רוב גדולי ישראל לא היו בעלי כשרונות
- - - לא מוגה! - - -
כמו שמסופר על אחד מגדולי פוסקי דורנו,
שניחן בראש חלש,
ויהי היום,
שמע שבאחת הישיבות המפורסמות ביותר באותה עת שלפני מלחמת העולם השנייה,
מקבלים בחורים
רק אם נבחנים על כמה מאות דפי גמרא בעל פה להתקבל לישיבה.
הבחור ישב
והגה בתורה יומם ולילה,
ימים משנים,
עד שחש שהוא ראוי לעמוד
ולהצטרף בכור המבחן.
נסע לישיבה,
ניגש לבוחנים,
נבחן,
ולא הצליח במבחן.
במקום להישבר,
אחרי כל כך הרבה שנים של עמל וחזרה שלא התקבל,
לא חשב על כלום.
נכנס לישיבה,
התיישב ללמוד,
עד שהרכבת שבה הוא אמור לנסוע הביתה תגיע.
ראש הישיבה, כשנכנס לאולם הישיבה,
ראה את הבחור יושב ולומד בהתמדה עצומה,
נפעם למראהו.
בחור,
שעמל, ויגע לבחן ולא הצליח,
ואף על פי כן לא נשבר,
אלא פשוט מתיישב ללמוד כאילו מאומה לא קרה.
ניגש ושאל אותו,
מפני מה עדיין לא נסעת הביתה?
היות שנותרו עוד כמה שעות עד צאת הרכבת, וחבל היה לי על הזמן.
לפיכך התיישבתי ללמוד.
מי שראה זאת ראש הישיבה אמר לו, לא,
כאן אתה נשאר ואני מקבל אותך באהבה.
בישיבה היו בחורים עילויים ממש,
בחורים שידעו ש״ס עם כל הראשונים,
וברעותם את הבחור שנכנס בצורה כזו,
על אף ההערכה שהם חשו כלפי ההתמדה והרצינות שלו,
זלזלו בו
מחמת כישרונותיו וידיעותיו.
עברו שנים רבות באותו המעשה,
ואותו בחור הצליח יותר מכל אותם בחורים,
שחלקם אומנם נעשו רבנים חשובים בעולם היהודי,
שכן אותו בחור
נהיה מגדולי פוסקי הדור,
והקים ישיבה לאלפי תלמידים,
וביניהם רבנים, ראשי ישיבות ומורי הוראה,
והכול מהכוח שהוא לא נשבר,
לא התייאש,
נלחם יום-יום על התעללותו הרוחנית,
עד שזכה למה שזכה.
וכך העיד
אגרי גרשונוביץ, זכר צדיק ברכה, בניצוצי אש עמוד רפאת,
שהוא שמע מהחזון איש,
שרוב גדולי ישראל
לא היו בעלי כישרונות,
וכל גדולתם באה רק על ידי עמלם.