שיעור בין מנחה לערבית 04-03-14

- - - לא מוגה! - - - 

ויקרא אל משה וידבר אדוני אליו מאוהל מועד לאמור

מובא ברש״י

מלמד שהיה הכל נפסק ולא היה יוצא חוץ לאוהל

יכול מפני שהכל נמוך

תלמוד לומר את הכל

מהו הכל? הוא הכל המתפרש בטילים

כל אדוני בכוח

כל אדוני בהדר

אם כן, למה נאמר באוהל מועד?

מלמד שהיה הכל נפסק

זאת אומרת

לא יצא הכל מחוץ לאוהל מועד

והיה נפסק הכל ולא יוצא החוצה, לא בגלל שהכל היה נמוך

אלא בגלל שהיה נפסק, הקדוש ברוך הוא היה מפסיק אותו,

שישמע רק

משה רבנו.

צריך להבין אם הכל היה כל כך חזק,

למה עשה הקדוש ברוך הוא נס

שנפסק הכל?

הלוא לא עושים נס סתם,

אלא יש לומר שלא היה בזה נס.

כדי לשמוע את כל השם, דרושה לזה קדושת אוהל מועד.

אז שומעים את קול השם מדבר,

אבל מאחורי אוהל מועד

לא שומעים את קול השם.

לכן, רק משה שמע וכל בני ישראל לא שמעו.

לשמוע את קול השם צריכים אוזן,

ורק אוזן של משה שמע.

אבל לא מפני שמאחורי אוהל מועד אין שם קול השם,

כי קול השם הוא חזק מאוד ובלי הפסק.

אלא שהייתה חסרה לבני ישראל האוזן הרוחנית

כדי לקלוט את קול השם.

שמעתי פעם בשם מרן הסבא הזכר צדיק וברכה מכלם,

שאמר,

ובא במסילת ישרים,

שהרי הנביא צווח,

שימו לבבכם על דרכיכם.

אנחנו לא שומעים את הצווחה של הנביא,

מפני שאין לנו אוזניים לשמוע אותה.

אבל הרמחל שמע איך שהנביא צווח.

לכן הוא אמר,

שימו לבבכם על דרכיכם, הנביא צווח.

זה מה שאמרה התורה.

ושבת עד אדוני אלוהיך ושמעת בקולו.

כשאדם מתקרב אל השם,

אם שבת בתשובה עד השם אלוקיך,

אז ודאי ושמעת בקולו, אתה תשמע את הקול שלא מדבר אליך.

בפרקי אבות, בפרק ו',

אמר ריבי יהושע בן לוי,

כל יום ביום

בת קול יוצאת מהר חורב

ומכרזת ואומרת,

אוי להם לבריות מעלבונה של התורה.

אנחנו לא שומעים בת קול,

לא שומעים כלום.

והוא שמע,

רבי יהושע בן לוי,

הוא שמע בכל יום ויום

בת קול שיוצאת ומכרזת.

מפני מה אנו לא שומעים?

מפני שאין לנו אוזניים

לשמוע את קול השם.

חכמים, זיכרונם לברכה, הקדושים אומרים,

לא נבראו רעמים אלא ליישר עקמומיות שבלב.

הלב כל כך עקום,

שבאים הרעמים ופבאם, כמו שאתם רואים פה על העמודים,

פבאם,

זה בא ליישר את העקמימות שבלב.

נפלא הדבר עד כדי כך.

מסוגל להשפיע קול הרעם בלבד

כדי ליישר עקמומיות שבלב,

וזה הרעם

אשר בעינינו הוא כדבר רגיל בכל יום ויום.

בכל זאת,

יש בזה כדי ליישר עקמומיות שבלב,

ולהפוך אדם לגמרי לאיש אחר.

אבל זה למי שיש אוזן,

שומעת,

איי, איי, איי, כמה אנחנו רחוקים מכך.

יש קולות רעש מפצצות

שנהרגו בהן אנשים ונשים וילדים,

רחמנא ליצלן,

ואנחנו בשלנו,

לא מאזינים להבין את הקולות.

כל העולם רותח,

חורגים אחד את השני,

פצצות מושלכות מכל כיוון,

מתאבדים בכל מקום.

אנחנו לא שומעים כלום.

נפחדים ונרעדים מהצעקה והצער.

אוזנינו קולטות,

כל הידיעות,

ברעמים המחרידים.

בכלום אנחנו מבינים בכלל מה טיב השמועה,

מה משמיעים לנו בזה,

מה גודל הסכנה הקריבה.

למה זה? למי זה מאותת? מה זה אומר?

למה יש רעש כזה עצום?

בשביל מה זה, בחינם?

כלום, אנו יורדים לעומק הבנתה של השמיעה?

לא מורגש הרושם העז

שצריך היה להראות את אותותיו בתפילותינו הבוקעות שמים ובכל מהלך חיינו.

התפילות שלנו הן צריכות להשתנות לחלוטין

לאור המצב העגום.

כל מה שקורה בעולם כרגע, מסביבנו ובתוכנו,

הכול בא להשמיע אותנו משהו.

פצצה אחרי פצצה, שמועה אחרי שמועה, אסון אחר אסון,

מחלה אחרי מחלה, כל זה בא להשמיע משהו.

אף אחד לא שומע.

זה לא מדבר אליו.

הוא לא שמע כלום כאילו.

הוא חי בבועה שלו,

הוא בכלל לא מבין שזה הכול מתייחס אליו.

הוא לא שומע.

הוא פשוט לא שומע.

הוא שומע מה שמתאים לו לשמוע,

והוא מבין מה שמתאים לו להבין.

אמר הגאון,

רבי אהרן בקשט,

אב בית דין דקאל קדוש אביד מקדושי ליטא, השם ינקום דמו.

הרי אמרה התורה בחייבי מיתות בית דין,

למען ישמעו ויראו.

שייי, מודיעים לנו חכמים זכרם לך.

בית דין שהורגת פעם לשבעים שנה,

הייתה נקראת בית דין קטלנית, חבלנית.

כה נדירה הייתה הריגתו של בן אדם שהוצא להורג.

עם כל זאת,

התורה אומרת,

פעם אחת בשבעים שנה, אם היה מקרה,

למען ישמעו ויראו.

שמעתם?

מקרה אחד נדיר.

היה בכוחו להשפיע פחד ויראה על מי שאוזניו פתוחות להבין את עומק הדבר.

והנה,

נהרגים יום-יום בני ישראל, רחמנא ליצלן.

תאונות דרכים, אסונות, התעבדויות, מה לא?

מה לא?

מאיפה הפחד?

איפה היראה?

איפה השמיעה?

איפה ההבנה בכלל מה קורה?

לא שומעים ולא מבינים.

האוזניים אטומות.

להבין מה שדורשים מאיתנו להבין.

גם חסרה לנו אוזן לשמוע את הכאב של עם ישראל.

כל אחד מרגיש

רק את הצער שלו, מה שחסר לו.

כל אחד בבועה שלו,

בדלת המוט שלו.

ימי החג ממשמשים ובאים.

כל אחד משתדל להכין צורכי החג

כדי לקיים המצווה של שמחת החג.

אבל צריך לחשוב גם על אחיו האומללים,

שאין להם מה להכין לחג.

וצריך לעזור להם

כל מה שביכולתו.

כמו שמבארים המפרשים אדם,

כי יקריב מכם קורבן לשם.

העיקר שאדם יקריב את נפשו קורבן לשם.

שיוותר מהתאבות שלו לכבוד השם.

שיקמץ מהתענוגים שלו לצורך אחיו העניים.

זהו הקורבן החשוב ביותר לפני השם.

אדם כי יקריב מכם קורבן לשם.

הקדוש ברוך הוא מבקש מאיתנו להקריב קורבן לשם.

מה זה הקורבן? שנקריב מעצמנו.

מה נקריב? מה התאבות שלנו?

מה התענוגים שלנו?

יש אנשים במצב הרבה יותר גרוע משלנו.

אפילו אם היינו במצב גרוע,

תמיד יש יותר גרוע.

אז אנחנו לא שומעים, לא רואים.

אין לנו שמיעה בכלל.

קיבלתי, רבותיי,

סמ.ס קודם.

הרב,

שלום, רציתי לשתף אותך בבעיה רצינית שיש לנו.

מאז שבירכת את בעלי הוא התחיל לשמור את המצוות מאוד ברצינות,

להתחזק ממש.

אבל יש לנו בעיה בפרנסה מאוד קשה.

הרבה איסורים וחובות יש לנו.

חוב ממש בעייתי,

שבעל הדירה

לא שילמנו לו כבר כמה חודשים.

ברחוב, 11,000 שקל.

מאיים, אם לא נשלם לו עד שבוע הבא,

יוציא אותנו,

יאחל בתהליך משפטי, בגלל שיש לנו גם חובות נוספים.

ובעלי לא עובד, הוא לומד תורה בבית.

אין לנו.

אנחנו ממש

עובדים את השם בעוני,

ממש,

בקושי מוחלט.

הרב,

אפילו תחפושות אין לילדים.

הבן שלי רוצה להתחפש.

הוא רוצה להתחפש אליך, כאילו, בשבילך, כאילו, התחפושת שלך.

ואני בתקווה

שיהיה לי איך.

אנחנו מאוד אוהבים אותך. פנינו לרבנים פה,

לא אזכיר את העיר,

אבל אף אחד לא נענה לבקשתי.

פניתי לחסדי שרה,

הבטיחו שיעזרו לי.

בדקה 90 דחו אותי,

אמרו שלא יוכלו לעזור לי,

רק בחג.

מה לעשות, הרב?

זה משפיע מאוד גם על שלום בית שלי.

אז הנה קריאה

של משפחה שהיא במצוקה.

אנחנו שומעים או לא שומעים מה שהיא אומרת?

זה המצב.

אז אם יש מישהו,

יוכל לגשת אליי אחר כך בסתר,

לתת את מה שהוא יכול,

יכול לבקש מאחרים שיכולים,

ונשתדל כולנו ביחד לעזור להם, אולי נצליח, ותוך

יממה נוכל לשגר אליהם

את הכסף שבאמת יוכלו לפחות להישאר בבית ולא ברחוב, חס ושלום, להתחיל תהליך משפטי

שאין להם אפילו מי שייצג אותם ומה יהיה הלאה.

אז כל אחד שיראה, הנה,

ממש

מתאים לדרשה.

צריך אוזן שומעת.

זאת הבעיה, וישמע את הקול מדבר אליו.

כל מה שקורה סביבנו זה קול שמדבר אלינו.

המהר״ם בפראג אומר,

כל מה שאדם שומע,

אפילו שהוא הולך ברחוב, הוא שומע שניים מדברים, לא נוגע אליו,

רצו להשמיע אותו מתוך דבריהם, איזה דבר, אם הוא שמע,

שנוגע אליו,

שהתבונן.

אם אחד מסתכל ורואה שהשני, התפילין שלו לא במקום,

לפני שהוא מעל לא יסתכל, אולי רצו להעיר לו שגם אצלו לא במקום.

יש הרבה מחירים אצלם בעצמם לא במקום.

משמיעים אותנו כל הזמן, כל הזמן משמיעים.

אנחנו לא שומעים,

שומעים מה שאנחנו רוצים,

רואים מה שאנחנו רוצים,

והכי חשוב,

מבינים מה שאנחנו רוצים.

אז אם תרצו לשמוע הפעם,

אולי נזכה הפעם שהדרשה הזאת תביא לנו לפחות את מה שצריך למשפחה אחת בישראל,

ולצערנו הרב יש כאלה ענפים ורבבות.

רבי חנן יאמר, כשהוא אומר,

עושה הגרוש ברוך הוא זקן ישראל,

לפי כוח ארבונו תרום ישראל,

שנה אמור עלינו החופש המען צריך גור,

יגדיל תרום יעלה.

ברוך תהיה יש מי ש...