מה עשה הסטייפלער זצ"ל לבחור שלא רצה לחזור בתשובה

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

אדם כי יקריב מכם קרבן לאדוני מן הבקר ומן הצאן.

ראשיתו של ספר ויקרא,

פרשיות הקורבנות,

בהן אנו לומדים

מהי הדרך להתקרב אל השם יתברך.

והוא שאמר הכתוב,

אדם כי יקריב מכם קרבן לאדוני.

התכלית הנרצית

בהבאת הקורבנות

היא שיתקרב האדם אל השם.

מה התכלית שהשם רוצה בעצם כשאנו מביאים את הקורבנות?

התכלית היא שיתקרב האדם אל השם.

וזאת יעשה הם

על ידי נדר או נדבה לשם

וקורבנות על חטא בשגגה,

עם שור ועם שיא, עוף ומנחה.

אחד המרבה ואחד הממעיט, ובלבד שיכוון את ליבו

להגיע לתכלית,

להתקרב אל השם.

להיות קרוב אל השם זו התכלית.

מאחר פרשיות אלה לימדה אותנו התורה פרשת

קרבנות המילואים לחינוך משכן השם והיכלו.

ואף הם באו לקרב את ישראל אל אביהם שבשמיים

ולהורות להם את הדרך

אך לקדם פני השכינה הבאה לשרות במשכן.

מתוך גודל אהבתו התברך את ישראל באשר מחמתה הניח את העליונים וקבע דירתו בתחתונים.

השם אוהב אותנו כל כך,

שהניח את העליונים

וקבע דירתו אצלנו,

לדור אצל בניו

בתוך אוהל של יריעות עזים,

אז נצטווינו להקריב קורבנות מילואים לחינוך משכן השם והיכלו.

וכל זה איך לקדם את פני השכינה הבאה לשרות במשכן,

שהשם עזב את העליונים ובא אלינו.

ואם כי יסודו של המשכן

הוא קרבה יתרה אל השם יתברך השוכן איתנו,

הרי מאידך למדים אנו בפרשת שמיני,

כי חלילה לנו להתקרב יותר מדי מן הראוי לנו,

למען לא יתחלל כבוד שמו יתברך השוכן במשכן.

ולא יהיה הבית הזה הנבנה לשמו יתברך

כמו בית עם,

שבו יתקבצו המון לעבוד את השם,

או להבדיל השם מרחם,

כמו שמשחקים כדורגל בהר הבית,

ואף לא בית תפילה לכל החפץ להיכנס בו,

לפנים מן המחיצות הראויות לו,

אלא יכירו וידעו כל העם

כי השם יתברך קבע דירתו אצלם

בכל משפטי המלכות וכבודה,

ועל פי דרכי הנהגת המלוכה ומידת דיניה.

לא כל אחד יקפוץ וירוץ כאילו הוא אוהב את השם, ייכנס

מחבר לתחום שהותר לו או בדרך אסורה.

וכיוון שאירע שנכנסו אל הקודש נדב ואביהו,

בניו של אהרן הכהן, גדולי ישראל,

קדושים בתכלית,

והתקרבו לפנים מן המחיצה הראויה להם,

בהקטירם קטורת לפני השם

באש זרה שלא ציווה אותם,

אפילו שנעשה הדבר מתוך קרבה ואהבה ושמחה נפלאה לעבוד את השם,

אף על פי כן נענשו תכף על אתר,

ופגעה בהם מידת הדין באופן קשה,

ונשרפו באש שמיים.

ללמדך שכל המזלזל בכבוד שמיים,

ואינו נוהג בהיכל המלך כראוי לכבודה של מלכות,

הרי הוא נענש תכף מן השמיים.

תכף מן השמיים.

הם באו כביכול באהבה ובשמחה לקראת השם לעבוד עבודה,

אבל מי ביקש זאת מידכם?

והם נדחו על ידי אש מן השמיים והוכו בשרפה.

ומדובר על קדושים, כי בקדושיי אתקדש, אקדש.

ושנאמר, כי בקרוביי אקדש ועל פני כל העם אכוון.

תחת חילול כבוד שמו יתברך שנעשה על ידי קרבתם

של בני אהרון שלא מן המידה,

וצריך המקום לקדש שמו בעולמו ולהודיע תוקף קדושת הבית

וכבוד הדר מלכותו.

למען ידעו כל ישראל ויכירו.

קדושת השם וכבודו השוכן בתוך מחניהם.

וזהו שפירש רש״י

עין ודכתיב

כשמתו נדם ואביהו אשר דיבר אדוני בקרוביי אקדש.

כי כאמר בסיני

בשמות יט פן יפרוץ בהם אדוני.

מכיוון שלא נזהרו לפרוש מן ההיכל

בהקמת המשכן פרץ בהם.

דהיה להם להכיר גודל כבוד הבית וקדושתו.

ומתוך כך למנוע רגליהם מלהיכנס

אל היכל קודשו שלא בהורמנה דמלכה.

צריך כבוד מלכות

ולדעת איך להתנהג במקום קדוש.

לאחר פרשה זו באו פרשיות תזריע ומצורע.

להוסיף וללמדנו משפטי כבוד המשכן

וקדושתו.

ומי שהוא בלתי טהור

לא יקרב אל המקדש בימי טומאתו.

וכל אותם אשר טומאה יוצאת מגופם

לא ייכנסו למחנה לוויה.

ואם כי עליהם להביא קורבן אל אדוני,

לא יביאום בימי טומאתם

עד אשר יטהרו ויהיו ראויים להתקרב אל משכן השם.

על זה באו פרשיות בספר ויקרא,

תזריע ומצורע.

וכן היולדת,

אשר צריכה להביא קורבנות

להודות לשם,

אין לה להתקרב אל המקדש

מיד אחר הלידה.

התורה קבעה לה זמן של טומאאה

שהיא תמתין זמן קצוב

עד שתהיה ראויה לבוא אל הקודש.

הזב והזבה לא ייכנסו למחנה לוויה שהוא חצר המשכן,

והמצורע לא ייכנס אפילו למחנה ישראל.

ובמקביל לעיר מוקפת חומה אשר נתקדשה בקדושה מיוחדת,

וכל אלו הדינים

באו כדי לחנכנו ביראת הכבוד הראוי

אל מקום משכן השם,

אל חצרות בית השם

ואל כל המקיף אותם.

כל מחנה ומחנה,

פירום קדושתו ומעלתו.

ועלינו ללמוד את העניינים האלה, כל ספר ויקרא מלמד אותנו את זה בהרחבה.

למען דעת, איך להתנהג

בכבוד שמיים,

במקדש מעט אשר לנו,

בבית הכנסת,

איך מתנהגים

בבתי כנסיות,

בבתי מדרשות,

בישיבות הקדושות,

וגם לדעת

איך מחנה ישראל

צריכה להיות עומדת לפני השם יתברך, ערום ערכה וצביונה האמיתי.

ובפרט בארצנו הקדושה איך צריך להתנהג, שהרי זה פלתרין של מלך

לכל המבזה פלתרין של מלך.

עוד יותר בירושלים הקדושה,

ששם הקדושה יותר גדולה,

וככל שמתקרבים אל בית המקדש עוד יותר ועוד יותר.

כמה צריך להתנהג

לפי קדושת ומעלת ארץ ישראל.

בהלכת כמה וכמה, במקומות שיושבים ועוסקים בתורה,

שזה דלת אמות של הלכה שבהן שכינה שורה.

מיום שחרב בית המקדש,

כמו שאמרו זיכרונם לברכה וברכות חטא,

מיום שחרב בית המקדש,

אין לו לקדוש ברוך הוא בעולמו אלא ארבע עמות של הלכה בלבד.

מכל זה למדנו שכל מטרת הקורבנות

זה להתקרב אל השם. תביא לי בבקשה

רגע, אולי פה יש לי, כן, יש פה.

כל זה הקדוש ברוך הוא בא ללמדנו איך אנחנו צריכים

להתקרב אליו

על ידי הקורבנות,

אבל גם לא להתקרב יותר מדי,

שאם כן חס ושלום אפשר להיפגע.

לכן צריך לשים לב

שכל אחד ידע את המידה שלו ועד כמה הוא יכול להתקרב.

אבל מה שברור שצריך להתקרב.

השאלה כמה,

ושלא לחרוג

ממה שהקדוש ברוך הוא מסכים, כי יש

תכסיסי מלוכה.

עכשיו אחרי שראינו את זה,

אנחנו רואים

שאומר אור החיים הקדוש,

אדם כי יקרים מכם קורבן,

אדם כי יקרים מכם קורבן,

מן הבהמה, מן הבקר ומן הצאן,

אז כתוב ככה,

עוד ירמוז

לצוות את אנשי החיל

להשתדל לקרב

לבבות

עם בני ישראל לעבודת השם.

הפסוק הזה בא לצוות

את אנשי החיל,

להשתדל לקרב את הלבבות של עם בני ישראל לעבודת השם.

ולזה ייקרא קורבן לשם.

וזה הקורבן לשם. אתה מקריב את האנשים אל הקדוש ברוך הוא.

אין לך קורבן יותר גדול מזה.

כי על ידי חטא האדם

ייפרד הדבקות של ישראל עם אביהם שבשמיים.

ואתם הדבקים מהשם אלוקיכם,

חיים כולכם היום.

והאדם נדבק בקדוש ברוך הוא ונפרד ממנו על ידי החטא.

דכתיב,

ואתם הדבקים באדוניי.

ואז מה קורה?

ויהיו נבדלים ומרוחקים מהשכינה.

על ידי החטא הם נבדלו ונתרחקו מן השכינה.

והאדון ברוך הוא יקפיד כביכול על הדבר.

ויתאווה לקרב אותם אליו.

למה אתם עוזבים ומתרחקים ממני?

והוא רוצה הקדוש ברוך הוא,

והוא מתאווה,

מקפיד.

האדון כביכול על הדבר.

ויתאווה לקרב אותם אליו.

אין תאווה לקדוש ברוך הוא,

כמו שהוא מתאווה לקרב את אלה שהתרחקו ממנו.

מצווה להוכיח לכל הרחוק ולקרב ליבו.

זאת אומרת, כל יהודי מאיתנו מצווה להוכיח מי שרחוק מאת ה'

ולקרב ליבו. שמעתם?

להוכיח

לכל הרחוק.

ועל ידי זה לקרב את ליבו.

גם עניש.

למעלים עין מהדבר.

ומי שלא עושה את מה שה' מתאווה לו ומקפיד עליו מאוד,

שיקרבו לו את הרחוקים,

הוא גם מעניש

את מי שמעלים עין מהדבר.

וזה לך האות.

אתה רוצה אות וסימן ומופת שכך הדבר?

מה כתוב?

השם ציווה להתחיל ממקודשיו.

ביחזקאל הנביא כתוב,

ממקדשי תחלו,

אל תקרא מקדשי לה ממקודשיי.

כשהקדוש ברוך הוא אמר לנביא, והטבית תיו על מצחות האנשים,

הרשעים האלה,

וצריך היה לשים עליהם תיו, עוד תיו על מצחם.

באה עמידת הדין לפני הקדוש ברוך הוא ואמרה לו,

ריבונו של עולם,

מה נשתנו אלו מאלו? למה הרשעים

לעשות עליהם תיו הצדיקים

תיו אחרת?

אז הוא אומר,

אלה חטאו ואלה לא חטאו,

אלה עשו עבירות ואלה לא עשו עבירות.

אז הם אמרו, אז למה לא הוכיחו אותם?

למה לא הוכיחו אותם?

כתוב, הוכיח תוכיח, לא? את עמיתיך?

לא הוכיחו.

אז הוא אמר להם, ידוע וגלוי לפניי,

שאם היו מוכיחים אותם,

הם לא היו שומעים להם.

זה לא היה עוזר, התוכחת. הקדוש ברוך הוא מלמד זכות על הצדיקים

שלא הוכיחו אותם את הרשעים.

אז אמרה לו, מידת הדין לא שתקה, לא ויתרה.

אמרה לו, לפניך גלוי,

לפניהם, מי גלוי?

אתה, גלוי לפניך שהם לא ישמעו להם. אבל הם לפני שהוכיחו מאיפה הם יודעים

שלא ישמעו להם.

ולא עזבה מידת הדין

עד שהקדוש ברוך הוא אמר,

וממקודשי תחלו ומידת הדין התחילה לפגוע בצדיקים קודם.

זאת אומרת,

הקדוש ברוך הוא גם מעניש למי שמעלים עיניו

מלהוכיח את הרחוקים לקרבם אליו.

ולא עוד,

הגדיל שכר המזכה

את הרבים,

כמו שאמר התנאי, הגדיל, לא משלם לו שכר רגיל כפי מחשיו, עוד הגדיל,

שנאמר,

כל המזכה את הרבים,

אין חטא בעל ידו.

אז מעבר לשכר שמגיע לו על כל נשמה ונשמה שהוא הקריב לפני ה'

וכל החשבונות של כל הזכויות שלהם עד סוף הדורות,

מעבר לכל זה הוא גם שומר עליו שמירה מיוחדת

שאין לשום צדיק בעולם

בשום דרגה שיהיה,

רק מזכה הרבים זוכה לזה,

שאין חטא בא על ידו.

הקדוש ברוך הוא שומר עליו בשמירה גדולה שאין חטא בא על ידו.

מה ששס מכחישים לגמרי.

הם עוקרים משנה גמורה וזורקים הכול לפח.

מכל מקום אומר שאין חטא בא על ידו.

למה?

למה אין חטא בא על ידו?

המפרשים אומרים, אם הוא זיכה את הרבים,

אז הוא גרם להם להיכנס לגן עדן.

עכשיו, הוא הרב שלהם שהחזיר אותם בתשובה.

הם התלמידים שלו, הם נקראים הבנים שלו.

אבל יש כאלה בנים, בנים גידלתי ורומנתי,

והם פשעו בי.

אבל בכל אופן,

אם הבנים האלה בסוף ייכנסו לגן עדן,

אז מה הרב?

יהיה בגיהינום.

הוא דאג שכולם ייכנסו לגן עדן, ואם הוא יחטא בסוף הוא ייכנס לגיהינום.

אז השם שומר עליו

שלא יחטא,

שלא הם יהיו בגן עדן והוא בגיהינום.

שמירה מוכרחת.

זה שכרו של מי שעושה רצונו לקיים את אהבתו של הקדוש ברוך הוא, לקרב את הרחוקים.

והשם ישמרנו משיגיונות,

והם הדברים הנאמרים כאן.

זו ההקדמה של אורח חיים לפסוק.

עכשיו הוא מראה איך כל זה כתוב בפסוק.

אדם.

דקדק לומר אדם.

לשון חשיבות,

כאמור בזוהר.

זאת אומרת,

אין מי שחשוב יותר ממי שמחזיר בתשובה.

לכן התורה קוראה לו ברום המעלה אדם.

אדם, לא איש.

אדם.

אפילו שאיש זה גם לשון חשיבות בכמה מקומות,

אבל מצינו גם שזה במקומות אחרים לאו דווקא.

אבל אדם, לשון חשיבות, כאמור, בזוהר.

אדם, כי יקריב.

את מי יקריב?

את מי יקריב?

פרש הכתוב ואמר מכם

אדם כי יקריב מכם

מה זה מכם?

מן הפחותים שישנם בכם

אשר פשעו באדוני

ויאמרו לאל

סור ממנו

ודעת דרכיך לא חפצנו

את אלה תקריב

אדם

מלשון החשיבות כי יקריב, את מי יקריב?

מכם מן הפחותים שבכם

אלה שלא רוצים להכיר בקדוש ברוך הוא

הוא אומר

פשעו באדוני ויאמרו לאל

סור ממנו ונתרחקו מדבקותו יתברך

את זה יקריב

ולזה ייקרא קורבן לאלה

כי יקריב נצר מטעיו קודש לשורשו

מחזיר את נצר מטעיו קודש לשורש שלו

לחבר אותו לעמים שבשמיים

ואדם כזה שזוכה לזה

אינו צריך להביא

לא נדר ולא נדבה

גם אין מציאות להביא, לא חטאת

ולא אשם

על דרך אומרם זיכרונם לברכה

כל המזכה את הרבים

אין חטא בעל ידו

ואם אין שוגג

אין קורבן

זאת אומרת

מי שמקרב אותם לאביהם שבשמיים

לא צריך

להביא נדר ונדבה

הוא קרוב כל כך לקדוש ברוך הוא

שהוא לא צריך עוד מעשים

שיוכיחו את הרצון להתקרב

לא צריך נדר

לא צריך נדבה

נדר ונדבה זה באים שאדם רוצה להתקרב לשם כי הקורבנות מקרמים

אומר הקדוש ברוך הוא אתה לא צריך אתה לא צריך אתה כל כך קרוב אליי

שאתה לא צריך

וגם אין מציאות

שיצטרך מזכה רבים

להביא לא חטאת

ולא אשם,

כי אם אין שוגג,

אין קורבן.

למה לא יהיה שוגג?

כי כל המזכה את הרבים, אין חטא בעל ידו.

טוב,

אז מה כתוב בפסוק לפי דברי אור החיים הקדוש?

בא לרמוז מהו הקורבן, הנבחר,

והנרצה ביותר לפני השם

זה אדם, כי יקריב מכם קורבן לאדוני.

נו, ואחר שגמר אומר מעשה קורבן הנכבד והמעולה,

אחרי שביאר לנו

מה זה הקורבן הכי מכובד

והכי נעלה והכי רצוי לפני השם יתברך,

אמר מן הבהמה.

תקריבו את קורבנכם.

דבר זה ישנו בכל אדם,

כי לא ישיגו בחינת רבים השיב מעוון.

אבל אם אתה לא אדם,

ואתה לא יכול להקריב מכם,

ואתה לא יכול לקרב את הפחותים והרחוקים,

אז מה אתה תעשה?

אז אתה תביא בהמה,

א-בוגר, א-סאן,

ואתה תבוא ותקריב את הדברים האלה.

למה?

כי זה ישנו בכל אדם.

כל אדם יכול להביא בהמה בקר וצאן,

אבל רבים לא ישיגו,

כי לא ישיגו קול בחינת רבים השיב מעוון.

להגיע לדרגה הזאת שאדם מסוגל

להשיב רבים מעוון,

לא כל אדם יכול להשיג זאת.

כמו שאמרנו, את הפשוט,

את הבאור ברבים,

לא וזה,

את הנפש אשר עשו בחרן,

אמרנו פירוש בזה,

ואת הנפש אשר עשו בחרן,

בחרן.

אלה שמשיבים את הנפשות,

הקדוש ברוך הוא בחר אותם.

כי לא כל אחד ראוי לזה.

לא כל ישיגו בחינת רבים,

האשים מעוון.

פעם אמרו שאני מפחיד.

אז אמרתי פסוק מפורש.

כתוב את הנפש אשר עשו בחרן.

לפעמים צריך להיות חרן קצת.

למה?

כדי שיוכיח את האדם, יעמיד אותו על מתכונתו.

וסיפרתי לכם שהשם זיכני לגעור באדם גערה רבה ונמרצת

לפני מספר ימים שהצילה את חייו.

גערה, גערה שהזעזעה אותו והוא בכה מספר ימים.

מספר ימים הוא בכה רק מזה מה שהוא שמע ממני.

ואמרתי לו, תדע לך, אני אכזרי.

מה שאני עושה איתך זה להציל אותך.

אם אני לא אתאכזר אליך עכשיו, אתה אבוד.

זה הציל אותו.

כתב לי אחרי זה,

בבחיות,

עד כמה הוא מודה לי על מה שעשיתי לו וביקשתי ממנו,

והוא עושה היום מה שאני אומר, אני לא אגיד מה,

כדי שלא יהיו סימנים בדבר,

אבל זה הציל אותו ממש.

אי אפשר להיות נח נח כל היום.

זה לא מחזיר אף אחד. זה רק מקרב אותך אליו, שהוא יאהב אותך.

אבל אם השם יאהב אותך ואותו, זו שאלה אחרת.

הקדוש ברוך הוא אמר שצריך להוכיח. אתם שמעתם פה את לשונו הקדוש של אור החיים הקדוש?

הוא אמר שצריכים להוכיח לכל הרחוק

ולקרב ליבו.

איך להוכיח? אולי לפייס אותו,

ללטף אותו,

להגיד לו ככה,

דרכיה, דרכי נועם,

לאב-לאב,

ככה,

ללבלב אותו.

הוא אומר להוכיח ואז לקרב אותו.

זה הקירוב של הלב, ככה מתקרב הלב באמת.

כי הוא מבין שאתה מדבר מתוך כאב,

מתוך אכפתיות. לא, אתה יודע מה, מה אכפת לך? תהיה ככה וזה, אתה תרוויח וזה וזה.

תודה רבה.

יש לי הצעות גם מהצד השני, איך אני ארוויח ואיך אני זה, אתה מבין?

אבל אם אתה מוכיח אותו,

הדברים עומדים בראשו,

ואז הוא מבין.

סיפרתי פעם, ואחזור שוב,

שפעם אחת

סיפר לי פעיל, קפץ אותי ברחוב, ברבי עקיבא,

ואמר לי,

תשמע אני רוצה לעודד אותך.

אני יודע שיש כמה שאומרים השיטה של אבנון יצחק וזה וזה, הוא מפחיד וזה.

הוא אומר, אני רוצה לספר לך סיפור שיצדיק את הדרך שלך.

מה הסיפור? הוא אומר, תשמע, אני פעיל גם כן מקרב לחוקים,

אבל אני, יצא לי להיפגש באפיקורוס,

והתמודדתי איתו ולא הצלחתי.

אז לקחתי אותו לסטייפלר, זכר צדיק לברכה,

והכנסתי אותו אליו,

ואמרתי לו שהוא לא מאמין,

ואם הרב יכול לשכנע אותו או לא, להוכיח לו עושיין.

הוא אומר, הסטייפלר שלא כהרגלו,

דיבר איתו

שלושת רבעי שעה.

בסוף הלך הבחור ונגמר.

לאחר שבועות נכנסתי שוב לסטייפלר, זכר צדיק לברכה.

הוא שאל אותי, נו, מה היה, מה עלה בגורלו?

אז הוא אמר שהוא לא הושפע כלום.

הוא נשאר אותו דבר.

אמר, תביא אותו עוד פעם.

אחרי זמן הביא אותו עוד פעם.

איך שהוא נכנס, הסטייפלר התחיל לצעוק עליו.

מי ששמע פעם צחקה מהסטייפלר, הוא לא ישכח אותה כל ימי חייו.

הוא נכנס ואמר לו, אתה תלך לגיהינום,

ויקרה לך ככה וככה וככה,

והעונש שלך ככה וככה וככה וככה,

וזרק אותו החוצה.

הפעיל הזה אומר, יצאתי משם המום,

נעלבתי,

התביישתי,

פחדתי, מה לא עברתי שם?

יותר גרוע ממה שהוא.

הוא ידע מי זה הסטייפלר.

אז הוא חשב שיש גם קפדה עליו, מה הבאת לי, אחת כזה וכו' וכו', לך תדע, הוא השלים את שנתו בכלל.

הוא יצא משם ואחרי איזה שבוע או משהו שהוא נרגע ככה,

אבל הוא חשש.

אז הוא נכנס לרב, שאל, מה עשה משהו לא בסדר, או מה,

כאילו, למה היה פה שינוי? בהתחלה דיבר איתו בנחת, וזה, ופתאום בא והפציץ אותו בקללות.

אז הוא אמר לו, כשהוא...

בהתחלה, אני חשבתי שבדרך הזאת, שאני אומר לו,

אז זה התיישב,

התקבל על ליבו, אז אמרתי לו דברים וזה. אבל אתה אומר שהוא לא קיבל?

פחדתי שיתבעו אותי בשמיים.

מי אמר לך להגיד לו ככה? תגיד לו את כל האמת,

ירצה יעשה, לא ירצה לא יעשה.

אבל אתה לא אמרת לו את האמת,

תהיה תביעה, לא אמרת לו שיש גיהנם.

אז הוא ילך, יגיד, הוא לא שכנע אותי, הוא גם לא אמר לי שיש גיהנם, הוא גם לא כלום.

שלום, את מי יתבעו?

אתה, שהיה לך הזדמנות

להגיד לו את האמת, ואחר כך שיעשה מה שהוא רוצה.

אנחנו לא קבלנים של הקדוש ברוך הוא.

הוא מצווה אותנו להוכיח.

אומר אורחיים הקדוש

בצווה להוכיח לכל הרחוק

ולקרב ליבו, ככה מקרבים.