מאמר: שכר מצוה

1 מה פשר הלשון "וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן" היה לומר: 'וְהָיָה אם תִּשְׁמְעוּן'? 2 מדוע הרשע מקבל שכרו בעוה"ז ולמה מקבל שכרו "בכסף מזויף" במעט הנאות העוה"ז? 3 מה הסיבה שנבוכדנצר קיבל שכר מופלג בעוה"ז וזכה על מצוה קלה ל70 שנות מלוכה בעולם, לו ולזרעו? ובמה שונים רשעי ישראל ממנו, מדוע לא יקבלו כך? ועוד

מאמר ד': שכר מצוה

(ספר תורת חסד, חומש דברים, פרשת עקב, עמודים קג' עד קיא')

שאלות:

א. מהו פשר הלשון: "וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן" (דברים ז, יב) היה לו לומר: 'וְהָיָה אם תִּשְׁמְעוּן'?

ב. מדוע הרשע מקבל את שכרו בעולם הזה, ולמה מקבל את שכרו "בכסף מזויף" - במעט הנאות העולם הזה?

ג מהי הסיבה לכך שנבוכדנצר קיבל שכר מופלג בעולם הזה - וזכה על מצוה קלה לשבעים (70) שנות מלוכה על כל העולם, לו ולזרעו? ובמה שונים רשעי עם ישראל ממנו - מדוע לא יקבלו גם הם שכר כה עצום ונורא?

ד. על מה זכו פרעה הרשע ועוג מלך הבשן לשכר גדול? ולמה קבלו שכר פחות בהרבה מנבוכדנצר הרשע, הרי שלושתם (3) עשו מצווה דומה?

ה. מה הסיבה לכך שבסיום תפילת שמונה עשרה (18) פוסעים שלוש פסיעות לאחור, ומבקשים: "יהי רצון שיבנה בית המקדש"?

...

"וְהָיָה עֵקֶב"

נאמר בתחילת הפרשה: "וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן" שואלים מפרשים רבים על לשון הפסוק, שהיה לו לומר: 'וְהָיָה אם תִּשְׁמְעוּן' ולשון "עֵקֶב" למה באה?

בעל הטורים מתרץ ברמז נפלא, שבעשרת (10) הדיברות יש קע"ב (172) מילים. ועל כן, זהו שנאמר: "וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן" היינו אם תִּשְׁמְעוּן ל: "עֵקֶב" התיבות שבעשרת הדיברות אזי תזכו לכל הברכות.

הבן איש חי מבאר את עומק המילה "עֵקֶב" על פי הגמרא במסכת סנהדרין (דף צז):

"תנא דבי אליהו ששת אלפים (6,000) שנה שנות העולם הזה: ב' אלפים (2,000) תוהו ב' אלפים תורה, ב' אלפים משיח. ובעוונותינו שרבו, יצאו מה שיצאו".

והנה אמרו חז"ל, שאלפיים שנות התורה החלו משנת נ"ב (52) לאברהם אבינו. שנה זו היתה בדיוק בשנת אלפים לבריאת העולם, ועל כך נאמר: החלו בגיורים "וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן" (בראשית יב, ה) וממילא, "ב' אלפים תורה" שערך אברהם אבינו לרבבות בני אדם. ובשנת 2448 היה מעמד הר סיני ולאחר 480 שנה נבנה בית המקדש הראשון בשנת 2928. ועמד על מכונו במשך 410 שנה עד שנת 3338. וכעבור שבעים (70) שנה נבנה בית המקדש השני בשנת 3408, והתקיים 420 שנה עד שנת 3828.

נמצא אם כן, שעד תום אלפים שנות התורה [שנת 4000] נשארו מזמן חורבן בית המקדש השני "עֵקֶב" שנים בדיוק. ולכן פירש רש"י שם, שלאחר ב' אלפי שנות התורה, היה צריך המשיח לבוא, ובעוונותינו הוא מתעכב.

מבאר הבן איש חי, שזהו שרמז הכתוב דווקא בלשון "עֵקֶב" - היינו שאם תִּשְׁמְעוּן להקב"ה, תהיה גלות אדום רק "עֵקֶב" שנה, ומיד בשנת ארבעת אלפים לבריאת העולם יגיע משיח צדקנו.

הרשעים מקבלים את שכרם כאן בעולם הזה "במזומן ובכסף מזויף"

והנה בחז"ל הביאו שני (2) פירושים נוספים למילה "עֵקֶב":

במדרש תנחומא דרשו חז"ל את הלשון "עֵקֶב" – 'שאלו הן המצוות שאדם דש בעקביו'. לומר לנו: שחס ושלום לא נזלזל במצוות הקלות הללו, שכן צפון בגינן שכר רב עד מאוד!

ובמדרש רבה דרשו חז"ל את הלשון "עֵקֶב" - כלפי זמן קבלת השכר, שאמרו עם ישראל לקב"ה: 'ריבון העולמים! אימתי אתה נותן לנו שכר המצוות שאנו עושין?' - אמר להם הקב"ה: 'שכרכם יהיה בעקב ובסוף הגוף!' כלומר בעולם הבא. ולכך נאמר: "וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן". 

וכדי להבין את עומק השכר הצפון לעולם הבא, יובאו להלן בעז"ה שלושה (3) מאמרי חז"ל על גויים רשעים, כדוגמת עוג מלך הבשן, פרעה ונבוכדנצר הרשע, שקיבלו שכר עצום ומופלג על פעולה קלה, אולם תחילה יש להקדים הקדמה קצרה:

בשני הפסוקים האחרונים בפרשה הקודמת "ואתחנן" מפורש בתורה: "וּמְשַׁלֵּם לְשֹׂנְאָיו אֶל פָּנָיו לְהַאֲבִידוֹ לֹא יְאַחֵר לְשֹׂנְאוֹ אֶל פָּנָיו יְשַׁלֶּם לוֹ" (דברים ז, י) כלומר, הרשעים מקבלים שכר מצוותיהם בעולם הזה, ללא איחור וללא שהות, וזאת כדי "לְהַאֲבִידוֹ" לעולם הבא. ואילו הצדיקים אינם מקבלים שכרם בעולם הזה, ועליהם מסיימת הפרשה במילים: "היום לעשותם", ואמרו חז"ל במסכת עירובין (דף כב): "היום לעשותם ומחר לקבל שכרם". 

וזוהי התשובה לשאלה המפורסמת, מדוע "צדיק ורע לו, רשע וטוב לו"? והטעם הוא: כיון שלצדיקים הקב"ה "מאחר" את השכר לעולם הבא, ואילו הרשע מקבל שכרו כאן בעולם הזה.

ומדוע משלם הקב"ה לרשע בכסף מזויף, במעט הנאות העולם הזה - ואיננו מקבל שכר אמיתי בעולם הבא? התירוץ הפשוט הוא, שכיון שזה מה שהוא מעריך: גשמיות, הנאות ותענוגים, לכן הוא מקבל בדיוק את מה שחפץ בו. אבל יהודי טוב שמוקיר ומעריך שכרן של המצוות, איננו רוצה שכר "מזויף" ולכן שומר שכרו לעולם הבא.

והבריכת פרץ מוסיף רובד: אם ישראל היו מקבלים את השכר כאן, בעולם הזה, לא היתה בחירה כלל, כיון שעל כל מעשה טוב היו מקבלים שכר במזומן, ועל כל עוולה היה העונש מגיע מיידית. הלזאת יקרא בחירה?! מוכרח אם כן, לדחות את השכר לעולם הבא, וכך יתברר אם ישראל הינם 'מאמינים בני מאמינים!'.

עוג מלך הבשן קיבל שכר פסיעות

בספר מכתב מאליהו (חלק א') מבואר יסוד חשוב שהובא פעמים רבות במדרשי חז"ל: לא יתכן שהקב"ה ישלם שכר כאן בעולם הזה, כיון שאף אם יצורפו כל סוגי הנאות העולם הזה, ויוכפלו בכל יושבי תבל, כפול אלפי שנות העולם הזה - כל ההנאות המצטברות הללו הן כאין וכאפס כלפי הנאה אחת קטנה בעולם הבא, והשכר שיקבלו בו על מצוה אחת.

שכן מפורש במסכת אבות (ד, יז): 'וְיָפָה שָׁעָה אַחַת שֶׁל קוֹרַת רוּחַ בָּעוֹלָם הַבָּא, מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה' הנאה רגעית של עולם הבא, שווה יותר מכל הנאות העולם הזה, ועל אחת כמה וכמה הנאה נצווית בעולם הבא ולבן בלתי אפשרי לשלם בעולם הזה שכר על מצוה אחת.

ומעתה יש לבאר שתי (2) פליאות עצומות ונוראות:

האחת (1): הלא אמרו חז"ל ש: 'רשעי עם ישראל מלאים מצוות כרימון!' ועל כן תמוה: מדוע לא יקבלו גם הם שכר מופלג בעולם הבא? למה יגרע חלקם ויסתפקו בשכר בעולם הזה?

והשנית: גם אם שכרם של רשעי ישראל נקצב רק כאן בעולם הזה. מדוע שיקבלו פחות מגוי? כיצד יתכן שעל מצוה קלה בודדת – עוג, פרעה ונבוכדנצר קבלו שכר בעולם הזה עשרת מונים מאשר יהודי רשע שמלא מצוות כרימון?!

וכדי להבהיר מה זכו לקבל גויים רשעים כשכר על פעולה קטנה, יובאו להלן מספר דוגמאות:

בגמרא במסכת נדה (דף סא, א) שאלו חז"ל: מדוע פחד משה רבינו דווקא מעוג מלך הבשן? למה אצל סיחון, שהיה אחיו של עוג וגיבור עצום, לא נאמר: "אַל תִּירָא אֹתוֹ"? (במדבר כא, לד) אלא שחשש משה רבינו מזכויותיו של עוג! שנאמר: "וַיָּבֹא הַפָּלִיט" (בראשית יד, יג) - זהו עוג שנפלט מדור המבול, וגילה לאברהם אבינו ששבו את לוט בן אחיו. ולמה נקרא "עוג"? כיון שבא לאברהם אבינו בפסח, וראה אותו עוסק בלישת מצוה - עֻגֹת מַצּוֹת.

ואמרו חז"ל במדרש רבה (בראשית מב, ח) שנתן הקב"ה שכר פסיעות לעוג מלך הבשן, ולכן האריך ימים. שכן מתקופת אברהם אבינו ועד שמת על ידי משה רבינו עברו למעלה מארבע מאות (400) שנה, ואם היה חי גם בתקופת נח וניצל מהמבול, הרי שחי כשמונה מאות (800) שנה.

ותמוה: איזה חסד עשה בכלל? הרי עוג מלך הבשן היה חפץ במיתתו של אברהם, ולכן סיפר לו על בן אחיו שנשבה במלחמה, וזאת כדי שאברהם אבינו יצא להילחם כנגד ארבעת (4) המלכים וימות, וכך יוכל לישא את שרה אימנו, מהיפות בנשות תבל?

אף על פי כן אמרו חז"ל, שגם על מצוה ששזורה בה מחשבה רעה - זכה לשכר, והכל 'מידה כנגד מידה':

על הצלת חיי לוט - זכה לאריכות ימים, ועל שזמם להרוג את אברהם אבינו ולאבד אותו ואת זרעו נענש: שיראה אלפים-אלפים מבניו, וימות מאחד מהם - ממשה רבינו, שקם עליו והכהו בקרסולו, ונפל ההר על ראשו ומת. כפי שאמרו חז"ל (מסכת ברכות דף נד) שעוג מלך הבשן עקר הר ורצה לזורקו על עם ישראל, ואז הכהו משה רבינו בקרסולו. ומדוע סובב הקב"ה שעוג ימות דווקא על ידי מכה ברגליו? אלא, כדי לרמז שתמה ונשלמה זכות פסיעות שפסע ברגליו להציל את לוט, כביכול אמרו לו: עד כאן שברך, ועכשיו הגיע עת העונש (כמבואר בפרשת דברים במאמר סיחון ועוג).

נבוכדנצר ופרעה הרשעים קבלו שכר פסיעות

ולמעשה, שלושה (3) גויים עשו בדיוק את אותה פעולה, שכולם פסעו ברגליהם בלבד, וקבלו על כך שכר מופלג:

גילו לנו חז"ל שבדיוק כמו עוג מלך הבשן גם פרעה הרשע קיבל שכר עצום על מעשה קל של הליכה:

במסכת סוטה (דף מו, ב) אמרו חז"ל: שפרעה הרשע ליוה את אברהם ושרה לאחר שהמלאך הפליא בו את מכותיו. ובשכר מצות לויה, שליוה אותם ארבע (4) פסיעות, נשתעבד פרעה בבניו של אברהם אבינו ארבע מאות (400) שנה.

מבאר היעב"ץ: שודאי עצם השעבוד כבר נגזר בברית בין הבתרים, אבל לולי לויה זו, היו משתעבדים במקום אחר. כלומר, על ידי מצוה קלה זכה פרעה לשכר עצום ונורא.

אולם את השכר העצום ביותר שראינו בעולם הזה, קיבל נבוכדנצר הרשע.

אמרו חז"ל: בזכות ארבע (4) פסיעות, זכה נבוכדנצר למלוכה שבעים (70) שנה על כל העולם: הוא, בנו ונכדו.

שכן אחז מלך יהודה היה כה רשע, עד שקיצר הקב"ה את יום פטירתו בעשר (10) שעות, ושקעה החמה כעבור שעתים (2) בלבד - על מנת שלא יהיה פנאי להספידו ולקברו.

ובנו חזקיהו המלך היה צדיק גדול מאוד, אולם חלה חולי גדול, כיון שלא נשא אשה ולא הוליד ילדים, כפי שאמר לו ישעיהו הנביא: "מֵת אַתָּה וְלֹא תִחְיֶה" (ישעיה לח, א). אך חוקיהו המלך לא התייאש, כפי שנאמר בנביא ישעיהו (שם פסוק ב): "וַיַּסֵּב חִזְקִיָּהוּ פָּנָיו אֶל הַקִּיר וַיִּתְפַּלֵּל אֶל ה'" – 'חזקיהו התפלל מקירות ליבו!' וזכה לחיות עוד חמש עשרה (15) שנה. ולאותו היום שהתרפא הוסיף הקב"ה את עשר (10) השעות שקיצר מהיום שאחו מת, והיה אותו היום עשרים ושתים (22) שעות.

ובאותה תקופה, מלך בבל היה מרודך בלדאן, ושאל את עבדיו: 'מה מתרחש בעולם? מה פשר היום הארוך הזה שממשיך ולא נגמר?' - בדקו ומצאו שזה בזכות חזקיהו המלך, וכי כך הודיע הקב"ה לכולם, שיש בעולמו אדם גדול שמלכו של עולם חפץ ביקרו.

אמר מלך בבל: 'כתבו לו אגרת ברכה'. כתבו עבדיו אגרת: "שלום למלך חזקיהו, שלום לעיר ירושלים, שלום לאלוקים הגדול".

ובאותו הזמן, היה נבוכדנצר סופר המלך, אך לא נכח בשעת כתיבת האיגרת. כשהגיע, שאל אותם: 'מה כתבתם?' - והראו לו. אמר להם נבוכדנצר: 'איך כתבתם מכתב שכזה? הלא בעצמכם כתבתם "האלוקים הגדול", ואם כן כיצד הזכרתם אותו אחרון במכתב?!' אמרו לו: 'תשנה את המכתב בעצמך'.

רץ נבוכדנצר ארבע (4) פסיעות, וגבריאל המלאך העמידו. ומדוע העמידו? כיון שעל ארבע פסיעות בלבד, קיבל שכר גדול כל כך: שבעים (70) שנות מלוכה על כל העולם, והחריב את בית המקדש. ואמר רבי יוחנן: 'אלמלא בא גבריאל והעמידו, היה ממשיך נבוכדנצר לפסוע ולא היה תקנה לשונאים של עם ישראל, חס ושלום'.

וביאר החפץ חיים: שבמדרש רבה (רות ב, ט) כתוב: שפסע נבוכדנצר שלוש (3) פסיעות. ואין מחלוקת בדברי חז"ל, שכן פסע באמת שלוש פסיעות וחצי (3.5). ועל ידי זה זכו הוא, בנו, ונכדו בלשצר למלוך על כל העולם, וושתי, היא בתו של בלשצר ונינתו של נבוכדנצר, מלכה "חצי מלכות" ומתה במשתה. זאת בזכות שגבריאל המלאך עצר את הפסיעה הרביעית.

אומר היעב"ץ: שנמצא אם כן שנבוכדנצר חי מאה וחמישים (150) שנה, מחזקיהו המלך עד חורבן בית המקדש.

והוסיף המהרש"א ביאור נפלא: מדוע לאחר תפילת שמונה עשרה פוסעים שלוש פסיעות לאחור ואומרים: "יהי רצון שיבנה בית המקדש"? – והטעם: שכשם שנחרב בית המקדש על ידי נבוכדנצר בזכות שפסע שלוש פסיעות, כך אנו מבקשים מהקב"ה: 'שיבנה את בית המקדש בזכות פסיעותינו!'.

נבוכדנצר הוא האדם היחיד בעולם שקיבל שכר על מצוה לשם שמים כאן בעולם הזה!

על כל פנים, מביא הרב הגאון אליהו דיסקין קושיא עצומה בשם החפץ חיים: כיצד יתכן שאין אח וריע לשכר שקיבל נבוכדנצר - שבעים שנות מלוכה על כל העולם, שלטון, שררה, עושר, גבורה ותענוגות - לו, לבנו ולנכדו? במה שונים פרעה ועוג, שגם הם קבלו שכר פסיעות, אבל פחות בהרבה? מדוע נבוכדנצר קיבל שכר בכפל כפליים מהם?

יתר על כן, יש לחקור ולבדוק: מה עם רשעי עם ישראל - וכי להם אין מצוות?! מדוע לא היה אי פעם יהודי רשע שמלך על כל העולם? הלא 'אפילו רשעי עם ישראל מלאים מצוות כרימון!' ולמה לא יקבלו עליהם שכר גדול כזה? מה הטעם לכך שאת רשעי עם ישראל פוטר הקב"ה בטובה גשמית קטנה?

מבאר החפץ חיים יסוד נורא!

במדרשי חז"ל מופיעה סתירה: מחד אמרו: "אִם צָדַקְתָּ מַה תִּתֶּן לוֹ" (איוב לה, ז) - המצוות הם בשבילך ולמענך, ולא בשביל הקב"ה, ומאידך נאמר: "תְּנוּ עֹז לֵאלֹהִים" (תהלים סח, לה) - המצוה כביכול מחזקת את כוחו של הקב"ה?

אלא, שיש ארבעה (4) סוגים של מצוות;

א, אדם שעושה מצוה לשם כבוד, זוהי הדרגה הנמוכה ביותר, שכן אם המטרה במצוה היא לזכות בכבוד, אות היא שאותו אדם חפץ בשכר גשמי באופן מיידי.

ב. פעמים שאדם מקיים מצוה לשם שכר עתידי בעולם הזה. זו דרגת קצת יותר גבוהה, שכן "מסכים" שהשכר הגשמי ידחה מעט.

ג. דרגה למעלה ממנה - אדם שמקיים מצוות עבור שכר בעולם הבא. כאן כבר השכיל וויתר על שכר גשמי בעולם הזה, כיון שחפץ בשכר רוחני.

ד. אולם הדרגה הגבוהה ביותר היא - מצוה לשם שמים בלבד, ללא שאיפה לקבל שכר.

ובהתאם לכך יובן היטב, שבשלושת האופנים הראשונים נאמר: "אִם צָדַקְתָּ מַה תִּתֶּן לוֹ" אבל מצוה לשם שמים היא מצוה שונה לגמרי, שעליה נאמר: "תְּנוּ עֹז לֵאלֹהִים" וזו הסיבה שבמצוה לשם שמים השכר שונה לגמרי. שכן שכר על מצוה שכזו הוא עצום ונורא עד שאין לנו שום מושג לשער ולהעריך את גודל השכר על מצוה שכזוז ורק על מצוה לשם שמים אמרו חז"ל: 'שאי אפשר לקבלו כאן בעולם הזה!' שהרי כל הנאות העולם הזה מתחילתו ועד סופו, אין בהם די כדי לשלם עליו, זה כמו "כסף מזויף".

אבל היה אדם אחד בעולם - נבוכדנצר - שפסע "לשם שמים", ועשה מצוה לקידוש שם שמים, לכבוד ה' יתברך! לא כמו עוג שעשה חסד עם לוט, ולא כמו פרעה שליווה את אברהם ושרה, אלא נבוכדנצר פסע לכבוד ה' יתברך! אולם למרות זאת בשל רשעותו הגדולה, לא רצה הקב"ה לתת לו שבר בעולם הבא, ולכן פרע לו כאן בעולם הזה.

וכך, לימד הקב"ה את עם ישראל שיעור גדול, וכדי להבהיר עד כמה גדול השכר על כזו מצוה, הראה לנו הקב"ה שעל שלוש (3) פסיעות לשם שמים, מקבלים מלוכה על כל העולם! לשבעים (70) שנות שלטון ושררה!

הרשעים מקבלים שכר מועט בעולם הזה, כיון שעשו מצוות "גשמיות"

ובהתאם לכך יתברר: מדוע רשעי עם ישראל מקבלים שכר מועט כאן בעולם הזה? ולמה אינם זוכים לשבעים שנות מלוכה על העולם כנבוכדנצר? וזאת, כיון שעל מצוה לשם שמים שמור שכר אין קץ בעולם הבא, שאין לתאר ואין לשער את גודלו! ולכן אם עשו מצוה שכזו לא שייך שיפרע להם הקב"ה ב"כסף מזויף" על מצוה אמיתית!! אבל על מצוות גשמיות, מצוות שמעורב בהם רצון לשכר בעולם הזה, יקבלו בדיוק את מה שרצו - הנאות בעולם הזה.

וכך גם מובן היטב, מדוע הרשעים מקבלים את שכרם כאן בעולם הזה ב: "כסף מזויף" - כיון שכל המצוות שעשו הן "מזויפות" וגשמיות.

ולאור הדברים הללו, יתבהר משלו הנפלא של האוהב ישראל מאפטא:

אמרו חז"ל במדרש: "וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן" – 'זהו שנאמר: "הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה" (תהלים קכו, ו) וזהו שנאמר: "וַיִּקְרָא ה' אלקים צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא לִבְכִי וּלְמִסְפֵּד וּלְקָרְחָה וְלַחֲגֹר שָׂק" (ישעיה כב, יב) ומדוע כולם יבכו בזמן ביאת המשיח?

אלא, משל לעשיר שירד מנכסיו, והלך וכיתת רגליו ממקום למקום כדי להביא טרף לביתו. שנים רבות עמל והתיגע במלאכות שונות והיה נע ונד מארץ לארץ וממדינה למדינה. וביום מן הימים ראה אבנים קטנות ויפות מפוזרות על הרצפה. אסף מעט מהן אל כיסו, והמשיך במסעו הארוך והמתיש. 

לאחר מספר שנים שב אותו עשיר לשעבר אל ארצו ואל מולדתו עייף תשוש ורעב, ללא פרוטה בכיסו, כשכל כולו מיואש מן המסע שכשל, למחרת בבוקר הלך עם האבנים הקטנות לנסות את מזלו, אולי בכל זאת ימצא מישהו בכפר שיהיה מעוניין לקנותן.

ניגש לחנות תכשיטים, ובעל החנות הציע לו סכום גדול על כל אחת מהאבנים. שמע את הסכום והשתתק מרוב הלם. חשב בעל החנות שאותו אדם נעלב מההצעה, ועל כן הציע לו סכום כפול תמורת כל אבן, הבין העשיר לשעבר שיש ערך רב לאותן אבנים, הלך איתם לעיר, ושם התברר לו שעל כל אבן יוכל לקבל סכום עצום. 

כששמע זאת התעלף!

[לשמיעת המעשה מפי הרב שליט"א: 'סיפור מעלף על החיים!! זרק את היהלומים אסף את הבטטות'...]

כך הוא מה שנאמר: "בַּיּוֹם הַהוּא" - לעתיד לבוא, הכל יבכו כשיראו מה גודל השכר על מצוה קטנה לשם שמים, יבכו בצער רב: 'אוי, היו לנו יהלומים אדירים, שבמעשים קלים בעולם הזה יכולנו לקבל עליהם שכר עצום ונורא. כל שהיה עלינו לעשות הוא לקיים את המצוות לשם שמים!'

וזהו פרק מוסר מאלף -

דע לך יהודי, שלעולם אין לזלזל באף מצוה! וגם אותן מצוות שאדם דש בעקביו - ידוע תדע: שאם תקיים אותן לשם שמים - השכר עצום ורב עליהן: "עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ יַעֲשֶׂה לִמְחַכֵּה לוֹ"! (ישעיה סד, ג).

כי אין לתאר ואין לשער שכרה של מצוה אחת (1) שנעשתה לשם שמים והמרחק בינה לבין מצוה שנעשית למטרת שכר - הוא כמרחק שמים וארץ - הן בעולם הזה והן בעולם הבא!

משום ש: 'יש קונה עולמו בשעה אחת' - במחשבה קטנה: "הריני עושה מצוה זו לשם בוראי, לקדש שם שמים, ושלא על מנת לקבל שכר".

[לכתבה על הקונטרס 100 מצוות לכתחילה - בחינם!! להפוך מעשים פשוטים למצוות עם כוונה נכונה לחץ כאן...]

[קרדיט: גם מאמר זה על חומש דברים פרשת עקב מהספר הנפלא! 'תורת חסד'

באדיבות המחבר הרב אליהו אילן חנן שליט"א - ישר כוחו!

למאמר הקודם, חומש דברים, פרשת עקב: עין הרע, חלק ב - לחץ כאן].

ב"ה כבוד הרב שליט"א לימד את המאמר הזה בהרצאה: באר שבע - למה רשעים מקבלים שכר בעולם הזה וקצת ביחס לגוי 11.09.2024.