נס באשקלון זהבה חולה קשה במעיים

- - - לא מוגה! - - - 

ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. אמן.

אין דבר. תוך רבע שעה תתאוששי.

במקום להיות בחדר התאוששות בבית-חולים,

היא תתאושש פה.

שלום, כבוד הרב.

שלום.

לי אין שאלה, אבל יהיו לי בעזרת השם שאלות.

אני רוצה להודות לך ולהגיד לך תודה.

אני מתרגשת קודם כול ב-7 בדצמבר.

זיכית אותי לחזור בתשובה ולהשלים את הכיסוי ראש.

חזר וברוך.

כששמתי את הכיסוי ראש,

וממש התעקשת אתי,

וראיתי את זה אחר כך, לאחר מכן,

באינטרנט, כשאני בוכה, ואני אומרת לך, לא, כבוד הרב, אני לא רוצה, אני רוצה רק בשבת,

ואני אקח עלי רק בשבת, ואז אמרתי לך שיש לי איזושהי מחלה וזה, ואתה אומר לי, את רוצה שהמחלה תעבור לאחמדינג'אן? אמרתי לו, כן.

אני רק מזכירה לך ככה בקצרה.

אז אמרתי לך,

טוב, בסוף קיבלתי את זה, אבל לא הרגשתי כזה,

התחלתי לבכות ולהתרגש וזה.

היום, במיליונים,

מיליונים של מיליונים, אני לא יוריד את הכיסוי.

ואני

לא יכולה להיפרד מזה. זה דבר שאי-אפשר להגדיר את זה.

את ההרגשה,

את השינוי בבית,

את המחלה הדיפה שלו לדבר, זה לא קיים.

ברוך השם.

ברוך השם.

אני רק לא מבין איך אחמדינג'אן עוד שורד אחרי כל המחלה נכונה.

הדבר שאני שואלת אם הוא באמת עברה אליו המחלה,

המחלה שלי. כתבו עליו בעיתונים לפני כמה זמן שיש לו כמה מחלות,

אבל בינתיים הוא מחזיק מעמד. נעבור הזה,

אבל הוא מחזיק מעמד, כנראה שזה קריפה קשה.

בכל אופן, הבית גם השתנה.

כבוד הרב, אני רוצה להגיד רק, באמת, שהדברים הסתדרו ממש כמו פאזל שמסדרים את הרכבה, הכול כזה, ברוך השם, מסתדר.

דברים שלא.

הכול הסתדר.

אני יודעת, אני מודה לבורא עולם ומודה לך שאתה השליח שלו,

שהקרבת אותי אליו.

תגידי לי, לא הקרבתי, קרבתי. קרבתי. אני מתרגשת. טוב. עכשיו רק רגע, תגידי לי, ומה את ממליצה לנשים פה שהן נשואות, אמהות,

או נשואותיות, או אלמנות וגרושות שחייבות בכיסוי ראש? מה יש לך להגיד להן?

איך עברת את השלב של הפחד והטראומה שאת יוצאת לרחוב, וכולם שואלים מה השתגעת?

כן. אז אני אספר ככה. כשיצאתי מההרצאה של הרב רמון יצחק,

יצאתי עם מכנסי ג'ינס, זה היה חורף גשום וקו.

איפה הייתה ההרצאה הזאת, דרך אגב? בלב אשקלון.

כן.

ובאמת, היו לו המון תורמים. לא היה לי כלום, וזה, ואחד נתן לי 2 שקלים, בשני לבית מלון, ובאו אליי הביתה,

ודברים ליד הדלת שמו לי, ועד היום, עד היום. ניסים ונפלאות.

כסף מתחת לדלת, אני פותחת את הדלת, אני רואה שאתה עוד 200, ועוד 200, ועוד 200, ועוד 200. אל תגידי את הכתוב.

כל מיני ניסים ונפלאות, כל מיני דברים טובים שקרו לי בדרך, השתבח שימו, גורם עולם.

אז אני רוצה להגיד שיצאתי, באמת, יצאתי, מסיימתי מההרצאה, והלכתי בדרך לילד שנבחר,

ואני לבד, הולכת, הולכת, ואני כל כך,

כל העולם, מה אני עושה? אני מכנסן, בכיסוי ראש.

מה אני עושה? איך אני עושה? איך אני מתחילה?

מה?

כאילו, מה? מה אני?

באמת היה לי קשה, באמת קשה. הגעתי הביתה, נקשתי בדלת,

ואני פותחתי את הדלת,

והוא רואה אותי, יא, השתבח שימו, איזה יוטי. אמרתי לו, מה השתבח שימו? היה מטומטם, תראה מה עשו לי.

וככה אני התחלתי להילחץ, מה אתה אומר? ואז הוא אומר לו, מה אתה אומר? זה בסדר גמור, ויופי, וזה, והיה באמת,

והוא עודד אותי יותר, וקיבל את זה באמת בצורה טובה.

למחרת בבוקר קמתי, רגע, רגע, יש יום מחר, מה קרה?

למחרת בבוקר קמתי, ואני לא אשקר, באמת זה קצת קשה.

זה קצת קשה, ביצר הרע, אתה יודע, מה עשיתי, ובאמת צער, אתה יודע, עם גוונים, והייתי משקיעה בו, ופסית, והם בשביל הים זהב, לימוד זהב, רואים את זהב הזה, זהב מאחורה, ואז זו זהבה.

אז באמת קשה היה בהתחלה, אבל היום, איך אפשרות. לא, לא, לא, כמה ימים היה קשה. היה, כן, היו ימים מאוד קשים, אני לא אומרת ש... אני לא, הנה, היית ברונזה פה, לא חייבת. רואים עלייך, פעם אני נראית כמו איזה מסכמה. לא, איזה פחד, איזה פחד. כן, כאילו, אמרו לי, עכשיו אני עולה לגרדום. שליטה. בוא, בוא נשמע, רגע, רגע. תן לה, פה, כן.

סדרה.

אני מתרגשת. יש לי מחלה קשה במעיים, וקשה לי, קשה לי עם זה, עם המחלה הזאת שבמעיים. זו מחלה כרונית.

כן. ואני רוצה, כבוד הרב, שתגיד לי מה אני יכולה לעשות, לקחת על עצמי

שאני אתרפא, בעזרת השם.

תגידי לי משהו. את נשואה? כן.

את מוכנה לקבל על עצמך תשובה וצניעות?

בעזרת השם.

רגע, שנייה.

עד היום הקפדת במאכלות לאכול רק כשר? מה כשר?

כשר גלאט? רק כשר. לא, מה גלאט? כשר. אנחנו באנו מבית של כשר, ששומרים שבת, חלב ובשר. כשר זה בעיה.

חלק צריך, לא כשר. חלק, חלק. במהדרין? גלאט, בדיוק.

לא, לא הקפדתי. כשר זה בעיה.

לא, אז לא. בפרט בבשר, כשר, לפי הספרדים, זה לא כשר.

צריך חלק

בית-יוסף.

אם זה לא חלק, בית-יוסף, בשר או עוף,

זה בעיה.

אז לכן צריך להקפיד. כל דבר יש בדץ.

אם יש בדץ,

בדץ העדה החרדית, בדץ הרב לנדא, כזה.

ואין דבר שאין.

היום יש הכול.

זה אותו אוכל, בדיוק, רק עם השגחה כזאת.

ובשר וחלב, כמובן, בפית, להקפיד

בכלים ובשאר הדברים.

אז אם בעזרת השם תקפידי בזה ותקבלי עלייך תשובה וצניעות,

אני אברך אותך שהשם יעזור לך, שתרפאי ממחלת המעיים, ושהיא תעבור מייד

לאחמדינג'אד.

אמן.

בסדר? בסדר, כבוד הרב. בבקשה, הנה, תן לה כיסוי ראש.

רגע, כבוד הרב, אני, רגע, רגע, כבוד הרב. כן.

כיסוי ראש זה, אני לוקחת על עצמי עכשיו לשים את זה?

צניעות. את רוצה להתפטר מהמחלה? כן. נכון. את רוצה מעכשיו להתפטר מהמחלה, או לאט-לאט? לא, לא שזה. אני רוצה, בעזרת השם. מהר. אבל אני רוצה,

בעזרת השם, מתי שהקדוש-ברוך-הוא ירצה את זה? הוא רוצה כבר מזמן, באיחוד.

בסדר, אבל אני רוצה להתחיל לקחת עלי קודם כול בשבתות וללכת לשיעורים.

זה לא קשור.

לא קשור.

מה קשה?

מה הקשר של להתחיל משבתות?

בעזרת השם, לשים את זה. מה יותר קשה,

מחלת המעיים או כיסוי ראש? מה יותר קשה. מחלת המים, ברור ששבתות המים. אז בואי נתפטר ממנה. בסדר, אבל אני, רגע. מה, מה רגע, מה רגע?

רגע, שנייה.

מה רגע?

רגע, כבוד הרב, אני לא רוצה לעשות דבר, אני אישה שאני שומרת שבת, אני לא נוסעת בשבת. אני שואל אותך שאלה.

אם היית הולכת עכשיו, חס ושלום, בבית-חולים עם התקפה במעיים.

קורה לי, ואני הולכת, רגע, רגע. והיו אומרים לך שאת צריכה לעלות עכשיו על שולחן הניתוחים.

עליתי על שולחן הניתוחים, רגע, רגע, רגע, עברתי 13 שעות. רק רגע.

היית אומרת לרופא, לא, לא, לא, משבת. אני לא יכולה עכשיו בשבת, רק משבת,

ואני אלך לשיעורים של רפואה קודם,

ואחרי זה תנתח אותי. היית אומרת לו ככה?

או שאם הוא אומר לך דחוף עכשיו לעלות על השולחן, את עולה,

אפילו שיש סכנה בניתוח.

מה את עושה?

עולה. עולה?

הנה, בלי לעלות על שולחן ניתוחים, בסדר, רגע. בלי זמין, בלי כלום.

בסדר, רגע, כבוד הרב, אני לא רוצה,

אני רוצה להתחיל משבתות, ושהשם יעזור לי, ולאט-לאט, בעזרת השם, אני, מה לאט-לאט? אני אומר לך. אני לא יכולה ללכת ככה ישר, פתאום ככה ללכת ברחוב אם כן. מה קרה?

המוניות לא ינסעו? המוניות? לא, חלילה, חלילה. אני לא רוצה להשאיר אף אחד. אני אישה שנייה. לא, לא, במטרה להשאיר. אוטובוסים, שנייה, אוטובוסים יעצרו? לא ייסעו?

מה הבעיה?

אולי אתה לא מבין אותי, כבוד השר, אבל אני רוצה. אני מבין, מבין, מבין. את יודעת מה אני מבין?

אני מבין שאישה מוכנה להקריב

את כל החיצוניות שלה בשביל הפנימיות שלה,

זה מועיל.

אם יש הקרבה, יש רפואה.

אם אין הקרבה, אין רפואה. צריך הקרבה.

אם היית מוכנה להקריב את עצמך על שולחן ניתוחים

בלי שום הבטחה שיהיה לך טוב,

רק ינסו.

יש כאלה שיורדים ויש כאלה שלא יורדים.

זה לא מזיק,

זה רק מועיל, והרפואה היא מהשם, לא מהרופא.

אז מה אכפת לך לעשות את זה?

מי מכיר אותך ברחוב? חמישה אנשים, עשר?

אז הם יתרגלו, מה זה משנה?

לא רק שהם מכירים. אני שואל, לא הבנתי. בשביל התסרוקת שלך, אני רוצה שזה יבוא לי מבפנים, שאני ארגיש שאני, מבפנים, זה בא מבפנים. אבל זה עדיין לא בא לי. אבל זה בא מהמעיים, זה מבפנים.

אנחנו רוצים להוציא את הבעיה מבפנים.

אז לכן, אם את שמה את זה, יש לך סיכוי להוציא את זה מבפנים.

זו ההקרבה, זה מה שאת נדרשת, הקרבה.

כבוד הרב, אני אשים את זה, אבל בעזרת השם, מי שבתור.

לא, מהיום.

מהיום, שלא יהיו בעיות במעיים.

כבוד הרב,

אני רוצה ש... מהיום.

תראי, תראי,

תראי, תראי,

תראי.

תן לה, תן לה.

תן לה, תן לה. תן לה מוזיקה. תן לה, תן לה.

שנייה, אני אציב את המטפחת, אבל מי שבתות, מי שבתות, בעזרת השם. את זה שמעתי ארבע פעמים. בסדר, אבל מי שבתות, מי שבתות.

לא, אני אמרתי מהיום. אני אשים את זה, אבל אם אני אלך ואחר כך בחוץ ואני אוריד את זה, מה יהיה? לא הבנתי. אם את רוצה להתפטר ממחלת מעין, בסדר, כבוד הרב, אני הבנתי, הבנתי אותך. אבל אם אני הולכת עכשיו בחוץ ואני מורידה את זה, את לא תורידי, את לא תורידי. אחרי מחירות, אני אלך עם מכנסיים ואני אעשה את המטפחת ראש עלי. מי דיבר על מכנסיים? לא, אני אלך עם כיסוי ומטפחת ראש, עם מכנסיים ומטפחת ראש. מה פתאום, עם חצאיות ושמאלות? בעזרת השם, אבל אין לי כרגע את כל ה

עכשיו אני מסדר.

עכשיו אני מסדר. תקשיבי, תקשיבי, עכשיו.

רגע, תשמעי, בבית יש לך חצאית? יש לי חצאית, כן. כמה? אחת? שתיים? יש לי שניים, כן. שתיים. שלוש? כמה שמאלות?

אין לי. אין שמאלות. אני גילתה, אני מוכנה לתרום לה ולהביא לה כל מה שהיא צריכה.

כן? רגע,

רגע, חכי.

חכי.

יואו, יואו, בואי הנה, בואי הנה, בואי הנה.

את רואה מה זה יהודים? כמה רוצים שתתפטרי מהמחלה? אני לא רוצה שום שכר. היהודי הצדיק הזה תורם לך 2,000 שקל למלתען.

בשבילך.

אשריך, תבורך, מפי-העליון. תצליח. לא רוצה שום שכר.

תבורך. שנעבור המחלה שלך. את רואה רק כשתעבור המחלה שלך. תראי, 2,000 שקל.

היא גיסתך, מה היא?

גיסתך, גיסתך. גיסתך מוכנה למלא לך את המלתחה. מחר את הולכת עשירה.

לא, אני לא רוצה להיות עשירה, כבוד הרב. לא. אוי, תהיי בריאה.

רגע, אני לא מבין.

את רוצה שהמחלה תישאר אצלך או שתלך? לא, אני לא רוצה שהמחלה תישאר. יש לי מחלה אחרונה. לא.

אני רוצה,

אני רוצה להעביר אותה לאחמדינג'אד. את לא מוכנה?

מוכנה.

אז תשימי כיסוי ראש ותלכי בצניעות וזהו.

ואחמדינג'אדי, אין כפרה עלייך.

הוא אומר, אם היא תתמלך לאלוקים, אז אני פותח את פי וצורף.

איי, איי, איי, איי, איי, איי, אלוקים, אלוקים,

קניון חדש ושמש, תחייך לנעת.

גם אם לפעמים דייתי על ידי רכן הדם, אלוקים, אלוקים, אלוקים. אני מאמין.

אני מאמין. אבל אני חוזר עוד פעם על השאלה, מה יותר קשה,

המחלה או כיסוי ראש?

יש לך כאבים עכשיו מהמטפחת?

לא, אין לי כאבים.

אין לי כאבים. גם לא היה לי לפני כאן. רגע, אבל מחיאות כפיים קיבלת על זה?

אז ממה את חוששת? מאיזה קהל את חוששת?

מה יקרה אם תלכי ככה ברחוב? מה יקרה? מה יקרה?

תסבירי לי, אנשים יעברו מדרכה שנייה?

לא הבנתי. מה יקרה? ואם יעברו, יהיה לך יותר מקום. מה הבעיה?

מה הבעיה? לא יעלו אותך לאוטובוס?

מה הבעיה?

הבעיה, מה, להתחיל עכשיו לקנות כיסוי? לקנות? יש 2,000 שקל. עוד 1,000 את רוצה? חס ושלום. מה פתאום? מה פתאום?

אז מה הבעיה? תגידי, מה זה לקנות כיסוי?

תמי, ניקחי עוד. תן לה כמה צבעים. קח, תן לה. תן לה. תן לה. הנה, יש לך מרתחה.

אני רוצה שהמחלה שלך תעבור לאחמדינג'אד.

בעזרת השם.

אל תפריעי לי.

למה?

כבר העברתי לו כמה, פרסמו לפני חודש, שעברו אליו הרבה מחלות.

וב-2009 הוא כבר לא יגיש מועמדות, הוא גומר עוד מעט.

ואני חושב שהמחלה שלך יכולה להכריע אותו.

אני מבינה שיהיה לו כרוני, במעיים, בראש,

בכל המקומות.

בסדר?

אני לא רוצה שתישאר אצלך.

בסדר?

בסדר.

בחלום אני רואה שמים של חנת יעפים.

בים של שיבולים קציר שזכיתם זוהי מתנה מאלוקים.

עוד אין איש אתה לא חושב בתוכנך של חלומות חושב איכות אחר כאן רגל האדם, בים של מלאכים. מי שבירך אבותינו הקדושים, אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרן,

דוד ושלמה,

בכל הקהילות הקדושות והטהורות.

הוא יברך את הגברת שקשה לה מאוד וזה קורבן גדול ששמה בישראל זהבה.

זהבה בת מימה.

מימה.

השם יזכה אותך לרפואה שלמה מהרה. אמן. ושהמחלה שיש לך במעיים תעבור לאחמדינג'אד מהרה היום.

אמן. ואת לחיים והוא למיתה. אמן.

אמן. זהו, עכשיו יש לך כסף, יש מלתחה, ויאללה, נתחיל את החיים בכיף.

תודה. תברכי. בהצלחה. תודה. היא רוצה לברך, שהחיינו.

תברכי, שהחיינו.

שהחיינו.

ברוך.

ברוך.

ברוך. ברוך אתה,

אדוני אלוהינו מלך העולם.

שהחיינו. שהחיינו. וקיימנו.

וקיימנו. והגיענו. והגיענו לזמן הזה. לזמן הזה. אמן.

אין דבר. בתוך רבע שעה תתאוששי.

במקום להיות בחדר התאוששות בבית-חולים,

היא תתאושש פה.

הנה, מסדרים לך פה חצי מחיר כבר בסמינר.

עוד חצי. כבר בית-מלון קיבלת גם כן.

רציתי לדעת מה זה יגיע.

איפה היתה לך התנקשות כשהצלחת להתמודד מול קהל שפתאום הפתיעו אותך במשהו,

העליבו אותך או משהו כזה?

היה כזה דבר?

היו, היו הערות, מה עשית? משוגעת? מה את מזוזמת? מה ענית? מה ענית?

לא עניתי את, הייתי כזאת חסרת אונים. מה להגיד? מה? מו? איך? למה?

אני אענית כל הערב.

טוב, אני רואה את זה כמו שראיתי את זה עכשיו. אני ממש, זה כזה מצחיק ומעצית כאחד, כי באמת,

איך ככה התעקשתי אתך, כבוד הרב? זה דבר, אין צורך להיות כזה מובן מאליו.

קודם כול, מובן מאליו שאנחנו קמים, ערים, הולכים, פותחים את העיניים.

זה דבר נפלא.

זה דבר, אני אמרתי שוב פעם, אני חוזרת בעד שיפרסו לי עכשיו מיליונים.

אני לא מורידה את הכיסוי.

אני גאה בו.

אני מאושרת, בריאה,

פורחת. ראיתם אותי שם, אני לא יודעת, היית כזאת, בעמודה, מפקדה, מבואלת.

היום אני הולכת, באמת, אנשים חושבים שאני בתשובה שניים. איזה קורן את, איזה פנים יש לך?

ואולי צחקתם כשאמרתי שהחיינו, באמת, אבל היום אני הולכת לשיעורים,

אני מתחזקת,

ואני יודעת לברך, ואני יודעת הרבה הרבה דברים.

ואני רוצה גם עכשיו להודות לשולה, גם היא טענתה איזה דיסק. הבחורה כאן, והיא תרמה לי אותו,

האשה הזו כאן, שגם עכשיו לא שוכפים אותי, אני רוצה להודות לדורא עולם. תמיד קוראים לי ניסים, נפלאות. איפה שאני הולכת, עוזרים לי, מראים לי, נותנים לי.

כאילו, מה אני, מה זה, לא יודעת, איך להסביר את זה, באמת.

טוב לי, טוב לי, טוב לי בדעת.

אני ממליצה ממש

לכל אשה שהיא נשואה ושהיא

שתשים כיסוי ראש, זה דבר טוב, זה ברכה, זה, יסתדרו לכם הדברים בבית.

אני יודעת מה שאני עברתי, מה שעובר עלי, מה שאני מרגישה, מה, יסתדרו לי דברים, אני לא יודעת איך להגיד את זה.

זה כמו מין קסם, זה כמו מין,

שימו את זה ותראו, אני לא יכולה להגיד את זה. כאילו,

מי שרוצה באמת, שלא תהיה כמוני, תתעקש.

זה קשה, כן, בהתחלה, אבל אחר כך אתה הולך גאה, אתה מבסוט,

כל רגע, כל, אתה מחייך, איפה שאני הולכת. היום אפילו הלכתי לקופת חיים, אומרים לי, זהבה, את יודעת שאת נכנסת, אנחנו עושים את החיורים, לא שאת נכנסת, את מחייכת.

אנחנו, איפה שאת הולכת, זה כזה, את קורמת,

ומה שלא, מה שהייתי, לא שמעתי שנים.

טוב לי, כבוד הרב, ותודה, תודה, תודה לך.