למה הלווה ואינו משלם רשע? | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

נקום נקמת בני ישראל מאת המדיינים

אכרת אספר עמך

וידבר משה לעם לאמור

החלצו מאיתכם אנשים לצבא ויהיו על מדיין

לתת נקמת השם במדיין

ובילקוט שאלו חכמים זיכרונם לברכה.

הקדוש ברוך הוא אומר למשה, נקום בעצמך.

נקום.

והוא שולח אחרים.

איך הוא שולח אחרים אם אומרים לו נקום?

אלא על ידי שנתגדל במדיין אמר

אינו בדין שאני מצר למי שעשה לי טובה.

אינו בדין

שאני מצר למי שעשה לי טובה.

ותמוה מאוד.

הרי נצטווה שינקום הוא את נקמת בני ישראל במדיין, ואיך הוא דוחה את מצוות השם

מפני מנהג דרך ארץ והכרת הטוב.

ועל כורחך אתה צריך לפרש

שחיוב הכרת הטוב מפרש ומבאר את דבר השם.

מתוך החיוב של הכרת הטוב אתה מפרש ומבאר את דבר השם.

שדבר השם הוא מאמרו,

הוא נקום.

והכוונה היא מתפרש על ידי אחרים.

גם כשהשם אומר נקום, היות ויש לך חיוב הכרת הטוב,

אז הכוונה במילה נקום, נקום, אבל על ידי אחרים, לא אתה.

אפילו שאתה שומע בלשון נקום זה אתה,

הכוונה נקום, תוציא לפועל את הדבר, אבל לא אתה.

ואף על פי שלולא מידה זו

הייתה כוונה כפשוטו שינקום בעצמו דווקא,

מכל מקום לאחר שנצטווינו במידת הכרת הטוב,

הרי זו ככל מידות שהתורה נדרשת בהן.

בהפקה לנו דורשים נקום

על ידי השליח ולא בעצמך,

כי אינו בדין שאני מצר למי שעשה לי טובה.

אז מי שחייב הכרת הטוב לא יכול לעשות רעה

או להפנות עורף

למי שחייב לו הכרת הטובה.

אינו בדין.

ואם תאמר, מנלה למשה רבנו שחייב הכרת הטוב לחברו, אל יהיה מצר לו אפילו אם רצון השם הוא להכותו ולעשות בו נקמה.

יש לומר, ממכות מצרים למד כן.

שהביא הקדוש ברוך הוא למצרים עשר מכות וכולן על ידי משה מלבד דם, צפרדם וקינים.

שלוש מכות אלוהים הוא הביא הקדוש ברוך הוא על ידי אהרון.

ואת הטעם פירש רשי.

לפי שהגן הייעור על משה כשנשלח לתוכו,

לפיכך לא לקה על ידו,

לא בדם ולא בצפרדעים.

בכי ליעור יש דעת?

יש הבנה?

יש הרגש?

יש ידיעה?

מה פירוש?

מה זה הציל?

הייעור שמה יוכבד את משה בתיבה.

שמה אותו שם. מה הביאור?

הייעור יודע ששמו בו בתיבה.

אכפת לו אם שמו, אם השליכו ילדים, אם שמו להצלה.

אבל הייעור עצמו, הוא הגן עליך.

אז אתה חייב הכרת הטוב אפילו לדומם.

במכת כנים,

לא היה עפר כדאי ללקוט על ידי משה לפי שהגן עליו כשהרג את המצרי והתמנהו בחול. לכן הוא לקח על ידי אהרון.

אז שלוש מכות ראשונות, בגלל הכרת הטוב. למה?

לדומם.

אי אפשר שיהיה משה מכה.

ואם הוא יכה, אז הייעור יגיד, איי,

לא יפה?

לא.

אבל השטרשת המידה באדם מחייבת אותו להתייחס אפילו לדומם

שהוא נהנה ממנו. לכן,

בור ששתית ממנו מים, אל תזרוק בו אבן.

קערה שאכלת ממנה, אל תירק בה.

אחד שחזיר אותך בתשובה,

אתה לא יכול להפנות לו עורף ולצאת נגדו.

אפילו אם יגיד לך מרן ככה.

כי הוא לא גדול מהקדוש ברוך הוא שאמר למשה נקום,

ואינו בדין.

שיהיה מצר למי שנתגדל אפילו שם.

הוא רק נתגדל במדיין.

מה קשורים המדיינים?

מה הם עשו?

הם היו אווירה, עצבתא.

הם לא עשו משהו ישירות אליו, אבל הוא נהנה מהסביבה,

אז אתה לא יכול לפגוע באנשי הסביבה.

חיוב הכרת הטוב

זה דין.

הרי שאף על פי שהיה בדין להכותם,

ומשה בעצמו היה צריך להכותם

כדרך שבאו על ידו כל המכות,

אלא כיוון שקיבל טובה מן האור ומן העפר לא לקו על ידו, ואף על פי שהעפר והמים דוממים,

לא ידעו ולא יבינו,

מאחר שנהנה מהם,

נתחייב להכיר להם טובה.

המדיינים החזירו אותו בתשובה?

מה הם עשו לו?

סבתא.

חברה.

הוא לא היה לבד.

הייתה חברה.

נתגדל שם.

ההוא עם המכולת מכר לו זה, והוא נתן לו זה, והוא עשה זה, וזה וזה וזה.

הכרת הטוב.

הכרת הטוב.

אז למי שהציל אותך, על אחת כמה וכמה. ומי שהוציאה לך,

ומי שהביאה לך לחיי העולם הבא,

מגיהינום לגן עדן,

חייב או לא חייב הכרת הטוב?

יש יותר הכרת הטוב שחייב בן אדם לזה.

זה יותר הכרת הטוב,

זה יותר הכרת הטוב גם מהרב שלו וגם מהאבא שלו.

כי זה מביאו לחיי העולם הבא.

אבל הוא לא לוקח אחד שלומד תורה ולימד אותו עוד תורה, והביא אותו ונהיה ריבו מובהק.

זה הביא אותו להכרה בכלל שיש עולם הבא, שיאמין שיש עולם הבא.

להוציא אותו מתוך גיהינום מלמטה עם כל הצאצאים שלו,

ולהכניס את המגרדן.

אף אחד כמובן בש״ס לא מזכיר שיש הכרת הטוב. יש רק הכרת הטוב אחת, למרן.

לשום אדם בעולם אין.

שום אדם בעולם אין.

ומי שחש ומרגיש בנפשו גודל החיוב לזה שהטיב עימו,

כוחו גדול עד מאוד,

ואין גול ליכולתו לעשות הכל עם מטיבו ולשם טובתו. עכשיו תשמעו דבר פלא,

לא יאומן כי יסופר.

מי שחש

ומרגיש בנפשו

את גודל החיוב

לזה שהטיב עימו,

כוחו גדול עד מאוד,

ואין גבול ליכולתו לעשות הכל עם מטיבו ולשם טובתו.

עוד פעם,

מי שחש,

צריך שאדם יחוש. יש אנשים שאין להם תחושות, אין להם הכרה,

הם חושבים רק על עצמם.

אבל מי שחש

ומרגיש בנפשו

גודל החיוב,

למי?

לזה שהטיב עימו,

כוחו של זה שחש ומרגיש,

כוחו גדול עד מאוד,

ואין גבול ליכולתו לעשות הכל עם מטיבו ולשם טובתו.

אדם יכול מכוח הכרת הטוב גם לחיות מתים.

מכוח הכרת הטוב לחיות מתים.

אתם יודעים למה אני בכלל התחלתי להחזיר בתשובה?

הכרת הטוב לקדוש ברוך הוא.

כשהקדוש ברוך הוא האיר את עיניי, וזכיתי לראות ולהבין

מה זה תורה,

אמרתי, אם הקדוש ברוך הוא זיכה אותי להבין את הדבר הזה, מחובתי להכיר את התורה הזאת לכל יהודי,

מכוח הכרת התורה.

נר לאחד,

נר למאה.

אז אם יש לך כבר אור עצמי,

תאיר גם לאחרים?

לאחד שיש לו פנס,

זה מתבזבז לו אם הוא מעיר לעוד אנשים?

זה לא מתבזבז.

אז למה לא להאיר? זה הכרת הטוב.

הכרת הטוב.

יש בן אדם, יש לו אור,

אור עצמי, הוא דאג לעצמו, סוגר את התריסים גם, שלא יעלו אחרים.

אמר הכתוב,

ביילך משה,

ביה שובל יתר חותנו,

ויאמר לו,

אלכה נא באשובה אל אחי,

ביילך משה,

מאיפה הוא הלך?

ביה שובל יתר חותנו,

ויאמר לו, הוא מבקש רשות,

אלכה נא, נא לשון בקשה,

אלכה נא ואשובה אל אחי למצרים.

הוא מבקש ממנו רשות.

למה דרך אחרת?

הוא נכנס ברשות,

אז הוא צריך לצאת ברשות.

מי שנכנס ברשות צריך לצאת ברשות.

בוא אל הטבע,

צא מן הטבע.

אפילו חנניה, מישאל ועזריה נכנסו בהוראה עד נבוכדנצר לכבשן האש,

ונעשה להם נס.

הם לא יצאו מהכבשן עד שהוא אמר להם לצאת.

דרך ארץ.

אבל הנס יכול להיפסק כל רגע, ואתם יכולים לסרב.

נס זה לא לתמיד.

אז היה נס, תצאו.

לא.

יש הכרה, יש

דרך ארץ. כלפי מי? כלפי מלך.

מלך איזה? רשע.

רשע. רשע. שאין כדוגמתו.

אבל הוא מלך.

נכנסו ברשות? יוצאים ברשות.

נכנס ברשות? יוצא ברשות.

ולא עוד,

אלא אומר לקדוש ברוך הוא, אני לא הולך לשחרר את החיים ממצרים כפי שאתה מבקש,

עד שאני אפרד מיתרו,

שכל הפותח פתח לחברו,

נפשו חייב לו.

ואמרו חכמים זיכרון למלאכה בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא, ועתה,

ועתה,

ועתה,

עתה, אני אומר לך, עתה.

ועתה לך ואשלחך אל פרעה.

אמר לו, ריבון העולמי,

איני יכול.

נושא רבנו אומר, הקדוש ברוך הוא, אני איני יכול.

למה?

מפני שקיבלני יתרו ופתח לי ביתו,

ומי שהוא פותח פתח לחברו, נפשו חייב לו.

איך אני יכול ללכת בלי רשות?

אז הוא אומר לקדוש ברוך הוא, ריבון העולמי.

הקדוש ברוך הוא

שולח את משה למצרים,

והשליחות היא להצלת ישראל.

ואם כל זאת אין משה יכול למלא את השליחות כל עוד

לא נטל רשות ממי שפתח לו פתח ביתו.

כי את נפשו הוא חייב לו.

גם בזה צריך לפרש כי ידע משה רבנו עליו השלום דעת עליון ברוך הוא,

ששולחו,

גם כן, אבל על מנת שייטול רשות מחותמו.

כאילו, לא צריך להסביר את זה.

זה דברים פשוטים,

שלא שייך ללכת בלי רשות.

אז גם כשהוא אומר לו, ועתה, הכוונה אחרי שכמובן אתה לוקח רשות ונפרד ממי שפתח לך פתח וכולם וכולם.

עוד מובא במדרש שם.

וכן אתה מוצא באליהו

בשעה שהלך אצל צרפית האלמנה

ומת בנה.

התחיל מתחנן.

הגם אל האלמנה אשר אני מתגורר עימה הרעותה להמית את בנה?

יואו וואי, איזה מילים, מה הוא אומר,

איזה לשון הוא מדבר לקדוש ברוך הוא,

אליהו הנביא,

שם נפשו בכפו

לומר דברים כאלה.

מה זה?

אתה אומר ככה, לשון כזה, הגם אל האלמנה אשר אני מתגורר עימה?

זאת אומרת שהיא עושה לי חסד תמיד בעוברי במקום הזה?

הרעותה להמית את בנה?

מה זה הדבר הזה?

וכתוב אחרי זה,

וישמע אדוני בקול אליהו ותאשוב נפש הילד.

מכוח הטענה שהוא טוען מתוך מסירות נפש

שהוא מעיז מטיח דברים כלפי מעלה,

השם לא גוער בו, לא כועס עליו, לא מענישו, אלא וישמע אדוני בקול אליהו

ותאשוב נפש הילד. אז למה ומשה רבנו שמע למה? ולא עוד,

אלא שקול הפותח פתחו לחברו

חייב בכבודו יותר מאביו ואמו.

מה זה פותח פתח לחברו? מארח אותו נותן לו מיטה, נגיד נותן לו לאכול פרוצת לחם, וזה שלום,

עשייה טובה, להתראות.

שמעתם?

כל הפותח פתחו לחברו

חייב בכבודו יותר מאביו ואמו.

בעשרת הדיברות כתוב כבד את אביך ואת אמך.

מצווה חמורה שבחמורות, ופתאום אנחנו שומעים

שלא עוד אלא קול הפותח פתחו לחברו חייב בכבודו יותר מאביו ואמו.

מה פירוש?

אומר המדרש,

היה לו לאלישע

ללך אצל אביו ואמו להחיותם כמו שהחייאה בן אכסניה שלו.

אם יש לך כוח של החייאה, אתה מתים.

גש בבקשה לקברים של ההורים שלך ותחיה אותם.

וכן,

אליהו היה לו לחיות אבותיו כמו בן הצורפית.

אלא שמסר נפשו על האכסניה שלו.

אכסניה זה מקום שנתנו לו להתאכסן.

מסר נפשו.

מה זה מסר נפשו? כי

הוא בא בטענה כזאת שהקדוש ברוך הוא,

כביכול לא יכול לסרב.

אומר לה קדוש ברוך הוא אגם אל האלמנה, אשר אני מתגורר עימה, היא עושה לי אכסניה, היא מכניסה אורחים

הרעותה להמית את בנה?

זה מסירות נפש, כי אם השם יגער בו על הלשון ועל השפה ועל זה, הוא יכול למות בין רגע.

וישמע השם בקול אליהו בתא שוב נפש הילד.

אז לך לאבא שלך ואימא שלך תחיה אותם.

מפה לומדים שכל הפותח פתחו לחברו חייב בכבודו יותר מאביו ואמו.

הרגשת החיוב של האדם בהכרת הטוב כלפי אדם זר שפתח לו את פתחו

מחייבת אותו בכבודו יותר מאביו ואמו.

שמעתם פעם דבר כזה?

רגע, מה ככה או שאתה... המבואר מדברי החכמים, זיכרונם לברכה, אלו

שהכוח הגדול שהיה לאליהו ולאלישע

לחיות מתים

היה להם מחמת הרגש חזק של הכרת הטוב.

שמעתם איפה הם קיבלו כוח?

אנחנו הבנו תמיד שאליהו ואלישע נביאים ונביא זו דרגה גדולה בקדושה,

וקדוש כזה יכול לאחיות מתים בגלל המעלה שלו,

הרוחנית.

מה כתוב פה?

המבואר מדברי החכמים, זיכרונם לברכה,

שהכוח הגדול שהיה לאליהו ולאלישע

לאחיות מתים

היה להם

מחמת הרגש החזק

של הכרת הטוב,

שהם חשו כי נפשם הם חייבים

לבעלי האכסניה שלהם.

מה זה נפשם חייבים?

שהם היו יכולים להגיד דברים של הטחת דברים כלפי מעלה בשביל להחזיר להם טובה.

מסירות נפש ממש.

נפשו חייב לו זה ממש נפשו חייב לו.

עד שיכולים לדבר בלשון כזאת כלפי הקדוש ברוך הוא.

נפשם הם חייבים לבעלי האכסניה שלהם, והרגשה הזו נתנה בהם כוח

ואומץ

בלתי מוגבל עד להחיות מתים.

אז חכמים לא תולים את זה במעלתם הרוחנית,

אלא בהכרת הטוב שלהם.

וזה נכון לגבי כל אחד,

לא רק לגביהם.

כמו שאמרנו כבר קודם,

אמרנו,

ומי שחש

ומרגיש בנפשו

גודל החיוב לזה שהטיב עמו,

כוחו גדול עד מאוד,

ואין גבול ליכולתו לעשות הכל עם מטיבו ולשם טובתו.

והנה העובדות.

אפשר לחיות מטים עם כוח כזה.

ואף על פי שוודאי היו רוצים לחיות את אבותיהם,

אך מאחר שלא הייתה להם ההרגשה שנפשו חייב לו,

לא היה בכוחם לעשות כן.

מי מרגיש מאיתנו שאת נפשו הוא חייב להורים שלו?

מה זה ההורים שלי, מה זה?

זה כאילו פשיטה, מה הם חייבים כאילו לגדל אותי, לחנך אותי, להאכיל אותי, וזה, מה, מה?

הוא מרגיש שנפשו חייב לו? הוא מרגיש שאבא שלו חייב לו.

זאת אומרת, אתה הבאת אותי לעולם, לא, אז אתה צריך להאכיל אותי, אז מה אתה רוצה ממני?

בדיוק הפוך, כן?

אבל יש לך, יש לך מישהו שנפשו חייב לו יותר מאשר אביו ואימו?

אז זאת אומרת, אבל לא מרגיש,

אדם לא מרגיש נפשו חייב לו כמו לאדם שהיטיב עמו בתנאי שיש לו הכרת הטוב.

לכן, אף על פי שוודאי היו רוצים לחיות את אבותיהם,

אך מאחר שלא הייתה להם הרגשת נפשו החייב לו,

לא היה בו חייב לעשות כן להורם.

ומה שהשוו החכמים, זיכרונם לברכה, אליהו למשה,

פירש ביפי תואר שכשם שמשה מסר נפשו

על מידת הכרת הטוב

בכך שביקש לדחות שליחותו,

ללכת להציל את ישראל ממצרים,

וכל יום שהוא מתעכב, מסכנים, היהודים מקבלים מכות מכות מכות מכות מהמצרים,

ויש כנראה עוד ילדים שמתים, ועוד דברים.

הוא דוחה את השליחות עד שייטול רשות מחתנו, לא יאומן כי יסופר.

מי מאיתנו היה פוסק דבר כזה שמותר כזה דבר?

השם אומר לך, ואתה לא הולך?

ואתה עוד עושה לו זה, אני צריך זה כבר וזה.

תתבייש לך, תטוס מכאן מהם.

שום דבר. ברור לו למשה שזו כוונתו של הקדוש ברוך הוא.

אי אפשר ללכת בלי לתור לשם.

כך אליהו מסר את נפשו על בן הצרפית,

והחיה אותו על ידי מסירות נפשו ממש,

מתוך הכרת הטוב.

כמה הדור הזה חסר בהכרת הטוב.

חוסר הבנה מינימלי אפילו.

מינימלי.

מה זה הכרת הטוב?

מי שמטיב, בועטים לו לפנים.

מתכחשים ממנו.

לא קיים בכלל.

צריך להיות מידות מושחתות,

בשביל שאדם לא יהיה לו הכרת הטוב.

צריך להיות מושחת.

מושחת בנפשו.

ותכף תראו עד כמה הוא מושחת.

שנינו בעבוד פרק ב',

איזוהי דרך רעה שהתרחק ממנה האדם.

רבי שמעון אומר,

הלווה ואינו משלם.

איזו דרך רעה

שהתרחק ממנה האדם.

רבי שמעון אומר,

הלווה ואינו משלם.

זה הדרך הרעה.

זה הדרך הרעה.

זה דרך בכלל?

זה עבירה.

אדם לווה,

לווה רשע ולא ישלם.

זה רשע.

מי שלווה ולא משלם זה רשע.

לווה רשע ולא ישלם.

אז מה זה, איזוהי דרך רעה?

זה דרך?

רבי שמעון אומר, הלווה ואינו משלם.

אבל במשנה הזאת,

עוד לא נמנו חטאים.

איזה חטאים התרחק מהם האדם,

אלא איזו דרך,

איזוהי דרך רעה שהתרחק ממנה האדם.

דהיינו,

שהדרך הזאת מקיפה את כל מהות חייו של האדם.

מה זה הדרך הזאת שלא יעלה עליה האדם וידרוך בה,

והיא תהפוך להיות מהותו?

והיא תהיה כל חייו.

אז המשנה מביאה לב רע.

לב רע זה תמיד, לב רע זה תמיד ממנו תוצאות חיים.

אם אדם יש לו לב רע, זה לא יעזור, הוא יעשה את כל העבירות שבעולם.

או עין רעה.

אדם שיש לו עין רעה על הבריות, על כל דבר יש לו עין רעה.

זה דרך רעה, זה דרך, זה לא עבירה.

מזה יבואו אלפי עבירות.

אבל המשנה מדברת באיזוהי דרך רעה

שהתרחק ממנה אדם.

אז מה לב רע, עין רעה?

מה אומר פה רבי שמעון?

שהלווה ואינו משלם זה לא עבירה.

זה מידה כללית באדם.

לא מדובר כאן על החטא שהוא לא משלם.

זה פעולה.

אלא הסיבה שבגללה אינו משלם מפני שהוא לא מרגיש חיוב.

הוא לא חייב הכרת הטוב לאף אחד.

הוא לא מרגיש חיוב.

כי מי שמחויב משלם.

מי שמחויב משלם.

והמופקע מהרגשה של הכרת החיוב הוא הרע מכולם.

הרע מכולם.

אדם שלא מרגיש חיוב.

אדם שלא מרגיש חיוב

לשלם

על מה שהוא לקח, להחזיר,

על מה שהוא קיבל וכולי,

להכיר טובה על מה שעשו לו,

זה רע מכולם.

לפי רבי שמעון זה יותר גרוע מלב רע, יותר גרוע מעין רעה,

יותר גרוע מהכול.

ומאידך שנינו שם?

איזוהי דרך ישרה שידבק באדם?

איזוהי דרך ישרה?

רבי שמעון אומר, הרואה את הנולד.

מה זה, מדברים עכשיו במעלות? במדרגות?

מדברים על דרך, דרך חיים.

אז איך אומר הרואה את הנולד?

והנה שאר התנאים שם אמרו דבר והיפוכו.

כשדיברו על רעה וטובה, איזוהי דרך רעה ואיזוהי דרך טובה,

דיברו בדבר והיפוכו. רבי יניעזר אמר, דרך טובה

עין טובה,

בדרך רעה עין רעה, דבר והיפוכו.

רבי יהושע אמר, חבר טוב

וחבר רע.

לכן כולם.

ואילו רבי שמעון,

דרך רעה אומר על לו, וואינו משלם.

ואיפה ההיפוך?

במידה טובה רואה את הנולד.

איפה זה הולך, דבר והיפוכו?

כולם הולכים, דבר והיפוכו.

והוא אומר פה, לווה ואינו משלם זה רע,

ודרך טובה זה רואה את הנולד.

לאור האמור התבאר העניין.

כי הלווה ואינו משלם,

שאינו מרגיש חיוב הכרת הטובה עם מי שיטיב לו,

לסוף יבוא לידי כך

שלא יהיה אדם בעולם שילווה לו בשעת דוחקו,

ולא יהיו בני אדם שיטיבו עימו בעת הצורך.

ואם כי לפי שעה

נוח לו שאינו משלם, כרגע הוא מרוויח מזה שהוא לא משלם,

מכל מקום אין עינו רואה את הצפוי לו בעתיד.

לכן בא רבי שמעון, השריש בתוכנו את הדרך הטובה, הרואה את הנולד, תהיה חכם.

מידה של הכרת הטוב לכל אחד ואחד שעשה עימנו טובה כלשהי,

זה ההסבה מן הדרך הרעה של לווה ואינו משלם.

תתבונן ותכיר.

תהיה רואה את הנולד, מה התוצאות וההשלכות הרעות שיצאו מזה שאתה מרוויח לרגע כאילו לווה ואינו משלם.

זה שאין לך הכרת הטוב,

זה שאין לך הכרת הטוב, זה השורש הרע ביותר.

כולם יעזבו אותך, כולם יתרחקו ממך, ובשעת דוחקך באמת אף אחד לא יעזור לך.

אז אתה מביא עליך רעה שאין כדוגמתה,

בגלל שאתה קצר רואי.

חוץ מהשם רע שיש לאדם שהוא לווה ואינו משלם,

או קונה ולא משלם,

או וכו'.

זאת אומרת, זו המידה הכי רעה שיכולה להיות בעליו.

לפי רבי שמעון, יותר גרוע מלב רע,

יותר גרוע מעין רעה.

אי הכרת הטוב,

כל הכופר בטובתו של חברו, סופו שכופר בטובתו של המקום.

עד כדי כך המידה הרעה הזאת יכולה להביא את האדם,

שגם לראות

שהוא קיבל משהו טוב מהקדוש ברוך הוא, אין.

ואתה שומע אנשים שמתלוננים על הקדוש ברוך הוא.

למה להם הוא נותן ולי לא, למה הוא עושה ככה זה? למה אני בא לי ככה והוא לקח ולא ככה? והוא מתלונן.

באמת שאלה. למה לך יש עיניים והוא מסכן עיוור? למה אתה יש לך רגליים והוא כרתו לו? למה אתה יש לך... באמת, זה מעניין, למה?

אם יעשה לך השם למה בלמה,

מה יישאר ממך?

אבל ככה זה, כל הכופר בטובתו של חברו,

סופו שקובר בטובתו של נמקו.

פרעה הרשע

כפר בטובתו של יוסף,

לסוף כפר בקדוש ברוך הוא, אמר מי זה השם אשר ישמע בקולו?

זאת אומרת, בן אדם צריך לדעת.

הכרת הטוב זה עבודה שחייבים לעמוד עליה.

עמון ומואב,

עמון ומואב,

לא יבואו בקהל השם עד עולם.

למה?

הם לא הכירו טובה לקדם את ישראל

בצאתם מאלץ מצרים,

בלחם ומים,

שזה גרושים, הם היו מוכנים שלם.

לא היו מוכנים לקדם אותם,

אבל הם חייבים הכרת הטוב

לאברהם אבינו, 400 שנה, שהציל את תלות אביהם,

הרי בלי שהוא יציל אותם, לא היה.

לא היה עמון ומואב,

כי מילות יצאו עמון ומואב.

אז זה רק אחרי ההצלה שהוא הציל אותו מסדום.

אז הם חייבים הכרת הטוב לאו לזרעו עד עולם.

וכיוון שעברו 400 שנה והם כבר שכחו,

והם לא יוצאים לקדם אותם בלחם ומים, שזה דרך ארץ סתם ככה לכל בן אדם, בלי הכרת הטוב.

אבל אתם שעוד חייבים הכרת הטוב,

שאתם קיימים בזכות אברהם,

אז לא יבואו בקהל השם עד עולם.

זה עמון ומואב, מי שלא מכיר טובה.

עמון ומואב.

הבה ונראה כמה רעה חולי לאדם,

חוסר מידת הכרת הטוב.

כתוב בסנהדרין כד',

אין אשתו של אדם מתה

אלא אם כן מבקשים ממנו ממון

ואין לו.

מה אשתו אשמה אם אין לו ממון? היא תמות.

אין אשתו של אדם מתה

אלא אם כן מבקשים ממנו ממון

ואין לו.

הנה ודאי

שאם אשתו מתה,

אז זה בגלל החטאים שלה.

כי הקדוש ברוך הוא לא עושה עוול.

אבל הרי משפטי השם אמת צדקו יחדיו.

אז איך זה מתחבר לאין אשתו של אדם מתה,

אלא אם כן מבקשים ממנו ממון ואין לו?

זאת אומרת, לפי זה מענישים אותו שלוקחים לו את אשתו.

היא אמנם הגיע הזמן שלה, בגלל חטאיה, להיפטר.

אבל הוא לא היה לו זכות, לא היה לו זכות שהיא תישאר.

אם הייתה לו זכות היא הייתה נשארת גם אם היא ראויה למות.

אם הייתה לו זכות היא הייתה נשארת. אבל כיוון שגם הוא מבקשים ממנו ממון ואין לו,

אז זה כבר סיבה לקחת אותה עכשיו,

בחטאיה.

ולמה הוא נענש במיטת אשתו?

ועל כן אמרו חכמים זכרונם לך, מפני שמבקשים ממנו ממון ואין לו, איפה מסכן? אין לו.

אם אין לו, למה שקראנו את האישה? גם את הכסף אין לו וגם את האישה, אנחנו אומרים לו, מה זה?

אבל המדובר הוא בממון שהוא חייב!

ממון שהוא חייב ואין לו לפרוח.

ואין לו לפרוח.

ממון מבקשים ממנו ואין לו לפרוח.

נו, אז קשה, עדיין קשה, מה הוא חוטא?

אין לו, הוא אומר לו, אין לו, הוא אומר לפארי, אין לי,

אין לי,

אין לי.

אלא על כורחך, אילו היה מרגיש את חיובו,

היה לו ממון לפרוח,

אבל אין לו הכרת הטוב, הוא רשע.

אין לו הכרת הטוב.

אם היה לו הכרת הטוב,

אין דבר כזה, אין לו.

אם הוא היה צריך עכשיו ניתוח לילד ואם הוא לא משיג את הכסף מיד, 20 אלף דולר, לא הרבה. 20 אלף דולר הוא לא ישיג, הילד מת.

הוא ישיג או לא ישיג.

מאיפה?

אין לו!

הוא לא יכול לשלם ארנונה.

איך הוא ישלם? 120 אלף דולר.

הוא יבוא לילד, יגיד לו,

יאי אבני,

אני מצטער, אתה צריך ללכת בדרך כל הארץ. אבא שלך, אין לו לשלם ארנונה.

תמות ותבין אותי. לא היה לי.

בסדר?

ביי.

אתם מאמינים שיהיה דבר כזה?

הוא ירעיש עולמו.

הוא ימכור את הבית, הוא ימכור את הכל,

הוא ימשכן את חייו, הוא יעשה הכול. הוא ילך להורים, הוא ילך לאחיות, הוא ילך לאחים, הוא ילך לפה. הוא ילך לבית כנסת, הוא יפשט את ידו, הוא יבכה, הוא יצעק.

מה הפירוס? הוא ייתן לבן שלו למות?

אז יש לו,

כי פה יש לו רצון שהבן שלו יחיה,

ושם יש לו רצון מצידי שימות.

אין לי, מה אתה רוצה ממני? מה אתה בא אליי?

מה אתה לא מבין שאין לי?

זהו.

אז פנים רשע מרושע, אז אל תלווה.

תמות לבד ותעזוב את האנשים.

אתה לוה מהאנשים,

אז תחזיר להם.

לוה רשע ולא ישלם.

מה זה אין לי?

יש כאלה, אין לי, אין לי, אין לי.

נוסע לבתי הבראה, בתי מלון, נוסע על רחם, משלם דלק, ואין לי.

אין לי.

רשע מרושע.

מה אין לי?

ומה זה?

מה אתה רוצה שאני לא אחיה?

ומה אתה רוצה שאני אמות?

תן לי את שלי. לא ביקשתי ממך יותר מזה. נתתי לך, תן לי את שלי.

אז מי אם מתה אשתו או עומד להתגרש ממנה רמז ראשון?

מי?

מישהו חייב, לווה ולא משלם.

זה לווה.

יש בן אדם קונה גם דברים ולא מתכוון לשלם.

אין לו, הוא יודע שאין לו, הוא קונה.

קונה.

אחר כך שישברו את הראש.

אני אגיד לו, אין לו. מקסימום אני אכליס פשיטת רגל, וגמרנו.

מי שעשה פשיטת רגל, אם הוא חושב שהוא פטור מתשלומים, הוא טועה.

פשיטת רגל זה בסדר לפה, לעולם הזה. חרטות של יש פה, אתה יודע.

אבל הוא חייב את הכסף.

חייב את הכסף.

אם לא יבוא בגלגול.

ואם אתה עושה את זה?

לא יעזור.

עכשיו,

עדיין קשה. מה הוא חוטא?

והרי אין לו.

אלא על כורחך, אילו היה מרגיש את חיובו,

היה לו ממון לפרוח.

כי אין דבר העומד בפני מי שמרגיש את חיובו.

והעונש על זה שאשתו מתה.

מה העונש?

יותר מכל,

חייב האדם לאשתו.

דבר שלא הרבה אנשים מרגישים.

יותר מכל, חייב אדם לאשתו.

ואין לך מלווה.

ומטיב גדול האדם מן האישה.

אדם בלא אישה שרוי בלא שמחה, שרוי בלא תורה, שרוי ב...

חסר הרבה דברים, בקיצור.

אז אם לאחרים אינו מרגיש הכרת הטוב,

גם לאשתו אינו מכיר טובה.

וכיוון שאינו עומד בחובותיו,

נוטלין אותה ממנו.

היא המטיבה הכי גדולה שלך.

אתה לא מכיר טובה לזה,

מידה כנגד מידה ייקחו לך את ההטבה שלך.

העונש הוא במידה כנגד מידה.

אתה לא מכיר טובה.

אז אתה גם לא מכיר טובה לזאת.

באמת אתה לא צריך אותה.

זה כשחטאיה כמובן גרמו.

אבל אם הוא היה אדם בסדר וישר,

והוא לא היה ראוי להישאר לבד,

אז גם אם אשתו חייבת, היו משהים אותה עדיין איתו במחיצתו.

אבל אם הוא כזה שלא מכיר טובה לאחרים,

והוא אומר, אין לו,

ובאמת אין לו,

באמת אין לו,

כן, אבל אם היית מרגיש את החיוב היה לך,

איך היה לך?

היית מטפס על הקירות ומביא את הכסף.

מפה למדנו שהכרת הטוב זה חיוב בדין.

ורואים שאפילו הקדוש ברוך הוא לא אומר מילה למשה רבנו, ולא לאליהו הנביא, ולא לאלישע, ולא שום דבר, אפילו שמתיחים דברים כלפי מעלה,

הקדוש ברוך הוא שומע בקולם כי אם באו מכוח הכרת הטוב,

והלכת בדרכיו,

מהו אף אתה.

אז זאת אומרת, אדם צריך לדעת שיצטרך לעבוד לפי רבי שמעון בר יוחאי על הבחינה של לווה ואינו משלם.

לווה זה טובה.

לווה,

קיבלת משהו

לזמן מה.

כבר אתה צריך לשלם ולהכיר טובה.

לא רק להחזיר, גם להכיר טובה.

עכשיו, מי שהציל אותך ממש, הוא הוציא אותך מגיהינום לגן עדן, כמה טובה אתה חייב לו,

אז איך אפשר להיות כפוי טובה?

זה רשע, מרושע.

כי לווה רשע ולא ישלם.

רבי חנניהו ברגשיהו, מארסו הגדוש ובחוזתו בישראל.