השם מזווג זיווגים! - סיפור עם הרש"ש זיע"א
נפתח בסיפור שהכותרת שלו זה 'ה' מזווג זיווגים'.
שמו של הגאון רבי שמואל הנודע מן הגהות הרש"ש על הש"ס, התפרסם בעם ישראל, לא רק בשל גאוניות בתורה. רבי שמואל עסק רבות בצרכי הציבור והקים גמילות חסדים להלוואת כסף לנצרכים. הקפדה מרובה הקפיד על תשלומיהם של הלווים מקופת הגמ"ח, שאם לא כן ידע: עלולה הקופה להתרוקן חלילה! ואז לא יוכל איש להנות מכספי ההלוואות.
אחד הלווים היה יהודי פשוט, נטל הלוואה בשיעור מאה (100) רובל והתחיב לשלמהּ מקץ ארבעה (4) חודשים. בהגיע יום הפירעון, בא אותו יהודי אל בית רבי שמואל לשלם את החובות,
נאמר לו: 'שהרב שוהה בבית המדרש',
פנה אפוא לשם וראה את הרש"ש רכון על גמרא ושקוע בסוגיה קשה. הגיע אליו היהודי והניח את צרור כספו על הגמרא
ואמר: 'זה החוב שלי!'.
שקוע בתלמודו, נענע הרש"ש בראשו לעומת היהודי, לומר: 'כי הענין ברור'.
יצא היהודי מבית המדרש והרש"ש המשיך בלימודו, תוך כדי לימוד פרח הענין מראשו ובעלעלו כה וכה בדפי הגמרא - כיסה את הדף שעליו הניח היהודי את שטרות הכסף. וכשסיים ללמוד סגר את הגמרא אחזהּ בידו ויצא מבית המדרש.
כאמור, הקפיד הרש"ש הקפדה מרובה על החזרת החובות לקופת הגמ"ח. לעיתים תכופות עיין ברשימת הלווים לדעת: מי מהם הגיע זמן פרעונו והיה - אם הלהּ התמהמה שלח להזכיר לו את חובו.
מבוהל כולו בא היהודי אל בית הרש"ש ואמר: "הן שלמתי כבר!"
אך הרש"ש שדבר התשלום פרח לחלוטין מראשו החליט לתבוע את היהודי לדין תורה - על שגוזל הוא את הציבור!
הדיינים נתנו ליהודים אורכה על מנת לחשוב בדבר ולהתחרט על מעשהו.
השמועה על דין התורה בין הרש"ש ליהודי הפשוט – עשתה לה כנפים בווילנה, עירו של הרש"ש. יהודי העיר נדהמו לשמוע כי בדין התורה העז היהודי הפשוט להכחיש את טענת הרש"ש ולטעון: 'כי שילם את חובו!'.
אין צורך לספר למי נטו יהודי העיר, לא יפלא כי אותו יהודי סַבל סֶבל רב! הציקו לו, פיטרו אותו מעבודתו בטענה: 'שהוא גנב!' ובנו שֶׁשַׂבע גם הוא השפלות ובזיונות - ברח מווילנה.
{ דרך אגב, זה סיפור אמיתי! }
לא ארכו הימים והרש"ש שוב עיין באותה גמרא שאחז באותו יום בבית המדרש, תוך כדי דפדוף מצא את שטרות הכסף ומיד צץ ועלה המאורע בזכרונו. מזועזע עד עומקי נשמתו מיהר להזמין את היהודי בעל החוב אל ביתו.
היהודי הגיע והרש"ש קם לפניו ואומר לו: 'במה אפייס אותך על כל הצער! עוגמת הנפש והבושה שגרמתי לך?... מוכן אני לבקש את סליחתך בפרהסיה לעיני כל הקהל בבית הכנסת ובאוזניהם אשמיע דברים כהווייתם'.
והיהודי - שהצער והסבל נכרו היטב על פניו!
השיב: "לא יהיה בכך די כדי לפייסני! שכן, מה יאמרו הבריות? - "ברוב צדקותו וענוותנותו, נכמרו רחמיו של הרב על היהודי העלוב הזה ועל כן החליט לפייסו בפרהסיה!" כך יאמרו האנשים, אך הרושם כי גנב ושקרן אני - לא ימחה מליבם. אכן, בקשת סליחה בבית הכנסת לא תחזיר אלי את בני שנמלט מווילנה מרוב בושה"
הבין הגאון את מצבו הקשה של היהודי הנצב לפניו, הוא שקע בהרהורים בחפשו דרך כיצד לעזור לאותו יהודי אומלל ששקע בצרות אך ורק באשמתו!!!
חלפו דקות אחדות ולפתע התנער הרב: רעיון עלה במוחו! "שלח לקרוא לבנך לשוב לווילנה" אמר ליהודי: "אקח אותו לחתן לבתי, לאחר מעשה כזה - יסור ממך כל חשד!"
{אז לא יגידו ש"אני מרחם עליך!" כי בשביל שאני מרחם עליך אני לא אקח את בנך לחתן לבת שלי}.
בשמע הדברים - נעמד היהודי דום! להפתעה נפלאה שכזו? לא פילל!!
מקץ ימים אחדים, נערכו אירוסיהן של בת הרב ובן אותו יהודי וכל נכבדי ווילנה נטלו בהם חלק.
הבריות לא חדלו מלדבר על המאורע, הם ראו בכך: יד ה' - היושב ומזווג זיווגים! ומכיוון שבשמים הכריזו: 'בת הרב תהא אשתו של בן היהודי הפשוט!' - ארע כל המאורע בדבר הכסף כדי לגלגל את הדבר, שבדרך הטבע - לא היה יוצא לפועל.
אז מה אתם אומרים... ה' מזווג זיווגים? - ישתבח שמו לעד! "עִלַּת כָּל הָעִלּוֹת וְסִבַּת כָּל הַסִּבּוֹת" (פתח אליהו הנביא ז"ל).