איינשטיין? הבן אדם לא 100%...

- - - לא מוגה! - - - 

אז אתם צריכים לדעת מה זה בכלל המדע.

אולי כהדגמה, אולי ניקח את איינשטיין.

איינשטיין נבחר על ידי עיתון טיים כמדען המאה.

איינשטיין למעשה זה אחת מהדוגמאות איך שלוקחים בן אדם, מנפחים אותו ומגדילים אותו.

יש מכון איינשטיין למתמטיקה באוניברסיטת ירושלים.

אנשים חושבים בטעות שהוא בעיקר נקרא מתמטיקאי גאון,

נותן כמו איינשטיין.

איינשטיין למעשה היה אפס גדול במתמטיקה,

וניקח אולי את זה כדוגמה אחרונה לפני שנסיים בהקדמה שלנו, לפני שנעבור לנושא המרכזי שלנו.

אותי פעם פגש אהרון דותן. אהרון דותן הוא פרופסור, הוא פרופסור ללשון.

הוא עמד גם כן בראש המורשת ליהדות באוניברסיטת תל אביב,

והוא שואל אותי מה אני חושב על איינשטיין.

ולא הייתי אומר למה הוא שואל אותי, פתאום אני יצא על איינשטיין,

אמרתי לו, אני לא חושב,

אני עובד לפי אינפורמציה, אני לא עובד לפי מחשבות,

לא לפי השקפות, לא לפי סברות, אני עובד רק לפי אינפורמציה.

ואיינשטיין היה ממש מיתוס.

מיתוס, אתם יודעים מה זה, הערצה או הערכה לאדם על פי כזבים ודמיונות.

התחלתי להתחיל להגיד לו, פניו התקרקרו, לא ידעתי, לא הבנתי בכלל מה הולך פה.

שבוע אחרי זה הייתה לי פגישה עם ראש המחלון לפיסוליה ולסטוריה של המדעים והרעיונות,

ואני, בכלל כשהגעתי, הוא קידם את פניי בצחוק

והגיש לי את עיתון הארץ, שיש שם סדרה סקופ עולמי,

הם מצאו את התכתובת בין איינשטיין למרגלת של ה-NKVD, שאחר כך זה היה נקרא קגב,

ואיך שהיא חולבת ממנו את כל הסודות של האטום,

וזו בדיחה שאין לתאר,

ותכף אני אגיד למה.

כל פעם הוא סיפר לי, הבנתי למה הוא בא לשאול אותי,

הוא רצה לעשות הרצאה על מדענים גדולים שהיו יהודים.

הראשון כמובן את מי לעשות זה על איינשטיין.

אז כיוון שהוא שמע שהוא מתעסק

עם התיאוריות החסות של איינשטיין,

אז הוא בא, ביקש ממנו שהוא יבוא וימסור את ההרצאה.

אז הוא אמר לו, תראה,

כשמדברים על איינשטיין זה א', תיאוריית היחסות,

הן ברמה הפיזיקלית,

הן ברמה המתמטית, ב',

פיזיקה של הקוונטים,

כשמקס פון פלנק

התחיל לעבוד על התיאוריה של הפיזיקה של הקוונטים,

הוא קרא לאיינשטיין כי הוא שמע שהוא קצת,

הוא חושב קצת מחוץ לקופסה, אולי יעזור לו,

אז הוא הצטרף אליו ולזה, ואיינשטיין,

ברגע שמיד מקס פון פלנק הראה,

על פי שורת ניסויים,

כפי שתכף נדבר על מה זה נקרא ניסוי במדע,

שזה בעצם מפריך את כל החמשת יסודות של המדע המודרני, איינשטיין אמר, אם כן אפשר לסגור את האוניברסיטאות על מנהול, גמרנו, אז הכל בלוף,

כן, ועל היהודיות, זהו. אז הוא אמר לו, תראה, אני יכול, אני מתעסק רק בתחום הצער של המערכת היחסים המתמטיים בין דייוויד הילברט,

ראש המרכז המתמטי בברלין, לבין איינשטיין.

בקשר לשאר הדברים, תוהה אותה יחסות בכלל,

פיזיקת הקוונטי ויהודיות. יש רק אחד שיכול להגיד לך, להקיף לך את הכול בצורה ממוקדת, זה הרב דוב ברקוביץ'.

עכשיו הבנתי למה הוא פנה אליי.

אבל אוקיי, אז לכבוד זה, כמי שהוא שמע מה אני אומר עליו, אז הוא העדיף להביא שלושה פרופסורים, כל אחד ידבר על משהו אחר,

ויעריך אותו,

רק לא לדבר אותי. אבל עכשיו אתם תשמעו, פעם ראשונה בהפצה יותר,

גדולה, מה ששם המאה דוקטורים, פרופסורים שהתרכזו,

לשמוע על איינשטיין,

תשמעו פעם ראשונה מי זה היה באמת איינשטיין,

ואיזה תפוצה גדולה ביותר, מי זה היה איינשטיין.

נתחיל קודם כל, הוא למד בפוליטכניקום בשוויץ.

איינשטיין היה לא ממש מר, כפי שאתם נראה בהמשך גם כן,

הוא התחשף שם למורים שם וזה, בקיצור הוא אפילו לא גמר עם תעודה את הטכניקום.

ואז הוא צריך עבודה,

אז הוא ניגש לעבוד במשרד הפטנטים השווייצי.

מה התפקיד שלו היה שם?

זה תלוי כמה מנפחים אותו.

אחד כותב,

כנראה זה יותר אמיתי, שהוא פשוט היה צריך כמו,

תנועת עבודה שחורה, רק לרשום מי שבסוף הוחלט

שהפטנט שלו הוא קביל, שרק יכתוב אותו.

מישהו מנפח אותו עוד יותר,

הוא אומר שהוא היה צריך לעשות הבחנה בין כל מיני פטנטים,

ומי שעושה ומנפח אותו עוד יותר, זה שהיה צריך לקבוע בכלל אם זה פטנט.

ככה מתחיל איינשטיין. אמרנו אחר כך עם הנושא הזה של הפיזיקה של הקוונטים.

עכשיו, התיאוריה של היחסות של איינשטיין,

התיאוריה של היחסות, יש תיאוריית היחסות כללית,

יש תיאוריית היחסות פרטית.

כדי לעשות תיאוריית היחסות הכללית

הוא רצה, מה עניין הזה של תיאוריית היחסות הכללית?

הוא רצה להראות, יש המכניקה הפיזיקלית המודרנית של אייזיק ניוטון והוא רצה להראות שהוא יכול להקיף

גם כן את המכניקה הזאת,

גם כן את שלושת המשפטים של האלטרנודינמיקה שזה הפך להיות משהו מאוד מבוסס וגם כן את הנושא של השדות האלקטרומגנטיים בבת אחת בצורה שלמה של תיאוריה אחת.

הוא גם רצה להראות שהיה לו אחד מורה, שאותו דווקא כן הוא הראה, אחד לורנס,

יש בפיזיקה הטרנספורמטיות לורנס, הוא רצה להראות שהם מה שנקרא קונבריאנטים תחת

כל שינוי וכל יחס בתיאוריית היחסות,

שזה נשמר עדיין הטרנספורמטיות האלה,

זה מה שהוא רצה להראות.

אחרי, אבל מה הבעיה שלו?

הוא לא ידע איך עושים את זה,

כי הוא היה אפס במתמטיקה.

מה בכלל בא לו הרעיון הזה? זה הוא כותב, גם כן לא יודעים,

איינשטיין, כשהוא היה ילד ונער,

הוא היה דיסלקטי.

אז הוא אמר שברגע שהוא התבגר,

הדיסלקטיות קצת התרופפה אצלו,

ואז הוא פתאום היה ככה דיסלקט, הוא היה מנותק מהסביבה,

ואז הוא יכל כאילו לשאול שאלות

מחוץ לקופסה.

אבל כפי שנראה, הוא רק היה חזק בשאלות, לא בתשובות, תכף נראה.

והוא אז יוצר, אתה רוצה ליצור את זה, אבל צריך לדעת מתמטיקה בשביל תיאוריית היחסות.

זה פיזיקה, אבל צריך מתמטיקה.

הוא לא ידע מתמטיקה בכלל.

אז היה לו חבר בשם גרוסמן, ואמר לו, תראה, אם אתה לא תלך, תלמד את הטנסורים, יש מין ענף שפותח באיטליה,

התיאוריה הדיפרנציאלית המוחלטת,

שם יש טנסורים,

זה לא אני, מה זה, תסביר, זה מורכב, זה מין מטריצות מספריות.

בסופו של דבר,

יש כמה טנסורים כאלה שפותחו שמה,

יש אחד, ריצ'י, שהוא עשה טנסור מסוים, שנקרא על שמו טנסור ריצ'י,

זה יחסית מתאים לזה, אמר, אבל אני לא יודע לקרוא מתמטיקה, אני לא מבין מתמטיקה.

אז הוא ציווט אותו לאחד לוי צ'וויטה,

יהודי, איטלקי שהיה התלמיד של ריצ'י, והוא לימד אותו כמו ילד קטן את כל הטנסור אחד לאחד, הוא לא יכל לתפוס את זה ככה מתוך הכתובים,

צריך הרבה, מרבה בטלפון ופגישות כדי להבין את זה. יופי, הוא ידע את זה.

מה הלאה?

אז עושה עכשיו תעתוע ההתייחסות? לא, אני לא יודע, עם כל הסיפור, אני לא יודע איך לבנות את זה, הוא לא אפס במתמטיקה.

אז הוא ניגש לאותו דיוויד הילברט, שהזכרתי אותו בהתחלה.

דיוויד הילברט היה ראש המרכז

של המתמטיקה בגרמניה, זה היה בברלין,

זה היה המרכז הכי חשוב בעולם,

והסיבה היא פשוטה, כי רובם היו שם יהודים.

הוא מת בתשנת 1914 מעניינם,

והוא ועוד אחד או שתיים מאנרי פואנקרה, צרפתי,

היו עוד האחרונים ששלטו בכלל בכל ענפי המתמטיקה.

אז הוא ביקש ממנו

שיעזור לו לעשות מבחינה מתמטית את תאוריית היחסות.

דיוויד הילברט עשה גם כן תאוריית יחסות,

זה ולא יודעים, חשבתי תאוריית יחסות זה איינשטיין.

יש הרבה תאוריות יחסות.

גם אנרי פואנקרי עשה תיאוריית יחסות, גם איידן השוודי שהיה הנאצי גם עשה תיאוריית יחסות, ויש הרבה תיאוריות יחסות.

אבל הוא רק ביקש ממנו שהוא יעזור לו איך לעשות את זה,

והוא לימד אותו.

אז בעצם,

בעצם בלי אותו דויד הילברט הוא בכלל לא היה מסוגל לעשות תיאוריית יחסות בכלל.

עכשיו, דויד הילברט עוד לא רצה לפרסם את התיאוריה שלו,

צריך לפרסם את זה יותר מאוחר.

איינשטיין היה חוצפן גדול,

והוא פרסם את זה לראשונה במגזין מדעי את התיאוריית היחסות שלו,

ועל זה מאוד הקפיד עליו דויד הילברט. אני לימדתי אותך,

אני בלי ידיים לא עשיתי כלום, אני יש לי תיאוריית יחסות לפניך,

אתה הולך לפרסם לפניי?

אותו פרופסור שאנחנו מדברים, שהוא היה מומחה ביחסים המתמטיים בין דויד הילברט לבין איינשטיין,

הראה לי תדפיס מקולקלים,

זה נקרא

כינוס מחלקתי של דוקטורנטים במתמטיקה, ושם דיבר דייויד הילברט, והוא אמר מפורש,

אלברט איינשטיין היה מאוד חכם לשאול שאלות,

אבל בלתת תשובות הוא היה אפס גמור.

גם את הפרס נובל הוא לא קיבל על תיאוריית היחסות,

אלא על מה שהוא ניחש,

איזה כוכב שיעבור בדיוק ליד השמש, וזה בדיוק קרה.

מה עם תיאוריית היחסות עצמה?

תיאוריית היחסות עצמה,

חודש, אגב, איינשטיין גם לא כתב שום ספר בחיים שלו,

הוא כתב רק כמה, כל מיני מאמרים,

ואת זה עכשיו מכנסים ב... זה יגיע לשמונה כרכים, לא בגלל שהוא כתב שמונה כרכים של מאמרים,

אלא על כל שתי שורות שלו, כל מה שדיברו על זה אנשים.

חודש אחרי שהוא מפרסם את תיאוריית היחסות שלו,

מתמטיקאי גרמני צעיר

בשם אריק רטשמן מפרסם בביטאון מדעי אחר,

ומראה שכל מה שהוא אמר שהוא מקיף את

כל העסק שדרך ניוטון אי אפשר להסביר תיאוריה שמאחדת את כל השלושה דברים, אלקטרומגנטיות,

היתר דינמיקה,

אפשר לעשות את זה גם כן עם של ניוטון.

הוא לא חידש שום דבר.

איינשטיין לא התבלבל בשקט והתפלל שהוא לא יעשה מזה סיפור,

וכינס את הכול, חג הרבה מאמר, קטרלית תיאוריית היחסות, זה בעצם היה נושא של הצטלבויות בין מרחב וזמן.

מרחב וזמן, שמרחב זה תלוי זמן,

זה תלוי מרחב.

אנחנו לא יכולים היום לעשות ניסור בין זמן לבין מרחב.

כשאנחנו אומרים עבר שלוש שעות, מה שלוש שעות?

תמיד שלוש שעות עבר מרגע שהוא הלך מפה עד הלך לשם.

לא יכולים על זמן בצורה זהו.

ואת זה איינשטיין בעצם כתב.

אני חושב שהנושא הזה,

הוא נפגש עם הרוגצ'וב, רבי יוסף רוזין, שהיה גון הגאונים,

מי ששמע עליו, כן?

והוא נפגש איתו, והוא אמר שהוא לא ראה אדם כזה.

הרוגצ'וב דיבר עם כל אחד מה שהוא רצה,

ואיתו הוא דיבר על הנושאים שלו.

וברוגצ'וב מופיע גם בחיבור שלו, צפלת פניה, גם על הרמב״ם וגם על התורה, בכמה וכמה מקומות שהוא מראה, שהוא מוכיח את זה גם מהמקורות שלנו,

שזמן זה תלוי מרחב ומרחב זה תלוי זמן. אין מרחב בלי זמן ואין זמן בלי מרחב,

כן?

ויש הרבה מקורות לזה.

אני גם כינסתי את כל המקורות לזה, כן? אבל אני, לעניות דעתי, אני חושב שהוא גנב גם את זה ממנו.

אז זה מה שנשאר.

והיה לו בערך כנראה נס מהשמיים, שהוא יכול היה להמשיך את התדמית

הציבורית שלו, כביכול, שהוא עשה משהו,

ואותו הריק רצמן לא עשה מזה סיפור,

ולא הפסיק לפרסם את זה, רבותיי, הוא אומר בלוף.

וככה נשאר שהוא תיאור התייחסות הכללית.

אבל למעשה, כשאני הבאתי את זה, זה מופיע, למשל,

יש אחד, מיכל בכלר,

גם במכון לפייסטוריה של היסטוריה במדעים ורעיונות, שאמרנו, זה מכון שעוסק בביקורת המדע,

והוא מביא את הדברים האלה. אני הבאתי את זה לפרופסור ההוא שראש המכון הוא ממש נדם,

הוא לא ידע מזה,

כן? שלמעשה כל התיאוריה התכנית של איינשטיין הכללית זה בלוף.

לגבי הפסיקה של הקוונטים, הוא אמר, אני אראה את תיאוריית השדה המאוחד,

ובזה אני אראה שלא צריך להפריך את היסודות המדעיים,

אבל למעשה עד סוף ימיו הוא לא הצליח.

זה סיפור אחד עם תיאוריית היחסות, שזה הכל מיתוס עם איינשטיין.

כשאיינשטיין מגיע לירושלים, לאוניברסיטה העברית בירושלים,

האוניברסיטה העברית בירושלים זה כבוד גדול,

שהוא מגיע,

אוקיי? אז ארגנו לו הרצאה שידבר על תיאוריית היחסות,

אבל יש בעיה.

אלה שהקימו את המחלקות מתמטיקה, פיזיקה,

הם באו כולם מגרמניה, הם היו מטובי המתמטיקאים גם בגרמניה.

למשל, ראש המחלקה למתמטיקה שייסד את המחלקה באוניברסיטה העברית,

היה אחד בשם אברהם פרנקל,

שהוא יצר עם עוד אחד,

צ'רמלו, לכן זה נקרא מערכת ZF,

פרנקל-צ'רמלו,

את המערכת הכי חזקה במתמטיקה.

היו שם אנשים שידעו פרק במתמטיקה ובפיזיקה.

אני חושב, ככה לעניות דעתי, פה אני אומר לא אינפורמציה,

שהוא לא ממש אהב את זה שהוא יצטרך להרצות בפניהם.

אחד-אחד היה לשאול אותו,

יש לך דרישת שלום מאותו אריק רצ'מן, מה אתה אומר על הסיפור?

ובכן, מארגנים הרצאה,

איינשטיין,

שיא השיאים, מגיע האוניברסיטה העברית, מתכבדת, בזה בהרצאה שלו מגיעים כתבים מכל הארץ,

אמורה להתחיל הרצאה.

איינשטיין לא מדבר על תיאוריית היחסות בכלל.

אתם תשאלו על מה הוא כן דיבר,

הוא בכלל לא דיבר.

הוא הוציא כינור מהעתיק והתחיל לנגן.

לא הבינו מה, ילד קטן רוצה להראות שהוא יודע לנגן בכינור?

טוב, נחכה חמש דקות.

לא, הבן אדם ממשיך, שאלה שלמה ניגנו על כולם על העצבים,

בזה נגמרה ההרצאה המהוללת שלו.

זה אדם לא מר, גם לפצוף הוא נראה כזה, כן?

תכף נראה עוד פעם, גם ככה התייחסו אליו.

אדם עם הרבה כריזות.