פענוח שפת הגוף - הנער שחווה מוות קליני!

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

שלום לכולם, כאן דוקטור עמיר אלמר, מומחה לשפת גוף,

תקשורת ואפקטיביות עסקית,

וברוכים הבאים לתוכנית שלי,

תוכנית פענוחי שפת הגוף.

והפעם בתוכנית,

בפרק 221,

חווה

או לא חווה,

ואני מתכוון לנער שטען שחווה מוות קליני,

עלה לשמיים וחזר ארצה וסיפר לנו סיפור שלם.

אז האם זה אמת?

והאם זה שקר?

כבר זמן רב שאני מתלבט אם לעשות את הסרטון הזה,

בעיקר בגלל שמדובר בנער.

אנשים רבים פנו אליי על מנת לפענח את הסרטון של הנער.

החלטתי, לאחר מספר חודשים של פניות,

להציג לכם את פענוח שפת הגוף שלי,

לאחר ששני מומחי שפת גוף, אחד מהארץ ואחד מחו״ל,

טוענים

שדברי הנער הם דברי אמת.

אני אציג לכם את הסרטון

וכמו שאתם מבינים, אני טוען

שדברי הנער הם שקר מוחלט.

אני ממליץ לכל אחד לראות את הסרטון המקורי

של הנער עם רב בשם רמי.

בפענוח שלי אני אקח את עיקרי הסיפור שלו

ואראה לכם

כיצד רואים שהנער משקר.

חשוב לי להבהיר רגע לפני הניתוח עצמו שאני לא מקבל שום תמורה בעבור הפענוח הזה שלו,

כמו אחד ממנתחי שפת הגוף אשר קיבל

תמורה כספית.

בואו ונתחיל.

מה שאנחנו רואים זה את הרב יושב ליד הנער,

בבית כנסת, אל מול שומעים,

והנער מתחיל לספר על החוויה שלו מהמוות כספי.

קול הייתי מאוד מאוד חולה באותו יום,

וגם יום לפני זה גם היו סחפורות ואנחנו לא הוגשתי אותו בכלל.

עכשיו אני אנתח את שפת הגוף שלו, את שפת הקול שלו,

בשפת קול אנחנו כבר רואים זה טון מונוטוני,

טה-טה-טה-טה-טה-טה.

בשפת גוף בתנועות שלו אנחנו רואים

תנועות שחוזרות על עצמן.

כרגע אין לזה נכון, לא נכון,

כרגע אני רק מנתח את מה שאני רואה,

ואז אני מתחיל לעשות את הקישור.

אז פשוט התעלפתי יום לפני.

עכשיו ביום שני בצהריים.

עכשיו אני מתחיל לנתח, כי בן אדם אומר,

אדם אומר שהוא התעלף.

אם ראינו מקודם ששפת הגוף שלו וטון הדיבור שלו הם

היו מאוד מונוטוניות,

כשאדם אומר שהוא התעלף שזה לא מאורע שקורה לנו ביום יום, אני רוצה לראות איזשהו שינוי בשפת גוף.

אני רוצה להעביר איזושהי תחושה,

אני רוצה לראות איזשהו רגש,

כי זה לא משהו כמו שאנחנו מצחצחים שיניים, ואז כשאני מספר למישהו, כן, אז קמתי בבוקר ואני מצחצח שיניים.

זה נשמע כאילו הוא אומר, כן, קמתי ובעצם הייתי חולה והתעלפתי.

זה ממשיך את אותו קו.

קרי, הוא מספר סיפור שהוא אינו מחובר אליו מאוד רגשית.

זה סימן שאני מסמן v אינדיקציה לשקר, ואני ממשיך,

כי אני רוצה לאסוף מספר אינדיקציות לשקר, אני אף פעם לא אקבע שאדם משקר על פי אינדיקציה אחת.

אני אנסה

לאסוף כמה שיותר אינדיקציות.

גם, קראתי ככה, אני לא הרגשתי טוב,

ממש כולי רדתי והכול, פשוט הלכתי לנוח, ראיתי על המיטה,

פשוט פנחתי ופסיתתי בשמיכה, כי אני ממש קרה הזאת, פשוט לא יודע איך להסביר את זה, פשוט כולי רעדתי וכאב לי מאוד.

פשוט הרגשתי שפתאום אני יוצא מעל המיטה,

ואז אני רואה את עצמי על המיטה,

ואני פשוט שתי מטרים מעל המיטה שלי ואני לא מבין אם אני זה מי שאני פה או מי שעל המיטה,

ואני לא מצליח להבין את זה.

ואז מה שקרה, פשוט אני מתחיל לרחב,

הסיפור ממשיך בטון דיבור מאוד מהיר.

הייתי, עשיתי, ראיתי,

פשוט,

פשוט, לא מבין, כן יודע, לא מבין, כן יודע.

כשאתה חווה חוויה כזאת רגשית,

אני מחפש יותר תיאורים

של מה שקרה.

ברגע שעלית,

מה הייתה החוויה שעלית?

איזה דברים בדיוק שראית, איזה בדיוק דברים ראית?

כשהוא מספר על זה שהוא רעד

בגוף שלו,

איזה איברים בדיוק רעדו.

גם חוויה של רעידה, כמו שהוא מספר,

זו חוויה שיותר מתאימה לאדם

שנמצא בהלך רוח הזוי, זה הלך רוח שיותר מתאים לאנשים שאני שומע כשהם לוקחים סמים,

אז יש להם את החוויות האלו.

אני עולה באוויר בלי מעלית, כאילו, אני פשוט עולה למעלה ואני יוצא מהחדר ואני עולה עוד ועוד ועוד ועוד ועוד.

עכשיו, גם כשהוא מספר,

הוא לא מרבה להישיר מבט עם הקהל שלו,

ומבט העיניים שלו, כשהוא כן מישיר מבט,

נראה הרבה פעמים חולמני.

אני מצפה לראות מאדם שחווה חוויה לראות את הרגש גם בעיניים,

לראות אותו מעביר לקהל את החוויה כאילו הוא באמת חווה והיה שם.

מה שמראה לי פה עוד אינדיקציה,

שזה

יותר מתאים למישהו שמספר סיפור, ששמע ממישהו אחר איזשהו סיפור,

ובדרך אנחנו מאבדים חלק מהחוויה.

חלק מהרגש.

אני רואה אותו בשימוש רק ביד אחת,

מה שמראה על זה שאת שאר הסטרס בגוף והמתח

הוא אוגר בשאר האיברים שלו, הוא לא נותן להם לצאת החוצה.

ואז אני שואל, למה אדם שנמצא בהלך רוח כזה,

שזה אמור להיות הלך רוח של משהו מאוד מאוד מיוחד,

אפילו אם זה היה הלך רוח חגיגי שהוא היה

מוציא החוצה דרך הגוף שלו וטון הדיבור,

זה גם היה מתקבל מאוד טוב.

אז למה בחוויה כזאת הוא צריך להיות מאוד לחוץ ובאוד אסטרס?

וזה מאוד מתאים לאדם שמשקר. אדם שמשקר יניע באמת

בעיקר

איבר אחד בגוף מאוד, במקרה הזה זה יד שמאל שלו,

בעיקר

ולא את מלוא שפת הגוף שלו.

ידיים,

כתפיים יותר, תזוזות ראש,

ועצירה באמצע,

ואנחנו נראה את זה לאורך הדרך,

כל פעם הוא שואל את הרב.

אז להמשיך מפה?

מה לעשות עכשיו?

מי שחווה חוויה אמיתית

לא עוצר באמצע החוויה,

שהיא אמורה להיות מאוד מאוד רגשית וחד פעמית בחייו של אדם,

אם בכלל,

כדי לשאול מישהו אחר איך ומה,

כדי, על מנת לקבל אישור ממנו לחוויה עצמה.

קרי, הוא בעצמו לא עבר את החוויה.

כן, זה ספר שראית גם את כדור הארץ.

כן.

והרב עכשיו מכוון אותו.

הנער עונה, כן, ו...

ועכשיו ב-כן ו... אני שומע את ההתלהבות.

אה, הוא הזכיר לו.

משמע, הרב הזכיר לו בעצם

על מה הייתה החוויה.

קרי,

אני אומר לכם שהם ישבו

הרבה עוד קודם, ולא פעם אחת כמו שנטען,

והם עברו על הסיפור הזה,

ולכן הכן עם הטון דיבור המתלהב,

אה, כן, נכון,

וזה בדיוק הטון דיבור שאני הייתי רוצה לשמוע כל הזמן.

הרב הזכיר לו, והנער אומר, אה, יופי, נהדר, הנה הוא הזכיר לי, עכשיו אני זוכר, אני יכול להמשיך הלאה.

עכשיו, למה

קשה לו בעצם לזכור את החוויה?

או הוא שוכח,

או וואו הוא פונה לרב, כי כשאתה משקר ואתה נמצא בסטרס ובלחץ,

המוח מתאמץ כי אתה בעצם משקר,

ולכן אתה צריך לזכור את הנתונים,

וזה

עומס

על המוח,

ולכן אנחנו נראה אותו משתמש בשפת גוף גם רק,

בעיקר באיבר אחד.

אז אני ממשיך, ואני גם אראה את כדור הרקס מבחוץ וממשיך לעלות,

ואז מה שקרה זה שאני פשוט לא יודע איך

משום מקום אני נכנס לתוך

סוג של מנהרה כזאת מאוד גדולה,

וכאילו אני רואה בקצה אור קטן קטן.

החזרה על מילים, אור קטן קטן,

חוויה כזאת כזאת,

משמע שאדם רוצה להגדיל נתונים מסוימים

ולא נתונים אחרים.

ואז אני בודק איזה נתון הוא בעצם רוצה שנתפקס עליו,

ודווקא הנתונים שהוא רוצה שנתפקס

הם מאוד משניים.

חוויה נורא נורא, חזקה חזקה, קטן קטן,

הם לא הדברים המשמעותיים בחוויה שהוא מספר

שכביכול קרה לו האירוע.

עוד אינדיקציה לשקר.

ואז כאילו במנהרה, אני לא יודע איך להסביר את זה, יש כאלה עיגולים עיגולים.

הוא חוזר על המילים כל הזמן, ואני לא יודע איך להסביר את זה, לא יודע איך להסביר את זה, והוא מתחיל והוא מסביר.

אז עוד פעם, נשאלת פה השאלה.

אם אתה פונה מיד ואומר מקדים במילים ואומר אני לא יודע להסביר את זה, אתה בעצם משחרר מבחינתך את צו ההוכחה עליך.

אני לא בעצם זוכר,

אני לא בעצם יודע, ונותן לנו בעצם

טיפין של הדברים שהוא כן אומר.

הוא בונה אצל קהל שומעיו

איזושהי תודה עתידית בעצם לדברים שהוא כן כבר זוכר.

ולכן אף אחד בעצם לא עוצר ושואל אותו באותו רגע.

חווית את החוויה אז מדוע אתה אומר את המילים האלו בצורה כזו?

והמילים נאמרות בדיוק באותו טון דיבור.

אין שינוי בטון דיבור מבחינתי וברצף של המלל שלו.

כי כשבן אדם יגיד,

יספר חוויה ויגיד אני

אני לא זוכר,

אני צריך לראות, לשמוע איזה פאוזה.

אני צריך לשמוע אולי איזה

צקצוק שפתיים,

משהו כגון, תראו,

אני לא באמת זוכר איך זה היה,

אבל

מה שאני כן זוכר זה שהיה ככה וככה וככה.

זה יהיה מלל וטון דיבור שיותר מתאים לדובר אמת.

עוד אינדיקציה שהנער דובר שקר.

אז כאילו הוא במנהרה,

לא נכנס בזה, יש כאלה עיגולים, עיגולים, עיגולים ככה.

המבט הזה שמאלה ולמעלה,

שנראה אותו חוזר מספר רב של פעמים,

זאת בדיוק ההפניה שהמוח עושה למקום שאנחנו ממציאים.

אנחנו ממציאים יש מאין.

עכשיו, יש לזה המון פענוחים בתוך הפענוח של יש מאין, כרגע בסיטואציה הזו,

האינדיקציה היא לשקר מוחלט.

זה המצאה,

במקום הזה ההמצאה היא בעצם שקר.

אז אתם יודעים, תראו, מלא מלא נשמות.

ואתה פשוט מתחיל ללכת, והאור נהיה יותר ויותר ויותר גדול,

ובסוף אתה מגיע לאור הזה.

והאור הזה, אני לא יודע איך להסביר את זה, וכאילו... עוד פעם, האור הזה, אני לא יודע איך להסביר את זה,

וכאילו ממשיך הלאה.

ברוב הפעמים הוא כל הזמן,

אם לא מישיר מבט, ואם הוא מישיר זה לרגעים בודדים, רוב הזמן הפנים כלפי מטה,

העיניים כלפי מטה,

על מנת לא להישיר מבט,

כדי שלא יתפסו אותו בשקר.

נו טוב שאתה מרגיש ביטחון, אהבה, אי אפשר להסביר לדבר הזה, זה משהו טוב.

כשמישהו מרגיש ביטחון ואהבה,

אני רוצה לשמוע בקול שלו ביטחון ואהבה.

איך אנחנו שומעים את זה בטון דיבור?

הוא ממשיך עדיין את אותו רצף,

כאילו הוא רוצה כבר לגמור את מה שנאמר.

כשמישהו אומר ביטחון,

טון הדיבור,

רצף הדיבור אמור לעצור, טון הדיבור אמור להיות איטי ונמוך יותר.

אני מרגיש ביטחון, אני מרגיש אהבה.

וגם כשבן אדם אומר אני מרגיש אהבה,

יש מה שנקרא להגיד את המילה,

ויש באמת להעביר את הרגש של המילה.

להגיד הרגשתי אהבה מול להגיד הרגשתי,

למשל אני אתן לכם דוגמה איך זה היה נשמע אם זה היה אמיתי,

הרגשתי כמו אהבה,

הרגשתי אהבה שעוטפת אותי.

משהו מאוד רך,

משהו מאוד חמים,

כי בחוויה האמיתית של מוות קליניק בצורה שהוא היה אמור לחוות,

אני צריך להרגיש עטיפה של חום,

של אורך,

כמו צמר גפן,

כל הדברים האלה בכלל לא נאמרים.

מה בעולם הזה, לאורך יכול להשוות את זה לאור של משהו שיש פה בעולם הזה?

אפשר, אפשר, אפשר, לא יודע, זה כאילו האור פשוט דיבר.

מדי פעם הרב עוצר אותו לנסות לכוון אותו בשאלות,

מה שנותן לו באמת קצת את הפאוזה.

כשיש פאוזה כזו למישהו שדובר אמת,

כשהוא חוזר לספר,

אמור להיות איזשהו שינוי בשפת הגוף שלו.

הוא אמור להתרווח באותו רגע קצת. אנחנו רואים שאין פה שום שינוי לאורך כל הדרך

שבה הוא מדבר.

לא התרחבות,

לא עישנות טיפ-טיפל

לא הישענות לאחור,

ברוגע כמובן. אני מחפש את כל המקומות שהוא יהיה טיפ-טיפה יותר רגוע,

שכל המקומות שהוא יחווה,

שהוא יראה לנו שכשהוא מספר הוא באמת חווה את זה,

כגון רגיעה במהלך השיח בטון דיבור,

כגון עיניים

שמישירות מבט,

כגון

מבטים שסוקרים את הקהל,

כי על פי הסרטון המקורי הוא ישב שם כמעט שעתיים.

כאילו, לא אומר את זה במילים, אבל כאילו, טלפתיה, אתה מבין כאילו שהוא מדבר איתך,

הוא שאל אותי אם אני רוצה למות, אם אני רוצה להיכנס, הבנתי שאם אני חוצה את הקו הזה של האור, אז אני כאילו לא יכול לחצור את זה, הבנתי.

פשוט אני לא יודע, אין לי מושג מה לעשות, אני לא יודע, אני לא יודע.

ואז מה שקרה, פשוט הלכתי משם, ופתאום אני מגיע לתוכו.

המבטים שלו ממשיכים להיות כל הזמן לכיוון שמאלה,

כשהוא מספר,

אינדיקציה מאוד ברורה שכל הסיפורים האלה הם באמת סיפורים ושום דבר מזה באמת לא קרה.

אולם, אולם ענק, ענק, ענק, עצום, עצום, עצום. עוד פעם, אולם ענק, ענק, ענק, עצום, עצום, עצום.

התיאורים של אולם ענק,

אם זה היה תיאור אמיתי, זה היה צריך להיות אולם ענק שיש בו עמודים,

שיש בו

ספסלים, שהקירות צבועים בצבעים מסוימים.

הפירוט צריך להיות הרבה יותר רחב. כשזה ענק ענק ענק, עצום עצום עצום,

אינדיקציה מאוד ברורה לשקר,

כשבתהליך של המלל הזה הוא גם לעולם לא מיישיר מבט, הוא מסתכל למטה.

רק מחדד לי את האינדיקציה של שקר. אתם רואים שברגע שהוא משקר,

הסימנים הגופניים שלו של שקר חוזרים לאורך כל הסרטון,

אותם סימנים גופניים.

אני רואה שם מלא מלא אנשים, כל האנשים פשוט...

מלא מלא, עצום עצום,

גדול גלות,

היו לבושים יפה, היו ממש לבושים יפה מאוד ואני ראיתי את עצמי וראיתי כולי לבוס בבגדים קרועים עם דם והייתי ממש בגושה וכל האנשים כאילו באו בשבילי ושמחו והם ערכו לי כפיים והכול וזה

ואני כאילו נכנס לתוך האולם,

ראיתי גם את הרב עובדאל יוסף והוא לחץ את היד, ראיתי אותו שם וראיתי עוד הרבה אנשים שאני מכיר שמתו ועוד הרבה הרבה אנשים גם שלא הכרתי

פשוט הייתי בתוך האולם הגדול הזה ומה שקרה לי זה פשוט

נכנסתי פנימה והיה במה כזאת גבוהה מאוד

ועל הבמה היה כזה שלוש אורות, היה אור אחד ממש ראש גבוה,

אז זה היה אמצעי

ומצד ימין היה אור קטן וגם מצד שמאל היה אור קטן.

מה זה האורות האלה?

זה כאילו מי שכאילו מעיד עליך, כאילו הוא אומר לך מה אתה, כאילו האור הימני אומר לך...

לא, הוא עכשיו בתון דיבור כשהוא שואל אותו,

הרב,

אז בתון דיבור של הנער הוא רגע פתאום מוריד את הכול.

והתון דיבור זה כאילו טון של שאלה.

בלשון הוא רוצה להבין האם הוא באמת אמר את מה שהרב התכוון כשהם ישבו לפני זה

וסידרו את הסיפור ביחד.

אז הוא מדבר על אורות,

בהתחלה הוא אומר הוא לא יודע מה זה.

את הדברים הרעים שעשית,

והאור אומר לך... שהאור אומר לך...

ויש להם בית דין.

כן.

ואתה יודע מי יושב בבית דין?

זאת אומרת הוא אומר לו, זה בית דין, ואתה יודע מי יושב בבית דין?

הוא מסתכל שמאלה ולמעלה,

מחפש את התשובה יש מאין,

קרי להמציא אותה.

והוא שואל אותו בשאלה מי כאילו, זאת אומרת שהוא לא יודע, כי אם הוא היה יודע את התשובה,

הוא עכשיו היה מייד אומר מי זה.

אז הרב מסביר לו. כאילו יש דיינים, יש שעת אלף. כן, היה את הרב עובדיה יוסף שהוא היה אז...

אז הנה, אז עכשיו פתאום הוא נזכר שהיה הרב עובדיה בן יוסף.

הוא שואל הוא ממש מכוון אותו הרבי הזה ואומר לו אז הוא היה הרב בן דין רגע אז מי זה היה

וכל פעם שהוא שואל אותו אז הנער נותן לו את התשובה

הרב אלישיב אני חושב רגע אתה חושב או בטוח

מקודם זה היה אור עכשיו זה הפך להיות כבר פתאום

במלל שלך פתאום זה בן אדם

אתה רגע חושב

לפני זה רק אתה לא מזהה

אתה לא ממשיך להישיר מולו מבט עכשיו תחשבו אנחנו מדברים על פיגורות מאוד גדולות

במגזר הזה

שברגע הראשון שאתה רואה אותם אתה מיד אמור לזהות זה לא אמור להפוך לך

פתאום ראית אור עכשיו

כששואלים אותך

אמרת אתה לא זוכר או אתה לא יודע ועכשיו אתה נקפת בשמות של האנשים

זה שקר מוחלט.

ומי השלישי?

לא זוכר, לא זוכר.

באמת שהם מנסים לך לא זוכר.

וזהו, ככה הוא משחרר עכשיו ממנו את הלחץ. לא זוכר, אני מנסה להיזכר, אני לא זוכר.

הוא מסתכל למטה.

ואז יש,

ולדעתי הוא פשוט שכח את השם השלישי שהם קבעו ולכן הוא

ככה הצליח לחמוק מהרדאר הזה כרגע.

יצר הטוב ויש יצר הרע? כן, מצד גן. יש כאילו סטוריות.

והיה לנו ליקוק של השפתיים מה שלא היה עד עכשיו. אני אחזיר רגע אחורה ואני אראה לכם.

אני לא זוכר.

באמת שהיו מנסים, נכון, לא זוכר.

ואז יש יצר הטוב ויש...

הליקוק היחידי הזה שהיה כרגע,

זה בעצם כשאתה מאוד, כשאתה משקר,

אז הדם

מופרש בגלל הסטרס שאתה נמצא בו,

מאזורים מסוימים לאזורים אחרים בגוף.

מהאזור שהדם נמצא בו פחות,

זה האזור של הפה.

ולכן אנחנו מרגישים הרגשת יובש ולכן יש את ליקוק השפתיים.

וזאת אחת האינדיקציות לשקר.

יצר הרע? כן, יש כאילו שטורות פנים,

יצר ימין, יש לך יצר רב, יש לך יצר שמאל יצר טוב,

וכאילו זה לא, אתה לא רואה משהו, אתה רואה סוג של אורקת דבר, אתה יודע מה זה, אתה יודע מה זה הדבר הזה. אתה יודע לבד, בלי שיזכיר. כן, אני יודע מה זה, אני יודע מה זה, אני יודע מה זה הדבר הזה.

ואז כאילו פתאום, פתאום נהיה שקר. כאילו כל הרעש הזה שהיה באולם הזה,

וכל המאות האנשים וזה, פתאום נהיה שקל גמור,

ואז כאילו האור הרע הזה מתחיל להגיד כל דבר ודבר שעשיתי בחיים שלי, כאילו ממש כל דבר מדקדקים שם, כל דבר, הדבר הכי קטן שאתם עושים...

או פעם, חזרת מלט, בכל בכל דבר, כל דבר כשאתם קטן שעושים, כל כל כל דבר.

קול קול קול קול קול מזכיר לכם מישהו בטון דיבור שלו?

אבל...

אין פה ירידה לפרטים של אילו דברים מזכירים כשמישהו דובר אמת

הוא ייתן לפחות איזושהי דוגמה אחת מאוד גדולה מחיי היום יום.

הכל מראה לכם שם הכל הכל הכל הכל הכל הכל הכל דיבר איתי על כל כל דבר כל שנייה ראשונה בחיים שלי שהייתה לי דיבר איתי עלייה למה פה ככה ולמה עשית ככה ולמה ככה. עוד פעם וזה כללי למה ככה ולמה ככה כל כל כל כל כל למה ככה ולמה ככה תן דוגמה אחת אפילו

של מה שראית מחייך. עבירות. כן, הכל.

והרב עוזר לו, עבירות.

כדי שלא נתבלבל, זה בעיקר עבירות. אז הנה הכיוון.

הוא כבר מיישר את הנער

להגיד בדיוק למה שהרב רוצה שהוא יגיד. כשאומרים את זה, מה מרגישים?

מרגישים מבוכה, זה כאילו בושה.

עכשיו,

הרב יותר מתוחכם,

כי הנה הוא מדבר עליו מה שאמרתי לכם מקודם, מה מרגישים?

חוויות עוברות טוב הרי ברגש. גם שקרים, זה לא משנה.

אז הוא אומר, מרגישים רגש של מבוכה.

איפה המבוכה בשפת הגוף?

כשאדם תאבר אמת,

פה הוא יעצור ברצף המלל והוא יגיד,

הרגשתי רגש של מבוכה,

רגש שזה לא היה נעים,

אבל הוא עם העיניים בגלל שהוא לא באמת חווה את זה, כי הוא לא היה שם.

אז גם כן, הוא יסתכל עם העיניים למעלה ושמאלה, כשזה שקר,

יגיד רגש של מבוכה,

אבל מבחינת הטון דיבור והשפת גוף, ימשיך

ימשיך בדיוק כמו מקודם.

כמו סיפור רגיל שמספר.

זה ענקי אשתלות, אי אפשר להסביר, זה משהו ענק.

ויוסיף ויגיד אי אפשר להסביר.

כשאתה אומר אי אפשר להסביר, אז אף אחד לא יכול לדרוש ממך עוד הסברים.

תשמע, אי אפשר להסביר.

בושה, בושה, ממש מביך מאוד.

ויחזור עוד פעם על ימי, בושה, בושה.

איך נראית שפת גוף של אדם שמרגיש בושה?

אני רוצה לראות את החוויה הזאת אצלו.

הוא לא יודע כי הוא לא חווה בושה.

אם הוא היה דובר אמת,

הייתי רואה בשפת גוף שלו,

הקטנה שלו.

הוא היה מראה עם תנועות הידיים ותנועות הכתפיים התכנסות פנימית

של איך הוא הרגיש את הבושה.

הוא היה מקטין את עצמו קצת בשפת גוף כדי להראות לנו את החוויה.

הוא מנסה להעביר את החוויה מאוד במלל,

כי הוא לא באמת חווה אותה, ועל כן אנחנו לא רואים את החוויה הזאת בשפת גוף שלו.

כי כל אנשים מסתכלים עליך ומראים לך את החיים שלך וזה ממש מביך מאוד

והוא אומר לך את דברים הרעים שעשית, למה זה, למה זה. עוד פעם למה זה, למה זה, עוד פעם מביך מאוד בכלליות

והרב כל הזמן עוצר ומכוון אותו,

כל הזמן עוצר

ומדובב אותו לכיוון שהוא רוצה לשמוע

ואז הוא שואל אותו בחזרה

והנער שואל את הרב בחזרה ומקטין את טון הדיבור שלו,

כאילו ממתיק איתו איזשהו סוד

כדי לקבל מהרב אישור, ואז הוא ימשיך באותו טון דיבור.

כל דבר בחיים, כל תעולה, כל תעולה, כל נקילת ידיים, כל... לא רק מזרוזנות, כל שניה שעברה בחיים יש חמרים חשבים. מה עשית עם זה? כן, בדיוק.

ואז כאילו הוא אומר את הדברים הרעים שעשיתי והכל,

ואז הוא גמר לדבר,

ואז הגיע הקול הטוב,

הוא אמר את הדברים הטובים שעשיתי,

כאילו, ואז

אתם לא מבינים כאילו מה, איזה שכר אתם מקבלים על הדבר הכי קטן שאתם עושים, כאילו, באמת, כאילו,

הרגשנות של המבוכה, והכל הרגע הזה שהוא אמר,

משהו ממש ממש קטן שעשיתי מצווה קטנה,

זה כאילו הדבר הכי קטן שאתם עושים, זה נחשב שם ענק, ענק.

ממש ממש, קטן-קטן, ענק ענק, אתם לא מבינים.

והוא חוזר גם על מילים כגון ואז, ואז, ואז, אז נכון,

ואני אשתמש במילים שלו ואז,

אז נכון שיכולים לטעון כנגד שאולי הנער אינו מפותח מדי והעולם שלו עולם צר כעולם נמלה, ולכן צורת הביטוי והדיבור שלו הם מאוד מתאימים לילד שעדיין לומד ביסודי למשל,

ולא לילד בן 15 על פי דברי הנער שזה גילו.

אז אני לוקח גם את זה בחשבון,

ויכול להיות שיגידו לי שעולם הדמיון שלו אינו מפותח,

ועל כן הוא לא יכול לתאר את הדברים,

אבל זהו שאין שום קשר בין עולם הדמיון לבין חוויה, כי אם חווית את זה אתה אומר את הדברים שראית,

שחווית,

וזה אינו קשור לעומק עולם הדמיון.

ולכן,

כשהוא משקר,

הוא באמת נשאר ב-Level בדיוק כמו טון הדיבור,

מאוד מונוטוני, גם ה-Level של הדברים שהוא מתאר, זה תמיד יהיה באותו קו

רציף וישר, ואותו דבר גם שפת הגוף.

אין שום עומק כשאנחנו נכנסים לתוך הדברים,

ועל כן זו אינדיקציה ברורה לשקר.

זה כיף שלרשתי ציצית באותו יום איזה קשר שתיקח איזה כיף, זה כיף.

כאילו, הדבר הכי גדל שם תופך פשוט עולמות שלמות.

לא יודע איך להסביר את זה, כאילו...

לא יודע איך להסביר.

עוד פעם הוא חוזר על המלל, אני לא יודע איך להסביר,

ומשפיל מבט.

הוא לא יודע איך להסביר את זה,

כי

הוא לא באמת היה שם.

בן אדם שדובר אמת לא יגיד,

אני לא יודע איך להסביר את זה,

אלא הוא יגיד, החוויה כזו עמוקה,

למשל,

שיהיה מאוד קשה להסביר,

אבל אני אעביר לכם את התחושה.

זאת אינדיקציה, למשל, לאדם שדובר אמת,

לא כמו שאנחנו רואים כאן.

ועוד פעם שאלות שמאוד מכוונות מבחינת הרב

להמשך הדיון.

אתה רואה ככל ש... כאילו, ברגע שיש שכר, כמו אומרים לך צדיק, צדיק, צדיק. כל האנשים שם צועקים לך צדיק, צדיק.

ויש לך עוד, גם מאוד, זה שראיתי בהתחלה, ראיתי אותי שם, וככל שהוא יותר ויותר גדול, אתה מאמין שהשכר שלך יותר גדול.

ככל שהוא יותר חלק.

ובאזירות, איך זה?

אתה, קודם כל,

יש אנשים כאלה,

שמקיימים על איכי חבלה שנראיתם שם.

הם נמוכים כאלה, יש להם סקנים,

פתוח עיניים שלהם, פשוט יש אש.

והם גם מראים לך את העבירות שעשית והכל.

פשוט כל פעם יש אבירה, אז אומרים לך איש,

וצורקים לך רשע, רשע, רשע, כמו ש...

יפה, מה הבעיה? כמו שאומרים צדיק, צדיק. בצד השני יגידו רשע, רשע, רשע. כמו שפה יש

עיניים או דברים שהוא אמר, בצד השני יהיה אש. כמו שאתה עושה משהו טוב ואומרים לך צדיק, צדיק, אז ככה אומרים לך רשע, רשע, הכול. פשוט מבוכה, וגם טוב וזה גם... הופה, מבוכה.

מבוכה, ואני רואה את החיוך.

זאת אומרת, כל האש, אש, צדיק, צדיק, צדיק, חכם, רשע.

חווית החוויה

לא פשוטה,

מדבר גם על איזושהי מבוכה.

למה אתה מחייך?

מחייכים בסיטואציה כזו, אני אסביר לכם למה,

מחייכים בצורה כזו, כשאתה יודע שעברת עוד איזשהו מכשול, ולכן אתה רגוע,

ועכשיו יש את החיוך הזה.

החיוך,

במקרה הזה,

זה החיוך שמבחינת... בשפת גוף שלו, אני רואה איזה חיוך של רגיעה שהוא עבר עוד שלב בשקר.

אבל אני לא יודע להסביר את זה.

ומה יותר טוב מלהכניס עוד פעם את המשפט, אני לא יודע איך להסביר את זה,

כדי שאף אחד לא יתקיל אותו.

וישר

עם העיניים,

וממתיק סוד עם הרב, הוא מנמיך את טון הדיבור שלו, תשימו לב. למה יש לך להוריד את עוצמת הקול שלך,

אם אתה דובר אמת?

ואז כאילו, מה שקרה?

קחו אותי שתי אנשים.

יפה, הרב מסביר לו להמשיך הלאה, אז יש כבר את החיוך של, הנה, קיבלתי עוד את האישור, אז בואו נמשיך.

הם לקחו אותי פשוט,

החזיקו אותי בשתי דקות, לא היה ממש עדיין, ראיתי כאילו הכל היה...

החזיקו אותי בידיים,

אבל לא היה ממש ידיים.

אז היה, לא היה, החזיקו, לא החזיקו,

אבל בסדר, כל עוד הוא לא מיישיר מבט,

אנחנו יודעים בעצם שכל הסיפור הזה שקר. ראיתי משהו מקדימה, מאחורה, הכל כך גדול, הסתכלתי עליו. אבל האם אתה יכול לראות איך מקדימה ומאחורה,

וגם הקדימה, בצדדים,

באותו רגע אתה יכול להסתכל כל מה שמסביבך.

ידעתי גם מה קורה באותו רגע עם הגוף שלי, ידעתי מה קורה בעולם, ידעתי כל מה שקורה בעולם.

עכשיו הוא כבר ידע, ידעתי מה קורה, ידעתי מסביב, ידעתי ככה.

פתאום זה איזשהו שינוי, כי כל הזמן הוא אומר, אני לא יודע להסביר את זה, אני לא ידעתי.

כל הזמן יש סתירה.

עכשיו בוא נחכה לראות אם עוד פעם יהיה משהו שהוא לא ידע.

כי אם פתאום הוא ידע,

החוויה לא השתנתה,

החוויה של המוות.

אז איך פתאום

הידיעה כן השתנתה?

הכל ידעתי, אבל זה לא היה מעניין אותי, זה לא אכפת לי. רגע, אז כן ידעת, זה לא עניין אותך.

יש פה המון המון סתירות במלל שהוא מדבר,

וכל עוד המלל שהוא מדבר, העיניים שלו

כלפי מטה ואינם מישירות מבט, אני יודע שזה שקר. זה לא מעניין. זה לא מעניין, כן, כנראה לא.

ואז כאילו מה שקרה, שאתם עושים האלה, פשוט לא יודע,

הורידו אותי עולם למטה. עוד פעם, אני לא יודע איך להסביר את זה.

כאילו הייתי בתוך איזה סוג של עולם כזה, הורידו אותי עולם למטה.

עכשיו, בעולם הזה שהייתי, זה המקום שנקרא...

אבל הוא כן ממשיך להסביר את זה.

עד עגל תחתון, היזו אותי לשמה,

ואז פתאום כאילו מראים לי כזה שער, ואני, פתחו לי את השער הזה, שתי האנשים האלה,

וראיתי אנשים אוהבים תורה,

וראיתי את האור הזה, ואו, זה משהו פשוט ענק, ענק יפה, יפה האור הזה. ענק, ענק, ענק, יפה, יפה. ראיתי אותם בהתחלה הזאת, כלום, ממש באור הזה, כלום, שום דבר, זה...

משהו טוב, וזה נקרא כרגע אלף תחתונות החשוב, ואז יש גם דרכו יותר גרועות שלנו. אתה יכול לתאר מה זה? אי אפשר לתאר. זה משהו טוב, משהו יפה, משהו... הרגשה שכאילו אתה רוצה רק להישאר שם... הרבי צודק, הוא רוצה תיאור יותר עמוק, כדי שזה יהיה יותר אמין, אז הוא כבר מונע ממנו, הוא אומר. אי אפשר לתאר, וחוזר עוד פעם על המילים עצמן. הוא שם ללמוד גם תורה ולהישאר במקום הזה, לא לצאת משם.

מה רואים, מה שומעים, מה מריחים? הנה הוא ממשיך, מה רואים, מה שומעים, מה מריחים, כי הוא יודע, זה יעבור יותר טוב.

כמובן, הוא יסתכל למעלה ושמאלה, כי עכשיו הוא רוצה להמציא.

מריחים ריח טוב, פשוט ריח טוב, כמו שיש ריח טוב.

ריח טוב. יש להסביר פה בעולם הזה מה זה הריח הטוב הזה שאתה מריח שם.

ריח טוב,

ואתה רואה את האור, ואתה פשוט רוצה להישאר שם, ותמיד,

תמיד.

אין לך דברים כמו פה, ילד חומרים וכל מיני דברים, זה היה הכל מוכני.

זה משהו טוב, משהו יפה, משהו הרגשה, זה הכל הרגשה הזאת.

תיאורים מאוד פלסטיים.

תיאור פלסטי,

אינדיקציה מאוד ברורה לשקר.

זה הרגשה טובה. ואתה מבין שזה רק כניסה לגבי.

הרגשתי שזה גם רק הכניסה, כן. היה... חוזר על המילים שלו.

ואתה הבנ... הרבי אומר לו. ואתה הבנת שזה רק כניסה? הוא אומר כן. והבנתי שזה רק כניסה.

לאורך כל הסרטון אנחנו רואים את הדיווף של הרבי של הדברים,

ומבחינתי זו אינדיקציה שהרבי הזה לא הכיר אותו לא יום, לא יומיים, לא חודש ולא חודשיים.

לדעתי ההיכרות הזו הולכת...

ההיכרות ביניהם הולכת הרבה זמן אחורה.

היה גם אותה בפנים, וגם היה דרגות יותר גבוהות.

כאילו זו הדרגה הכי רמוכה, זה נקרא דלגל תחתון בשביל...

ראית?

הוא אמר לו עם השפתיים. זהו?

זהו, נגמר? אני יכול להפסיק? אני לא צריך להמציא יותר?

הוא לא אמר את זה בקול רם.

יפנה מבט לרב, בוא נראה מה הרב יעשה.

עכשיו יש גם את הצד השני יכול להיות.

יש את הצד השני, אז היא נאמרה.

נכון, יש את הצד השני.

טוב, נו, אין ברירה, אז אנחנו נמשיך.

אדם שחוויה,

חוויה מהותית,

אני רוצה לשמוע את ההתרגשות בקול שלו, אני רוצה לראות את ההתרגשות בשפת גוף שלו, אני רוצה לראות את סקיפות הקומה,

נכון,

יש גם את הצד השני, ושם היה לנו פה, פה, פה, פה, כל הדברים האלה לא עוברים בכלל.

בוא נמשיך. עכשיו שעומס... כן, כן, כן, ואז הוא כמובן שם את היד על הראש,

קצת על הפנים,

כי פתאום הוא צריך להמשיך לשקר, הוא חשב שזהו,

הוא צריך להמשיך לשקר, זה עומס,

זאת צורה שלרגע הוא יכול להרגיע את הגוף שלו.

כנגד זה דברי השם, כן. ואז כאילו...

עם הגירוד,

עם שפת גוף שנראית אוי אוי אוי, אני צריך להמשיך לשקר.

קחו אותי,

יש אנשים מה שאמרתי לכם, אנחנו אמרתי לכם שיש להם כמה חבלה שיש להם את הסקנים האלה.

אני אסביר לכם, בקצרה איך הם קוראים כמו אנשים ככה בשחוף,

יש להם סקנים ארוכים, ארוכים, ארוכים, ארוכים, יש להם בתוכנה, יש להם אש.

אמרו לי, כאילו אנשים...

ארוכים, ארוכים, ארוכים, מה זה אומר? ארוכים שמגיעים לאן? עד הברכיים?

אתה מבין? חסר לי פה המון תיאורים שהוא מספר.

התיאור נשאר מאוד פלסטי, ארוך ארוך, גדול גדול, יפה יפה, נורא נורא, שמח שמח, עצוב עצוב,

וזה מונע את המשך התיאור בעצם.

זה אינטיקציה ברורה לשקר.

ואז כאילו פתאום שתיים סיורים, פשוט המרחבה לנו לא כל כך מהר, אתה לא, לא, לא, כמו ש...

כן, כן, כמו ש, שמאלה וימינה, כמו ש.

כמו שאני משקר כרגע,

זה בדיוק זה, שמאלה ולמעלה.

זה פשוט לא אמיתי.

כמו שאלתם פה, אנחנו גם רוצים לראות אותו במקום אחר.

עכשיו שתי האנשים האלה פשוט לקחו אותי, אמרתי חבלה, לקחו אותי,

ואז עשו אותי למקום של משקל כאלה, עם אוזניים גדולות,

וזאת הדורות.

לקחו. איך הם לקחו?

באיזה צורה הם לקחו?

מה היה בדרך?

ויש לו לראות כל הסיפורים שלו, זה בעצם קפיצה.

הוא פתאום מול שער, פתאום הוא בתוך האולם.

פתאום הוא נמצא בזה, פתאום הוא נמצא בחוץ.

זה קפיצות של הסיפור.

אנחנו לא רואים את הדרך עצמה.

כשאין את הדרך עצמה,

זה אינדיקציה ברורה לשקר.

וואליקל, וואי וואי וואי וואי, וואי וואי , כאילו כל דבר ודבר, כאילו, כמו שאמרתי לכם, במציאות הכי קטנות, שם אתה הופך עולמות שלמים,

ממש אתה מקבל, שחקן ענק,

ברוכה שאתה מברך זה משהו עצום, עצום, עצום, משהו באמת ענק.

עצום, עצום, עצום, משהו ענק, ענק, ענק, ענק.

מה זה אומר?

מה זה אומר? זה כל הזמן נשאר באותו לבל, באותו לבל של פלסטיות,

באותו לבל שטחי.

עדיין תיאורים פלסטיים.

זה גם עובר רע, הדבר הכי הכי קטן זה גם משהו גדול מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד.

לא כדאי. לא כדאי בכלל.

קטיינות.

כן, קטיינות, הכי קטיינות.

ואז כאילו שמו את המצוות שלי על המשקל ככה,

ענק.

אתה רואה פה את המצוות, פה את העבירות,

שמו אותם במשקל, אתה ממש רואה את המצוות ופה את העבירות,

ואז מראים לך מה יותר,

ובהתחלה זה היה נראה שיש יותר רבות,

עכשיו בסוף היתה מצוות הייתי.

ואז שמחתי.

יש לך מזלת, לפחות מגיל עשרים.

כן.

ואז כאילו אמרו לי...

אמר לו, יש לך מזל, אתה פחות מגיל עשרים,

והוא עונה כן, ואני לא רואה שום שינוי בשפת גוף.

רגע, מה זה אמור להיות? אני פה צריך לראות איזושהי תשובה

מתוך החוויה שלו.

אני אגיד לכם איך, אם זה היה דובר אמת, הוא היה אומר כן, איזה מזל באמת שאני מתחת לגיל עשרים, ואני צריך לראות איזושהי תזוזה,

כי מי שמתחת לגיל עשרים,

הוא יש לו אפשרות לחזור ו-ו-ו.

אני לא רואה את כל הדברים האלה פה, זה כל הזמן אינדיקציות לשקר, אין פה

כמעט משפט אחד שהוא אמת.

אחרי זה שאם אתה למעלה יותר משלוש שעות,

אני לא יכול לחזור למטה.

ואני הרגעתי שהייתי למעלה שנים,

אבל אמרו לי שאני אפילו לא כמה דקות הייתי שם.

באמת זה נכון, אחרי שחזרתי למטה, זה היה רק רבע שעה,

הדבר הזה.

ואמרו לי שם למעלה שאחרי שלוש שעות אתה יכול לחזור למטה.

אני גם אתייחס רגע גם לישיבה של הרב אל מולו.

זאת ישיבה מאוד בוחנת.

זאת לא ישיבה של אדם,

של הרב,

שבא לשתף ולהאדיר מישהו שנמצא לידו,

אלא זו יותר ישיבה של מורה אל מול תלמיד

בשעת מבחן.

לכן זאת אחת האינדיקציות מבחינתי שהם הכירו הרבה זמן קודם,

והרב העביר את הנער תדרוך

מה להגיד.

ו...

הנה,

וכמובן הוא ימתיק איתו עוד פעם סוד ויגיד לו איך,

לאן אני ממשיך עוד פעם, כי זה הרב ש...

אתה בעצם אמרת לי מה להגיד.

אני לא זוכר לבד.

לא חוויתי את החוויה לבד, לכן אני כל הזמן צריך לשאול אותך מה זאת החוויה שכביכול חוויתי.

תספר לנו קצת על הגנום.

ואז הוא אומר, תספר לנו קצת על

ומכוון אותו.

הגנום, אוקיי.

והוא שואל בסימן שאלה.

אדם שחווה, לא יהיה לי בטון דיבור סימן שאלה, אלא יהיה לי את ההתלהבות.

אה, נכון.

או כן, אני אספר על החוויה הזאת. אם כבר שאלתי.

טוב, בסדר.

עכשיו, גם בהתחלה, שמעתי אותך מההתחלה, שאליתי, שאליתי, שאליתי.

אז כל הזמן, גם כשהייתי שם, כל הדבר הזה ראיתי עוד אלפי דברים שאני לא יכול להסביר לך,

ראיתי מיליוני דברים, אני לא יכול להסביר לך.

אלפי דברים, מיליוני דברים.

אולי על מיליארדי דברים?

עכשיו גם שמעתי כאילו שהייתי שם למעלה משהו מסחיק מאוד מאוד מאוד.

גם הרב מדי פעם, תסתכלו,

נותן נשימות עמוקות כאלו אחרי שהוא משחרר בעצמו את הלחץ.

ראיתי כאילו גם... משתחרר מעלה. גם שמעתי וגם ראיתי כשעליתי למעלה,

אז ראיתי פשוט,

שמעתי צרחות, צרחות על אימות.

ברוב הפעמים יהיה לו שימוש לנער או ביד שמאל או ביד ימין.

זאת אומרת, הוא יעביר את הידיים.

אני כמעט לא רואה אותו מדבר עם שתי הידיים ביחד

כשהוא מספר את הסיפור, שזה גם כן אינדיקציה לשקר,

כי ברגע שאני מדבר עם יד אחת,

אז יש לי מספיק איברים בגוף שבהם אני יכול לעצור את הלחץ שלי, את הסטרס שלי,

וככה להסתיר,

לנסות לפחות,

כמובן ללא הצלחה מרבית מולי,

להסתיר את השקר.

אתם לא רוצים, אתם לא יכולים לתאר, אתם לא יכולים, והעבירות שאתם עושים,

עבירות האלה זה מגיע לשם, ואתם תלכו לשם, אם אתם תעשו עבירות, לא כדאי לכם,

תאמין לי.

אתם לא מתארים, אתם לא יכולים לתאר מה נראה לי שם, איזה דברים. אני שמעתי אנשים צועקים, וואו, וואו, ככה, פשוט צועקים מלמטה,

צרחות אדירות.

ומה שאתה, מה שאתה חושב, מה שהרגשתי באותו רגע זה...

הרגשתי באותו רגע ומסתכל לי שמאלה ולמעלה.

זה לא הרגשה,

זה עוד פעם יצירת

תמונה שלא קיימת,

יצירת זיכרון שלא קיים.

בגיהנום יש כמה מקומות כאילו, זה מה שאני הבנתי.

הבנתי שיש כמה מקומות ו...

הבנתי גם מה מרגישים בכל מקום, כל מקום ומקום הרגשה יותר ויותר גרועה.

עכשיו אתה מרגיש, אתה מרגיש מה הרגשה של כל מקום ומקום, וזה משהו מפחיד.

כי כל מקום שם זה מקום משהו...

הרגשות שהוא מדבר זה רגשות מאוד קשים.

מפחיד,

גרוע יותר.

בשפת גוף שלו אנחנו לא רואים בחוויה את הרגשות.

האלו שהוא מדבר. תחשבו, כשאתם מספרים לאנשים חוויות שחוויתם

והן לא חוויות של היום-יום,

אתם מעבירים בהבעת פנים שלכם

את הרגש.

אם זה רגש של בחילה, למשל, אתם תעשו, אוי, זה היה מגעיל או משהו כזה,

יראו קמטים, למשל.

למה עושים את זה? כדי שהשני יחווה את מה שאתם חוויתם.

אבל אם לא חוויתם את זה באמת,

אתם לא יודעים

את החוויה, ולכן אתם לא יכולים בהבעת פנים לייצר את זה אל מול אותו אדם.

ולכן זו עוד אינדיקציה לשקר.

מפחיד מאוד, ואתה מרגיש את המקום הזה, אתה יודע איך מרגישים שם. אתה יודע איך צורידים על המקומות האלה?

כן, אני זוכר חלק. אתה זוכר משם?

אני זוכר משם, כן, איך קראו לך? אתה יכול לדעת עם השמות?

אני זוכר מקום.

מהתחלה הוא אומר אני יודע, אחרי זה הוא אומר אני זוכר.

הרב מכוון אותו, הוא מסתכל לצד שמאל, בואו נראה מה הוא יענה.

אחד שלקראת צלמוות,

שזה היה מקום אחד בפניכל.

אני זוכר מקום אחד שהיה נבנה בו,

פשוט ראיתי כיתות, כיתות, כיתות.

אז הוא זוכר מקום אחד, ושימו לב שהרב מעניין

כמאשר לו,

או נכון, יופי, זה מה שדיברנו.

ושפת הגוף שלו משתנה לאורך כל הדרך, הוא לא עשה את האישורים האלו,

אלא רק את העיניים הבוחנות.

אינדיקציה לכך שהם עבדו על זה לאורך כל... הם עבדו על זה, והם לא עבדו על זה יום-יומיים, על כזה סיפור.

בכיתות כאלה,

בכיתות, יצא אש, יצא פשוט אש.

לא נכנית משהו מפחיד,

וואי לא...

משהו מפחיד, ובחוויה שאנחנו רואים בשפת גוף שלו זה יותר צחוק,

אולי יותר אפילו זלזול,

לא עובר הרגש של פחד,

כי הוא לא היה שם והוא לא פחד,

אז הוא לא יודע איך להעביר את זה.

הוא לא יודע איך להסביר את זה במילים פה.

הוא לא יודע איך להסביר את זה במילים.

אתה לא יודע להסביר את זה לא במילים ולא בשפת גוף שלך.

באמת שאני לא יודע. מפחיד. מפחיד מאוד, כן.

כן. הכי קל יהיה להגיד מפחיד, וזהו.

ללא קהל שמקשה ושואל שאלות. וכל השמות האלה אתה יודע מזה שהיית שם. אני יודע מזה שהייתי שם. ואתה יודע את זה לבד. אני יודע לבד, ואני גם ידעתי שאנשים יהיו שם, ואני ידעתי גם כמה זמנים שם,

ואני ידעתי מה הרגש שלנו במונטייס.

אז ידעתי איך זה מרגיש להיות שם, ידעתי את ההרגשה וזה לא נעים בכלל בכלל בכלל.

ידעתי את ההרגשה וזה לא נעים בכלל בכלל.

אם ידעת את ההרגשה אז ידעת להעביר אותה נכון,

ואם ידעת את ההרגשה אז תישיר מבט ותגיד לי

או למצלמה או לקהל עצמו ותגיד מה זאת הייתה הרגשה.

אבל אתה לא יודע ולכן באותו רגע הוא גם

עוד פעם מסתכל לרבי לקבל אישור,

מוריד את טון הדיבור כדי שלא כולם ישמעו

ומקבל המשך הנחיות. לא עוד היה שם. מה עוד ראיתי?

ראיתי מקום, פשוט ראיתי כאילו...

עוד סיפור. ראיתי את האיגון וראיתי מלא מלא נשמות והשתולמות באיגון. מלא, מלא נשמות ומה ראיתי בהשתולמות באיגון. מלא.

מה זה נשמר שראיתי?

מה זה? מלא, מלא, מלא. יופי, הנה, אחד שואל אותו. בוא נראה מה הוא ישאל אותו.

מה זה הנשמר?

מה זה נשמה?

אני לא אומר שאני יודע איך להסביר את זה, זה נשמה ועברו אופציה רוח כזה.

פתאום הוא לא יודע להסביר את זה, אוקיי. אז יכול להיות שתטענו שעוד פעם, עולמו צר כעולם נמלה והוא לא מפותח מספיק ולכן הוא לא יודע איך להסביר את זה, אבל חוויה, בשביל

לספר על חוויה שעברת,

אתה לא חייב להיות

אתה לא חייב להיות גאון הדור.

אין לך דגופה, אין לך ידה עם רגליים, אתה מסתכל על מישהו,

אין לו עיניים בכל זה,

יש לו קול, אתה יודע מי זה הבן אדם הזה, ואתה יכול לדבר איתו, אתה לא רואה גוף בן אדם, פנים, אתה לא רואה את זה, אבל אתה יודע מי זה הבן אדם הזה, אתה יודע מי זה, אתה יכול לדבר איתו, אתה שומע את הקול שלו ואתה יודע עליו הכול.

השאלת למה הגעת לשם?

מה?

השאלת למה הגעת לשם?

מה?

השאלת למה הגעת לשם?

אז מישהו שואל אותו, האם אתה שאלת למה הגעת לשם?

כן, אמרו לי שאמרו לי כל דבר, זה סיכוי מיכול.

מה?

כאילו אמרו לי שקודם כל, כל דבר הכי קטן שאתה מקבל בחיים, המכה הכי קטנה, המציאה הכי קטנה,

והכל משמע, הכל משמע. אז אמרו לי שגם זה,

אמרו לי בגלל שהיית צריך להגיע לשם, הגעת לשם.

זאת אומרת, התשובה שלו זה בגלל שהיית צריך להגיע לשם, הגעת לשם.

נראה לי שהפתיעו אותו בשאלה,

כי התשובה, מה זאת אומרת?

היית צריך להגיע לשם. היית צריך להגיע לשם. זה הכי פשוט, עוד פעם, זה תיאור מאוד שטחי.

אוקיי, בוא נחזור לסיום.

הרבים הוציאו אותו מזה, בוא נחזור לסיום.

הוציאו אותו, כי התשובה לא,

התשובה, לא יודע אפילו איך לקרוא לתשובה הזאת.

די מתאים את מה שעברנו עד עכשיו.

זו תשובה ללא תשובה.

אחרי שאמרו לך שיש גן ידן ואמרו לך שיש גאילם,

יש שכר עצוב על המצוות ויש עונש.

הרבי מרכז לו, הנה, מה שאמרנו עד עכשיו הוא

זה יופי כי ככה הוא מסביר לו בעצם לאן הגענו עכשיו, שאם שכחת אז דיברנו על זה ועל זה ועל זה ועכשיו אנחנו צריכים לדבר על זה ועל זה ועל זה.

יש כבד מדרדות, גם על אג'ירות קטלות.

עכשיו מה? מחזירים אותך לאן?

עכשיו.

אז הרבי עשה לו סידור עד עכשיו של מה היה,

איפה קרה,

כי אם הוא שכח כי יכול להיות שהשאלות הוציאו אותו מהסכרון של הדברים,

וכשאתה משקר אז השאלות האלה באמת יוציאו אותך כי אתה לא באמת צחביתה,

וכשהוא חוזר לספר אז עוד פעם יש לנו את המבט שמאלה ולמעלה,

האינדיקציה ברורה לשקר. בקיצור, מלמדים אותך משהו כמו תבחר.

כן, תבחר. והוא מכניס לו את המילים.

זאת אומרת מלמדים אותך משהו שתבחר. רגע, הוא לא אמר את זה, עכשיו אתה מלמד אותו להגיד את זה,

כי זה מה שישבתם קודם.

אבל אתה בוחר.

הוא חוזר על המילים האלו.

כן. אז הוא אומר לו, אתה יכול... עכשיו אנחנו רואים איזשהו קטע אחר,

קפצתי להראות לכם על צעקות שהוא קיבל.

חטפתי.

והוא שואל אותו,

הנער שואל אותו בסימן של הצעקות שחטפתי? כאילו, ממי? למה אתה מתכוון?

ומוריד את הטון דיבור. ציצית.

והוא אומר לו על הציצית, הוא אומר, אה, נכון, נכון, נכון.

בטח, הוא לא חווה, אז הוא לא מבין,

והוא לא ידע את זה,

ולכן עכשיו, לאורך כל הזמן, הרבי בעצם מדובב אותו,

מסביר לו,

וכל פעם מחדש הוא נזכר,

ושמאלה ולמעלה, ומייצר תמונה שלא קיימת,

מייצר זיכרון שבעצם לא קיים.

קרי שקע.

מה?

אמרו לי כאילו שאני צריך לתקן, שיש כמה דברים שאני צריך לתקן, למשל,

אני צריך לתלבוש ציצית ש...

הרב נרגע, וגם הוא מסתכל שמאלה ולמעלה.

הוא נרגע לרגע, הוא חשב שהנער לא זוכר את מה שהם סיכמו.

רגע, שוב.

התחלתי לך.

אז אה...

ואז כאילו... כן, כל המימיקה הזאת, כל הזמן הזה, זה הבזבוז זמן הזה, במרכאות,

נותן לו זמן ל... נותן לו בעצם זמן להיזכר בשאלה. ואז אמרו לי, כאילו, אמרו לי...

ואז אמרו לי שיש דברים שאני צריך לתקן, למשל, אני צריך לבוש ציצית שזה דבר... כן, זה מאוד מטריד. זה מאוד מטריד גם את הרב,

ולכן יש גם את הגירודים האלה.

הוא מרגיש שהוא יוצא מפה בזול מהדבר הזה. מה שחשוב, בגלל שהייתי שם, אני הבנתי כמות זה חשוב, הבנתי גם

שציצית זה משהו ענק, כאילו זה באמת שכר ענק.

אני אומר לכם,

בברכה שאתם מברכים, זה שכר ענק עצום. אתם הולכים עליו. ענק ענק, עצום עצום.

עוד פעם אותם דברים על הנושא של... עכשיו זה על נושא אחר בעצם, על נושא הציצית.

אז ציצית זה וואו.

כאילו, ענק.

ואחרי זה אמרו לי, לפעם אמרתי לך שאני יכול להישאר שם עד שלוש שעות הכי הרבה.

אז בהתחלה,

ברגע שהייתי לגן עדן, אמרתי לי, אני רוצה לשבת, אני רוצה לשבת פה, אבל אחרי זה גם אמרו את התשובה לשני והכול.

פשוט אם אני רוצה לשבת, אמרתי שאני מדאיג לחזור למטה. למה?

כי הרגשתי שאני יכול, אם אני חוזר למטה,

אז אני יכול לעשות אותו דבר,

עוד אי-אמצעות,

עוד ספקות, עוד הכול, כאילו, אני יכול,

באמת צריך להיות יותר גבוה, ולעשות יותר דבר יותר גבוה אפילו,

אז למה יש אפשר לבוא לא לעשות כאילו, אז אמרתי שאני מעניף לרדת, כאילו, ואני רוצה לתת לך

למה?

אחרי הרצף,

הוא עוד פעם שואל אותו, כל פעם אחרי רצף של סיפור מסוים, הוא פונה לרב ושואל אותו, אז מה להגיד להם, או על מה עכשיו לספר?

אם חווית את החוויה, אתה לא כל הזמן צריך לבקש אישורים

ממישהו לגבי החוויה הזו,

או לגבי הסיפור, אלא אם כן זה שקר.

למה אתה,

מה הסיבה?

אז עוד פעם אחד שואל אותו, למה אתה הגעת? זוכרים מקודם מישהו שאל אותו והוא אמר כי אמרו לי כי הייתי צריך להגיע אז הגעתי,

אז עוד אחד שואל אותו, אז למה אתה הגעת לשם? הוא אומר שיש לי זכות,

זכות עפות.

זה לא סתם שהגעתי, זה מה שאומרים.

רגע, זה זכות עבות או לא סתם,

או סתם, או לא סתם שלא הגעתי.

סתם שלא הגעתי זה מה שהשגור בפיו

מקודם ועל זה הוא למד להגיד.

מה זה שאולי סי?

מה?

שבשת סיסי? לפני שלא לבשתי כל כך.

לפני זה לא לבשתי כל כך.

מה זה לא לבשתי כל כך? או שלבשת,

או שלא לבשת.

קרי, הוא לבש לפני איזה ציצית.

והוא כל הזמן דיבר על זה שמהיום והלאה הוא הולבש ציצית.

וכמובן לאותו רגע הוא לובש. ואיזה נהדר, איזה יופי.

וכולם מוחאים לו כפיים ואף אחד בעצם לא שם לב שמהרגע הראשון הוא שיקר ובעצם זה

לא פעם ראשונה שהוא לבש את ציצית.

ואז כאילו אחרי זה,

שרקתי שאני רוצה לרדת, ראיתי משהו

עוד יותר מפחיד, פי מיליון וכל הדברים שראיתי, הכול.

מה שאני ראיתי...

עוד פעם, חוויה של הקול קול מאוד מפחיד,

אבל אני לא רואה בטון דיבור את הרגש ההפחדה שהוא מסביר לי כמה הוא פחד.

להפך, אני שומע רק סוג של צחוק.

אני גם רואה בשפת גוף שלו את הצחוק של זה צחוק, של זלזול.

זה מאוד חבל, הוא פשוט מזלזל בקהל שומעבות.

וממתיק סוד עם הרב, עוד פעם שואל אותו את השאלה.

שימו לב, זה כל הזמן חוזר על עצמו.

אותו סגנון של הופעה מול הקהל הזה,

שכל הזמן הוא שואל את הרב

ומקבל ממנו אישור להמשך,

מוריד את הטון דיבור שלו, את ה-level,

ומקבל טיפים להמשך.

בסדר, אני לא הייתי שם. בסדר, ואז...

נראה לי שהרב בעצמו כבר רגע התעצבן עליו. אני לא הייתי שם, אתה היית שם.

לא חמוד, גם הוא לא היה שם.

בהתחלה לא הבנתי מזה, לא הבנתי מה הדבר הזה.

אני ראיתי בן אדם, בן אדם רגיל, רגיל, רגיל, כאילו. הוא אמר שיש לו עזיים, רגליים, ראש, הכול,

אבל הוא בגובה ענק, ענק, ענק.

כאילו לא נגמר. אתה מסתכל ככה, אתה לא רואה את הסוף שלו.

מתחילים תיאור ביש לו ידיים ורגליים והוא ענק, ענק, ענק ואין לו סוף.

אם זה היה אמיתי,

אז אותו אדם היה אומר שהוא רואה אדם שאין לו סוף, ורק אחרי זה היה אומר עם ידיים ורגליים.

ברגע שאתה מתחיל עם ידיים ורגליים,

זה אומר שאתה כן מודע שיש איזושהי סופיות,

כי ברגע שאני כן מאבחן שיש יד,

היא עדיין מתחילה ונגמרת באיזשהו מקום.

אם ציינתי קודם את האיברים,

ואחרי זה אמרתי שזה מאוד גדול,

בעצם שזה לא נגמר בשום מקום,

זו אינדיקציה ברורה לשקר.

וכולו, איפה הוא נראה? כולו עיניים. כולו עיניים. כולו עיניים. מהעיניים שלו יוצא אש, איזה משהו מפחיד. עכשיו, אם זה משהו מאוד ענק ומאוד מפחיד,

ויש עיניים,

אני עוד פעם לא אתמקד בזה שראיתי מישהו שיש לו עיניים,

שיש לו רגליים, סליחה, ידיים ורגליים,

אלא קודם כל יהיה התיאור של העיניים שנמצא,

שהוא מלא בעיניים,

ואחרי זה אני אגיד כמה הוא גדול שבעצם אין לו סוף,

ורק אולי אחרי זה אני אתאר שבעצם יש לו ידיים ורגליים.

התיאור הזה הראשוני של הידיים והרגליים,

ורק אחרי זה התיאור הענק,

זה עוד פעם אינדיקציה של שקר.

זו אינדיקציה של בניית סיפור תוך כדי.

מפחיד את ה...

מפחיד והסתכלות שמאלה ולמעלה.

אותו מקום.

אתה לא יכול לדחוק, לא כשאני אומר, אתה לא יכול לדחוק, זה נדחה בכל מקום, זה לא עוזר לך כאילו ממש. מי זה המלאך הזה? זה מלאך המוות, לפי מה שהראיתי שלא הבנתי כאן. הבנת איזה מלאך המוות?

אוקיי, אם כל הסיפור הזה היה עבור מלאך המוות,

אם הסיפור הזה היה אמיתי, אתה מתחיל קודם כל בזה שפגשתי את מלאך המוות והוא היה נראה כך, כך וכך.

וכמובן שתוך כדי שהוא אומר זה היה מלאך המוות,

הוא לא משאיר מבט, יש את החיוך הזה והוא מסתכל למעלה.

אם היה לו חוויה עם מלאך המוות אמיתית,

אני צריך לראות מה? אני צריך לראות בשפת גוף את הפחד שלו שהיה ממלאך המוות.

או אפילו, אתם יודעים מה? אפילו נניח

לצד השני גאווה על זה שהוא הצליח לשרוד את הפגישה עם מלאך המוות.

דיבר איתך?

כן, הוא החזיק אותי, היה לו סוג של תלצון הזה ביד,

והוא החזיק אותי, הוא אומר, מלאך המוות.

כמה שיליים יש לזה?

מה? הרבה, זמני. לא היה להם שיליים. היה להם שיליים. היה להם שיליים. היה להם שיליים. היה להם שיליים. היה להם שיליים. היה להם שיליים. מה? היה להם שיליים. כן, היה להם שלוש. שלוש. כן, שלוש.

ו... שואל אותו, היה לו שלוש? היה לו שלוש?

הם מתדיינים ביניהם לגבי המצאת הסיפור. ואז, כאילו,

מה שאני ראיתי זה הכי כאילו בא אליי ככה, ממש מפחיד. אני לא יכול לתאר לך מה זה הדבר הזה שלך.

מה זה בן אדם הזה, מה זה הדבר הזה, זה לא משהו אחריך להיות, וכאילו...

כן, כן, קשה.

להמציא מאוד קשה,

ולכן יש את הליטוף של הפנים הזה,

זה בעצם ליטוף של הרגעה מבחינתו.

אז כאילו,

הוא פשוט החזיק אותי ככה עם החיר שלי, עם הקידשון הזה,

פחד איום ונורא, כי הוא מחזיק אותך כאן,

הוא מחזיק אותי כאן וכזה.

לפני שהבנתי, אמרת שמשנה איפה מחזיקים אותך, נכון?

איתך, איך מחזיקים.

ראית, הוא אומר לו, לפי מה שהבנתי, זה משנה איפה מחזיקים.

רגע, מתי הבנת את זה? עכשיו שהוא הנחה אותך?

הבנת את זה? או שהבנת את זה כשהוא...

דיברתם על זה מקודם בבית.

ורגע, מה זה משנה מה הבנת ממנו,

משנה מה החוויה שאתה חווית, והרב בעצמו הבין את זה, ומחזיר לו את התשובה.

מה אתה היית?

הוא בשאלות שלו חושף גם את הרב.

הוא חזיק אותי, כן.

למה אמרת?

הוא אמר לי, תעשה הרבה מצוות, אם אתה לא תעשה, אז תתשלם.

והוא אמר לי, מה שאני ראיתי שם עושה,

תנו, הוא דיבר איתי בקול מפחיד.

איזה קול יש?

יש לו קול נעים?

לא לא לא,

אבל אני לא יודעתי.

והרשול איזה סוג של קול? לא לא, אני לא יודע איזה קול.

זה נכון שהרב מתעקש לקול,

כי אם הוא יסביר איזה קול היה,

החוויה תעבור הרבה הרבה יותר טוב.

אז בואו נראה.

קול חזק, הוא אומר. גבוה.

או, כן.

הנה, ומישהו אומר, וואו, זה כותב.

סוג של קול כזה, אז הוא אומר, הנה, הנה, כן, יופי, כאילו יצאתי מזה. רגע, אם באמת היה הקול הזה כמו שהוא מהקהל אומר,

אז הוא היה מתחיל בקול הזה. הוא היה אומר,

הקול היה כזה,

ואז אומר, מה הוא אמר בהתחלה? לא, לא, אני לא יודע איזה קול, קול חזק כזה.

התיאורים הם לא נכונים, ואז כשמישהו מביא תיאור

אחר אומר, כן, כן, הוא מתלבש על התיאור הזה ואומר, הנה, כן, כן,

מחייך כנרגע, הנה, צלחתי גם את השקר הזה.

וגם הרב נרגע עם תנועת הפנים שלו, הוא מלטף לעצמו את הפנים.

אני ממליץ לכם לראות את כל הסרטון, כמו שאמרתי, הוא מפורסם באין ספור מקומות. אני קופץ איתכם רגע לסוף, אחרי כל הסיפור, באמת אחרי זה

כמעט שעתיים.

דנו אותו מגיל 17 או גם לפני חמש?

הוא שואל אותו, דנו אותו, וגם הרב פתאום מופתע, הם לא חשבו על השאלה הזו.

מסתכלים אחד על השני כמו, אוקיי, איך אנחנו יוצאים מזה, כשלרב ושב״כ הזה דנו אותו, נו, מה אתה אומר?

הבעת פליאה, הוא זז טיפ-טיפה אחורה,

בואו נראה מה יהיה.

אנחנו יודעים שמרשי, מפרשת במדבר, עכשיו הוא לא נותן את התשובה,

התשובה שהוא נותן זה תשובה מהמקרא. ברשי אנחנו יודעים ש... לא, לא, לא, לא, שאלנו מה אנחנו יודעים מי,

אנחנו שואלים מתוך החוויה.

מתחת לגיל 20 יש לא פטור, אבל יש הנחה.

אם אני בזמנו הבאתי ליזדים אחד... וככה הוא הצליח לשרוד את התשובה הזאת.

הבחור מהקהל אומר, טוב, הבנתי.

לא, אבל אתה נתת תשובה במקרא, לא נתת תשובה מהחוויה.

עכשיו, באותו רגע, כשזה כבר הסוף,

שפת הגוף,

בפעם היחידה שפת הגוף של הנער באמת משתנית.

הוא יורד לתוך הכיסא, מתחפר יותר עמוק, ועכשיו הוא נראה כמו... זה קרה לו אחרי גיל 20.

אה, אה, אה, אה, אפילו מחטט באצבע. אפילו מחטט באצבע, בוהה בחלל.

מי שעובר בבוקר זה אחרי גיל 20,

הוא רואה דברים אחרים לגמרי.

הצעקות שם יותר חזקות, העונש יותר חמור,

האבי חג'אני מפרנסקצי.

ונראה כאילו נכנס לתוך העולם שלו.

זאת אינדיקציה באמת למישהו שאחרי שמשקר לאורך זמן,

באותו רגע, אני לא מדבר כרגע על שנים,

מדבר נגיד במהלך שעתיים, זה מאוד קשה, אז הוא צריך לנוח.

והיה והוא באמת חווה את כל מה שהוא אומר,

אז כשהוא מסיים לספר חוויה חד-פעמית כזו,

הוא אמור להתיישר על הכיסא שלו עוד יותר,

הכתפיים שלו צריכות להיות הרבה יותר רחבות.

פה הוא צריך להיראות

קורן,

קורן מאושר,

קורן מחוויה מיסטית אדירה כזאת שהוא עבר,

חוויה משנת חיים,

הוא גם עוזר לאנשים כי הוא בעצם מספר ומביא להם

דברי,

יקראו לזה בציבור הזה, דברי גאולה, דברי אלוהים חיים,

אבל לא,

כל מה שאנחנו רואים זה נער

שמתכנס

ובתוך הכיסא ומתנהג מחטט באף ממש כמו נער בגילו,

ועל כן זאת גם אינדיקציה מאוד ברורה לשקר.

אז מה שראינו פה עוד פעם לסיכום אינדיקציות מאוד ברורות של שקר מבחינת טון דיבור,

מבחינת מבטי עיניים

שבורחים של הנער למקומות של שקר.

שאלות שחוזרות ונשנות כלפי הרב,

כלפי הרבי,

כדי שיעזור לו למקד את הדברים שלו. עזרה של הרבי

אליו לגבי הסיפור,

לגבי ההמשכיות.

איך חזרה של מילים

ללא תיאורים מפורטים, גדול גדול, חזק חזק, נורא נורא.

טון דיבור מונוטוני, שפת גוף אחידה לאורך כל הדרך,

בשימוש באיבר אחד בעיקר ביד ימין,

לחלופין יד שמאל,

על מנת לשמור את שאר האיברים בשליטה,

כדי להראות כמה שפחות סטרס.

כל האינדיקציות האלו

בקטע שאני הראיתי לכם,

זאת אינדיקציה שכל הסיפור מפוברק וזה שקר.

אני אשמח לשמוע הערות והערות שלכם וגם תובנות שלכם.

תודה שצפיתם בסרטון,

ואנחנו נתראה בסרטון נוסף שלי

בתוכנית פענוכי שפת הגוף.