קלטת 296 - ראיון בלעדי

- - - לא מוגה! - - - 

ראיון בלעדי לעיתונות החילונית

זה באמת היה ראיון בלעדיי

נולד בכרם התימני, נולד ברמלה, נעלמו אותו בדיזינגוף, פרישמן, התגייס לחיל האוויר, תותחני,

מגיל עשרים וחמש התחזק, עשרים וארבע, נדבק בחיידק החזרה בתשובה,

החיידק נדבק ממנו,

היה בוולנד ופריז, הרב לא היה שם מעולם,

מספר חסידיו נאמד באלפים, זה קצת יותר מדי,

לא בלעדיי, בלעדיי.

קלטת מספר 296, ראיון בלעדיי

ערב טוב, בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמיו ירוויח.

אתמול היה ה-11 בספטמבר,

תאריך שמדבר בעד עצמו,

בתאריך הזה העולם השתנה,

הוא כבר נראה אחרת ומתגלגל למצבים אחרים.

ב-11 בספטמבר הכריז בוש

שהוא הולך להילחם נגד הטרור בכל מקום בעולם,

מה שאומר שזה מגלגל את העולם למצבים חדשים שנצטרך להיעריך להם,

ויכול להיות שלא תמיד נצליח.

הנפילה של מגדלי התאומים הייתה הרת אסון.

התוצאות כ-3,000 נרצחים.

אם שלושה חודשים לאחר מכן היה עוד פיגוע בקנה מידה כזה,

העולם שלנו היה לחוץ מאוד.

ואם שלושה חודשים לאחר מכן היה עוד פיגוע בסדר גודל כזה ונרצחים אותו מספר,

אוי ואבוי מה היה קורה בעולם. היו מופצצות מדינות בלא הבחנה רק אם היו יודעים שמסתובבים שני טרוריסטים שם.

ואם המצב היה חוזר ונשנה והיה עוד פיגוע בסדר גודל כזה,

בשלושת אלפים נרצחים שוב,

היינו כבר בתוך גוג ומגוג.

שלושת אלפים, ועוד שלושת אלפים, ועוד שלושת אלפים. תשע פעמים שלושת אלפים זה עשרים ושבע אלף.

תשע פיגועים כאלה שמרחם.

מי יכול לעבור דבר כזה ולעבור לסדר היום?

לעומת זאת, בישראל בשנתיים האחרונות

נרצחו 620 ישראלים,

שזה שווה לתשעה פיגועים בסדר גודל של נפילת התאומים.

250 מיליון בארצות הברית,

כשנרצחים 3,000 איש,

זה יחס של 1 ל-83,333.

כשנרצחים בישראל 620 מתוך 6 מיליון,

זה יחס של 1 ל-9,677.

שזה אומר שבישראל נרצחו פי 8.6 ממה שנרצחו בארצות הברית ביחס לאוכלוסייה.

שזה אומר במספרים לא 620 אלא 25,800.

ואנחנו התרגלנו,

כשאצלנו נרצח אדם אחד,

זה כמו 41 באמריקה.

עשרה נרצחו בפיגוע, זה 410 איש בארצות הברית.

והתרגלנו.

אני לא מתפלא שהתרגלנו,

כיוון ש-3,300 שנה רוב הזמן אנחנו מורגלים למכות פוגרומים, רציחות. התרגלנו.

מטרת הגלות

היא להרחיק אותנו על מנת שנקרא לקדוש ברוך הוא להתקרב.

אנחנו רוצים להתקרב.

אבל גם לזה התרגלנו, גם לגלות התרגלנו. היום קוראים לגלות אמריקה.

איפה אתה נמצא? לא בגלות, באמריקה.

זאת אומרת, העם היהודי מסתגל ומתרגל גם למצבים הקשים ביותר, אבל זה לא טוב.

זה לא טוב.

התרגלנו גם להיות חילונים. התרגלנו.

באנו מביתו,

בית חם, שומרי מסורת,

צדיקים אפילו יש במשפחותינו,

אבל התרגלנו להיות חילונים.

מחללים שבת,

אוכלים מה שרוצים, איפה שרוצים,

לא שומרים תארית משפחה. התרגלנו.

עברנו כבר מספר ראשי שנה ולא מתנו.

לא קרה לנו כלום.

התרגלנו.

אז רואים שעשר, עשרים, שלושים, ארבעים שנה אפשר לחיות כחילוני, לא מתים, לא קורה כלום. התרגלנו.

אז נכון שלפעמים זה משאת נפש לחזור למקורות,

אבל זה עוד יבוא, זה עוד יבוא.

בינתיים אנחנו עומדים ומורגלים במצבנו.

וכיוון שאנחנו נמצאים שעות ספורות לפני יום כיפור,

מחובתי להגיד כמה הערות לטובת הכלל, גם למורגלים.

אני מציע לא להתרגל למצב שהורגלתם בו,

משום שכתוב במשנה שבראש השנה נפתחים שלושה ספרים,

ספרים של צדיקים גמורים,

רשעים גמורים ובינונים.

צדיקים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר לחיים,

רשעים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר למיטה,

ובינונים עומדים ותלויים מראש השנה עד יום הכיפורים.

אם הם חזרו בתשובה לחיים, ואם לא, למיתה.

ונשאלת השאלה על ידי כולם,

והרי עברנו את ראש השנה,

ויש כמה שנשארו ראשי חיים.

למה הם לא מתו לאלתר?

כתוב שמתים לאלתר.

לאלתר זה מיד.

למה לא מתו?

הרי זו משנה, משנה זה מפיו של הקדוש ברוך הוא.

איך זה לא מתו?

אין דבר כזה לא מתו, מתו.

אז איך הם עוד כאן?

איך הם עוד כאן?

הרמב״ם והרמב״ן מסבירים,

לא כמו שאנחנו מכירים, רק מיתה זה שהנשמה נפטרת מן הגוף ויוצאת החוצה.

לא זו רק נקראת מיתה.

יש גם דבר שנקרא מיתת שנים.

לדוגמה,

אדם בן 13 חייב במצוות.

בגיל 14, ראש השנה, הוא צריך לעמוד לדין כמו אדם מבוגר, בן 70, 80, 90. אבל הוא עוד חושב שהוא ילד,

והוא עדיין עושה שטויות,

חלק מהמצוות הוא לא מקיים, בעבירות הוא רגיל,

והוא לא חזר בתשובה.

אבל בשמיים אתה כבר איש,

ואיש בחטאו יומת.

אז בשמיים הם עשו סיכום מעוונות בין נתגלה שאתה חייב מיתה.

נו, אז מה קרה?

בראש השנה נגזר שהוא ימות.

מה ימות?

מורידים לו ארבע שנים מסך

ימיו הקצובים.

בגיל 15 הוא גם לא חזר בתשובה,

אז החליטו בבית דין של מעלה,

לדוגמה, להוריד לו שבע שנים.

בגיל 16,

12 שנים,

וכן הלאה. בגיל 22 הוא נפטר, כולם טמאים, בחור צעיר, דום לב, איך יכול להיות? מה קרה פה?

בריא, הלך, זה, פה, איך, איך, איך זה?

הוא לא מת עכשיו.

הוא כבר מת כל שנה.

כל שנה הורידו לו, והורידו לו, והורידו לו,

עד שלא נשאר לו.

לכן כתוב בפסוק, רשעים לא יחצו ימיהם.

מה פירוש? אדם, קצבו לו ביום המוות מיום היוולדו,

ביום היוולדו אמרו מתי ימות,

קצבו לו 80 שנה לחיות.

אבל כתוב רשעים לא יחצו ימיהם, זאת אומרת הוא לא יגיע ל-40.

איפה הולכים כל שאר סך השנים?

מה קרה איתם?

למה הוא לא מקבל מה שמגיע לו? קצבו לו.

המיתו לו כל שנה מספר שנים

ביום הדין בראש השנה.

אז רשעים מתים לאלתר כל ראש השנה.

אבל זה לא מיתה יחידה, אומרים חכמים.

יש עוד סוגי מיתות.

עני חשוב כמת,

מצורע חשוב כמת,

סומה חשוב כמת,

חסוך בנים חשוב כמת,

בעל איסורים חשוב כמת.

זאת אומרת, בשמיים יכולים לקבוע שפלוני יתעוור השנה.

והוא נחשוב מת.

אלמוני יהיה עני, מרוד, לא יהיה לו למחיה.

פלמוני יצטרע,

וכן הלאה.

אז זה גם מיתה שנגזרת.

יש אנשים שלצערנו הרב, הרבה שנים מתים.

עניים, מרודים, שנים רבות.

זה מיתה.

מי שכבר לא רואה רחמנא לצלן, זה מת כבר.

מת.

קורה לו התורה, מת.

חסוך בנים, שנים רבות

אנשים מולידים פרים רבים, והוא לא.

זה בחינת מיתה.

זאת אומרת,

כל שנה יש חשבון.

אז מה שאתה מורגל כשאתה ממשיך,

אתה פשוט רק לא יודע.

יש אדם מחייך, שואלים אותו מה המצב, הכל עשר.

אבל הוא לא יודע שהפקידים של מס הכנסה בדרך אליו כבר חצי שעה נוסעים, עוד רבע שעה יגיעו.

עוד רבע שעה הוא כבר לא יחייך.

כרגע הוא מחייך כי הוא לא יודע שכבר יצאו אליו בדרך.

זה שאדם מחייך בינתיים זה טוב ונפלא, אבל זה לא אומר שזה המצב הקבוע.

אדם צריך לדעת,

בשמיים לא משחקים.

לא עושים יותר מדי, גם לא פחות מדי, עושים בדיוק

חשבון לכל אדם ואדם.

נכון שיש שוני בהבדל

בין חילוני מלידה לדתי מלידה.

זה בא ממשפחה כזאת וזה אחרת.

זה נולד בקיבוץ להורים כופרים, זה נולד להורים צדיקים.

זה לא אותו חשבון.

לזה יש יותר קולות, כיוון שהוא בא מבית כזה שלא יודע כלום,

אז הוא תינוק שנשבע.

יש לו קריטריון אחר.

אבל אחד שבא מבית של מסורת, של תורה, של יראת שמיים,

והוא פרש, הוא מכיר ומורד.

מצבו הרבה יותר גרוע,

ואם הוא משפחה מכובדת, נוסף לזה גם חילול השם.

בעוד כהנה וכהנה חשבונות, את המדידה עושים בשמיים, ויש קריטריונים לזה.

אבל אין אדם שנפטר מן הדין ויכול לתלות, אני פטור.

שמע, אני לא לימדו אותי, אני לא יודע, אני פטור.

אין דבר כזה.

יש לך שכל?

הקדוש ברוך הוא נתן לך בינה, אתה צריך להשתמש איתה.

כשאתה רואה אנשים מקבלים דברים מסוימים, אתה שואל, איך אני מקבל גם כן?

כשאתה רואה שמחלקים משהו, אתה אומר, גם אני.

מה פתאום פה אתה חכם לשאול, גם אני, גם זה?

למה פה אתה לא שואל, למה הוא?

למה הם עושים ככה?

ושאר דברים אתה כן שואל. בזה אתה לא שואל דווקא, כי אתה לא מעוניין.

לא שאתה לא מסוגל, לא שאתה לא יכול, לא שאתה לא מבין.

לא מעוניין.

אני רגיל ומורגל.

מה אני אעשה? ככה אני נולדתי.

יהודים יקרים צריך להבין, החיים זה לא משחק, והשנה הזאת

היא לא תהיה בכלל משחק, בכלל, בכלל.

למה?

רבי יוחנן אומר, כל צרה שיש לישראל לבד אינה צרה.

כל צרה שיש לישראל ולאומות העולם, צרה.

והוא דורש, בשושן הייתה צרה רק לישראל,

שנאמר, אבל גדול ליהודים.

ליהודים היה אבל גדול.

למה?

עמד באחשוורוש הוציאו כתב שטנה נגד היהודים, להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן, טף ונשים ביום אחד. להרוג ביום אחד ב-127 מדינות.

מיליונים יהודים מחר לא יהיו בעולם.

וזה גזרה וצרה לישראל לבד.

מה כתוב אחר כך? ליהודים הייתה אורה ושמחה וששון בעיקר.

באה ישועה.

איך היא באה?

איך היא באה?

לא היה שם שרון והחליף אותו מצנע.

לא היה.

לא היה ביבי שהחליף אותו ברק.

לא היה ברק שהחליף אותו שרון.

לא הייתה החלפת שלטון לטובת השינוי באזור.

לא.

פשוט שני צדיקים,

אחד קוראים לו מרדכי ואחד קוראים לה אסתר.

והם מחליטים שהעם צריך

לצום שלושה ימים ושלושה לילות.

צריכים לצום.

למה לצום?

כדי לחזור בתשובה ולתקן את החטא שבגינו הם נענשו,

שהם נהנו מסעודתו של אחשוורוש.

מכיוון שהיהודים התערבו עם הגויים וישבו איתם ונהנו מהסעודה,

אכלו כשר, אבל נהנו מהסעודה.

התאים להם הפוליטיקה, ולהתרווח, והם כולם במלאכים, נסיכים, וראשי ממשלות,

נענשו.

כשהבינו זאת לקח מרדכי 22,000 תינוקות של בית רבן,

שגם הם צמו שלושה ימים ולילות,

והתפללו ובחו לשם יתברך שיושיע,

והקדוש ברוך הוא בצר להם ממצוקותיהם יושיע עם מושיע.

אז רואים שאפילו הצרה הכי נוראה שעמדה לעם היהודי,

השמדת העם ביום אחד,

לא בשש שנים,

ביום אחד,

אפשר להיוושע.

למה?

כי הצרה רק לישראל, וכשישראל לבד בצרה, ואין מי שתומך ועוזר,

בסוף הם פונים לאביהם שבשמיים,

שזו המטרה שיש גזרה, שיפנו לאביהם שבשמיים.

וכשפונים מתוך הלב באמת,

הקדוש ברוך הוא מושיע.

כך היה במשך 3,300 שנה.

אבל אם הצרה משותפת לישראל ולאומות העולם היא צרה,

מדוע שאז תולים ישראל ביטחונם באומות. אומרים, זו בעיה משותפת.

ואז מה יהיה? הם לא פונים לקדוש ברוך הוא.

אז מי יושיע?

כשהתחלנו את האינתיפאדה לפני שנתיים, היינו בצרה לבד.

כל אומות העולם היו נגדנו.

הייתה הזדמנות

לבוא לאבינוש בשמיים ולהגיד לו, אבא, הבנו,

אנחנו חוזרים אליך, שבים בתשובה.

סלק מעלינו את כל המתאבדים ואת כל הצרות ואת כל הפיגועים ואת כל הנכים ואת כל היתומים והאלמנות והאלמנים.

סלק מעלינו את הכול. סלק.

רק מה?

אנחנו חוזרים בתשובה.

לא ניצלנו את השנתיים בשביל להבין זאת, מה קרה?

אנחנו הולכים להסתבך עכשיו במלחמה עם אומות העולם.

בוש מתכנן לפגוע בסדאם,

וסדאם לא יכול לפגוע בבוש.

אבל בנו הוא כן יכול.

הנציגים של בוש במזרח התיכון זה אנחנו.

אנחנו הקולוניה שלו.

מה יעשה סדאם?

על מי הוא יראה שיש לו מה לעשות?

עלינו.

נו, ומה נעשה אנחנו?

נקנה עוד פעם סלוטר.

אה?

יחלקו לנו עוד פעם מסכות לפורים.

ייתנו לנו זריקות עוד פעם של הטרופין משנת רפופו.

ובטח גם יחלקו לנו דגלים כמו פעם,

שאם יבוא טיל ננפנף לו עם הדגל הישראלי,

הוא יחזור בחזרה לעיראק.

סדאם לא מתכוון עכשיו לשלוח לנו סקאדים.

יש לו תוכניות יותר רציניות.

ומי ששמע קצת מהקלטות שלי יודע שאני כבר 15 שנה אומר שיהיה פה כימי,

ביולוגי

ואטומי.

כמו שכתוב ביחזקאל,

ל״ח״ל״ט,

ובזכריה י״ג י״ד.

ואנחנו מתגלגלים לתוך.

הבעיה שלי זה שהמצב הולך להחריף ולהחמיר, מכיוון שהצרה משותפת לישראל ולאומות העולם.

ממילא זאת צרה, אומר רבי יוחנן,

ואני מאמין לו במאה אחוז.

אני רואה את שרון כבר.

שרון מעודד את בוש לפגוע בסדאם. מעודד. אומר לו, שמע, זה לא רק הוא, זה גם מועמר קדאפי.

זה לא רק הוא, זה גם איראן.

זה כל הסביבה פה, זה עם עקרבים מנחשים. צריך טיפול רציני פה.

ואנחנו כבר מודיעים שאנחנו מוכנים והפעם לא נשתוק. בדיוק אותו תקליט כמו שהיה במלחמת המפרץ.

שיעזו.

שיעזו.

והם העזו.

ומה עשינו?

שום דבר.

שום דבר.

שום דבר.

שום דבר.

היה חמש דקות זמן משעת השלח הטיל עד נחיתתו.

נו,

ומה עושים?

אומרים לך שנשלח טיל,

או טילים.

מה אתה עושה במשך חמש דקות?

אז מה עושה התשקורת?

מה עושה? אומרים תהילים? אומרים משניות?

מביאים איזה רב דרשן שעורר את הלבבות?

מה פתאום? יש להם את הדרשנים שלהם.

שמים את מטי כספי.

ואז מטי כספי שר, יש לי ציפורים בראש.

אנחנו יש לנו טילים בראש? בושה.

זה המצב.

נו, מה יהיה עכשיו?

מה יגידו לנו? מה נעשה?

אם זה מתחיל, מה נעשה?

ואם זה כימי וביולוגי, השם מרחם, אף אחד לא מוכן.

אמנם הזריקו חמש עשרה אלף זריקות נגד הבעבעות שחורות

לאנשים חיוניים. אנחנו לא חיוניים.

כמה עולה זריקה? גרוש בחצי.

טוב, תחלקו בתי מרקחת. טוב, תגידו, תיקחו.

למה צריך לחכות אחר כך שיהיה בהלה וישחטו את הרוקח?

זה לא קלטו.

אין.

אנחנו יושבים מבסוטים, אוכלים גת, מדע.

אה, זה נוגע אלינו.

אמריקה, בוש וסדה מסתדרו.

רק אתם יודעים, זה עובר מעלינו הכול.

אנחנו יושבים פה,

וכנראה לא כל כך בגובה. או למטה או למעלה זה עוד לא ברור,

כי במלחמת המפרץ לא ידעו אם זה כימי או קונבנציונלי.

אז לא ידעו אם להגיד, שייר בחדר האטום או תרד למקלט.

אתה לא יודע.

הם צריכים קודם לבדוק.

מי יכול לבדוק?

רק החבר'ה מנס ציונה.

כמה יש כאלה?

הם צריכים למצוא משהו ולבוא לנס ציונה,

ושם יבדקו.

ואם זה יהיה בטבריה, עד שיבואו,

וואי וואי וואי.

מה זה הדיבורים האלה?

ככה אפשר להתמודד במלחמה לא קונבנציונלית?

לא, אבל סומכים על החץ.

יש לנו חץ, עכשיו משהו מתקדם.

יש לנו גם עוד אחד, יריחו.

ואפילו עזה יש לנו.

כשהיה לנו פטריוט, לא פגענו בכלל.

פטריוט.

במקום להיות פטריוטים,

השתמשנו בפטריוטיזם ההולנדי.

וטילים על טילים, חבל על הכסף.

לא פוגע.

רק פעם אחת פגעו, וחבל.

פגעו בטיל שהסיתו אותו והרג יהודי אחד.

היה עדיף, תן לו להמשיך, עזוב.

אבל זו הגאווה הישראלית.

האמריקאים אמרו, אנחנו מוכנים להישאר ליד הסוללות,

ולהפעיל אותם.

הישראלי, לא, אנחנו נפעיל.

אנחנו נגן על עצמנו.

האמריקאים חזרו, ואנחנו לא פוגעים.

הסעודים, שהם לא אינטליגנטים, הם סעודים, לא?

כל טיל הם פגעו.

כל טיל.

רק אחד הם לא פגעו.

באחרון.

שהוא הרג 40 אמריקאים ועוד עשרות פצועים.

ללמדנו מה היה קורה אם היה פוגע אצלנו טיל אחד.

39 טילים

כנגד ל'ט מלאכות אסורות בשבת,

כנגד ל'ט מלקויות.

39 טילים.

ושמיר

היה בהתחלה מאיים, שיעיז.

חיפשתי אותו שבועיים. איפה הוא?

איפה שמיר? כל הזמן דוד לוי, שר החוץ, תגיד מה קורה בחוץ?

הוא מסביר. כן, ראינו, שמענו, אנחנו נטפל, יטופל.

עוד פעם טילים.

עוד פעם, מה אתה אומר, דוד לוי?

עוד פעם הוא אומר,

שמענו, ראינו,

אנחנו ננקוט באמצעים בזמן ובעיתוי המתאימים. עוד פעם נופלים טילים? מה אתה אומר, דוד לוי? חוזר על אותו תקליט.

כל פעם חוזר על אותו תקליט, כל פעם חוזר על אותו תקליט.

איפה שמיר?

איפה שמיר? שבועיים. ראש ממשלה. נעדר. מלחמה?

לא רואים אותו. שמיר. ענק.

שמיר.

מה קורה שמיר?

עוד לא יצא מהממ״ט.

אחד אמר זה דרדס פסיבי.

מה זה?

ככה מפקירים עם שלם?

מלחמה?

אין מי שיגיד משהו שירים את המורד?

אז מה הולך להיות עוד מעט?

מה יהיה?

השם ירחם.

אני יכול רק להגיד פתרון פשוט,

פתרון שעמד במשך כל הדורות.

מנהיגים טובים או מנהיגים לא טובים,

זה אף פעם לא שינה בעם היהודי.

כשהעם מתקרב לאלוקיו, זה מה ששינה.

זה נכון שאם יש מנהיג טוב, הוא יכול להשפיע על העם לטובה.

אי רשע עמה מתקן, כולי עמה מתקן.

אם הראש של העם המנהיג הוא אדם מתוקן, ישר,

הגון,

אז גם אין לו דוגמה, וכולם הולכים ומתקנים לפיו.

אבל אם לא, בדיוק הפוך.

אבל גם כשאין מנהיג מתוקן, אם העם שב לאלוקיו,

הקדוש ברוך הוא משנה את הכול, והמצב הופך להיות חדש.

אפשר לשנות את המצב?

לפי דעתי כן,

אבל זה תלוי בכל אחד ואחד.

אם כל אחד מאיתנו לא רק ידאג לעצמו להשתנות,

אלא ידאג שגם חברו ישתנה,

כמו שאתה משתדל לתת עצה טובה לחברך בפעמים מסוימות.

כמו אם אתה מוצא איזה דבר בזול, ויש לך חבר יקר, ואתה אומר לו, אתה יודע, קניתי בזול,

לך ותקנה.

לא כמו חבר לא טוב,

שאומר לו, אתה יודע כמה זה עלה לי?

עשרה שקלים. מה אתה אומר?

איפה קנית? הוא אומר, תביא כסף, אני אקנה לך.

לא, תגיד לי, אני אקנה לך.

למה אתה לא תקנה לו?

שהוא לא יקנה יותר מאחד.

מה, שיהיה לו שניים, ואחר כך הוא יגיד לכולם איפה קונים,

ויהיו חייבים, לא, לא.

אני אקנה לך תמיד את הכסף, אני אקנה לך.

אתם מכירים את זה, אה?

חבר טוב

זה אחד שדואג שבאמת חברו ירוויח כמותו.

אוהב.

ואהבת לרעך כמוך.

אפשר לעשות את זה, ובקלי קלות.

אבל צריך רצון של כל אדם באדם, וזה הקשה.

הקשה זה שלא כל אדם באדם באמת אכפת לו מהשני.

אם היה לנו אכפתיות אחד מן השני,

זה היה דבר מדהים מה שאפשר לעשות.

אתמול, לדוגמה, ראיתי כזה דבר מדהים.

הייתי בהרצאה בחיפה,

בתיאטרון,

והיו שם אב ואם שבאו בלוויית שני חברים.

האבא לא יכול לדבר, אבל החבר סיפר את הסיפור, שיש להם בת בת שלוש וחצי שהיא לקטה במחלת הסרטן,

בצורה שכמעט לא ניתנת לתיקון.

והם מבקשים רחמים עליה.

אז הוא כמעט בכה ככה, עומד להתפרץ, היה מאוד מרגש,

וביקשו מה לעשות.

אמרתי להם מה שאני חושב שצריכים לעשות,

ומתברר לתדהמתי שאבא מוכן לעשות מה שצריך,

והאימא לא מוכנה.

ביקשתי שהיא תלך רק בצניעות וכיסוי ראש.

היא לא הסכימה.

הבת שלה.

הם באו במיוחד.

אני אומר, אתה תשמור א' ב', ואז לא.

פניתי לציבור, מי מוכן לעשות משהו לרפואתה של הילדה?

לא תאמינו מה שלך שמה.

אחד הסכים לצום שבע תעניות.

אחרים קיבלו עליהם תעניות דיבור ליום שלם, להיום.

אחרים החליטו שיניחו תפילין.

אחד אמר, ילמד עוד שעה בזוהר הקדוש.

אחד אמר כך, והשני אחרת, אחת כיסתה את הראש. בסוף, בקיצור, עלו קרוב למאה איש, שמו ציציות,

ועשרים נשים, כיסוי ראש,

וחלק מהם מדברים ומנסים להשפיע על האימא, והיא לא רוצה.

אבל אתה רואה את הכוח של הציבור,

ילדה אחת, מה עשתה לציבור שלהם, כשהיא לא שם אפילו.

יהודים יכולים להתחבר, אבל למה תמיד בצרות?

למה לא לפני?

למה אחרי?

למה אי אפשר שנדאג שלא יראו עלינו צרות?

שבאמת יהיה אכפת לנו שגם השני, כי הרי כל העניין לקרב רחוקים,

להגיד לאנשים,

זו הסיבה הפשוטה. כשם שאני רוצה לזכות בגן עדן,

אני רוצה שגם אתה תזכה בגן עדן.

יש משהו יותר טוב מזה?

אני מאמין שאני הולך לגן עדן, ואני דואג להגיע לגן עדן. אני רוצה שגם לך יהיה גן עדן.

אתה לא חייב לשמוע לי,

אבל אני מציע לך את מה שיש לי.

זה טוב, זה מוסרי, זה נפלא. הלוואי שכולם היו מציעים את כל מה שיש להם טוב לזולת.

אז מה הבעיה שכל אחד מאיתנו ייקח משימה,

יחליט שהוא לוקח פרויקט אדם פלוני,

ובמשך חודש או חודשיים או שלושה חודשים הוא יטפטף לו, ייתן לו חומר,

ינסה להשפיע עליו בדרכי נועם,

שהיהודי הזה יתקרב ליהדות.

שיבדוק, שיברר, שיקרא, שישמע, שיראה,

שיבקר משהו.

אם כל אחד ייקח לעצמו פרויקט כזה של חודש, חודשיים, שלושה

על יהודי אחד,

אנחנו מכפילים את הציבור הזה עכשיו, תוך שלושה חודשים.

ואם אומרים להם גם שכל אחד ימשיך עם הנר, כמו במרוץ לפידים, שגם הוא יעביר את הנר לעוד מישהו,

אז זה יכול ללכת מהר.

אבל צריך שיהיה אכפתי, בן אדם, אכפתי.

למה? תזכרו דבר אחד.

אומנם אתה דואג לעצמך,

אבל אתה נמצא בספינה משותפת.

אם ייבקע חור בספינה,

כולנו נטבע.

יהודים זה לא כל אחד ואחד הוא אינדיבידואל.

לא, יש לנו מכנה משותף וגורל משותף.

אנחנו בני אב אחד.

אנחנו לא עם שמלוקט מעמים שונים ומתרכז על אדמה אחת.

אנחנו כולנו בני אברהם, יצחק ויעקב.

אפילו שנתפזרנו בתפוצות,

חלק בפולניה וחלק בספרד וחלק במרוקו וחלק בתימן וחלק באסיה,

כולם בני אב אחד.

אז כמו שבמשפחה משתדלים עד כמה שאפשר לדאוג אחד לשני,

המשפחה היא גדולה פשוט,

אבל יכולים לדאוג אחד לשני.

זה מה שצריך לעשות, פירושו של דבר, רק לשוב לפני אבינו שבשמיים.

מה עושים אבל? מה עושים? בואו אני אסביר לכם עד כמה זה מגוחך שלא חוזרים לתשובה. כמה זה מגוחך.

מי שלא מאמין שיש בורא לעולם, יש שכר ועונש ותורה ניתנה מן השמיים,

אז עשינו את השירות כבר,

עשינו מיני סמינר, קלטות וידאו, עשר.

במקום ללכת לסמינר, אתה נותן את זה למשפחה,

רואים את זה, משתנים, מבינים הכול, אין שאלות.

מי שכן מאמין ויודע והכל רק לא עושה כי הוא מורגל, או לחץ חברתי והכול,

אז צריך גם לתרגם את זה לשפת האמת.

מה פירוש שאתה מתבייש מהחברה? מה פירוש?

האם אדם צריך להיות נחנח?

שכל מי שמלגלג עליו או מעיל לו הערה, הוא צריך להשתנות?

לו יצויר שהאדם הוא נהג מונית.

והוא נוהג

ועולה לו נוסע.

והנוסע רואה אותו, אומר לו, תגיד לי, אתה לא מתבייש ככה לשרת את הציבור עם מכנסיים קצרים?

מה אתם מצפים, שהנהג יגיד לו, אני עוצר רק בפינה, אני אחליף תכף?

יפתח את הבגש ויחליף מכנסיים ארוכים.

אחרי זה עולה מישהו אחר ואומר לו, תגיד, לא חם לך עם מכנסיים ארוכים בקיץ?

אז הוא יגיד לו, תמתין רגע, אני כבר מחליף בבגאז' עוד פעם.

והשלישי יעלה ויגיד לו,

מכנסיים אפור?

דיכאון?

מה קרה לך?

תלך, משהו פרחוני, משהו...

אז הוא יגיד לו, רגע, אני עוצר בקניון לקנות?

ואחרי זה עולה איזה אחת כזה ואומר לו,

תשמע, איזה דאודורנט.

פעם השתמשתי עם זה.

פשוט הוא אסף אותו ליד מצעד הגאווה.

אז מה אתם חושבים, שהוא יעצור עכשיו לקנות דאודורן?

אוי ואבוי, הנהג הזה, מתי הוא יתפרנס?

כל הזמן קניות והוצאות, הוא עוצר ונרים בגש,

ממעליב, מה זה?

אבל ככה אנחנו נראים.

כי אם אחד אומר לך מילה ואתה משתנה ואתה משנה את הדיבור ואתה אומר לו, לא, סתם צחקתי, מה פתאום, אני? לא, זה מצחוק, ומתחיל להתנצל, אז אתה באמת כמו ההוא, כמו ענן מונית.

פעם היו זוג תימנים שהתחתנו וחזרו לכפר, אז התימני רכב על החמור, חתן, לבוש יפה,

אשתו כלה הולכת אחריו, לא צנוע שהיא תרכב על חמור,

אז הוא רוכב על החמור והיא הולכת אחרי החמור.

עוברים אנשים, רואים אותם, אומרים, מסכנה,

כלה, ביום הראשון אתה נותן לה ללכת ככה ברגל?

אומר, באמת, צודקים?

יורד מהחמור, אומר לה, תעלי.

היא רוכבת על החמור והוא הולך ליד החמור, חתן על הכיפות.

פתאום עוברים אנשים, אומרים לו, תגיד לי, מה קרה הזאת?

כבר ביום הראשון אתה נותן לה לרכבה לחמור, מה יהיה מחר?

אמר, באמת, צודקים. אין זה לי, אין זה לי.

היא יורדת, הולכים שניהם ליד החמור.

עוברים אנשים, אומרים, תראה,

תראה את אלה,

יש להם חמור והם הולכים ברגל.

אז הם אומרים, באמת הם צודקים?

עולים שניהם על החמור.

עוברים אנשים, רואים אותם, אומרים, מסכן, חמור קטן, שניים עליי.

אמרו, באמת הם צודקים. לקחו את החמור עליהם.

אמרו אנשים, ראו את המוצרי, תראה, שלושה חמורים מה שלא תעשה תצא חמור אז בשביל מה לך לשמוע מה אומרים? תחליט, או אתה רוכב או אתה הולך, תחליט אבל אנשים אין להם דעה עצמית עכשיו, מה ההפסד שיכול להיות אם אתה חוזר בתשובה? מה ההפסד? מה ההפסד?

מה אתה תפסיד?

בואו נצייר ציור

בן אדם נידון ל-25 שנה על רצח

השופט

לפני שהוא שולח אותו למאסר

הוא אומר לו, שמע נא

אם אתה תהיה מוכן לעלות פה לפני כל אולם בית המשפט ותבכה רבע שעה ותאמר,

אנא שופט,

חטאתי, עוויתי, פשעתי ורצחתי את אשתי ואני מתחרט על מעשיי

ואני מבטיח שלעולם לא אעשה זאת שנית

אומר לו השופט

אם אתה תבכה רבע שעה ותאמר את הנוסח הזה

אני מוציא אותך מכאן זכאי

ולא עוד,

אם תעמוד בדבריך אתן לך גם תעודה של אזרח הגון

אני שואל אתכם, האם הוא יעמוד רבע שעה ויבכה או לא?

יבכה או לא יבכה?

אם הוא לא יבכה, חכם או טיפש?

חכם או טיפש?

אתם בטוחים?

עוד פעם תחשבו אני שואל, אם הוא לא יבכה, חכם או טיפש?

מי אמר חכם?

אבל אם אדם לא בוכה

הוא טיפש שאין כמוהו.

למה? ברבע שעה הוא משתחרר מ-25 שנה.

והרוצע שאני מדבר עליו לא היה טיפש.

הוא התחיל לבכור.

מה זה בוכה?

השופט איתו כבר.

אבל אחרי כמה דקות החבר'ה שלו התחילו לצחוק.

ואומרים לו, מה קרה לך?

אתה לא מתבייש?

אתה עושה לנו פדיחה?

תהיה גבר, תאכל אותה.

עשית,

תעמוד מאחורי זה. מה זה אתה עושה לנו בושות?

פתאום הוא מפסיק.

השופט אומר לו, תמשיך, עוד שבע דקות אתה גומר.

לא בוכה.

תגמור.

תגמור, תגמור, תגמור.

גומרים את המשפט.

לא בוכה.

יצא גבר, אה?

יצא גבר או לא?

לא יצא גבר. נכנס גבר.

25 שנה נכנס.

עכשיו הוא יבכה 25 שנה והחבר'ה ימשיכו לצחוק.

הוא ימכה והם יצחקו.

למה הם נתנו לו עצה של אחיתופת?

עכשיו צאו ותחשבו אם אנחנו חכמים או טיפשים.

25 שנה בצוהר זה קטן עלינו לעומת מה שמחכה לנו באמת אחרי 120 שנה.

אדם שמחלל שבת, העונש זה סקלה.

אדם

שחי שלא בטהרה זה כרת.

ועוד כל מיני סוגי עבירות שאם אדם עובר אותן במזיד, רחמנא ניצלן,

העונש חמור ביותר. וזה מתאסף ומצטבר ומצטבר, ויום אחד הוא יצטרך לשלם.

והקדוש ברוך הוא אומר,

אני אל רחום וחנון, ערך אפיים רב חסד ואמת.

נוצר חסד לאלפים. נושא עוון ופשע וחטא ונקה.

אני אומר לכם,

אם תעמדו רבע שעה,

תבכו.

תאמרו, אנא השם, חטאתי, עוויתי, פשעתי, ועשיתי עבירות אלו ואלו.

ולא קיימתי מצוות אלו ואלו.

ואני מקבל על עצמי מהיום והלאה לשמור את המצוות ולהימנע מהעבירות.

הקדוש ברוך הוא אומר, אתה זכאי בדין על כל העבירות.

ויש לך מחיקת עוון.

ואם תתמיד בזה, ותעשה את זה גם מאהבה,

אז דע לך שכל הזדונות שלך יהפכו להיות זכויות

אזרח עגון, כתינוק שנולד.

עכשיו, מי פאתי ולא ינצל הזדמנות זאת

שיש לו מחיקת עוונות.

לא רק בגלגול זה, אלא בכל הגלגולים שהיה כבר.

תשובה אחת אמיתית

מוחקת את כל העבר ופותחת דף חדש.

והקדוש ברוך הוא אומר, כתב החנינה נמצא בידך,

החותמת בידך,

בעת שתחפוץ, תחתום,

חלון.

ובן אדם לא עושה תשובה.

יש טיפש יותר גדול ממנו.

זה המצב.

אדם יכול לחזור בו ממעשיו הרעים ולגמור את כל הבעיות, כל האיסורים, כל המחלות, כל הצרות,

הכול. אם התשובה היא אמיתית,

גמרת הכול, סגרת, אין לך חובות, אין תיקים, אין שום דבר. מחיקת עוון בפה שם.

ואנשים לא עושים את זה. עכשיו אני שואל אתכם,

אם בן אדם יודע שיש דבר כזה,

והוא יודע שיש עוד כאלה עבריינים שצריכים להיכנס 25 שנה, לא יגלה להם את הסוד הזה?

לא יגלה להם את הסוד הזה שאפשר על ידי בכי של רבע שעה לגמור את כל הסיפור?

לדוגמה, אם אחד יש לו מיגרנה,

כאבי ראש איומים שהוא צריך, כשזה מתחיל, להיכנס לחדר חשוך ולשכב כמה שעות בשביל שזה יירגע עם כדורים.

שנים הוא סובל. פתאום הודיעו לו

שהביאו מדרום אפריקה תרופה, שלוש טיפות מזלפים בלשון,

אין יותר מיגרנה.

אין.

והוא רגיל, כל יום מקבל מחדש.

לקח את התרופה, זילף יום, יומיים, שלושה, לא חוזר, לא חוזר, התרפא.

עכשיו מה קרה?

אשתו גם יש לה מיגרנה.

מה אתם אומרים, שיגיד לה שיש שלוש טיפות או שלא יגיד לה?

יגיד לה.

אם הוא יודע שהוא יכול למנוע מאשתו את הכאבי ראש

והוא לא מגלה לה, צדיק או רשע?

רשע.

נתן לה שלוש טיפות, נתן לה שלוש טיפות, שמה, ברוך השם.

שניהם נמצאים בחדר מואר.

עד עכשיו כל אחד היה בחדר חשוך.

מעכשיו בחדר מואר.

אין כאבים.

הוא נזכר שיש לו דוד בעיר אחרת שגם הוא סומד במיגרנה.

מה אתם אומרים? לנסוע אליו ולתת לו את השלוש טיפות או לא לנסוע?

חייב לנסוע. אבל זה עולה מונית?

שישלם מונית, אתה אומר.

אם הוא לא עושה את זה, צדיק או רשע?

רשע.

נסע,

הוא צדיק, נסע.

נתן לדוד, וראה פלא, עבר לו.

פתאום הוא נזכר, הוא אומר, רגע, למה אני צריך מאחד לאחד?

יש מחלקה שלמה בבית חולים,

כולם חולי מיגרנה.

לנסוע ולזלף לכל אחת שלוש טיפות?

מה אתם אומרים, כן או לא? בשמחה. בשמחה.

אם יש לו אפשרות להציל מחלקה שלמה מכאבי תופת שגם הוא הרגיש אותם בעצמו,

והוא לא נוסע, צדיק או רשע?

צדיק או רשע?

רק אחד מבין מה אני שואל?

צדיק או רשע?

עכשיו תשמעו, יהודים עיקריים.

אני הייתי חילוני.

זו מחלה יותר קשה ממגרנה.

זה כאב ראש, משהו, משהו.

וברוך השם, התברר לי שעל ידי כמה טיפות נרפאים.

לומדים כמה דברים, עושים כמה דברים, וזהו, נהיית לך תרופה לכל החיים.

ידעתי את זה, אבל ידעתי שיש עוד חולים כמוני, חילונים.

אז התחלתי להגיד לעוד אחד ועוד אחד, ועוד רבים התחילו להרפא.

ואחרי שראיתי שעוד רבים החלו להרפא,

אז הודעתי גם להם, שגם הם יכולים להעביר את הרפואה לאחרים.

וככה זה הלך והתפתח. אבל הבנתי שאני לא יכול להגיע לכל בתי החולים ולחלק לכולם תרופות.

אז הקב' נתן לי עצה,

והמצאנו פטנט, קוראים לו קלטת.

והתרופה נמצאת בפנים,

ונותנים את זה למישהו, וגם הוא מתרפא.

ואז התחלנו לחלק את התרופות. מחלקים ברחובות בחינם תרופות.

ואנשים לוקחים ומתרפאים.

אבל יש אנשים מפונקים,

יש תרופות כמו פעמרות קצת.

היום שמים אותן ככה עם צבעים, עם טעם

לימון או תות או זה, מגרימה.

אז גם אנחנו החלטנו לעשות את זה, גם כן תרופות יפות. עשינו וידאו עם צבעים, עם תנועות, זזים, רואים.

אז יש מפונקים, אומרים, לא, אנחנו רגילים ל-CD,

יש לך CD?

עשינו גם ב-CD תרופות ב-CD.

עכשיו יש עוד יותר מפונקים, אומרים, יש לך DVD?

DVD?

יאללה, יש גם DVD.

אמרו, אבל, תשמע, אני לא, אנחנו, אנחנו באינטרנט כל היום. אמרנו, באינטרנט נעשה לכם אתר, אנחנו באינטרנט.

אמרו, תשמע, אבל אני, אין לי אינטרנט, איך אני אראה אותך? אמרנו, נעשה רישיון בכבלים.

עשינו רישיון בכבלים,

ובעוד חודש אנחנו מתחילים לשדר בכבלים.

שיהיה תרופה.

שתהיה תרופה לכל היהודים.

ואחרי זה חששנו שלא ייתנו לנו לשדר בכבלים, כי הם פוחדים מהשפעה תרופתית.

כי זה בסוף מרפא באמת.

ויש כאלה שיש להם אינטרסים להישאר רופאים ושיהיו חולים.

אז לכן, הם לא רוצים שאני אפעל עם התרופה הזאת בכל מקום.

אז החלטנו לעקוף

את הקופות חולים,

והחלטנו לפתוח ערוץ לווייני בכל העולם כולו, שישדר 24 שעות,

ונתחיל באמריקה, אירופה וישראל, טלוויזיה של אמנון יצחק.

ואיך יקראו לזה?

זה יהיה ערוץ CTVJ.

מה זה CTVJ?

זה ראשי תיבות של חרטא טבעי Jewish.

התשקולת קוראה לזה ערוץ פיראטי.

זה לא פיראטי, זה חוקי, ערוץ עם רישיון,

ישדר בכל העולם,

ואנשים יראו וייהנו ויתרפאו.

זה טוב או לא טוב? מצוין. מצוין.

עכשיו אתם גם צריכים אבל לעזור. מה זה לעזור?

להודיע לכולם שיש את כל סוגי התרופות, בכל הצבעים, בכל הטעמים.

צריך רק לקחת ולרפא, זה הכול. זה הכול. זה הכול.

אז הקדוש ברוך הוא דאג

שכל הבנים שלו, בכל מקום שבעולם, יוכלו לטעום מטעם התרופה.

היום, ברוך השם, נכנסים לאתר שלנו כל יום ממוצע 5,000 איש.

אתם יודעים מה זה 5,000 איש?

בחמישה החודשים האחרונים נכנסו 355,000 איש.

אבל לפי 5,000, שזה נכון להיום, הממוצע זה 120,000 איש בחודש.

אתם יודעים כמה הרצאות הייתי צריך לעשות בשביל להגיע ל-120,000?

ומה יש באתר www.shopar.net? מה יש שם?

כל הקלטות בחינם,

כ-300 קלטות טייפ.

כל הווידאו בחינם, 88 וידאו.

יש שם מאמרים, יש שם סיפורים, יש שם הלכות,

יש שם עיתונות,

יש שם אמרת היום, יש שם שאלת רב. אתה יכול לשאול אותי שאלה,

אתה משאיר את השאלה ואני עונה לך בבויסמייל, אתה שומע אותי למחרת,

שאני עונה לך תשובה על מה ששאלת.

אתה רוצה חומר כתוב? אתה מקבל.

יש שם כל כך הרבה דברים, עולם ומלואו.

מי בעיקר נמצאים אצלי? העיתונאים.

כל העיתונאים. למה? זה אתר מלא אקשן.

כל הזמן מלחמות, פייט.

כל הזמן.

כל חרטא שהם כותבים עליי,

אני מגיב.

עוד מעט

אנחנו מכינים את זה,

זה יהפוך להיות תחנת שידור.

לא באודיו, וידאו.

שמים מצלמה מולי,

ואני מדבר.

מודיעים שבשעה חמש אחר הצהריים

אמנון יצחק יגיש את החדשות.

כולם יהיו באתר.

אני אדבר וכולם ישמעו.

וזה הולך להיות חוויה, חבר'ה.

חבל על הזמן מה שהולך להיות.

אבל אני משתדל שעוד יהודים ועוד יהודים

לא יפחדו, יתקרבו לאמת, יבדקו, יטעמו.

טוב, ימשיכו, לא טוב, יישארו.

אבל לפחות את הצ'אנס וההזדמנות אני נותן ליהודים,

אני חושב שזה חסד גדול. לפחות

כמו לפטור את האדם ממגרנה.

אז אתם פסקתם שזה דבר טוב וחיובי.

אבל מה נעשה שלצערנו הרב

לא כולם חושבים כך ובמזיד.

לדוגמה,

מישהו מכם ראה עיתון שקוראים לו אנשים?

מכירים עיתון כזה?

ברוך השם, אני מודיע שברחובות לא מכירים את העיתון.

אבל העיתון הזה מחולק

ב-180 אלף עותקים.

זה צהובון,

שעשו עליי השבוע כתבה חמישה עמודים עם תמונת שער.

מה כתוב בשער? איזה פחד.

ורואים אותי מחייך.

איך יכול להיות איזה פחד מחייך?

למה?

הם שלחו צלם להרצאה שלי בשביל לצלם.

ואני ידעתי איזה פוזה הם רוצים.

שאני עושה ככה ומדבר ככה וככה, שיראו את השיניים ככה.

אז מה עשיתי?

איכשהו רק ראיתי אותו ככה עם המצלמה, ככה מצלם.

התחלתי לחייך.

כל הזמן ככה הסתכל עליו.

הוא טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה. יריוס.

הרגיז אותי, עשיתי לו ככה.

עשיתי לו ככה, שמו עמוד שלם, אותי עושה ככה.

העמוד הזה עולה חמישים אלף שקל.

אבל הם לא יודעים שאני התערבתי עם אחד על עשרת אלפים שקל, שישימו אותי עם תמונה ככה.

איי, איי, איי, אני אומר לכם, סטלבט, אלה העבר'ה אלה.

עכשיו, הכתבת שכתבה את הכתבה, קוראים לה אירית עובדיה.

מחריטה שעוד לא הייתה כדוגמתה.

כתבה בעיתון ראיון בלעדי לעיתונות החילונית.

זה באמת היה ראיון בלעדיי.

לא בלעדיי.

בלעדיי.

אז כתבתי באתר האינטרנט

את החארטה שלה, שהיא מתפלספת לפני כולם.

עשיתי לה מחווה.

היא אמרה שהיא כותבת חמישה עמודים. היא לא שואלת אותי. כל עיתונאי מחליט לכתוב על מישהו, אז הוא כותב.

אז החליטה לכתוב.

והכירה זוג שהם מכירים אותי, ועליהם התלבשה, וכל הזמן אמרה להם, תשמעו, תשמעו, לפחות רק לראות אותו. אני כותבת כתבה, מפרגנת.

רק לראות. אני רוצה לשאול אותו רק שאלה אחת.

זהו, לקבל ברכה בשביל אחותי, תעשו טובה. אמרתי, חרית? לא מוכן.

לא רוצה לראות, אלה כולם רמאים. לא רוצה.

אבל החבר'ה האלה התחננו וביקשו וביקשו, אז אמרתי, טוב, נו, אז שהיא תבוא, רק כמה רגעים,

זהו, שלום.

אבל לא עיתונאית,

לא רעיון ולא שום דבר.

היא נכנסת,

אני אומר לה, זה לא רעיון,

אנחנו רק מדברים, כן? זה אוף דה רקורד,

זה לא לציטוט.

זה מקובל כשאומרים לעיתונאי לא לציטוט, האתיקה מחייבת? אין.

לא מדברים. שלום, לא היית פה.

מה היא עושה? כותבת, רעיון, רעיון, רעיון.

אמרתי, יש גבול לחרית,

ופרסמנו דבר זה.

אחד כתב לי הערה באינטרנט, הוא אומר לי,

שאיך זה אני מתראיין, הרי אני 25 שנה דואג לא להתראיין ולא לדבר עם עיתונאים ולא כלום.

איך זה?

כתבנו לו תשובה, נשמע מדבריך כי כנים הם,

אך לידיעתך לא היה רעיון כלל וכלל.

הכתבת עירית עובדיה יכין הכתבה נא

עצמה לראש השנה על הרב אבנון יצחק, אך בהיותה ידידה של הגברת ציפורה,

שבכתבה היא מציגה אותה כמעריצה של הרב,

במירכאות,

התחננה לראות את הרב לפחות לראות מאחר שהיא כותבת כתבה מפרגנת שכולה פחדים,

כדי שתחליף מילה או שתיים עם הרב כהיכרות בעלמא.

אך המקצוע מחייב לשקר.

למרות שהיא בעצמה כותבת בכתבה שנכנסה לחדר הרב,

והוא אמר לה וחזר ואמר, אין ראיון, אני רק מדבר איתך.

דבר שאמור להיות מקובל ונשמר אצל עיתונאים אמינים בעלי כבוד עצמי,

ובפרט שעשו עימהם מחווה מעין זו,

כפי שציינה בכתבתה,

אך יצר הפרסום של העיתונאית הוא המהווה גורם עיקרי לסקופ העיתונאי,

ועל כן בנתה את הכתבה כעין ראיון. דהיינו,

את השיחה הידידותית, במירכאות,

שקלחה במעמד של ארבעה אנשים,

פיצלה לקטעים שעניינו אותה לכתבה, ולפני כל קטע החתוך הכניסה שאלה,

במירכאות,

שמעולם לא נשאלה על ידה במעמד זה.

מעניין שדווקא השאלה שכן שאלה,

מה דעתך על דרעי,

לא כתבה את השאלה אלא את התשובה,

כדי שישתמע שהרב כביכול דיבר בעניין מעצמו.

מה עוד שחלק מן הדברים אינם משיחה זו כלל,

אלא מקטעי קלטות, שכל מי שמכיר את הקלטות ומצוי בהן יודע מהיכן נלקחו.

ולהלן חלק מן הטעויות, במירכאות, המכוונות או הלא מקצועיות ואו

בהיסח הדעת, שהרי מה זה משנה הדיוק בפרטים.

העיקר היא שתכתוב מספר פעמים שהיה ראיון,

ראיון בלעדי, ולמרות שאינו מתראיין,

סרבן ראיונות ידוע, וכו' וכו' וכו'.

להלן

מעט מן הטעויות ותשובתן בצידן.

במהירות, 19 טעויות.

אין משרדנו ברחוב עוזיאל בבני ברק, למרות שהיא כתבה זאת פעמיים, כתובתנו ברחוב מתתיהו 10 בבני ברק.

הקירות עמוסים באלפי קלטות וידאו.

עשרות קלטות וידאו, 88 במספר.

אפשר לראות את יצחק על המסך בפעולה 24 שעות.

המשרד פתוח מתשע עד תשע, זה 12 שעות.

במגירות ענקיות, מגירות רגילות על פי הצורך.

בלב-ליבו של פרוזדור מואר, פרוזדור מטר עשרים עד שלוש.

המחשב הכי חדיש, את המחשב לא ראתה כיוון שהוא מוסתר.

היא מתכוונת למסך,

כשמדובר במסך ללא קרינה, כדי לא להיחשף אליה.

מחסנים ענקיים אין-סופיים, 250 מטר,

כולה.

ממתין לי, הרב לא ממתין לאף פעם.

בקורסה רחבה, כיסא משרדי.

בעוד כמה שנים שני שלישים מהעולם ימותו,

לא נאמר, על פי שייתכן שיקרה.

נולד בכרם התימנים, נולד ברמלה.

דה-נורדוי בדיזינגוף, פרישמן.

התגייס לחיל האוויר, תותחנים.

מגיל 25 התחזק, 24. נדבק בחיידק החזרה בתשובה.

החיידק נדבק ממנו.

היה בהולנד ופריז, הרב לא היה שם מעולם.

מספר חסידיו נעמד באלפים, זה קצת יותר מדי.

במדיסון היו 20 אלף איש.

לא היה ולא נברא. לא התקיימה ההרצאה מסיבות ביטחוניות.

טלוויזיה פיראטית, חרטא טבעי, ערוץ לווייני חוקי לחלוטין.

בעיקר העיקרי לא היו שאלות אלא שיחה קולחת שעליה חיברה נל את השאלות לאחר השיחה.

סיור נערך לה על ידי יונתן כמחווה נדיבה, כפי שכתבה,

שהרי אין לנו מה להסתיר, הכל מצולם ומתועד בקלטות הוידאו ובאתר בחינם.

לכן, ידידי אופיר יעקב,

אינך יכול להמשיך ולהחזיק בזה שהתשקורת הינה תשקורת,

ורק האינטרסים האישיים שלהם מריצים אותם ודוחפים אותם בעבודת הקודש שלהם.

זו דוגמה.

250,000, 300,000, 400,000 איש יקראו את הכתבה, ומה כולם יגידו?

הנה, הוא נתן רעיון, לא מיניה ולא מקצתיה.

עזות מצח.

לשקר בחמישה עמודים.

אבל זה מלאכת הקודש לעיתונאים.

יהודים יקרים, אנחנו משתדלים לעשות טוב,

מציגים אותנו רע,

אבל מי שנתקל בקלטות ושמע,

יודע בדיוק מה אנחנו משתדלים לעשות. שיהיה טוב לכל היהודים.

הרוצה ישמע, והסרבן יעזוב.

למי שיש שאלות, בבקשה.

ברוך ה' ה' אלוהינו מלך העולם, שהכול נהיום דבורו.

כן, שם שאלה.

שלום כבוד הרב. אלוהים יצר את אדם בחווה.

עכשיו,

הם ילדו את קין ואת אבל.

מאיפה היה להם בנות?

רשום שהיו להם בנות, כאילו, לא מוזכר. תאומות.

היה להם? כן.

עכשיו השאלה שלי,

איך הם התקדמו, כאילו...

הם התאומות.

איך אבל?

קין והבל?

הם התאומות. שכבו איתם?

מה אתה מדבר?

אתם שכבו איתם. אסור לדבר ככה, מה קרה לך? אז מה? שום דבר, בסדר, הם יודעים מה לעשות.

מה זה מדהים מה לעשות?

זה גילוי עריות, לא? אתה צריך ללכת תלמוד תורה ללמוד מותק. זה גילוי עריות. מה פתאום? לא היה איסור כזה. בשביל לקיים את העולם היה מותר.

האיסור בא לאחר מכן.

הבנתי.

אבו סאנא.

כן.

כן, עוד שאלה.

התכונית של הכבלים, מתי היינו יכולה לראות את זה?

לפי מה שאנחנו קיבלנו מידע, זה יהיה באחד מימי השבוע, שעוד לא ברור לנו מתי, זה יהיה בשעה 11 בלילה, אחרי כל התוכניות, במשך שעה.

לכל הארץ.

בשלב ראשון זה יהיה בערוצי זהב במרכז, אבל כיוון שבראשון...