תיקון המידות כרפואת התינוקות | הרב אמנון יצחק

נציב יום: לעילוי נשמת פנינה בת מרים מנוחתה עדן, ולעילוי נשמת יוסף בין רחל לולו מנוחתו עדן 

"אָבִיךָ צִוָּה לִפְנֵי מוֹתוֹ: "כֹּה תֹאמְרוּ לְיוֹסֵף, וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה, אֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה" (בראשית נ, טז) אז חוששים ממנו שהוא מקפיד עליהם ועלול לנקום בהם, ולכן הם אומרים שאביהם אמר להם כך וכך וכו'. 

אבל הוא עונה להם: "ואַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה, אֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה" (בראשית נ, כ)

 יש פה הערה נפלאה, עד כמה אדם צריך לחשוד את עצמו, שהמידות שלו לא מתוקנות גם אם הוא חושב שהם כן, וגם צריך לרפאות את המידות בדברים פשוטים, לא ברעיונות גבוהים, כי הרע ששולט באדם הוא שולט בו בדרך של נערות, כי כל המידות של להן דעת של תינוק, כל הטעמים של המידות למה לעשות כך ולא לעשות כך זה טעמים של תינוקות של נערות, כי בשכל, מי שהוא בעל שכל אין מקום למידות רעות, מידה רעה לא יכולה לדחוף בן אדם בעל שכל לעשות דבר שהוא לא בסדר על פי השכל. אז איך מרפאים את המידות האלה? גם כן ברפואות של תינוקות. הנה מצינו אחרי מות יעקב פחדו האחים פן ישיב רעה כאשר גמלו לו, זאת אומרת: הם פחדו שהמידות שלו יחזירו להם נקמה ככה מנה אחת אפיים. והם אמרו לו ליוסף: אָבִיךָ צִוָּה לִפְנֵי מוֹתוֹ:לאמור: "כֹּה תֹאמְרוּ לְיוֹסֵף" זאת אומרת: הם מהפחד אמרו מה שלא אמר להם אביהם. והוא השיב להם: ו"אַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה, אֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה" וזה דבר קשה מה שהוא אמר להם. הגמרא בבא מציעא נט': " מאן דאית ליה זקיפ' בדיותקיה לא נימא לחבריה זקיף ביניתא (רש"י: מי שיש לו תלוי במשפחתו לא יאמר לעבדו או לבן ביתו תלה לי דג זה שכל שם תלייה גנאי הוא לו") אז אין להזכיר לפניו תיבת זקופה. מי שיש לו בבית תלוי, תלו בן אדם מהמשפחה שלו, תלו אותו כמו באיראן תלו אותו. אז לא מזכירים את התיבה "תלוי" למה? זה גנאי להם, 

זאת אומרת לא אומרים לו: "תתלה לי בבקשה את הדג", זה מזכיר להם את התלוי וזה גנאי בשבילהם. אז למה אתה אומר להם, "אַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה"? הרי הם מבינים שהם עשו רע, למה אתה חוזר להם על המילים "רָעָה" מזכיר להם את זה? כתוב שלא מזכירים להם שגורם להם גנאי, אז למה הוא אמר להם דבר כזה? אבל העניין כי מידת קפדנות היא מידה רעה מאוד, וגם צדיק כיוסף צריך לחשוד את עצמו בזה, אולי יש בו מידת הקפדנות. וכבר אמרנו כי צריך לרפאות את המידות ברפואות של תינוקות.

 לכן אמר לעצמו: "אה.... מה לך להקפיד? אה... אם כי הם רצו לירות בי אבן אבל זה אבן של זהב היתה, והלואי ויזרקו עוד תפוח זהב כזה!" 

בדומה לו, תשובה של תינוקות: "אה... הוא לא התכוון לצבוט אותך , סתם הוא מחבב אותך דגדג אותך..." כמו שאומרים לתינוקות להוריד מהם את הכעס בתשובות של תינוקות. אז גם הם רצו לזרוק בך אבן, וַיַּדּוּ אֶבֶן בִּי (איכה ג, נג), וזרקו אותי לבור אה...... זה הכול סתם..... זה תפוחים של זהב זה.... בזה היה בטוח, גם הנפש הבהמית דהיינו הנערות והילדות התקבל שלא להקפיד.

 כמו שאנשים אומרים לי: "איך אתה מצליח לעמוד בזה? כל הזמן! מגנים ואומרים משמיצים והכל" 

ואני צוחק ואומר: "אין אוהבים יותר גדולים מזה, שהם מעבירים לי את הזכויות שלהם, לומדים ועושים מצוות והם מעבירים לי הכל, וזה תיקון המידות, וזה גם במקום גיהינום, וזה הכל בסדר! לא הבנתי אין דבר כזה יותר טוב מזה, לא הבנתי אז למה צריך לכעוס למה צריך לכאוב? הפוך! צריך לשחוק ולרקוד ולשמוח".

הרי על זה בכה החפץ חיים: "אף אחד לא מקלל אותי! אף אחד לא מעליב אותי, איך יתכפרו לי העוונות?" 

כי דברים שאדם יכול להיות שהוא עושה ולא שם לב ועלול להיענש כי לא יודע אפילו לא הרגיש שהוא עשה משהו לא טוב, אז הוא לא יכול לעשות תשובה על זה כי לא יודע בכלל שהוא עשה, אבל אם מעליבים אותו ומבזים אותו והכ ל -זה נמחק, כי זה יסורים הכי מתוקים שיש, אין יסורים יותר מתוקים מזה, זה תפוחי זהב. וזה בלי תשובה של נערות זו המציאות. אבל יוסף עבר דברים רציניים, רצו קודם כל להרוג אותו, אחר כך זרקו אותו לבור שהנחשים והעקרבים והכל יפגעו בו, ואם לא, אז מכרו אותו ולעבד ומה התוצאה שתהיה ומי יודע מה יקרה אתו וכו' וכו'? 

ועם כל זה הוא אומר להם: "אַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה אההההה..... אֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה. מה שאתם זרקתם אבן אתם חושבים שזה אבן? זה לא אבן זה בכלל תפוח זהב!". 

כמה לימודים יוצאים לנו נשגבים מזה: דבר ראשון - גם אדם גדול צריך לחשוד את עצמו במידות פחותות שיש לו, ולכן צריך לטכס עצות ולענות ליצר הרע בדרכי הנערות כמו שעונים לתינוקות, כדי להרחיק מעליו את השטויות של המידות הרעות שרוצות לגרות אותו כאילו לעשות כך וכך וכו' וכו'. כמו שראינו בפרשה, שראובן "פַּחַז כַּמַּיִם אַל תּוֹתַר" (בראשית מט, ד) פחיזות, מידה של דחיפות ובהילות, סתם בלי שיקול דעת. וגם (בראשית מט, ה) "שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים כְּלֵי חָמָס מְכֵרֹתֵיהֶם... אָרוּר אַפָּם כִּי עָז וְעֶבְרָתָם כִּי קָשָׁתָה" (בראשית מט, ז) רואים שיש מידות לפעמים שמתפרצות, ויעקב אבינו מעמיד אותם במקום. אז גם אדם גדול אפילו "שבטי יה" צריכים לחשוד את עצמם גם במידות פחותות. הרי כל האחים נכשלו בגלל קנאה שהם לא הרגישו בה בכלל, אבל יש מידות שמתעוררות אפילו פעם אחת בחיים זה מספיק בשביל להפסיק את הבכורה, ואת הכהונה, ואת המלכות, ואי! ואי ואי מה שאפשר להפסיד. דבר שני: כי איש אחר מותר לחשדו להיזהר בדבר פן יקפיד, כמו שחשדו האחים ליוסף. זאת אומרת: מותר לחוש מישהו ש..... צריך להיזהר שלא יקפיד. ודבר שלישי: כי הרפואה של המידות באם ירצה שינוקה באמת - צריכים להיות בדברים פחותים, מספיקים להתקבל על הנפש הבהמית. על פי שכל - בן אדם לא ייכשל בעניין המידות, על פי שכל הוא יודע את הגנאי של מידות פחותות. אבל לא תמיד השכל עובד זה הבעיה, ולא כולם יש להם שכל והמידות מתפרצות לפעמים. אז לכן כדי לדחות אותם, צריך לדחות אותם לפעמים בדברים פשוטים ופחותים להתקבל על נפש בהמית, 

כמו שהורים מרגיעים את הילדים: "לא! לא, הוא אוהב אותך, לא! מה פתאום? הוא לא רצה, זה סתם! הוא רצה לשחק... ו-אהה... הוא דחף קצת ונפלת, לא קרה כלום! שום דבר..." 

רק במילים כאלה אפשר, בלי יותר מידי עבודות, לראות את הגנאי של המידה, ולהרחיק אותה בקטנה. וזה לומדים הערה נפלאה: כל אדם צריך לחשוד את עצמו, אנחנו לא צריכים לחשוד, אנחנו יודעים שיש לנו מידות רעות, ולא טובות וכו'. אבל מדובר בגדולים הגדולים הגדולים כמו "שבטי יה" גם הם יכולים לחשוד את עצמם. לנו אין בעיה, אנחנו צריכים לעבור על כל "אורחות צדיקים" ונמצא שמה שכל המידות יש לנו ברוך השם מכל הכיוונים. ומי שרוצה לתקן אותם אז צריך לעבוד עבודה רצינית, וכשמגיעה המידה לפעול - אפשר לדחות אותה ככה הקטנה ומהר, 

כי אם תגיד "כרגע אני לא יכול! מה אני ספר מוסר ואתחיל ללמוד בשביל להרחיק את המידה, הוא עשה לי! מה פתאום? איך אני אשתוק איך אני זה....?!" 

אהההה תעביר אותה במהירות ככה על ידי תשובה לתינוקות, מספיק שהנפש הבהמית תירגע, השכל ישלוט ותעבור את זה.

"רבי חנניא בן עקשיא אומר: "רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות, שנאמר: "השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר".