עין יעקב - ברכות מ"ד-נ' | הרב שמעון משה חי רחמים

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

בשם השם נעשה ונצליח,

אנחנו ממשיכים בלימוד העין יעקב.

אנחנו מסכת ברכות, פרק ראשון,

דף ט', עמוד א',

אות מ'

דבר נא באוזני העם,

אמר דבר רבי ינאי, אין נא אלא לשון בקשה.

אמר לו הקדוש ברוך הוא למוישה רבנו,

בבקשה ממך, לך ואמור להם,

בבקשה מכם,

שעלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב.

מה לשון הבקשה פה היא כל כך חשובה שהגוש ברוך הוא צריך להתחנן ממנו שאנחנו ניקח?

הרי מדובר באנשים שהשתעבדו, שהיו עבדים,

והיה חסר להם,

עם כל הקושי והכול, את ההנאה,

מעט מן הגשמיות.

היה חסר להם הרי, הם לא היו מקבלים. בתחילה פרעה הבטיח להם כסף, ואמר להם, אני אשלם, ושילם להם משכורת ביום הראשון.

והיום השני,

כשהוא יצא גם לעבוד,

ובאו אליו ואמרו לו,

מהי המשכורת?

אמר להם, רגע, אם המלך עובד בחינם,

אז למה שהעמלה עובד בחינם? ביום השלישי כבר הביא את המורדים, את הנוגסים בעם,

שהם כבר היו מכים אותם.

הם לא יכלו להגיד לא.

איך? כי ביום הראשון הסכמתם. ביום השני הסכמתם, ממילא אתם משועבדים כבר, חזקה עליכם.

מלבד שבט לוי, כתוב שבט לוי,

לא נשתעבדו. למה לא נשתעבדו?

תורה.

איך אומר התנא באבות?

אדם שיושב ועוסק בתורה, מעבירים ממנו עול

דרך ארץ.

מה זה עול דרך ארץ? לא רק כוונה שהוא לא יתנהג בדרך ארץ, אלא דרך ארץ, הכוונה,

דרכה של הארציות,

העניין של עבודה,

והעמל והכול, את זה מעבירים ממנו.

שב את העשות בתורה, והגבוש ברוך הוא ישלח לך את הכל מהיד לפה.

אז בא הקדוש ברוך הוא מפה,

וכביכול, הלשון מוזרה, או מה הוא אומר להם?

הוא אומר למשה, לך תבקש מהם שבבקשה יבקשו מהמצרים, כי לכסף הפוך לזהב.

ריבונו של עולם, כאילו, מה השאלה? ודאי שהם יבקשו מהם, כי לכסף הפוך לזהב.

בשביל מה משה רבינו צריך להתחנן?

התשובה,

כדי שחס ושלום, חס וחלילה, הקדוש ברוך הוא, אסור להגיד את הדבר הזה, אבל,

בלשון המעטה, לא יצא כביכול שקרן לאברהם אבינו.

כי בברית בין הבתרים, הקדוש ברוך הוא מבטיח לאברהם אבינו גרי יזרעך בארץ תוליים ועבדו מינותם ארבע מאות שנה,

וגם אם דגוישר יעבדו דנם אחי, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול,

איך יתקיים, אחרי כן יצאו ברכוש גדול, אם הם לא יבואו ויבקשו מהשכנים שלהם.

לכן, בבקשה תבקש מהם,

שילכו לבקש,

כדי שמה?

שהדברים שאני הבטחתי לאברהם אבינו יתקיימו כפי שאני הבטחתי.

בבקשה מכם שעלו ממצרים כלי כסף וכלה זהב, שלא יאמר אותו צדיק ועבדום ועינו אותם כי הם בהם, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול, לא כי הם בהם.

ולוואי שנצא בעצמנו.

אמרו לו, מה אמרו לו? עזוב, לא רוצים את הכסף ואת הזהב, תן לנו העיקר לברוח מפה.

לברוח.

מי אמר את זה?

כולם חוץ מהערב רב, אבל מה הערב רב?

אמר, זכרנו את השומים ואת הבצלין ואת הקישואים וכו'.

משל, אומר אפיר גדיר, אפיר גדיר, עין יעקב, סליחה.

משל לאדם שהיה חבוש בבית האסורים, והיו אומרים לו, בני אדם, למחר מוציאים אותך, למחר מבית האסורים, מוציאים אותך מחר, מחר אתה יוצא, משתחרר.

ונותנים לך ממון הרבה.

ואומר להם, בבקשה מכם, תשאירו את הממון פה,

הוציאוני מיד ואיני מבקש כלום.

למה לחכות למחר? עכשיו, עכשיו אני מחכה, לא מחר.

איך אנשים אומרים, בעזרת השם, מחר יבוא משיח.

היום תבקש!

מה אתה צריך לחכות למחר?

מחר זה עצת היצר.

יהודי צריך לבקש עכשיו, לעשות, היום לעשותם, היום, היום לעשות, לא לחכות למחר וכו'.

ממשיכה התורה ואומרת, וישילום, אמר רבי עמי,

מלמד שישילום בעל כורחם.

הם לא רצו להשיל, הם אמרו לו, בואו, קח, תיקח. המצרים דחפו להם, הגשבור נתן להם כזו.

היו לארג'ים.

לארג'יות, כן. שהם היו נותנים להם, קח, אבל לא, לא צריך את הכלי, לא, תיקח את הגוס, תיקח את הכד.

איכא דאמרי בעל כורחם דמצרים.

המצרים, פירוש שני שהמצרים לא רצו לתת להם, למה לא רצו לתת?

הרי הגשבור עשה שלושה ימים מכות חושך.

שהיה כתוב שם, לא רק שלא ראו איש שטחים ולא זזו ממקומם, אלא היה אפשר למשש, נאמר בים יש חושך.

החושך היה בעובי שהיה אפשר למשש אותו.

אנחנו רואים את הערפל, אנחנו כבר מתפעלים, תראה את הערפל, איזה, זה, בקושי רואים,

ופנסים אור גבוה נוסעים, והכול, וכל פעם אדם, רגע, רגע, אני לא רואה.

תראה איזה ערפל היום, אולי אני לא אסיים בהודו, אני אסיים בארצות.

עובי, עובי היה בחושך.

בים יש חושך, אומרת האדורה,

ממש משהו מבהיל,

עד כדי כך שהם עמדו על מקום, לא יכלו לזוז, לא להרים את היד.

באותה תנוחה שהבן אדם התחיל בה לפני מכת חושך, הוא נשאר ככה שלושה ימים.

מה עשה הקדוש ברוך הוא בשלושה ימים הללו?

שני דברים.

נתן בליבם של עם ישראל שילכו ויבדקו איפה כל הכלי כסף הזהר, איפה הבלטות שמחביאים שם את הכספות.

והם פתחו שם את הכל וראו כל דבר, והם ידעו כמה שרשרות יש לכל שכן,

תלמידים והכל, וככה הם יוכלו לבקש מהם.

ודבר שני, גם המיט את הרשעים של עם ישראל שהרשיעו,

שהיו במצרים, שהיו צריכים למות, ועם ישראל עסקו בקבורתם,

שיקברו אותם שם כדי שהמצרים לא יראו ויגידו, אה, הנה גם הם, גם הם מתים.

אז סימן שאנחנו כמוהם,

אנחנו טובים כמוהם, אנחנו לא כאלה רעים.

זה שני הדברים שהקדוש ברוך הוא עשה.

אז זה נקרא איש עילום בעל כורחם. אז פירוש אחד, איש עילום, שלקחו בעל כורחם,

נתנו להם בכוח לידיים, לעם ישראל. פירוש שני, בעל כורחם במצרים.

כי כשהם באו אחרי שלושת ימי החושך, ללכת ולשאול את כל הכלי כסף ולזהב ושמנות, המצרים אמרו, לא, אני אין לי, אני לא קיבלתי ירושה מאבא שלי.

מה, מה פתאום, אני אין לי שום שרשרת זהב. הוא אומר לך, שרשרת זהב, בוא, בוא.

בוא, תזיז פה את המיטה.

הבטחת בלדה השנייה מימין?

תראה כמה שרשראות יש לך פה. אה, וואלה, איך אתה יודע זה מחבוא שלי?

איך אתה מכיר את המקום? ככה הם, ואז לא היה להם ברירה מהבושה שהם כאילו, כביכול, יצאו שקרנים, הם נתנו להם.

הלאה.

זה נקרא בעל כורחם דישראל,

אה, סליחה, בעל כורחם דמצרים.

ואיכא דאמרי, בעל כורחם דישראל.

שישראל הרי מסתפקים במועט. מה זה דרכו של יהודי? להסתפק במועט.

תראה, איך ביקש יעקו אבינו?

בגד ללבוש, לחם לאכול, נגמר הסיפור. מה, אני צריך את המקן? נגמר.

לא צריך שום דבר מזה.

זה יהודי. יהודי תמיד, בכל מצב, בכל זמן, יחיה.

אין בצמצום בזה. ראינו כמה עם ישראל סבל שם בכל המאורעות כולם, בפרט בשואה.

בשואה איומה עדיין הסתדרו עם קליפות של תפוח אדמה. לא תפוח אדמה, קליפות של תפוח אדמה, את זה היו אוכלים. עם הכוסיות של זה היו שומרים את המרגרינה בשביל חנוכה,

שיהיה להם להדליק נרות בשמן והכול.

תמיד יכלו להסתדר ועשו את הכול.

היו אפילו מוכנים לסבול ולעשות צומות וטעניות וסיגופים וגידופים, והעיקר לקיים את המצוות במסירות נפש כל כך גדולה.

אז זה היה מה שנקרא, בעיקר אדמה, בעל כורחם דישראל, שעם ישראל מסרו את נפשם, אז הם לא צריכים את זה. אבל בכל אופן, הם דחפו להם. תיקח, תיקח. למה?

הם כל כך פחדו שחס ושלום חס וחלילה, הם יענשו על כך, לכן הם דחפו לעם ישראל הכול. העיקר שיקחו, שיקחו.

דכתיב ונווט בית תחלק שלל.

האישה שאחראית על הבית, היא בעצמה מחלקת את השלל שלה.

ומאן דאמר בעל כורחם דישראל, משום מסוי,

שמה שעם ישראל לא רצו,

עכשיו שיהיה להם סחיבה והכל כבדה, לכן הביאו להם. וינצלו את מצרים,

ממשיכה התורה ואומרת, אמר רבי ימי מלמד שעשאוה כמצודה שאין בה דגן.

עד כדי כך הם רוקנו את מצרים מכל הרכוש והכל,

שעשו אותה כמו רשת שאפילו לא יכולה לתפוס את הדגן.

רוצים עכשיו לסנן את כל הגרגירים להפיל ולהשאיר את כל המוץ, את כל הקליפות והכל,

הכל הם רוקנו, שום דבר שם לא נשאר.

עד כדי כך הם יצאו ברכוש גדול.

מלמד שעשאוה כמצודה שאין בה דגן,

ורשלגיש אמר עשאוה כמצולה שאין בה דגים.

הכל רוקנו, לא השאירו דג אחד שם.

יפה.

מ״ו, אהיה אשר אהיה, אמר לה הקדוש ברוך הוא, למוישה, לך אמור להם לישראל, אני הייתי עמכם בשעבוד הזה, ואני אהיה עמכם בשעבוד גלויות.

גם רמז לאחרית הימים.

אמר לפניו ריבונו של עולם, דיה לצרה בשעתה, מה אתה עכשיו מכביד עליהם, אומר להם, אני אהיה איתכם גם בצרות.

עכשיו מספיק הצרה הזאת שיש להם, עוד להוסיף להם, זה תשאיר לה אחר כך.

אמר לו הקדוש ברוך הוא, לך אמור להם,

אהיה שלכני עליכם,

ענני אדוניי ענני, אמר רבי אבאו, זה מה שאמר אליהו הנביא עם נביאי הבעל.

אמר רבי אבאו, למה אמר אליהו ענני שתי פעמים?

היה צריך להגיד ענני פעם אחת.

מלמד שאמר אליהו לפני הקדוש ברוך הוא, ריבונו של עולם, ענני שתרד אש מן השמיים ותאכל את כל אשר על המזבח, וענני שתסיח את דעתם.

למה?

כדי שלא יאמרו מעשה כשפים,

שלא יחשיבו את אליהו הנביא חס שלום למכשף שנאמר, ועתה סיבותה את ליבם אחורנית.

תניה רבי מאיר אומר, מי שיקיר בין זאב לכלב.

השיעור של זמן קריאת שמע, אמרנו מי שיבדיל בין כלת לכרדים וכולי וכולי,

אז רבי מאיר אומר לו, מי שיקיר בין זאב לכלב. גם הכלב וגם הזאב, יש כלב שנקרא כלב זאב.

שהוא משולב ממש.

אבל גם כלב וגם זאב הם ממש דומים.

קשה מאוד להבדיל, רק בעל מקצוע, מה שנקרא, הוא יודע,

בעל חיים,

כן, מהלך על שתיים, שהוא מומחה לדבר,

מה שנקרא,

חי בתוך המקומות הללו שמסתובבים שם כלבים וזאבים,

הוא יודע להבדיל מי זה כלב, מי זה זאב.

רבי עקיבא אומר, בין חמור לערוד, גם חמור וערוד יש להם דמיון מאוד שקשה להבדיל.

אז ההבדל הזה שאתה פתאום מזהה שזה, זה הזמן של אמירת קריאת שמע. ואחרים אומרים,

מי שיראה את חברו רחוק

ארבע עמוד ויכירנו.

מוטט לך מים? לא, לא, לא. יפה.

אז מי שיראה את חברו רחוק ארבע עמוד ויכירנו, אתה רואה את חברה במרחק כזה ארבע עמוד, אתה מכיר אותו.

אמר עברון ההלכה כאחרים, כמו מי נפסק ההלכה? לא כמו רבי מאיר, לא כמו רבי עקיבא,

אלא כמו אחרים.

אמר רבי לתפילין כאחרים, לקריאת שמע כוותיקין.

אז לזמן הנחת תפילין באמת, זה כאחרים.

שמה?

שיראה את חברו רחוק ארבע עמוד ויכירנו.

אבל לקריאת שמע כוותיקין. אמר רבי יוחנן, ותיקין?

היו גומרים אותה עם הנצח עמה.

תעני הנמיה אחי ותיקין, היו גומרים אותה עם הנצח עמה כדי שיסמוך גאולה לתפילה, כמו שאנחנו עושים.

ונמצא מתפלל ביום.

אמר רבי זרע, מה יקרה?

אז אם ככה, מהו שכתוב הפסוק בתהילים עין בית, יראוך עם שמש ולפני ירח דורדורים?

העיד רבי יוסי בן אלקיים, אליקים,

משום קהל הקדישא בירושלים, קהילה קדושה של ירושלים, כל הסומך גאולה תפילה אינו ניזוק

כל היום כולו.

שמעתם את הדבר הזה?

אדם שסומך גאולה לתפילה,

משכים בבוקר ומתפלל בנץ, אותו היום לא יהיה לו שום נזק.

ודידי אב העובדא,

בדבר הזה,

הוא יכול לקיים כדי ששיהיה לו נזק?

לא, לא, לא.

אין, יהודי לא מקלל, ברוך השם.

ודידי אב העובדא, אצלנו עכשיו בבית, ברוך השם,

אנחנו צריכים עוד מאוד לעבור למשכן החדש.

אז שמה עושים שיהיו בריאים בני הקהילה הקדושה,

מרמלה, הם עושים את השיפוץ.

ואח של אחד מהאחראים על השיפוץ,

אז הוא היה צריך לחתוך איזה קיר מסוים.

הקיר הזה זה קיר של בטון של פעם,

כדי שנפתח ויהיה מה שנקרא סלום רחב וכולי, בהתחשב למקום ולמטבח והכול.

הוא לקח את הדיסק הגדול כדי לעשות מה שנקרא פתח בבטון, ואז יוכלו לשבור.

ואנחנו לא ידענו ששם עובר כבל ראשי של חשמל,

מהעמוד,

שהוא אחר כך מופרד לתוך החשמל לארבעה דיירים שבבלוק.

והוא חתך את הכבל הזה, ויצאה אש גדולה, והוא ניצל ולא קרה לו שום דבר.

כלום, כלום לא קרה.

כלום לא קרה. נס, ממש נס.

המקרה האחרון שהיה אצלנו באזור,

המקרה האחרון, יש הרבה מקרים, אבל המקרה האחרון שקרה, שפגעו בכבל והכול, הבן אדם עד היום

שוכב עם יד שרופה, חרוכה, אפשר להגיד,

מלהבדיל, כן, אלף אלפי הבדלות על שונאיהם של עם ישראל,

מהכתף שלו ועד סוף היד.

הכול נשרף לו, למה? רק כשהוא נגע בזה,

ופה הוא חתך את הכבל הראשי,

ויצאה אש גדולה, ושום דבר, הוא לא נפגע, שערה לא ירדה ממנו.

כלום, כלום, כלום.

כל זה למה? אנחנו רואים כאן בנט.

אדם שמתפלל וסומך גאולה לתפילה,

בעניין של התפילה בבוקר, בבוקר, מה שנקרא,

לא, היום זה מאוחר כבר, זה רבע ל...

27. רבע ל-7, 27. אינו ניזוק כל היום כולו, שמעת?

לא לנכתפילים בשעה הזאת? לא לנכתפילים, ננכתפילים קצת לפני כן, ואז מתפלל המידה 18 בשעה הזאת.

מה זה לפני כן? נסביר להם.

אתה מתחיל ב-6.15 את התפילה, בסדר?

18, אתה מתפלל ברבע ל-20.

זה הזמן של הנס,

אז אינו ניזוק כל היום כולו.

שמעתם?

אינו ניזוק כל היום כולו.

אז הנה קרה לו נס, ברוך השם הוא עשה השבוע סעודת הודיה ביום שלישי,

והוא אמר נשמת קול חי וכולי על הנס הזה שבאמת קרה. אז אנחנו רואים שזה לא סתם.

הרב כל כך מקפיד בדבר הזה,

ובין אם ישן בין אם לא ישן,

שנים על גבי שנים והכל הוא מקפיד בדבר הזה.

למה? זה בכדי...

השיעור מוקלט, רבנו.

אז שלא יפריע, כי רואים את זה בשידור חי, אז לא מתאים כל הדיבורים.

אז כל הדברים הללו,

סתם הרב לא מקפיד עליהם, כי יש בזה מעלה מאוד מאוד מאוד מאוד חשובה. זה רק אחד מכל

אלפי אלפים של מעלות שיש על עניין של תפילה בני עץ.

אז ברוך השם, אם אדם זוכה להתפלל בלס, אה,

השתבח שמולד.

אמר רבי זיירא, הנה,

ואנה סמכי והיא תזיק.

בא רבי זיירא ואמר, רגע, רגע, רגע, אני גם סומך גולה לתפילה ואני ניזוקתי.

מי אמר לך

שעדותו של רבי יוסי בן אלקיים היא עדות נאמנה?

הרי אני סמכתי גם גולה לתפילה וניזוקתי.

אמרו לה, במה התזקת?

במה אתה ניזוקת?

דאמתה היא את עשה לבמלכה.

מה הוא עשה?

לא, היה צריך להביא מיסים לאזרח. או, נכון, יפה. המלך

רצה לגבור עוד ממנו תשלום, מיסים.

ואת מה התעשה לבמלכה?

האט אמנמי מבאי הלך למי אבגרא למיכזה אפה מלכה.

דאמר רבי יוחנן, לעולם השתדל אדם לרוץ לקראת מלכי ישראל, ולא רק לקראת מלכי ישראל בלבד,

אלא אפילו לקראת מלכי עובדי כוכבים.

שאם נזכה, יבחין בין מלכי ישראל למלכי עובדי כוכבים.

שמעתם?

אז זה היה הנזק שלו.

אבל,

מה הם ענו לו?

זה לא נזק בכלל. זה לא נזק, כי ממה לא אפשר היה צריך להביא?

יפה.

מה?

יפה.

ומה תזכה שתעשה את זה? תראה את ההבדל בין מלכי ישראל לבין מלכי אומות העולם.

כי מה ההבדל היה ביניהם?

מלכי אומות העולם היו לוקחים.

מלכי ישראל היו דואגים לעם שלהם.

אמר לרבי עילה לעולה כי עיילת להתם שייל בשלום את רב ברון האחי.

שתגיע

ותראה את רב ברון האחי, תמסור לו דרשת שלום. במעמד כל החבורה דה אדם גדול ושמח במצוות.

זימנה חדה סמך גאולה לתפילה ולא פסק חוכא מפמי כולי יומן.

שהוא סומך גם גאולה לתפילה ולא פסק חוכא.

שמח כל היום. שמחה, יפה.

ולא פסק, פסקה השמחה מפיו כל היום כולו.

אומר עין יעקב, איך אימצי סמיך?

ואמר רבי יוחנן בתחילה אומר, איך אדם באמת סומך גאולה לתפילה?

מה זה נקרא לסמוך גאולה לתפילה?

ואמר רבי יוחנן בתחילה אומר, השם שפתי תפתח, ולבסוף הוא אומר, יהיו לרצון עם רפי.

אמר רבי אלעזר תהא בתפילה של ערבית,

ואמר רבי יוחנן איזו בין, סליחה, תהא בתפילה של ערבית.

ואמר רבי יוחנן איזו בין העולם הבא זה הסומך גאולה של ערבית לתפילה של ערבית.

לא מדובר על שררית, זה מדובר על ערבית.

אלא אמר רבי אלעזר תהא בתפילת מנחה.

לא מדובר על תפילת מנחה.

רב אשי אמר, אפילו תימה כולו.

וכן דקבעו הרבנן בתפילה כתפילה אריכתא דמיה.

דאילו תימה אחי ערבי דכימאצי סמיך.

והבא אליה אמר, השכיבנו?

אלא כיוון דתיכנו רבנן השכיבנו כגאולה אריכתא דמיה. הכנה בי כיוון דקבעו הרבנן בתפילה כתפילה אריכתא דמיה.

אז עניין השמיכה הוא באמת בשלושה תפילות.

גם בתפילת שחרית,

גם בתפילת מנחה,

גם בתפילת ערבית,

אבל בתפילת ערבית הסמיכות היא באמירת השכיבנו.

בתפילת מנחה,

מה הסמיכות?

לא, שהוא אומר השם שפתי תפתח לי, יהיו לרצון עם רפי,

ובתפילת שחרית זה גאל ישראל,

להשם שפתי תפתח.

מ״ז, מי כדהי יהיו לרצון עם רפי, משמע,

לבסוף ומשמע, מעיקרא דבעיינא למימר.

ומה יתה מה תקנו רבנן לאחר שמונה עשר ברכות?

למה תקנו את אמירת היו לרצון עם רפי אחרי שמונה עשר ברכות?

אם אתה אומר לסמוך, מה זה נקרא סמוך?

סמוך זה צמוד.

אז היו צריכים להגיד השם שפת תפתח לי, ותראי לו רצון עם רפי, ובפניך השם צורי וגועלי?

זה סמיכות. למה אחרי שמונה עשר ברכות אתה אומר שזה נקרא סמיכות?

לאמרו מי קרא?

אמר רב יהודה בן רב שמעון בן פז יואיל ולא אמרו דוד אלא לאחר שמונה עשרה פרשיות.

לפיכך תקנו רבנן לאחר שמונה עשרה ברכות.

היות ודוד לא אמר אותו רק לאחר שמונה עשרה פרשיות.

יפה, לפיכך תקנו אותו רבנן אחרי שמונה עשרה ברכות.

לא משנים ממה שתקנו.

אה, תמנה סרי?

תישסרי אביאן.

אשרא איש ולמה רגשו גויים, חד פרשתאי.

ואמר רב יהודה ורד הרב שמעון בן פזי, 130 פרשיות אמר דוד, ולא אמר הללויה עד שראה במפולתן של רשעים.

שנאמר,

איתם הוא חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם ברכי נפשית השם הללויה.

אלא אומר עין יעקב, הנה 103 104 אביאן.

אלא שמם אינה אשרא איש ולמה רגשו, חד הפרשאי.

ואמר רב שמעון בנתן אמר רבי יוחנן.

כל פרשה שחביבה על דוד פתח בה באשרי וסיים בה באשרי.

פתח באשרי דכתיב אשרי האיש וסיים באשרי דכתיב אשרי כל חוסה בו.

בסדר?

יפה.

לכן באמת,

זה פרשייה אחת ולא שניים.

או,

עכשיו נקרא לבריונים.

מ״ח,

האנו בריונאי דהוו בשביבות דרבי מאיר.

לרבי מאיר הוא לא זכה לשכנים טובים.

זכה לשכנים בעייתיים.

והבו כמצער אלה טובא. היו מצערים אותו את רבי מאיר.

הווה כבאי רבי מאיר רחמעלי הוא.

כי הכי דלימותו.

התפלל עליהם רבי מאיר שילכו מן העולם, ימותו.

ייפטרו מן העולם, לא היו מצערים אותו.

אמרה לב רוריה דביתהו,

ברוריה אשתו,

מהי דעתיך?

מה דעתך? משום דכתיב? למה אתה מתפעל להם שימותו?

משום דכתיב ייתמו חטאים.

מי כתיב חוטאים? חטאים כתיב.

לא כתוב חוטאים, כתוב חטאים.

ועוד

שפי לסייפה דקרא, תסתכל בסוף הפסוק.

מה רשום שם? רשעים עוד אינם.

כיוון דהיתמו חטאים, אז ממילא לא יהיו רשעים.

אז מה נעשה?

הוא אומר לה.

אלא בא ארח מעלי ודלי הדרי בתשובה.

תתפלל שיחזרו בתשובה.

ממילא הם לא יצטרכו להיפטר מן העולם.

ואז ממילא לא יהיה את העניין של רשעים עוד אינם.

כי אם ישובו בתשובה יהיו צדיקים.

בא ארח מעלי ובהדרי בתשובה.

יפה.

אז באמת, התפלל עליהם ושבו בתשובה.

שינה את תפילתו.

אמר להו צדוקי לברוריה.

בא איזה צדוקי אחד ודיבר עם הרבנית ברוריה.

תכתיב בישעיה נ״ד רעני עקרה לא ילדה.

משום דלא ילדה רעני.

מה, אישה שלא ילדת היא שמחה?

היא מצטערת שאין לה ילדים.

אז מה זה רעני עקרה?

תשמחי עקרה כי לא ילדת.

זה לשון לא מובנת.

האמרה לה שדיא, טיפש,

שפי לסיפא דקרא. תראה את המשך הפסוק. תכתיב כי רבים בני שוממה מבני בעולם.

אמר השם אלא מאי עקרה?

אמר השם אלא מאי עקרה לא ילדה?

רעני כנסת ישראל שדומה לאישה עקרה שלא ילדה בנים לגיהנם.

כבטייחו כמוך.

תצדוקי רשע מרושע.

אתה רוצה להצטדק בדבריך להביא כל מיני לימודים עקומים

כי הראש שלך עקום כי נולדת להורים עקומים ומשפחה עקומה ולאומה עקומה.

ואתה רוצה עכשיו חס שלום לעקם את התורה כפי שיטתך.

לכן כתבו הפסוק רניעה קרא לו ילדה? למה?

כי רבים בני שוממים בני בעולה.

לכן כנסת ישראל עם ישראל צריך לשמוח שאין לו אחד כמוך.

למה? כי אתה ראוי ומזומן לגיהנם.

יפה.

מ״ט ואמר לההו צדוקי לרבי אבאיו וכתיב מזמור לדוד בורחו בפני אבשלום בנו.

וכתיב לדוד מכתם בבורחו מפני שאול במערה.

המה עשיה וברישה?

מי כדי מעשה דשאול עבר ברישה? לכתוב ברישה.

אמר לעתון דלא דרשתינם סמוכים קשה לכו.

אנן דרשינם סמוכים לא קשה לאן. אתם שלא דורשים סמוכים של הפסוקים.

אז לכן קשה לכם. אניש דורש סמוכים של הפסוקים לא קשה. דאמר רבי יוחנן סמוכים מן התורה מנין שנאמר

בתהילים קי״א סמוכים לעד לעולם עשויים באמת וישר.

הדבר הסמוך הוא באמת היושר והאמת.

ולמה נסמכה פרשת אבשלום לפרשת גוג ומגוג?

מה הקשר ביניהם?

פרשת אבשלום נסמכה לפרשת גוג ומגוג.

שאם יאמר לך אדם כלום יש עבד שמורד ברבו,

אף אתה אמור לו כלום יש בן שמורד באביו.

אלא הווה, אחי נעמה הווה, אז כמו שיש כך, יש באמת כך.

יפה.

כן, אז סיימנו בעוד נ', בעזרת השם, אנחנו עוברים

לפלא יועץ.

בשורה,

ברוך השם.

אם אדם יודע,

טפל בו.

אם אדם יודע בשורה טובה לחברו,

מהור ימרינה לו וחייתה נפשו בגללו ולמצווה תחשב לו.

ומה גם לאיש צדיק שהגורם שתחיה רוחו, חיים יוסיפו לו.

יש לך בשורה טובה? לך תספר את הבשורה הטובה.

ואנחנו נראה בעזרת השם בפרשה

הזאת.

נכון?

עוד יוסף חיים. הנה, הדברים קשורים אלינו, ברוך השם, השתבח שמולעד. הוא למד מסרח בת אשר,

שעל שבישרה ליעקב אבינו, על יוסף,

שהיה חי, מה היא זכתה?

להיכנס בחייה לגן עדן.

אתה מכיר את העשרה שבחייהם נכנסו לגן עדן?

אחת מהן זה סרח בת אשר.

וזה נכלל במצוות גמילות חסדים, שאדם עושה חסד עם החבר שלו.

וכשם שלעניין צדקה אמרו בגמרא מסר דבר מציעה עין א', עמוד א', עניאך הקודמין,

כן הדבר לעניין גמילות חסדים.

ואשר לא טוב עשו הליצנים שבנוסעם לדרכים הן כותבים לקרוביהם ולאנשי ביתם להודיעם שלומם.

אדם הולך לדרך, הוא לא אומר לו אני יצאתי,

נסעתי רחוק פה, שם, לא מודיע. מה, למה אתה לא מודיע? למה אתה מדאיג אותם?

למה אתה חס שלום איזה?

ונפשם בראתי תתמוגג לפי רוב האהבה,

כדאם ראין שיבוא לאויב מה שחושב לאוהב.

ובוודאי עתידים ליתן את הדין על כך שציערו את האנשים

ולא בישרו אותם טוב. והאיש אשר הוא טוב ידע אבריו לא לכתוב בכל מעבר ובהרבה דרכים, כדי שיגיעו לידם איגרותיו.

אם לא כולם, מקצתם לפחות.

ושאזכיר את בני עירו הנמצאים אצלו.

ומצווה על כל מי שיגיע לידיו איגרת, בזמנו הם שולחים מכתב, לא אס.אם.אס, לא וואטסאפ, לא את הדברים האלה.

לא אימייל.

ויגיע לידי הבעלים למצווה רבה תחשב לו. אתה שולח מכתב, אוי, ברוך השם.

אני שומר על קשר. אתה מרים טלפון לאבא ואימא, וואה.

אבא ואימא שמחים. לא התחתנת, אתה לא מכיר אף אחד, לא זה.

צריך לנהוג בהם את הדבר הזה, את העניין הזה.

של לבשר אותם.

כי לפעמים נפש הוא משיב.

וכמה מצוות הוא מקיים גבינות חסידים ומצוות, ואהבת לרעך כמוך.

ועבד ומהנה לשמח לב אומללים ולהחיות לב נתקעים,

ויישא ברכם את אהונאי ואנשים.

כל קבל דנא בשורה רעה, לא ישמע מפיו.

וכן להפך, לגבי בשורה רעה, לא משמיעים.

שאמרו רבותינו, זכרונו לברכה, פסחים ג'-ב', שהמבשר בשורה רעה, עליו הכתוב אומר, מוציא דיבה.

הוא כסיל.

אדם שמספר דברים לא טובים, טיפש.

מה אתה מבשר בשורות רעות?

ואמרו רבותינו, זכרונו לברכה, בגמרא, ממגילת טו עמוד א', שאפילו השולח לחברו לידע איזה דבר ולהשיבו דבר,

אם התשובה רעה לא ישיבנו דבר, שאין משיבין על הכלכלה.

וכמו שמצינו בהתך,

מי זה היה התך? יש אומרים שזה היה אליהו הנביא בכבודו ובעצמו.

כן?

שהוא בא להגיד למרדכי,

שלא רצה להגיד למרדכי את דברי אסתר.

ואם לפעמים הוא מוכרח להגיד לחברו איזה בשורה רעה משום איזה צורך שעה,

יגיד לו את זה ברמזים כדי שחס ושלום לא יצטער.

באופן שיבין מעצמו, כמו שהשבטים הקדושים עשו.

מה עשו השבטים?

שלחו גדי עזים. ואחר כך באו, וראה את זה יעקב אבינו, ואחר כך באו וזה ואמרו לו,

רב יוסף, חיירך אלטו וכו' וכו'.

לא ציירו אותו.

אבל שם הם עשו רמז.

ראיתי באחד המפרשים בשנים עברו, גם הרב לוינשטיין שיהיה בריא אמר את זה,

שהם עשו רמז נפלא.

הם קנו,

בכסף הזה שהם מכרו אותו, מה הם קנו? כך כתוב בתהילים, על מוכרם

זה בעבור נעליים.

הם קנו נעליים.

מה הם רצו לסמל ליעקב בעניין של הנעליים, שהם קנו חדשות?

הרי אבל לא לובש מנעלי עור.

אז הם רצו לסמל ליעקב אבינו, הוא לא מת.

עובדה שקנינו נעליים חדשות.

אבל כתוב שנסתלקה ממנו רוח הקודש, כי צדיק שבצער, אין רוח הקודש שורה עליו.

נסתלקה ממנו, אפילו בדבר הזה,

יש שאומרים שהוא לא שם לב, יש שאומרים שהוא כן שם לב,

לכן הוא, וימאהן להתנחם,

כי הוא שם בו לב שמשהו מוזר, מצד אחר יש להם נעליים חדשות,

ואבל הוא לא לובש נעליים, הם צריכים להיות באבלות,

מצד שני,

הם קיבלו דיקטונת עם דם,

והדם, מה שנקרא, הצער גובר על השמחה,

לכן וימאהן להתנחם,

הוא לא קיבל את הנחמה,

היה לו חשד אבל לא קיבל את ה...

יפה, או יגיד על ידי עובד כוכבים, אתה רוצה לבשר בשורה רעה?

זה תגיד, זה גוי אחד ככה וזה,

ולא ישלח לישראל אחר,

שהרי אמרו,

דה הלך סני לחברה החלטה, אל תשלח את השכן שלך ישראל שיגיד,

תשלח את הגוי שיגיד,

אם לא שרוצה שלא ידע פתאום,

שאז צריך חכם לב שיגיד דבר בסדר הנכון,

חס שלום זה מאורע טרגי או זה, וכן על זה הדרך, זה כן, אין ברירה,

אבל אם זה שאר דברים,

אז צריך לדעת איך להגיד אותם, ולא חס שלום, כמו שעשתה שיח בת אשר.

מה עשתה שיח בת אשר?

היא התחילה לשיר ליעקב אבינו, עוד יוסף חי, המלך במצרים, שלושני בנים.

וזה ככה, בבשורה הזו, בשמחה הזו שהיא עשתה,

היא בישרה והצילה באמת את יעקב אבינו, חס ושלום, מלקבל פחד וכולי.

יפה.

ברוך ה' לעולם, אמן ואמן.

רבי חננה מן הקשיא אומר,

רצה הקדוש ברוך הוא לזכו את ישראל לפיכך בעליהם תורה ומצוות.

שנאמר, ה' יחפץ למען צדקו, יגדיל תורה ויעדיל.