הגבורה של יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

שלושת הימים הראשונים של חג הסוכות

הם כנגד שלושת האבות

של האומה היהודית,

אברהם, יצחק ויעקב.

היום הראשון

זה היה כנגד אברהם.

אנחנו נמצאים כעת ביום השני,

שזה כנגד יצחק,

ומחר זה יהיה כנגד יעקב.

אברהם, כידוע,

זה מידת החסד.

חסד לאברהם.

מאחר זה יהיה יעקב, זה מידת האמת.

זה תיתן אמת ליעקב,

זה התורה.

יצחק, אבינו,

זה מידת הגבורה.

פחד יצחק.

ננסה קצת מה שליקטתי מספרים, מה שכתוב,

מה זה פחד יצחק.

לפני כן נתחיל קצת לראות על אברהם אבינו.

אברהם אבינו

הוא היה עמוד החסד.

כמו שאמרנו, חסד לאברהם.

התורה מתארת לנו את החסד,

את הנתינה המופלאה שהיה לאברהם אבינו כלפי האורחים הישמעאלים.

כי התחפשו לאיש מעאלים.

אברהם אבינו היה באותה תקופה

כמו מלך על כל העולם.

כמו שכתוב בחזל,

נדיבי עמים נאספו, עם אלוהי אברהם.

היה לו עבדים רבים,

היה לו משרתים,

הוא היה עשיר עצום.

ומסופר בתורה שכשהוא מל את עצמו

בגיל מבוגר מאוד,

הוא היה חולה מסוכן,

אז לא הייתה הרדמה כמו שהיום עושים כשעושים ברית מילה לגיל מבוגר.

הוא היה חולה מסוכן, הוא היה ביום השלישי למילה,

קרוב לגיל 100. מה הוא היה אמור לעשות?

מאחר ברית מילה.

הוא היה צריך לנוח בבית,

שלישי למילה זה יום מסוכן.

אבל מה הוא עשה במקום זה?

פתח האוהל, הוא ישב בפתח האוהל,

וציפה לאורחים.

אותו יום היה חום לא רגיל.

הקב' ברוך הוא הוציא חמה מן ארתיקה.

ומה הוא עושה? יושב באוהל ומצפה לאורחים.

פשוט זה היה החיות שלו.

הוא אולי היה מסוגל לחיות בלעדי האורחים שלו.

היה לו צמאון עצום

לעשות מצוות חסד, להכיל אורחים.

אבל היום אין אורחים,

אין אנשים ברחוב.

איפה תמצא? לא, אני חייב, אני לא מסוגל.

זו הנשימה שלי.

ככה היה אברהם אבינו.

טוב,

סוף סוף הגיעו שלושה ערבים

שמשתחווים

לאבק רגליהם.

ערבים פשוטים.

הוא רץ אליהם, אברהם אבינו רץ אליהם, משתחווה אליהם

בשיא הקושי שלו.

הוא פונה אליהם בלשון תחינה ובקשה,

כמו שכתוב, שהוא אמר,

אדוני,

הגמרא דנה בזה, אם הכוונה היא שמותקה לקדוש ברוך הוא,

או שהוא פונה אליהם בלשון אדנות, שהם אדונים שלו.

הוא חלק להם כבוד של ממש לאורחים האישמעאלים שלו.

אברהם אבינו לא הסתפק, הוא המשיך לדבר אליהם.

אם נא מצאתי חן בעיניך, אנחנו נדבר שם על אחד מכובד משלושת הישמעאלים,

אל נא תעבור מעל עבדיך.

הווי אומר, אני, אברהם אבינו,

המלך הגדול,

העשיר הגדול,

האדון הגדול של המון משרתים,

אני מבקש ממך, אל נא תעבור מעל עבדיך. אתם הישמעאלים הפשוטים,

עוברי אורח, אל תעברו פה כך סתם.

בואו תיכנסו.

אני מסכים להיות עבד שלכם.

בואו, תתארחו אצלי.

טוב.

האשמעאלים האלו באמת הואילו בסוף בטובם להיכנס לבית של אברהם אבינו.

וימהר אברהם, אברהם אבינו ממהר להכין סעודה מפוארת,

יותר משלומה בשעתו.

שלומה המלך

נתן להם בשר, נתן להם בשפע.

אברהם אבינו, מה הוא עשה?

וימהר אברהם אוהל אל שרה ויאמר מארי שלוש שאים קמח,

סולת,

לושי ועשי עוגות.

שלוש שאים, קמח, סולת, ולבקר עץ אברהם.

וייקח בן בקר ארח וטוב וייתן אל נערו וימהר לעשות אותו.

וייקח חמא וחלב ובין הבקר אשר עשה וייתן לפניהם

והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו.

אברהם אבינו התאמץ

מאמץ-על בשביל לספק לכל אורח

את המקסימום שהוא יכול.

שלושה בהמות שלמות נשחטו שמה

עבור אותם שלושה ישמעאלים, אותם שלושה ערבים,

כדי להכיל את כל אחד מהם לשון בחרדל.

מה צריך שלוש בהמות?

מספיק בהמה אחת.

לשון שוקל כמה קילו.

מי יכול לאכול יותר מקילו?

כאילו לשון, לא.

אחת לא, מה צריך שלוש? לא.

כל אחד שיקבל לשון שלמה. שלמות.

חסד בשלמות עד הסוף.

מה עם שאר החלקים של הבהמה? למי הוא יביא את זה?

חום היום. לא היה מקררים.

איפה היה שומר את זה?

מה הוא היה עושה עם זה?

ילך לטמיון.

זה לא מעניין אותו.

יש לך שלושה ישמעאלים,

אני חייב לכבד אותם במקסימום האפשרי.

כמה לחם הוא ביקש? שלוש שאים.

12 קילו קמח.

12 קילו אתה עושה מזה

שפע עצום.

לא, לא מעניין. הוא, אברהם אבינו, מתאמץ לעשות את החסד בצורה הכי חזקה שהוא יכול.

רבקה אימנו.

נעבור לרבקה. מה היה אצל רבקה?

אברהם אבינו שלח את אליעזר לחפש שידוך לבת שלו, יצחק.

הנה, מצאו את רבקה.

ילדה בגיל ארבע בערך עומדת ושואבת כמויות אדירות של מים.

עבור מי?

עבור איזה עני מסכן?

עבור איזה נכה?

עבור אחד שלא יכול? לא.

עבור מי? עבור אליעזר.

מה אליעזר? אליעזר הגיע עם עבדים.

יש פה איזשהו אדון עם עבדים

שיש להם גמלים.

טוב, אליעזר רואה ילדה בת ארבע, מה הוא היה צריך לעשות?

להתחיל לעזור לה.

לא. כתוב בתורה, והאיש משתאה לה.

עומד, מסתכל, מתבונן, חושב,

היצליח השם דרכי?

לא הצליח השם דרכי?

לא הושיט יד.

13 גמלים, ילדה בת ארבע,

מלא עבדים, אליעזר, אף אחד לא מגיש עזרה.

מגיעה רבקה בעצמה, ילדה בת ארבע,

ומביאה כמויות של מים אדירות.

מאמץ על לעשות מידת חסד.

השאלה נשאלת,

התורה הרי לא מדברת סתם,

אני לא מספר את סיפורים סתם.

האם גם מאיתנו נתבע כזה דבר?

לעולם, הרי צריך אדם לומר, מתי הגיעו מעשיי למעשיי אבותיי?

הנה, אברהם אבינו התעמת בצורה לא נורמלית.

היא רבקה עימנו משהו עצום.

גם מאיתנו זה נתבע.

נראה איזה ערבי ברחוב, נגיד לו, יאללה, בוא, כנס הביתה, אני אשחט לך כבש.

נכבד אותו, נגיד לו, אדוני, חוואג'ה, בוא, כנס. זה מה שאנחנו צריכים לעשות.

אם נראה איזה ערבים בונים בניין,

ארבע, לכי לעזור לו, להרים בלוקים. הוא לא יכול לבד, קשה לו.

זה התפקיד מאיתנו?

צריך להבין.

אלא מה התשובה?

שכל דבר בבריאה,

יש לו את השורש שלו.

אברהם אבינו רצה להשריש את מידת החסד, לייצר אותו.

בשביל לייצר אותו הוא צריך להיות

בעל חסד בצורה הקיצונית ביותר.

לכן רבקה.

הם רצו לייצר את מידת החסד.

אז בשביל זה צריך שיהיה חסד בצורה עצומה, ואז עלינו כבר מוקרן פחות.

אנחנו לא מחויבים לעשות את מה שאברהם אבינו עשה.

לשמש יש חום, מיליוני מעלות חום.

אבל אצלנו פה הוא מגיע בצורה נורמלית, בצורה סבילה שאנחנו יכולים לסבול אותה.

אברהם אבינו היה עמוד החסד.

הוא היה מייצר את כל המושג של חסד.

אז הוא היה צריך חסד בלי גבול ומידה.

אם אנחנו עושים חסד שרק למי שקשור לחצר שלנו, רק לחסידות שלנו,

אז זה לא נקרא חסד אמיתי.

זה לא חסד.

חסד זה לתת לבן אדם גם בלי שמגיע לו.

זה נקרא מידת הדין. לתת בדין. מי שקשור אלינו, הוא תורם לנו, אנחנו נתרום לו בחזרה.

אבל חסד אמיתי זה לתת

גם למי שלא קשור, גם למי שלא תומך בנו.

גם אותו דבר גם אצל רבקה אמנו.

כשבאו לבחון אותה, בחנו אותה,

אם יש לה גבול לחסד,

אם יש לה תערומת למה אני עובדת לבד והוא לא עוזר לי,

למה הוא לא שולח עבד?

לא, ראו שאין לה.

היא נבדקה והצליחה במבחן.

אנחנו,

לכאורה,

בנים של אברהם אבינו,

אבל אנחנו כבר עברנו את הסינון של משה רבנו. משה רבנו נתן לנו את התורה,

ובתורה יש לנו את מידת החסד לפי כללי התורה.

אנחנו צריכים לעשות חסד.

חסד רק עם איתנו, עם היהודים, יש לנו מוגדרים לכל דבר.

לעשות חסד בצורה מסוימת, מוגדר ומוגבל לפי היכולת שלי ולפי הכוחות שלי,

זה בעצם התפקיד שנדרש מאיתנו.

אנחנו לא צריכים להיות כמו אברהם אבינו, כי אברהם אבינו כל מה שהוא עשה זה בשביל לייצר את עמוד החסד בעולם.

זה היה אברהם אבינו.

עכשיו נעבור ליצחק.

יצחק הוא היה המרכבה למידת הגבורה.

אנחנו תמיד נרתעים. יצחק זה מידת הדין, מידת הגבורה. אנחנו לא מתחברים כל כך ליצחק.

אנחנו מתחברים לאברהם, שזה מידת החסד, משתדלים להיות גומלאי חסדים.

מתחברים ליעקב, שזה מידת האמת, תורה.

אבל יצחק,

הוא פחות גבורה, דין. מי רוצה דין על עצמו?

אבל בוא קצת, הרב פינקוס פה מביא מה זה מידת הגבורה.

הוא מביא שבתורה,

יש כמה וכמה, כמה פעמים שמוזכר,

כמה פעמים בודדות שמוזכר יצחק.

אבל לפני כן,

מפורסם, בגמרא כתוב,

בגמרא בשבת,

יש את הגמרא הידועה,

שלעתיד לבוא,

הקדוש ברוך הוא

יבוא לאבות

ויבקש מהם

שהוא רוצה, שם ישראל חטוא.

אני אקריא את הגמרא בתוכו.

אמר הגמרא בשבת, תפט עמוד ב'

אמר רבי שמואל בר נחמני,

אמר רבי יונתן,

מה ידכתיב

כי אתה אבינו,

כי אברהם

לא ידענו וישראל לא יכירנו,

אתה השם אבינו גואלנו מעולם שמך.

מה פירוש הפסוק הזה שאולת הגמרא?

מסבירה הגמרא, לעתיד לבוא,

כשתבוא הגאולה,

יאמר לו הקדוש ברוך הוא לאברהם,

הגיע הקדוש ברוך הוא ויאמר לאברהם, מה הוא יגיד לו?

בניך חטאו לי.

עם ישראל לדורותיהם חטאו.

מה אני אעשה עם הבנים שלך?

מה היינו אנחנו מצפים שאברהם אבינו יענה?

מידת החסד.

היינו מצפים שאברהם יענה, תוותר להם.

אברהם אבינו יעשה איתנו חסד.

אומר להם אברהם אבינו,

אמר לפניו ריבונו של עולם, יימחו הקדושת שמך.

עם ישראל חטאו,

עם אכול קדושת שמך. מגיע להם את העונש.

אין פה מידת הדין.

ככה זה נראה.

טוב,

אמר,

אומר הקדוש ברוך הוא,

הימא הרלה ליעקב דאב אל ייצהר גידול בנים.

אפשר דבאי רחמי עלי הוא.

אברהם אבינו, כשניגשתי אליו לבקש ממנו ולומר לו, בניך חטאו,

אז מה הוא ענה?

הוא ענה,

עם אכול קדושת שמך.

כמה ילדים היו לאברהם אבינו?

יצחק, ישמעאל?

לא היה לו צער גידול בנים. לגדל שתי ילדים זה לא קשה.

הנה, יעקב אבינו, היה לו 12 ילדים.

פעם עשינו חשבון שהם נולדו ממש תוך כמה שנים. זאת אומרת, לא היה לו ילד בן 40, ילד בן... היה לו ממש תוך...

לא הרבה שנים כבר היה לו את כל הילדים.

טוב,

היה לו צער גידול בנים. הוא בטח יבין יותר כמה קשה לגדל ילדים,

וכמה לא קל להגיד במילה אחת אם מכו על קדושת שמך.

אז מה הוא אמר לו?

אותו דבר, יעקב אבינו, איש האמת, גם כן, אותו דבר.

אמר לפנינו, אבונו של עולם, ימכו על קדושת שמך.

גם אברהם אבינו וגם יעקב, כשהקדוש ברוך הוא הגיע ואמר להם,

בניך חטאו, הם אמרו, ימכו על קדושת שמך.

הוא הגיע ליצחק.

אמר,

לא בשא בטעמה,

לא בשא באברהם אבינו, ולא בדר דקיצא, גם לא יעקב,

אני יכול לבקש ממנו עצה ופתרון לבעיה של החטאים של עם ישראל.

אמר לו ליצחק, ניגש ליצחק, הוא באמצע, בניך חטאו.

בניך חטאו.

אמר לפניו, ריבונו של עולם, בניי ולא בניך?

מה אתה אומר, בניך חטאו? הם רק בנים שלי, יצחק? הרי הם גם בנים שלך, הקדוש ברוך הוא.

מה אתה אומר, בניך חטאו?

הרי בשעה שהקדימו לפניך

נעשה לנשמה,

קראת להם בני בכורי?

כשעם ישראל קיבלו את התורה,

הם צעקו נעשה, הם הקדימו נעשה לנשמה,

איך קראת להם בני בכורי?

אז אתה עצמך, הקדוש ברוך הוא, אמרת גם כן,

בניי הם.

אז מה אתה אומר, בניך חטאו?

כך יצחק עונה לקדוש ברוך הוא. ועוד,

בוא נעשה חשבון.

יצחק יורד לחטאים, בוא נעשה חשבון. כמה חטאו?

כמה שנותיו של אדם?

אדם רגיל,

נורמלי, כמה הוא חי?

ימי שנותינו בהם?

ימי שנה.

דל עשרים, דלא אנסת להיו. מתוך השבעים נוריד עשרים שנים,

אומר יצחק לקדוש ברוך הוא,

שלא מגיע להם עונש. עד גיל עשרים לא מאנשים בבית דין של מעלה.

כמה נשאר? פשו לו חמישים.

חמישים. נשאר חמישים שנים.

דל עשרים וחמישה דלילתא.

מתוכם הרי חצי מהיום, מה זה יום? חצי זה לילה.

תוריד עשרים וחמש של הלילה,

שאז ישנים,

לא חוטאים.

פשו ל-עשרים וחמישה.

מתוך העשרים וחמש, דל תרתי עשרה ופלגה.

דצילויה אומך על דל בית הכיסא.

מתוך העשרים וחמש,

השתים עשרה שעות יום, שזה יוצא עשרים וחמש שנים,

תוריד שם חצי מזה.

12 וחצי שנים מתוכם,

זאת אומרת, זה חצי מהעשרים וחמש, יוצא שהם מתפללים,

הם אוכלים, בית הכיסא.

עסוקים, לא היה להם זמן לחתור.

מה נשאר?

פשו לו תרתי עשרה ופלגה. נשאר 12 וחצי שנים,

שהם חטאו.

אם אתה סובל את כולם, מוטב. אם הקדוש ברוך הוא מסכים לסבול, זאת אומרת,

הקדוש ברוך הוא נקרא שהוא סובל את החטאים,

הוא מסכים למחול על זה,

מוטב.

ואם לאו פלגה עליי, הוא פלגה עליך. מסכים יצחק

שהוא מידת הגבורה, מידת הדין,

שלכאורה הוא היה אומר מידת הדין? לא, שימחו גישת שמך.

לא, הוא מסכים לקחת עליו חצי.

ואם תמצא לומר כולם עליי, אקריב את נפשי כמך.

אני מקריב את הנפש שלי בשבילך. אתה רוצה להשאיר אותי, לתת לי הכול?

אתה רוצה כביכול, הקדוש ברוך הוא, להתנער ממה שאמרת, בני בכורי?

אני מסכים לקבל עצמי.

פתחו ואמרו, עם ישראל, כשראו את כל הדו-שיח הזה,

פתחו ואמרו, אתה אבינו,

כי אברהם

לא ידענו,

לא ידענו, וישראל לא יכירנו, אתה ה' אבינו גואלנו ועולם שמך.

הם מגיעים, מתחילים לשבח את יצחק.

שהוא הסכים למסור את הנפש שלו לכלל ישראל.

שוב, מה עונה יצחק?

פתחו ואמרו,

אמר להם יצחק,

עד שאתם מקלסים לי, קלסו לקדוש ברוך הוא.

הוא מחבל לו יצחק, הקדוש ברוך הוא בעיניי הוא.

יצחק מראה להם, הנה הקדוש ברוך הוא.

מיד נשאו עיניהם למרום ואומרים, אתה ה' אבינו גואלנו מעולם שמך.

הדברים פה הם מפליאים.

אבל אנחנו רואים פה שיצחק הוא היה היחיד משלושת האבות

שמסכים לסבול את החטאים של עם ישראל.

זה נקרא מידת הגבורה, ובואו ננסה להבין מה זה.

על פעולותיו וחייו של אברהם אבינו יש בתורה עריכות גדולה.

אברהם אבינו,

חלקים נכבדים מחומש בראשית,

מופיע כל מה שאברהם אבינו עבר מגיל קטן.

כל מה שאברהם אבינו עבר בחייו.

גם בענייני של יעקב אבינו מעריכה התורה.

תולדות חייו ופועליו מתוארים בהרחבה בפרשיות סדר בראשית.

לעומת זאת, יצחק אבינו מוזכר בתורה פעמים ספורות בלבד, ונפרטם.

חלק קטן מפרשת חיי שרה מתואר השידוך של יצחק אבינו.

האמת היא שלא יצחק עשה את השידוך,

יצחק ישב בבית שלו.

אברהם אבינו באמצעות אליעזר שלח.

רק מה מוזכר שמה יצחק?

כתוב הפסוק, ויביאה יצחק האוהלה.

יצחק אבינו לקח את רבקה

אליו לאוהל.

האוהלה שרה עמו.

ויקח את רבקה ותהיה לו לאישה, ויהווה,

וינחם יצחק אחרי עמו.

פה כתוב שכשיצחק קיבל את רבקה אליעזר הביא אותה,

אז הוא הביא אותה אליו הביתה והתנחם יצחק אחרי עמו.

מה זה ויביאה האוהלה?

אומר רשי, ויביאה האוהלה של שרה,

היא נעשתה דוגמה לשרה, דומה לשרה.

כמו שאיזה שרה היה נרדלוק, מערב שבת לערב שבת,

ככה גם אצל רבקה.

כמו שאיזה שרה היה ברכה מצויה בעיסה,

ככה גם אצל רבקה.

כמו שאצלה היה עניין קשור באוהל, ככה גם אצלה.

ומאז הוא התנחם.

יצחק רשי,

רבקה הזו, היא אישה צדיקה,

כמו אימא שלו, זה מה שנלחם אותו,

שהוא נשאר עדיין בתוך המסגרת של הצדקות.

זה פרשת חיי שרה.

פרשת תולדות, גם כן מוזכר שם עניינים, כתוב שם, גם מוזכר יצחק,

כתוב שם על יעקב ועשיו.

פה אנחנו רואים משהו מאוד מוזר.

ויתרצו הבנים בקרבה.

כן?

היה שם את יעקב

אצל רבקה.

וויתרצו הבנים, רבקה הייתה מעוברת,

הייתה עוברת על פתחי תורה של שם ועבר.

אז יעקב היה רץ ורוצה לצאת, פרקץ לצאת.

הייתה עוברת על פתחי עבודה זרה,

עשה ומפרקץ לצאת.

מה רבקה עשתה?

רבקה הייתה אשתו של יצחק.

יצחק אבינו היה גדול הדור.

היה תלמיד חכם עצום, היה יושב כל היום בעולה של...

מה רבקה עושה כשיש לה שאלה לשאול מה קורה אצלה במאה?

ותלך לדרוש את השם.

רבקה אפילו לא שואלת את בעלה.

היא יודעת לך לשאול את בעלה? אישה בדרך כלל אמורה לשאול את בעלה.

מה קורה?

לא.

בעלה הוא רב גדול,

בעלה הוא רב עצום,

בעלה הוא גם בן של הרב גדול, אבל רם אבינו גם היה גדול הדור.

וכלום.

לא מדברת עם בעלה מטוב ועד רם.

מגיעה ל... ככה כתוב בתורה, ותלך לדרוש את השם.

הולכת לבית מדרש של שם ועבר.

איפה יצחק היה?

יצחק היה סגור בתוך הבית,

הוא היה יושב לומד,

היה מסוגר, היה עם עצמו.

טוב.

היחיד, כתוב בחזל,

משלושת אבות שהקדוש ברוך הוא קרא את השם עליו בחייו, זה היה יצחק.

זה טוב.

היה עוד הקשר שמופיע יצחק.

כתוב שיצחק ישב בגרר, וישב יצחק בגרר,

והוא גדל שם, הוא התעשר, גדל בממון,

והפלישתים כינו בו.

אבימלך פונה אליו ואומר לו, לך מאיתנו,

כי יצמת ממנו מאוד.

מגיע אבימלך, הוא אומר ליצחק, תשמע,

אתה מתעשר,

הנכסים שלך פורצים כבר,

לך מאיתנו, כי יצמת ממנו מאוד.

מה היה צריך יצחק לענות?

סליחה, זה שלי, קניתי פה את המקום.

אז מה אם אני... ומה אתה רוצה? מי אתה? מה אתה? מה? תגיד לי מה לעשות.

מה יצחק עושה?

מה זה כי עצמת גם? עצמת היה לו עבדים.

הוא היה גם גיבור יותר. הוא יכל להגיד לו, אבימלך, תשמע, אני אילחם איתך.

אני בעל ממון, אני עשיר, אני... לא, כלום.

מה יצחק עושה?

וילך משם יצחק,

וייחן בנחל גרר, ויישב שם.

טוב, ישר הוא הלך.

עוד דבר, מה כתוב עליו?

יישב יצחק ויחפור את... שימו לב, כל הדברים האלה, יצחק,

כל דבר מגיב בצורה, אותו צורה.

לא נכנס למלחמה, לא נכנס לויכוח, כלום.

ויישב יצחק ויחפור את בארות המים אשר חפרו בימי אברהם אביו.

ויסתמו פלישתים,

ויקרא להם שמות כשמות אשר קרא להם אביו.

מה יצחק עשה? הוא חפר שוב את בארות המים שחפרו בימי אביו, וסתמו אותם.

הבארות האלה זה לא כבארות כפשוטם,

זה היה מעיינות של תורה, של אמונה, של יראת שמיים,

של הכול.

הוא פתח איזשהו, אני יודע, איזשהו מקום לימוד, מקום תל תלפיות,

שיפנו לשם ויכולו ללמוד.

זה מה זה, הבארות של מים. באר של מים, מים חיים.

טוב,

עכשיו,

מה כתוב שמה?

ויכפרו עובדי יצחק בנחל, ויבטו שם באר מים חיים.

ויריבו רועה גרר,

אמר רועה יצחק לאמור, לנו המים.

ויקרא שמה באר ההוא עסק, כי יתעסקו עימו.

קרה לזה ככה, כי התחילו לריב איתו, ומה הוא עשה?

לא נגרר למריבה.

הלך על המקום אחר,

ויכפרו באר אחרת,

ויריבו גם עליה, ויכרש מהשטנה,

ויעתק משם מאחור באר אחרת,

ולא רבו עליה.

ויקרא שמה רחובות,

ויאמר, כי אתה יחיו השלום על מפרינו בארץ.

באר הראשון,

הוא לא נגרר למריבה.

בשני לא נגרר, בשלישי כבר הפסיקו.

ואז הוא קרא לזה רחובות, ושם הוא התיישב.

אברהם אבינו לא התנהג כך.

אברהם אבינו כתוב, והוכיח אברהם את אבימלך,

על אודות באר המים, אשר גזלו עבדי אבימלך.

כשהגיעו לאברהם אבינו וגנבו ממנו,

הוא ישר נכנס, מה זה הדבר הזה? זה שלי? חפרנו.

תחנך את העבדים שלך.

הוא לא שתק.

אבל ליצחק היה דרך אחרת.

זה נקרא מידת הגבורה. מה פירוש מידת הגבורה?

מידת הגבורה,

זה אומר

שזה לא כמו מידת החסד.

מידת החסד,

זה מה שהיה אברהם אבינו,

הוא בנה את מידת החסד,

אז הוא לימד את כולם דברי אלוקים חיים.

וכשבאו עבדי אבימלך וסתמו את הבארות,

אז נעמד אברהם והוכיח את אבימלך על גזלה.

למה?

כי הקדוש ברוך הוא הועידו תפקיד בעולם,

ועליו לדאוג להגשימו.

מה זה חסד?

נתינה. לתת.

לתת כמה שיותר. אז אל תיקח ממני את מה ששלי,

כי אני צריך דרך זה לתת לאנשים.

אני אוכיח אותך.

זו הייתה מידת אברהם אבינו.

הרי אני צריך גם את הבאר הזו, וגם כמה שיותר,

כי אני רוצה לפרוץ בכל העולם בשביל לתת לכל העולם כמה שיותר.

אבל יצחק אבינו לא היה ככה.

הוא היה מידת הגבורה.

מה זה נקרא מידת הגבורה?

זה ההפך ממידת החסד בנקודה הזו.

גבורה אמיתית פירושו

גילוי המציאות

שהקדוש ברוך הוא הוא הגיבור היחיד בעולם.

לא ורק לא הכוח והגבורה,

ותמיד יש להחזיר את הכל למלכות שמיים.

זאת אומרת, אני לא כלום בעולם.

הכל זה מאיתו יתברך ושלא יתברך.

כשגזלו מיצחק

את הבאר,

מה הייתה?

הרי הקדוש ברוך הוא, מה הייתה התגובה של יצחק?

הרי הקדוש ברוך הוא הוא הגיבור בעולם.

מי הוא זה שיצר את כל העולם, הקדוש ברוך הוא?

והוא הרי כעת משגיח עליי.

והוא עושה את הכל.

אז איך אני יכול להתערב ולהביע דעה למה גזלת לי?

מי הוא זה שיצר את המושג הזה?

אבימלך, הקדוש ברוך הוא.

מי הוא זה שנתן בליבם לקחת ממני את הבאר? הקדוש ברוך הוא.

הכל זה הקדוש ברוך הוא.

אז אני יכול להיכנס איתו למריבה?

אני יכול להתחיל להוכיח אותו? אני לא בכלל קשור לו.

אני הרי באתי בעולם, אומר יצחק,

בשביל להעמיד בעולם את עמוד הגבורה.

אז אני חייב לשתוק בצורה מוחלטת ולא להגיב כלום עד

שנגיע למצב שכבר לא לוקחים לי את הבאר.

זו העמידה של יצחק אבינו.

הרי אם הקדוש ברוך הוא היה רוצה שיחזירו לי את הבאר,

אז הוא היה מצליח לגרום שאיזה מישהו צדדי יבוא ויתערב, איזה מישהו אחר.

אני לא אהיה זה,

אני לא אהיה זה שיגיב נגד הגניבה של הבאר.

זה בעצם מה שיצחק אבינו גם כן, ראינו מקודם שאשתו לא הלכה אליו. הוא היה סגור בביתו, הוא ביטל את כל המציאות שלו. כל כולו היה בשביל הקדוש ברוך הוא.

כמו שאומרים תמיד,

לך אני אדוני המלך וכל אשר לי.

לך אני אדוני המלך וכל אשר לי, כל הרמח איברים ושעשה גידים,

הכל בשביל הקדוש ברוך הוא.

את הכל הוא ביטל לעין עוד מלבדו.

זה בעצם היה ההבדל המהותי בין אברהם לבין יצחק.

אברהם אבינו, לפני שהגיע למצרים,

הוא תכנן בקפידה את כל המהלכים שלו.

הוא אומר לשרה,

הנה נא ידעתי כי אישה יפה את מרעת,

והיה כי יראו אותך המצרים ואמרו אשתו זאת,

והרגו אותי ואותך יחיו, המרינה אחותי את.

הוא מתכנן מראש שהכל יהיה מסודר.

למען ניטב לי בעבורך וחייתה נפשי בגללך.

הוא חשש שהמצרים יהרגו אותו.

ואם כך, הוא לא יכול לבטא את התפקיד שלו לתת בעולם,

לעשות מידת החסד.

אז ישר

הוא אמר לה, בוא, איך אנחנו לא ניצלים?

לעומת זאת, יצחק

נכנס באמונה,

לא דיבר עם אשתו כלום,

ועשב יצחק בגרר.

לא היה שום הקדמות קודם, לא היה שום הכנות.

למה?

הקדוש ברוך הוא נמצא פה.

הוא רואה הכל, הוא משגיח עלינו,

הוא עושה את הכל, אז מה אני צריך לתכנן?

אם נגיע לאיזשהו מצב מצוקה, אז נראה מה שמים פה, מה עושים באותו רגע.

כשהוא מגיע לשם,

אז הוא שומע, וישאלו אנשי המקום לאשתו.

שאלו אותו.

רצו להרוג אותו.

הוא אומר שיש פיקוח נפש,

מה הקדוש ברוך הוא רוצה עכשיו שאני אעשה?

אמרינה אחותי יד. באותו רגע שהוא כבר רואה שאנשים מתחילים לדבר,

אז הוא אומר לרבקה, אמרינה אחותי יד.

אז הוא אמר, אחותי, למה?

כי ירא למור אשתי פן יהרגו לי אנשי המקום על רבקה כתבת מראי.

ואז באמת, לא לקחו את רבקה. הנה זה עזר לו, לא לקחו את רבקה.

לא כמו שהיה אצל שרה, ואברהם ושרה,

שלמרות מה שהוא אמר, הכל לקחו בסוף את שרה. פה לא לקחו.

בסוף גם כשאבימלך גילה שאשתו,

הוא לא עשה מאומה.

אלא מה הוא אמר?

ויצב אבימלך את כל העם, כי הוא אמר שם, כמעט שכב אחד העם.

למה לא אמרת? כמעט ש...

ויצב אבימלך את כל העם לאמור הנוגע באיש הזה

ובאשתו מות יומת.

מה כתוב?

גם פה לא לקחו את רבקה.

הכל היה לשם שמיים אצלו,

עם התבטלות מוחלטת

לקדוש ברוך הוא.

לכן הוא לא הגיב כשלקחו לו את הבאר.

כל פעם הוא

התגבר

על עצמו ונתן את הכל לקדוש ברוך הוא.

ישנה שאלה מפורסמת,

למה עקדה נקראת עקדת יצחק

ולא עקדת אברהם?

הרי בפועל, מי הוא זה שעקד?

סליחה.

למה עקדה מתייחסת לניסיון לאברהם אבינו?

הרי בפועל, מי הוא הנעקד?

מי הוא זה שהיה צריך לסבול את הסבל של השחיטה?

יצחק.

הניסיון לכאורה היה על יצחק,

לא על אברהם.

למה זה נחשב אחד מעשרה ניסיונות של אברהם אבינו?

בן כמה היה יצחק כשאגדו אותו?

37. 37. מבוגר.

יש לו דעה עצמית.

מאוד מאוד רצינית, בפרט בזמנם,

שבגיל ארבע, כמו שראינו כבר, רבקה כבר הייתה בוגרת,

בזמנם בגיל חמש-שש יכלו ללדת כבר.

הסלושים ושבע זה כבר היה מבוגר מאוד.

הולכים לעקוד אותו

והוא שותק.

למה הניסיון נקרא אחת מעשרה ניסיונות של אברהם אבינו?

השאלה המפורסמת.

מה המתרצים?

לפי זה זה מטורץ.

מה פירוש במילה ניסיון?

ניסיון

זה לעשות דבר נגד הטבע של הבן אדם.

מנסים אותך.

אתה אדם כעסן,

בוא נכניס אותך ואל תכעס.

בוא עכשיו תקנא לסיטואציה של כעס ולא תכעס.

אתה אדם קנאי,

בוא תנסה, נכניס אותך לתוך סיטואציה של קנאה ולא תקנא.

עמדת בניסיון אשריך.

אבל אם נותנים לאדם שלא כועס מעולם, הוא לא יודע איך כועסים.

אחד הגיע לחזון איש פעם,

ובקיש ממנו סליחה שהכעסתי אותך וזלזלתי בך וזה.

אל תקפיד עליי.

אמר לו, בעיקרון הייתי צריך להקפיד עליך,

אבל אין לי את המושג הזה, אין לי את הכלי הזה של להקפיד.

אני לא יודע איך עושים את זה בכלל.

יש אנשים כאלה.

אז הוא אומר,

יצחק,

יצחק,

הרי בפועל,

אצלו הייתה התבטלות גמורה על הקדוש ברוך הוא.

לא היה לו כל ניסיון בעקידת יצחק.

זה לא היה ניסיון בשבילו.

אברהם אבינו, שהוא היה נגד זה בטבע,

הטבע שלו היה לא מידתק.

עובדת החסד, עובדת הרחמים,

עובדת הנתינה, עובדת העזרה לשני,

לא היה קשה.

אז בשביל זה זה נקרא

אברהם אבינו ניסיון שלו.

ויותר מזה,

תמיד נתנו לאברהם אבינו מצוות,

והמצוות היו מובנות לו.

כל מצוות החסד זו מצווה מאוד מובנת.

יש עוד אדם בעולם חוץ ממך, אתה לא היחיד בעולם.

אברהם אבינו הבין את זה, היה בזה גם שכל.

פתאום פה נותנים לו מצווה יבשה.

בלי טעם, בלי חיות. לא מובן.

להכות את הבן ולשחוט אותו?

אברהם אבינו עצמו היה צריך לעשות את הדבר הזה.

עוד יותר,

הרי אברהם אבינו

הרי היה דרשן גדול.

שואלים למה הוא היה עשיר גדול. הוא היה עשיר מפורסם, עשיר גדול מאוד.

למה הוא היה עשיר גדול? בשביל מה אברהם אבינו היה צריך את העשירות?

עשירות.

התשובה היא שכשמגיע אדם רגיל לתת הרצאה,

כמה יתייחסו אליו?

אבל אם הוא עשיר גדול, פרסומת,

מגיע אברהם אבינו למסור שיעור,

ואברהם אבינו היה מפורסם באושר, אז בטח כולם אומרים,

בטח הוא בא לתת איזה טיפ ככה, איך נהיים עשירים.

כדאי לשמוע אותו.

המוני אנשים באו לשמוע אותו.

ואז הוא אמר להם, הקדוש ברוך הוא מאיתו הכל והכל שלו, ואז ככה הוא הצליח לגייר אנשים.

כל הדרכים שלו זה היה לגייר, זה דרך האושר. אומות העולם באושר מקשיבים לאנשים עשירים יותר מאשר לאנשים פשוטים.

וככה הוא הצליח לגייר אותם. בכל אופן,

בדרשות שלהם, מה הוא דרש?

הוא גם אמר את מצוות השם,

הוא העצים את השם,

והוא אמר גם כן, מה זה לתת בנו למולך?

הוא דיבר נגד הדברים האלו.

שאסור לשחוט ילד,

פעם זה היה מקובל, לעבודה זרה,

ועכשיו הוא יודע שכשהוא יחזור,

יבוא אליו כל אלפי תלמידים שלו,

כל עשרות ומאות אלפי תלמידים שלו יגידו לו, אברהם אבינו,

מעשה לסתור.

אתה הרי כל חייך דורש שאסור,

ואתה עצמך עושה ככה.

והאומיון היה צריך להתמודד מול זה.

היה לו ניסיון עצום.

מה שאין כן ליצחק,

קודם כולו היה תמיד התבטלות לקדוש ברוך הוא.

הוא לא היה צריך להתמודד מול הבושה,

מול החילול השם כביכול,

שהיה יוצא אם הוא היה עוקד, אם היה שוחט את הבן.

אז זה בעצם נקרא ניסיון של דבר רם אבינו. פה אנחנו גם רואים שוב את יצחק,

שבעצם הייתה לו מסירות נפש והתבטלות עצמית מוחלטת

כלפי קיום רצון השם יתברך.

בשעה שהוא נולד כבר, כתוב בחזל,

שהוא רצה למסור את עצמו.

כמו שכתוב בגמרא בסנהדרין דף פט עמוד ב',

שהגיע ישמעאל, אחיו של יצחק,

ואומר לי, יצחק, אני גדול ממך במצוות.

למה?

מתי מעלו אותך?

כשהיית בן שמונה ימים,

יכלת להגיב,

יכלת לעשות משהו? לא.

אני בן 13 שנה,

כשיכלתי לראות את הסכין של המילה ולזרוק אותה על מי שבא למול אותי.

אז מי יותר גדול, אומר ישמעאל, ליצחק?

מה יצחק ענה לו?

אתה בעבר אחד, אתה מתגרה בי.

אני כל-כולי מבוטל הקדוש ברוך הוא.

אם הקדוש ברוך הוא יגיד לי, זבח עצמך לפניי,

אני זובח.

לא רק קבר קטן. את כל הגוף שאני מסכים לתת לקדוש ברוך הוא.

אצל יצחק זה כבר היה מגיל קטן.

בטבע שלו, הוא עבד על זה, הוא היה מרכבה למידת הגבורה,

וזה היה בטבע שלו.

פלא פלאות.

כשלומדים את זה בתורה,

לא כל כך אוחזים את העוצמה של הגבורה פה.

אבל בואו נספר את זה בסיפור אחר, אחר כך נראה איך זה כתוב בתורה.

היה גדול לדור אחד

שהביאו לפניו

איזה גט.

הגט הזה כשר או גט פסול?

היה מעשה מאוד מפורסם

עם איזה גט, עם הרב אליושי, שהגיע אליו איזה גט,

שאישה אחת באה להתחתן אחרי שהתגרשה.

שנתיים אחרי שהתגרשה, היה לה שידור, היא באה להתחתן.

הגיעה יומיים לפני החתונה,

בעלה הקודם שולח לה מברק,

הגט שהבאתי לך לא היה שלי, הקנאתי אותו לחבר שלי חמש דקות

לפני שגירשתי אותך. הוא היה בחוץ לארץ.

הוא חיכה ליום הזה שהיא תרצה להתחתן.

ואז יומיים לפני כן, כשכבר הכל היה מוכן,

הוא שלח לה את העוקץ הזה.

זה הגיע לפני הרב אליושיב.

הרב אליושיב שלח את זה, נראה לי,

לכמה עשרות דיינים בארץ את השאלה.

הוא אמר להם, אני מבקש מכולכם שתמצאו לי פתח שזה מותר הגט והגט-גט.

כי אם לא,

אנחנו נסתבך עם זה עם עוד עשרות ומאות גיטים.

שכל אחד יכתוב דחוף היום, תוך כמה שעות, שיישב על זה, יישב על המדוכה וימצא לי סיבה להיתר.

ואז באותו יום הגיעו אליו,

נראה לי, כמעט 30 דיינים, אבות בתי דין בארץ, או בעולם אפילו,

ושלחו לו שזה מותר, כל אחד עם נימוק שלו.

ואז הוא כתב תשובה,

זרק את זה לגניזה, הוא גם לא רצה שאף אחד יראה את הסיבה. למה הוא התיר את זה?

כי הוא אמר, כי אם כן יעברו כמה דיינים עוד כמה דורות, ויתחילו להתווכח איתי על זה ועל זה ועל זה.

ישבנו פה קבוצה של דיינים נרחבת,

והחלטנו שזה מותר,

ומותר להתחתן. בכל אופן,

אז היה פעם גדול הדור שהחליט שהגט לא גט,

והאישה הזו,

אסור לה להינשא.

הגיע איזה אחד שפחות ממנו, אחד המשבקים שלו, שגם היה תלמיד חכם,

אבל הוא לא הגיע לקרסול של הרב שהיה מעליו. הוא סך הכל היה בן בית אצל הגדול הדור הזה,

והוא למד, ואתה מתחכם?

הוא מגיע, אומר, בודק את ההלכה, הקטע הזה כשר למהדרין,

ואז הוא מזמין את הזוג, יש לך שידוך? הוא שואל את האישה, כן, יש לי, הנה.

הוא רוצה להתחתן עוד שבוע, עוד שבוע, פה החתונה,

בבית של הגדול הדור.

הגדול הדור לא יודע מכלום.

עובר שבוע,

בחצר של הגדול הדור הזה, מתקיימת חופה,

ואז מזמינים בברכה, אחרי שסידר קידושין,

במאוחר ראשונה מכובד, גדול הדור הרב זה וזה וזה, מכובד לרדת למטה.

מה?

ככה כיבדו אותו.

הוא מגיע, רואה, האישה הזו, לפני שבוע עמדה, ואני אסרתי לה להתגרש.

אמרתי שהגט שלה לא גט.

הוא לוקח את הזה,

ברוך אתה השם, אלוקד מלך העולם,

ברור פרי הגפן, מה שאומרים לו, מוריד את הראש ועושה.

גם ברוך יהיה. יש כזה מושג?

הרי אותו גדול הדור, מה הוא עושה באותו רגע?

יש הרעיון יוצא מאותו הדבר הזה.

הבנים ממזרים, מודות כל הרחובות, אני איזה בחצר שלי. איזה מין חוצפה זו.

אבל מעשה כזה

היה גם פה.

כתוב בתורה

שיצחק אמר לעשו,

לך תכין לי מטמים,

כי אני רוצה לברך אותך.

יצחק לא היה טיפש.

הוא ידע מזה עשו.

הוא שמע

על עשו הרבה.

לא עובדים, יום אחד הוא שאל אותו, מעשרים מלך, לא מעשרים מלך, מה היה יום השני?

שאל אותו אם מעשרים גבינה. יום השלישי, שאל אותו אם מעשרים תבן. נו, ומה עלה? כל יום הוא יוציא לו עוד שאלה.

יצחק לא היה טיפש.

הוא ידע בדיוק, וגם היה לאורך הקודש.

הוא ידע איפה נמצא עשו.

והוא החליט,

לפי השיקול דעת שלו,

מה הוא החליט?

שעשו יהיה לעולם הזה,

וליעקב אבינו יהיה העולם הבא.

זה מה שהוא אמר.

מה יעקב אבינו צריך

את העולם הזה?

מה הוא צריך את הברכות פה?

אם הוא ישב, ילמד, הוא יקבל את התורה, ואם לא, לא, מה...

זה מה שיצחק אבינו השיג לפי ההשגות שלו,

לפי מידת הדין, לפי מידת הגבורה שלו, זה מה שהוא חשב.

מגיעה רבקה אשתו,

שלכאורה פחות מבעלה,

והיא אומרת, לא, יעקב יקב את הברכות.

בתוך הבית שלו,

מביאה את הזה, אני שמו לו, מחפשת הכל בשביל שיעקב יקבל. ויעקב אבינו מברך.

מה הוא הגיב? יצחק אבינו מברך.

מה הוא מגיב, יצחק?

גם ברוך יהיה, עם זה יסתיים הסיפור.

כל אדם נורמלי, מה היה עושה להשתובת היום?

היה נותן לגט בלי שום פיקפוק. אני החלטתי, זה משהו...

נצחי לדורות,

זה הולך להיות יהודי,

זה הולך להיות עשו, זה יעקב, זה עשו, כל אחד משהו אחר.

אני החלטתי ככה, את רוצה לי את כל התוכנית שלי, את כל מה שאני עמלתי שנים, ככה את מגיעה במחי יד?

תדברי איתי לפחות, תבואי תגידי לי

שאני חושבת שמגיע ליעקב את הברכות, לא לעשו.

כלום, לא מדברת מילה,

וגם הוא לא מדבר מילה, הוא לא מגיב כלום.

פלא פלאות, זה נקרא מדעת הגבורה.

הוא יודע,

הוא יודע,

יצחק יודע, שאם ככה זה מה שנהיה,

אז זה מה שצריך להיות.

אם ככה הקדוש ברוך הוא גלגל,

אז זה מה שצריך להיות. הוא גלגל שיעקב יקבל את הברכות ולא עשו,

יצחק מוריד את הראש, אומר, גם ברוך יהיה.

זה ככה הקדוש ברוך הוא גלגל.

סיפרתי פה פעם את הסיפור שהיה עם מהדור מסקולן.

כשהוא הגיע לארץ ישראל,

אז הוא בא ל... הרב שטרן, הרב של מירון עכשיו,

אדמור מסקולן זצל,

הוא הגיע למירון,

הוא בא להיכנס לקבר של רשבי,

ראשון בר אוחאי.

הוא הולך ככה, צד אחד למשבק שלו, צד שני הרב שטרן, הרב של מירון.

הם באים להיכנס, הם נכנסים, פתאום הוא שומע שמה

יהודי אחד צועק, מנוול, החוצה!

מנוול, ארויס!

אדמור מסקולן שומע את זה, נעצר,

מסתובב לצאת.

אומר לו הרב שטרן, לא,

האדמור,

לא התכוונו אליך בכלל.

יש פה איזה יהודי טימוני שצועק,

מדבר אל עצמו, מדבר אל היצרה שלו.

לא התכוונו לאדמור.

בוא ניכנס.

אמר אדמור מסקולן,

אני יודע שלא התכוונו אליי.

אני יודע.

הוא לא ראה אותי עוד.

אבל למה הקב' ברוך הוא גלגל שבדיוק אני אשמע את זה?

הרי הוא יוכל לצעוק לפני שתי דקות,

הוא יוכל לצעוק עוד שתי דקות.

בדיוק כשאני בא להיכנס וצעק לי את זה.

מה הסיבה שהקב' ברוך הוא גלגל את זה?

כי שאני אשמע,

כי אני אצטרך לשמוע את זה.

כי יש בי משהו מנוול שאני צריך לצאת החוצה.

ככה אמר דומיס קולן,

צדיק יסד עולם היה, מה הוא עשה?

יצא החוצה.

הלך, קנה שמה, שכר שמה

כמה דירות,

פתח שמה מוסד לחסד לאברהם, לבעלי תשובה,

ושכר שמה כמה אנשים שילמדו אותם תורה,

ועכשיו הוא נכנס לרשב״י.

עכשיו הבאתי לך מתנה, רבי שמעון בר יוחאי.

הבאתי לך את מוסד חסד לאברהם במירון. עד היום יש שם משהו כבר שלהם.

כי הוא ידע שאם יתגלגל,

שהוא ישמע את השמועה הזאת,

סימן שהוא צריך לשמוע את זה.

וסימן שהוא צריך באמת להתחזק במשהו.

וזה היה החיזוק שלו, וזה מה שהוא עשה.

הגמרא אומרת,

הגמרא המפורסמת

מספרת

שרבי יהושע

פגש את אליהו נביא בשוק.

רבי יהושע פגש את אליהו נביא בשוק

במסכת העני דף כ״ב.

סליחה.

רבי ברוקה,

חוזה פגש את אליהו נביא בשוק,

שוק כדבי לפת.

הוא שאל אותו,

מי מכל השוק הזה פה מזומן לחיי העולם הבא?

הוא לא מצא.

בסוף הוא אומר, הנה שני האלה,

הם מזומנים לחיי העולם הבא.

טוב, רץ אליהם רבי ברוקה, שאל אותם,

מה אתם עושים? מה מיוחד אצלכם?

אז הם אמרו לו שם בין הדברים, אנחנו אנשים בתכנים.

אנשים בתכנים?

בגלל זה יש לכם חיי עולם הבא.

הפשט הפשוט,

שימחו אנשים.

שואלים המפרשים, מה זה הדבר הזה?

אז אני אכין כל יום חמש בדיחות.

אכין כל יום חמש בדיחות.

יקום בבוקר,

רואה בן אדם עצוב,

אומר לך בדיחה א', לא שמחת, בדיחה ב'. או, שמחת, יאללה, היה לך בן אדם השני.

בן לעולם הבא?

לא תורה, לא מצוות, לא כלום.

אחד שמשמח, בן אדם.

איך מגיעים מזה לעולם הבא?

שמחת בחגיך, יש מצווה לשמוח.

אבל שמחה של מצווה.

אנחנו שני אנשים בתכנים.

אומרים בדיחות, זה מה שמביאו לעולם הבא.

את השאלה הזאת

שואל האוצר הגאונים, זה נמצא בספר עין יעקב,

בתענית כב'.

הוא מביא שם מהלך אחד. הוא מביא שם מהלך שהכוונה הייתה

על ידי תורה.

שהוא ראה אנשים שעצובים. למה אתה עצוב?

כי אתה לא יודע ללמוד תורה.

אני אלמד אותך תורה.

לומדים ככה ומסביר ככה.

הולך לאדם השני העצוב.

הרי פיקודי השם ישרים מסמכי לב.

השמחה שלנו מגיעה על ידי התורה.

כך

מפרש האוצר הגאוני.

אבל בספר ראשית חוכמה

מביא שהפירוש הוא,

בשער האהבה הוא מביא.

והנה בעניין השמחה כבר ביארנו שמתוך הביטחון והאמונה, אני לא אגיד כל הקטע, רק חלק קטן, כבר מאוחר,

שמתוך הביטחון והאמונה תבוא השמחה.

כי העבד הבוטח באדונו הוא מאמין שישלם לו שכר עבודתו כפליי כפליים,

יעבוד בשמחה.

והוא שמח בכל מקום שיגזור עליו.

וכן הוא סובל כל דבר.

כגון החולה שיאכל סמים שהם מרים בשביל הרפואה. שהם מרים בשביל הרפואה.

והסובל הוא חופשי מדרגות העולם. טוב, הוא כותב פה שכשבן אדם בוטח בקדוש ברוך הוא,

אז הוא שמח.

עוד יש תולדת בשמחה,

כמו ששני האנשים שאמר להם אליהו, שהם מבני העולם הבא,

בשביל שהם אנשים שמחים, כשהם רואים אדם עצוב ומסמכים אותו,

כשהם רואים שם וכותבים וכולו.

אז הוא כותב שם שזה לפתוח את הלב, ללמוד בשמחה.

אך לא לשמחת הליצים ושמחת הכלים, אלא דבר מצווה משמח את הלב.

פיקודי האישים שרים משמחי לב.

מסמכו את הדברים פה של ראשית החומה משמע,

שכוונתו הייתה כך.

הוא למד את הסוגיה בתענית,

שהם היו אנשים שמשמחים אם רואים בן אדם עצוב, שואלים אותו, למה אתה עצוב?

מה הוא אומר?

אין לי כסף, הבוס שלי הוריד לי במשכורת.

הם אשתי, הילדים, השכנים,

שש, שבע, שמונה, תשע, זה דברים, מה הסיבה שהוא שמח?

אבל אצל יצחק אבינו לא ראינו אף פעם שהוא היה עצוב.

כל מה שעבר עליו,

לא היה לו.

תמיד הוא אמר, הביא רעלה, למה? כי הייתה לו מידת הגבורה.

כי הוא ידע שהכל מאיתו התברך.

וכשאדם יודע שהכל מאיתו התברך,

הוא מאמין והוא בוטח בהשם,

אז הוא מגיע למצב של שמחה. כך כותב הראשית חוכמה.

אז אנחנו רואים פה גם כן,

שעל ידי מידת הגבורה מצליחים להגיע ל'ושמחת בחגיך'.

על ידי הדברים האלו מגיעים איך?

כי כל דבר שקורה,

כל דבר שמתגלגל,

זה מאיתו התברך, זו התבטלות לקדוש ברוך הוא.

ואז הבן אדם מגיע למצוות

ושמחת בחגיך.

אנחנו נחזור לנושא הראשון.

הבאנו שם את הגמלה של הגמרא, כתוב,

שהגיעו לאברהם אבינו. הקב' הגיע לאברהם אבינו ואמר לו, בניך חטאו.

מה הוא אמר? אמא חול גדושת שמך.

יעקב אבינו אמר, אמא חול גדושת שמך.

אבל יצחק, מה אמר?

בניי ולא בניך?

הוא הבין שכשהקב' ברוך הוא מגיע אליי ואומר לי, בניך חטאו,

יש פה איזשהו עומק.

למה הוא מגיע אליי?

הוא אומר לי, בניך חטאו.

דבר ראשון, הוא מושך את הקול הקדוש ברוך הוא. בניי? וגם הם, גם בניך.

הרי מה זה בניך חטאו?

אני משהו?

אומר יצחק, אני כלום.

אני כולי מבוטל הקדוש ברוך הוא.

מידת הגבורה, אתה הגיבור לעולם השם, לא אני.

ככה אמרנו...

הרי בשעה שהקדימו לנשא לנשמה, אמרת בניי,

בני בכורי.

טוב, אז אנחנו רואים שבכלל הוא התבטל ישר והוא מושך את הקול הקדוש ברוך הוא.

זה בעצם היה הטהרה

של יצחק אבינו.

זו הסיבה בעצם שהוא זה שמציל אותנו.

טוב,

בעזרת השם נזכה לגאולה השלמה ונזכה באמת לקיים ושמחת בחגיך על ידי שנתבטל הקדוש ברוך הוא,

נתבטל הרצונות שלו ושנזכה לינוק מאברהם, מיצחק, מיעקב, מכל האושפיזין.

את כל אחד מה שהוא מסמל לתמידת החסד,

לתמידת הגבורה, לתמידת האמת,

ושנזכה לביאת כל צדק, אמן ואמן.