אל תקרב הלום | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

ויקרא אליו אלוהים מתוך הסנא ויאמר משה משה

ויאמר הנני ויאמר אל תקרב הלום

אמר לו יתברך

אתה ענית הנני כמו אברהם זקנך וכתוב במקום גדולים אל תעמוד

אל תקרב הלום

לא לכהונה ולא למלכות

עד כאן דעת זקנים מבעלי התוספות

ולכאורה לא זכה משה לשתיהן

גם כהונה וגם מלכות

ששימש בשבעת ימי המילואים בחלוק לבן

כמו שמביא רש״י בויקרא חכ״ח

משה רבנו הוא כהן גדול וחולק בקודשי שמיים היה

שנאמר מאל המילואים למשה היה למונה

והן למלכות

משה היה מלך

עד כאן

שמות רבה בי״ג

נחזור

הקדוש ברוך הוא אומר לו אל תקרב הלום

עלמה

אתה ענית הנני

ככתוב

ויקרא אליו אלוקים מתוך הסנא

ויאמר משה משה

ויאמר הנני

ויאמר אל תקרב הלום

אמר לו הקדוש ברוך הוא אתה ענית הנני כמו אברהם זקנך

אבל כתוב במקום גדולים אל תעמוד

אל תקרב הלום

לא לכונה ולא למלכות

כביכול הקדוש ברוך הוא בולם אותו

ואומר לו הנני שלך זה לא כמו של אברהם

ואל תעמוד במקום גדולים

וראינו שהוא כן היה כהן

כהן גדול וגם מלך

אז מה זה הביאור הזה?

מה אמר לו?

ועוד,

הלא הנני לשון ענווה

כמו שפרש רש״י אצל אברהם

הנני

כך ענייתם של חסידים

לשון ענווה ולשון זימון

דהיינו התבטלות גמורה והריני מוכן ומזומן

לכל מה שתבקש ותדרוש

זה לשון ענווה ולשון זימון

וכן אצל יוסף

כששלח אותו אביו יעקב אל אחיו אמר מיד הנני

גם שם פרש רש״י שזה לשון ענווה וזריזות

נזדרז יוסף במצוות אביו אף על פי שהיה יודע באחיו ששונאים אותו

בכל אופן ביטל עצמו ואמר הנני

מוכן ומזומן

גם חכמים זיכרונם לברכה אמרו

כי בשכר שאמר משה הנני

זכוי ישראל לאכול מן

שכתוב בו הנני ממתיר לכם לחם מן השמיים

אתה אמרת הנני

אני אענה לך בלשון הנני

העם ישראל אכלו מן בזכות ההנני של

משה רבנו

עוד אמרו בתנחומא אמר לו הקדוש ברוך הוא אתה אמרת הנני

חייך שתבוא שעה ותתפלל על ישראל

ומיד אני עונה אותך בלשון הזה

אז תקרא ואדוני יענה

תשבע ויאמר הנני

אם כן אמירת הנני

היא כל כך חשובה לפני המקום ברוך הוא

אף בצורה של כהונה ומלכות

ומפליאה תשובתו של הקדוש ברוך הוא שאמר לו

אל תקרא ולא

לא לחונה ולא למלוכה

עוד קשה

למה אמר לו הקדוש ברוך הוא שלא ידמה עצמו לאברהם זקנו

ובמקום גדולים על טעמות?

למה לא להשתוות למדרגה עליונה?

הלא השאיפה הזו היא אצל כל אדם גדול

מעלה יתרה

ועוד מוטל עליו חיוב להידמות לבעלי עלייה

כמו שכתוב חייב אדם לומר

מתי יגיעו מעשיי למעשי אבותיי אברהם, יצחק ויעקב

משמע מכאן שתשובת הקדוש ברוך הוא אל תקרב הלום

הייתה רק דחייה לאותה שעה בלבד

ונשאלת השאלה מה הייתה הכוונה של השם יתברך בדיחוי הזה

שלא קיבל את ההינני שלו

אפשר לומר

כי הקדוש ברוך הוא דחה את ההינני שלו לדבר השם לעבדו

אף בצורה של כהונה ומלכות

וכן הניע אותו מלהתדמות לאברהם במידת הנני

משום שאינה דומה אמירת הנני של משה לזו של אברהם

אברהם נאבק

רק עם צד אחד של ניסיון

היה עליו ללחום רק נגד יצר הרע החיצוני

ונגד ביטויי השטן

להפריע לקיום דבר השם במעשה העקדה

כל מה שניסה השטן זה להפריע את אברהם אבינו במעשה העקדה

אברהם היה צריך לרכז את מחשבתו ואת כוחותיו

איך להתגבר על ניסיונו של השטן להפריעו

ולהתאמץ רק בנקודה אחת

כיצד תהיה מחשבתו טהורה בעקדת יצחק

לא היה שום מקום

לחשוד שמא תתערב אצלו איזו פנייה

או הנאה

מביצוע מעשה העקדה

שכן איזה אב יכול שתהיה לו נגיעת הנאה

כשהוא מקריב את הבן היחיד שלו

בן שנולד לו לעת זיקנה

לאחר תפילה, דמעות ואמונה עמוקה

לכן נתקבלה מיד

אמירת הנני של אברהם

זאת אומרת אין בה שום צד שיכול להיות הנאה כשאני אומר

מי רוצה להיות מלך?

אז אחד צועק, הינני!

הינני הזה יכול להיות מעורב

בהנאה שיהיה לך מהתפקיד,

אבל אם אני אומר מי רוצה לעקוד את הבן שלו?

אם יקפוץ אחד ויגיד הינני זה אמיתי,

יש לו איזה הנאה לעקוד את הבן שלו?

מישהו רוצה לעקוד את הבן שלו?

מישהו רוצה לעקוד את הבן שלו אחרי שרק בגיל 100 הוא קיבל אותו?

ושהוא הולך להיות הממשיך ומי שיבנה את בית ישראל וכו' וכו', יש כזה דבר?

אז אצל אברהם זה היה נקי, הינני היה נקי.

אבל אם משה רבנו אומר הינני,

הרי מה הוא מעוטד להיות כהן גדול ומלך?

אז הינני שלו לא דומה של אברהם.

כי יכול להיות שמעורב בו מה?

צד הנאה.

אולם לגבי משה העניין הוא, אמנם הוא אמר הינני,

ואמר הנני לאחר הכנה,

לא אמר סתם,

הנני, כמו הילדים שקופצים, הנני, הנני, אני.

לא.

אחרי הכנה,

מתוך לב טוב ובנכונות להיות מסור לדבר השם.

אלא שכאן מעורב היה עניין של כהונה ומלכות,

והיה מקום לחשוש,

לחשוש

שהייצר יתערב כאן בעצה רעה לעורר את הנאת

הכהונה והמלוכה.

כלומר, על ידי כך יהוות את מעלתו ומסירות נפשו של משה רבנו.

משה רבנו ודאי שרוצה למסור את נפשו בשביל הקדוש ברוך הוא,

אבל יצר הרע יש לו תחבולות לקלקל. מה הפירוש לקלקל? להכניס בזה עוד שיקול, שבן אדם יחשוב, כן, גם יצא לי טוב מזה, ויהיה לי ככה, ויהיה לי ככה.

זה התפקיד של היצר הרע, לקלקל.

צור שבעיסה, להתערב בכול ולנפח.

לנפח את העניין, לעשות מזה את הצדדים

של הרווח, של ההנאה העצמית,

מה שיצא לך מהתפקיד ומכל דבר.

ואז הוא יבאיש את נכונותו של משה,

וימעט את ענוותנותו, שהוא מתבטא לפני ה' ואומר, הנני.

שהרי טבעו של אדם שהוא נוטה לשררה,

ואילו השטן משתדל ומחפש כל דרך איך להטיל מום דווקא במי שגדול ביראה, דווקא אצלו הוא עובד.

לכן צריך היה לעכב כמעט את משה ולומר לו, אל תקרב הלום.

הלום, לשון מלוכה,

הלום, לשון כהונה.

אל תקרב הלום.

וגם

ההינני שלך זה לא כמו של אברהם.

לאברהם לא היה את הניסיון כמו שלך יש.

כי אצלו היה רק להתנגד, הוא ברור הולך לעשות מה שצריך ואין לו צד הנאה.

אין לו שום צד הנאה בזה.

רק הוא היה צריך להילחם נגד השטן שרוצה לקלקל.

אבל אתה יש לך צד הנאה, אז ההינני שלך הוא לא דומה

להינני של אברהם אבינו.

אמנם מצד אחד הביע משה את כל גדלותו וענוותנותו כאחת.

היה מוכן להיות כאסקופה הנדרסת לרוץ

ולמלא דבר השם ורצונו,

אך מאידך היה כאמור החשש

שמא יתערב חוט דק מן הדק

של הנאת המלוכה.

לפני זה אמר לו הקדוש ברוך הוא אל תקרב הלום.

אל תקרב הלום אל מלוכה ואל כהונה,

כי יש בהם חשש וסכנה של תערובת הנאה חומרית.

לכן עליך למשוך ידך לשעה אחת,

הן מהכהונה והן ממלוכה,

עד שתתבונן ותשגיח בעניין מכל צדדיו,

כדי שהשטן לא יפגע בך.

עכשיו זה מובן

מה הבלימה שהייתה לקדוש ברוך הוא ולא קיבלת הינני

של משה, לא כי הינני של אברהם וגם לא לשעה היא.

תתבונן עוד כדי שלא יפיל אותך יצר הרע.

הגאון

רבי ישראל סלנטר זכר צדיק וברכה היה אומר,

כי נכה לטענות ביום הכיפורים מלאכול בערב יום הכיפורים.

מה יותר קל?

הוא אומר שיותר קל לצום ביום הכיפורים

מאשר לאכול בתשיעי.

יש מצווה לאכול בתשיעי כמו שיש מצווה לצום בעשירי.

אז זה אומר יותר קל לצום מאשר לאכול

ביום תשיעי.

למה?

כי העינוי והצום,

אין בו צד של חשש אחר כלשהו.

יש רק צורך במאמץ לסבול את הצום. זה הכול. כל מה שצריך

זה לסבול את הצום.

בכל שעה ושעה שמטענים,

בטוחים שמקיימים את המצווה.

שכן ההנאה שהיצר דוחק את האדם אליו

היא שלא לטענות.

ביום הכיפורים

מנסה יצר הרע כל הזמן שהאדם מתבונן בצום,

כמה קשה לו, כמה זה, עוד מעט אתה הולך להתעלף, עוד מעט אתה תמות, עוד מעט אתה זה.

מנסה שהוא לא יצום, שיבטל את הצום.

אז האדם מובטח בכל רגע שהוא מקיים מצווה. למה? כי הוא צם נגד היצר הרע גם כן.

אין לו שום בעיה שם שהוא עובד את היצר הרע.

אבל האכילה של ערב יום הכיפורים

יש בה צד של הנאה

שמעורב במצווה.

המצווה לאכול,

אבל יש הנאה באכילה,

וצריכים להתאמץ

הרבה מאוד שהאכילה תהיה לשם שמים ולא לשם הנאה,

כי מצוות לאו להנות ניתנו.

וצריך לאכול את זה כמו שאנחנו מצווים לצום,

מצווים לאכול.

הצום אין בו הנאה,

אבל האכילה יש בה הנאה, אז צריכים לאכול כמו לצום.

הכוונה,

בלי הנאת עצמו.

לא המטרה איזה כיף, ומביאים את האוכל רק בשביל להיענות, וסוף סוף אפשר.

צריך להסתכל על זה כמצווה שצריכים לקיים אותה לשם שמיים.

אז גם בן אדם שלא רוצה לאכול, צריך לאכול.

בקטע הזה ודאי שאין לו הנאה, כי אם הוא לא רוצה לאכול והוא אוכל,

אז זה מראה שהוא מקיים את זה לשם שמיים.

כדי לכוון אך ורק לשם שמיים זו מלאכה קשה מאוד,

בפרט באוכל.

זה שאנחנו מתפללים בתפילת ערבית,

באסר השטן מלפנינו ומאחרינו.

מלפנינו זה השטן שמפריע לעצם המצווה.

שהוא לא רוצה שנקיים מצוות,

אז זה המפריע, שנאחר את המצוות,

שנעשה אותן בחיפזון,

שלא נעשה בכלל.

זה השטן מלפנינו, מלפני המצוות.

ומאחרינו,

זה שרוצה לבלבל את עושי המצוות

על-ידי שמכניס לו בתוך עשיית המצוות איזו הנאה טבעית שלא לשמה.

לדוגמה, חזן

שהוא מתפלל,

אז הוא מקיים מצווה שליח ציבור.

אבל אם מעורב בזה הנאה, את הסלסולים שהוא יודע לסלסל, עכשיו ישמעו אותי איזה

סלסולים אני אביא

במקאם חיג'אז,

במקאם ג'דתי,

אז זה כבר בעיה.

בעיה.

זאת אומרת, נתנה עליי בקולה,

על כן, סנתיה.

אם זה בקולה, כל העניין זה קולה,

סנתיה.

אדם צריך להתפלל לשם ה'.

ואם הוא מסלסל בשביל לעריב את התפילה,

ושתהיה ערבה גם לו וגם לציבור כדי להעלות אותה,

כמו שצריך להנאות כביכול לפני הקדוש ברוך הוא,

נו,

אבל זה קשה.

קשה שבן אדם לא יערב את הנאת עצמו בזה.

זה מקצוע קשה מאוד.

קשה מאוד.

אני רואה לפעמים חזנים שכשהם מסלסלים,

מסתכלים הצידה איך מתפעלים או לא מתפעלים,

אתה רואה בדיוק

מה קורה אצלו.

מכל מקום,

אז יש שטן מלפנינו ויש מאחרינו.

לפנינו זה לפני המצווה שרוצה לעכב, לקלקל וכו',

לדחות וכו',

ויש מאחרינו

זה שמכניס בתוך העשייה של המצווה איזו הנאה שלא נשמע.

לכן עקב הקדוש ברוך הוא

ודחה את משה רבנו

ואת בקשתו למלכות ולכהונה,

הפסיקו כדי שיעמוד משה שעה אחת בכוונה ובהכנה יותר גדולה ומלאה,

שיכוון

לנקודה הפנימית הטהורה של קיום

דבר השם,

שיכוון

לנקודה הפנימית הטהורה של קיום דבר השם.

מה לי כהונה?

מה לי מלכות?

מה לי עבדות?

מה לי גננות?

מה זה משנה?

מה שהשם רוצה ממנו.

ככה צריך האדם.

ביקש ממנו כך או ביקש ממנו כך.

אדרבה,

בקשת מלכות זה הרבה יותר קשה, כי לשמור שלא יתגאה במשך כל היותו מלך

זו עבודה קשה מאוד. להיות עבד זה יותר קל.

אין בזה גאווה.

אבל להיות מלך

זה בעיה.

לבלתי רום לבבו מאחיו.

מצווה זו נאמרה במלך.

שלא יגביה את ליבו מעל ישראל למרות שהוא האדם הכי הכי גדול שיש בישראל.

אף בכהונה ובמלכות, בגדולה ובכבוד,

אז צריך לכוון לנקודה הפנימית הטהורה של קיום דבר השם.

כמו שפרש רש״י על אהרן הכהן.

ביעש כאשר ציווה ה' את משה.

כשהגיע יום הכיפורים,

עסק הסדר הזה.

ולהגיד שבחו של אהרן שלא היה לובשן לגדולתו,

אלא כי מקיים גזירת המלך.

זאת אומרת, הוא לבש את הבגדים של הכהן הגדול,

אבל לא לגדולתו, לא לבש גילים מעליים,

גילים מעליים של הכבוד,

אלא

בשביל לקיים גזירת מלך.

מה שיש לנו ללמוד מהפרשה הזו,

שלא יהיה שווה בעינינו מצב העושר למצב העוני,

מצב העלבון והשפלות

למצב של מלכות וכבוד,

שונה ניסיון העושר

מניסיון העוני.

מה שיש בזה,

אין בזה.

מה שמותר בזה,

אסור בזה.

האמצעים וההנהגות שונים זה מזה.

אי אפשר לקבל אותם באותו אופן ובאותו יחס.

כדי לקבל מעמד של מלכות צריכים הכנה יתרה.

כדי לעבור לעשירות,

אין צריך למהר ולחטוף.

מי עומד בזה?

כמו שצריכים להזדרז וליקח מצב של עניות.

מציעים לבן אדם מה אתה רוצה,

מצב של עניות או עשירות.

צריך לקפוץ על העניות.

ואם אתה רוצה כבר לקפוץ על העשירות, אז אל תקפוץ.

בשיקול דעת,

כניסיון העשירות

הוא הרבה יותר גדול

מהניסיון של עניות.

אדם מסתכל מה הוא יקבל,

וזו הטעות.

תהיה לך עשירות, אבל אתה תחטא בעשירות בכל רגע.

עשיר יענה עזות.

אתה תתהפך להיות חיית אדם.

אתה תתייחס לאנשים ככלום.

אתה תזלזל בהם.

אתה לא תתייחס.

אתה לא תיתן צדקה במקום שצריך.

אתה פשוט תסתבך.

זאת אומרת, עשירות סכנה גדולה בה.

עניות,

אין בה סכנות כאלה.

אין הנאה מעניות.

אין כבוד מעניות.

אין התגאות בעניות.

אז אתה מסולק מכל הניסיון הזה.

לכן בעניות אתה יכול לקפוץ עליה.

בעשירות

תתמתן ותשקול טוב-טוב.

לאיזה ברוך אתה יכול להיכנס.

נכון, שתהיה לך הנאה והכול. זו הבעיה.

שיהיו לך הנאות והכול והכול.

אבל עבודת השם בתוך זה לא יהיה.

אולי עבירות.

מצווה שיש בה הנאה של גשמיות או כבוד,

צריכים עבודה רבה יותר לכוון למצווה ממש.

ולא אל ההנאה החומרית הכרוכה בה.

זו מלאכה קשה מאוד.

ובלי התאמצות יתרה אי-אפשר לכוון בה

שהנני זה נשמע.

אמירת הנני לביזיון,

לעניות,

לפרישות,

טהורה יותר מאמירה זו לגבי מלכות

וכהונה.

כל אחד מוכן למלא תפקידים.

הנני, כולם זועקים.

מי מוכן לוותר על תפקידים במקום שמגיע לו?

מי צוחק, הנני?

מי הוותרן שמוותר?

ואל יחטוף אדם מצווה זו בלא הכנה גם אם הוא נתבקש

אז צריך הכנה גדולה לקראת התפקיד שאם לא כן הוא יכול לאבד את עולמו.

יהיה לו תפקיד,

כולם יהיו כנועים לו,

כל הכבוד, אבל עולם הבא לא יהיה לו.

כי הוא לא עשה לשמה.

את ההנאה הוא כבר קיבל בעולם הזה.

מה אתה רוצה עוד שכר בעולם הבא? על מה?

קיבלת את מלוא ההנאה

ומלוא השכר פה, כל רגע נהנית.

כל רגע חשבת על ההנאה של עצמך.

מה עוד אתה רוצה? איזה שכר?

קיבלת.

אבל אם הוא לא נהנה

והוא עשה את זה כעול שמוטל עליו,

על זה הוא יקבל שכר.

חכם לב ייקח מצוות.

חכם לב ייקח מצוות זה משה רבנו עליו השלום,

שהוא בחר במצוות כיבוד המת

להוציא את עצמות יוסף ממצרים.

רק משה היה יחיד במצווה זו.

כולם בחרו בשאלת הכסף והזהב מהמצרים,

שגם זו הייתה מצווה.

ושאלה אישה משכנתה ומגרת ביתה, זה מצווה היה,

אבל צריך בה במצווה הזו כוונה יתרה כדי לעשות לשמה,

שכן חמדת הכסף והזהב

מעורבת כאן.

לכן אמר הקדוש ברוך הוא למשה,

דבר נא באוזני העם,

וישאלו איש מאת רעהו כלי כסף וכלי זהב,

שיכין את העם לקראת המצווה הזו.

דבר נא,

כי אין זה קל כל כך לכוון לשם מצווה כשמדובר בכסף וזהב.

והנאה מזה יכולה להפסיד את כל הלשמה של המצווה.

קל להיות עבד

מלהיות מלך.

המלך

צריך שיהיו לו שני ספרי תורה,

ויהיה בחיקות תמיד

כדי שלא יתגאה במלכותו,

שלא יטעה את עצמו.

שילבש את בגדי מלכותו רק לשם שמים ולא לגדולתו.

למצווה של מלכות וכהונה צריך הכנה רבה.

ולא יאמין מייד כי הינני שלו הוא באמת נובע מתוך מסירות נפש טהורה,

אלא יעצור ויתבונן ויבחון את עצמו.

לכן משה רבנו נאמר לו אל תקרא ולא,

סתנא שוויה,

תבחן את עצמך,

תבדוק את עצמך אם אתה מוכן לקבל כהונה ומלכות בלי הנאת עצמך.

זה לא כמו אברהם אבינו שאמר הנני לעקדה.

שם אין לו הנאה.

אבל אתה הולך לקבל הנאה מהתפקיד,

אז אל תקרא ולא.

לא לכהונה ולא למלכות.

ותדע לך שההינני שלך לא דומה של אברהם.

במקום גדולים אל תעמוד.

אז לכן רואים פה שחכם לוי ייקח מצוות,

זה משה

היה יכול לקחת כסף וזהב,

הרי הוא משכנע את כולם לקחת ולקיים את המצווה של לשאול כסף מן המצרים.

היה יכול לסדר למשפחה

לפני שהוא יגיד להם כבר,

לא תשעים, תשעת אלפים חמורים.

הוא לוקח את הדבר שכמעט אף אחד לא רוצה לטפל בו.

מת מצווה. אתם יודעים מה זה ארבעים שנה לסכם את עצמות יוסף איתו,

ולדאוג להם.

במקום כסף וזהב.

זה נקרא חכם לב.

מה עושה חכם לוי? קח מצוות.

לאן לוקח אותם? לעולם הבא.

כסף לוקחים בעולם הזה.

לעולם הבא לוקחים דבר כזה.

זה החוכמה וזה מה שאמר לו הקדוש ברוך הוא. באופן זמני,

תדחה

את ההינני שלך, תתבונן עוד פעם היטב היטב,

שהמסירות נפש לא יהיה מעורב בה.

ההנאה מהכהונה והמלכות,

שיצר הרע לא יצליח להכניס לך, לכן אל תקרא ולא.

זה מה שאמר לו הקדוש ברוך הוא.

ועכשיו מובן החילוק

בין אברהם אבינו לבין משה רבנו באמירת הנני שלו.

גם יוסף כשאמר הנני,

אז הוא הלך לאן?

לאחד ששונאים אותו וקיבל את ציווי אביו במסירות נפש,

בזריזות ובענווה.

אבל פה ההינני של משה רבנו צריך לבדוק טוב טוב שלא יתערב שם צד הנאה מן הכהונה ומן המלכות.

אתם שומעים איך הקדוש ברוך הוא מזהיר את העניו מכל אדם?

את העניו מכל אדם מזהיר אותו הקדוש ברוך הוא.

יצר הרע מחפש דווקא את אלה שהם יראי שמיים ביותר,

להפיל אותם.

אז לכן תיזהר, אל תקרב הלום.

בינתיים

תשקול טוב, תבחן את עצמך טוב-טוב.

לפני כן,

שלא יעורב שום צד של הנאה בדבר הזה.

ומשה רבנו הצליח להזיק מעמד ארבעים שנה

בלי שיערר

שום צד של הנאה בכל מצוות השם שלו.

ועליו נאמר, חכם לב ייקח מצוות.

כל מקום של הנאה

לא עניין אותו.

מקום של מצווה,

שם אתה מוצא את משה רבנו.

סוחב את עצמות יוסף על גבו

להביאו לארץ ישראל.

רבי חנן יאמר ראשי עומקו.

עשו הכל ושברוך הוא.