פרקי דרבי אליעזר - ט' | הרב שמעון משה חי רחמים

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

בשם השם נעשה ונצליח. השיעור בעזרת השם

יהיה להצלחת פנחס בן רוזה, שיזכה לחוכמה ולימוד התורה בנחת. יוחאי בן שרון לרפואה שלמה וחזרה בתשובה.

היולדת רבקה בת רוזה תזכה בעזרת השם לרפואה שלמה ובריאות איתנה, חזרה בתשובה בעזרת השם.

הילד בעזרת השם יזכה להיות נימול כהלכתו ולגדול בתורה ויראת שמיים.

מזל טוב לידידנו

הרב ארז, לרגל הולדת הבן בשעה טובה ומוצלחת. יהיה רצון בעזרת השם שיזכו לגדלו.

רוב נחת, יהודית, אמיתית, אמן.

וגם להילול נשמת שלמה בן חזקיה, סמרקן בת שרה, סרפור, זדה, בת חווה, כל הנפטרים בתוך שנה זו.

להצלחת

כל קהילות פז בארץ ובעולם. יש גם בעולם.

צריכים גם אותם להזכיר, לא רק בארץ.

בארץ ובעולם בעזרת השם שיזכו לעלות מעלה מעלה ולשגשג,

ובראשם

הורינו הרב אמנון יצחק בן רומיה,

שיזכה בעזרת השם לרפואה שלמה, בריאות, אושר ואושר והצלחה, וכל מי לדי מיטב

יזכה להאדיר את האמת

ולהטביע את השקר בעזרת השם ולהכניע את היצרים הרעים

לזכות בעזרת השם יחד, כולנו לראות בני משיח, צדקנו, אמן ואמן.

אמן.

אנחנו בפרק 2 ו-20, היום השיעור התחלק לשני חלקים,

כשבחלק השני בעזרת השם נעסוק בהלכות חג הפסח,

עניינים של בדיקת חמץ וכן על זה הדרך, ובשבוע הבא, בלא נדר, בעזרת השם,

נדבר על עניינים של הכנה לליל הסדר הראויה,

כל הדברים הנצרכים לליל הסדר, בעזרת השם. השבת

זה שבת מיוחדת, נקראת שבת הגדול.

ולמה נקראת שבת הגדול? בעזרת השם, בחציו השני של השיעור נראה.

אנחנו בפרק 2 ו-20.

כתיב ויחי אדם שלושים ומעט שנה, ויולד בדמותו כצלמו.

ומכאן אתה למד שלא היה קין מזרעו ולא מדמותו ולא מצלמו של האדם הראשון.

אז מאיפה נולד קין?

ולא מעשיו דומין למעשה הבל אחיו, עד שנולד שט שהיה מזרעו ודמותו.

של מי? של הבל.

ומעשיו דומים למעשה הבל אחיו, שנאמר יולד בדמותו כצלמו.

קין נולד מהיצר הריש, אומרים, שחווה נתעברה

מביאתו של הנחש הקדמוני, ולכן נולד מזה קין שהיה רע במעשיו, מעלליו, דעותיו, מחשבותיו, הכל היה אצלו רע.

עד כדי כך שאפילו כנגד קודשא בריך הוא רצה לעשות דברים לא טובים.

מה הדברים הטובים שהוא לא רצה?

שהוא לא הכניע את עצמו.

כידוע,

בפרשת המעשרות והביכורים,

כשאדם מביא ביכורים,

הוא אומר את הנוסח הבא, ארמי עובד אביו, וירד מצרימה, ויגרושם במתי מעד האישם לגוי גדול עצום ורב,

ויראו אותם מצרים ויענונו וכו' וכו', ועתה

הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתת ליד ה' והנחתוהו לפני ה' אלוהיך והשתחוויתה,

ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלוהיך אתה והלוי והגר אשר בקרבך.

אז עכשיו אנחנו נראים פרשת ביכורים,

שזה עניינים של פרי הראשון שמבקר לוקח חוט אדום,

כורך עליו כעין גמי, כעין חוט אדום, וזה יהיה הפרי הראשון

שיעלה איתו האדם בעל השדה בכבודו ובעצמו לבית המקדש,

לומר תודה להשם.

לא רק הדבר בפירות,

אלא גם בשאר דברים, כגון בחורות צונו.

בסדר? כל הדברים האלו שיש להם עניין של בחרות, בכורה,

אז עושים אותם כמו שצריך בטקס מיוחד, היו עולים לירושלים,

חמורים מקושתים וכבשים מקושתים, עזים וכן הלאה.

זה הדרך, היו עולים עם זה לירושלים.

ושם בבית המקדש היו מקריבים את אותם הקורבנות.

ולמה? כי הקורבנות הללו, לא קורבנות, סליחה, את הביכורים.

ולמה היו מקריבים את זה? כי אין הוקרת תודה להשם יתברך, להגיד תודה להשם. על מה תודה לקדוש ברוך הוא?

להגיד תודה לקדוש ברוך הוא על זה שהקדוש ברוך הוא נתן לי, דהיינו.

סתם אדם מהשורה צריך להגיד, סליחה, אני טרחתי, אני עמלתי,

אני זרעתי, אני השקיתי, אני קצרתי.

אני ריססתי, עשיתי את כל הפעולות שאדם צריך לעשות בשדה כדי שייצא לו פירות טובים,

למה צריך לתת את זה למישהו אחר?

בא הקדוש ברוך הוא ומצווה אותנו, תשבור את האגו שלך, תשבור את האני שבך, תשבור את הגאווה,

את האני,

האני, האני, הכל אני, אני, אני. איך אמר ההוא?

ביסלי, כיפלי, הכל אני, אני.

תשבור.

יש שמות שלא מזכירים.

כן, אז תשבור את האני שבך, ומה תעשה?

תראה, תעשה את זה לכבוד השם יתברך.

תגידו תודה לקדוש ברוך הוא. וזה עניין בהקרבת ביקורים, זה עניין אפילו בזיווג.

אדם מתחתן, מה הוא עושה? עד עכשיו הוא דאג לעצמו, ופתאום עכשיו הוא צריך לדאוג לאחר.

לתת לשני, עוד מעט חג הפסח מתקרב, לא לשכוח.

יש מצווה לקנות לאישה מתנה בשלוש רגלים.

חוץ מזה גם כל, ראיתי איזה אחד מביזור פרחים מהשבת, אמרתי, אשתרוך שמו לעד.

איזה יופי, כל הכבוד. אבל בפרט במועדים, שלושת הרגלים ושאר חגים, אדם צריך לקנות מתנה לאשתו.

לשמח, עוד היית טורחת בשבילו, הוא טורח בשבילה.

יפה, אם לא בשר, לפחות שיהיה איזור פרחים או משהו, איזה תכשיט.

כן.

אה?

אה, בעזרת השם יתברך. יפה.

את האמת, אני הייתי מרוצה מאוד מה... זה היום, מהשוערמה הזה.

חבל על הזמן, הרגשתי שאכלתי לאף השוערמה, חס ושלום, לא של טרף, כן?

אבל הרגשתי שאכלתי באמת, אני אומר, ורציתי אפילו לחכות שבע שעות.

עד כדי כך, זה היה כל כך מקורי ואמיתי.

באמת משהו.

זה שווה יותר מבשר אמיתי, לדעתי.

כן.

אז פה אותו דבר בקין, שהתוואים שלו נשתנו לרעה. כי מי הוא? מזרעו של הנחש הקדמוני, והנחש כולו היה רע.

עד כדי כך שהוא התהלך בגן, הוא חיפש פראיירים, על מי ליפול.

כמו שאמרנו בפרקים הקודמים, שסמאל,

שהשר הממונה בשמיים, הסטרא אחרא הגדול,

הוא רכב עליו, שהיה דמותו כדמות גמל של הנחש,

והוא בא כדי להחטיא.

אחרי שהוא שמע בשמיים שהקדוש ברוך הוא רוצה לתת,

לברוא אדם וכולי, ולברוא עולם וטוב והכול, וזה, הוא רוצה לקלקל.

ובהיות והוא קלקל, ברוך הוא גירש לו מפמלייה של מעלה, כמו שלמדנו.

אז לכן, אדם הראשון, לא היה לו את הגנים האלה של רע, הוא נולד מושלם, הוא נולד טוב, נולד מהול, הכול תקין.

ופתאום בא משהו שהוא לא טוב ממנו ועושה פעולה לא טובה,

את הרצח הראשון בעולם.

אומנם זה לא הוא עשה, כן? אתם זוכרים שראינו

על העורב.

אומנם זה לא היה רצח, כן? שהוא טמן את אחד מחבריו ומזה למד האדם הראשון

לעשות את הקבורה, משם נלמד הקבורה בזכות העורב.

ולכן אמרנו בפרק הקודם,

נותן לי והמה לחמה לבני עורב אשר יקראו. זה השכר של העורבים שמה,

שיהיה להם שכר כזה גדול שאת כל המזונות שלהם הקדוש ברוך הוא מזמן לילדים שלהם.

האמא בוגדת בהם, מה שנקרא, בורחת, היא רואה אותם לבנים

בתחילה ועד שהם גדלים, ממי הם גדלים?

מהקב' ברוך הוא.

זה לחדד את האמונה בבשר ודם.

מה, אני צריך לעבוד כדי להתפרנס. סליחה, הנה, אני לא עובד, הכול בסדר. אפילו הבנים של העורבים,

האמא שלהם עוזבת אותם, אתה לפחות גדלת עם אמא.

פה אפילו האמא שלהם עוזבת אותם בכל אופן הם חיים ומתקיימים וגודלים והכל ומביאים גם הם זרע.

איך זה יכול להיות?

הקדוש ברוך הוא, זנו ומפרנס.

לבני עורב אשר יקראו.

אז פה הוא מוליד את קין, וקין היה רם העללים. אז אמרנו, מאיפה קין יצא? לא מזרעו של אדם הראשון. לכן הוא צריך עוד פעם להביא בן לעולם,

כי אחרת אין קיום לעולם.

כי הבל נרצח, והבל זה היה דמותו כצלמו, גם בהתנהגות, גם במעשה, גם בדמות היה דומה לו.

אחרי שהבל נרצח על ידי קין ונקבר,

הוצרח האדם הראשון שוב פעם להביא ילד לעולם, כדי שהילד הזה ימשיך,

ונקרא שמו שת,

מלשון השתתה, ממנו הושתת העולם, ממנו יוסד העולם הלאה,

לדורות, דורות, דורות, דורות, דורות, דורות, דורות, עד היום הזה. יפה.

וגם ממנו, אם תשימו לב, בסדר הדורות,

הנחילו את זה הלאה, את שאר הדורות. אדם שת, לא רשום קין.

קין הרי נותר.

הבל לא רשום כי הוא נרצח.

אז מי בסדר הלשת ממנו?

הושתת העולם.

זה היסוד, מה שנקרא.

ומעשיו דומין למעשה הבל אחיו, גם הוא היה לו מידות טובות. למה? ממי הוא יצא? מאדם טוב. מזרעו של מה? של אדם הראשון.

שנאמר, ויולד בי דמותו כצלמו. רבי ישמעאל אומר, משעת עלו ונתייחסו כל הבריות וכל דורות הצדיקים, ומכאן עלו ונתייחסו כל דורות הרשעים, הפושעים והמורדים

שמרדו במקום.

ואמרו, אין לנו צריכים לטיפת שמר הער, מלאש העולם לא צריכים את הגשם שלך, ולא לדעת את דרכיך, שנאמר, ויאמר לאל סור ממנו.

כי הם רצו לסור מדרכיו של הקדוש ברוך הוא.

רבי מאיר אומר, גילוי בשר ערווה היו הולכים דורות של קין,

האנשים מהנשים.

אתם מכירים את השבט ההוא שלנו, שנמצא באפריקה,

שאין לו בגדים בכלל, לא לנשים ולא לגברים?

ככה הם היו הולכים בזמן של קין. כל דורות קין היו הולכים ערומים.

ידעו שזה חיסרון, הרי מאז שאדם טעם את עץ הדעת ואכל, גם הוא גם חווה, ידעו שזה חיסרון.

ותפקח נא וידעו כי ירומים הם, ככה כתוב שם בפסוק.

וממילא הוצרכו ללבוש, כי הם הסתתרו.

ופתאום עכשיו שום דבר, אלה כפרו, לא, המשיכו להיות כאבותיהם לפני החטא.

אמרו לו, אנחנו בסדר, אנחנו הולכים בלי.

אה, אתם הולכים בלי?

זה יהיה בשבילכם קללה לדורות.

אז כל הערומים שאנחנו רואים ברחוב למי הם שייכים? בני קין, הפושעים והמורדים.

יפה.

כבהמות ומטמאים בכל זנות.

בול.

איש באמו ובביתו ובאשת אחיו. היה שם עניין של קרבה, שבעה קרובים. כלום, הכל מותרים לכם.

ובגילוי וברחובות גם, היו עושים מעשים ברחובות כמו בהמות.

וביצרה ובמחשבות ליבם, מה עכשיו אני רוצה, אני מקבל, בטנם אלוהים.

שנאמר, ויער אדוניי, כי רבה רעת האדם בארץ. ראש ברוך הוא לא יסד קרעת הארץ, הוא יסד אותה לטובה, והנה פתאום הכל נהפך

לרעה.

ראש ברוך הוא לא רוצה כזה דבר.

רבי אומר, ראו המלאכים שנפלו ממקום קדושתן מן השמיים,

אפילו המלאכים התקלקלו. תראו מה זה.

היו מלאכים הרי שירדו לרעוד בבנות האלוקים.

הם ראו את בנות קין, שהן היו מהלכות גלויות בשר ערווה,

ומכחלות עיניהם כזונות,

נמשכו אחריהם, אחרי התאוות. מלאך!

תראו מה זה.

אפילו מלאך שיורד לפה מתקלקל.

אז מה אנחנו נגיד?

אמרו העולם, כמה צריכים שמירה?

כמה צריכים שתגאל אותנו כבר מכל הקלקול?

שנאמר, ויראו בני האלוהים את בנות האדם.

רבי יהושע בן קרחא אומר, המלאכים אש לוהטים.

שנאמר, משרתיו אש לוהט, והאש באה בבהילה בבשר ודם, ואינה שורפת את הגוף.

אדם אחרי ששימר את עצמו בקדושה וטהרה, בעניינים שבינו לבנה,

כולו מזיע,

כולו אש,

ריתחא,

ויש עוד ריתחא, ריתחא דאורייתא.

אבל יש ריתחא אחרת, ריתחא של המלאכים.

אלא בשעה שנפלו מן השמיים במקום קדושתן, האש הזו לא שרפה את גופן.

אלא מה נהיה להם?

כוחן וקומתן נהיה כבני אדם. הם אמנם היו ענקים כזמן אברהם אבינו.

אמרנו, אברהם אבינו,

יש מדרש פליאה שאומר שהיה גובהו שבעים וארבע בני אדם נורמליים.

כך שבעים וארבע בני אדם, שימו אותם אחד על השני, זה היה הגובה של אברהם אבינו.

אז זה היו,

החוזק שלהם היה כמו בני אדם של אז.

ולבושן, מה היו מתלבשים? גוש עפר.

שנאמר, לבש בשרי רימה וגוש עפר. רבי צדוק אומר, מהם נולדו הענקים שנדברה בפרשת חיי שרה וכולי.

זה הענקים שלו, אחימן שישה התעלמה ילידי הענק, זה מהלכים.

רבי צעוק מלך הבשן וכולי, הענקים.

רבי צדוק אומר, מהם נולדו הענקים המהלכים בגובה קומה ומשלחים ידם בכל גזל וחמס ושפיכות דמים. אדם שהוא מרגיש בעל הבוסטה,

אה?

הוא מרשה לעצמו לקחת, מי יגיד לי מה זה? אני מולך אותו ככה.

הוא קדם שזה נמלה, אני עושה לו ככה, פור, הוא כבר בורח.

אז מה, אני צריך להתייחס אליו?

אז הם הרגישו שהם יותר מאלוקים.

למה הם כאלה גדולים הכול? אז מותר להם לשלוח את הידיים בגזל, בחמס, בגילוי עריות, שפיכות דמים.

דכתיב, ושם ראינו את הנפילים.

זה פרשת שלח לך מרגלים, שם שהם כתבו, ראו את הנפילים. איזה נפילים? זה אותם הבנים של הענקים שהם ראו אותם, שחיו שנים.

ואומר, הנפילים היו בארץ.

אמר רבי יהושע בן כורח, ישראל נקראו בני אלוהים, שנאמר, בנים אתם להשם אלוקיכם, והמלאכים נקראו בני אלוהים.

שנאמר, ברון יחד, כוכבי בוקר, ויריעו כל בני אלוהים. ואלו, עד שהיו במקום קדושתן בשמיים,

נקראו בני אלוהים, כי באמת הם שירתו את הקדוש ברוך הוא, עבדו את השם יתברך.

שנאמר, וגם אחרי כן, אשר יבואו בני האלוקים.

רבי לוי, אבל אחרי שהם קלקלו,

שבאו לפה לארץ, ירדו מדרגת של אלוקים ונקראו בני ענקים.

בסדר?

רבי לוי אומר, היו מולידים את בניהם מופרים ורבים כמו שרץ גדול.

היו מולידים הרבה.

שישה בכל לידה ולידה.

עדיין עם ישראל לא קיבל את הברכה של שישה בקרס אחד, אבל הם היו שישה באיזה.

הסברנו את זה שמערכת גופה של האישה

בנויה מפלאי פלאים, זו גמרא.

שלושה חדרים בצד אחד, שלושה חדרים בצד נוסף,

וחדר אחד באמצע.

וזו שאלה איך בני ישראל יבואו שישה בקרס אחד, הרי אין מציאות כזו. הגמרא אומרת שלושה בצד אחד זכר.

שלושה בצד שני, נקבה.

באמצע או טומטום או אנדרוגינוס. ספק זכר, ספק נקבה, לא יודעים.

או שיש לו סימני זכרות ונקבות, או שאין לו בכלל, לא יודעים.

אז איך הביאו שישה בקרס אחת?

אז הקב' הוא עשה איתם נס.

אתם עשיתם פן ירבה,

אני אעשה איתכם כן ירבה, שגם בחדרים שצריכים להתעבר בהם ולהוליד נקבות, בהם יהיה זכרים.

זה היה הפלא שהקב' ברוך הוא עשה.

ועוד יותר נס גדול, שבחדרים של טומטום ואנדרוגינוס, שם הם לא נתעברו.

כדי שיבואו ילדים בריאים, יפים ומושלמים.

שלא יהיה חיסרון בהם, חס ושלום.

למה?

כי ראש ברוך הוא רוצה להתגאות בהם.

בני ישראל בואו והירבו והאיש רצו מאוד מאוד.

שישה בקרס אחת, סופרים, כן? הלאה.

אז פה אותו דבר, הם גם קיבלו מתנה,

שהם היו ילדים שישה,

אבל המתנה הזו לא נותרה כי ראש ברוך הוא השמיד אותם אחר כך, בדור המבול.

ובאותה שעה היו עומדים על רגליהם,

איך שהיו נולדים,

כבר היו עומדים על רגליהם ומדברים בלשון הקודש ומרקדים לפניהם כבר.

זה לא היה תינוק כמו היום, לא גר לו זמן, עד שהוא מתהפך,

עושה פוזות וזה,

ולפעמים זה, ובעיות, ופרקי ברכיים, תיקח אותו לרופא ותבדוק, ועכשיו צונן וזה.

כל אחד היה נולד,

חנג'ורי גדול,

כמו שצריך, חזק, והוא כבר רץ לך, והולך, ורוקן אפילו,

ואפילו מדבר.

נסתום גם שיניים היה.

שנאמר, ישלחו כצאן אבי להם. אמר להם נוח,

עכשיו נכנס פה נוח לתמונה,

שובו מדרככם וממעשיכם הרעים, שלא יבואו עליכם מהמבול. הסתלבטו עליו, מה אתה מבלבל את המוח? איזה מבול? אנחנו עושים את היד ככה, נגמר.

סוגרים את זה, מה אתה אומר מבול? איזה מבול? על מה אתה מדבר בכלל?

אתה מהבול, לא מבול. מה אתה מדבר?

שלא יבוא עליכם מהמבול ויחריד כל זרע בני האדם. אמרו לו, הרי אנחנו מונים עצמנו,

אין בעיה. אתה יודע מה?

אם יבוא המבול, אין בעיה.

הרי אתה אומר, חיד זרע, אנחנו מונעים את עצמנו מפריה וריבייה שלא להוציא זרע בני האדם. אין בעיה, אנחנו נעשה שביתה, לא נלד.

לא משלמים מיסים של זה, איך זה נקרא?

קצבת ילדים? לא ילדים, אין בעיה.

מה היו עושים? כשהיו באים אצל נשותיהם, היו משחיתים מקור זרעם על הארץ

כדי שלא להוציא זרע בני האדם.

עד כדי כרם היו חייבים להיות,

אדם חייב להיות עם אשתו בזמנים מותרים, היו משחיתים את הזרע שדה על הארץ, שנאמר, וירא אלוקים את הארץ והנה נשחטה. ממה נשחטת מהזרע שהיו מוציאים?

אמרו אימי המבול. עכשיו, ממה נוצר מהזרע הזה שהם השחיתו ארצה?

את החיה שנקראת שדה הארץ או טבור הארץ, משהו כזה.

זה מובא שם בפרשת בו,

כמדומני או ברשי או במפרשים,

שיש חיה שנקראת שדה הארץ או טבור הארץ.

היא מחוברת, כן,

שדה הארץ, היא מחוברת בטבור שלה לארץ.

והיא נמצאת במקומות ככה מפחידים,

אולי מראים את זה בכל מיני ככה שרדים מעתיקים מהתורה,

שיש איזו חיה ככה מוזרה באיזה יער, ופה מלאה שערות, ופה, והיא מחוברת לארץ,

שדה הארץ היא נקראת,

והיא אוכלת בני אדם וכו', זה היה מזערו של האדם. שהוא השחית, נותן לה כוח וחיזוק לחיה הזאת,

והיא הורגת בני אדם.

זה כנגד זה.

אמרו, אם המבול יביא עלינו, מה בעיה? אם ישטוף אותנו מהלכלוך שעשינו? אין בעיה.

הרי אנחנו גבוהי קומה, ואין המים מגיעים עד הצוואר שלו, מה הבעיה? המים עם מה יתמלאו עד לפה? אין בעיה. אז אנחנו נסחה והצוואר יהיה בחוץ, ואין כאן אנחנו גבוהים.

ואם מי תהומות הוא מעלה?

עלינו הרי פרסות רגלינו לסתום את התהומות. מה הבעיה? יש לנו נעליים.

לא כמו האפיפיור שבא,

ואמרו שהוא אדמוור.

יש לנו נעליים, כי אנחנו סותמים את הזה עם הרגל שלהם, כל רגל רגל.

סותם את התהום, נגמר הזיבור, לא יעלה המים.

מה היו עושים? פושטים כפות רגליהם

וסתמו את כל התהומות. מה עשה הקדוש ברוך הוא?

אתם חושבים מה? שהנייק שלכם יסתום את התהומות שלי, אה?

בסדר, אין בעיה. בואו נראה אם הנייק עומד בחום.

נתן להם שם שבעים מעלות, מאה מעלות חום.

מה עשה הקדוש ברוך הוא? הרתיח מאה תאומות והיו שולקים את בשרם.

הכל נהיה שם נמס, נהיה, וזה התחיל לשרוף, נהיה כוויות, אה?

והיו פושטים את האור מעליהם מרוב החום של המים. לא יכלו להרים את הרגל, למה? הם חייבים להיות גבר, אה?

להראות שהם סותמים.

והכל נהיה כוויות, דרגות כבר חמש וזה, והם פושטים את האור שלהם מרוב הכאב שנאמר באיוב,

בעת יחזובו, נצמדו, בחומו נדעכו במקומותיו.

ואז הקדוש ברוך הוא העמיס אותם עד כדי כך.

אל תקריא בחומו אלא בחמימו, אחרי שהוא חימם את זה, ויפה.

פרק שלושה ועשרים, מעניין?

וזה אשר תעשה אותה תנא רבי ישמעיה באצבע יראהו הקדוש ברוך הוא לנוח ואמר לו כזה וכזה תעשה. מתי הקדוש ברוך הוא עוד פעם יראה כזה דבר?

יש שלוש פעמים

בתורה של הקדוש ברוך הוא אמר כזה.

יפה, זה לגבי הלבנה.

זה אחד. ארבע, סליחה. מחצית השקל, יפה.

מנורת הזהב. מנורת הזהב. והנה פה לנוח, כזה.

בסדר?

אז למדנו.

ואמר לו כזה וכזה תעשה לתיבה מאה וחמישים קנים אורך ימינה של התיבה ומאה וחמישים אורך בשמאלה.

שלושים ושלושה קנים בצד רוחבה בדפנותיה לפניה ושלושים ושלושה דפנותיה לאחריה.

ועשרה בתים בתווך. זה מחולק.

היו אלו לאוצרות של מאכל. עשר חדרים מחולק לאוצרות של המאכל.

וחמש אפתניות בצד אורך ימינה של התיבה.

וחמש אפתניות בצד אורך שמאלה של התיבה. כמה חדרים, כן?

והמכניסים אמת המים נפתחים ונסגרים.

יש שם כזה, כמו באונייה שיש.

כל מיני כאלה, זה, מכניסים כאלה.

וכן ביציאה התחתונה, וכן במעלה השנייה, וכן במעלה השלישית. מדור. זה היה

שלוש קומות.

אונייה שלוש קומות, עשר חדרים בכל קומה.

מדור כל בהמה וחיה. ביציאה התחתונה מדור לכל העופות.

ביציאה השנייה מדור לשקצים ורמסים.

ובני אדם, ביציאה השלישית.

מכאן אתה למד ששלושים ושתיים מיני עופות היו בארץ.

ושלוש מאות ושישים וחמש מיני שקצים בארץ.

זה מה שאני לא אכניס לתיבה.

אם הוא לא היה מכניס, דוגמת הנשר, לאלה נועם נשר?

לאלה מכניס יונה? לאלה יונה.

מה הכניס? נשאר לנו.

אפילו מהזרעים של האדמה, מה שהכניס נשאר.

לא היה מכניס מלאפון, לא היה מלאפון היום.

מה, ממציאים מלאפון?

לא, היה יכול להיות תפוזינה, משהו מתפוז, אז ממציאים מזה, עושים תפוזינה.

אבל להכניס מלאפון ולהמציא מלאפון חדש, אין מצב.

עושים סלק בכמה צבעים, קולורבי בכמה צבעים,

אני יודע מה, חזרת, כל מיני דברים עושים בכמה צבעים, אבל

לא יכולים להמציא משהו חדש.

אין חדש. מה שנוח הכניס לטבע זה מה שנשאר לנו.

לא הכניס, לא הכניס.

חוץ מהזית אמרנו שהזית לא נכחד.

לכן אנחנו מברכים, בניך כשתילי זיתים שים לשולחן הרע. כמו שהפירות של הזית מרובים ככה, הבנים של האדם יהיו מרובים.

יפה.

שנמר תחתים וכן במעלה שלישית, שנמר תחתים ושניים ושלישים תעשיה. רבי תנחומא אומר, 52 שנה עשה נוח בתיבה.

כמה שנים היה בתיבה?

52 שנה.

שמעתם?

כמה אנחנו מכירים בתורה שכתוב?

יפה. שנה אחת. יפה. אז זה גרסאות. מחלוקת, כן?

זה תנחומא.

רבי תנחומא אומר, 52 שנה עשה נוח בתיבה, כדי שישוב בתשובה מדרכיהם מעשיהם... אה, סליחה.

52 שנה, כאילו הוא שקן בתוך הבנה וכו' וכו' וכו'.

גם שם כתוב אחרת.

120 שנה, נכון?

כדי שישוב בתשובה מדרכיהם מעשיהם הרעים, ועד שלא בא מבול,

היו הטמאים מרובים מן הטהורים.

החיות הטמאות היו מרובות מן הטהורות.

רצה הקדוש ברוך הוא להרבות את הטהורים אלה מעט את הטמאים. קרא לנוח ואמר לו, עבד לך אל התיבה מכל הבהמה הטהורה קמה שבעה שבעה.

זכרנו לקיבה מכל אחד שבע.

אמר נוח לפני הקדוש ברוך הוא, ריבון כל העולמים, אני יכול לקבץ אותם? מה אני... מה אני...

אחראי של הספארי העולמי, של הג'ונגל? איך אני אקבץ כל החיות?

זה נמצא שם, הוא, בקוטב הצפוני, זה בדרומי, זה פה, זה בשמיים, זה בארץ, זה במחילות,

אנחנו הולכים לספארי, רואים ארבע-חמש כלובים, אנחנו כבר משתגעים.

יאללה, אין לנו כוח, יאללה, כבר עייפים.

זה ג'ונגל עולמי.

לא, זה רק ג'ונגל עולמי, להביא את כל הסוגים, את כל המינים. דוב מהקוטב הצפוני, מהקוטב הדרומי,

צו ים כזה, כזה, כמה דגים יש? עשרות. כמה טורפים?

כמה יתושים? כמה זה? מזן כזה, מכזה?

חיידקים, מאיפה תביא את כל אלה?

מאיפה תביא את כולם?

זה פשוט לשבת ב-24 עונות,

בשנים, ולאסוף אחד-אחד-אחד-אחד, שאתה תופס אותם עד שאתה מכניס אותם לצנצנת הראויה ולכלוב,

ושיהיה לו מקום, ושהאריה יעמוד בפוזה אם לא ידפוק לו ביס.

הכל צריך שיהיה כמו שצריך, אי אפשר לסדר עודם ככה, להכניס, להעמיס וזהו.

וזה תיבה, הכול הרבה צריך שיהיה שיווי עם המשקל, שלא יהיה פתאום בוא כבד שהפיל שוקל יותר מדי.

תאמרו לכם, התיבה ככה שוחה ברמפה.

לא מתאים, צריך שיהיה הכול מסודר.

אמר לנוח, לך תביאי לתיבה מכל הבמתו. אמר נוח וריבון כל העמים, וכי יש בי כוח לקבצן אליי לתיבה. איפה אני יכול להביא אותם?

מה, נוח ושלושה ילדים שלו, אשתו, וזה, כל כבודה בת מלך פנימה,

שלוש תקלות, אז נוח ועוד שלושה ילדים, ארבעה אנשים יכולים להביא את כל הזה?

תראו כמה נשל ג'וגרפיק מסריט כל השנים, ועוד לא הספיק להגיע לחצי, מה שיש,

מפלאי הבריאה,

עם כל הפרסומים והסרטונים שלו. אז נוח ארבעה אנשים יוכלו להביא את כל הזה?

ירדו כל המלאכים הממונים על כל מין ומין.

כל עשב ועשב, יש לו מלאך, מכה אותו, הוא אומר לו, תגדל.

אותו דבר על כל, על הזברה, על הטהור, על הזמר, כולם באו, כל המלאכים, ועזרו לנוח.

וקיבצו אותם, ואת כל המזונות שלהם, גם לא רק אותם, גם להביא את האוכל שלהם, שיהיה.

צריך, כולם הביאו אותם לתיבה.

ולכן כתוב,

ויהיה ונוח אין כתיב, אלא ויבואו אל נוח.

מכאן שבאו מאליהם, המלאך דחף אותו, בוא,

בוא, צריך להיכנס לתיבה, אתה נבחרת מכל העם,

כל העם של הבקר והצאן וזה, להישאר.

לכבוד השם יתברך.

רבי מנה אומר, כיוון שנכנסו כל הבריאות אל התיבה,

סגר וחתם הקדוש ברוך הוא בידו שער התיבה, שנאמר, ויסגור ה' באדום. לא נתנו לו בהתחלה לסגור, פחדו, ההוא התחיל לרדת מבול, אמרו, אולי הוא צודק, אה?

היו ככה חצי דתיים.

אמרו, אולי בכל אופן הוא צודק, אולי לא, בוא נשאר בחוצה, רגל אחת.

נכניס ככה רגל.

צריך לסגור, עוד מבול כבר.

לא, לא, לא, תשאיר חלום פתוח, נו, נו, בכל אופן, זה.

עד שכבר הגיע כל המבול, נגמר, כבר לא אכלו,

וניסו לשבור.

שבור הוא שם אריות מסביב, שישמרו.

גם האריות אחר כך הלכו, לא נשארו.

שלאמר, ויסגור ה' בעדו.

ומרגלית אחת הייתה תלויה בתיבה ומאירה לכל הבריות כנר שהוא מאיר בגבורתו. יש גרסה אם זה היה חלון או מרגלית.

אז פה כתוב שזה היה מרגלית שהייתה עומדת באמצע התיבה והייתה עושה מתי אור יום היה מאיר, מתי חושך היה...

שיחקר יודע, נוח,

מתי הזמנים, מתי שבת, מתי זה, מתי ראש חודש, מתי פסח,

כל המועדים, הכל היה לפי המרגלים.

שנאמר צוהר תעשה לתיבה, רבי צדוק אומר, בעשרה במרחשוון נכנסו כל הבריות אל התיבה.

בשבעה עשר בו ירדו מהמבול על הארץ שהם מים זכרים, דהיינו מלמעלה,

עץ זכר, מים מלמטה נקבה.

ועלו מן התאומות שהן מים נקבות ונתחברו אלו עם

אלו וגברו להחריב את העולם.

עשו להחריב את כל העולם.

שנאמר והמים גברו מאוד מאוד על הארץ ונמחו כל היקום שבארץ. שנאמר וימח

את כל היקום אשר על פני האדמה חוץ

מנוח וכל אשר איתו בתיבה. שנאמר ויישאר אך נוח ואשר איתו בתיבה.

אז מה זה אך?

דרשו רבותינו של מדרש,

ששם הוא לא נתן את העוף של קהילות פז לאריה בזמן,

והאריה דפק לו ביס. אמר לו, אני לא אוכל הכשרים אחרים.

מה, אתה רוצה להכשיל אותי?

שהמלאך הביא לך את כל הזה, הטובים.

לא נתן לו בזמן, דפק לו ביס. לכן כתוב אח,

שכאב לנוח ויישאר אך נוח

ואשר איתו בתיבה.

ועוד מי היה בחוץ נשאר,

לא תאמינו וניצל, עוג מלך הבשן.

הוא היחיד שחטף כוויות ונשאר המלאכי.

וחוץ מהעוג מלך הבשן שישב לו על עץ אחד מן הסולמות של התיבה,

וככה שחל לו.

כמו ניצול, מאונייה.

ונשבע לנוח ולבניו שיהיה להם עבד לעולם. מי זה היה עוג מלך הבשן? אתם זוכרים?

אליעזר עבד אברהם.

ככה המדרש מביא, שזה היה אליעזר עבד אברהם.

ובן של מי הוא היה?

של נמרוד הרשע.

כשהוא אמר לו, אם ככה הגדוש ברוך הוא הציל אותך מכבשן האש, מוטב שהבן שלי יהיה עבד אצלך.

שתי מתנות כאלה הגדוש ברוך הוא הביא לו.

אחד, הבן של נמרוד, שנהיה עבד של אברהם, ונקרא אליעזר רוג מלך הבשן, זה הכינוי שלו.

ובת, שהיא נהפכה להיות אשתו של אברהם,

זו הייתה הגר,

שהיא ניתנה על ידי פרעה, שהוא אמר, אם כזה ירד שמר יש בבית שלך, אז מוטב שהבת שלי, בת של מלך, תהיה שפחה אצלך בבית.

יש תלמד מההנהגות, ואחר כך הוא נשא אותה בעצה צרה לאישה.

ונשבע לנוח ולבניו שיהיה להם עבד לעולם. ומה עשה נוח?

נקב חור אחד בתיבה, והיה מושיט לו מזונו בכל יום ויום.

כמה הוא צריך לאכול, אה?

הוא נתן לו ככה קמצוץ, דיאטה.

עוג, תחשב לא אוכל הרבה, אין מספיק.

זה היה נותן לו קצת מהמזון שלו, ונשאר גם הוא, שנאמר, כי רק עוג מלך הבשן.

ועוד מקום ששם לא נזוק, זה היה ארץ ישראל. וחוץ מארץ ישראל, שלא יהיה, ירדו עליה גשמים, מבול, שום דבר לא ירד.

שנאמר, בן אדם אמור לה, זה ביחזקאל.

אמור לאט ארץ לא מטוהריי, ארץ ישראל היא לא ארץ שטיהרו אותה,

לא גשומה ביום זעם,

זה לא ירד עלייך גשם של מבול שהקדוש ברוך הוא כעס,

אלא נתגלגלו המים מכל הארצות ונכנסו לארץ הזו מבורכת, משובחת,

שכל המים שירדו בכל העולם נכנס לשם ונהיה שפע.

יפה.

שלח נוח את העורב לדעת מה בעולם.

הלך לו ומצא נבלה בראשי הערים.

הוא רצה איזה פגר שם של חתול בראש ההר.

זה החתול שצעק, הצילו,

ולא נותר, נשאר שם בראש ההר, העורב לקח אותו.

וישב העורב על מה? הרביץ ארוחה.

כאילו שהוא לא מקבל בטבע, מקבל רק גזרעונים,

וישב שם מאכל.

ולא השיב שליחותו לשולחיו, כפוי טובה היה.

לא חזר בחזרה להגיד לנוח תשובה, כן, כלו המים, לא כלו המים.

שילח את עיונה והשיבה את שליחותה.

כמובן שאנחנו מכירים בספר הישר שמובא שהעורב חזר בחזרה, למה הוא פחד על בת זוגתו מרוב שהם השחיתו

את מעשיהם והיו מתחתנים מן שאינו מן עולה. בטוח שגם נוח התחתן עם העורבת.

הוא היה בטוח שהתחתן עם העורבת, הוא לא יודע שיש לו אישה קוראים לה נעמה.

הוא היה בטוח שהוא רצה את העורבת, נוח.

לכן הוא שלח אותו כדי שהוא ימות והוא התחתן איתה.

לכן הוא אכל שם את הסעודה שלו וחזר בחזרה לתיבה. אמר לו,

לא מבין אותך, מה אתה שאלת?

לא יודע מה אתה רוצה ממני, הכל בסדר אצלי.

ראה נוח שאין עם מי לדבר. אמר, נשלח את היונה, יונה יותר מדברת לעניין.

נרמזת לכנסת ישראל.

שלר את היונה והשיבה שליחותה שנאמר,

ותבוא אליו היונה לעת ערב, והנה עלי זית טרף בפיה.

אז מאיפה הביאה את זה? למה לעת ערב? למה לא חזרה אחרי שעה?

מכאן שאפה ארץ ישראל, ומשם הביאה

את העלי זית לסמן לו.

והנה עלי זית טרף בפיה. ולמה עלי זית?

אלא אמרה היונה לפני הקדוש ברוך הוא, ריבונו של כל העולמים.

יהיו מזור עונותי מרורין כזית זה ונתונים בידיך,

ואל יהיו מתוקים ונתונים בידי בשר ודם.

איי, איי, איי. תראו כמה מוסר השכל היונה מלמדת אותנו. באה יונה ואומרת, ריבונו של עולם,

אני מעדיפה

שהמזונות שלי יהיו מרורים כמו זית. לא הזית שאנחנו אוכלים של מונזילו הזה. לא, המקורי הסורי.

אה, אתה אוכל קצת, איזה מר?

לא טעים.

אבל יש אנשים שאוהבים את המרירות הזו.

מוטב שיהיו מזונותי מרורים כזית בידיך,

שתביא לי אותם ככה וזה, ומר מאשר שיהיה מתוק בידי בשר ודם.

כמה מוסר השכל העיניים מלמדת אותנו.

אדם סומך על הבוס.

הוא אומר, אם לא הבוס, מה אני?

איזה בוס ואיזה שוס.

שום דבר.

אם הקדוש ברוך הוא מחליט שיסגר לו כל הביזנס והכל יקרוס, נגמר הסיפור.

אין שום בוס ואין משכורת ואין כלום.

אז למה אתה סומך עליו? תסמוך על הקדוש ברוך הוא. אם היונה סמך על הקדוש ברוך הוא ולא על בשר ואדם הזמין, אתה שאתה תסמוך על בשר. אתה שאתה בן של מלך מלכי המלכים יותר מהיונה.

נכון שהיא קרובה אליו יותר בשמיים,

אבל גם אתה קרוב אליו.

קרוב השם לכל קורה ולכל אשר יקרו באמת. אם אתה קורא באמת, הקדוש ברוך הוא ייתן לך.

בדוק ומנוסה.

מכאן אמרו שולח דברים רעים ביד רע,

כשולח ביד כסיל, אדם שמביא דבר טוב ביד אדם רע,

כאילו שהוא שלח דבר ביד אדם טיפש.

אתה מבין, הטיפש מגייס, הוא אומר, לגייס את החולצה.

במקום לגייס, הוא מתחיל לעשות כוויות לאנשים.

זה טוב?

לא, אבל אמרו לי לגייס עם זה. מה, שאלה את מה לגייס? זה כמו שהוא שולח מתנה ביד כסיל.

ושולח, זה העורב שהוא נמשל לכסיל, טיפש.

במקום לעשות טובה, שרה.

ושולח דברים ביד טהור.

אם שולח דברים ביד אדם טהור כמו היונה, כשולח ביד ציר נאמן לשולחיו.

כמו שהיונה היא נאמנת, כמו שהכלב, להבדיל, כן, חיית מאה, הוא נאמן לבעלים שלו.

כשאדם שולח דבר טוב, ביד אדם טוב, הוא נאמן לשולחיו.

כמו שהקדוש ברוך הוא שלחנו את הרב, שהשלחנו לו דברים טובים.

אז הוא נאמן לשולחיו.

השתבח שמו ברור העולם.

רצוי, לפני הקדוש ברוך הוא.

רבי צדוק אומר, 12 חודש עשו כל הבריות בתיבה. אז הנה, שנה אחת היו בתיבה.

והיה נוח עומד ומתפלל לפני הקדוש ברוך הוא ואומר, ריבון כל העולמים, הוציאה אותי מן המסגר הזה,

ואני שנה פה נמצא בכלוב מעץ.

תעשה טובה ריבון של עולם, די, כבר תוציא אותי החוצה.

כי עייפה נפשי מרח אריות ודובים בנמרים.

כבר די, אני עייף כל הזמן.

לא היה לו שינה.

למה כל חיה אוכלת בשעה אחרת?

כל עוף אוכל בזמן אחר.

אז היה להם שם משמרות, 24-7.

כל הזמן נתת להם תעודת שבת, תעודת יום חול, זה ראשון, שני, שתי ראש חודש.

הכול, תעודות מצווה, חתונות, עניינים.

נולד איזה בן, איזה גוזל, צריך לתת לו עוד מיטה לפנות,

עוד זה, הכול שם השתבח שמו בעולם.

לא, בעצם שם בתיבה לא שימשו חוץ משלושה, תיכף נראה.

ויכתירו לך כל הצדיקים כתר מלכות שהוציאני במסגר. אומר, בראש העולם, אני לא יכול לעשות כלום, למה אני עייף, גם כשאני אצא אני עייף.

צריך לנוח, אבל הצדיקים יכתירו לך כתר מלכות.

שנאמר, הוציאני ממסגר, הוציאני ממסגר נפשי להודות את שמך, ויכתירו צדיקים כי דגמול עליי.

אז הצדיקים כבר ייתנו לך את מה שצריך.

רבי לויטס ישיבנה אומר, כל הבאים בתיבה הפריש זכרים מן הנקבות.

שנאמר, ויעבו נח ובניו אשתו וונשי בניו הרי זכרים בצד אחד ונקבות בצד אחר. למה? שלא יתרבו ויהיה בלאגן בתיבה.

תאר לך, כל החתולים, כל החתול יוליד שם שש במכה,

והאריות וזה, מה יהיה? התיבה תקרוס מהמשקל.

שנאמר, ויעבו נח ובניו אשתו וונשי בניו הרי זכרים בצד אחד ונקבות בצד אחר.

וכשיצאו עמית זכרים בצד נקבות,

שנאמר צא מן התיבה אתה ואשתך ובניך ואונשי בניך איתך

הרי איש ואשתו ויברך אותם לפרות ולרבות בארץ שנאמר ויברך אותם אלוקים ויאמר להם פרור והוא עכשיו עד עכשיו לא שימשתם בתיבה מעכשיו אתם יכולים

יפה

כתוב שם חוץ משלושה ששימשו בתיבה

זה היה העורב

זה היה חם

והיה

הכלב נכון ששלושתם הם עזים

לכן שלושתם גם נענשו

כן, לא יודע אם בפרק הזה נראה את העונש אבל זה כתוב הלאה

מצא נוח גפן שגורשה ויצאה מגן עדן

הקב' הוא לא רק גירש את האדם הראשון ואת חוה מגן עדן

הוא לא רק גירש את הנחש הקדמוני מגן עדן

הוא לא רק גירש את אסמאל מגן עדן

גם הוא גירש את הגפן שבה חטאו מגן עדן

אותו עץ

של הגפן שבו חטאו גם אותו משברו ישים מגן עדן כי אי אפשר לשים דבר רע במקום טוב

גן עדן זה נטו טוב והכי טוב אין חצי חצי פיפטי פיפטי אין

אז כל דבר שהוא רע לא נשאר שם לרגע אחד

אז אם הגפן אשמה או היא הייתה שורש לבעיה מסוימת גם אותה מוציאים משם

אז ברור הוא הוציא אותה

ויצאה הגפן הזו מגן עדן והאשכולות שלה היו איתה למה כתוב באותו יום המשקים באותו יום הוא גודל

נטל מפירותיה ואכל

אכל מהפירות שלה וחמד אותם בליבו

כל כך חיית וטעים כי זה גפן של גן עדן זה לא גפן של פה

שבקושי עושה טובה שגודל

ואולי מוציא טיפת יין

זה של גן עדן משובח

מיוחד מתנת שמיים אדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו יצר

כזה דבר חמד את זה נח בליבו

לקח מהזרעים של הגרעינים של הענבים

ונטה מהם כרם בארץ

ובו ביום נשתגשגו פירותיה

באותו יום כבר צמח עץ,

עלים, פרחים, פירות

דכתיב ביום ניתך תשגשגי

שתה ממנה יין

באותו יום גם הכין יין

באותו יום זה נהיה כבר מוכן, לא צריך לחכות עם יין כמה שבועות

נהיה מוכן יין, פטישים

והוא מרביץ עם זה כוס לחיים ועוד כוס ועוד כוס ונתגל בתוך האוהל, נהיה שיכור בתוך האוהל

ונכנס כענן וראה את ערוות אביו, ונכנס כנען, סליחה, וראה את ערוות אביו

נכנס כנען, אז אהה

רואה את נוח לא צנוע

וקשר חוט בבריתו וסירסו

סירס את אבא שלו

רצה שלא יביא עוד אחים,

כלומר שלא נריב על הירושה, אנחנו רק שלושה

אני עכשיו אסרס אותו

לקח חוט שמה קשר וסירס אותו ויצא והגיד לאחיו

ראיתי את אבא לא צנוע, הוא בלי לבנים

נכנס חם ומצא את ערוות אביו

ולא שמה ליבו מצוות כיבוד אב

גם הוא נכנס החוצפה לזה חם, גם הוא, הסתלבט

אה הנה גם אבא שלי בלי מכנסיים, לא צנוע

יצא והגיד לשני אחיו בחוץ כמשחק באביו, גם הוא צחק, הא הא הא,

אבא היה שם לא צנוע, בלי שמיכה, בלי לבנים, בלי מכנסיים, ככה גם הסתלבט

גרו בו אחד

צעקו עליו, מי כנען ושם, מה אתה עושה?

מה אתה צוחק?

מה?

מה, מי זה? הבן של נוח, יפה? כן

ולקחו את הכסות עמהם והלכו להם אחורנית, וכיסו את אביהם, ככה, הלכו אחורה, לא לראות, והופ, כיסו

כמו שלוט ילך

אחורה,

לא לראות,

שלא יהפך לנציב מלח, אותו דבר ככה, ילכו אחורה, תשיק כיסו

שנאמר וייקח שם ויפת את השמלה.

יפה, נגמר הכל, היין ירד,

ויהי כצנוח מעינו, וידע את אשר עשה לו בנו הקטן.

מה הוא ידע?

הוא לא ידע מה שהוא הציץ לו.

לא, לא על זה הוא התכוון, שחם.

הוא ידע על המעשה הזה שכנען עשה,

אבל הוא חשב שזה חם עשה,

על זה שהוא סירס אותו.

וגם הוא שמע את מה שחם עשה ברוב חוצפתו, שככה הסתלבט עליו.

וצחק, ונכנס בלי צניעות, איפה הצניעות?

איפה הקדושה והטהרה?

ככה, אתה לא מתבייש?

עכשיו נחרב העולם וככה אתה חוזר לסורך?

אתה נשארת עוד מהשורש הרע?

של הרעים, מה שנקרא?

והררו קילל אותו,

שנאמר ארור כנען.

אז קודם הוא מקלל את כנען.

מה הוא מקלל את כנען?

כנען זה חם, סליחה.

בסדר.

כנען זה חם, מה הוא מקלל אותו?

עבד עבדים יהיה לאחיו.

רשע מרושע.

יפת אלוקים ליפת. מי זה יפת? זה הסינים אומרים.

תאילנדים, הסינים. אומרים זה מיפת.

ובני זה, יפת, גומר ומגוג, וכולי וכולי.

וישכון בעולה שם.

כל המוצרים שלהם שוכנים בארץ ישראל.

כל דבר היום מסין, צ'יינה, צ'יינה, מדין צ'יינה, מדין צ'יינה.

זה וישכון בעולה שם.

באים פה התאילנדים,

עושים פה כל מיני עבודות, אה, שיפוצים, עניינים, בונים.

סינים, לא?

שוכנים בהעולה שם, הכל בהעולה שם. יפה.

אז הברכה התקיימה מזמן נוח.

וישב נוח ודרש בליבו ואמר הקדוש ברוך הוא הצילני מימי המבול, והוציא אותי ממסגר אור, ואיני חייב להקריב לפניו קורבן ועולות?

איך זה יכול להיות שהגדוש ברוך הוא הוציא אותי ולא אמרתי לו תודה?

איפה תודה להשם?

מיד הביא נוח ממין הבהמה הטהורה שור וכסף ועז,

וממין העוף הטהור תורים ובני יונה.

הוא בנה את המזבח הראשון שהקריבו עליו עולות קין והבל.

הרי גם המזבח הזה היה בארץ ישראל, לא נהרס.

והוא בנה אותו בחזרה והקריב על זה קורבנות, תיקן את מה שקלקלו אחרים,

מה שקלקל האחר.

והקריב עולות ארבע,

שנאמר ויבן נוח מזבח להשם, ויקח אין כתיב אלא ויעל עולות במזבח,

ועלה ריח ניחוח לפני הקדוש ברוך הוא,

ויעל עולות במזבח וערב לו.

הריח הזה לפני הקדוש ברוך הוא היה טוב,

שנאמר וירח אדוני את ריח הניחוח,

ומה עשה הקדוש ברוך הוא? פשעתי עד ימינו,

ונשבע לו לנוח שלא להביא המבול עוד על הארץ.

שנאמר כי מי נוח זאת לי אשר נשבעתי,

ונתן סימן עוד קשת לברית בשבועה בינו לבין הארץ, שנאמר

את קשתי נתתי בענן, והייתה לאות ברית,

ונתקינו חכמים שיהיו מזכירים שבועת נוח בכל יום, שנאמר, מתי נוחים שבועת נוח בכל יום?

מה אתם אומרים?

נו,

מי יודע?

מתי נוחים שבועת נוח כל יום?

קריאת שמע.

למען ירבו ימיכם וימי בניכם

על האדמה אשר נשבע השם לעבוד ארץ דניים, כי מי השמיים

על הארץ.

עכשיו אנחנו מסכימים את העניין של השבועה

ומהמבול שהיה על הארץ.

זה סימן לאותם אנשים, לא היה מבול,

היה מבול, בבקשה.

למה אתה לא יכול לייצר משהו אחר כמו מלפפון

אם לא היה מבול?

אלא רק מה שנוח הכניס לתיבה.

ויש עוד הוכחות, אמרו לא מזמן, לא לפני שנים, כן, לא מזמן.

לפני שנים אמרו שהם הוצאו את השרידים של התיבה על ערי ערארת, לא יודע, בטורקיה שם אומרים,

לא יודע, בסוף אמרו המצאה, לא המצאה, לא יודע.

אבל בקיצור, כל דבר יש לו מקור, לא צריך את הארכיאולוגים שיגידו שהיה.

התורה הקדושה קודמת אותנו, אנחנו אומרים את זה פסוק כל יום קריאת שמע בדקדוקיה ואותיותיה, הכל כמו שצריך, למען ירבו ימיכם

וימאו עיניכם על האדמה אשר נשבע שנראותיכם לתת להם, כי מאה שמים על הארץ שבורו נשבע שלא ייתן.

ירוש ברוך הוא לתת, כל שנה יאללה עושים ניקיון לפסח.

פעם בשנה שוטפים את הכל, יאללה מחדש, לא?

יש ברוך הוא נשבע ומקיים. ככה אדם צריך.

אתה מוציא דבר מהפה שלך, תקיים אותו.

יפה.

כפי שאמרנו, אנחנו עוברים בעזרת השם להלכות פסח.

השבת, כמו שאמרנו, היא שבת הגדול.

ישנם, אתה חוזר, ברוך השם טוב.

כן, ישנם כמה וכמה בעזרת השם הלכות חשובות.

אנחנו בעזרת השם נלמד אותן.

כן, אז למי שלא עשה עדיין ברכת האילנות,

צריך עדיין לעשות, אפשר לעשות כל חודש ניסן

ברכת האילנות.

אז האילנות מלבלבים ויוצאים, אבל השנה זה קצת בעיה.

הם מלבלבים וכבר הוציאו פירות חלקם, רובם, אפשר להגיד,

בגלל שזו שנה מעוברת.

אז לכן צריך להזדרז בדבר הזה של ברכת האילנות.

יפה.

השבת הזו, כמו שאמרנו, נקראת שבת הגדול מפני הנס שנעשה בה, ויש כמה וכמה טעמים בדבר.

הטעם הראשון, כל אחד ואחד מיהודי עם ישראל שהיו במצרים, נצטוו למשוך

להם כבש, בבוכרית אומרים גוספן.

ביקשו למשוך את הכבש הזה, לקשור אותו בכרעי המיטה, ברגלי המיטה שלהם. ולמה?

כדי שהמצרים שאלו, הלו, מה אתה מושחת האלוהים שלי?

אה?

עזוב את הכבש, מה אתה נוגע בו?

אה, חבוב, אנחנו הולכים לשחוט אותו. מה?

מתי אתה שוחט אותו?

בשביל מה? לא, זה קורבן, זה משהו.

ואיך אתה שוחט אותו?

אני שוחט אותו, אני פותח, מוציא לו את כל התוכן בפנים,

ושם אותו ככה שלם על המנגל.

אצלי אש אני עושה אותו. על האש? למה על האש?

שתריח, אה?

אה, שתזכור טוב טוב מה עשיתי לאלוהים שלך.

וזה, הגב' ברוך הוא עשה נקמה בהם.

עשה בהם שפטים, ובאלוהיהם עשה השם שפטים.

מה זה השפטים?

מה זה? אז אמרנו

במהלך שיעורי השבוע,

שבשבוע האחרון התפרסם שבנילוס שם של מצרים,

המקון נהפך לצבע אדום במכת דם.

מכאן, ראיה למה שאמרו הבוטינים, משום שכל שנה ושנה הוא מחזיר להם את עשר המכות.

זה לא היה פעם באיזה משהו, ככה, עשר המכות וזהו.

כל שנה ושנה זה בא להם בחזרה, מזכרת.

אתם זוכרים מה היה, כן? שלא תחזרו עוד פעם לעשות בלאגן על העם שלי, למה?

אני מחזיר בחזרה את הג'ונגל לפה.

הג'ונגל עובר מאפריקה למצרים.

זה לא באוטובוסים ממוגנים.

הם באים עם המלאכים, כל אחד מביא את זה שלו ובאים.

יפה.

אז הם קשרו וככה הם,

עד כדי כך הם רצו לנקום בעם ישראל וחגרו איש חרבו על ירחו.

מה עשה ג' ברוך הוא? נתן להם חוליים משונים וייסורים גדולים עד שהיו השיניים שלהם כהות,

כאבי שיניים, כאבי תופת.

והבני מעיים שלהם היו מתחתכים ונסוגו לאחור, ברחו, לא יכלו להציק לעם ישראל.

כל אחד צריך ללכת לרופא,

לקחת תרופות.

ולכן מפני הנס הזה נקרא, השבת הזו נקראת שבת הגדול.

למה היה נס גדול פה?

זה לא פשוט לעשות את כולם חולים, כולם וזה, בעל הגן וזה, וכולם לא יפגעו, נס גדול.

דבר נוסף, זו הייתה השבת הראשונה שעם ישראל היה במצרים והיה בחופש.

לא היה עבודה.

לא היה עבודה, גם לא היה להם טורח.

דהיינו, עד עכשיו שהיה להם שבת ויהי נפש, הנחו, אבל היו יפים, לא יכלו לשמור את שבת.

הם יצאו עם כל השבת לישון, למה?

כל השבוע עבדו בפרך.

לא יכולים שיהיה להם כוח.

אז היו עייפים, יושנים, כל השבת היו יושנים.

עכשיו, אחרי שהרשבורה נתן איסורים למצרים עשר מכות, ממילא נהיה להם זמן.

נהיה להם זמן,

אז הם יכולים עכשיו לשמור שבת כהלכתה. הם לא עייפים, ישנו מספיק,

יכולים לקיים את מצוות השם.

אז לכן השבת הזו נקראת שבת הגדול,

כי היה בה מעשה גדול של שמירת שבת, כי איש אחד בלב אחד לכולם.

דבר נוסף,

בכל קהילות ישראל נוהגים בשבת הזאת לעשות דרשת שבת הגדול.

מה זה דרשת שבת הגדול? אנחנו עושים אותה פה, וגם נעשה אותה בעזרת השם בשבוע הבא בשיעור.

כן, דרשת שבת הגדולה הזאת, מסבירים על כל עניינים של פסח, בדיקת חמץ, מכירת חמץ,

זמני החמץ, שיעורי החמץ, מצות,

המשקל של המצות, איך לעשות, מה לעשות, הכול, אנחנו נזכיר בעזרת השם בשבוע הבא גם.

אבל זה כל העניינים הנוהגים, הכשרת הכלים והכול,

וזה כדי שהאדם חס ושלום חס וחלילה לא ייכשל אפילו במשהו.

חמץ אפילו במשהו אדם חס ושלום יכול להיכשל.

בפסח, וזה קרה, דאורייתא,

ונכרתה הנפש ההיא חס ושלום. אסור לזלזל בדבר הזה.

אז זה תזכורת לאוכלי הפופושדו.

כן.

למרות שנתנו על זה עכשיו העדה החרדית,

ואפשר לאכול את זה כל השנה.

אבל צריך להיזהר שחס ושלום חס וחלילה לא לראות סרטונים שבאים לשם כל מיני רבנים,

רבנים, ונחשוב שזה מותר.

אם צדיק, כמו הרב יעקב אמר, ובדק, אין שאלה, אין חולק.

יפה.

הלאה.

ובשבת זורחים בקהילות ישראל דרשה מרכזית בענייני לילה לסדר, ולכן כולם יושבים, מתאספים בשבת הזו,

ודורשים,

תנוח דעתך, זה בסדר.

יושבים ודורשים ומסבירים לעם את הדרך בה ילך ואת המעשה אשר יעשו.

ולא לחינם שלושים יום קודם הרגל משה תיקן להם לישראל, כך קודם משנה ברורה,

שילמדו הלכות חג בחג. למה? במיוחד בחג הפסח.

אנשים אומרים, עזוב אותי, אני בשבת יושן, שינה בשבת תענוג.

גם לימוד תורה בשבת תענוג, גם לאכול שון זה תענוג.

השאלה היא איזה בשר אתה מכניס שם.

הכל תענוג,

אבל השאלה איך אתה מקיים את זה? רק שינה בשבת זה לאיזה תענוג זה?

אז מה אתה צריך לישון?

אז איזה חיים אלו?

לכן אדם צריך, בפרט בשבת הזו, לוותר על השינה, לשבת ולעסוק בתורה, ללמוד.

לדעת את הלכות הפסח על בור ים.

למה יש בזה הרבה סעיפים, הרבה סעיפים ישאלו אותו מה יגיד? לא יודע.

מה, לא יודע? מה יעשה?

אם לא יודע, ישאלו אותו מה יגיד?

לא ידעתי, לא למדתי, לא עשיתי. זה בושה, זה חילול השם. בפרט

כל אלה שעכשיו יצאו לבין הזמנים, אין כזה מושג בין הזמנים.

אבל יצאו עכשיו קצת ככה לעזור בבית,

זה נקרא,

מהישיבות ומהכוללים והכול. צריכים לדעת, שואלים אותם שאלות,

לא יודע, תשאל את הרב, יש פה בית תורה, תשאל שמה. צריך לדעת לענות על כל דבר, שלא יחילול השם, שיהיה קידוש השם, להפך.

אחרי יגידו לו, מה אתה עושה?

למה אתה מחמם את הכיסא כל היום? מה אתה עושה כל היום?

אז שחס ושלום לא יהיה מתחלל שם שמיים על שמואל המתקדש.

צריך לענות על כל הדבר, לכן צריך ללמוד את הדבר הזה.

דבר נוסף, אז זה נקרא שבת הגדול.

למה עושים בו דרשה גדולה, מסבירים עניינים גדולים.

כמובן שגם הרב צריך להיות בר דעת, לא רק ידבר הלכות וכולם ירדמו לו.

הוא גם מביא דברי אגדה, עניינים של יציאת מצרים והכול, הוא יסביר להם, כדי שגם יהיה להם מה למכור בבית בליל הסדר לאנשים.

יפה. דבר נוסף, מפני שלא יטענו האפיקורסים שמביאים את העומר בפסח עצמו.

למה כתוב הפסוק?

וספרתם לכם ממחרת השבת.

ואנחנו, השבת הזו היא שבת גדולה.

אבל את העומר, מתי אנחנו מתחילים לספור?

ממוצאי יום טוב ראשון של פסח.

משם מתחילים לספור את העומר. ועכשיו יבוא האפיקורסים ויגידו, מה זה מחרת השבת? איזה שבת?

הרי יום טוב זה לא שבת.

אה, הכוונה לשבת הגדול.

משם מתחילים לקצור, אז צריך משם לקצור את העומר, לא כמו שאתם אומרים, חכמים.

שלא יכפרו בדת חכמים. לכן רבותינו באו ואמרו, לא,

הכוונה מחרת השבת זה יום טוב, כי גם יום טוב הוא נחשב בגדר של שבת. כמו שביום טוב יש עניינים של שמירת השבת מלבד מלאכת אוכל נפש,

שגם בזה היום ראוי להחמיר בדבר הזה,

ולהכין ולבשל את הכל מראש, ולשים פלטה, או מי שכבר הוצרח וכולי, אז חגה, אז, כן?

ולא צריך לטרוח ביום טוב, כי יום טוב זה יום מנוחה ושלווה, והיא יושבת ולעסוק בתורה ולשמור, ושמחת בחגיך.

אז איך תקיים, האם האישה צריכה לעמוד מול הסיר,

אחרי שהיא עמדה חודש עליהם?

אז סיפרתי להם שהיה מחלוקת

בשמיים, בגיהינום.

היה מחלוקת, לא תאמין, הוא בין המן לבין פרעה.

מי יותר הרג את היהודים קשה.

המן אמר, מה, אני שמתי עשרת אלפים כיכר כסף,

ובאמת עשיתי להם צרות צרורות, איגרות, ופחדו, והכל זה.

אמר לו פרעה, מה אתה מבלבל את המוח? בסוף תלו אותך ואת הילדים שלך,

ועשו מזה יום שמחה.

אבל אצלי הם חודש וחצי לפני כבר.

מפורים כבר מתחילים לעבוד קשה לנקות את הבית

יש כאלה מחמירים כבר מיטו בשבט

אז הם עובדים חודש שלם ובאים ללילה לסדר עייפים, יושנים

אז מה, גם עבדו קשה, גם בסוף עייפים הפסידו את הכל

אז אתה אומר ששלי, שלך גדולה משלי, שלי? מה פתאום שלי גדול משלך?

ככה הם התווכחו

אז אסור לו לתת לשתי הרשעים האלה לנצח,

להגיד שהם צדקו

לכן אדם צריך להכין את עצמו, איך להכין את עצמו, להזדרז בכל הדברים והכול, לא להשאיר עד הרגע התשעים את הקניות ואת ההכנות והכול, אני אעשה את הכל בזריזות כדי שלא יצטרך אחר כך לתרוח בערב חי, יוכל לישון, לנוח

ולהכניס את החג כמו שצריך

שבל הסדר הוא יהיה ערני ולא מה נשתנה הלילה הזה מכל הכוכבים הוא ככה נרדם וזה, ודיין הוא לא עושה וזה,

ואת האגדור מדלג, רגע, איפה האותיות הגדולות?

תם,

חכם,

שאין עוד היה לשאול, מדלג, מה זה זה, ככה לומדים את האגדה, תסביר להם, משלים, תראה להם מה זה, תדגים להם,

אנחנו מדגימים מה זה יציאת מצרים, האבא מתחפש, שם עליו את הכרית,

עבדים עלינו פה במצרים, שהילדים יהיה להם קצת ככה משהו, שיצאו עם משהו, שיזכרו,

מה זה פסח, לא היום ארוחה משפחתית,

שמים ככה פרחים של האביב,

ואוכלים כמה מרובעים של מצות שאסור לאכול,

ושותים כמה כוסות לחיים של יין וארוחת ערב חגיגית, זה פסח?

זה פסח?

בשביל זה עבדת חודש וחצי שלמים, הבאת מנקה הביתה, ניקית את האוטו, טרחת? בשביל מה?

הרי זה אתה יכול לעשות כל השנה.

זה אתה יכול לעשות כל השנה, כל לילה תעשה סעודה כזאת.

פסח זה להדגיש לילדים, והגעת לבנך, מצוות, ארבע כוסות,

הכל, אם אתה צריך כריות, אז תקנה עם כריות על ידי קמצן,

את המצות, שיהיה הכל בהידור והכול, הכל כמו שצריך,

כדי להראות להם שלא טרחנו לחינם והכול נגמר בסדר של שעה. אני זוכר, עוד בהיותי צעיר,

שהייתי מגיע להורים שלי בפסח,

כמו כל שנה, מצווה שהזה הולך לאבא ולאימא,

ושהבן ילך להורים שלו, ואני רואה שאחרי שעה כבר יש כאלה שכבר מטיילים ברחוב, סיימו את ליל הסדר. איך סיימת את ליל הסדר תוך שעה, אנחנו בחמש שעות לא מסיימים?

איך, מה, מה, קראת את ההגדה או למדת את ההגדה?

הסברת את ההגדה או שככה חפיף, דילגת פה, כמה עמודים שם וזה, שרת קצת מה נשתנה,

עברת לחד גדיא,

תרצה או לא תרצה, אמרת את השיר ההוא בסוף, איך זה נקרא?

אחד מי יודע, וגמר, לקחת את האפיק רומן, אמרת, זה אני צריך,

אליהו הנביא, לא מגיע לו, יין השנה, הוא לא בא.

ככה, עושים פסח?

אתה אפשר לעשות פסח ברמה אחרת, שסה גידים, להשקיע את כל נפשו ומאודו על הדבר הזה. מה זה פסח? להראות להם חשיבות, זה חג

כולם על פסח, מכל התפילות, כל הדברים שלנו, הכל מתמקד, זכר ליציאת מצרים, בקידוש, בכל הזדמנות זכר למצרים.

מה זה מראה לנו? כמה חשוב החג הזה יותר מכל המועדים כולם?

שזה חג הגאולה, הגאולה של התחלתה וגאולה אחריתה.

הלאה.

אז לכן, כדי שהם לא יבואו ויגידו,

מחרת השבת, הכוונה לשבת הזאת, שבת הגדול, לכן עשו שם מיוחד, השבת נקראת שבת הגדול, זה לא יום, זה, אבל, ויום טוב, זה גם בגדר של שבת,

ולכן מה שכתוב, מחרת השבת,

הכוונה למחרתו של יום טוב, ששם מתחיל מספור, ושם היו מביאים בזמן שבית המידע שקיים היה קיים את קורבן העומר.

בנוסף לזה, אנחנו קוראים בשבת הזאת את ההפטרה של דברי מלאכי, הנביא האחרון שהיה,

שזה אנחנו הולכים לשיר בברית מילה, הנה אנוכי שולח לכם את אליה הנביא,

לפני בוא יום ה' הגדול והנורא, ושיב לבבות על בנים ולבנים על אבותם וכו'.

אז זה הדבר הזה אחרון לכל הנביאים, ולכן אנחנו מזכירים את הדבר הזה, ולכן זה נקרא שבת הגדול מהיום הגדול שעתיד את הקדוש ברוך הוא לגאול אותנו במהרה בימינו אמן.

ומפטירין וארבע להשם מנחת יהודה וירושלים, ובשבת הזו גם חובה על כל יהודי ויהודי ללמוד גם, האשכנזים, אכן או אשכנזים, נהגו ללמוד את האגדה.

נוהגים ללמוד את האגדה מתחילתה עד כמעט לסוף האגדה.

ושם הם, למה הם לומדים את זה? כדי שיהיה שגור. אותו דבר בתפילות של ראש שנה ביום הכיפורים, מצינו את ההלכה הזו,

כדי שיהיו הדברים שגורים בפיו של האדם,

ילמד אותם. אותו דבר לגבי שתיים מקרא ואחד תרגום.

למה עושים את הדבר הזה? כדי שהאדם יהיה לו עניין בפרשה, ידע על מה הפרשה מדברת, ולא ישאלו אותה, יגיד, לא יודע, על מה הפרשה מדברת?

תזכיר לי.

אתה צריך לדעת, חמישה חומשי תורה, לעשות שגור על הפה שלו.

כן, ומפטירים וארבע לארשי מלכה ובירושלים, ולכן נוהגים בשבת הזאת לקרוא אותה כשבת הגדול, שבת מאוד מיוחדת.

בנוסף לזה, כשיוצאים מהבית הכנסת בשבת הזאת,

אנחנו אומרים,

יש שתי נוסחאות, או שבת הגדול שלום, או שבת הגדול שלום ומבורך.

שבת הגדול מבורך, כן?

להזכיר את הגדול.

למה? זה לא סתם שבת, אלא זה שבת מיוחדת.

לכן תזכיר אותם.

נהגו גם בשבת הזאת,

לא, בשבת הזאת, לא, סליחה, זה בפרשת בשלח.

בפרשת בשלח נהגו שזה זכר ליציאת מצרים, שם קוראים את העניין של יציאת מצרים, נוהגים לתת את האוכל,

את האוכל לציפורים, לחם לציפורים,

וגם נוהגים לתת העצמות של החמין לכלבים,

שאלה לא נפחו ואלה לא,

אלה אכלו את המן,

שדתן ואווירם הוציאו, רצו לקטרג על משה רבנו, והנה ירד לנו בשבת.

איך אתה אומר שלא ירד?

מאז הרגש ברוך הוא שלח את הציפורים והם אכלו את המן.

אז זכר לזה גם נוהגים בשבת שירה לשים את הדברים מעלו.

זה ככה דומה לעניין של יציאת מצרים, שם הכלבים לא נפחו וכולי, אז הזכרנו את הדבר הזה.

יפה.

אז גם השנה, כשחל שבת הגדול לפני ערב פסח, אז נוהגים, הנה השבת הזאת שבוע לפני פסח,

פסח יחול בשבוע הבא ביום,

נו, שבת.

לכן נוהגים שבת שקודם לכן, לדרוש את שבת הגדול, כדי שהדיבור יהיה לו שבוע שלם להתכונן.

אבל באמת בימינו נוהגים כבר כמה שבועות, כבר לפני, להתחיל עם העניין של הלכות פסח,

כי לא תמיד נמצאים, לא תמיד יכולים להגיע וכולי, אז כדי שלא יפספסו את הדבר הזה וילמדו טוב. אבל כבר מסעודת פורים היה מצווה על האדם לשבת ולעסוק בתורה וללמוד את הלכות הפסח, שאז זה בדיוק 30 יום קודם הרגל.

יפה. אנחנו עוברים להלכות בדיקת חמץ.

ערב פסח שחל בשבת, הנה כמו השנה, ביום חמישי בלילה, בודקים את החמץ בי״ג בניסן, בסדר?

בלילה שהוא אור לי״ד בניסן,

קודם לכן ראוי ונכון לנקות היטב את הבית כולו, החצרות, המחסנים, מכונית,

כל מקום שדרך להכניס שם חמץ בימות השנה,

לא בימות החמה, בימות השנה,

אז צריך גם לבדוק את המקום שם שלבל יישאר שם חמץ, חס ושלום,

וגם צריך אדם לבדוק את הכיסים של הבגדים.

אם אתה נמצא באיזה שבת, זורקים סוכריות, לקחת,

זה חמץ,

תערובת חמץ בזה וכו', לכן צריך לבדוק את הדבר הזה.

או שהילדים לא דחפו, הילדים אוהבים לדחוף לכיסים שלהם כל מיני דברים.

כל מה שהם מוצאים ברחוב, דוחפים לכיס.

אז אם האימא לא הופכת את הכיסים לפני המקלחת של הבגדים,

כן, במכונת כביסה, כל מכונת כביסה,

היא שמעה שם רעשים מכל מיני צעצועים שיצאו מהכיס, או מטבעות או אבנים.

אותו דבר בפסח, בדרך כלל נוהגים להוציא את כל הארון ולכבס אותו מחדש, אפילו שהכל מכובס.

שם גם צריך לבדוק בכיסים של הבגדים, זו חליפה שאדם יובש אותה,

כגון של שבת וכולי, אז גם צריך לבדוק אותה,

שהכל יהיה נקי, כמו שצריך מחשש לחמס את הראש, שזה קצת מלוכלך,

משפחה זה יין וכל זה, תשלח את זה למכבסה,

שיחפשו לך את זה, שהכל יהיה כמו שצריך ניקוי ירש.

ויש לבדוק את החמץ לאור הנר,

אדם מדליק נר וכולי.

אז אמרנו שיש במקומות מסוימים נוהגים לכבות את כל האור ולהדליק את הנר רק.

זה לא טוב הדבר הזה.

אמנם רוצים לתת לילדים את ההרגשה שרק בודקים עם נר את הבית מחמץ,

יש את העניין של הנר, שהנר מאיר יפה,

ולא הראשי תיבות חששא,

שזה חלב, שמן, שומן ואבוקה,

שמהם אסור להדליק, לבדוק את החמץ.

אז אנחנו רוצים לתת לו הרגשה, ואנחנו נמצאים מכבים את כל האור, נהיה לו חושך.

אז זה לא טוב, הוא לא יכול לבדוק יפה, הבודק.

ואז הוא מדלג על מקומות וכולי, וזה מתעייף מהר וכולי.

לכן, טוב להדליק את האור.

את כל האורות בבית תדליק. יש לך לדים, תדליק גם לדים.

הכול, תדליק שיהיה הכול מאיר יפה, ואת הנר הוא מכניס במקומות שיש שם חורים וסדקים וכולי.

האם יש לנו שכן גוי,

שזה היה מצוי,

שיש כל מיני מאומות העולם שחיים בכל מיני מקומות בארץ,

ויש לך חור בין השכן לבינך, מדי פעם אתה מעביר לו שם את הבגט

שנשאר לך, אתה נותן לו לקח ביסט. זה של הידה החרדית, תטעם מה זה.

הכשר טוב.

ושם כנראה שהוא דרך להכניס שם חמץ. בכל אופן, שם לא יבדוק את זה. למה?

במיוחד אם זה שכן מאחינו השובבים יותר.

אז זה בעיה, הוא יגיד, תכף שאתה עושה לו משהו,

אללה הוא אכבר יעשה, ייקח את הסכין שלו, יעשה על השחיטה.

זה בעיה, זה מסוכן.

לכן, אם יש חור בינו לבין השכן שלו, הנוכרי, לא בודק שם.

רק בודק צמוד אליו, ושם נר להכניס, שלא יגיד מעשה כשפים הוא עושה.

ככה מובא בהלכה.

שלא יגיד מעשה כשפים הוא עושה, לכן לא בודקים שם.

מה יעשה?

יבדוק איפה המקומות הנצרכים והכל וזה.

וטוב מאוד,

אדם שיש לו ילדים קטנים בבית, הם אוהבים להכניס. אתם מכירים את זה של המפתח אפס?

את החור בדלת של המפתח של המנעול.

הם אוהבים שם להחביא שנה אחת, הילדים של שם החביאו כל מיני בייגלה.

כל השאריות של הבייגלה, הם לא רצו לאכול, דחפו שם.

צריך לפרק את הכול, להוציא את הכול לנקות. למה? שמה זה חמץ?

ודאי זה.

צריך לנקות את הכול, את כל הפורים, הכול וזה. שואב אבק, שואב אבק, אם אתה לא יכול, תפרק את הכול

ותנקה הכול כמו שצריך.

בדיוק לפני שבוע הבן שלי לקח מברג, לראשונה, הגדול.

פירק את כל האלה של הדלתות, רק עכשיו אני מבין למה גדול ברוך הוא עשה את זה. שהוא יפרק, שיהיה לי קל לנקות את הכול, שיהיה הכול פיקס.

עלת עכשיו, כעסתי על מה פירקת את הכול?

הכול עושה, גדול ברוך הוא עשה הכול לטובה.

הסתבח שמונה יד. הלאה.

יפה.

כן.

בזמן הבדיקה ממתי הוא, אחר צאת הכוכבים תכף ומיד, דהיינו עשרים דקות אחר שקיעת החמה, ובתיעבד, אם בדק קודם לכן,

דהיינו לפני העשרים דקות הללו,

שלאחר השקיעה, אז יצא ידי חובת הבדיקה. ולמה? כי הבדיקה היא נמשכת.

היות והיא נמשכת אחרי, אז זה בסדר, וראוי לבדוק. וגם אם קודם לכן אמרנו ספק יום ספק לילה, בסדר.

ראוי לבדוק בכל המקומות שדרך להכניס שם חמץ בימות החמה, ואפילו ברור לך שלא הכניסו שם חמץ, תבדוק יפה יפה.

או בבית שיש בו ילדים, זה שם בלאגן גדול.

חייבים לבדוק בכל המקומות, אפילו שאתה חושב ששם בחיים לא נכנסת לכספת שלך, לא נכנסת לתלאטמניה,

גם אתה חייב לבדוק שם. למה?

אולי נתת מתנות לאביונים ופורים,

ופתחת והיה לך איזה חתיכת אוזן למן או משהו,

ושם נשאר פירורים או משהו בין השטרות.

צריך לבדוק שם.

אחד מחביא מתחת לבלטות, צריך לפתוח את הבלטה,

לבדוק את הכל הכל, שכמו שצריך,

כל מקום שאתה חושב אולי בספק כשנכנסת. חוץ מהמקורות ממש ממש הגבוהים, ששם קיבלנו לך שבועה ספרייה למעלה,

שלוש מטר גובה, שם שם, אף אחד לא החביא שם משהו.

בדרך כלל בא אורח אליך שבת, אז הוא שם את זה למעלה, את כל הארנק שלו ואת המפתחות.

אולי תמצא שם שטרות, חמץ, לא,

יש לי ספק אם יהיה שם.

בכל אופן, אם יכול, ידו מגעת לשם ויש לו איזה סולם, הוא יכול לעלות וזה,

בדרך כלל מנקים לפני פסח, אז מוצאים את כל הלכלוך, אבל אם לא הלך לשם,

לכן הוא אשכנזורים שהאבק זה לא חמץ,

לכן את הספרייה הם לא מנקים.

וגם מה שנותר בספרים, שהוא אכל תוך כדי וזה, אז מוכרים את זה וכולי.

מבטלים, אז זה שום דבר.

בסדר, במיוחד שזה התאבק שם, הוא לא פתח איזה ספר שנה.

אז בכלל גם זה העלה שם זה, אז זה כבר לא ראוי למאכל.

אדם, כן, מאכל בהמה כן זה ראוי, אבל מאכל אדם לא ראוי, אז אם אבק זה לא חמץ, זה לא צריך ל... שיישאר אבק, לא נורא.

זה לא מתאים ללמוד, זה גם לא כבוד של הספרייה שיהיה הכל אבק ככה וזה.

לא מתאים.

לכן אכלת, יש עצה טובה, אכלת.

אם כבר אכלת עם ספר,

תדאג לנקות אותו, לנער אותו.

קרוי, אין לך נקי, לא צריך לטרוח, רק בפסח דף דף להתחיל עכשיו לנקות או ככה לנער אותו ולעשות רעש להעיר את כל הילדים.

הלאה.

לכן, ככל שאדם יטרח

ויבדוק עוד יותר טוב את החמץ,

לפומציה רגע, כי גודל הצער כך גודל הסחר, ככה למדו את זה מהחזון איש הקדוש,

שהיה עושה בדיקת חמץ כמה שעות טובות.

מה יש לבדוק בעת של החזון איש?

חי לבד, מה היה לו שם?

בקושי זה שולחן,

וכיסא וזה.

כן,

להראות, להורות, ולהראות לעם ישראל כמה שווה המצווה הזו וכמה שכר האדם מרוויח בשמיים. אז אדם לא יעשה עליו בדיקת חמץ קרה, אלא כמה שעות.

סיפרתי להם ששנה אחותי הקטנה עשתה, הייתה עוד רווקה, עשתה ביביסיטר אצל גיסי הגדול, אצל אחותי הגדולה.

בקיצור, והיא אמרה, אני אשים את ה... אז החביאה את העשרה פתיתים, והיא החביאה אחת במסילה של החלום.

קרה בחוץ, וגיסי בא להוציא את זה,

נכנס בפנים.

הוא היה צריך לפרק, זה ליל פסח, ערב פסח, היה צריך לפרק את כל התריסים והמסילות כדי להוציא איזו חתיכה של פחות מכזית שמה.

אתה יודע מה זה, איך?

אי אפשר להשאיר את זה שמה עשרה פתיתים.

היה צריך לפרק את הכל, היא אומרת, כזה פסח לא אשכח לעולם.

וגם אני לא אשכח את זה לעולם.

זה ככה בן אדם זז. לא לשים במקומות כאלה שנכנס שם ולא יצא.

שים מקומות, לא צריך להחביא את זה, זה לא עכשיו איזה מחבואים.

מחביאים את העשר פתיתים.

שים את זה במקום, רואה את זה, לא רואה.

שיהיה ניכר, שלא יהיה מזה תקלה או מכשול.

הלאה.

אז באמת אין חובה לעשות עשרה פתיתים.

זה מנהג של חסידים ואנשי מעשה לעשות.

וגם ככה הרגש של האדם, אדם מברך בכל אופן ולא מצא איזה גלוסקה יפה,

לא מצא איזה עוגה או משהו, מה, דירכתי כאילו לבטלה, זה לא מחשבתו?

אז באו רבותינו ואמרו תשים עשרה פתיתים ותעטוף אותם. במה אסור לעטוף אותם? בנייר כסף.

לא עוטפים את זה בנייר. למה?

למחרת בשרפה, איך יישרף טוב?

זה יהיה צנימים, זה לא יישרף.

זה ישתבח, מצטמק ויפה לו זה יהיה.

לכן, נשים אותם או בחתיכת בד או בחתיכת נייר,

וככה בשרפת חמץ הכל נשרף, הכל טוב.

יפה.

ולכן, מה עושה אותם? לוקח עשר חתיכות, פחות מקשיור של כל חתיכה,

ושם אותם במקומות. טוב לרשום גם איפה שמת. למה?

זה שמכביא את זה שירשום. למה?

מטרדת היום והשכחה והעומס, לפעמים שוכחים איפה זה. אמרו, עכשיו כל הבית על הגלגלים, כדי לחפש חתיכת פירור.

לכן, מאוד חשוב שירשמו.

כן, אז הנה. וכבר כתבו רבותינו, דזה העניין בעשר פתיתים, הוא למה? על פי הזוהר.

כדי לבאר עשרה קיטרין דמשאבודה אשר בקליפה ולשרוף אותם ביום,

ולהוציא צד הקדושה מתוכם ולהבת אל העת רשעים. למה? כיוון שפתיתים הללו

רומזים לעשרת בני המן

שהיו בתפקיד של סופרי אחשורוש.

ועל ידי הנחת עשר פתיתים הללו, מציאתם ושרפתם, ישרוף שארית עמלק וזרעו.

בשריפה הזאת אנחנו מכוונים לשרוף שארית עמלק וזרעו.

אומרים לזה עמלק, מכוונים לשרוף.

בנוסף לזה, בשריפת חמץ הזו שורפים כל תשמישי המצווה

שהשתמשנו בהם במשך כל ימות השנה כולה. מה זה נקרא את השמישי המצווה? כגון לולב והדס והערבה.

לא את הערבה שאנחנו שמים בפתח,

שזה סגולה לשמירה ברכב נגד תאונות דרכים,

או בכיס,

שמירה מן המזיקים,

אלא את ה... לא של החבטה, כן? את החבטה עדיף לשים מעל הפתח של הדלת.

זה סגולה לשמירה מפני המזיקים,

שלא ייכנסו אנשים שאוכלים הכשרים לא טובים.

זה גם מזיק נקרא.

מה פתאום? זה טוב? מה, אתה תאכל גם? תאכל? תהיה בריא? חזק? מה, אתה לא אוכל בשר?

מה זה? זה תאכל? אתה תהיה חזק? בגלל זה יש לך, אין לך בי 12, אתה מדבר שטויות, הוא אומר.

כן?

אז זה שמירה מן המזיקים.

תשים את הערבה הזאת שם, מה זה ישמור?

שלא ייכנסו כל מיני אנשים לא טובים.

בנוסף לזה,

זה גם שמירה מן המזיקים הרוחניים, כן? לא הגשמים. זה גשמים, ויש מזיק רוחני.

כל מיני מראים בישין.

עוד יותר מזה,

אז אנחנו לוקחים את כל תשמישי המצווה שהם הלולב, ההדס והערבה. אסור לזרוק אותם.

הרי קיימנו בהם מצווה,

שבע ימים,

נכון? בסוכות. אז מה, זרקנו אותם? לא.

יש כאלה זורקים אותם לגניזה.

לא זורקים את זה לגניזה.

מסכן הזה של הפח של הגניזה מכניס את היד שלו להוציא את הכול, נדקר

מהקוצים של הלולב. מה אתה עושה לו?

אז לא זורקים את זה לגניזה.

זה שומרים בבית, עוטפים את זה טוב-טוב בניילון צמוד.

שומרים את זה עד לשרפת חמץ. בשרפת חמץ לוקחים את זה, לוקחים את הפתילים

של נרות השבת,

שמכין הבעל לאישה כל יום שישי, לא זורק אותם לפח.

זה גם תשמיש של מצווה, את זה לוקח אותם, שומר אותם בשקית,

פעם בשנה, שורף אותם. מתי?

לא בלג בעומר, בשרפת חמץ. אותו דבר, פתילים של חנוכה.

גם יש בהם גם קדושה.

איפה שורף אותם? לוקח את כל תשמישי הקדושה הללו,

ושורף אותם.

מתי? במעמד של שרפת החמץ. לא לשים ספרים כאלה ואחרים, לא לשרוף, אסור.

ספרים לא שורפים, יש גניזה, גונזים.

אבל שאר הדברים שהם תשמישי מצווה,

שמים אותם שמה ושורפים אותם בשרפת חמץ.

יפה.

והבדיקה צריכה להיעשות בנר שעבה שאינו מטפטף.

אנחנו נוהגים, כך כתב הבן איש חי, גמדומני,

לקחת כלי עמוק ולשים בתוכו מלח ובסכין. ועם זה אנחנו עושים את הבדיקה. אחינו, האשכנזים לוקחים כפקיר, זה נקרא, בבוכרית.

הכף הזו מעץ.

כמו כף כזו מעץ.

ולוקחים נוצה ולוקחים נר שעבה ואת הבירקון,

זה נמכר בחנויות, בסופרים, ב-10 שקל.

זה לבדיקת חמץ. אני אומר לך, הספרדים לא נוהגים בזה. לוקחים סכין, ספרדים, לא? צריכים לקחת סכין.

ו...

היו במרוקאים, היה יותר טוב.

לוקחים סכין,

לוקחים את הנר, לוקחים את המלח, שמים בפנים בתוך הצלחת, ו...

עם זה בודקים, הוא מגיע למקום של החמץ, אתה לוקח צלחת ברזל, זה עושה רעך. דן, דן, דן, דן. ואז הילד בא, לוקח את זה, אוסף. יודע שמצאת, מצאת את הדבר הזה.

יפה.

אז לא מדליקים בנרות שהן לא טובים, כגון חלב, אם ייפול על הכלי. זה יאסור את הכלי.

לכן לא משתמשים בדבר כזה.

שמן, גם זה יכול להרוס, אם זה חתיכת בגד או משהו, נהרס.

שומן, אותו דבר, גם נהרס.

וגם אבוקה, אבוקה יש לה אש גדולה, גם לא עושים את זה. להבדלה זה טוב, אבוקה.

צריך שיהיה לה אהבה גדולה.

אבל לגבי בדיקת חמץ, לא טוב, כי האדם אחר כך מפחד לבדוק בחורים ובסדקים. למה להגיד, מה האש הזאת? תסחוף את הכול. הוא לא רוצה לבדוק טוב.

לכן נר קטן, כל עוד הנר דולק, אפשר עוד לתקן.

בכזה קטן, ככה אתה יכול לבדוק בחורים ובסדקים, לבדוק טוב.

אפשר לתקן את כל הדברים שצריך לתקן כדי למצוא את החמץ.

יפה.

עכשיו, אם אדם חושש או שאין לו נר שעבה כזה שלא מטפטף,

מה יעשה?

יש היום פנס ראש.

אתם מכירים את זה עם הלדים?

צ'יק סיימת זה גארה, הוא בודק אם זה הכי טוב שבעולם, או פנס יעד, אה?

אתה יכול לבדוק עם זה? נגמר הסיפור.

יש היום גם בטלפון פנס.

אתה לוחץ, מדליק את האפליקציה של הפנס, לד,

יכול גם לבדוק עם זה? אין בעיה.

יפה.

אז נר חשמלי או פנס כשרים לבדיקה ולברכה ויכול לקיים מטעם את המצווה הזו, אבל עדיף לכתחילה לעשות בנר, כמו תקנת רבותינו.

יפה. וקודם הבדיקה אסור לעשות מלאכה כחצי שעה קודם הבדיקה, וכן אסור לקבוע סעודה.

מה זה נקרא סעודה? שאדם אוכל פת

בשיעור או עוגה בשיעור של למעלה מ-54 גרם.

ושיעור של קביעות סעודה, למעלה מ-54 גרם, אסור.

מתחת לזה,

או אם הוא רוצה לאכול פירות, יכול להרביץ כמה שהוא רוצה.

לבריאות שיהיה לו, כמובן יברך ויבדוק אותם ממרעין בישין.

אין בעיה, יכול לעשות.

אבל עדיף לכתחילה לא לאכול לפני כן, יאכל ככה בטוב, בצהריים,

כדי שבעזרת השם, לבדיקת חמץ מיד אחרי ערבית יבוא,

יעשה את הבדיקה כמו שצריך כתת וחנין.

לשתות, אין שום בעיה.

כמובן חוץ מאלכוהול.

עוד לילה, תחכה, תשתה ארבע כוסות.

קח את הכוס של אליהו, זה הכי גדול.

תשתה ככה, תחמיר 300, אני יודע כמה יש שם, תשתה כמו שצריך, תרביץ.

אבל בדיקת חמץ, צריך לבדוק אותה ביישוב הדעת. אתה לא יכול לשתות איזה קרב ויסקי ולהתחיל לבדוק עכשיו,

להגיד לו, אני צריך לגמור את זה לפני פסח.

אגב, הוא בודק עם כוכבים.

אמנם הוא יוצא דרך עבודה לבדיקה בצד הכוכבים,

אבל זה לא טוב שהוא רואה כוכבים ולא בודק כמו שצריך.

יפה.

הלאה.

ואדם שהתחיל בסעודה, עדיף שיפסיק ויבדוק בזמן,

ותבוא עליו ברכת,

טוב.

אדם שמשתתף בשיעור קבוע, יש שיעור קבוע,

כמו פה יום חמישי,

שבוע הבא, ערב בדיקת חמץ, שיעור קבוע.

אז אם בדקנו את החמץ לפני כן מיד אחרי תפיית ערבית, אין בעיה.

אבל אם תפיית ערבית מאוחרת וכולי וכולי וכולי,

ויש לו מיד אחר כך שיעור, מה יעשה?

אז בדרך כלל אם זה שיעור קבוע, מזכירים לכולם, תדעו לכם,

צריך לבדוק את החמץ. מי ששכח, אחרי השיעור, שיבדוק את החמץ.

ויש מקומות שנהגו טיפה לאחר את השיעור, לא נורא.

מאחרים את השיעור,

כולם בודקים את החמץ, ואז באים והכול וזה.

ויש מקומות, אם תאחר את השיעור, לא יבואו בכלל,

ואז יפסידו את סדר ליל הסדר,

שזה דבר מאוד חשוב.

לכן יכולים לבדוק גם אחרי, אבל כמובן שיהיה להם תזכורת, מיד לא מדברים הרבה, מסיימים את השיעור, קדיש,

מיד הולכים לבדוק את החמץ, כדי שלא יהיו בעיות.

יפה.

וטוב שלא יתחיל ללמוד גם.

משהגיע זמן הבדיקה, אז יהיו מפסיקים מלימוד תורה.

יפה. ומן הראוי להתפעל לפי התרבית לאחר מכן לבדוק את החמץ. הבן ישראלי כותב שכל מצווה ומצווה שאדם עושה,

ייתן הכשר לידיו. מה זה נקרא להכשיר את ידיו? ייטול את הידיים,

יגיד את נוסח הלשם ייחוד, ואז יתחיל את הבדיקה. ואסור לדבר בכל זמן הבדיקה משעה שבאחד שעה

שסיים את אמירת כל חמירה.

ואם עבר ודיבר בדברים שהם לצורך, כגון תביאו לי את הנרות, נגמר המלח, היה טעים והסכין לא חד.

אז כן, זה דברים שמותר, תביאו את הצלחת. למה שכחתם? למה פה האור לא מכובה?

זה דברים שהם נצרכים לצורך הבדיקה עצמם. מותר.

אבל שאר הדברים שלא נצרכים לבדיקה, אסורים בדיבור. ואם דיבר,

ימשיך לבדוק כמו שצריך הלאה.

יצא ידי חובת הבדיקה ולא צריך לברך שוב. כן. מנהג חסידים ואנשי מעשה,

לא נוהגים בזה היום, אבל מנהג חסידים ואנשי מעשה לברך שהחיינו.

בליל הבדיקה אנחנו נוהגים לברך שהחיינו על עצמותו של יום טוב בקידוש.

ולכן גם הנשים שנוהגות לברך, כגון הנשים הבוכריות,

שנהגו לברך בהדלקת הנרות ביום טוב שהחיינו, לא מברכות שהחיינו.

ישנו מנהגם,

יעשו כמנהג השולחן ערוך,

ולא יברכו שהחיינו אלא הבעל יברך שהחיינו ויכוון להוציא את כולם ידי חובת הדבר הזה.

ואם ברכת שהחיינו לא תענה אחר ברכת בעלה.

אמן.

אז מנהג חסידים ואנשי מעשה לברך את ברכת שהחיינו על פרי חדש ובגד חדש. אז איך יעשו אבל?

אז הסדר הוא כזה. יברכו, יתלו ידיים, יגידו את נוסח על השם ייחוד, יברכו על בדיקת חמץ,

יתחיל לבדוק.

יתחיל לבדוק כמה דקות

גמר לבדוק שתיים שלוש חדרים מהווילה,

יפסיק, יברך שהחיינו על הפרי החדש, ירביץ ביס, ימשיך את הבדיקה.

או בגד חדש, ואז,

אבל לא שהוא עושה הפסק

בין הברכה לבין הבדיקה.

כי השחיינו כלפי פה הוא הפסק.

הוא לא צריך עכשיו, הוא לא נצרך לברכה, לא תיקנו אותו לברך. ואתה רוצה לברך להדר שהחיינו וקיימנו וגיימנו לזמן הזה, שעכשיו זכיתי ברוך השם לכזה מעמד, יבדוק את החמץ שוב פעם שנה חדשה,

זה הפסק כלפי הברכה פה.

לכן, תבדוק קצת, תברך, תבדוק קצת,

ואז אתה תוכל לברך שהחיינו על הפרי או בגד חדש ולהמשיך הלאה לבדוק.

וכן אדם שבודק כמה בתים או כמה חנויות, אם זה בתוך העיר,

על ברכה אחת יכול לכוון על הכל ולבדוק את הכל, אבל מחוץ לעיר,

אז צריך כבר שם ברכה חדשה.

אותו דבר לגבי מינוי שליח, מינוי השליח, אם ממנה את השליח, כמו אדם משותק,

חס שלום עליכם,

שוכב בבית שלו על המיטה וזה, לא יכול את זה,

אז ממנה את האחר שליח, אבל מצווה בו יותר מבשלוחו. אם הוא יכול הוא עצמו להתעמת לפונקציה הראגרה,

יעשה את זה הוא בעצמו.

אם לא יכול, ממנה את השליח שלו.

ויש שכתבו שעדיף שהוא בעצמו יברך, יבדוק קצת, ואז השליח

ימשיך לבדוק את שער המקומות.

יפה.

ונסיים.

חדר שהאדם יודע שיש בו חמץ.

כולו חמץ והוא אפילו לא בודק אותו

והוא מוכר אותו לגוי, אין בעיה,

לא צריך שם החדר הזה בדיקה כי זה ודאי חמץ.

איפה צריך בדיקה? מקומות

שנכנסו שם במשך חג הפסח,

המקומות האלה יצטרכו בדיקה והחדר שהוא נועל אותו והמפתחות יימסרו לגוי,

לא צריך לבדוק

אותו בכלל.

היום נהגו כן לבדוק את כל המקומות הללו.

ונוהגים לקחת קערה ופרוסת לחם וכולי,

אחר כך אחרי סיום הכול אומרים את נוסח הביטול. מה זה נוסח הביטול?

שאנחנו אומרים, מה זה נוסח הביטול?

כל חמירה יפה, כל חמירה,

שבפעם השלישית אנחנו אומרים להבדיל ולהווה הפקר כהפרעה.

את הנוסח הזה גם אנחנו אומרים ביום.

ואם השליח שלי שמיניתי אותו, אני התחלתי לבדוק והשליח המשיך והוא אמר את הנוסח של כל חמירה, גם יצאנו ידי חובה.

בנוסף לזה, סיימנו את הבדיקה, צריך לכפות על הדבר הזה, כלי, מקום, על הקערה הזאת, צריך לכפות על הכל, לכסות אותה. למה?

בזמנם, יש מקומות היום גם, שיש שם כל מיני חולדות ועכברים.

אתם יודעים, יש סגולה.

כנגד אדם שיש לו חולדות ועכברים בבית, זה אומרים שיש שם גנבים.

זה לא טוב הדבר הזה, לכן חולדות ועכברים באים.

מה יעשה שם? ישים תמונה של רבי ישעיהו מקרסטימר.

רבי ישעיהו מקרסטימר זה תמונה שלא סגולה,

כנגד עכברים.

שם את התמונה שלו שם, זה עובד, ראיתי את זה בהרבה מקומות, ראיתי בברקול שמו.

יאללה, פה גנבים.

אם שמו תמונה כזו יש פה עכברים, אוי ואבוי.

כן, בצחוק היה.

אז נו,

הם שמו שם את התמונה וזה באמת מבריח,

בכל מיני מקומות יש שם עכברים,

סימן שיש שם גנבים,

שים שם את התמונה של רבי ישעיה מקרסטימר, זה פועל ישועות.

נתתי את זה פעם לאיזה משפחה פה בתל אביב,

לא ידעתי אם יש להם גנבים או שהם גנבים.

נתתי להם את זה, היא אמרה, כן, באמת העכברים כבר לא הגיעו. מאותו יום כבר העכברים התייאשו.

הלכו לחפש להם מקומות אחרים.

יפה.

בביוב זה לא עובד, כן? שם החיים העכברים, אז אל תשימו, אל תנסו.

הלאה.

נמשיך.

אז שם צריך לכפות כלי, גם לא בגלל העכברים, אלא בזמן הזה, הגמרא זה היה מצוי יותר שהעכברים לוקחים וזה, ורצים עם זה,

שמא יצניעו את זה וכו', או בעלי חיים שיש ברשותו. אבל היום זה ילדים.

ילדים קטנים. אבל רגע, תביא לי את הוואפלה, תביא פה, תביא לי את הוואבים ומטיילים עם זה, והם יכולים לך לשלום לפזר את זה בתוך הבית. אכן, טוב להצניע את זה במקום גבוה או מחוץ לבית,

ככה שלא יהיה בעיה אחרת. טוב גם לזכות השכנים. אתה יודע שהשכן בבניין לא עושה, תעשה את הבדיקת חמץ. תגיד לוועד, עכשיו, כל השנה אני לא רוצה את הוועד,

אבל רק בליל בדיקת חמץ אני רוצה את הוועד כדי לבדוק את החמץ לזכות אתכם.

אתה יודע שהשכן שלך לא עושה? לא יודע מה זה בדיקת חמץ? תדריך אותו, תגיד לו, חבור, ויש עניין, מצלח.

תשביתו שרון בבתיכם, לבטל חמץ, למכור חמץ, תזכה אותו במכירת חמץ,

בבדיקת חמץ, תסביר לו איך לעשות תרעלות.

אחינו החילונים מחכים למעמד הזה.

אני ראיתי, אמרתי לכם, אה, אמרתי להם אתמול בשיעור ברחובות,

השנה הייתי בבית הוראה של הרבנות בכיכר המדינה אז ראיתי איזה אחד חילוני עם שתי מימיני מיכאל משמאלי גבריאל, הפוך, כן? היה שתי נשים מצידה

לא מימיני מיכאל משמאלי גבריאל, והוא בא לקנות עם קוקו, זה ארבעת המינים, תסתכל.

סלח לי שאני שואל, אבל מה לך ולארבעת המינים? והוא עוד בא לבית הוראה שיבדקו אם זה כשר או לא.

זה היה כל כך מצחיק לראות את זה.

אז הוא אומר, תשמע, אני איזה חג, חג סוכות, צריך להרגיש את הרג, איך אני ארגיש? אז בניתי סוכה וזה, הבאתי את החברות שלי, שאירו, שוק ארבעת המינים,

וארבעת המינים, ופה, ומה זה, ואני בא עכשיו לרב שתבדוק לי שהכל בסדר.

אמרתי, יפה, אמרתי לי, תראה, ריבונו של עולם, הנה רבי יצחק לנין וורדיצ'וב,

נתעברה נשמתי בו.

ואני אומר, ריבונו של עולם, איך עם ישראל אפילו רחוקים שבהם מלאים מצוות כרימון?

אותו דבר לגבי השלושות של המצות, אתם לא מבינים כמה אנשים מחפשים את זה בנרות?

ברוך השם יש את בתי חב״ד שהם מזכים אותם.

איזה שלושות של המצות? מה אין לך שלושות על מצות? יש כאלה מחלקים אפילו חינם לזיכוי. הרבים מחלקים את השלושות של המצות, זכות אותם,

שיהיה להם שלושות. אני מכיר הרבה חילונים, רגע, אין לי מצות עגולות לקערה, לקערה. תסיג לי איפה, כבוד הרב, לא רוצה את המרובעות.

מה לך בלמצות עגולות? אתה ספק אם הוא אוכל בכלל כשר לפסח. לא, לא, פסח, פסח.

הוא רוצה את ההרגשה, שהיא הרגשה מושלם, אז הוא רוצה שלוש מצות עגולות.

באים וקונים.

גם בליל שישי.

הרבה באים שם לבני ברק, קונים עם מאפיית ויז'ניץ חלות.

חילונים גמורים מצפון תל אביב, זה הבילוי שלהם, לא הולכים לפאב,

באים לפאב של ויז'ניץ.

שם לקנות חלות, רואים מה זה לחמניות, מה זה בני ברק, ככה בלילה, אוכלים צ'ונט,

לא יודע, עם בשר או בלי בשר, נדון אותם, נגיד שהם אוכלים את הפרווה,

נדון אותם לקרב זכות.

והם באים ככה לטעום, טועמי החיים זכו.

יש מצווה שאדם יטעם את התבשילים שהם משובחים לשבת, אז יש כאלה גם לוקחים איתם כמה קופסאות שלהם לשבת,

כי האישה לא תמיד מכינה, ואתם בלוויזיה.

ויש כאלה גם קונים להם חלות, שהם דין טועמי החיים זכו, שהם גם לשבת. יש כאלה, אחת חילוניה סיפרה לי,

מה, אני קונה לוויז'ניץ חלות? בשבת אנחנו מפרפוצים על זה. מה, את עושה קידוש בשבת? כן, מה זה, כבוד הרב, איך אתה מדבר?

אנחנו מסורתיים, אני אומר, לא רואים, כן, אבל

הם מסורתיים, עושים קידוש, עושים זה, יפה, ברוך השם.

הלאה.

את אמירת נוסח הביטול ראוי לומר גם אחר הביור ביום י״ד בניסן, וגם למחרתו, כן, בבוקר,

זה הכוונה, חמש משש שעות ומעלה ביום י״ד בניסן, אסור מדאורייתא באכילה ובהנאה, ומרבנן,

אסרו אותו חכמים כשעתיים קודם לכן,

ועל כן איסור אכילת חמץ ביום י״ד ומסוף ארבע שעות ומעלה, דהיינו מהנץ, מהזריחה, כן,

מעמוד השחר.

דהיינו שהוא שליש היום. חישוב השעות הוא על פי שעות זמניות מעמוד השחר ועד לצאת הכוכבים, ומסוף ארבע שעות עד סוף חמש שעות הוא מותר בהנאה.

מה זה בהנאה?

להאכילו לפרות, לכלבים, לחתולים וכו'.

תרנגולים יש לו וכו', אבל אחר כך גם בהנאה עשו.

ורשאי למוכרו לגוי להאכילו לבהמה חיה בעוף, ובלבד

שיעמוד אצל בעלי החיים לראות שלא יחביאו את זה, אלא בדרך כלל הם לוקחים. אז אצל האפורים והתרנגולים בדרך כלל הם אוכלים,

לא משאירים, אבל שאר בעלי החיים מצניעים לעצמם גם משל מחר,

כמו הנמלה.

אה?

איך שם המעשה, שמצאו שם בית קור,

שיעור כזה גדול, 300 בית קור שהנמלה החביאה? מה כולה חיה חודש? מה את צריכה לאסוף כל כך הרבה? כן, אולי גדוש ברוך הוא ירחם עליי וייתן לי חיים, אז שיהיה לי לפנסיה.

זה כמו אלה שעובדים היום כמה עבודות.

אז מה אתה עובד כל כך הרבה קשה? תבוא לשיעור. לא, אולי גדוש ברוך הוא ייתן לי עד 120, אז שיהיה לי לפנסיה,

שאני לא צריך לעבוד קשה. למדו מהנמלה.

יפה.

ולכן נזדרז לבטלו קודם לכן שמעת שנאסר בהנאה אין הביטול מועיל. אז יש אנשים שמתקשרים אליי עד הדקה ה-90, אנשים יושבים ברבנות בתל אביב

למכירת החמץ המרכזית.

יש אנשים שמתקשרים, מה, כבר עבר, סיימנו כבר את המכירה, כבר המוסטפא מיפו לוקח כבר את הכל.

במשך שנים היו מוכרים בירושלים את החמץ וזה היה בכלל חצי יהודי, חצי גוהי.

ערבי. חצי יהודי, חצי ערבי, לא ידעו מזה עד שגילו את זה.

מה, אני חצי יהודי אני? מה, חצי יהודי מכרו לו את החמץ שנים,

מכרו לי יהודי.

אבל פה ביפו יש לנו אחד, ככה חנג'ורי, שאני מכיר אותו טוב, שהוא גוי מאימא ומזה, אבא,

והוא מגיע איתנו לרבנות בערב פסח, ומכרו לו את החמץ, יש לו פינה שם, מפתחות והכול,

והכל בא על מקומו בשלום,

הוא מוצא חג, מחזיר את זה, הוא עוד מקבל גם כסף על זה, וכולי, משלם, מקבל וכולי.

יפה.

אז זה צריך להזדרז,

שאם אדם לא מכר חמץ, חס ושלום, חס וחלילה, מה יעשה? גם הביטול לא מועיל.

אז לכן, אני אומר תמיד, המלצה טובה, מכירת חמץ

צריכה להיות בדיוק בראש חודש ניסן, כמו ברכת האילנות.

למה?

כולם משאירו את זה עד הקרישים. רגע, הרב, סגרתי את זה בארון. לא מעניין אותי באיזה ארון סגרת את זה.

מבחינתי כל הבית שלך חמץ אחד גדול, צריך למכור את הכול.

לא מה שבארון, מה ששם, מה שזה, מה שנמצא מתחת לבוילר. אחד אומר, נמצא בבוילר, ככה, שלוש סוגים מזה, ארבע סוגים מזה. תגיד, אם אני עם חנות מכולת, עכשיו אתה נותן לי חשבון.

הוא אומר, נמצא ככה, נמצא פה, נמצא שם.

לכן מאוד חשוב, הדבר הזה שלנו למכור את החמץ שלו מיד.

יפה.

ויש לנקות היטב את פיו ושיניו להדיחם לאחר סעודת שחית. זה לא העיקר אכלת סעודת שחית בבוקר, ביום י״ד חמץ, שזה מצווה.

החמץ בפה, לא מצחצח שיניים, הוא אמר, הכל בסדר, הכל יצא, ואחר כך מתערבב החמץ, כמו מעשה רואה, עם אותו חסיד

שאכל בלילה באו אליי ואמרו לו, אתה נכשלת באיסור של אכילת חמץ, בכרת.

העונש שלך. למה? מה? התערבב, והיה לו חור בשם, היה לו חתיכה של לחם שם,

והתערבב עם המצא, ונהיה חמץ ומצא ביערד, זה עבר על יצא.

דאורייתא.

ולכן כל אותם אנשים צריכים לנקות טוב, ולאדם שלו חוגרים בשיניים,

לקח את הקיסם, את המברשת, מברשת חשמלית היום יש, חודנדלי וכל נקות טוב טוב. נוסף לאיזה אדם יש לו שיניים תותבות לעלינו?

כן?

אז זהו צריך לרחוץ את זה טוב, איך מכשירים את השיניים תותבות?

יראו מה הם רותחים מכלי ראשון, מרתיח קומקום מה הם רותחים?

שפר לך על זה השיניים האלו נהיות

כשרות לפסח.

ונשפשף היטב בין החריצים לבל יישאר גריר חמץ, ואם רוצה להחמיר יערה עליהם גם מה הם רותחים מכלי ראשון לדיור. יפה.

ואדם שמשעה ברשותו חמץ בפסח ביטל מצוות עשה מן התורה שנאמר תשביתו סוהר מבתיכם ועובר הלא תעשה

שנאמר ולא יראה לך חמץ ולא יראה לך עשהור בכל גבול אחד. דפקא מינא לכל אלה שמשאירים קמחים ואתריות וכל מיני דברים.

גם אם זה הפסד מרובה, עדיף שלא תשאיר בבית. תן את זה לבעל המכולת, שם אצלו זה הפסד מרובה גדול.

הוא יכול להותיר, הוא עושה מכירה גדולה והכול וזה, ואל תסמוך על המכירה הקטנה שאתה עושה

ולהשאיר כל מיני מרוקאים שמשאירים כל מיני קמחים והכול בפסח כדי שיהיה להם להם מופלט על מוצאי פסח. לא טוב. רוץ למאפייה, תקנה חדש.

בוא, אתה בא למכולת, תגיד לו במוצאי פסח כמה שעות, תפתח לי והכול יהיה בסדר. הוא לא חייב להתחיל את המימונה בדיוק בחצי שעה שלפני יוצאת החג.

כמו שהרבה מחללים את החג.

חג האחרון של פסח, מחללים אותו חצי שעה, לפני החג כבר מתחילים את ההכנות. מותר? מי יתיר לך את הדבר הזה?

אתה יכול להתחיל את המימונה גם ב-12 בלילה, מה הבעיה?

הרי המרוקאים לא ישנים בלילה, אז מה זה משנה?

הלאה.

יפה.

וכנסו חכמים ואמרו שיהיה חמצו של זה אסור בהנאה.

לא ולא לאחרים.

ואם לא ידעו הנכשלים, צריך להודיע ולהפריש אותם שיהיה מכשול. אז אדם הולך בסוכות, בפסח, לטייל,

והוא רוצה עכשיו לקנות מהקיוסק בגן החיות,

בספרי. מותר לקנות?

הוא עשה מכירת חמץ, אסור שם לקנות כל השנה כולה.

לא רק בשבוע של פסח, גם כל השנה כולה.

למה אדם שלא עשה מכירת חמץ, החמץ הזה נאסר גם בהנאה.

באכילה ובהנאה. מה זה הנאה? שהוא למכור לך את זה. ואיך אתה אוכל כזה דבר?

זאת אומרת, אתה סומך על המכירה המרכזית שהרבנות רמת גן עושה?

זה לא זה.

למה צריך לעשות מכירה? אי אפשר לסמוך על מה שהרבנות עושה.

אז אף אחד לא יעשה מכירה וזהו, ויבטלו את המכירת חמץ. אז מה יהיה?

כולם יסמיכו על הרבנות.

גם ככה הרבנות לא נראית משהו.

אז עוד לסמוך עליה בכלל.

לכן, אסור להיכנס למקומות,

כל שכן מחיילים שבת, כן? שפתוחים בשבת.

וכל שכן שלא מכרו את החמץ, כל ימות השנה אסור לך לקנות שם. אז איך אתה רוצה?

כמו במקרים של דוחק, ופיקוח נפש, משהו אחר.

גם בדוחק, לא פשוט.

אבל בפרט שאתה יכול להשיג בקלות, ואתה...

אז חכם מנה וראשו, יקנה כל מה שהוא צריך

בשביל הילדים לפסח. דרך אגב, יש מכשול גדול, צריך להודיע את זה ברבים.

העדה החרדית הודיעה את זה שיש מוצרים של צ'יפס

שהוציאו הטאפו צ'יפס וכל הזה שהם הוציאו לשוק, וזה היה של שביעית.

איך זה נקרא? היתר מכירה.

הם הוציאו את זה בהכשר לפסח עם בדץ

של העדה החרדית. זה מכשול, והרבה לא יודעים, אז הם פרסמו איזה קוד.

כמדומני, אני אשיג את זה, אני אפרסם את זה גם,

שצריך לא לקנות את הקוד הזה, ושאר הקודים אפשר כן לקנות. זה לא שיש בו בעיה של חמץ. אין בו בעיה של חמץ, זה צ'יפס.

אבל יש בו בעיה של מי שמקפיד על שביעית וכולי,

אז שלא יאכל מהדבר הזה.

בסדר?

לכן גם הממתק היחיד שהיה אפשר לאכול

הוא מוגבל מבעיה מסוימת.

לא, יש, כן, אבל צריך לראות שזה בקוד המתאים,

שלא יהיה בזה תקלה.

הלאה.

הם שיווקו את זה, אמרו שהם אספו את זה בינתיים,

אני לא יודע, הם אספו בכל המקומות, יש כאלה שכבר הספיקו לקנות את הקניות של פסח כבר לפני ארבע שבועות,

אז מה יעשו עם זה?

זה בעיה. הלאה.

הירא דבר השם לא יקנה דבר שיש בו חשש חמץ לאחר הפסח, אלא מבעלי מקולות שמכרו את החמץ לגוי כראוי,

על פי כללי ונוהלי ההלכה,

ולא דרך אותם מתחזים הגורמים נזקים. יש כאלה שמוכרים את החמץ לחנות,

והאישור שהוא משאיר, הוא אומר לכולם, זה היה תעודת כשרות שלי.

לכן הרבנות כל שנה הייתה נותרת ספחים של לחנויות, היא ביטלה את זה השנה.

רק מישהו יש לו תוקף של תעודת כשרות, הם נותנים לו את האישור הזה של מכירת חמץ,

כדי שלא יתחזו ויגידו זה. איך אני יודע?

שנה אחת אחרי זמן המכירה שסיימנו, התקשר אליי, שוערמה מרחוב,

מאחד הרחובות בתל אביב, רשע המרושע,

מאכיל חמץ בפסח, אני בא, אני אומר לו, אתה הכשרת את המקום? לא.

אז איך אתה רוצה למכור לך את החמץ?

תסגור את החנות שבע ימים. מה פתאום אני מוכר את זה?

רגע, ומה, איך אתה מוכר?

יש לך פיתות של פסח? לא, הבאתי לאפות ולחמניות.

הזדעזעתי, אמרתי, יהודי,

בי לאפות ולחמניות. הוא הולך להאכיל פה את כל האנשים, ואני אמכור לו את החמץ?

על מה?

שישלם אלף שקל. לא מכור לו את החמץ, אחד כזה.

איך הוא מאכיל חמץ בפסח, ואני אמכור לו את החמץ, אני אקח אחריות כזו על הגב שלי?

מייד התקשרתי לפיקוח של הרבנות, ועשו פשקבינים שלא יוכלו, וגם הכרזתי על זה בכל המקומות, ברבים,

לא לקנות בכלל כל השנה במקום הזה, כמובן שלא כשרות, אפילו רגילה אסור.

כי הוא רבנות פשוט אפילו.

היום עברתי לשם לפני חודש, הבעלים התחלפו, חייכתי. הוא אמר לי, אמרתי לו, איזה תעודת כשרות יש לך פה?

עברנו בדיוק שם, אחרי ברית.

איזה תעודת כשרות יש לך פה? הוא אמר, אין לי תעודת כשרות.

הוא אמר, למה אתה לא עושה תעודת כשרות אפילו של הרבנות?

מה זה, המשגיח לא נמצא פה בכלל, מה אני צריך לשלם לו?

אמרתי, אשריך, אשריך.

אז מה אתה מכניס פה איזה בשר?

אתה מכניס פה בשר רבנות רגילה. טוב, זה גם משהו.

אז לפחות הוא מבין שהמשגיח לא עושה כלום, שחווה על הכסף שמשלם לו.

אז תראו מה זה.

אז זה פשוט שאסור לאכול במקומות כאלה בכלל, חוץ מהבית, אין יותר טוב מהבית.

לאכול במקומות שמקפידים ממש

על העניין של הבשרים והכול, אחרי כל המכשולים וכל הדברים שיש,

ואחרי שאפילו בגץ שינה את החוק פתאום,

שהוא החליט שכן יהיה אישור להעביר את כל הבשר המוברח מהשטחים. אז שתבינו כמה שהולך פה מאני מזומני.

זה הכול, זה כסף וכסף וכסף, ואפילו הבגץ נגד ההלכה.

וגם הרשעים האלה שמתחפשים לחרדים, גם נגד ההלכה.

הם מאכילים את העם נבלות וטרפות. זאת אומרת, יש פה יד האריכתא

של כולם שמאכילים את כולם נבלות וטרפות, כדי שהעם יהיה מטומטם,

וחס וחלילה לעכב את הגאולה. לכן מאוד צריך להיזהר בדבר הזה, לא לסמוך.

לא כל מי שאתה רואה שיש לו זקן לבן זה בסדר.

אפשר לסמוך עליו אפילו שהוא ארוך. אמרתי,

כיפה עולה עשר שקל בחנות, זקן משקים באמבטיה הוא גודל.

אתה משקה באמבטיה, בטוש,

הזקן יגדל יותר ארוך.

עוד תשקה, עוד יגדל עוד יותר ארוך. לא תיגע בו, עוד יגדל. לא תגזום אותו, יגדל.

זה לא אומר שזה צדיק, והוא לא אומר, הוא הולך עם חליפה ומגבעת של רבונים, אז הוא צדיק. מי אמר?

בדקת אחרי מעשיו?

ראית אותו, מי הוא, מה הוא?

בדקת אותו בסדר כבגלוי?

לא בדקת אותו, אז איך אתה סומך עליו?

איך אתה סומך? מה, אתה אוכל ניירות?

לא, אני סומך על ההכשר הזה, אז אתה אוכל ניירות.

אז תאכל את הנייר של ההכשר, זה בסדר.

יש כזה נייר שהוא לא של, נו,

לא של גניזה,

שלא עשו לו מחזור.

זה נייר חדש, לא ממחזור, לא מגניזה, לא חיללו עליו את השבת.

לא מחיילים את השבת. זה אתה יכול לאכול, זה בסדר.

זה גם בלי הכשר בסדר.

אבל איך אתה אוכל? אתה אומר, לא, זה בדקת, זה אני אוכל.

אתה אוכל נייר, אתה לא אוכל הכשר.

אתה בדקת? ראית שזה הכל בסדר? לא. אין יותר טוב ונקי. היום דיברתי עם בעל מסעדה, אחד מעובד מסעדה,

לא יהודי.

דיברתי איתו, אמרתי, איך במסעדה, הוא אומר, אני לא אוכל שם, איפה שאני מכין. למה? אמרתי, לא.

מה זה, הכל שם על הפנים. עבר התאריך, לא עבר התאריך, וזה הכל. מכינים ככה,

ואנשים משלמים. תבינו, תקינים, יושבים מסעדה, מסעדת יוקרה.

מה אתה אוכל? מה שהיה לפני יומיים?

זה נקרא יוקרה.

ספק אם תקבל כאבי בטן או לא.

מה אתה עושה? איך אתה מכניס את עצמך בכלל ונשמחתם מאוד לנפשותיכם? רק מצד המגעיל,

לא מצד הכשרות עכשיו.

עזוב את הכשרות בצד, רק מצד הגועל נפש. איך אתה אוכל כזה דבר?

כן, בוא באמת נסיים.

הלאה.

יפה.

בנוסף לזה, גם אדם יכול להפקיר את החמץ שלו בחוץ, להגיד, אני שם בו את החמץ, כל מי שרוצה יבוא וייטול,

זה מופקר, ובפסח נחזור ולזכות בו את החמץ. כמובן, אני מפקיר אותו בעדים עוד יותר טוב.

ואין למכור את הכלים, יש הרבה אנשים, תמכור גם את החמץ הבלוע בכלים, לא עושים את הדבר הזה, אחרת כל הכלים שלך צריכים טבילה, זה של גוי.

כלים של גוי צריכים טבילה,

במקווה של כלים.

אין למכור את הכלים בהם בלוע חמץ, שבהם החמץ כדי שלא יצטרך רק להטבילם במקווה

אחר הפסח, כיוון שהם שייכים לגוי, מכרת אותם לערבי.

ודינם כדין הקונה כלים מגוי.

ואם עבר ומחר,

יטבול את הכלים אחר הפסח במקווה כלים בלא ברחע.

דבר נוסף, אמרנו, יש תקלה ענקית ביותר.

אנשים שורפים את החמץ, הם בעיה, עושים מדורות גדולות,

אבל לא דואגים קודם כול לכבות, זה מסוכן, סכנת נפשות.

דבר נוסף, גם לא דואגים שהכול נשרף כמו שצריך,

הוא זורק כיכר לחם והלחם נכרח מבחוץ,

בפנים הכל נשאר שלם, וכל הפסח הוא עובר, היי,

הוא אומר שלום לחלה.

זה מתאים?

לא מתאים הדבר הזה.

אתה חייב לעשות אותו תיקי-תיקי, פירורים-פירורים,

כדי שיישרף הכול כמו שצריך, חתיכות-חתיכות. אתה לא יכול לזרוק אותו שלם למדורה והכול יישרף.

זו עוד יממה לא ישרף לך שלם למדורה.

תעשה את זה כמו שצריך.

וגם אם סיימת את הזה, אז תאסוף את זה. אז בשנים עברו, היה לנו חבר מועצה בעיריית תל אביב,

שעשינו תקנה טובה לעשות פחים ונקודות לשרפת חמץ. לקחו כאלה דודים של אזפת,

והיינו שמים בהם את הכול, את כל הלחם והכול, ושורפים את זה, ואז העירייה באה, אוספת את זה, פתרנו את המקום,

לא נשאר חמץ בפסח ברחוב,

גם אתה לא רואה את שלך, בעלי רעיון יובל יימצא,

וגם הכול נשאר נקי, השכונה נשארת נקייה, וכל העשן והכול העירייה לוקחת.

מי שהתחלפו ועברו הנציגים לנציגי ש״ס,

לא יודע אם יעשו את זה, אם יהיה להם שכל, יעשו את הדבר הזה,

זה דבר טוב. אם לא, אז בגדר של מזכי הרבים, כן?

אז הם לא יעשו דבר שכדאי לזכות בו את הרבים,

ואז חס ושלום נמצאים מכשילים את הרבים, ואז כולם יחזרו לשרוף וזה פה ושם וזה. ייאמר לשבחו של חולדאי שהוא לא השאיר פינה אחת לשרוף שם.

הכול הוא שיפץ והסוף סידר הכול, ואין חורשה אחת לא נשארה בשכונת קריית שלום.

לכן אין בעיה בדבר הזה, אז אדם יעשה לעצמו מקום רחוק

מהבית איזה מקום ככה זה, שיכול לשרוף שם את החמץ, ולדאוג שירימו את זה וישלכו לפח,

כדי שלא יישאר שם, שאם יהודי אחד יעבור שם, שלא ייראה חמץ בפסח.

אז אני עושה תקנה טובה, אני רץ מהר לרבנות בבוקר, כדי להיות שם במכירה.

אין כל כך הרבה זמן, אז אני מעמיד שומר מיוחד אצלי, שהוא ידאג שנשרף הכול, אני אומר את הנוסח, ואז אני רץ,

ואז אני גם משאיר שם שומר, שהוא ידאג לכבות ולאסוף את הכול, כדי שלא יישאר שם בפסח, וגם לכסות את השאריות

של האפר בחול.

בסדר? למה, הילדים אוהבים לעשות קדם ל״ג בעומר.

אז הם באים לשם עם שם כל מיני עצים וקרטונים וזה, כדי לשרוף ולעשות שמח, וזה לא טוב הדבר הזה.

לכן גם סכנת נפשות, גם ערב פסח, לא כדאי לרוץ לכל מיני בתי רפואה למיניהם,

שילד נכווה או משהו, לכן מאוד חשוב הדבר הזה, שאדם ישים שומר, אתה לא יכול אתה לשמור, אתה מהר לעבודה, אין בעיה.

תשים שומר שהוא יהיה אחראי על הדבר הזה. והשם ימנע בעזרת השם מאיתנו להיכשר בכל מיני דברים, ונזכה בעזרת השם

לקיים ולשמור את חג הפסח וגריחתו, ויקוים בנו, וניסן יגאלו,

וניסן עתידים להיגאל במהרה בימינו,

אמן ואמן.

רבי חנין בקשר ומירדיו של ברשות דרכות ישראל.

לפיכך בלתיים תורה ומצוות שנאמר, אדוני חבר סימן צדקו, יגדיל תורה ויעד עיר קדיש.