קדושת קריאת התורה – איסור דיבור והקשבה מלאה לקורא

 - - - לא מוגה! - - - 

משנה ברורה חלק ב' תודה נשאר כוח הגמרא במסכת סותטה בדף לט עוסקת בהלכות קריאת ספר תורה והגמרא אומרת לנו ההלכה כיוון שהתחיל הקורא לקרות בספר התורה אסור לדבר הגמרא מביאה את הפסוק וכפתח חו עמדו עמדו מלשון שתיקה אתה עוצר אתה עומד מלדבר ברגע שברוך השם מקיימים את מצוות קריאת ספר תורה עד הסוף אסור לנו לדבר דברים בטלים בין אם קריאת התורה נעסת בבית כנסת או יש מקומות שאין להם בית כנסת אז הם קוראים בתורה דירה סכורה למרות שהמקום שמה לא קדוש בקדושת בית כנסת אפילו אחי בזמן בשעת קריאת ספר תורה אין היתר לבוא ולדבר שם דברים בטלים עליבה דכול העלמה הדבר אסור אין בזה ויכוח אין בזה מחלוקת רב סעדי הגאון נותן לנו רמז יפה להלכה הזו שמונה מצוות שמונה מקומות מצאנו שאסור לדבר. הסקט הוא שמע ישראל. הסקט הוא שמע ראשי תיבות. הסק הלל ספר תורה כהנים תפילה ושמע וידוי שופר מגילה עומר. אלה הדברים שאסור לדבר בהם. וכמו שאמרנו כולל גם קריאת ספר תורה שבכולם אין היתר להפסיק ולדבר ולכן אם יש איזה אדם שחלילה מדבר צריך להשתיק אותו מיד פעם היה הדבר קל מאוד אנשים באים לבית כנסת לקיים את המצווה לעשות נחת רוח ליוצרנו ולעשות רצון בוראנו והשטן היצר הרע היה נשאר בחוץ, אבל היום מכניסים את היצר הרע בפנים. יש להם את הנייד, את הטלפון. לפעמים אתה רואה אנשים באמצע קריאת התורה, יש להם צלצול, פותחים ומתחילים לדבר. אני ראיתי ביום חמישי יהודי שקרא בתורה, אותו החזן באמצע קריאת התורה, היה לו צלצול בטלפון והתחיל לדבר. א צריך לענות, זה לא יפה, זה לא מנומס. לא לענות לטלפון. עד כדי כך יש אנשים משובשים לפני שאדם נכנס לבית השם, דבר הראשון צריך להשתיק את הנודניק הגדול הזה כדי שלא יפריע לא לעצמו ולא לאחרים. כמו שאמרנו כאן, זה איסור גמור מעיקר הדין. הגמרא שמה אומרת, מוסיפה עוד משפט ועל המשפט שהגמרא מוסיפה יש מחלוקת עצומה בראשונים איך לפרש. שמונה פירושים. יש בגמרא הגמרא ממשיכה ואומרת רב ששט מהדר הפה וגריס אני מתרגם את המילים רב ששט היה מגדולי האמוראים היה מסובב קצת את פניו מהספר תורה והיה גורס תודה למה מדוע היה מותר לרב ששת הרי אמרנו שאסור לדבר דברים מה קרה כאן יש כמה הפירושים ומרן מביא חלק מהפירושים בשם יש אוברים יש מתירים לגרוס בלחש ראשי ותוספות שם על המקום מסבירים כל האיסור הוא לדבר כשאני מפריע לאותו החזן שקורא בספר תורה אבל רב ששט לא היה מפריע הוא היה קורא בלחש ולכן היה הדבר מותר לפי זה לא רק לרב שש גם לנו יהיה צעד להתיר גם אנחנו יכולים לקרוא בלחש אם נלך לפי ראשי ותוספות מרן לא סובר כך להלכה דעת מרן כדעת הגאונים הריף הראש והרמבם שהסבירו אחרת הם הסבירו שרב ששט היה תורתו ומנותו ולכן היה מותר לפי זה אנחנו שאין תורתנו ומנותנו אז גם אם נגרוס בלחש גם כן הדבר אסור. ולכן להלכה אדם שרוצה לשבת וללמוד תורה בתוך בית הכנסת הוא התפלל כבר במניין הראשון בנצח המע ויושב ולומד אחרי זה חוק לישראל דף יומי יש לו את הקביעות שלו המניין השני הגיעו לקראת ספר תורה גם אם ירצה להמשיך את הדף היומי שלו את החוק לישראל הוא יקרא בלחש רק שפתיו נעות וכולו לא ישמע אף על פי כן אנחנו לא יכולים לסמוך על דברי ראשי ותוספות מרן הביא את זה בלשון יש מתירים מרן עצמו לא סבר כך עוד דעה נוספת יש מה שכתבו תלמידי רבנו יונה בשם בעל הלכות גדולות הם מפרשים למה לרב ששט היה מותר היה מניין בלעדיו כל האיסור שיש לך מניין מצומצם ואני הולך ולומד במקום לשמוע קריאת התורה אני לומד חוק חוק לישראל או קורא דף יומי זה אסור אבל כאן היו חוץ מרב ששט היו עשרה שהיו מקשיבים לספר התורה ולכן היה מותר שוב גם בזה מרן לא סובר כדברי בעל הלכות גדולות אלא כמו הדעה שאומרת רב ששט היה תורתו אומנותו מלשון מרן יש מתירים למי שתורתו אומנותו אבל אנחנו אין לנו בדורות האלה אדם שתורתו אומנותו לנו יהיה הדבר האסור בראשונים כשדענו בסוגיה הזו לא רק הגאונים מריף הראש והרמבם יש 26 ראשונים שהלכו בדרך הזו בשיטה הזו ממילא גם אם יש עשרה שבלו אחי הם מקשיבים וש שומעים היטב למה שאומר החזל לי שאני ה-11 או ה-12 לי אין היתר לשבת וללמוד שם דף יומי חוק לישראל מעמדות או דבר אחר גם במקרה הזה אסור אבל למי שתורתו אומנותו הדבר מותר כגון הגמרא במסכת שבת בדף יא הגמרא שם עוסקת בהסבר דברי המשנה מפסיקים לקראת שמה ואין מפסיקים לתפילה. הפוך. זאת אומרת האדם הזה יושב ולומד תורה. הוא הגיע זמן קריאת שמע. הוא חייב להפסיק מלימודו לקרוא קריאת שמע. אבל תפילה לא. ועל זה הגמרא אומרת שם על מי נאמר אין מפסיקים לתפילה אלא יכול להמשיך בלימודו? דווקא רבי שמעון בר יוחאי וחבריו שתורתם ומנותם. אבל כגון אנו, הגמרא אומרת, מפסיקים בין קראת שמע בין תפילה. ולכן גם פה אצלנו על פי זה כתבו צדה לדרך ועוד מהראשונים שאין היום בזמן הזה יהודי שתורתו אומנותו, אלא היו היה. רב ששט היה האחרון שבהם. לנו אין את זה ולכן לנו הדבר אסור. תראו בעלייה רבה מביא כמה רשונים שהולכים בדרך הזו על פי דברי הגמרא בשבת יא כך שלנו אין בזמן הזה אדם שתורתו אומנותו אבל מרן כנראה לא סבר את ההלכה הזו בפירוש זה מרן בכסף משנה אומר שכאן אין ההגדרה תורתו אומנותו כמו שכתוב בשבת יא זאת אומרת גם אם לא יהיה כמו רבי שמעון בר יוחב גם כן יהיה מותר הרי רב שיש שת היה אחרי רשבי והגמרא אומרת כגון אנו מפסיקים אפילו אחי אתה רואה שאנחנו מחשיבים את רב שש כתורתו מנותו לנושא שלנו כי כאן במקום לשמוע תורה שבכתב ויו חיי שרה במקום זה הוא לומד דף יומי גם זה תורה מה יש ולכן אם תורתו ומנותו מה בכך ההגדרה של המילים תורתו ומנותו פירושו אדם שבא ולומד תגיד לו תשמע יש יהלומנים בחוץ צריכים אתוך תעשה ביניהם תיווך תרוויח מיליון דולר מיד הוא יסגור את הספר ינשק ירוץ מיד יעשה את העסקה עסקת חייו מיליון דולר אבל אדם שתורתו אומנותו תגיד לו דבר כזה הוא לא יסגור את הספר אלא הוא ימשיך לעסוק בתורה זו ההגדרה תורתו אומנותו הדרשנים הסבירו את מה שאמר שלמה המלך נאמנים פצעי אוהב ונאתרות נשיקות צונא. לפעמים בלת הוויכוח שמתווכחים ביניהם אז אחד לפעמים נותן מכה על הספר נאמנים פצעי אוהב. אבל אותו אדם שבשביל המיליון דולר סוגר את הספר ומנשק תגיד לו תראה נשיקות שונא. אמנם הוא כוונתו לשם שמיים פרנסה אבל לימוד התורה יותר חשוב. אז ממילא אם נלך לפי ההגדרה הזו גם בדור שלנו אם יהיה אדם כזה שקוע במט שערי תורה יכול להיות שכן יהיה מותר על ליבה דמרן אבל כמעט ואין גם בדורות האלה אין הנה למצוא הרבה אנשים כאלה ולכן כמעט ואין לנו את ההגדרה של אדם תורתו ואומנותו כך של המסקנה הסיכום אין היתר לאדם ללמוד לא דף יומי ולא דבר אחר בשעת קריאת ספר ספר תורה. רבנו הארי כידוע היה צריך לכוון בתפילה, היה לו כוונות מיוחדות ולפעמים המניין היה בא לבית שלו. לא תמיד היו הולכים לבית הכנסת. בימים שני וחמישי, המניין גומר עלינו לשבח, היו כולם הולכים לבית הכנסת לשמוע ספר תורה. כולם. חוץ מרבנו הארי. רבנו הארי לא היה הולך. ולמה לא? אז ישבירו יפה על פי דברי הרמבן. הרמבן אומר חובת ספר תורה זה לא יהיה חובה אישית חובה על הציבור. הציבור הלכו הם הלכו לקרוא ספר תורה לכן הוא לא היה חייב. כך הסבירו גם את דעת רבנו הארי. כך הסבירו את המעשה שלו. אבל הלשם שבו ואחלמה הסבא של הרב אלישיב יבדל לחיים הוא דן בדבר הזה ואומר זה לא נכון. לא ייתכן שרבנו הארי יחלוק על תיקוני הזוהר. תיקוני הזוהר משמע משם שהחובה קריאת התורה חובה אישית. אם כן למה הוא לא הלך? אז הוא עונה ואומר יפה. אומר רבנו הארי הייתה תורתו אומנותו. אז אפילו כשנמצא ליד הספר תורה הוא יכול ללמוד את הלימודים שלו. כל וחומר שלא חייב ללכת. כך הוא מתרץ ואומר יפה שאין מזה ראיה שרבנו הארי סובר כדעת הרמבן יכול להיות שלא אבל אתה רואה שהוא מגדיר את רבנו הארי שהיה כאחד מראשוני הנביאים שאצלו כן היה שייך את המושג תורתו אומנותו ולא כמו שאמרו צד הדרך וסיעתו אלא יש יוצאים מן הכלל יש בודדים אבל ערוך השולחן מסכם ואומר מה שראינו ראינו בעיניים ראינו גדולי תורה ויראי שמיים מעולם לא ראינו אחד מהם שישב וילמד דף יומי או דבר אחר בשעת קריאת התורה אלא כולם יושבים ומקשיבים שומעים את קריאת התורה בהקשבה וכך ראוי לנהוג ולעשות כמו שאמרנו היום בדורות שלנו אין לנו ה ואמנה שאנחנו בגדר תורתו ומנותו עוד פירוש שהביאו תלמידי רבנו יונה מרן גם את זה מביא בשם יש מתירים למי שקודם שנפתח ספר תורה מחזיר פניו ומראה עצמו שאינו רוצה לשמוע ספר תורה אלא לקרות ומתחיל לקרות הלשון של הגמרא רב ששט מהדר הפה וגריס מה זה מהדר הפה כוונה הוא היה קצת משפע את עצמו הוא לא עומד פנים אל פנים מול הספר תורה וקורא שנראה כאילו מזלזל בספר תורה קצת מטא את עצמו כאילו הוא בחדר אחר, במקום אחר, ולכן היה מותר לו. אז גם אדם אחר שירצה לעשות כמוהו, גם כן יהיה הדבר מותר. שוב, גם בפירוש הזה אין ההלכה. כן. למה? יש לנו שוב עוד הפעם רוב הפוסקים ומתוכם מריף הראש והרמב"ם שאומרים שאין זה הפירוש אלא רק בגלל שתורתו אומנותו. ולכן אנחנו צמודים להלכה הזו. יש מחלוקת בפוסקים איך לפרש את הסעיף הזה. האם יש אומרים שמרן מביא? מרן מתכוון שכך ההלכה סביר עלי או שיש כאן סתם ויש שומרים? דן בזה הגאון רבי יוסף עדיד בספרו שהרית יוסף אומר אין כאן סתם ויש ולכן הוא כן סומך על דברי היש אומרים אבל המשנה בורה משמע מדבריו אחרת דברי המשנה בורה משמע שמרן סובר בסתם נגד דברי הישומרים מרן מסיים ולקרוא שניים מקרא ואחד תרגום בשעת קריאת התורה שרה ומרן אומר והנכון שבכל הפרשיות ראוי למדקדק בדבריו לכוון דעתו לשומעה מפי הקורא. אם כן, אתה רואה שמרן סובר להחמיר. זו הטענה של המחמירים בדבר. ולכן רצוי מראש. אדם כזה יודע מראש שאם הוא ישאר שם יהיה אסור לו להמשיך וללמוד שיקשיב באותו רגע לקריאת ספר תורה או מעיקרה לא ישב במקום כזה. בשני וחמישי בדרך כלל עזהרת הנשים מריקה. בדרך כלל נשים עסוקות בבוקר צריכות לשלוח את הילדים לישיבה, לתלמוד תורה, אין להם זמן לבוא לבית הכנסת. אז אם עזרת אנשים ריקה, במקום שישאר בבית הכנסת במניין השני ויילקד בתוך המחלוקת הזו, יעלה למעלה אנשים היא חדר בפני עצמו. שם גם בשעת קריאת התורה יכול להמשיך וללמוד את החוק לישראל, את הדף היומי שלו. זה הפתרון. אותה בעיה יש גם בכותל. יש אנשים רבים והם מתפללים בנץ החמה בכותל המערבי. אחר כך הוא לא הולך הביתה, יושב ולומד, חוק לישראל דף יומי. ושוב באים עניינים אחרי זה, בשני וחמישי, אותו אדם עוד הפעם יכנס למחלוקת האמורה. מה עושים? גם בכותל המערבי, גם שמה הוא יכול לעשות את העצה שאמרתי. בתוך המנהרה קשת וילסון איפה שארונות הספרים בצד שמאל יש שמה חדר בתוך חדר תיכנס בחדר הפנימי שם אתה לא שומע לו כספר תורה אין לידך את כל הבעיה הזו אתה נמצא בחדר אחר אתה יכול להמשיך וללמוד את הדף היומי יכנס באותו חדר זה המקום זה הפתרון כדי שלא יבוא לידי השאלות ותשובות האלה לא עשה כן והוא יושב ולומד והנה המניין שלידו אלה שבאו מאוחר התחילו כעת לקרוא ויהיו חיי שרה חייב להפסיק אין מה להתפשר אמרנו גם דברי תורה מרן מדגיש אסור ללמוד באותה השעה מחלוקת גדולה באחרונים כשאומרים מי שברך בין גברה לגברה מותר או לא הרי מרן כתב בסעיף הקודם שלצאת החוצה אסור אבל בין גברה לגברה מותר האם גם בזה נשווה את הדברים או מחלוקת גדולה והמסקנה היא גם בין גברה לגברה אסור לדבר בדברים בטלים והטעם הוא אדם יכול להיסחף מתחילים לדבר אתה יודע איך אתה מתחיל אתה לא יודע איך אם אם יגמור בכלל לפטפט ואז תוך כדי קריאת ספר תורה הוא ימשיך לדבר עם חברו והדבר אסור אבל בדברי תורה בזה יש לנו ספק ספקה כדי להתיר והעיד הגאון חידה בספרו לדוד דמת שהמנהג הוא להקל בדבר הזה בדברי תורה בשעה שאומר החזן השכבה מי שברך לפעמים זה לוקח שתיים שלוש דקות בין אם זה בחול או בשבת יכול באותה שעה ללמוד תורה רוצה לקרוא את הדף היומי את החוק לישראל בזה הדבר מותר אבל בשעה שהחזן קורא גם עם הקריאה זו היא גם העולה יום שמחת התורה יש בתי כנסת שחוזרים 50 פעם ולאשר אמר כחסור גם 101 פעם אסור לך לעסוק לא בדף היומי ולא בדברים אחרים מחלוקת גדולה בראשונים האם מותר לקרוא שניים מקרא ואחד תרגום או לא גם בזה מרן עוסק מרן מביא לנו את דברי רבי יהודה החסיד אור זרוע הגאות השירי המרדכי ועוד ומרן כותב כך ולקרוא שניים קרא ואחד תרגום בשעה ת קריאת התורה שרה ואחר כך למרות שמרן פוסק כמותם שמותר אבל סוף סוף גם בזה יש מחלוקת לכן מרן כותב בבדק הבית הוא בשולחן ערוך והנכון שבכל הפרשיות ראוי למדקדק בדבריו לכוון דעתו ולשומעה מפי הקורא מרן ממליץ שגם זה לא כדאי אלא שהגאון רבי יהודה עי בספרי מתי יהודה ועוד מאחרונים מעירים מרן לקמן בסימן רפה בהלכות שני מקרא ואחד תרגום גם שם מרן מתייחס להלכה הזו ושם מרן מביא את ההתר הזה בצורה פשוטה בשם רבי יהודה חסיד וסיעתו ושמה מרן לא סיים את המילים והנכון או שמרן שמח על מה שכתב כאן או ששמה מרן חזר בו משנה אחרונה סוגיה בדוכתה עיקר אם תאמר שניים מקרא ואחד תרגו מותר אז גם ראשי בכלל זה גם זה יהיה מותר. ולכן כשקורא הוא לאשר אמר והוא רצה להציץ לראות מה רש"י אומר בינתיים או לקרוא את התרגום או את רש"י מי שירצה לעשות כן יש לו על מי לסמוך. מרן מדבר על כל קריאת התורה מבראשית עד שמחת התורה שאחריה. על כל זה יש את כל מה שקראנו עד עתה. אלא שמרן הדגיש ואמר. הוסיף לנו עוד שורה וכל זה אינו עניין לפרשת זכור ופרשת פרה שהם בעשרה מדאורייתא שצריך לכוון ולשומע מפי הקורא. זאת אומרת על זה אין ויכוח על זה אין מה לדבר פשוט שהדבר אסור עליבה דכולע עלמה חייב כל אחד להקשיב לשמוע זה ודאי אלא מה שאר שאר הפרשיות שבכל השנה הבאנו את מגוון הדעות ועל מה שמרן סיים בנושא שניים מקרא ואחד תרגום על זה מרן מסיים והנכון שבכל הפרשיות ראינו מדקדק בדבריו לכוון דעתו לשומעה מפי הקורן זה הפירוש בדברי מרן. ולכן כמו שאמרנו, ההמלצה היא שכל אדם מירא שמיים, גם בדברי תורה הוא לא יכול לדבר. ולכן תלמיד חכם שתורתו אומנותו. אותו החכם באים מדי פעם שואלים אותו שאלות. איזה נוטניק אחד נכנס באמצע קריאת התורה ויש לו שאלה אז הרב ירמוז לו שיחכה. אפילו אם האדם הזה ממהר, אין לו סבלנות, הרב לא יכול לשמוע אותו ולא לענות לו. גם זה דברי תורה וגם זה אסור. אלא אם כן זה פיקוח נפש. אם הוא יכול למות אותו האדם פיקוח נפש, ודאי שזה דוחה שיצא איתו החוצה. אבל אם אין סכנה שהוא ימות השואל הזה אסור לו להקשיב לשאלה שלו עד שיגיע בין גברה לגברה. בשעה שהחזן אומר מי שברך רק אז יהיה אפשר להקשיב ולשמוע את השאלה בין גברה לגברה גם הרב יוכל לענות לו את התשובה בקצרה אבל באמצע קריאת התורה גם זה אסור אין היתר בדבר אם אני לא שיך למניין הזה למה שיהיה אסור לי אני לא שייך למניין הזה למה שיהיה אסור לי ללמוד אני פה מהמניין הראשון הסברה בדבר כשאדם מסיר אוזנו נו משמוע תורה גם תפילתו תועבה כשהאדם הזה מפנה גב לספר תורה ועוסק בדף היומי חלילה ומזלזל במה שהם קוראים והיו חיי שרה ולכן לא רק אם אני שייך למניין הזה אלא לפי דעת הגאונים גם כשיש 10ה חוץ ממנו יש 10ה ואני כבר יצאתי ידי חובה ואף על פי כן יש כאן זלזול בספר תורה ולכן החמרנו מאוד למרות שהאדם הזה גם עוסק בתורה, הוא לא מדבר דברים בטלים אלא לומד אף יומי. גם בזה המסקנה היא להחמיר ולאסור. אם המשמעות של מרן ניקח בוודאי שאין לנו צד כולה בדבר בשום אופן. ולכן אמרתי מראש הוא יודע שיש לו בעיה בימים שני וחמישי ושבת. אם הוא רוצה לשבת וללמוד אז שלא ישב בבית הכנסת במקום שיביאו עוד מעט את הספר תורה אלא לפני כן שיעבור למקום אחר. יש לנו הרבה ישיבות, הרבה בתי מדרש, הרבה מקומות שהוא יכול לשבת שם במנוחה ולעסוק בתורה, אבל אין אפשרות להתיר לו בשעת קריאת ספר תורה בחי גבונה הדבר אסור. חזרה גם בתפילת החזרה גם שם אדם שמתפלל ובשעת החזרה במקום להקשיב לחזן במקום זה לוקח ספר ומעיין גם בזה גדול עוונו מנסוא מרן כתב בסימן קכד אם אין תשעה מכוונים לברכותיו של החזן קרוב להיות ברכותיו דבטלה ועליהם רמזו בגמרא בברכות ה הגמרא שמה אומרת אומרת אדם שרואה שייסורים באים עליו יפשפש במעשיו הקדוש ברוך הוא לא שולח סתם כך ייסורים לא עביד קודשה בריך דינה ולא דינה פשפש ולא מצא יתה בביטול תורה המפרשים שואלים אם האדם הזה חלילה יש עליו עוון של ביטול תורה אז איך מעיקרה אתה אומר פשפש ולא מצא הרי הנושא של תלמוד תורה כנגד כולם גם ביטול תורה כנגד כולם אז אם יש עליו את העבוד הזה איך אתה נותן כותרת קודם פשפש ולא מצא הסבירו ואמרו האדם הזה צדיק יסוד עולם שגם ביטול תורה אין לו לא ביטל כלום אלא מה יש רגעים שהיה צריך לבטל מהתורה בשעת חזרת השץ או בשעת קריאת ספר תורה היה צריך לבטל והוא לא ביטל הוא למד ולכן באים עליו ייסורים תלה בביטול תורה פירוש הדבר שהיה צריך לבטל ולא ביטל. שבוע שעבר הסביר הגאון הרב תולדנו פירוש אחר. אמר אשרי מי שעמלו בתורה ועושה נחת רוח ליוצרו. כי יש אדם שעמל בתורה ולא עושה נחת רוח ליוצרו. איך ידמה? לומד בשעת חזרת התפילה או בשעת קריאת ספר תורה. ולכן צריך להרחיק את היצר הרע שבו ויסר השטן. מלפנינו ומאחרינו. יש דברים שהוא דוחף אותנו לעשות עבירה ויש דברים שהוא עוצר בעדנו שלא נעשה מצווה. אז בכל היום כולו הוא יעשה את כל המאמצים שלא נלמד. יביא לנו כל מיני טרדות, כל מיני עיסוקים. מתי התאווה הגדולה, החשק, החשק הגדול, הסקרנות לדעת איזה הלכה בדיוק החזן מתחיל. לשם שפתי יש לפניו איזה ספר יפה ואז הוא סקרן ללמוד באותו הספר זה כוחו של היצר הרע אבל אדם צריך לדעת את החוכמה הזו ולהיות זהיר אחרת חלילה וחס יבואו עליו ייסורים לא כדאי חבל שיבואו עליו ייסורים ואחר כך יגידו לו את הדרשות האלה אלא ידע בחזרת השץ צריך להקשיב למה שאומר החזן איך אפילו אחי מה אסור הלילה