וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם השם נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ
פעם מלכת אנגליה לקחו אותה בעגלה עם סוסה והיא הלכה ככה, ופתאום היא ראתה איזה יהודי שיצא מבית הכנסת הדור בזקנו לבוש ככה יהודי כזה שנראה טוב, עם טלית ותפילין הולך הביתה, היא כל כך התפעלה מהדמות מהמראה, שהיא אמרה לעגלון שיבקש ממנו לבוא אליה ביום פלוני לארמון, הוא התרגש, המלכה הזמינה אותו לארמון, ועד שהגיע הזמן לא ידע מה לעשות עם עצמו, איך הוא ילך, מה לילבש, הוא הולך למלכה, מה הוא יעשה? חשב חשב אמר אוי ואבוי אם אני אבוא ככה עם כל הזקן הזה והכל, אני לא יודע מה יזרקו אותי זה פה שם, הלך ישר התגלח, זה שם אפטר שייב, שם זה, נהיה כזה קופיקו קטן, והלך, אמרו לה היהודי שהזמנת הגיע, הכניסו אותו אמרה סליחה, זה לא זה שאני הזמנתי. אמרו זה זה, זה זה, אמרה זה לא זה, ההוא שהזמנתי אותו היה לו תואר כזה עם זקן והכל, אז הוא אמר אני מתנצל המלכה, אני פחדתי שאם את תראי את הזקן שלי, היא אומרת כמוך יש לי מיליונים פה, אני הזמנתי אותך רק בגלל התואר שלך. הבן אדם בכלל לא מבין, לא מעריך את עצמו מה רואים עליו, "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" יהודי לא מכיר את מעלתו, שהוא הבן של מלך מלכי המלכים הקב"ה, והוא מסתכל על הגוי ומקנא בו, אז בשביל מה אתה מברך בבקר ברוך שלא עשני גוי? אדם לא יודע ערך עצמו, והתורה אומרת, אתה תאכל ואתה תשתה ואתה תשמח והלב שלך יהיה אלי ואתם מובדלים לי ואני שומר עליכם מן הכל וכל אומות הועלם בטלים אצלכם. אבל מה לעשות, בטמבלויזיה לא מעבירים שיעורים כאלה. מה מראים? רק איך הגויים מצליחים ואיך הם זה ואיך הם זה ואיך הם זה, והיהדות רק מבזים אותה מהבקר עד הערב. נו, אז מה, מה יצא? זה מה שיוצא. לכן עד היום אנחנו בגלות למעלה מאלפיים שנה. שישראל לא השכילו להבדל מן הגויים, מרצון, לא בכח, לא כמו שהם סילקו אותנו בכח, לא כמו שהם טבחו אותנו בכח, לא, שאנחנו נבדל מהם מרצון. הבעיה שאין לנו הערכה עצמית. אם אין הערכה עצמית זאת התוצאה.