בנתיבות החיים - מז | הרב שמעון משה חי רחמים
- - - לא מוגה! - - -
בנתיבות החיים,
שיעורו השבועי של הרב שמעון משה חי רחמים שליטא,
בענייני נישואין ושלום בית.
שם השם נעשה ונצליח, אנחנו ממשיכים בלימוד מתוך ספר נתיבות חיים.
הכותרת ליום תחיית המתים ומלבושי צניעות
שאלה קליאופטריה,
המלכה את רבי מאיר,
קליאופטריה,
את רבי מאיר, אני יודעת שהמתים יחיו,
שכתוב היציצו מעיר כעשב הארץ,
אלא כשאין עומדין, עומדין ערומין או במלבושי אין עומדין.
אמר לה קל וחומר מחיטה ערומה, חיטה שנקברה ערומה
יוצאת בכמה לבושין, צדיקים שנקברים בלבושיהן על אחת כמה וכמה.
דברי הגמרא בסנהדרין דף צ׳
טרם ניגש לבאר את הדברים הנפלאים הללו, נחדור אל תוך
הלך מחשבתה של אותה מלכה גויה.
לאותה גויה היה מבט אמת אל החיים.
היא העידה בעצמה כי היא מאמינה בתחיית המתים,
ומהיכן היא שאבה את הכוחות הללו להאמין?
היא ידעה
באמת שאצלה שלא נובעת
מהוכחה מדעית או סברה שכלית,
כרבים מהשותים בעולם
המחפשים מקור שכלי לדבריהם או מדעי לאימות יסודותיהם של האמונה.
אצלה היה ברור לאמיתו של דבר עד שהיא אומרת יודעת אני,
לא בגדר אמונה אלא בגדר ידיעה של ממש.
וכאסמכת לידיעה הזאת היא מצביעה לפסוק בתהילים
ויציצו מעיר כעשב הארץ שרומז על תחיית המתים.
ומה הגויה הזו שאין בה לא תורה ולא מצוות אף על פי כן הגיעה למסקנה
שיש רק אמת אחת והיא התורה?
על אחת כמה וכמה עם ישראל קדושים וטהורים שהם מאמינים בין מאמינים.
צריכים לדעת בידיעה ברורה כי יש אמת אחת
ויחידה והיא אמיתותה של תורה.
ומה כתוב בתורה הקדושה בעניין תחיית המתים?
בעניין הזה מובא שעתיד הקדוש ברוך הוא לחדש שמיים וארץ
ועתידים המתים לקום מתחיית המתים.
וחידושו של רבי מאיר הוא
שבגדיו של האדם שהיה לבוש בהם בחייו,
אותם בגדים שנועדו לתקן את חטא עץ הדעת,
הם אלו הבגדים שאמורים לקום עם האדם בזמן תחיית המתים.
וכך נראה לבאר לעומק את שאלתה של המלכה,
האם אחר שיבוא גואל צדק והמתים יחיו ויחזרו החיים למציאות שהייתה קודם חטא הדם הראשון,
או שתהיה מציאות חדשה שלא הייתה מעולם מיום שהקדוש ברוך הוא ברא אותו?
השאלה היא
אם המתים שיקומו לתחייה יקומו עירומים,
כמו שהיה קודם החטא
של עץ הדעת,
שנאמר ויהיו שעיניהם ערומים האדם ואשתו ולא יתבוששו,
או שמא הם יקומו לחיים חדשים,
למציאות שהקדוש ברוך הוא ילביש בהם את הבגדים, שנאמר ויעש השם אלוקים לאדם ולאשתו כותנות עור וילבישם.
על זה עונה לרבי מאיר על השאלה הזאת שתי תשובות. ראשית,
רק הצדיקים הם קמים לתחייה. אכלת אותה.
רק הצדיקים יכולים לחיות,
ולא כפי שחשבת שכל המתים יקומו לתחייה,
בלי חלוקה בין צדיקים לרשעים.
ושנית, אומר לה רבי מאיר,
הקדוש ברוך הוא עתיד לחדש מציאות חדשה שלא הייתה דומה למציאות שהיה קודם חטא צדק,
והוא לומד את זה מחיטה שהוא הביא לעולם. מה חיטה? שהיא נקברה ערומה,
היא יוצאת בכמה מלבושין,
צדיקים שזכו להיקבר בלבושיהם,
דהיינו זכו לתקן את החטא
שבעטיו הוכחו ללבוש את הבגדים,
על אחת כמה וכמה שיקום עם דרגתם הנשגבה לה זכו בכוח מעשיהם.
ולפיכך המשיל רבי מאיר את תחיית המתים לחיטה,
כי החיטה היא רומזת לתיקון הכללי שנגזר על האדם, כפי שנאמר, בזיעת אפיך תאכל לחם.
עד שופך אל האדמה,
הלחם לא נוצר מעצמו.
על האדם לטרוח רבות בעשייתו, לזרוע, לקצור, לטחון, ללוש ולאפות.
ורק אחר שיתקן יהיה ראוי הדבר שיוצא מתחת ידו להיקרות בשם לחם.
כך גם לגבי תחיית המתים.
אין האדם זוכה לתחיית המתים בעניין של מה בכך,
אלא רק אם טרח ועמל בקיום תורה ומצוות בעולם הזה,
ואט-אט, במהלך שנות חייו הקצרים עלי אדמות,
הוא תפר לעצמו בגד רוחני שעתיד לקום עימו בתחיית המתים.
וכשם שבקיום תורה ומצוות האיש יוצר לעצמו בגד רוחני,
כך בשמירתם של כללי הצניעות תופרת האישה לעצמה בגד רוחני,
שאיתו היא עתידה לצאת מקברה בתחיית המתים.
נמצאנו איפה למדים
שהמלבושים של האדם הם ההוכחה והעדות לתיקון
חטא האדם,
ועל כן רק הצדיקים שזכו להיקבר בלבושם הם אלו שיקומו בלבושם,
שילבשו בחייהם,
כפי שאומר התוספת בכתובות דף קי״א.
וכפי שאמרו, כסותא יורדת, אם האדם לשאול, היא באה עמו.
ובאותה שעה היו הצדיקים מהודרים במלבושיהם ושמחים לנצח נצחים, אומר הירושלמי בכתובות י״ב.
וכך אמרו רבותינו בתנחומא, פרשת פקודי ג',
קודם שהרוח יורד לעולם הזה,
נוטלו המלאך משם ומוליכו לגן עדן, ומראה לו את הצדיקים שיושבים בכבוד,
ועטרותיהם בראשיהם, ואומר למהלך לאותו רוח, הללו שאתה רואה נוצרו בתחילה כמוך,
במעי אימן, ויצאו לעולם ושמרו את התורה והמצוות, ולפיכך
זכו ונזדמנו לטובה זו שאתה רואה.
ואתה,
דע לך
שסופך לצאת לעולם והבט צדיק,
ואל תהיה רשע ותזכה לחיי העולם הבא.
ברוכים תהיו להשם.