רבי שמעון אומר הוי זהיר בקריאת שמע ובתפלה | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

נציב יום,

תשובה שלמה

ישרג בת אסצ'לה

ואבנט

בת זעודה

וכל צאצאיהם

בתוך שאר עם ישראל, אמן.

רבי שמעון אומר,

הביא זעיר בקריאת שמע ובתפילה,

וכשאתה מתפלל

אל תעש תפילתך כבר

אלא רחמים ותחנונים לפני המקום,

שנאמר כי חנון ורחום הוא

ארך אפיים

ורב חסד

בניחם על הרעה.

ואל תהי רשע בפני עצמך.

אומר רבנו

עובדיה מברטנורה,

הווי זהיר בקריאת שמע לקרותו בעונתו.

זאת אומרת שלא יעבור הזמן,

כמו האנשים שישנים בבוקר

ומפספסים את זמן קריאת שמע.

צריך להיות זהיר לקרוא את קריאת השמע בעונתו,

בזמן שצריך.

הזמן

שאומר הרמב״ם

לקריאת שמע השחרית זה בערך שש דקות

לפני

העמידה בנץ,

שזה הזמן הכי נכון, ראוי, לכתחילה,

לקרוא את קריאת שמע.

וכן בתפילה,

להתפלל כל תפילה ותפילה בעונתה.

לא לסמוך על תשלומים

ולא לפספס,

ולהתפלל כל דבר בעונתו.

כשאתה מתפלל,

אל תעש תפילתך כבר.

כאדם שיש עליו חובה

דבר קבוע,

ואומר אם אתה יפרוק מעליי חוב זה.

זאת אומרת שלאדם יש חיוב.

שלוש פעמים ביום להתפלל.

זה כאילו קבוע.

בקביעות הזאת,

זה כאילו עול עליו.

יואו, עוד לא התפללתי ממך. יואו, עוד לא זה. יואו.

צריך לפרוק את זה, הוא מרגיש.

אוי ואבוי.

אז הוא אומר,

כשאתה מתפלל, אל תעשה כאילו זה מסוי עליך.

פעילת תקבע זה כאילו חוב שאתה צריך לפרוק מעליך.

אדם צריך להשתוקק,

יש לו הזדמנות לדבר עם הקדוש ברוך הוא.

לשיח לפניו.

יצחק יצא לשוח בשדה.

לדבר איתו

עם הקדוש ברוך הוא, לבקש שאלת צרכים.

בידיים פשוטות למדנו שאומר רבי אברהם בן הרמב״ם.

שלוש ראשונות, הידיים ככה.

שלוש אחרונות, הידיים ככה.

אמצעיות, ככה.

מבקש מהקדוש ברוך הוא שישפיע עליו.

אינה מי?

קבע כאדם שקבוע לו לקרוא

פרק אחד, פרשה אחת,

שאומר אותה בקריאה בעלמא,

ואינו אמרה בלשון תחנונים,

כאדם שמבקש רחמים.

אז עוד פירוש,

כשאתה מתפלל אל תעשה תפילתך כבר,

זה כמו אדם כל יום קבע על עצמו שהוא קורא מזמור תהילים, שניים, חמישה, לא משנה, אז איך הוא קורא אותם?

ברצף,

בלי התבוננות, בלי השקעה.

כאילו זה קבוע, צריך להגיד.

שאלה מעלות,

אשר הנה להרים,

וגמר.

ככה אנשים מתפללים.

שם שפתיים תעבי, אדם, אדם, אדם, אדם, אדם, אדם, אדם, אדם, אדם, אדם, אדם, אדם, אדם. זהו, זהו.

גומרים, העיקר לגמור, ומתפללים. איך כולם עוד תקועים? הם לא יודעים לקרוא.

למה זה לוקח להם הרבה זמן?

אומר לא לקרוא אותה קריאה בעלמא,

אלא צריך בלשון תחנונים,

כאדם שמבקש רחמים.

למה?

כתוב, כשאתה מתפלל,

אל תעש תפילתך כבר. אלא רחמים בתחנונים לפני המקום,

שנאמר,

כי אל חנון ורחום הוא, ארך אפיים ברב חסד,

בני חם על הרעב.

הוא רוצה בתחנונים,

ועל ידי התחנונים הוא מרחם מיד.

אוי, אוי, אוי, לפני כמה דקות

קיבלתי טלפון מבלגיה, מיהודי יקר,

שהעלילו עליו עלילה

שהוא רצח

בן אדם.

ומינימום, מינימום, 19 שנה בפנים.

עלילה אבל.

אז היה שופט ראשון, אמרתי לו מה לעשות,

ואמרתי לו, השופט הזה לא יהיה. בסוף באמת השופט הזה, ביטלו אותו, דחו את המשפט, לא היה.

אחר כך הגיע השופט השני,

והחליטו להרשיע אותו לפני

כמה וכמה אנשים שיהיו בצד, איך קוראים לזה? בחוץ לארץ, אצל האמריקאים,

מושבעים.

12 מושבעים,

שהם יהיו וישפטו, כמובן יעמוד במשפט, הם ישמעו והם יחליטו מה גורלו. מינימום, 19 שנה.

בינתיים הוא במעצר בית.

הבן אדם

נלחם על כל מה שאני אומר.

בשר, בהכול וזה.

כל הקהילה, היהודים נידו אותו, חשבו שהוא באמת רצח, וגם שיגע אותם עם הבשר, ואמר לרבנים, איך אתם מאכילים נבלות וטרפות? תסתכלו עליו משיגנר.

ואין לו כלום, הילדים פה, והיא, המשפחה והכול.

אימא שלו באה להרצאה לפני כמה זמן לבקש עליו גם.

בקיצור, אמרתי לו, אתה לא זז מהתורה, אתה עושה מה שאני אומר לך, וזהו וזהו. גדל זקן.

בני קיימים שלח לי תמונה, אמר להמשיך? אמרתי לו, תמשיך.

ובקיצור, עשה כל מה שאני אומר, וכולו תפילות ותחנונים, וזה וזה, ממש כמו פה.

אז הוא מצלצל אליי עכשיו, הוא אומר, נס, נס, נס, נס. ביטלו את המשפט שלי.

השופטים,

הוא ביקש בקשה לבוא לארץ לביקור ולחזור.

אז הם הכינו בבקשה וראו את כל הסרטונים,

את כל הזה וזה מחדש, כי זה צוות חדש.

ואמרו, איזה עוול עשו לו, על מה הושיבו אותו? הוא בכלל לא קשור לכל הדבר הזה.

הורידו לו את המעצר בית, נתנו לו אישור לבוא לארץ, הוא יבוא לפה עכשיו, לכאן, הוא נדר נדר שנה,

שהוא לא יוצא מפה, שנה.

וזהו, הוא רק יחזור לשם להעיד.

הפוך, נגד אלה שהפלילו אותו.

ומשהו לא יאומן.

הבן אדם, נס, נס, זה לא טבע,

זה לא הגיוני,

זה לא זה, פה, פה, פה.

השתבח הבורא, בשורות טובות לפני שבת.

אבל,

תחנונים, הוא אומר גם שאימא שלי באה אליו בחלום פעמיים.

הוא תיאר אותה או לא מכיר אותה, הוא תיאר אותה

כמו שהיא הייתה.

הוא לא מכיר אותה, הוא לא ראה אותה, מי אמרת?

והוא אומר לי את התיאור, בול.

טוב,

אז זה מי שמתפלל בתחנונים, זה הרי לא הגיוני.

ערכאה ראשונה אמרו שהוא רוצח,

ערכאה שנייה החליטו שהוא רוצח.

ועכשיו, מי מבקש בכלל? הוא שאל אותי לבקש לעלות לארץ, כאילו,

לבקש ביקור לפני המשפט,

ולראות את המשפחה, לא ראה שנים.

מי הולך לבקש דבר כזה? אדם חשוד ברצח, מישהו ייתן לו לצאת מבלגיה?

איך ייתנו לו לצאת מבלגיה?

הוא מבקש בקשה, שואל אותי את זה, ואמרתי לו, בהצלחה.

הגיש, ואז עשו את הבדיקה,

והחליטו.

שלא, אין פה כלום,

על מה הוא יושב.

זהו, תלך הביתה.

אתה בא הבורא, זה לא יאומן.

אתה מכיר את זה, לסרי, כן?

כן.

מה זה משמחת? מה זה? אימא שלו הייתה בהרצאה לפני כמה שבועות, היא באה במיוחד

לבקש עליו.

אמרתי לה, אל תדאגי, אל תדאגי, בעזרת השם. אם הוא עושה מה שאני אמרתי לו, הוא

יצא משם.

אז הוא מתפלל בתחנונים, הוא אומר, אני עמדתי בתפילה אתמול, הוא אומר שהיה לו,

היה לו,

היה לו סתירה.

הוא שמע בדיוק הרצאה אתמול, שאני אומר שאסור לאדם להיות מנודה.

וזה, לא, לא יודע איזה קטע, באיזה מקום הוא שמע, וזה וזה, או שאדם לא יהיה ערירי ויהיה לבד, ויהיה... בקיצור, משהו כזה.

ואז הוא אומר, איך זה?

אבל כל מה שהרב אמר לי זה בדיוק הפוך.

תתפלל יחיד, תלמד יחיד,

אל תתחבר לאף אחד, תעשה כך וכך, וכו'.

ופה הוא אומר ככה, איך זה הולך?

כאילו, מה?

מה זה מתפלל, אשם, וזה וזה וזה וזה וזה?

הודיעו לו, אתה כבר לא מנודה, אתה כבר לא לבד,

אתה חוזר הביתה למשפחה והכול.

אבל בחיות, בחיות, מי ששומע אותו, בחיות, בחיות,

אתם לא מבינים מה זה להיות בכלא עם גויים.

זה לא יאומן כי יסופר.

זה אנשים רעים, רעים, רעים.

הוא מקפיד הכול לאוכל בשר, לא אוכל עופות, אין לו שם כלום.

הכול במינימום, וכל-כולו רק תורה,

תורה, תורה, תורה. שומע את ההרצאות ולומד ולומד בלי הפסקה, ולומד ומתפלל ומתפלל ומתחנן ובוכה וזה.

ככה, תקופות ארוכות.

אנשים אחרים לא היו מחזיקים מעמד.

לא היו מחזיקים, הם מתייאשים.

הוא כבר רצה לפני זמן, השם ירחם.

אבל אמרתי לו, לא, בשום אופן, אסור, אוי ואבוי לך, וזה, וזה, וזה, וזה, וזה, והצלחתי להרגיע אותו, וברוך השם, ברוך השם, הנה יצא האור.

צריך סבלנות אצל הקדוש ברוך הוא, את החנונים. למה?

כי אל חנון ורחום הוא ארך אפיים ורב חסד וניחם על הרעה.

אף אחד לא יודע מה הגזירה, למה השם עושה ככה וככה.

אבל זה ניקיון

שאין כדוגמתו.

הוא עבד השם ממש.

עבד השם ממש.

הוא, אין לו שום דבר חוץ מהשם.

במי יתלה?

במה יעשה?

אין.

רק השם יכול להוציא אותו.

אז זה מה שכתוב, שלא יהיה תפילות קבע.

כאילו אתה קורא מזמור תהילים וגומר.

ואל תהיה רשע בפני עצמך.

הקדוש ברוך הוא אמרנו, הוא רוצה בתחנונים ועל ידי התחנונים ומרחם יד.

ואל תהיה רשע בפני עצמך. אל תעשה דבר שהיום

ולמחר

תרשיע את עצמך בו.

והרמב״ם פרש,

אל תהיה רשע בעיניך.

הכוונה, אל תחזיק את עצמך לרשע.

כי מתוך כך אתה יוצא לתרבות רעה לגמרי. אם תתייאש מעצמך, אין מה לעשות.

אני כזה וזהו, אין מה לעשות.

ואומר רבנו עובדיה מברטנורה, ואני שמעתי,

אל תהיה רשע בדבר זה שתפרוש מן הציבור ותעמוד בפני עצמך.

אל תהיה רשע בדבר זה

שתפרוש מן הציבור ותעמוד בפני עצמך.

הנה גם זה,

מסוג המנודה וה...

אל תפרוש מן הציבור, תהיה מעורב עם הבריות,

כמובן שהם הולכים בדרך השם.

טוב, עכשיו אנחנו נכנסים למפרשים.

הגרסה במשנתנו

לרש״י,

אספורנו ורבינו עובדיה מברטנורה,

זכר צדיקים וקדושים לברכה,

אותם תגן עלינו המייל.

הגרסה שלהם במשנה זה רבי שמעון אומר, רבי זעיר, בקריאת שמע ובתפילה.

רבנו יונה,

גרסה בי זהיר בקריאת שמע,

אבל לא מוזכר

עניין התפילה.

ובאר,

שטעם הדבר,

למה הזהיר התנא על קריאת שמע יותר מן התפילה?

מפני שהזמן שבו אפשר להתפלל זה ארבע שעות.

יותר ארוך מזמן קריאת שמע,

שהוא שלוש שעות.

ועל כן, האדם עלול יותר להתבטל מקריאת שמע מאשר מתפילה.

לכן, הזהיר אותנו ביותר על הקריאת שמע, כי זמנה קצר יותר.

אז לכן, עד שלוש שעות

בשחרית

אפשר לקרוא קריאת שמע, ועד ארבע שעות אפשר לקרוא

את

התפילה.

אז בוודאי, אם אני מזהיר אותך

על קריאת שמע,

שזה עד שלוש שעות,

אז ודאי שאתה אוטומט

תהיה בתוך הזמן של התפילה, אז מה הצורך להזהיר?

אבל רבנו עובדיה מברטנורה אמר שבקריאת שמע לקרות בעונתו,

ותפילה להתפלל כל תפילה ותפילה בעונתה.

זאת אומרת, זאת אומרת, יש עניין לכתוב בתפילה גם כי יש לו שלוש עונות.

זה לא רק להיות זהיר בשחרית,

גם להיות זהיר.

הרב הקדוש מקוזניץ',

זכר צדיק וברכה,

זכותו תגן עלינו, אמן,

באר שהתפילה עניינה שאדם מבקש צרכיו מאת הבורא יתברך שמו.

אז אין צורך להזהיר עליה כל כך,

כיוון שוודאי חפץ אדם לבקש על צרכיו מהווינו שבשמיים שהוא כול יכול.

בוודאי, הוא אומר, בוודאי.

הוא מדבר על אנשים שמבינים

מה זה תפילה, זה בשבילך.

אתה מבקש צרכים, אז בוודאי.

שהוא רוצה ויקפיד לעשות את זה כראוי ובזמן וכו' וכו'.

תגידו לי היום שכולם בוודאי, בוודאי.

אך מצוות קריאת שמע,

שמהותה שאדם יקבל על עצמו עול מלכות שמיים

בפרשה ראשונה,

ועול מצוות בפרשה שנייה,

וכן שימסור את נפשו על קידוש השם,

כי מקבלים על עצמנו ארבע מיתות בית דין.

למדנו את זה, נכון?

כשאנחנו אומרים אחד, מוסרים את נפשנו בשכלה.

וכשאומרים

בכל נפשך,

אז אנחנו אומרים את זה בשריפה.

וכשאנחנו אומרים נפשכם הראשון,

זה הרג.

בנפשכם.

השני זה חנק.

אני יודע, אמרתי.

תודה. יפה.

אז זאת אומרת,

וכן למסור את נפשו על קידוש השם.

וזה דברים שלא קל לאדם כל כך.

אז יש מקום שהוא מזלזל בזה.

אכן מזהיר אותנו התנא הקדוש.

במפורש, תיזהרו.

אז תהיו זהירים.

בקריאת שמע.

למה?

שם צריך קבלת עול מלכות שמיים, צריך קבלת מצוות, עול מצוות,

ארבע מיתות בית דין.

ואנשים לא כל כך יכולים להתמסר, כמו שאומרים. מי מוכן שידפקו לו בגב ויגידו לו, פשיט,

פעלנו מאוד, שאתה מוכן למסור נפש.

הכנו לך מדורה בחוץ, בוא, בכבוד,

אתה מוזמן.

כמה אנשים יהיו מוכנים לצאת? עכשיו, רגע, עוד לא דיברתי עם אשתי, מה שזה, וזה הילדים, זה, צריך להביא אותם מהגן, רק רגע.

איי, איי, איי, השם מרחם.

אז זאת אומרת,

ככה מסביר הרב הקדוש מקוזניץ'.

בשפת אמת כתב,

בכוח קריאת שמע יש סגולה שאין כמותה בתפילה,

לפי שהיא מביאה את האדם לידי יראת חטא.

בכוח קריאת שמע האדם מגיע ליראת חטא.

וזה לומדים

ממה שסיפר רבי פנחס מקוריץ,

זכותו תגן עלינו אמן,

על זקנו,

ששמו גם היה רבי פנחס,

והוא נקרא על שמו.

מנהגו היה לתת

למשומדים

ולפושעים

סכום כסף קצוב

מדי יום ביומו,

שיגידו את הפסוק

שמע ישראל אדוני אלוהינו אדוני אחד.

והיה אומר להם,

שנותן להם את הכסף,

אתם יכולים לעשות כל מה שעולה על רוחכם בתנאי שתגידו את הפסוק הזה.

כי היה בטוח שהתיבות האלה יחדרו לעומק ליבם

ויזכו לחזור למוטב בזכותם.

אתם שומעים דבר כזה?

היה משכנע את האנשים?

קחו כסף.

תגידו,

שמע ישראל השם לקח מאה שקל.

תגיד, נו,

תגיד, יאללה.

ונותן להם,

כי הוא בטוח שהכוח של הפסוק הזה יכול להביא אותם לתשובה. זאת אומרת, רואים מפה

שקריאת שמע מכניסה יראת שמיים באדם, הוא היה בטוח בזה.

אחרת איך אפשר להגיד דבר כזה לאנשים?

תעשה ככל העולה על רוחך,

העיקר תגיד את הפסוק הזה.

אז על אחת כמה וכמה אדם כשר ויראה אלוקים,

שזוכה לשמור תורה ומצוות,

וחפץ להתקרב

להשם יתברך יותר ויותר, ודאי שתועיל לו קבלת עול מלכות שמיים,

והקדוש ברוך הוא יערה עליו

רוח טהרה ממרום,

שיתעלה במעלות ובמדרגות בעבודת השם יתברך.

פעם,

הרב אורי זוהר,

זיכרונו לחיי העולם הבא,

אמר

אם יגידו לי עכשיו

שנותנים לי מיליון דולר

לא להניח תפילין יום אחד,

אני צוחק להם בפנים.

הוא אומר, אבל אם אני הולך

למועדון

ואני אומר שם לחבר'ה שיושבים על הברזלים,

מי שבא להצטרף למניין אני נותן לו 200 שקל, כולם נכנסים.

אנשים שאין להם עקרונות מוכנים למכור את כל האמונה שלהם בשביל כסף,

בשביל הטבה.

אבל מי שהוא יודע מה הוא עושה,

גם אם תפתה אותו בכל הון שבעולם, הוא לא יתפתה.

שושן, כמה לשלם לך בשביל שתחלל שבת?

הנה, גם הוא צוחק.

מי יעשה את זה? שטויות והבליל.

אבל אתם רואים, אלה בהפגנות, משלמים להם קצת כסף. הם הולכים שמה, עושים צעקות בושה, בושה, בושה.

בושה שבשביל כסף באתם בשביל לצעוק בושה. בושה עליכם, לא בושה עליכם.

במדרש שמואל ביאר,

מה שהשתמש התנא בלשון נביא זהיר,

מפני שבעת שהדם מתעורר מן השינה בבוקר,

מתגברת עליו העצלות.

ביצר, מפתה אותו,

תמשיך לישון.

בקיץ, הוא אומר לו,

כי הלילות קצרים,

ולא הספקת לישון הרבה.

בחורף, הוא אומר, מה אתה קם? קר בחוץ.

לכן הביא זהיר.

תעיר,

ידחה מעליך את העצלות,

תקום מן השינה לקיים מצוות קריאת שמע ותפילה.

וכשקמים מהר, צריך להגיד, והייתם קדושים לאלוהיכם.

למה קדושים?

קדושים זה פרושים.

נפרוש מהתאווה של העצלות, יש תאווה של עצלות.

אז והייתם קדושים. איך קיימתם את הקדושים? על כדי שאתה פורש מתאוות העצלות.

למי? לאלוהיכם.

והייתם קדושים לאלוהיכם.

אשתקם.

תגיד זאת.

אז אתה מקיים מצווה.

דאורייתא.

וילקוט מעם לא עז כתב

יחשוב אדם כי אם היה נקרא בשעה זו למקום מסוים,

היו אומרים לו, שמע,

עד שש בבוקר מחלקים חמשת אלפים דולר למי שמגיע.

בטח היה זריז מאוד.

פה כתוב שהוא היה קם תכף ורץ ליטול ממון. אני אומר, הוא לא היה ישן.

הוא היה מחכה ראשון בתור.

כך צריך להיות בעת שהוא הולך לקיים מצוות חשובות ויקרות

כמוצא שלל רב,

לרוץ, לקיים בשמחה.

נגיד שאדם קיבל חמשת אלפים דולר. כמה זמן ייקח לו לבזבז אותם?

תקופה קצרה.

ואם הוא זכה בתפילה שהוא הלך לבית הכנסת ונענה,

יכול להיות שזה מסוג הדברים שעשרות שנים הוא חיכה.

ופתאום, הנה, כמו הסיפור שאמרנו קודם,

ובתפילה פתאום אתה רואה, כן?

אור.

אור. ויריצוהו מן הבור.

ויחלף שמלותיו.

מה זה?

מה זה?

יוסף בבית הבור.

וואי, וואי, וואי.

אתם מבינים מה זה בכלל?

איזה זכייה זאת?

חירות.

אתם יודעים מה זה חירות?

יש לכם חירות. אתם יכולים ללכת הביתה, לחזור הביתה, לראות את המשפחה,

לדבר עם חברים, ללמוד תורה.

חירות.

מי יודע להעריך מה זה חירות?

רק אחרי שכולאים אותו, ופתאום גזרות ועלילות,

יא ב... ב... ב... איך תצא מזה? איך תצא מזה?

מעלילים עליך שופטים.

וואי, וואי, וואי.

אז לא צריך לקום בשמחה שאנחנו יכולים לקום כמו בני חורין, וללכת, להתפלל לכבוד השם, לשמח את אבא שבשמיים,

שנתן לנו חיים.

למה לא?

ועוד אנחנו מקבלים.

אתה לא נותן כלום, אתה רק מקבל.

לא טוב.

הכל זה תלוי בהתבוננות.

אם יש לאדם שכל להתבונן,

זה מבדיל בין אדם לחברו.

אחת חיה עם התבוננות,

אחת חיה

כמו בעל חי.

בעל חי לא אומר למה אני בעל חי, למה נולדתי ככה, למה אני פה, למה אני שם.

אין לו שאלות.

תחפש רק את העשב וזהו.

עשב לבהמתך.

הקשה חסיד יעבץ.

מפני מה הזהיר התנא דווקא על מצוות קריאת שמע ותפילה יותר משאר המצוות.

ויישב בכמה אופנים.

דבר ראשון, כי מצוות אלה שונות

משאר המצוות.

כל המצוות התלויים בזמן,

אין זמן קיומם מוגבל כל כך.

שערי שנין הוא כל היום כשר למילה.

מהבוקר עד בין הארבעים אתה יכול למול

או למול.

כל היום כשר ללא לאו.

כל היום כשר לשופר.

תפילין, ציצית, כל היום כשר.

אבל מצוות קריאת שמע ותפילה זמנם קצר

די מוגבל לחלק קטן ביום.

לכן אביא זהיר

בקריאת שמע ובתפילה.

כי הזמן בורח.

צריך להיות בתוך הזמן.

עוד חילוק.

בכל המצוות,

אף שקיימה לן מצוות צריכות כוונה,

כמו שאנחנו כבר מומחים בזה,

הרי הכוונה הנצרכת

היא רק שידע השם מקיים מצווה.

הרי אני מכוון לקיים מצווה כך וכך,

כאשר ציווה השם.

אז אני צריך לדעת שאני מקיים מצווה.

ואפילו אם המחשבה משוטטת

בשאר עניינים,

יצא ידי חובתו.

נגיד, אנחנו התעטפנו בטלית,

ואמרנו שמכוונים כמצוות ציצית,

כאשר ציווה השם,

ואחר כך הראש

היה פה ושם וזה וזה וזה.

זה לא מבטל את המצווה ולא כלום.

אנחנו ידענו מה אנחנו עושים ועשינו וקיימנו את המצווה.

אבל במצוות האלה,

קריאת שמע ותפילה,

צריך האדם לכוון גם את הכוונה של הדברים שהוא אומר.

אם לא כיוון גם בפסוק ראשון

את הכוונה שצריך לכוון, לא יצא ידי חובה. אפילו שהוא אמר קודם שהוא מכוון כמצוות קריאת שמע וקבלת עול מלכות שמיים וייחוד השם יתברך,

יופי, אבל אתה צריך גם לכוון פסוק ראשון.

אם לא כיוונת בפסוק ראשון, לא יצאת.

אם בתפילה לא כיוונת לפחות

בשלוש ראשונות, או לפחות באחת הראשונה,

מגן אברהם,

לא יצאת.

אפילו אם כיוונת לעובדו בכל לבבכם,

ויעמוד פי נכס ויפלל,

אפשר להוסיף גם באותו תעבוד,

ועבדתם את השם אלוקיכם.

אז לא יצא.

לכן הוא נצרך לזהירות יתרה שיקיים את המצווה כתוקנה.

בשתי אלה צריך לא רק לכוון לצאת ידי חובת המצווה,

אלא לכוון גם בדברים שאתה אומר, מה אתה אומר,

ומה הכוונה שם.

כמו שעשינו לעצמנו, את הכוונות כתובות לפנינו,

וכולם פה מתפללים כראוי וכהוגן.

נשאר רק לא לאבד את הראש בזמן שאומרים,

שלא יעוף.

להיות מרוכז, ממוקד.

עוד תירוץ הוא כתב,

זה היעבץ הקדוש.

כשם שבצורכי הגוף שברא הקדוש ברוך הוא

ישנם צרכים,

כמו מים ומזון,

בלעדיהם אפילו אם יהיה ביתו מלא כסף וזהב, ימות ברעב, כמו רוטשילד,

כשנכנס לכספת והיא נסגרה עליו,

הוא יכול היה להישען על הלבנים של זהב ולחכות למוות.

כי לא היה לו בפנים לא מים

ולא מאכל.

אתם רואים? לא חושבים על זה.

אז כמו בצורכי גוף,

הקדוש ברוך הוא ברא לאדם,

מים ומזון,

ובלעדיהם אפילו אם יהיה לו כסף וזהב,

הוא ימות ברעב.

כך ציווה אותנו במצוות.

אף שכל תרי״ג מצוות,

ציווה השם יתברך,

שתמצא הנפש שלנו את הדברים הנצרכים לחיותיו,

אבל שתי המצוות האלה,

קריאת שמע ותפילה הן צורך לאדם כמו

מים ומזון.

אי אפשר לאדם ולעדם.

ומי שיפשע ויזלזל באלה המצוות,

פושע בנפשו הוא פשיעה גדולה.

אז למעשה כל החיות שלנו,

כמו לחם ומים,

ככה זה קריאת שמע ותפילה.

יש ספרים שמשווים,

ממשילים,

שכמו שאדם סועט שלוש פעמים ביום, צריך שלוש פעמים גם סעודה רוחנית,

לדבר עם השם, להתקשר

אל הבורא, לינוק,

לקבל שפע.

ופעמיים ביום, קריאת שמע, קבלת עול מלכות שמיים.

אחרת מה,

אתה מתהלך פה בעולם כשאין לך מנהיג, אין אדון, אין שום דבר.

אז אם אמרנו שבלי מזון ובלי מים ובלי זה אי אפשר לחיות, אז אני אומר לכם, כבר הרבה זמן

תכינו בצד,

שיהיה

מערכה רב-זירתית, כמו שאוהבים לקרוא לזה עכשיו,

מלחמה בכל הקצוות,

אז הם מתכוונים לפגוע במקומות של מזון וכו' וכו'. יש להם תוכניות, הם מטילים, מכוונים,

למקומות לשבש את האפשרות אפילו של אספקה. אפילו אם הם לא יפגעו,

אז יכול להיות שימים רבים לא יהיו מוצרים עיוניים.

אז לכן כל מה שאדם חושב שהוא חיוני לקיומו, כדאי שיהיה בצד, בפרט דברים שמשתמרים.

לא מפסידים מזה. תמיד תוכל לרענן ולחדש

שלא יפוג תוקף.

והנה, יש לו רעיון, הוא כבר יעשה אותו בעצם.

כן, כן, למה לא?

בעזרת השם, למה לא?

למה לא?

הוא אמר שאפשר לעשות קופה ולשים מוצרי מזון בצד לקהילה,

שאם חלילה נתקעים ומשהו קרה וזה פה ושם, אז יהיה בה אחסנה באיזשהו מקום

כל מיני דברים שאפשר יהיה לתת.

כמו שהיה מלך שפתח את האוצרות

בשנות בצורת.

אתם זוכרים אותו?

והתלוננו עליו,

אבותיך שמרו וגנזו ואתם מותי וכו' וכו'.

עוד בעניין חשיבות

הגדולה של התפילה לשם יתברך, כתב במדרש שמואל,

כשם שבזמן שבית המקדש היה קיים,

היה נמשך אור ושפע עליון

על נשמות בני ישראל

בזכות הקורבנות שהיו מקריבים,

כך נשפע בימינו על ידי התפילה,

כי התפילות הן במקום הקורבנות, ונשלמה פרעים שפתנו.

פעם הקורבנות היו מכפרים,

והיום התפילות.

וכל השפע שהיה יורד בזכות הקורבנות יורד היום

על ידי התפילות.

אז זאת אומרת, כל אדם צריך להעריך בעצם מה שהקדוש ברוך הוא נתן לנו

בשביל שאנחנו נדע

שבידינו להוריד שפע ממש כמו בזמן הקורבנות.

ופרש,

דוד המלך בתהילים ס״ו ס״ג ו״ו

כמו חלב ודשן,

כמו חלב ודשן תשבע נפשי וספתי רננות יהלל פי.

כמו חלב ודשן של הקורבנות

שהיו קרבים בבית המקדש על גבי המזבח,

והיו משפיעים שפע רב על הנשמות של בני ישראל,

כמו כן תשבע נפשי

מהשפע העליון עתה בימינו שאין בית המקדש קיים,

איך?

על ידי שפתי רננות יהלל פי.

היום

השפע הזה יורד בזכות התפילה.

אז הנה, יש פסוק מפורש.

כמו חלב ודשן

תשבע נפשי,

ככה זה היה בזמן בית המקדש,

מהחלב ודשן שהיה נקרב

על גבי המזבח,

הייתה נפשי שבעה,

מקבל את שפע.

עכשיו, ספתי רננות, יהלל פי, מביא את אותו דבר.

טוב, וכשאתה מתפלל,

אל תעש תפילתך כבר

אל הרחמים ותחנונים לפני המקום.

במדרש שמואל ובספר רוח חיים כתבו

התנא נקט לשון וכשאתה מתפלל,

משום שלעיתים מתפלל אדם

ומוציא בפיו את תיבות התפילה,

אך אינו שם ליבו על התפילה,

והמחשבות משוטטות

אנה ואנה.

נמצא שבזמן כזה

אין האדם מתפלל,

אלא שפתיים.

הוא לא מתפלל, אין פה לב.

בתפילה זה כתוב, ולעובדו בכל לבבכם.

זאת אומרת, צריך לעבוד, העבודה היא בלב, לא בשפתיים.

יען ניגש העם הזה בפיו

ובשפתיו כיבדוני

וליבו רחק ממני.

אין לב.

ועל זה התכוון התנאווה אמר, וכשאתה מתפלל, לא על שפתיים,

כשאתה מתפלל

בכוונה ראויה,

אז אל תעז תפילתך כבר.

אל תעז תפילתך כבר.

אל תהיה סבור.

כשהתפילה שלך ראויה להתקבל,

וזה חוק קבוע שהיא צריכה להיענות.

אלא תחשוב בדעתך שירחמים ותחנונים,

שאתה מצפה שהשם ירחם עליך ותתקבל לתפילה.

וזה חסד ורחמים מאת הבורא.

אין שום חובה והתחייבות

שאם התפללת, כבר תתקבל לתפילה. יש תפילה נענית לי יום, יש לי יומיים לשבוע, יש לי ארבעים שנה.

אתה תתפלל ותדע, זה הכל תחנונים.

אתה תבקש תחנונים, והקדוש ברוך הוא יודע מתי לתת. הנה, ההוא תקוע שם

כבר כמה שנים.

והנה, ביום בהיר

השתבח הבורא. מי מאמין כזה דבר?

הוא לא מאמין, לא מאמין, לא מאמין.

הרינוס כזה?

אפשר יהיה להאמין שגם אם הוא יעשה ככה, הוא יעוף

ויגיע לארץ.

אעופה והשכונה.

כזה נס?

אפשר כבר על גלי הנס הזה, אולי לעוף?

שלא יפתיע אותנו פתאום פה, בכיסאות.

ובספר מעיינות הנצח כתב בשם הרב הקדוש,

רבי מנחם מנדל מביא שובו.

זכותו תגן עלינו, אמן.

כשהתנא דייק בדבריו לומר,

וכשאתה מתפלל, בלשון יחיד,

כי המשנה מזהירה כאשר אדם מתפלל ביחידות,

אבל כשמתפלל עם הציבור, לא צריך להזהיר אותו.

כי זכות הרבים מסייעת שהתפילה תתקבל.

אבל כשאתה מתפלל, הכוונה יחין,

אל תעש תפילתך כבר,

כי מדקדקים עליך יותר, אומרו, הוא נחשב מניין כבר.

כן.

שאלו פעם אחת תמיד היה מקפיד להתפלל מניין, לא בגלל נבלות וטרפות,

היה מקפיד להתפלל לבד.

שאלו אותו, איך אתה מתפלל לבד?

אומר, מי המלאכים שאתה מתפלל לבד?

אומר, אנחנו רואים שאתה מתפלל לבד.

אומר, מה פתאום?

אני מתפלל במניין.

בן אדם עומד לבד ואומר שהוא מתפלל במניין.

איפה המניין?

הוא אומר להם, אני אפס, הקדוש ברוך הוא אחת,

ביחד עשרה.

הוא מתפלל תמיד במניין.

פירש רבנו יונה,

שיאמר את התפילה כעני המתחנן

ושואל דבר הנצרך לו מאוד.

איי, איי, איי, תפילה לעניך יעטוף,

ולפני השם ישפוך שיחה. תפילה של עני זה לא תפילה של אדם שבע.

הוא מבין שהחיים שלו תלויים בתפילה, אם הוא לא מקבל עכשיו את מה שהוא מבקש.

לכן כתוב בזוהר הקדוש, התפילה של העני עוטפת את כולם ועולה לפני כיסא הכבוד, לפני כולם.

תפילה לעניך יעטוף,

ולפני השמש,

הוא ממש מגיע לפני השמש פוסח.

כי אם תעכב אותו, כמו אם נחום יש גם זו,

העני מת.

עד כדי ירידה רק מהחמור.

אז אנחנו צריכים להתפלל כמו עני.

כי הוא יודע שאם הוא לא יקבל מה שהוא יקבל,

אז המצב שלו...

התפילה צריכה להיות כעני המתחנן ושואל דבר הנצרך,

לא מאוד.

ולא ישאל כאדם

שאינו צריך כל כך.

אם יהיה, יהיה. אם לא יהיה, לא נורא.

ולכן אדם צריך להתפלל בנמיכות הלב ובשברון רוח.

ואפילו אם השועה משחקת לו

ויש לו את כל צרכיו,

ידע,

השם יתברך מאריך פה, זה לא בגלל שאתה צדיק.

הוא פשוט מרחם עליך.

כי אם יבוא השם עם האדם וידקדק איתו, אוי ואבוי, אוי ואבוי, אפילו אבות לא יכולים לעמוד בדין.

אז אל תסמוך על שהמצב שלך כרגע, ככה הוא ימשיך, זה לא מחייב בכלל.

ועל כן, מה מאוד צריך להרבות בתחינה לפני השם יתברך?

בין ינחם השם

ויביא עליו רעה.

אז תרבה בתחינות.

שהרי לא בכל יום מתרחש נס.

שהשם מאריך פה.

יש לחשוש?

שמא יגרום החטא. תראו כמה אנשים כל יום מסתלקים מן העולם בתאונות דרכים,

בחיסולים, בכל מיני דברים. לא יאומן.

אתמול יושב שם חמישה ערבים יושבים על כורסה

ליד הגראז, פתאום נכנס אוטו, טררר, קוצר את כולם.

משפחה שלמה עולה למעלה.

איך הם ישבו לפני כן?

חמישיית חסמבה.

מי יכול עליהם?

זה לא אחד עבריין,

זה לא שתיים, זה חמישה ביחד יושבים ביחד. מי יכול עליהם? עוד שמו שלושה שומרים

במרחק שלא יוכל לבוא מישהו.

הם מודעים לסכנות, כן?

ונכנס הרכב,

יצאו עם מקלעים,

טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה. זהו.

לא יאומן כי סופר. נו, מי יכול להיות בטוח?

היום נוסעים בצפון,

בצפון השומרון,

יורים על מכוניות.

רולטה רוסית.

שום דבר.

אבל לא צריך לפחד, יש בן גביר.

כן.

הוא עכשיו יפטר את המפכ״ל,

יביא מפכ״ל אחר,

והוא הבטיח שהוא יבחר את כל הרציחות במגזר הערבי,

ומאז שהוא עלה, כבר למעלה מ-100 עלול השמיים להתלונן עליו.

הוא לא עמד בדיבורו.

לא יאומן כי יסופר.

אין הבטחה. הוא צריך להתפלל, כמו שאנחנו אומרים.

אין לו זמן. הוא עסוק.

עסוק.

במינוי מפכ״לים עכשיו.

צריך להתפלל.

להתפלל.

עם תפילות אפשר להפוך עולמות.

אלה שניצלים שם בשומרון זה רק בגלל התפילות שלהם.

אם לא היו להם תפילות טובות,

שמר החן.

מה,

יורים 12 כדורים

בתוך מכונית,

ויוצא בן אדם חי?

מטווח אפס, יורים לו בראש, הוא נשאר חי.

איך?

לעולם יקדים אדם תפילה לצרה.

לעולם. כי אתה לא יודע מתי תבוא.

עכשיו אתה בטוב והכל. זה לא אומר.

לעולם יקדים אדם תפילה לצרה.

אף אחד לא יודע מה צפוי.

לכן מאוד צריך להרבות בתחינה לפני השם יתברך. פן ינחם השם ויביא עליו רעה.

אל תראה שהמצב שלך טוב.

כי לא כל יום מתרחש נס

שהשם יאריך אפו,

יש לחשוש שמא יגרום החטא.

אתם יודעים,

השטן הוא כל הזמן מקטרן.

נו, מה עם זה שאמרתי?

נו, מה עם זה שאמרתי? נו, מה עם זה?

מה עם זה שהוא לא זה? נו, מה עם זה שהוא לא זה? מה עם זה שהוא לא זה?

תראה מתי הוא קם, תראה מתי הוא מתפלל, תראה איך הוא מתפלל,

תראה, ת...

הוא לא מפסיק!

ובסוף יכול לתפוס

שיגרום החטא, שיוציאו לפה איזה משהו

מי אין לו מקטרגים למעלה?

במדרש שמואל כתב,

לא יסמוך אדם על עצמו ועל תפילתו.

המדרש אומר,

שעלה משה למרום,

הראה לו השם יתברך כמה אוצרות של שכר.

אוצר אחד לבעלי תורה.

אוצר אחד

לגומלי חסדים.

ואחד מהם היה גדול מכולם.

אמר לו משה, אוצר זה למי?

אמר לו הקדוש ברוך הוא, למי שאין לו,

אני נותן לו מתנת חינם.

והיינו למי שאינו רוצה לסמוך

על זכותו ועל תפילתו.

ולכן כשעמד משה בתפילה לפניו,

ויבקש בתחנונים כאומרו, ויתחנן אל אדוניי.

הוא לא ביקש,

אלא מהאוצר של מתנות חינם.

ויתחנן אל אדוניי,

מהאוצר שלו שיביא לי.

לא מהאוצר שלי שאני גומל חסדים, עושה צדקות, עושה זה, מלמד תורה, לא מהאוצרות האלה.

ויתחנן אל אדוניי.

לכן אומרים, מאוצר מתנות חינם.

לבקש מאוצר מתנות חינם, כי מי שתולה בעצמו,

תולים לו בשל אחרים.

אבל מצד שני,

אם אדם מתפלל,

צריך להתפלל באמונה שלמה, בלב שלם,

שהשם ימלא את בקשתו,

כי האמונה היא תנאי לברכה.

אם אתה לא מאמין

שאתה תענה בתפילה, אז בשביל מה אתה מתפלל?

חייב להיות תנאי מקדים, שאתה מאמין

שבכוח התפילה להוריד לך שפע.

וכך נקעת רשב״א, ברכות ל״ב,

בפירושי אגדות,

כי עניין זה הוא אחד משלושה יסודות התפילה.

אבל יש עוד בעיה?

מה הבעיה?

אל ידמה אדם בנפשו,

שבוודאי הוא נכלל בין המאמינים.

כי רבים מהאנשים שאומרים שהם מאמינים, בטח אני מאמין.

אבל הם לא בוטחים באמת.

רבי זושה,

מעני פולי,

זכר צדיק וקדוש ברכה,

זכותו תגן עלינו אמן,

הייתה לו משרתת שהייתה אומרת שהיא מאמינה בבורא עולם.

היא מאמינה בבורא עולם.

אמר הרב הקדוש, היא אומרת

שהיא מאמינה שיש בורא עולם.

אני יודע שיש בורא עולם.

בשבוע שעבר היינו במשפט נגד גוגל,

יוטיוב ופייסבוק.

אז אחת העורכות דין אמרה לי,

תגיד לי, אתה מאמין שככה וככה בקורונה וזה?

כמו שאתה אמרת בווירוס טבעי, אמרתי לה, גברת, אני לא מאמין,

אני יודע.

כל מה שאמרתי זה מידיעה ברורה, והבאתי מקורות.

וכל פעם הייתה אומרת לי, תגיד לי, אתה מאמין?

תאשר לי שאתה מאמין. אמרתי לי, לא מאמין, שמעת? אני יודע.

היה מצחיק, יצא הקלטות מזה.

נשמיע לכם, תיהנו.

הם חושבים שהם חכמים, באמת.

תגיד לי, אתה אמרת על הרב זמיר שהוא פלסטיני? אמרתי לה, בטח.

איזה צחוקים היה שם.

היה אולם מלא.

גם השופט היה עושה ככה וצוחק.

מה, אתה נגד הפלסטינים?

אמרתי לה, לא אמרתי, שהוא פלסטיני

עם המובן שאת מבינה. אמרתי שהוא פלסטיני,

כמו אלה שיורים טילים, ואחר כך שמחזירים להם, הם בוחים. היי, יורים עליי! יורים עליי! יורים עליי!

הוא פתח נגדי, דיבר נגדי, חתם נגדי, עשה נגדי.

החזרתי לו קצת, ואז הוא צועק.

מה עוד?

זה מה שאמרתי.

תגיד לי, אתה אמרת על יגאל כהן שהוא רשע? אמרתי לו, יותר גרוע.

אדם שיושב

מחשן נרגילה עם כל מיני פורקי עול

ואומר שצריך להחליף נשים.

אישה זה כמו סטייק, צריך להפוך אותו מדי פעם, ככה הוא אומר.

זה דיין? זה רב?

זה רשע מרושע.

היא חשבה שהיא תגיד לי, ואני אתגונן, אני אגיד,

לא, את לא הבנת, לא התכוונתי.

השופט היה מבסוט,

הייתה לו הצגה,

חבל על הזמן.

אז זו שאמר, המשרתת מאמינה שיש בורא עולם, אני יודע,

אני יודע.

יש לי גם כמה קלטות כאלה שאני מדבר, שאנשים אומרים שמאמינים,

לא מאמינים. אמרתי, אני יודע, אני יכול להוכיח בחמש דקות שיש בורא לעולם.

זה ההבדל בין המאמינים בפה, שאומרים שהם מאמינים, לאלה שחיים באמת על פי האמונה. לכן כתוב,

וצדיק באמונתו יחיה.

אם רואים שאתה חי על פי האמונה שאתה אומר,

אז אתה צדיק.

אבל אם לא, אתה מחריט.

כתב במדרש שמואל,

וכן פירש בלב אבות,

שכוונת התנא להזהיר את בני האדם

שהתפללו בכוונה.

היות והתיבות של התפילה שגורים מאוד בפיהם,

כי הם מתפללים שלוש פעמים ביום.

לכן

מתפללים בליבם, לא עימם.

וכשמגיע לברכת מודיעין,

אוטומט הוא מוריד את הראש, בלי לזכור איפה הוא בכלל.

ולזה אומר התנא, אל תעש תפילתך כבר,

כאדם שעושה דברים קבועים בלי כוונה.

אלא רחמים ותחנונים,

כמתחנן על חייו לפני המלך,

וחפץ שיחוס עליו המלך.

ועוד כתב במדרש שמואל,

תפילה בלא כוונה כגוף בלא נשמה.

ובעוונות רוב בני העולם חולים בחולי זה,

ולא יודעים ולא מבינים כוח הכוונה והמחשבה שאין חקר למעלתה ולגדולתה.

אם אדם מצרף לכל המילים כוונה אמיתית, אין לו מושג.

וכמו טיל חודר בונקרים,

אתה מבקע את כל החסמים והמקטריגים בדרך שלא רוצים שהתפילה שלך תעלה.

הגאון הצדיק,

רבי שלום שבדרון,

זכר צדיק לברכה,

אותו תגן עלינו אמן.

הוא סיפר שבעיר ברדיצ'ו

התגורר יהודי

שהיה רחוק משמירת מצוות

וזכה לשוב בתשובה.

אבל לא ידע איך מתפללים,

ואפילו א'-ב' לא הכיר.

מהרב הקדוש,

בעל קדושת הלוי,

זכותו תגן עלינו אמן,

לימד אותו לבטא אותיות,

ואחר כך את התנועות,

עד שלימד אותו לקרוא את התפילה מתוך הסידור.

במשך הזמן התרגל להתפלל כראוי.

והוא היה מתפלל במהירות גדולה מאוד,

עד כדי כך, כשהיה בא לבית הכנסת,

כשהציבור בהשתבח,

כשהגיעו לשמונה עשרה הוא כבר היה איתם.

בקדושת הלוי לא היה לו נוח

שהוא מזלזל כל כך בתפילה וממלמל את התיבות בחטף.

הוא ניגש אליו פעם אחת ולחש באוזניו.

אמר לו היהודי, אני לא מבין מה כוונת רבנו.

חזר עוד פעם, בזבז, בזבז, בזבז.

אמר לו הקדושת הלוי,

אתה לא מבין את דבריי.

אז איך אתה חושב שהקדוש ברוך הוא מבין את דבריך?

מה זה המאירות הזאת?

ענה לו היהודי ואמר,

אפילו שלא הבנתי את דברי הרב,

אבל אבא מבין את השפה של התינוק שלו,

גם כשהוא אומר דברים לא כהוגן,

בגלל שהוא אוהב אותו.

ולכן הקדוש ברוך הוא אב רחום וחנון,

הוא מבין מה אני דיברתי איתו.

אפילו אם אני ממלמל בחטף.

כששמע הרב הקדוש את דבריו,

התפעל מדברי הסנגוריה שלו.

לטעות.

אבא, אני רוצה לטעות.

אבא מבין מה הוא אמר.

סיים רבי שלום את דבריו ואמר,

ואני אומר כי אמת הדבר.

כאשר תינוק צועק בשפה שלא מובנת,

אבא רץ אליו בשמחה וממלא משאלתו.

אבל אוי ואבוי לבן שגדל בשנים ויודע לדבר את האם.

אם יגיד לאבא שלו, אבא, אני רוצה לטעות.

הוא ייתן לו קו.

מה אתה מדבר איתי?

עוד באר במדרש שמואל.

משנתנו באה לעורר

כי בתפילה נצרכת זהירות,

אך לא הקביעות.

כלומר,

אף שבעניין לימוד תורה צריך אדם לקבוע עסק בתורה,

בתפילה די שיתפלל שלוש פעמים ביום,

ולא יתפלל מן הבוקר עד הערב,

כי אז יחסר לו חלק התורה.

והרי אמר הכתוב,

מסיר אוזנו משמוע תורה,

גם תפילתו תועבה.

כשלא עוסק אדם בתורה, לא תתקבל גם תפילתו.

ושמאי אמר, למעלה עשה תורתך כבא.

היינו, אדם צריך שיהיה לו קביעות של עסק בתורה.

ורבי שמעון אומר,

שלא יעשה אדם כאן בתפילה,

אלא אל תעש תפילתך כבא,

אל תאריך בה במשך כל היום,

אלא הביא שטח מעט רחמים ותחנונים לפני המקום.

ולמה?

רבי שמעון אומר, כי חנון ורחום הוא.

היינו, כי אם לא היה השם יתברך רחום וחנון,

אז יכול להיות שאדם היה צריך להתחנן ולצעוק כל היום,

עד שימלא עליו רחמים.

ומכיוון שהשם רחום וחנון ורב חסד,

מספיק להתפלל שלוש פעמים.

וילקוט מעם לא עז,

כתב בשם אחידה,

דיאור נוסף במשנה.

אל תעש תפילתך כבא,

אל תתפלל כל יום באותו נוסח קבוע בשווה,

אלא כל יום תבקש רחמים בברכת שומע תפילה על ענייניך

לפי הצרכים באותה עת.

ויעשה נוסח חדש בכל יום בתפילה פרטית,

ועל ידי זה יעורר ביותר את כוונתו בתפילה.

אני מודה קודם כל בשומע התפילה לקדוש ברוך הוא,

על זה שברא אותי מעת היותי ועד עתה, ברחמים, בחסד,

בניסי ניסים,

וישיעתא דשמיא והכל ומעתה ועד עולם יתמיד, הלאה וכן וכן.

ומודה על כל הרצאה טובה ועל כל זה, מודה מודה קודם ואחר כך מבקש.

תקדים, קודם מודעה.

קודם מודעה, תודה לשם, עד עכשיו.

ולא רק עד עכשיו, מכאן והלאה.

ואחר כך תבקש כל פעם.

ובעיקר, בעיקר, לבקש על רוחניות,

ובעיקר, בעיקר, לבקש על כלל ישראל.

וזה שאמר התנאי, וי זהיר בקריאת שמע ובתפילה,

לקיימם בכל פרטיהם ודקדוקיהם.

וכשאתה מתפלל,

כשאתה בא לבקש את משאלות ליבך,

אל תעש תפילתך פרטית כבר בנוסח קבוע ושגור,

אלא רחמים ותחנונים לפני המקום.

תבקש מעומק הלב,

והשם יתברך רחמים ותחנונים.

הוא לא חייב לנו שום דבר.

רק רחמים ותחנונים, אם הוא עוצר מתנות חינם.

והספר, ואל תהיי רשע בפני עצמך.

כתב הרמב״ם בפירוש המשניות, וכן פירש רבנו יונה,

שלא יהיה רשע בפני עצמו

לאחוז בנפשו שהוא לא יכול לשוב בתשובה.

כי אז הוא יתייאש.

ואם יחזיק עצמו כרשע,

יתיר לעצמו לעשות עבירות.

מה אני אעשה? ככה אני.

ואז הוא אומר, אתה יודע כמה עבירות עשיתי עוד? אחת, שתיים, זה כלום, זה שום דבר.

זה כבר לא משנה.

יעלה ויבוא.

כתב המדרש שמואל,

בזה מתבאר מה שדוד המלך, עליו השלום,

משתבע בעצמו ואומר בתהילים קט, א',

בליבי צפנתי אמרתך.

באמת, זה לא מדרך אדם שלם לשבח את עצמו במה שהוא עובד את אלוקיו.

אבל סיבת הדבר הייתה כדי שלא יחזיק את עצמו כמי שאינו הולך בדרך הישר.

למה? כי לרוב חנוותנותו הוא יחזיק את עצמו כרשע.

ואם הוא יחזיק את עצמו ככה ולא יגיד דברי חיזוק,

כמו שהוא אומר על עצמו,

הוא יפגום חזקתו מכאן ואילך ויבוא לידי חטא.

ולכן יחזיק את עצמו כחסיד,

ואמר, בליבי צפנתי אמרתך.

מה הטעם? ההמשך.

למען לא אחטא לך.

כל זה שאני אומר, שבליבי צפנתי אמרתך,

זה למען לא אחטא לך, שאני לא חלילה

ארגיש ממש ממש כאילו אל תחזיק עצמך כרשע, כי אז אתה תגיד, נעשה עוד אחד, שתיים, לא נורא.

אחר כך נעשה תשובה על הכול.

אז הוא לא עשה זאת לשבח את עצמו, אלא כהגנה.

למען לא אחטא לך.

מה השייכות בין סיום המשנה, ואל תהיי רשע בפני עצמך, להתחלת הדברים?

בעיר הרב הקדוש,

רבי יחיאל מיכאל מזלוצ'וב,

זכר צדיק וקדוש לברכה,

זכותו תגן עלינו אמן.

הוא אמר, כאשר אני עומד להתפלל לפני השם יתברך,

מתמלא אני ברגשות בושה.

ואני חושב, איך אני יכול שפל

להתפלל לפני הבורא,

שאני מלא עוונות בפשעים?

ואחרי זה מתברר לי שזה דברי יצר הרע,

שהוא חפץ למנוע ממני עבודת השם.

איך אני יודע?

כיוון שאחרי התפילה, כשאני בא לאכול,

אני לא מרגיש שום בושה לאכול.

ולמה מגיע לי לאכול אם אני מלא חטאים? למה אני לא מתבייש?

איך אני אוכל ממה שהקדוש ברוך הוא הביא לי,

ולא מגיע לי כי אני מלא פשעים?

למה שם אני לא מתבייש?

אז זה סימן שיצר הרע מכניס בי

את כל זה בשביל שאני לא אתפלל כראוי, כי אני לא ראוי,

שאני אחשוב שאני לא ראוי.

אבל כשאני בא לגשמיות,

ואני כבר מקבל,

כאילו, מקבל כבר אוכל ושתייה והכול, צריך עוד יותר להתבייש, לא מגיע לך בכלל.

אם לא מגיע לך לדבר לפני השם,

אז לאכול על חשבונו כן מגיע.

למה אתה לא מכניס לי בושה? איך אתה אוכל עם פשעים?

אה, זה סימן שיצר הרע.

הוא עובד עליי.

הוא אומר לי, איך תבוא לפני השם? אתה שפל ובזוי, מלא פשעים.

איך אתה יכול לדבר לפניו?

רוח, רוח לק, רוח!

מעתה יובנתם?

אחר שהזהיר את הנא אודות קריאת שמע בתפילה,

הוא צריך להוסיף באזהרה,

אל תהיי רשע בפני עצמה,

כי זה הזמן שיצר הרע מחליש את האדם.

הוא אומר לו, אתה רשע,

תתבייש לך, איך אתה מעז לפצות פה לפני הקדוש ברוך הוא?

ועל האדם לדעת כי שקר עונה בו יצר הרע,

ולכן אמר התנא,

תתפלל ואל תתפלל כבר, ותתפלל את החנונים, וגם אל תחזיק את עצמך לרשע,

כי זה יצר הרע,

אלא תתפלל ברצון הלב,

כי לקדוש ברוך הוא יש נחת רוח שבאים הבנים שלו ומבקשים מלפניו,

ולא פחות גם ממרשעים מבקשים,

כי הוא אומר, הנה, לא זנחו אותי,

לא שכחו שאני המקור של הטוב.

ורש״י פירש את דברי המשנה,

כלומר, אל תעשה דבר שהיום או למחר תעשה את עצמך רשע,

ותאמר למה עשיתי רשע זה.

במדרש שמואל כתב

לפרש אפילו אם נמצא אדם לבדו במקום סתר,

חדר לפנים חדר,

אין אדם רואה הוא.

לא יעשה הרע,

ויאמר, מי רואה אני? מי יודע במעשי?

אלא יהיה מורה שמיים עליו,

השם יתברך עומד עליו, רואה במעשיו.

וכן כתב

בספר לבבות,

והוסיף שיהיה אדם זהיר מאוד מלהיות רשע, אפילו יחידי,

כי ראוי שיתבייש מעצמותו.

הרי הצורה שלך והנשמה שלך האלוקית זה חלק אלוקא ממעל, איך אתה פוגם בצלם אלוקים שבך.

במדרש שמואל כתב לפרש בשם רבנו אפרים,

כוונת המשנה לומר לאדם,

אל תרשיע להיות בפני עצמך.

כלומר, לעשות את עצמך כאילו אתה יחיד בעולם.

אלא תתנהג באהבה ורעות

עם כל אדם.

אז קודם ראינו, אל תחזיק עצמך כרשע,

אפילו שאתה רק בעצמך נמצא.

אל תחשוב שאתה יכול להיות רשע, הקדוש ברוך הוא מתבונן בך.

וגם אל תישאר לבד.

אתה לא יחיד בעולם.

אלא תנהג באהבה ורעות

עם כולם.

ורבנו עובדיה מברטנורה פירש,

אל תפרוש מן הציבור להיות בפני עצמך.

באדמו״ר בעל בית אברהם מסלונים, זכר צדיק וברכה,

פרש שאף כאשר הרשיע אדם במעשיו,

לא יישאר בודד בדרכו במעשיו,

אלא יתערב ויתחבר עם ציבור יראי השם.

הולכת חכמים יחכם,

הוא באר על דרך משל.

כשמגיע לסוחר

מטבע שחוקה שנפסדה כבר,

הוא יחזיר אותה לנותן

ולא יסכים לקבל.

אבל אם המטבע מעורבת במטבעות אחרות, טובות ושלמות,

יש תקווה שהוא יקבל אותה.

כמו שעושים המזייפים,

נותנים הרבה שטרות, בתוכם שטר מזויף.

אז לא עומדים לבחון אחד-אחד, אבל הם מביאים אחד, מסתכלים ככה,

בוחנים.

אז לכן,

אל תחזיק עצמך

להיות רשע ונפרד.

עצמך רק, תהיה עצמאי, לבד.

כי כולם יבחינו.

תהיה מעורב עם הבריות.

אז יש תקווה שאתה תשתפר גם.

עוד באר במדרש שמואל.

יש על אדם לדע,

אם יחטא איש אחד,

השם יקצוף על כל העדה, כי כל ישראל ערבים זה לזה.

לכן אמר התנא, אל תהיה רשע בפני עצמך.

אם אתה מרשיע, חוטא,

אל תחשוב שזה רק לעצמך. מה אכפת לכם, מה אני עושה?

מה אכפת לכם?

כי אתה מכריע את כל העולם גם

לכף חובה וגורם רעה לכלל.

נגיד יהודי עושה משהו לא טוב בחוץ לארץ, הוא מגביר את האנטישמיות.

אומרים, זה יהודי עשה.

תראה, תראה, מה הם עושים.

זה לא כמו אצל אומות העולם.

אם יתפסו נוצרי, לא יגידו כל הנוצרים.

יתפסו רומני, לא יגידו כל הרומנים.

לא,

זה משיגנר רומני, זהו.

בזה זה נגמר.

אבל אם יהודי עושה משהו,

יא ביי, זה כל היהודים.

ידוע משל

לרבי שמעון בר יוחאי, שאם אדם קודח בספינה,

לא יכול להגיד מה אכפת לכם, אני עושה את זה בתא שלי.

הוא יטביע את כל הספינה.

והרב הקדוש,

בעל יסוד העבודה מסלונים, זכותו תגן עלינו, אמן.

אוה, הנה הוא הביא את זה.

המשיל את הדבר ליושב בתא בירכתי ספינה וקודח חור בקרקע איתה. זה רבי שמעון בר יוחאי.

ואומר לשאר הנוסעים,

אני קודח במקומי, מה אכפת לכם? מה נזעקתם?

אלא ודאי שהוא יטביע את כולם.

עד כאן המשנה הזו,

ותכף נמשיך במשנה הבאה.

רבי אלעזר אומר, הביא שקוד ללמוד תורה,

ודע מה שתשיב לאפיקורוס,

ודע לפני מי אתה עמל,

ונאמן ובעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך.

תודה.