הרב שמעון חי רחמים בספר דניאל ב'

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

אתמול ראינו בשיעור

את הזכייה שזכו ארבעה אנשים החשובים,

כשאחד מתוכם זוכה בדבר יותר גבוה,

וזה דניאל,

שהוא זכה לדעת מכל החוכמה הבאה,

לא לחכם רגיל, אלא גם חוכמת שמיים. זאת אומרת,

כל פתרונות החלומות וכל החלומות שהאדם יחלום,

דניאל היה חוזה אותם, רואה אותם, וגם פותר אותם.

מכאן אנחנו נכנסים בפרק ב'

לצד הארמי שבספר דניאל,

ובעזרת השם נבאר ונתרגם מילה אחר מילה.

ובשנת שתיים למלכות נבוכת נצר, חלם נבוכת נצר חלומות ותתפעם רוחו,

ושנתו נהיתה עליו

אז כידוע לכולנו יש עוד מקום בתורה הקדושה שכתוב ותפעם ולא ותתפעם

וזה היה אצל פרעה מלך מצרים,

כתוב אצל פרעה מלך מצרים, ויהי בבוקר ותפעם רוחו

וכאן שואלים רבותינו הקדושים, מה לכאורה, מה השוני בין נבוכת נצר לבין פרעה?

שניהם רשעים שווים,

שווים,

אולי אחד יותר,

אבל ההבדל היחיד זה כבש את כל העולם,

הלך ונלחם נבוכת נצר, ופרעה שלט על אומה שהיא שולטת בכל העולם, שזה עם ישראל.

זאת אומרת, לשניהם יש איזה מכנה משותף שהוא מחבר בין שניהם,

רק שאחד יכול להיות יותר גדול מחברו.

אז למה אצלו ותתפעם ואצלו ותפעם רוחו?

אז מסבירים רבותינו שכשכתוב ותפעם,

הוא צפה וראה את החלום, אבל את מה הוא לא ראה?

הוא לא ראה את הפתרון.

זאת אומרת, את הפתרון לא גילו לו.

מה שאין כן אצל נבוכת נצר, גם את החלום הוא צופה וגם את הפתרון.

אבל כשהוא קם בבוקר, את שניהם הוא שוכח.

אם את שניהם הוא שוכח, הוא צריך מישהו שיזכיר לו. זאת אומרת, זה נמצא על הלשון. כמו שאדם רוצה לזכור איזה שם או איזה משהו,

זה נמצא על לשונו, רק שקשה לו להוציא את זה כי לרגע הוא שכח

איזה פרט שמזכיר לו את אותו דבר, אותו דבר אצל נבוכדנצר.

החלום אצלו נמצא,

הפתרון גם נמצא אצלו, כי זה גילו לו מן השמיים,

אבל להוציא את זה החוצה הוא לא יודע, ולכן הוא צריך

חכם שיבוא ויפתור לו את הבעיה. לכן כתוב, ותתפעם.

תף ראשונה על עצמות החלום שהוא חולם, תף שנייה על פתרון החלום שהוא חולם.

בשונה מאצל פרעה, שאצל פרעה רשום רק

תף אחת ותפעם.

זאת אומרת, את החלום הוא זוכר, אבל את הפתרון

הוא לא זוכר, ולכן הוא יצטרך מישהו שיפתור לו את החלומות.

זה מה שאמרנו, נחלקו רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנן.

רבי יהודה אמר כאן בפרעה, כתוב, ותפעם,

משום שחלמה ידע, את החלום ידע, ופתרונה לא ידע.

היה לו בעיה לגבי, שיגידו לו, ולכן כתוב, פעימה אחת, תף אחת.

ולעומת זה, אצל נבוכדנצר חלמה ופתרונה ידע.

ולכן כתיב פעמיים, ותתפעם רוחו.

רבי נחמיה אומר משהו אחר.

פרעה חלם רק חלום אחד, נבוכדנצר חלם שני חלומות.

ומהם שני החלומות?

חלום הצלם וחלום האילן, שאנחנו נראה אותם בעזרת השם בהמשך.

ושניהם הוא חולם אותם באותו לילה.

ולכן כתוב, פעמיים תף. לא הכוונה על החלום ועל הפתרון, אלא הכוונה על שתי החלומות.

חלום ראשון, שזה חלום הצלם, וחלום האילן.

ורבנן אומרים, ותתפעם רוחו,

שנאמר בנבוכדנצר,

מפני ששם היה ממהר לדעת את פתרונו. לכן הוא היה פזיז, הוא רצה לנו מה קורה, מה היה הפתרון.

לכן אנחנו נראה גם בהמשך איך הוא הלך

והעניש את כל אותם החכמים שניסו לשחק איתו בתשובות שלהם, ישר,

בעונש, בלי לחכות, בלי להמתין, אין סבלנות.

ולעומת זה גם נתן גדולה לארבע צדיקים, שהם היו דניאל, חנניה, מישאל ועזריה.

ולעומתו אצל פרעה מה כתוב, ותפעם רוחו.

כוונתו הייתה ליתן גדולה על ידי הפתרון לאדם שיפתור לו.

ולכן זכה באמת יוסף הצדיק, שיצא מבית האסורים,

קיבל מיד משם, העלהו הקדוש ברוך הוא לגדולה,

אחרי שהוא פותר את החלום לפרעה.

אז בואו נראה את זה בפנים.

ויאמר המלך לקרוא לחרטומים ולאשפים ולמכשפים ולכסדים,

להגיד למלך חלומותיו, ויבואו ויעמדו לפני המלך.

אז בואו אנחנו קודם כל נבהר מה זה חרטומים, מה זה אשפים,

מה זה מכשפים.

אז מכשפים,

כולם יודעים מה זה מכשף.

אדם שמתעסק עם כל מיני כישופים,

כל מיני דברים השייכים בכוחות הטומאה.

כסדים,

זה אותם האנשים שהיו יודעים את שפתו של נבוכתנצר, כסדית,

על שם מקומם.

אשפים,

מה הם האנשים?

אומר השיא,

אלו שדוחקים במזל,

כך מפורש בתנחומא,

דהיינו כל אלה שבקיאים בחוכמת המזלות, קרואים אשפים.

וחרטומים, אומר השיא,

אלו ששואלים בטמאי מתים ובעצמות מתים.

כמדעת אומר שחיק עצמות, חיק טמיה.

זאת אומרת, זה כמו בסגנון של לבן. כתוב שלבן היה לוקח את התרפים,

היה אומר איזה שם טמא.

יש גרסה שאומרת, שמים אותם מתחת למקום טומאה שנקרא בית השחי,

מזכירים את השם הטמא, וזה מתחיל לדבר ולגלות להם כל מיני דברים וכל מיני סודות כמוסים ונסתרים.

ולכן פה נבוכדנצר מבקש מאותם אנשים, בואו

ותגידו לי מה החלום ומה פתרונו, מה שחלמתי.

ויאמר להם המלך, חלום חלמתי ותפעם רוחי. שימו לב, הוא משנה מלשונו.

בבוקר כתוב ותתפעם רוחו,

ופה הוא אומר ותפעם רוחו.

לדעת את החלום, הוא לא יודע מה החלום.

וידברו הכסדים למלך ארמית,

מלכה לעלמין חיי אמור חלמה לעבדך ופשרה נחווה.

אומרים לו הכסדים למלך דבר יפה.

אדוני המלך, קודם כל כשאנחנו מתחילים, אנחנו צריכים

לשמור על האינטרסים שלנו, כי אנחנו יודעים שאתה עצבני.

מה האינטרסים שלנו? שלא תהרוג אותנו. איך לא תהרוג אותנו? על ידי שנפרגן לך.

ויש שיטה כזאת,

לפני שהאדם הולך, כדי למצוא חן במישהו, הוא קודם כל מתחיל עם הפרגון. אז הם מתחילים ואומרים לנבוכד נצר,

מלכה לעלמין חייתה, אדוני המלך, תחיה לעולם.

אנחנו מכבדים אותך, מוקירים אותך, וגם מפרגנים לך, קודם כל,

תיתן לנו את הזכות לחיות כמו שאתה תחיה לעולם. זאת אומרת, אל תתעצבן עלינו ותהרוג אותנו ישר.

אם לא, ניתן לך את התשובה.

תאמר לנו את החלום לעבדיך, אמר חלמה לעבדיך,

ופישרני חרב, את הפתרון אנחנו נגיד לך. זאת אומרת, הם דורשים ממנו בשפה שהוא דיבר איתם. הוא אמר, ותפעם רוחי,

אז תגיד לנו את החלום, ואנחנו נפתור לך. זאת אומרת, אתה דורש רק

את הפתרון של החלום, לא את החלום. כי לפי שיטתך, ותפעם תף אחת, אתה יודע משהו,

ורק משהו אחד חסר לך.

ומסתבר לדעת שאתה יודע רק את מה?

רק

את החלום, ואת הפתרון אין לך. לכן, תן לנו את מה שאתה יודע, ואנחנו נפתור לך.

ענה מלכה ואמר לקסדאי מילתא מיני אסדא, הן לא תעודנוני חלמא ופשרי הדמין תתעבדון, ובתיכון נבלי צמוד.

עונה המלך ואומר להם לקסדים האלו שמולו,

הדבר ממני נגמר.

זאת אומרת, לא רק

החלום נעלם ממני, אלא גם פתרון החלום איני יודע.

ולכן, אם לא תודיעו לי את החלום ואת הפתרון של החלום,

אני אעשה מכם איברים-איברים,

ובתיכם להשפעה ישימו.

זאת אומרת, לא רק אני אתנקם בכם,

ואני אענה אתכם, אייסר אתכם,

ואשלח אתכם חתיכות-חתיכות, כמו שאמרנו אתמול עם סדאם חוסיין,

שהוא דימה את עצמו למי?

לנבוכדנצר. אפילו לדיוויזיה העילית שלו הוא קרא בשם

של הדיוויזיה של נבוכדנצר.

ממש היה דומה לו בהכול,

וגם התנאה כפי מעשיו.

כמו שסיפרנו שיום אחד אחד מאנשי הפמליה שלו הרגיז אותו.

הוא פשוט לא מצא חן בעיניו, נטל את האקדח שלו, ירה בו,

שלח את הראש שלו למשפחה שלו, שאירו, מזכרת.

ופה נבוכדנצר מחמיר, הוא אומר, לא רק אתם אני אעניש אתכם בעונש כזה,

שאני אחתוך אתכם איברים-איברים, אלא גם את הבית שלכם אני אעשה אותו לאשפתו.

זאת אומרת, אני אחריב לכם את הבית, שכולם ידרכו וילכו שם,

לא יהיה לכם מושג של זכר, לא ממכם ולא מהבית שלכם.

והן חלמאו פשרי תאוכבון מתנן ונבזמה ועיכר שגיא תקבלון מן קדמאי,

להן חלמאו פשרי הכוונות.

ואם את החלום ואת הפתרון תגידו לי,

אז לא רק שניתן לכם כבוד, אלא ניתן לכם כבוד.

לכם הרבה מתנות,

ותצאו מלפניי בכבוד רב,

אבל דבר אחד אני צריך ממכם,

תיתנו לי את החלום ואת הפתרון. זה מה שאני מבקש ממכם, לא יותר מזה.

ענו תנינות ואמרין,

עונים לו פעם נוספת ואומרים לו, מלכה חלמא יאמר לעבדוהי ופשרני יחווה.

המלך ייתן לנו את החלום ואנחנו ניתן לו את הפשרה, את הפתרון.

ענא מלכה ואמר מן יציב ידע ענא די עדנא

אנתון זבנין כל קבל די חזיתון די עזדה מיני מילתא.

ענה נבוכדנצר ואומר באמת אני יודע כי אתם משחקים איתי.

יש שיטה לשחק איתי בזמן, אתם רוצים למשוך את הזמן שלי.

אחרי שראיתם שהדבר נעלם ממני, כדי שאני אשכח להתייאש מהדבר. אבל תדעו לכם,

אני לא מתייאש.

אני דורש ממכם לתת לי את החלום ואת הפתרון.

ואז הוא מציב להם פה עובדה, שימו לב.

די הן חלמא לא תהודנעוני,

חדה היא די תיכון ומילתא כדבה ושחיטה הזדמנתון למאמר קדמאי.

עדי עדנא אשתנה להן חלמא אמרו לי ואין דנא די פשרי תחבבוני.

אומר להם נבוכדנצר,

אם לא תודיעו לי את החלום,

אז אני עכשיו אגזור עליכם אחת דתכם להמית.

והיות ולא רק אתם

לא רוצים לפתור, אלא גם אתם מוציאים אותי בדברי כזב,

ואתם משחיתים ממני דבר שאני צריך לדעת אותו,

עד שישתנה הזמן, תדעו לכם שאת החלום ואת פתרונו אני אשיג,

ואני גם אדע אותו בדרך לא דרך.

אבל אתם חייבים לתת לי את התשובה.

ענו קסדי קדם מלכה ואמרין לו הייתה ענה על יבשתה, דמילת מלכה יוכל לאחוויה,

כל קבל די כל מלך רע ושליט,

מילה כדינה לא שאל לכל חרטום ואשף וקסדיי. פה הם מחזירים לו תשובה,

כביכול תשובה ניצחת, ואומרים לו, אדוני המלך,

אין איש על היבשה שיכול לפתור ולהגיד לך,

ולא רק לך, אלא גם לשר ושליט כמוך,

דבר כזה, לא חרטום, לא אשף ולא קסדי, לא יכול להצליח לפתור לך חלום בלי שתגיד מה חלמת.

אין כזה מושג של אדם שידע מה חלמת כדי לפתור לך את החלום. תגיד את החלום, נפתור לך.

אבל שהוא גם יגיד את החלום מה חלמת,

אף אחד לא נכנס בלילה בתוך הראש של נבואנצר כדי לדעת מה החלום שהוא חלם.

ומילתא די מלכה שאל יקירי ואחרן לא הייתי,

די יחוונה קדם מלכה להן עילאין די מדרעון אם בישרה לא הייתו היא.

והדבר שהמלך שואל

זה דבר כבד, ואין מי שישיב למלך תשובה.

רק אחד יכול להשיב. מי זה?

קודשא בריחו,

האלוהים אשר אין דירתם עם בשר.

דהיינו, רק אדם שהוא גבוה ככבודו של הקדוש ברוך הוא, שלא נוכח ונמצא עם בשר ודם,

שנמצאים בדרגה הנמוכה,

יכול להשיב לאדוני המלך

את התשובה לכזה דבר.

קל קבל דנה מלכה בנס וקצף שגיא ואמר להובדה לכל חכימי בבל.

נבוכדנצר פה תופס,

כמו שאומרים, עצבים,

ומחליט להעביד את כל חכמי בבל. כולם דתם להיהרג.

התעצבן עליהם.

ודתה נפקת וחכימיה מתקטלין,

ובאו דניאל וחברואי להתקטלה.

הדת ניתנה כבר, ומתחילים להרוג, מוציאים אחד-אחד להורג.

ובדרך, מי בתור בין כל החכמים? דניאל,

חנניה, מישאל ועזריה, אלה שסמוכים וצמודים

לנבוכדנצר מלך בבל, אחרי שבפרק הקודם ראינו שהוא מצא, מצאו חן בעיניו, כי ידעו חוכמה ונגלה ונסתר,

מה שאף אחד מהחכמים ומהילדים שהיו לפניו ונבחרו כדי לשרת ולייצג את המלך,

לא ידעו.

בעדיין דניאל היטיב עתה ותאם לאריוך רב טבחיה דמלכה דנפק לקטלה לחכימי בבל.

ואז דניאל, מוריי ורבותיי, משיב עציו וטעם. למי הוא בא? הוא בא לאריוך מלך הטבחים,

והוא אומר לו, אתה ממונה מטעם המלך להתחיל להשמיד ולהרוג את כולם?

את כל חכמי בבר.

אומר לו, כן, ענה ואמר לאריוך שליטא דמלכה, על מה דתא מהחצפא מנקדא מלכה עדיין מילתא הודה אריוך לדניאל.

אומר לאריוך

שהוא שליט למלך,

ומרותו היא ללכת ולהרוג את כל החכמים,

למה ניתנה כזאת דת קטלנית, מהירה,

מלפני המלך בלי שיקול? הרי נבוכדנצר, מדובר פה במלך מאוד מאוד שקול ומדוד.

הוא מלך שהולך ושולט על כל מיני מקומות, כל מיני ערים,

כל מיני עיירות למיניהן,

והולך לכבוש, וכבש פה, וכבש שם, ונלחב,

והכל אצלו מסתבר שזה בחוכמה, הוא לא עושה דברים בפזיזות, אחרת

אין דרגתו של מלך להיות בצורה כזאת.

הוא יכול להיות כסיל, הוא לא יכול להיות בדרגה של מלך, אז אם הוא נהיה כל כך חכם והצליח לכבוש

ולהגיע להישגים של מלך, סימן שיש לו חוכמה, אז למה הוא נתן

בצורה כזאת דת מהירה ללכת ולהוציא להורג את כל חכמי בבל לפני שהוא הולך ושואל, אולי יש חכם שכן ידע?

אולי הוא מספיק לא חקר וידע?

אז הודיע אריוך את הדבר לדניאל, והוא אומר לו,

היות וחכמי כסדים

והאשפים והמחשפים

וכל אותם שרואים בכוח הטומאה לא ידעו לפתור לנבוכדנצר את החלום שלו, וגם לא ידעו להגיד לו את הפתרון. נבוכדנצר החליט

להרוג את כולם, כי אחרת הוא לא צריך אותם. על מה הוא השקיע כל כך הרבה כסף?

ודניאל על ובא מן מלכה,

דזמני נתניהו פשרה להחוויה למלכה.

ואז דניאל בא ומבקש מנבוכדנצר שייתן לו זמן

כדי שהוא ייתן לו את הפתרון

כמו שהמלך מבקש. זאת אומרת, גם את החלום וגם את פתרון החלום.

עדיין דניאל לבית יעזל ולחנניה מישאל ועזריח אברוהים מילתא הודה.

דניאל הולך, מוריי ורבותיי,

אחרי שהוא מבקש אישור מנבוכדנצר, מלך בבל,

זמן ללכת ולמצוא את החלום ואת הפתרון.

הוא ישר ממהר לביתם של שלושת חבריו האהובים, דניאל,

חננניה, מישאל ועזריה,

והוא מבקש מהם את הבקשה הבאה.

עדיין דניאל,

סליחה, ורחמין למבעיה מנקדם אל ההשמעיה

על רזה דנא דילו יהבדון דניאל וחברואים שאר חכימי בבל.

אני מבקש מכם להתפלל ולבקש רחמים מן הקדוש ברוך הוא,

כי אחרת גם אני וגם אתם נאבד עם שאר חכמי בבל.

עדיין לדניאל,

בחזוודי לילה רזה גלה,

עדיין דניאל, בריך לאלה השם היה.

ואחרי שהוא מבקש מהם, כמובן,

שהוא שב לביתו,

ואז בחזון הלילה מתגלה לדניאל הרז,

ודניאל מיד מברך את הקדוש ברוך הוא על זה שהוא נתן לו את הזכות לקבל מתנה כזו גדולה, גם לדעת את החלום וגם את פשרו.

וענה דניאל ואמר,

להווה שמי דיאלה מברך מן עלמה ועד עלמה,

די חוכמתה וגבורתה דלה היא.

אומר דניאל, יהי שם השם מבורך מן העולם ועד העולם.

ולמה?

די חוכמתה שבחוכמה וגבורה זכה ליתן לי. דהיינו, הקדוש ברוך הוא נתן חוכמה שרק הוא יכול להשתמש בה,

זכה לתת אותה לבשר ודם כמוני.

והוא מהשיני עדניה וזימניה מהעדה מלכין

ומאקם מלכין יהיב חוכמתה לחכימין ומנדעה לידעי בינה.

והקדוש ברוך הוא משנה עתים וזמנים,

מסיר מלכים ומעלה מלכים,

נותן חוכמה לחכמים ומדע לידעי בינה.

הוא גלה עמיקתה ומסתרתה ידע מה בחשוכה ונאורה,

עימי שרה,

וגם הוא מגלה עמוקות ונסתרות,

יודע מה בחושך ומה באור,

והכל שוכן עמו,

שום דבר לא נעלם ומסתתר מעיניו של הקדוש ברוך הוא.

אלא אהבתי מהודיה ומשבח אנא די חוכמתה וגבורתה יהיבת לי

וכאן הודעתני די בעינה מנח די מילאת מלכה הודעתנה.

אומר דניאל לך אלוהיי ואלוהי אבותיי אני מודה ומשבח

על החוכמה והגבורה שזכיתי לקבל ממך ריבונו של עולם

והודעתני את אשר ביקשתי ממך

אשר דבר המלך חפץ מה שנבוכדנצר את החלום שנבוכדנצר רוצה נתת לי תשובה אני מודה לך על זה

כל קבל דנה דניאל על אריוך דימנה מלכה להאבדה לחכימי בבל

אזל וכן אמר לי לחכימי בבל אל תאבד

העלני קדם מלכה ופשרנה למלכה יחווה

מיד מוריי ורבותיי דניאל לא מאבד זמן

רץ במהירות למי?

לאריוך שהוא שר הטבחים הממונה על ההריגה

ואומר לו אריוך

אותך שהמלך מינה אני מבקש ממך ברגע זה להפסיק לקטוע להפסיק להרוג

תעצור מההריגה כי יש לי פתרון לתשובתו של המלך לבקשתו של המלך

בוא הנה אני מוכן ללכת ולהגיד

מוריי ורבותיי

שר שמצווה מהמלך

יכול להפסיק מפקודה של בשר ודם אחר

שיבוא ויגיד לו תעשה ככה, תעשה ככה, הרי אחת דתו להמית במיוחד

אחרי שנבוכדנצר מאוד כועס

ללכת ולהגיד

או, פלוני אלמוני בא ואמר לי תפסיק מהמעשה שאני עושה

בלי ציווי של המלך, בלי חותם את המלך כדי שהמלך ישמע תשובה

היה צריך להגיד לו אריוך

מה אתה רוצה ממני?

אני צריך לקיים את מצוות המלך המלך ביקש ממני לקטול ולהרוג את כל חכמי בבל, אני צריך להרוג את כולם

מה המלך ירצה ממני?

עוד רגע? זה עוד משהו? עד שאין לי אישור מהמלך, אני לא יכול לעשות שום דבר

לכן מה אני מבקש ממך שתעשה?

תלך אתה בעצמך דניאל למלך, תגיד למלך את דבריך

ואם המלך יוציא פקודה אז אני אהיה מוכן לשמוע

גם לפקודתו של המלך אבל עכשיו להפסיק להרוג וללכת להתפנות למשהו אחר זה פשוט

שהמלך לא ביקש ולא חפץ שאני אעשה בלי רשותו

כן ואז אריוך מוריי ורבותיי עדיין אריוך בהתבהלה הוא רץ בבהלה למי?

לחדרו של נבוכד נצר הנעיל לדניאל קדם מלכיו ומעלה דניאל לפניו

וכן אמר לה

די השכחת גבר מן בני גלותא די יהוד די פשרה למלכה יהודה

יש לי מישהו שהוא מבני גלות יהודה שהוא גם בעצמו יהודי והוא יכול לפתור את מה שהמלך מבקש

ענה מלכה ואמר לדניאל המלך מסתכל רואה אור זה דניאל

די שמי בלצ'צר

הייתך כהל לעודעתני חלמה די חזית ופשרה

הרי שמך אני החלפתי אותו מדניאל למי?

לבלצ'צר על שם עבודה זרה

האתה יכול לפתור ולהודיע לי את החלום ואת פתרונו?

האם אתה בדרגה כזו גבוהה יותר מהאשפים והמחשפים וכל אותם אנשים שניסו?

ענה דניאל קדם מלכה ואמר

רזאדי מלכה שאל לחכמין אשפין חרטומין גזרין יכלין להחוויה למלכה

עונה דניאל לפני המלך ואומר לו הרז אשר המלך שואל את החכמים את האשפים את החרטומים המחשפים הם לא יכולים להגיד למלך?

זאת אומרת המלך פה ניסה משהו לפני שהוא שומע ממני הולך לשמוע ממני את הפתרון

ברמה איתי אלאה בשמיה גלה רזין והודה למלכה נבוכת נצר

מדין להווה באחרית יומיה

חלמך וחזבי רשך על משכבך דנאו

אומר לו דניאל אדוני המלך

יש אלוהים בשמיים

שהוא מגלה את כל הרזים

והוא הודיע גם למלך

סוד גדול מהו הסוד? מה שיהיה באחרית הימים

ומה שאתה חלמת וחזיונות ראשך הוא הביא לך את זה לא פחות ולא יותר בזמן השינה שלך על משכבך

ופה כבר הוא מתחיל לבאר יותר את הדברים לנבוכת נצר ואומר לו

אנת מלכה רעיונך על משכבך סליקו מדי להווה אחרי דנא וגלה רזייה הודיעך מדי להווה

מדי להבה

אתה מלך מחשבותיך עלו על משכבך

מה שיהיה אחרי זה ומגלה את הרזים הודיעך מה שיהיה

אדם צריך לדעת

שגם כשאדם חולם חלום, ככה כתוב, רוב החלומות

באים אחרי המחשבה, זאת אומרת אדם שחלם חלום

והחלום הזה הוא זוכר אותו

וזה סמוך לבוקר,

כמו שהגמרא אומרת, זה בדרך כלל חלום

שהקדוש ברוך הוא נותן לאדם בגלל שהוא חשב כל היום, זאת אומרת,

על המחשבות שהקדוש ברוך הוא גרם לאדם לחשוב זה מה שבדרך כלל הוא יחלום יכול להיות שהוא יראה לפעמים את החלום הזה טוב ויכול להיות לפעמים שהוא יראה את זה חלום לא טוב

ולעומת זה שאר החלומות שלא מחייב שהם סמוכים

ובאים לבוקר אלא יכול להיות שאדם פתאום

יחלום חלום ויקיץ מחלומו בבהלה או שלא בבהלה שמח או עצוב

את החלום הזה הקדוש ברוך הוא נתן לו לחלום מסיבות אחרות כלשהן

פה נבוכדנצר חולם את החלום הזה, כמו שאמרנו, והוא מתעורר, ותתפעם רוחו פעימות כפולות.

ולכן דניאל אומר לו, אדוני המלך,

זה לא חלום רגיל של מה שאתה חשבת כל היום,

ואז הקדוש ברוך הוא נתן לך לחלום את זה,

או לחלום משהו בדומה לזה, כדי שאתה תדע מה יהיה באחרית הימים. אלא החלום הזה זה מה שאתה צריך לחשוב.

זאת אומרת, לא חשבת מספיק,

והקדוש ברוך הוא גילה לך יותר ממה שלא חשבת, כדי שמה?

שתדע באמת מה יהיה עם ממלכתך באחרית הימים, זאת אומרת, מה יהיה באחריך.

וענה לו בחוכמה דהייתא

בי מן כל חייה רזה דנה גללי להן על

דברת דפישרא למלכה יעודיעון ורעיוני לבבך תמדע.

אומר לו, אני לא בחוכמה,

אני לא כזה גדול בחוכמה כמו אותם האנשים שמיוחדים למדו חוכמות,

ואין בי את כל הארזים, הנסתרות,

אלא נגלה לי הפתרון של המלך וחלומו,

ותדע לך שאת כל מה שחשבת זה מה שאני קיבלתי במתנה מלמעלה,

מן האלוקים.

ענת מלכה חזה אבית ואילו צלם חד שגית צלמה דכן רב,

וזיבי יתיר כעם לקבלך ורבה דכיל.

אתה, אדוני המלך נבוכתנצר, היית רואה, פה הוא כבר מתחיל להסביר לו מה הוא רואה, מה החלום?

היית רואה צלם אחד,

גדול,

גבוה ביותר,

וזוהר ביותר, הצלם הזה עמד למול עיניך,

והמראה שהיית רואה זה היה מראה נורא,

מראה מאוד מאוד מיוחד שהיית מתיירא מהמראה הזה.

הוא צלמה ראשי, איך הצלם בנוי?

ראשי די דהב,

תבחדוי ודרוי דכסף,

מאוי בירכתי די נחש.

הצלם הזה מחולק לכמה וכמה חלקים.

הצלם, החלק הראשון שלו, שזה הראש, זה החלק העיקרי,

הוא בצבע זהב, הוא עשוי מזהב.

חזהו וזרועותיו

עשויים מכסף,

ובטנו, המעיים והירכיים עשויים מנחושת.

שוק ההיא די פרזל,

רק אלוהים מנהים די פרזל,

ומנהים דכסף.

השוקיים של הפסל הזה, של הצלם הזה,

הם עשויים מברזל.

הרגליים שלו מחולקים לשני סוגים,

חלקם ברזל וחלקם חרס.

חזה אבית עד די הית

גזרת אבן בילו בידין,

ומחת לצלמה על רגלואי די פרזלה וחספה,

והדקתימו.

הוא אומר, היית רואה את הדמות הזאת,

שבנויה, כמו שאמרנו, זהב, כסף, נחושת,

ברזל וחרס, וברזל וחרס מעורב,

ולפתע כשאתה מסתכל ומתבונה,

ועל זה אתה רואה שנעקרת איזה אבן ממקום כלשהו,

אין איזה יד שזורקת את האבן הזאת,

אין איזה מקום, איזה הר,

שממנו נופל איזה סלע או נופלת איזה אבן לכיוון הפסל,

והיא מכה את הצלם הזה לא פחות ולא יותר על הרגליים שלו,

שהם עשויים, אמרנו, מברזל ומחרס,

והיא מקטטת אותם לחתיכות קטנות ביותר.

בעדן דקו כחדה פרזלה כספה נחשה כספה ודהווה,

והבוא כאור מן אדרי קיץ ונשא המון הימון רוחה וכל עדר לא השתכח לאון.

ואבנד אם אחת לצלמה אבד לתור רב ומלא את כל הרע.

הוא אומר, היה שם מחזה מאוד מיוחד.

והמחזה שאותה אבן,

שפגעה באותו פסל, באותם הרגליים של הפסל שעשויים חלקם מברזל וחלקם מחרס,

טחנה את הברזל ואת החרס יחד,

והמשיכה לכיוון מעלה, הגיעה לנחושת, לכסף ולזהב, זאת אומרת, את כל הפסל מכף רגל ועד ראש,

ועשתה אותו כמוץ מגרנות הקיץ,

ופתאום נושבת לה רוח ומעיפה את כל הפסולת הזאת,

כל המוץ הזה, מעיפה את זה,

ושום דבר לא נמצא שם. נעלם הפסל כי לא היה.

ואותו מקום,

שהאבן נחתה ופגעה באותו פסל,

מה קורה לאבן הזאת?

האבן הזאת נהפכת ונהיית להר גדול וגבוה,

ומכסה את כל הארץ כביכול.

זאת אומרת, היה פה פסל,

הפסל הזה קיבל מכה ברגליים,

והמכה הזאת הלכה, הלכה, הלכה, והגיעה עד לראשו, נעלם הפסל,

לאחר שנהייה כפירורים, פירורים, ואף ברוח,

והאבן שנפלה ממקום כלשהו,

שלא יודעים את מקומה, הלכה וגדלה ונאטה להר גדול וגבוה.

דנך על מהו פשרי נאמר קדה מלכה.

זה החלום, אדוני המלך נבוכדנצר, וזה פתרונו.

ואמרתי למלך, מה החלום, מה הפתרון?

אנת מלכה מלך מלכיה דיאלה שמאיה מלכותה חיסנה ותוקפא,

ויקרא יאיב לך. ופה הוא כבר מפרגן ומברך,

בשונה מאותם חרטומים אשפים קסדיים ומחשבים את נבוכדנצר,

שאמרו לו, אדוני המלך יחיה לעולם.

פה הוא בא לנבוכדנצר ואומר לו, אדוני המלך, זה לא ברכה ממני, אלא ברכה מהניקוד שבריכו.

אתה מלך מלכי המלכים,

הבשר והדם,

ואלוהי השמיים נתן לך מתנה בשונה מכל אותם הקודמים לך,

או הבאים אחריך,

ונתן לך מלכות עם חוסן ותוקף וכבוד, מה שאף אחד לא יזכה לו

ולא זכה לו.

אתה קיבלת משהו מעל כולם.

ובכל די דריין בני אנשיו וחבת ברא ועוף שמאיה יעיף בידך

וישלטך בקולהון

ענתו רשע די דהבה.

ובכל אשר יושבים בני אדם,

חיות השדה, עופות השמיים,

נתן קודש הבריכו בידיך ונתן לך שליטה על כולם.

ואתה הוא

מה שהפסל החזיק

ראש הזהב.

אתה, הנבוכנצר, רומז לראש הזהב.

ובטרך תקום מלכו אחרי ערע מנך,

ומלכו תליטה אחרי די נחשה די תשלט בכל ערעה.

הוא אומר, אחריך תקום מלכות,

אחרת שהיא תהיה שפלה ובזויה ממך,

והיא תהיה לא זהב, אלא היא תרד בדרגה, היא תהיה כבר כסף.

ומלכות הבאה אחריה,

שהיא השלישית, שהיא גם יורדת בדרגה,

בכבוד ובגדולה,

היא תהיה יותר בזויה, היא תהיה כבר עשויה מנחושת.

אבל תהיה לה מעלה אחת על הקודמת,

על המלכות הקודמת שנמשלה לכסף,

היא תהיה לה מעלה אחת שהיא תהיה דומה לך.

ומה היא?

המעלה שהיא תשלוט בכל הארץ.

המלכות הזאת תהיה במשהו נבזית, אבל במשהו היא תהיה גדולה ממך.

ומלכו רביעה תהווה תקיפה כפרזלה,

כל קבל דפרזלה מהדיק וכשל כולה, וכפרזלה דמירה,

כל עילין תדיק ותרוע.

והמלכות הבאה אחריה,

היא תהיה לה גם דבר מיוחד,

לא שליטה בכל העולם, אבל היא תהיה לה חזקה,

היא תהיה מאוד חזקה,

כמו הברזל,

שהוא חזק, הוא מכתת ומרדד הכל.

וכמו שהברזל המרוצץ כל אלה,

ככה המלכות הזאת תכתת ותרוצץ את כל מי שיבוא כנגדה.

ודיחזיתי רגליה ואצבעתה,

מנהן חשף דפחר, ומנהן פרזל מלכו פליגה,

תהווה ומי נצבתה דפרזלה להווה בה,

כל קבל דיחזיתי פרזלה מארב וחשפתי נא.

הוא אומר, ומה שראית את הרגליים שמעורבים,

חלק מהאצבעות הם חרס

וחלק מהאצבעות הם ברזל,

יהיה מצב שיהיה מלכות מפולגת.

זאת אומרת, יהיה למלכות אחת שני ראשים.

המלכות הזאת תהיה מחולקת.

כמו שראית שהברזל היה מעורב בחרס,

בתוך התיט,

באצבעת רגליה,

מנהין פרזל ומנהין חשף,

מנקצת מלכותה תהווה תקיפה, ומנה תהווה תבירה.

ואצבעות הרגליים שמהם היה ברזל ומהם חרס,

מקצת המלכות היא תהיה חזקה,

וממנה תהיה גם חלקה שבירה.

דיחזית פרזלה מארב בחשפתי נא,

מתערבין להבון בזרעה אנשה,

ולא להבון דבקין דנא עמדנא הכדי פרזלם לא מתערב עם חשפה.

הוא אומר, ומה שראית שזה מעורב שם יחד, למה זה?

הוא אומר, כי יש שם סוג של אנשים מעורבים

בסוג של אנשים אחרים, אבל לעולם הם לא יהיו דבוקים יחד.

כשם שהברזל לא מתערבב עם החרס,

כך אותם האנשים שיהיו באותו זמן של המלכות לא יהיו מעורבים זה בזה. זאת אומרת,

יהיה לשניהם שני ראשים מסוימים,

ושניהם ישמעו להנהגות מסוימות, אבל יחד הם לא יסכימו למלכות אחת או לראש אחד.

וביומי הון דמלכיה אינון יקים אלא השמיא מלכות דלעלמין לא תתחבל,

ומלכותה לעלם אחרן לא תשתביק

תדיק ותסף כל אינן מלכותה

והיא תקום לעלמיה.

הוא אומר, ובימי המלכים הללו המחוברים יחד,

שולטים יחד ומפורדים בינם לבין עצמם ובמלכותם יקים אלוהי השמיים מלכות

שלעולמים לא תשחט,

והמלכות הזו לא תעזה ותהיה לעם אחר,

ותקטט ותכלה אותה מלכות את כל המלכויות,

והמלכות הזאת תהיה קיימת ועומדת לעולמי.

כל קבל די חזית די מיטורה יתגזרת אבן די לא בידן והדק פרזלה נחשה חספה כספה

ודאבה עלה רב הודיע למלכה

מדי להבה אחרי דנה ויציב חלמה ומהמן פשרי.

הוא אומר, ומה שראית את האבן הזאת שאיזה יד נעלמת כביכול

זרקה אותה והיא נהפכה בן רגע להר

וכתת את הברזל, את הנחושת, את החרס, את הכסף ואת הזהב,

תדע לך זה רמז מהשמיים שהאל הגדול מודיע למלך מה שיהיה אחרי כל אותן המלכויות,

שזה מתחיל ממך וכלה באותה מלכות שתהיה מעורבת עם שני ראשים

ותהיה נפרדת בעמיה,

והקדוש ברוך הוא רוצה להגיד לך שהחלום הזה הוא חזק ויציב

כמו אותו סלע שמאבן קטנה הוא נהפך להיות הר גדול, איתן וחזק,

ככה החלום שלך זה חלום מאוד מאוד מיוחד. נעצור כאן. תודה רבה.

ברוכים תהיו.