"שאו את ראש כל עדת בני ישראל למשפחותם לבית אבותם במספר שמות כל זכר לגולגולותם". איתא בחכמים ז"ל, היה משה עומד ותמה למה לא ציוה הקב"ה למנות את שבטו, ולא היה יודע אם מונה אם לאו, ראה הקב"ה שהוא תמה, אמר לו, בתוך בני ישראל אין אתה מונה אותם אבל לעצמן מנה אותן, אמר הקב"ה, אם נמנה שבט לוי עם ישראל ומתערב עמהם יבוא מלאך המוות להרוג את ישראל והגזרה יוצאת עליהם שלא יכנסו לארץ אלא מתים במדבר, לפיכך לא מנה אותם עם ישראל אלא הפרישם במנין. אז מה ששומעים פה, שהקב"ה לא רצה שימנו את שבט לוי בכלל לישראל אלא מניה בפני עצמה, כדי שלא יתערבו עמהם לכשיבוא מלך המוות להרוג את ישראל והגזרה יוצא עליהם על מעשה העגל, אז הם לא יכנסו לארץ אלא הם מתים במדבר, לפיכך לא מנה אותם עם ישראל אלא הפריש אותם במנין, מנין לחוד.

עוד שם במדרש, לא אמרתי לך כן אלא להוציאם מן הגזרה שלא ימותו עמהן, למה? שהלויים שלי הם, "והיו לי הלויים". כל מקום שאומר לי זה לי לשמי, זה לי לנצח, והקב"ה אומר "והיו לי הלויים". שכל מי שהוא מקרב אותי אני מקרבו, אומר הקב"ה, למה הלויים שלי? למה והיו לי הלויים? שכל מי שהוא מקרב אותי אני מקרבו, הם קרבו עצמם לי, שנאמר "מי לה' אלי ויאספו אליו כל בני לוי", ואני מקרבם "והיו לי הלויים". כל מי שמקרב אותי, אם אדם מקרב את הקב"ה אליו הקב"ה מקרבו, מתי הם קרבו את עצמם לי? כשמשה קרא את הקריאה מי לה' אלי אחרי מעשה העגל, ויאספו אליו כל בני לוי, והוא אמר להם לקחת כל איש חרבו ולהרוג את אלה שהשתתפו בעגל, גם מבני משפחותם, והם עשו כן, ואני מקרבם והיו לי הלויים. 

אז כל מי שהוא מקרב אותי אז אני מקרבו, והיו לי - מי שמקרב אחרים על אחת כמה וכמה לאין שיעור. 

בלומדנו דברי המדרש הנזכרים לעיל, היה צריך לתקוף אותנו אימה ופחד מעומק הדין, והלא חטא העגל מבואר בחכמים ז"ל ודרשינן, שיחת עמך, שרק הערב רב חטאו, וישראל עצמם לא ח טאו, וכל חטאתם היה רק שלא מיחו בערב רב, ובנוסף לזה עברו אח"כ 120 יום בתפילה ובתחנונים לקב"ה, ובחכמים ז"ל מצינו שארבעים יום אחרונים היו בפיוס ונתרצה הקב"ה לישראל עד שנתן להם דגלים, כמו המלאכים. וראה במדרש כמה חביבות בענין הדגלים, דיברנו על זה אתמול, ועל אף כל זאת חלוקים עדיין בני ישראל משבט לוי, עם כל החביבות של עם ישראל והפיוס ושניתן להם מה שנתאוו להעשות דגלים דגלים כמו מחנות המלאכים למעלה, עדיין היו חלוקים בני ישראל משבט לוי עד שלא נמנו עמהם יחד, אלא הפריד הקב"ה מן המנינים. 

עם כל הקרבה שקרב הקב"ה את ישראל, עדיין אין זה בגדר והיו לי הלויים, עם כל הקרבה שקרב הקב"ה את ישראל עדיין אין זה בגדר "והיו לי הלויים", שרק הלויים שקרבו את עצמם זכו להיות נאמני ביתו של הקב"ה, ואילו כל ישראל אינם נאמני ביתו של הקב"ה. כמו שמובא שם במדרש, אני עושה אותן בני פלטרין ותשמיש ביתי עליהם, ואף בשעת הקרבתו ופירוקו של אהל מועד איני חפץ באחרים שיפרקוהו ויקימוהו אלא הם, רק שבט לוי. היינו דכתיב "אשר אדם מפחד תמיד", כי פחד חייב ליפול על האדם שמא יתדבק בשמץ של חטא, שעל אף המחילה והכפרה עדיין אין זה כמו שהיה. גם אם בן אדם תהיה לו כפרה על מעשה חטאיו זה לא אומר שהוא יוכל להיות קרוב שוב אצל הקב"ה כפי שהיה, זה כבר לא כמו שהיה. אם רוצים להגיע לאותו דרגה כמו שהיה צריך לעבוד קשה מאד מאד מאד בשביל להחזיר את האהבה כמו שהיתה קודם. 

וההבדל גדול כל כך עד שהזר הקרב לעבודת הלויים יומת. כל בן אדם שירצה לעשות משהו שעושים הלויים יומת. וביאור הדבר, שברוחניות את החסרון אי אפשר להשלים בשום אופן, ולכן מובא במדרש "עשה סטים שנאתי" אלו ישראל שסטו מאחרי המקום מאחרי הקב"ה ועשו את העגל, ושנאם המקום להיות גזברים שלו, אז הקב"ה לא מסכים שהם יהיו גזברים שלו, הם לא נאמנים ולכן הם לא יעשו במלאכת המשכן והרכבתו ופירוקו יעשו ע"י הלויים שהם נאמני ביתו של הקב"ה. למה? כי עשו סטים שנאתי, אלו ישראל שסטו מאחרי המקום ועשו את העגל. איך הם עשו? כתוב ערב רב, לא מיחו, ראית שעושים הערב רב עגל, לא זעקת מנהמות ליבך, אתה בדיוק כמוהם, ושנאם הקב"ה להיות גזברים שלו. 

נתבונן בעצמנו שאנו רואים אחד חוטא בחטא כלשהו, או בראותו שהדור שרוי בחטא של חילולי שבת וכדו', האם הדבר נוגע לנו? הלא זה החטא שמצינו בעגל על שלא מיחו, וביותר בזמן האחרון שפרץ נגע המיסיון, והלא זה גזירת שמד ואנו שותקים ולא חשים כלל, הלא עוון זה שלא מיחו אין הכוונה למנוע את העבירה, שיתכן ולא היה בכח כלל ישראל למנוע זאת מאיתם, אלא הכוונה לא מיחו - עמדו ושתקו ולא צעקו כנגדם. וזו ראיה שלא נגע החטא לליבו. שבעת שקרוב הדבר אליו היה צועק וזועק במר לבבו אם זה היה נוגע אליו. ודבר שנוגע לאדם נוטלים מרכושו, נוטלים מרוחניותו, עושים משהו, פוגעים בו, הוא עומד וזועק, לא מתבייש. אבל אם זה נוגע לכבוד שמים, מה לו ולזה. מה הוא נציג של הקב"ה עלי אדמות? הוא לא מרגיש כך. הוא לא מנאמני ביתו. מה עושה המסיון? לוקח אנשים רחוקים, חילונים שלא יודעים כלום, ומעביר אותם על דתם. וזה איום ונורא. מה קורה אם לוקחים חרדים והופכים אותם, מה קורה אם ש"ס אומרים לא לשמוע תורה של מחזירים בתשובה, גרוע מן המיסיון, לבטל תורה מישראל, לעקור אנשים מן התורה, איום ונורא. ואם לא מוחים נתפסים בעוון. 

וביותר יש להוסיף, שבעת שרואה חטא ועובר על זה בשתיקה, זה ראיה שיש לו שייכות לחטא, לא מוחה יש לו השלמה עם הענין, ואפילו שהוא לא חוטא בפועל מכל מקום אף זה חלק מהחטא, שהרי הוא מתקרב בזה אל החטא, ואת היסוד הזה ודאי בלי ללמוד מוסר אין לדעת בשום אופן, ואי אפשר להאמינו. כי אנשים לא לומדים מוסר ולא יודעים מה שאנחנו מדברים כעת. 

ושמעתי בשם הגאון רבי ישראל סלנטר זצ"ל, שפעמון הכנסיה מצלצל וקורא לעבודה זרה, מחטיא ומזיק את כולם. והוא על דרך זה, שכיון שקרוב האדם לחטא ורואה זאת בעיניו, נדבק בו החטא, אפילו שאינו עושה מאומה, ואל נזלזל נא בהשפעה זו, שהרי אנחנו רואים במדרש מפורש את גודל ההבדל בין שבט לוי לשאר שבטי ישראל, כל ההבדל היה רק עבור השפעת החטא שספגו ישראל בעת חטא הערב רב. כיון שהם לא מיחו אז היה להם שייכות לחטא והם ספגו אותו ומתו במדבר ולא נכנסו לארץ בגלל זה. 

ומעתה, בראותנו את גזרת המסיון שמתגייסים אומות העולם כדי למשוך נשמות יהודים לתוך רשתם, ובאמת למאמין זה יוכל לחזק את אמונתו ביתר שאת, כי בראותנו כמה מיליארדים הם משקיעים בזה, כמה עמל ויגיעה הם משקיעים להשיג נשמת יהודי אחד, אז כמה אנחנו צריכים להשקיע בשביל להציל יהודים שלנו? 

ודבר זה היה מימי החורבן, כמו שכתב הרמב"ן באיגרת תימן, שכל מחשבות הגויים כל הזמן זה רק למשוך ולהחטיא את בני ישראל, ומזה אפשר לראות בחוש שהכל יודעים ומכירים שעם ישראל הוא עם אשר בחר בו ה'. למה רוצים להחטיא אותם? בגלל שהם העם הנבחר. אחרת מה להם להחטיא את ישראל כל היום? ומחמת קנאתם בעם ישראל אינם יכולים לשאת זאת, לכן מנסים בכל כוחם להחטיא את ישראל. זה דברי הרמב"ם באגרת תימן. 

וענין נוסף בזה, שזאת הבחינה שבה בוחן ה' יתברך את ישראל, כמו שכתב הרמב"ם באותה אגרת, שיתבררו ויתלבנו ויצורפו רבים, ובעת שאנחנו עוברים על זה בשתיקה הרי זה גוף הבירור והבחינה היכן מצבנו הרוחני, שלו היה לנו שייכות לקב"ה הרי לא היינו יכולים לשתוק בראותנו שנשמות נמשכים אל העכו"ם, אל הגויים רח"ל. לא היינו יכולים לשתוק כשרואים שש"ס רוצה לפרק את היהדות, בשביל פוליטיקה סרוחה.

ומה עלינו לעשות כדי שלא נכלל באלה אשר לא מיחו? אז ראשית צריך למחות ולדאוג ולהגביר תפילה לקב"ה שיחוס על עמו ישראל ויצילם מהנגע הנזכר לעיל. 

ואיתא בגמרא בשבת נ"ד, פרתו של רבי אלעזר בן עזריה היתה יוצאת ברצועה שבין קרניה שלא ברצון חכמים, ולא פרתו היתה, אלא של שכנתו, של השכנה, ומתוך שלא מיחה בה נקראת הפרה על שמו, פרתו של רבי אלעזר בן עזריה לנצח זה כתוב, בגלל שהוא לא מיחה, תנא קדוש, הוא לא מיחה, קלון לכל הדורות. 

מבואר בדברי חכמים ז"ל, אלו דברים כפשוטן, שכאשר לא מיחה בפרשת שכנתו נקראת פרתו ממש. והביאור בזה, שיתכן ויהיה גדול כרבי אלעזר בן עזריה שהוא יותר גדול מכל הדור הזה ביחד, יתכן שיהיה גדול כרבי אלעזר בן עזריה ויראה מעשה רע כנגד עיניו ואם לא יעמוד בחזקה ויעורר וימחה ויכאב על זה, הרי זה משפיע באיזו מידה על פנימיותו, ומשום כך נקרא היצר הרע צפון, צפון, צפון, מפני שהוא נמצא במעמקי הלב כל כך עמוק שאינו מרגיש בזה כלל, ורק הקב"ה יכול להעיר על כך שנמצא שם איזה פגימה קלה. 

אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, רש"י אומר, בשתי אותיות של ה' יצר שני עולמים, העולם הזה נברא בה', אלה תולדות השמים והארץ בה' בראם, העולם הבא נברא בי', לומר שצדיקים שבאותו זמן מועטים כמו י' שהיא קטנה שבאותיות. ביאור הדבר, ללמדנו שלא קל לזכות לעולם הבא, ואף שכל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, יש להם חלק, צריך לזכות אבל. מכל מקום אין זה עדיין מה שתובע הקב"ה מן האדם, ולכן נברא בי' - ללמדנו שמועטים הצדיקים, כי גדולה הסכנה בעולם.

וכמו שאמר רבי שמעון בר יוחאי, ראיתי בני עליה והם מועטים, עד שהוא מעמיד את כל העולם כולו שיתכן שרק הוא ובנו הם השניים היחידים שנקראים בני עליה בכל דורו.

וביותר שכל חטא הנעשה בעולם משפיע עלינו ודאי, אז אם אנחנו לא בני עליה ועוד כל החטאים משפיעים, ואם אנחנו לא מוחים אז זה נדבק, לכן כשאדם עובר ליד נבלה זה לא מספיק שהוא עושה איכס, הוא גם יורק בשביל להרחיק מעליו כל צד של דיבוק במראה ובריח וכו', וביותר, חטא הנעשה בעולם משפיע עלינו ודאי, אם אדם לא מוחה סימן שהוא לא נגעל מזה, לא מפריע לו, יכול להיות שאפילו הוא מתחבר ונהנה. וללא עבודה ויגיעה לא יזכה לעולם הבא, כי יתכן שאפילו הגדולים ביותר ינזקו וירדו ממדרגתם. דבר מדהים. דבר מדהים. 

הרב ברלנד שליט"א נחשד בדברים איומים ונוראים, נכון או לא נכון אנחנו לא יודעים, אבל מיד יצאו וכתבו מכתב שכל המהרהר וכו' איום ונורא. אני לא עשיתי שום דבר ולא נחשדתי על כלום ויצאו נגדי כולם, למה אף אחד לא יצא במכתב להגיד שכל מהרהר כך וכך? יש אחד שקוראים לו אליאור חן שנידון 25 שנה על התעללות בילדים וכו', והבד"צ והרב טוביה ווייס הגאב"ד יצאו במכתב לטובתו. איך לא יצאו כשיצאו נגדי? מדהים. חומר למחשבה.

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך...