הביטול בפני הקדוש ברוך הוא | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

נציבי יום לעילוי נשמת אורה בצרה זהרה מנוחתה עדן

זאת היהודייה היקרה שחזר לה מאור העיניים

באחת ההרצאות.

מודים לרב על הכל משפחת כהן.

אברהם בן דסש,

הקדוש ברוך הוא יזכה אותו ומשפחתו לבריאות, עושר עושר, פרנסה, בשפע ובנקל,

לחוכמה וזכות

לזכות את הרבים, אמן.

יום הולדת למיכאל סקריצקי, השם ישמרו ויחייהו,

השם ימלא משאלות ליבו לטובה לעבודתו, יתברך,

יגדיל תורה ויהאדירה, יעשה חיל, יזכה את הרבים,

ימשיך מעשיית חסדים, בשמחה, באהבה,

ברפואה שלמה,

השם יתברך יסייע לו במוסדות, שלא יחסר דבר,

יתרבו התלמידים וילכו בדרך האמת,

ועוד השנה יזכו לזרע חי וקיים, אמן,

כן יהי רצון,

מאחלים לו כל חברי הקנישתא החדה,

רן חיים בן דליה,

רפואה שלמה מהרה בכל הגידים והאיברים,

ושהמחלה תעבור לבילגייטס ולכל מלכות הרשעה,

ויחיה חיים בריאים וארוכים, אמן ואמן.

אנחנו לומדים עכשיו נושא כבד מאוד,

אבל תנסו לתפוס ראש,

מי שיצליח בזה יהיה מאושר כל ימי חייו.

הביטול בפני הקדוש ברוך הוא.

רבים מעובדי השם יתברך ועמלי תורה מרגישים,

אף על פי שהם משתדלים באמת בכל כוחם

במשך זמן רב לעבוד כראוי את השם,

אין להם הצלחה כמו שהם מצפים,

אפילו שעמלו מאוד.

יש שמרגישים שאינם מצליחים להיפטר ממידות רעות.

יש מרגישים שאין תפילתם מתקבלת לרצון.

יש מרגישים שאינם מצליחים לצאת מתאוות.

הרבה יהודים מחפשים שלמות בעבודת השם יתברך ורואים שזה רחוק מהם.

מרגישים שלא זוכים לקרבת השם כמו שרוצים.

יש להם תחושה שמשהו חסר בעבודה.

וזה נכון,

משהו חסר.

כשאדם עובד זמן רב כראוי

הוא מוכרח להגיע למדרגה.

אבל דורשים ממנו להתעלות ולהגיע למדרגה של ביטול בפני הקדוש ברוך הוא.

בטל רצונך מפני רצונו

כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך.

צריך לעבוד את השם מתוך התבטלות לשם יתברך.

וכל זמן שלא זכה לזה,

תמיד ירגיש חסר.

הביטול בפני השם יתברך

הוא דבר שורשי ויסודי.

עד שניתן לומר

שעל אף שהשאיפות טובות

והמאמצים יקרים מאוד,

מכל מקום מי שעדיין לא קנה את המדרגה של ביטול,

אז מבחינה מסוימת

הוא עוד לא התחיל לדרוך על מפתן העבודה הפנימית.

ועדיין אינו עובד באופן הנכון, לכן אינו מצליח.

השם יתברך רוצה מבני העלייה עבודה אבל מנקודת מוצא שונה,

מישורש שונה,

ממקור טהור לגמרי.

וטהר ליבנו לעובדיך ואמת.

זה ניתן להשיג רק על ידי ביטול לשם יתברך

ולא מתוך הרגשה של עצמיות.

כי טבע האדם הוא עסוק עם עצמו כל הזמן, תסתכלו כל הזמן, כל המחשבות שלנו זה סביב עצמנו והקורה מסביבנו וכלפינו.

אפילו אנשים שעושים מצוות

חושבים גם על הכבוד מהמצוות, איך לעשות בפני אנשים,

איך לא עושים בפני אנשים.

וגם אנשים שמנסים לעבוד את השם נשמע עם ה-17 כללים,

עדיין יש נקודה קטנה שמרגישים עצמיות

ולא יודעים איך לבטל אותה.

באמת יש לאדם

היהודי כוח

להגיע לביטול,

ואם הוא זוכה לזה, הוא זוכה

להרגיש באמת את אור השכינה הקדושה בדבקות בשם,

בחיי אמת.

כי השם יתברך רוצה לתת לנו הכל

ולהשרות את שכינתו עלינו.

הוא לא מצווה אותנו דברים קשים.

אז למה לא זוכים?

כי עובדים עקום,

חושבים שהעיקר לעשות עבודות גדולות,

ולא שמים לב שעיקר רצון השם

שנתבטל לפניו בכל תנועה ותנועה.

מה אני לחיי העולם הבא?

השם הבא מעשה לידיך?

אה, כן, נתחלפו לי מעות של פורים,

עם מעות של צדקה.

אה, מחלקך יהיה חלקי.

איזה דבר הוא עשה גדול,

שהוא זוכה לחיי העולם הבא בגלל שנתחלפו לו מעות וזה,

והוא נהיה ותרן בממונו?

כי זה מצווה בקטנה,

אף אחד לא רואה, אין בזה כבוד,

אין בזה תאווה,

אין פה כלום,

יש פה התבטלות.

רק השם רואה, ואתה מוותר על הממון שלך בשעה שיכולת להגיד,

נסתדר.

כל זמן שאדם לא קנה בנפשו את ההתבטלות לשם יתברך,

לא שייך לבוא לשלמות,

ולא שייך שיקנה קנייני אמת בעבודת השם יתברך.

זו הסיבה שיש לפעמים מפח נפש.

וזה פוקד אפילו יראי השם,

יראים משלמים שחפצים בעבודת השם.

והשם יתברך לא רוצה שנפסיד את העיקר.

לכן הוא מסבב לאוהבים שלו סיבות, בהרבה עניינים, שיגיעו לנקודה הזאת של ביטול גמור,

כמו כגמול עלי אמו.

ילד לא דואג,

שום דבר.

הכל זה תלוי באימא שלו.

אין לו שום דאגה, כלום, ביטול גמור לאימא.

וכשהוא צריך משהו, ווי!

זהו.

היא צריכה לפרש מה זה.

אם להחליף לו, להאכיל אותו, לנקות אותו,

יש לו גזים, מה קורה איתו?

היא צריכה, הוא רק עושה ווי!

זהו.

כל מי שזוכה להבין את העניין הזה,

מעיד בפה מלא שהתחיל לחיות חיים חדשים לגמרי, כי פה טמון האוצר.

ביטול, ביטול בפני הקדוש ברוך הוא.

מי שזוכה למידה הזו,

הוא חי בשמחה ותענוג שאין כדוגמתו.

העבודה היא באמת בשלמות.

הוא מרגיש את השם יתברך,

מימינו ומשמאלו,

מלפנים ומאחור

ומעליו.

ודבוק בו, שמח עמו.

כל חייו משתנים לטובה.

ממש חי חיים אחרים חדשים.

לכן

חובה עלינו להשקיע כוחות גדולים,

לזכות לזה ברחמיו הגדולים,

כי הביטול לשם יתברך זה לא תוספת מעלה,

אלא זה פנימיות החיים.

וזה הדבר שכל איכות העבודה והחיים תלויים בזה.

אנחנו מתחילים להבין מה זה הביטול.

אז הפרק הראשון זה מהות הביטול.

ההגדרה השורשית של עבודת הביטול

היא להרגיש כל כך את מציאות השם יתברך,

עד שלא מרגישים את המציאות של עצמנו.

כדי לקרב את הדבר

אל הלב,

אז נתבונן.

אם בן אדם

היה זוכה להיכנס אצל אחד מגדולי העולם, נגיד

אצל הגאון מווילנה,

בוודאי

היה מרוכז כל כולו

בגדול הדור,

עד שהוא שוכח לגמרי מעצמו.

וכל ההרגשות והמחשבות

היו על מי שעומד לפניו,

האדם הגדול,

ועל מה שהוא מדבר.

ואם הוא היה אחראי ללוותו

לאירוע גדול,

וצריך לסדר לו מעבר

בין האנשים,

ודאי שהיה מרוכז כל כולו

שלא יפגעו בו ולא ילחצו אותו,

ואפילו אם היו לוחצים אותו,

לא היה מרגיש.

כי כל כולו שקוע בגאון.

בוודאי שבאמצע השימוש שלו את הגדול,

לא היה חושב להגיד לו, סליחה, אני חייב ללכת להתקלח,

אני חייב לאכול,

אני חייב להעביר דירה, אני חייב זה, לא היה אומר את זה.

כי יש בכוח הנפש להרגיש עניין

בעוצמה כזאת, עד שלא עולה על הלב שום עניין אחר.

דוגמה נוספת,

שאדם שקוע בקריאה או לימוד של עניין מסוים,

וזה מאוד מעניין אותו,

הוא יכול לפעמים לשכוח איפה הוא נמצא,

וגם אם יקראו לו, לא ישמע.

מסופר על גדולי ישראל מעשים נפלאים שלא היו

שומעים את הסביבה ולא מרגישים אותה בכלל.

כמו שסיפרנו שפעם הרב שך הלך ברחוב והיה שקוע בשרעפיו,

הוא נתקע בעמוד,

הוא אמר לו סליחה,

והמשיך.

הוא אפילו לא הרגיש שזה עמוד.

יש הבדל אם נתקלים באדם או נתקלים בעמוד, לא?

בעמוד שומעים כאן,

והראש מתנפח ככה בלוטה,

והוא אומר לעמוד סליחה.

לא מרגיש בכלל.

רבי יעקב אבו חסירה רצו לבדוק

בתפילה עד כמה הוא מרוכז, ירו לו מאחורה, פח!

הוא לא זז, לא זע,

לא שמע בכלל.

גדולי ישראל היו עושים ניתוחים בלי הרדמה, ניתוחים קשים, כואבים.

היו אומרים, אני רק נכנס לסוגיה רבע שעה, אחרי רבע שעה אתה יכול לנתח.

ולא היו מרגישים שום דבר.

זאת אומרת, יש יכולות לאדם

שהוא מרוכז במשהו,

לא להרגיש כלום מהסביבה,

ולהיות ממוקד רק בדבר.

אז אם ככה,

כל אדם יכול להבין

שאם הוא ממוקד בקדוש ברוך הוא, שיוויתי השם לנגדי תמיד, כשאתה רואה מול העיניים

שהשם נמצא כל הזמן סביבך,

לית אתר פנוי מיניהם,

רואה במעשיך,

יודע מחשבותיך,

איך אתה יכול להיות אגואיסט שחושב על עצמך כרגע,

ובפרט שאתה בעת העבודה לפניו?

ותראו כמה זה קשה,

כי בתפילה

יש לנו בסך הכל כמה דקות לעמוד לדבר לפני הקדוש ברוך הוא ולבקש ממנו כל מה שאנחנו רוצים.

והמחשבה בורחת לכל מיני עניינים, לכל מיני ארצות,

ועוד שהוא מספיק לזכור שהוא בתפילה, הוא כבר עושה שלום במרומם.

אז העבודה קשה, נכון?

להתמקד ולזכור לפני מי אתה עומד, דע לפני מי אתה עומד,

דע לפני מי אתה עומד.

זה הפיקשוש שלנו.

בגלל זה לא מרגישים שלמות, לא מרגישים סיפוק, לא מרגישים כל כך.

אז ההגדרה השורשית של עבודת הביטול זה להרגיש כל כך את מציאות השם יתברך,

עד שלא ירגיש את מציאות עצמו.

אז כל הזמן צריך להזכיר לעצמנו,

השם פה, השם פה, השם רואה, השם שומע, השם יודע, כל הזמן צריך להזכיר.

לפני שאתה עונה תשובה, תחשוב, הוא שומע, הוא רואה.

אתה עונה לעניין, הולך לענות לעניין,

אתה הולך לעשות, מה אתה הולך לעשות? אתה הולך ככה, אתה עונה, כל הזמן.

וככה האדם יצמצם את המציאות שלו ויגדיל את המציאות של הקדוש ברוך הוא בחוש.

ויוכל לאט לאט לאט להגיע עד שיגיע למצב של ביטול, ואז לא יתרגש משום ידיעה, משום חדשות, משום דבר.

יודע שיש מנהל לעולם, יש בעל הבית והוא קובע.

זה הבעל הבית של העולם.

גם מה שרואים כאילו אנשים עושים מה שהם רוצים נגד רצונו והכול,

הכל בסוף מוביל לעשיית רצונו יתברך בעל כורחם.

אז האדם הזה

חי בשקט.

עכשיו היה מרוץ אופניים

מתוך 175. רצים, 54 התמוטטו.

קיבלו זריקת חיסון.

54 התמוטטו.

וזה הולך להיות

יותר ויותר. אמרנו, יש להם שלוש שנים בערך.

אז תראו,

יש היום, כבר מדברים בפירוש, הולכים להפוך את כולם רובוטים, לשלול מהם את הבחירה, ולא יהיה להם שום בחירה,

וינווטו אותם דרך מחשבים.

מדהים.

והעולם,

אהבל,

מבסוט.

לא יאומן כי סופר.

לא יאומן כי סופר.

משרפות, מקלחות.

אז ההגדרה השורשית, עוד פעם,

של עבודת הביטול זה להרגיש כל כך את מציאות השם יתברך,

עד שלא ירגיש את מציאות עצמו.

אז זו ההגדרה שצריך לזכור.

עוד פעם, אנחנו צריכים להרגיש

את מציאות השם כל כך

עד שלא נרגיש את מציאות עצמנו.

ואם זוכים להרגיש כך,

אז מכירים ויודעים שמי שעושה את הכל, הכל, הכל,

זה רק השם יתברך,

כי רק הוא מציאות אמיתית.

אותנו עם צי,

אנחנו לא מציאות,

אנחנו המצאה.

הוא המציא,

הוא ברא נבראים.

יסוד היסודות ועמוד החוכמות לדעת שיש ממציא ראשון,

ממציא ראשון,

ממציא לכל הנמצאים.

אז הקדוש ברוך הוא המציאות האמיתית, והנברא, מה התפקיד שלנו?

למה נבראנו?

זה רק לגלות את אורו יתברך בעולם הזה.

אנחנו באנו, נשלחנו לפה להיות יד אריכתא שלו, כביכול.

אנחנו כלי הביצוע לעשות את רצונו על פי התורה הקדושה וחכמים,

זיכרונם רחב,

ואנחנו מגלים את אור השם בעולם.

ואנחנו שליחים

של המשלח.

ואנחנו היד הארוכה שלו.

ונבער את זה בפרוטרוט.

והנה,

בשכל

זה דבר פשוט ומוסכם,

שהכול זה רק השם יתברך, לא מהשם,

אלא הכול זה השם יתברך.

אבל לזכות להרגיש את זה בפועל, זה לא פשוט.

הנה, אני מרים את היד.

אני מרים את היד. שמעתם מה אני אומר? אני מרים את היד.

זה לא אני מרים את היד, זה השם מרים.

אתם יודעים שאם השם רוצה, אדם יכול לא לזוז, בין רגע.

יכול למות בין רגע.

כל היכולת שלנו,

זה רק מכוחו.

ברצונו.

לנו אין כוח עצמי.

לאדם אין כוח עצמי.

הראייה שהוא חדל,

הוא מת

או נפטר.

מי שלל ממנו את החיים? מי שנתן לו.

הוא לא יכול להגיד, אני לא רוצה לעמוד עכשיו.

לא מתאים לי.

דבר איתי שבוע הבא.

אין דבר כזה.

אז זאת אומרת,

אין רגע ורגע שאתה לא חי מכוחו של הקדוש ברוך הוא,

וכל מה שאתה פועל ועושה וחושב ויודע,

מכוחו ידברך.

ולכן לפעמים פולטים שטויות, כמו ביבי ואחרים, שהם מגלים חיסולים, חיסונים, רוצחים, רוצים,

כל מיני מילים שהקדוש ברוך הוא מוציא להם מהפה, שידעו מה הם יודעים,

מה הם חושבים.

ונותן להם להקיא את זה.

אז בשכל זה דבר פשוט ומוסכם,

שהכל זה מה שהם יתברך.

אבל לזכות להרגיש את זה בפועל, זה לא פשוט.

ולא רק זה, אלא יש טבע בנפש

שמתנגד לזאת הידיעה.

אגו!

עצמיות.

אנוכיות.

אדם מרגיש את עצמו, אומר, הנה, אני פה, מה, מה?

מה?

מה אתה שולל ממני את המציאות שלי?

אין לך מציאות מתוק.

אתה זמני פה.

רק מכוח השם אתה חי, נושם, רואה, שומע, מדבר וכו'.

רק

אבל יש בטבע של הנפש

התנגדות לידיעה של השכל שהכל זה השם יתברך.

וזה המלחמה.

וצריך לבטל את העצמיות שלנו בפני מציאותו יתברך.

אז נרחיב את הדברים.

עבודת הביטול היא

להיכנס

להשגה

בהרגשה

של אחדות וייחוד הבורא.

להכיר בבהירות

שאין עוד מלבדו כלל

ואין שום מציאות בלעדיו יתברך שמו.

אין!

אין!

אין! אין!

וכל החיים וכל הנבראים

קיימים מאורו

והוא פועל בהם

כמו גרזן

ביד החוצב.

יש חוצב, יש לו גרזן.

מה הגרזן עושה? מה שהחוצב עושה

הגרזן הוא גורנישט מתגורנישט.

אז זאת אומרת

אדם צריך לדעת שחוץ מהשם אין כלום.

לפני שהשם ברא ברואים

הוא היה יחידי.

אל יחיד ומיוחד.

והחליט

מטובו להיטיב

על ידי בריאת ברואים

כדי להיטיב להם.

אז מציאותם מכוחו בלבד.

והוא מסלק אותם מתי שהוא רוצה.

ועד שהוא מסלק,

נותן בהם כוח מאורו

וכוונתו ורצונו,

על פי מה שהסביר בתורתו,

שיעשו רצונו.

לעשות נחת רוח לשם

שהוא אמר ונעשה רצונו.

זה נחת רוח לשם.

זה המושג נחת רוח לשם.

לעשות רצונך חפצתי.

זו המשימה שלנו.

אנחנו שלוחים מאת הבורא

לתפקיד חשוב

להפיץ את אורו בעולם.

ידע כל פעול כי אתה פעלתו,

ויבין כל יצור כי אתה יצרתו.

יאמר כל אשר נשמה באפו אדוני אלוהי ישראל מלך ומלכותו בכל משאלה.

זאת אומרת, אנחנו צריכים לזכור את זה שאנחנו כגרזן ביד החוצב

ולהכיר בבהירות שאין עוד מלבדו

ואין שום מציאות בלעדיו.

זאת אומרת, לא תיתכן שום מציאות

שהיא עצמאית

בלעדי השם.

אין דבר כזה.

ואנחנו צריכים להגיע לבהירות כזאת,

שמרוב ההכרה וההרגשה שתהיה אצלנו ברורה

במציאות הבורא ביחודו, דהיינו שהכל זה באחדותו, אין שום דבר נפרד ממנו,

נגיע למצב

שלא נרגיש את מציאות עצמנו,

אלא רק את מציאות השם מדבריו.

זאת אומרת, כשאני רואה אתכם עכשיו,

אז אני יכול לראות אתכם כאנשים אינדיבידואליים,

שכל אחד הוא עצמי,

ואני יכול לראות אתכם בראייה נכונה ואמיתית שאתם רק כלים של הקדוש ברוך הוא,

או לעוזרני או לנגדי.

כולם כלים

של הקדוש ברוך הוא.

או שעוזרים לאנשים,

או שמפריעים להם,

או שהם מתנגדים להם,

או שהם משבחים, או שהם בזים, הכל זה כלים

ביד השם, ואתה צריך לדעת להתמודד, כמו שלמדנו

מהספר שנתנו הרצאות

על האיסורים ועל הביזיונות, איך מתנהגים,

ולהבין

שהכל זה שליחות מאת השם יתברך.

וצריך לדעת אם מותר להתפעל מזה, לא להתפעל,

להגיב, לא להגיב, מתי ולא.

זאת אומרת, אדם צריך להרגיש ביטול בפני הקדוש ברוך הוא,

כי מה שהשם עושה על ידי הכלים השליחים,

אנחנו צריכים לדעת שזה מאיתו יתברך במכוון אלינו.

אמנם זה על ידי הבחירה של אנשים ומגלגלים חובה על ידי חייו וזכות על ידי זכאי,

אבל הכל זה מאת השם אלינו.

הוא מדבר אלינו.

בכל התופעות הקורות סביבנו, הוא מדבר אלינו.

ואנחנו צריכים לקלוט את התמונה, מה הוא משדר לנו, מה הוא אומר, הוא מדבר.

הוא מדבר.

אז אנחנו צריכים להגיע להשגה והרגשה באחדות, בייחוד הבורא,

להכיר בבהירות שלמה שאין עוד מלבדו כלל,

ואין מציאות בלעדיו יתברך,

וכל הנבראים חיים מאורו,

והוא פועל בהם

כגרזן ביד החוצב.

וזה צריך להתבהר

עד שנגיע למצב

מרוב הכרה והרגשה ברורה במציאות הבורא וייחודו,

לא נרגיש את מציאות עצמנו,

אלא רק את מציאות הבורא יתברך.

אם אתה מגיע למעלה זו,

אתה חי בתענוג העצום ביותר,

כמו שאמרנו, כגמול עלי אמו.

תינוק לא דואג לכלום.

וואה, מקבל הכול.

מה שתרצה מהשם, תקבל.

והוא יותר טוב פי אין-סוף

מאמא רחמניה.

פי אין-סוף הוא יותר טוב מאמא הכי רחמניה,

הכי אוהבת.

אין אוהב כאהבתו,

ואין מרחם כרחמנותו,

ואין מטיב כטובו.

אין.

וכל המידות שאנחנו מוצאים באנשים הטובות זה מכוחו.

והוא שורשם.

אז אם אתה יודע את המציאות הזאת,

אתה צריך להיות המאושר עלי אדמות,

ובפרט אם הוא בחר בך להיות הבן או הבת שלו,

הוא קורא לך,

בנים אתם לשם אלוקיכם.

והוא אומר, אתם סגולה מכל עמים.

ואבדיל אתכם מכל עמים.

וקדושים תהיו,

וממלכת כהנים,

וכמה שבחים נותן לנו הקדוש ברוך הוא.

אז מה אתה מודאג?

יש לך אבא ומלך כזה,

מלכו של עולם,

והוא רוצה בטובתך, וברא אותך להיטיב לך.

תתבטל בפניו,

ותהיה כגמול

עלי אמו.

תהיה המאושר שבאדם.

לכן אשלך על השם יעבך, והוא יכלכלך. מה אתה דואג?

קח ביסים,

סעודה שלישית, ותראה מה הקדוש ברוך הוא עושה איתך.

לא יאומן כי יסופר.

אדם כזה חי בתענוג עצום

יותר מתינוק

אצל אמו.

אדם כזה טוב לו כל הזמן,

והעבודה שלו נעשית

מתוך לב של אמת לשם יתברך.

והוא חי אמת כל הזמן.

הוא יודע שהשקר השם מתאר.

דובר שקרים לא ייכון לנגד עיניי.

הוא עובד השם באמת, משקר לא מרוויחים, רק מאמת.

ולדעת שהכל מהשם יתברך, ואי אפשר לברוח מגזירתו.

רק לעשות רצונו, ואז אתה שמור

לכל השמירות המעונות.

כלום לא יכול להזיק לך.

כלום.

ואם יקרה נזק קטן, לטובתך.

לעורר אותך.

ועכשיו נראה שיש לנו מדרגות לעלות עד שנגיע לביטול הגמור.

יש ארבעה מדרגות.

ארבעה מדרגות של ביטול.

כי אי אפשר להגיע בבת אחת ברגע אחד להכרה הזאת,

וצריך ללכת שלב אחר שלב.

מדרגה ראשונה, ביטול

של קבלת עול.

המדרגה הזאת צריכה להיות אצל כל יהודי,

וזה שהיהודי מכיר במציאות השם יתברך שהוא מלך העולם.

לכן כל ברכה אנחנו אומרים,

ברוך אתה השם אלוקינו, מלך העולם!

מלך העולם.

זה חייב כל יהודי

לדעת שיש מציאות השם יתברך והוא מלך העולם.

וכמו שעבדים

מתבטלים בפני מלך בשר ודם,

ואף אחד לא מהין

לעשות נגד דברו,

באשר דינו ברור,

אז בוודאי שצריך כל יהודי לבטל רצונותיו

מפני רצון השם יתברך, שהוא מלכו של עולם,

ולכן הוא מקבל עליו עול מלכות שמיים.

יש מלך העולם,

יש לו מלכות ומלכותו בכל משלה,

אתה עבדיו מעבדיו,

כי לי בני ישראל עבדים, עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים,

ולכן אתה צריך לבטל את הרצונות שלך מפני רצונו יתברך,

ולעשות את רצון המלך,

גם כשזה נגד הרצונות שלך.

זה נקרא המדרגה הראשונה,

ביטול

על ידי קבלת עול מלכות שמיים.

יש מלך, אנחנו עבדים,

וצריכים לבטל רצונותינו מפני רצונו.

אבל במדרגה כזו,

כשאומרים לנו, בטל רצונך,

זה אומר שעדיין יש לנו רצון.

במדרגה הזאת עדיין אדם מרגיש את עצמו כעיקר.

אבל הוא זוכה להבין שיש מלך על העולם,

והוא נותן מקום גם למציאות של המלך.

תודה רבה, תודה רבה.

במדרגה הראשונה, נמוכה,

אדם עדיין מרגיש שהוא קיים, שהוא מציאות בפני עצמה,

והוא,

הוא נותן כבוד למלך ושומע לו ועושה את רצונו.

אבל הוא עדיין מרגיש מציאות של עצמו.

זאת אומרת, הוא חי עם עצמו,

הוא חי את עצמו,

אבל במקום שיש הוראה או מצווה, ציווי, מאת המלך,

באותה שעה הוא עוזב את רצון עצמו ונכנס לעשות את רצון המלך.

אבל עדיין

הוא מרגיש את עצמו.

מדרגה שנייה זה ביטול במידות.

המדרגה הזאת כבר שייכת

לעבדי השם יתברך באוהביו.

במדרגה הזאת מכירים מאוד מאוד במציאות של השם יתברך, לא יודעים רק שהוא נמצא.

אלא מכירים ומרגישים במציאות השם יתברך,

עד שמרגישים אליו אהבה ויראה ודבקות.

ומתוך זה הוא מבטל

חלק מעצמו בהרגשותיו,

ומרגיש את אהובו,

את השם יתברך, שהוא אוהב אותו מאוד.

זה נקרא ביטול במידות, שהוא מוכן לוותר על מידות שלו שפועמות בו,

מרוב אהבתו לשם,

כמו שכתוב, ואהבת את השם אלוקיך בכל לבביך ובכל נפשך ובכל מאודיך.

זה נקרא מדרגה שנייה, ביטול במידות.

במידה הזאת

אתה נמצא כבר בקשר,

בהרגשה עם השם יתברך.

והשם זה לא דבר חיצוני שאתה נשמע לו כמו במדרגה הקודמת,

אלא זה חלק מהחיים שלך ממש.

ויש לו אהבה ודבקות עם השם.

במדרגה הזאת אדם מרגיש את עצמו ומרגיש גם את השם.

לא רק יודע, אלא מרגיש.

בדרך משל,

אם ניקח את זה מחיי היום-יום,

במדרגה הראשונה אתה יודע שיש לך בוס מעביד

שנותן לך כביכול פרנסה,

ואתה מבין שאתה חייב לשמוע או לציית לו בכל דבר, אם לא יפטר אותך.

אז כל פעם שהאדון אומר לך משהו, אתה מפסיק מענייניך,

ואתה עושה את מה שהוא אומר.

אפילו אם אתה באמצע האוכל, והוא אומר לך,

תביא לי את הדבר הזה, אתה מניח את הפרוסה והוא מביא לו את הדבר הזה,

כי אתה מבין שצריך לעשות את רצונו.

הדוגמה השנייה, ביטול במידות,

זה כמו אדם שאוהב את אשתו מאוד מאוד, והיא חלק ממנו.

ודעתו לא רק על עצמו,

אלא תמיד הוא דואג לה מה היא צריכה, מה חסר לה, מה אני אביא לה, מה אני אקנה לה, מה.

אז

האהבה גורמת שזה הופך להיות חלק ממך כבר.

זה נקרא מדרגה שנייה,

מרגיש את השם יתברך.

וזה נקרא ביטול במידות.

המדרגה השלישית שעולים אליה לאחר מכן,

היא מדרגה גבוהה.

אדם

מתבונן במציאות השם יתברך וגדלותו,

עד שמרגיש שאין לו חשיבות בכלל.

כמו תלמיד ליד ריבו.

כמו תלמיד ליד ריבו.

נגיד אם אתה היית תלמיד של הגאון מווילנה,

אתה יודע שאתה אפס אפסים לידו.

כמו שרבי חיים מוולוז'ין, תלמיד עמו-בק, הרגיש לידו.

ואדם

שמתבונן במציאות של השם יתברך, אז זה לא ההפרש

שבין רב חיים לגאון.

ההפרש בינינו לבין השם זה אין סוף.

אין סוף.

אז איך אתה לא מתבטל במציאות כלפיו?

המדרגה השלישית,

מדרגה גבוהה,

שאדם מתבונן במציאות השם יתברך וגדלותו, עד שמרגיש שאין לו,

אין לו חשיבות כלל לידו.

במושגים שלנו כמו תלמיד ליד ריבו,

כמו ילד קטן ליד גדול הדור.

זה דימויים שאנחנו יכולים להבין, כי אין לנו השגות

כלפי השם יתברך.

כל כך קטנים אנחנו שלא קולטים אפילו ולא יכולים לקלוט אפילו, כן?

המדרגה הזו נקראת ביטול היש.

במדרגה הזו,

אדם מרגיש את השם יתברך עיקר,

והוא טפל.

אפילו שהוא מרגיש שהוא חי,

ויש לו מציאות, ככה הוא מרגיש.

אבל הוא מבין שלמציאות הזאת אין שום חשיבות.

אתה כאן, אתה לא כאן.

אתה חי, אתה מת.

הסרת בעולמו משהו?

הסרת בו משהו?

אתה טפל.

טפל.

אתם יודעים מה זה בלעת?

בלעת.

יש לה חשיבות.

בלעת עולה 40-50 שקל.

50 שקל, יש לזה חשיבות 50 שקל.

ואחרי כל החשיבות, דורכים עליה כל הזמן.

בנפשי כעפר לכל תהיה.

בלעת.

איזה חשיבות יש לה?

בלעת. בלעת משייש.

עולה יותר.

אותו דבר, דורכים עליה גם.

כמה שאין לך חשיבות דורכים עליך בסוף.

יש מי שנמצא מעליך

והוא שולט והוא קובע והוא זה. ולך אין שום חשיבות אמיתית כלפיו.

כלפי אחרים יש יחס, ייחוס.

כלפיו

כעין וכאפס, כל הגויים, כעין וכאפס נחשבו לו.

כל גויים, מיליארדים,

כעין וכאפס, כמר מדלי.

כמו טיפה בדלי.

כלום, כלום. מישהו מרגיש אם יש טיפה או אין טיפה?

אם אני אעדיר טיפה

מתוך דלי, מישהו ירגיש שהעדרתי אותה, שהיא חסרה?

כמר מדלי.

מה?

אז בדרגה זו אדם

מרגיש שהקדוש ברוך הוא עיקר והוא עצמו טפל.

ואפילו שהוא חי ומרגיש את עצמו כבלטה,

אבל במציאות אין לו שום חשיבות.

כלפי השם.

כלפי השם.

וזאת,

שהוא יודע ומרגיש שהשם מחיה ומהווה אותו כל רגע ואת כל מי שסביבו.

ומתבונן על עצמו.

איך הוא התהווה בן רגע מטיפס רוחו.

איך נהיית, יא בן אדם?

איך נהיית?

מטיפס רוחו.

וזה התרקם ונהיה עצמות ובשר ודם.

וורידים,

וגידים,

והכול, וראש, וגולגולת, ועיניים, והכול, והכול נעשה. איך?

איך נעשה,

יא טמבלולו?

מה אתה מחשיב את עצמך, יא בלטה?

מה אתה עשית בשביל זה?

וכל הקיום שלך זה רק ממנו.

וכשמתבונן על עצמו, איך הוא מתהווה כל רגע

מהשפע

של החיות שהשם מזרים בו ומחייהו,

כמו זרם חשמל.

הנה, יש פה מנורות יפהפיות.

יש להן מציאות עצמית?

המנורה מאירה זה מכוחה?

זה רק מכוח הזרם, נכון, ירי?

יש זרם.

מישהו מזרים את הזרם.

הזרם מגיע למנורה, אז היא דולקת.

ואם הוא מחליט לעשות קצר,

אז היא לא דולקת.

אפילו מנורה במאה אלף דולר

לא דולקת.

אין זרם, לא דולקת.

אין זרם של חיות מהשם,

לא דולק, לא חי, מת, גופה, פגר.

בלעת.

זהו.

וממילא אם אדם מרגיש זאת,

שהשם יתברך או העיקר והוא טפל,

ואין לו חשיבות עצמית

לישות,

ומרגיש שכל רגע הוא חי בזכות השם,

וואו, אני יודע היום מה זה נשימה באף.

ראיתי.

כשלוקחים את הנשימה ואפילו בלוני חמצן לא עוזרים,

אתה מבין מה זה נשימה.

אתה מבין.

כל רגע.

כל רגע. כל רגע חיות זורמת.

זה המדרגה השלישית,

שזה ביטול היש, שאתה יודע שאתה בטל ומבוטל

ביחס להשם יתברך שהוא העיקר המחייב המזרים את חיותך כמו חשמל במנורה.

הדרגה הרביעית שאליה אנחנו צריכים להגיע

זה מדרגת שלמות הביטול

בעניין שלה,

שאדם כל כך מרגיש את מציאותו של השם יתברך,

עד שהוא לא מרגיש את המציאות שלו כלל ובכלל.

זה נקרא ביטול במציאות.

ועל זה נסוף כל המאמר שלנו, ביטול.

להגיע למדרגת הביטול.

זהו.

זו הדרגה הרביעית,

וזו השלמות של הביטול.

אדם מרגיש כל כך את מציאות השם יתברך, עד שהוא לא מרגיש את מציאות עצמו כלל.

במדרגה הזאת,

אדם זוכה להכרה כל כך עצומה במציאות של השם יתברך בייחודו,

וזה כל כך חי אצלו,

עד שהוא מרגיש איך שהכול זה אור השם יתברך.

הכול זה אור.

האנשים זה אורות.

המציאות זה אורות, שמשפיע השם,

והם

מתייחסים אליו כפי רצונו יתברך,

לעשיית רצונו יתברך.

וכולנו כלים

שמשמשים יחדיו

לעשות את רצון השם.

יד ארוכה של הבורא בעולמו,

שאנחנו צריכים להפיץ את אורו בעולם.

יכירו וידעו כל יושבי תבל,

כי לך תכרע כל ברך, תישבע כל הלשון.

לפניך, השם אלוקינו, יכרעו ויפולו.

מלך ווד שמך יכרעיתנו.

זה התפקיד שלנו.

שבראנו לכבודו.

ואנחנו קיבלנו אור, זרם, חיות,

להפיץ את אור השם בעולם,

על פי התורה והמצוות.

אז לכן כל אחד שחנן אותו, הקדוש ברוך הוא, בכישורים,

ביכולות,

במסוגלויות,

זה הכול

שביחד כולנו נעשה רצונו יתברך.

וכל אחד תורם את מה שהשם נתן לו,

אם זה בחוכמה, בדעת, בבינה,

ביכולת מכנית, טכנית,

ברעיונות, בדימויים, בכל התחומים שרק אדם

נשתבח בהם,

כולם צריכים להירתם יחדיו לעשות את רצון השם ולהפיץ את אורו בעולם.

זה מה שארגון שופר עושה במשך עשרות שנים.

להפיץ את אורו של השם יתברך בעולם עם כל האנשים הטובים

שהתחברו

כדי לעשות זאת.

במדרגה הזאת,

אדם זוכה להכרה עצומה במציאות השם יתברך ויחדיו.

וזה כל כך חי אצלו,

עד שמרגיש איך הכל זה רק אורו יתברך,

וממילא אינו מרגיש את עצמו,

אלא הוא מרגיש

נמס בתוך האור האלוקי העצום.

אתה פשוט מתמזג בתוך הבריאה הנפלאה,

שהיא האור העצום של השם יתברך.

אתה

נבלע בתוך זה.

ואז יש לך דבקות בשם,

כי אין לך מציאות של עצמך.

אמרתי את זה פעם,

שיש מילה אין

ויש מילה אני.

זה אותן אותיות.

אני

זה 61. 61 זה סמך אלף, סטרא אחריו.

כשאתה אני מרגיש שאתה אני בפני עצמך, אתה סטרא אחריו.

כי הסטרא האחריו זה כאילו הצד האחר. מה זה סטרא אחריו? סטרא זה צד, אחריו זה אחר, בארמית.

הצד האחר, יש את הצד של המרכבה הקדושה, זה הקדוש ברוך הוא

וכל המלאכים המשרתים וכו',

ויש את הצד האחר שהקדוש ברוך הוא נתן בשביל שתהיה בחירה,

נתן את הצד האחר, שזה מרכבת הטומאה,

שיהיה תפקיד שלה למנוע ולעכה ולהפריע בעבודת השם

ולפתות את האנשים.

ואז יש בחירה, אתה רוצה לשמוע על השם או רוצה לשמוע עליהם?

אז זה נקרא אוי לי מי יצרי ואוי לי מיוצרי.

אתה צריך לבחור.

כמובן שבעל השכל ובחרת בחיים,

אבל

יש את שני הצדדים.

אז אם אתה עני,

זה סטרא אחרא,

ואם אתה עין, שזה מה שאנחנו אומרים, הדרגה של הביטול הגמור בשלמות,

אז עין זה גם אותיות במקום סטרא אחרא, אין סוף.

אנחנו נותנים מקום לאין סוף ברוך הוא

להיות בכל העולם כולו, ואנחנו לא מהווים

בליטה או בלטה שמפריעה בגילוי או ראש לקדוש ברוך הוא.

לא אני ואפסי עוד,

לא אגו,

ביטול גמור.

ונפשי כעפר לכל תהיה,

זה לבני האדם, כל שכן לקדוש ברוך הוא.

אם נפשי כעפר לכל תהיה,

כמו עפר,

שהעפר עושה רק טובות,

העפר מצמיח לנו פירות,

ירקות, הכל, ודורגים עליו,

והוא לא מגיב, ושותק.

אז אנחנו מבקשים, מנפשי כעפר לכל תהיה, אפילו שאני מטיב לאחרים,

עושה להם טובות, ומחזיר אותם בתשובה, והם מבזים, ועושים, ועושים,

מנפשי כעפר לכל תהיה.

אז זאת אומרת, זה מדרגה בין בני אדם.

אז בוודאי שאם כלפי בני האדם, שהם לא מכירים טובה,

נפשי כעפר לכל תהיה, אז כלפי הבורא יתברך,

על אחת כמה וכמה לאין שעות.

אז זאת אומרת,

אדם, כשהוא מגיע למדרגה הזאת, הוא נמס, הוא לא משהו.

מי אמר את זה?

משה רבנו.

ואנחנו מה?

אין לי שום מציאות.

לא כדוד המלך שאמר, ואנוכי תולעת.

זה יש פה מציאות?

ולא כאברהם אבינו שאמר,

ואנוכי עפר ואפר,

כי זה מציאות.

אבל הוא אמר, ואנחנו מה?

אין מציאות.

אין מציאות. זאת הענבה, והאיש משה ענב מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה.

מה זה מאוד?

תגיד,

והאיש משה ענב

מכל האדם.

אז אין יותר ענב ממנו. למה צריך להגיד מאוד?

מאוד זה משה,

אברהם,

דוד.

משה הוא למעלה גם מאברהם ודוד.

שזה אמר עפר ואפר וזה אמר תולעת.

לכן הוא מאוד.

שום מציאות.

בטל ומבוטל לקדוש ברוך הוא.

לכן אמר לו השם, עמוד פה עם מדי.

אתה עם מדי.

אתם יודעים מה זה מדרגה?

עמוד פה עם מדי?

אתה והשם דבוקים.

דבוקים אחד בשני.

הוא נמס

בתוך כל הבריאה. לא מורגש.

והוא הפועל הכי גדול בכל העולמות.

והוא הביא את התורה לעם ישראל ולעולם כולו, וכל העולם קיים בזכותו.

זו המדרגה של השלמות, של הביטול, שהאדם צריך להגיע.

אלה הן ארבע המדרגות של הביטול,

שהן ארבע המדרגות בהרגשת מציאותו של השם יתברך.

וכל אדם צריך לעלות לפי הסדר הזה.

עד כאן המשך יבוא.

תודה.