"אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה - כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי"

מאמר נפלא! מהספר 'תורת חסד' מהרב אליהו אילן חנן שליט"א

"אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה - כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי" (בראשית מח, ה)

א] מתי נמנים אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה בכלל שנים עשר (12) השבטים במקום לוי ויוסף? ואימתי לוי ויוסף נמנים ולא אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה?

ב] כיצד ראובן איבד את הבכורה וכיצד זכה בה יוסף?

ג] מדוע בה בשעה שבירך יעקב את אפרים ומנשה ומנה אותם בכלל השבטים הוצרך להסביר ליוסף מפני מה קבר את רחל בבית לחם על אם הדרך וכי מה ענין זה לזה?

ד] איזו ברכה יקרה עד למאד קיבל יוסף עצמו באותה השעה שנתברכו בניו?

ה] אם אמנם אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה הם בכלל השבטים מה טעם הדבר שנולדו ליוסף ולא נולדו ליעקב כיתר השבטים?

ו] מאחר שיעקב סירב להקבר במצרים מדוע יוסף בנו הסכים להקבר שם?

ז] מדוע נקבר יוסף דווקא בנילוס?

ח] מפני מה נקטה התורה לשון: "וַיְחִי יַעֲקֹב" (בראשית מז, כח) בו בזמן שהפרשה מספרת על פטירתו של יעקב?

בשלושה (3) מקומות נמנו אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה בכלל השבטים ובשלושה מקומות נמנו לוי ויוסף;

"וְעַתָּה שְׁנֵי בָנֶיךָ הַנּוֹלָדִים לְךָ וכו' לִי הֵם אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי" (בראשית מח, ה) 

יעקב אבינו אומר: שנכדיו אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה נכללים בכלל השבטים ומעתה הם במעמד של בנים!

ומחדד בעל הטורים: '" אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה" בגימטריה: ראובן ושמעון' 

ואם ישאל השואל: מה המשמעות של שבטים ולענין מה נקראו אף אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה שבטים?

מבאר רש"י: שיש שלושה (3) דברים שבהם אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה בכלל השבטים; [א] נחלת הארץ [ב] הדגלים [ג] וקרבנות הנשיאים.

ובכל שלושת הדברים הללו יוסף ולוי אינם בכלל השבטים; שכן בנחלת הארץ לא נחל לוי ביחד עם שאר השבטים "ה' הוּא נַחֲלָתוֹ" (דברים יח, ב) ויוסף גם הוא לא נטל חלק אלא רק שני (2) בניו; אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה והוא הדין גם בדגלים ובקרבנות הנשיאים.

מאידך מצינו בשלושה (3) מקומות אחרים שלוי ויוסף אף הם בכלל השבטים ואילו אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה אינם שם:

הראשון (1) בחושן בו היו אבנים כנגד כל שבט ושבט ואף ללוי וליוסף אבל אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה לא היו בכללם.

השני (2) במחלוקת קרח ועדתו כשחלק קרח על כהונתו של אהרן לקחו י"ב (12) מטות ומטהו של לוי פרח (במדבר יז, כג) הרי שלוי ויוסף נמנו אז בכלל השבטים.

והשלישי (3) בהר גריזים ובהר עיבל כשנאמרו הברכות והקללות עמדו ישראל; ששה (6) שבטים על הר אחד וששה (6) על ההר השני (סוטה ז, ה) ובתוך שאר השבטים היו גם יוסף ולוי.

אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה נמנו בכלל השבטים רק בדברים שאינם נצחיים;

והקשה המשך חכמה: 'מה באמת הטעם שבכל מקום נמנו רק שנים עשר (12) שבטים פעמים נמנו יוסף ולוי ופעמים אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה ולמה לא נמנו ארבעה עשר (14) שבטים וכולם בכלל?

ומתרץ: יעקב אבינו לא כלל את אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כחלק מהשבטים לגמרי אלא רק בזמן הזה עד אחר כיבוש הארץ!

ולכן כשהיו בני ישראל במדבר בדגלים ובקרבנות הנשיאים וכן בזמן כיבוש הארץ על ידי יהושע תפסו אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה את מקומם עם שאר השבטים.

וראיה לדבר -

שהרי מפורש בפסוק: "וְעַתָּה שְׁנֵי בָנֶיךָ הַנּוֹלָדִים לְךָ"; "וְעַתָּה" ולא אחר כך בזמן הזה דייקא עד כיבוש הארץ יקבלו אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה נחלתם במקום יוסף ולוי.

אבל בדברים רוחניים נצחיים כגון; החושן וכהונת עולם והברכות והקללות בכל אלו אין מונים אלא את השבטים שהיו בתחילה הלא הם לוי ויוסף!

ולהבהרת עומקם של דברים עלינו להביט במבט רחב יותר בברכתם של אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה ובפרט במה שאביהם יוסף זכה!

יוסף נוטל חלק הבכורה מראובן בזכות שעמד בניסיון שראובן נכשל בו;

והנה באמת יש לתמוה: כיצד קרה הדבר שיוסף זכה יתר על שאר השבטים שהוא זה שקיבל חלק בבכורה וכשם שהבכור נוטל פי שנים (2) (בכורות ח, ט) אף הוא נטל כפליים בחלוקת הארץ; את חלקו של אפרים וחלקו של מנשה והלא הבכור הוא ראובן והוא זה שהיה צריך לקבל שני שבטים?

ומפורשים הדברים בברכת יעקב לבניו: " רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי יֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עָז" – "יֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עָז" פירש רש"י: 'שני (2) דברים היו לך יותר משאר השבטים; הכהונה והמלכות' (בראשית מט, ג).

וכיצד הפסיד ראובן את בכורתו?

אף זאת נלמד מדבריו של יעקב: "פַּחַז כַּמַּיִם אַל תּוֹתַר כִּי עָלִיתָ מִשְׁכְּבֵי אָבִיךָ אָז חִלַּלְתָּ יְצוּעִי עָלָה" (בראשית מט, ד) הטעם שאינך נוטל את הבכורה: הוא פַּחַז - בגלל הפזיזות בגלל שחילל יצועי אביו במה שהעביר את מיטת אביו מאהל בלהה לאהל לאה אימו.

וכיון שניטלה הבכורה מראובן עברה ליוסף שהרי הוא הבכור של האם השניה של רחל.

אלא שיש להוסיף עומק רב בדבר! שכן נתבונן ונראה שבדיוק באותו הדבר שנכשל בו ראובן באותו המבחן עמד יוסף והצליח אותו החסרון של "פַּחַז כַּמַּיִם" היה הנסיון שעמד בו יוסף.

מה ענין קבורת רחל וברכת מנשה ואפרים?

ובכדי להבין: מדוע עברה הבכורה מראובן ליוסף? נדרש להקדים שתי (2) קושיות עצומות:

בתחילת הפרשה מבקש יעקב מיוסף: "וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם" (בראשית מז, כט) ואינו מסתפק בבקשה גרידא אלא אומר לו: 'שישבע לו על כך!'.

כמה פסוקים לאחר מכן יעקב אבינו חלה ואז מבשר יעקב ליוסף: 'שאֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה נכנסו לכלל השבטים!' באותו מעמד יעקב אבינו גם מברך אותם את הברכה המפורסמת: "הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי" (בראשית מח, טז).

והנה יש כאן דבר פלא! בין שני העניינים הללו בין הפיכתם של אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה לשבטים ובין הברכה "הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי" יש פסוק שבמבט ראשון נראה למתבונן שאינו שייך לכאן:

"וַאֲנִי בְּבֹאִי מִפַּדָּן מֵתָה עָלַי רָחֵל בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בַּדֶּרֶךְ בְּעוֹד כִּבְרַת אֶרֶץ לָבֹא אֶפְרָתָה" (בראשית מח, ז).

ופירש רש"י: 'אמר יעקב ליוסף: אף על פי שאני מטריח אותך לקבור אותי במערת המכפלה יודע אני שיש בליבך עלי' כלומר; יש לך שאלה גדולה 'למה קברתי את רחל אי שם על אם הדרך? והרי היתה כה קרובה למערת המכפלה כחצי יום מהלך רגלי (רמב"ן)?

אלא, אמר יעקב ליוסף: 'לא עשיתי כן אלא על פי הדיבור'.

והקשה האור החיים שתי (2) קושיות; האחת (1) למה פסוק זה נכתב כאן? לכאורה מקומו בתחילת הפרשה במקום שנזכר שיעקב ביקש מיוסף: 'שיקברנו במערת המכפלה' או אז היה צריך לומר לו: למה קבר את רחל על אם הדרך בקבר רחל?

ועוד (2) וכי מה ענין קבורת רחל אצל מינויים של אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה לשבטים?

מדוע ראובן מאבד את הבכורה?

וכדי להבין את מהלך הדברים מן הראוי להקדים את ביאורו של המגיד רבי שלום שבדרון זצ"ל בספרו 'לב שלום' שמבאר: מפני מה ראובן הפסיד את הבכורה ליוסף? 

באותו יום שנפטרה רחל חשב ראובן: 'שלכאורה הדין והיושר שמיטת אביו תעבור מאהל רחל לאהל של לאה אמו' וראה זה פלא! שכאשר רחל נפטרה העביר יעקב את מיטתו לאהל בלהה ולראובן יש כאן שאלה גדולה: 'שהלא בלהה שפחה היא וודאי שאמו לאה קודמת לה?'

אלא מאי?

ראובן הלך ועשה מעשה העביד את מיטתו של יעקב.

במעשה זה יש הכרזה: שכביכול אבינו יעקב טעה! 

דבר שלא יעלה על לב! 

ועל זה הטענה: 'וכי יעקב עצמו לא חשב על כך?! וכי לא ידע יעקב שבלהה היא שפחה ולאה היא מהאמהות?!'

ועל זה אמר יעקב: "פַּחַז כַּמַּיִם" החפזון הוא הגורם לטעויות בעטיו של החפזון הרגש משתלט על השכל ובעקבות זאת באות הטעויות!

אמר יעקב לראובן: 'מלך וכהן צריכים שתהיה להם שליטה עצמית מוחלטת! מלאה בלא שום רבב של טעות ואתה במעשה אחד (1) של פזיזות איבדת את הבכורה.

יוסף עומד בנסיון, ואז זוכה בבכורה;

וכיון שניטלה הבכורה מראובן ניתנה ליוסף ולמה דווקא לו?

מבאר רבי שלום שבדרון: 'שכן באותו יום שנפטרה רחל באותו יום שנתקשה ראובן: 'למה מיטתו של יעקב עברה לאהל בלהה? ולמה נגרע חלקה של אמו לאה?' 

בו ביום היה עוד אחד מהשבטים שנתקשה באותה השאלה בדיוק! הלא הוא יוסף שנתקשה: 'מדוע נגרע חלקה של אמו? ולמה היא ורק היא נקברה באמצע הדרך ולא במערת המכפלה?!'

ראובן מיצר על כבוד אמו ויוסף מיצר על כבוד אמו!

לשניהם הלב דואב! מאותה הסיבה אבל נהגו באופן שונה לחלוטין כיון שראובן קם ועשה מעשה לכבוד אמו אבל יוסף לא קם ועשה מעשה, יתר על כן הוא אפילו לא שאל את אביו על הדבר עשרות שנים ויוסף לא אמר דבר על כך. כשיש שלטון כזה ברוח יעקב רואה שיש מחליף לראובן - יוסף!

אבל קודם שיעקב מעביר את הבכורה ליוסף הוא בוחן אותו פעם נוספת בחינה קשה וכואבת בשעה שמבקש מיוסף: 'קבור אותי במערת המכפלה!'

ומה עושה יוסף?

האם הוא שואל: 'אבל למה את אמא לא קברת שם?!'

לא ולא!

שותק!

ואז כשרואה יעקב שיוסף שולט ברוחו בכל רגע יודע יעקב שיוסף יעמוד במשימה בבכורה כיאות ואז מעביר לו יעקב את הבכורה.

ועל כן יאירו הדברים שבתחילת הפרשה בשעה שמבקש יעקב מיוסף בנו: 'לקוברו במערת המכפלה' הוא אינו מספר לו את הדבר המתבקש ביותר: 'למה רחל אמך נקברה על אם הדרך' למה???

ולמה באמת לא סיפר לו?

כיון שיוסף עומד במבחן; הישלוט ברוחו בשעה שפותחים בפניו את הנושא הכאוב כל כך?

ומתי כן הזכיר יעקב את פטירתה של רחל וקבורתה על אם הדרך?

בשעת קבלת השכר בזמן שיוסף הפך להיות הבכור.

ולכן באותו מקום שבו נזכר ש: " אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי" דווקא שם מיד יעקב נותן טעם: במה זכו דווקא הנכדים הללו? ובמה זכה יוסף לבכורה? והטעם: כיון שרחל נקברה "בְּעוֹד כִּבְרַת אֶרֶץ לָבֹא אֶפְרָתָה" ושם עמד יוסף במבחן השתיקה ולכן על ידי זה זכה להיות הבכור וקיבל שני חלקים!

שלטת ברוחך ראוי אתה לבכורה!

עוד אומר לו יעקב: לגופה של שאלה; למה באמת קברתי את רחל שם? אין זה אלא ברוח הקודש! למען תציל את בניה בזמן החורבן.

כיון שיוסף הפך לאב, ממילא אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה נעשו שבטים;

ומעתה יאיר האור על קושיית האוד החיים הקדוש שהקשה: 'מדוע אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה החליפו את לוי ויוסף ולא נוספו למנין השבטים שיהיו סך הכל ארבעה עשר שבטים? ועוד יש להוסיף ולהקשות: מדוע דווקא יוסף זוכה לשני השבטים ולא יהודה שהוליד את פרץ וזרח? (בראשית לח, כט).

והשיב האור החיים: בשעה שהקב"ה קרא ליעקב: "יִשְׂרָאֵל" (בראשית לה, י) בירכו ואמר לו: "אֲנִי אֵל שַׁדַּי פְּרֵה וּרְבֵה גּוֹי וּקְהַל גּוֹיִם יִהְיֶה מִמֶּךָּ וּמְלָכִים מֵחֲלָצֶיךָ יֵצֵאוּ" (בראשית לה, יא) וברכה זו ניתנה ליעקב בפרשת וישלח אחרי שכבר הוליד י"ב שבטים.

לפיכך הבין יעקב: שכוונת הקב"ה ששנים מנכדיו יהיו לשבטים וזוהי כוונת הברכה "פְּרֵה וּרְבֵה!"

ברם כיצד יתכן שנכדים יהפכו לבנים?

אלא יש כאן עומק נוסף:

בזוהר הקדוש (וישב דף קפ) מבואר: שיוסף הוא בבחינת נפש של יעקב וזהו הבאור בפסוק: "אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף" (בראשית לז, ב).

ורמזו חכמי האמת: ש יוֹסֵף כלפי יַעֲקֹב הוא כמילוי ווי"ן כמו שהאות ו' מסתיימת בדיוק באותה האות שבו היא מתחילה כך יוסף היה בדיוק כמו אביו יעקב!

ומעתה התגלה הסוד העצום בברכתו של יעקב שהברכה הגדולה והעיקרית לא ניתנה למנשה ואפרים אלא ליוסף עצמו! "וַיְבָרֶךְ אֶת יוֹסֵף" (בראשית מח, טו) יוסף הפך מבן לאב!!!

מכריז יעקב: 'יוסף הבן הוא בדיוק כמוני! הוא אב וממילא הנכדים הפכו לבנים ובניו "אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה" הרי הם ממש "כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן".

אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה היו צריכים להיולד דווקא מיעקב;

ולפי זה מבאר האור החיים נופך ועומק נוסף על הקושיה דלעיל; למה הזכיר יעקב את פטירת רחל בזמן שאמר ליוסף שבניו אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה נעשו שבטים?

אלא, אמר לו יעקב ליוסף: 'אמת! נכון הדבר שאני עצמי הייתי צריך להוליד את אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כמו את כל השבטים אלא ש: "וַאֲנִי בְּבֹאִי מִפַּדָּן מֵתָה עָלַי רָחֵל" (בראשית מח, ז) רחל "מֵתָה עָלַי" בגללי כיון שאני קללתי את מי שהתרפים בידו: 'שלא יחיה!' ואלמלא כן היתה רחל ממשיכה לחיות ולהוליד את אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה!

וכיון שנפטרה הרי אתה יוסף שאתה בבחינת יעקב ובחינת רחל גם יחד אתה הוא זה שהוטל עליך להולידם.

כַּפְתֹּר וָפֶרַח!

כְּתֹנֶת פַּסִּים;

מעתה נוכל בעזרת השי"ת לפתוח צוהר ולהאיר את תוקף קדושתו של "וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם" (משלי י, כה) הוא יוסף:

נתבונן ונראה: שיוסף היה שונה משאר השבטים בשלושה (3) דברים מרכזיים וחשובים עד מאוד;

האחד (1) - הוא זה שקיבל את תפקיד הבכור ונטל פי שנים (2) משאר אחיו.

השני (2) - הוא היה היחיד שקיבל כְּתֹנֶת פַּסִּים (בראשית לז, ג).

השלישי (3) - רק יוסף נטמן ביאור במצרים שנים רבות! ולא יכלו עם ישראל להגאל ולצאת ממצרים עד שלקחו את עצמותיו עמם.

ויש להבין: מפני מה יוסף הוא המיוחד מכלל השבטים?

סוד הענין מתבאר בזוהר הקדוש בפרשתנו:

שכבר נתבאר שאת הברכה העיקרית והחשובה לא קיבלו מנשה ואפרים אלא יוסף עצמו שכן נאמר: "וַיְבָרֶךְ אֶת יוֹסֵף...: הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים" (בראשית מח, טו-טז) ומדוע נאמר "וַיְבָרֶךְ אֶת יוֹסֵף" בה בשעה שבירך את בניו?

אלא הסוד הגדול שעיקר הברכה ניתנה ליוסף שהפך לאב!

וממילא בניו הפכו מנכדים להיות שבטים!

וכיון שכך, מוסיף הזוהר הקדוש פנינה נוספת בשרשרת! מדוע דווקא יוסף מקבל כְּתֹנֶת פַּסִּים?

והטעם: לפי שיש מסר נפלא בכתונת זו:

שהרי אברהם אבינו - מידת החסד,

יצחק אבינו - מידת הגבורה.

ויעקב אבינו - ירש את שתי (2) המידות הללו גם יחד!

ורואה יעקב אבינו: שרק באחד (1) מבניו יש את המידות הללו בשלמות וכאות ומופת עושה לו "כְּתֹנֶת פַּסִּים"; פס אדום עם פס לבן.

פס אדום - מרמז לגבורה,

ואילו הפס הלבן - רמז לחסד.

יעקב השאיר את יוסף במצרים כדי לסייע לבניו;

ובתוספת נופך -

הקשו בזוהר הקדוש (דף רמב): 'מפני מה יעקב לא הסכים להקבר במצרים? והלא ידע יעקב: כי הגלות שם תהיה ארוכה וקשה! ואם כן כשם שקבר את רחל על אם הדרך והכל כדי שתעזור לבניה בזמן חורבן הבית כך לכאורה היה צריך יעקב אבינו להקבר במצרים למען בניו?

ותירצו כמה תירוצים:

האחד (1) פחד יעקב שיעשו ממנו עבודה זרה! ואם יעשו כן חלילה הרי שיגרום להם לתקלה ולא לתקומה.

השני (2) שידע יעקב: שהשכינה תהיה בין בני ישראל בגלות וידע שיגאלו בכל אופן ולכן לא נצרך להקבר שם.

והשלישי (3) שידע יעקב שצורתו חקוקה על כסא הכבוד ואם כן לא יתכן כלל שתיקבר במצרים אלא מחוייב הדבר שיקבר עם אבותיו.

אולם על אף כל התירוצים הללו הוסיפו בזוהר הקדוש ואמרו:

יעקב אבינו לא הסתלק מן העולם בלי שישאיר צדיק אחר שישמור עליהם על בניו הלא הוא יוסף! יוסף שהוא בבחינת יעקב!

ואכן באמת יוסף נשאר במצרים כדי לעזור לכלל ישראל בשעתם הקשה!

אלא שהיתה בעיה קשה -

איך יתכן שיוסף יהיה במצרים והלא במצרים היו מ"ט (49) שערי טומאה?

ולכן הושלך ארונו של יוסף אל תוך היאור מקום שאינו מקבל טומאה! וכך יוסף לא נטמא ובד בבד יכל לעזור לבני ישראל בעול גלותם עד שלבסוף הגיע משה רבנו וזרק טס של זהב עם שם ה' אל תוך היאור וכך עלה ארון יוסף מן היאור!

ולפי דברי הזוהר הקדוש מבואר היטב! למה הזכיר יעקב אבינו את פטירת רחל בשעה שבירך את יוסף ובניו? 

לפי שאמר יעקב ליוסף: 'אל תתמה; מדוע רק אמך נקברה על אם הדרך על מנת שתעזור לבניה ואני אינני מוכן להקבר במצרים לעזור לבני?' - לפי שיודע אני: שכבר יש מי שיחליף אותי במצרים ויעזור לבני ישראל הלא הוא אתה יוסף עתה מבקש אני: "אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם!" (בראשית מז, כט).

שני (2) שמות ליעקב; ישראל ויעקב, ומה ביניהם?

להשלמת הענין כתב הכתב סופר: 'שבמסכת תענית (דף ה) נאמר: 'אמר רבי יוחנן: 'יעקב אבינו לא מת!' 

והקשו עליו: 'והרי קברו אותו במערת המכפלה! וגם מפורש בתורה: שחנטוהו והספידוהו וקברוהו!' 

אמר להם רבי יוחנן: 'מקרא אני דורש! "וְאַתָּה אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב נְאֻם ה' וְאַל תֵּחַת יִשְׂרָאֵל כִּי הִנְנִי מוֹשִׁיעֲךָ מֵרָחוֹק וְאֶת זַרְעֲךָ מֵאֶרֶץ שִׁבְיָם" (ירמיה ל, י) מקיש יַעֲקֹב לזרעו; מה זרעו של יַעֲקֹב חי אף יַעֲקֹב עצמו חי'.

מבאר הכתב סופר:

ליעקב יש שני שמות; יעקב וישראל ואמנם בנו יוסף הוא הממשיך של יעקב אבל לדרגת ישראל יוסף לא הגיע!

ולכן מפורש בתורה: "וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת" (בראשית מז, כט) יִשְׂרָאֵל דייקא כלומר; רק לדרגת יִשְׂרָאֵל אין המשך.

ולפי זה יאיר לנו פשט המשך הפסוק: "וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף" (שם) כלומר בנו של יִשְׂרָאֵל הוא יוסף שכן לגבי שם זה יוסף חשוב כבן.

אבל, רבי יוחנן אמר: 'יעקב אבינו לא מת!' ולמה לא מת? כי יוסף ממשיך אותו בדרגת יעקב.

ומה יקרו דברי בעל הטורים שהביא את הפסוק: "גָּאַלְתָּ בִּזְרוֹעַ עַמֶּךָ בְּנֵי יַעֲקֹב וְיוֹסֵף סֶלָה" (תהילים עז, עט) הרי שיוסף נזכר כשווה למדרגת יַעֲקֹב! ועם ישראל נולדו מיעקב ויוסף!

"וַיְחִי יַעֲקֹב" יעקב באמת נשאר חי!

ולפי זה נהירים דברי יעקב בשעה שמברך את בנו יוסף: "מִידֵי אֲבִיר יַעֲקֹב מִשָּׁם רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל" (בראשית מט, כד) מזכיר הפסוק את שתי (2) הבחינות; יַעֲקֹב ו: יִשְׂרָאֵל ופירש רש"י את המילה: "אֶבֶן" – 'נוטריקון; אב בן!' הרי שיוסף הוא שילוב של אב ובן.

כיצד?

כלפי יעקב יוסף הוא ממשיך ומדרגתו כאב אבל לעומת ישראל כיון שלא הגיע למדרגתו נאמר בו: "וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף!!!"

ומעתה נבין דבר נוסף! למה הפרשה מתחילה "וַיְחִי יַעֲקֹב" ונקראת פרשת "וַיְחִי" אף על פי שהיא עוסקת במיתתו של יַעֲקֹב?

אלא 'יעקב אבינו חי!' וכדברי ר' יוחנן שכן ממשיך דרכו בחסד ובגבורה יוסף עודנו חי ונעשה יוסף כאב ובניו לשבטים!

ומעתה - אור גדול- - - 

בבחינת יַעֲקֹב הגשמית יותר יוסף הוא אב ולכן בעניינים היותר גשמיים הלא הם חלוקת הארץ הדגלים והנשיאים נחשב יוסף כאב וממילא אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה נמנו בכלל השבטים.

אבל בבחינת יִשְׂרָאֵל הבחינה הרוחנית יותר יוסף אינו כיעקב אלא הוא ככלל השבטים ולכן בחושן בברכות ובכהונה יוסף נמנה בכלל שאר השבטים מאחר שלדרגת יִשְׂרָאֵל לא הגיע.

[קרדיט: גם מאמר זה על פרשת ויחי מתוך הספר הנפלא! 'תורת חסד' באדיבות המחבר הרב אליהו אילן חנן שליט"א - ישר כוחו! למאמר הקודם: 'מדוע הקב"ה ויתר על חמישית מהזמן וגאל את ישראל ממצרים מוקדם?' - לחץ כאן]