חומש בראשית, פרשת חיי שרה, מאמר א: "עֲשָׂרָה גְמַלִּים"

השאלות: 1 מדוע הוזכרו הגמלים פעמים רבות כ"כ בסיפור שליחות אליעזר? ומה חלק הגמלים בשידוך יצחק לרבקה? 2 למה לקח אליעזר דוקא 10 גְמַלִּים? 3 'הרואה גמל בחלום' על מה זה מרמז? 4 מדוע אליעזר "מַחֲרִישׁ" ואפילו לא אומר: 'תודה!' לרבקה על השתיה ועל הטרחה המרובה שטרחה עבורו? ועוד...

חומש בראשית, פרשת חיי שרה, מאמר א: "עֲשָׂרָה גְמַלִּים" (ספר תורת חסד עמודים רה' עד ריד')

השאלות:

א. מדוע הוזכרו הַגְּמַלִּים פעמים רבות כל כך בסיפור שליחותו של אליעזר? ומה חלקם של הַגְּמַלִּים בשידוך שבין יצחק לרבקה?

ב. למה לקח אליעזר דוקא עֲשָׂרָה (10) גְמַלִּים?

ג, הרואה גמל בחלום - על מה זה מרמז?

ד. מדוע אליעזר "מַחֲרִישׁ" (בראשית כד, כא) ואפילו לא אומר: 'תודה!' לרבקה על השתיה ועל הטרחה המרובה שטרחה עבורו?

ה. "וָאָבֹא הַיּוֹם אֶל הָעָיִן" (בראשית כד, מב) - מדוע המעין נקרא בשם "עין"?

...

עֲשָׂרָה גְמַלִּים כנגד עשרה נסיונות

בסיפור שליחותו של אליעזר לחפש אשה ליצחק, אנו מוצאים פסוקים רבים שבהם נזכרים הגמלים: "וַיִּקַּח הָעֶבֶד עֲשָׂרָה גְמַלִּים מִגְּמַלֵּי אֲדֹנָיו" (בראשית כד, י) "וַיַּבְרֵךְ הַגְּמַלִּים מִחוּץ לָעִיר" (שם פסוק יא) "וַתִּשְׁאַב לְכָל גְּמַלָּיו" (שם פסוק כ) "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ הַגְּמַלִּים לִשְׁתּוֹת" (שם פסוק כב) "שְׁתֵה וְגַם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב" (שם פסוק מד) "וְהִנֵּה עֹמֵד עַל הַגְּמַלִּים עַל הָעָיִן" (שם פסוק ל) "וְאָנֹכִי פִּנִּיתִי הַבַּיִת וּמָקוֹם לַגְּמַלִּים" (שם פסוק לא) "וַיְפַתַּח הַגְּמַלִּים וַיִּתֵּן תֶּבֶן וּמִסְפּוֹא לַגְּמַלִּים" (שם פסוק לב) "וַה' בֵּרַךְ אֶת אֲדֹנִי מְאֹד וַיִּגְדָּל וַיִּתֶּן לוֹ... וּגְמַלִּים וַחֲמֹרִים" (שם פסוק לה) "שְׁתֵה וְגַם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב" (שם פסוק מד) "וַתֹּאמֶר שְׁתֵה וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה וָאֵשְׁתְּ וְגַם הַגְּמַלִּים הִשְׁקָתָה" (שם פסוק מו) "וַתִּרְכַּבְנָה עַל הַגְּמַלִּים" (שם פסוק סא) "וַיַּרְא וְהִנֵּה גְמַלִּים בָּאִים" (שם פסוק סג) "וַתִּפֹּל מֵעַל הַגָּמָל" (שם פסוק סד).

שמונה עשרה (18) פעמים מוזכרים הַגְּמַלִּים בפרשה באופן בולט כל כך.

והדבר אומר דרשני!

שאלה נוספת שמתעוררת כאשר קוראים את הפרשה היא - מדוע אליעזר לקח עֲשָׂרָה גְמַלִּים? וכי לא יכל לרכוב על גמל אחד (1) בודד?

מבאר רבינו אפרים יסוד גדול: אברהם אבינו היה זה שאמר לאליעזר לקחת עֲשָׂרָה גְמַלִּים.

ומדוע?

אמר אברהם: 'הלואי ויזכור לי הקדוש ברוך הוא את עשרת הנסיונות שעמדתי בהם וימציא שידוך הגון וראוי לבני יחידי'.

יסוד נפלא זה מרומז בפסוק, שנאמר: "וַיִּקַּח הָעֶבֶד עֲשָׂרָה גְמַלִּים מִגְּמַלֵּי אֲדֹנָיו וַיֵּלֶךְ וְכָל טוּב אֲדֹנָיו בְּיָדוֹ" (בראשית כד, י) לא נאמר בפסוק ממון, כסף וזהב, אלא "וְכָל טוּב" – הזכות העצומה של אבי האומה אברהם אבינו שעמד בכל העשרה נסיונות הם שהיו בידו וסייעו לשליחותו...

ומעתה יש להבין: כיצד עשרה גמלים יכולים להיות תזכורת כל שהיא לעשרת הנסיונות?

גמל - מלשון גמל חסד

הגאון הרב מאיר גולדוויכט שליט"א פותח צהר להבנת הענין. במסכת ברכות (דף נו') אמרו רבותינו דבר פלא: "הרואה גמל בחלום, מיתה נקנסה לו מן השמים והצילוהו".

ומה יש בו בגמל שמרמז על הצלה גדולה כל כך?

מבאר הפתח עינים (ברכות, שם): שהמילה 'גמל' מורה על גמילות חסדים!!

וכעין מה שנאמר בפסוק: "וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת" (משלי י, ב) כך גם הרואה גמל בחלום ידע אל נכון כי גמל חסד, עם אי מי מקרוביו או מחבריו ובזכות חסד זה ניצל ממוות.

ומוסיף וכותב הפתח עינים: שמסיבה זו ממש כששלח יעקב אבינו מנחה לעשו - הוסיף לה גם "גְּמַלִּים" (בראשית לב, טז) ונרמז בזה: שהוא מעתיר תחינה לקב"ה שיזכה לגמילות חסד, להצלה ורחמים וינצל מאחיו, מעשו.

אולם דבר אחד עדיין לא מובן, אמנם המילה 'גמל' דומה היא ומזכירה מבחינה לשונית גמילות חסד, אך מה יש בו באמת בבעל החיים הלזה שעניינו גמילות חסדים?

ובכלל, הגמל - חיה טמאה! ואם כן, איזה חסד הוא גומל עד כדי שנרמז בשמו מידה זו?

בספר נועם אלימלך כתב רבי אלימלך מליז'נסק זי"ע (פרשת וישב) שהנה בפרשת מאכלות אסורים ישנם (2) שני סימני טהרה הנדרשים מכל בהמה על מנת לזהותה כטהורה. ואלו הם: מעלה גרה ומפריס פרסה.

וראה זה פלא, הגמל, אף על פי שאסור באכילה, סימן טהרה אחד יש לו - שהוא מעלה גרה ["אַךְ אֶת זֶה לֹא תֹאכְלוּ מִמַּעֲלֵי הַגֵּרָה וּמִמַּפְרִיסֵי הַפַּרְסָה אֶת הַגָּמָל כִּי מַעֲלֵה גֵרָה הוּא וּפַרְסָה אֵינֶנּוּ מַפְרִיס טָמֵא הוּא לָכֶם" (ויקרא יא, ד)]. וזאת מדוע?

כי אף על פי שהגמל הינו חיה טמאה ואפילו נמצא בתוך "המרכבה הטמאה", מכל מקום על ידי החסד ששוכן בו, יכול הוא לשבר את כח הטומאה הקיים בתוכו.

הגמלים רובם כשרים

בספר באר יוסף מסלנט (פרשת וישלח) מבאר יסוד עצום:

בגמרא במסכת קידושין (דף פב') ביארו חז"ל את מהותם של בעלי אומנויות שונים:

החמרים - רובם רשעים, כי בדרך כלל בדרך הילוכם בשדות ובכרמים הם נוטלים דברי מאכל על מנת להאכיל את חמוריהם וכמו כן דרכם לרמות במשא ומתן.

הגמלים והטענים - רובם כשרים, כיון שרוב זמנם הם נמצאים במקום סכנה, במדבר ובים וחייהם תמיד תלויים להם מנגד והרהורי תשובה נכנסים לליבם בכל עת.

הרופאים - "טוב שברופאים לגיהנם" ושתי (2) סיבות כתב רש"י על כך;

א. שלפעמים גורמים להרג הזולת על ידי מתן תרופה שאינה מתאימה.

ב. לעיתים מגיע חולה הזקוק לטיפול, אך דל אמצעים הוא והרופא מתאכזר אליו ואינו מוכן לטפל בו עד שישלם. 

הטבחים - הכשר שבהם שותפו של עמלק. כיון שהם חסים על ממונם ופעמים רבות מאכילים את עם ישראל טרפות.

במסכת ברכות (דף נד, ב) כתוב: שישנם ארבעה (4) מקרים שאם ארעו לאדם עליו להודות לקב"ה ולברך ברכת "הגומל" ואלו הם: יורדי הים, הולכי המדבריות, חולה שנתרפא ואסיר שיצא לחירות. 

ומעתה, הולכי מדבריות מצויים בסכנה תמידית, בפחד ואימה ותמיד הם כנועים בפני המקום יתברך ופיהם רוחש תפילה לפני הקב"ה: 'שברחמיו המרובים יציל אותם!'. ולפיכך, בסוף כל מסע, הם עתידים אף לברך ברכת "הגומל" על אותה הצלה.

וכיצד הולכים במדבר? רק על ידי גמל, שאף זכה לכינוי: 'ספינת המדבר'.

הגמל הוא בעל החיים היחידי שיכול לאגור בקרבו כמויות עצומות של מים ומכח אותה שתייה הוא מסוגל לשרוד זמן רב ללא מים. די לו לשתות רק פעם בכמה שבועות ועל כן דוקא הוא בעל החיים המתאים להליכה במדבר.

ומעתה - הגמלים שהם צדיקים, בעת מסעם במדבר הלא זקוקים הם לגמילות החסדים של הגמל. ולאחר שיזכו להגיע למקום ישוב, יודו לקב"ה ששלח להם את הגמל שיגמול עימם חסד ויובילם בדרך ישרה "בְּאֶרֶץ צִיָּה וְצַלְמָוֶת" (ירמיה ב, ו).

ומכאן נקרא שמו גמל!!

ועל זה אמרו חז"ל (במסכת ברכות): 'שהרואה גמל בחלום הרי זה סימן: שהסכנה ריחפה על ראשו - כמו הגמל שמהלך במדבר שהינו מקום סכנה! וניצל בזכות שגמל חסד - כמו הגמל שגומל חסד עם ההולך במדבר!

אליעזר ביקש: 'מעט מים!'

מעתה יאיר האור בקשר הנפלא של עשרת הגמלים לפרשת השידוך; בשעה שאליעזר שמע את אברהם אבינו מצוה עליו למצוא אשה גומלת חסדים מופלגת, בעלת מידות תרומיות ולב זהב הטמון בכך. מיד הבין את המסר.

ובפרט, שכבר הודיע לו אברהם אבינו בפירוש: "לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי" (בראשית כד, ג) וביאר האבן עזרא: 'שכוונת אברהם היתה לשתים עשרה (12) משפחות של גויים שמהם לא רצה שיקח אשה לבנו. ומדוע? – כיון שמידותיהם רעות ואינם גומלי חסדים! 

והנה, בשעה שיצא אליעזר לחפש אִשָּׁה הגומלת חסדים, עלה בידו רעיון נפלא: 'אבדוק אותה דוקא על ידי הגמל - האם גומלת חסדים היא!'

ולכן לא רכב על חמור ולא על סוס - אלא דוקא על גמל... ועוד נטל עמו עשרה גמלים... וזאת למה?

משום שחמור וסוס אינם שותים הרבה ואילו אליעזר ביקש להעמיד אותה במבחן אדיר - מבחן של עשרה גמלים, ששותים ושותים ללא סוף - יכלה המים והם לא ירוו.

ומדקדק האור החיים הקדוש דיוק נפלא! אליעזר ביקש מרבקה: "הַגְמִיאִינִי נָא מְעַט מַיִם מִכַּדֵּךְ" (בראשית כד, יז), 

ורבקה משיבה: "שְׁתֵה אֲדֹנִי" (שם פסוק יח) - לא רק מְעַט כפי שאמרת, אלא שְׁתֵה כפי שתחפוץ.

ונבאר דבריו על דרך משל -

אדם אחד רצה לצבוע את דירתו. הזמין צבעי והראה לו מה עליו לצבוע. הלה החל בעבודתו והנה במשך הזמן, קלט בעל הבית כי הצבעי איננו רק בעל ידי זהב, כי אם ובעיקר הינו בעל לב זהב ללא בקשת תמורה הוא החל לתקן ארונות, לפתוח סתימות בכיורים, להחליף ריצוף, החליף לו מטבח חדש. לא חלף זמן רב ודירתו הפכה לארמון מפואר!

דמיוני! הלואי על כולנו...

אם נתבונן נבחין, שבעצם לדבר כה חסר פרופורציות ציפה אליעזר. הוא קיוה למצוא אִשָּׁה שהוא יבקש ממנה: 'אך מְעַט מים' והיא תשקה אותו ואת כל עשרת גמליו מים בשפע רב... היתכן??

וכי איזה אדם יזמין צבעי בציפיה לשיפוץ כללי בכל הדירה?!

אליעזר אפילו לא אמר: 'תודה!'

מכאן אנו למדים שאליעזר חיפש אשה בעלת חסד מופלג ולא שגרתי. כי זוהי כלה הצריכה להתאים למשפחתו של אברהם אבינו!

וחסד זה ללא גבולות, הוא אותו החסד שמצאנו אצל אברהם אבינו כשבאו אליו אורחים הדומים לערבים, שחט אברהם אבינו פר שלם רק בשביל הלשון של הפר, על מנת שיוכל להאכיל את אורחיו לשון עם חרדל והגם שהיה זה ביום השלישי (3) למילתו, כאשר הכאבים עזים ונוראים, לא היה בכך כדי למנוע ממנו מלקיים את החסד באופן מושלם. וגם החמה הלוהטת והשרב הנוראי ששרר, לא עצרו בעדו מלקיים את המצוה.

ובשעה זו מלמדת אותנו רבקה שגם היא יודעת פרק בחסד ללא גבולות. יבקשו ממנה "מְעַט מַיִם" רבע ליטר - והיא תשקה עשרה גמלים בעשר (10) קוב מים...

פרט נוסף בחסד המדהים שעשתה רבקה מבאר האור החיים הקדוש על הפסוק: "וַתֹּאמֶר שְׁתֵה אֲדֹנִי וַתְּמַהֵר וַתֹּרֶד כַּדָּהּ עַל יָדָהּ וַתַּשְׁקֵהוּ" (בראשית כד, יח)

 - אמרה לו: 'שְׁתֵה כמה שתרצה!' אבל את הכד עצמו אחזה היא, כדי לא להכביד עליו, כי בוודאי עייף הוא מן הדרך.

וזה עוד לא הכל! כדי שלא יצטרך לשתות מהר, לא אמרה לו מיד שבכוונתה להשקות גם את הגמלים, אלא גילתה לו זאת רק לאחר שסיים לשתות, כי רצתה שישתה בנחת ולא יזדרז על מנת שתספיק להשקות גם את הגמלים, כי אם היתה אומרת לו מלכתחילה שתשקה גם את גמליו. היה מבין מיד שמלאכה רבה לפניה והיה שותה במהירות ובחפזה. ["וַתְּכַל לְהַשְׁקֹתוֹ וַתֹּאמֶר גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב עַד אִם כִּלּוּ לִשְׁתֹּת" (שם פסוק יט)]

ופרט נוסף ומדהים מכל הקודמים לו מצינו בספורנו על הפסוק: "וְהָאִישׁ מִשְׁתָּאֵה" (שם פסוק כא) - שגם לאחר שהשקתה אותו לא אמר לה אליעזר: 'תודה!' אלא עדיין המשיך לבחון: האם היא גומלת חסדים ללא גבולות, ללא ציפיה לאף תמורה, אפילו לא תודה קטנה....

והיכן הנימוס? מי לא אומר: 'תודה רבה!' על טרחה עצומה שכזו? 

אלא זהו שעת המבחן ואכן כך גילה, כי רבקה עושה חסד ללא גבולות!!

רבקה עלתה על כל הציפיות

כפי שביארנו, אליעזר הציב רף דרישות גבוה במיוחד בגמילות חסדים, כדי לבחון במבחן הקשה ביותר את הָאִשָּׁה הראויה ליצחק.

והנה, מוסיף האור החיים: שעל אף שהמבחן היה כה קשה, רבקה עלתה על כל הציפיות המופרזות של אליעזר! כי הנה בקשתו של אליעזר היתה ברורה: "וְאָמְרָה שְׁתֵה וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה" (בראשית כד, יד) כלומר הספיקה לו אמירה בלבד. אולם בפועל רבקה באמת השקתה את כולם ולא הסתפקה רק באמירה.

ובל נחשוב שהמים עלו לקראתה ומשמים עזרו לה להשקות את הגמלים.

זה אינו, כי הרמב"ן מדקדק את לשון הפסוק ומוכיח: שהמים לא עלו לקראתה, אלא התאמצה עד מאוד להשקותם! שנאמר: "וַתְּמַהֵר וַתְּעַר כַּדָּהּ אֶל הַשֹּׁקֶת וַתָּרָץ עוֹד אֶל הַבְּאֵר לִשְׁאֹב וַתִּשְׁאַב לְכָל גְּמַלָּיו" (שם פסוק כ) היא מיהרה וגם רצה והיתה צריכה "לשאוב" כי המים נשארו למטה.

ומה שאמרו חז"ל: 'שהמים עלו לקראתה' היה רק מלכתחילה בשעה שאליעזר ראה אותה לראשונה ולכן רץ לקראתה, שנאמר: "וַתְּמַלֵּא כַדָּהּ" (שם פסוק טז) - ולא כתוב "וַתִּשְׁאַב"!

כי מלכתחילה המים עלו לקראתה - ורק לבסוף לא עלו.

והספורנו מוסיף: שרבקה התאמצה זמן רב להשקות את כולם! כי חסד עושים עם כל הנשמה, ברמ"ח (248) ושס"ה (365) ולכן עלו המים לקראתה רק כששאבה לעצמה, אולם בשעה שהיא גומלת חסדים ושואבת עבור הזולת, עליה להתאמץ לעשות מצוה מושלמת...

ומכיון שהגמלים מרמזים על גמילות חסדים, כעת נבין כי כשכתוב בפסוק: "וַתִּרְכַּבְנָה עַל הַגְּמַלִּים" (בראשית כד, סא) הרי זה מרמז, כי רכבה "עַל הַגְּמַלִּים" היינו שעשתה חסד בשלימות. 

והנה, כשיצחק התפלל בשדה, נאמר: "וַיַּרְא וְהִנֵּה גְמַלִּים בָּאִים" (שם פסוק סג) ויפלא הדבר: וכי ראה רק גְמַלִּים? וכי לא ראה את אליעזר ורבקה שחשובים בהרבה מן הגמלים?

אין זאת אלא שבאה התורה הקדושה לרמז: שיצחק אבינו ראה את גמילות החסדים המופלאה ביותר!!!

כי עמדה בגבורה עילאית במבחן האדיר כשהשקתה שעה ארוכה - עשרה גמלים והתבאר להפליא: מדוע אליעזר נטל עמו עשרה גמלים ועל מה ולמה התורה חוזרת ומזכירה כל העת את המילה "גְמַלִּים"!!!

עין טובה

והכלי יקר (כד, יד) משלים את המהלך באופן מרהיב ביופיו - הגמל - מלשון גמילות חסדים וכעין מה שדרשו בגמרא במסכת חולין (דף סג): "למה נקראת חסידה? לפי שעושה חסד עם חברותיה".

וזהו הקשר המופלא בין תחילת הפרשה - קניית מערת המכפלה מעפרון, לסופה - השדוך של אליעזר. כי עפרון היה "רע עין" ונכשל במשא ומתן כשדרש סכום מופרז, "ואדם ניכר בכיסו", כי אין לך מצרף וכור בחינה גדול יותר מהכסף. וממילא רבקה טובת העין היא ההפך הגמור של עפרון "רע עין".

ועל פי זה מבאר גם את דברי הגמרא במסכת תענית (דף כד.) שאמרו חכמים: "כל כלה שעיניה יפות כל גופה אינו צריך בדיקה". והדברים תמוהים ביותר: וכי חז"ל באים לספר לנו ענייני יופי חיצוני?? והרי הפסוק מעיד בקול גדול: "שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי" (משלי לא, ל) ואפילו אם נניח שחכמים רצו ללמד אותנו ענייני יופי, הרי הדברים ניכרים, שלעיתים עינים יפות אינן מעידות על יופיו של שאר הגוף?

אלא צריך לומר: שהעצה שנתנו רבותינו היא עצה רוחנית. כל כלה שעיניה יפות - שטובת עין היא וגומלת חסדים בעין יפה, ממילא כל גופה - היינו כל שאר מידותיה ומוכתרת בכל מידה טובה. אינן צריכות בדיקה. כי ודאי שלימה היא.

מבחן העין

ומעתה יאירו דבריו של רבינו בחיי, שלא בכדי בחר הכתוב לקרוא למקור המים - עין וכמעט בכל הפרשה לא מוזכר לא נהר, לא מעיין, לא נחל ולא כל דבר דומה, אלא דוקא "עין". אין זאת אלא שבאה התורה לרמז: שכל המבחן של אליעזר בא לבדוק את העין, הטובה היא או אולי טובה מאוד.

ואמרו חז"ל במדרש רבה (ס', ז) על הפסוק: "וַיָּרָץ לָבָן אֶל הָאִישׁ הַחוּצָה אֶל הָעָיִן" (בראשית כד, כט) - גם לָבָן היה מעיין, בוחן, בודק ומתבונן וחוקר: באיזה צד ובאיזו דרך יוכל לרמות את אליעזר...

הביטו וראו מה בין עין לבן לעין רבקה...

גם לבן אמר לאליעזר: "לָמָּה תַעֲמֹד בַּחוּץ וְאָנֹכִי פִּנִּיתִי הַבַּיִת וּמָקוֹם לַגְּמַלִּים" (שם פסוק לא) אף הוא בערמתו השתמש במילה גמלים כאילו כל מטרתו לגמול חסד, אולם מטרתו השטנית היתה: להרוג את אליעזר ולקחת את כל רכושו! כמבואר במדרש רבה (ס', י"ב).

ברכת הבית

ומעתה יאירו באור יקרות דברי חז"ל במדרש רבה (ס', טז):

הענן שהיה על אהל שרה והנר הדולק והברכה בעיסה, כל אלו פסקו שלוש (3) שנים תמימות מהיום שנפטרה שרה ועד אותו יום שהגיעה אליו רבקה.

והדבר מצריך בירור: למה פסקו? האם בזכות אברהם אבינו לא היה ראוי שיתקיימו כל הדברים הללו?

כשהספיד אברהם אבינו את שרה אשתו, מבואר במדרש תנחומא, שקרא עליה את הפרק הראוי לה: "אֵשֶׁת חַיִל מִי יִמְצָא..." "בָּטַח בָּהּ לֵב בַּעְלָהּ"... "גְּמָלַתְהוּ טוֹב וְלֹא רָע"... - - - "דָּרְשָׁה צֶמֶר וּפִשְׁתִּים"... - - - "הָיְתָה כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר"... - - - "וַתָּקָם בְּעוֹד לַיְלָה"... (משלי לא, י-טו) - - - וכו' וכך עד סוף המזמור. 

ואם נתבונן נבחין: שמירב הפסוקים הם סביב עשיית חסד, מכאן נמצא שאפילו אברהם אבינו, שהוא עמוד החסד שבדור, מכל מקום יש לו שותפה בכירה בכל מפעל החסד העצום שהקים, הלא היא שרה אמנו השוכנת באהל והיא היא המנוע הנסתר מאחורי מפעל החסד האדיר של אברהם.

ולכך כאשר נפטרה, כל הברכה שבאה בזכות החסד הלכה לה וחזרה למרום.

ומתי חזר הכל? כאשר הגיעה רבקה שהיתה גומלת חסדים גם היא! ואמרו במדרש: שבאותו יום שנפטרה שרה - נולדה רבקה, בבחינת: "וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ" (קהלת א, ה).

וזהו עומק דברי התורה בפסוק: "וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ" (בראשית כד, סז) - בא הכתוב לרמז: שרבקה, כמו שרה, משנכנסה לאהל - חזרו כל סימני הברכה שהיו בזמן שרה.

ורק אז, כשידע יצחק בוודאות שרבקה הינה גומלת חסדים כאמו, נשא אותה לאשה, שנאמר: "וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה" (שם).

וממשיך הפסוק: "וַיֶּאֱהָבֶהָ" - על מעשיה הטובים. "וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ" - אחרי ההצלחה האדירה ב"מבחן הגמל"!

 - - - 

[קרדיט: גם מאמר זה על חומש בראשית פרשת חיי שרה מהספר הנפלא! 'תורת חסד' באדיבות המחבר הרב אליהו אילן חנן שליט"א - ישר כוחו!

למאמר הקודם, חומש דברים, פרשת עקב: מאמר שכר מצוה - לחץ כאן].