רב קהילה שאינו מעורר על הכשרות. מה דינו?

הגה"צ יעקב יוסף זצ"ל פוסק: רב קהילה שאינו מעורר על הכשרות אינו תלמיד חכם ואין חובה לכבדו ומצוה לזלזל בו.

קטע מתוך שיעורו של הרב יעקב יוסף זצ"ל

פסיקת הגה"צ יעקב יוסף זצ"ל רב קהילה שאינו מעורר על הכשרות אינו תלמיד חכם ואין חובה לכבדו ומצוה לזלזל בו.

הרב יעקב יוסף זצ"ל ממי צריך להתרחק? וגדר תלמיד חכם! והאם רב קהילה שלא מעורר על הכשרות חייבים בכבודו?

אדם למד שחיטה.

השאלה: אם הוא יודע לשחוט? יודע להעמיד סכין? יודע לבדוק האם הסכין הזו חלקה או פגומה?

וכן בשאר כל מקצועות התורה

אותם האנשים שאף פעם לא היו בשטח, אין להם שום נסיון, איך אומרים? אין להם נסיון קרבי! אז האדם הזה, יכול להיות שהוא 'קצין מודיעין' נפלא, בתאוריה הוא יכול לדבר, לפטפט, לתת הערכות, אבל בשטח - תתן לו לנהל מערכה הכי פשוטה, הוא לא יודע לבצע שום דבר בין ימינו לשמאלו, ולא קרב זה אל זה.

אותו דבר גם להבדיל, כאן.

וכאן אנחנו דורשים ממנו, לא רק שקרא ושנה, אלא גם שימש תלמידי חכמים, אלה הדרישות שההלכה דורשת, כדי להחשיב את אותו האדם, שהוא בחזקת תלמיד חכם.

ורוב רובם של האנשים האלה שדיברנו עליהם, לצערנו חלשים מאוד! מבחינת הידע, כך שאין עלינו את החובה...

אתה יושב בשטיבלאך ונכנס אחד כזה, אין עלינו את החובה לעמוד, לקום מפניהם כלל ועיקר!

שאלה: אותו אחד באמריקה שיש לו את כל האנשים שלו ... מפני הכבוד, כשהוא מנדה אדם, הנידוי תופס בכדי להחזיק את הקהילה?

תשובה: לא! לא. זה לא אמרתי, שיעשו שאלת חכם, יעשו שאלת חכם שמכיר את הקהילה, שידעו מה לעשות, איך לנהוג עם אותו האדם. אבל עקרונית כמו שאמרתי, אין לו סמכויות ביצוע מבחינת ההלכה. מבחינת ההלכה אנחנו לא מחשיבים אותו תלמיד חכם, תלמיד חכם - צריך שיהיה לו ידיעות רחבות.

יש אנשים שקוראים לעצמם 'באבות' זה אצל הספרדים, אצל אחינו האשכנזים יש אנשים שקוראים לעצמם אדמו"רים, חלק מהם תלמידי חכמים גדולי תור, אבל בנוסף שהוא תלמיד חכם הוא גם אדמו"ר, זה לא מפריע לי.

אבל יש חלק מהאדמו"רים שהם עמי הארצות! שלא יודעים שום דבר בין ימינם לשמאלם, פעם הוא היה מדפיס, פעם הוא היה פקיד, היום הוא נהיה אדמו"ר, אבא שלו מת, עליו השלום, הוא קיבל את האדמו"רות בירושה, ככה זה עובד אצלהם, אצל חלק מהם.

ולכן, השאלה היא שוב: איך מתייחסים? אותו דבר, גם שמה אנחנו מתיחסים אותו דבר. איך אמרו בעלי הפתגמים? איך אומרים הבדחנים עליהם?

לפעמים, יש ילד שלא רוצה ללכת לתלמוד תורה, רוצה חופש! מה, ילך מחר עוד הפעם לתלמוד תורה? כל יום? אז מה הוא עושה? קם בבוקר עושה הצגה... אומר: אמא! כואב לי הראש... טוב, האמא לא נבהלת, לוקחת מיד מד חום, מודדת לו, אומרת לו: אין לך חום! אין לך שום דבר. הנה הפרוסה לך הביתה, מהאסלמה, זהו. אז הוא הולך - נכשל.

הילד השני מתוחבל יותר: קם בבוקר: אמא! יש לי כאבי בטן, אני הולך להקיא... טוב, גם אם תמדוד לו החום, אבל החום לא פותר את הבעיה של הכאבי בטן, אולי חלילה זה פנדציט, אולי זה משהו אחר, טוב! תשב בבית, זהו.

אז זה ההבדל בין אלה שהם תלמידי חכמים. אז אתה יכול לבדוק אותו, אתה יכול לשאול אותו שאלה, הוא עונה לך! אתה רואה הנה! ברוך השם הראש שלו לא כואב, הראש שלו עובד 100%!

אלה שמשחקים את הבאבות, ואת כל המשחקים האלה, אומרים לך: הוא צדיק יסוד עולם, הוא עושה נסים ונפלאות... בסדר, מי שאהבל - תמים תהיה, בסדר, פתי יאמין לכל דבר, האדם הזה שומע - מאמין, אבל דבר כזה אי אפשר לבדוק אותו בשטח הלכה למעשה, אתה לא יכול לעשות לו מבחן.

ולכן אנחנו לא מתיחסים לאנשים האלה ברצינות, לא חשוב לי עם הבאבא הזה לובש גלבי'ה כמנהג אחינו המרוקאים, או שהוא לובש מצנפת אדומה או שחורה, כל הדברים האלה, הלבוש הזה - הוא אפס! אין לו שום ערך.

הירושלמי שואל: מה עם הגלימה? אז הירושלמי עונה: על אותם הדיינים שלא יודעים ללמוד תורה, אומר הירושלמי: הגלימה שעליו זה כמו מרדעת שעל חמור!

ככה העתיקו את זה כל הפוסקים להלכה בחושן משפט סימן ח' תראה את הביטוי החריף! המשל החריף של הירושלמי על אותם שלא למדו תורה, והם מתנשאים לאמר 'אני אמלוך', אפילו אם יש לו זקן יפה, יש לו זקן מרובע בדיוק כמו הרצל, כולו אומר כבוד, לובש פראק, מעיל ארוך, אה, כל המשחקים האלה, כל הדברים האלה  - לא משנים את המהות,

אנחנו צריכים תלמיד חכם.

מרן למעלה בסימן רמ''ג סעיף ג', מרן דן לגבי: תלמיד חכם שפטור מלשלם מס.

ומרן אומר: אפילו חכם שהוא גדול באמת בתורה, האדם הזה בקי בש"ס ופוסקים, הלכה למעשה, בכל מכל כל, אבל אין לו יראת שמים.

מרן אומר: הרי הוא כקל שבקלים! ומצוה לזלזל בו! ולא צריך לכבד אותו!

ולכן, אם אתה הולך לאיזה מקום, ואומרים לך: זה הרב קונסרבטיבי, או רפורמי, אפילו אם נמצא שהאדם הזה הוא בעל כשרון עצום, יש לו ידיעות, מבחינת הכשרון הוא משהו מדהים! אבל אם אין לו יראת שמים

- שוב, האדם הזה אפס!

איך אתה בוחן אם יש לו יראת שמים או לא? אתה מסתכל על המעשים שלו, אתה בודק אם הוא שלם בתרי''ג מצוות, אם הוא מנהיג את הקהילה שלו בצורה מושלמת, דואג שכולם יאכלו כשר! דואג שנושא הגיור יהיה על טהרת הקודש, בצורה נכונה, ואין שמה משחק בעניני גיורים, כמו שלצערינו עושים הרפורמים והקונסרבטיבים.

וכן כיוצא בזה, יש הרבה דברים שאנחנו בוחנים אותו. אם אתה רואה הוא מושלם בכל מכל כל - אז יש הווא אמינה לכבד אותו. אבל, אם האדם הזה יש לו את החסרונות האלה: הוא מעלים עין מאלה שאוכלים טרף, מעלים עין מאלה ש... הוא אומר לך שהוא מעלים עין - אבל בשתיקה שלו - הוא נותן להם לגיטימציה! ואסור לו לרב לשתוק ולהחריש כשיש לו דברים כאלה בתוך הקהילה שלו!

ולצערינו, אצל הקונסרבטיבים, הכל פתוח, הכל מותר, מותרים לכם מותרים לכם, העיקר שיבוא לבית הכנסת ויתרום ממון, זה אצלהם עיקר העיקרים, אין יותר חשוב מזה. ולכן, שוב, אפילו אם האדם הזה יהיה ידען, אפילו אם הוא בעל כשרונות, אנחנו לא מתיחסים אליו כאל תלמיד חכם, כי בנוסף לחכמה אנחנו צריכים גם את היראת שמים.