אילו לא יצאנו ממצרים

- - - לא מוגה! - - - 

בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים.

אין העניין של סיפור יציאת מצרים סיפור מעשה והנס שנעשה לפני שלושת אלפי שנים,

אלא תכלית המצוות הנעשות לפני הפסח

ומצוות הסדר

ואיסור חמץ

הם כדי להתעלות ולחוש כאילו אנו יצאנו ממצרים.

שאילו לא הוציא הקדוש ברוך הוא את אבותינו ממצרים,

הרי אנו בנינו ובני בנינו משעבדים לפרעה במצרים.

עם כל הבחינות

של עבדות

בטומאה של מצרים,

עם אנשים בעלי שיטות והשקפות של שקר.

אז כשאנחנו אומרים שאילו לא הוציא הקדוש ברוך הוא

את אבותינו ממצרים, הרי אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים לפרעה במצרים, בפועל היינו עד עכשיו,

ואיך היינו עבדים?

ואיך היינו משועבדים?

עם כל הבחינות של עבדות על כל צדדיה הנוראים,

בטומאה של מצרים שהיא חרבת הארץ,

במ״ט שערי טומאה,

ועם אנשים בעלי שיטות והשקפות של שקר גמור,

לחיות במצב כזה היינו יכולים להיות עד עכשיו,

אילו לא הוציא אותנו הקדוש ברוך הוא.

וכל המצוות שנעשות לפני פסח,

וכל המצוות של הסדר, והאיסור חמץ,

כל התכלית של המצוות האלה זה לחוש כאילו יצאנו מהמצרים הזאת,

וכשאדם מסיים את חג הפסח

ורואה את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים,

הרי ודאי שאדם כזה נהפך להישחרר,

ואינו אותו אדם שהיה קודם הפסח.

מי שמשתדל לחוות

במשך ימי הפסח את כל מה שעברו אבותינו במצרים,

כשהוא גובר את הפסח הוא איש אחר.

החובה הזאת לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים,

החובה הזאת מיוחדת לזמן של חג הפסח.

כי אצלנו ידוע שאין הזמן הולך,

אלא שאנו הולכים בתוך מעגל השנה.

זה כמו נגיד שיש הר,

ופה יש מקום ציון כזה, פה יש בית כנסת,

פה יש בית מדרש, פה יש קיוסק, פה יש צרכנייה,

פה יש ככה.

כשאתה הולך בהר,

אתה מסתובב כל פעם, אתה מגיע לאותן נקודות, פעם לקיוסק, פעם לבית כנסת, פעם לבית מדרש, פעם לצרכנייה, פעם.

אתה הולך

בתוך מעגל הזמן.

אז יש לנו בתוך מעגל השנה, יש לנו את פסם, יש לנו את שבועות,

יש לנו את סוכות,

ויש לנו את פורים, יש לנו פה, ויש לנו חנוכה וכו' וכו'.

זאת אומרת,

למעשה אנחנו הולכים

בתוך מעגל השנה,

ובכל שנה כשאנחנו חוזרים לנקודה הזו של זמן הפסח,

שוב אנו נמצאים תחת אותה השפעה שהשפיע הקדוש ברוך הוא באותה תקופה,

השפעה ששמה יציאת מצרים.

אנחנו ממש באותו מצב, באותה השפעה של יציאת מצרים.

מי שזוכה ומשכיל לקלוט את ההשפעה הזו,

זוכה והופך

להיות יוצא מצרים על כל העניינים הרבים.

הוא זוכה להשפעה של חסד,

כמו שהשם התחסד עם עם ישראל אז.

הוא זוכה להשפעת שומר הבטחתו,

שהוא בטוח שהקדוש ברוך הוא שומר את הבטחתו לקיים את מה שהבטיח לאברהם אבינו, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול,

שהם יצאו ממצרים,

ושהם יגיעו לעבוד את השם וכו'.

הפרסום שהוא בעל היכולת,

שמתפרסם לעיני כל שהקדוש ברוך הוא האלוקים ששולט בכל הבריאה,

מתוך ההשפעות האלה יהיה ראוי לקבל את ההשפעה שבחג השבועות,

שזה זמן מתן תורתנו.

בדיוק כמו שעם ישראל צריכים את ההכשרה,

מיציאת מצרים עד מתן תורה,

כך אדם שעובר וקולט

את ההשפעה של אותם ימים של פסח,

כך ההכנה שלו לקראת זמן מתן תורתנו.

כשאנחנו באים להתבונן מה העבודה העיקרית ששייכת לזמן הזה,

אנחנו מוצאים בפסוק,

בעשרת הדברות, אנוכי אדוני אלוהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים.

הרמב״ן כתב,

וטע מבית עבדים,

למה מזכיר הפסוק שהקדוש ברוך הוא הוציא אותנו ממצרים מבית עבדים?

שהיו עומדים במצרים בבית עבדים שבויים לפרעה.

ואמר להם זה שהם חייבים

שיהיה השם הגדול והנכבד והנורא הזה להם לאלוהים,

שיעבדוהו,

כי הוא פדה אותם מעבדות מצרים,

כטעם כי עבדי הם,

אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים.

מי שנידון למאסר עולם,

ויבוא מישהו

ויאמר לו, תשמע, אני מוכן להוציא אותך במקום שתהיה פה עם כל הפושעים הכי נוראים,

ובתנאים שהם תת-אנושיים.

אני אוציא אותך למרחב, אתה תהיה בן חורין,

אבל יש לי תנאי,

שאתה תהיה רוחני,

לא תהיה עבד עבדים, לא משועבד, לא יהיו נוגסים עליך, לא יטרטרו אותך בחינם, לא ישפילו אותך, לא כלום.

הפוך,

אני ארומם אותך,

אני אעשה ממך אדם רוחני, אתה תיקרא צדיק בעיני חול,

ואני אתן לך עולם הזה מלא, ואני אתן לך עולם הבא שאין כדוגמתו.

מי לא יקבל הצורה כזאת?

אז מה אומר הקדוש ברוך הוא?

שהם חייבים שיהיה השם הגדול והנכבד והנורא הזה להם, לאלוהים שיעבדו,

כי הוא פדה אותם מעבדות מצרים,

כטעם כעבדיי הם

אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים.

זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא פדה אותנו מעבדות

של אדם רשע ומרושע, פרעו וכל מלכותו,

ונכנסנו תחת האלוקים,

רב החסד,

ובעל היכולת

לקבל ממנו רק טוב כל היום,

ואז אנחנו מחליפים אדון באדון, במקום אדון בשר ודם

מתועב ומשוקץ ושנואי,

שעושה בגלל גאוותו השרוחה ומענה אנשים, בהורגיו

ללא רחם,

לאל רחום בחנון,

ארך אפיים, רב חסד, באמת,

נוצר חסד לאלפים, נושא עבוד מפש ומחטה ולכן.

ההשקפה הראשונה בדברי הרמב״ן,

שחיוב העבדות אל הקדוש ברוך הוא

באה מזה שהוציאנו מתחת עבדות מצרים.

זוהי גם ההשקפה הראשונה בפסוק,

ואיתכם לקח השם

ויוציא אתכם מכור הברזל ממצרים,

להיות לו לעם נחלה כיום הזה.

אבל זו לא השקפה ראשונה בלבד.

זו השקפה

ראשונה, אבל לא בלבד.

אליבא דאמת,

עמוק העניין יותר.

העבדות למצרים

הוא הנתיב

לעבודת הקדוש ברוך הוא.

כל העבדות שנשתעבדו במצרים, 210 שנה, שמתוכן 86 שנים בפרך,

כל זה היה נתיב לעבודת האלוקים.

במצרים למדו ישראל את המשמעות של עבדות מה היא?

שהעבד עושה את רצון אדוניו ללא כל רצון עצמי.

ובזה ילמדו כיצד לעבוד את הקדוש ברוך הוא

לאחר קבלת התורה.

ונמצא שלא רק שהיציאה מכור הברזל,

אלא עצם היותה מכור הברזל

הייתה לשם המטרה של להיות לו לעם נחלה.

אז לא רק היציאה מכור הברזל זה להיות לו לעם נחלה,

אלא גם השהות

עצם היותם מכור הברזל משועבדים.

גם זה היה מטרה להיות לו לעם נחלה כדי להכשירם,

להכשירם להיות...

עבדים,

עבדי השם.

הללויה, הללו עבדי השם.

עבדי השם ולא עבדי פרעה, עבדי השם ולא עבדי נבוכדנצר.

עבדי השם.

בספר דרך השם לרמחל כתב שיש בהנהגה זו לימוד לדורות.

ומכור הברזל של מצרים,

ייסורים ועינויים במשך 210 שנים,

עלינו ללמוד לכל תקופה ולכל מצב של ייסורים.

בכל תקופה, במשך 3,000 ולמעלה מ-300 שנה.

כל הייסורים שעברו על עם ישראל יש ללמוד

מה-210 שנים שהיינו בייסורים של מצרים.

כמו שאז לא היו ייסורים ללא מטרה, חס ושלום,

כך גם היום. כל הייסורים שעוברים על כלל האומה,

או על הפרטים,

הכל,

הכל נעשה בחשבון מדוקדק לתכלית מסוימת.

וגם אם עברנו שואות

איומות ונוראות,

עלינו לדעת

כי אלה ייסורים של כור הברזל,

שהתכלית היא להיות לו לעם נחלה.

מה לעשות שלפעמים עם ישראל מתרחק מאלוקיו

ונוטה להתחבר לגויים, ללמוד ממעשיהם,

מתלהם מכל שטות והבל ומדמיונות העולם הזה,

ואז מתרחק מהקדוש ברוך הוא,

כי העולם הזה קוסם לו.

ולהסתגר בדלת אמות של הלכה ולהקים בית שהוא על אדני התורה,

זה לא מרחב מספיק לו, הוא רוצה לחיות כמו עשיו,

איש ציד, איש שדה.

אבל לא כולם מוכנים לחיות כמו יעקב, איש תם,

אני יושב באוהלים,

שזה מסוגר יותר, מוגבל יותר, מגביל את עצמו יותר.

אבל צריך לדעת, ללא ייסורים אי אפשר לעלות בשום דרגה

בלי ייסורים.

גברה בברכות דף ה' אומרת,

תורה בארץ ישראל

ועולם הבא אינם נקנים אלא בייסורים.

אין מצב שאדם יקנה תורה בלי ייסורים,

אין מצב שהוא יקנה ארץ ישראל בלי ייסורים,

אין מצב שהוא יקנה עולם הבא בלי ייסורים.

מי שמדמה שאפשר לא להיות בן תורה מתוך שינה,

מתוך הילוך בדרכי ליבו,

ועל ידי לימוד של כמה שעות ביום הוא יהיה בן תורה,

ידע נאמנה בשום אופן לא.

בשום אופן לא.

אם אדם לא משקים קום לעבודת הבורא וקם כלביא,

אם האדם הזה מהלך בדרכי ליבו, ופעם בא לו ככה, ופעם יש לו סידורים,

ופעם יש לו ככה, ופעם יש לו ככה,

אדם כזה אפילו אם ילמד שעות ביום, לא יהיה לעולם בן תורה.

כי להיות בן תורה צריך לסבול ייסורים עבור התורה.

רק מי שסובל ייסורים נותנים לו תורה. אשרי הגבר אשר תייסרנו יהיה ומתורתך תלמדנו.

אין הדברים אמורים דווקא לדרגה של ראש ישיבה או של גדול בישראל. לא.

ללא ייסורים אי אפשר להיות שום שייכות לתורה.

תראה, קשה לי,

אני לא יכול לשבת הרבה זמן, אני מרגיש ממש

שאני חייב לצאת ואני צריך לעשן, ואני צריך ככה, ואני צריך ככה. כל פעם תירוצים, צריך לשתות, צריך להתערר, צריך פה, צריך שם, ואני לא יכול כל יום,

לא יכול להתחייב, ואני לא יכול ככה.

בקיצור, כל ה-210 שנה שעברו אבותינו הלך הכל פרש.

חוזרים לפסח כל שנה

בשביל להיכנס למצב של התבוננות

וקליטה של מה שעברו אבותינו.

ומה זכו אחרי שנמצאים במצב כזה של שקר גמור, עם אנשים מתועבים,

עם אנשים כאלה רוצחים,

עם שיטות של שקר,

עם כל ערוות הארץ,

עם כל העבודה הזרה, עם כל העולם הזה שהיה במצרים,

נכנסים למצב להתבוננות,

ואז מבינים כמה כיף לצאת לחירות

בין חורין למי שלא מתורן.

ואז מחזירים בחזרה את מבט האמת.

ומהם האיסורים?

מה האיסורים שחייבים לעבור?

מה האיסורים?

מה חשבנו?

הצלפות, מקלות, מכות, מה?

למסור את כל ההבלים והדמיונות של העולם הזה

וההשקפות הזרות.

זה האיסורים הכי גדולים שעומרים על האדם.

מה?

לוותר על זה? לא הרביצו לך, לא עשו לך כלום.

כן, תוותר.

תוותר על זה ועל זה, על כל הדמיונות ועל כל ההבלים ועל השקפות הזרות, כן.

זה האיסורים שאתה צריך לקבל, כן.

כל אלה צריך לבטל למען לימוד התורה שהוא עדיף מהם.

שטרות מזויפים שאין בהם שום ממש, שכולם יישארו לאחרים ולכן אין מזה כלום.

קח שטר אחד,

אבל שטר אמיתי,

ותוכל לפדות אותו ולקבל עליו מה שצריך.

מאז שנכנסו ישראל לכור הברזל למען תכליתם,

דהיינו שהיו במצרים, בתוך כור הברזל של מצרים,

למען התכלית להיות עבדים לפני השם,

לעולם הם שרויים בכור הברזל, למען אותה תכלית

שהיא תהיה במהרה בימינו.

זאת אומרת, מאז יצאנו וקיבלנו את התורה,

ואחרי זה חטאנו עגל והלאה,

ואנחנו עכשיו עוברים ייסורים בגלות הזאת, הארוכה,

שוב פעם לאותה תכלית, לצרוף אותנו בכור הברזל הזה.

ואנחנו צריכים לנתק את עצמנו מהאבלים ודמיונות העולם, להיכנס למסגרת של תורה ויראת שמיים.

וכשם שאז אמר הקדוש ברוך הוא למידת הדין, די, ונגאלו,

כך עכשיו

וקרוב יאמר הקדוש ברוך הוא, די,

למידת הדין,

וברגע אחד ממש יגאלו ישראל במהרה בימינו עולם.

רבי, אני אדוני הבא, אני שואל.