כבוד אב ואם - חלק א | הרב אמנון יצחק

לע"נ

יחיא זכריא בן עוואד ז"ל

ורומיה בת סאלם ז"ל

נציב יום: להצלחת היהודים היקרים מפז' שיתקים בהם מקרא שכתוב: בָּרוּךְ אֲשֶׁר יָקִים אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת" - אמן ואמן! 

כיבוד אב ואם חלק א 

תוכן עניינים

הקדמה

מבוא למצות כיבוד אב ואם

פתיחה

הקדמה 

קיבלנו במתן תורה שש מאות ושלוש עשרה מצות, יש מצות שאנו פוגשים פעם בשנה כגון; אכילת מצוה בליל הסדר, תענית ביום הכיפורים, ויש מצות שאנו פוגשים כמה וכמה פעמים בשנה כגון; הקידוש בשבת ובחגים, ויש מצות שאנו יכולים לקיים אותן בכל יום, ויש אחת מהמצות שאנחנו יכולים לקיים בכל יום עשרות פעמים ביום! מצות כיבוד אב ואם, בכל פעם שאנו פוגשים את אבא ואת אמא יש לנו הזדמנות פז לקיים מצוה מהתורה שחז"ל הפליגו במעלתה. 

בכל פעם שאנו עושים את רצון ההורים אנו זוכים למצוה מהתורה ש"אדם אוכל פירותיה בעולם הזה והקרן קיימת לה לעולם הבא!" לא כל מצוה שעושים אוכלים פירות בעולם הזה זו אחת מהמצות שאוכלים פירות גם בעולם הזה, יש פרטים רבים בהלכות כיבוד אב ואם. ואִם נדע את המצוה לפרטיה נוכל לקיים מצוה יקרה זו יותר ויותר פעמים ביום! מצד שני; נמנע מלהכשל בדברים הסותרים את קיום המצוה הזו.

מבוא למצות כיבוד אב ואם 

בעשרת הדיברות נאמר: "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לָךְ" (שמות כ יא). מצוה זו מחייבת גם את הגוי כי על פי השכל זה מצוה נדרשת מחוייבת, למדנו מפסוק זה שמצות עשה מן התורה: לכבד את האבא ואת האמא! בפרשת קדושים נאמר: "אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ" (ויקרא יט ג) ופה לומדים מפסוק זה עוד מצות עשה כי היא נוספת על כיבוד, לירֹא מאב ואם. בקידושין דף ל': "תנו רבנן: "נאמר כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ ונאמר: "כַּבֵּד אֶת ה' מֵהוֹנֶךָ" (משלי ג ט) השווה הכתוב כבוד אב ואם לכבודו של המקום! ונאמר אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ ונאמר: "אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ תִּירָא" (דברים י כ) השוה הכתוב מורא אב ואם למורא המקום!" אז רואים שהקב"ה משווה כיבוד ויראה של ההורים לכבודו ויראתו! 

"תנו רבנן: שלשה שותפין הן באדם; הקב"ה ואביו ואמו. בזמן שאדם מכבד את אביו ואת אמו, אומר הקב"ה: "מעלה אני עליהם כאילו דרתי ביניהם וכיבדוני!" זאת אומרת אם מכבדים את ההורים הקב"ה מחשיב את זה כאילו זה היה בנוכחותו בפניו כאילו הוא דר ביניהם והם כיבדו אותו. בדף לא' כתוב: "בזמן שאדם מצער את אביו ואת אמו אמר הקב"ה: "יפה עשיתי שלא דרתי ביניהם, שאלמלי דרתי ביניהם ציערוני!" זאת אומרת כשמצערים את ההורים מצערים את הקב"ה, כשמכבדים את ההורים מכבדים את הקב"ה! 

ובמשנה בפאה פרק א' משנה א' כתוב: "אֵלּוּ דְבָרִים שֶׁאָדָם אוֹכֵל פֵּרוֹתֵיהֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְהַקֶּרֶן קַיֶּמֶת לוֹ לָעוֹלָם הַבָּא: כִּבּוּד אָב וָאֵם וּגְמִילוּת חֲסָדִים" וכו' וכתב בירושלמי שם: "תני, רשב"י אומר: "גדול הוא כיבוד אב ואם שהעדיפו הקב"ה יותר מכבודו!" ועוד כתוב שם: שמצות כיבוד אב ואם היא מצוה חמורה שבחמורות! גדול הוא כיבוד אב ואם שהעדיפו הקב"ה יותר מכבודו למה? כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ - וכַּבֵּד אֶת ה' מֵהוֹנֶךָ, מֵהוֹנֶךָ זה אם יש לך הון, אם אין לך הון - אתה לא חייב, אז זאת אומרת באבא ואמא אם אין להם במה לזון את עצמם צריך הבן לכלכל ולזון אותם צריך להתאמץ בזה, יש אומרים שאפילו צריך לחזר על הפתחים! ופה כתוב כַּבֵּד אֶת ה' מֵהוֹנֶךָ יש לך הון? אז מההון אתה צריך לכבד, ואם אין לך הון? לא יכול לכבד. 

והרמב"ם בפרק ו' מהלכות ממרים הלכה א' כתב: "שמצות כביוד אב ואם מצות עשה גדולה!" זה לא מצות עשה רגילה והיא החמורה שבחמורות שיש, אין יותר חמורה ממנה; בקל זוכים בה ובקל יכולים להפסיד איתה עולמות!! אם מכבדים - מאריכים ימים, אם לא מכבדים - מקצרים ימים. וכתב הטור ביורה דעה סימן רמ': "וצריך להזהר מאוד בכבודם ובמוראם שהוקש כבודם לכבוד המקום ומוראם למוראו!" 

כתב החיי אדם בכלל סז' סעיף ג': "ענין כיבוד הוא גם במחשבה! מלבד הכיבוד במעשה ובדיבור" זאת אומרת לא נחשוב שרק כיבוד מתקיים במעשים ובדיבורים, אלא אומר החיי אדם: "גם במחשבה, והיינו; שיחשוב עליהם" על ההורים "שהם גדולים ונכבדי ארץ! ואפילו שבעיני שאר בני אדם אינם חשובים כלל! וזה עיקר הכיבוד. שאם לא כן הרי כתוב: "בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי" (ישעיה כט יג) כמו שאדם בלה בלה מדבר-מדבר בתפילות והכל זה בשפתים הוא יודע להניע אותם ולדבר, אבל הלב? רִחַק מִמֶּנִּי אין פה לב! יש פה דיבורים, גם כן בדיבורים יכול להיות שאתה מכבד את ההורים: "כן אמא כן אבא בבקשה..." זה כל מיני דברים, אבל במחשבה אתה חושב: שהם הורים פשוטים כאלה ולא... עובדים במכולת... אומר החיי אדם: אתה צריך לחשוב עליהם שהם גדולים ונכבדי ארץ! ואפילו אם הם בעיני שאר בני אדם אינם חשובים כלל! אז צריך לכבד גם במחשבה. 

אמרו חז"ל בירושלמי פאה פרק א' הלכה א': "שמצות הבן לכבד את אביו ואת אמו הוא פרעון חוב!" שהבן חייב לפרוע לאביו ולאמו על כל הטובה שגמלוהו!! הרי מי בכלל מכלכל ומבין: מה הם עשו בשבילו? רק כשהוא יהיה אבא הוא יתחיל להבין כמה הוא משקיע בילדים שלו אז הוא יבין כמה השקיעו ההורים שלו בו! והוריו השקיעו בו יותר ממה שהוא משקיע בילדים שלו, כי היום זה לא בעיה כל כך לגדל ילדים יש טיטולים יש מכונות כביסה יש זה... ההורים שלנו היו צריכים לחמם דוד, והיה חיתולים והיה שמה סיפור לעשות כביסה, ובדורות יותר קודמים? ואי ואי ואי... עוד יותר ועוד יותר! 

ופעם היה צריך להכין אוכל, לא היה כמו היום הכל מוכן בשקיות מרשרשות ולחם היו צריכים לעשות בבית והכל ... וכמה זה! ואם כן אז צריך לפרוע את החוב, ומי שאינו מכבד את ההורים שלו - הוא נקרא רשע! וכתוב: "לֹוֶה רָשָׁע וְלֹא יְשַׁלֵּם" (תהלים לז כא) ואם כן בכלל הפירעון הוא: גם שיאהב אותם גם אהבה עזה! כדרך שהיו אוהבים אותו; כמה אהבו אותו כמה טיילו איתו כמה קנו לו כמה שיחקו איתו כמה וכמה וכמה וכמה...! ורוב הילדים לא אוהבים את ההורים שלהם, זקוקים להם אבל לא אוהבים... 

"ולא יהיו עליו לטורח ולמשא, ואם אין אדם מכבד את אביו ואמו - גזירות קשות באות עליו! דכתיב בכבוד הקב"ה בישעיה (כט יג-יד): "יַעַן כִּי נִגַּשׁ הָעָם הַזֶּה בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי ... הִנְנִי יוֹסִף לְהַפְלִיא אֶת הָעָם הַזֶּה הַפְלֵא וָפֶלֶא" כיון שהושווה כבודם לכבוד המקום אם כן גם העונש יהיה שווה! כאילו ביזה את הקב"ה. 

יש בספר על 'מעשיות מתימן' שאבא זקן שהבן לקח אותו לטייל כבר מבוגר מאוד אז האבא ראה עורב אז הוא שואל את הבן: מה זה? אז הוא אומר לו: עורב, אחרי רגע הוא אומר לו: מה זה? אומר לו עורב, מה זה? אומר לו עורב! מה זה? אומר לו: עורב יתערבבו עיונךּ, ערבב לו את העינים כבר... אז האבא הזה שנראה שהוא לא ככה... הוציא את הציצית שלו והראה לו קשרים על הציצית אמר לו: אתה יודע מה זה? כשהיית קטן היית שואל אותי ככה: מה זה? והייתי עונה לך וקשרתי קשר, מה זה? תראה כמה קשרים! עשרות קשרים כמה פעמים שאלת אותי: מה זה? ועניתי לך! ואני 4 פעמים אמרתי לך: מה זה? אמרת לי: יתערבבו עיונךּ אה...?! כן... 

יש מעשה בדמא בן נתינה: היה שר העיר וראש שרי החיל והיתה לו אמא שוטה! והיתה סותרת לו בפני חבריו ולא היה כועס עליה, רק היה אומר לה: "אמא די, אמא די" פעם אחת סתרה לו אמו בפני אנשי החיל בנעל! ונפל לה המנעל מתוך ידה, הושיט לה דמא בן נתינה את המנעל כדי שלא תצטער להתכופף להביא אותו. מספרים לנו חז"ל עוד על דמא בן נתינה: שמימיו לא ישב על אבן שישב עליה אביו! וכשמת אביו לקח את האבן ועשה אותה לעבודה זרה שלו מפני כבוד אביו! דמא בן נתינה הוא היה גוי, ויש עליו עוד מעשים שנלמד בהמשך, אבל זה דמא בן נתינה. 

פתיחה

צותה אותנו התורה הקדושה שתי מצוות עשה: אחת; לכבד אב ואם, שתים; לירֹא מאב ואם. ואומרת הגמרא בקידושין: "תנו רבנן: איזהו מורא? ואיזהו כבוד? מורא; לא עומד במקומו, לא יושב במקומו, ולא סותר את דבריו ולא מכריעו - זה מורא. מה זה כבוד? מאכיל ומשקה, מלביש ומכסה, מכניס ומוציא. כל הפרטים יבוארו בשיעור הבא. בכד הקמח לרבינו בחיי בערך כיבוד אב ואם הוא כותב: "שגדול כח מצות כיבוד אב ואם והיא מצוה בחונה כזהב! וחבריו רואים לעין: כי יש בשכרה פירות בעולם הזה; או בשלוה והצלחה שיוסיף לו השי"ת בכל מעשיו, או באריכות ימיו והוא השכר הקבוע במצוה הזו!" 

זאת אומרת המצוה הזאת נותנת לך כבר פירות בעולם הזה ואומר רבינו בחיי: או שה' יתן לך שלוה והצלחה ויוסיף לך את זה בכל המעשים שלך! או מה שקבוע תמיד יאריך לך את הימים כי זה דבר קבוע לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ אם אתה מכבד אב ואם אז הקב"ה יאריך ימיך! ואמרנו מהספרים הקדושים: שיש ילדים טיפשים בנים ובנות שההורים שלהם מאריכים ימים – מאריכים ימים! והם מצטערים: כי ההורים זקנים והם צריכים לטפל בהם וכל מיני דברים ולהשגיח וכו' וכאילו מתי הם יחיו? כבר בני שבעים-שמונים ועוד יש להם הורים מה זה? אז התורה מבטיחה: לְמַעַן יַאֲרִכוּן ימיך אל תדאג! את מה שאתה משקיע בהורים את הזמן - תקבל אריכות ימים בחזרה, לא תפסיד! 

אבל יש ממהרים: מתי נהנה מהרכוש שאבא צבר? אז הם רוצים שיסתלק מהר! תשאלו את אלחנן: כמה אנשים לא מודיעים (למד"א /הצלה) מחכים כשהאבא מת! ולא מודיעים, עד שהוא יתקשה... ואז מזמינים אמבולנס! ויש כאלה שבאים ורוצים להתחיל טיפול, אומר לו: לא! לא, אל תטפל בו, אין צורך שלום... וה'חוק' קבוע: שאם הילדים או האשה או זה קובעים: שלא לטפל - לא מטפלים! נותנים לו למות עד כדי כך! ממש 'כיבוד אב ואם' גם הם ימותו כמו פגרים מתים – 'מידה כנגד מידה'!!! 

בכל אופן, מצוה זו רבה מאוד מאוד מאוד החמורה שבחמורות ואפשר לעשות אותה עשרות פעמים ביום זו מצות עשה דאורייתא ואפשר לצבור בה! וגם מובטח למי שכיבד את ההורים שלו: שבניו גם יכבדו אותו! אז כדאי להשקיע במצוה זו, ובפרט שהיא זמינה מאוד, וממחר נתחיל ללמוד את ההלכות כבר: מה עושים? מה זה מורא? מה זה כיבוד? וכו' וכו'.

לשמיעת שיעור זה ושיעורים אחרים בטל' 02-3724787

וכן ניתן לקבלם במייל main@shofar.tv