נקמת השי"ת

מתי אסור לנקום ובאיזה אופן מותר ואפילו מצווה לנקום? 'כׇּל ת"ח שֶׁאֵינוֹ נוֹקֵם וְנוֹטֵר כְּנָחָשׁ — אֵינוֹ ת"ח' ולכאורה סתירה, שנפסק: 'הָרַב שֶׁמָּחַל 'הָרַב שֶׁמָּחַל עַל כְּבוֹדוֹ – כְּבוֹדוֹ מָחוּל'? מדוע שינה משה רבנו ואמר: "לָתֵת נִקְמַת ה' בְּמִדְיָן" בזמן שה׳ ציווה: נִקְמַת בְּנֵ"י" ועוד...

בס"ד 

ספר תורת חסד מהרב אליהו אילן חנן שליט"א חומש במדבר פרשת מטות

נקמת השי"ת

השאלות:...

א] מתי אסור לנקום ובאילו אופנים מותר ואפילו מצווה לנקום?

ב] במסכת יומא (דף כב, ב – כג, א). אמרו חז״ל: 'כׇּל תַּלְמִיד חָכָם שֶׁאֵינוֹ נוֹקֵם וְנוֹטֵר כְּנָחָשׁ — אֵינוֹ תַּלְמִיד חָכָם' ואם כן, כיצד יתכן שבמסכת קידושין (דף לב, א) לכאורה סותרים חז״ל את דבריהם, שהלוא שם נפסק להלכה: 'הָרַב שֶׁמָּחַל עַל כְּבוֹדוֹ – כְּבוֹדוֹ מָחוּל'? ואם כן, האם חיב לנקום או שיכול למחול?

ג] מדוע שינה משה רבנו ואמר: "לָתֵת נִקְמַת ה' בְּמִדְיָן" (במדבר לא, ב) בזמן שה׳ ציווה: "נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים"? (שם פסוק ב').

ד] למה רק למלחמת עמלק ומדיָן בחרו "אֲנָשִׁים" (שם פסוק ג') צדיקים ומובחרים ואילו אצל סיחון ועוג כלל עם ישראל השתתפו?

ה] מדוע מי שמוחל לחבירו שפגע בו ואינו נוקם בו, הקב״ה מעביר לו על כל פשעיו? 

[והתשובות לשאלות בדרשה דלהלן]

נקמת משה רבנו רגע לפני מותו

הקב״ה ציווה את משה רבנו לעשות פעולה אחרונה לפני מותו: "נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים אַחַר תֵּאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ". ויש להבין: מפני מה תלויה מיתתו של משה רבנו דווקא בנקמה במדין?

הרמב״ן מבאר: שאף על פי שנגזר על משה רבנו: 'שלא להיכנס לארץ ישראל', מכל מקום בעבר הירדן זיכהו הקב״ה לעשות הכל; ניצח את שני (2) מלכי האמורי וחילק את ארצם נחלה לשבט ראובן וגד ולכן מן הראוי שישלים מלאכתו גם כלפי מדין וינקום נִקְמַת ה' בשונאי ישראל.

והחיד״א (חומת אנך) מוסיף: ששאלו חז״ל במסכת סוטה דף יד.: מדוע מקום קבורתו של משה רבנו הוא מול פעור? והתוספות הביאו שם מדרש אגדה, שבכל שנה ושנה, באותו זמן שחטאו עם ישראל בבנות מואב, עולה אותה עבודה זרה ששמה פעור ומקטרגת על עם ישראל ורק על ידי שרואה את קברו של משה רבנו נכנעת. נמצא אם כן שנקמת משה רבנו במדין היא בכל שנה ושנה, על ידי שמכניע שוב ושוב את בעל פעור.

וזהו שאמר הקב״ה: "נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים אַחַר תֵּאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ" שכן גם במיתתך מקום הקבר שלך יכניע את קליפת פעור.

נִקְמַת ה׳ ונקמת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל

והנה הכלי יקר הקשה שתי קושיות עצומות: הקב״ה הרי ציווה למשה רבנו: "נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" אז מדוע שינה משה רבנו מדבריו וציווה את עם ישראל: "לָתֵת נִקְמַת ה' בְּמִדְיָן" האם זו נקמה של הקב״ה או של עם ישראל?

ועוד הקשה על רש״י שפירש: 'שאף על פי שמשה רבנו שמע שמיתתו תלויה בדבר, עשה בשמחה! ולא איחר'. שכך מפורש במדרש רבה, שיכול היה משה רבנו לעכב את עם ישראל עשרות שנים ויזכה בינתיים לחיים.

והקשה הכלי יקר: מנין לרש״י ששמח? וכי יאחר את דברי ה׳ משום שהוא עומד למות?!

אלא מבאר הכלי יקר ביאור נפלא! המדיָנים גרמו ל; עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים והם שתי (2) רעות: כלפי הקב״ה – גרמו לעבודה זרה וגילוי עריות שהחטיאו את עם ישראל וכלפי ישראל - רעתם רבה, שהפילו כ״ד אלף (24,000) מהם.

אמר הקב״ה למשה: "נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" ־ כי מה שעשו המדיָנים כלפי שמים - מחול, אך לא כן הריגתם של עם ישראל - עליה אין מחילה, כי רעתם רבה. וזו נקמתם של בְּנֵי יִשְׂרָאֵל על ידי הקב״ה הדואג לכבודם של בניו.

אבל משה רבנו חשש שעם ישראל יודעים שהוא ימות מיד לאחר המלחמה ולכן יאמרו: 'עדיף לנו למחול על שגרמו המדיָנים למותנו ובלבד שמשה רבנו יחיה עוד! וכפי שהקב״ה מחל על חלקו, כן גם אנו נמחל על חלקנו'. 

לכן שינה ואמר: "לָתֵת נִקְמַת ה' בְּמִדְיָן" היא, כי כך ידע שימהרו ויעשו ללא איחור, כיוון שמדובר על כבוד שמים.

ומכך ששינה משה רבנו מדעתו ואמר: "נִקְמַת ה'" כדי לזרז את עם ישראל לעשות רצון קונם, לומדים שֶׁשָּׂמַח משה רבנו לעשות כן. 

רק נקמת ה' לשם שמים מותרת

אולם יש להוסיף בזה עומק נפלא!

מוכרח היה משה רבנו לומר שזו "נִקְמַת ה'" שהרי לאדם אסור לנקום בכלל, שנאמר: "לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ!" (ויקרא יט, יח) ואף על פי שהמדיָנים גויים הם ואין איסור על כך, על כל פנים ליבוי יצר הנקמה משחית את מידותיו של האדם.

ואם כן, מתי מותר לנקום? 

בספר מעין השבוע (תקפא') מבואר יסוד נפלא! אכן הנקמה היא מידה מגונה מאוד. אולם פעמים שחייבים לנקום, כי אין אדם שיבליג על פגיעה בהוריו ואף אדם לא ימחל על פגיעה בבניו. ומעתה יאיר באור יקרות שמשה רבנו ציווה: "לָתֵת נִקְמַת ה' בְּמִדְיָן" כי מחאתו היתה על הפגיעה באבינו שבשמים ואילו הקב״ה דרש את "נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" – על הפגיעה בבניו אהוביו.

ולכן במסכת ברכות (דף לג, א): אמרו חז״ל: 'גְּדוֹלָה נְקָמָה שֶׁנִּתְּנָה בֵּין שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר ״אֵל נְקָמוֹת ה׳״! (תהלים צד, א) כי כאשר הנקמה נצרכת, היא דבר גדול. 

וביאר המהרש״א שמדובר על נקמתו של הקב״ה באחרית הימים באומות העולם, שנאמר: "כִּי יוֹם נָקָם לַה' שְׁנַת שִׁלּוּמִים לְרִיב צִיּוֹן" (ישעיה לד, ח) וינקם מהם בזמן מלחמת גוג ומגוג.

[נ.ב. ראה התייחסות הרב שליט"א להתכוננות הגוים לתשעה באב הבעל"ט, בשיעור: 'בלי תפילה לא מקבלים - חלק נ"א' 04.08.2024]

ובמדרש רבה (בראשית נה, ג) נאמר: ששאלו עם ישראל את הקב״ה: כתבת בתורה: "לֹא תִקֹּם" ואתה הקב״ה הרי נוקם, כפי שמפורש בנביא (נחום א, ב): "נֹקֵם ה' וּבַעַל חֵמָה"?! 

השיב הקב״ה: אני כתבתי: "לֹא תִקֹּם" היינו לעם ישראל, אבל אני נוקם ונוטר לאומות העולם, משום שרצון ה׳ יתברך: "לַעֲשׂוֹת נְקָמָה בַּגּוֹיִם" (תהלים קמט, ז) בעבור כבודם של בניו אהוביו.

ולאור האמור, יש להוסיף דבר נפלא! מדוע רק במלחמת עמלק ומדיָן נבחרו אנשים מובחרים – שבמדין נאמר: "הֵחָלְצוּ מֵאִתְּכֶם אֲנָשִׁים לַצָּבָא" ובעמלק: "בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים" (שמות יז, ט) ופירש רש״י: 'אנשים צדיקים!' דווקא? מפני מה לצורך המלחמות כנגד סיחון ועוג לא בחרו אנשים מיוחדים וצדיקים, אלא כולם השתתפו בהן?

אלא שאצל עמלק, שהוא אויבו של הקב״ה, כמו שנאמר: "מִלְחָמָה לַה' בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר" (שמות יז, טז) וכן במדין שנאמר: "כִּי צֹרְרִים הֵם לָכֶם" (במדבר כה, יעח) – מדובר בנקמה לכבוד שמים, לכן צריך דווקא אֲנָשִׁים צדיקים ויראי חטא, למען ינקמו אך ורק לשם שמים.

נוקם ונוטר כנחש

אולם קיימת נקמה שהותרה גם כלפי יהודי: במסכת יומא (דף כג) אמרו חז״ל: ששאול המלך נענש ובא עליו ניסיון גדול שעל ידו ניטלה ממנו המלוכה, משום שפעם אחת (1) ביזוהו בני בליעל ומחל להם.

והוסיף רבי יוחנן פסק הלכה נחרץ: 'כׇּל תַּלְמִיד חָכָם שֶׁאֵינוֹ נוֹקֵם וְנוֹטֵר כְּנָחָשׁ — אֵינוֹ תַּלְמִיד חָכָם'.

הקשה מרן הכסף משנה (תלמוד תורה ד, יג) שתי (2) קושיות נפלאות! 

התמיהה האחת (1): במסכת קידושין (דף לב) נפסק בגמרא: 'הָאָב שֶׁמָּחַל עַל כְּבוֹדוֹ – כְּבוֹדוֹ מָחוּל'. ואילו בתלמיד חכם נחלקו חז״ל אם יכול למחול על כבודו: דעת רב חסדא שאינו יכול למחול. ואילו רבי יוסף ורבא פסקו שגם 'הָרַב שֶׁמָּחַל עַל כְּבוֹדוֹ – כְּבוֹדוֹ מָחוּל' וכך הלכה, כי אחרי רבים להטות.

ואם כן יפלא הדבר מאוד, כיצד זה נפסק שמחוייב תלמיד חכם לנקום ולנטור כנחש ואם לא - אין הוא תלמיד חכם, הלוא יכול הוא למחול על כבודו?!

והתמיהה השניה (2): במסכת מגילה דף כח אמרו חז״ל על מר זוטרא חסידא, שמעולם לא הלך לישון על מיטתו קודם שסלח ומחל לכל מי שציער אותו. כך גם הלל הזקן – מבואר במסכת שבת דף לא שמחל למי שציער אותו.

אולם קשה: כיצד מחלו? הלוא מחויבים הם לנקום ולנטור כנחש?!

ולכן כתב הכסף משנה שעומק הענין מבואר על פי מה שפסק הרמב״ם (ת״ת ז, יג): תלמיד חכם חיב לנקום ולנטור כנחש – רק כאשר ביזו אותו בפרהסיה!

ומדוע אסור לו לסלוח? כי ביזו כאן קבל עם ועדה את כבוד התורה וכיצד יכול הוא למחול על כבודה?! לכן ינקום וינטור עד שיבקשו את סליחתו.

[לצפיה בסרטון איך אותם המבזים ת"ח רח"ל! באים להרצאת כבוד הרב שליט"א ומבקשים 'סליחה'... מנקודת זמן 9:58]

אולם אם ביזו אותו בסתר, אף על פי שהרשות בידו לנדות את המצער – זוהי איננה הדרך הראויה, אלא ינהג כחסידים הראשונים ששמעו חרפתם ולא השיבו, כי זוהי דרכה של תורה, שיסלח וימחל למחרף.

ואכן בהכרעתו זו מישב הרמב״ם את הסתירה בדברי חז״ל, כיוון שהלל ומר זוטרא מחלו על ביזיון שנעשה בצנעה.

וכך פסקו להלכה הטור והשולחן ערוך (יורה דעה סימן שלד') שרק כשביזו תלמיד חכם בפרהסיה – אינו רשאי למחול ולסלוח על כבוד התורה!

מה שאין כן כשביזוהו בסתר – אדרבה! ימחל ויסלח על כבודו שלו. 

ומוסיף הרמב״ם (ת״ת ו, יא') שעוון גדול הוא לבזות את החכמים ואפילו ירושלים לא חרבה עד שביזו תלמידי חכמים. והמבזה תלמיד חכם – אין לו חלק לעולם הבא, כי נקרא: "אפיקורוס". אך על כל פנים התלמיד חכם עצמו ימחל ויסלח ובתנאי שנעשה הביזוי בסתר.

[לצפיה בהרצאה מפי כבוד הרב שליט"א: 'סיבת החורבן - על שביזו בה תלמידי חכמים' מתנ"ס קצרין, קצרין 23.07.2023, ע"פ הספר 'הראנו בבנינו']

אולם ישנו תנאי חשוב מאוד לאופן שבו התלמיד חכם רשאי לנקום:

מבאר בספר פתח עינים שאמרו חז״ל שחיב לנקום "כנחש"!

ומדוע המשילו נקמתו לנחש?

אלא במסכת תענית (דף ח.) אמרו חז״ל שהנחש נושך ואין לו הנאה בנשיכתו – כך ממש דרשו חז״ל שינקום תלמיד חכם! שינקום ולא יהנה מהנקמה! כי לא על כבודו הוא נוקם, אלא על כבוד התורה!

והיסוד העולה הוא אחד: הנקמה מותרת רק כשהיא לשם שמים!! ולכן מותר לנקום במדין, כי נוקמים את נקמת ה׳. ואף התלמיד חכם ינקום "כנחש" – על כבוד התורה!

אולם נקמה המונעת מדחפים ויצרים אפלים – על כבודו שלו – לעולם אסורה!!!

"תֹּלֶה אֶרֶץ עַל בְּלִי מָה"

מעתה מתבאר שצריך לנתב את יצר הנקמה שהוטבע בכל אדם לאופן המותר. כי על האדם לפשפש במעשיו ולחקור, מה נגע בציפור נפשו ועל מה יצא מכליו – אם על פגיעה בממונו ובכבודו, או שמא על פגיעה בכבוד שמים. משום שאם נוקם נקמה אישית על כבודו שלו, מלבד שחוטא ועובר על הלאו של "לֹא תִקֹּם" גדול עוונו עשרת מונים, כי בנקמה מונח הרס מוחלט במידותיו של האדם.

ולכן הפליגו חז״ל במעלה של מי שאינו נוקם על כבודו שהושפל, אלא אפילו מוחל וסולח לפוגע בו.

במסכת שבת דף פח: אמרו חז״ל: "וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ" (שופטים ה, לא) אדם גיבור ששתק ולא השיב למי שפגע בו, אהוב של הקב״ה נקרא.

ועד כדי כך מגיעים הדברים, שבמסכת ראש השנה (דף יז.) נאמר: "נֹשֵׂא עָו‍ֹן וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע" (מיכה ז, יח) - הקב״ה מוחל עוונות למי שמעביר על מידותיו.

אם כן, כיצד לא תמחל למי שפגע בך? הרי למי שמעביר על פשע הקב״ה נושא עוון.

יתר על כן, במסכת חולין (דף פט:) אמרו חז״ל: "תֹּלֶה אֶרֶץ עַל בְּלִי מָה״ (איוב כו, ז) – העולם כולו עומד בזכות מי שבולם את פיו בשעת מריבה.

החטאים מכבידים על כנפי השכינה

מקשה הגאון הרב חיד״א זצ״ל: מדוע מי שמעביר על מידותיו ואינו נוקם בחבירו, אלא סולח ומוחל לו – מוחלים לו על כל עוונותיו? הרי זהו שכר עצום ונפלא עד מאוד?!

מבאר החיד״א ביאור נפלא! אדם שמוחל לחבירו ומעביר על מידותיו, הרי אינו רוצה להכביד על כנפי השכינה. לכן מוחל על אותו עוון שפגעו בו. 

אומר לו הקב״ה: אם אתה בכזו דרגה, אמחל לך גם אני על חטאיך, שגם הם לא יכבידו על כנפי השכינה. 'מידה כנגד מידה'.

[לצפיה בהרצאה מפי כבוד הרב שליט"א בנושא: 'מידה כנגד מידה' פלורידה Hollywood Hills igh School, 05.01.2023 משולב במעשים והנהגות מגדולי ישראל]

[קרדיט: גם מאמר זה על חומש במדבר פרשת מטות מהספר הנפלא! 'תורת חסד'

באדיבות המחבר הרב אליהו אילן חנן שליט"א - ישר כוחו!

למאמר הקודם, פרשת אמור, מאמר: כסוי הראש - לחץ כאן].