מעשה מפחיד מהחסיד רבי עזרא זצ"ל | הרב אמנון יצחק

 

- - - לא מוגה! - - - 

נתיבי יום

אוריצו ברי בן אחינועם יזכה לחזרה בתשובה שלמה ורפואה שלמה בכל האיברים והגידים והמחלה תעבור לשווב הגרמני יימח שמו וזכרו

חודש מרץ רוצים להתחיל את האיפוס בבנקים, להפיל את הבנקים, תיקחו את זה בחשבון.

אז מי שיש לו כסף יכלכל מעשיו,

יעשו תקלות או דברים כאלה, ככה מתפרסם.

נחכה ונראה אם זה נכון.

משפחת בן אבו יזכו לשלום בית ולהינצל מחבלו של משיח ויזכו לרעוד בבניין אריאל ויקבלו פני משיח הצדקנו במהרה בימינו אמן.

רביבל אירז ומשפחתו יזכו למצוא דירה טובה כלבבם במחיר הוגן,

במקום טוב,

בקרבתנו ובקהילתנו

במהרה לטובה,

אמן.

ולרפואת אלעד בן רבקה ומרדכי, אמן.

ונציב יום

רוצה להודות לאנשים העומדים מאחורי הקלעים,

העובדים יומם בלילה בזיכוי רבים.

ומכיר טובה לעובדי שופר האיכרים שמזכים את הציבור

ומסייעים לנו שהשם ישפיע עליהם מאור האמת,

יצליח דרכם שכולם יהיו בריאים, שלמים,

לא יחסר להם כלום ברוחני ובגשמי,

מעתם עד עולם,

כן יהי רצון,

וכן לבעל הנציב יום.

היום אנחנו חורגים

מן הסדרה כרגע ליום אחד,

ונספר מעשה מפחיד

מהחסיד רבי עזרא, זכר צדיק לברכה.

מעשה נורא הועתק מספר קדמון שם יעקב,

וזה תרגומו.

איש אחד היה בעיר קטנה סמוך לוונציה,

ושמו רבי עזרא,

בן מורנו הרב ידידיה,

זיכרונו לחיי העולם הבא.

האיש ההוא,

מיום 67 שנים,

זאת אומרת הוא גיל לגיל שבע,

לא עבר עליו חצות לילה בשינה,

מגיל שבע,

והיה לומד

שלושה חלקים בפשט התורה,

וחלק רביעי בסודות התורה עד אור היום.

שלושת רבעי מהזמן היה לומד פשט,

וברבע האחרון היה לומד סוד.

ומיום שנעשה בין 12 שנים,

כשעמד על דעתו,

לא אמר שום דבר תפילה, או ברכת המזון, או שום ברכה, או קריאה בתנ״ך,

שלא היה מכוון פירוש המילות בכוונות הראויות.

שמעתם?

מגיל 12 עד שהוא נפטר,

לא הייתה

תפילה

או ברכת מזון.

או ברכה כלשהי, או כל קריאה בתנ״ך,

שלא כיוון

פירוש המילות

בכוונות הראויות.

גם פשט הדברים וגם סודן.

ורק פעם אחת

היה טרוט באבל של תינוק

שמת לו בן חמש שנים,

הבן שלו.

פעם אחת לא כיוון ליבו פירוש המילים

מתחילת ברוך אלוקינו שבראנו לכבודו

עד הסוף.

פעם אחת בחייו.

והיה מצטער כל ימיו על זה.

וישב בתענית עד יום מותו.

על זה.

שהוא לא כיוון

במילים האלה.

עד שהושחרו שיניו מתעניותיו.

מיום שנעשה בן עשר שנים

לא התפלל

בלי עשרה.

חוץ מפעם אחת

מלחמת מלחמה ציווה עשרה עיר שילחו כל היהודים מנער ועד זקן

להילחם

ואז נתבטל

הקיבוץ של עשרה.

פעם אחת.

באונס.

מעולם לא ישב לסעוד

עד שהכניס עני אחד לסעוד עמו.

ולא בירך ברכת המזון לעולם

כי אם בזימון

ומעולם

לא הסתכל בצורת מטבע.

לא הכיר שום מטבע.

ועד שנשא אישה

הייתה אימו

מפרנסת אותו

ואחר כך

נתפרנס על ידי אשתו

שהייתה עוסקת במשא ומתן

ובעזרת השם הצליחה ועשתה פירות.

פרנסה את אישה באנשי ביתה ברווח גדול.

באיסור חדש

עד אשר מכמה דורות לא היה ולא נראה ולא נשמע משום אדם הוא היה נזהר במות.

הוא היה אוכל לחם ישן עד שהותר.

בעל ידו נתפשט המנהג קצת באיסוריו.

אלה מקצת דברים מחסידותו

אשר ראינו.

ועוד נודע לנו

שהאיש הקדוש הזה קודם פטירתו שהיה בן שבעים שנה

הרים עשר אצבעותיו למעלה והעיד על עצמו שכוונתו הייתה בכל מעשיו

לשם שמיים דווקא ולא לשום סיבה אחרת.

שממנו יראו וכן יעשו.

מעולם לא נזקק

להשיח עם שום אישה

זולת אשתו ובנותיו

ובנות בניו,

ובתכלית הקיצור,

ואף מה שהיה צורך

היה מיעוט דמיעוט.

וכשהיה מקדש על לבנה

היה פושט בגדיו

ולובש בגדי חמודות.

וכמה פעמים אמר

שחשקה נפשו להרגיל עצמו במידתו של רב

שלא הסתכל חוץ מארבע אמות

ולא עלה בידו.

ואם באנו לספר מידותיו ההגונות,

תקצר היריעה מאכיל.

אחר פטירתו,

זה ארבע שנים,

בא בחלום אל חברו החסיד

ריבי גדליה

בן מורנו הרב אברהם,

זיכרונו לחיי העולם הבא,

שהיה חסיד מופלג

אבל לא הגיע לקרסוליו

של החסיד

רבי ידידיה זל,

רבי עזרא ברבי ידידיה.

ואמר רבי ידידיה בחלום אל חברו רבי גדליה

חברי חברי

אוי לי ואבוי לי

שהייתי מבלי ימי ושנותי בהבל.

כששמע זאת רבי גדליה נפל על פניו

וצעק צעקה גדולה ובחייה מרה

עד שהתעוררו אשתו ובני ביתו

וכולם גועים בבחייה

וצעקו אבינו אבינו רכב ישראל למה תבכה

עד שהגיד להם המאורע

שראה בחלום

ואמר אם זה החסיד

שחשבנו שחלקו צפון עם אבות העולם

אמר על עצמו שהיה מבלי ימיו בהבל

מה נעשה אנחנו אזובי קיר

שלא הגענו לחלק אחד ממאה ממידותיו.

מיד בבוקר

אספו וקיבצו כל אנשי העיר

כמו חמישים איש,

נשים וטף,

והלכו על קברו שלושים יום רצוף,

שעתיים בכל יום אחרי תפילת שחרית,

לבקש ממנו להיראות

לאחד מהם בחלום

או בהקיץ

להגיד להם מה פשעו ומה חטאתו,

שהוא אמר להם אוי לי ואבוי לי שהייתי מבלי ימיי ושנותיי בהבל.

ככלות שלושים יום

בא בחלום אל רבי גדליה ואמר לו בבכייה גדולה

שבכלות שנה אחר פטירתו

בהיפרדו מהם

הראו לו בבית דין של מעלה כל מעשיו

מיום שעמד על שכלו.

דבר אחד לא נעדר.

וגם

מה שהוא לא כיוון בקדושה דה סדרה פעם אחת

מברוך אלוקינו שבראנו לכבודו עד הסוף.

ואמרו לו בתעניות שסיגבת את עצמך השם העביר חטאתך

בזכות כל התעניות עד יומו האחרון.

אז העביר לו את החטא הזה שהוא לא כיוון

בקטע הזה חד פעמי בחייו.

וצהבו וצהלו פניי

ושמחתי שמחה גדולה

ואמרתי ברוך השם אשר הנחני בדרך אמת

ולא נתנני בידי לא אוכל קום ואייצר רע.

מיד ככלותי לדבר

נאמר לי אשא נא עיניך למרום

ואשא עיני למרום

וראיתי כמה פרחים קטנים ככוכבי השמיים לרוב

ומיד נפלה עליי חרדה גדולה

ורעדו כל אבריי

וארקובותיי דה לדה נקשן.

אמרתי, מה אלה?

ויאמר לי

אלו הנקודות

אשר ביזית בתפילתך אשר התפללת

וקראת צרה במקום שבח וחיריק

במקום שורוק

ושאר חילופים

לא דקדקת בקריאה

ודילגת אותיות

שלא נתת רווח בין הדבקים

הן אלה אותיות בנקודות אשר קלקלת בחייך

אחד מהם לא נעדר.

כולם מקטרגים עליך ותובעים דין עליך ואומרים פלוני זה ביזנו והכלימנו

ומנע אותנו מלהיות מצוינים בכתר עליון

ואדוני אוהב משפט הוא

ומשפטך זה חרוץ

לחזור בגלגול.

אולי תתקן את אשר היית מעוות

ואולי מעשיך טובים

היה דינך קשה יותר מאוד

והלכתי בפסק דין זה שמח וטוב לב.

עד כאן המעשה.

אנשי אותה עיר

ששמעו את דבר הזה, את דבר הפליאה,

שלחו למרחוק כמו חמישים פרסאות.

200 קילומטר.

היה שם אדם אחד ושמו מורנו הרב משה חיים מדקדק.

ולקחו אותו לקהילה הזאת להיות להם לרב אל פטרון, ללמד אותם את חוכמת הדקדוק

בקל וחומר

שהיו נזהרים באותיות ונקודות

בליתן רווח בין הדבקים.

והרגילו עצמם כל הקהילה.

המה ובניהם ובני בניהם

לדקדק בכל הנזכר

ולכרות מפיקה בכל מקום.

ומיום שבה מדקדק ענה לעירם

נתקבצו תפילותם

ולא אירע להם שוב צרה ומכשול ופוקה.

כה יזכנו האל לנו ולכל ישראל עד ביאת הגואל.

כמה אני מזהיר אתכם

לקרוא נכון.

אדם יגיע למעלה, יגידו לו, אתה היית מחרף ומגדף,

מעולם לא התפללת, לא ברכת, שום דבר לא עשית.

קוראים ברכות בבליעה,

לא חושבים מה אומרים, לא מכוונים,

לא מתכוונים לקיים מצוות הבורא,

מחברים מילים,

בולעים מילים,

מחליפים נקודים,

ביתך, ביתך,

משנים דברים,

ויוצא מזה גם חירופים וגידופים.

לא אומרים מי לעיל ומי לרע.

יש הבדל בין באה

לבין באה.

באה

זה לשון עבר.

באה

זה לשון הווה.

לא קוראים נכון, משנים את המשמעות.

זה במיל עיל ומיל רע.

ויש דברים נוספים,

מקומות שצריך לעלות,

מקומות שצריך לשים לב

בקריאת התורה.

ואם אומרים א',

במקום א', במקום א',

אז במקום לעובדו, זה הופך לעובדו,

תחמנה לצלן,

בקריאת שמע.

במקום שמע,

אומרים שמע ישראל, שמע,

כאילו זה אישה, שמע, שם שלה,

שם שלה ישראל.

לא מבטאים,

י' בהתחלה ישראל אומרים, ולא ישראל,

וככה על זה הדרך, ואומרים בני ישראל,

בי'1, בני ישראל,

בני ישראל.

צריך להיות בני ישראל.

בולעים מילים.

לא יודעים אם את הניקוד נכון.

בתימנית בכלל יש בעיות, אולי יש גם בעדות אחרות.

גם להגיד,

תנו עוז לאלוהים.

אומרים, תנו עז לאלוהים.

נותנים לו עזים במקום עוז.

במקום להגיד קדוש, אומרים קדש.

לא יהיה קדש בבני ישראל.

דברים חמורים ואיומים.

אז יש ספרי מדקדקים,

שבהם כתוב

מההתחלה איך לומדים את האותיות, את הניקודים, איך מבטאים.

זה הדבר האלף-בית, שאם בן אדם זה לומדים, הרי בחדר, בהתחלה,

קודם כל, את האלף-בית. יש אנשים בגיל 70, לא יודעים בכלל את האלף-בית.

לא יודעים ניקוד, לא יודעים שום דבר.

קוראים בערך מה ששמעו מאנשים, וזהו.

מעולם לא ישבו

ללמוד את זה כמו צריך. לא כולם למדו בחדר, ולא כל מי שלמד בחדר למד טוב, ולא תמיד המלמד הוא טוב,

ולא תמיד התלמיד הוא טוב.

אז מה הבן אדם? חרבש את המילים.

אז תראו, בן אדם,

בסדר גודל כזה,

מגיל 12. לא היה מילה שהוא הוציא בלי כוונה, חוץ במקרה אחד שקרה לו בגלל אבל של הילד.

אז כל הטעניות שהוא עשה על זה עד סוף ימיו,

זה הועיל בשביל

למחול לו על זה.

מי מתכוון בכלל באותיות,

בפשט הכוונה, בכל הדברים האלה? מי מתכוון?

אז מה מחכה לאנשים?

ואף אחד לא לוקח את זה ברצינות ולא לומד.

וממשיכים ככה.

הרגל,

מה שהרגלים להגיד, וזהו.

הטעויות הן נוראיות.

לכן אנחנו מקפידים,

במאירים.

והבאנו לפה מי שילמד.

צריכים להיות רציניים.

כל אחד צריך לתפוס את עצמו.

הם הלכו 200 קילומטר.

אצלנו לא צריך 200 קילומטר עד שאפשר למצוא.

אפשר למצוא מדקדקים שיודעים.

נותנים להם שכרם,

ולומדים.

ולומדים ולומדים. אחרת,

כל מה שאתה עמל בסוף,

לריק ולרוח.

יגידו לך מה אמרת, עם מי דיברת, על מה דיברת, מה אמרת? אתה יודע מה אמרת בכלל?

מה יגיד הבן אדם?

עומדים לפני מלך

ומדברים כמו עילגים.

כמה אנשים מסגרים

את לשונם בקול

כשעומדים לפני מלך.

אפילו עורך דין שעומד

לפני שופט,

בדרך כלל לא נותנים לבן אדם לעמוד לפני שופט אם הוא לא מביא עורך דין. למה?

צריך לדעת לסדר את הדברים, לדבר נכון.

בוא נגיד דברים בלי הקשר, בלי מובן, בלי לשון לימודים, בלי לשון שיחה.

איך אפשר לדבר?

אדם לא יכול לסבול שאדם מדבר איתו עילג,

לא הכין את עצמו בכלל.

אדם צריך ללמוד

דקדוק מינימלי, מינימלי אפילו, מינימלי. יש אנשים אפילו מינימלי הנהם, כלום.

אתה אומר לו תקרא, הוא לא יודע לקרוא.

ואלה שיודעים לקרוא, לא מבטאים תמיד נכון.

אז צריכים לדעת את כללי הדקדוק.

וזה מעשה נורא.

צריכים לקחת בחשבון, שלא יהיו לכם הפתעות.

בסוף יוצאים מפה.

רחמנא ליצלן, אתה יכול להיות צדיק יותר ממנו?

לעולם לא.

ואם הוא צריך לחזור בגלגול בשביל לתקן את זה,

יכול להיות שישימו אותו מלמד תינוקות אחר כך,

בשביל שיתקן.

אז מה יהיה עם כל אחד שיתפלל ככה,

כמו שהוא רוצה, כמו שהוא מבין, בלי ללמוד? מה יהיה?

חוץ ממה שיש לו חבילות אחרות.

מה יהיה?

הוא אומר, לא ויתרו לו על דבר אחד.

כל דבר הראו לו, אין דבר שפוסחים. זה אומר שלמה המלך במפורש.

אחת לאחת למצוא חשבון.

אין דבר נעלם בדין,

הכל בא בחשבון.

ובמשקל,

מה הייתה הכוונה?

כמה אתה התכוונת?

מה כיוונת? מה חשבת באותה עת?

איי, איי, מנתחים הכול.

אם פה יש MRI שחודר את הגוף ורואה בסריקה

את הפנים של הגוף,

שם ה-MRI הוא לאין שיעור.

הרי כתוב שאם יימצא באדם

מליץ אחד מיני אלף,

פדעהו מרד את שחד.

אם אדם עשה איזה דבר,

ויש לו חלקיק אלפית,

שיש בו דבר טוב

שהוא עשה מתוך

אלף חלקים,

יכול כבר להציל אותו.

חלקיק אחד מאלף, יש אומר, מיליונית.

אז עד כדי כך מנתחים כל דבר לראות אותו לחלקים של אלף או מיליון,

כל מעשה.

מפרקים אותו,

כמו שמסתכלים בזכוכית, במיקרוסקופ.

מסתכלים, ואז רואים בהגדלה פי כמה וכמה וכמה וכמה,

עד שנכנסים לתוך תוכו של החומר.

ככה מפרקים כל דבר, לדעת מה הייתה הכוונה, עד כמה וכו'.

אז זה יהיה לכם למזכרת,

יש שאומרים מזכרת עמון.

זה יהיה לכם למזכרת, ונקווה לטובה.

אז מהיום תיקחו ברצינות

את הדברים.

וזהו, אני יצאתי ידי חובה.

הודעתי הרבה פעמים.

הפעם כבר הבאתי את המעשה הזה,

בשביל שתבינו עד היכן זה מגיע,

באחריות עליכם.

רבי יחנניהו בן הגשיאו אומר,