פסח תשפ"א | הרב עמנואל טולדנו

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

שמור את חודש האביב ועשית פסח לשם אלוקיך

כי בחודש האביב הוציאך אדוני אלוהיך ממצרים לילה

וזבחת פסח לשם אלוקיך צאן ובקר

במקום אשר יבחר השם לשכן שמו שם

אז זה פלא וכי בקר כשר לפסח

פסח כתוב מן הקסמים נעזים תיקחו

ומקשה רשי

אומר רשי שהבקר זה לא בשביל פסח

הבקר בשביל קורבן חגיגה

לפי שהפסח

נאכל על הסבע אז צריך למלות את הבטן

אם הם חבורה גדולה

לא יספיק להם כבש אחד

ישבוע

לא בשביל זה לא צריך להגיד את זה העיקר הם אוכלים מקודם בשר אחר

ואחרי כן אוכלים כזית של קורבן פסח

ואז יוצאים ידי חובת אכילה של קורבן פסח

אז בקר זה לא לקורבן פסח עצמו זה רק

לקורבן חגיגה

חגיגה יש מזאת חגיגה אז זה לא ככה אז כתוב ככה

אזבחת פסח לשמל אלוקיך

צאן ובקר במקום אשר יבחר השם לשכן שמו שם בירושלים פסח לא צריך

לשחוט אותו בעזרה זה קודשים קלים

בכל איזה אפשר נכון

שלומים אפשר לשחוט בחוץ למקדש

לפעמים זה קודש נכון, לא, שחיטה זה רק בעזרה

מה? השחיטה זה בעזור

השחיטה לכולם זה בעזרה

כן אבל נכון בכל זאת זה מה שכתוב ושהטה במקום אשר יבחר

אז השחיטה צריכה להיות בעזרה

רק לאכול את הבשר אוכלים בכל העין

בשלומים, ואותו דבר קורבן פסח הוא שלומים

כמו שלומים

טוב אז כתוב אחרי כן

לא תאכל עליו חמץ

אתה מביא את קורבן פסח בי״ד אחרי הצהריים

אסור לאכול עליו חמץ

מה זה לא תאכל עליו חמץ?

שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עוני כי בחיפזון יצאת מארץ מצרים

למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים וקיימה אחיך

מה זה לא תאכל עליו?

רבי יהודה אומר והרמב״ם

פוסק ככה

שביום י״ד אחרי הצהריים

מזמן שהוא ראוי לשחיטת הפסח

אסור

לאכול חמץ.

מה זה חמץ?

דבר חמוץ

מה מילה חמץ?

חמץ זה חמוץ אז אולי הכוונה של התורה

לא לאכול מלפפון חמוץ עם הפסח

אבל כתוב בהמשך

שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עוני

לחם עוני זה בא לפרש לא תאכל עליו חמץ

אלא תאכל את זה מצות

וזה לחם התורה קוראה לו זה לחם

אז לא מדובר פה במעפפונים חמוצים

מדברים פה בקמח

שיכול היה להיות חמץ

ואז התורה אומרת לא תעשה אותו חמץ

לא תאכל עליו חמץ

תעשה אותו מצות ואז תאכל אותו

אז לומדים מן הפסוק הזה הרבה דינים

שיש דין בדף ל״ע עמוד ב׳ בפסחים

ממה עושים מצה?

רק מדברים שיכולים להחמיץ

מאיפה אתה יודע את זה שרק חמשת מיני דגן מחמיצים?

ולא יותר מינים למשל אורז לא מחמיץ

תירס לא מחמיץ

תפוח אדמה לא מחמיצים

רק

חמשת מיני דגן

מה זה חמץ?

חמץ זה חמוץ

איפה הלחם חמוץ?

למה לחם נקרא חמוץ?

כי באמת אם תשאיר את הלחם עוד יומיים

אם תשאיר אותו עוד יומיים

יהיה שעור

יהיה אטאטאטאטאט לא תאכל. אני לא הייתי יכול להיכנס

כשהייתה אימא עושה

עוגות שמרים

אז מקודם נותנים להם להחמיץ

לא הייתי יכול להיכנס למטווח מרוב הריח של החומצה

החומצה

גם זה

גם הלחם נכנס בו חומצה, הגלוטן מכניס בו חומצה

רק אתה מאופה אותו לפני שיחמיץ הרבה

אם תשאיר אותו יהיה סעור

לא תוכל לאכול אותו יחב לך בטן

מרוב חומצה

אבל אנחנו

קוטעים את תהליך החימוץ

קוטעים את תהליך החימוץ על ידי אפייה

ואז זה נשאר שזה חמוץ קצת

שאפשרי לאכול אותו

ובשביל מה בכלל צריכים לך? מה זה נקרא מלפפון חמוץ זה קשור לחמץ?

לא.

מה זה מלפפון חמוץ ומה זה חמץ?

כי כאן כתוב בפירוש מדובר פה על הלחם

לא תאכל עליו חמץ ואתם תאכל מצות לחם עוני

מה הפסוק של הפסוק?

הקמח, אתה עושה בצק

שאתה יכול לעשות אותו חמץ,

להשאיר אותו שיחמיץ

ואתה יכול מייד לעפות אותו ויהיה מצה

אז אומר הפסוק לא תאכל חמץ אלא תעשה אותו מצה

אבל עם מלפפון אי אפשר לעשות לחם

מדברים בלחם

וההחמצה של החיטים זה אותו רעיון?

מה? ההחמצה של מלפפון חמוץ

וההחמצה של החיטים זה אותו רעיון?

זה אותו עניין? זה מחמיץ וזה מחמיץ?

זה חמוץ וזה מחמיץ.

מה זה? מה ההבדל?

פה בחמשת עיני דגן יש חומר שקוראים לו גלוטן

והוא גורם חימוץ

גורם חומצה, הוא נותן חומצה

הוא גורם שקמח יחמיץ כף

אז זה התורה אסרה לאכול חמץ, אבל אם תעשה מן הקמח

אתה תקטע את תהליך החימוץ על ידי אפייה,

מייד אתה אופה אותו, עושה קמח עם מים

ואלש כל זמן שאתה עובד הוא לא מחמיץ,

כל זמן שהיד עובדת בבצק הוא לא מחמיץ,

אפילו שעה שלמה.

אז אם

תעשה מזה לחם, אתה יכול לעשות מזה לחם אמץ, אתה יכול לעשות מזה לחם מצע.

אז אומר התורה, לא תעשה אותו אמץ,

תעשה אותו מצע.

תעשה אותו מצע.

אז מכאן רואים שזה מדובר פה בלחם.

תגיד, נעשה לחם מקמח תירס

או מקמח אורז,

כי זה לא מחמיץ.

מאיפה יודעים חז״ל? בדקו.

בדקו וראו. המחלוקת,

אתה יודע, רבי יוחנן בן נורי אומר שהאורז מחמיץ.

חולק על המשנה,

יש רק חמשת מיני דגן.

הוא מוסיף, האורז מחמיץ.

אבל הרבנן אומרים שהאורז זה לא חימוץ.

נכון, יש בו קצת חמיצות,

אבל זה אומר אמך זז,

שזה בא מן הסרחון.

מים ואורז קצת מקלקל,

וזה עושה חומצה.

אבל לא חומצה של חומצה.

ככה כתוב בחז״ל.

אז הם יודעים,

זה מחלוקת ממש במציאות.

רבי יוחנן בן נורי אומר, זה גם חמץ,

ורבי ורב בנן אומרים,

זה רק חמשת מיני דגן. מאמיצים בזה, לא חמץ, זה תמציא העון.

לפעמים יש קיואה,

אתה מרגיש חמיצות,

אבל זה לא חמיצות באמת.

כך כתוב בחז״ל.

עכשיו, מכאן, מהפסוק הזה,

ראשית למדנו הרבה דינים

במשנה הראשונה של מסכת חלה.

חמשת מיני דגן חייבים בחלה.

החיתים,

הסעורים, עקוס מין,

שיבולת שועל ושיפון.

צריך להכיר אותם.

אני הראיתי,

פעם כשאמרתי שיעור בישיבה הבאתי איתי קוסמין להראות לבחורים.

הקוסמין הוא דומה לחיטה ארוך,

כי יש היום במכולת,

בפרט ברחוב שלנו,

המכולת שלנו, בטח יש.

יש קוסמת.

קוסמת

זה לא קוסמין.

קוסמת מותרת לאכולה בפתח, זה קטניות.

הקוסמת היא בכלל לא ארוכה ולא טען חיטה.

היא כמו קויבוי, כמו כובע קויבוי.

אתה יודע מה זה כובע קויבוי?

של ה...

כובע כזה זה...

אין לנו קוסמת.

באמת הייתי מראה לך, צריך לראות.

במכולת, פה, כי יש הרבה הונגרים,

הם מאוד משתמשים בקוסמת.

א', לעבות את המרק.

מכניסים את זה במרק, זה מעבה את המרק.

בשביל הזקנים, הם צריכים מרק כל יום,

ואז שיהיה סמיך, לא יהיה מלא מים.

‫אז קוסמת מותרת לאכילה בפסח.

‫המשנברורה ברשנג אומר קוסמת מותרת בפסח.

‫כוסמין אסור בפסח,

‫כי אתה רואה הקוסמין... ‫-זה קטניות וקוסמת?

‫קוסמת זה קטניות,

‫אבל זה לא מחמשת מיני דגה.

‫למי שאוכל קטניות, קוסמת מותרת.

‫נדמה לי, אסגתר, יעליו השרו,

‫אני אמשיך עוד קצת את המשנה, ‫אחרי כן אני אספר.

‫אחרי כן כתוב במשנה,

‫אלו חייבים בחלה.

‫החמשת מיני דגן האלה.

‫מאיפה לומדים את זה?

‫במשנה וגם במנחות.

‫מאיפה לומדים? ‫לומדים את זה מגזר השבה, לחם, לחם, ‫או לא מגזר השבה.

‫יש לנו גילוי בתורה מה נקרא לחם.

לחם.

מה זה לחם?

‫אתה צריך

הוכחה מן הפסוק מה נקרא לחם.

‫אז מן הפסוק הזה יש רעיה שלחם,

‫זה רק מדברים שמחמיצים.

‫מדברים שלא מחמיצים, ‫לא מצאנו שנקראים לחם.

‫אמרנו, הרי חמשת מיני דגן,

‫הם מחמיצים וחייבים עליהם,

‫כשהם חמץ, חייבים עליהם כרת בפסח.

‫ומן המינים האלה עושים מצב, ‫אתה תעשה איזה מצב, ‫זה יהיה מצב, זה לחם.

‫כאן ראינו גילוי בתורה מה נקרא לחם, ‫רק מדברים שמחמיצים.

‫אם תעשה לחם מתירש,

‫לא ייקרא לחם.

‫ולא חייב וכלה.

‫ולא אסור משום חדש,

‫כידוע שאסור לאכול כל התבואות

‫לפני פסח,

‫עד אחרי טז,

‫היום שני של פסח. ‫-שגם בזמן הזה יש איסור חודש מן התורה? ‫בוודאי, איסור חדש מן התורה גם בזמן הזה.

‫אפילו שאין האומר, אבל היום מתיר.

‫היום, הגמרא אומרת... ‫-אבל בזמן הזה יש קדושת הארץ?

‫לא, חדש נוהג גם בחוץ לארץ.

‫לומדים מפסוקים בקידושין ל״ז עמוד ב׳, ‫במשנה

שמחלוקת שמה תנאים להלכה חדש נוהג גם בחוץ לארץ.

‫מתי מותר החדש?

‫טואה חדשה. ‫-שצעקתי עלינו, על המרוקאים,

‫כשהיינו ילדים,

‫היינו נכנסים לשדות חיטה,

‫ולפני פסח זה עדיין היה ירוק.

‫החיטה הייתה ירוקה ורקה, ‫עוד לא,

‫והיינו מקלפים ואוכלים את החיטה.

‫יהודי אחד סיפר לי... ‫-חודש.

זה היה חדש, לפני פסח זה חדש.

‫אסור לאכול את זה.

‫אתה יודע,

‫סיפר לי יהודי,

‫בזמנה הגרמנים,

‫מה שמה,

‫אז היה רעב.

‫איך היו מגדלים ילדים,

‫אין להם חלב, ‫והכול לקחו הגרמנים,

‫הפרות, הכול.

‫והיו אליהם תינוקות,

‫והגברת לא הייתה יכולה להניק, ‫או שכבר עבר הזמן ההנקה.

‫מה, תיתן לילד לאכול.

‫הם היו נותנים להם חיטים ירוקים.

‫לועצים את זה, יוצא...

‫מיץ.

‫-יוצא לא מיץ, סמיך.

‫ואת זה נותנים להם לאכול, ‫וככה גידלו ילדים.

זה אמר לי חבדניק אחד,

‫שבא למקנה זיה.

‫בא למרוכו.

‫אז...

‫מה? ‫-הסיפור על השגזרים, זה אחר כך. ‫-עוד מעט.

‫אה,

רגע, אז מתי נטרחדה? ‫זה בשולחן ערוך, אורח חיים.

‫אחרי הלכות סבירתה אומר,

‫שאסור לאכול חדש,

‫עד יום שני של פסח.

‫מתי שיש עומר,

‫העומר מתיר.

‫מתי שאין עומר, כמו היום... ‫-הבוקר מתיר.

‫היום מתיר, לא הבוקר. היום. ‫-היום.

‫ואם למשל...

‫אז לא צריך... ‫אבל מעל הבוקר כבר מותר.

‫נכון.

‫מנתויו, אבל מדיר אבונו.

‫מדיר אבונו נעשור, אולי בוני המקדש,

‫ויגידו, מן הבוקר מותר, ‫והיום.

‫ואז יהיה עומר.

‫לכן כל היום אסור מדראבונו.

‫אבל בי״ז אוכלים.

‫עוף ט״ז בלילה כבר אוכלים.

‫ליל י״ז אוכלים את ה...

‫מאיפה לומדים

שרק חמשת מני דגן עצורים לשים חדש?

‫גם לומדים לפי שכתוב שם בפסוק,

‫ולחם וקלעי וכרמל

‫לא תאכלו

‫עד עצם היום הזה, ‫עד אביאחם את עומר הצרפה.

‫כתוב עד עצם היום הזה,

שהיום מתיר,

‫וכתוב עד אביאחם את עומר.

‫כשבית המקדש קיים,

העומר מתיר.

‫וכשאין בית מקדש קיים, היום מתיר.

‫אז מה כתוב שם?

‫ולחם וקלעי וכרמל.

‫אז כתוב לחם, ולחם לחם,

‫לומדים רק חמשת מני דגן, ‫אז כמו שהלחם הוא רק חמשת מני דגן, ‫גם קלעי וכרמל.

‫משם לומדים איסור חדש

‫ואסור בקצירה,

‫קצירת העומר.

‫קצירת העומר, כפי שכתוב בפסוק,

‫ראשית כציר... ‫והבאתם ראשית כצירכם

אל הכהן. ‫ראשית כצירכם.

‫העומץ צריך להיות ראשית.

‫אסור שיהיה ראשית אחרת.

‫אם אתה תקצור ביום, נגיד בערב פסח,

‫נמצא שהעומר לא יהיה ראשית.

‫אבל זה אולי הדין הזה,

‫כל החמשת מני דגן גם באסורים.

‫מה מתיר את הקצירה? ‫הקצירה מתירה את הקצירה,

‫וההקרבה מתירה את האכילה שלה. ‫חדש או היום?

‫אבל מה מתיר את הקצירה?

‫בלילה קוצרים. ‫-הקצירה מתירה.

‫אז ברגע שקצרת, ‫אז כבר קיימת הקצירה ראשית.

‫אבל אם אתה תקצור ‫לפני שקצרת את העומר,

‫יצא שאתה גורם שקצירת העומר ‫לא תהיה ראשונה.

‫באמת, האחרונים מדברים על המשניות.

‫יש שם חידושי עם ששם,

‫שהם מדברים אם בזמן הזה ‫יש איזשהו קצירה לפני העומר.

‫אז אני אמרתי, זה לא איסור

‫קצירה.

‫זה רק גורם שלא יהיה קצירת העומר.

‫אבל אם אני יודע שלא יהיה... ‫-אבל איך אני יודע? אולי יבנה בית המגדל? ‫אולי יבנה המגדל, זו שאלה.

‫אם אני אדבר שלא יהיה עומר, יהיה מותר.

‫-שהם היו מוסכי שיני. ‫-נו, בטח. לא, לא רק זה. ‫כתוב כבר בגמרא במפורש ‫שכהן לא ישתה יין, לא.

‫שמאי בני המקדש ולא נמצא כהנים,

‫שטויי יין פסולים לעבודה.

‫מי ששותה יין,

פסול לעבודה, ‫ומי שלא רוחץ ידיו

ורגליו בכיור,

הוא גם כן...

‫פסול לעבודה,

‫והיה מיתה.

‫זעקו פנים,

‫אני אמרתי עוד חיבוש.

‫למה ברכת המזון רק על הלחם?

‫אם אני אוכל לחם תירס, ‫אני גם אסבע.

‫אבל כי בפסוק כתוב,

בפירוש,

בפסוק כתוב,

‫או, ברוך הבא.

‫רבי דוד, ברוך הבא.

‫ברוך הבא.

‫אני היום לא אומר דרשה, ‫אומר השם.

‫-דרשיים בדרשים בלכות פתע. ‫-דרשים בדרשים בלכות פתע.

‫אז רגשית יסבור. ‫-חוד חדש זה גם מקיימים באיזה שואלים בלכות? ‫-דאי אפשר לשאול לשאול. ‫עכשיו היינו מדברים על איסור חדש.

‫חמשת מיני דגם אסור לאוכלם לפני ט״ז,

‫לפני מינת תוארה בבוקר,

‫עיר המזרח של ט״ז הותר.

‫היום שאין עומר במוה,

‫הפסוק אומר,

‫ויעם וקלעי וכרמל לא דאכלו ‫עד עצם היום הזה,

‫עד אביאכם את עומר התנופה.

‫קודם אמרת עד היום,

‫עכשיו אתה אומר תלוי והעומר.

‫אומרת הגמרא, בזמן שיש עומר,

‫העומר מתיר לא היום.

‫היום לא מתיר.

‫אבל בזמן שאין עומר של בית המקדש

‫ואין עומר,

אז היום מתיר.

‫ומאיפה הוא מתיר מן הבוקר כבר? ‫מעמוד השער כבר?

‫הוא יותר טוב מנץ החמה, כמו כל ה...

‫אז מותר לאכול חדש. ‫-עיר המזרח מתיר.

‫מה? עיר המזרח מתיר, כתוב בגמרא. ‫ראשי אומר שהכוונה היא ‫הנץ החמה, ככה נזוכר.

‫נצח.

‫-עיר המזרח מתיר. ‫-עיר המזרח מתיר. גם בעמוד השחר. ‫לא ממש מעמוד השחר. קצת ערי עמוד השער, כבר יש.

יש, הרי ביום כיפור מטעילים לפני הנץ

והם אומרים עיר המזרח

עד חברון

אנחנו אומרים שעיר המזרח ועלות השחר זה אותו זמן

כן משנה ברורה, ביאור ההלכה אומר לך

אבל זה קשה מאוד... אבל לכתחילה צריך לחכות עד הנץ, זו המשנה במגילה

למה? כי בשביל טעויות

היכולים לטעות, לחשוב שזה כבר

עיר המזרח, וזה עוד לא יהיה עיר

לכן

זה איסור חדש. מי אומר שאיסור חדש הוא רק בחמשת בני דגן?

למה לא נגיד, גם בתירס

גם

באורז או בעוד קוראים, גם בתירס

למה לא נגיד שיהיה בזה איסור חדש גם?

כתוב בפסוק

כי הפסוק אומר ולחם

ומי אומר שלחם זה רק חמשת מן הדגן ולומדים

גזירה שבה ממצה

במצה כתוב

לחם עוני

ויש פסוק פה למדנו את זה כבר מקודם

לא תאכל עליו חמץ

שבעת ימים תאכלויות חמץ

אל תעשה מזה חמץ, תעשה מזה מצה ואז תאכל.

מה זה וזבחת פסח לשמל אלוקיך

אחרי כן כתוב לא תאכל עליו חמץ

על הפסח

זה מכאן לומד רבי יהודה שמחצות של יהודה

בלט אסור לאכול חמץ.

מה זה חמץ?

חמץ יכול, אז דבר חמוץ, אז אסור לאכול מעפפונים חמוצים עם קורבן פסח.

מי אומר שחמץ זה לחם?

כי ההמשך של הפסוק,

שבעת ימים תוכל למצות,

לחם עוני.

רואים שמדובר פה בלחם, לא בדבר חמוץ.

ככה, למה לחם נקרא חמוץ? הלחם הוא לא חמוץ.

כי באמת הגלוטן גורם חימוץ,

ואם תשאיר אותו שלושה ימים,

יהיה חמוץ כל כך,

יהיה שעור.

ושעור הוא כל כך חמוץ,

שיכאיב לך בטן.

אסור לאכול לחם שעור.

אם הוא יחמיץ יותר מדי,

אז מה עושים?

שמים את הלחם,

קמא עם מים ליאלש, ומשים אותו קצת זמן,

ומייד, ומכניסים אותו לתנור,

והאפייה קוטעת את תהליך החימוץ.

ואז הוא קצת חמוץ, לא, הוא קצת חמוץ ולא מורגש.

אבל ככה אוכלים חמץ. למה אוכלים איזה חמץ?

כפי שהחימוץ

שובר את גרגירי הקמח.

החימוץ טוב מאוד לעיכול,

כי החימוץ כבר

הורס את גרגירי הקמח,

ואז

עופים אותם, קל לעיכול.

אבל המצה,

גרגירי הקמח הם שלמים,

והקיבה לא מצליחה כל כך

מהר לעכל אותם, זה יהיה קשה.

לכן הלחם, מצה הוא קשה לעיכול

ומעייף.

אמה רחל עליה שלום הייתה אומרת לי שהמצות מביאים שינה,

כי זה מעייף

ולכן ישנים הרבה בפסח.

כי זה מעייף, האגב מעייף, הקיבה מתעייפת.

אבל מה, הרי זה שאלתי.

למה המאפיות

עושים לחם חמץ כל השנה?

למה לא יעשו לחם מצה?

למה? הרי החמץ עולה להם,

צריכים להוציא שמרים.

תדע מאפייה,

מאפיית אנג'ל עוברמן,

כמה לחמים הם עושים ביום?

אז המום שמרים הולך.

בנוסף לזה זמן,

כי צריך לתת לבצק להחמיץ.

למה לא יעשו לחם מצה?

כי לחם מצה, אף אחד לא ירצה לאכול את זה כל הזמן.

הנפח.

מה?

הנפח של הלחם שמרים יותר טוב מאשר הנפח של הלחם מצה.

מה זה משנה הנפח? עיקר המשקל. זה חצי כמות.

מה? זה חצי כמות.

אם ימכרו מצה, לחם מצה, יהיה כזה לחם קטן.

ככה הם מוכרים לחם גדול,

והם כולו אוהבים.

בשביל זה, אני אומר... לא, אני אומר סתם. זה לחם טעים וזה לחם אי אפשר לאכול אותו. לא, בגלל שהחימוץ... זה עוני וזה משהו. זה קל,

קל לעיכול, אבל המצה היא קשה לעיכול.

ומה זה חמץ נוקשה?

ומה זה חמץ נוקשה?

שהוא קשה לעיכול, כי החמיץ,

אף על פי שהחמיץ, החמיץ רק קצת.

המשנה אומרת,

החמיץ רק קצת,

זה חמץ נוקשה.

מה זה נוקשה?

שהוא קשה לאכילה.

אבל, זה רשי בדף מ״ג,

אבל הוא חמיץ,

אבל לא החמיץ טוב, החמיץ קצת.

אז זה לא נהרס טוב הקמח,

לכן הוא קשה לאכילה.

אז חמץ נוקשה? תכף נדבר.

המשנה אומרת

שהבצק בהתחלה הוא

קצת מוטה לצהוב,

אבל אחרי כן הוא מתחיל להיות חיוור.

כלומר, החסיפו פניו.

כאדם שעמדו שערותיו

הוא נהיה חיוור.

ואחרי כן מעלה סדקים

על השטח.

ואחרי כן מעלה סדקים שמתערבים זה עם זה, וגם בתוך הבצק יש סדקים.

אז זה ודאי חמץ גמור. עם הסדקים,

ודאי חמץ גמור. אבל הסידוק הראשון,

שרק בשטח,

מחלוקת. יש אומרים שזה חמץ נוקשה,

והחסיפו פניו זה מצה.

ואנחנו פוסקים, החסיפו פניו זה חמץ נוקשה,

וסידוק, אפילו סידוק אחד,

זה חמץ גמור,

וחייבים עליו כרת.

והסעור זה יותר עם כל הסידוקים.

הרקע שלושה ימים נהיה סעור.

הרי שעור להלכה, מה אומרים בית הילל?

זה וזה בכזית.

מה ההבדל בין שעור להלכה?

יש הבדל בין שעור ל...

יש חידוש בשעור, שאפילו שלא ראוי לאכילה,

תוספתא אומרת,

עוברים. הרי כל דבר שלא ראוי לאכילה,

התורה התירה.

למשל, נבלה. אמרנו בשבוע שעבר,

לא תאכלו כל נבלה לגר אשר בשעריך תתננה.

לפני כמה שבוע דברים.

מה זה לגר?

למה ככה מדברים?

לך אני אתן מתנה,

לך אני נותן, אני נותן כבר.

לא ככה אומרים, אני נותן לך מתנה.

לא, הפעולה קודמת לנפעל.

למה פה כתוב, לא תאכלו כל נבלה לגר, תתננה.

לגר.

לסמוך

נבלה לגר.

איזה נבלה אסורה ואכילה?

נבלה שראויה לאדם.

נבלה שהצריחה ולא ראויה לבן אדם, אפילו ראויה לכלב.

מותרת לבן אדם לאכול.

לא תאכלו כל... למה חייבים על שעור בפסח?

זה חידוש, גזרת הכתוב.

זה גזרת הכתוב שסור חייבים עליו אפילו. זה לא דבר מקולקל, זה דבר שהוא ריכוז.

הוא ריכוז של שמרים, מה זה סור? הוא ריכוז של חמץ.

אם תפרק אותו,

זה כנראה הוא... אם תשים אותו בבצוק, תשים אותו בבצק,

החומצה נכנסת לבצק,

ואז אתה חלק חוז. אבל זה שלא כדרך אכילות סור.

אז זה ראוי לחמא הרצח. כן, אבל מצד שלא כדרך. אחרי זה, למה שלא כדרך אכילות? לא, אם אחד אכל שיעור כמה. שלא כמות שהוא. שלא כדרך.

תור שלא כדרך.

אז זה התור הכי קשה שחייב.

פה הדרך היחידה שחייבים גם שלא כדרך.

אבל מצד מה שאינו ראוי... ראוי, אתה מדבר קצת על החפציה והכול נדבר. לא, קצת המאי זה של הגבי.

אני חושב שהחפציה הזה ראוי לחמא עבור. כן, אבל יש פה מייסע שה... הוא נשאר עדיין במחלקה של אכילת. יש צווי דינים. יש צווי דינים. יש צווי דינים. יש צווי דינים מצד החפציה. חפציה ראוי לחמא עבור לחילה או לא?

עכשיו אתה אומר שזה כן מוגדל כראוי להקבל. ויש עוד דמות, מצד המייסע של הגבי, שיאכל כדרך אנשי. ברור.

בואו לא אכל כמו איך שאנשים יוכלו. היום היה לי פה, יש לו, אכול כדרך אכילות.

נקודת חנה,

שעה עוד פעם, כל פעם. אמר כל המשחות טובות. שאלתי אותו אז גם ברלין.

הוא לא ענה.

למה הוא התעצל?

מה? קרמים.

קרמים, קרמים, קרמים.

אוי, מה?

אז מה הייתי אומר?

שיעור.

טוב, זה חידוש. טוב, אבל... מה בערב פסח שחל בשבת?

מה אוכלים?

בבוקר אוכלים חמץ,

ואחריו הצהריים אוכלים.

אם יש מצה עשירה,

הכי טוב אפילו לאשכנזים.

מה זה מצה עשירה? אשכנזים לא אוכלים מצה עשירה.

אבל מצה עשירה,

הרמה אומרת שגם בערב פסח אסור.

והנודע ויהודה חולק.

הנודע ויהודה אומר

שהאמץ...

איך עושים מצה עשירה?

מצה עשירה,

הם, הם, הם, הם, הם, הם, הם דבש... זה קמח.

איזה קמח לוקחים? קמח, קמח רגיל. קמח רגיל?

אבל בלי מים.

נו, זה פירות. אבל אולי, אולי היה מים בחיטיים עם הקמח לא שם. לא, קמח שתיקה, קמח מאמציה. קמח מצה?

לא מצה, קמח... אז איזה קמח אני אקח?

אתה לא יודע שהולכים לקצור קמח בשביל המצות?

נו.

זה ל... אבל הקמח של המאפיין מאוד יקר.

זה לא שווה את העוגה.

הקמח של המצות זה הקמח הכי יקר.

הרי צריך שמורות.

אז זה שמורות. אה, מורות. נו.

אז אני מדבר עם אדם עשה עם קמח שמור.

אני הולך, מאיפה אני קונה קמח משהו שמור? אף פעם לא ראיתי שקלים כזה. אתה לא יודע לקנות, אבל מי שעושה מצות יודע לקנות. זה עולה 12 שקל לקילו.

קמח שמור או משער שקות שם? כן.

אנחנו אוהבים מצות. אז ומה אתה עושה עם זה? ומה? בקמח הזה אתה שם במקום מים, אתה שם מיץ תפוזים?

טוב מאוד.

מתי, מתי אתה עושה את המצה השנייה? כשאתה, כשאתה עושה את המצה השנייה. אתה חושב עליי ותוסיף גם עוד קילו בשבילי.

אתה בשביל מיכאל הוא ביקש ממני שהוא רוצה.

מצה.

מצות חבורה. אז מה עוד, נו?

מה?

אז אתה אומר מצה עשירה, מה עושים?

מצה עשירה, תכף נדבר. רק רגע, עבירה.

ככה נקפוץ, לא יהיה לי שיעור.

מה?

לאט לאט. לאט לאט ייבנה השיעור.

טוב.

ראשית עכשיו אמרנו, רק חמשת עיני דגן מחמיצים.

ורק הם חייבים בחלה.

ורק הם עצורים משום חדש.

ורק עליהם חייבים ברכת המזון.

אם אתה תאכל לחם מתירס,

היו במרוקו, היו עושים לחם תירס.

לא לכל הציבור, לי יחידים, היה אומרים שזה טוב.

לא יודע בדיוק למה זה טוב, אבל

הסבא היה אוכל לחם תירס.

שעקו הם מברכים, לא?

אבל עליו מברכים. שעקו לא אדום.

מה מברכים? שעקו.

לא אדמה. לא, אם זה הולך,

כל המין הולך ברובו... ללחם אז זה אדמה.

כן.

אבל אם זה לא הולך,

ברובו הולך לדברים אחרים.

אוכלים תירס ככה.

רק יש מי שעשה מזה קמח, זה בורא פרי.

זה שעקו.

אז עכשיו, מה עם מצה השירה? מה זה מצה השירה?

אני קודם לוקח את זה. רגע, רגע. כן, מה? ומה?

אני מקודם, נקדים הקדמה.

אמרנו, חמשת מיני דגן,

מעמיצים.

אבל רק עם מים.

אתה יודע,

אם תשים לא מים,

תשים מיץ ענבים.

עם המשת מיני דגן,

זה לא מחמיץ.

מי פירות לא מחמיצים.

אם הייתה טיפה מים.

אבל צריך שיהיה 100% מצה השירה. אם יש טיפת מים, זה יכול לגרום...

נו,

אז אולי בטעות הוא יתיז קצת רוק? לא, אז לא, אנחנו נזהרים.

ואם הוא יתיז טיפה רוק?

אז לכן לא היו מדברים. אז צריך להיות עם מסכה.

כן, כן.

לכן לא היו מדברים בשעת עשייץ.

וגם לא הייתה טיפת מים בחדר,

בחדר שהיו עושים אצלנו היה מנהג.

בני המשפחה מתאספים,

כל הבני משפחה.

לא הבנים, הבנ... הנשים.

ועושים לכל אחד,

עושים מצות ביחד, מצות עשירות, מצה עשירה.

אבל לא היו מכניסים מים כלל.

אפילו לנקות את הכלים,

לא כולם עשו את זה, אבל

היו מנקים עם שמן,

לא עם מים.

שמאי שאיר טיפת מים.

אם יש טיפת מים זה מחמיץ.

גורם חימוץ על הכול.

אפילו יותר חמור.

אבל בלי מים לא מחמיץ. אבל טיפת מים גם מחמיץ? אפילו,

תמיד שאלתי, כן.

אני שאלתי,

הרי כל ה... או החלב יש מים. כל המי פירות,

זה ממים, יש המים האלה.

מיץ תפוזים, מיץ ענבים.

זה מן הגשמים.

זה מים, אם ככה.

זה יצא מן האדמה.

האדמה הם במיץ.

מאיפה יוצא המיץ?

המים של הגשמים

עולה לגפן,

ונהיה, נהיה, נהיה... אז אם ככה, אז אם ככה.

אבל כיוון שעבר תהליך

של הצמח,

איבד את התכונה שלו

להחמיץ.

המים יכולים להחמיץ כשהם כמו שהם.

אבל אם, כיוון

שעלה בצמח,

איבד המים את התכונה שלו להחמיץ.

ומזה למד הראש.

אתה יודע שיש חידוש והראש.

אין בזה גמרא.

הוא חידש.

הרי הענבים, תדע מתי הבציר?

בסוכות זה הבציר.

זמן הבציר זה בחג הסוכות.

והבציר בסוכות,

אני זוכר, היו הערבים מביאים סלים.

גם פה בירושלים בטח ככה.

הם מביאים סלים של הענבים, סלים גדולים כמו של הפחזבל הגדולים.

סלים גדולים מלאים ענבים.

והיה רטוב. הענבים היו רטובים.

או מן הטל

או היו מוסיפים איזה מדריק את הענבים.

ועושים מזה יין.

אחרי כן עם היין הזה עושים מי פירות, עושים עוגת מי פירות.

הרי יש מים, תערובת מים.

אומר הראש,

היות שזה תשש,

היין תשש,

המים האלה איבדו תכונתם להחמיץ.

מותר לעשות

ביין אפילו שהענבים היו רטובים.

כי הקצת מים הזה,

עם התסיסה... אז מיץ ענבים לא יהיה תורים ככה.

רק יין.

למה? כי מיץ ענבים, אני צריך לחשוש שהענבים היו קצת רטובים במים. מיץ ענבים לא תוסס. אבל הוא אומר שמותר. לא תוסס. מיץ ענבים זה לא תוסס. אה, לא תוסס.

אז לעשות מצה עשירה במיץ ענבים זה לא בסדר.

אני צריך לקחת רק תפוזים שאני בודק

שהם לא נרטבו במים, לקלף אותם בצורה יבשה. זה מציאות.

יפה. אם אני לוקח מיץ ענבים שקניתי בחנות, מיץ ענבים,

מאה אחוז מיץ ענבים, בלי תוספת מים, אבל אולי הענבים היו רטובים.

ולא תפס.

כן?

אתה יודע... אז מי שלא יודע על אחות, אני לא ממליץ לו לעשות.

לא, לא רק זה. לא להתחכם.

לא רק זה.

ייתכן,

היות שאם יש מים,

המים מחמיצים... עוד יותר.

לא, הם מתסיסים את המיץ ענבים.

כן, אבל המיץ ענבים, ברגע שהוא מפוסטר, הוא לא תוסס.

ומי ביצ'ים, זה מחמיץ או לא? לא.

גם לא?

רבנו תם היה אוכל עוד... אבל אתה אומר שרבנו תם הסתפק.

רשי הסתפק,

והבנותם... נו, זה מצע עשירה, והיה אוכל וזה סימן כשלו. אם רשי הסתפק, אז אולי צריך לחשוש לרשי?

הנכס שלו היה לא... רגע, אבל זה בלי מים.

אז זה רק מי פירות.

מה היה הספק של רשי?

לא מובן. מה רשי חשב? אולי מי ביצים זה מים?

לא, בכלל זה תופח.

אה. אתה יודע, בביצים,

אם אתה,

כמה שתטרוף את הביצה,

היא תגדל החביתה.

לטרוף הביצים זה מגדל

את החביתה.

אה, נו.

כמה שתטרוף,

יהיה יותר גדולה החביתה.

זה אמר לי טבח ערבי.

ו... למילא לכן רשי הסתפק.

ומה רבינו תמי הבין?

שהטפיחה זה לא החמצה.

טפיחה זה לא החמצה. החימוץ זה לא הטפיחה.

נכון, היו בודקים את הלחם,

היו דופקים על הלחם אם הוא כבר החמיץ.

זה רק לבדוק אם יש גזים.

הרי זה יוצר גזים.

החימוץ

יוצר גזים,

וזה מה שמנפח את הלחם.

אז הם בודקים.

הם יודעים. הנשים יודעות מתי זה נקרא כבר החמיץ.

גם לא רוצים שיחמיץ יותר מדי.

שולחים אותו לתנור מיד.

אצלנו לא היו תנורים בבית

בשביל לאפות.

וכל יום היו עושים לחם.

מי היה עשיר לקנות לחם מהמאפייה?

זה עולה יקר. למה? הם מרוויחים את העבודה והמאפייה והכול.

הם לבד קונים חיטים וטוחנים אותם בתחנת הקמח.

נפים את זה בבית.

כל בוקר

הייתה לכל משפחה במקנס,

כמעט כל משפחה,

הייתה לא משרתת גויה.

ערבייה. שפחה ערבייה.

ערבייה.

אפילו אבא שלי, שלא היה לו פרנסה,

אבל ערבייה צריך,

האימא תתמוטט לבד מכל העבודה של הבית.

אז היו צריכים... היה לכם שפחה ערבייה?

כן.

אבא היה נותן לה סיגריות.

אבא היה נותן לה סיגריים של הסיגריות.

היא הייתה מעשנת.

גויה.

אבל פה כולם, כשראיתי פה יהודיות מעשנות,

הסתכלתי עליהן כמו גויות.

אבל ככה, אצלנו, חס ושלום, אף יודיע.

אצל אימא רחל גם היה שפחה ערבייה?

כן. כמה שפחות היה שם?

אחת.

אבא, כמה היה לה. אמא רחל לא היה לה. רק אם היה...

אתה מבין, אז הדבר הראשון שעשה המשורתת

לעשות את הלחם.

לנפות את הקמח

וללוש את הבצק ולשים אותו תחת שמיכה

בשביל שיחמיץ.

כי בקור הוא לא מחמיץ כל כך מהר.

אבא, זה לחם עקום, לא? מה? מה תקום, הוא שואל?

בתנוג.

הוא שואל למה אין בזה איסור של פתקו.

ללוי שמותה.

מה, זה לא אפייה?

האפייה עושים בתנור. אז הישראל הכניסו את הפת.

אם השפחה הכניסה, אז היה בעיה של פת. לא זה לתוך התנור.

התנור כולו היה מוחזק על ידי ערבים.

העובדים שם ערבים.

אבל היה יהודי שהיה בא להדליק עמו ובישול לעקום.

יש כולה שאם יהודי בתנור, בוודאי יש הכולה הזאת.

שאם היהודי בא והדליק את האש בבוקר,

כל היום מותר לאפול שם.

אז היו שם... שפתקו מותר לאכול, זה לא מסודר.

פתקו אסור. מה אתה מדבר על ביקורך?

פתקו מותר לאכול.

פתקו, אפשר להגיד, פתקו מותר לאכול או אסור?

פתעקום.

מצד עדיף, נו, אתה אמרת. מה זה עדיף של פתעקום? רק בעשרה סילית. רק בעשרה סילית זה מתשובית?

כן. ברן אומר, מה שאתה אומר. למה?

יש שני גזירות.

נו, יש לי גזירות. בשולי עקום ופתעקום זה גזירות. ועל פת עקום הגזירה הזאת? אתה רואה שאצלנו אכלנו כולם,

אכלו פת עקום בחוץ לארץ.

רק בעשרת ימי תשובה החמירו.

למה?

למה?

פתעקום זה גזירה אחרת, לא כמו בשולי עקום. הגזירה הזאת, ביטלו אותה?

אה, כי לא יכלו לעמוד בזה?

לא, לא. זה שנייה.

זה שם ביטן וביטוטן, משום שמלן, משום נהנן. אז מה היה עם השיפחה שמה?

אז היא הייתה כל בוקר,

העבודה הראשונה שלה זה לעשות את הבצק.

שיהיה מוכן

בעשר לשלוח אותו לתנור,

אחרי שהוא החמיץ,

ושיהיה לארוחת צהריים. מבואר בתשובות הרמב״ן

שגם את המצות היו עושים ככה.

והמשרתת הייתה לוקחת את המצות ברחוב עד התנור.

במגשים. והמשימו לשמור.

היו עושים את זה לשמור.

לא המשרתת הייתה עושה, אבל היא הייתה לוקחת.

והשאלה שנייה,

אם זה יותר מ-18 דקות, אם זה מחמיץ או לא מחמיץ.

המשרתת הגויה הייתה לשער?

מי היה לארוחת? אתה נתקעת במצות. אלישעי ידיעה הייתה. ולכן לוקחים את המצות במגשים לתנור העירוני לעשות שם את המצות.

אז רואים שכשאחרי שהתעסקו עם המצה,

אם משאירים אותה ככה ולוקחים אותה פחות מ-18 דקות, היא לא מחמיצה.

אפילו שכבר התעסקו.

אבל להלכה אנחנו מחמירים בזה.

אנחנו עכשיו ראשונים, ככה הם היו עושים. אם הפסיקו, אם הפסיקו, כל זמן שעובדים עד ל-18 דקות.

אבל אם הפסיקו לעבוד,

זה מחמיץ אפילו ב-2 דקות.

מרן בשלוחן ערוך.

זו חומרה של הראש, אני אומר.

אבל הראשונים מתארים שככה היו עושים את המצות.

היו לוקחים אותם לתנור העירוני.

אז ודאי שהם היו ממתינים הרבה זמן בלי עסק.

מביאים ראיה, שזה מחלוקת ראשונים, הדבר הזה.

בין הרמב״ן והרשב״א לבין הראש.

איך אני זוכר?

תסתכל עליהם.

בעל הלשמת דעה יש ראש שאולי.

לא עשייה צריכה להיות לשמור, השימור.

אז היה אצלנו ערב פסח,

למצוא

בערב פסח

אישה תלוש את המצות.

היה קשה, כולם עסוקים בערב פסח והכנות. אז היו לוקחים ערבייה,

אבל עומד על גבה. הראש אומר שהוא עומד על גבו וזה נקרא לשמו? שימור לשמה.

לא צריך עשייה לשמה,

צריך שימור לשמה.

והלכה למעשה היו מקילים אצלנו בערב פסח רחצות.

הרי היו,

יש כאלה, יש דעה שמצות שנעשו לפני ערב פסח פסולות.

רק מה שנעשה אחרי,

אבל יש ראיות הרבה לא ככה.

היום ראיתי ראיה ממשנה מפואשת, והיו עושים רק בערב פסח אחרי שש שעות המצות. רק השנה זה שונה.

היום ראיתי ראיה ממשנה מפואשת שזה קשה גם לפני חצות.

בכלל הוא ייסע טוידו ערכי כנועזי,

אז כתוב שאם הוא עשה את זה למטסו יצא, ויכל ייסע טוידו מתי הוא עשה את זה.

הוא לא עשה את זה הרי אחרי פסח כי הרי יש גם חומץ. לפני זה הרגיש עוד פעם.

נו ומתי זה היה? מתי הוא עפה את זה? לא ייתכן שזה היה אחרי שש שעות, כי הרי יש גם חומץ בלחמת טוידו.

אז בערך שהוא עשה את זה בי' ד', בי״ג.

אז רואים שאפשר לעשות מצות בלי גימי.

אבל כתוב שחלות תודה פסולים להם.

כן, שזה פסול בגלל פסול אחרי.

אם אסון למכור בשוק יוסו,

רק בגלל שהוא עשה את זה בשביל טוידו. אבל זה פסול גם בגלל טוידו, אין ארועי לשיבו.

אבל אם אתה אומר שיש של רוכש, צריך שהמצות יעשו דווקא אחרי חצות,

אז לא שייך בכלל לאחד לאיזשהו טוידו.

טוב, אולי החלות מצות של תודה.

תחלות מצות הוא עשה אחרי חצות ואת החמץ הוא עשה לפני זה, אבל צריך שיהיה יחד.

ארבעים לאחמד טוידו,

איך הוא עשה את זה? צריך להקדיש את זה יחד.

הוא עשה את המצות? מה? הוא מעופק את המצות? מה?

הוא הקדיש את הלחם חומץ ואכל את זה כבר? את הלחם חומץ הוא אכל בבוקר, ואז הוא עשה את המצות אחר כך. צריך שיהיה יחד, ארבעים בארבעים לאחמד טוידו.

מה אם לא תתירו?

איך בן אדם יכול לאכול ארבעים חלות?

ואם הוא מביא עגל לתודה,

יכול לאכול כל הבשר של העגל?

אלא לימדה אותנו תורה שכשמודים לקדוש ברוך הוא עושים סעודת תודיה צריך להזמין הרבה אנשים

שיהיה וירוממוך בקהל עם.

מושב זקנים יעלנו, איך כתוב?

לכן עושים בקורבן תודה עושים הרבה. בוודאי הוא לא יכול לאכול לבד את זה.

הוא מוכרח להזמין אנשים אחרת

הכל יהיה נותר.

כמה הוא יכול לאכול.

אז הוא מזמין הרבה אנשים ואז יכולים לגמור לפני זמן איסור נותר.

לפני לא תותירו.

זה פרשת השבוע, פרשת צו.

אז עכשיו תשמע,

בלי מים עמי פירות,

כך דעת הרמב״ם, לא מחמיצים, והתוספות גם. ומה דעת רשי, שזה חומץ מיש? דעת רשי, שזה חמץ נוקשה.

והרייבד גם.

אז למה לא צריך לחשוש לרשי?

מה?

מלכתחילה צריך לחשוש לרשי.

לא.

אדרבה, זה פלא החומרה הזאת.

רוב הראשונים חורקים על רשי.

רוב הראשונים אומרים שהם... שזה לא מחמיץ בכלל.

לא מחמיץ בכלל בלי מים.

מדובר בגמרא עם מים.

אמר אש לקיש,

אישה שני לא שווה ביין שמן ודבש,

ועושים בה ידי מצה.

למה? בשבילו מחמיצה.

לא, לא בכלל לא מחמיצה, ורזה מצה עשירה.

רוב הראשונים חולקים על רשי.

בטח. ונוקשה הוא רק דרבונו. אה, נוקשה זה רק דרבונו.

אז גם לפי רשי זה רק דרבונו. והנודע ביהודה אומר,

שבערב פסח לא צריך ללכת. שנוקשה בערב פסח מותר גם לאשכנזים.

לא, אבל מה עם המהר״ל?

המהר״ל הריוחסטי עשו מצה עשירה בערב פסח. אתה מדבר על נוקשה או מצה עשירה?

אז אומר המהר״ל

שרק

מצה עשירה שנעשתה עם מים.

אבל מהר עפו אותה כמו מצות.

אבל אם עשו אותה בלי מים,

מותר לאכול.

לא, אבל מצד המארז שאסור לאכול בערב פסח. אבל הוא מתיר אם אין מים. למה?

כי זה לא ראוי בכלל לליל הפסח, כי זה לא מחמיץ.

ובעיניים שהבצק יחמיץ.

רק מצמצום מצה עשירה. הרמב״ם התיר. אתה יודע שהרמב״ם אומר חידוש.

כתוב

עיסש נילוסה ביין שמנו דבש.

זה מצה עשירה.

אומר הרב המגיד.

למה לא כתוב עיסש נילוסה מי פירות?

למה כתוב יין, שמן, דבש, גם חלב במעברה.

אומר משמע לא כל המי פירות

זה עושה מצה עשירה.

מצה עשירה, שמן.

זה עושה עשיר. אתה יודע,

אם יש שמן בלחם,

זה לחם עשיר.

ואותו דבר דבש.

או סוכר.

זה ממש, אתה מרגיש את הטעם של הסוכר זה עשיר.

או חלב. מי פירות זה לא נקרא מצה עשירה?

מי פירות. יין ושמן, דבש וחלב. אז לפי הרמב״ם מצה ממי פירות כשאדם יוצא בידי חובתו בליל הסדר?

לא, זה מגשימה עליו, אבל זה לא מחמיץ.

אבל המאור גם... המאור, זה מצה עשירה עם דבש.

זה לא מחמיץ.

אה, אז מה הרמב״ם למד?

צריך מין שראוי להחמיץ. מין שראוי להחמיץ. לא צריך שהבצק הזה עצמו יחמיץ.

לפי הבלמואי, הרמב״ם שצריך מין שמחמיץ,

מה הדין מצה שהורידו ממנה את הגלוטן

לחולי צליאק?

מה הדין?

אז יהיה פסול לפי הרמב״ם?

הם אומרים, לא, אז רגע, באמת זה פסול. לא, אולי זה מין טוב.

אבל זה הרמב״ם טוען שגם מצה שעשויה ממי פירות היא פסולה,

למרות שזה מין דורמונוקיה. עכשיו זה לא מחמיץ. הם לא יכולים להוציא את הגלוטן.

היום יש טכניקה להוציא את הגלוטן.

יש, לא יודע אם יש טכניקה. יש כזה דבר היום.

לא, מביאים זן מאנגליה. מבוסמין הם עושים.

שהוא, אין בו גלוטן.

לא, הם לא יכולים. אם אין בו גלוטן, אז אולי זה פסול, זה לא משהו.

לא, יש בו אחוז קטן. אז זה באמת ככה.

יש קצת גלוטן. הוא אומר שיש קצת גלוטן. ולכן זה, זה משהו. לא, יש, שני הדברים.

יש סיבולת שועל עם קצת גלוטן,

ואיזה יהודי פה בבני ברק,

שיש לו בנים צליאק,

אז הוא מצא באנגליה סוג של סיבולת שועל שאין בו גלוטן.

אבל מה?

אז זה מין שאין בו,

שלא מחמיץ.

בלי גלוטני אפשר להחמיץ.

אז אתה טוען שיכול להיות שבכלל לא יוצאים לרחובות נחמן? אז הם לא יוצאים, הרב אליאסיף פסקה. לא, אבל הוא טוען, הוא טוען שגם מין ללא גלוטן אפס שמק גלוטן כן יש שם. לא, צריך לדעת אם יש בו סיבוב. זה לא לגמרי.

לא. לא, זה צריך במה הבדל. לא.

שמק גלוטן. בכלל בעל המאור.

לא, זה בכלל בעל המאור.

שאם אין גלוטן לא יכול להחמיץ,

אז זה כבר מין אחר, מין שאינו מחמיץ.

אולי גם בגזמוז הם לא יברכו על זה.

נאמת. בכלל לא גם נהיה פטור.

נכון.

זה דבר שלא מחמיץ.

יצאתי את הביאור הלוכי הזה.

מה שמרן אומר, לאחר שנתעסקו בבצק ונתחמם בידיים,

אם יניחו בלא עסק מיד יחמיץ.

אז הוא אומר, מקור דין זה הוא מתשובת הראש.

אכן בדינא דבצק, לאחר שנתעסקו בו דנקת הראש,

מצינו לרבים מן הפוסקים דפליגיה לה.

מביא רמב״ם,

שכל הזמן שאדם עוסק בבצק אפילו כל היום, אם יגבה ידו עם שעה כדי הילוך מיל,

גם כן אינו מחמיץ.

וכן מוכח לידיע בתשובת הרשבו חלק א', סימן קכד', מה שכתב בשם הרמב״ן,

שהיה מוליך המצות לתנור שהיה בריחוק כמה בתים.

אחרי שהתעסקו במצות, היו לוקחים אותם במגש עד התנור שהיה במרחק של כמה בתים.

הרי מוכח בידיע,

שהוא לא מחמיץ אפילו שהיה בו...

הוא מתעסקים בו. זה בטוף ס׳ א'. תנ״ט.

והוא מביא שדרכי מוישה כזה,

ולפי זה דין אדם מחבר שאם יניחו בלא עסק מיד יחמיץ,

לאו בסתם ייסות קין,

אלא כשאנו רואים להדיה שנתחמם.

רק כשרואים שהייסה חמה,

מכל מקום צריך יראו.

בדיור הולך מפורסם.

בטח, צריך להיזהר.

בלירואי, יש בערב פסח?

לא יודע, אני רוצה לענות.

מה אתה נכנס לי?

הפלא הוא,

הנודע ביהודה חולק על ארמו,

והוא התיר מצה עשירה לאשכנזים בערב פתח ערי עצות.

למה? והוא אומר, זה הכי טוב לאכול

‫בפסח דוספאנס,

‫בפסח שחל להיות, בערב פסח שחל להיות בשבת.

לאכול מצע עשירה בשיש עדה שלישית.

לאשכנזים.

הוא מביא את הרמה שהוא אומר שאסור,

אבל הוא אומר שלא,

למה? אתה יודע.

רוב הפוסקים סוברים שנוקשי זדר הבונון.

יש מחלוקת,

הראשונים,

ברשפלקל ועוברין,

הגמרא מביאה פסוק,

כל מחמצת לא תאכלו.

מה הקול הזה בא לרבות?

כל מחמצת תאכלו.

אחד אומר, זה בא לרבות חמץ נוקשה,

וכל שכן חמץ ותערובת.

ואחד אומר לו, זה רק חמץ ותערובת,

העמיף נוקשה מותר מן התורה.

רק מדרבנון נשוא.

וככה פוסקים.

אנחנו פוסקים,

רוב הפוסקים אומרים נוקשה דרבנון.

אה.

בכלל.

אבל אומר הנודע ביהודה,

מה זה נוקשה דרבנון?

בתוך הפסח

גזירה שמה יאכל חמץ.

אבל בערב פסח אפילו למה שפסק הרמב״ם כרבי יהודה,

שיש לו לא תאכל עליו חמץ,

הכוונה עליו, על שחיטת הפסח,

שמחצות אסור לאכול חמץ.

אבל אפילו לשיטתו, אבל אין גזירה,

אין נגזור נוקשה הטו.

הוא מביא גמרא ביבמות, הטו כרת,

אנחנו גוזרים. נו, ומאצו אשירו זה נוקשה? הטו לאו לא גוזרים.

רגע,

נדבר על נוקשה ממשל, הכסיפו פניו.

נו,

אז זה נוקשהו אומר.

לא, מי פרס, לא מצא, מי פרס זה נוקשה.

זה לא גזירה הטו כרת.

הגזירה של נוקשה דרבנון זה הטו שמה יאכל חמץ

בתוך הפסח,

שיש כרת.

לפני פסח אין כרת,

אז אין גזירה.

מביא גמרא. חומץ נוק שמותר בערב פסח?

הוא אומר, לא, אבל למה

חומץ נוקשה...

חומץ נוקשה מותר בערב פסח? בערב פסח, תוסעות אומר את זה.

לא, אז למה המקדש... זה בדרבה. בחיטי קורדינאיתא

אינה מקודשת.

נו.

אפילו משש שעות.

נו, אמר רב.

אז הוא אומר, זה למאן דאמר נוקשה דאורייתא, זה רב שמה.

קורה פה סקר ביהודה שנוקשה דאורייתא. אבל אם נוקשה דרבנון זה מותר בערב פסח.

מותר בערב פסח, רגע.

אה, אם נוקשה דרבנון זה מותר בערב פסח. זאת אומרת שאין גזירה.

אין גזירה. כל הגזירה היתה.

הוא מקדש, מקודשת.

לא, אבל במה זה תלוי בזבזי?

הרי אתה אומר, בתוך הפסח הזה, על גב כרת,

הטו כרת, אבל בערב פסח לא.

אז למה יש, למה לפי רבי יהודה אסור גם לפני פסח?

לפי מי שאומר

שנוקשה בתוך הפסח אסור מן מדרבנון.

לא, טוב.

הוא אומר, אבל הנוקשה של ערב פסח,

הוא אומר, זה לא גזירה הטו-לאבו.

זה גזירה שמה יבואו להתיר חמץ גמור בפסח.

כי הם רואים בערב פסח אסור לאכול חמץ

גמור

אבל נוקשה מותר.

אז גם בפסח

החמץ גמור אסור ונוקשה מותר,

אז מאותה גזירה שגזרו נוקשה עד תוך חמץ גמור בפסח,

היו מוכרחים לגזור גם בערב פסח נוקשה אסור.

זה גזיר על גזיר.

לא, אבל מוכרחים,

אחרת זה לא קיים גזירה ראשונה.

אבל להלך השכם על רוב הפוסקים שנוקשה דרבונו,

אז זה רק בפסח או תוך חמץ גמור אבל לא בערב פסח.

הוא חולק על הרמה והוא אומר שזה העצה לאכול מצה עשירה.

מצה עשירה

בערב פסח

אבל איפה תמצא מצה עשירה

איום

עכשיו מה עם הסיפור על אשה גזרי? אבל לא לשכוח.

לא, רצית לספר סיפור על אשה גזרי. אשה גטרי היה חושש לחדש.

הוא היה בגלות,

כל ימיו היה משגף עצמו,

כל הארוחה שלו

היה אוכל,

היה מביא איתו

קערה שלו

עם

עם קוס...

עם איזה דגן.

הוא היה עושה מזה דייסה.

לפני פסח.

אז אמרתי הוא היה מביא קוסמת. אני ככה משער.

לא קוסמין.

קוסמת, שזה לא אסון משום חדש.

כיוון שזה לא מחמיץ.

והאוכל שלו היה... אז אין בזה... חודש זה רק בחמשת מנדוגון.

המשנה אומרת. בתירס אין חודש.

בטח.

משנה אומרת, ומשנה ראשונה זה בחלף.

בקטניות גם אין.

בקטניות אין איסור חדש, אין איסור קצירה.

רק בחמשת דיינגן. לומדים את זה מלחם.

לחם...

לא שבעת סמינים.

מקור שבעת סמינים גם אין.

לחם וקרעי וכרמל לא תאכלו.

עד עצם היום הזה, הדובר הזה.

ולחם, לחם ממצה,

זה חמשת מני דגן.

אין לי כבר כוח, אתה רואה? אבל איזה שיעור כלולי, אה,

כל יום יש פסח לקיף.

אבא, תשמע איזה מישהו אמר סברה, לא לעשות קמח. אני רציתי לעשות קמח, אני מתכונן לעשות

קמח מצה,

ועוגה, ועם זה אני אעשה סוגה שלישית השבת.

עם קמח מצה, מה? עוגה, עוגה. אחד בא ואמר,

אבל מה עם קמח מצה? הרי קמח מצה יש בבויל ארוסוסיה ולסחומית.

אבל אגיד לך את האמת, בעיקרון אני לא מכיר, בוילך ארוסוסיה ולסחומית. המשנה ברורה.

אה, הוא שואל, קמח מצה מותר לאכול בערב פסח. לא, קמח מצה אסור.

אבל אם אתה עושה מדי עוגה... שם שם כוס שמן,

ביצים,

סוכר,

אלא מה? קוקרוקס. רק בינימין אמזוינוס אני מברך על זה, כי כל שיש בו מין דוגון.

אז מברך בינימין אמזוינוס. אבל כשאני אבוא, מישהו יבוא ויגיד לי שזה נקרא בויל ארוסוסיה ולסחומית?

למה לא? זה לא.

עשו מצה. אוי, כן, אנחנו... הארוסה לא תיפגע. בויל ארוסוסיה ולסחומית זה אם אתה אוכל מצה בטעם את זה.

אבל אם אני אוכל משהו אחר,

אבל זה לא מצה עכשיו.

אבל זה לא מצה עכשיו. זה כמו מצה עשירו, עכשיו אתה לא יוצא כשאתה יכול לעשות אסמאצו.

רגע, אם אני עושה מקמר מצה עוגה ומוסיף מזה ביצים, אני יוצא בזה דרך אימאסמאצו או שזה מצו עשירו?

מצה עשיר. אם זה מצה עשירה, אז מותר בערך. קמח מצה, מה פתאום?

אם אני ארוחה מבח מצה ככה... אתה יוצא די חובה.

אבל כשאני לוקח את הקמח מצה ועושים מזה הוגה

עם כל הדברים האלה, לא, השאלה היא, הוא רוצה לדון שמצה עשירה זה דווקא כשבלישה, עוד לפני שזה הכניס.

אחרי שזה היה קמח מצה,

אחר כך הוספתי את הביצים ואת כל הדברים,

אין לזה דין מצו עשירו ואני יוצא מזה עדה חובה.

לא, לא. אם לא יוצאים אז זה מצו עשירו ומותר.

זה לא מצו עשירו, לא הבנתי איך זה מצו עשירה. רגע, אני יכול... אתה מערב פה סוכר.

אבל אתה מערב את זה במצה.

אדם שלוקח מצה רגילה ושם אותה בסוכר זה נהיה מצו עשירו?

תגיד לי.

כשאני יוצא סדר תאכל את העוגה הזאת,

אם אתה רוצה לאכול תאכל, למייסע זה מצע, זה מצע.

אז זה תלוי אם כזאת מצה בליל הסדר, אני יוצא ידי חובה או לא? תענה לי. למה לא?

אם הוא אוכל כזית של פירורי מצע בליל הסדר, הוא יוצא ידי חובה. אז אם, נאכל את זה עם עוגה. אז גמרנו, מה אתה שאתה אומר, קרעי, יש לך עוגה, אתה יכול לאפות את זה גם

גם חוץ מהשבת,

אבל אתה יכול תמיד להרוויח כשאתה אופה את זה בסמור לחג.

גם את האחרי חצי, גם אתה, תפוגה.

לא, אה, אבל היה בקמח מצה רבה יפה קודם.

רגע, רגע.

גם יש איזה גמר שצריך לשים לב אליה.

אם בלע מצה ומרור יחד,

לא יצא ידי חובת מצה.

למה?

כי המרור מבטל את המצה.

אומר התוספות, אם מרור דה רבונן גם מבטל?

עוד יותר, בטח.

עם המרור דה רייטל.

אבל התוספות, אז ודאי שהוא יבטל.

לאן הוא יבטל? למה?

אבל איך זה יבטל את הדה רב? אה, למה זה יבטל את המצה בארץ?

אם אני אוכל מצה עם עגבניה,

רגע, רגע, תושבות מזבחים אומרים

שרק במרוא, שזה מר,

זה עושה שלא תצא ידי מצה.

אם לאכל מצה יחד עם מרוא. ואם זה באמת היה מר? או דבר חריף.

נו.

דבר חריף?

גם כן.

או דבר מתוק?

גם כן מבטל ידי מצה.

אבל אם אוכל יאכל עם תפוחי אדמה,

או יאכל עם עוף,

זה ניטרלי. זה לא טעם כמו מר ומתוק ועמוץ.

רק הדברים האלה... לא, זאת אומרת מתוק מבטל את הטעם של המצה.

אז מתוק זה מבטל את הטעם.

אז אם ככה, אז צריך להיות שזה כשר?

לא יוצאים ידי מצה.

אז אם ככה, צריך להיות בערב פסח, יהיה מותר אם ככה.

זה משהו טעים.

שמעת? הבא פסק שמותר בערב פסח. מה?

לעשות את העוגת... אה, מה שהוא עשה.

אבל למה אין בזה האיסור של...

כי האיסור זה דווקא מצה שמקיימים בתמית צווה.

מצה שאם אני אוכל... אתה יודע שבמעייני השואה... אני אמר שזה לא ארוס אוסרי.

במים.

תאמין.

לאכול את העוגה הזאת עם ביצים וכאלה. זה ארוס אוסרי של דרבול... זה ארוסה אחרת אולי, אבל לא ארוס אוסרי. לא, אם יכול לצאת בזה.

אם יכול לצאת בזה דמצה.

לא, הוא יכול לצאת?

אולי.

למה לא?

אם יכול לצאת, הרי הפירורים הם היו מצה ענייה.

והוא אכל אותם.

אם יכול לצאת דמצה...

אבל עכשיו אחרי שהוא ערבב את זה עם עוד דברים,

אז עכשיו למעיסי הוא קלקל פה את הפירורים!

הוא לא יכול לצאת איתה חובה בקלב פירורים!

למה? כי הפירורים האלה מעובבים עם סוכר!

אז למעיסי הוא אוכל את הפירורים האלה... לא בגלל מצה עשירה, בגלל

שדבר הרשות מבטל את המצווה.

הרי בלם מצה...

אז אם למעיסי עכשיו הוא ביטל פה את אותו ירמצו,

הוא ביטל פה את אותו ירמצו,

אז זה מאי שהוא לא יכול לצאת ב... זה, זה מה שאנחנו אומרים, אבל... אז מנה זה יהיה מותר בערב פסח או לא? לכאורה יהיה מותר. אה, לא?

לעשות את זה בערב פסח.

בכלל כל האיסור הזה,

זה איסור... ירושלמי.

ירושלמי. זה דאורייסו או דה רבונו? לא, בטח, דה רבונו.

כל האוכל מצא בערב פסח. אבל בין בועל הראשון שלו וביסחומים זה דאורייסו או דה רבונו? בין היו לסיני הנישואים? שמה זה גם רק דה רבונו?

זה דרבנן גם, זה מהאיסור של פנויה.

האיסור של פנויה,

רבנן גדרו על הפנויה ממעשה של אמנון ותמר. אז זה אותו איסור של פנויו.

אז גם אחרי שהתערפה,

כל זמן שלא היה חופה,

זה גדר איסור פנויו. כי אני זכור לשאימבים שיש איזה שיטה,

שאומר שזה איסור איש איש איש.

אישור? איש איש איש. אבל אשתו.

לא, נכון, היא אשתו, אבל היא עוד לא נשואה, זה איש איש.

זה שטויות.

תפסיק מהשטויות.

תחזור פה שטויות.

האיסור של הארושה בבית חמים בגלל...

אז זה גם רק איסור דה רבונו, נזמין לוודאי שגם לאכול בערב פסח זה רק איסור דה רבונו.

ממש לא. זה רק איסור דה רבונו. שאלתי, לא, אם זה גוי ארושה שהוא... אני לא יודע, רגל דורק.

אתה יודע, בבית חונים מעניין את שואה,

יש להם בעיה,

בערב פסח שלוש שנות

לתת אוכל חמץ

ליהודות,

אם מגישים להם עד המיטה,

זה הם לא יכולים.

יהיה חמץ בכל הערב. בית חולים.

נו, אז מה נותנים?

אז הם חיפשו מה לעשות.

אני אמרתי להם, תעשו מצה עשירה. אבל צריך להיות תמיד חוכם לעשות מצה עשירה. שלא טיפת רוק ולא טיפת מים. הרב אומר שלא יעשו מצה עשירה, הם לא יעשו.

הרב אומר שלא יעשו מצה עשירה.

אבל גם לפי הרמון היא יולדות מול טעם.

לא בגלל זה.

ההלק הראשון. הם עושים מצה מרושלת. אבל מה ייזהרו, שלא יהיה טיפת מים שם? מה זה ייזהרו?

אין מי שמוכר מצה עשירה חוץ מפופשדו.

אין מי שמוכר מצה עשירה. אין מי שמוכר מצה עשירה. אין פופושדו, מה זה? לחברה. עכשיו אבר הוא טוען

שהם עושים את זה עם מיץ ענבים. בעוד דבר אמרתי. עם מיץ ענבים יש בו מים והוא לא תסס.

אז מה הם עושים את זה?

חלאם. לא יודעים.

גבש. סוכר. הם עושים את זה עם מיץ ענבים.

כן. מיץ ענבים?

אבא אלן של אלה סיידר זה דאורייסו דה רבונו.

אלן של אלה סיידר זה דאורייסו דה רבונו. תראי בו הרמב״ם.

לא, כי הבאתי שיש רשי מפורש וזה דאורייסו.

רשי פסוחם ימי דבור. לחם שויני מונו דבורים מרבה.

מרשי, מה זה היינו מונו דבורים מרבה?

הלל והגודל.

או הגודל והלל, אני לא זוכר משהו. האגדה היא דאורייתא.

לא, אבל רשי אומר גם הלל.

כי הלל גם חלק מהגדה. או, אבל רואים שהלל זה דאורייסה.

כי אם זה דרבון, מה רשי מכניס את זה פה?

נו, ההלל

של הגודל,

אבנקו דאורייתא מצד זה נכלל בדינה והגעתו.

מצד זה הגעת אליך. אז רואים שהלל זה דאורייסה.

לא, אבל זה לא דאורייתא מצד עצמו. מצד ההגודל, נכון. מצד ההגודל. אם היה לזה פרט דין חדש,

אני אומר, ברשי פה רואים שהלל זה דאורייסה. זהו.

דאורייתא מצד והגעתו. מצד והגעתו, נכון, אבל זה דאורייסה.

בסדר, שקוע.

שקוע, אבא, איזה שיעור. היה לנו שיעור בווידאו מהרב יוסף טולדנו היום.

אבא, דיברת שעה ועשרים דקות.

אה, אז אני עייף בצדק.

תודה רבה.