כפירה נסתרת
מיסודות האמונה: להאמין בהשגחת ה' כמו שאנחנו אומרים: 'אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ הוּא בּוֹרֵא וּמַנְהִיג לְכָל הַבְּרוּאִים!' ובוודאי מי שאינו מאמין שהכל ביד ה' שהוא עושה את כל המעשים, אדם כזה הוא חסר אמונה ובכלל הכופרים.
מי שאומר: 'אני עושה, אני אעשה, אני לא מניח לאף אחד, זה אני, אם אני אעשה – יצליח, אם לא - אני לא יצליח...'
אדם כזה הוא כופר.
מחדש רבנו אברהם: 'שאף מי שאומר שמאמין בה' שמפרנס וממית ומוחץ ומרפא, אבל בסתר ליבו אינו תולה ליבו בה', בסתר ליבו לא תולה בה'! מאיפה יודעים? שהרי כל מאמציו ותחבולותיו הוא סומך רק על עצמו ואין מחשבת ה' עוברת על ליבו אפילו רגע אחד, הנהגה זו בכלל 'כפירה נסתרת'. זה כופר בה' בסתר,
הוא אומר: 'בעזרת ה'...' בטחון מדבר, פסוקים, הכל טוב ויפה,
אבל הוא לא מניח דבר אחד בעניני העולם הזה שהוא משאיר את זה לאיזה משהו שמימי שיתערב או משהו, הכל הוא עושה בכל המאמצים והתחבולות בשביל להוציא את הדבר לפועל, ולא עובר בליבו אפילו רגע אחד מחשבה על ה': שהוא מנהל את העולם! וכל מאמציו לא מעלים ולא מורידים בתוצאה המבוקשת. זה נקרא: 'כופר בה' בסתר'.
ולא עוד, אלא הוא בכלל הרשעים שעליהם נאמר: "אֵין אֱ-לֹקִים כָּל מְזִמּוֹתָיו" (תהלים י ד) אָמַר רשע בְּלִבּוֹ: "אֵין אֱ-לֹקִים כָּל מְזִמּוֹתָיו".
אז נפרש את זה לפי הדברים של ר' אברהם: איך אנחנו יודעים ש: "אֵין אֱ-לֹקִים" – "בְּלִבּוֹ"? ('תהלים' יד א) מ: כָּל מְזִמּוֹתָיו. כָּל מְזִמּוֹתָיו, כל תחבולותיו, כל מה שהוא עושה מראים: שהוא לא סומך על הקב"ה כי הוא עושה הכל בהשתדלות כוחית, עצמית בלבד, אז אֵין אֱ-לֹקִים, איך יודעים? כָּל מְזִמּוֹתָיו, אָמַר רשע בְּלִבּוֹ: "אֵין אֱ-לֹקִים כָּל מְזִמּוֹתָיו". מאחר שאינו מצרף את ה' בכל עצותיו ותחבולותיו.
ובמקום אחר קורא להם, לאנשים האלה, ה"מספיק" (זה רבנו אברהם) קורא לכת הזאת שאינם בוטחים בה': מורדים וסוררים! מורדים בה' וסוררים.