בנתיבות החיים - לד | הרב שמעון משה חי רחמים
- - - לא מוגה! - - -
בנתיבות החיים,
שיעורו השבועי של הרב שמעון משה חי רחמים שליטה,
בענייני נישואין ושלום בית.
בשם השם נעשה ונצליח, אנחנו ממשיכים לעסוק
בלימוד מתוך ספר נתיבות חיים,
הכותרת להיום, האישה ובעיטה, דעת תורה של האישה היא בעלה.
במעשה יצירת האישה נאמר,
ויאמר השם אלוקים לו טוב, היות האדם לבדו, אעשה לו עזר כנגדו.
הקשר באמצעות הכתובים בין האישה
לקדוש ברוך הוא מסתיים דווקא עם יצירתה.
מאותה העת ואילך נעשה ובאופן עקיף
קשר ישיר יש רק בין בורא עולם לבין האיש עצמו.
ומלבד עונש אכילת עץ הדעת,
שם נראה בכתובים קשר ישיר בין הקדוש ברוך הוא לאישה,
כדברי הכתוב,
אל האישה אמר ארבה ארבה עצבונך והרונך
בעצב תלדי בנים ואל אישך תשוקתך והוא עם שולבך.
יתרה מזאת, הציווי שלא לאכול מעץ הדעת לא נאמר בפירוש לאישה,
אלא האיש נצטווה בו,
והוא זה שמעביר
את הציווי לאישה.
כמוכח בדברי המדרש,
שאדם הוסיף לומר לחווה מפרי העץ אשר בתוך הגן אסר הקדוש ברוך הוא לאכול וגם לגעת.
ובאמת, הקדוש ברוך הוא אסר רק לאכול ממנו,
אבל לגעת בעץ התיר,
ובזה מצא הנחש הקדמוני פתח
כדי להכשיל את חווה,
כמובא באבות דרבי נתן א'.
ולא זו בלבד,
אלא שבסדר הכתובים הציווי שנאמר לאדם שלא לאכול מעץ הדעת,
מופיע עוד קודם יצירת האישה.
ומדוע אין הקדוש ברוך הוא מצווה את האישה באופן ישיר
שלא לאכול מעץ הדעת כמו שציווה את האיש,
אלא
מי שברא הקדוש ברוך הוא את האישה לא בראה אלא בעבור בעלה.
ומאותה העת כל עולמה הרוחני מתמקד אך ורק בבעלה.
בעבורה בעלה הינו הפוסק ההלכתי וגדול הדור,
החסיד ואף ראש הישיבה.
את עיניה היא מחויבת לשאת אל עבר בעלה.
אחר שהיא נישאת לו,
היא מחויבת לשמוע אך ורק בקולו.
היא הסמכות הבלעדית
אצלו והוא הסמכות הבלעדית עליה ובעבורה.
הבעל הוא זה שצריך לשאול דעת תורה.
הוא זה שצריך ליצוק בבית את הרוחניות, את הנשמה,
את החלק אלוק הממעל.
כך צריך להיות הוא הסדר הטבעי,
וזוהי הנהגה הנכונה בבית היהודי.
וכל זה בתנאי אחד עיקרי שלבעל יש יראת השם,
יראת שמיים.
ברם, אם לבעל אין יראת שמיים ואף חמור מכך,
אם הוא מורה לעבור חס ושלום על עבירות,
בוודאי ובוודאי שאסור לאישה לשמוע בקולו,
שכן האישה
היא בכלל הלווין של התורה.
חשבון שכר והעונש
אצלה הוא ישיר עם בורא עולם.
אין לבעלה אחריות לגבי עוונותיה,
הם על אחריותה על בלעדית,
וכמו שאומר הכתוב, לגבי מורה, אבי ואמו, איש.
אמו ואביו תיראו,
ואת שבתותיי תשמורו,
אני
השם אלוקיכם.
אתה ואביך חייבים לשמור
את כבודי,
ולפיכך לא תשמע לו לבטל את דבריי, כך כותב רשי.
וכבר רמזו רבותינו על המצב הזה בבית, וזה לשונם,
ובאמת אמרו, בן מברך לאביו,
ועבד מברך לרבו,
ואישה מברכת לבעלה.
אבל אמרו חכמים,
תבוא מארה, מחלה,
לאדם שאשתו ובניו מברכים לו, גמרא בברכות ל״ו, כ׳, סליחה.
ולכך היה אומר רבי מאיר,
כל המסיא את ביתו לעם הארץ, כאילו כופתה,
ומניחה לפני ההרי, גמרא בפסחים מ״ט.
האיש הוא הרב בבית שלו,
ועליו מוטלת החובה והזכות להביא את דבר האלוקים לבית.
אם זכה לכך,
הרי יהפוך להיות המנהיג המוערך והאהוב על בני ביתו,
ואף ייחשב לגדול הדור האמיתי של הבית
היהודי שלו.
עד כאן ברוכים תהיו להשם.
תודה רבה.