אחי, אחי! זה עשו...
- - - לא מוגה! - - -
אבל מה לעשות שבדור הזה יש הרבה רמאים ונוכלים.
ישנם כת שקרנים שמראים עצמם כצדיקים לעשות להם שם,
וגורמים מחלוקת ושנאת חינם,
ולבסוף לא יהיה להם קיום והם קלים מעליהם.
וגם אין אחד יודע מה שהשני מדבר.
זה כמו דור הפלגה.
ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים, יש לומר בזה על דרך הלצה.
וגם כל העניין מקודם, ויהי בנוסעם מקדם וימצאו בקעה ואמרו נשרפה לשרפה ונעשה לנו שם.
אז התורה מרמזת כאן על כת שקרנים
שהם מתדמים לשלומי אמוני ישראל,
ולבסוף אין להם קיום והם קלים מעליהם כי שקרה לא קהיה, שקר לא עומד.
וזה מרומז בפסוק. בתחילה כתוב, ויהי כל הארץ שפה אחת,
היו דבוקים בשכינה, גימטרי השפה ודברים אחדים.
היינו מחמת שהיו דבוקים בשם,
היה ביניהם אחדות גדול,
ולא היו מדברים אחת בפה ואחת בלב, רק הפה והלב היה אחד.
אבל ויהי בנוסעם מקדם,
שהם נשאו מקדמונו של עולם,
כמאמר חכמים שמצאו בקעה,
היינו שטעו ונפלו בבור עמוק וחשוך,
ועוד להם שמראים עצמם כצדיקים שאמרו נלבנה לבנים נלבש בגדי לבן ונהיה דומים לצדיקים הטהורים
ונשרפה לשרפה
להכות כף אל כף בהתלהבות והכל הוא כדי לעשות לנו שם
ונבנה לנו עיר
ונכבוש עיירות תחת ידם וסופם שתהיה הלבנה לאבן
בגדי הלבנים שהיו לובשים יהיה לאבן נגף ולמכשול וחומר ראשי תיבות,
חכם מופלא ורב רבנן,
חומר חכם מופלא ורב רבנן,
שהיו מחזיקים ומראים בעצמו שהיה לחומר נהיה לחמר כפשוטו לטבוע ולפול בתוכו,
ואז ויפץ השם אותה משם,
כי שם בלל את שפתם. היינו בעוונות הרבים,
נתעורר על ידם קטטה ומריבה ושנאת חינם,
ונבלל שפתם שאין אחד יודע מה ששני מדבר.
כל זה רמוז בפסוק הזה.
זה אומר דגל מחנה אפרים בפרשת נועם.
עוד הוא אומר בפרשת וישלח.
עשו הרשע
מהערב רב מתעטב בבגדי הלבנים ויושב בין הצדיקים,
וזה קשה מכולן וגורם אריכות הגלות.
אמר יעקב אבינו עליו שלום, הצילני נא מיד אחי מיד עשו.
יש לומר על דרך דהיתא במדרש,
לעתיד יתעטף עשו בציצית
ויישב בין הצדיקים.
והקב' ברוך הוא מושכו משם וזורק אותו ישר לגנו.
אתם שומעים? הקב' מסוים עושה מחול הצדיקים.
ופתאום בא זה עם ציצית, מתכסה, נכנס, אתה מבין?
חסיד גדול ורוצה לשבת ביניהם.
והקב' ברוך הוא מוקיע אותו, מוציאו, מושכו וזרקו.
יש לומר שזה מצוי גם כן בעולם הזה, בעוונות הרבים,
שנתרבה שקר בעולם,
וכל אחד רוצה לעלות במעלות שלומי אמוני ישראל,
והוא מסתכל איך כולם עושים.
אה, זה לובש לבן,
זה לובש בגדי לבנים בשבת,
והם לובשים גם טלית במנחה בערב שבת,
או אני אהיה כמוהו. יאללה,
מתחיל להתעטף והכול.
זה כמו אירוע במלוויזיה אחת שהוא עם בגדי לבן וכובע לבן,
ובא אליו איזה כתב תחקירן ושואל אותו,
תגיד לי, אתה מקובל? הוא אומר, לא, תראה, אני אגיד לך את האמת, יום אחד אני קמתי והרגשתי שיש לי כוחות,
ולבשתי בגדי לבן, ואני רק נותן ברכות. אומר לו אתה לוקח כסף? הוא אומר, לא, לא, אני שם קופה מי שרוצה נותן את זה,
ומה אתה עושה? הוא אומר, אני מברך אותם,
ברך אותם, שם שתי ידיים על הראש שלהם, מברך אותם.
אז הוא אומר לו, תגיד לו, אתה מכיר את הרמב״ם?
אה ביטח זה השכנת שלי פה בשכונה, לא מזמן, הוא עבר דירה וזה, ופה נפסה.
תגיד אתה מכיר את רשי? הוא אומר, כן, הוא היה… הוא לא ידע לך טוב טוב, הוא לא היה טוב זה.
אתה מכיר את המהר״ל מפראג? אומר לא, לא, לא מכיר אותו. זה אני לא מכיר אותו. עם הארץ בור, לא יודע אפילו מי זה אברהם, יצחק שרי, יעקב, לא יודע שום דבר.
מקובל עם בגדי לבן, רק כולם בגדי לבן, עושים קופות. למה לא? גם הוא יעשה קופות.
ככה עושים כל הכנופיות האלה שאני מדבר עליהן.
עושים קופות על הציבור, זה הכל, זה כל הסיפור.
רואים אחד מדבר,
כן,
מה אני הייתי עושה? עושה, כן, הרצאות,
מדפיס את הדיסקים,
מחלק לאנשים, מזכה אותם, חוזרים בתשובה. מה עשה פנחס ראובן? העתיק
גם כן, החליט שהוא גם כן, מאן דה עומר,
הוא תנועת התשובה העולמית.
אני רק בארץ, זו תשובה עולמית.
וככה הוא התחיל להפיץ דיסקים וספרים, ועשה כסף, כסף, כסף, כסף, כסף, כסף,
וזה הכל.
ובמה עבודה וכו' וזהו, גם כן, בגדי לבן והכול, והכול בסדר.
וזה שקשה מכולן,
שזה גורם אריכות הגלות,
הם נקראים ערב רב,
שהם מעורבים בישראל וקשה להפרידן.
כמשל החיטה, המוץ והתבן שבו, שאינו דבוק כל כך לחיטה,
זה מתפזר בקל, אבל הפסולת שבחיטה
מתדבק בחיטה וקשה להפרידן.
על זה אמר יעקב, אצילני נא מיד אחי,
זה שהוא מעורב ומדובק בו. אחי, מה נעשה? זה אחי, דבוק בו. איך היום כולם אומרים? אחי, אחי, אחי.
מדובק בו.
מיד עשיו, אף על פי כן שהוא אחי, הוא עשיו.
אז צריכים לדעת שבין כל האחי, אחי, אחי,
זה עשיו.