חשיבות ימי החנוכה

הזדמנות להסתכל על מי החנוכה במבט בוגר ולא כמו של הנשאל: 'מהו חנוכה?' והוא עונה: "אוכלים לביבות, מקבלים דמי חנוכה, ומשחקים עם סביבון..." לנצל את הימים הללו שהשכינה יורדת למטה מ10 טפחים, ימים שמעל הטבע, ומשמים קבעו זאת לימים טובים בהלל והודאה, וההכרח של הקב"ה כביכול לנס פך השמן - להראות אהבת השי"ת!

בס"ד

ספר חנוכה דיליה מאמר חשיבות ימי החנוכה

פתח דבר:

בכדי לקבל השקפה נכונה על חשיבותם של ימי החנוכה ראינו לנכון להקדים את דברי בעל חובות הלבבות זצ"ל בשער חשבון הנפש (פרק ג' חשבון כד') בענין חובת האדם להתאים את ידיעותיו והשגותיו מימי קטנותו, לתקופה בה כבר ניחן בדעת שלימה, וזה לשונו שם:

"תחשב עם נפשך ותתבענה על כל ענין שנתיישב אצלה מעניני ידיעת ה' ותורתו ודברי הראשונים וחידות החכמים ועניני התפלות, אשר ידעת מעת נערותך ובראשית גדולך והתחלת למודך. כי צורת הענינים הדקים אצל מי שהכרתו חלושה - אינה כצורתם אצל מי שהכרתו חזקה, וכל אשר תוסיף הכרת האדם - יוסיף ברור בענינים. על כן אל תנוח דעתך על מה שנצטייר בלבך בתחלת למודך מן הענינים המסופקים והסברות העמוקות.

אבל ראוי לך להתחיל בעת חוזק שכלך והכרתך לעיין בספר תורת האלהים וספרי נביאיו, כמי שלא למד מהם אות, ותרגיל עצמך לפרשם ולבארם ולהתבונן במלותם ובלשונם, ומה שסובלות מן הענינים, ומה שיש מהם כפשוטו, ומה שאינו כפשוטו ומה שיש מהם נראה ומה שהוא מהם נסתר..."

כלומר: ישנם ענינים אשר על אף שידועים לאדם מילדותו, עליו לחזור ללמוד אותם שנית מתוך הבנה חדשה בבגרותו, מפני שעד עתה התרגל להבינם בתובנה של ילד צעיר, וכאשר ילמדם שנית יזכה בהם לתוספת עומק ובהירות. וכגון בלימוד תורה ונ"ך שלמד בנערותו עליו לשוב לעיין ללמוד ולבאר, וכך יוסיף בהם לקח.

(נ.ב. סרטון מהרב שליט"א: תכסיסי המלחמה של מתתיהו ובניו מול המעצמה היוונית (חנוכה))

מגרעות ה: 'גירסא דינקותא'

ראש ישיבת סלבודקה הגאון רבי אייזיק שר זצ"ל כינה את התפיסה שהשתרשה בדעתנו בילדותנו: "גירסא דינקותא". ונהג הוא לומר כי חובה גמורה על כל אדם להשתחרר מה: 'גירסא דינקותא' וכל ה: 'שבשתא' הנלווית אליה. וחובה עלינו להתעמק כל פעם מחדש גם בדברים הטבועים והידועים לנו מכבר.

יסוד זה נוגע ראשית - ללימוד התורה. ננקוט בדוגמה הממחישה את הדברים: ברור לכל בר דעת כי אינו דומה הלימוד של פרשת בראשית בהיותו ילד בתלמוד תורה עם החשיבה הילדותית והשטחית, ללימוד כאשר הוא גדול עם תפיסה נכונה יותר של בריאת העולם על פי פירושי הראשונים זצ"ל.

כמו כן בקיום המצוות, אינו דומה אורח קיומן בהיותו ילד אשר אביו מחנכו למצוות, לדרך עשייתן כאשר הוא בוגר המבין את משמעות המצוות על כל כוונותיהן פרטיהן ודקדוקיהן.

והדברים קל וחומר באשר לגישה הנכונה למשמעות החגים והמועדים, פעמים רבות ניתן להיווכח בהתייחסות ילדותית אליהם - המתאימה לרמה של ילד בחיידר. לדוגמה: "ימי חנוכה" - השתרשה בנו הבנה מוטעית כי הם כביכול ימי רפיון ובטלה מלימוד התורה. ולעתים דומים אנו לאותו ילד הנשאל: 'מהו חנוכה?' 

והוא עונה: "אוכלים לביבות, מקבלים דמי חנוכה, ומשחקים עם סביבון..."

הלוא זוהי הבנה ילדותית הנובעת מחוסר התבוננות מחודשת. ועל זה עורר בעל החובות הלבבות זצ"ל שהאדם צריך ליזהר שלא תשתרש בליבו ההבנה התינוקית עם כל השיבוש והשטחיות שבה.

לכן מתפקידנו להתעורר ולהתבונן במעלה הפנימית של ימים אלו – ימי החנוכה - כמה גדולים וחשובים המה. וכך יעלה בלבנו הצורך לנצל ימים גדולים אלו כראוי ולהפיק מהם את ההתעלות וההתחזקות אשר הזמן מסוגל להשפיע.

במאמר הבא נעסוק בעזרת הבורא בתוכן הפנימי של ימים נשגבים אלו, ונביא כמה דברים נפלאים מפי ספרים וסופרים, כך נוכל לזכות להבנה מחודשת במהותם של ימי החנוכה.

כאשר הקב"ה נותן - יש להושיט יד ולקבל!

הגאון רבי אברהם שארר שליט"א המשיל בענין זה משל יפה (הלקח והלבוב עמוד כז'): אדם המבקר במעונו של איש מכובד, והלה מושיט לו מתנה, אם אותו מבקר במקום לקבל את המתנה בשתי ידיו הוא מניחה ליפול ארצה, הלוא כל אחד יבין כי מדובר בזלזול נורא אשר אף אחד לא יהין לעשותו.

עלינו להתבונן מעט בנמשל - ימי החנוכה. הקב"ה נתן לנו אור גדול בבחינת: "הָעָם הַהֹלְכִים בַּחֹשֶׁךְ רָאוּ אוֹר גָּדוֹל" (ישעיה ט, א) – "אוֹר גָּדוֹל" בגימטריא: נר, ואם איננו מקבלים את השפע הגדול המיועד עבורנו בשתי הידיים אלא אנו מניחים אותו ללכת לאיבוד, אוי לנו מיום הדין והתוכחה על זלזול זה בכבודו של מקום.

על ימי חנוכה להיות ימים גבוהים - ימים של עבודה ותפילה, של חשבון הנפש ושל הלל והודאה להקב"ה על כל הטובות שעשה עושה ויעשה עמנו מאז ומעולם.

(נ.ב. כתבה: הספר 'לכתחילה' על חנוכה הבעל"ט) 

ימי חנוכה - ימים של השראת השכינה!

בספר יסוד ושורש העבודה (שער המפקד פרק א') הביא מתקוני הזהר (תיקון יג, דף כט, א) וזה לשונו: 'שמונת ימי חנוכה לארבע ועשרים יום בכסליו (היינו – לאחר שהחשמונאים נלחמו בכד' ימי כסליו) שהם: 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד'... שרתה כה' על ישראל בכ"ה בכסליו, ואלה הם חמש ועשרים (25) אותיות היחוד, שהם: "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד" (דברים ו, ד) וזהו חנוכה - חנו כה'.

הגאון רבי חנוך העניך קרלנשטיין זצ"ל מבאר את דברי התיקוני הזהר (קונטרס ימי החנוכה עמוד לד'): השכינה נקראת "כה" ולכן נקראים ימים אלו חנוכה, כי בימים אלו חונה ושורה השכינה על ישראל. והוסיף שהדבר נרמז בהפטרה של שבת חנוכה (זכריה ב, יד): "רָנִּי וְשִׂמְחִי בַּת צִיּוֹן כִּי הִנְנִי בָא וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכֵךְ נְאֻם ה'". היינו שימי חנוכה הם זמן של "הִנְנִי בָא וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכֵךְ."

ואולי לכן נקבעו ימים אלו לימי שמחה, וכמו שכתב הרמב"ם זצ"ל (הלכות חנוכה פרק ג הלכה ג): "ומפני זה התקינו חכמים שבאותו הדור שיהיו שמונת הימים האלו שתחילתן מליל חמשה ועשרים בכסלו – ימי שמחה והלל!' שהרי אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה כדאיתא במסכת שבת (דף ל, ב) וזוהי כוונת הנביא: "רָנִּי וְשִׂמְחִי בַּת צִיּוֹן" מפני ש: "הִנְנִי בָא וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכֵךְ" והשמחה באה מתוך השראת השכינה.

(נ.ב. כתבה: המצוות שמקיימים בחנוכה בכוונה 'כאשר ציוה ה'')

"נֵלְכָה עַד כֹּה" - רמז לחנוכה

ועוד כתב להעיר בזה דבר נפלא: בפרשת העקידה (בראשית כב, ה) נאמר: "וַאֲנִי וְהַנַּעַר נֵלְכָה עַד כֹּה", ו: "עַד כֹּה" היינו עד להר המוריה – מקום העקידה (כמבואר שם פסוק ב). והלוא הר המוריה הוא המקום המיועד לבנין בית המקדש והמסוגל להשראת השכינה בישראל, ולכן נקרא: "כֹּה", כי תיבת כֹּה רומז לשכינה.

ובספר מאור עינים (על התורה פרשת מקץ) כתב שהפסוק: "נֵלְכָה עַד כֹּה" – מרמז על ימי החנוכה החלים החל מיום כה' ולפי מה שנתבאר נוכל להבין את עומק הרמז, כי ימי החנוכה מסוגלים להשראת השכינה! 

בחנוכה השכינה יורדת 'למטה מעשרה טפחים'!

מצינו חילוק יסודי בין ימי החנוכה לשאר המועדים. הנה המועדים כולם הינם ימים קדושים בהם נשפע אור גדול לנשמות בני ישראל, וכאשר איש ישראל רוצה להשיג בנפשו את הארת היום, צריך הוא להכין עצמו בכדי להכשיר את הכלי שבו על מנת שיוכל לקבל את השפע.

לדוגמא: ביום השבת, נפסק בשו"ע (סימן רס' ו: רסב'): שיש להחליף המלבושים ולרחוץ גופו מבעוד יום. והרמז בזה: עלינו להחליף הבגדים והמלבושים הרוחניים של הנשמה ולטהרה ולזככה מכל העוונות שדבקו בה. וכן הוא בשאר ימים טובים - בחג הפסח ובחג הסוכות וכיוצא בזה, בעתים אלו – על האדם להתעלות ולהתרומם למצב רם בכדי שיוכל לספוג בנפשו את הארת החג. אפשר להוסיף כי זהו התוכן הפנימי של מצות ה: עליה לרגל - להעלות את הנפש לקראת הרגל על מנת לקבל כביכול את פני השכינה הקדושה.

אבל בחנוכה אנו זוכים לדבר גדול יותר: אף אם האדם אינו במצב של גדלות המוחין, ואף לא הכין עצמו לקבל את השפע כראוי, ואפילו בשפל המדרגה ממש - יכול הינו לקבל שפע ואור ולהתרומם עשרה טפחים מעל הקרקע בחג קדוש זה. כי בחנוכה הקב"ה בכבודו ובעצמו כביכול יורד לשכון בתוכנו.

וכך מבואר בכתבי האריז"ל (שער הכונות דרושי חנוכה דרוש א'): בחנוכה האור יורד מלמעלה למטה אל המקומות הנמוכים. 

והלוא ידועה אמרתו של בעל המאור עינים זצ"ל (שם) על דברי הגמרא במסכת שבת (דף כא, ב): 'נר חנוכה מצוה להניחה בתוך עשרה' – מקום שמעולם לא ירדה אליו השכינה. והרמז בזה שבחנוכה, הקב"ה ברחמיו המרובים יורד למטה מעשרה אל האדם על מנת לרוממו ולנשאו.

כמה מחזקת הידיעה הזאת - למרות שאין האדם נמצא במצב של עליה והתרוממות, בכל זאת בחנוכה השכינה יורדת אליו מלמעלה וכל אחד ממש יכול להתעלות ולהתנשא אל על.

'פתילות ושמנים שאין מדליקין בהן בשבת - מדליקין בהן בחנוכה'...

ובספר טיב הנרות (עמוד לא') הביא עוד בענין זה, מה שדרשו דורשי רשומות (עיין גם במאור עינים פרשת מקץ) בדברי הגמרא במסכת שבת (דף כא, ב) ונפסק כן להלכה בשו"ע (סימן תרעג'): 'פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת - מדליקין בהן בחנוכה בין בחול בין בשבת'. היינו הנר – הפתילה והשמן, רומזים לנפש האדם, כמו שנאמר (משלי כ, כז): "נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם" ולכן 'פתילות ושמנים' - הם נפשות ונשמות ישראל - שאמרו חכמים: 'אין מדליקין בהן בשבת' שאפילו בשבת קודש אין להם עליה ותיקון, ואין נשמתם נדלקת בשבת מחמת עומק שפלותם משום שנמצאים בשאול תחתית רח"ל! 'מדליקין בהם בחנוכה' יש בכח האור הנפלא המתנוצץ בחג החנוכה, להאיר את נשמתם ולהעלותם במדריגה.

זאת אומרת, בימי חנוכה יכולה להתעורר בנשמת האדם בכל מצב בו היא נמצאת - דבקות נפלאה בבורא יתברך!

'מי שאמר לשמן וידלוק - יאמר לחומץ וידלוק...'

בענין זה יש להביא רמז נפלא מבעל חידושי הרי"ם זצ"ל: הגמרא במסכת תענית (דף כה, א) מספרת שרבי חנינא בן דוסא אמר לבתו: 'מי שאמר לשמן וידלוק יאמר לחומץ וידלוק'. דזה רומז לחנוכה, בו זוכים האנשים השפלים והגרועים ביותר המכונים 'חומץ' - מלשון: "מִכַּף מְעַוֵּל וְחוֹמֵץ" (תהלים עא, ד) שנחמצו מדרך הטובה, עם כל זה יכולים לקבל תיקון בימי חנוכה.

וזהו - מי שאמר לשמן וידלוק - היינו הקב"ה שצוה לנו להדליק שמן בחנוכה, יאמר לחומץ וידלוק - יעזור שגם האיש אשר נתחמץ רח"ל, יזכה להדליק את הניצוץ הפנימי בנשמתו ולהאיר כימי קדם! 

חנוכה המועד היחידי בן ח' ימים - למעלה מהטבע 

יש להוסיף: ימי החנוכה מסוגלים לגרום לאדם שינוי לטובה ולחיזוק בכל עניניו - אף למעלה מגבולות כוחותיו הטבעיים. 

זאת על פי המבואר בספרים הקדושים (עיין מהר"ל נר מצוה): הלוא חנוכה הוא המועד היחידי הנמשך ח' (8) ימים, ואילו שאר המועדים מתארכים לכל היותר עד ז' (7) ימים. והענין בזה הוא, כי מספר ז' מורה על טבע, על דרך בחינת שבעת ימי בראשית, אבל מספר ח' מורה על למעלה מדרך הטבע. וחנוכה הנמשך ח' ימים, בהכרח טמונים בו בחינות והשפעות למעלה מדרך הטבע. 

ולכן הוא זמן מסוגל מאוד לכל אחד מאיתנו - להשתנות, ולהתעלות מעלה מעלה בדרכי העבודה גם למעלה מדרך הטבע!

'כבתה - אין - זקוק לה'

הגמרא במסכת שבת (דף כא, ב) מביאה דין הנוגע לנר חנוכה: 'כבתה – אין זקוק לה'. ובספר שארית ישראל (שער הזמנים שער ב' לחנוכה) פירש מאמר חז"ל זה על דרך הדרש וכפי שדיברנו עד כה - בחנוכה אפילו זה אשר הנקודה היהודית בלבו כבתה, והוא בבחינת 'אין' זקוק לה - כלומר, הקב"ה מזדקק לו ומעלהו משאול תחתית אשר נפל שם.

בדברים אלו נוכל להבין אימרה נוספת מבית מדרשו של בעל חידושי הרי"ם זצ"ל על לשון הגמרא (שם דף כא, ב): 'קבעום ימים טובים' וכה אמר (חידושי הרי"ם על התורה - חנוכה): "ימי חנוכה - הם ימים טובים בימי החול, שהרי מדובר במועד המותר בעשיית מלאכה וההנהגה בו כמו בימות החול, אבל מאידך גיסא יש לו מעלות עצומות ונפלאות יתירות על שאר זמני הקודש.

לשנה אחרת קבעום - מן השמים!

יש עוד נקודה חשובה בענין זה:

לשון הגמרא במסכת שבת (דף כא, ב) הוא: 'מאי חנוכה? דתנו רבנן: בכה' בכסליו יומי דחנוכה... שכשנכסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים... נעשה בו נס והדליקו ממנו ח' ימים לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה.

שואל הבן איש חי זצ"ל בספרו בן יהוידע (שם) מדוע נאמר: 'לשנה אחרת קבעום ועשאום' מהי הסיבה שלא נקבעו ימים אלו החל מן השנה הראשונה בה התרחש הנס?

ותירץ הבן איש חי זצ"ל: בשנה ראשונה עשו ח' ימים טובים מפני הנס שנעשה בשמן אשר נמשך ח' ימים, וכל יום שנעשה בו נס נעשה בהכרח ליום טוב. אך לשנה אחרת חכמי הדור השיגו בחכמתם כי אותה הארה משמים שהתעוררה בשנה בה אירע הנס - חזרה ונתגלתה בשנה שלאחריה, והבינו כי משמים נקבעו ימים אלה לאותה ההארה בכל שנה, ולכן גם הם עשאום לימים טובים.

ולפי זה, מה שאמרו חז"ל: 'קבעום' לא קאי על חכמי הדור, אלא על בית דין של מעלה - שנקבע זמן זה למעלה לגילוי ההארה, ובעקבות זאת בית דין של מטה קבעום גם לימים טובים בהלל והודאה, עד כאן תורף דבריו.

הוא מה שאמרנו, הימים הללו הם ימים גדולים וקדושים עד למאוד, וקדושה מיוחדת משמים נשפעת עלינו כל שנה בימים אלו, ולכן אפשר לזכות בהם למעלות רוחניות נעלות ביותר.

מה צורך היה ב: 'נס פך השמן'?

לאחר שעמדנו על גודל מעלתם וסגולתם של ימים אלו, נעבור לנקודה נוספת - מהי המהות הפנימית של ימים הללו? ומדוע עושים אנו ענין כה גדול מנס מציאת פך השמן.

ונבאר את שאלתנו: על הצורך בנס חנוכה וזכירתו ופרסומו לדורי דורות, יש להתעורר בשאלה יסודית, וכבר האריכו בה רבות.

הלוא לכאורה לא היה כל צורך בנס זה, שהרי כל תכליתו של הנס - לאפשר את קיום מצות הדלקת המנורה, למרות שאין כאן צורך של הצלת נפשות כלל, ואדרבה! 'פיקוח נפש דוחה את כל התורה'. ואף כי נס הניצחון במלחמה נעשה להציל נפשות ישראל, ואכן ניסים מעין אלו מצינו רבים, כמו קריעת ים סוף, והצלת אברהם אבינו ע"ה מאור כשדים, והצלתם של חנניה מישאל ועזריה מכבשן האש, והצלת דניאל מגוב האריות - כל אלו הניסים התרחשו בעת שהיו שרויים בסכנת נפשות.

לעומת זאת מהו ענין נס פך השמן, הן גם בלי הנס, לא היה קורה לעם ישראל מאומה?

ידועה גם קושייתו של הפני יהושע זצ"ל (מסכת שבת שם): מדוע הוצרכו כלל ל: 'נס' בכדי לאפשר להם להדליק נרות המנורה בשמן טהור, הרי קיימא לן (פסחים עז, א): 'טומאה הותרה בציבור' ויכולים היו להדליק לכתחילה ללא כל פקפוק בשמן טמא. ואם כן מה צורך היה בנס פך השמן?

מהי הגדולה ב: 'נס פך השמן?'

יש להוסיף ולתמוה: מהי ההתפעלות המיוחדת מנס פך השמן אשר דלק ח' ימים, עד אשר זכר לנס זה נקבעו שמונת ימי חנוכה להלל והודאה לדורי דורות, הלוא מצינו פעמים רבות נס מעין זה של שמן מועט אשר התרבה בדרך ניסית, ונזכיר את חלקם (עיין בספר אוצרות התורה חנוכה עמוד קעח שציטט מקורות נוספים):

במלכים (א' יז, טז) מסופר על אשה אלמנה אשר נעשה לה נס משמים בברכתו של אליהו הנביא זכור לטוב - שכד הקמח לא כלה, והשמן שבצפחת לא חסר. ובמצודת ציון (שם פסוק טו) כתב כי הנס נמשך שנה תמימה! 

וכן מצינו אצל אשת עובדיה, שבזכות ברכתו של אלישע - נתמלאו כל הכלים הריקים בביתה בשמן, כמבואר במלכים (ב', פרק ד).

על הפסוק (בראשית ב, ג): "וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ" מובא במדרש רבה (בראשית פרק יא, א) כמה דעות לפרש מהי הברכה אשר התברך בו יום השבת, ואיתא שם: 'ורבי אליעזר אמר: 'ברכו בנר, ובי היה המעשה, פעם אחת הדלקתי את הנר בליל שבת ובאתי ומצאתי אותו במוצאי שבת דלוק ולא חסר כלום'.

ובמדרש רבה (פ"ס, טז) מצינו עוד כעין זה: 'כל ימים שהיתה שרה קיימת היה נר דולק מלילי שבת ועד לילי שבת, וכיון שמתה פסק אותו הנר, וכיון שבאת רבקה חזר.'

ובמסכת תענית (דף כה, א) מסופר: שפעם בתו של רבי חנינא בן דוסא הדליקה נר שבת, ונתחלף לה כלי של חומץ בכלי של שמן, והיתה עצובה שיכבה הנר. אמר לה רבי חנינא: 'בתי מאי איכפת לך, מי שאמר לשמן וידלוק יאמר לחומץ וידלוק'. ואכן הנר נשאר דלוק כל השבת עד שהביאו ממנו אור להבדלה.

בספר סדר הדורות הביא בשם ספר שושלת הקבלה מעשה נפלא מרבינו יחיאל מפריש זצ"ל - תלמידו של רבי יהודה החסיד זצ"ל והריב"א זצ"ל: בבית מדרשו היה פך שמן, והוא נהג להדליקו בכל ערב שבת, והשמן המועט שהכיל הפך - הספיק לכל ימות השבוע! 

ואם כן יש לשאול: אם מצינו שניסים מעין אלו נעשו אפילו ליחידים בכל הדורות, קל וחומר שיתרחשו בדבר הנוגע לכלל האומה הישראלית. ואם כך מתעוררת השאלה ביתר שאת - מדוע תיקנו חז"ל לעשות זכר לנס פך השמן?

נס פך השמן - האות לחביבותן של ישראל אצל המקום!

תשובה לשאלה זו מצינו לכמה נביאים אשר התנבאו בסגנון אחד (עיין בפני יהושע זצ"ל שבת דף כא, ב: שו"ת חכם צבי סימן י, מכתב מאליהו חלק ב' עמוד 338 ועוד): 

הדבר המייחד את נס פך השמן הוא - שעל ידו הקב"ה הראה לכל באי עולם את חביבותם של ישראל עם סגולתו, בכך שהוא עשה להם נס שלא כדרך הטבע אף במקום שלא היה בו צורך של פיקוח נפש, אלא אך ורק בכדי שיוכלו לעובדו מתוך טהרה, והוא לגודל חיבתן לפניו בכך שתיקנו במעשיהם את חטא ההתרשלות בעבודה.

הגאון רבי חיים שמואלביץ זצ"ל המחיש את הענין במשל נפלא: משפחה אחת החזיקה ברשותה יהלום יקר ערך, אשר עבר בירושה מדור לדור. פעם אירע שנאבד היהלום, כל בני המשפחה הצטערו מאוד על כך וטרחו בכל כוחם לחפשו. לאחר מסע חיפושים ארוך ומייגע, אחד הילדים מצא את היהלום. מרוב התרגשות - אבי המשפחה עמד ונשקו על ראשו.

נמצא אפוא כי שמחת המשפחה נולדה בשל מציאת היהלום. אך הבן המוצא שמח שמחה כפולה: הוא זכה גם לנשיקה מאביו!

וכן הוא בענין נס פך השמן, אמנם התועלת שיצאה מנס זה קטנה לאין ערוך מן התועלת שיצאה מנס הנצחון, אולם בנס פך השמן התבטאה אהבת הקב"ה לכלל ישראל, עד שאפילו על מנת לאפשר להם להוסיף בקיום המצוה, כדאי וראוי הוא לעשות שינוי בסדרי הבריאה. נס זה הוא ה "נשיקה" המיוחדת מאת הבורא יתברך עליה אנו מודים ומהללים בחנוכה!

'ראו היאך ישראל מאירין למי שמאיר לכל העולם!'

בנותן טעם להוסיף את דברי המדרש רבה (במדבר פט"ו, ה) מהם מורם היסוד האמור:

'זה שאמר הכתוב (תהלים יח, כט): "כִּי אַתָּה תָּאִיר נֵרִי" - אמרו ישראל לפני הקב"ה: 'רבונו של עולם! לנו אתה אומר שנאיר לפניך, אתה הוא אורו של עולם והאורה רבה אצלך! דכתיב (דניאל ב, כב): "וּנְהוֹרָא עִמֵּהּ שְׁרֵא" ואתה אומר: "אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה" (במדבר ח, ב) - הוי "כִּי אַתָּה תָּאִיר נֵרִי".

אמר להם הקב"ה: 'לא שאני צריך לכם, אלא שתאירו לי כדרך שהארתי לכם, למה? לעלות אתכם בפני האומות, 

שיהיו אומרים: ראו היאך ישראל מאירין למי שהוא מאיר לכל העולם!'.

משל למה הדבר דומה? לפיקח וסומא שהיו מהלכין בדרך. 

אמר לו פיקח לסומא: 'כשניכנס לתוך הבית צא והדלק לי את הנר הזה והאר לי', 

אמר לו הסומא: 'בטובתך, כשהייתי בדרך אתה היית מסמכני, עד שנכנסנו לתוך הבית אתה היית מלוה אותי, ועכשיו אתה אומר הדלק לי את הנר הזה והאר לי?!' 

אמר לו הפיקח: 'שלא תהא מחזיק לי טובה שהייתי מלווך בדרך, לכך אמרתי לך האר לי."

הגאון רבי חיים ברים זצ"ל היה מביא את דברי המדרש, כהוכחה ליסוד הנ"ל: הקב"ה אומר לישראל: 'האירו לפני במנורה שבמקדש!' כדי שידמו בנפשם כאילו החזירו טובה להקב"ה על שהאיר להם במדבר בעמוד האש. וכל זאת לגודל החביבות של ישראל אצל אביהם שבשמים. ואם הקב"ה מבקש מבניו - עם ישראל, שיחזירו לו כביכול טובה על טובתו, נראה בעליל שהוא חפץ בנו, אוהב אותנו, ועבודתנו רצויה לפניו.

זוהי ה: 'הארת פנים' הגדולה ביותר לה אנו יכולים לזכות מאבינו שבשמים!

תחילת העבודה - לדעת שהקב"ה אוהב אותנו!

הידיעה שהקב"ה אוהב אותנו - היא ידיעה שכל בן תורה השואף לגדול במעלות התורה והיראת שמים צריך לדעת ולהכיר, וזהו הפתח הראשון לעבודת השם. וכפי שהציב זאת רבינו יונה זצ"ל בראש ספרו שערי העבודה וזה לשונו:

'הפתח הראשון הוא: שידע האיש העובד ערך עצמו ויכיר מעלתו ומעלת אבותיו וגדולתם וחשיבותם וחיבתם אצל הבורא יתברך'.

הרי שעבודת השם מיוסדת על הידיעה וההכרה שהקב"ה אוהב אותנו ומרוצה בנו. וזה מה שבא ללמדנו נס מציאת פך השמן בחנוכה לפרסם ולהודיע זאת לכל איש ישראל באשר הוא. וזוהי מהותו של חג החנוכה - כי כאשר מכירים אנו את אהבתו וחיבתו הגדולה אלינו - ממילא חייבים אנו להודות ולהלל שמו יתברך על זה.

ועל כן: 'לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה!'

(נ.ב. קישור לשיעורים מהרב שמעון רחמים שליט"א על חנוכה)

- - - 

[קרדיט: מאמר ראשון (1) מהספר הנפלא שפורסם כאן לראשונה! חנוכה דיליה, באדיבות הרב אברהם חנונו שליט"א מלייקווד - ישר כוחו! מחבר הספרים הנפלאים: אל תדיחנו, ארחות דיליה, הראנו בבנינו, פורים דיליה, מידות דיליה, מצוות דיליה, (שבת קודש), תורה דיליה, תפילה דיליה, תשובה דיליה ועוד...].

לכתבה הקודמת: נסיונות [מספר ארחות דיליה, לחץ כאן] נעסוק בעזרת השי"ת בנושא ה"נסיונות"! ניווכח שהחיים מלאים בנסיונות בכל צעד ושעל, נעמוד על המטרה ותכלית הנסיונות, נוכיח שכל נסיון מותאם לפי הכוחות, כי אין הקב"ה מנסה את האדם בדבר שאי אפשר לעמוד בו. ונפרט חשיבותו ושכר של העומד בנסיונותיו. ונעמיד גם כמה עצות כיצד ניתן להתגבר עליהן.