שמחת חתן וכלה

המצוה הגדולה "לשמח חתן וכלה" נבאר חשיבותה והאופן שניתן לקיים אותה, נתמקד: עד כמה חייב כל בן תורה להשתתף בשמחת חתן וכלה, במה הדברים אמורים והאם חייבים ללכת לכל שמחה שיש בעיר. נשתדל לעורר את לב המעיין לענין זה, והקב"ה יעזור שלא תצא תקלה מתחת ידינו.

שמחת חתן וכלה ובענין ההשקפה הנכונה לגבי השתתפות בחתונות 

פתח דבר:

נדבר בעזרי"ת על המצוה הגדולה של "לשמח חתן וכלה", נבאר חשיבותה והאופן שניתן לקיים אותה, אמנם בעיקר נתמקד בנקודה חשובה הצריכה התעוררות, והיא - עד כמה חייב כל בן תורה להשתתף בשמחת חתן וכלה, במה הדברים אמורים והאם חייבים ללכת לכל שמחה שיש בעיר. נשתדל לעורר את לב המעיין לענין זה, והקב"ה יעזור שלא תצא תקלה מתחת ידינו.

מצוה לשמח חתן וכלה

הרמב"ם זצ"ל כותב (הל' אבל פי"ד ה"א) וז"ל: מצות עשה של דבריהם לבקר חולים ולנחם אבלים וכו' וכן לשמח החתן והכלה ולסעדם בכל צרכיהם. ואלו הן גמילות חסדים שבגופו שאין להם שיעור. אף על פי שכל מצוות אלו מדבריהם הרי הן בכלל ואהבת לרעך כמוך.

ובפשיטות הדברים נראה מדברי הרמב"ם זצ"ל שהצוה לשמח חתן וכלה היא מצוה מדבריהם, אולם כדאי לציין מה שכתוב בכסף משנה (הל' אבל פ"ב ה"א) ששיטת הרמב"ם זצ"ל היא שכל דבר שאינו מפורש בתורה ממש אף על פי שדינו דין תורה מיקרי מדברי סופרים.

ואכן בספר זרע אמת (סימן מט) כתה להדיא שהחיוב לשמח חתן וכלה הוא מן התורה. ומעניין הוא מה שהביא הרא"ש זצ"ל (מס' כתובות פ"א סי' ה') בשם הגאון רבי מאיר הלוי זצ"ל שאמר שיום הראשון של שמחת חתן הוי מן התורה דכתיב "ביום חתונתו וביום שמחת לבו".

והרי חוץ מזה יש הרבהאחרונים שסוברים שיש מצוה מדברי סופרים לשמח חתן וכלה.

מה שברור הוא, שבין אם מדובר במצוה דאורייתא בין אם מדובר במצוה דרבנן לכולי עלמא יש מצוה לשמח החתן והכלה.

לשמח חתן וכלה - "מצוה גדולה"!

ואמנם, יש לדעת שלא מדובר על "סתם מצוה" אלא מדובר על "מצוה גדולה". והא לך לשון הטור זצ"ל (אבן העזר סי' סה) שכתב בזה"ל: "מצוה גדולה לשמח חתן וכלה ולרקד בפניה ולומר שהיא נאה וחסודה".

והמהרש"ל זצ"ל התבטא בספרו יש של שלמה (סי' ב) באותו סגנון וכתב: "מכאן משמע שמצוה גדולה היא עד מאוד לשמח חתן וכלה, שרבי זירא לא תלה לו את עמוד האש אלא בזכות זה".

ומכל מקום סיים שם ואמר: מכל מקום יזהר מי שהוא ראש לציבור איך להתנהג, שלא יתבזה בעיניהם, ודבריו לא יהיו נשמעים, ויצא שכרו בהפסדו, והבא ליטהר מן השמים מסייעין ליה".

ודי לנו בזה לראות באיזה הערכה העריכו גדולי ישראל מצוה זו.

חשיבות המצוה

ואם נרצה לראות קצת מחשיבות המצוה כדאי להביא כמה מראי מקומות מדברי חז"ל על זה.

והנה, בצוואת רבי אליעזר הגדול כתב לבנו: "בני, הוי זהיר בהכנסת כלה לחופה ולשמח חתן, שכל המשמחו, כאילו קיבל תורה מהר סיני".

ובגמרא במסכת ברכות (דף ו:) מבואר שכל המשמח חתן וכלה זוכה עבור זה לתורה, והוי כאילו הקריב תודה, וכאילו בנה אחת מחורבות ירושלים, וזה לשון הגמרא:

כל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו, עובר בחמשה קולות שנאמר (ירמיה לג, יא): "קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה קול אומרים הודו את ה' צבאות". ואם משמחו זוכה לתורה שניתנה בחמשה קולות.

עוד איתא שם: המשמח חתן וכלה כאילו הקריב תודה שנאמר (ירמיה לג, יא): "מביאים תודה בית ה'". וכאילו בנה אחת מחורבות ירושלים שנאמר (שם): "כי אשיב את שבות הארץ כבראשונה אמר ה'".

ובמסכת כתובות (דף יז.) מסופר על רבי יהודה בר אלעאי שזכה לעמוד של אש בשעת פטירתו משום שהיה משמח חתן וכלה.

ובספר היראה כתב רבינו יונה זצ"ל: המשמח חתן וכלה זוכה לראות בשמחת ירושלים.

עוד כדאי להביא מה שכתב בספר התשב"ץ (קטן סי' תסו) ואמר: "בגן" גמטריא "כלה". לומר לך כי כל המשמח חתן וכלה יבא בגן עדן. ועוד כתב שם ש"חתן" בגמטריא "שחקים". לומר לך שכל המשמח חתן וכלה זוכה להנות ממה שמחלקים ברקיע שחקים.

עדות נורא של אימו של הגר"א זצ"ל!

ועל מנת להמתיק את הדברים נספר כאן דבר נפלא ביותר:

מסופר על מרת טריינא ע"ה אם אדונינו הגר"א מוילנא זצ"ל שראוה פעם רוקדת וצוהלת בחתונה פלונית, אף שמפאת גילה לה היתה בקו הבריאות. תמהו אי אלו מהקרואים באזניה: מדוע אין היא חסה על בריאותה ומרשה לעצמה התנהגות התואמת לאישה צעירה, ולא לאשה בת גילה.

השיבה הצדקנית ע"ה: כתוב בגמרא שכל המשמח חתן וכלה זוכה לתורה שניתנה בחמשה קולות. אף אני - אמרה - בשל חמשה קולות הללו שקיימתי כל ימי בשמחת חתן וכלה, זכיתי לאותם חמשה גאוני תורה, עליהם הזכיר הכתוב חמשה קולות. הכיצד אוכל להפסיק ממנהגי זה?!

ויש לציין שכל חמשת בניה היו גאונים וצדיקים גדולים: א) הגר"א זצ"ל. ב) הגאון רבי משה זצ"ל,מגיד מישרים ומורה צדק בעיירה פודזלובה. ג) הגאון רבי אברהם מרגולה זצ"ל, מחבר הספר הנודע "מעלות התורה" וכיהן כמגיד מישרים בשקלוב. ד) הגאון רבי ישכר בער זצ"ל, מחשובי חכמי וילנא, מחבר ספר "צוף דבש" על התורה וחיבורים על הש"ס שו"ע ונ"ך. ה) הגאון רבי מאיר זצ"ל, אשר הגר"א זצ"ל כינהו "אור המאיר".

לא בכדי כשנפטרה חרתו על מצבתה את הכתובת "זאת האשה צלחה אם ה'בנים שמחה, גאונים צדיקים לברכה, מי יודע לספר שבחה".

בכל זה היא תלתה בזכות זה שהיתה תמיד משתדלת לשמח חתן וכלה!

נורא!

לשונו הנפלא של השל"ה הקדוש

ונפלא הוא לשונו של השל"ה הקדוש שכתב שהרוצה להיות חסיד ולאחוז בדרכי הקדמונים, יגמול חסד עם החתנים לשם שמים. יכבדם וישבחם, ומהקב"ה תהא משכורתו שלימה. וירבה בתחבולות ביותר לשמח חתן, וישבח את הכלה בפניו. וסיים ואמר שכשמשמחים לשם שמים ולא לתשלום גמול, עדיפא מצות חתן וכלה משאר חסדים.

אופנים לקיים מצות שמחת חתן וכלה

מה שיש לבאר עתה הוא - איך מקיימים מצוה זו. כלומר, באיזה אופנים ניתן לקיים מצוה חשובה זו. והרי זה ברור שעל ידי שרוקדים בפני החתן והכלה מקיימים מצוה זו. אמנם, מצינו עוד כמה דרכים לקיים מצוה זו.

והנה, בספר פלא יועץ (ערך חתן) כתב שעיקר שמחת חתן תהיה כאשר יודיענו מה שגילו לנו רבותינו ז"ל (ירושלמי ביכורים פ"ג ה"ג) שהנושא אישה מוחלין לו על כל עוונותיו!

על ידי ששולחם להם מתנות מקיימים מצות שמחת חתן וכלה

עוד אופן איך לקיים מצות שמחת חתן וכלה הוא על ידי ששולחים להם מתנות.

והנה, כתוב במדרש תלפיות (ענף חתן וכלה) שחתן דומה למלך, מה המלך מגישים לו דורונות, אף חתן כן. ובשולחן העזר (ח"ב דף עב) כתב דטעם מה שנוהגים לתת מתנה לחתן ולכלה הוא בכדי שלא לעבור על מאמר חז"ל שהנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו וכו', ועל ידי הדורונות משמחו. ומקורו בזוהר הקדוש (פרשת ויצא דף קמט ע"א).

וראיתי מובא בשם הגאון רבי עובדיה יוסף זצ"ל דאמר שמי שאינו נותן מתנה לחתן, או מי שנותן מתנה זולה - הרי הוא גוזל את החתן ומפסידו. לכן יש להזהר בזה מאוד, ולא כאותם אנשים שנותנים איזה מתנה זולה כדי לצאת ידי חובה, ואפילו את המנה שאוכלים אינם מכסים...

מהי המתנה של הקב"ה לחתן ולכלה?

ומעשה היה עם הגאון רבי גדליה שור זצ"ל שפעם אחת הוזמן לשבע ברכות של תלמיד ובדרשתו אמר כדברים הבאים:

"הנה מנהג נתינת מתנה לחתן ולכלה, הוא חלק ממצות חתן וכלה כמבואר ברמב"ם (הל' אבל פי"ד ה"א). והנה הלא גם הקב"ה משמח חתן וכלה. וכמו שאומרים בברכת חתנים "משמח חתן וכלה". ויש לעיין מהי המתנה שלו יתברך לחתן ולכלה?

המשיך הגאון רבי גדליה זצ"ל ותירץ: נראה כי מתנת החתונה של הקב"ה לחתן ולכלה היא המחילה שמוחל הקב"ה על עוונותיהם, ועל ידי מחילה זו, נותן להם הקב"ה להתחיל יחדיו חיים חדשים ומנוקים מכל חטא ועוון.

אופנים אחרים לקיים מצות שמחת חתן וכלה

אופן אחר לקיים מצות שמחת חתן וכלה הוא גם לפעמים בעצם זה שמשתתפים בשמחה, ובפרט אם הוא אדם חשוב, הרי הרי החתן יודע מנוכחותו ומוסיף לו שמחה בלבו על כי יודע שטרח באופן מיוחד כדי לבוא ולשמחו.

בספר לרעך כמוך (ח"ב) הביא בשם הגאון רבי חיים קניבסקי שליט"א דיש אומרים דסגי באמירת מזל טוב לחתן בשביל להחשיב ששימחו.

כיצד מרקדים לפני הכלה?

עוד אופן הוא על ידי שמדברים לחתן ולכלה דברי שבח. וכמו שראיתי שהקשה הבן איש חי זצ"ל בספרו בן יהוידע, מדוע שאלו חז"ל (מס' כתובות דף יז.) בלשון "כיצד מרקדים"? ולא בלשון "כיצד מקלסין"? כי הרי העיקר הוא קילוס הכלה על מעלותיה?

אלא הביאור הוא - אמר הבן איש חי זצ"ל - של"קילוס" קוראים בשם "ריקוד" מלשון "הרקדת הקמח", שכן בפעולה זו מנפה הסולת הנקיה מן הפסולת. כך גם כאן, יש לעשות הקילוס ב"הרקדה" כלומר - להזכיר רק את המעלות ולהעלים החסרונות.

כיצד משמחים את החתן...

והאמת היא שהיו הרבה גדולי ישראל אשר טרחו בגופם וחיפשו כל מיני אופנים ותחבולות עד שלפעמים הגיעו לעשות דברים מוזרים על מנת "להוציא" חיוך מהחתן, ובזה הם קיימו מצות שמחת חתן וכלה.

ולפעמים השתמשו במילי דבדיחותא כדי לגרום שהחתן יצחוק, וכמו שמסופר על הגאון מנאסויד זצ"ל שהיה מהדר מאוד במצות שמחת חתן וכלה, והיה משתדל לשמח את החתן עד שהיה רואה השמחה על פניו. וכשהיה רואה שאין צהלה על פני החתן היה מספר לו את סיפור על בעל עגלה, שנוהג היה תמיד בצאתו לדרך לקחת איתו עשרה בקבוקי יי"ש, וכששאלוהו לאיזה צורך "עשרה", השיב בגלל שאינו נוסע בלי מנין...

שוב שאלו אותו אם כן מספיק לך לקחת רק תשעה בקבוקים כי יחד איתו הינם עשרה. ואז ענה להם שהוא הבית הכנסת שהכל נכנסים בקירבו...

וכשהיה החתן צוחק מזה, היה אומר: ברוך ה' שזכיתי לקיים את המצוה של שמחת חתן וכלה.

וכמעשה זה יש עוד הרבה עובדות על גדולי ישראל, אמנם לא נאריך בהם. והכלל הוא - לגרום שמחה לחתן ולכלה בכל אופן שיהיה. ובזה יוצאים ידי המצוה של שמחת חתן וכלה.

במה דברים אמורים? כשהכל מתנהל כשורה!

אמנם למותר לציין כי כל החיוב הוא דוקא במקום שהחתונה מתנהלת על פי דיני התורה וגדרי הצניעות כי בלאו הכי פשוט הוא שאין שום חיוב ללכת למקום מפוקפק או היכן שעלול הוא לעבור על איסורים דאורייתא או דרבנן.

וכמו שכתב בספר חסידים (אות שצ"ג): כל מצוה שבאה עבירה על ידה, מוטב שלא יעשה המצוה! וכמו לשמח החתן, שאם יש פרוצים ויודע שלא יהיה ללא פריצות, או אינו יכול להיות בלא הרהור, אל יהיה שם!

דברים נוקבים מהחפץ חיים זצ"ל

ונביא עוד בזה את דברי החפץ חיים זצ"ל בספרו אהבת חסד (ח"ג פ"ב) ונסתפק בזה, וזת"ד:

"אך יש להזהר שלא יהיה הקילקול יותר על התיקון, כגון במקומות שהבחורים פורעי מוסר ובני בלי תרבות, מרקדים עם הבתולות, שהוא עוון פלילי, ועוברים בזה על כמה וכמה איסורים, או שאר פריצות כאשר מצוי בעווה"ר באיזה מקומות מחתונות כאלה שמתנהגים שלא כדרך התורה, צריך לברוח מאוד, כי השטן מרקד ביניהם, ואין שום מצוה לשמח אנשים כאלו שהופקר אצלם דברי ה' בפרהסיא וכו', ואם ישהא אצל מסיבות כאלו יבוא לקלקל לכמה ענינים.

הרי לנו מזה, שבאופן שאין השמחה נעשית על פי התורה הקדושה אין שום מצוה ללכת אליה, אדרבה! אסור ללכת לשם! ובזה כל אחד ישקול הדברים לעצמו ויחליט האם עליו להשתתף בשמחה זו או אחרת או שעליו להמנע מלהשתתף בשמחה כזו וכזו.

בענין השתתפות בחתונות

מה שרצוני להעיר הוא דבר אחר. כולי עלמא לא פליגי שיש מצוה גדולה לשמח חתן וכלה, השאלה היא עד כמה הוא אותו חיוב ועד כמה צריכים לבטל מהלימוד על מנת להשתתף בחתונות.

והדבר ידוה שבענין השתתפות בחתונות יש בלבול גדול בין האנשים, כי יש כאלה שאינם מבינים גדרם של הדברים היטב וממילא מבלים כל ימיהם מחתונה לחתונה ומפסידים בהם זמן רב, ועל כן רציתי לבאר ולברר קצת את הענין בין מבחינת ההלכה ובין מבחינת ההשקפה מהו הדרך הישר אשר יבור בו האדם, ומה' נבקש שלא נכשל בדבר הלכה, בזה החלי בעזרת הא-ל צורי וגואלי.

מבט הנכון מבחינת ההלכה

נפתח בשאלה: האם ראוי או כדאי או חייב כל בן תורה להשתתף בכל החתונות שיש מחבריהם. ומה גדר הדברים, דהיינו כמה זמן יש ללכת ואיך ללכת ומתי ללכת. והאם זה עוזר או מפריע ללימוד. והאמת היא שלא נדון כל כך על פי ההלכה למעשה אבל יותר נדון על פי ההשקפה של הענין.

מבטלים תלמוד תורה להכנסת כלה לחופה

רבינו יונה זצ"ל בספר היראה כותב: יש חתן בעיר, לך ועסוק בו ושמחהו, כי המשמחו זוכה לראות בשמחת ירושלים.

ובגמרא במסכת כתובות (דף יז.) איתא: ת"ר מבטלין תלמוד תורה להוצאת המת ולהכנסת כלה. אמרו עליו על רבי יהודה ברבי אלעאי שהיה מבטל תלמוד תורה להוצאת המת ולהכנסת כלה.

וכן מבואר בשו"ע אה"ע (ס' ס"ה ס"א ברמ"א) שמרן זצ"ל כותב: מצוה לשמח חתן וכלה ולרקד לפניהם. והרמ"א זצ"ל הוסיף וכתב: ומבטלין תלמוד תורה להכנסת כלה לחופה.

ומבואר מכל זה שבאמת לא רק ש"אפשר" לבטל תלמוד תורה בשביל הכנסת כלה. אלא ש"מוכרחים" לבטל תלמוד תורה בגלל מצוה זו של הכנסת כלה.

האם זה דבר פשוט שמבטלים להכנסת כלה?...

אבל כשנעיין היטב בזה נראה שיש כמה וכמה נקודות שצריכים לקיים כדי שהדין הזה של "מוכרחים לבטל" יהיה קיים, ובלאו הכי זה לא כל כך פשוט שיש לבטל מלימודו כדי לקיים מצות הכנסת כלה. ונבאר את הדברים בעזרי"ת.

נתחיל בדברי הגמרא במסכת כתובות (דף יז:) שהגמרא עצמה אומרת שמבטלים תלמוד תורה להכנסת כלה, וממשיכה הגמרא ואומרת: במה דברים אמורים כשאין עמו כל צרכו אבל יש עמו כל צרכו אין מבטלין. ויש מחלוקת ראשונים על מה קאי הדבר זה של "במה דברים אמורים שאין שם כל צרכו" אמנם להלכה הביא בשו"ת שבט הלוי (ח"ז ס' רג) מהאבות דרבי נתן (פ"ב הא) שכותב שגם הכנסת כלה דוקא בכדי צרכן מבטלין ולא יותר.

וכמה זה כדי צרכן? 

בשו"ת מהרש"ג (ח"ב סי' רכה) כותב וז"ל: מה שטען מעכ"ת דמצוה רבה לילך לסעודת מצוה, לדעתי לא נאמר אלא במקום שיש לחוש שאם הוא לא ילך לא יהיה שם מנין, אבל באופן אחר לדעתי אין לך מצוה רבה מלישב בביתו ולעסוק בתורה.

ומבואר שה"מבטלין" נאמר רק כשאין שם מנין אנשים אבל בלאו הכי לא.

עוד דיוק בדברי הגמרא הנ"ל, זה מה שהעיר כבר הקרבן נתנאל זצ"ל (אות מ') ואומר על מה שנאמר בגמרא "מבטלין תלמוד תורה להכנסת כלה" שמשמע מהלשון שזה חיוב וכותב: לענין החיוב, אשאר העם שמבטלין תלמוד תורה, אבל למי שתורתו אמנותו אין חיוב לבטל מלימודו.

רואים מדבריו שמי שתורתו אומנותו אינו חייב לבטל תלמוד תורה רק "רשאי". ויש לציין שדברי הקרבן נתנאל הללו הביאם גם השדי חמד.

הבהרה בדברי השו"ע

נמשיך בדברי השו"ע שהבאנו שכתב הרמ"א זצ"ל: "שמבטלין תלמוד תורה להכנסת כלה".

והנה בחלקת מחוקק (שם אות ב') כותב שכל החיוב לבטל מתלמוד תורה הוא דוקא כשרואין שנכנסים לחופה. אבל אם יודע שיש חופה בעיר אין צריך לבטל מלימודו ולילך.

ובדרך זו כתב גם בשדי חמד (מערכת חתן וכלה עמ' 446) וז"ל: 

...שהרי בעיירות גדולות שנמצאים בהן תלמידי חכמים הרבה ורבנים דיתבין ועוסקין באורייתא תדירא, "לא ראינו ולא שמענו שכולם יבטלו לימודם להכנסת כלה, אף שיודעים כי ביום הזה יכפר על כ' כי יקח איש אישה... 

ובפרט ששולחים הזמנות וכולם יודעים מהחתונה, ובכל זאת לא כל החתנים זוכים שיבואו כל הרבנים והחכמים החשובים שבדור לחופתם. והכל לפי כבודו כי הם עוסקים בתורת ה' חפצם ואין רוצים לבטל תמידין כסדרן, וחלילה לומר שכולם עושים שלא כדין... 

וע"כ בהכרח לומר שהם נקטו עיקר דאינו חייב לבטל לימודו אלא כשרואה הכנסת כלה, וכיון שצדיקים יושבים בבית מדרשם ואין רואים הכנסת הכלה אף שיודעים לכוון את השעה רשאים הם שלא לבטל לימודם משום הכנסת כלה.

וכן הגרש"ז אויערבך זצ"ל אמר (ע' הליכות שלמה דף קסג) שעיקר החיוב בזמנינו הוא כשעוברים במקום שכבר נערכת החופה שם, שאז חייבים לבטל תלמוד תורה להכנסת כלה אבל אם רק יודעים לא, וכן יש פטור אחר כי גם לא נחשב שיודעים לכוון את השעה ובגלל שהרבה פעמים צריכים להמתין שם עד שהחופה נערכת וממילא זה נחשב ל"אין יודעים לכוון את השעה", ועל זה סומכים העולם שלא חוששים להשתתף בשמחת ההכנסת כלה לחופה.

מבטלים רק כשאפשר לקיים את ה"יחזור לתלמודו"

בשו"ת גינת ורדים (או"ח כלל ד סימן י"ג) כותב שכל מה שמבטלין תלמוד תורה להכנסת כלה הוא דוקא אם יהיה שהות שיחזור לתלמודו אבל אם לא יהיה שהות לחזור לתלמודו אז אין מבטלין תלמוד תורה אפילו להכנסת כלה.

מצוה שאי אפשר לעשותה על ידי אחרים

יש לנו כלל "שכל מצוה שאי אפשר לעשותה על ידי אחרים מבטלים תלמוד תורה עבורה". 

והרי לכאורה סעודת נישואין נחשב ל"מצוה שאפשר לעשותה על ידי אחרים", וכן מבואר במג"א (ס' תמב ס"ק י), וכן בשו"ת אגרות משה (או"ח ח"ב סי' צה) דן בזה ואומר שאולי מי שקיבל הזמנה נחשב לאי אפשר לעשות על ידי אחרים כי לכן קיבל הזמנה. אבל למסקנה נוקט שבערים הגדולות שמזמנים להרבה אנשים זה ברור שבעל השמחה יודע שלא כולם השתתפו ולכן לפעמים מזמינים יותר אנשים, ולכן כל זה נחשב ל"אפשר לעשות על ידי אחרים" וממילא אין לבטל תלמוד תורה בשביל זה.

מי שלומד הלכה למעשה אין לו להפסיק מלימודו

בספר פסקי הלכות (ח"ג עמ' לה) כותב שכל החיוב של השתתפות לחתונות הוא רק כשעל ידי זה יתאחר קצת להגיע ללמוד אבל אם עומד באמצע לימודו אין מבטלים תלמוד תורה.

ועוד כתב שם שכל מה שאפשר לבטל הוא כשלומדים שאר לימודים, אבל מי שלומד הלכה למעשה אינו רשאי לבטל מלימודו כי לימוד הלכה למעשה קודם למעשה, וכתב שכעין זה כתב הגר"א זצ"ל באבן שלמה.

העוסק במצוה פטור מן המצוה

עוד דבר שמאוד חשוב לציין הוא מה שכותב הגאון רבי צדוק הכהן מלובלין זצ"ל בספר הזכרונות (מ"ע ב' פ"ב) ואומר שכל זה שאמרנו שמבטלים תלמוד תורה זה דוקא אם לא היה אז עוסק בלימוד, אבל מי שבאותו עת עוסק בתורה הרי "העוסק במצוה פטור מן המצוה" וכן אם עוסק באיזה מצוה רשאי להמנע.

המזמינים אותו ולא בא מנודה הוא לשמים...

יש הלכה חמורה מאד. 

הרמ"א זצ"ל בהלכות מילה (ויש אומרים שזה קאי גם על שמחת נשואין) כותב שכל מי שמזמינים אותו לסעודת מצוה ואינו מצטרף לאכול שם אז הוא מנודה לשמים.

אמנם הערוך השולחן (ס' רסה ס' לז) מוסיף על זה ואומר שכל זה דוקא אם נמצאים שם בני אדם מהוגנים, אבל אם נמצאו בני אדם שאינם מהוגנים, אזי אין צריך לאכול שם. ולכן יש נוהגים לצוות להשמש שלא יקרא אותו לסעודת ברית מילה. ומסיים בעל הערוך השולחן זצ"ל ואומר אך עתה בעוה"ר אין חשש דעל פי רוב ימצאו שם אנשים שאינם מהוגנים.

כשיש מצוה הבאה בעבירה אל יעשה המצוה!

וכן כותב הגאון רבי יהודה החסיד זצ"ל בספר חסידים (אות שצ"ג) וז"ל: "כל מצוה הבאה עבירה על ידה, מוטב שלא יעשה המצוה. כמו מצוה לשמח חתן שאם יש שם פריצות ויודע שבלא פריצות לא יהיה, או שאינו יכול להיות בלא הרהור, או אינו יכול להיות מלראות בנשים, אל יהיה שם!

וכן כותב בספר הגן בשם המיימוני ז"ל שאם יהיה שם איזה פריצות או עבירה או קלות ראש אז אין ללכת לשם.

ובתשב"ץ קטן (סי' תסה) כותב שכל המצוה הוא לשמח חתן ירא שמים, אבל עם הארץ ואינו ירא ה' אסור.

מהו השיעור של "לשמח חתן וכלה"?

עוד נקודה חשובה בענין זה היא, שיש לדעת מהו שיעור החיוב לשמח חתן וכלה. 

בשו"ת שבט הלוי כתב שכל מה שיש מחולקת עם יש שיעור אם לאו הוא דוקא על הכנסת כלה לחופה אבל לרקוד עם החתן, לא מצינו שאין לזה שיעור, ולפעמים בודדים יכולים יותר מרבים.

וכן שאלו את הגר"ח קניבסקי שליט"א האם מי שאומר לחתן: "מזל טוב" האם בזה סגי להחשב ששימחו. והשיב וזה הלשון: י"א שסגי.

בענין תקנן ראש ישיבת פונביז' מרן הרב שך זצ"ל

וכדאי להביא דברי השבט הלוי זצ"ל שכותב על מה ששאלו אותו אם נכון עשה מרן הרב שך זצ"ל שתיקן שלא ילכו לשמח חתן וכלה רק כמנין בחורים או החברים ההכי קרובים המרגישים כחובה לילך ולשמחו ומנע שילכו המון רב לשמחו.

והנה אחרי שדיבר על זה מצד ההלכה כתב להצדיק את התקנה והוסיף בזה"ל: וגם כיון דמפריזים בזמן הזה על המידה ועוברים על מה שאמרו חז"ל בברכות (דף לא.) דאסור למאלות שחוק פיו בעולם הזה, ונפסק להלכה באו"ח סו"ס תק"ס וכתב הט"ז שם דאפילו בשמחת נישואין אסור, ואם כן מאן נימא דבשמחה יתירה זאת איכה בכלל מצוה, וגם ידוע דהרבה גאונים קדמונים תיקנו למעט בקרואים ובבדחנים וכיוצא בזה, ומכל שכן כשנוגע לביטול סדרי הלימוד והתפילה והישיבה. על כן אף על פי שמצוה חשובה היא מאוד לשמח חתן וכלה, אבל במידה ובמנין, וביראת ה' נסוך על פניהם לכבודו יתברך ויתעלה ועל כן יפה דן ויפה תיקן כבוד הגרא"מ שך שליט"א (זצ"ל) לעשות תקנה בגדר בזה.

הרי לנו בזה דברים ברורים בענין וכמדומני שאין צורך להאריך בזה יותר.

המבט מבחינת ההשקפה

עד כאן דיברנו פחות או יותר מה שנוגע להלכה. אבל יש עוד כמה נקודות הנוגעות להשקפה, ונבאר קצת את הדברים בעזרי"ת.

יש להבין שיש חילוק גדול בין החתונות של פעם לחתונות של זמנינו. וחתונות של פעם כמעט שלא היו ריקודים אלא כולם דיברו בלימוד אחד עם השני ושמעו דברי תורה מהנועמים השונים, ולא הפסידו אז את זמנם.

יש סיפור ידוע על הגאון רבי אליעזר טלזער זצ"ל שהזמינו אותו להשתתף בשמחת נשואים של בנו של הגאון רבי חיים מבריסק זצ"ל ואמר: אין לי זמן לזה! 

באמצע החתונה פתאום הגיע לשם הגר"א טלזער זצ"ל וכולם תמהו על זה עד ששאלו אותו: הרי כבודו אמר שאין לו זמן להשתתף בחתונה ואם כן האיך זה שכן הגיע לחתונה?... 

וענה להם, שהיה עוסק באמצע סוגיא קשה והיה לו קושיא גדולה שאף אחד לא היה יכול לפטור אותה. ולכן חשב ששם בחתונה יהיה הרבה גדולי תורה ומסתמא אחד מן הגדולים יוכלו לתרץ אותה ולכן בא לחתונה!...

הגרי"ש אלישיב זצ"ל בשמעו סיפור זה אמר, שאכן רואים שפעם היו באים לחתונות והיו עוסקים בלימוד לבד!

ועל פי דבריו אלו נכדו שאלו אם כן מדוע הוא לא אוהב ללכת לחתונות, הרי האנשים אוהבים לדבר איתו בלימוד? וע"ז ענה מרן הגרי"ש זצ"ל, וכי לשאול שאלות בהלכה זה נקרא לדבר בלימוד?! לדבר בלימוד הוא לשאת ולתת בעומק הסוגיא, להיות מונח בסברות ובדברים - זה נקרא לדבר בלימוד!

האיך היתה חתונת בנו של הסבא מסלבודקא זצ"ל?...

הגיע פעם ראש ישיבה אחת למרן הרב שך זצ"ל להתייעץ אתו בדבר זה הנוגע "להשתתפות בחתונות של התלמידים" ואמר לו מרן הרב שך זצ"ל, שיש להשתתף רק לחתונות של התלמידים המקורבים אליו, ולשאר התלמידים רק להכנס לרקוד "רקידה אחת ולצאת".

אותו ראש ישיבה הביע את התפעלותו לתשובה זו על כי הרי זה ידוע שבפולאניא היו נוסעים לחתונות ביום רביעי וחוזרים אחרי שבת, ורבינו תמיד אומר שיש לנו להדמות לדורות ההם ואם כן מדוע זה שונה דבר זה בזמנינו לזמן העבר?... 

ענה לו מרן הרב שך זצ"ל שהחילוק בין חתונות של זמננו לחתונות של פעם הוא פשוט מאוד, ואמר לו שעד היום הוא זוכר את חתונת בנו של הסבא מסלבודקא זצ"ל הגאון רבי משה פינקל זצ"ל. 

בחתונה, בנו של הסבא זצ"ל אמר "פלפול עמוק" בסוגיא אחת במסכת בבא בתרא במשך שעה תמימה! וכולם הקשיבו בתשומת לב, בדממה מוחלטת במשך כל זמן הרצאת הדברים! ואח"כ הגאון רבי אליהו קפלן זצ"ל עשה "בדחנות" דהיינו שחזר על כל הדרשה בחרוזים, זה היתה הרצינות שהיתה באותם ימים. וכי יש השוואה מחתונות של פעם לחתונות היום? הרי היום החתונות אינם אלא הוללות!...

ולכן ידוע היתה הנהגת הגרי"ש אלישיב זצ"ל שבאלו החתונות שהיה מוכרח ללכת כגון לחתונות נכדיו וכו' תמיד היה יושב על כסא, ובכסא שלידו היה שם הכובע שלו ובכסא של צד השני היה הופך אותו ושם סמך את שרוולו או ידו בכיסו, וזה היה "חוצץ" כדי שלא ישב אף אחד לידו, וכך יוכל להמשיך את שקיעותו בלימוד בלי הפרעות. (ויש לציין שמי שמעותד לישב לידו, מסתמא היה אחד מת"ח של הדור, ולמרות כן, נהג את מנהגו כדי לא יופרע מלימודו כלל).

אנו מבלים המון זמן בכל חתונה

אבל חוץ מזה שיש הבדל תהומי בין חתונות שלנו לחתונות של דור הקודם. צריכים להיות ערים לעובדא זו שבשבילנו החתונות הם מקום אשר בו מתפרקים קצת מה"עול" של הרצינות וכן מרבים בהם הרבה זמן ועי"ז נעשה ביטול תורה גדול מאוד.

והנה, הגמרא במסכת פסחים אומרת (דף מט.): כל תלמיד חכם המרבה סעודתו בכל מקום, לסוף מחריב את ביתו, ומאלמן את אשתו, ומיתם את גוזליו, ותלמודו משתכח ממנו, ומחלוקות רבות באות עליו, ודבריו אינם נשמעים ומחלל שם שמים ושם אביו ושם רבו וגורם שם רע לו ולבנו ולבן בנו עד סוף כל הדורות.

מבואר מדברי הגמרא הללו דברים חמורים ביותר - שכל תלמיד חכם המרבה סעודתו בכל מקום ראוי הוא לעונשים נוראים. אמנם, הרי"ף על עין יעקב מקשה כבר על דברי הגמרא הזו קושיא עצומה. הוא מקשה שאם מדובר על "סעודת מצוה", קשה למה נענש? ומתרץ שם שאין הכי נמי, מדובר גם בסעודת מצוה וחומר הדבר הוא כי על ידי שמרבה בסעודות אם כן אין לו זמן לעסוק בתורה ומשם מתחילים כל הבעיות. ועל ידי זה ממשיך והולך וכו', וזה חומר המרבה סעודתו בכל מקום!

גנאי הוא לתלמיד חכם לישב בסעודה אצל עם הארץ

וחוץ מזה מובא בגמרא במסכת סנהדרין (דף כג) שנקיי הדעת שבירושלים לא היו מסובין בסעודה, אלא אם כן היו יודעים מי מסב עמהם, מפני שגנאי הוא לתלמיד חכם לישב אצל עם הארץ בסעודה.

ודברי הגמרא הללו הביא אתם השו"ע להלכה (בסימן קע ס"כ) ובמשנה ברורה (ס"ק מב) הוסיף בשם האחרונים שזה מדובר אפילו בסעודת מצוה.

ואם כן רואים שזה לא כל כך פשוט כמו שחשבנו, שאפשר לבלות בכל חתונה של כל חבר או קרוב משפחה וכדומה...

ונראה לי שעיקר הדבר הגורם לנו לבטל כל כך בקלות את הסדר כדי להיות נוכח בחתונות הוא בגלל שלא מחשיבים מספיק את הלימוד. כי אם היינו ידועים שתלמוד תורה כנגד כולם, ושכל מילה של תורה זה הדבר הכי גדול שאפשר לעשות בעולם אז לא היינו מסכימים כל כך בקלות לבטל הלימוד עבור חתונות וכדומה.

מעשה נפלא עם הגאון רבי שמואל ברנבוים זצ"ל

ורציתי לחזור על עובדא שסיפרנו כבר אבל כדאי לחזור עליה כדי שנוכל לראות מה זה נחשב "להחשיב את הלימוד".

סיפר לנו ראש הישיבה הגאון רבי ירוחם אלשין שליט"א שכשהתחתן בנו עם נכדת ראש ישיבת מיר הגאון רבי שמואל ברנבוים זצ"ל, הם בדקו המחירים של האולמות בכמה אולמות של חתונות ויצא להם שלערוך החופה בליקוואווד היה יוצא 5000 אלף דולר פחות מלעשותה בניו יורק ועל כן החליטו לעשות את החתונה בלאייקאווד. 

מצד שני ידועה היתה הנהגתו של הגר"ש ברנבוים זצ"ל שלא לצאת לשום חתונה לפני גמר הסדר שלו. וכאן למרות שהיתה נכדתו הוא לא החליף ושינה ממנהגו ולא הסכים לצאת לחתונה לפני גמר הסדר. וכששאל מדוע לא עושים את החתונה בניו יורק ואמרו לו שיש הפרש גדול של כסף - חמשת אלפים דולר, מיד הוציא מכיסו צ'ק וכתב 5000 דולר ונתן למחותן הגאון רבי ירוחם שליט"א כדי שיעשו החופה בניו יורק! 

מבהיל!

אני "עובד" גם ביום ראשון!

וכן קרה פעם שבחור שהיתה מאוד מקורב אליו עשה חתונתו ביום ראשון בשעה של אמצע הסדר. אותו בחור התחנן מאוד לרבינו הגר"ש ברנבוים זצ"ל שיבוא לסדר קידושין אמנם הרב בירנבוים זצ"ל לא הסכים בשום פנים ואופן לצאת לפני גמר הסדר בישיבה כדי להיות מסדר קידושין עד ששאל את הבחור מדוע הוא לא עשה החתונה ביום אחר ובשעה אחרת. אז כשהבחור ענה לו כי באמצע השבוע אנשים "עובדים" ולא כולם יכולים לבוא מה שאין כן ביום ראשון... אז הגיב רבינו בפסקנות: אני "עובד" גם ביום ראשון ואיני יכול לבוא! 

זהו דוגמא של לייקר את הלימוד!

מעשה עם מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל

עוד יש להביא שבחתונת הגר"ח קניבסקי שליט"א שנערכה בבני ברק, בסיום החתונה ניגש הסטייפלער זצ"ל להגרי"ש אלישיב זצ"ל ואמר לו שהוא מוזמן לשבע ברכות של יום מחר ולכן מקוה שלא יסע לבית לירושלים. והרי נתבונן בזה שמדובר בשבע ברכות שהשתתפו בו הסטייפלער זצ"ל והחזו"א זצ"ל, ולמרות כל זה אמר לו הגרי"ש אלישיב זצ"ל שהוא צריך לנסוע כי יש לו לתת שיעור לבעלי בתים למחרת, וכן לא הסכים שבנו יהיה ממלא מקום למסירת השיעור!

הנהגת הגרש"ז אויערבאך זצ"ל

מספרים על הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל שהבחין בבחור אחד שנהג להיות נוכח בכל החתונות של בני הישיבה, העיר לו על כך הגאון בעדינות, אך אותו בחור העיז בלשונו וענה לו: "הלא גם ראש הישיבה נמצא בכל החתונות"! אמר לו הגרש"ז זצ"ל איני נמצא בשום חתונה יותר מחמש עשרה דקות, ושוב העיז בחוצפתו אותו תלמיד ואמר "אם כן גם אני אלך לכל חתונה לחמש עשרה דקות", ענה לו הגרש"ז זצ"ל: "דע לך כי העובדה שאני יכול היום בזקנותי לבוא לחתונה ולשהות שם רק דקות מספר ולמרות זאת זה יגרום לשמחה גדולה של החתן, זה מפני שכאשר הייתי בגילך לא הלכתי לשום חתונה"! 

ובקובץ צהר הביא שהחתונה הראשונה שהלך היה זה חתונת אחותו והשניה החתונה שלו עצמו וחוץ מזה לא הלך כלום!

כמה בחורים השתתפו בחתונת הגאון רבי אהרן קוטלר זצ"ל?...

וכן הרב שך זצ"ל תיקן שלחתונות צריכים ללכת מכל הישיבה רק כמנין בחורים דהיינו ההכי מקורבים וסיפר שבסלבודקא מתוך חמש מאות בחורים שהיו שם, רק בחור אחד נסע לחתונת הבחיר שבישיבה הגאון רבי אהרן קוטלר זצ"ל!

וכן מסופר שכשהגאון המהרש"ג זצ"ל הלך להפרד מרבו המהר"ם שיק זצ"ל כדי ללכת לחתונתו, אז אמר לו המהר"ם שיק זצ"ל שלא צריך ללכת לכל החתונות שיש בעיר ואמר לו וזה הלשון: "אם יושבים ולומדים אף פעם לא מתחרטים". והוסיף על זה המהרש"ג זצ"ל ואמר: ומאז הרבה פעמים נזכרתי בדבריו הקדושים וראיתי על פי הנסיון שהם דברים אמתיים ונכונים.

היצר הרע מחבב אצל האדם מצות שמחת חתן וכלה...

וראיתי שבספר כתר תורה לתלמיד הגר"א זצ"ל כותב שדרכו של היצר הרע הוא לחבב אצל האדם מצוה זו של "לשמח חתן וכלה" ומצוות הדומות לזה ולכן מאוד מאוד צריכים להתיישב בדבר, כדי לא להכשל בפח היצר.

לעיתים אין ברירה אחרת אלא יש להתנהג בחוסר דימוס...

ויש לדעת שלמרות שהדבר אינו נעים כל כך אבל צריכים לדעת שלעיתים מוכרחים להתנהג קצת בחוסר דרך ארץ, כי למרות שהזמינו אותך לחתונה באופן אישי, יש ולפעמים עליך להתגבר קצת על הבושה הזו ולא להפסיק מלימודך בגלל זה.

ומספרים על הגאון רבי יחזקאל אברמסקי זצ"ל שפעם בבני ברק עבר בלילה ליד אחת מהישיבות החשובות שם, וראה תלמיד אחד שלמד בהתמדה גדולה והיה אולם הישיבה ריק, ניגש לאותו תלמיד ושאלו לאן הלכו כל שאר הלומדים, אותו תלמיד ענהו שחתונה של חבר קרוב התקיימה באותו ערב והלכו כל בני בית המדרש לשמחו, ניגש אליו הגאון ר' יחזקאל זצ"ל ונישק אותו על ראשו וכך אמר לו: "תדע לך שעכשיו אתה מקיים אחד מהמ"ח קניני התורה, וזה הקנין של מיעוט דרך ארץ, כי לכאורה זה לא דרך ארץ שלא הולכים לחתונה של חבר. אבל דע לך שרק כך קונים תורה ורק כך גודלים!

ונסיים עם דברי המהרש"ל זצ"ל בים של שלמה (בב"ק פ"ז ס' לז) שכותב שבכל הני סעודות מצוה ששרינן, מכל מקום לא ירבה בהן, שיבטל מלימודו הקבוע לגמרי, אלא לפעמים וכו' והכל לפי הענין, ואיש ירא אלוקים אשר בא לטהר, יורו לו מן השמים דרך הישר בקו האמצעי. עכ"ל.

המאמר מתוך הספר 'מצוות דיליה' לכתבה על הספר - לחץ כאן.

למאמר הקודם: זהירות לא לצער את הזולת - לחץ כאן. דבר שכיח מאוד, והיינו הזהירות הנצרך כדי לא לצער את הזולת שבעצם הוא לאו מפורש מהתורה, ככתוב: "לא תונו איש את עמיתו", הלאו כולל כל מי שמצער כל איש מישראל. נראה איך שגדולי ישראל נזהרו בזה ע"י שחשו את רגשותיו ותחושותיו של האחר כמו שחשו את עצמם, וממילא לא היו מסוגלים לצער את אף אחד בעולם!