.

נס מצולם, הסיפור של אליה יוהד מאזינים יקרים לקהל שבאולם הוקרן כעת הסרט נס מצולם הסיפור של אליה יוהד מאזינים יקרים. להרצאת הרב אמנון יצחק שנערכה באולם בברופלין קולג' ניו יורק בתאריך

9.6.2002 הגיע ינון אבורוס אשר בנו בן השלוש אליה יואב חלה במחלה הנוראית

ובעקבות הטיפולים השונים חלה גם התברדרות בעבריו הפנימיים והרופאים קראו שהכבד שלו קרס וחייבים לשתול כבד חדש.

וגם אז עדיין לא ידוע אם יחרים אליה.

ינון, אביו של אליה אשר היה נרגש מאוד ועל סף בכי

ביקש מהרב אם אפשר לקיים איתו עסקה כמו שעשה דיוויד הנכה מלונדון.

הרב שאל את האב אם הוא מוכן ללמוד תורה כל יום שעתיים לרפואת בנו והאב כמובן הסכים.

הרב בירך את הילד אליה לרפואה שלמה והקהל הרב שלכח באולם הנאמן.

לאור ההתרגשות הרבה וההתעוררות העצומה קיבלו על עצמם כמאה אנשים מהנוכחים במקום עול מצוות בזכות רפואתו של אליה.

וכעבור כחודש ימים אכן אירע בלתי ייאמן.

הילד אליה החלין לחלוטין והכבד שלו חזר לתפקד כרגיל ואליה שוחרר לביתו בריא ושלם.

טוב יותר

וידאו טוב יותר

סרט הופק בלפני שופט.

את הסרט המלא וסרטים נוספים ניתן להשיג במשרדי שופט רפואה מתיקיהו 10 גלייבה או בטלפון

777779. בווידאו רואים טוב יותר.

תודה.

ברוך השם היום אליה יואב חי

אחרי שבעה חודשים של ייסורי תופת

וחוסר תקווה כמעט.

הקדוש ברוך הוא רופא כל בשר ומפליל לעשות.

אפילו חרב חדה

מונחת על צווארו של אדם,

אל ימנע עצמו מן הרחמים.

עדיין יכול לבקש מהקדוש ברוך הוא.

וכשאנחנו נמצאים כשבועיים וקצת

לפני ראש השנה, יום הדין,

ואז חרב מונחת על צווארו של אדם,

אל ימנע עצמו מן הרחמים,

יתפלל לאלוקיו, ישוב בתשובה,

יקבל עול מלכותו, יתברך עליו, יצא לדרך,

הוא פותח חיים חדשים,

אושר והצלחה, וסייעתא דשמיא, ופרנסה טובה, ובריאות, ונחת.

הכול אפשר לקבל,

אבל מה?

תתקרב לקדוש ברוך הוא, זה הכול. אבא רוצה לראות שאתה מתקרב,

אפילו שאתה מתקרב בקצב

לא כל כך מהיר, אבל מתקרב.

ועוד מתקרב, ועוד מתקרב, אבל הכוונה היא להגיע עד לבאתם הדבקים בשם אלוקיכם, חיים כולכם היום,

אז כבר החרב המונפת

תונח הצידה.

אפשר לבטל גזרות רעות שנגזרו על אדם על ידי תשובה,

לא רק בעולם הזה, אלא גם מגלגולים קודמים של האדם.

כל מה שצריך בסך הכול לומר,

אנה השם חטאתי, עוויתי, פשעתי,

עשיתי כך וכך וכך וכך.

אם אתה לא יודע לפרוט את החטא,

אז לומר מעל ת', אשמנו, בגדנו, גזלנו וכו'.

להתחרט על המעשים הלא טובים שבעבר.

לקבל על עצמך מהיום והלאה ללכת בדרכי התורה והמצוות,

ובזה סיימת את העניין.

כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו.

נו, מי פתי

שלא ינצל דבר כזה?

שופט בית המשפט אומר לרוצח הגדול ביותר על רצח אחד.

אומר לו, קח את החנינה,

שים אותה בכיס.

מתי שתחליט להשתחרר,

תחתום וצא לחופשי.

לא צריך לבקש מהנשיא.

קח את החנינה בידך.

מתי שתרצה להיות חנון, תחתום.

אומר הקדוש ברוך הוא, אתה עובר אצלי עבירות,

לא אחת ולא שתיים.

חילול שבת אחת ועוד אחת ועוד אחת ועוד אחת, ובכל שבת כמה פעמים,

ויש כאלה מאות ואלפים.

בכרתות,

בסקלות,

בעונשים איומים ונוראים,

והחנינה מונחת אצלך בכיס,

ואומר הקדוש ברוך הוא, ברגע שתחליט,

תחתום,

תתחרט על העבר, תתקבל לעתיד, ותתוודה,

אתה חנון,

אין דין עליך, אתה כמו תינוק שנולד,

שם חדש.

ובמקום שבעלי תשובה עומדים,

צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד שם.

נו,

מי פתי לא ינצל מצב כזה.

אלא מה, לצערנו הרב, יש פתאים רבים.

כתוב, פתאים יאהבו פתי.

מושפעים מהחברה.

שומעים את הניגון והזילות שבדבריהם, מושפעים

בנשפעים.

וזהו, ומוותרים על חייהם.

העיקר להתראות

בעיני החברה בצורה שתתאים להם.

מה נכון, מה לא נכון, זה לא הגורם.

וככה אנשים הולכים מדחי אל דחי,

ואחר כך עושים מערכת הגנות שונות ומשונות כדי להצדיק את דרכיהם הנלוזות,

ומפסידים את חייהם בעולם הזה ובעולם הבא.

אבל יש, ברוך השם, הרבה חכמים

שבכל אופן עשו את הצעד

והחליטו אם זו האמת,

אנחנו חוזרים לתשובה.

ואני חוזר שוב פעם.

לגילה דורפמן.

בריאיון היא אמרה כך

משפחת דורפמן ניאותה להתראיין ולספר את סיפורה האישי.

חיימון,

בעלה בן שלושים לאחד.

גילה בת שלושים ושלוש.

הפעוטה עוד היה בתה.

הם מתגוררים במושב חרוצים.

בביתם פזורים כלי נגינה והקשה שמסגירים את מקור הפרנסה של חיימון.

החבר בלהקת הטיפוף, המעגל.

חיי הזוג נהפכו בזכות קלטת אודיו של הרב אמנון יצחק שקיבל חברם באחד ממבצעי החלוקה שבאזור רעננה.

החבר שהתחזק העביר את הקלטת לחיימון שהתחיל להתקרב למקורות גם הוא.

חיימון מספר

קיבלנו קלטות של הרב אמנון שהושארו ברכב.

בשעת לילה מאוחרת אחר הופעה

מצאנו עצמנו ארבעה חברים חילונים יושבים ברכב,

סקרנים וצמאים לדברים הנשמעים מפי הרב.

למרות שהגענו ליעדינו,

המתנו חצי שעה נוספת עד גמר הקלטת.

הדברים ריתקו את כולנו.

הרב דיבר בנושא הפלסטיני,

ובפעם הראשונה הבנתי שיש קשר בין מעשינו כלפי ה'

לבין הקורא לנו בשטח עם הפלסטינים, וזה תלוי בזה.

מאז קיבלתי צימאון עצום לדעת עוד ועוד,

ובזכות הרב התחלתי לשמור שבת, מחבשתי כיפה, דבר שהיה לי מאוד קשה.

אחר כך שמתי ציצית.

רציתי לשמוע עוד, והמשכתי בתהליך ההתחזקות.

הבאתי קלטות וידאו הביתה.

גילה מספרת

לילה אחד נשארנו ערים עד לפנות בוקר כדי ללוות חבר לשדה התעופה.

בינתיים צפינו בשתי קלטות המדענים והרצל והציונות.

עד לאותו ערב, הרב נראה לי מזרחי,

ואם הוא מזרחי ודתי,

אז הוא שסניק.

ואת שס אני שונאת.

הם לקחו לי את הכסף,

שתו לי את הדם,

חיים על חשבוני,

והרב הוא מסית.

אתם מבינים במי מדברים?

היה לי זלזול עמוק,

שחצני,

זלזלתי באדם שמעולם לא שמעתי,

ולא ראיתי איך הוא נראה,

אפילו,

אפילו לא את השמלות והאנטנה שלו.

כל מה שידעתי זה פה ושם העיתונות,

ואמנון יצחק היה בשבילי שסניק מטורף,

היא אפילו לא ידעה שאני לא בוחר,

שיעשה מה שהוא רוצה,

אני נאורה מדי מכדי לשמוע אותו.

שללתי אותו.

אני באה מבית ציוני.

למדתי באוניברסיטה שלוש וחצי שנים היסטוריה ומדעי המדינה.

ראיתי עצמי כאדם מאוד משכיל ונאור.

אני קוראת הרבה ספרים וביוגרפיות.

והייתה תקופה שקראתי שלושה עיתונים ביום.

חשבתי שאני יודעת לסנן את מה שכתוב בעיתון

ולהבחין בדעתם האישית והמגמתית של הכתבים.

ובאותו הלילה אני יושבת עם עצמי כמי שיודעת,

ופתאום אני רואה קלטת,

שבראייה ראשונה נראית לי כפברוק.

ואני מתנצלת בפני הרב אמנון יצחק.

חשבתי שהכל שקרים.

מה פתאום?

איזה שטויות.

קראתי את הספר אלטנוילנד של הרצל,

והכל נראה לי מגמתי.

גם ראיתי אחד שקם מכיסא גלגלים לאחר שקיבל ברכה מהרב בלי שום אחיזה במציאות,

לפחות לא שאני חייתי לפיה.

מאוחר יותר, כשצפיתי בקלדת ברצינות,

אמרתי לעצמי שלא ייתכן

שמבסיסים קלטת

על עדויות עיתונאיות שקריות שניתנות להפרחה.

בקלטת גיליתי שלאנשים שערצתי, כמו בן גוריון והרצל, צדדים נוספים.

גדלתי בחינוך ציוני בבית של ניצולי שואה.

הרצל עבורי היה ערך עליון,

בזכותו יכולנו לחיות במדינת ישראל,

ואני בא ממקום

המכונה האליטה,

צפון תל אביבית,

חילונית גאה,

מצביעת מרץ,

ואכפת לי על זכויות החי הצומע בכל העולם.

יש לי הרבה מה להגיד על כל דבר.

ישבתי,

ראיתי את הקלטת והתחלתי לבכות,

כי אני בגיל 33. גילה דורפמן,

המשכילה שיודעת הכול,

יודעת

רק שקרים.

לדוגמה, בנושא של בן-גוריון ואי-הסיוע ליהודים בתקופת השואה.

זו לא הפעם הראשונה ששמעתי על זה.

נגענו בנושא באוניברסיטה,

ובחרתי להתעלם מזה,

אך כשצפיתי בסרט,

הרגשתי כאילו קיבלתי אגרוף בבטן.

אלה הנשים שאני אמורה להעריץ אותם

וללמד את הילדים שלי על סמך המשפטים שהם אמרו?

בקטע של הסרט שעסק בהרצל, הייתי בשוק מוחלט,

היה לי קשה לקבל את מה שראיתי,

אבל עד איפה אתה יכול לברוח?

מראים לך את האמת מול העיניים.

ברגע שקיבלתי והאמנתי,

פתאום הבנתי שכל החיים שלי בשקר.

מה אני עושה פה?

איך אני קמה מחר בבוקר?

יש לי תינוקת.

לאיזה מורשת אני אחנך אותה?

הרגשתי חובה להתקשר לחברים שלי ב-175 בבוקר ולספר להם מה מסתירים מאיתנו.

שחיינו עד היום בשקר,

ממש רעדתי.

כך אני יושבת רועדת קולי, דומעת.

בכיתי, ממש בכיתי מתוך רחמים עצמיים.

חשתי שהגעתי לנקודת אל-חזור, אין לי לאן לברוח.

אני יושבת ליד החלון ועדיין חושך.

עצוב לי ונראה לי שהתהליך הולך להיות קשה,

כי אני מחויבת.

זה היה פשוט לחוץ מדי.

ואז כתבתי את המכתב,

ושלחתי אותו לרב,

ובבוקר קמתי בהרגשה שמתחשק לי לפוצץ ולהבעיר את המדינה.

אני יודעת שכל מה שחונכתי עליו

זה שקר.

גדלתי כציונית, ובכל זאת רציתי לפעמים לרדת מהארץ.

למה?

מה יש לי לעשות פה?

מלחמה, פחד להתפוצץ,

אנשים קשים,

מצב כלכלי.

אני יכולה לרדת מהארץ.

הדרך הקפיטליסטית מתגשמת בארצות הברית.

נופים מדהימים.

רוחניות?

מצאנו בתאילנד.

הציונות הכשילה את עצמה,

משום שלא סיפקה את השורש לסיבה למה צריך להיות כאן.

למה להישאר בישראל?

האם ילדי ימות למען המדינה?

למען מה?

אדמת סביון?

רמת אביב?

היום אני מבינה את גודל האסון שהמדינה גרמה ליהדות.

הם משקרים בריש גלי.

באוניברסיטה אמר לנו פרופ' אהרן שי,

תשכחו את כל מה שלמדתם בבתי הספר התיכוניים.

הכול מגמתי.

בואו אני אלמד אתכם היסטוריה.

ולימד אותנו

היסטוריה מגמתית אחרת.

ההיסטוריה לעולם לא יכולה להיות אובייקטיבית,

כי כדי להתגבר על כך צריך להראות נקודות מבט שונות.

ולצערנו, דווקא את הנקודה היהודית

לא מביאים בשום מקום.

הרב יודע להסביר. כושר ההסברה שלו זו הגדולה שלו. כל הקלטות שלו מביישות את החילונים שמתווכחים איתו. הם יוצאים פשוט.

היא נותנת פה ברכה.

האמיתיות וההוכחות חותכות. הוא גורם לי להבין את האסון שקרה במדינה.

היום אני מבינה שמדינת ישראל עשתה ליהדות

מה שצוררים רבים לא הצליחו לעשות.

תמיד האמנתי בבורא עולם,

אך המדינה והחברה אפשרו לי להרגיש יהודייה גם ללא שמירת מצוות.

הם הפכו את היהדות ללאום.

מעולם לא הציגו ותיארו לי את מעמד הר סיני,

כפי שהרב מסביר.

חשבתי שהתורה היא קובץ משלים.

היום אני יודעת שהכול אמת,

לכן אני צריכה לשמור על המצוות.

אני רוצה בית יהודי,

וזה לא הולך להיות קל בכלל.

דרכי בחזרה תהיה אולי יותר צבעונית,

אבל אני לא מתכוונת לפרש בעצמי את התורה מחדש.

אני מתכוונת להקים ולנהל בית יהודי אורתודוקסי על פי ההלכה.

חיימון אומר,

אחר צפייה בסרט הרצל והציונות, העולם שלי יזדעזע.

אחרי צפייה בקלטת על מרץ האוניברסיטה העברית,

הבנתי למה אני חושב מה שאני חושב,

ומי רצה שאני אחשוב כך,

ולמה רצה שאני אחשוב כך.

סיפרתי לחברה על גילוי היהדות,

והם טענו בפניי, אה,

רוצה להחזיר בתשובה?

היום מכשיר הטלוויזיה שברשותה מקרין רק סרטים של כבוד הרב,

כבר מזמן הבנו שהתקשורת היא תשקורת.

גילה אוחזת את ביתה, הודיה ומסכמת.

כל אחד ימשיך במסלול חייו,

ואם הרב אמנון יצחק ימשיך בפעילותו,

אני מאמינה שיום יבוא,

ולכל אחד תהיה הזכות לשמוע

חיימון מסיים

כילד הייתי הולך לבית הכנסת

ומתבייש שהחבר'ה מהכיתה לא יראו אותי עם הכיפה.

הכל מתחיל בחינוך.

לא חינכו אותי נכון.

ההורים,

הסביבה,

המדינה,

באתם בפלוויזיה, שיהיה אסון.

בא לי לצעוק לכולם.

חזרו בתשובה.

לקראת סוף הריאיון הצטרפו

זוג חברים מלהקת הטיפוף המעגל והוכיחו

שבמקצב אלמות התופים ניתן להיות מהיר ומשתנה,

ממש

כמו במקצב החיים.

כל יהודי מפה

יכול לעשות את השינוי, קליק אחד.

מה מפריד

בין אמת לשקר, בין טוב לרע?

קליק אחד.

מה הפירוש?

שאל אחד,

מה המרחק בין מזרח למערב?

אמר לו רב חכם,

סיבוב.

המזרח שם,

במערב שם, נראה רחוק.

הרב אמר לו, לא.

היום אתה עומד עם הפנים למזרח,

סיבוב, אתה במערב.

תסתובב רק,

תשנף עזה.

אתה כבר במקום הנכון.

אבל הבעיה זה החברה.

הלחץ החברתי.

רק.

יש אנשים שזה חוסר ידיעה.

אפשר ללמוד ולהשלים.

אבל הלחץ החברתי הוא הגורם המכריע בחברה הישראלית.

משום שזו המדינה היחידה

שמטיפה נגד הדת שלה והאנטי

של ההוויה האמיתית שלה.

אמריקה,

שיש שם הפרדה בין דת למדינה.

הפוך.

הפרדה יש,

ומאפשרת לכל הדתות להתבטא.

יש ערוצים של מטיפים מיסיונרים,

כומרים,

שיושבים בימים שלמים רק מטיפים על הנצרות.

מוסלמים מדברים שם.

כל מי שרוצה.

אין שום מניעה.

כוחך בפיך, אתה יכול להשפיע על דבר, דבר.

פה לא,

פה לא.

נוצרי כן יכול לדבר,

מוסלמי יכול לדבר.

יביאו אותו,

יעלו אותו,

הכל בסדר.

לתת לערפאת לדבר,

להתפלח אליו, לראיין אותו,

זה חשוב למדינת היהודים לשמוע את דעותיו העקומות

ואת שנאתו ואת פיו הרוטט.

אי אפשר בלא זה.

להביא את ג'יבריל ואת רג'וב

ואת כל החבר'ה,

זה אין בעיה, מוזמנים אפילו לאוניברסיטה.

אבל אמנון יצחק,

תסתלק מכאן,

צא החוצה,

לא ניתן לך לדבר.

ג'יבריל, בוא.

בכבוד.

אמנון,

תסתלק מכאן.

מה יש? מה עשיתי?

מה עשיתי? רגע, תנו לי לדבר. לא! לא תדבר.

אתם מאמינים לדבר כזה?

במדינת היהודים אתם מאמינים לדבר כזה?

יהודי לא יכול לדבר.

ראיתם את סרט האוניברסיטה?

ראיתם או לא ראיתם?

לא ראיתם?

מי לא ראה?

רוצים לראות?

אבל זה עם צעקות.

אתם תוכלו לסבול?

כן.

באמת אני עשיתי משהו סבירה עליכם.

בבקשה, מגיע לך מיקרופון.

כן, שאלתך.

אני לא מתכוונת לשאול שאלה,

פשוט אני חוזרת לנושא שראינו קודם, לסרט של הילד בן השלוש.

לצערי, גם אנחנו נקלענו לכזה מצב.

לפני עשר שנים נפטר לנו ילד בן שלוש, גם מאותה מחלה.

והיום, לצערי, אחרי עשר שנים,

שוב חזר לנו עם ילד גדול יותר.

היום הוא בן 16,

והוא חלש שוב באותה מחלה.

והרופאים אומרים שהמצב קצת קשה.

והילד כרגע עם חום.

והוא נמצא פה, והיינו אמורים לנסוע לתל השומר.

אבל רצינו בכל זאת אולי את הברכה של כבוד הרב, שאנשים יקבלו על עצמם משהו,

כי זה באמת מקרה מצער, מקרה כואב,

שאולי בזכות זה שיקבלו על עצמם משהו,

הרב יברך את הילד, ומי שיקבל על עצמו משהו לרפואת הילד,

אנחנו מאוד נודה, ושבהורי העולם ירחם לפני ראש שנה.

אמן ואמן. זה הבן שברחתי בכניסה?

כן, זה אותו ילד,

אבל רצינו שמשהו יהיה כמו שעשית את זה בחוץ לארץ,

שזה יהיה משהו כזה, כי זה ממש מצב קשה.

איפה היית? והילד כרגע פה נמצא עם חום, ואנחנו בדרך לתל השומר, באנו רק לקבל את הברכה וללכת.

תני לו את המיקרופון בבקשה.

ביקשתי ממך בחוץ שתקבל על עצמך ללמוד שעתיים ביום תורה.

נכון?

כן. הסכמת, נכון?

כן, אבל זה קצת קשה.

כשאתה תאכל אתה תלמד, אם אתה אנוס אתה פטור.

אבל כדאי להתאמץ.

למה? כשאדם מתחבר לתורה,

הוא פשוט מתחבר לקדוש ברוך הוא, כי כות שבריחו או רייתא,

לישראל חד הוא.

זה הקו המחבר, החוט המשולש לא במהרה יינתק.

צריך חיבור לקדוש ברוך הוא.

בתורה מגינה ומצילה.

לכן חייב להיות יהודי מחובר אליה בכל יום.

במאמץ.

זה יותר טוב מכל הטיפולים,

יותר טוב מכל האיסורים ומכל הדברים. שעתיים להתאמץ.

בסדר?

מה השם שלך בשם האימא עוד פעם?

אוריאל ליאור בן מזל.

אוריאל ליאור בן מזל, השם יפתח מזלך ויאיר גורלך,

ותזכה לרפואה וישועה קרובה,

ותחיה לחיים טובים ארוכים מהרה בזכות התורה הקדושה, אמן.

אמן.

בעזרת השם יתברך.

מי

מהציבור הקדוש כאן,

שבועיים לפני ראש השנה, מוכן לקבל עליו מצוות

לרפואתו

של אוריאל ליאור, בעזרת השם יתברך. הנה.

הכיפה זמנית קבועה.

בוא, בוא.

אשריך.

אשריך.

תודה.

גם נציג.

תודה, אדוני, אלוהינו מלכה העולם.

אחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. אמן.

תצליח.

כן, מי עוד?

מי עוד? מחר עוד.

ברוך אתה, אדוני, אלוהינו מלך העולם,

שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.

אמן.

מוחמד, בוא.

רגע.

ברוך אתה,

אדוני, אלוהינו מלך העולם, שהחיינו

וקיימנו

והגיענו לזמן הזה. אמן.

מי עוד רוצה?

לצאת לדרך.

ברוך אתה, אדוני, אלוהינו מלך העולם, שהחיינו וקיימנו וגיענו לזמן הזה. אמן.

להתחיל בפריז. תן לו מיקרופון.

כן?

הרב, כיוון שיש פה הרבה אנשים שאומרים תורה ומצוות,

יש להם ציציות וקיפות.

לא כולם, אני רואה פה כמה כאלה שאני יודע. הרב ייתן לנו איזה עצה, מה אנחנו?

שולחים את הליד ולומדים תורה והכל, מה נקבל על עצמנו בשביל הבחור הצעיר הזה? כל יהודי שיקבל על עצמו, בעזרת השם, פה ללמוד שתי הלכות לשון הרע,

זה בעזרת השם יתברך.

אם יש פה רוב ציבור שלוקחים שתי הלכות ללמוד כל יום לשון הרע,

היהודי הזה, בעזרת השם יתברך, יהיה בריא ושלם.

מי מוכן לקבל עליו שירים את הידיים?

תרימו את הידיים, זה ספר של החפץ חיים, שמירת הלשון.

תרימו את הידיים, אני לא רואה רוב עדיין.

להרים, לא שתיים. להרים את הידיים, מי מוכן לקבל שתי הלכות לשון הרע?

עוד.

שתי הלכות כל יום, זה לא הרבה, זה לוקח דקה, שתי דקות.

שתי הלכות, אני לא רואה. ביחד, עוד פעם, להרים את הידיים גבוה.

גבוה זה גבולי, גבולי. עוד קצת. עוד כמה יהודים.

עוד כמה יהודים.

יהי רצון שזכות הידיים האלה

יהיו לזכות ולרפואה לאוריאל ליאור, אמן.

אמן.

מי עוד שם ציצית שקולה כנגד כל מצוות התורה הקדושה?

נשים, בוא, בכבוד, בוא, בוא, מי מהנשים רוצה כיסוי ראש בעזרת השם יתמרח ומוכנה להתחיל שישי שבת?

מי מוכנה בעזרת השם?

הנה, הופה, בכבוד.

יש אדם שעושה מצוות ויש אדם שעושה מצוות. יש אדם שעושה אותן בקלות ויש אדם שעושה אותן בקושי.

כתוב, כפום צערה אגרה, לפי הצער כך משתלם השכר.

וכתוב, גדולה אחת בצער, נמאה שלא בצער.

זאת אומרת, גדולה אחת בצער, נמאה שלא בצער, פירושו של דבר,

שאם אתה מניח תפילין ואתה דתי מלידה וקל לך כל יום לניח תפילין,

ואני, לדוגמה, בעל תשובה שקשה לי גם לקום וקשה לי גם להניח, ויש לי בושה גם כי כשאני מניח בימים הראשונים לפחות של התשובה, אז אני לא יודע אם אני מניח נכון וכולם מסתכלים עליי.

אז כפום צערי הגרא זה מקבל שכר מצווה אחת וזה באותה הנחת תפילין מקבל פי מאה.

שעה שלומד בן תורה ולומד בעל תשובה, בעל תשובה מקבל פי מאה.

למה?

כי הקושי שלו ללמוד, הקושי בהבנה,

כל הקשיים האלה שהוא עושה משתלמים לפי הצער שלו, הקושי.

אז ממילא גם לפי חשבונך,

שעה של בעל תשובה ושעה של מי שרגיל בכך,

זה כבר מעלה את הבעל תשובה מעל.

אהיה מנוי בשופר.

רצונך בקלטות טייפ,

וידאו וסידי חדשים באופן קבוע ומיידי ליציאתם.

אהיה מנוי בשופר במחיר 80 שקל לחודש.

תקבל טייפ,

וידאו וסידי הביתה חינם כולל משלוח תוך 48 שעות מרגע יציאתם לאור.

במחיר 80 שקל לחודש.

תהיה מנוי בשופר.

אהיה מעודכן.

תהיה מנוי בשופר.

בפרטים נוספים, טלפון 03-677-7709.

אהיה מעודכן.

אהיה

תהיה מנוי בשופר.

אם רצונכם לשמוע עוד על יהדות,

או אם יש לכם שאלות בנושאים הקשורים ליהדות,

צלצלו אלינו ל-03-67777-7903-677779 או אם

לרצונכם להיכנס לאתר האינטרנט של ארגון שופר www.שופר.net