יסורים על האדם | הרב עמנואל טולדנו

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

זה פסק הלכה, לא מוסר.

רבא אומר הלכה.

אם אדם רואה שייסורים,

שייסורים באין עליו, יפספס במעצה.

מנדל דוסטון.

זה לא סתם מוסר, סתם דיבורים.

זה הלכה.

ויש שאומרים, זה רב חיסדה אמר את זה.

חותנו של רבא אמר את זה.

הוא שמע מפיו של רבא.

אבל יש שאומרים, המקור זה רב חיסדה.

שנאמר נחפצה מנדוס ונפוסק. לומדים את זה מן הפסוק.

נחפצה דרכינו ונחקורה ונשובה עד השם.

הפסוק הזה זה במגילת איכה.

אחרי ייסורים שהיה להם בחורבן,

רעב והריגות

וכל הצרות שהיו בחורבן,

שהגויים התאכזרו על עם ישראל.

אז על כל זה מה אומרים?

נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה אל השם.

אז כמו שהם אמרו על הצרות שהיו להם,

שחוקרים,

בחידוש מה שאמרתי.

איפה הוא?

אה.

אני אמרתי חידוש, הפסדתם חידוש קטן, אמרתי מקודם.

אמר רבא,

וייתם הרב חיסדה,

הרואה ייסורים באין עלה ופספס ומעטף.

אמרתי חידוש, חידוש קטן? אל תחשבו איזה חידוש.

חידוש קטן זה הלכה,

זה לא אגדה,

זה לא מוסר.

רבא, אנחנו רגילים.

אנחנו רגילים ברבא,

רבא, אנחנו רגילים באביה ורבא,

בהוויות דאביה ורבא, זה הכל הלכות.

הנה כאן, לאמה תגיד פה זה אגדה, לא? אין דבר כזה, זה הלכה.

אמר רבא,

מי שרואה ייסורים עליו

צריך לפספס במעשיו, והוא לומד את זה מפסוק.

הפסוק אומר באיכה,

אחרי כל הצרות של החורבן,

אז אומר ירמיהו ביחד, הרי הוא מתאבל עם כולם,

נחפשה דרכינו ונחקורה

ונשובה אל השם.

אז כמו שהם, זה פסוק שאומר, ירמיהו אומר את זה.

מגילת אחד זה ירמיהו, הוא כתב את זה.

ירמיהו אמר,

צריך לפספס במעשיו ולשוב ולעשות שוב.

נחפש את דרכינו ונחקורה ונשובה אל השם.

עד השם.

פה כתוב ונשובה עד השם.

אנחנו במגילה לא כתוב עד השם,

כתוב נשובה אל השם.

נכון, במגילה לא כתוב אל השם,

ונשובה עד השם.

ונשובה אל השם. משה אמר,

שובה ישראל עד השם אלוקיך.

להגיע לבורא העולם, להגיע אליו.

אבל פה לא, פקוד נשובה אל השם.

בוא, עכשיו פספס ולא מצא.

יתלה בביטול תורה.

אם פספס במעשיו

ולא מצא, יתלה בביטול תורה. מה, ביטול תורה זה לא עבירה?

אז כשהוא היה צריך לפספס

במעשיו,

אז הוא פספס גם בתור תורה. ביטול תורה זה דבר שהוא? מה בכך?

כל מי שאפשר לא לעסוק בתורה ואינו עוסק,

עליו הכתוב אומר,

כי דבר השם בזה ואת משאתו הפר תיכרת תיכרת רחמנא נצלן.

וכשהוא מבזה את התורה, אם הוא יכול ללמוד ולא לומד,

אז הוא מחשיב תורה זה, אז הוא לא מחשיב תורה.

זה ביזוי לתורה, זה ביזוי נא תורו.

מי שמבזה את התורה כי דבר השם בזה ואת משאתו הפר יכרת תיכרת רחמנא נשלם בשני העולמות.

‫אז מה פשט? פספס ולא מצא ‫את לביטות תורה.

‫זה, יש על זה שני פירושים.

‫פירוש לגאון,

‫הגאון אומר, פשט,

‫למה הוא לא מצא?

‫הוא חושב שכל מעציו בסדר.

‫הוא לא מצא?

‫הוא חושב שכל מעציו בסדר?

‫זה בגלל שהוא לא לומד.

‫אם היה לומד והיה בקיא בתורה, ‫אז הוא היה רואה כמה הלכות

‫שהוא עובר עליהן.

‫עבירות שאדם דש בעקבה.

‫אז זו הפשטית לבט בביטול תורה. ‫מה שהוא לא מצא

‫זה בגלל שהוא לא לומד.

‫אם הוא מתחזק בלימוד,

‫אז הוא ימצא כבר על מה לעשות תשובה.

‫זה פירוש לגאון.

‫אבל רב חיים מוולוז'ין ‫בספר נפש החיים אומר,

‫תראה את הרשי, מה הוא אומר.

‫הרשי אומר,

‫יש כאן רשי,

‫פספס אלו מצא,

‫לא מצא עבירה בידו שבשבילה ‫ראויים איסורים הללו לבוא.

‫זאת אומרת,

‫הוא ראה עבירות.

‫לא שלא מצא הוא צדיק גמור,

‫אבל הוא לא מבין, ‫בשביל זה קיבלתי כאלה איסורים,

‫איפה המידה כנגד מידה.

‫הרי יש משנה בסוטה,

‫אני חושב, דף ט עמוד ב',

‫המשנה אומרת שם, ‫במידה שאדם מודד, בא מודד דין לו.

‫תמיד הקדוש ברוך הוא נותן עונש, ‫אומר רב חיים,

‫שמתוך העונש תוכל להבין

‫מה העבירה שלך.

‫בעונש אתה,

‫כדי שאדם יעשה תשובה,

‫אז נותן לו עונש, ‫הקדוש ברוך הוא תמיד נותן עונש.

‫הנה למשל מובא שם דוגמה.

‫שמשון,

‫מרד, ככה לשון, ‫אני אומר את המשנה, לשון המשנה,

‫מרד בעיניו,

‫מרד בקדוש ברוך הוא, ‫הוא שלא שמר את העיניים,

‫הוא ירד לתמנת

‫וראה שם אישה,

‫איך הוא לא שמר את העיניים?

‫אז הוא מרד בקדוש ברוך הוא, במלך,

‫אז לפיכך ניכרו הפלישתים את עיניו.

‫מידה כנגד מידה.

‫כשהוא ניכרו עיניו,

‫אז הוא צריך, אם היה מתבונן,

‫שמשון עצמו היה אומר,

‫ניכרתי, ניכרו לי את העיניים,

‫ניכרו לי את העיניים ‫בגלל שעברתי על היסטוריה הסתכלות.

‫אדם לא שולט בעיניים,

‫מסתכל פה ושם כל הזמן, מסתכל, ‫כי

תדעו שיש בענייני עריות, ‫אז מצד התישרים מדבר.

‫יש בעיניים

‫את העבר להסתכל.

‫יש בעיניים, כמובן, זה תלוי בלב.

‫בלב,

טוב, הלב מנהל את ה...

‫כמו שהיה אומר רבי יהודה,

‫השם ישמרו רבי יהודה, לא ספירה,

‫האביגל בויאר.

‫הוא היה אומר בשם רביילה לופיאן.

‫כשהעובר בדרך

‫בא יצר רע, אומר לו,

‫אלה,

‫והוא קוראים לו רביילי, אליהו.

‫תסתכל.

‫כך אביגל בויאר היה אומר, ‫מה שרבי אלה היה עושה איך היצר רע,

‫תופס את האדם. ‫אלה, תסתכל.

‫אליהו, תסתכל.

‫אדם, יש לו,

‫וזה צריך לשמור, לשמור את העניים, ‫גם יש לו,

‫לא, אקופונים, ‫לא, אין דורשים בעריות ושלושה.

‫בקיצור, צריך לשמור את העיניים.

‫שמשון לא שמר את העיניים,

‫הוא ראה את הגויה הזאת.

‫היא גויה!

והוא הלך.

‫אז זה,

נקרו את עיניו.

‫עכשיו הוא ידע למה נקרו את עיניו,

‫הוא מבין מה בדיוק, למה בדיוק העיניים.

‫בגלל שהוא נכשל בעיניים. ‫וככה בכל מובא הרבה ‫במסכת סוטה, לתת דוגמאות.

‫אבשלום

מרד בשערו,

‫לפיכך נתלה בשערו.

‫אבשלום היה בן של דוד המלך,

‫והיה יפה תואר להפליא.

‫היה יפה תואר,

‫והצערות שלו,

‫אני מתאר לי שהוא היה לבן ושערות שחורות.

‫ככה יופי.

‫יופי שחור ולבן זה יופי.

‫והוא היה נזיר,

נזיר עולם.

‫אבל נזיר עולם דינו שיגלע פעם בשנה.

‫בתורה יש לנו נזיר לשלושים יום,

‫או לשישים יום, אפשר גם, ‫אבל נזיר עולם,

‫מותר לו לגלח פעם בשנה ‫כשהסערות שלו מכבידות עליו.

‫הוא היה מגלח פעם בשנה, ‫ושוקלים

את הסערות שלו משקל.

‫לא זוכר מה זה בספר, בספר,

בספר שמואל, זה כתוב.

‫היו שוקלים את הסערות שלו, ‫זה בא לידי גאובה.

‫הסערות שלו לא יהיו סערות דקות כמו שלנו,

‫היו סערות עבות.

‫סערות,

זה מראה על בריאות.

‫זה מראה על בריאות.

‫הסערות

היו שומניות.

‫זה מראה איך למים עבים הם נעים,

‫ולכן זה היה שוקל.

‫אז הוא התפאר בשערו. ‫איפה מצאנו שהוא התפאר בשערו?

‫לא יודע כך כתוב שם בחז״ל.

‫אז אני צריך לבדוק עוד פעם באמת ‫מי אמר להם לחז״ל שהוא התפאר.

‫הוא גילח, וזה מכביד עליו.

‫אז הוא לכן נתלה בשערו.

‫כשהוא עשה מלחמה עם בני ישראל, ‫של דוד, עם עבדי דוד,

‫אז הוא היה על פרד,

‫והסערות שלו נתפסו בענפים של האלה.

‫אלה זה עץ,

אילן,

בעמק האלה.

‫יש פה, בגוש עציון, כשהולכים מגוש עציון,

‫פוגשים שם עמק האלה.

מה זה עמק האלה? זה גיא בין שני הרים,

‫פה בדרום היו הפלישתים ‫וההר הצפוני היו בני ישראל.

‫והגולייתו ודוד נלחמו בגיא הזה שביניהם.

‫אז הוא נתפס ראשו בעץ האלה,

‫והפרד המשיך.

‫הוא נתפס. ‫הוא הרי היה פרד, פרד גובה של מטר וחצי,

‫פרד רגיל.

‫אז הוא היה גבוה, נתפס.

‫אחרי כן

הוא לא הגיע לקרקע,

‫הוא היה תלוי באוויר, בין שמים לארץ,

‫בין עצי האלה לאדמה.

‫אז העצה שהייתה לו,

עם החרב שלו, ‫הוא יכל לחתוך את הסערות.

‫לחתוך את ה... לגזוז את הסערות, ‫ואז הוא היה יורד.

‫אבל נפתחה גיהינם מתחתיו.

‫איך הקדוש ברוך הוא אהב את דוד המלך.

‫אומנם כל הצהרה הזאת מאבשלום,

‫זה היה עונש

על המעשה של בת שבע.

‫זה כתוב בספר שמואל, שהוא אמר לו, נתן,

‫אמר לו, כבשת הרש. ‫-שהוא יענש.

בסיפור של כבשת הרש, ‫אז אחרי כן אמר לו נתן,

‫או בשם השם, שיהיה לו עונש, ‫שאחד מביתו

יצא נגדו.

‫אז זה היה עונש, אבל מכל מקום,

‫כתוב בחור אב את דוד המלך, ‫איפה יש לו לקדוש ברוך הוא? ‫אני פעם אמרתי לרבי, אמרתי לו,

‫איפה היה לו לקדוש ברוך הוא ‫בכל העולם, כל הדורות,

‫מלך פרש, מלך זה, מלך זה, מלך זה?

‫איפה היה לו מלך כזה,

‫שכל הזמן ריווה את הקדוש ברוך הוא ‫בשירות ותשבעות?

‫והיה, אני עוד אמרתי,

‫הוא היה עבד.

‫הרי הוא לא ישן בלילות.

‫אם הייתי פוגש את דוד ביום,

‫איך היה נראה לי, דוד?

‫ככה, עיניים אדומות ומפהק.

‫למה? כי כל הלילה ישב ללמוד.

‫זה עבדות, זה לא מלכות, זה עבדות, ‫אבל עבדות לשם.

‫להיות עבד השם,

כמה זה טוב, הלוואי והייתי יכול.

‫לא, זה באמת צריך חינוך.

צריך חינוך.

‫לשבת ללמוד בלילה,

‫כמה שעות,

‫הלוואי.

‫דוד המלך

היה עבד השם,

‫עבדי דוד.

‫אז הקדוש ברוך הוא אהב אותו,

‫והנה מה שעשה, ניסים ונפלאות,

‫הביא גינם תחת אבשלום.

לא יכל.

‫נשאר תלוי.

‫אז זה עונש שהיה לו,

‫כך כתוב שם, מרד בשערו,

‫לפיכך נתפס בשערו. ‫ויש שם עוד הרבה דוגמאות

‫של מידה כנגד מידו.

‫כתב בן ספר, נפש החיים,

‫למה דרכו של הקדוש ברוך הוא ‫להעניש מידה כנגד מידו?

‫כדי שהבן אדם יבין מתוך העונש ‫על מה בא לו העונש.

‫אבל זה אמר רבנו רבא ורב חיסדא, ‫אומרים,

‫אם אדם מקבל ייסורים,

‫צריך לפספס במעשה.

‫הלכה שנאמר, נחפשה דרכינו ונחקרה. ‫היום יש כל כך הרבה אסונות

‫לקיים את ההלכה הזאת,

‫נחפשה דרכינו ונחקרה ונשובה אל ה'.

‫זה החידוש הקטן שאמרתי,

‫שרבא זה לא רק

דברי מוצר, ‫הוא אומר לנו פה, זה הלכה.

‫הרואה איסורים בנערה, ‫אפספס במעשה.

‫הוא יבין מתוך

האיסורים.

‫אז רש״י אומר, מה זה פספס ולא מצא?

‫אומר רש״י,

הוא ראה שיש לו איסורים ועשה עבירות,

‫אבל הוא לא מבין ‫איך זה מידה כנגד מידה.

‫אז הכרח רוח הוא משלם במידה בדרך, ‫שאדם הולך, מודד, כאן מודדים.

‫אז אם הוא לא הבין,

‫אם הוא לא מצא עבירה בידו ‫שבשבילה הוא ייתן על אה לא למד,

‫אז יתלה בביטול תורה.

‫אה, אם הוא לא למד,

‫בכל מקום שיקבל יישואים,

‫זה מגיע.

‫למה?

‫לפי שהגוף של האדם, הגוף מתקדש ‫עם לימוד התורה. ‫התורה מקדשת את הגוף,

‫כל האיברים, ולחוב בשרו מרפא.

‫אבל אם הוא לא למד,

‫אז כל האיברים מגיעים.

‫אז בין אם קיבל מכה ביד,

‫בין אם כואב לו עין,

‫ואם כואב לו עשן.

‫זה באמת כנגד העבירה של דיטוטו.

‫כי תורה,

‫כל הגוף לומד תורה

ומתקדש.

‫ואם הוא נמנע מזה,

‫מגיע לו עונש.

‫אז איפה?

יכול להיות פה, יכול להיות פה.

‫לכן, כאן, מה אתה מחפש? ‫איפה אתה, מה?

‫למשל, הוא כאב לו השן.

‫אז הוא לא מבין, ‫מה פתאום השן כאבה לי? ‫מה עשיתי?

‫אולי טחן עם זה, זה מאכל אסור.

‫הוא בשבש לא מצא שום מאכל אסור, ‫לא עשה.

‫אז למה יגיע לי כאב שיניים?

‫אז יתלה בביטוי תורה.

יתלה בביטוי תורה.

‫אם מישהו לא לומד הרי, ‫הוא מנע את כל גופו מלימוד התורה,

‫אז צריך שיקבל ייסורים ‫בכל העברים.

‫באחד מהעברים, אותו דבר.

‫זה פירוש לנפש החיים ‫בשער ד',

פרק כט'.

‫ופירוש לגאון, אמרנו, ‫מה זה התלה בביטוי תורה?

‫אתה יודע למה לא מצאת?

‫כי אתה לא לומד, ‫אתה לא מרגיש את העבירות שאתה עושה.

‫כי לא עומד מול העיניים שלך ‫מה שאתה עושה, למשל,

‫מדבר באמצע הקדיש,

‫מדבר באיזה,

‫או לא עונה טוב את הקדיש,

‫לא עונה טוב את הברכות.

‫בכוונה, צריך לכוון על מה שמברך השליעציבו.

‫כאן אדם לא מרגיש בזה,

‫כי הוא לא לומד.

יש בשולחן ערוך,

‫שאם לא עונים עשרה

‫לחזרת השץ,

‫קרוב לומר שזו ברכה לבטלה.

‫לכן הרמב״ם תיקן לעשות תפילה קצרה,

‫כמו שעושים בישיבות במנחה.

‫עושים תפילה קצרה, ‫שליח הציבור אומר,

‫עד הכלא הקדוש,

‫ואחרי כן הם מתפללים.

‫ובסוף התפילה,

זהו,

‫בשחרית, אם עושים בשחרית, ‫בסוף התפילה עושים ברכת כהנים.

‫אבל מקום,

‫בגלל שאנשים לא מכוונים לאמן, ‫אמן, יש בו שלוש כוונות.

‫אמת הדבר, נגיד,

‫אתה חונן לאדם דעת.

‫ברוך אתה השם חונן הדעת.

‫אמת שהוא חונן דעת.

‫זה דבר ראשון.

‫סריך תיק, זה נכון.

‫זה אמת.

‫עוד אמן שיתברך על זה, הרי ‫ברכת את השם.

‫אתה אומר אמן שיתברך הקדוש ברוך הוא ‫על זה שהוא חונן דעת.

‫וג, יהי רצון שיחונן אותנו דעת.

‫זה שלוש כוונות שיש.

‫אמת שהוא חונן את דעת,

‫התברך

שהוא חונן לנו דעת.

‫כל ברכה, אני מברך מישהו בא,

‫תן לי ברכה. אז הוא אומר אמן.

מה האמן שלו?

‫לא זה אמת. הוא מתכוון, הלוואי שיתקיים.

‫הל כוונה, אמן, שיתקיים.

‫אז צריך לכוון

אמת שהוא חונן דעת, ‫ויתברך על זה הקדוש ברוך הוא, שהוא חונן דעת.

‫ויהי רצון שיחונן אותנו דעת.

‫אפילו במגן אברהם,

‫אז שואל המשנה ברורייה,

בשם המגן אברהם, ‫שואלים,

מה דאבה אבה? הוא הגן על אברהם אבינו.

‫אז שמה לא צריך לומר יהיה.

‫אמת, יהיה רצון שיגן על אברהם. ‫אברהם כבר נפטר.

‫אז הוא אומר באמת שיש רק שתי הכוונות. ‫אמת הדבר,

ויתברך על כך. ‫אמת שהוא הגן על אבינו אברהם,

‫ואתברך על כך. ‫אבל לא יהיה רצון שיגן על אברהם. ‫אברהם כבר מת.

אבל אני אמרתי שהפשט אברהם ‫זה לא אברהם לבד,

‫אברהם וזרעו.

עזרת אבותינו אותו מעולם מגן ומושיע עליהם ולבניהם

אחריהם בכל דור ודור.

מגן

על כל הדורות, על זרעו של אברהם.

אז אם כן התפילה יכולה להיות גם על להבא.

אז אפשר לומר אומן

כמו כל הברכות.

האמת שהוא מגן אברהם וזרעו,

התברך על כך שהוא מגן על אברהם וזרעו,

ויהי רצון שיגן עליהם,

ויהי רצון שכך יעשה.

והכל הקדוש,

אי אפשר לומר על הכוונות האלה.

אבל זה הכל הקדוש. האמת שהוא קדוש.

הוא התברך על כך שהוא קדוש?

איזה מציאות שהוא קדוש.

מה זה?

מה שייך לומר?

ומה אין גם כן מה שייך לומר? יהי רצון.

מה שייך?

אז בהכל הקדוש באמת אי אפשר לכוון

את השלוש כוונות.

רק שזה נכון.

אבל לא שייך לומר שיתברך על זה שהוא קדוש.

וכאילו הוא עשה עצמו קדוש? הוא קדוש.

זה לא...

וגם יהי רצון שמה?

שיקדשנו?

זה לא מעניין התפילה.

מעניין התפילה שהוא קדוש, לא אנחנו.

לכן שמה באמת הכל הקדוש,

שזה אמת שהוא קדוש.

לא, אבל אולי,

אולי אפשר להגיד,

ויהייתם קדושים.

מה?

ויהייתם קדושים.

כי קדוש אני.

כן, אבל בקדוש לא מדברים על עם ישראל.

כן.

אם אתה קדוש עם הקדוש וקדושים בכל יום יעללוך הסלע

ברוך אתה השם הקל הקדוש

לא מדברים על ישראל

לכן הוא אומר שמה באמת הכוונה היא אמת שהוא קדוש

אמת שהוא קדוש

אבל בכל התפילה

יש שלוש כוונות אמת שכך הוא

אמת שהוא חונן הדעת

יהי רצון שיחוננו דעת ויתברך על כך שהוא נותן דעת

ויהי רצון שיחוננו דעת

אמת שהוא רוצה בתשובה

ויתברך על כך שהוא רוצה בתשובה

ויהי רצון שיחזירנו בתשובה

הרי בהתחלה הוא אומר מחזירנו בתשובה שלמה לפניך

אחרי כן אמת שהוא סולח

לא רק סולח, הנון המרבה לסלוח.

כל הזמן, אל תתייאש.

הקרשבוך הוא סולח כל הזמן.

כאל מלך סולח.

בימים נוראים אומרים.

אמת שהוא סולח,

יתברך על כך שהוא סולח לנו על העבירות. אם לא היה סולח לנו, לא היינו יכולים להתקיים.

ויהי רצון שיסלח לנו.

אחרי כן גאולה, אמת שהוא גואל ישראל,

ויתברך על כך שהוא גואל ישראל,

ויהי רצון שיברך את ישראל. או אפשר לומר לכוונה, הכוונה השלישית הזאת.

יהי רצון שיברך אותנו,

ויתברך על כך שהוא גואל ישראל. יהי רצון שיגאלנו.

רפאנו, אותו דבר.

אמת שהוא רופא חולי עמו ישראל,

ויתברך על כך שהוא רופא חולי עמו ישראל.

ויהי רצון, אני חושב,

זה הסדר. הסדר של הכוונות, כך צריך להיות.

למה?

אתה צריך לענות אמן שזה,

שיתברך על כך.

אתה מברך מישהו, אתה אומר אמן על הברכה.

אז ברוך אתה שם רופא חולי עמו ישראל.

אמת שהוא רופא חולי עמו ישראל.

יהי רצון, ויתברך על כך שהוא רופא חולי עמו ישראל.

ויהי רצון שירפא חולי עמו ישראל.

מברך השנים.

אני זוכר, אני אספר לכם,

פעם

אני הייתי בישיבה בטנג'יר.

פעם הסבא, רבי ברוך, בא לטנג'יר.

כי היה לו העוז, העוז

של הצדקות.

היו הרבה עניים, והיה צריך כסף.

אז היו שם כמה עשירים.

היו גם ממשפחתו לדנון.

והוא בא לעשות כסף בשביל העניים.

אז איפה התאחסן? התאחסן בישיבה.

כבר סיפרתי על הישיבה,

שהיו צריכים לרעה סמיים,

הבחורים.

היו צריכים לרעה סמיים.

הסבא כל יום דרש.

מה הוא דרש?

דרש להם על חזרת השץ לכוון בברכות

ולקחת את הסידורים ביד.

כולם.

ועובר על כולם.

לכוון על ה... אמן על הברכה.

אני אומר לכם,

במנחה, בשחרית.

טוב, בערבית אין חזרת השץ.

והבחורים נשמעו לו,

וברוך היה.

והיית שומע את האומנים שלהם.

אתם לא יודעים איך הוא... בשבוע אחד שהיה איתנו הפך את הישיבה.

נהיו יראי שמיים.

למה?

אתם יודעים כמה זה מחזק באמונה

שאדם חושב

לא רק אמן, אמן, אמן.

הוא יודע על מה הוא אומר אמן.

אמן

שהוא חונן על דעת.

אני תמיד מתפלל, הקבוצה בראשית, שייתן לי דעת

איך לנהל את הישיבה, את הבחורים של הישיבה,

איך לנהל את הבית,

איך להתנהל עם כולם.

צריך דעת.

דרזיין הקלוגר, צריך להיות פיקח.

אז צריך דעת.

וככה אתה חוזה, האמת שהוא רוצה ותשובה, האמת שהוא גואל ישראל, האמת שהוא רופא עולה עם ישראל.

האמת שהוא מברך את השנים.

האמת שהוא משען ומבטח לצדיקים.

האמת שהוא בונה ירושלים.

כל הברכות.

זה מחזק מאוד באמונה.

אם אדם עובד על זה כל יום בשחרית,

הוא מנהה.

לשמוע את חזרת השץ עם הסידור ולכוון אמת שהוא חונן על דעת,

יתברך על כך שהוא חונן על דעת, ויהי רצון שיחונן על דעת.

זה אמן.

הוא היה מביא את דברי מרן בשולחן ערוך,

שמי שלא, אם אין עשרה מכוונים על הברכות,

קרוב הדבר זה ברכה למטלה כל התפילה.

אז ככה הם התחזקו כולם בעניית אמן טוב.

אחרי שבוע

הרגשנו בישיבה, הקהלות.

זה חיזק לא רק את התפילה, זה חיזק את הלימוד, חיזק.

מתחזקים באמונה שהשם הוא מנהל את הכל, הוא עושה את הכל.

היום למה?

תראו, מה אני אגיד לכם, היום בכלל

אנשים חס ושלום שיש להם המחלה לא רוצים שידעו מזה.

לא יודע למה לא רוצים שידעו מזה.

מישהו,

איזה אישה ציצלה דיברה איתי בטלפון

שהיא חולה.

טוב, אני התפללתי עליה,

אבל היא אמרה לי לספר שאני חולה.

רק לי היא מסופרת, היא אומרת.

היא אשתו של תלמיד חשוב שלי,

אשתו של תלמיד.

הם היו מאוד מקורבים אליי.

הבעל היה אז.

אבל למה?

אנחנו,

בגלל שלא רגילים להתפלל,

אם היו מתחזקים בתפילה שהוא רופא חולה עמו ישראל,

אבל אלישע יתפלל שיקום נדחיית המת עם הילד

של השונמית.

כזה, עד כדי כך, נו בטח שאדם מת, הוא יותר,

הוא יותר,

יותר.

הרי דוד המלך אמר, אם הוא כבר מת את הילד, מה אני אתפלל עליו?

אני הולך אליו והוא לא יחזור אליי.

ואילו אלישע יתפלל על הילד שיחיה.

כי אלישע היה נביא,

תלמידו של אליהו,

והיה מכיר את הבורא עולם כמו שצריך, מכיר אותו,

יודע שהוא יכול על כל,

שהוא יכול על כל, על כל המחלות.

כמו שהרבי היה אומר,

הרבי היה אומר לפני הקדוש ברוך הוא, הוא היה מתפלל על אחד

שהיה חולה בכבד,

כנראה צהבת,

ואם זה צהבת קשה, זה היה כבד חולה, היה כבד נאכל.

אז הוא התפלל, הרי אתה, ריבונו, מחדש בכל יום

תמיד מעשי בראשית.

אתה כל יום

מהווה מחדש את כל הבריאה.

מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשי בראשית.

אז אם אתה יכול,

אם אתה מחדש,

למה לא תיתן לו כבד חדש,

שלא יהיה חולה.

תן לו כבד חדש.

אם אדם יכוון טוב,

האמת שהוא רופא חולה עם ישראל פעמיים ביום,

ויתברך על כך שהוא רופא חולה עם ישראל, ויהי רצון שירפאנו,

הוא יתחזק,

שהוא יוכל להתפלל.

מה, אנחנו זה דור יתום,

דור יתום,

אין למי לפנות.

האישה הזאת, למה היא סיפרה לי?

היא ראתה, אני צלצלתי אליה בשביל איזו פרוטקציה

של אישה של תלמיד,

שהיא תכניס אותה לסמינר שלה,

שתלמד אצלה.

אז הוא ביקש ממני, אז צלצלתי.

אז מי אז? צלצלתי.

היי, הרבי, מה אומרים לי?

אני חולה.

ולא רוצה שידעו מזה.

לא רוצה שידעו מזה.

למה? אולי, אולי שלא יפריע לה להב הבא.

היא בינתיים, שלא תהיה איזה מסכנה כולה מרע.

לא יודע בדיוק. על כל פנים,

אין

אין בלב, אין עוז להתפלל.

להתפלל עליה.

אני התפללתי קצת, אבל אני יודע.

צריך לחלות עצמו.

האיש יש לו דעה.

זה, אם היינו מתחזקים לדעת

שהבורא העולם יכול על כול.

אלישע הנביא מרוב החוכמה שלו.

הרי לא, לא, לא נהיים נביא ככה.

מתי הם נאמרים עתידות?

זה חישוב.

לא.

נהיים נביא על ידי חוכמה גדולה, כמו שאומר הרמב״ם.

איך אדם, נביא, זה אדם ששולט על כל המידות שלו.

והוא מחכים כל הזמן, והראש שלו תמיד חושב

בעניינים הגבוהים מקצה הכבוד עד טבור הארץ.

איך שמה ברמב״ם, בערכות יסודי התורה.

חכם, נביא הוא חכם גדול.

מלבד שיש לו השראה

מהקב' ברוך הוא, רוח הקודש.

זה לא מחוכמה.

אבל בשביל להשיג רוח הקודש צריך להיות חכם,

ואז הוא נהיה נביא.

לדעת, להתפלל.

טוב, אנחנו נמשיך. אז אומר הגאון אומר פשט

מה זה פספס ולא מצאת לב את טוטוראן. למה הוא לא מוצא שום עבירה? כי הוא לא לומד.

אם היה לומד, היה רואה כמה צריך לדקדק

בתפילה, בזמן התפילה.

כמה צריך לדקדק

בהלכות.

בכלל שהוא לא לומד, הם לא בראש שלו.

אם היה לומד, היה רואה, אני לא נזהר בזה, אני לא נזהר בזה.

אז הוא כבר ימצא

את העבירות.

זה פירוש הגאון. ופירוש הרב חיים מבוז עם תלמידו,

על פי רשי, שאומר,

לא שהוא לא מצא עבירות.

מצא עבירות, אבל הוא לא מבין

את המידה כנגד מידו.

למה האיסורים האלה באו עליו?

אז על זה התלה בביטול תורה, ומסבירה נפש החיים כעוון ביטול תורה,

כיוון שאם היית לומד,

כל הגוף של חיה מתקדש בתורה, כל האיברים.

הוא חול בשרו מרפא,

ועל ידי שאתה נמנע מן הלימוד,

אתה חוטא בכל האיברים שאתה לא.

אז לכן יכול להיות איסורים בכל איבר שבקום.

אם יש ביטול תורה, כבר לא צריך לחפש

למה כאן, למה כאן.

כל הגוף

יתלה בביטול תורה.

בוס נוך.

מה כתוב אחרי זה?

הכל פה נראים פה.

ואם שנאמר אשרי הגבר אשר תייסרנו יא ומתורתך תלמדנו.

אשרי הגבר אשר תייסרנו יא.

איך רואים כאן?

ומתורתך תלמדנו ושידע על מה הוא מיוסע.

לפי רש״י זה טוב מאוד, הדרשה, איך הלימוד.

אשרי הגבר שהתייסרנו יום, מתורתך תלמדנו,

שהוא לומד את התורה, אז הוא יודע על מה הוא יתייסר.

במידה שאדם מודד, ואנחנו מודדים לו.

לא מרגן ווייטר. ואם תלה ולא מצא,

תלה בביטול תורה, אבל לא מצא.

מה זה?

לפי

הגאון הפשטים למד ולא מצא,

אבל לפי רב חיים מפולוזין, מה הפשטים תלה ולא מצא?

אם תלה,

אבל היא

אה, הוא מצא שהוא לא התבטל.

כזה צדיק הוא.

לא התבטל.

לא. אם תלה ולא מצא. התלה בביטול תורה.

שהעונש הזה הוא בעל ביטול תורה. אבל הוא לא מצא שהוא ביטל תורה.

אז הוא צדיק גמור.

אז זה ייסורים של אהבה.

אז זה כבר בידוע שייסורים של אהבה הם,

שנאמר,

‫כי את אשר יהב השם יוכיח.

‫אומר רשי,

‫זוכת רשי, דוהש דרשי,

‫איסורים של אהבה, ‫הקדוש ברוך הוא מייסרו בעולם הזה,

‫בלא שום עוון,

‫כדי להרבות שכרו בעולם הבא ‫יותר מכדי זכיותיו.

‫רשי אומר דבר חדש. ‫-בלא שום עוון, ‫אז ודאי שהוא לא ביטל תורה.

מה?

‫-אז אם זה בלא שום עוון, ‫אז ודאי שהוא לא ביטל תורה.

‫כן, מדובר שהוא, אין לו ביטול תורה,

‫אין לו שום עוון, ‫אבל מה זה איסורים של אהבה?

‫בלי עוון נותנים לו איסורים.

‫כדי להרבות שכרו בעולם הבא ‫יותר מכדי זכויותיו.

‫יש לו זכויות,

‫אבל אם יביא גם איסורים, ‫אם יקבל איסורים,

‫יקבל הרבה שכר יותר מכדי זכויותיו.

‫איך בכלל יכול להיות? ‫יש איסורים בלא עוון, אומר רש.

‫וכך כתוב, לא מצא,

‫אז

התלוות לו, איסורים בלא עוון. ‫ככה הגמרא שלנו.

‫הרי הוא לא מצא, אז אם כן,

‫אז זה איסורים בלא עוון.

‫ובאמת, במסכת שבת דף נה יש סוגיה על זה.

‫אם יש מיתה בלוחת

‫ויסורים בלא עוון.

‫הגמרא בדף נה עמוד א' אומרת, ‫אין מיתה בלוחת

‫ולא איסורים בלא עוון.

‫אחריה הגמרא מביאה איזה מחלוקת תנאים.

‫שהרי

יש שם רב שמעון בן אלעוזר אומר,

אומר,

‫שיש

‫אחות אימו של דוד המלך,

‫קראו לה אביגיל.

‫חוץ ממה, דוד היה לו אישה בשם אביגיל, ‫לא עליה מדברים,

‫על האימא שלו, על הדודה שלו.

‫אביגיל,

כתוב שהיא בת נחש.

‫שואל את הגמרא, מה זה אביגיל בת נחש?

‫לכן, אבא שלה זה נחש?

‫אלא, אומרת הגמרא, זה בת ישי ‫שמת בעטיו של נחש.

‫הוא לא עשה חטא,

‫הוא מת בעטיו של נחש,

‫בגלל,

‫רואים שיש מיתה בלוחת.

‫ואם יש מיתה בלוחת,

‫יש גם איסורים בלא עוון.

‫כך רשי אומר.

‫זה ביחד.

‫כמו שיש מיתה בלוחת,

‫כך יש איסורים בלא עוון.

‫אז הסוגיה שלנו, רשי כאן סובר,

‫כמו הדעה שיש איסורים בלא עוון.

‫אבל הרמב״ן בשער הגמול מסיק להלכה ‫שאין איסורים בלא עוון.

‫אז מה הפשט

טלה ולא מצא?

‫-טלה ביטול תורה.

‫לא מצא,

‫בידוע שאיסורים בלוחת רבה. ‫אם לא מצא, לא עבירות של מעשיות, ‫לא ביטול תורה,

‫אז הוא צדיק גמור, ‫אז אין איסורים בלא עוון. ‫אז הבריתה הזאת,

‫זה מי אומר את זה?

‫זה רבה אומר.

‫יוצא שהגמרא נשארת כאן, ‫זה רבה ורב חידא.

‫רוצא שהגמרא נשארת כאן ‫כמאן דאמר,

‫יש איסורים בלא עוון.

‫הרמב״ן חולק, ‫אין איסורים בלא עוון.

‫אז מה הפשט בגמרא? ‫הרמב״ן נמצא בשער הגמול.

‫יש ספר שער הגמול.

‫חתני דוד הוציא ספר שער הגמול,

‫ומחדש מערות.

‫זה שהיה פה הגבוה הזה

‫של משמרהו.

בחור טוב, בעל חסד גדול.

‫אז הוא בשער הגמול כתוב, ‫הלכה היא אין איסורים בלא עוון.

‫תראו, בגמרא בדפנוני,

‫במסקנה שמה לא משמע ככה.

‫אבל הרמב״ן מסתדר עם הגמרא.

‫אבל מה יעשו עם הגמרא הזאת?

‫הוא פספס ולא מצא.

‫תלה בביטול תורה ולא מצא.

‫ובכל זאת יש לו איסורים, ‫זה איסורים שלו. ‫אז אתה רואה איסורים בלא עוון.

‫אומר הרמב״ן,

‫מה זה איסורים של אהבה?

‫זה גם בעל עוונות,

‫רק זה עוונות בשוגג.

‫על שוגג אין עונשין.

‫בכל התורה כולה,

‫הוא שוגג יביא קורבן ויתחפר.

‫אז על זה נותנים לו איסורים, ‫יש עבירות שאין בהן קורבן.

‫אתם יודעים מה כלל?

‫ביבמות דף ט', סוגיה ביבמות דף ט',

‫עמוד א',

‫שרק עבירה

שזדונה כרת,

‫יש בשוגג חטאת.

‫זו המשנה הראשונה.

‫למה יש משנה במסכת כריתות?

‫יש מסכת כריתות,

‫פה קוראים לזה כריתות.

‫אז זה טעות, לא צריך לומר כריתות, ‫צריך לומר כריתות.

‫יש ספר כריתות,

‫זה גט. ‫גט נקרא ספר כריתות, שהוא כורת,

‫אבל כשאתה אומר מסכת כריתות,

‫הכוונה על כל העבירות ‫שיש בהן כרת.

‫שמה 36 כריתות יש בתורה.

‫משנה ראשונה של מסכת כריתות.

‫-36 כריתות יש בתורה,

‫ועליהן יש,

‫בלווין, יש שניים שהם על עשה,

‫פסח ומילה.

‫מי שלא הקריב פסח חייב כרת,

‫ומי שלא מל את עצמו במזיד חייב כרת.

‫אבל אין קורבן.

‫קורבן אין על שוגג של עשה.

‫קורבן יש, רק על שוגג של לאו.

‫למה? לומדים את זה. ‫זה הוא לומד שם בסוגיה בדף ט'.

‫לומדים את זה

מעליה-עליה,

‫או נודע חטאת אשר עליה,

‫ולומדים שמה מאחות אישה עליה,

‫אישאל אחותה לא תיכה לצרור עליה. ‫מה שמה לאו?

‫גם פה לאו. ‫וגם לאו שיש בו כרת,

‫ושמה לומדים.

‫אז אם אין כרת, אין לאו.

‫אין קורבן.

‫אבל איסורין כן יש.

‫האיסורים מכפרים

על השגגות.

‫אז הוא אומר, אין איסורין בלו עוון.

‫לא כמו רשי.

‫רשי מסביר.

‫רשי מסביר בפירוש, ‫הקדוש ברוך הוא מייסרו ‫בעולם הזה בלו שום עוון,

‫כדי להרבות שכרו בעולם הבא ‫יותר מכדי זכויותיו.

‫אבל הרמב״ן אומר בספר שער הגמול,

‫אין איסורין בלו עוון להלכה.

‫אבל אם תראה את הסוגיה בדף נ׳ בשבת,

‫יש לנו שער הגמול של דוד,

יש לנו.

‫אז נראה את זה בשער הגמול.

‫-כבוד הרב, קצת קשה לרמב״ן.

‫-אז הרמב״ן אומר,

‫אז מה הפסט בגמרא כאן?

‫איסורין של אהבה.

‫לא מצא.

‫לא מצא,

‫אבל יש שגגות.

‫יש שגגות.

‫על השגגות

יש איסורין.

‫וזה איסורין של אהבה?

‫למה צריך איסורין?

‫יש גם בשגגה. ‫אומנם אין עונש על זה,

‫אבל סוף-סוף

‫הוא לכלך את המשמה שלו בחטא.

‫הוא מלוכלך בחטא.

‫אז על זה, על ידי האיסורין,

‫הוא ממרקין. ‫מחפרים את ה...

‫יש לי קושייה, אבל, הרב.

‫הרב״ן אמר על שגגות.

‫אבל כתוב, כל המזכה את הרבים, ‫אין חטבה על ידו.

‫-איך זה מסתדר פה?

‫כל המזכה את הרבים.

‫מי אומר? ‫אני לא מדבר פה במי שמזכה את הרבים.

‫סתם אדם.

‫או לפני שהתחיל לזכות את הרבים.

‫מה קרה?

‫אתה אומר, כל המזכה את הרבים,

‫אין עץ ועדות, ‫זה המשנה אומרת.

‫משה זכה וזיכה את הרבים. ‫זכות הרבים תלוי בו.

‫משה רבנו זה משנה ואבות, נכון.

‫כל המזכה את הרבים,

‫אין חטבה על ידו.

‫משה זכה וזיכה את הרבים.

‫מי התייצב לי עם מרעים?

‫זאת אומרת,

‫כשהיום משה רבנו, אז היה אומר,

‫מחזק במוסר בריאת שמיים.

‫אז זה היו.

‫אבל אחרי שמשה רבנו נפטר רק, ‫אז ברוך הוא עשה הספד על משה רבנו.

‫מי יתייצב לי עם מרעים?

‫מי יעמוד לי עם מרעים? ‫מי יתייצב לי עם פועלי אבן? ‫-עם פועלי אבן.

‫או, עכשיו נמשיך. ‫אמר רבו נא הלאה.

‫הלאה, אמר רבה, ‫אמר רב סחורה, אמר רב הונה.

‫רב הונה היה לפני רבה, דור, שני דורות,

‫אבל רב סחורה, תלמיד של רב הונה,

‫שמע ממנו רבה בשם רב הונה.

‫כל שהקדוש ברוך הוא חפץ בו,

‫מדכאו בייסורי.

‫שנאמר,

והשם חפץ,

‫דכאו החל לי.

‫השם חפץ,

‫דכאו החל לי.

‫הוא מדכא אותו במחלות.

‫יכול אפילו לא קיבלם מאהבה,

‫כן הוא חפץ בו, ‫לכן נותן לו ייסורי.

‫יכול אפילו לא קיבלם מאהבה.

‫איסורים שלא מקבלים באהבה, ‫לא מכפרים.

‫לקבל איסורים באהבה.

‫דור דרפמן ויסן,

‫איסורים צריך לקבל באהבה.

‫אז הם מכפרים. ‫שנאמר,

‫אם תשים אשם נפשו,

‫מה אשם לדעת?

‫קורבן אשם.

‫צריך דעתו, זה באמת,

‫רש״י מביא בחומש, בויקרו,

‫יקריב אותו לרצונו.

‫זו גמרא בבבא בתרא, דף מ״ח, ‫מה זה רש״י מביא.

‫מה זה יקריב אותו? ‫אפילו בעל כורחו.

‫אבל כתוב אכן לרצונו.

‫אם העולה קורבנו, כתוב,

‫יקריב אותו

לרצונו.

‫אומרת הגמרא,

‫כופין אותו עד שיאמר רוצה אני.

‫לקריב אותו בעל כורחו, ‫אבל כופין אותו עד שיאמר רוצה אני.

‫לפעמים הוא לא רוצה,

‫אבל אתה צריך רצון ‫בשביל להקריב הקורבן שלו.

‫אז כופין אותו,

‫נותנים לו מכות

‫כדי שיביא את הקורבן.

‫אבל האמת הוא שעל חטאת...

‫אין במשכנין.

‫אבל אם אתה רוצה שהוא מתעקש ‫ולא מבין, נותנים לו מכות.

‫על ידי שכופין אותו, נשבר היצר הרע,

‫ואז הוא באמת רוצה.

‫הרמב״ם מסביר את זה.

‫בהלכות גירושין הרמב״ם מסביר.

‫שאדם שחייב לגרש אשתו,

‫נגיד הוא נהיה בר-מינן,

‫נהיה מקשחין,

‫הוא חייב לגרש את אשתו, ‫היא לא צריכה לסבול את זה.

‫והוא לא רוצה לגרש.

‫אז כופין אותו לכתוב גט. ‫גט

מעושה בישראל כשר.

‫גט מעושה בעכו״ם,

לא טוב,

‫אבל גט מעושה בישראל כשר.

‫למה? אומר, מסביר הרמב״ם,

‫לפי שמיצווה לשמוע דברי חכמים.

‫רק הוא לא רוצה, ‫היצר הרע לא נותן לו.

‫ברגע שנותנים לו מכות

והוא אומר רוצה אני,

‫ראיה שהוא בליבו באמת הוא רוצה.

‫זה נהיה רצון באמת.

‫אז זה מה שכתוב גם פה על אשם.

‫גם אשם מכפר כמו חטאת, אתם יודעים, רק אשם,

‫על העבירות שיש אשם.

‫אשם, הגמרא, יש משנה הראשונה בזבחים.

‫כמו חטאת שלא לשמוע פסול,

‫גם אשם שלא לשמוע פסול. ‫למה? מה חטאת בעל חטא ‫ואשם בעל חטא?

‫מה חטאת שלא לשמוע פסול?

‫אף אשם שלא לשמוע פסול. ‫זו דעת מנדיאמר אחד, לא לכולם.

‫הרי המשנה בהתחלה,

‫כל הזבחים שנצביחו שלא לשמוע כשרים,

‫חוץ מן החטאת והפסע.

‫אבל יש תנ״ך שמה שכחתי השם של נורא,

‫אולי שמעונחי עזריה?

‫המשנה הראשונה של זבחים.

‫שאשם חטאת בעל חטא ואסם בעל חטא, ‫לא שמעונחי עזריה.

‫רב אליעזר, אני חושב,

‫רב אליעזר אומר, אסם גם כן שלא לשמוע פוסול.

‫כי אסם בעל חטא וחטא בעל חטא,

‫כמו שבעטר בעיני לרצונו.

‫גם באשם.

‫זה כך כתוב.

‫אם תשים אשם נפשו,

‫מה זה נפשו?

‫ברצונו.

‫אם תשים אשם נפשו, ‫אם אדם מקבל איסורים

‫והוא מקבל את זה כמו שמביאים אשם לרצונו,

‫אז זה מכפר.

‫אבל בלי קבלה באהבה הוא לא מכפר.

‫אף איסורים לדעת, ואם קיבלם מזכרו,

‫אירעי זרע יאריך ימים.

‫אדם שאין לו ילדים

‫והוא קיבל איסורים באהבה,

‫הקדוש ברוך הוא זכא אותו לקבל ילדים.

‫אירעי זרע,

‫וגם יהיה לו אריכות ימים.

‫ולא עוד אלא,

‫זה לא רק זה, עוד דבר יותר גדול.

‫ולא עוד אלא שתלמודו מתקיים ביודו.

‫זו ברכה גדולה.

‫זו ברכה עצומה. ‫שמעת מה שאמרתי?

‫כתוב כאן ככה, תשמע.

‫הוא אומר כאן,

‫אם קיבלם איסורים בלי, בלי, קיבלם באהבה, ‫לא מכפרים.

‫ואם קיבלם באהבה מה שכרו,

‫זוכה לילדים, אדם שאין לו ילדים.

‫יש עצה, יש לו איסורים, ‫יקבלם באהבה.

‫וזה יגרום שיראה זרע יאריך ימים.

‫גם אריכות ימים.

‫ולא עוד אלא, לא רק זה,

‫אלא דבר עוד יותר גדול מזה, ‫עוד יותר מבנים, ‫עוד יותר מאריכות ימים.

‫מהו?

‫שתלמודו מתקיים ביודו.

‫אם רואים שתלמודו מתקיים ביודו, ‫זו ברכה יותר גדולה.

‫שתלמודו מתקיים ביודו.

‫זו ברכה יותר גדולה. ‫-כי זה חיים לא אלום מבוא. ‫-הרי אתם רואים, למשל, כתוב במשנה,

‫כל העסק וטרה לשמה,

‫זוכה לדבורים הרבה.

‫ולא עוד אלא,

ולא עוד אלא,

‫ולא עוד אלא שכל העולם כדאי הוא לא.

‫אז מה זאת אומרת?

‫לא רק הדבר הזה שאמרנו, ‫כעס וכבוד תורה זוכה, ‫היא דברים הרבה.

‫היא דבר יותר גדול.

‫ולא עוד אלא שתלמודו מתקיים בידו.

‫אה, ש...

‫ולא עוד אלא שכל העולם כדאי הוא לא.

‫זה ודאי יותר גדול.

‫כל העולם היה קדוש ברוך הוא.

‫היה לו כדאי לברוא את כל העולם ‫בשביל היהודי הזה ‫שעוסק בתורה לשמה.

‫כל העולם כולו כדאי הוא לא.

‫וודאי זה דבר, חשיבות גדולה. ‫כל הקדוש ברוך הוא היה כדאי לו לברוא

את העולם

‫בשביל זה שלומד בתורה לשמה.

‫זה יותר שבח.

‫אז גם, אבל לא עוד אלא זה, ‫זה לא רק זה, אלא עוד יותר.

‫-בסר.

‫דבר יותר חשוב,

‫שתלמודו מתקיים בידו.

‫אה, איזה זכות.

‫אתה רואה בני, אני צריך

‫לקבל איסורים באבא.

‫למה?

‫כדי שהתלמוד יתקיים בידי, ‫אני אהיה הרי זקן שוכח את תלמודו.

‫זקן שוכח את תלמודו מפני אונסו.

זו זקנה.

‫אבל אם מקבלים איסורים בהבאה, ‫תלמודו מתקיים בידו.

‫יש עוד עצה, אז תלמודו יתקיים בידו. ‫שיש שם ללמוד, לחזור.

‫אז מה זה טוב אם אדם חוזר, ‫גם תלמודו מתקיים בידו.

‫זו עצה יותר פשוטה.

‫עכשיו, עוד קצת אנחנו נסיים. טוב, עוד מעט.

‫כתוב כאן ככה.

‫רבי יעקב,

פליגבה, רבי יעקב בר אידי ‫ורבי אחא בר חנינא.

‫חד אמר,

‫בחפץ השם בידו יצליח.

‫לא, מה זה פליגבה? ‫חד אמר,

אלו הם, זה על משהו אחר. ‫מה זה איסורים של אהבה?

‫אלו הם איסורים של אהבה. ‫כל שאין בהם ביטול תורה.

‫שנאמר, אשרי הגבר אשר תייסרנו, יא,

‫ומתורתך תלמדנו.

‫אס רב,

‫שהוא מקבל איסורים וגם לומד.

‫ובכל זאת הוא ממשיך ללמוד.

‫אל תקרא תלמדנו, אלא תלמדנו.

‫ומתורתך תלמדנו.

‫ואחד אמר, לא, תלמדנו, הוא לומד.

‫אז אישון אירלנד

יושב ולומד.

‫כלומר,

‫או, הלאה.

‫ואחד אמר,

‫איסורים של אהבה קושן בהם ביטול תפילה.

‫שהוא לא מבטל תפילה.

‫שלא מבטל תפילה.

‫שנאמר,

‫ברוך

אלוקים אשר

‫לא הסיר תפילתי וחסדו מאיתי.

‫וזה,

זה היה אחרי האיסורים. ‫אולי בשביל זה כתוב לשון אלוקים,

‫שזה מיטת הדין.

‫אז הוא אומר, ברוך אלוקים,

‫שאפילו מתי שיש מיטת הדין,

‫אבל הוא לא ביטל את התפילה.

‫את התפילה הוא לא ביטל. ‫שאין בהם ביטול תפילה.

‫לא כתוב פה שאין בהם ביטול תפילה בציבור.

‫תפילה.

‫הוא מתפלל יעי, זה גם תפילה.

‫שאין בהם ביטול תפילה.

‫למשל, אם אדם למשל מקבל

‫חולים מעין,

‫הוא לא יכול להתפלל.

‫אז זה ממש, יש בהם ביטול תפילה.

‫או למשל, אם יש לו חום גבוה,

‫והראש כואב, הוא לא יכול להכווה.

‫הוא לא צריך להתפלל.

אם אדם

‫יש לו חום גבוה וכואב הראש,

‫הוא לא יכול להתפלל.

‫כי הוא לא יכול לכוון.

‫מי שלא יכול לכוון, לא מתפלל.

‫אני הסתפקתי פעם.

‫האם זה פטור או זה אונס?

‫אפשר לומר, זה פטור.

‫כתפילה אי אפשר בלי ראש.

‫אם אין לך ראש, אתה לא יכול להתפלל.

‫אתה חייב ראש לכוון.

‫אם כן, אני לא יכול להתפלל. ‫זה לא לא יכול, זה לא אונס.

‫אני לא במצב של אדם שיכול להתפלל.

‫איך אפשר לחייב בן אדם להתפלל ‫כשאין לו ראש? ‫-מחוסר איבר זה פטור או אונס?

‫זה פטור או זה אונס? ‫מחוסר איבר. ‫-מחוסר איבר. ‫-מה עיניים יש תשלומים?

‫זו הייתה אצלי שאלה למעשה.

‫היה לי חום גבוה בלילה,

‫ושאלתי אם בבוקר אני חייב ‫לעשות תשלומים.

‫אם זה גדר אונס,

‫אני הייתי חייב בלילה להתפלל, ‫רק מה אין? לא יכול.

‫אז זה אונס.

‫אז אונס יש תשלומים.

‫אבל אם זה פטור,

‫אז זו אותה שאלה יש בעוסק ומינג' ‫זו המחלוקת בראשונים.

‫העוסק הוא המצווה פטור מן המצווה,

‫האם זה פטור

או זה אונס?

‫האם יש תשלומים בעוסק המצווה?

‫נדמה לי שיש ראש בברכות.

‫אולי אתה תזכיר לנו ‫איפה הראש בברכות בפרק מישהו מתו.

‫מי שהיה אונן במוצאי שבת

‫ולא עשה הבדלה,

‫יעשה הבדלה למחר,

אבל זה אולי מחר,

‫זה גדר תשלומים.

‫נו, אז אם הוא פטור, איך יש תשלומים?

‫אולי מחר זה לא גדר תשלומים?

‫אני יכול לעשות הבדלה גם ביום ראשון.

‫אז יש בראש בפרק מישהו מתו, יש על זה.

‫זה הכול פונים.

‫אז שלחתי לשאול

את רב חיים גרנמן, זיכרונו לברכה,

‫הוא היה בעל דעת, דעת תורה.

‫שלחתי את בנו, בנו היה לומד איתי,

‫אז שלחתי את בנו שישאל את אביו.

‫רב חיים פסק שאפשר לעשות, ‫שצריך לעשות תשלומים.

‫זאת אומרת,

זה גדר אונס.

‫הפשט, אני אומר לך, ‫נכון שכתוב שהחולים פטורים מלהתפלל?

‫אבל אם זה רק,

‫זה מקרה, פעם אחת יש לו כאב ראש.

‫זה לא גדר פטור,

‫זה גדר אונס.

‫הרי זה לא מצב, אם הוא מצב, היה מצב,

‫שהוא לא יכול.

‫למשל, מי שקיבל אירוע מוחי,

ברמינן,

‫או מישהו בלי הכרה,

‫אז מה, זה רק גדר אונס?

‫הוא פטור מן הטבילה, ‫אולי אין לו ראש.

‫לא יכול להיות, זה לא גדר. ‫כי שמה זה מחלה קבועה באדם, ‫האדם משתנה,

‫הוא נהיה אדם משותק, אדם...

‫אבל אדם שקיבל כאבי ראש,

‫בגלל החום, זה דבר שעובר עליו,

‫אבל מחר יפול, ירד ה... ‫מה רב כתב על מכוסר עבר?

‫מה רב כתב על מכוסר עבר?

‫יש לרב כתבים על מכוסר עבר, ‫במעשיית המצווה. ‫-מכוסר עבר שאין לו אפשרות. ‫למשל, אדם שאין לו יד,

‫אין לו יד שמו.

‫אז הוא פטור מן, ‫הוא לא יכול לקיים תפילין, ‫אבל זה גדר פטור

‫או זה גדר אונס?

‫נפקא מינה, אם יכלו לכתוב ספר טרו ונזוזות.

‫הרי מי שלא אליטה בקשירה,

‫אינו בכתיבה. כתוב, ‫הוקשרתם לאות על ידיך וכתבתם.

‫מי שאינו בקשירה,

‫אינו בכתיבה. ‫אישה לא יכולה לכתוב תפילין ומזוזות.

‫כמו פה היו, פעם אמרו, ‫נשים כותבות,

‫הן הביאו גם גויות.

‫גם אישה, גם גוי, גם גוי לא יכול לכתוב.

‫מי שאינו בקשירה,

אינו בכתיבה.

‫איפה הגמרא הזאת?

‫גיטיל מ״ד, לא?

‫לא מ״ד?

‫לא איזה... מ״ה אולי, מ״ה.

‫-ז׳, נו.

‫על כל פנים, אבל

אני הסתפקתי,

‫מה הסתפקתי? מי שאין לו יד.

זה גדר פטור?

‫אתה רואה מה, אתה לא תחייב, ‫מי שאין לו יד הוא קשירת מה לידיך? אין יד.

‫או שזה לא גדר פטור. ‫זה גדר וונוס, אין לו יד, ‫לא יכול לקיים את המצווה.

‫נפקא מינא, אם הוא יכול לכתוב ספר תורה.

‫אם זה גדר פטור,

‫אז אהרון בני, השמש מרעהו,

‫לפני עשרים שנה, שלושים שנה,

‫הוא הראה לי מגן אברהם שאומר ‫שמי שאין לו יד,

‫יכול לכתוב תפילית.

‫זה רק גדר אונס.

‫לא שליטה בקשירה, הוא חייב בקשירה.

‫אישה, היא לא חייבת בקשירה.

‫אבל זה, הוא חייב, רק הוא אנוס.

‫וזה לא רק זה. ‫אני דיברתי, למשל, אדם

‫שלא שומע.

זה היה לגבי מגילה.

‫אדם שלא שומע.

‫הרי צריך להשמיע לאוזנו.

‫לא, זה לא על זה.

‫לא, לא, לא על זה דיברתי.

‫לא, לא, לא.

‫דיברתי על אדם סגינהו.

‫הלכתי לבקר את אביו של שלמה פינץ,

‫היה זקן חולה.

‫הלכתי לבקר אותו.

‫הגעתי לשם, אני רואה שהוא עיוור.

‫הוא היה עיוור.

‫בסוף ימיו הוא קיבל עיוורון.

‫אז הסתפקתי אם הוא חייב ‫במגילת אסתר.

‫הרי מגילה חייבים מתוך הכתב.

‫הוא לא יכול לקרוא מתוך הכתב.

‫אז הוא לא שייך בקיום המצווה.

‫האם זה גדל פטור

או זה... אין לו את האיברים בשביל קיום המצווה.

‫האם זה פטור או זה רק אונס ‫וחייב לשמוע ממישהו אחר?

‫וזה מה שהבאנו מהמגן אברון, ‫שם שזה כבר נתפס, ‫התשובה הזאת שלי כתובה ‫בספר זכור לדוד, לא? ‫כן. עוד לא? ‫אז תשים את זה בחלק הלב. ‫-כן, אבל צריך לעבוד. צריך שיהיה... ‫רגע, רגע.

‫זה לא מופיע באף ספר, אותו. ‫-לא.

‫אז תכניס אותה.

‫אז יש שם תשובה,

‫והבאנו ראיה מהמגן אברון, ‫שמי שאין לו יד, ‫לא נקרא פטור, נקרא אנוס. ‫יכול לכתוב ספר תורה.

‫זה לא נקרא אינו בקשירה.

‫הוא חייב.

‫אה, ומה הדין ילד קטן יכול לכתוב?

‫הרי הוא לא חייב בקשירה.

‫אבל קטן שעשה מצווה, ‫או קטן באיסור, כן.

‫גם על זה דיברתי, אני חושב. ‫לא? ויש בית הלוי.

‫אם קטן יכול לכתוב ספר תורה.

‫עוד לא בר מצווה.

‫לא הביא שתי שערות.

‫אז נגיד, אז יש כאן מחלוקת,

‫מה נקרא עצור משלבה? ‫שאין בהם ביטול תורה?

‫אז יש לנו, אם אדם יש לו כאבי ראש,

‫אז הוא לא יכול ללמוד.

‫או אם יש לו שישולים,

‫הוא לא יכול להתפלל.

‫גם כאבי ראש, אמרנו, ‫כאבי ראש זה גדר

אונס,

‫לא שהוא פטור.

‫אז אולי נעשה, אולי אפשרות לעשות קדיש?

‫אנחנו ארבעה.

‫כן, יש בדיוק.

‫זה רחום.

‫רבי חנניה בן הקשה אומר,

‫רוצה הקב' לזכות את ישראל.

‫לפיכך חירבה להם תורה ומצוות, ‫שנאמר,

‫אדוני חפץ למען צדקו,

‫יגדיל תורה ויאדיר.

‫-אמן!

‫התגדל ויתקדש ימי רבה, ‫אמן! ‫בעלמה דיברה קיר עוטה.