חכמה בגויים, תאמין. תורה בגויים, אל תאמין!
- - - לא מוגה! - - -
אמרו חכמים זיכרונם לברכה,
אם יאמר לך אדם יש חכמה בגויים,
תאמין.
ככתוב, והאבדתי חכמים מאדום ותבונה מהר עשיו.
משמע שיש חכמה וחכמים בגויים.
יש תורה בגויים?
אל תאמין.
ככתוב, מלכה ושריה בגויים אין תורה.
בחכמים זיכרונם לברכה דרשו את הפסוק
שמלכה ושריה יהיו בגלות אצל גויים שאין להם תורה.
אז חכמה וחכמים בגויים האמן,
תורה בגויים אל תאמן.
צריך להבין מה אומרים פה חכמים זיכרונם לברכה ומה באו לחדש.
פשיטא שאין לגויים תורה.
הרי רק ישראל קיבלו את התורה.
אבל הקשה הגאון הצדיק רבי אבא גרוסברד,
זכר צדיק וברכה ותירץ.
חכמים באו ללמד את ההבדל בין תורת ישראל לחוכמת יוון.
והדברים צריכים ביאור.
התורה היא התגלות אלוקית מהבורא לעם ישראל,
שבתורה יש את הסגולה והכוח לתקן את האדם,
והתורה מלמדת אותו איך לחיות תורת חיים,
חיים של שלמות,
במידות טובות, בעשיית מצוות, כרצון השם יתברך.
תכלית חוכמת התורה היא לא רק להחכים את האדם,
אלא שעל ידה האדם יחנך עצמו ויבוא לשלמות.
לדידן,
כל חוכמה שאינה משפרת את האדם
אינה בגדר חוכמה כלל.
אז תורת ישראל מתייחדת בזה שהיא באה להפוך את האדם לאדם.
עיר פרא אדם ייוולד.
עיר פרא בתחילתו,
וצריך שאדם ייוולד מתוך העיר פרא.
התורה מביאה את האדם לשלמות זו.
היא לא באה ללמד אותנו חוכמות בלבד,
אלא שלמות ותורת חיים.
כל תורה שהיא לא מביאה לכך אינה נקראת אצלנו חוכמה כלל.
אומות העולם לא זכו להתגלות אלוקית,
לכן חוכמתם היא לשם חוכמה,
ואינה מחנכת את האדם להיות טוב יותר.
גם הם בדעה שהחוכמה מטרתה להיטיב לאדם.
כלומר, על ידי החוכמה ישתלט האדם
על הטבע וישעבד אותו לצרכיו.
אך החוכמה אינה מטיבה ומשפרת את האדם.