מאמר: פורים מול כיפורים

מאמר נפלא! מהספר 'תורת חסד' מהרב אליהו אילן חנן שליט"א

חדש! ניתן לקריאה והורדה המאמר המעוצב מהספר - לחץ כאן.

פורים מול כיפורים; 

א] מה ההבדל בין 'גורל' לבין 'פור'? ומדוע נקרא חג זה 'פורים' הלא היה רק 'פור' אחד (1)? 

ב] נאמר במגילה: "הִפִּיל פּוּר - הוּא הַגּוֹרָל לִפְנֵי הָמָן" (אסתר ג, ז) מה הפשר של כפל השמות פּוּר ו: גורל? 

ג] איזה קשר נפלא קיים בין פורים לבין יום הכיפורים? 

ד] מדוע רק בפורים 'חייב איניש לבסומי עד דלא ידע'? 

ה] למה דווקא בפורים 'כל הפושט יד נותנים לו'? 

ו] איזה תחפושת קיימת בפורים אשר אף אחד אינו נותן ליבו אליה? 

פּוּר ו: גורל; 

בספר מגילת סתרים (לבעל הנתיבות) מבאר: מהו ההבדל בין פּוּר לבין גורל? 

גורל – היינו, גורל טוב. כמו הגורל שלפיו נחלקה הארץ. וכמו הגורל שעורכים ביום הכיפורים. 

ואילו פּוּר - היינו גורל רע. מלשון התפוררות! כפי שנאמר: "פּוֹר הִתְפּוֹרְרָה אֶרֶץ" (ישעיהו כד, יט). 

ולפי האמור, יובן היטב פשרו של הפסוק: "הִפִּיל פּוּר - הוּא הַגּוֹרָל לִפְנֵי הָמָן" שכן תמוה: מהו פשר כפל השמות פּוּר ו: גורל? 

אלא, שהמן ברשעתו: "הִפִּיל פּוּר" - לרעת עם ישראל! 

אשר "הוּא הַגּוֹרָל לִפְנֵי הָמָן" - גורל לטובתו של המן! 

ויתכן להוסיף לאור דבריו הנפלאים, שבסוף המגילה נאמר: "קָרְאוּ לַיָּמִים הָאֵלֶּה פוּרִים עַל שֵׁם הַפּוּר" (אסתר ט, כו) אך אם נעשה רק פּוּר אחד (1) על מה ולמה נקרא חג זה פוּרִים בלשון רבים?

אלא יתבאר להפליא, שחשב המן להפיל פּוּר - לרעת עם ישראל! 

והשיב לו ה' יתברך גמולו בראשו ונפל פּוּר - לרעת המן וזרע עמלק! 

וכך: "וְנַהֲפוֹךְ הוּא" (אסתר ט, א) נתהפך הפור שנועד לייסר את היהודים על ראשו של צורר ישראל ומכאן שמו: פוּרִים. 

מרדכי השפיל את המן ואסתר רוממה אותו; 

ובכדי לרדת לעומקו של השם: פוּרִים, מן הראוי להביא את דבריו הנפלאים של האוהב ישראל מאפטא, המקשר בין שני (2) ימים גדולים בשנה; פורים ויום הכיפורים. 

ותחילה, יש להקדים הקדמה קצרה: 

המתבונן יראה, שמרדכי ואסתר נהגו בהנהגה הפוכה לחלוטין כלפי המן הרשע; 

מרדכי – "לֹא יִכְרַע וְלֹא יִשְׁתַּחֲוֶה" (אסתר ג, ב). 

ומבאר בספר ראשון לציון (לבעל האור החיים) בשל מה נאמר בלשון עתיד? הלא מתאים היה יותר לכתוב: 'לא כרע ולא השתחוה'? 

אלא ללמד בא, שאף על פי שיכל מרדכי להימנע מלהשתחוות להמן בלא להעלות את חמתו וזאת על ידי שידאג שלא להימצא בקרבתו, לא כך נהג מרדכי, אלא התאמץ והשתדל להיות סמוך להמן ובאופן מתריס נשאר זקוף ועומד - "לֹא יִכְרַע וְלֹא יִשְׁתַּחֲוֶה"!

יתר על כן, מוסיף הראשון לציון לבאר את הפסוק: "וַיַּגִּידוּ לְהָמָן לִרְאוֹת הֲיַעַמְדוּ דִּבְרֵי מָרְדֳּכַי כִּי הִגִּיד לָהֶם אֲשֶׁר הוּא יְהוּדִי" (אסתר ג, ד) ויפלא הדבר! (שאלה 1) אלפים רבים השתחוו להמן מלבד אדם אחד (1) שלא כרע. וכי המן היה צריך שיגידו לו זאת? האם היה סומא ולא הבחין בכך בעצמו?

והיותר תמוה (שאלה 2), מדוע המן לא כעס מיד כשאמרו לו: 'שמרדכי אינו משתחוה!' אלא רק בפסוק הבא נאמר: "וַיַּרְא הָמָן כִּי אֵין מָרְדֳּכַי כֹּרֵעַ וּמִשְׁתַּחֲוֶה לוֹ וַיִּמָּלֵא הָמָן חֵמָה" (שם ה) למה רק עכשיו כשהגידו לו כולם - רק אז התחיל לזעום? 

ושאלה נוספת (שאלה 3): מה פשר התרוץ של מרדכי: 'ש הוּא יְהוּדִי ועל כן איננו משתחוה' הרי היה צו של המלך: 'להשתחוות!' 

אלא כך היה סדר הדברים: 

מרדכי השיב לכולם: 'דעו לכם! כי יהודי אני וליהודי אסור להשתחוות לפסל. לכן הגם שציווה המלך: 'להשתחוות להמן!' אבל לא ציוה ליהודים: 'להמיר דתם'.

'ממילא לא עברתי על דת המלך, כי הסיבה שאינני משתחוה להמן הינה שבכיסו יש פסל'. 

"וַיַּגִּידוּ לְהָמָן" סיפרו לו את טענת מרדכי ויעצו לו: 'שיסיר את הפסל' וכך יבחן את דִּבְרֵי מָרְדֳּכַי. ולכן המן לא כעס מיד, אלא תחילה הסיר את הפסל. 

אך אז נאמר: "וַיַּרְא הָמָן כִּי אֵין מָרְדֳּכַי כֹּרֵעַ וּמִשְׁתַּחֲוֶה לוֹ" – "לוֹ" דייקא, להמן ולא לפסל "וַיִּמָּלֵא הָמָן חֵמָה"! 

מתבאר: שמרדכי אכן ביקש והתכוון להכעיס את המן, והיה האדם היחיד בעולם [חוץ מהמלך והמלכה] שלא כרע אליו - כל זה בהתרסה גלויה! 

אולם אסתר, לעומת זאת, נהגה ממש להיפך. היא קירבה את המן וגידלה ורוממה אותו: 

בספר מנות הלוי מתאר בהרחבה את דברי חז"ל במדרש, כיצד נתנה אסתר בסעודה את הכתר שלה בסמוך לכתרו של המן. וכאשר מזגו כוס למלך וכוס נוספת נמזגה למלכה - היתה אסתר נוטלת כוסה ונותנת להמן... והיה המלך מצטמק ורע לו! 

עד כדי כך הגיעו הדברים, שאמר המן: "וְגַם לְמָחָר אֲנִי קָרוּא לָהּ עִם הַמֶּלֶךְ" (אסתר ה, יב) כביכול אילו רציתי, היתה נשמעת אלי. 

ויפלא הדבר מאוד! הלא שתי (2) ההנהגות הללו - של מרדכי ושל אסתר - הן ממש דבר והיפוכו? על כן יש לבאר את עומק הענין ולברר: עם מי הצדק? וכיצד צריך להתנהג כלפי רשע; האם להכנע אליו? כמו אסתר, או אדרבא! להתריס כלפיו כמו מרדכי?

הגורל ביום הכיפורים והפור שעשה המן; 

ויתבאר על פי דבריו הנפלאים של האוהב ישראל מאפטא: 

בזוהר הקדוש (תיקוני זוהר נ) כתוב: 'שיום הכיפורים - כמו פורים!' ואם כן מתברר, שחג הפורים הינו מרומם ונשגב עד מאוד והוא כמו היום האדיר בשנה! 

והנה בזוהר הקדוש (תצוה קפ"ה) מבאר את עבודת יום הכיפורים, ומקשר את פורים ליום הכיפורים: 

"יָבוֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן" (אסתר ה, ד) אסתר עשתה משתה ממש כמו הכהן הגדול ביום הכיפורים!

שכן עיקר העבודה ביום הכיפורים נעוץ גם הוא בגורל: 

נוטלים שני (2) שעירים שווים ממש; הן במראה, הן בקומה והן בדמים! ועורכים גורל; אחד לה' והשני לעזאזל. ויש להבין: מה המשמעות של מעשה זה? ומפני מה רק לאחריו הכהן הגדול מתוודה ונמחלים עוונותיהם של עם ישראל? 

אלא, שזהו סוד עצום ונורא! מרוממים את הס"מ וכביכול משווים אותו לקב"ה! 

מבהיל על הרעיון! 

מכל הפמליא של מעלה, נוטלים רק פיתקה אחת (1) של הס"מ ועימו באותה תיבה, נמצאת גם הפתקה של הקב"ה בכבודו ובעצמו! 

מלכו של עולם והס"מ חולקים שתי (2) פתקאות בשווה ואף חולקים שני שעירים בשווה. היתכן?! 

אלא, שבאותה שעה שמקבל הס"מ דורון כה גדול מהכהן הגדול - פיו נסתם מלקטרג! כל כולו אחוז שרעפים והתרגשות על הזכות העצומה שנפלה בחלקו, עד שבמקום להיות קטגור נעשה סנגור! ואומר לה' יתברך: 'ראה את עמך ישראל מתענים צמים ולבושים לבן כמו מלאכי השרת!' 

וזו השעה שהכהן הגדול מתוודה על חטאי עם ישראל! 

ובו בזמן שהשעיר לה' עולה לקרבן, מושלך השעיר לעזאזל מאיגרא רמא לבירא עמיקתא! 

כי לא יודע השטן שהקב"ה מטיל עליו את כל "האש" וכל עוונות עם ישראל יבואו על ראשו – "כִּי גֶחָלִים אַתָּה חֹתֶה עַל רֹאשׁוֹ" (משלי כה, כב). 

והקב"ה מרוב אהבתו לישראל, מתרצה בדבר ומוחל על כבודו!!! 

ובהנהגה זו נהגה אף אסתר, כמבואר במסכת מגילה (דף טו): היא הזמינה אך ורק את המן לסעודה, כמאמר הפרק הנ"ל: "אִם רָעֵב שֹׂנַאֲךָ הַאֲכִלֵהוּ לָחֶם וכו' כִּי גֶחָלִים אַתָּה חֹתֶה עַל רֹאשׁוֹ" (משלי כה, כא-כב). 

וזו הסיבה שאמרה: "יָבוֹא הַמֶּלֶךְ" - הקב"ה – "וְהָמָן"!

 על ידי שהשוותה את המן לה' יתברך וגדלה ורוממה אותו - נשבר תוקפו וחזקו! 

ויאירו הדברים, שמקום זה הוא היחיד שמרומז בו שם ה': "יָבוֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן הַיּוֹם!" (בראשי תיבות).

'חייב איניש לבסומי'; 

ומעתה תתבאר להפליא פשר הנהגת מרדכי ואסתר: 

מרדכי סירב לרומם את המן, כי טרם הגיע זמנו לפול! ועל כן אדרבא, הכעיס והקניט אותו, למען ימשיך לנסוק מעלה-מעלה ויתרברב בגזירות שמד על מרדכי ועם ישראל. 

אולם וּבְהַגִּיעַ תֹּר אֶסְתֵּר, היה זה רגע לפני הנפילה ולכן אסתר רוממה וגידלה את המן - כמו השטן עצמו שעולה למקום שממנו יש רק להיכן ליפול – "לִפְנֵי שֶׁבֶר גָּאוֹן"! (משלי טז, יח). 

ובשעה שהנחש עלה לראש - נחתך ראש הנחש - ונשאר חש. וכן השטן ששמו סמא"ל - נקפד ראשו - ונעשה אלם! הס קטגור!!!! 

ומכיון שכך, יובן מדוע רק בפורים נצטווינו: 'חייב איניש לבסומי עד דלא ידע' שהרי לא מצינו באף מקום בתורה הקדושה שיצא דבר טוב מיין? 

אלא, מבאר האוהב ישראל מאפטא: שסעודת אחשורוש ואסתר נקראת על שם היין: "מִשְׁתֵּה הַיַּיִן"! (אסתר ז, ב). 

וזאת, כי פורים הוא יום שמעבר לכל בינה ודעת. וכפי ש: בְּמִשְׁתֵּה הַיַּיִן קרה דבר פלא! והמן נתלה, כך בכל פורים, על ידי יציאה למעלה מהדעת מבטלים כח הרע! 

וזהו הכח שביום הפורים - שהוא תשובה מאהבה. 

וגדול הוא מיום הכיפורים - שהוא תשובה מיראה! 

שכן מי נתלה במי? קטן בגדול - כיפורים כפורים! 

וכמו שגורל יום הכיפורים הפך את השטן לשברון ולרועץ - כך ה: פּוּר שהפיל המן - נהפך לרעתו ומכאן שמו: פוּרִים! 

וניתן להוסיף ולהתבונן: שביום הכיפורים - בתשיעי אוכלים ובעשירי צמים! כי תשובה מיראה עושים בצום! 

ואילו בפורים - בי"ג צמים ובי"ד אוכלים! כי תשובה מאהבה עושים בסעודה וביין!

'כל הפושט יד נותנים לו';

 ומכאן מודעה גדולה, שהדבר היחיד שמחופש בפורים, אך אף אחד אינו נותן ליבו לכך - הוא פורים עצמו!!! 

שכן הוא יום גדול בשנה, גדול מיום הכיפורים, מסוגל לישועות מופלאות שאין הדעת יכולה להשיג, ובכל זאת, מחופש בתחפושת גדולה! 

כי באצטלה של ליצנות ושמחה, שכרות וקלות ראש, משלוח מנות ונטילת מעות, ריקודים ומחולות - מסתתרת הפנימיות העצומה של יום זה - יום גדול בשנה, שכמוהו כיום הכיפורים! 

ועל כן נפסק בשולחן ערוך (תרצד, ג) להלכה: 'שאין מדקדקים במעות פורים! אלא, כל הפושט יד - נותנים לו!'. 

ותמוה: כיצד יתכן לצוות על כילוי ממון? מדוע רק בפורים נותנים ללא הבחנה בין עשיר לרש? 

אלא שזהו הסוד: "וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים" (אסתר ט, כב) מיהו ה: "אִישׁ"? 

"ה' אִישׁ מִלְחָמָה"! (שמות טו, ג). 

אי"ש - ראשי תיבות: א-לקי"ם, הוי"ה, שד"י! 

וכפי שעם ישראל שולחים משלוח מָנוֹת ביום זה ונותנים מתנות, כן יתן להם ה' יתברך וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים מידו הרחבה!!! 

ביום העצום והמיוחד הזה בשנה, שגדולתו וקדושתו כה רבה - יותר מיום הכיפורים!

[קרדיט: גם מאמר זה על חג הפורים מתוך הספר הנפלא! 'תורת חסד' באדיבות המחבר הרב אליהו אילן חנן שליט"א - ישר כוחו!

לצפיה בשיעור מכבוד הרב שליט"א: 'פורים מול כפורים'

למאמר הקודם: 'פרשת תצוה, מאמר: משה ואהרן' - לחץ כאן].