פרשת תצוה, מאמר: משה ואהרן

מאמר נפלא! מהספר 'תורת חסד' מהרב אליהו אילן חנן שליט"א

חדש! ניתן לקריאה והורדה המאמר המעוצב מהספר - לחץ כאן.

משה ואהרן 

א] מה ההבדל הגדול בין מלכותו של משה רבנו לבין כהונתו של אהרן? 

ב] על אילו אחים נאמר: "הִנֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם יָחַד" (תהלים קלג, א)? 

ג] ומה הקשר לפסוק שאחריו: "כַּשֶּׁמֶן הַטּוֹב עַל הָרֹאשׁ יֹרֵד עַל הַזָּקָן זְקַן אַהֲרֹן שֶׁיֹּרֵד עַל פִּי מִדּוֹתָיו" (שם פסוק ב)? 

ד] כיצד טעה עלי הכהן וחשב את חנה לשיכורה? במקום כשרה! 

מלכות למשה וכהונה לאהרן; 

באור החיים הקדוש הקשה: 'למה הוצרך לומר: "וְאַתָּה תְּצַוֶּה" (שמות כז, כ) אחר שעימו היה מדבר? ותירץ: שכיון שהגיע הזמן לתת את הכהונה לאהרן - ברר הקב"ה למשה את המלכות והמליכו על ישראל. וזהו שאמר: "וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" מלשון: "וַיְצַוֵּהוּ ה' לְנָגִיד" (שמואל-א יג, יד). 

ואז הושלמה חלוקת התפקידים בעם ישראל, שנאמר: "וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ" (שמות יט, ו); "מַמְלֶכֶת" הוא משה רבינו, מלך ישראל, המושיע ונותן התורה. "כֹּהֲנִים" הוא אהרן הכהן. "וְגוֹי קָדוֹשׁ" הם שבט לוי. 

והנה הבדל גדול יש בין שררתו של משה רבינו לכהונתו של אהרן הכהן. כי הכהונה ניתנה לנצח לאהרן ולבניו ואילו במלכות - זכה משה רבינו עצמו, כמו שנאמר: "וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ" (דברים לג, ה) אולם לא הוריש זכות זו לבניו. 

וכמו שמבואר במדרש (רבה ב, ו) שבמראה הסנה אמר משה רבינו: "הִנֵּנִי" (שמות ג, ד) כפי שאברהם אבינו אמר במעמד העקדה: "הִנֵּנִי" (בראשית כב, יא) 

אמר לו הקב"ה: 'אינך כאברהם! כי רק אברהם אבינו זכה לכהונה כי רק אברהם אבינו זכה לכהונה ומלכות, ככתוב: "נְשִׂיא אֱלֹהִים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ" (בראשית כג, ו). אולם משה רבינו אף על פי שזכה להיות כהן בשבעת ימי המילואים ומלך עד יום פטירתו - מכל מקום, לא הוריש זכות זו לבניו והמלכות ניתנה לדוד ולזרעו, לעומת הכהונה שניתנה לאהרן ולבניו.

וכך אמרו חז"ל (במסכת זבחים דף ק"ב): 'אמר רבי ישמעאל: 'משה רבינו מלך היה!' ומיד הוסיף עולא על דבריו: 'שלא ניתנה לו מלכות לזרעו'. 

וכדי להבין במה נתייחדו משה ואהרן מכל שאר עם ישראל ונבחרו להיות מנהיגי האומה - המלך והכהן הגדול - יש להתבונן במדרש מפליא! 

"שֶׁבֶת אַחִים גַּם יָחַד" הם משה ואהרן; 

דוד המלך אומר (בתהילים קלג, א-ב): "הִנֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם יָחַד: כַּשֶּׁמֶן הַטּוֹב עַל הָרֹאשׁ יֹרֵד עַל הַזָּקָן זְקַן אַהֲרֹן שֶׁיֹּרֵד עַל פִּי מִדּוֹתָיו" ותמוה: מה הקשר בין הפסוק: "שֶׁבֶת אַחִים גַּם יָחַד" לפסוק שאחריו: השמן שניתן על אהרן מדוע כתובה המילה: 'זקן' פעמיים (2) באופן רצוף? ומי הם האחים המדוברים בפסוק? 

בספר שיחות מוסד לרבי חיים שמואלביץ זצ"ל הביא בשם השיטה מקובצת (כריתות ה') מדרש נפלא! 

"שֶׁבֶת אַחִים גַּם יָחַד" - 'הם משה ואהרן! 

"הִנֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים" - אף אחד מהם לא קינא במשרה של זולתו "שֶׁבֶת אַחִים גַּם יָחַד" - באחוה ובאהבה! 

יתר על כן, כשראה משה רבינו את השמן על זקנו של אהרן - שמן המשחה, שנמשח בו להיות כהן גדול – הרגיש: כאילו השמן יורד על זקנו שלו! וכה שמח משה בגדולתו של אחיו, עד שהרגיש הרגשה נפלאה - כאילו הוא עצמו הכהן הגדול! 

לכן כתוב פעמיים: 'זקן!' משום שאף על פי שהשמן על זקנו של אהרן היה - הרגיש משה רבינו, כאילו השמן גם על זקנו שלו! 

וזהו הקשר הנפלא, בין ב' הפסוקים: כמה נפלא ונעים לראות "שֶׁבֶת אַחִים גַּם יָחַד" שאוהבים זה לזה, עד כדי כך שהרגישו את אותה הרגשה - כאילו הם איש אחד! 

ויסוד זה של אהבה בין איש לרעהו יגדל עשרת מונים (פי 100!) כאשר יתברר להלן כיצד זכה אהרן להיות הכהן הגדול ומי איבד את הכהונה באותה שעה.

משה רבינו נענש ומאבד את הכהונה ובכל זאת הוא שמח! 

במסכת זבחים (דף ק"ב) מבואר: 'שבשעה שהפציר הקב"ה במשה במשך שבעה (7) ימים: 'ללכת לגאול את עם ישראל!' סירב משה זמן רב וטענתו האחרונה היתה: "שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח" (שמות ד, יג) תשלח ביד אחי הגדול, אהרן, שהרי הוא המנהיג של בני ישראל במצרים. 

"וַיִּחַר אַף ה' בְּמֹשֶׁה וַיֹּאמֶר הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי וכו' וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ" (שם פסוק יד). 

'אמר רבי יהושע בן קרחה: 'כל חרון אף שיש בתורה, נאמר בו רושם, חוץ מזה'. 

השיב לו רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י): 'אף זה נאמר בו רושם! שכתוב: "אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי" והלא כהן הוא? אלא, שבגלל חרון האף, איבד משה את הכהונה וזכה בה אהרן! 

מבאר רבי חיים שמואלביץ ביאור נפלא! 

כיצד קיבל משה רבינו את העונש? הוא שמח מאוד, כאילו הוא עצמו הכהן הגדול! ואף על פי שנחלקו רבי יהושע ורשב"י אם נענש או לא – למעשה, 'אלו ואלו דברי א-לקים חיים!' 

אמת נכון הדבר, שנענש משה ואהרן הלוי נעשה כהן! אולם טען רבי יהושע: שמאחר שמשה רבינו כל כך שמח והרגיש כאילו השמן ממש על זקנו שלו והוא עצמו זה שנעשה כהן - הרי זה כחרון אף ללא רושם! 

אהרן היה גדול במידות יותר ממשה רבינו; 

ויש להוסיף עומק נפלא! 

בגמרא (במסכת הוריות דף י"ב) פירשו את הפסוק הנ"ל: "כַּשֶּׁמֶן הַטּוֹב עַל הָרֹאשׁ יֹרֵד עַל הַזָּקָן זְקַן אַהֲרֹן" דהיינו; כמין שתי (2) טיפות שמן שנצצו כמרגליות, עמדו בקביעות על זקנו של אהרן! 

מבאר שם המהרש"א: מדוע מלכתחילה ניתנה הכהונה למשה רבינו ולבסוף ניתנה לאהרן הכהן? וחידש יסוד עצום! 

מתחילה ניתנה הכהונה למשה רבינו, שהיה שלם במושכלות יותר מכל אדם, עד כדי כך שנאמר: שה' דיבר עימו: "פָּנִים אֶל פָּנִים" (דברים לד, י) יתר על כן גם זכה ש: "קָרַן עוֹר פָּנָיו"! (שמות לד, כט). 

אולם, לבסוף נבחר אהרן הכהן - שהיה שלם במידות! הוא היה: 'אוֹהֵב שָׁלוֹם וְרוֹדֵף שָׁלוֹם' (אבות א, יב) יותר מכל אדם.

וזהו העומק בפסוק: "הִנֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים"; הטוב - הם המידות הטובות שהיו באהרן ועל כן זכה ל: "הַטּוֹב עַל הָרֹאשׁ יֹרֵד עַל הַזָּקָן". ו: "נָּעִים" היא התורה שהיתה במשה, שנאמר בה: "אִמְרֵי נֹעַם" (משלי טז, כד). 

והיכן רואים את מידותיו המופלאות של אהרן? מנין שהיה גדול ממשה במידות? 

אומר רבי חיים שמואלביץ, מהפסוק: וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ"! 

משה רבינו כל כך חשש, פן אהרן יפגע, בשעה שיראה את אחיו הקטן תופס את ההנהגה - תופס את תפקידו שלו! 

אך לא השכיל משה רבינו לידע, עד כמה עצום וענק אהרן במידותיו! כי אפילו בשעה שאחיו הקטן תפס את מקומו - היה אהרן שמח, כאילו הוא עצמו נתמנה להיות המנהיג. כאילו הוא נעשה גואלם של עם ישראל! 

וכל כך שמח אהרן, עד שבילקוט (שמות, רמז קע"ב) כתוב: "וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ" – 'בְּלִבּוֹ יותר מבפיו!' 

ובזית רענן ביאר: שכה שמח אהרן בְּלִבּוֹ - עד שאי אפשר היה לפרש שמחה גדולה כל כך בפיו! 

שמחתו כה התעצמה - עד שאין כל פה וכל לשון יכול להביעה. 

ולכן אמר רבי שמעון בר יוחאי: 'הלב ששמח בגדולת אחיו - ילבש אורים ותומים!' 

לב רחב כזה, המביע שמחה גדולה כל כך כלפי זולתו - הוא המקום ליתן עליו את השם המפורש! 

הלב שאוהב כל יהודי ילבש אורים ותומים; 

ועל פי זה תובן השיחה, בין עלי הכהן לחנה: 

עלי הכהן חשב את חנה לשיכורה, משום שכאשר התפללה חנה במר לה: 'שיתן לה הקב"ה בן!' נאמר: "רַק שְׂפָתֶיהָ נָּעוֹת וְקוֹלָהּ לֹא יִשָּׁמֵעַ" (שמואל-א א, יג) שאל עלי הכהן באורים ותומים וראה אותיות: 'שכרה' הבין: שהיא שיכורה! 

אמרה לו חנה: '"לֹא אֲדֹנִי!" (שם פסוק טו) לא פתרת נכון את התשובה באורים ותומים! הכוונה אחרת, סדר אחר באותיות: 'כשרה!'. 

וכל כך למה? משום שעלי הכהן לא חש בעומק ליבו, את צרתה ומר נפשה של חנה ולכן לא פתר נכונה את דבר ה', באורים ותומים.

וזהו עומק כוונת רשב"י (בילקוט): 'ליבו של אהרן אוֹהֵב שָׁלוֹם וְרוֹדֵף שָׁלוֹם אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת!' ולב כזה, שמרגיש כל אדם ואדם - הוא יפתור נכונה את דברי הקב"ה באורים ותומים! 

ושני האחים, שאהבו כל כך זה את זה ושמחו האחד בשמחתו של השני - אף על פי שלמעשה, זה נטל גדולתו של זה, שכן אהרן היה המנהיג במצרים ולמשה יעד הקב"ה את הכהונה - להם ראוי להנהיג את עם ישראל. 

וכפי שהאירו פניו של משה רבינו, מתוקף תפקידו כמוסר התורה, שנאמר: "קָרַן עוֹר פָּנָיו" (שמות לד, כט) ברדתו מהר סיני, כך האירו פני אהרן מהמרגליות שבזקנו - מתוקף תפקידו של הכהן הגדול!

[קרדיט: גם מאמר זה על פרשת תצוה מתוך הספר הנפלא! 'תורת חסד' באדיבות המחבר הרב אליהו אילן חנן שליט"א - ישר כוחו!

למאמר הקודם: 'פרשת תצוה, מאמר: בגדי כהן – "לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת" - לחץ כאן].