צום שבעה עשר בתמוז
מדוע נקראת פרשת `פנחס` שבה מופיעים כל מועדי ישראל לקראת ימי בין המצרים? יום ראשון הוא יום צום שבעה עשר בתמוז שבו הובקעו חומות ירושלים בחרבן בית שני.
פורסם בתאריך: 30.12.2019, 15:54 • מערכת שופרעל פי הגמרא בירושלמי (תענית פ``ד) הובקעו פעמים חומות העיר ביום זה, גם בחרבן בית ראשון וגם בבית שני. אמנם בירמיהו נאמר בהקשר לחרבן הראשון (ירמיה נב): ``בַּחֹדֶשׁ הָרְבִיעִי בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ וַיֶּחֱזַק הָרָעָב בָּעִיר וְלֹא הָיָה לֶחֶם לְעַם הָאָרֶץ: וַתִּבָּקַע הָעִיר וְכָל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה יִבְרְחוּ וַיֵּצְאוּ מֵהָעִיר לַיְלָה``. אלא שהגמרא אומרת שמפני הצרות הגדולות שהיו אז, השתבשו החשבונות וסברו שהוא ט` בתמוז. אם היו בו חמשה פורענויות, או לפי ה`ירושלמי` ששה, כל מקרה הוא מסמל את ראשיתם של ימי בין המצרים המתחילים ממנו ועד לתשעה באב וזאת על פי הנאמר במגילת `איכה` (א נ): ``כָּל רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים``.
רבי נפתלי מרופשיץ היה אומר: לא קשה לו לאדם להיות ישר והגון כאשר הוא יושב בהשקט ובטחה ויש לו את כל הדרוש לו. החכמה היא להשאר כזה כשהוא מוקף בדאגות ובצרות, אין לו מנוחת הנפש והוא נרדף מכל הצדדים. את רוחו של העם היהודי ודרגתו הרוחנית יכולים אויבנו להעריך רק כאשר הוא נמצא ב``בֵּין הַמְּצָרִים``, כאשר הוא נמצא בגלות, נרדף ובזוי ובסבל אין קץ. הם בתנאים האלה כבר מזמן היו נשברים ומאבדים כל אמונה. זהו שנאמר: ``כָּל רֹדְפֶיהָ`` - רודפיו של העם היהודי, ``הִשִּׂיגוּהָ`` – השיגו את גדלותו של העם היהודי, ``בֵּין הַמְּצָרִים`` - בימי המחשך שהם, השונאים והרודפים שלנו הביאו עלינו.
פרשת `פנחס`, שקראנו השבוע, נקראת תמיד בסביבת ימי בין המצרים ולא עוד אלא שכדי שזה יקרה מפרידין, לעתים בין `מטות` ו`מסעי`. מה ראו לענין זה, שהרי הפרשה הזו ופרשת `אמור`, הן שתי הפרשיות היחידות בתורה העוסקות במועדים ובימים הטובים ודוקא היא נקראת בימי החרבן?
הסביר זאת בעל ה`אגרא דפרקא`: שיש ענין מיוחד לקרוא בפרשת `פנחס` דוקא במועד הזה דוקא משום שמופיעים בו כל המועדים וגם חלוקת הארץ. יש בכחה של קריאה זו להוציא מלב ישראל את יאוש הגלות להזכיר להם שהם עתידים לירש את הארץ ושהימים, ימי ``בֵּין הַמְּצָרִים`` יהפכו להם לימי ששון ושמחה ולמועדים טובים כמו המועדים המוזכרים בפרשה.
הוסיף על כך רבי ישראל מרוז`ין ואמר: ``מקובל, שבבוא הגאולה, יהיה צום שבעה עשר בתמוז יום ראשון של חג. תשעה באב יהיה אחרון של חג. וימי ``בֵּין הַמְּצָרִים`` שביניהם יהיו חול המועד. כנאמר בנבואת הנחמה של ירמיהו (לא יב): ``וְהָפַכְתִּי אֶבְלָם לְשָׂשׂוֹן``. כשאנו קוראים בפרשת `פנחס` את פרשת המועדים והקרבנות שהיו קרבים בזמן שבית המקדש היה קיים, מתעורר הלב לשוב בתשובה שלמה ולקרב את הגאולה ואת בנין בית המקדש.