דוקטור אלי שוסהיים ז"ל ב'סמינר' שערך 'שופר' בקיבוץ 'חפץ חיים' בענין טהרת המשפחה והצלה מהפלות

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת,

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת,

באתי לכאן כדי לשוחח אתכם על נושא שלדעתי

הוא חשוב ביותר.

בוודאי שתשאלו מדוע אני סבור שדווקא הנושא הזה הוא כל כך חשוב.

מאחר שאילו הייתי פונה לכל אחד מכם בשאלה והייתי שואל,

איך כל אחד מכם מאחל לעצמו לחיות את חייו בעולם הנחמד והיפה שבו זכינו להגיע?

אני משוכנע ובטוח

שלשאלה הזאת כולכם ללא יוצא מן הכלל הייתם עונים בצורה זהה.

כולכם רוצים לחיות את חייכם וליהנות כמה שיותר, נכון,

לחיות את חייכם תוך מקסימום של הנאה, של סיפור, של שמחה ושל עושר.

אם כן, נשאלת השאלה הפשוטה,

מהו המרשם המסוגל להבטיח לאדם לחיות את חייו תוך הנאה מקסימלית?

כמה שאנחנו נשתדל למצוא את הנוסחה הזאת,

נגיע מהר מאוד למסקנה ונראה שבמציאות

קיים רק מרשם אחד ויחיד שבכוחו לספק זאת.

זוהי המסגרת של המשפחה.

זוהי המסגרת הטבעית שבכוחה לספק לאדם חיים

מלאים של הנאה, סיפוק ואושר.

נכון שמחוץ למסגרת המשפחה יש הרבה דברים חשובים בחיים,

ועבור הדברים האלה כולנו, ללא יוצא מן הכלל, כולנו רצים ועסוקים מדי יום ביומו.

כולנו רצים מדי יום ביומו כדי להסיק יותר ידע, השכלה, תוארים, רכוש,

ואין ספק שהדברים האלה עוזרים לנו בחיים.

אבל להגיד שהדברים האלה כשעצמם הם המסוגלים

להבטיח לנו שנהיים מאושרים שוכן.

הרי כולנו מכירים את המציאות,

והמציאות מראה לנו שלא חסרים אנשים שיש להם את כל המרכיבים האלה,

בעלי ידע, השכלה, תוארים, רכוש.

הם מסוגלים ברכושם ובכספם לרכוש כל פריט שבעולם,

אבל דבר אחד הם אינם מסוגלים לרכוש בכל רכוש שבעולם, אושר.

או שלא ניתן להשיג בכל כסף ובכל רכוש שבעולם. ודווקא האנשים האלה,

שנדמה לנו שהם היו צריכים להיות האנשים השמחים, העליזים והמרוצים והמאושרים, במציאות בדיוק את ההפך.

הם תמיד ממורמרים, הם כלל לא נהנים מכל רכושם וכספם.

ודווקא לידם אנחנו יכולים לפגוש את המשפחה הפשוטה, דלת אמצעים, דלת השכלה גבוהה, אבל הם נהנים מהחיים, תמיד שמחים, תמיד עליזים, תמיד מרוצים.

אבל גבירותיי ורבותיי,

לא תמיד התמונה היא כל כך ורודה כפי שאני מצייר אותה.

הרי אנחנו רואים לפעמים בדיוק את ההפך.

רואים אנשים שדווקא מקימים משפחה, ואז

ובמסגרת המשפחה מתחילים כל הצרות שבחיים.

ובמקום שמחה ואושר,

מה יש?

צערות, סבל ומכות.

אם כן, עם המרשם הזה יש לנו בעיה.

נכון שיש לו עוצמה אדירה לספק לנו הנאה וסיפוק, אבל הוא גם כן מסוכן.

הוא גם כן, חס וחלילה, יכול לגרום לנו לסבל

ולצרות גדולות.

אז מה עושים?

מה עושים?

עושים מה שעושים עם כל מרשם אחר.

לפני שנעשה שימוש במרשם הזה, עלינו ללמוד איך להשתמש במרשם הזה.

אם נדע להשתמש במרשם הזה בצורה נאותה, זה אכן מרשם נפלא, נהדר,

אין יותר טוב ממנו.

אך אם חס וחלילה לא נדע לעשות שימוש נכון במרשם הזה,

אותו מרשם

יכול להרוס לנו את חיינו,

לגרום לנו לסבל ולצרות ומה לא.

גבירותיי ורבותיי, תסכימו איתי שהשאלה שאני מביא בפניכם זו אכן שאלה יסודית וגורלית,

הנוגעת לכל אחת מאיתנו.

אין אדם בר הדעת שיכול להגיד שזה לא נוגע לי, זה לא מעניין אותי.

הרי כולנו רוצים אותו דבר,

כולנו רוצים ליהנות מהחיים,

כולנו רוצים להיות עם אושר ושמחה וסיפוק,

ובזה אין הבדלים בין בני אדם.

לא משנה מה השקפת עולמנו,

לא משנה מהאידיאולוגיה שבנו, לא משנה מהאמונה הדתית שבנו.

כולנו כאחד, מכל הגוונים,

מכל החוגים,

רוצים אותו דבר, ליהנות מהחיים.

אז הגענו למסקנה שכדי שאנחנו נדע לעשות שימוש נכון במרשם הנקרא משפחה,

עלינו ללמוד זאת.

אז נשאלתה שלאיפה לומדים זאת.

לנו בתור יהודים זה כלל לא שאלה.

מדוע?

מאחר שבתור יהודים יש לנו את הפריבילגיה הייחודית,

שאנחנו שייכים לאומה היחידה בהיסטוריה העולמית

שקיבלה לפני אלפי שנים ספר,

ספר שמלמד ומחנך ומדריך את האדם היהודי איך להתנאג עלי אדמות,

איך להתנאג מרגע יעוולדו ועד יומו האחרון,

איך להתנאג מרגע שהוא פוקח את עיניו ועד שהוא עוצם את עיניו.

ובספר הזה יש הדרכה והכוונה מה לעשות ומה לא

לעשות בכל מצב נתון שהאדם יכול להימצא במהלך חייו.

אז אם יש לנו ספר שכזה, זה כיף. יופי.

בואו נציץ בו ונראה

איזה מין נוסחת פלא יש בספר הזה,

המסוגלת להבטיח לנו שאכן חיי המשפחה שלנו יהיו מוצלחים.

יש בספר הזה, בין היתר, נוסחה.

נוסחה שהיא קובעת היכל זוג ייעודי

לנהל את מערכת היחסים האישיים ביניהם.

והנוסחה אומרת שעל זוג ייעודי לקיים יחסים אישיים בתקופות מסוימות ולהימנע מהם בתקופות אחרות.

והקיום הוא קיום, זה לא משהו באוויר.

הכל זה מותאם בהתאם לתהליך ביולוגי

המתרחש בגופה של האישה באופן מחזורי.

ליתר דיוק.

הנוסחה אומרת שבעת שהאישה מקבלת את המחזור החודשי, את הווסת,

יש להימנע מקיום יחסי אישיות.

וההימנעות הזאת היא לא רק בימים הספורים שהיא מדממת, אלא זה נמשך עוד שבעה ימים נוספים שבהם האישה נקייה לחלוטין.

אף על פי כן יש להימנע מקיום יחסי אישיות.

ורק בתום שתי התקופות האלו, לאחר שהאישה היהודית טובלת במקווה טהרה,

מותר לה לחדש את קיום יחסי אישיות. זוהי הנוסחה.

בוודאי ובוודאי שכל מי ששומע את הדברים האלה

תיכף ומייד ישאל את השאלה המתבקשת או אותו, תסלח לי.

הרי מה שאתה מספר לנו זה נוסחה דתית מובהקת.

מה זה שייך להנאה ולסיפוק ולעושר וכל הדברים היפים האלה שסיפרת לנו?

ועוד לפני כן,

אם כבר ידוע לכם שמולכם עומד רופא,

אז בוודאי ובוודאי שמסקרן אתכם לדעת ולשמוע איך כלל

הרפואה המודרנית של ימינו מתייחסת לאיזו נוסחה פרימיטיבית מלפני אלפי שנים.

האם הרפואה של ימינו מקבלת את הנוסחה הזאת?

האם הנוסחה הזאת כלל תואמת את הפיזיולוגיה של האישה?

לא רק זה.

האם באמת יש איזה גיאיום בריאותי להתנהגות המוזרה הזאת?

ולא רק זה.

האם באמת הוכח מבחינה מדעית

שקיום הנוסחה הזאת מקנה יותר בריאות למקיימים אותה?

נשים המקיימות תורה חיים שכזה, יש להן איזו הגנה מיוחדת מפני למשל מחלות חשובות?

אלו בוודאי שאלות

שאתם רוצים לקבל תשובה.

נשתלה לענות עליהן.

כידוע לכם, מבחינה רפואית,

מחלקים את המחזור החודשי אצל האישה לשלוש תקופות.

מתוך שלושת התקופות, כולכם מכירים את התקופה הנקראת הווסת.

וכולכם יודעים שבתקופה הזאת האישה מדממת מתוך הרחם. נכון,

נשאלת השאלה, מדוע האישה מדממת באותם הימים?

מה מתרחש בתוך הרחם באותם הימים שהיא צריכה לדמם?

האישה מדממת באותם הימים מאחר שאז מתפרק ומתפורר הקרום הפנימי המצפה את הרחם.

ולאחר שהקרום הזה נהרס והתפרק ויצא לחוץ,

הוא משאיר פתוחים צינוריות דם המפרישות דם במהלך של מספר ימים. זה מה שקורה בתקופה של הווסת.

אז מה קורה בתקופה של אחר הווסת? דבר מאוד פשוט.

לאחר שהקרום הזה נהרס והתפרק ויצא לחוץ,

הרחם בונה קרום חדש.

וכל מהימים זה לוקח לרחם לבנות את הקרום הזה מחדש?

שבעה ימים.

ובתום שתי התקופות האלה

מתרחש אצל האישה מעורף פיזיולוגי חשוב ביותר. ומה הוא?

הביוץ. מה זה הביוץ?

האישה משחררת מתוך השחלת תא הנקראת ביצית.

לשם מה?

בכדי שהיא תוכל להיכנס להיריון,

אם וכאשר התא זה תבוא במגע עם תא זרע ממין זכר.

וברגע שהתרחש הביוץ, האישה סיימה את התקופה השנייה והיא נכנסת לתקופה השלישית.

ובתקופה השלישית יש שתי אפשרויות.

אם באותו חודש היתה הפריה של הביצית, האישה בהיריון.

ואם האישה בהיריון אז כל הקרום הפנימי המצפה את הרחם תיהפך למה?

לשליה,

שזה העבר שיספק חמצן ומזון לעובר במשך תשעה חודשים.

זאת אפשרות אחת.

אבל אם באותו חודש לא היתה הפריה של הביצית,

אז כל מה שהרחם הכינה לצורך ההיריון,

הכול היה לה שווא,

ואז הקרום הזה, שהוכן במיוחד לצורך ההיריון,

הולך ומתפרק ויוצא לחוץ, ושוב פעם האישה מקבלת את המחזור החודשי, את הווסת.

זה מה שניתן להסביר, בקיצור,

מה מתרחש בכל אחד משלושת השלבים של המחזור החודשי.

לאחר שאנחנו שמענו את הנוסחה של הרפואה,

ושמענו קודם לכן את הנוסחה של היהדות,

מסקרן אותנו מאוד לראות האם ניתן באיזה דרך לגשר בין שתי הנוסחאות.

ואנחנו מגלים דבר יוצא מן הכלל.

אנחנו מגלים שלמעשה שתי הנוסחאות חופפות.

תראו,

מה שמבחינת הרפואה זה התקופה של הווסת, זה בדיוק אותו הדבר מבחינת היהדות,

זה הימים שהאישה מדממת.

מה שמבחינת הרפואה זה התקופה

של שבעת הימים שבהם הרחם בונה מחדש,

זה חופף עם התקופה שביהדות אנחנו מכנים בשם שבעת הימים הנקיים,

כדי להבליץ שבאותם הימים האישה נקייה מכל דימום.

מה שמבחינת הרפואה זה המועד שמתרחש הביוץ,

זה חופף עם מה שביהדות,

זה המועד שהאישה היהודית טובלת במקווה טהרה.

ומה שמבחינת הרפואה זה התקופה השלישית לאחר הביוץ,

זה חופף עם התקופה השלישית לאחר המקווה טהרה אצל האיש היהודי. תראו איזה דבר נפלא, יש לנו בשתי הנוסחאות אותן התקופות,

כשכל תקופה חופפת עם רעותה.

כך מבחינת הרפואה, כך מבחינת היהדות.

מאוד מעניין.

אבל אנחנו שאלנו שאלה הרבה יותר חשובה ומעניינת.

אנחנו רוצים להבין את ההיגיון הבריאותי של ההתנהגות המוזרה כזאת.

מה פתאום, מתי כן לקיים, מתי לא יקיים, איזה עניין בריאותי יש בהתנהגות הזאת?

גבירותי ורבותיי,

אני משוכנע ובטוח שכולכם,

ללא יוצא מן הכלל,

כמו שכל בר-דעת, בר-הבנה, בר-היגיון פשוט,

מסוגל להבין בעצמו שאין היגיון בריאותי לקיום יחסי אישות בתקופה של הווסת.

הרי לא יעלה על הדעת לחשוב שבתקופה שהיא העבר המרכזי של התולדה פצוע,

כשכל קרום הפנימי של הרחם נהרס והתפרק ויצא לחוץ,

כשכל צינוריות אדם פתוחים והם הופכים את העבר הזה למין ספוג,

שיכול לספוג לתוך מחזור אדם חיידקים שעלולים להיכנס במהלך קיום יחסי אישות,

לא יעלה על הדעת לחשוב שזה הזמן המתאים מבחינה בריאותית לקיום יחסי אישות. מה עוד?

כשאנחנו מדברים על איזו תקופה שהאישה עוברת איזה תהליך לא כל כך נעים וסימפטי עבורה,

יש לה כל מיני ימי חושים, ואפילו מצב רוחה לא כל כך איתן.

אז מובן נעלב

שלא צריכים הרבה הסברים כדי להבין שזה לא הזמן המתאים לקיום יחסי אישות מבחינה בריאותית.

בסדר, באמת.

קל מאוד להבין, לא צריכים הרבה הסברים.

אבל מה שקשה מאוד להבין ולקבל,

מה פתאום יש לי מנעות שבעה ימים נוספים כפי שהיהדות דורשת מאתנו? איזה עניין בריאות יש בזה?

הרי האישה כבר הפסיקה לדמם.

היא נקייה לחלוטין.

איזה עניין בריאות יש בהתנהגות הזאת?

אני חייב להגיד לכם את כל האמת.

אני מודה, קשה מאוד להבין זאת.

אבל

אם אנחנו ניזכר באיזו תופעה שבוודאי מוכרת לכולכם,

יש להניח שכן להבין זאת.

למה אני מתכוון?

הרי בוודאי לא פעם אחת זה קרה לכם

שאולי בעת שרצתם על משטח לא כל כך חלק,

התחלקתם, נפלתם ופתאום גיליתם על הברכיים מלא דם.

מה קרה?

קיבלתם בברכיים שפשוף באור.

מה זה שפשוף?

שפשוף זה ארס של השכבה העליונה של האור. ומה קורה אז?

לאחר שהשכבה הזאת נעלמת ונהרסת,

נשארים פתוחים צינוריות דם שמפרישות דם וגורמים את השטף דם שהוא בוודאי מוכר לכולנו.

נכון.

אם כן, מותר לי לשאול אתכם שאלה פעם.

תגידו לי,

האם לאחר שהשפשוף הפסיק לדמם,

האם אנחנו יכולים לטעון שהפצע יתרפא?

שהפצע הגלית?

שכבר אין סכנה לחדירת חידקים באותו מקום? שאין סכנה לזיהום באותו...

לא ולא.

זה שהפסיק לדם את זה עדיין לא אומר שהמקום

מוגן בפני עולם החיצון מלא יצורים חיים.

אז גבירותיי ורבותיי, זה בול בדיוק מה שמתרחש בפנים של הרכב, בתאומיה מייבסת.

זה שהאישה הפסיקה לדם את זה ואומר שכבר הבריאה, שכבר החרימה, שכבר יש לה הגנה,

לא ולא.

מתי נוכל להגיד שכבר הבריאה והחרימה?

בתום שבעת הימים.

לא רק שאז כבר הפסיקה לדמם,

אלא כבר הספיקה לבנות את הקרום מחדש, את אותו קרום שבא להגן עליה בפני עולם החיצון מלא יצורים חיים.

ולא רק זה, אז מתרחש הביוץ.

אם כן,

יש יכולת באותם הימים,

יכולת פיזיולוגית,

להפרות את הביצית, שבוודאי ובוודאי זו אחת מהמטרות הנהלות של קיום יחסי אישות.

ופתאום עכשיו אנחנו מבינים שכמה שהרפואה והמדע של ימינו יותר ויותר מסבירים את התהליכים הביולוגיים המתרחשים בגופה של האישה,

יותר ויותר אנחנו מבינים את הדברים שהיהדות כבר אמרה לנו מזה אלפי אלפי שנים.

הכול טוב ויפה, הכול מעניין, אבל

הרי אנחנו אנשים מעשיים, פרקטיים,

תכליתיים.

אנחנו רוצים להבין

באמת, האם באמת הוכח מבחינה מדעית,

סטטיסטית,

שנשים המקיימות תורה חיים שכזה הן יותר בריאות,

אם יותר למשל מוגנות בפני מחלות רציניות?

זה מעניין אותי לדעת.

כידוע לכם,

קיימת מחלה נוראה ואיומה הנקראת סרטן.

המחלה הזאת פוקדת גברים ונשים,

אבל אצל כל מין ואיברים אחרים.

תקשיבו היטב, עד לפני עשרות שנים,

האיבר בגופה של האישה

שהיה לו יותר סיכוי

לחלות במחלה הזאת זה היה סרטן צוואר הרחם.

מקום ראשון בעולם, בכל המדינות, בכל הסטטיסטיקות,

בהסתייגות אחת.

לא אצל נשים יהודיות.

נשים יהודיות

היו כמעט מחוסנות בפני המחלה.

בוודאי שכל אחד ישאל אותי ויגיד לי, דוקטור, מה אתה מספר לנו מה שהיה לפני עשרות שנים?

מדוע אתה לא מספר מה שקורה בתקופתנו?

אני אספר לכם.

בתקופתנו המצב השתנה לחלוטין.

סרטן צוואר הרחם זה לא במקום ראשון ולא שני ולא שלישי,

במקום תשיעי או עשירי

בסולם האיברים שעלולים חס וחלילה להיפגע במחלה הזאת.

מדוע? מה קרה?

הרופאים במהלך השנים מצאו דרך

איך לגלות את המחלה עוד לפני שמכנים אותה סרטן. ואיך עושים זאת?

מה עושה רופא מתי שהוא רוצה לגלות אם למשל יש חיידקים בשקידים? מה הוא עושה?

משטח גרון, נכון?

בואו נעשה אותו דבר מצוואר הרחם,

ובמקום לחפש חיידקים אנחנו נחפש מתחת למיקרוסקופ תאים שמתחילים להתחלק לא בצורה נאותה,

לא לפי חוקי הביולוגיה.

אם אנחנו נשאיר את התאים האלה בצוואר הרחם כעבור שנים או זמן מסוים הם יהפכו לתאי סרטן.

הודות להחדרת הבדיקה הזאת באופן שגרתי,

המחלה שהייתה במקום ראשון בעולם פחתה ופחתה.

היום היא נמצאת במקום תשיעי או עשירי,

כשבמקום ראשון, כידוע לכם, תפס סרטן השד.

זו בוודאי בשורה מאוד משמחת, נכון?

שמחלה שהייתה במקום ראשון כמעט היום,

לא שומעים עליה.

אבל אותנו יהודים מסקרים אותנו לשמוע ולדעת

מה קורה אצל נשים יהודיות עם סרטן צוואר הרחם.

הרי אנחנו זוכרים שבאותם הימים המחלה כמעט לא הייתה קיימת אצלם.

האם באמת המציאות ממשיכה להיות כעית כך?

ופה לדבעוננו, לצערנו,

יש לי בשורה לא טובה.

נשים יהודיות שכמעט אצלן המחלה לא הייתה קיימת, כשהמחלה הייתה במקום ראשון בעולם, דווקא בתקופתנו.

כשהמחלה כל כך פחתה בעולם,

דווקא בעם היהודי המחלה הזאת נמצאת בקו עלייה.

לא מזמן פורסם

שמדי שנה

מתגלים מאה מקרים חדשים

של סרטן צבא ברחם בקרב נשים יהודיות צעירות במיוחד.

כשאנחנו שומעים את הדברים האלה ממש משתוממים.

מה קורה? איך ייתכן?

איך ייתכן שהמחלה כמעט לא הייתה קיימת אז כשהמחלה הייתה במקום ראשון בעולם?

ואצלנו דווקא היום היא נמצאת בקו הלכפך סביר עם זאת.

מובן מאליו שכדי לשמוע הסברים אנחנו זקוקים לשמוע הסברים מאנשי מדע שעוסקים בחקר הסרטן.

מה הם אומרים על כך? הם מסבירים את התופעה המוזרה הזאת.

הרי כידוע לכם,

חוקרי הסרטן בעולם מבלים ימים כלילות כדי לגלות בנייטת את גורמי המחלה.

ויש סוגים של סרטן בעיברים מסוימים,

שהרופאים יודעים, גילו מה גורם למחלה הזאת. למשל,

זה לא סוד

שכולם יודעים מה גורם לסרטן למשל עריות.

העישון, נכון?

כמעט נדיר לשמוע שמישהו חלה בסרטן עריות אם הוא לא מעשן, לא יאבה קרבת מעשנים.

לגבי סרטן צוואר הרחם,

האם החוקרי הסרטן יודעים מה גורם למחלה הזאת?

תתפלאו לשמוע.

לא רק שיודעים,

אלא שבנקודה הזאת קיימת אחדות דעים בעולם המדע,

בעולם המחקר של סרטן.

זה דבר נדיר,

שכל החוקרים בדעה אחת, מה הם טוענים?

היום מקובל לכנות את סרטן צוואר הרחם כמחלת מין,

כמחלה שיש לה קשר ישיר עם קיום יחסי אישות. עובדה,

נשים שלא קיימו מעולם יחסי אישות אינן נפגעות במחלה זו.

על זה אין שום ויכוח.

באים חוקרי הסרטן

ומחפשים

לדעת איך נהגו

היהודים עם יחסי אישות עד לפני עשרות שנים, ומה ישתנה בהתנהגות המינית שלהם בתקופתנו.

וחוקרי הסרטן יודעים את האמת.

הם יודעים שעד לפני עשרות שנים, גבירותי ורבותי, לא היה כמעט בית יהודי בכל פינות העולם, בכל המדינות, בכל הגלויות, בכל ארצות,

שלא חיו את חיי האישות אלא לפי הנוסחה שהבאנו קודם לכם, שלפיה קיימו יחסי אישות. מתי?

בתקופה השלישית של המחזור, זאת אומרת, בתקופה שאישה כבר הבריאה והחרימה מהתהליך הביולוגי שעברה קודם לכם בתוך עריכם.

זאת הסיבה, לדעתה, מדוע המחלה הזאת לא הייתה קיימת.

אבל אותם החורים יודעים את המציאות שבימינו.

הם יודעים שלדאבוננו, לצערנו,

לא מעט בתים בישראל כלל לא שמעו את הנוסחה הזאת,

לא למדו אותה, לא קיבלו הדריה. אין פלא שלא מקיימים אותה.

זאת הסיבה, לדעתם, מדוע המחלה שכמעט לא הייתה קיימת במא היהודי, כשהמחלה הייתה במקום ראשון בעולם,

דווקא בתקופתנו, כשהמחלה כל כך פחתה בעולם,

דווקא בתקופתנו המחלה הזאת נמצאת בקבליה בקרב העם היהודי.

אבל גבירותיי ורבותיי, הרי לא באתי לכאן לדבר על מחלות.

באנו לכאן לנושא הרבה יותר שמח ועליז.

והרי התחלנו את השיחה

תוך רצון למצוא נוסחה שלפיה יהיה לנו טוב בחיים,

יהיה לנו כיף בחיים, אנחנו נהנה,

יהיה לנו שמחה, יהיה לנו עושר, נהיה מרוצים, נהיה עליזים.

ופתאום אנחנו שומעים דבר מוזר ביותר.

אומרים לנו, אתה רוצה לנות?

אתה רוצה שהסיפוק יהיה גדול? אתה רוצה שיהיה לך עקב בחיים? כל מה שאתה צריך לעשות זה מה?

להפסיק לתקש אינטימי עם האישה בתקופה כזאת וכזאת.

ומי ששומע את הדברים האלו, הוא משתומם, הוא לא מבין.

זה נשמע דבר אבסורדי לחלוטין, כל בר דעת מבין את הדברים בצורה בדיוק הפוכה.

שכמה שבני סוג נמצאים יותר ביחד,

הנה הסיפוק הוא יותר גדול.

להפך, ברגע שדורשים מהם להפסיק את הקשר האינטימי, זה יכול לגרום לאריס.

הקשר האינטימי, זה יכול לגרום לפעילות ביניהם. זה ירוס את הקשר שבסוף אומר להתרחק מהאישה. זה נשמע דבר מוזר ביותר.

נכון.

ככה זה נשמע.

אבל התאים יודעים מדוע זה נשמע ככה.

מסיבה פשוטה.

מאחר שאנחנו, בני אדם,

לא תמיד מכירים את הטבע שבנו,

את התכונות שבנו.

אני רוצה להדגים זאת.

לתת לכם דוגמה למה שאני רוצה להגיד.

הרי כידוע לכם, לאדם,

לכל אחד מאיתנו,

יש בין היתר תאוות,

נכון?

האם ידוע לכם מהי התאווה החזקה ביותר שיש בנו?

לאכול מלשתות,

אבל לא סתם לאכול מלשתות, לאכול דברים טעימים, עדניים, דליקטסים.

ניקח למשל דוגמה,

ניקח מישהו שהוא משתוקק מאוד, אוהב לאכול למשל טורטים,

איזה טורטים כאלה טעימים,

הוא מוכן לוותר על הכול, רק תיתנו לו טורטים אם הוא לא יפסיק מזה.

אני אעשה ניסיון,

אני אתן לו טורט בשמונה בבוקר,

ובתשע, ובעשר, וב-11, וככה אני אמשיך.

מה יקרה לו?

יימאס לו.

מותר לי לשאול אתכם שאלה.

אני מסתכל על התופעה הזאת

בתור איש ביו שעוסק בביולוגיה, בפיזיולוגיה.

אני רוצה להבין איך ייתכן

מבחינה ביולוגית

איזה שינוי חל באותו גוף מאותו רגע שכל כך השתוקק לאותו אוכל אהוב עליו,

כל כך נהנה ממנו,

כל כך הפיק הנאה וסיפוק ממנו,

לאותו רגע שפתאום יש לו סלידה מזה,

הוא לא יכול להסתכל על זה, הוא נגאל מזה, יש לו בחילה מזה.

מה קרה אצלו?

מבחינה ביולוגית,

מה, נוצר איזו בעיה במערכת העיכול.

יש לו איזו בעיה עם מיצי עיכול, יש לו בעיה שנוצרו נוגדנים נגד אותו חומר, יש איזו בעיה שבאדם יש לו יותר עודף של סוכר.

מה קרה מבחינה ביולוגית שפתאום אותו אדם מגיב בצורה קיצונית בדיוק הפוכה ממה שהגיב קודם לכן?

מישהו מכם יכול להסביר לי זאת?

אתה כבר מתקרב לאמת, נכון?

אני רוצה להגיד בדיוק ככה.

רוצה להגיד לכם, מורי ורבותי,

אצל אותו אדם לא חל שום שינוי ביולוגי.

זה אותו אדם מבחינה ביולוגית. שום שינוי!

זה הכל שינוי פסיכולוגי.

מה זה השינוי הזה?

גבירותי ורבותי,

בני אדם הם יצורים אנטי-שגרתיים.

לכל היצורים השייכים למין האנושי יש להם איזה מין ג'וק,

כאן,

באיזה מקום במוח.

מה עושה הג'וק הזה?

הג'וק הזה לא נותן לנו שאנחנו נוכל לחזור באופן שגרתי להנאות גופניות חוזרות.

באותו רגע שאנחנו חוזרים על הנאה גופנית כלשהי,

לא משנה מאיזה טיב,

פה פתאום נע סוויץ'

ומתחיל לגרום לנו לתחושות לא נעימות כדי שאנחנו נתרחק מאותו דבר,

שההנאה הזאת לא תחזור שוב ושוב פעם

באופן שגרתי.

וזה לא רק קורה ומתרחש עם אוכל, זה קורה עם כל הנאה גופנית החוזרת על עצמה באופן שגרתי.

וכדאי מאוד שאנחנו נכיר את התכונה שיש בתוכנו.

גבירותי ורבותי, תסכימו איתי שקיום יחסי אישות בין בעל ואישה זה לא צל של ספק,

אחד מהמדענים הנעימים והנחמדים והיפים ביותר שניתנו לאדם.

אבל אוי ואבוי שאדם ייקח את המדען הנחמד והיפה הזה ויהפוך את זה לדבר שגרתי. ברגע שהוא הופך את זה לדבר שגרתי, הוא הורס את זה. אין לו הנאה, אין לו סיפוק, אין לו חשק לזה.

ותתפלאו לשמוע שהדברים האלה שאני מביא בפניכם

זה לא דברים חדשים,

זה לא דברים שאולי שמעתי בקול ישראל באחת התוכניות

ששנינו ביחד וכל אחד לחוץ שבא עם פסיכולוגים ונותנים כל מיני עצות, לא.

אצלנו בעם היהודי גם כן היו פסיכולוגים.

אני אביא בפניכם פסיכולוג אחד, דרך אגב,

שאני קורא לו פסיכולוג פרימיטיבי.

מדוע?

מאחר שהוא חי לפני כ-1,800 שנה.

ודרך אגב,

כולכם מכירים אותו, כן, בוודאי ששמעתם עליו.

קראו לו רבי מאיר בלנס, שמעתם עליו, בוודאי.

מקום קבורתו, כידוע לכם, בטבריה.

אותו יהודי לפני 1,800 שנה,

הוא שאל בדיוק אותה שאלה שאני שאלתי קודם לכן, הוא לא הבין.

מה פתאום דורשים מבעל ואישה להפסיק את הקשר אינתי בבנייהם?

לא אני שאלתי את השאלה,

הוא שאל את השאלה הזאת לפני 1,800 שנה,

רבי מאיר בלנס.

ודרך אגב,

ביהדות מותר לשאול, אין בעיה,

הכול מותר לשאול.

לא תמיד אנחנו מבינים את התשובה, אבל מותר לשאול.

לשאלה הזאת הוא בעצמו נתן תשובה, ותקשיבו היטב,

לתשובה שנתן רבי מאיר בלנס לפני 1,800 שנה לשאלה הזאת.

ותגידו לי לאחר מכן

אם הוא היה פסיכולוג או לא.

הוא אומר כדלקמן שאילו היו נותנים לאדם

שאחינו יוכל להימצא עם אשתו מתי שרוצה, מתי שיתחשק לו,

אז לכאורה זה כיף, זה דבר נפלא. איזה בן אדם נורמלי רוצה לחיות במסגרת של איסורים, של מגבלות, כל אחד רוצה לנהל את חיה בצורה חופשית, מתי שירצה, מתי שיתחשק לו, מתי שיכתימו לו.

אומר רבי מאיר, לא טוב היה לי, זה לא טוב עבורך.

לא טוב עבורי, מדוע?

מסיבה פשוטה.

מאחר שאילו היה כין, אתה היית לוקח את המדען הנחמד והיפה הזה והיית הופך את זה לדבר שגרתי.

אז מה בכך?

מה בכך?

תנסה ותראה.

ברגע שאתה הופך את זה לדבר שגרתי, אתה תהרוס את זה. אתה תאבד עניין וזה לא ייחנן, לא יילחס מפחור, אין לך שום חשק לזה.

זה נכון, זה מה שקורה.

אז מה הפתרון?

הפתרון זה מה שהיהדות אומרת.

לעשות הפסקה זמנית,

ולהימנע מכל מגע גופני.

מה?

להימנע מכל מגע גופני? הרי דבר כזה עלול לגרום לפעילות בהם לזוז, זה יהרוס את הקשר ביניהם.

אומר רבי מייל לאותו אדם,

זה מה שאתה חושב,

אבל המציאות היא בדיוק הפוכה.

זה שדורסים מבעל ואישה להפסיק את הקשר האינטימי, זה לא גורם לפעילות,

זה גורם לקרבת יתר, מאחר שבאותם הימים במקום קרבה גופנית מתחיל קרבה רגשית,

מתחיל תהליך של השתוקקות הדדית, של משיכה הדדית,

של תשוקה הולכת וגוברת.

והדברים האלה מגבירים את האהבה, מגבירים את החיבה, מגבירים את הקשר האינטימי בין בעל ואישה, בדיוק בניגוד למה שחשבנו קודם לכן.

אבל לא רק זה, אומר רבי מאיר,

הרי סוף-סוף ההימנעות הזאת

בקיום יחסי אישות בין בעל ואישה זה דבר זמני,

זה דבר שחולם,

זה דבר שתוך ימים שוב פעם יוכלו בעל ואישה להתייחד ולחיות במשותף.

אה, אומר רבי מאיר, כשיגיע אותו מועד שכל כך משתוקקים ומצפים לו,

יהיה לזוג הזה את היכולת

לשחזר לעצמנו את המומנט היפה ביותר של חייהם.

מומנט היפה ביותר שלך, אם אתה איזה, בי זה צריך זה.

זכור לכם?

אגיד לכם,

בליל הכלולות, ליל הנישואים, כן, גברתי ורבותיי,

נכון, אני מדבר אליכם כבר בתור סבא לשני נכדים,

אבל את המועד הזה של ליל הכלולות, ליל הנישואים, אף אחד לא שוכח.

זו החוויה הכי נעימה, הכי יפה שיש לאורך כל שנות חיי אדם על אי אדמות.

אבל אם אני רוצה להיות פייר ולהגיד את כל האמת,

יש דבר אחד שמאוד מאוד מאוד מאכזב בליל הנישואים,

אתם יודעים מה?

אם לא גם כן, אגלה לכם זאת,

זה שהמועד הזה חולף.

השרון איננו נעצר בליל הנישואים.

ברגע שהמועד הזה חלף,

אז הזוג מקבל איזה מין תחושה מוזרה, אומר לעצמו, זהו, חלאס,

זאת החוויה החד-פעמית שבחיים, לא תהיה לנו חוויה שכזה עוד.

בר אמיר מרגיע לו, לא, אתם יהודים, מי לכך דאגו לכם? שילחם הרבה מומנטים שכאלה בחיים.

לא פעם בחיים ולא פעם בשנים, אלא מדי חודש בחודשו.

תוכלו לחוות אותה חוויה בדיוק כמו ליל נישואים מחודש, ירח גבש מחודש.

ותזכרו היטב,

אין שום פטנט מלאכותי שיכול להביא את הזוג לאותה הרגשה נפלאה,

אותה חוויה נפלאה זהה לליל הנישואים, כמו הדרך הטבעית,

הבנויה בהתאם לפסיכולוגיה של האדם,

שברגע שמרחיקים אותו מאותו דבר שהוא כל כך משתוקק ומצפה,

אז כשהוא כן משיג את זה,

אז ההנאה היא מקסימלית ביותר.

גבירותי ורבותי,

אתם רואים שאני הבאתי גם כן מכשיר להקרנת שיקופיות, זה אומר שיש לי עוד נושא להעביר לכם,

מאוד מעניין ומרתק.

לכן אני רוצה לסיים את הקטע הזה,

אבל, לפני שאני מסיים,

אני רוצה לפנות לכל אחת מכם בשאלה,

בבקשה יותר טוב.

ברצוני לבקש מכם בקשה אישית.

אני כבר אגיד לכם מראש,

אגלה לכם מראש, שבקשתי תישמע קצת מוזרה.

עד שאני אספיק להסביר למה אני מתכוון.

בבקשתי האישית מכל אחד מכם, ללא יוצא מן הכלל, היא שמכל מה ששמעתם ממני עד עכשיו,

אל תאמינו לי מילה אחת.

לא, זו לא בדיחה.

לא באתי לכאן להתבדח.

אבל בוודאי, כפי שאמרתי לכם, זה נשמע מוזר וזה מחייב הסבר.

וההסבר הוא מאוד פשוט.

גברתי ורבותי, תסכימו איתי

שאמונה

להאמין בדבר מסוים

שייך אך ורק

לדברים שלא ניתנים להוכחה.

נכון.

לדברים שלא ניתנים לכוחה אין לי ברירה אחרת. אני חייב או מאמין או לא מאמין.

נכון.

אם למשל, לפני שהתחלתי את ההרצאה, שתיתי כוס

של תה חם, מתוק,

חום, בצבע חום. תארו לעצמכם, כשהייתם שומעים ממני,

בעת שאני שותה את התה, אני מאמין שזה תה חם וחום ומתוק,

הייתם מסתכלים עליהם בצורה מזוררת, מה קורה איתך? מה זאת אומרת, אתה מאמין. הרי אתה תואם את זה, אתה חש את זה, אתה רואה את זה. יש לך חושים ואתה קולד מה זה.

בשביל זה לא צריכים להאמין.

אולי עכשיו,

אתם תבינו שבקשתי היא אכן בקשה נכונה ולגיטימית.

לא הייתי רוצה בשום פנים ואופן, גבירותי ורבותי,

שמישהו מכם

יגיד, כן, שמעתי על הוצאה של רופא,

הוא הסביר לנו כל מיני אספקטים ביולוגיים, פסיכולוגיים ורפואיים, ואני מאמין לו.

בבקשה, כבר מראש,

אל תאמינו לי מלה אחת מסיבה פשוטה.

הנושא שהבאתי בפניכם לא דורש להאמין,

לא דורש אמונה, זה לא נוגע לאמונה. זה נושא שכל אחד ואחד יכול לבחון את הדברים, יכול לטעום את הדברים,

יש לו חושים מספיק כדי לקלוט את הדברים ולבדוק בעצמו את נכונות הדברים.

ואכן, מי שעושה הוא מי שיעשה זאת.

הכי נבחש שפה מדובר באיזה נוסחה נהדרת,

נוסחה נצחית, תארו לעצמכם,

שבמשך אלפי שנות היסטוריה,

שום אומה,

שום דת,

שום מדינה,

שום יבשת, לא המציאה נוסחה חליפית יותר מוצלחת לחיי המשפחה כמו היהדות.

ותבדקו בעצמכם כמה הנוסחה הזאת היא תואמת להפליא את הפיזיולוגיה של האישה.

תבדקו בעצמכם כמה הנוסחה הזאת היא הגיונית מבחינה בריאותית.

תבדקו בעצמכם כמה הנוסחה הזאת מסוגלת למנוע מחלות רציניות ביותר.

אבל יותר ויותר מכל הדברים,

ואפילו יותר חשוב מכל הדברים האלה ששמעתם עד כה.

תיווכחו בעצמכם

שזו יכינה נוסחה שהיא מסוגלת להבטיח את כל הדברים שכולכם וכולנו מייחלים לעצמנו בחיים.

ומה הם?

שנחיה את חיינו מתוך הנאה מקסימלית,

שנחיה את חיינו מתוך סיפוק מקסימלי,

נחיה את חיינו מתוך שמחה ומתוך אושר.

הופכים כעיד, בבקשה, לכבות את האור. בבקשה. לא, עכשיו לא. מצטער, יש לי פיגור של שעה וחצי.

אני חייב להמשיך הלאה אחר כך.

קודם כול נעביר את הנושא.

בבקשה.

אפשר עוד לכבות את יתר האורות?

זה פה?

בקטע זה של ההרצאה, אפשר להרים קצת עוד מעלה?

אולי יהיה עוד משהו לשים.

לא, אבל זה יחזיק מעמד.

כן? יופי.

בקטע זה של ההרצאה אני רוצה להראות לכם

את התהליך הביולוגי

המרתק ביותר שניתן לראות בעולמנו.

וזהו התהליך של יצירת האדם בתוך רחם האים.

כידוע לכם, האדם נוצר כתוצאה מהתמזגות של שני תאים,

תא אחד שתורם את האים ותא אחד שתורם האב.

התא שתורם את האים זוהי הביצית היוצאת מתוך העבר הזה, הנקראת שחלה.

באמצע של המחזור החודשי בוקעת הביצית מתוך השחלה והיא

נשאבת על-ידי הצינורית הזאת הנקראת חצוצרה,

ובאמצעות החצוצרה מגיעה ביצית לפנים של הרחם.

בשיקופית הזאת אנחנו רואים את המפגש בין התאים השונים. מצד אחד יש לנו את התא הזה הנתרמת על-ידי האים, הביצית,

וליד הביצית אנחנו רואים את התאים האלה,

תאי זרע ממין זכר.

דרך אגב,

כל מי שהתבונן על תמונה זו,

תתבוננו היטב.

תיווכחו כמה שוויון בין המינים יש בעולם הביולוגיה.

שוויון.

תביט את הנשים הטוענות המסכנות המקופחות, תראו איזה קיפוח.

הן קיבלו את התא הענקי הזה, כנראה שיותר גדול מזה, לא מצאו עבורן.

ולגברים, תסלחו לי, ממש להתבייש, תראו איזה תאים, בקושי בקושי רואים אותם.

אבל לגברים נתנו פיצוי במקום תא אחד, כמו לנשים יש לגברים עשרות מיליונים של תאים, אז אני שואל לשם מה עשרות מיליונים של תאים,

כשבסך הכול רק תא אחד מסכן מצליח לפרוט את הביצית.

ולאחר שהוא מצליח לפרוט את הביצית, אנחנו נראה מתחת למיקרוסקופ את התמונה הזאת, ביצית לאחר הפריה, ככה היא נראית.

בוודאי שכל מי שרואה תמונה זו יוכל לחשוב בטעות, שהיות שהאימא

היא זאת שהיא תרמה את רוב החומר,

בוודאי ובוודאי שהילד או הילדה שייוולדו בוודאי יקבלו את התכונות של האימא.

זה מה שהאימא חושבת.

גם כן לאבא יש מה להגיד בכל הסיפור הזה.

האבא,

בכל אחד מעשרות המיליונים של תאים, הוא מעביר את כל את כל תכונותיו,

תכונות גופניות, נפשיות, שכליות ותורשתיות מדורי דורות.

עובדה היא שאם הילד הוא פיקח, זה בא ממי? מאבא.

אבל אם הוא פטפטן, ממי זה בא?

מאמא.

אני חייב להגיד לכם את האמת,

שאני בחיים שלי כבר ראיתי גם כן קצת מקרים הפוכים,

אבל לדאבוננו, לצערנו, לא הרבה.

מה קורה עם התא הזה? התא הזה מתחיל להתפצל, מתא אחד נעשים שניים, שניים, ארבע, שמונה, שש עשרה, ומתחילים עוד תאים ועוד תאים ועוד תאים.

מתחיל עם ריקמות,

ותוך זמן קצר אנחנו כבר נראה לא ריקמות ולא תאים, רואים,

יצור, עובר.

ולעובר הזה יש לו כבר את העבר הזה, שהוא העבר הראשון שנוצר בו, מה זה הלב?

בן כמה הוא שיש לו כבר לב?

הוא בסך הכול בן?

ארבעה שבועות, חודש ימים יש לו כבר לב.

בוא נעבור עוד שבועיים ונראה איזה מהפך חל בו,

ממש מהפך שלם.

לא רק שיש לו לב, יש לו כבר מוח,

יש לו כבר עיניים, יש לו כבר פה, יש לו ידיים, יש לו אצבעות.

בסך הכול עובר בן שישה שבועות, חודש וחצי.

נעבור עוד שבועיים,

פתאום אנחנו מגלים שהוא נמצא בתוך שקית שבתוכו יש מים.

איזה מים? זה מי שפיר. בשביל מה הוא צריך מים?

קודם כול, הוא לומד שחייה.

זה הדבר הראשון שהוא לומד. יחד עם זאת, הוא שותה מהמים,

ואם הוא שותה מהמים, זה אומר שכבר פה בפנים יש לו את כל המערכות.

יש לו מערכת העיכול, יש לו מערכת הפרשות.

בסך הכול ארבעה,

שמונה שבועות,

חודשיים של הריון, אבל הכול יש לו, אבל עדיין אין לו איזו צורה אנושית, הוא עדיין לא נראה כבן אדם.

את הצורה הסופית הוא מתחיל לקבל בגיל עשרה שבועות. בואו תראו למשל כפות הרגליים של עובר בן עשרה שבועות. כפות הרגליים זהות לכפות הרגליים של כל אחת מאיתנו,

כולל טביעות אצבעות.

ואנחנו מגיעים לסוף תקופת ההתפתחות. מתי זה?

בגיל שלושה חודשים.

גיל שלושה חודשים, 12 שבועות, ככה נראה עובר.

זה לא עובר, זה כבר ילד.

הוא מושלם, לא חסר לו כלום.

ואם הוא כל כך מושלם,

נשאלת השאלה, מדוע לא יוצא לאוויר העולם?

מה הוא עושה בפנים?

יש לו בעיה.

הוא קטן מדי ורזה מדי,

ואין ספק שבצורה כזאת לא יגייסו אותו.

אז לכן הוא נשאר בתוך הרחם עוד שישה חודשים, אבל אל תדאגו לו, הוא עושה חיים לא נורמליים.

ראשית, כל היום זכייה במים,

טמפרטורה 37 מעלות כמעט.

איזה חיים לא נורמליים. יחד עם זאת, הוא יכול לאכול ולאכול ולהשמין ולגדול,

לא מפריע לו כלום.

ואיפה אני יודע שכל כך טוב לו, מסיבה פשוטה, ברגע שהוא יוצא לאוויר העולם, הדבר הראשון שהוא עושה מתחיל לבכות. אין פלא,

החיים הטובים נגמרו, החיים הקשים מתחילים.

שיקופית הבאה.

פה יש לנו סיפור התינוקת הזאת, היא לא המתינה תשעה חודשים.

בגיל חמש וחצי חודשים, 21 שבועות, ליתר דיוק,

יצא לאוויר העולם.

מה שיצא, יצא משהו, איזה גוש כזה קטן בגודל של איזה 13 סנטימטר בסך הכול.

מי שקיבל את זה כמעט זרק את זה לפח.

בא רופא, שהוא יודע שהיא מושלמת, היא הייתה צריכה רק להשמין ולגדול, הכניסה לתוך אינקובטור, תראו מה שיצא ממנה. ילדה נורמלית לחלוטין, מסיבה פשוטה, היא הייתה מושלמת, היא הייתה צריכה להשמין.

במקום להשמין בתוך הרחם, היא השמינה בתוך אינקובטור.

התוצאה הייתה זהה לחלוטין.

שיקופית הבא.

גברותי ורבותי,

מה שראינו עד כאן

זה התהליך שכולנו עברנו בתוך רחם אמנו.

כן, ככה, בצורה כזאת.

אבל לנו הייתה הזכות הגדולה

שאכן אנחנו השלמנו את התהליך הזה ברחם אמנו ויצאנו לאוויר העולם בתור ילדים חיים.

אבל עליכם לדעת שלא כל מי שהתחיל את התהליך הזה ברחם אמו,

הוא זכה לצאת לאוויר עולם בתור ילד חי. ומדוע?

יש מקרים שהעובר

אינו מתפתח כראוי,

וברגע שהוא לא מתפתח כראוי,

הרחם רואה בו מין גוף זר. ומה צריכים לעשות עם גוף זר? צריכים להפיל אותו, צריכים להוציא אותו.

ואכן, העובר נופל,

ולתהליך הזה של נפילת העובר מתוך הרחם אנחנו מכנים רפואה בשם הפלאטיבית.

מאחר שזה נעשה מעצמו, אף אחד לא גרם לכך.

דרך אגב, התמונות שראינו עד כאן,

מדובר על עוברים שנפלו בהפלות טבעיות, ולכן היה ניתן לצלם אותם.

אבל זה חלק מהמקרים, אבל יש מקרים אחרים.

יש מקרים שהעובר מתפתח, יופי.

יופי מאיפה אני יודע זאת? היום זה לא חוכמה לדעת.

היום יש מכשירים,

הנקרא אולטרה סאונד, שמסוגל להדגים לנו ולהראות לנו ולצלם ולהסריט.

כל פרט ופרט באיברים של העובר, ולדעת איך המוח יחלף, איך הגפיים יחלף, כבד איך הכול.

אז אם הכול בסדר, איך ייתכן שהוא לא נולד?

מה קרה לו?

לעובר הזה תהיה לו בעיה שהיא פי כמה גרועה מכל המחלות ביחד.

מיין?

האמא שלו החליטה שהיא לא רוצה אותו, הוא לא רצוי.

אז בסופו של דבר איך מוצאים אותו?

הוא נמצא בתוך הרחם.

איך עושים את זה?

האשה הזאת חייבת ללכת לרופא, והרופא, כדבר ראשון, מה הוא צריך לעשות? הוא צריך להודים את האשה, העובדה הכללית,

מאחר שהוא הולך לבצע איזו פעולה שמאוד מרחיבה.

לאחר שכבר האשה רדומה לחלוטין,

הצעת הבאה שהרופא צריך לעשות, מה זה לפתוח את צוואר הרחם, לפתוח את הרחם כדי לחדור לתוך הרחם.

איך הרופא עושה זאת?

איפה הוא עושה זאת?

הרופא עושה זאת עם המכשיר הזה, זה לא פותחן.

זה ו' מתכתי שהרופא מנסה להחדיר אותו דרך אותו צוואר הרחם שהוא כל כך סגור.

הוא מנסה ולא מצליח,

הוא חייב לעשות לא מעט כוח עד שהוא איכשהו מצליח להחדיר את זה בזה,

ומה הוא הצליח?

הוא הצליח להרחיב את צוואר הרחם בסך הכול, בקרנם, ל-2 מילימטר.

2 מילימטר זה לא מספיק,

אבל אם יש לו 2 מילימטר של הרחבה,

מדוע שהוא לא יכניס עכשיו מכשיר של 3 מילימטר?

ככה הוא עושה.

לאחר שהוא מוציא את 3 הוא מכניס 4. הוא אומר 4.5,

ומ-5, 6 וכבר יש לו 7 מילימטר,

והוא ממשיך הלאה,

ממשיך עד שהוא מגיע ל-15 מילימטר,

זה המקסימום,

ובזה הוא הצליח להרחיב את צוואר הרחם 15 מילימטר.

אז מה עלה?

הרופאי עכשיו לוקח צינורית שקוטרה חיצוני 15 מילימטר,

את הצינורית הזאת מחוברת למכשיר שאיבה,

ומתחיל להחדיר את הצינורית הזאת לתוך הרחם.

קצה החופשית של הצינורית הזאת פוגשת את מי?

את הקרום שבתוכו נמצא נוזל ובתוכו שוחע ובער, נכון?

הוא פוצע את הקרום ומתחיל לשאוב את המים,

ואז מתחילה להתחולל דרמה בפנים.

דרמה?

איזה דרמה?

כן, ממש דרמה. מאיפה אני יודע זאת?

אני יודע זאת הודות לרופא מסוים שקוראים לו דוקטור נתנזון,

רופא בארצות הברית, רופא נשים,

שהוא מפורסם מאחר שהוא היה בעל המרפאה הגדולה ביותר בעולם להפלות.

הוא טוען שבמרפאה שלו נעשו כמאה אלף הפלות, עד שיום אחד,

לאחר שיצא אותו מכשיר הנקרא אולטרה סאונד שמאפשר לצלם ולהסריט ולראות מה מתרחש בתוך הרחם, הוא החליט לעשות סרט כדי להדגים איך העובר מגיב

ומתגונן בפני אותם המכשירים שמחדירים פנימה.

בואו תקשיבו מה שהוא ראה.

לפני שהוא מחדיר את הצינורית,

רואים את העובר מעל המסר.

אך ממש כמו דק בתוך הקווריום, איך הוא שוחה,

תענוק לראות את זה, וכשפעימות הלב

הן כמאה ארבעים פעימות לדקה.

זהו הפעימות הרגילות של עובר.

לאחר שהוא פוציע את הכלום, מתחיל לשאוף את המים, התמונה משתנית לחלוטין. העובר מתחיל ממש להשתולל.

זז לכל הכיוונים ורואה איך הוא ממש מנסה בכל מאודו למנוע מגע עם אותו צינור שבא לקראתו.

פעימות הלב שהן היו כמארבעים פעימות לדקה עולות ועולות ומגיעות עד

לכמאתיים פעימות לדקה.

עד שלבסוף הוא ראה דבר מסוים שזה גרם לו את הזעזוע העמוק ביותר. הוא ראה איך העובר צועק.

מה, הוא שמע קולות? לא.

הוא ראה הבעת פנים בדיוק של אותו יצור לאותו עובר, בדיוק כמו צעקה.

מה אגיד לכם, גברתי ורבותיי, דוקטור נתנזון,

בעל המרפאיה הגדולה ביותר בעולם להפלות עבורו, זאת הייתה ההפלה האחרונה בחייו.

לא רק שהוא סגר את המרפאיה עם ההפסדים של מיליוני מיליוני דולרים,

אלא במקום זה הוא לקח את הסרט שהפיק

מאותה הפלה האחרונה בחייו וקרא לו בשם The Silent Scream, הצעקה האילמת,

והוא מסתובב בעולם כדי להראות ולהדגים לאלו

שלא יודעים מהי המשמעות האמיתית

של אותו ביטוי תמים הנקראת הפלה.

זה לא משהו שנופל.

הרי הביטוי הפלה במקור זה רוצה לבטא משהו שנופל, פה זה משהו מחריד לחלוטין.

אבל בזה לא תם הסיפור.

הרי העובר עדיין בפנים.

נכון שהוא לא חי, מאיפה אני יודע שהוא לא חי מאחר שאין לו פעימות לב?

אבל הוא נשאר בפנים.

אי אפשר לשאוב אותו החוצה.

הרי הגודל שלו באותו קטע, באותו זמן, הוא בסביבות שמונה עשרה סנטימטרים, והפתח שעשינו בצוואר הרחם זה סנטימטר וחצי. אי אפשר לשאוב אותו.

אז איך מוצאים אותו משם?

עכשיו הרופא לוקח את המכשיר הזה,

זה מכשיר שאיתו עושים גרידה. אתם רואים מה המיוחד במכשיר הזה, יש לולאה חדה בקצה,

ואת המכשיר הזה הוא מחדיר לפנים של הרחם.

הלולאה החדה הזאת חותכת

את אותו יצור כמונו לחתיכות

יותר קטנות, ככה ניתן לשאוב אותן החוצה.

ככה מסיימים את הסיפור של אותו עובר שסחה כמה דקות קודם לכן.

אפשר בואו נכבה את האורות.

ובכן,

בבקשה,

זה מה שיוצא ממה שאיבה, רק חלקים קטנים,

ופה יוצא מה שהם יתר, כל החלקים שעושים, גרידה.

אבל בזה לא תם הסיפור. הרי זה ניתן לעשות כשהעובר הוא קטן, כשהעובר הוא גדול, לא ניתן לעשות ככה. אז מה עושה הרופאי? אז הוא לוקח מזריק

שבתוכו יש תמיסת מלח,

הוא דוקר את הבטן של האיים עד שקצה של המחט מגיע לכאן, מה זה כאן? זה נוזל מי שפיר,

ואז הוא מזריק את תמיסת המלח. המלח מתערבב עם נוזל מי השפיר,

והעובר שהוא כל כך צמא, הוא שותה מזה,

וזה מרעיל אותו.

אז מה, הוא ימות? לא.

הלוואי, הלוואי, ימת.

הוא עכשיו יתחיל תהליך של גסיסה שיימשך כ-24-48 שעות

שבמלחם האמא תתחיל לקבל צירים עד שהיא תוציא אותו ככה,

לא בחתיכות, קומפלט.

שכופית בה.

גבירותי ורבותי, מותר לי לשאול אתכם שאלה.

האם לתהליך הזה שראינו עד כאן,

לזה ניתן לכנות בשם הפלה?

זה משהו שנופל?

תסכימו איתי שהביטוי הזה איננו מבטא את האמת, איננו מבטא את המציאות. זה משהו שונה לחלוטין.

דרך אגב,

שמעתם את השם הזה, שמואל רודנסקי.

שמעתם?

הוא היה שחקן נודע,

בעל תהילה וכבוד ופרסים ומה לא.

האם ידוע לכם כמה ילדים הוא השאיר?

לא יודעים.

לא היו לו ילדים.

ואתם יודעים מדוע לא היו לו ילדים?

עוד דבר אחד שלא ידענו עד שבועות מספר לפני שהלך לעולמו.

הרי אנחנו הלכנו לראות אותו על הבמה ויצאנו תמיד עם הרגשה נפלאה.

איך זה שחקן נפלא,

איזו הרגשה נפלאה הוא גרם לנו.

אבל הוא בעצמו,

הוא היה אדם עצוב וכאוב ומדוכא.

ואת הדבר הזה הוא גילה לעולם.

מתי?

שבועות לפני שהלך לעולמו.

איך?

הוא נתן רעיון לעיתון חדשות,

וזה מה שאני מביא את כותרת המשנה בדיוק כפי שצילמתי אותה.

ילדים, אומר שמואל רודנסקי, זה נושא מאוד כאוב אצלנו.

כאב נוראי.

אני ונו ראינו עסוקים על הראש בתיאטרון.

כל פעם היה משהו.

פעם תפקיד בהדיבוק,

אחר כך הבימה נסעה לאמריקה,

וכך עברו השנים.

והיום נורא אומרת,

לא היה כדאי לעשות הפלה בגלל איזה תפקיד בתיאטרון.

אתם שומעים היטב?

שמואל רודנסקי,

שהיה שחקן עשרות עשרות שנים,

בעל תהילת דירה, בעל כבוד, בעל אמצעים,

בעל כסף, בעל פרסים, בעל פרס ישראל.

כל זה לא היה שווה כקליפת השום.

הוא היה אדם עצוב וכאוב ומדוכא.

ומדוע?

בגלל שכל זה לא שווה כלום אם אין ילדים.

ומדוע לא היה לו ילדים?

אם לא היה זוג עקר, חס וחלילה. היה להם ילד.

כן.

ילד כפי שראיתם על המסך.

אבל היא התפקיד בתיאטרון, שלא היה רצוי שהיא תמשיך בהיריון.

והיא עשתה את מה שראיתם על המסך, ובזה הם גדעו לצמיתות

את אותו עץ מלא תהילה, כבוד ופרסים, הנקרא רודנסקי. מאותו עץ לא נשאר זכר.

כלום.

וזה לא רק גרם את הגדיעה של אותו עץ,

זה גרם שכל החיים שלהם, עשרות עשרות שנים,

הם היו כאובים, עצובים, מדוכאים,

כדי שנבין את הסיכונים שיש בפעולה הזאת, בין היתר שיקופית הבאה.

ודאי שכל אחד יגיד לי,

נכון שלכל אחד ידוע שעושים דברים כאלה במדינה שלנו,

אבל שאלה כמה,

לצורך זה אני לא רוצה להביא סתם מספרים,

אני רוצה מספרים בדוקים. ומי יכול לתת מספרים בדוקים אם לא שר הבריאות?

אני מביא לכם מה ששרת הבריאות אמרה מעל במת הכנסת כששרת הבריאות הייתה שושנה ארבלי אלמוזלינו,

ואני מביא לכם מה שהיא אמרה לפני חמש שנים וחצי כשהיא ענתה על שאילתה,

ואני מצטט

היא אמרה, בין השנים 1979 ל-1986, כמה שנים זה? שבע.

בוצעו בישראל 129,710 הפלות מלאכותיות חוקיות.

מה זה חוקיות?

זה אלו שמבוצעות בבתי חולים במסגרת של ועדות להפסקת היריון, אבל אנחנו יודעים שעושים גם כן מחוץ לבתי חולים.

על זה גם כן התייחסה שרת הבריאות והוסיפה ואמרה,

על כל הפלה חוקית מתבצעות שתי הפלות לא חוקיות. זאת אומרת שהמספר הזה הוא בסך הכול שליש מהמספר הנכון. המספר הנכון צריך להיות

כ-390,000

ילדים יהודים לא זכו לצאת לאוויר העולם כמונו,

בגלל מה שראיתם על המסך.

בוודאי שכל אחד יגיד, מה אנחנו עם כזה אכזרי?

מסוגלים לעשות פעולות כאלה במספרים כאלה? ייתכן. הרי לנו יש חברה להגנת הטבע,

והחברה הזאת עושה עבודה יוצאת מן הכלל, היא דואגת שחס וחלילה אף אחד לא יפגע, לא בפרח, לא בצמח, לא בעט.

יש לנו חברה להגנת החיים, והיא עושה עבודה עוד יותר חשובה.

היא דואגת לכלבים ולחתולים ולעכברים ולשוונים ולג'וקים ולטוגים, מה שאתם רוצים.

אז אני שואל, איך ייתכן, איך ייתכן,

שכל כך דואגים לצומח ולחי,

שחס וחלילה אף אחד לא יפגע בהם,

ולגבי ילדים יהודים זורקים אותם לפח במאות אלפים,

ואפילו לא מדברים על כך, לא כותבים על כך, לא מדווחים על כך.

אפשר לחשוב שאנחנו מדינה כמו בהודו-סין,

שממש קיימת, התפוצצות אוכלוסין, וכבר אין כבר מקום, אין מה לתת לאכול לאנשים,

אז צריכים להיפטר מהם כל זמן שהם בתוך הרחם.

בואו נראה איך הממוצע של משפחה ערבית בישראל ואצלנו, תראו, זה הממוצע של משפחה ערבית.

תראו, אצלנו,

אנחנו כל הזמן בקו עלייה כלפי מטה.

תראו את הפער הזה,

כדי שתבינו היטב מה שראש המרצחים אומר,

יאסר ערפאת,

שיש לו נשק כלפינו, נשק סודי,

זה לא כל כך סודי.

זה הרחם של האימא ערבייה.

זה, דרך אגב, הדבר היחידי שאני מאמין לו,

שהוא צודק.

רק צריכים להסתכל על זה ולראות את הסכנה האמיתית של קיומנו בארץ הזאת.

אם אנחנו נישאר ככה, לא רק שאנחנו לא דואגים להגביר אותה לילודה, אלא אם כבר יש יצור חי, ילד חי בתוך הרחם,

זורקים אותו לפח.

זה קשה להבין.

אם אנחנו עוד מכה נוראה, זה מדובר על הריונות מחוץ למסגרת הנישואים. תתבוננו היטב, תראו, זה מה שהיה פעם,

4,465 לשנה,

ותראו למה שהגענו, 6,632. וזה מדובר על הפלות במסגרת בתי חולים. הרי אנחנו יודעים שרוב הבנות שמסתבכות בהיריון שכזה, הן לא כל כך טיפשיות שהן תלכנה לבית חולים

כדי שכל המשפחה וכל השכונה וכל העיר תדע מה שקרה איתן. אז מה הן עושות?

הן עושות את זה מחוץ לבית החולים. וזה לא משתקף בסטטיסטיקה הזאת. אז מדובר ממש על מגפה, ממש,

שיקופית הבאה.

אבל יש עוד דבר אחד. יום אחד אני קורא בעיתון של העובדים הסוציאליים את המשפט הזה.

זכותו הראשונית של כל ילד להיוולד רצוי למשפחתו.

מותר לי לשאול אתכם שאלה,

תגידו לי.

יש לי פה אישה שהיא בחודש השלישי להיריון.

עושים לה אולטרה סאונד והכול בסדר גמור, הכול מאה אחוז.

אבל האישה החליטה שהיא לא רוצה את העובר, לא רוצה את הילד, לא רוצה.

הוא לא רצוי.

מותר לי לשאול אתכם, לפי חוקי מדינת ישראל, הרי אנחנו מדינת חוק,

לפי חוקי מדינת ישראל.

מהו העונש הקבוע בחוק

עבור אותו עובר שהאימא שלו החליטה, אף שהוא בריא ולחלוטין שהוא לא רצוי?

מהו העונש?

עונש מוות.

אבל רק רגע,

הרי אנחנו יודעים שבמדינת ישראל אין עונש מוות.

נכון, אין עונש מוות. אתם יודעים עבור מי?

עבור פושעים, עבור צרצחים, עבור המחבלים,

שמרצחים את בנינו ובנותינו על לא עוול בכפם,

בדם קר.

עבורם מדינת ישראל לא נותנת עונש מוות בשום פנים ואופן.

אבל אם מישהו מכם חשב שבמדינת ישראל אכן אין עונש מוות, אני מצטער.

הרי קראתם איתי ביחד ששרת הבריאות אמרה מעל במת הכנסת כך וכך הפלות חוקיות.

זאת אומרת, מה זה הפלות חוקיות?

אותם הילדים, אם היו ילדים בריאים, הפסיקו את חייהם, אבל בערך אף פעם מבחינת החוק.

אבל כשאני התבוננתי על נקודה זו,

אמרתי לעצמי, מה זאת אומרת?

חברי הכנסת הם אינם לא רגישים לכל זה, הם לא מבינים את זה, אך אמרתי לעצמי, ייתכן מאוד שעדיף שילדים כאלה לא יבואו לעולם. הם יכולים להיות מסוכנים לחבר'ה,

הם יכולים להיות כאלה מפלצות שמסוכנים לחברה, עדיף שלא יבואו לעולם, זאת הסיבה שמפסיקים את חייהם בתור אדם בתוך רחם עימם.

רציתי לראות אחת מהן, איך הוא נראה?

בואו נראה אחת מהן.

את היהודי הזה, אתם מכירים אותו, רפול.

מדוע אני מביא אותו?

מאחר שהוא באמת היה דגם טיפוסי להיריון לא רצוי. מאיפה אני יודע זאת? אני יודע זאת ממנו.

הוא כתב ספר.

ותקשיבו, ובואו נשמע מה שהוא כתב בספר.

הוא אומר, כדלקמן יצאתי לאוויר עולם מפני שהורי היו עניים מרודים,

ולא היו לאבא שתי לירות לשלם לרופא בעבור ההפלה.

תקשיבו היטב, הסיפור המלא.

אצלו בבית היו ארבעה ילדים, לילה מלא חול,

אמא שלהם עוד פעם בהיריון. קוראים לרופא אבא,

מביא רופא, דוקטור, דוקטור, תוריד את זה, תוריד את זה, תראה את המצב שלנו, אין לנו מה לתת לכל הילדים, איך אני אביא אותי, אלה זה בשום פנים ואופן לא יכול.

הרופא אומר, בסדר, אני מוכן לגמור עם זה,

אבל תדע לך, יש פה הוצאות. כמה? כמה?

רק שתי לירות.

אבל, דוקטור, תסלח לי, באמת, אין לי שתי לירות, יש לי שמונים אגורות בסך הכול.

קח שמונים אגורות, אחר כך אני אשלים לך.

הרופא האכזר, לא מוכן להתפשר, הוא הלך וקרע ברוך, הוא נולד.

תראו מה שיצא מאותו הריון לא רצוי.

יצא רמטכ״ל של צבא ההגנה לישראל, שדרך אגב,

בתקופתו חיל האוויר הישראלי התקיף

והפציץ את הכור אטומי בעיראק,

שאלמלא פעולה זו לא ידוע אם בכלל היינו כאן עכשיו.

אז כדי שתבינו שנכון,

יש הריונות בלתי רצויים.

אני מסכים.

אני יודע שבוודאי רוב הנשים מקבלות את העידה של ההיריון בשמחה, ויש כאלה שמקבלות את זה בהלם.

מחשב הריון, אני צריך הריון כמו חור בראש, לא מתאים.

יש לה כל מיני תוכניות, כל מיני סיבות, שהיא לא רוצה את ההיריון, הוא לא רצוי,

אני מבין, זה קיים דבר כזה.

אני לא מכחיש זאת.

אבל הליכים לדעת

שההיריון זה דבר זמני, זה דבר שחולף.

אני, דרך אגב, 29 שנה רופא,

מעולם לא פגשתי שהיא נשארה בהיריון.

ולאחר שהיא מסיימת את ההיריון, היא מקבלת תינוק.

ואז היא נוכחת לדעת שהחין ההיריון לא היה רצוי, אבל התינוק הוא רצוי. זאת המציאות.

נכון שההיריון של רמטכ״ל רפואי לא היה רצוי,

אבל כשהוא נולד כן היה רצוי, ועוד איך היה רצוי.

שיקופית הבאה.

גרועותי ורבותי, אם אני כאן,

זה יודע שקיימת אגודה בשם אפרת.

האגודה הזאת קודם כול לא עוסקת, לא פוליטיקה, לא מפלגות, לא דתי, לא כן דתי, לא ימני, לא סמאלי, זה מעניין אותנו.

זה לא מעיסוקנו.

אנחנו עוסקים בדבר שעל אף אין ויכוח ציבורי.

קיימת אחדות דעת, ותיכף אני אוכיח לכם את זאת.

היא עוסקת בעידוד הילודה היהודית.

הרי אין בר-דעת במדינה שיכול להגיד שזה לא אחד מהדברים החשובים ביותר בתקופתנו,

בהתאם למצב הדמוגרפי שבו אנחנו נמצאים,

בהתאם למה שאיבד העם היהודי בשואה

כשליש מבניו.

דבר נוסף, מניעת הפלות לא הכרחיות,

ואני מדגיש, לא הכרחיות,

יש מצבים שכן מותר לעשות.

אם העובר, חס וחלילה, מסכן את הבריאותה של האם, אז החיים של האם קודמים לחיי העובר, אבל אלה מקרים נדירים.

ודבר שלישי, חיזוק המשפחה בישראל, שיקופית הבאה.

כשאנחנו מדברים על עידוד הילודה,

כדי שתבינו שרוב רק אנחנו הם בעלי הדגל הזה,

אני מביא לכם שתי דעות קיצוניות,

משני קיצוץ המפה הפוליטית,

כדי שתבינו שהדעיה שלנו היא לא רק ייחודית לאפרת,

היא באמת דעיה שכולם מסכימים איתה.

יאולה כהן לא מזמן נתנה רעיון,

וזה באותיות הכי ענקיות שהיו, היא כתבה ככה,

אמרה ככה, אם יש משהו מטופש,

ממש מטופש,

זה שלא ילדתי עוד ילדים.

נו, עכשיו היא נזכרה, קצת מאוחר.

אבל זה מצד הצד הימני של המפה. בואו נראה לצד השמאלי והאנטי-דתי מובהק מי זה יכול להיות, אם לא יעל דיין.

כששואלים אותה

מה יהיה אירוע חיי החשוב ביותר, תקשיבו היטב, אירוע חיי? לידת הילדים.

כדי שתבינו שמה שאגודת אפרת אומרת

זה אכן קונסנזוס לאומי מימין ומשמאל,

כשילדים בראש ובראשונה זה אושר למשפחה.

על זה אין ויכוח.

לא צריכים לשמוע מה שרודנסקי,

שמואל רודנסקי, זיכרונו לברכה, אמר.

כשילדים זה ביטחון למדינה,

כשילדים זה עתיד לאומה.

תאמינו לי, לא תמצאו נוסחה שיש עליה קונסנזוס כמו בנוסחה הזאת.

ותשאל את השאלה,

איך מעבירים את המסר הזה?

אגודת אפרת לא מעבירה מסרים דרך הפגנות.

לא.

זו לא הדרך להעביר מסרים חינוכיים.

אותנו אתם תפגשו בבתי-ספר תיכון,

באוניברסיטאות, במחנות צה״ל,

בסמינרים,

בהרצאות,

וגם כשמחלקים חומר הסברה לזוגות נישאים לקראת נישואים מאושרים, זו חוברת שלנו, חוברת מדריקת אישה בהיריון, ועוד ועוד.

אני רוצה לסיים עם סיפור שמאחורי השיקופית הזאת.

בשיקופית הזאת אתם רואים שתי תינוקות שצולמו ביום הברית המילה שלהם, כשמאחוריהם נמצאת הסבתא ולידה פעילה של אגודת אפרת.

בוודאי שכולכם תשאלו מהו הסיפור שמאחורי השיקופית הזאת.

הסיפור מתחיל

עם האימא של אותם התינוקות, כשהיא היתה בחודש השלישי להריונה,

היא החליטה שהיא רוצה לעשות הפסקת הירי, להפסיק את ההיריון.

והיא התעניינה ושמעה שאני עוסק בהפלות, בול לכתובת הנכונה.

מגיע למרפייה שלי הרף אחד ואומר לי, דוקטור, שמעתי שאתה עוסק בהפלות. אמרתי, קינגי, במה אני יכול לעזור לך?

תראה, גברת, תראה, דוקטור,

אני כעת בהיריון בחודש השלישי, אז מה העניין? מה הבעיה?

אבל לא, לא, לא, לא, אני לא מוכן, אינני רוצה שתוריד לי את זה. להוריד? מה? מדוע להוריד?

מה להוריד?

תראה, דוקטור,

לא נעים לי להגיד לך,

אבל אצלי בבית יש לי שני ילדים.

אני מתבייש להגיד לך, אין לי כמעט מה לתת לאכול לאותם הילדים.

בעלי לא עובד, הוא מובטל.

יש לי חדר וחצי.

דוקטור, בשום פנים ואופן, היא לא מסוגלת להביא אותי אליה בשום פנים ואופן.

אמרתי לה, גברי, באמת אני מבין אותך.

אבל תסלחי לי,

האם אי פעם אתראית?

מה יש לך בתוך הרחם?

דוקטור, תסלח לי.

אני אמרתי לך שאני בחודש השלישי בסך הכול.

אני, עדיין לא רואים שום דבר עלי, אני לא מרגישה כלום.

בוודאי שבחודש כזה, מוקדם, בחודש השלישי, כל מה שיש לי זה קרי שצריך מים, זה שלי, מה יש לראות?

אמרתי, מה?

לא, גברת, את טועה, אני אראה לך מה שיש לראות.

אני מוציא חוברת ואני מראה לה תמונה, איך נראה,

הוא בעל בגיל שלושה חודשים. היא מסתכלת פה, קחת את עיניים, דוקטור.

דוקטור, הרי אתה מראה לי תמונה של ילד, של...

אמרתי, גברת, זה בדיוק מה שיש לך.

מה?

יש לו כבר מוח, יש לו כברים, אם יש לו.

גברת, תסלחי לי. כל מה שיש לך, יש לו. בדיוק.

אין שום הבדל.

אוי, דוקטור,

אל תיברתי אליך כדי להיפטר מזה, להגמור עם זה, להוריד לי את זה. עכשיו אני באמת בדילמה קשה. מה אני עושה איך? אני מסתדר, דוקטור, תבין את מה שמים לו.

גברת,

אני מבין מאוד את מצבך.

תאמיני לי שאני מבין את מצבך.

ואל תצפי ממני

שאני אגיד לך מה לעשות.

זה ילד שלך, זה הגוף שלך, את צריכה להחליט.

אני לא יכול להחליט במקומך.

מה שאני כן רוצה לעשות,

אני רוצה להגיד לך שני משפטים.

תחשבי עליהם.

ולכן תחליטי מה שתחליטי.

דבר אחד, גברת, תראי,

אני בחיים שלי ראיתי הרבה נשים כמוך,

נשים שהחליטו סופית להפסיק את ההיריון.

בהחלט.

היו כאלה שכבר היו מאושפזות במחלקה לבצע זאת,

לאחר שקיבלו את האישור.

היו כאלה שהיו כבר אפילו בחדר ניתוח, דקות סבורות לפני הביצוע.

ומתוכם, חלקם התחרטו ולא עשו והביאו את הילדים לעולם.

חלקם כן עשו.

את יודעת, גברת, מה שאני למדתי מהמקרים האלה,

שמכל המקרים האלה של נשים שברגע האחרון התחרטו ולא עשו,

אני לא מכיר מקרה אחד של איזו אישה שהיום היא מצטערת ומתחרטת על זה שלא ביצעה את הפלה בזמנו.

מעולם לא פגשתי אישה שכזאת.

מעולם לא שמעתי שיש אישה כזאת שמצטערת על זה שלא ביצעה הפלה בזמנו.

ההפך כן.

כמה נשים שעשו זאת היום הן מצטערות ומתחרטות על מה שעשו.

אבל יש לי עוד משהו להוסיף לך.

תראי, גברת,

בחיים שלי לא מעט פעמים ראיתי כימאות בעיט שהן כועסות, הן עצבניות, הן מוכנות לצאת לילד תרביסי, לתת סטירה,

לילד, לתת מכות לילד. הכל אני ראיתי ושמעתי.

אבל מעניין מאוד.

מעולם האוזניים שלי לא שמעו איך אימא אומרת לבן או לבת שלה,

חבל שלא הפלתי אותך.

את הביטוי הזה מעולם לא שמעתי.

מדוע?

מאחר שאימא מעולם לא מצטערת על זה שמביאה ילד לעולם.

זו המציאות, זו עובדה,

ואי אפשר להתווכח עם עובדות.

אגיד לכם,

האישה קמה,

הלכה לביתה ולא ענתה לי מילה.

עברו, מה אני שכחתי מהסיפור הזה?

בינתיים עברו חודשים,

עד שהגיע מועד יום מסוים,

אותו יום אני לא אשכח לעולם, תכף תראו מדוע.

היום התחיל בזה שכבר ב-7 וחצי בבוקר מצלצל הטלפון אצלי בבית, מאחורי הכף מיילדת מחפשת אותי. אומר לי דוקטור שורס, אם כן מגיע לך מזל טוב.

מזל טוב וזה מזל טוב.

היא אומרת, יש פה אישה שכרגע ילדה תאומים, היא טוענת שלך יש חלק מהילדים שלה.

הוא יברוך.

מי זאת האיש? אתם צוחקים, אני לא מאחל לאף אחד שיקבל מזל טוב שכזה.

לאחר שאני התאוששתי מהמלומה הבלתי צפויה הזאת,

לקח לי לא מעט זמן.

אני למדתי מהסיפור הזה שני דברים יסודיים שאותם אני רוצה להעביר לכם ובזה לסיים.

אמרתי לעצמי,

מה היה קורה עם שני הילדים האלה, אילולי האישה הזאת לא היתה פונה למרפייה שלי? דרך אגב,

אינני רופא נשים, אני רופא מנתח ורופא כללי.

זה הכול מקריות, כל העולם זה מקרי.

גברתי ורבותי, אותם שני התינוקות, כשצולמו כאן, הם היו בגיל שמונה ימים.

הילדים האלה,

דרך אגב,

לפני חודשיים הם נהיו בגיל תשע שנים.

זה לא סיפור מאיום ולא מאתמול.

חמודים, אני רואה אותם לפעמים,

בירושלים.

אילולא המקריות הזאת, הילדים האלה לא היו היום בחיים.

מה? מאיפה אתה יודע? מאיפה אתה בטוח?

מה זה בטוח?

אני חוטא במאת אחוזים בטוח.

מדוע? אני אסביר לכם מדוע.

מאחר שאתה מדינה, זאת אני מכיר היטב, ואותך מכיר.

אני, דרך אגב, סיימתי רפואה בבונוסיירס ב-63' ובסוף 64' אני בארץ ואת הארץ, אני כן מכיר היטב.

זאת ארץ נפלאה, נהדרת.

אנחנו יודעים להעריך אותה כל כך היטב.

זאת מדינה שאיננה מאפשרת לאדם להיות במצוקה, היא פותרת לו את כל המצוקות.

האישה הזאת, האימא של אותם התינוקות, היא הייתה במצוקה קשה ביותר. תארו לעצמכם.

יש לה שני ילדים בבית שאין לאן לתת לאכול.

בעלה לא עובד. יש לה חדר וחצי, ועל כל זה פתאום ההיריון לא רצוי. תארו לעצמכם, אני שואל אתכם.

מדינה יכולה להתעלם ממצב עגום שכזה ולא לפתור את הבעיה בשום פנים ואופן. לא.

לא יכולים להתעלם. אז לכל מקום שהאישה הזאת הייתה פונה בזמנו,

אם זה תחנת אם וילד, אם זה אחות, אם זה עובדת סוציאלית, אם זה רופאי נשי, אם זה מרפיאת נשים, מי שלא יהיה, כולם כאחד היו צריכים לפתור את הבעיה ואיך פותרים את זה. דבר מאוד פשוט.

מפנים את האישה הזאת להעיפו לוועדה להפסקת היריון. מה עושים שם? שמה מייד, חותמת. מה זה? גזר דין מוות.

רוצים לפתור את הבעיה, אז גומרים עם זה.

וזה היה גורלם של אותם שתי התינוקות.

אילו היה המקריות הזאת.

אבל זה לא מה שחידש לי, מה הסיפור הזה. זה אני ידעתי, זה אני יודע מדי יום ביומו. מדי יום ביומו מפסיקים את החיים נוטים מישורים כאלה במאות.

כל יום.

אז מה זה חידש לי?

חידש לי משהו אחר לגמרי.

אמרתי לעצמי,

איך ייתכן שאימא,

מי זכורה לי האימא של אותם? איזה אישה נהדרת, איזה אישה לינת נפש, איזה אישה רגשנית.

איך ייתכן שהיא הייתה נותנת יד לעשות את הדברים המחרידים האלה שראיתם על המסך? מה, היא אכזרית?

חס וחלילה, אני לא מוכן לשמוע על אף אישה דבר כזה.

לא אכזרית.

אז מדוע היא הייתה עושה זאת? בגלל חוסר ידע.

היא לא ידעה.

היא חשבה שבסך הכול מה שיש לה בפנים זה איזה קריש, איזה אוריגמי,

איזה ג'לי, זה מה שחשבה.

היא לא ידעה שיש לה בפנים יצור אנוש, יש לה ילד.

זה דבר אחד שאני למדתי מהסיפור הזה. אני למדתי דבר נוסף.

אמרתי לעצמי,

מה אני עשיתי בכל הסיפור הזה שהאישה עושה כל כך מודה לי?

מה אני עשיתי? אגלה לכם מייד.

בכל הסיפור הזה אני בקושי תרמתי עשר דקות מזמני, לא יותר.

ומה עשיתי בעשר הדקות האלה?

בעשר הדקות האלה אני לא היטפתי למוסד, לרצחתי, לא,

זה לא הדרך שלי.

בסדר הדקות האלה אני רק הראיתי לה מה שאף אחד לא הראה לה,

ואני הסברתי לה מה שאף אחד לא הסביר לה.

על ידי שתי הפעולות האלה,

שבקושי גזלו מזמני עשר דקות, זכינו להציל שני ילדים. זה לא שני ילדים, זה שתי עולמות.

הרי כל ילד שכזה זה מין עציץ אנושי שבעברו הזמן יתחיל להניף פירות ופירות ופירות לעד.

הרי כל אנושות התחילה מאדם אחד,

מזה תבינו מדוע ביהדות אומרים

קולה מציל נפש אחת,

כאילו קיים עולם מלא.

תרשו לי עוד דקה בבקשה.

גבירותיי ורבותיי,

אני חייב לספר לכם עוד סיפור.

לפני זמן הוזמנתי לערוצות על נושא זה,

אחרון זה,

באחת מהאוניברסיטאות הגדולות בארץ,

שאת שמה אני לא רוצה להזכיר.

האולם היה מלא במאות סטודנטים וסטודנטיות אוניברסיטאים.

בתום ההרצאה אני פניתי מיוזמתי לנוכחים ושאלתי שאלה,

ושאלתי אם יש מישהו מהקהל

שאת הדברים האלה שאני הראיתי והשמעתי, הוא ידע אותם קודם,

שירים אצבע.

התבוננתי אינה ואינה, ואצבע אחת לא התרוממה.

גבירותיי ורבותיי, כשראיתי את התמונה העגומה הזאת נצבת לי הלב.

איך ייתכן?

איך ייתכן שסטודנטים אוניברסיטאים לא יודעים איך הגענו לעולם?

לא יודעים מה זה יצור אנוש,

לא יודעים מה זה הוא בא, לא יודעים מה זה התפתחות,

לא יודעים מה זה הריון, מה זה הפסקת הריון.

זוהי הסיבה האמיתית,

זה שורש הבעיה של הדברים האלה שאנחנו ראינו על המסך.

אני לא מאמין

שאמא תיתני לעשות את הדברים האלה, אילולי היא הייתה רואה והייתה יודעת היטב מהי המשמעות של הפעולה הזאת הנקראת

בצורה תמימה כל כך הפלה.

אם היא עושה זאת, אם היא זכנה, היא לא יודעת.

האמא הזה, האישה הזאת, גם כן עמדה לעשות את זה, היא חשבה שזה קריש,

שזה רקמה, זה קרום, זה הכול.

הוא ידע שזה ילד,

רק שהוא לא מסוגל לצעוק, להגיד, אמא,

אני רוצה לחיות.

מדוע את רוצה להפסיק את חיי?

אילולא היו מעבירים את המסר הזה,

הכול היה יכול להשתנות, לחלוטין,

מבלי לשנות חוקים, מבלי לכפות על אף אחד דעות.

דרך אגב,

לא אני החלטתי על החיים של הילדים האלה, לא בשום פנים ואופן.

היא החליטה, אבל היא החליטה מתוך ידיעה, לא מתוך בורות.

גבירותיי ורבותיי,

יש היום הרבה מפלגות ותנועות

לזכויות האישה,

תנועות פמיניסטיות.

פמיניסטיות.

אנחנו, אגודת אפרת,

עם כל ענווה,

אנחנו האגודה הפמיניסטית האמיתית.

מדוע?

מאחר שכל הזכויות שאותן התנועות דואגות לטובת הנשים,

אנחנו גם כן בעדן.

אנחנו, כשאישה תחליט בגופה שהיא תעשה מה שהיא רוצה,

שהיא תחליט בעצמה הכול,

אבל מתוך ידיעה.

אנחנו רוצים להעניק לאישה את הזכות שהיא נמצאת מעל כל הזכויות האלה, את הזכות להחליט מתוך ידיעה ולא מתוך בורות.

התנועות הפמיניסטיות לא דואגות לידע, זה להיפך.

הן מעוניינות שהיא לא תדע, שהיא לא תקבל את המידע.

אבל אם היא תקבל את המידע היא לא תעשה זאת.

זה ההבדל. גבירותיי ורבותיי,

אני לא באתי לכאן בשום פנים ואופן, להשפיע על אף אחד,

לא על אמונה,

לא על אידיאולוגיה,

לא השקפה תולדת, זה לא מענייני.

אני רופא.

אני רופא.

אני הבאתי בפניכם רק עובדות ביולוגיות, מדעיות, רפואיות.

אני סומך על כל אחד שידע לנצל את המידע הרפואי הזה.

אבל אם כבר זכיתם לקבל את המידע הזה,

תסכימו איתי שמוטלת עליכם גם כן חובה מוסרית, והיא שאתם

תדאגו להעביר את המסר הלאה.

ובוודאי שכל אחד יגיד מה זאת אומרת, מה אתה רוצה, שאני אתחיל לתת הרצאות. לא צריך.

לא צריך.

יש דרכים הרבה יותר פשוטות.

אנחנו הוצאנו, דרך אגב, קלטת וידאו

שאורכה שעתיים,

שעה ראשונה זו הרצאה בריאות ואושר בחיי נישואין,

והשעה השנייה זו ההרצאה השנייה שאתם שמעתם כאן, הסרט נקרא פרפר בבטן.

זו חובה לדעתי מוסרית שכל אחד יחזיק את הקלטת הזאת. זה חומר חינוכי

כדי להפיץ אותו

בין ידידים, בין קרובים, בין שכנים,

במסגרת צה״ל, בכל מסגרת אפשרי, כדי להפיץ את המידע הזה.

דרך אגב, אנחנו לא עושים את זה בשביל גיוס כספים וכדומה,

אנחנו להיפך,

משתתפים בהוצאה הזאת. בסך הכול, רק 20 שקלים דורשים.

זה קלטת בשביל לשמוע את ההרצאה הראשונה שעליה לא צריכים להיראות שיקופיות וכדומה. בריאות ואושר בחיי נישואין,

חמישה שקלים. ויש כמה דברים שאנחנו נותנים בחינם.

ראשית כול, את היומנו של תינוק. בבקשה, תיקחו את זה ותפיצו את זה גם כן הלאה.

ויש לנו מדבקות למכוניות, זה מבפנים,

יש כאלה ששמים את זה מבחוץ.

הכול כדי להפיץ את המידע הזה. דרך אגב, יש לא מעט שהדביקו את זה, והם,

על ידי פעולה כזאת פשוטה, הם היו אלו שהצילו ילדים.

מדוע? כשפונים אלינו לאפרת,

אנחנו, כדבר ראשון, שואלים, איך ידעתם עלינו?

איפה קיבלתם את הכתובת, את הטלפון?

הרי לנו אין אמצעים כדי לשים הודעות בעיתונות וכדומה.

אומרים, אני ראיתי את המדביקה.

בירוש הדבר שמי שהדביק את המדביקה הזאת

הוא היה שותף מלא להצלת אותו ילד שבעקבותיו האימא פנתה לאפרת וכדומה.

גברתי ורבותי,

בוודאי זה לא דבר, יש הרבה שרוצים להיות שותפים יותר פעילים בנושא הזה,

להיות שותפים ממש בהצלת חיים.

יש קטע אחד, בוודאי שאני לא סיפרתי כאן,

בוודאי שאת האישה הזאת, נכון שאני עזבתי אותה מאותו רגע שאני הסברתי מה שהסברתי עליה,

אבל מערכת הפעילות של אפרת,

טיפלו באישה הזאת,

הלכו לביתה

והביאו לה קצת רהיטים וקצת בגדים וסידרו לה אוכל ומענק וכדומה. זה לא הלך כל כך. דרך אגב, אותה אישה אחר כך הביאה עוד שני ילדים כדי שתבינו שעם האוכל בא תיאבון.

אם מישהו רוצה להיות יותר שותף ורוצה אפילו בתרומה קטנה של כמה שקלים לחודש, הוראת קבע, בוודאי יש לו פה אפשרות להיות ממש שותף בהצלת חיים.

גברתי ורבותי,

היה לי מאוד כיף להיות אתכם.

אני מודה לכם על ההקשבה.

אני מאוד מצטער שאין לי זמן, נוכל אחר כך, כמו במסגרת הזאת, אני מאחר מאוד,

יש בית-הרפואי, בבקשה. אז ניתן לך, אם כל כך רצית, אז בבקשה. אני רוצה לשאול, לגבי העניין של מחצה את דבר הרכב,

אני רוצה לקחת את זה לא מבחינת השבעה לכין, מבחינת העתיד, אני רוצה לדבר מהבית הרפואי.

היום לא ילדה בגיל 12 שמקבלת מחזור הלכתי שם. למה בבתי-ספר בתיכון נותנים את ההרצאה הזו, ולא בבתי-ספר יסובים בכיתה האחרונה,

שאפשר להגיש את ההצעה הזו לשר הבריאות ושרת החינוך ולעמוד על זה, אתם כרופאים?

עכשיו, הדבר השני, סליחה, לגבי הפלות,

שנינו יודעים, אתה כרופא ואני כרכיס מדינה,

שקורא עיתונים,

שיש הפלות שוועדות מאשרות.

למה הדתיים צריכים להילחם ולא הרופאים?

טוב, אני רק יכול, ראשית,

אני יכול רק למחוא כפיים על כל מילה שאמרת, אבל אני רוצה להגיד לכם,

את כל הדברים האלה שאת אומרת לנו, את הדברים האלה, אנחנו נלחמים בציפורניים.

תקשיבו, ההצעה הראשונה שלנו, אני מסתובב בבתי-ספר תיכון,

ההצעה הראשונה שלנו, שהעברתי לכל חברי הכנסת, להעביר את הנושא הזה של חינוך חובה בבתי-ספר,

אבל אני יכול לדבר מעכשיו לפחות 24 שעות על הנושא הזה לבד,

גבירותי ורבותי, ואת זה אני רוצה להביא.

רבותי,

אם הנושא הזה כואב לך,

והנושא כואב לכולכם,

כל אחד יצא הערב עם השאלה, הוא ישאל את עצמו,

מה אני מוכן לתרום עבור המלחמה הזאת? ואני אגיד לכם, לא צריכים לעשות משהו. אדרבה,

יש כלי תקשורת,

יש אפשרויות להגיע לתקשורת מבחינת, יותר ממה שאני, לי לא נותנים.

לי לא נותנים.

אם מישהו ראה, למשל,

דוגמה שהיה בין הכיסאות, היה איזה נושא של שני נשים שלא החליטו לא להביא ילד לעולם, והזמינו אותי, לא נתנו לי לדבר.

אם שמתם לב, עד כדי כך.

הזמינו אותי ולא נתנו לי לדבר, כדי שתבינו.

אבל אתם כן יכולים למשל להתקשר, יש תוכניות,

יש עם מי לדבר,

יש כל מיני תוכניות,

אדרבה, תעלו לדברים האלה אתם,

שקצת טעמתם את הנושא הזה לאחר ששמעתם מה ששמעתם הערב,

ואדרבה, תרימו קול, תכתבו מכתבים, תפני לשרת הבריאות, תפני לכל הדברים האלה.

אותי שר הבריאות כבר לא יודע מה לעשות איתי, הוא לא יודע איך לבלוע אותי,

וכדומה, אדרבה, אני רוצה שאותחירים יתחילו לבלבל לו את הראש,

וכדומה.

זהו אחד הדברים, ושוב,

פעם אל תקשיבו, תעשו ותעשו ותעשו.

אתם רוצים לדעת עבורי, זו לא ההופעה הראשונה. היום כבר הייתי במקום נוסף,

ואין לכם מושג מה שככה. ואני אומר לכם,

אילו לא הייתי ממש שרוף על הנושא הזה, כשאני יודע, כשאתם תראו בעצמכם את אותו ילד,

כשאתם יודעים שהילד הזה היה אבוד, ותראו אותו,

אתם תקבלו אותה התלהבות כמו שכולנו אנחנו.

אני מודה לך באמת מאוד על המילים ששמעתי. תודה רבה.

כל טוב לכם, אלף טוב.